אצבעות שחורות 15.4.11, חלק א'

על 7 ימים ו-7 לילות וגם ממון של ידיעות * על סופשבוע ומוספשבת של מעריב * ולפני פיזור על עזה בראי הדורות

7 ימים

זהו. השיא היה בשבוע שעבר. הסמן הימני לחזל"ש הוא 7 ימים, שמתחיל בהצטמקות לגודלו הטבעי. בשבוע שעבר היו לנו, כרגיל בעונה זו של שבועלפניפסח 228 עמודים. היום ירדנו ל-160.
איך ממלאים כל כך הרבה עמודים, ועוד לפני הסגירה של השבוע הקרוב, שתהיה ודאי היומחר (בגלל החג התקוע באמצע השבוע)?
נותנים למשל ליאיר לפיד חמישה עמודים (או חמש, ע"פ עורך טיים אאוט) למדור שלו, במקום אחד.
או: שישה עמודי אוכל. או שלושה לתמר קרוון שברגיל יש לה אחד.
טריקים של עורכים עייפים.


יומני הנסיכה? איך זה שתמיד הרפרנסים של העיתונות הכי מתעלקים, הכי משומשים?
מה, נותני השמות לתוכניות טלוויזיה, סרטים וספרים יותר מוכשרים מהעורכים?

חבל שבעמוד הבית שלה עונה דניאלה לונדון (אני מקווה שגם הטקסט יעלה לבלוג שלה) לדספקטור, על מצג הגיישה של שבוע שעבר. זאת אומרת לא חבל שעונה לה, אבל חבל שלא צורף לזה קומיקס על פני כפולה לפחות, ולאחר מכן התשובה המילולית.
לא שדלונדון לא יודעת לכתוב, אבל קומיקס, זה החותם שלה.
ניסיתי לשלוף משפט שניים שלה כדי לתאבנכם, אבל משומה זה בלתי אפשרי. צריך לקרוא את הכל.
בטח שואלים הקוראים את עצמם (וגם אני שאלתי את עצמי): למה אני לא התייחסתי לכך בשבוע שעבר. התשובה היא שלעתים אני מתעייפת מהטקסטים הפמיניסטיים שיש לי לשאת, ויש דברים שהם מבחינתי לפחות מובנים מאליהם. זאת ועוד, באותם רגעים שקראתי את דבריה חשבתי שזכותה לגחמתיות זו. לא עשיתי את החישוב המלא: שדספקטור היא מקובעות הטעם בשיח הנשי היום, תרצה או לא תרצה, נרצה או לא נרצה, ולפיכך יש לה אחריות מסוימת. וזה מה שמסבירה למעשה בעלת עמוד הבית.

יגאל סרנה יצא בעקבות טל שביט, האופנוען שנהרג, סיפור שמרתק אותי אישית.
חבל רק על הדאונר בכותרת: "אדם בעקבות גורלו".

כותב סרנה: "… המשפט שנאמר שם יותר מכל משפט אחר היה: 'אם טל שביט נהרג על האופנוע, אף אחד לא חסין'… גם למשפט הזה קמו כופרים שאמרו לי שאין בו אמת, שרוכב פראי או צעיר יותר אולי היה ניצל, ושזה מיתוס שרוכב זהיר חי לנצח. איך שלא יוכרע העניין, בתוך זמן קצר, הבטיחו לי…".
אז זהו, שהוא כנראה הוכרע: ב-11 באפריל נכתב על כך בישראל היום, וככל הנראה המהירות בה רכב שביט הייתה בעוכריו. ובעורקיו.
מכאן שגם ההסבר של גידי פרדר בסוף הכתבה לא היה מדויק, ובתשובה לשאלה של סרנה אם רכב מהר הוא אומר – לא. 80 קמ"ש בפנייה (ימינה) זו מהירות סבירה בעיניו. שונה מאוד מכל מה שלמדתי.

ה-11 באפריל היה יום שני. זאת אומרת שלפחות ביום ראשון, שזה בוודאות לפני סגירת הגיליון, הושלם הדו"ח של אור ירוק. חבל שלא הגיע לידיעות.
עדכון: מתברר שבמארקר התפרסם המשך לעניין הדו"ח.

גם ככה הדרך בה הגיעה קייט מידלטון לארמונו של הנסיך וויליאם לא ממש עניינה אותי (כתבת השער, יניב חלילי, שנסע עד לכפר הולדתה של הנסיכה לעתיד), אבל כות' המשנה סתמה את הגולל על הכתבה מבחינתי:

"… תמיד ידעו שקייטי שלהם… תגיע רחוק. למרות זאת, גם הם הופתעו כשבתם נטולת הייחוס של הדיילת והטייס לשעבר תפסה נסיך אמיתי…"

בלי משים, גם הכתבה השנייה שקראתי בימים היא של סרנה. אבל זה בגלל שאני רופאה חובבת, כזכור, והתעניינתי באשר עבר על בנימין בן אליעזר בבית החולים.
תומריקו צילם את פואד באקסטרים קלוז אפ. כל הקמטים, כל הקפלים. עיניים שמוטות, מבט כבוי. סנטר רפוי. לא איפור, לא ריכוך. לא טשטוש. כך לפחות זה נראה. קשה מאוד לחבר בין הפורטרט לבין אדם שהחלים ויוצא לדרך חדשה.

רונן ברגמן כותב על הספר של יעקב קדמי, מלחמות אבודות (מטר) שייצא השבוע. כבר התחלחלתי באמצע השבוע מהדרך בה הועלו לפה מיליון יהודי בריה"מ.
בין היתר מספר ברגמן כי קדמי כותב בספרו על כמעט תקרית דיפלומטית שאירעה ב-1997, כשהנתניהואים הגיעו לפגישה עם רה"מ רוסיה, צ'רנומירדין, איחרו לקבלת הפנים, ומשהגיעו ביקש נתניהו מצ'רנו שיזכיר בנאומו את הגברת. אחרי דין ודברים ותדהמה מהצד הרוסי, זה קרה. תגובת לשכת הרה"מ לסיפור מתעלמת מהבקשה בדבר האזכור למעט המשפט "הטענות מוצגות בצורה מופרכת".
סיקור הספר המשולב בראיון עם קדמי הוא אחד הקידומים היותר מוצלחים לספרים שראיתי בעיתונות.

7 לילות

דור שלם סובל פה מחסך ההורים שלא חיבקו. פעם יהונתן גפן כותב על זה, פעם שלמה ארצי. אולי תחדשו? ואם אתם לא יכולים לחדש, לפחות אל תדגישו בפתח ההפניה בשער.

הנה הפרויקט המיוחד של השבוע: קוראים לו "מה למדתי בחיים". ובמילים אחרות: אוי, איך סבלתי. איך אני סובל. איך אני אסבול. וזה, למרות שש. ארצי מבקש בפירוש לא לצאת מסכן מהכתבה.

רע"ש כותב שהאישה של חייך היא זו שלעולם לא יימאס לך לשבת ולדבר איתה שעתיים. אלא שהיא אישתו של "הכותב שהייתם מעדיפים לקרוא עכשיו" וקוראים לה ליהי. אאוץ'. מכה מתחת לחגורות. קוראים לה דווקא ליהיא, והיא מה-זה מתבאסת עכשיו.

ויש עוד פרויקט קטן. 25 המערכונים הטובים בטלוויזיה (ירון טן ברינק). אחרי שראיתי שמארץ נהדרת נבחרו לובה והפילוסים דילגתי הלאה.

ושיחוק ספרותי:
לפני חודשים אחדים נבדק כתב היד המקורי של לבד בברלין שנמצא בספריה הלאומית של ברלין. העורכת גילתה שפרק שלם לא מופיע בגרסה הסופית המוכרת. הפרק החסר מתפרסם בגיליון זה.

ממון (ידיעות)

הנה דרך לכתבה שמשלבת בתוכה תוכן שיווקי. העיתון רוצה להוכיח שבישראל אי אפשר להתמודד עם לקוחות דוברי אנגלית. אבל כתבי העיתון הרי מגויסים לפרויקטים מיוחדים כמו מה למדתי בחיים, מה החטא שלי, על מה אני מצטער, או מה החולשה שלי, ולכן למשימה נרתמו מורי בית הספר ללימוד אנגלית וול סטריט. ח"ח לאנשי השיווק והיח"צ.

סופשבוע

השחיתות השבועית: בלגאן בנמל אילת (ליאת שלזינגר).
אם תהיתם איפה אפשר למצוא את הכתבה, הרי שתחת ערוץ "מקומי". לעובדה שהכתבה התפרסמה במוסף הדגל של העיתון איך זכר באתר. אחרי שהתגוללתי רבות על המתרחש (חיפושית, העלאתית, עניינית) באתר הארץ אני חייבת להודות שהוא מופתי לעומת nrg, שהוא האתר המבולגן והמפוספס ביותר ברשת בימים אלו.

ולגופו של: די קשה לצלוח את הסבך והבלגאן בנמל, שהשתלטו גם על הכתבה המפותלת והארוכה.

הראיון עם סילבן שלום (שרי מקובר-בליקוב, "אני אהיה ראש ממשלה") מקוטלג באגף החדשות, אם תהיתם.
למה ס"ש? הרשו לי להיות אילן רבינוביץ' לרגע: האם בגלל שג'ודי נמ"ש רעייתו היא שותפתו של ד"ר זקי רכיב, עדיין בעל העיתון?
הראיון בעל הגוונים הפיוטיים ("המלקוש דפק בעוז") בכ"מ נקרא כנאום בחירות ארוך של שלום, והשאלות הקצרצרות בנות השורות נראות כאילו נשזרו בו כדי ליצור דיאלוג.

איפה יעל לוי? אלון הדר עונה (איפה הכתבה? באגף התרבות כמובן). מה הסיבה לחזור שוב על קורותיה, לאורך כתבה שלמה כמעט?
ואגב, לבלוג המוזיקה המעולה של קובי אור קוראים קרמטוריום (ולא קרימטוריום).

ועוד כתבת תרבות מעריב: שניצר צופה במארז הדיוידי החדש של סרטי צ'פלין (שחגגו לו יומולדת בגוגל אתמול, כזכור).

לדעתי אנשי סופשבוע צריכים להודות לי על שליקטתי למענם כמה מכתבותיהם הפזורות ב-nrg. אין בעד מה.

מוספשבת

אז מה היה עם קהלני במלחמת היום הכיפורים אחרי הכותרת הראשית שלשום שהסורים לא היו על הגדרות?
אביעד פוהורילס מראיין את אפ"צ לשעבר יצחק (חקה) חופי. האיש, 84, מדבר על קהלני בעקיפין ואומר "… יש כאלה שמתהדרים בנוצות לא להם…" היה לבד בעמק הבכא? אומר חקה: לא. "היו גדודים וחטיבות ארטילריה וחיל אוויר". אומר קהלני בתגובה: "מפאת כבודו… אני בוחר לא להגיב".
מה קרה שם בדיוק? לא ידוע. את האור היחיד על פרשה זו, למעשה אור כללי על עניינים דומים שופך עפר שלח:
הכל תלוי מי מספר את הסיפור. אנשים שהיו במרחק של 20 מ' אחד מהשני יספרו סיפורים שונים. רק מיעוט מההיסטוריה הוא מחקר של ממש. צה"ל מתגאה בתרבות התחקיר שלו, אבל לא פרסם עדיין, 38 שנים אחרי המלחמה, את מחקרו של ד"ר אלחנן אורן על אודותיה.

מדורו של אראל סג"ל היגר מסופשבוע לפה. והשבוע – מסע ביישובי עוטף עזה.

צרורות (פרחים) לכותרות
"שר החוצה" (מוספשבת, מעריב, לכתבה על ליברמן).

לפני פיזור

נדמה לכם שההיסטוריה חוזרת? לא טעיתם.

מתוך שער הצופה, 8 באפריל 1957.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה אצבעות שחורות, היו ימים, מן הארכיון, צרות בכותרות, תוכן שיווקי, עם התגים , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

33 תגובות על אצבעות שחורות 15.4.11, חלק א'

  1. נורית הגיב:

    אני מהגרופיס של דניאלה לונדון. אכן, הפעם היא חרגה מהתנהלותה הרגילה
    ולא איירה את דעתה על התגיישותה (גיישה) של דספקטר. דספקטור יכולה להשתכשך בתפנוקי הגיישה מבלי לעשות מזה מניפסט אנטי-פמיניסטי המרוח מעל דפי העתון. כפי שציינת יש לה אחריות ומה שהיא מנסה לעשות זה להשיג אותנו הנשים כמה דורות לאחור. לונדון עשתה
    בחכמה שלא איירה את השגותיה כדי לא להפחית מעצמתן.

    אהבתי

  2. קרני הגיב:

    אני גם אוהב להיות גייש. כלומר, זכר שמשרת את בני משפחתו. לפעמים

    אהבתי

  3. שועלן הגיב:

    העניין ממש לא הוכרע, ולמה מי הם בכלל אור ירוק שיחקרו ויגידו מה קרה שם?

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      נכון, לא ראיתי את העדכון הזה.
      אבל מזתמורת מי הם אור ירוק?
      זה גוף שיש לו את היכולת (והמשאבים והרצון) לחקור.
      למה חוקרי תאונות במשטרה לא עושים את זה? זו כבר שאלה אחרת.
      בכל מקרה, אני רוצה לומר לך שכרוכבת זה אחד הדברים שיותר מעניינים אותי, לקרוא דו"ח על מה קרה שם.

      אהבתי

      • שועלן הגיב:

        הם יכולים לחקור, אבל הם בוודאי לא יכולים "להכריע".
        עם כל הכבוד להם, זו סה"כ עוד עמותה אחת שיש לה אג'נדה, שהשתלטה באמצעות ממון וקשרים על השיח הציבורי בנושא, ומינתה את עצמה כרשות שופטת.
        מדברים פה כל הזמן על השתלטות המשפטיזציה על המרחב הציבורי, הגיע הזמן שיתחילו לדבר על העמותתיזציה.
        ועל סמך מה את אומרת שהמשטרה לא חקרה את המקרה?

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        כבעלת עמותה המקפחת את חיי, נא היזהר בלשונך השועלית!

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        ע"ס המילים "תחקיר ראשוני".
        בכ"מ יש פה מחלוקות על כל גורם כמעט.

        אהבתי

      • שועלן הגיב:

        את גם מאמינה לכותרות "פרסום ראשון", "בלעדי" ודומיהן?

        אהבתי

      • מני הגיב:

        אם אני קורא בין השורת של תגובת עמותת אור ירוק, כפי שצוטטה בדה-מרקר:
        "עמותת אור ירוק החליטה לבחון מחדש את הדו"ח שפירסמה בתחילת השבוע, בנוגע לנסיבות התאונה בה נהרג עיתונאי הרכב טל שביט. לאחר פגישה עם נציגי מועדון האופנועים הישראלי ומומחים לבטיחות ברכיבת אופנועים, התברר כי במסקנות הדו"ח יש כמה סתירות ובעיות, ולכן יהפוך הדו"ח למעין "דו"ח ביניים". החוקרים ששכרה אור ירוק יבחנו מחדש את המסקנות, יחד עם חברי מועדון האופנועים הישראלי, כדי להביא תמונה שלמה יותר של נסיבות התאונה."
        הם מודים שהדו"ח היה לא יסודי, לקוי וכנראה שגוי. לפחות היתה להם היושרה (או חוסר הברירה אלא) להודות בכך.
        להתרשמותי, דו"ח מוטה אג'נדה: נסיון למצא לקויים בתשתית (כביש). התמקדו בעובדות בשטח: הבדלי מקדם חיכוך בין הצבע לכביש, והזדרזו להסיק מסקנות. מה, זה המקום היחיד בארץ עם הצבע הזה או שאולי הצבע הזה נפוץ בהרבה כבישים ? ואם כן, למה לא היו הרבה מקרים של החלקות אופנועים מאותה סיבה ?
        מה לעשות, אבל, זה המצב: האג'נדה שולטת ב"שיח הציבורי" היום (כמו גם השטחיות והפופוליזם) ככל שזה נפתח לציבור יותר רחב הודות לאינטרנט.
        וכן, גם ה"עמותתיות" הולכת ופושה, ככל שהפרטת השירת הציבורי מתגברת.

        אהבתי

  4. צפונית הגיב:

    זה ממש ביזאר שאת לא מזכירה בכלל את המוסף הטוב ביותר – מוסף כלכליסט ולו בשביל בלדד השוחי ואסף חנוכה הנפ-לא-ים… ולא, אני לא עובדת במוסף כלכליסט והם לא משלמים בשביל הפוסט הזה 😛

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      עוד יותר ביזאר שלא הצלחת להבין שמדובר בחלק א', ושהתייחסתי בפוסט הזה רק לידיעות ולמעריב.
      ואם זה חלק א', נחשי מה יקרה בהמשך היום?

      אהבתי

    • אורן הגיב:

      מה זה לא ביזאר, שצפונית כותבת בצפוניות נפוצה, ביזאר הוא כל מה ששונה מילימטר מהצפוי, לא מרוצה ממנו, או סתם כי מרוצה מהצליל של המילה. אם תפסיקי לכווצץ את השפה, אולי אתיחס ברצינות, להמלצותיך בתחום עיתונות.
      והמלצה רצינית פסטיבל COACHELLA בשידור חי, ככה סתם כי ביזאר.

      אהבתי

  5. רוו הגיב:

    אין להתפלא על כך שלא התייחסת לטור הגיישה של ספקטור. אף אחד כבר לא מתייחס וכנראה שטוב שכך. מאז התחרפנותה/התאהבותה קשה למצוא הגיון מינימלי בטוריה. בטור שבו היא סיפרה על כך ששרטה את ביתה, היא כתבה פעם אחת שהיא אמרה לביתה: את יודעת שלא התכוונתי לשרוט אותך…וכמה שורות אחר כך: את יודעת שלא שרטתי אותך. אף אחד כבר לא שם לב, כי זה כבר לא חשוב. סתם עצוב.

    אהבתי

  6. . הגיב:

    ויכוח מעניין אצל יוסי גורביץ. גורביץ מציג שתי תמונות שלטענתו מוכיחות שצהל טיווח ישירות ברימון גז אמבולנס שהגיע לפנות פצוע בהפגנה. גורביץ טוען שמדובר בפשע מלחמה. טוקבקיסטים טוענים שאי אפשר לדעת מהתמונה. מישהו יודע האם ניתן לדעת מתוך ניתוח שובל הגז האם אכן טווח האמבולנס או לחילופין ספג שאריות על ענן הגז?
    http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=2329#comments

    אהבתי

  7. יום כיפורים הגיב:

    הבעיה של הראיון עם חופי היא בביצוע. עיתונאי שכנראה לא מאוד בקיא בעובדות, אין לו את מרחב הידיעה או הקריאה ולא ממש שאל שאלות חודרות ומעניינות. פספוס

    אהבתי

    • חייב להסכים. בתור אחד שהיה שם באזור אני חייב לציין שחופי כתב די הרבה דברים שאינם מסתדרים עם הזכרון שלי בשום צורה. וגם לדעתי לא עם מספרי האבדות בשני הצדדים במקומות מסוימים אבל איך אמר הנביא? קינאת שיריונרים וחילים ותקים מי ידע.
      מה שאני באמת יכול להעיד ו(ממקור ראשון..) שלא קראתי את המחקר של ד"ר אורן אבל כן הייתי חלק מהתחקיר של פיקוד צפון שנערך באילת השחר בחודשים דצמבר עד פברואר מיד לאחר המלחמה ובכחתי בחקירה של די הרבה אנשים אם קצינים ואם חילים פשוטים. והדבר הכי הדהים אותי אז איך לגבי אותם אירועים בדיוק העידו אנשים חסרי אינטרסים לחלוטין עדויות סותרות לחלוטין. ואני מדבר על עדויות שניתנו פחות משלושה חודשים לאחר המלחמה ולא בהכרח על אירועים שנויים במחלוקת ונתונים לפרשנות. זה לא שינה כלום שעימתו אנשים עם עדויות של חילים שלהם ואו מפקדים שלהם ואו גורמים אחרים וכל אחד זכר סיפרו אחר לחלוטין וזה כאמור על אירועים חסרי מטען "אמוצינולי" או רווי "מלחמות גנרלים". אזקל וחומר על שאלות שנויות במחלוקת.
      אני לא חושב שאיזה שהוא מחקר יפתור את הדילמה הזאת לאנשים שהיו שם. ולאנשים שהיו שם זה זה לא משנה בעצם כי הם ימשכו לדבר על זה עד יומם האחרון (ובטח לא ישנה כלום להורים ולאחים של אלה שלא חזרו משם..)

      אהבתי

    • אביעד הגיב:

      זה המקום להמליץ על "על בלימה" של אבירם ברקאי
      עוד זוויות על הימים הראשונים ברמת הגולן

      אהבתי

  8. קרני הגיב:

    אהבתי את הראיון עם הרלן קובן בשבעה לילות, סתם היה מעניין מהרגיל. גם מוסף הארץ עם השאלות מספק הרבה חומר קריאה די מרתק

    אהבתי

  9. שונרא הגיב:

    דספקטור איבדה את זה, מזמן. החיים שלה פשוט לא מעניינים, וכמה עוד אפשר לסחוט את הבגידה בבעל, הילדה וכל הג'ז הזה? הימור- עוד כמה דקות תמצאו אותה במקום חדש, מחוץ לעיתונות, אולי תוןכנית זוגית עם רן. מי מתערב/ת?

    אהבתי

  10. סרנה הגיב:

    הדוח של אור ירוק אינו דו"ח סופי ואינו מקובל על הרוכבים.
    הוא מלא קביעות שעומדות בסתירה לאישיותו ולניסיונו העצום של טל שביט. לכן הגרסה של פרדר אמינה עלי כדו"ח בהעדר הדוח המשטרתי שבועצ באותו יום מר.

    אהבתי

    • עובר אורח הגיב:

      שלום
      זה נכתב במעט כאב לב. פעם הייתי קורא נלהב של מוטו. פעם רכבתי על אופנוע. לעניות דעתי שום אופנוע בעולם, וכנראה, לפי המתים, גם סתם אופניים, לא תוכנן לפעול בס"ה של הסביבה הישראלית בה נעשיית הרכיבה. הצרוף של תכונות האנשים הנוהגים, בכל כלי הרכב שעל הכביש, והולכי הרגל, הכבישים סימון, שוליים, סדקים, שברים, סוגי המכוניות והטיפול בהן הנו מעל יכולת ההשרדות של רוכב בינוני. זה מפוצה ביכולת של הרוכבים הלא בינוניים. אבל הזמן עושה את שלו. החיטוט, החקירה עשוי לגלות את האמת, דבר קשה באין כמותו, ומין הסתם יתברר שהיה זה צירוף של גורמים מוכרים וידועים. חבל פשוט חבל אבל מי שלא בטוח ב 100% שהוא רוכב אופניים ואופנוע מעולה מסכן את חייו בישראל מעל ומעבר מה שהכרתי בארה"ב ובקנדה באיזורים שלא קופאים.

      אהבתי

    • velvet הגיב:

      ואכן, העליתי, מיד אחרי ההערה של שועלן, את הקישור למארקר המדבר על הדו"ח של אור ירוק.
      תמיהתי בעניין 80 קמ"ש בפנייה נשארה בעינה.

      אהבתי

  11. . הגיב:

    ועוד אחת מהשאלות בהארץ "למה יש לנו נטייה מינית"? ואת מי שואלים? שלושה מרצים למגדר ואחד לתקשורת. השאלה היא במהותה שאלה ביולוגית והיו צריכים לשאול אנשי מדעי הטבע. בהתאמה, התשובות שנתקבלו הן מוזרות ביותר.

    אהבתי

  12. מאיה הגיב:

    1. כדאי לשים לב לסיפורם של ויליאם וקייט. (עמוד 64) כסיפורו של כל מי שהכיר בשנות השמונים: "ההכרות ביניהם החלה בידידות תמימה. הם למדו באותו חוג ובהפסקות גילו תחומי עניין משותפים רבים – ספורט, טיולים, ים ורשת ג'".

    2. מוסף הארץ – (עמוד 70) למה החליט טרומן להפציץ את נגסקי? שאלה טובה, מה שבטוח שזה היה באוגוסט ולא באוקטובר ככתוב.

    3. עם כל הדאגה לרוכבי האופנים והאופנועים – אי אפשר תמיד להאשים את נהג הרכב. רק היום כמעט דרסתי שני רוכבי אופנים (בשני אירועים שונים), כאשר אני נוהגת בירוק של הרכבים והם חוצים את הכביש במעבר החצייה באור אדום. ברור שאם חס ושלום היה קורה משהו הכותרת היו מאשימים אותי, לא?

    אהבתי

    • קרני הגיב:

      נכון. באזור שבו אני גר אנשים רוכבים באופניים על הכביש בשעות החשיכה. עם כל הרצון הטוב, כמעט לא ניתן להבחין בהם. סכנת נפשות – מיותרת

      אהבתי

  13. אוח, לומשנה הגיב:

    המכתב של דניאלה לונדון דקל – עזבו היתה צריכה או לא היתה צריכה. בא לה והיא ענתה.

    אבל איך זה שאף אחד לא ציין שכדי להבהיר את נקודה היא הקצינה את המסקנה ורצחה את כל הפואנטה. סוף הטור שלה הוא פשוט חסר משמעות.

    לא, גברים של נשים כנועות לא נוהגים להכות או לרצוח אותן באופן גורף. זה טיעון כל כך דמגוגי, ירוד ולא קיים. יש סקאלה מאד רחבה של נשים שנותנות מעצמן, והן נמשכות לכל מיני סוגי גברים. שנמצאים גם הם על סקאלה.

    ואלו בדיוק הטיעונים שמוציאים שם רע לפמיניזם. אם לא תתעקשי שהוא יקח בירה בעצמו או לפחות יגיד תודה, אין. מחר הוא מרביץ לך! בולשיט.

    (כתבה אחרת בעיתון נתנה תשובה ראויה יותר. הראיון עם נכדתו של בגין והגרוש הערסוואט).

    אהבתי

  14. קורא הגיב:

    המשפט הזה שלך: "רע"ש כותב שהאישה של חייך היא זו שלעולם לא יימאס לך לשבת ולדבר איתה שעתיים. היא אישתו של "הכותב שהייתם מעדיפים לקרוא עכשיו" וקוראים לה ליהי. אאוץ'. מכה מתחת לחגורות. קוראים לה דווקא ליהיא, והיא מה-זה מתבאסת עכשיו"

    ממש לא ברור לי. מה ניסית להגיד פה? אני לא סונט בך, אני באמת מנסה להבין מה רצית להגיד שם? הבעיה היא עם הנקודה הזאת לפני היא אישתו של..

    בקיצור, אני אשמח להסבר

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      למה שאחשוב שאתה סונט בי?
      1. בזה שהייתם רוצים לקרוא – רענן התכוון ליאיר לפיד. כנראה הייתיה צריכה להוסיף (אלא ש)היא אישתו…
      2. אשתו של לפיד היא ליהיא. בטעות נכתב שמה פה בלי א'.
      3.אתה יודע מה אומרים אנשים – לא משנה מה כותבים עלי, העיקר שיאייתו את שמי נכון.
      עכשיו ברור?

      אהבתי

  15. אחת הגיב:

    איך זה שתמיד הרפרנסים של העיתונות הכי מתעלקים, הכי משומשים?
    מה, נותני השמות לתוכניות טלוויזיה, סרטים וספרים יותר מוכשרים מהעורכים?

    תשובה מחשבתית היא שהם לא יותר מוכשרים אבל יש ברשותם הרבה יותר זמן לעבוד על מציאת שם/שמות נכון/נים. הדד ליין שלהם לא לוחץ כל כך וכמות השמות המוצלחים הנדרשים היא הרבה פחות לפרק הזמן.

    כאמור, מחשבה.

    אהבתי

  16. פינגבאק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » אצבעות שחורות 22.4.11‏

  17. פינגבאק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » הפענוח‏

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s