"זקי, אל תפגע במשפחה" – מכתב אישי לזקי רכיב/ פוסט אורח

מאת: עובד מעריב

שלום זקי

תרשה לי להציג את עצמי – אני עובד בארגון שהחלטת לקחת תחת ידיך לפני לא הרבה זמן. מעולם לא נפגשנו. האמת, אני לא יודע אם תרצה לפגוש אותי. אני עובד בארגון החדש שלך בתפקיד שאינו משיק אליך. אין לי מכונית חברה, אין לי משכורת יפה, אין לי מסעדה קבועה אליה אני הולך בשעה קבועה בכל צהריים, מחייך כל הדרך אל הבנק. אין לי, זקי, פשוט אין לי.

כבר כמה שנים שאני עובד במשפחה הזו שנקראת מעריב. כמו בכל משפחה מתוקנת, גם כאן היו לנו ריבים, היו סיפורי אהבה, ריגושים. אבל עכשיו נראה כאילו הכל נגמר, זקי. ואתה לא עושה דבר כדי להציל את המשפחה שלנו מהגרוע מכל.

האמת, אני לא יודע למה אני ממשיך להגיע בכל יום למבנה הישן ברחוב קרליבך. אולי כי אני מאמין במוצר שלנו שעוד יכול להתחרות באחרים, אולי כי אני סתם אופטימי. אבל החשוב הוא שכמוני יש עוד רבים שיכולים למצוא מקום טוב הרבה יותר אבל בוחרים להישאר במשפחה שמצבה ממשיך להתדרדר, בתקווה שנוכל להחזיר אותה למסלול.

אבל לבד לא נוכל לעשות זאת, זקי. אנחנו צריכים שישתפו אותנו, שיחלקו איתנו את הבעיות. ככה זה במשפחה. מספרים. חולקים. משתפים. יש לנו חלק במשפחה הזו לא פחות משיש לך. והמקום הזה הוא שלנו לא פחות משהוא שלך, ואולי אפילו יותר.

בוא תתייעץ איתנו זקי. דבר איתנו. טוב יותר – בוא למשמרת אחת במקום כלשהו בעיתון. היכנס לחדר אחד. הייאוש שולט בכל. הוא מתפשט כמו אש בשדה קוצים. וכל עוד האנשים שלך חשים כך, לא משנה כמה כסף תשקיע, לא משנה איזה תוכנית ייעול תנסה ליישם, המשפחה לא תתאושש. אבל משום מה נראה שאתה לא משקיע. אי אפשר להרוויח בלי השקעה זקי, וקיצוץ נוסף לא יבריא אותנו.

אנחנו צריכים אבא ואמא, אנחנו צריכים תמיכה. הראש שלנו גם כך בקרקע, אבל בכל זאת אנחנו ממשיכים לייצר תוכן שמתחרה ביריבים שלנו בכבוד. בלי תמיכה, עם משכורות נמוכות, תנאים סוציאליים בעייתיים, אנחנו עדיין שם. אנחנו לא הבעיה שלך, זקי, אז אל תפגע בנו.

תסתכל מי הם אותם בכירים שממונים לתפקיד ניהולי במעריב מדי יום, ומה גובה המשכורת שהם מקבלים בסוף כל חודש. מה הם עושים עבור מעריב? הרי אפשר היה לקוות שעם כל שדרת הניהול החדשה מצבנו היה טוב יותר. אבל הוא לא. אנחנו ממשיכים לשקוע. הפתרון לא נמצא בנו, באלה שעוד מנסים לייצר תוכן עבור המשפחה הוותיקה. אנחנו לא הבעיה.

אני פונה אליך בשם כל העובדים במעריב, אל תפגע בנו, זקי. אל תקצץ לנו שוב בשכר. אל תוריד את ראשנו עוד יותר. אנחנו המשפחה שלך ובמשפחה לא פוגעים. שתף אותנו, תבין את מצבנו. והכי חשוב – תכין אותנו. כי אם אנחנו צריכים להתכונן להלוויה כדאי שנדע זאת מראש. זה מגיע לנו.

עובד מעריב

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה פוסט אורח, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

12 תגובות על "זקי, אל תפגע במשפחה" – מכתב אישי לזקי רכיב/ פוסט אורח

  1. אלמוגן הגיב:

    הגיע אלי מכתב התשובה מרכיב. הריהו לפניכם:

    "אתה מפוטר!"

    אהבתי

  2. האחראי הגיב:

    מי שגרם למשבר במעריב אינו זקי רכיב. להיפך, הוא האיש שיכול, אולי, להוציא את העיתון מהבוץ. יתר על כן, הוא השקיע מכספו תמורת חלק גדול מהעיתון. העובדים צריכים ללכת יחד עם רכיב ולא נגדו, כי הם הסיכוי האחרון שלהם.

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      איך בדיוק אתה רואה שהוא מוציא את העיתון מהבוץ?
      העובדים לא יכולים ללכת איתו, כי עוד דקה הם יפוטרו.

      אהבתי

  3. חרטבונה הגיב:

    פיסת טקסט בכיינית כזאת ממחישה מדוע צריך לסגור את הבסטה. משפחה? אבא ואמא? מילים ריקות מתוכן שבטיפשותו אימץ הכותב, לא ברור למה. האופציה האחרת היא שהוא עושה בהן שימוש מניפולטיבי. כך או כך – פאתט

    אהבתי

  4. עובר אורח הגיב:

    לחרטבונה
    אם אתה בעסק העיתונות זה יגיע אליך יותר מהר ממה שאתה חושב ואם אתה סתם שכיר בכל מקום גם חברת חשמל וגם נמל אשדוד ביבי יעשה אותך עבד קבלן במשכורת סינית, גם זה יותר מהר ממה שאתה חושב.

    אהבתי

    • חרטבונה הגיב:

      בחוריקו, המצב בשוק העבודה – התקשורתי וכללי – הוא משהו שאינו קשור לטקסט לעיל. התגובה שלי מתייחסת לגיבוב המטופש שהופיע כאן למעלה, לנהי ולהתיילדות המביכה. גם אם הייתי מסכים עם כל טענותיו של הכותב העלום – עדיין הייתי אומר שזה טקסט פאתטי, ועל אחת כמה וכמה כשהוא נשפך ממקלדתו של איש שמקצועו הוא עיתונות

      אהבתי

  5. velvet הגיב:

    רינו צרור הקריא עכשיו את המכתב בגל"צ, וקרא לרכיב להקשיב לעובדיו.
    תודה לקשבנו עידוק.

    אהבתי

  6. kayoty הגיב:

    מבין את הכותב ,אבל הוא חייב להתבגר דחוף ולהבין שהוא עצמו, ורק הוא, אחראי לתחת שלו ושלא יחפש את גלגל ההצלה אצל אף אחד אחר.

    קשה לך? תתפרנס במקום אחר או ממשהו אחר, אתה בטוח מספיק מוכשר לכך.
    אולי יותר קל פשוט לחפש סיבה חיצונית ולתלות עליה את כל הצרות…אבל קודם כל על כל אדם להתפתח כאינדיבידואליסט בלתי תלוי, ולהבין שחייבים לקחת אחריות על החיים שלנו עצמנו. אף אחד אחר לא יעשה לנו את הג'סטה הזו.

    אהבתי

  7. פינגבאק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » פריחת הדובדבן והרצח באיתמר‏

  8. פינגבאק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » יפן תחת קרינה‏

  9. פינגבאק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » תגובה לשפחת הדפוס/ פוסט אורח‏

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s