אצבעות שחורות 25.3.11, חלק ב'

7 ימים

כתבת השער של המוסף היא כתבה מתורגמת של סטיב פישמן מניו-יורק מגזין.
בתגובה עצבנית מהבוקר כתבה מישהי (אני משערת שזו מישהי ולא מישהו) בשם "בדיחה", שתכף אתפעל מהראיון עם מיידוף אף שהוא "שפורסם בכל מקום". נשמע לי מוזר, אז חיפשתי. כן, הנה תזכורת של דקה וחצי פה, וכמה דקות בחדשות 2. הראיון לא עורר את קוראי mako לכתוב ולו תגובה אחת. כ-1,600 איש צפו בראיון, או לפחות לחצו על כותרת הכתבה. 7 ימים רכש את הזכויות על כל הראיון. נניח שאותה גברת מגיבה יכולה הייתה לרכוש ראיון למוסף שהיא עורכת, ששביבים ממנו פורסמו פה ושם. לא הייתה רוכשת? אתמהה.

שוש מולא כותבת על נשים צעירות שחלו בסרטן השד. כתמיד, כתבה חשובה, שמזכירה לנשים בכל גיל לגלות עירנות.
רק מה, בע' 42 מופיע תצלום של אישה העוברת בדיקת אולטראסאונד. הכיתוב: בדיקת ממוגרפיה. אין אף עורכת במוסף שיכולה הייתה להסביר לגברים שבין העורכים שזה אולטראסאונד (נניח שאיש מהם לא עבר אולטראסאונד מימיו בשום איבר).

ו-כן. בואו נתחיל לקדם את מחוברות (Hot), העונה החדשה עם ננה שרייר (אמירה לם). מנגד, יש לציין שדספקטור כותבת על הבנות של האח הגדול (כן, הגמר הערב, יופי). אבל מה, מישהו יגיד לה מה לכתוב במדור האישי שלה?

7 לילות

על פניו 7 לילות על שלל כותביו ועורכיו האנרכיסטים והדעתנים צריך היה לצאת נגד תחרות מלכת היופי האנכרוניסטית. למעשה, מדובר באחד ממפעלות קבוצת ידיעות. לא אתעמק בשאלה האם הונחתה עליהם הדרישה לעשות משהו בעניין או לא כי ממילא איש לא יגיד את האמת. השורה התחתונה היא שבכיתוב התמונה הגדולה (כנראה הילה נחשון, המנחה) בכפולה הפותחת, כיתוב המדווח על אירועי תרבות מרכזיים בשבוע או בזמן הקרוב, מוזכר הטקס הנפלא, עם קישור פילוסופי לכך ש"אנחנו חיים, הרי, בטקס יופי אינסופי. ריאליטי, פוליטיקה, מערכות יחסים".
אזהו, שתדעו לכם, שלישי ב-21:00, ערוץ 2, הטקס ה-61 של מגזין לאשה. וזה שדספקטור בין השופטות כבר אמרתי? אה, כן. באצבעות חלק א'.

בשער הפניה לראיון עם יוסי גיספן (רז שכניק), המוגדר כ"כותב הטקסטים של המדינה". אם זו ההגדרה שלו, באמת שווה לסגור את הבסטה. של המדינה, של העברית. של השירה, הפזמונאות, הכל. כדי להבין מהי עבודתו של גיספן, הנה מילות השירים שלו. אני את שלי אמרתי.

ויש גם סיבוב במונית של אבא של איימי ווינהאוס, למעריצים. כן, היא הייתה פעם עם המשפחה באילת.

מוסף הארץ

גיליון נושא. אנטישמיות. איך שאני קוראת את המילה הזו אני נאטמת. היא לא מעוררת בי כלום חוץ מאטימות. לא פעם אני מגדירה את עצמי כאנטישמית. אבל אני ממש לא רוצה לקרוא על אנטישמים אחרים. יכול להיות שזה הנושא הכי חשוב בשיח הפוליטי/חברתי/כלל עולמי/ישראלי/יהודי בשנים האחרונות. אני לא שם, ולא יכולה להתמודד עם הנושא. אם יש מישהו שכן, בבקשה. אני מוכנה להקדיש לכך פוסט אורח.
אבל זו ההוכחה שמוסף הארץ הוא לא מוסף אנטישמי, שמאלני ושונא יהודים ואת ציון, נכון?

קוראי הארץ מאוד מרוצים מהכתבה של אסף שטול-טראורינג העוסקת במהפכה מדעית כלשהי. מכות' המש' אין לדעת מה פה קרה (וכן, צריך היה להתאמץ):


כנראה שמשהו די מופלא, ולפי דברי הטוקבקיסטים הכתבה כתובה בשפה בהירה וקולחת. אלא שלי אין סיכוי להבין. אין לי מושג מה זה "חומר עם סימטריה מחומשת", ומכאן – הלך עלי. גם המשפט "גבישים מורכבים מאריחים שיש להם סימטריה סיבובית" עובר לי מתחת לרדאר. כך ש. אבל שוב, אם יש מי שמוכן להתפעל ולהסביר את גדולת העניין ע"פ פסקה, בבקשה.

מוספשבת

בן כספית מנהל מלחמת חורמה בעמוס רגב בישראל היום. לא מהיום. במדור מאתמול (שעדיין לא מופיע בצהריים ב-nrg) הוא ממשיך לצאת נגד העיתון. הוא משבח את כל שאר העיתונים בלי יוצא מן הכלל: ידיעות, הארץ, גלובס:

"כל עיתון שתפתחו… תמיד תמצאו בו תחקירים נגד השלטון, מאמרים, חשיפות, ביקורות. רק ישראל היום חף לגמרי מכל זה. לכן מדובר בביטאון בולשביקי, וריאציה של תשרין הסורי, שחוץ מכלימה שהוא מטיל על עצמו ועל אנשיו, הוא גם מסיג את רגלה של התקשורת האמיתית מהזירה".

מה שמעצבן בניתוח הזה של כספית הוא תום הלב לכאורה. כל שאר העיתונים, כך לדעתו, לא נגועים בכלום. אין בהם אינטרסים זרים, אין הם תלויים בבעלי דעה כאלו ואחרים. יש בהם תחקירים נגד השלטון! רק ישראל היום מצורע.
ושוב אני חוזרת: בישראל היום הכל שקוף. הכל יודעים שזה "העיתון של נתניהו", אם לפשט. אבל מה יודעים "כולם" על האינטרסים של כל השאר?
הנה, מעריב נרכש על ידי בעל הון-מחמד. מה אנחנו יודעים על שלל האינטרסים והעניינים בהם ייכבלו עכשיו ידי עיתונאי מעריב? כן, כבר למדנו בעשרות שנותינו בעולם שאין שום קשר בין ההצהרות המפוצצות של הבעלבתים החדשים לבין מה שיקרה בפועל.
והנה למשל הנאום לאומה שנשא הפטרון החדש: שימו לב לתמונת הפרופיל המצודדת ולתכול העין המובלט.

"עיתון שמחויב לשמירה על ערכי הדמוקרטיה, ובראשם שלטון החוק וחופש הביטוי; עיתון אשר ישים דגש מיוחד על רגישות חברתית, ועל יחס אנושי ושוויוני לכל אדם; עיתון שיהיה קשוב לרחשי לב הציבור ולקידום הגליל והנגב וכל יישובי הפריפריה".

הרי כמו שכבר כתבתי אי אפשר לכתוב תגובות לפמפלט הנבוב הזה (כמו גם למדוריו של כספית הלוחם בשלטון), אז איפה חופש הביטוי ורחשי הציבור?
ועוד דבר: מה עושה כספית, שכסאו ומעמדו במעריב קבועים במסמרות פלדה, למען מאות העיתונאים שפוטרו ויפוטרו? מה שווה עיתון הנלחם בנתניהו ובעיתון הפרטי שלו, אם הוא לא יודע להתנהג לעובדיו ומשתמש בהם כסמרטוטי רצפה מעופשים?

ועוד דבר קטן: כספית כתב כבר השבוע ש"הגברת" (שרה נתניהו) מטלטלת איתה לטיסותיה, לבתי המלון המפוארים, מזוודות עם כביסה מלוכלכת כדי לכבסה שם. אני לא יודעת אם זה נכון או לא, בכל מקרה זה נשמע מטורף לגמרי. אבל כספית כבר כתב זאת השבוע לפחות פעם אחת. למה לחזור על כך גם בעיתון הסו"ש?

שרה ליבוביץ-דר מראיינת את – הפתעה – עו"ד ציון אמיר. אמיר לא מפסיק לדבר בכל הזדמנות שרק נותנים לו, ונותנים. עו"ד מתוקשר, נאה, בעל בלורית מצודדת, עובר מסך סבבה, הלקוחות שלו בעלי פרופיל ציבורי גבה גלי.
ראיון טוב אבל לא מספיק. אמיר די מחליק ממנו. על השאלה אם היה רוצה להיות חבר של קצב הוא עונה שיש לו המון חברים ושהוא איש מקסים. על הקביעה שהשבע שנים בפנים זה כישלון שלו הוא אומר – זה כישלון של המערכת. על כל תיאור השתלשלות האירועים הוא עונה שקצב הוא הקורבן, והמראיינת לא לוחצת.
אחד המשפטים היותר מעצבנים שלו:
"הייעוד שלי הוא לייצג אנשים, ומבחינתי אין אנשים גדולים וקטנים, בעיניי כולם שווים, נשיא המדינה ונער בן 17 שהסתבך בקטטת רחוב".
יאללה יאללה. בטח. ממש כולם שווים בעיניו.
בכל מקרה זו אחת הכתבות המטוקבקות בזה הסו"ש ב-nrg.

ישראל היום

ואפרופו דבריו של כספית, על היעדר תחקירים בישראל היום – תחקיר של רן רזניק, כתב הבריאות, על זיהומים בבתי חולים.
ותחקיר נוסף, על רכישה של חברה בידי אגד תיור.
אבל נכון, אלו לא תחקירים שעוסקים בשלטון ובתחלואיו.

כתב המגיב אח שלה על שני השערים האלו, אותה סצינה, שנראים כסטופמושן במיטבו.

ידיעות תל אביב

זוכרים, כשכתבתי על רמת החי"ל קמה צעקה שזו טעות ושכותבים רמת החייל? או. מתברר שזו סוגיה סבוכה במיוחד, וכתבת השער של המקומון. איתי אילנאי מנסה לפלס דרך בנבכי הסיפור. עד לאחרונה היא נקרא רמת החי"ל. באחרונה, בעקבות נבירה ממושכת בארכיונים החליטה העירייה לשנות את השם לחייל, ואז החלה מהומה בשכונה.

פייסבוק/ בלוגלנד/ רשת

יש מי שמעדיפים להגיב בעמודים שלי בפייסבוק ולא בבלוג.
הנה דוגמה המתייחסת להספד של גל אוחובסקי את תרבות מעריב.

אתר התרבות הוותיק והאקסקלוסיבי, salon.com חוגג 15 שנים ברשת. כן כן. נסו ותיהנו.

רביב דרוקר מעלה לבלוג שלו את חילופי הסמסים שלו עם יולי רוט, ידידתו של סטס מיסז'ניקוב, שר התיירות שלכם.
טיזר: רוט מודיעה לו שרעייתו בוגדת בו ומחפשת קונה לסיפור שלה.

לפני פיזור

לא נסקרו: סופשבוע, מוסף כלכליסט, G, מארקרוויק (זמן ומשאבים. כלומר, עשר שעות עבודה בשבת זה די הרבה).
כל הרוצה לכתוב עליהם – בבקשה.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה אצבעות שחורות, בלוגלנד, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

59 תגובות על אצבעות שחורות 25.3.11, חלק ב'

  1. Omer Rosenbaum הגיב:

    רק שאלה קטנה, מה זה "גל אוחובסקי איתן פוקס"? אוחובסקי הושתל בפוקס או להיפך?

    אהבתי

  2. . הגיב:

    אני ישראלי שמתגורר בחו"ל כבר הרבה שנים. כשאת כותבת שאת מגדירה עצמך כאנטישמית זה מעורר אצלי גיחוך במקרה הטוב וכעס במקרה הרע. אין לך מושג על מה את מדברת וזה מן הסתם כי חיית כל ימייך בישראל ומעולם לא חווית אנטישמיות. לו היית חווה, לא היית כותבת כך. אנטישמיות היא סיטואציה בה אתה מגיע לכנס אקדמי ואחרי ההרצאה שלך, בשירותים, אתה שומע פרופ' מפורסם שמבחינתך הוא קולגה לכל דבר ואתה מחשיב כסוג של חבר, לוחש לעמיתו שהיהודי החצוף הזה היה צריך להשאר בבית. התחושה המיידית היא עלבון צורב ומייד אחר כך פחד. ממש פחד. זו אנטישמיות. את יודעת מה הדבר הראשון שעלה לי, אדם שאפילו לא ממש מגדיר עצמו כציוני, לראש? משפט שקראתי פעם אצל מאיר עוזיאל. הוא כתב משהו בסגנון "מאז אושוויץ, אין דבר יותר אסתטי מחייל ישראלי". הראש הפוסט מודרני שלי לעג בשעתו לאמירה הכמעט פאשיסטית הזו. המעיים המפוחדים שלי באותו הרגע בשירותים הסכימו עם כל אות.

    אהבתי

    • אביב הגיב:

      כמובן רק בחו"ל חשים באנטישמיות. בארץ מוקפת האוייבים הרוצים לכלותינו לא ניתן להבין מהי אנטישמיות. חבל שלא הלכת לפרופסור הבהמה הזה ואמרת לו שאתה תעשה מה שמתחשק לך. שיראה באמת מהי חוצפה יהודית.

      אני מעריך את דבורית על האומץ שלה או הכנות שלה בעובדה הבסיסית שלהיות ביקורתי כלפי יהודים מגעילים אינה בהכרח פעולה אנטישמית. דווקא מישראל קשה לראות את מה שהיא מצליחה לראות ללא קושי.

      אהבתי

  3. velvet הגיב:

    אם כך – מצוין. אשמח ואודה אם תנתח את פרויקט הארץ.

    אהבתי

    • . הגיב:

      אני חי בחו"ל. איפה שאני גר, כדי להשיג את "הארץ" צריך לחכות שגדעון לוי יגיע לנאום הציוני השנתי שלו באוניברסיטה המקומית.

      אהבתי

    • נעמה הגיב:

      וולווט, האם תוכלי להסביר כיצד את, כיהודיה, עם מודעות להסטוריה היהודית ולרדיפות השונות שחוו וחווים יהודים בעולם, מסוגלת להגדיר עצמך כ"אנטישמית", ולמה בדיוק כוונתך?
      גם אני נחרדת.
      האם הכוונה לתחושת ניכור שאת חשה אל מול תופעות שליליות מסויימות המצויות בחברה הישראלית/יהודית ? כי גם תחושות קשות, שיש לעתים לכולנו, כלפי דברים הנעשים במדינה או בממסד היהודי (גם בשם הדת), לא מצדיקים, בעיניי, אמירה כזו, או שימוש (נמהר?) דווקא במילה הזו. זו מילה עם משמעויות קשות, ואת בטח מודעת להן.
      אני נהנית לקרוא אותך תמיד, אולם הפעם אשמח להבהרה, תודה

      אהבתי

      • velvet הגיב:

        האם הכוונה לתחושת ניכור שאת חשה אל מול תופעות שליליות מסויימות המצויות בחברה הישראלית/יהודית ? כי גם תחושות קשות, שיש לעתים לכולנו, כלפי דברים הנעשים במדינה או בממסד היהודי (גם בשם הדת), לא מצדיקים, בעיניי, אמירה כזו, או שימוש (נמהר?) דווקא במילה הזו.

        כן, זו בדיוק כוונתי, וזו ממש לא הפעם הראשונה שאני משתמשת בביטוי זה.
        מצטערת אם נפגעת.

        אהבתי

      • בת הטוחן (לשעבר) הגיב:

        דבורית, לדבר הזה שאת מרגישה (ורובנו מרגישים) כלפי תופעות ישראליות רבות באמת לא קוראים "אנטישמיות".
        טבעי לחלוטין להיגעל בקלות מהאופן שבו, למשל, שלושים-ארבעים אנשים נדחפים עלייך לתוך המעלית בשעה שאת מנסה לצאת ממנה, או נושפים בעורפך בתור לאשנב בבנק עד כדי היכרות אינטימית עם העו"ש שלך, או בקופת חולים – עד כדי היכרות אינטימית עם תכונות תורם הזרע שלך. את יודעת שבחו"ל יש חבל כזה, שאסור לעבור אותו, בזמן שהאדם שלפניך מדבר עם הפקיד/ה?
        אלה הן רק שתי דוגמאות קטנטנות מתוך מכלול תופעות, שהמגונה שבהן היא שמירת חנייה במשך שעות לחברים שלך, באיזורים של מצוקת חניה קשה, כמו שכונת מגורי.

        אהבתי

      • שלומי הגיב:

        אני מזדהה איתך במובן מסויים, בגלל התחושה שלי שלרוב האנשים כאן "אנטישמיות" היא הסיבה לקיומנו כאן(ומכאן גם מקומו הכה מרכזי של צבא בזהות הישראלית), תחושה שאולי נסיבתית יש לה תימוכין, אבל מעשית אנחנו כאן בגלל סיבות רבות, ואנטישמיות רחוקה מלהיות המרכזית שבהן. לכן, כל פעם שהאנטישמיות זוכה להתייחסות בתקשורת, יש בי רתיעה מכך ששוב התקשורת מחזקת את תחושותיו השגויות של הציבור שללא האנטישמיות אין לנו מקום כאן. אז זהו, שיש.

        אהבתי

      • חיים חובה הגיב:

        פשוט מאד: יהודי אנטישמי הוא יהודי השונא את עצמו.

        אהבתי

    • תמר הגיב:

      לא קראתי את כל הפרויקט של הארץ, אבל הכתבה על המשבר ביהדות ארצות הברית הייתה מעניינת מאוד.

      אהבתי

  4. עמית הגיב:

    הטענה של בן כספית לגבי שרה נתניהו והכביסה שהיא מביאה מהארץ היא לא המצאה שלו. זה פורסם בתחקיר של דרוקר ב"המקור".

    אהבתי

    • . הגיב:

      הסיפור הזה נשמע לי מטורף מכדי להיות נכון. איזה בנאדם נורמלי סוחב חליפות מלוכלכות על פני האוקיינוס רק כדי לחסוך כמה גרושים? אני מניח שהאמת איפהשהו באמצע. היה איזה מקרה שהגברת תכננה ללבוש משהו בחו"ל, המשהו היה בכביסה והגברת אמרה ניקח אותו כמו שהוא ונכבס אותו במלון.

      אהבתי

      • עמית הגיב:

        כן, זה באמת נשמע הזוי לחלוטין. מצד שני, כשחושבים על זה שהיא לא בדיוק מגיעה לנתב"ג במונית ולא סוחבת בעצמה את המטען שלה + הנהנתנות כפי שהוצגה בתחקיר של דרוקר, זה קצת פחות הזוי.

        אהבתי

    • velvet הגיב:

      עמית, כתבתי שהוא כתב זאת פעמיים השבוע ולא הצלחתי להבין למה.

      אהבתי

  5. שמנגוצה הגיב:

    ב 1958 או 59 כתב חיים חפר שיר על שמנגוצה עליה שקעת בהרהורים נוגים לפני כארבע שנים. הנה בית אחד משורות הפיגולים דלות הקלוריות שלו:

    "אני הוא זה שבקלות אליו העצב מתחבר
    וחוץ ממני אין לי אף אחד אחר
    לכן עוד פעם לא אכפת לי לשקר"

    יוסי גיספן כתב סתם שיר מזרחי דיכי ושיהורם גאון ל-א שר את מילות הפתיחה שלו:

    "הגובה מאה ושישים סנטימטר
    משקל חמישים ושמונה קילוגרם"

    שלא לדבר על החריזה של אליל הנוער אביב(וש) גפן שכנראה התגלגל רחוק מאד מאביו.

    למה לסגור את הבסטה? לשבור!

    אהבתי

  6. עורך הגיב:

    הראיון עם מיידוף או חלקים נרחבים ממנופורסם כמעט בכל העיתונים ונראה די הזוי השבוע, זמן רב אחרי שתפס כותרות בכל העולם. המשיכי כך, זאת הסיבה שאת מאוד מאוד פופולארית במערכות העיתונים, כולם יודעים שהבלוג הזה נסמך על ידע נרחב, השכלה מעמיקה, יכולת ניתוח מרשימה ואפילו קצת חוש הומור. שווה כל עשר שקל.

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      מדוע היה חשוב לך להגיע לפה ולספר לי שכולם בזים לי במערכות העיתונים?

      אתה רוצה להרגיש טוב? רוצה שאני ארגיש טוב?
      ולמה אתה מטריד את עצמך בשאלת עשרה השקלים?
      הרי יכולת גם לכתוב: שמעי, את טועה, הראיון ברובו התפרסם פה, פה ופה (לינקים, ציון עיתונים וכו'). אבל למה לנהוג פשוט בהגינות? קשה, נכון?

      חזור לעיסוקיך החשובים כ"עורך" בעל השכלה, ידע, יכולת ניתוח וחוש הומור ושנינו נהיה מאושרים.

      אהבתי

      • פיניקס אריזונה הגיב:

        איזה פלצן. הרי במערכת "7 ימים", למשל, עסוקים בכל יום ראשון באדים ובהדים העולים מוולווט, ואני מאמין שכך גם בכל המוספים.

        אהבתי

      • וואללה הגיב:

        אולי בגלל זה 7 ימים נראה כפי שהוא נראה. אם היו עסוקים שם בעבודה ולא בציוצים של ולווט אולי היו מגיעים להישגים גדולים יותר. פעם זה היה מוסף הדגל, היום זה במקרה הטוב משעמם ובמקרה הגרוע מביך. השבוע זה שילוב של השניים.

        אהבתי

  7. הדס הגיב:

    השאלה הרלוונטית בעניין בן כספית היא האם הוא היה כותב את פרט הרכילות ההזוי הזה גם על נשות ראשי ממשלה אחרים והאם גורמים אחרים בתקשורת שרודפים את שרה נתניהו (להבדיל מרדיפת ביבי נתניהו) היו מתנהגים באותו אופן כלפי נשות ראשי ממשלה ששייכות למחנה הפוליטי-תרבותי ״הנכון״ ?
    הייתי מצפה לגילוי סולידריות מצידה של עליזה אולמרט (שנהנתה מתקשורת אוהדת שחסה עליה) כלפי שרה נתניהו וקריאה לתקשורת להניח לה ולחדול מהרדיפה.
    זו היתה יכולה להיות מחווה נאה.

    אהבתי

  8. הלל הגיב:

    הכתבה על הגבישים מעולה, ונהניתי ממנה ביותר. מסוג הכתבות שנותנות נחמה פורתא בהטחות כלפי מעלה "אבל למה עיתון הארץ עדיין קיים, למה?".

    אהבתי

    • שועלן הגיב:

      גם אני כבר הרבה זמן לא קראתי כתבה מראשיתה ועד סופה במוסף הארץ.
      שיתנו עוד כאלה.
      (ואני מצטרף גם לתגובתך שמתחת).

      אהבתי

      • velvet הגיב:

        הלל, שועלן, אני שמחה מאוד שנהניתים אבל מה עם פסקת הסבר חוץ מ"נהניתי"?

        אהבתי

      • שועלן הגיב:

        לא צריך להבין מה זה "סימטריה סיבובית מחומשת" בשביל להנות ממנה.
        פשוט תדלגי מעל המושגים שאת לא מבינה (ותסתכלי על התמונות של הקוביה שהוא מחזיק ועל הסריקה של המיקרוסקופ האלקטרוני בשביל לקבל מושג מוחשי על מה מדובר).
        הסיפור הוא סיפור על אדם שמגלה משהו שנוגד שנוגד את כל "מה שידוע", מלחמתו ב"ממסד" וב"גורואים" שלו (ומלחמתם בו), עד שהוא זוכה להכרה הראויה, ומשנה את כל התחום.

        אהבתי

      • הלל הגיב:

        באמת התיאורים המדעיים מינוריים בכל הסיפור. הסיפור הוא המחשה יוצאת מן הכלל לתזה של תומס קון (שמוזכר בכבודו ובעצמו בכתבה) על המבנה של מהפכות מדעיות, שבקצרה, המהפכה מושלמת כאשר אחרון המתנגדים מת.

        אהבתי

  9. הלל הגיב:

    אבל זו ההוכחה שמוסף הארץ הוא לא מוסף אנטישמי, שמאלני ושונא יהודים ואת ציון, נכון?

    לא קראתי את המוסף (רק ראיתי את הכתבה שקישרת אליה ואת עמוד השער שהבאת), אבל הרושם המתקבל הוא שזו סתם תגובה של העיתון להאשמות הרגילות כלפיו וכלפי המיליה שלו באנטישמיות, והתגוננות בטענה שיש להבחין בין אנטי-ישראליות (טוב, ולפחות לגיטימי) לבין אנטישמיות (רע, אבל זה לא אנחנו).

    אהבתי

  10. עובר אורח הגיב:

    בין הכותבים ב"הארץ" על אנטישמיות גם האזרח הצרפתי בורג. מצחיק? הוא, הטפיל הכרוני, שמתאים כמו יד לכפפה לסיבות שבגללן בעלת הבית מוכנה לטעון שהיא אנטישמית, מסביר ומנמק עסקי אנטישמיות. האיש משקר. למשל, בכדי להסביר עמדתו הוא טוען שישראל היא המדינה היחידה שיש לה נשק גרעיני לא מבוקר. כעובדה: צפון קוריאה, הודו ופקיסטאן בצעו ברעש נסויים בנשק גרעיני כביכול בניגוד לכל מיני הסכמים והחלטות בין לאומיות ואיש אינו מבקר אותן. ישראל לא חתמה על שום הסכם בעניין לא הפרה שום הסכם ולא עשתה מעולם שום פעולה המעידה בגלוי שיש לה נשק גרעיני. בהמשך הוא כותב שלפני מאה שנים הייתה בעולם מלחמה נוראה. לפני מאה שנים ב 1910 היה העולם, בייחוד אירופה, במצב של שלום ושגשוג. כללית חלק גדול מביקורת על ישראל מבוס על שקרים מסוג זה.
    הערה, קשה להבחין בין אנטישמיות לבין אנטי ישראליות. שתי התופעות הנן גזענות המבוססת על סטנדרט אחד ליהודים או מדינתם וסטנדרט אחר לקבוצות אחרות של בני אדם ומדינותיהם. לא ניתן להביא ולו תכונה "רעה" אחת שייחודית רק ליהודים ובודאי שלא ניתן להביא מעשה אחד "רע" של ישראל כמדינה שלא נעשו רבים וחמורים ממנו על ידי מדינות אחרות. או שיש ספק בכלל אם נעשה מעשה כזה, למשל מהיר, הטבח בג'נין שלא היה או רעב בעזה שלא היה או שהטיפול הישראלי בעיתונאים זרים אין כמותו לרוע בעולם.

    אהבתי

  11. רג'ינה ספ. הגיב:

    דבורית –
    פרויקט מוסף "הארץ" אינו על "אנטישמיות", אלא על האופן שבו מזדעקים פה "אנטישמיות, אנטישמיות" בכל פעם שלמישהו בחו"ל יש ביקורת על מדיניות ישראל כלפי הפלסטינים.
    אני צלחתי בינתיים חלק מהכתבה השנייה (נועם שיזף), על הקרע ביהדות ארה"ב בין תומכים בישראל לבין מתנגדים, לנוכח הבזיונות של ממשלתנו, ובעיקר את הכתבה השלישית (ניב הדס), שמסבירה היטב איך דבילים כמו צ'רלי שין וג'ון גליאנו גמרו את הקריירה שלהם בגלל אמירות אנטישמיות אומללות, בעוד שהביקורת של בריאן אינו, אנני לנוקס, רוג'רס ווטרס, קן לואץ' ומג ריאן היא מחאה לגיטימית ומנומקת כלפי ישראל ולא אנטישמיות.

    אהבתי

    • עובר אורח הגיב:

      כאשר ליצנים, נגנים ומשוררים אלו מבקרים אך ורק את ישראל מדינת היהודים זו אנטישמיות. כמה הפגנות של אוהבי אדם כמו שיש בבלעין היו בשנות הרציחות הסיטונאיות בעירק, בזמן טבח האזרחים המתמשך באפגניסטאן, אתמול בלוב, היום בסוריה בסרילנקה, סודן וכ"ו וכ"ו. מי בדיוק מחרים את סין בגלל טיבט? את הודו שמדכאת את המוסלמים בקשמיר וכ"ו עד אין סוף. הנסיון המוצלח של גזענים אנטישמיים להראות שישראל הוא מרכז הרוע בעולם לבוא לכאן, לסכסך בין יהודים וערבים להתערב בריב אכזרי ומטומטם לא להם הוא ייחודי אחד ויחיד אין כמותו בעולם. מכאן המסקנה של מיליוני אנשים טובים שכאן בבלעין באמת הוא מרכז הרוע בעולם. הנה עד עכשיו אפילו פטראוס הגנרל האמריקאי מטבח האזרחים בעירק ואפגניסטאן, שאיש לא מחפש באנגליה, אמר שישראל היא שורש הרוע במזרח התיכון, הנה העובדות בחדשות, הוא ישנה דעתו? חלמתם. ילדה אמריקאית זורקת עצמה תחת טרקטור משוריין בעזה, אומללה היא ואומללים הוריה אבל למה היא או מישהו דומה לה לא נסעו לאפגניסטאן או קודם עירק לשכב תחת שריוניות אמריקאיות שמהן הורגים אזרחים?

      אהבתי

  12. רג'ינה ס' הגיב:

    דרך אגב – שער מוסף "הארץ" של השבוע הוא אחד המכוערים, אם לא ה-.
    בעצם, לגמרי ה-.
    אין בכלל ספק.

    אהבתי

  13. מרא"ה הגיב:

    http://www.latma.co.il/article.aspx?artiId=5157

    קטעים, גולדניקו שלנו לא יודע לעשות קאט אנד פייסט, אא"כ זה מתצלומים של עוד איזה בימבו אמריקאית לגבוה-נמוך או מה שזה לא יהיה. ייתכן שזה בשל קירסת מיזם זקי רכיב והתכונית ההזויה של משולם להצניח את גולדן גם לשם.
    בכל אופן, המאמר בדה מרקר אכן מגוחך, וודאי כשהוא בא מפיו של האיש שהכתיבה האלימה היתה סימן ההיכר שלו במשך שנים ושאך לפני מס' חודשים חזינו במיטב מפעלותיו ודעותיו הנאורות על בני משפחתו ועל תושבי בית שאן. שטפן צוויג, עאלק.
    התנצלות מראש דבורית עם העלאת הנושא תביא הנה בחזרה את הגולדנים ועוזריהם על מקלדותיהם המטונפות.

    אהבתי

  14. קורא הגיב:

    דווקא פיספסת, הכתבה הכי מעניינת של הסופשבוע היתה במוסף כלכליסט, על מה קורה בצ'רנוביל עשרים שנה אחרי. קראתי אותה בנשימה אחת, אבל אולי זה הטעם הביזארי שלי.

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      למה פספתי? הרי כתבתי במפורש:

      לא נסקרו: סופשבוע, מוסף כלכליסט, G, מארקרוויק (זמן ומשאבים. כלומר, עשר שעות עבודה בשבת זה די הרבה).
      כל הרוצה לכתוב עליהם – בבקשה.

      אתה מוזמן.

      אהבתי

      • הלל הגיב:

        קראתי עכשיו את הכתבה, בעקבות ההמלצה. כתבה נחמדה, אבל נראה לי שהיא מבטיחה יותר ממה שהיא מקיימת. פותחת בתיאור של חזיר בר משונה, אבל בהמשך אין

        אהבתי

      • הלל הגיב:

        הרבה תיאורים כאלה, אלא קצת ריאיונות עם מדענים מהאזור. טוב, אין לי כוח לסקירה מקיפה.

        אהבתי

  15. bigunia הגיב:

    הכתבה על צ'רנוביל בכלכליסט הייתה מרתקת. איזה עצים מוזרים גדלים שם וחיות ענק. האנשים שמסתובבים שם נראים צעירים מכפי גילם, אך משהו מתחת לעורם/ לפרוות בעלי החיים/ לקליפת הגזע רוחש וגועש קרינה. מעניין מאוד. ומעניין לחשוב על השטח העצום הזה של מאות אלפי דונמים שהפך למשהו שהוא (מנסה לצטט): כמו העולם שלפני אלפי שנים (בעלי חיים, בלי בני אדם) וכמו עולם אפוקליפטי עתידי (אותו דבר פלוס המון קרינה). קראתי בנשימה עצורה.

    לעניין האנטישמיות – דווקא כתבות מאוד מעניינות במוסף הארץ, שסוף סוף מפרידות בין אנטישמיות לבין התנגדות למדיניות ישראל. אבחנה חשובה

    אהבתי

  16. הרי הגיב:

    test

    אהבתי

  17. ובר הגיב:

    דן מרגלית מתייחס איכשהו לנושא נהנתניהו בישראל היום אבל עדיין ללא מילה על ההתעלמות של העתון עצמו לנושא.

    אהבתי

  18. ובר הגיב:

    חילופי הסמסים בין רביב דרוקר ליולי (יוליה) רוט, פילגשו (כמדומני שזה הביטוי הנכון בהיותו נשוי + 3 ילדים ככתוב באתר הכנסת) של סטס מיסז'ניקוב שר התיירות הם ממש תענוג לעיניים. למעוניינים/ות, יש תמונות שלה גם בפייסבוק שלה. לוקינג גוד.

    אהבתי

  19. captain beefheart הגיב:

    הסיפור הכי גדול שיצא הכי קטן

    שנים אני תמה מתי העיתונות הישראלית תגלה את ג'ין סימונס (כלומר תרים איתו ראיון ענק, שהרי כולם יודעים שזהו 'חיים וייץ מטירת הכרמל). בכל זאת – מדובר בישראלי עם הפרצוף כמעט הכי מוכר בתרבות המערב והרוק (איכות המוזיקה זבלית, אבל כאייקון תרבותי הם בטופ).

    והנה ההר הוליד עכבר:

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4048100,00.html

    שווה כמובן לקרוא, אבל עדיין מדובר לדלעתי בהחמצה.

    אהבתי

    • ובר הגיב:

      בארה"ב, לא רק שם, אתה חכם בדיוק כפי חשבון הבנק שלך. הצלחה (כלכלית בעיקר) היא כל כך שונה בין אחד/ת לשני/ה.

      ראה מקרה חיים סבן (שאותו רבים זוכרים מנגן עם אחיו ועם עוד חבר'ה במועדונים עם שמות כמו 'אמא מתגלחת' ו'אבא בהריון'). כאילו מה הקשר בינו לבין ג'ין? אולי השם הפרטי.

      Money talks.

      הכרתי לפני שנים בארה"ב בחור צעיר מאוד שעבד כאינסטלטור אבל האמביציה להיות עשיר בערה בו. לא לקח לו הרבה שנים והכל בתחום היחיד שבו הבין.

      אהבתי

    • תמר הגיב:

      קודם כל תודה על ההפנייה.

      דבר שני, דווקא לדעתי ראיון מעניין (בתוך הקטגוריה של "ראיון עם כוכב רוק שלא באמת מעניין אותי מה יש לו להגיד"). קודם כל, יחסית לרמת הסנסציה הצהובה של סיפור חייו, לא הפכו את זה למלודרמה שמאלצית (נראה לי שבסדרת הריאלטי דווקא כן). שנית, אני עוד זקנה וזוכרת איך כל כוכב שדודה-של-גיסתו-ביקרה-פעם-בבית-כנסת היה צריך לספר כמה ישראל, העם היהודי וכו' נוגעים לליבו וכמה התקופה שבה הבת של השכנה התנדבה בקיבוץ שינתה את חייו. אהבתי את העובדה שהוא לא מתרגש יותר מדי מן השאלה הבנאלית על ישראל ועונה את האמת: לא עניין אותו עד היום לבקר, יתכן גם במישור הרגשי (למרות שלזה העיתונאי דווקא לא נכנס). ואחרון ודי – די הופתעתי איך לרוקר המרדן הזה יש תפיסות חינוכיות של רולידר. לתומי חשבתי שאחת המטרות של בני דורו הייתה למרוד נגד התפיסה החינוכית של דור הוריהם.

      אהבתי

      • captain beefheart הגיב:

        עם כל הכבוד לג'ין סימונס, מי שהיה גורם לרולידר ודומיו להסמיק הוא לא אחר מאשר פרנק זאפה (שהעמיד 4 צאצאים מוצלחים, יציבים ומוכשרים). דוגמאות:

        My best advice to anyone who wants to raise a happy, mentally healthy child is: Keep him or her as far away from a church as you can.
        — Frank Zappa

        Yeah, I tell them to change the channel if they see some guy in a brown suit with a telephone number at the bottom of the screen asking for money.
        — Frank Zappa, Senate Hearing on "Porn Rock", 1985, after being asked by Tipper Gore if there was anything on TV he didn't allow his kids to watch

        Children are naïve — they trust everyone. School is bad enough, but, if you put a child anywhere in the vicinity of a church, you're asking for trouble.
        — Frank Zappa, expressing his opinion on raising a child, saying that institutions such as schools and churches, which have the power to control and brainwash your child, are totally overrated and shouldn't always be recognized as a genuinely good thing

        אהבתי

  20. nachum הגיב:

    תיאור השתלשות האירועים–taklada

    אהבתי

  21. הלל הגיב:

    אה, והערה על עמוד השער של מוסף האנטישמיות. על פי הכללים המקובלים, צ"ל "האומנם", ב-ו' (שכן זהו קיבוץ ולא קמץ). בכל זאת, מילים שמרוחות על כל השער, תבדקו קצת לפני כן.

    אהבתי

  22. הלל הגיב:

    ואם כבר כלכליסט: לפרופ' אומן אין שום בעיה שהמנהלים בחברות הפרטיות ירוויחו הרבה.

    "מה אכפת לי שהמנהלים או בעלי השליטה יהיו חזירים? חלקם הם בעלי צדקה גדולים. עיני לא צרה באנשים אחרים. מה שאנשים אחרים מקבלים – שיבושם להם. השכבה הדקה של המנהלים שמרוויחים המון, השכבה החזירית הזו, דוחפת את הכלכלה קדימה וכולם נהנים מזה".

    כפי שכתבתי כאן פעם בבלוג, אני נמצא די קרוב לצד השני של הפירמידה הכלכלית, ואני מסכים בכל לב עם דבריו של האיש החכם הזה. להגביל את שכר הבכירים נראה כמו משהו שנובע מסתם צרות עין, או מתפיסה סוציאליסטית שאבד עליה כלח. מה הבעיה שיהיו פערים כלכליים? החשוב הוא שלא יהיו אנשים יותר מדי עניים. ומהבחינה הזו הכלכלה החזירית גרמה רק תועלת. האנשים הכי עניים היום הם אלה שבימים עברו נחשבו לכאלה שחיים טוב.

    אהבתי

  23. ובר הגיב:

    הבושות ממשיכות בספורט ישראל היום.

    בכתבה של רותם גרוסמן, עמודים 48-49, על המשחק אתמול הוא כותב "אבל אם חושבים על זה שגאורגיה ניצחה בחוץ את קרואטיה" בעוד שהמשחק בין גאורגיה לקרואטיה התקיים בגאורגיה ובכדורגל יש משמעות עצומה לביתיות. השגיאה נמשכת גם בכותרת המשנה "… גאורגיה שהדהימה בקרואטיה".

    אהבתי

  24. פינגבאק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » שנאות קטנות‏

  25. פינגבאק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » זמן סודן‏

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s