המוסף לשבת, ידיעות
זה לא קורה הרבה בתקשורת. בטח לא בישראל. בטח לא ב-2011. עינת פישביין נפגשה עם ענת קם לסדרת פגישות במשך 15 החודשים בהם היא נמצאת במעצר בית. אחרי שקוראים את הדיווח הזה בהפניית השער, מעניין עוד יותר להבחין מבין השורות, או בהן עצמן, במערכת היחסים שנרקמה בין המראיינת למרואיינת.
בתחילת הדברים מספרת פישביין איך בשבוע השני של מרץ 2010 בילתה קם בטלפונים קדחתניים לכותבי בלוגים ברשת, מנסה לשכנע אותם שיסירו את מה שכבר כתבו אם אינם רוצים להזיק לה.
מאחר שהדברים נכתבים כעת, אני יכולה לספר שגם אני זכיתי לפניות מקם ואפילו נעניתי לה. צריך להבין שלא היו בינינו שום יחסי קרבה, בלשון המעטה. ברור שלא היה שום רציונל לבקשה מאחר שלא אני ולא אף בלוגר אחר יכולנו להזיק לה. כל החומרים היו כבר בידי השב"כ, ואף מילה שלי או שלנו לא יכולה הייתה לפגוע בחקירה. רשמתי לעצמי לזכור זאת לפעם הבאה שיבקשו ממני בקשות כאלו.
אחר כך מספרת קם איך ריססה גרפיטי בבית ספר בגיל 16, "סקס, סמים והמורה ללשון", ולא הודתה עד היום. אבל אז היא הדליפה למקומוני ירושלים. זה אצלה בדם, כנראה.
בהמשך היא מספרת איך ביום שהשתחררה מהצבא לא ידעה מה לעשות עם עצמה. ביום השחרור עשתה רונדלים סביב הבסיס, אוספת טרמפיסטים, את החיילים שהיו צריכים להגיע לשם, ורק בסוף היום הבינה שאין לה מה לעשות שם יותר.
אחר כך היא מתארת איך נתנה את הדיסק און קי עם המסמכים לאורי בלאו בבוקר הראשון בו פגשה אותו, ובהמשך:
את כועסת על העיתון?
"אני בוודאות נמצאת כאן היום בגלל הפקרות של מערכת הארץ. אני כועסת בעיקר על העורכים ועורכי הדין של העיתון, שגרמו לכך שהוא חתם על הסכם שמעביר מסמכים בלי ליידע את המקור. אני חושבת שבהארץ היו צריכים למצוא מנגנון ליידע אותי שהשב"כ חוקר בכזאת עוצמה את הסיפור.
לגבי אורי (בלאו) זה יותר מורכב. הבן-אדם גרם לי נזק רב, כמעט הרס לי את החיים. מצד שני הסיפור הזה כנראה גמר את הקריירה שלו, ואני גם לא יודעת עד כמה אני יכולה לבוא אליו בטענות. הוא היה במלכוד, האזינו לו, עקבו אחרי אנשים שהוא דיבר איתם. אם הוא היה מתקשר לספר לי, זה אולי היה מביא אותו לכתב אישום על שיבוש הליכים. מאז ועד היום לא הוחלפה בינינו מילה. עם כל הסימפטיה, קשה לי עם זה שהוא מסתובב בחוץ ואני בבית".
תגובת עורך הארץ דב אלפון:
"אנחנו לא יודעים עדיין כיצד נחשפה ענת קם ומי נקט כאן בחוסר זהירות. בכל אופן, די ברור שלא פרסום המסמך בהארץ גרם לכך, שהרי חלפו עשרה חודשים בין פרסומו לבין מעצרה".
זה נימוק? שחלפו עשרה חודשים? ומה עם זמן חקירה? זה צריך היה לקרות מהיום למחר? באיזה עולם?
על טענתה שצריך היה ליידע אותה על החקירה הוא מזכיר את הסעיף בספר החוקים האוסר שיבוש חקירה, ואומר שעורכי העיתון לא ידעו כלל מי המקור של בלאו עד מעצרה.
זה דווקא נשמע הגיוני.
פישביין מתארת את שגרת חייה של קם שכוללת ספה, טלוויזיה, ספרים ומחשב, ופרופיל פיקטיבי בפייסבוק, כדי שתוכל להציץ לחיים של אחרים. לחיים בכלא היא מתכוננת באמצעות הצפייה באוז.
אם תזכה בעסקת טיעון שלא תכלול מאסר, היא מיד "מתדפקת על דלתות וואלה! ומקווה שייקחו אותי בחזרה. זה כנראה לא יהיה לתפקיד האחרון או למשהו בפרונט בשנים הקרובות". למה? אולי בגלל הטוקבקיסטים? הנה דוגמה לכמה טוקבקים מעמוד הפייסבוק של ידיעות, המתייחס לכתבה.
והיא גם מיד תחזור ללמוד, לזה היא הכי מתגעגעת.
לסיכום, כתבה מצוינת. מצד אחד, פישביין מתארת את הסיפור בבהירות גם למי שאפו לא תקוע בביצה ולא שמע כלום עד היום. מצד שני, היא אכן למדה להכיר את קם במהלך פגישותיהן. מצד שלישי, היא לא התאהבה במרואיינת הסובלת (ו-15 חודשים במעצר בית זה אכן גיהנום). ומאותו צד בדיוק, היא מנתחת את אישיותה של הלא-מרגלת. עולה ממנה דמות של אישה צעירה, מאוד ניצנית וגבולית מבחינת רגשית, מוגבלת במנעד הרגשי שלה, עם עולם נפשי ורוחני דליל במיוחד ויכולת תיאורית לא קיימת כמעט לרגשות, תחושות וחיבור שלהם לאינטלקט. אני כותבת את הדברים בבוטות, אבל זה מה שעולה מהכתבה הרומזנית.
שמאלנות? אידיאולוגיה? די רחוק מזה. רק כמה אמירות מעורפלות. די מציק לה שהשמאל אימץ אותה לחיקו, והיא מבהירה שעמדותיה השמאלניות התמתנו בצבא "כי הבנתי ששום דבר הוא לא כמו שנראה. קל להגיד כיבוש משחית ונורא, אבל מפנים המציאות נורא מורכבת". ובכל זאת ברור לה ש"כיבוש זה לא דבר תקין".
מסוג הכתבות שרק פישביין יכולה לעשות. או כמעט רק, שלא תתפסו אותי במילה. לא עולה בדעתי כרגע מישהו שיכול להתחבר אנליטית ורגשית לסיפור שכזה, להתקרב לאדם שהוא חוקר וגם להישאר מרוחק.
נושא אחד חסר לי: אני משערת שמי שמממן לקם את כל התענוג, דהיינו שכ"ד בכיכר רבין, הוצאות שוטפות, גם אם היא לא יוצאת מהבית, כמו חשבונות ואינטרנט וטלפון וכבלים או לווין, ועשרים אלף קופסאות סיגריות ליום, שלא לומר עוה"ד אביגדור פלדמן ואיתן להמן, הם ככל הנראה ההורים שלה (שהיחסים הדי קשים איתם כעת עולים בקצרה מהכתבה).
חשבו, מדובר בהון, יחסית. המון כסף עולה למשפחה ההרפתקה של קם בפיקוד מרכז. שווה היה להקדיש לזה פסקה.
תרבות מעריב
הראיון השער האחרון – שגיא בן נון עם חיים צינוביץ.
מן הראוי היה לתת איזו בוקסית תזכורת קצרה ומסודרת לפרשת השרוף.
למשל מתוך חגיגות העשור לשרוף שכבר נחגגו לו במאי 2010 במעריב.
גיליון אחרון. זהו, נסתם עליו הגולל. ציפיתי לאיזו פרידה מרשימה מהכותבים, עורכים, ולא מצאתי. רק בע' 3, במדורון "אנשי השבוע", האייטם העשירי, שהתמונה שלו היא שערון שחור עליו כתוב "תרבות מעריב" והטקסט הנלווה הוא "תרבות מעריב, עוד ניפגש ויהיה לנו טוב".
הקטע היחיד הרלוונטי למצב הסגירה של המוסף הוא המדור של מאיר שניצר, "ערך מוסף". השבוע נכתב שגם שניצר עומד להיות מפוטר ממעריב. הוא מצדו לא ידע על כך (אולי זו הייתה ידיעה שגויה) והזכיר תקופות חשוכות של העיתון, בהן מפוטרים היו קוראים על פיטוריהם במקומות אחרים בטרם מישהו הודיע להם על כך (ותודה למלך דנקנר הראשון). שניצר מקביל בין "העיתונות היומית הקורסת תוך ביזוי העוסקים בה" לספר חדש של דוד שליט, אולם שכולו טוב, שהוא למעשה שיר אהבה לבתי הקולנוע שהיו ואינם עוד.
שניצר מתייחס גם לפרנק ריץ', 61, מבקר התיאטרון של NYT שקיבל ג'וב חדש, עורך-על בניו יורק מגזין.
כותב שניצר:
"עולם הפוך. בישראל, בעלת הרקע הסוציאל-דמוקרטי, משמשים פיטורי עיתונאי ותיק כמקפצה לדיון על עתידה של העיתונות היומית. לעומתה, באמריקה הקפיטליסטית מהווה את הסיבה לכך דווקא העובדה שבעל טור בגיל העמידה נותר איתן בתוך המערכת הז'ורנליסטית".
טיויV
ח"ח לאבנר הופשטיין (ולגלי גינת) על כתבת טיסה 330 (טיסת סוויסאייר שהתרסקה ב-1970), השבוע, ערוץ 10.
לארץ נהדרת על חמישיית הגמר של האח הגדול יחד עם רזי ברקאי.
דוהם: דנה ספקטור שופטת בתחרות מלכת היופי הבעעל"ט.
לפני פיזור
אני ממשיכה לקרוא. מוזמנים אתם כרגיל לנפק פסקאות על משהו שקראתם ויש לכם מה לומר עליו.
ולווט אנדרגראונד 
פינגבאק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » דיבור חדיש
סיפור עצוב שנגמר בזה שהשב"כ הצליח בסופו של דבר להשתיק עיתונאי חשוב. אם זו לא היתה פרשת ענת קם כבר היו מוצאים משהו אחר בשביל להשתיק אותו, חבל שהיא נקלעה בדרך.
אהבתיאהבתי
לא "עיתונאי" ולא "חשוב". עבדתי איתו. ילד כאפות שרצה תשומת לב. ענת קם ממין זכר.
אהבתיאהבתי
אם בית המשפט יגזור על ענת קם 20 חודשי מאסר (או קצת יותר) החודשים שבהם היא ישבה במעצר בית יקוזזו ולפיכך אפשר יהיה להגדיר את התקופה הזו כגהינום הנפלא ביותר עלי אדמות.
כל עבריין שלא לומר פושע היה שמח בחלקו אילו היה יושב פרק זמן כה ארוך במעצר בית שיתקזז בעתיד מתקופת המאסר.
כאשר משווים את דבריה בכתבה לדברים שכתבה בעבר בטור דעתני בוואלה אודות הסרבנות אי אפשר שלא לתהות האם לא מדובר כאן במצג שווא שנועד לשוות לה מאפיינים של אישה צעירה שעשתה את מעשיה באופן מבולבל ומבלי שהתכוונה להזיק ושראוי להתחשב בתכונות האופי הלא החלטי שלה.
יש לי תחושה שהראיון הראשון לאחר יציאתה מהכלא יתקיים בנימה אחרת,יותר החלטית ויותר מנומקת.
מלכתחילה סברתי שגניבת המסמכים נועדה להיות סוג של נדוניה שהיתה אמורה לסייע לה לפלס דרך בתקשורת.היה ברור לי שבניגוד לאופן שבו היא הוצגה באותם ימים בבלוגים השונים,לא מדובר במי שפעלה על פי צו מצפונה והיתה מוכנה למסור את נפשה על עקרונות מוסר וצדק.ההשתהות שלה במסירת המסמכים הרלוונטים לגורמים שונים שהיו יכולים לטפל באופן מיידי בעצירת ביצוע הפעולות הבלתי חוקיות לכאורה בשטחים (על פי טענתה כדי שהמקור לא יזוהה) מעידה יותר מכל על אופיה ועל ערכיה.צריך להודות לה על כך שהיא שוללת את ההשוואה בין הנוכחות הגרמנית בפולין (זו ההגדרה ההיסטורית המדהימה שלה) לכיבוש הישראלי ביהודה ושומרון.תמיד נעים לדעת שאנחנו לא נאצים.
אהבתיאהבתי
הרי זה ברור לכל אחד/ת שזה הבסיס לכתבה. התביעה, השופטים ואפילו הציבור הם לא לגמרי מטומטמים, טוב לא כולם.
20 חודשים? מישהו פה חי בסרט.
אהבתיאהבתי
למה חי בסרט? כמה לדעתך היא תקבל? ומאין המידע שלך?
אהבתיאהבתי
באשר לענת קם , זה לא קורה הרבה בתקשורת ?? הרי רק השבוע בית המשפט נזף בתקשורת על זה שהיא מעבירה את הדיון המשפטי אליה .
אהבתיאהבתי
פתאום חשבתי על משהו (לא קשור ל"אצבעות" של השבוע, אלא למצבו של "מעריב") – למה העיתונאים לא מחליטים פשוט לאמץ את המודל של "Le Canard enchaîné"? העיתון שייך לכותבים בו. אין פרסומות.
אהבתיאהבתי
דבורית – תודה על חשיפת הטוקבקים בפייסבוק של ידיעות.
בדקות האחרונות הטוקבקים המזוהמים ביותר הוסרו מן השרשור.
אהבתיאהבתי
היא רצתה לעבוד בשב"כ?
—
V: כן, כי כבר היה לה סיווג בטחוני.
אהבתיאהבתי
סיבה מעולה.
אהבתיאהבתי
סילחו לי על הרדדת הדיון אבל אני חושב שענת קם סקסית ביותר.
אהבתיאהבתי
גם אני חושבת שיש לה ציצים… טוב, כדאי שאעצור כאן.
יאמי.
אהבתיאהבתי
אגב ציצים, יש בכתבה תמונה אחת שבה נראה כאילו יש הרבה יותר חזיה מחזה.
אהבתיאהבתי
מהיכרות קרובה עם צמד שדיה, מה שרואים זה מה שיש. לטוב ולרע. ולעניין הודעתך הקודמת – שוב, מהיכרות אינטימית עם הגברת – אם יש משהו שמעולם לא חסר לה זה ***.
אהבתיאהבתי
תצטרך לברר אצל המנהלת מה הכיתוב המקורי של ***.
אהבתיאהבתי
תרמת דווקא להבלטת הדיון. הצרה של ענת קם הייתה שלא ידעה לסחור במיניותה כמו נופר מור מהאח הגדול. מצד שני אורי בלאו לא אוויל כמו ג'קי אז אולי זה לא היה מצליח. מצד שלישי יורם זק דווקא אוהב כאלה…
אהבתיאהבתי
מצטער שאני לא מגיב על הנושא, פשוט לא היה לי זמן לקרוא את הכתבה על ענת קם.
בימים האחרונים אני עסוק בלהכין את עצמי לחיים במשרד עו"ד באמצעות צפייה באלי מקביל.
נ.ב.
האם היה מותר לה להתראיין במשך כל התקופה הזאת? (גם אם זה לא פורסם)
אהבתיאהבתי
התפוצצה פצצה שהוטמנה בתא המטען.–swissair 😦
אהבתיאהבתי
פישביין התראיינה על הראיון בתוכנית הבוקר של ערוץ 10, בראיון מאוד מעניין בו היא בעצם ניתחה את הראיון שלה באופן מאוד דומה לניתוח שלך – לא שמאלנית, לא באמת יודעת מה היא רוצה ולמה עשתה את זה, ילדותית במידה, מוגבלת בניתוח וכו' וכו'.
אהבתיאהבתי
תודה, לא ידעתי ולא צפיתי.
אהבתיאהבתי
אוה, ביגוניה הקדימה אותי. באמת תהיתי אם הניתוח שלך את אישיותה המסוכסכת של ענת קם, הוא ציטוט מתוך דבריה של עינת פישביין בראיון לערוץ 10. יפה מאד.
עם זאת, אני חולקת עליך בדבר אחד (מותר לי?). אני מסכימה שעינת פישביין היא עיתונאית מצוינת וכמו רוב הכתבות שלה גם זו טובה מאד, אבל רחוקה מלהיות מושלמת. למרות הניסיון לשמור על ריחוק מקצועי, די ברור (לי) מהראיון שהיא "מאוהבת" במרואיינת שלה ומזדהה עם סיבלה. גם בשאלות שהיא "מעמתת" אותה עם מעשיה, יש מן הסלחנות ובאיזשהו מקום סוג של נקיטת עמדה. שורה תחתונה: ענת קם מצטיירת בראיון יותר כקורבן של הפרשה, ולא כמי שלמעשה אחראית לה.
ואחרון חביב (את כמובן מוזמנת להתעלם ;-)) נסי לקרוא את התגובה הראשונה של ה"בדיחה" פעם נוספת. והפעם כמחמאה. זה עובד נהדר. ונכון.
אהבתיאהבתי
ברור שאת יכולה לחלוק עלי, אני כאמור לא חושבת שהיא מאוהבת בה.
באשר לאופציה לראות את התגובה ההיא כמחמאה זה קצת קשה לי, כי אני
חשדנית
רדופה
ובעלת תפיסה קצת מעוותת של המציאות (פגם גנטי)
אהבתיאהבתי
הנה, גם "תרבות מעריב" נסגר. נגמר. עצוב.
וכל השבת אני חושב על המדור העצוב והיפה של מאיר שניצר, ועל זה שכל כך הרבה עיתונים ומוספים כבר נסגרו לי על האצבעות, ב-23 שנות קריירה עיתונאית, שקשה כבר לספור.
התחלתי ב"דבר השבוע". אין "דבר".
כתבתי ב"כותרת ראשית", שנסגר כשהייתי בלונדון, בדצמבר 1988.
הלכתי לבקש עבודה ב"חדשות", שם קיבלו אותי יפה אודי אשרי ז"ל ל"מוסף חדשות", ועפרה מזרחי היקרה, תיבדל לחיים ארוכים וטובים, שערכה את "קליפ", מוסף התרבות הטוב ביותר מאז ומעולם (עם כל חיבתי העזה ל"גלריה" של הארץ). קליפ חוסל, ואחריו גם "חדשות" מת.
כתבתי גם ב"מוניטין", שחטף דום לב פתאומי. וגם בירחון "התקשורת", שנסגר, ועכשיו אני יכול להוסיף שכתבתי גם (6 שנים…) ב"תרבות מעריב", שנסגר.
אהבתיאהבתי
צריכים להיזהר ממך, קברן עם הסמכה.
אהבתיאהבתי
מצד שני, 10 שנים כתבתי ב"ידיעות אחרונות", שהוא עדיין ענק גדול וחזק.
לתפיסתי, כל עיתון/מוסף שנסגר הוא ענין מעציב מאוד.
אהבתיאהבתי
כן, אני אתגעגע למדור של מאיר שניצר, עם הטחינה האינסופית של ססמאות אנטי אמריקניות ואנטי ישראליות ונטייה מודגשת לחשיבה פוליטית קונספיראטיבית ופרנואידית. בחייכם, האיש הוא הוגו צ'אווז של ביקורת הקולנוע.
אהבתיאהבתי
אפרופו מלכות יופי.
בכתבה הבאה יש סרטון, בסרטון, בערך מ-1:00, מראיינים את הצלם וברקע רואים את אחת המועמדות כשהיא בודקת את עצמה בראי, כנראה לא מיודעת שהיא בפריים המסרטה, כשהיא נותנת לעצמה נשיקה בראי. פביולוס.
אהבתיאהבתי
משום מה יש לי הרגשה, ותסלחנה לי כל הנשים, שמה שהכי חסר לענת קם מגיל 16 וכנראה עד היום, זה ***.
Having said that, אהבתי את הניתוח של דבורית בהקשר.
אהבתיאהבתי
תשמע, כל השלוש כוכביות בלהיות אישה.
אני מניח שאמרת את זה כדי שכולן וכולם יגיבו ויכעסו על הביטוי המצ'ואיסטי והדוחה. אז זה בטח תיכף יקרה, אבל לפני זה חייבים לומר, שהבעיה אכן שרירה וקיימת. לרובנו לא תזיק אהבה וקבלה, גם לנשים וגם לגברים. זה לאו דווקא קשור לאיברי מין.
אהבתיאהבתי
זה נכתב כי כך אני חושב ולא בגלל מרדף אחרי תגובות.
אהבתיאהבתי
אתה מזכיר לי אותי, בתקופה שבה טענתי שהסיבה היחידה שאנשים הולכים להפגין נגד הכיבוש, נניח, או נגד שלטון הפרקליטות, או נגד ההתנתקות, הסיבה היחידה היא להשיג זיון עם משיהו/מישהי שחושב/ת כמוהם.
+++++++++++++++
כלומר – אתה מזלזל ברעיונות ואתה חושב שזין או כוס הם פיתרון לכל מצוקה, רגשית או אידיאולוגית.
+++++++++++++++
מסקנה: אתה לא בוגר יותר, רגשית, מענת קם.
+++++++++++++++
גם אני שמתי לב לכך שפישביין לא הזכירה שום דבר בכתבה על "היה לה/לא היה לה חבר" והערכתי אותה על כך.
+++++++++++++++
לעומת זאת – בתגובות הנאורות בפייסבוק של "ידיעות אחרונות" יש אינטליגנטית אחת הסבורה כמוך. היא לפחות מגיבה בשמה.
אהבתיאהבתי
להרי –
אה, כן – הזכרת לי: גם יגאל עמיר רצח את רבין בגלל שמרגלית לא נתנה.
והשאר – היסטוריה.
אהבתיאהבתי
אין ספק שרק פישביין מסוגלת לכתוב טוב. אף עיתונאית בישראל לא מגיעה לקרסוליים שלה ואף עיתונאית מעולם לא כתבה כתבות ברמה שלה. יפה ששמת לב. כושר הניתוח שלך מדהים. המשיכי לקרוא את העיתונים היום, אל תחמיצי את המוסף של ידיעות עם כתבת השער המדהימה לא פחות, ראיון עם מיידוף שפורסם לפני כמה שבועות בכל מקום אבל הנה, לא להאמין, המוסף של ידיעות מגלה אותו, טוב מאוחר מאשר לעולם לא. וננה שרייר, פעם ראשונה שאנחנו שומעים את הסיפור שלה, מדהים, מדהים. המשיכי לנתח את התקשורת, כל הכבוד להופשטיין על הכתבה שלו בטלוויזיה, כמוה רואים וקוראים כל יום, אבל כל הכבוד להופשטיין. וכל הכבוד ליהודה נוריאל, את מי הוא מראיין היום? מה זה משנה, העיקר כל הכבוד. וכל הכבוד לך, ניתוחים מעמיקים ומעניינים, יצירתיות מדהימה, מדהים, מדהים, רק את יכולה.
אהבתיאהבתי
אם תהית ממי הלייק (הראשון, תכף יצטרפו שאר המעריצים שלי), הרי הוא ממני.
מעניין מה עשיתי לך. ואו מתי הזכרתי פה את שמו של נוריאל בפעם האחרונה.
ואו אם קראת בכלל את הכתבה על קם או צפית בכתבה של הופשטיין (כל השלושה, כמובן, "יקיריי", "חברים שלי", "מקורבים", ואני מדברת איתם/רואה אותם על בסיס יומיומי לפחות).
מצד אחד, תמיד שואלים אותי למה אני לא כותבת מילה טובה אף פעם. מצד שני, כשאני כותבת, מיד שופכים עלי עביט של שופכין. כיף להיות אני.
go on, baby
אהבתיאהבתי
אין שום בעיה עם מחמאות, השאלה איך הן נכתבות. פישביין אכן עיתונאית מצוינת, אין יותר טובות ממנה ביקום כולו, אבל בואי קצת נרגע, פה ושם יש עוד כמה שמצליחות לחבר כמה משפטים לאיזושהי כתבה קוהרנטית וקריאה. הביקורות שלך לעתים קרובות לא ממש מנומקות ומעמיקות וגם המחמאות המוגזמות לפעמים מביכות. ויאללה, עכשו לירידות על נוחי דנקנר ועל מעריב ועל האם אמא של העיתון הזה לדורותיו. מחכים בהתרגשות לפוסט הבא.
אהבתיאהבתי
אל תחכי, למה לך. צאי לאוויר החופשי, יש שמש, ים, בתי קפה, אנשים נחמדים הרבה יותר ממני. למה לך לסבול ולהתמרמר? הרי את מכירה אותי כבר שנים רבות, דעתך נחרצת. לא חבל על העצבים, ככה, בשבת בבוקר?
אהבתיאהבתי
תגיד/י – בדיחה מהלכת –
איפה, כקורא ישראלי, יכולתי לקרוא עד היום את הראיון עם מיידוף ש"פורסם בכל מקום"?
אהבתיאהבתי
בכל מקרה "7 ימים" מוכר אותו כראיון מעבר לים, כלומר – ברור שהוא שאול ממקור שכבר פרסמו.
אהבתיאהבתי