אצבעות שחורות 25.2.11

דז'ה וו

ב-16 בפברואר הופיעה בכפולת החדשות הראשונה בידיעות כתבה המתייחסת למצבם הקשה של העובדים הסוציאליים, עם סיפורים אישיים. ביום שישי, בעמודי החדשות של מעריב, עם הפניה בשער: חמישה סיפורים של עובדים סוציאליים על תנאי העסקה מחפירים ועומס בלתי אפשרי. לא כדאי היה להתאמץ עם משהו קצת יותר מקורי?
וגם – אני רוצה לכתוב פוסט במקום כתבה שלא תיכתב בשוב עיתון, בטח לא במעריב:
חמישה סיפורים של עיתונאים (בכל כלי התקשורת) על תנאי העסקה מחפירים ועומס בלתי אפשרי. הסיפורים יובאו בעילום שם. יאללה מחכה.

יעקב עמידרור: בין שתי ערים

ברנע מחרב לעמידרור את הצורה (המוסף לשבת), בן כספית (מוספשבת) מהלל.

כספית: "המועמד ששמו הועלה השבוע, האלוף יעקב עמידרור, הוא לטעמי איש ראוי. שקט מקצועי הגון שולט בחומר מנוסה מאוד. כן, עמידרור הוא איש ימין חובש כיפה (כמו רוב אנשי הלשכה) אבל זו זכותו ואין לזה רלוונטיות לתפקיד. העיקר שהחזון של מטה לביטחון לאומי יעיל ומתפקד יקרום סוף סוף עור וגידים".

ברנע: "כתיבתו עצית, פשטנית, דלת בשר. הוא לא ניחן בחריפות של אורי אליצור או באירוניה של אורי אורבך".
הוא מצטט את אחד השרים האומר שזו "מועמדות אומללה"
או, על נתניהו ועמידרור: "גם הוא יודע שבצה"ל לא תמיד מצדיק הראש את הדרגות שמקשטות את הכתפיים".

נו, אז מי צודק?

סופשבוע

בראיון של כספית עם מבקר מערכת הביטחון, יוסי ביינהורן, הוא מספר שקיבל הנחיה מברק לבצע ביקורת בגל"צ.
לדבריו, אחד העקרונות ששמר עליהם תמיד הוא עצמאות הביקורת. "לא הייתי מוכן לעשות ביקורות בהזמנה, או בהנחיית השר".
בהמשך הוא מספר שיום אחד, בעודו בחופשה התקשר אליו השר וביקש ממנו להפסיק את החופשה ולהזדרז ולעשות ביקורת בגל"צ. ביינהורן לא מצא לנכון, מאחר שזמן קצר קודם לכן התפרסם דו"ח מבקר המדינה על התחנה. אחר כך, לדבריו, ניסו להפיל את זה על המנכ"ל בוכריס, אבל זה לא התרומם.
תגובת לשכת ברק: "הטענה כי היה ניסיון לכפות על ביינהורן לערוך ביקורת בגל"צ מופרכת מיסודה וחסרת כל יסוד. הביקורת הנ"ל תוכננה בתוכנית העבודה לשנת 2010 ע"י מר ביינהורן עצמו ואף הוצגה לשרהבי"ט, לרמטכ"ל, למנכ"ל משהב"ט עוד בינואר 2010".

מה זה אומר על היחסים בין התחנה ללשכת ברק, אם הסיפור נכון?

רותי דירקטור מסבירה למה אוצרות זה מקצוע נשי. מעצבן לשמוע (כן, קשור גם לכסף).

שרה ליבוביץ-דר עוברת על התיקים שהשאיר השופט שהתאבד, בן-עטר. למה הוא התאבד? בגלל העומס, כתב לפני שעזב. האם על שאר השופטים אין עומס? יש ויש. איך הם מתמודדים איתו? חלק מחפף, לא קורא חומרים, וגומר את התיקים מהר יותר, חלק הולך בדרכו של בן-עטר, ולכן בתי המשפט משתרכים.
האם זה השופט היחיד והראשון שהתאבד בישראל? האם יש תקדימים בעולם? כמה נפוצה התופעה? פרטים שהיה מעניין לדעת.

7 ימים

למרות בדיקות אולטראסאונד, ילד נולד בלי יד. להוריו כבר יש ילד אחד הסובל משיתוק מוחין. ההורים והילד הגישו תביעה בגין רשלנות רפואית. במרכז הדיון: האם טוב מותו מחייו של ילד מוצלח, חכם ויפה, שנולד עם זרוע אחת חסרה מהמרפק ומטה (סמדר שיר). מעניין, טראגי, בעל משמעות ערכית ודיונית. החלטה נכונה להפוך אותו לכתבת השער.

מדי פעם חוזרת התקשורת לפנתריה. למשל, לויקי קנפו (כותרת מעולה: "ויקיליקס". אבל זהו, לא למחזר יותר. וגם הצילום של קנפו במצפה רמון, צילום של טל שחר, מעורר השתהות עליו). הסיבה הפעם – הפגנת המחאה שהתקיימה מול משרד רה"מ לפני שבועיים. קנפו הגיעה, יחד איתה עוד 20 איש, וזהו (רע"ש).

מוסף כלכליסט

רציתם לחיות במגדלי היוקרה Yoo או W? חשבו שוב. מתברר שמריבות השכנים הירודות שם לא שונות במאומה מהעלובה והמקופחת שבשכונות קצה הפריפריה של ישראל. שנאמר, אפשר להוציא בני אדם מהזבל, אבל אי אפשר להוציא את הזבל מבני האדם.

המוסף לשבת

אורי משגב על עמותת לחופש נולד, שקיבלה עד כה מהמדינה, כך עולה מדבריו, 100 מיליון שקלים. ידיעה ראשונה, ככל שראיתי, התפרסמה ב-News1.
לדבריו, משנת התקציב הבאה תתרכז העמותה בשמירת נושא השבויים והנעדרים בתודעה הציבורית ותחדל מאיסוף מידע מודיעיני על גורל ארד והנעדרים האחרים בתמורה לפרס כספי גבוה.
מעניין שכל זה קורה, הטענה היא שבצירוף מקרים, לתקיפת הבחורה בשדרות ח"ן (שעובדת בארגון).

אסף אדיב חזה את המהפכה במצרים. את הדברים פרסם במשך שנים באתר שלו, אתגר, "מגזין פוליטי תרבותי".

G

השער היפה ביותר היום (צילם סבריו טרגליה). איש הקופונים, אנדרו מייסון, מסביר איך הוא מחיה את הכלכלה המקומית.
אחת התופעות היותר מסתוריות היא מדיניות העלאת התכנים לרשת מהעיתונים המודפסים. למשל, הבוקר אני לא מוצאת שום דבר מ-G האחרון באתר. למה זה? לא חבל? לא רוצים אתם להזניק את האתר וצפיותיו?
הנה הראיון, והתמונה שהתלהבתי ממנה וכל הפרויקט, 50 החברות החדשניות. במקור.

7 לילות

גון בן ארי מראיין את איאן מקיואן. בנאדם חכם שיש לו מה לומר, וראיון שלא התקלקל למרות כמה שאלות מטופשות שנתקעו בו. דוגמאות?
אחרי שמקיואן מונה את שמות הסמים שהיה רוצה לצרוך במקביל לפרישתו מהעולם (מורפין, מסקלין, אמפטמין, קנביס ואופיום) שואל אותו (אומר לו) המראיין:
"הרבה מאוד שמות של סמים בשביל סופר בריטי בן 62"
או
"הילדים שלך גדלו על ברכי האינטרנט. זה חייזרי בעיניך?"

אף שהזכרתי אתמול את הראיון עם צדי צרפתי, שהוא גם כתבת השער, אני רוצה לחזור שנייה להפניה לראיון. אני מזכירה ש-7 לילות הוא מוסף תרבות ובידור ולא הזמן הוורוד. ובכל זאת ההפניה בשער, על חייו ומפעלותיו של אדם בן 70, שעשה לא מעט בזמן שהוא כאן, תאהבו או לא, היא:

"אפילו חברים קרובים שלי לא יודעים עם מי הייתי, רק מה הנטייה המינית שלי. את זה הם יודעים. ניסיתי הכל, אבל אתה צריך לאהוב את עצמך בשביל לפתוח את הדלת. בגיל 70 צדי צרפתי, הבמאי הכי מצליח בישראל, מפזר את הערפל ופותח את הלב"

הרי הנה, אתם כתבתם "הבמאי הכי מצליח בישראל", לא אני. אז איך זה שהדרך היחידה (שוב, זה לא שמישהו המציא פה את הגלגל) למשוך קוראים היא פשפוש במצעיו של האיש? אני מיתממת? אה, אולי.

המחקר היומי

המחקר הנוכחי על נוגדי החמצון מעלה שהם עלולים להזיק לבריאות. מחכה כבר למחקר הנגדי של איגוד נוגדי החמצון בוולטה עילית שיסתור אותו.

VTV

של מי הזנגה זנגה?

אהוד יערי הציג את הסרטון בערוץ 2 כאילו נעשה על ידי גורמי אופוזיציה בלוב. זה נכון בתנאי שנוי אלוש עבר ללוב והפך לחלק מהאופוזיציה שם.

אחד הדברים היותר מצחיקים וחיוביים שקראתי על האח הגדול: בכתבתה ב-G על חדרי מיון כמראה לישראליות מדווחת רנן נצר שחדרי המיון מתרוקנים בזמן השידור (אבל חוזרים ומתמלאים לאחר מכן).
יש את הז'אנר הזה, כתבות שנותנים לכתבים מתחילים בדרך כלל (לא המקרה של נצר): לילה בחדר מיון, לילה במד"א, לילה באבו כביר, וכנהלאה.
אולי שווה לעשות על זה סדרה? אה, כבר עשו.

דרוש: שגריר בלונדון

רון פורשאור מונה לשגריר ישראל באו"ם.
איך כתוב במעריב?
"לשם כך ייאלץ פרושאור להיפרד מתפקידו הנוכחי, שגריר ישראל בלונדון".

לחם עבודה

– אורן מאיירס משבח את עבודתו של יגאל סרנה, אפרופו פיטוריו מידיעות.

– פרשן הספורט הוותיק של ידיעות, אמיר אפרת, פורש ועובר להתאחדות לכדורגל.

– אורן רייס, ראש מערכת החדשות של ynet מסיים את תפקידו והופך לעורך מדור הדעות. אמנון מרנדה, שאחראי על מינוף האתר בפייסבוק, יהיה מ"מ ראש מערכת החדשות.

– בהמשך לדברי הטוענים שד"ר זקי רכיב בהחלט יודע מה הוא עושה במעריב – דיווח מ-News1 על קשיי נזילות, מחסור בנייר ומהדורה מוגבלת. בואו נאמר שהמקרה הזה הוא מהמקרים בהם אשמח אם יתברר שאני טועה וכל השאר צודקים (באשר להתנהלותו של רכיב במעריב והידע שיש לו על המערכת אליה נכנס).

– הושק מגזין תיירות ראשון ברשות הפלסטינית.

אריאנה האפינגטון תקבל 20 מיליון דולר מהעסקה. שישה מעובדיה – מיליון כל אחד.

לפני פיזור

להת' ביום שני, היום האחרון של הבלוג באייס.
תודה לכל כותבי המיילים המרגשים והתומכים, שבהם מחוות גרנדיוזיות לרוב, ולכל האנשים שנפגשו איתי ודיברו איתי. מרגש מאוד מאוד.
זה לא אומר שצריך להפסיק להיפגש ולדבר ולקבל מיילים וטלפונים, כמובן.

VTV

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה לחם עבודה, מעברים, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על אצבעות שחורות 25.2.11

  1. פינגבאק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » קינג קונג‏

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s