פריחת הדובדבן והרצח באיתמר

מדיניות הגרעין בהארץ נמשכת * הכותרת של ברק לא לעניין * הכותרות היפניות בידיעות דווקא יפות * וכפולת ההלוויה במעריב חזקה * תוכן שיווקי בפלפלים צהובים * האם הגולשים משפיעים על התכנים * ומייל מפחיד מג'ימייל טים

הכותרות

הארץ ממשיך, זה היום השני, לדווח על יפ(א)ן בכותרת הראשית. המצב בכורים מעורר דאגה. שליח הארץ ליפן: גדעון לוי. וזה למה? כדי לתאר את האווירה ברחובות טוקיו? טוב, הוא רק הגיע. ניתן לו זמן להתאקלם באווירה הרדיו אקטיבית.
כך גם בהמשך: ארבעה עמודים ראשונים על הנעשה ביפן. ורק בהמשך, שלושה על איתמר.

הבנייה בהתנחלויות היא הידיעה השנייה בשער. מתחת ליפן. לא מבינה את נתניהו. הריהו מתברר כיצור גחמני יותר ממני הפועל על פי נטיית לב משובשת ונטולת כל שיקול דעת. מה תועיל לו הבנייה, שאך לפני דקה וחצי הוא עמל על הקפאתה? איך הבנייה תפחית את הטרור?
אולי עדיף יותר לתקן את נוהלי התרעת הגדר הלקויים?

אהבתי את הדברים שהביא יאיר אטינגר מאנשי איתמר: תג מחיר זה לא הכיוון של הישיבה.
ולתשומת לב המגנים: הרוצחים הם אכן חיות אדם. כך חושבים גם בני עמם (אבי יששכרוף, הארץ):
עורך אל-חיאת אלג'דידה: "…מעשה של יחידים שאנו מגנים אותו. דקירת ילדים בשנתם אינה מעשה גבורה אלא מעשה של חסרי לב, כמו מקצת חיילי הכיבוש והמתנחלים שרוצחים ילדים…".
ובעל טור אחר שם: "יש לגנות ולהוקיע פעולה כזאת בלי היסוס… האופי האנושי של עם המקבל תמיכה והיסוס מכל אוהבי החירות בני כל הדתות, הגזעים והאזרחויות, אינו מקבל רצח נתעב כזה".

במעריב מתאבלים. מהשער, עם תמר פוגל בת ה-12 ועד ע' 9.
רק בע' 10 מגיעים ליפן (ויש גם סטריפ בתחתית השער), עם כותרת שיכולה הייתה להתאים לאיתמר: "האמת המרה". איתמר: האמת המרה. כמעט אונומטופיאה.
משם עד ע' 16 זוועת יפן וכוריה.

אני אוהבת את הכפולה הזו, למרות שהיא פשוטה, לא מתוחכמת, אפילו מיושנת לכאורה. המוני הראשים המצטופפים באירוע אומרים הכל.

זה לא מה שאני יכולה לומר על הכותרת על קברי מלאכים. אין שום צורך בשמות התואר האלו. הם לא מלאכים (למרות שאמא של אודי קראה לו חצי מלאך). הם ילדים קטנים והוריהם שנרצחו בדם קר. זה מספיק נורא גם כך.

ידיעות חילק את השער: למעלה, האבל הכבד, למטה, יפן. עמודים ראשונים עד 8 על האבל, ומשם ממשיכים ליפן. לא ציינתי זאת אתמול אבל הטיפוגרפיה של כותרות יפן, וכל הטיפול הוויזואלי יפה להפליא בידיעות.

אותה חלוקה אפשר למצוא גם בישראל היום: בחלק העליון של השער "הם רוצחים, אנחנו בונים" יחד עם תמונה של נתניהו עם האבלים (העיתון היחיד), ולמטה יפן והחרדה הגרעינית. כנ"ל בחלוקת העמודים הפנימיים.
נכון לעכשיו, ישראל היום הוא העיתון היחיד שאין לו שליח ביפן. בועז ביסמוט ואלי לאון נעזרים בסוכניות הידיעות ומדווחים.

העולם כולו נגדנו
אורן הלמן, מנהל לשכת העיתונות הממשלתית, שיגר מכתב זועם ל-CNN על שעמעמה את העובדה שמדובר בפיגוע טרור.
ועוד טענות נגד מקורות סיקור בחו"ל.

אגב, את המודעה של שלום עכשיו מצאתי הבוקר רק במעריב ובהארץ.

זוכרים שכתבתי על ברק ושלושת הקופים? והנה, התנועה לאיכות השלטון קוראת להאשים גם את ברק. כי למה? במקרים של העסקת עובדים זרים שלא כחוק מוגש כברירת מחדל כתב אישום נגד שני בני הזוג שבביתם הועסקה העובדת הזרה.

צרות בכותרות

האם זה באמת הזמן המתאים מצד ברק לדבר על צונאמי מדיני?
לא שהוא לא צודק בדבריו, אבל.
(הצרה היא לא של העיתון, אלא של שרהב"ט).

"אדמה משוגעת" (המגזין, מעריב, על החשש ממתקני אנרגיה שנויים במחלוקת)

"בעקבות הזמן האבוד" (ידיעות, מדינה שלמה תעמוד מחר חמש דקות לציון כל שנה בשבי חמאס של גלעד שליט)

מעריב שלום

גל הפיטורים יתחיל בעוד חודש. מעריב מודיע על מכירת בית הדפוס שלו לישראל היום.

היום אמור להיגמר הנייר למעריב.
כך נאמר בישיבת דירקטוריון מעריב שנערכה בשבוע שעבר.

יובל דרור מתייחס לפוסט אורח של עובד מעריב, שקרא לזקי רכיב לא להתעלל במשפחת מעריב.
בסך הכל אני מסכימה לחלוטין עם דבריו.
ההבדל בתפיסתנו הוא שבעיני משפחה היא הארגון הכי פרובלמטי שהמין האנושי המציא, ואת דעתי על המהות המשפחתית כתבתי בהקשרים אחרים.
יובל מחדד ומחלק את המשפחה העיתונאית/התאגידית לכמה סקציות: משפחה אסקימוסית השולחת את זקניה לכפור; משפחה החובבת ילדים רכים שיעבדו בפרך עבורה; משפחה נוקמת ונוטרת את מי שעזב אותה; משפחה פיאודלית ומשפחה המתנהלת כארגון ביון סובייטי.
הכל נכון, ואני רוצה להדגיש, שההתנהלות הזו קיימת בתאגידים רבים, ככל הנראה ברובם.

תוכן שיווקי/ טיוי

יחד עם גדעון לוי שנשלח ליפן על ידי הארץ (ע' לעיל), נשלחו על ידי ערוץ 2 וערוץ 10  יונית לוי ויעקב אילון, בהתאמה. לא ראיתי את שידוריהם, אבל אני משערת שהם דומים לטקסט של לוי. איתי סגל תוהה בביקורת הטלוויזיה של ידיעות למה נשלחו השניים, והאם ליאור פרידמן ואריאל מרגלית, שליחי ערוצי 2 ו-10 לא מספיקים. ובכן לדעתי הם נשלחו כצ'ופר. כי זה בהחלט כיף גדול ואקשן ותחושת שליחות להיות בקו האש. אבל לא באיתמר, או אפילו בקהיר, זה קרוב מדי, כמעט כיכרבין. טוקיו, או, זה משהו! זה מקום כה אקזוטי ולא היינו בו אף פעם, ופריחת הדובדבן בעוד שבועיים, לשם אנחנו רוצים לנסוע! כן, לא יפה להגיד דברים כאלו, קרה שם אסון נורא, באמת נורא, אבל נודה על האמת: הרפתקנות ורצון לצאת מהשגרה, והמשיכה לארץ ולמדינה המוזרה הזו, זה הכוח המניע מאחורי הנסיעות של שני אייקוני התקשורת המקומיים. גם הם יוכלו לדווח על פריחת הדובדבן הממשמשת.

גל אירועי סופהשבוע השכיח ממני את העניין. אני צופה בפלפלים צהובים, סדרת האיכות של קרן מרגלית המשודרת בקשת. היחסים שלי איתה יודעים עליות ומורדות. לא כל הפרקים טובים, אבל בסך הכל התחברתי. בפרק ששודר בשבוע שעבר, חוששת איילת (עלמה זק) שהיא בהריון. בשל כך הוזכרה בפרק כמה פעמים גלולת היום שאחרי, ואף נאמר השם המפורש, פוסטינור. הרגשתי צריבה חזק בעצם השיווק שלי. מה זה צריך להיות?

 

מהי תוכנית תעודה?
מחוברים/ות לא הוכרה כתוכנית תעודה (ובצדק). אבל לילה כלכלי ותוכנית חיסכון כן, למרות מרכיבי התוכן השיווי העצומים. למה זה?

אתנחתה קומית (טוב, טראגית).

(תודה לאריאל הופרט)

בלוגלנד/ ברשת/ פייסבוק/ Gmail

כ-60 עיתונאים הגיעו לצפות בסרט האדם המסוכן ביותר באמריקה ולשמוע הרצאה של מוטי גילת.

יאירוה כותב בסינמסקופ על הקשר בין מה שאמר יורם זק לדבריו של יהורם גאון. העצה שלו: דברו תמיד כאילו כל מילה שלכם תהיה גלויה לכל העולם, אל תגידו "לא התכוונתי", זה יועד רק לחברים שלי, וכו'.

עד כמה הגולשים משפיעים על מהדורות החדשות? למה משמש פייסבוק ולמה הטיובית?

נענע10 ממשיך להפסיד

לאיתן כבל יש מתחזה בפייסבוק עם 3,363 חברים.  המתחזה שולח בשמו הודעות הזויות לרבים. קצין הכנסת פנה למשטרה. חה. ממש יעזור.
כדי להתמודד עם זהותו השבויה פתח כבל עמוד חדש בפייס, הנקרא איתן כבל העמוד המקורי. לעת עתה יש לו שני חברים. אנא, הציעו חברות לכבל (ויה מעריב אחורי).

גם אתם קיבלתם את המכתב הזה מ-Gmailteam?
זה מייל זדוני?
מה זה mail ID ואיך אני יכולה לדעת באיזה שנה פתחתי את החשבון?

 

הלך לעולמו/ תנחומים

העיתונאי מוטקה לבנון (עיתונאי, מחזאי ואיש יח"צ, ערך את ידיעות חיפה וקול חיפה. ויה ידיעות).

תנחומים לאורי רודריגז-גרסיא על מותה הטרגי של אמו.

לפני פיזור

1. יובל דרור גילה אתמול במקרה שהלינק לבלוג באייס הוסר באופן פתאומי, בלי להודיע לי ובלי לתת לי שום התרעה או דרך לאסוף את שאריות חיי משם, עבודה יומיומית של תשעה חודשים. זה מעניין במיוחד, מאחר שאף אתר מארח לא עשה לי את זה. פניתי לרשויות שם, ואני מחכה לקבל מאייס את רכושי בחזרה. בינתיים אי אפשר להגיע לתכנים שלי באייס דרך קישור אחד, אלא רק באקראי דרך גוגל, או אם אתם זוכרים כותרות של פוסטים (לא, אני לא זוכרת. חוץ מולווט על פרשת דרכים, ו-velvetunderground.co.il).

2. שימו לב ללייק ודיסלייק בתגובות. תוסף מוצלח מאוד, וכלל לא ידעתי שהוא כזה כשחמדתי אותו. בנוסף, עם הצטבר החיוויים, יש לכך גם ביטוי גרפי. מומלץ למגיבים לשוב אחרי כמה שעות/ חצי יום, ולראות איך התפתחה תגובתם.
דוגמה:

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה טלוויזיה, תוכן שיווקי, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

38 תגובות על פריחת הדובדבן והרצח באיתמר

  1. Jeronimo הגיב:

    המייל מ"צוות גוגל" הוא הונאת פישינג. אל תעיזי לשלוח להם פרטים (ולכל מי ששולח לך מייל בו הוא טוען שהוא צריך את הסיסמה שלך).

    V: צודק, תודה.

    אהבתי

    • הלל הגיב:

      אכן. ככלל, תמיד יש לחשוד. ותמיד יש להסתכל ב-From ולראות אם זה מאיזו כתובת קיקיונית/וריאציה על ג'ימייל, או מהמקור.

      אהבתי

      • תמר הגיב:

        אבל כמו שהלל אמר, אין מצב שגורמים כמו ג'ימייל (או שירותי דוא"ל אחרים); פייפאל; איביי וכדומה, יבקשו ממך סיסמא דרך האימייל שלך.

        לנוהל הזה קוראים פישינג (phishing) ומדובר באחת מצורות ההונאה הישנות בעולם האינטרנט: מתחזים כאילו המכתב נשלח מהרשות הרלוונטית (או מאנשים שאת נמצאת ברשימת המכותבים שלהם, במקרים אחרים, למשל המייל שאומר "נתקעתי בלונדון ושדדו אותי, בלה בלה בלה") – זה לא כ"כ קשה להתחזות למרבה הצער כמו שזה נשמע. לפעמים שולחים לינק לאתר, שמבחינה גראפית נראה כמו "הדבר האמיתי", אבל אם מסתכלים על הכתובת, רואים שמישהו הולך לעשות עליך קופה בניגריה (ויסלחו לי כל הניגרים התמימים והטובים, שארצם הפכה למילה נרדפת ל"הונאה באינטרנט").

        אהבתי

      • מהצד הגיב:

        האם יש תועלת בדיווח לג'ימייל על מייל כזה?

        אהבתי

  2. נאור הגיב:

    לא היה עדיף אם היית כותבת כל פוסט בוורד, מעתיקה לוורדפרס, ושומרת עותק על המחשב?
    כך לא היית צריכה להיות תלויה תמיד בחסדי אחרים, ובכלל- גיבוי זה תמיד דבר טוב

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      לא מדובר פה בהתנהלות במערב פרוע. מדובר ביחסים המעוגנים בחוזה.
      זאת ועוד: יש לי המון תיקונים כל הזמן, ותמונות, וזה. לא פשוט.

      אהבתי

      • ירון הגיב:

        דבורית, טעית. כאן מדובר במערב הפרוע, גם אם הוא מתחזה לחוזה.
        קבלי את עצת הגיבוי.

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        איך אני יכולה לקבל את עצת הגיבוי בדיעבד?
        מי היה מאמין שכך יתנהג גוף תקשורת?

        אהבתי

  3. גם אני אהבתי את הדברים על ישיבת איתמר, חבל רק שקשה לי להאמין להם. אבל אולי אין קשר בין הישיבה לבין האופי של איתמר כישוב – אחת הקיצוניות שבהתנחלויות, דומה לתפוח ולנווה צוף, דרגה פחות מבת-עין, ומקום שתרם את חלקו לכוחות התג מחיר.

    בנוגע לכבל – יכוליות שתופתעי. כשאני "איימתי" באופן רטורי על חבר הקלסת נילס הולגרסון (ופרסמתי הבהרה שלא אפגע בו במציאות יום לאחר מכן), זה לא מנע מהקלגסת להתעורר יותר משנה מאוחר יותר, להגיש כתב אישום ולהעמיד אותי למשפט. הם לוקחים דברים ברצינות כשמדובר בחברי קלסת.

    לגבי גדעון לוי – הוא עיתונאי מקצועי, את יודעת. למה לעשות לו טייפקאסטינג. 🙂

    אהבתי

  4. הלל הגיב:

    איזה יופי של גינוי: "כמו מקצת חיילי הכיבוש והמתנחלים שרוצחים ילדים".

    אהבתי

  5. הלל הגיב:

    ולא אונומטופיאה אלא משחק מילים (אליטרציה). אין כאן קשר בין המסמן למסומן אלא קשר בין מסומנים.

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      ראשית, אמרתי כמעט.
      אני יודעת מהי אונומטופיאה.
      שנית, תגיד לעצמך בקול כמה פעמים האמת המרה איתמר ותראה…………….

      אהבתי

      • הלל הגיב:

        זה גם לא כמעט. סליחה על הדקדקנות אבל זה לא קשור.

        לא משנה, זה דיון חסר ערך לחלוטין.

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        זה לא חסר ערך. בדיוק כמו שאכתוב: היא כמעט בהריון ותגיד לי "אין דבר כזה. זה או או".

        אהבתי

      • הלל הגיב:

        אם ל"כמעט בהיריון" יש משמעות מובחנת כביטוי (שאיני יודע מהי), אז בסדר. אם לא, אז באמת רצף של צלילים חסר משמעות.

        ולענייננו: לא אמרתי שאין כזה דבר "כמעט אונומטופיאה". יכול להיות כזה דבר: למשל אם המצלול היה "כמעט" מזכיר את הצליל בעולם האמיתי, וכדומה. אבל אני לא מבין איך אפשר לקרוא למשחק מילים בלבד, שמתרחש כל כולו בתוך עולם המסמנים ולא נוגע ולו נגיעה קלה במסומנים, "כמעט אונומטופיאה". באותה מידה תוכלי לומר שאונומטופיאה זה "כמעט מטאפורה". ואפילו זה יהיה כבר יותר מדויק.

        אבל שוב, אלו ויכוחים על מילים ומילים, שבעיניי אין להם שום משמעות. כמו תיקוני הגייה למיניהם. את בוחרת לקרוא לזה "כמעט אונומטופיאה"? שיהיה לבריאות. That's a Glory for you, כמו שאומר המפטי דמטי.

        אהבתי

  6. עידן הגיב:

    לגבי כותרות של פוסטים – חפשי אנשים עם קוראי רסס. התוכנה לעיתים שומרת את כל ההפניות. בהצלחה

    אהבתי

  7. הלל הגיב:

    אגב לגבי אפליקציית התגובות, שימי לב שתגובות שמדורגות באופן שלילי מאוד, מוסתרות כברירת מחדל! (ראי את תגובת ליהי לדבריי שם)

    לדעתי עניין ההסתרה לא רלוונטי כאן, כי בדרך כלל (בדרך כלל, כן?) אנשים לא מתנהגים כאן כמו בהמות.

    אהבתי

  8. DR הגיב:

    הניתוח של יובל דרור למשפחה הוא מצויין, שלך קצת מרחיב. במקום בו אני משרת כשמפקד כותב על יחידתו שהיא משפחה – כדאי שהורי החיילים יתחילו לדאוג.

    אהבתי

  9. יובל הגיב:

    דבורית – ישר להיכל התהילה של "יש עורכים בבית?"
    "טובי היה מנהיג היסטורי של המפלגה הקומוניסטית שהשאיר תביעות אצבע עמוקות "
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1219953.html
    וחוץ מזה , זו הזדמנות להזכיר את מותו של טובי.

    V: תודה, אוסיף כמובן להיכל

    אהבתי

  10. יוני הגיב:

    אולי זה יעניין כאן, תמונות לפני ואחרי ביפן, מהאתר של ABC.
    http://www.abc.net.au/news/events/japan-quake-2011/beforeafter.htm

    אהבתי

  11. עכשיו בערוץ 10 הגיב:

    יעקב אילון משדר מיפן ממשרדי ערוץ הטלויזיה שהעביר המון חומר לכל העולם (בערוץ באנגלית שלו), ערוץ NHK. להדגיש את החומר שצולם מעלים (בבקרה בישראל) כמה שניות של סרטון מדהים אבל אבוי, הסרטון הוא לא של ערוץ NHK אלא של ANN כשיעקב עומד ובית הטלויזיה של NHK מאחוריו.

    אהבתי

  12. שועלן הגיב:

    נראה לי שכאן תוכלי למצוא את מירב הפוסטים שלך ב-ice.

    אהבתי

  13. יובל הגיב:

    בן שמן? בית שמש? מה זה בכלל משנה?

    גל"צ

    רשת

    הארץ

    ynet

    —V שים לב, שני קישורים ואתה נזרק להמתנה. ועל המתנה אני מסתכלת רק פעמיים ביום בערך. אז אפשר להתריע בפני ש.

    אהבתי

  14. פינגבאק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » יפן תחת קרינה‏

  15. - הגיב:

    ערית לינור, אורטל בן דיין וגדעון ארן. אז ארן היה או לא היה נשוי בזמן הרומן עם בן דיין? לפי צפי סער בהארץ לא היה נשוי.
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1220225.html
    לפי לינור היה נשוי אך פרוד. מי אומר אמת?

    אהבתי

  16. פינגבאק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » ויווה ויקטוריה‏

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s