אצבעות חג 18.4.11

אורי בר לב לא מתראיין * אובמה לא חוגג את הסדר * סמדר שיר עם ילדי משפחת פוגל * אסתי גינזבורג מזנקת לעבר * וגם אהוד בנאי, נינט ורון קופמן * והכי חשוב: תצלום בלעדי של ליאונל מסי בברצלונה

ראיתי את התצלום הזה של אובמה בסדר ואמרתי לעצמי, WTF, רם עמנואל כבר איננו, הוא יכול לבלות מול האח ולפטם את המקטרת במקום לקרוא בהגדה.
ואז ראיתי את הכיתוב: התמונה משנה שעברה. נרגעתי. עדכון: מתברר שהוא עשה סדר גם השנה. אבל עוד אין תמונות. לא מבינה.

כדרכי בחגים אני מוסיפה ליד כל מוסף מיוחד את שם העורך. זה, בהנחה המופרכת כמובן שביום יום כולם יודעים מי עורך מה. אבל ביודעי את האופן בו העורכים נהרגים על המוספים האלו, אני מוסיפה.

מוסף פסח (מעריב)

(עורך: נטע ליבנה)


אין חג בלי הטלוויזיה החינוכית, וליתר דיוק בלי התקף נוסטלגיה לקיפי ושמיפי. אז יהונתן גפן נשלח למחסני החינוכית על מנת שיוכל להיזכר בימיו שם. למה? לא יודעת.

אבל הנה כתבת השער של מעריב. בן כספית מראיין את אורי בר לב, הכמעט מפכ"ל. אה, רגע, לא מראיין? אז למה כתוב בשער "גרסת בר לב"? איך יש את גרסתו אם הוא לא מתראיין?

אני לא מבינה את הפסקה הזו. חי נפשי לא מבינה:

"חשוב להבהיר, אורי בר לב לא התראיין לכתבה הזו. הדברים הנכתבים כאן, נכתבים על ידי ובאחריותי. הוא ביקש שאכבד את רצונו לשמור על שתיקה… הציטוטים שיובאו בעמודים הללו נאמרו על ידי בר לב בפורומים פרטיים שונים במהלך הפרשה".

איך אנשים יכולים לצטט דברים שאמר לפני חודש וחודשיים ושלושה? כלומר בכל פעם, אחרי שדיברו איתו מי שדיברו, רצו לכספית והעבירו לו תקציר וציטוטים מדויקים? מה אנחנו, מפגרים?

יש לא מעט ציטוטים מאותם חברים ומקורבים שאינם כספית, ונקראים כמו ראיון. אני לא יודעת בשביל מה זה טוב, ואו למה בר לב מתעקש שהוא "לא מתראיין". ואו שנאמין שהמקורבים ציטטו מהזיכרון כל כך יפה. כספית מלא בוז ושנאה לאורלי אינס, המתלוננת. מאחר שמדובר ב"גרסת בר לב" אין שום תגובה שלה על הנאמר.
אני מקבלת את החלטת הרשויות: התיק נסגר בלא כלום, בר לב התנצל חלושות. כל זה עומד בסתירה די עצומה לנאומה של אינס. הפרשה הזו נשגבת מבינתי. כוחות השחור שבה לא ברורים.
ובכל זאת, יש מיני אי דיוקים בכתבה:

בר לב מדבר (כלומר מדוברר) כמי שאומר, למשל, "תשע דקות ושמונה שניות… אורך ההופעה שלה בטלוויזיה". ובכן לא. דווקא 7:33. או בגרסה הארוכה: 7:39.
אבל ניחא, שעון העצר של בר לב השתבש.
מה שיותר חמור – לדבריו (או לדברי כספית והמקורבים) כל זמן הנאום שלה רצה למטה כתובית "התקבלה החלטה להעמיד את ניצב בר לב לדין באשמת אונס".
מה, יכולהיות שהכתובית הזו רצה בערוץ 2 ובערוץ 10 והועלמה?


אולי זה היה בכלל בערוץ הראשון? אבל שם אני לא יודעת איך מחפשים בארכיון.
איך אני צריכה להתייחס לטענה הזו של  בר לב (אותה לא אמר כמובן לכספית אלא לאחרים)?
באמת שאשמח להסבר איפה טעיתי.

עוד כותב כספית כי בר לב הודיע חודשיים וחצי קודם על פרישתו מהמשטרה, ולא עכשיו, אבל מי סופר.
ובכן לא. בנובמבר הוא הודיע שייצא לחופשה.

ראיון מצחיק או טראגי, תלוי, של צח יוקד עם נאדיה סולימן, האישה שילדה שמינייה, אחרי שהיו לה בבית כבר שישה ילדים .

עוד כתבה על קייט מידלטון? אוף.

מוסף חג (ידיעות)

(עורך: עמוס שביט)
עם כל הכבוד והרצון הטוב, תחושת אי נוחות אופפת אותי למקרא הכתבה של סמדר שיר עם ילדי משפחת פוגל מאיתמר. תמר פוגל בשער, תמר פוגל על פני עמוד שם נוסף בתוך הכתבה.
לא משנה כמה אמפתיה תתגלה כלפיהם. אני אומרת: הניחו להם לחיות בשקט זמן מה. להתאבל, לעכל. הם ילדים. מספיק הרמכ"ל הצטלם איתם כשהביא להם את ה"בשורות הטובות" על מעצר החשודים ברצח.

סיפור אנושי: רביד אורן עם בעלי גלידה מונטנה מרובי הצרות.

המכונית המגויסת: רע"ש כותב על שתי גרוטאות שגויסו  לבחון את הסובלנות הישראלית על פי סטיקריהן:
האחת מרובת "בעזרת השם" הוצבה בעג'מי שביפו ולא אונה לה מאומה.
משהעבירוה ללוד נפרצה, ולילה לאחר מכן נגנבה.
השנייה, בעלת סטיקים שמאלניים הוצבה באלקנה, שם כתב מישהו באבק שעליה "בן זונה" (בן זונה באלקנה? ישמור השם).
אוהדי בית"ר בטדי ביצעו בה מעשים מגונים: שברו מראה וחרטו עליה "חארות" ו"זונות".
אודה לתושבי יפו שלא עשו בושות.

ידיעות אחרונות פסח

(עורך ליאור בן-עמי)

דודי גולדמן כינס את זוכי פרס נובל הישראלים: ישראל אומן, עדה יונת ואהרון צ'חנובר לשיחה על כל מיני סוגיות בוערות: מהצונאמי ועד ההפיכות בעולם הערבי. למה בדיוק?
צ'חנובר, מתברר, חושב בדיוק כמוני:

"משעשע אותי שמאז שזכיתי בפרס נובל כולם רוצים לשמוע מה אני חושב, ויוצאים מהנחה שבגלל שזכיתי בפרס אני יותר חכם. בוא אגיד לך משהו: אני לא יותר חכם, אני ממשיך לאבד בתהליך הטבעי תאי מוח רבים מדי יום. הפרס שבו זכינו מתייחס לתגלית מלפני שלושים שנה, שבמהלכן זכיתי לשקט תקשורתי מופלא. ההכרה על ידי השוודים הפנתה פתאום את הזרקורים אלינו. קצת מגוחך, לא? אבל אנשים מתעקשים לשמוע מה יש לנו להגיד ודוחפים לנו מיקרופון ושואלים. זה שזכינו בפרס אינו מעיד שאנחנו מבינים בכל דבר ועניין".

ראיה לכך אפשר למצוא בדבריו על הצונאמי, משפטים שכל עובר אורח שהיו דוחפים לפרצופו מיקרופון היה אומר. לא שהם לא נכונים חלילה, אבל הם מהווים הוכחה לכך שכל סיעור המוחות הזה הוא גימיק, וכדרכם של גימיקים, מיותר:

"אסונות טבע מהסוג הזה מלמדים אותנו בעיקר להיות צנועים. אנחנו נוכחים לדעת שוב ושוב כי הטבע גדול מאיתנו, אמא אדמה חזקה יותר. כך גם בהקשר של מחלות, שלעתים אנו עומדים מולן חסרי אונים. טוב שנבין שאנחנו לא שולטים בכלום – לא באדמה, לא במזג האוויר, לא בטבע".

עופר פטרסבורג מראיין את ארקדי גאידמק. כן, שוב. אני אישית מחבבת את גאידמק. הוא נוגע ללבי. אולי כי הוא תמיד נשמע לי אמיתי. מבולבל, טועה, היסטרי פה ושם, קפריזי, אבל אותנטי. שמחתי לשמוע שהוא מתגורר בווילה בהרצליה פיתוח (היחידה שנותרה לו, והוא אפילו לא אוהב אותה). המשפט שלו על קבלת דבר במרמה ועבירות דיווח מתנהל במחוזי בת"א, ואנחנו לא שומעים עליו כמעט, פשוט כי הוא לא מעניין אישי יותר פה.
קראתם את הידיעה (שהתפרסמה בכל מקום) על כך שהפסיק את המו"מ על מכירת בית"ר עם גומא אגייאר? אז זהו שלא, לא הייתה לו שום כוונה למכור לו, הוא חוזר ואומר.
גם הוא, כמו רבים וטובים מרגיש שיש קונסיפרציה נגדו ושתפרו לו תיק. ובכל זאת, הוא מאמין במערכת הצדק, ומקווה שיום יבוא והוא עוד ידליק משואה. טוב, הוא לא אומר את זה. אבל הוא בטח רוצה.
שורה תחתונה: אף שקראתי כחמישים אלף ראיונות עם גאידמק אין לי בעיה להתעדכן פעם בשנה מה קורה איתו.

וויי וויי וויי, גם אני וגם אסתי גינזבורג (צחי קומה, דני ספקטור) אוכלות בבוקר יוגורט עם גרנולה! מדהים.
ואחרי שנחנקתי מהגרנולה נחנקתי מהשאלה של המראיינים, שגם בשנות החמישים של המאה הקודמת איש לא היה מעז לשאול:

"ומה עם הקריירה בדוגמנות, את מתכוונות לוותר עליה כאישה נשואה?"

הבעיה היא שהתשובה שלה, נערה בת 21, לא פחות גרועה. ובהחלט לקוחה מאותן שנות החמישים.
ולכן אחרי הכמה שורות האלו נפרדתי מהדוגמנית וממראייניה.

אני לא מהאנשים שחושבים שגרפולוגיה זה שטויות. ממש לא. ובכל זאת, משלוח כתבי היד של אנשים שונים, מגילה אלמגור דרך הרצל אביטן וגמור במשה דיין לכמה גרפולוגים (נחמה דואק), מעורר תהיות. על פי הכתוב, הגרפולוגים לא ידעו מי הכותבים. אבל, אם קיבלו כתב יד בו נכתב על העלאת שכרם של סגני השרים (ועוד פרטים שאי אפשר לראות מקרע המכתב שמצולם), מה האופציות לזהות הכותב?
או למשל: איך אפשר לכתוב על מישהו שאינכם יודעים עליו דבר "הכותב כבר לא חי"?

פסח ישראל היום

(עורך: ברוך רון)

אוףאוף. עוד כתבה על קייט מידלטון (נעמה לנסקי טסה ללונדון).

יואב קוטנר מראיין את אהוד בנאי, אהבה גדולה שלי (ושל עוד שלושה מיליון). אבל למה צריך היה להתחיל עוד פעם עם קלישאת הקלישאות, הילד כבר לא בן שלושים? פפפפ.
איזו סינרגיה: הראיון שודר אתמול בגל"צ.

שדרן רדיו לב המדינה, אליקו, מופגש עם שדרן המדינה, יעקב אחימאיר.
לא הצלחתי להבין למה קיבלנו שני טקסטים נפרדים שלהם, במקום שיחה משותפת.

ולמעמיקים: נשיא ביהמ"ש העליון בדימוס, מאיר שמגר. רק בן 86.

מוסף חג (ישראל היום)

(עורך: גונן גינת)
גם פה נשלח שליח העיתון למצרים (בדיוק כמו בידיעות) ופגש את יהודי קהיר ואלכסנדריה.

שימו לב לראיון של דרור אידר עם פרנסיס פוקויאמה בו הוא מנסה לבדוק עד כמה הוא בצד שלו, מבחינת תפיסת הסכסוך בו ישראל מעורבת ויחסו לאיסלם.

מוסף פסח (הארץ)

(עורכת: אסתר ונדר, יש, אישה)

כיף לקרוא על הגלגול הקודם של אהוד אולמרט הלוחם בשחיתות הפושה.

נטשה מוזגוביה על הנשים האורבות למסתננים בגבול ארה"ב מקסיקו.

תחרות הסיפור הקצר (הארץ)

והנה הזוכים.

דרמה מסתורית התרחשה בשנה החולפת סביב הפדופיל שלי, אחד משלושת הסיפורים הזוכים בשנה שעברה.
הסיפור מעורב בהליכים משפטיים, ושתיקה אופפת את האירועים.
זה הסיפור, שהוסר מאתר הארץ.

גלריה


בן שלו
מראיין את נינט. אם הייתי מתעניינת בה אולי היה לי מה לומר. אבל מאחר שאני יודעת עליה מעט מאוד ומתקשה להתפעל, לשיפוטכם.
אני יכולה רק לבקר את העימוד המשונה של הכתבה, המתחילה מהשער האחורי של גלריה, ואז  יש לחזור לע' 24 של העיתון, לכפולה מבולבלת ועמוסת מודעות ורעה עיצובית. למה מישהו חשב בגלריה שעברית קוראים גם משמאל לימין אני לא מבינה.

מסלול (ידיעות)

(עורכת, עוד אחת: אילת להב-גוזלן)
טיול לכל נעל: בכפכפים, בעקבים, בנעלי הליכה, בסנדלים, בנעלי ספורט. נחמד מאוד.

פירמה (גלובס)


אהבתי את ההפניה בשער: "גיליון שכולו מרור".
ההמשך קצת פחות מבטיח: בכירים בעולם התקשורת מצטלמים עם אימא. מרני רהב ועד טלי ליפקין שחק.
ראיון עם רון קופמן, עוד אחד עם אורי שנער, חווית קנייה בסופרמרקט, תוכן שיווקי בספרים.
איפה המרור? אה, כנראה שהכוונה למתראיינים מרירים.

לחם עבודה

לא פחות מ-4,000 נשים הרות מפוטרות מדי שנה.

וגם: הוריכם לא היו טובים מכם מבחינת יחס קריירה/משפחה.

רשת/ בלוגלנד/ פייסבוק

דנה אינטרנשיונל מספרת על הניתוח לשינוי מין שעברה (ויה nrg) באירלנד ומפלרטטת בבוטות עם המנחה הנבוך.

עידוק מוולווט.

מח' הגהה
"… אז אמרתי, יאללה, ננסה עוד ילד. במקום שש יהיו שבע" (צח יוקד מראיין את אוקטומאם, מעריב).

ספורטיV

בני משפחתי נסעו לברצלונה, ואת מי פגשו שם, ב-9R, המסעדה הכי טובה בעיר בה חגגו את הסדר?
את ליאונל מסי, שהצטלם עמם ועם ההגדה. לפי העט ביד אני מניחה שגם חתם עליה. כנראה שהוא לא אנטישמי.

לפני פיזור

אתם מתקנים את דברי המרואיין שלכם או של האדם אותו אתם מצטטים כדי שהמשפטים שלו יהיו תקינים יותר?
לגרסתי יש לעשות זאת. אף אדם כמעט לא מדבר כמו שהוא כותב (אלא אם הוא מקריא נאום כתוב). טעויות במהלך הדיבור שכיחות יותר מאשר במהלך הכתיבה.
אני בעד תיקונים שכאלו, אבל מתברר שיש מי שלא חושבים כך, וסבורים שיש להביא הכל כפי שנאמר.
בכ"ז נראה לי שהדרך הנכונה היא שילוב של אותנטיות פלוס תיקונים הכרחיים.

טוב, בטח אני לבד פה כי כולכם במנגלים, בצימרים שכוחי רשת, בברצלונה, או בהנגאובר מהארבע כוסות.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה אצבעות חג, לחם עבודה, שערים, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

35 תגובות על אצבעות חג 18.4.11

  1. איב הגיב:

    תודה לאל – אפשר לוותר על ראיונות בהמשך עם נינט.
    לבחורה כנראה אין מה להגיד. יכול להיות שגם למראיין אין מושג, אבל זה נראה כמו תכתיב של יחצנים בלי שום דבר מעניין. מה שכן, הסוף עלוב במיוחד, קונדום משומש זה דימוי שאפילו לנינט לא מגיע.

    אהבתי

  2. nachum הגיב:

    כספית מלא בוש ושנאה-taklada vechag sameach lach

    V: תודה

    אהבתי

  3. איפה הראיון עם הולנדר? שמואל הולנדר נציב שירות המדינה שמסיים את תפקידו (איש שנוי במחלוקת בעצמו) נותן ראיון שממנו עולה שמערכת שמירת החוק ואכיפת החוק בארץ היא כנופיה לא קטנה בזכות עצמה. בעולם שכולו טוב אמות הסיפים היו אמורות לנוע. אצלנו שקט על פני תוהם ובעצם רק מעריב נותן לו במה לפתחון פה.
    אפשר להתווכח עם מר הולדנר אפשר לא להסכים איתו. אבל להתעלמות ממנו עולה ריח רע. כיוון שהמדור פה רק מצטרף לכל כלי התקשורת האחרים שמתעלמים ממנו אין לי אלא להניח שגם למדור כאן אין זה נוח שמשהו מעביר ביקורת על מערכת אכיפת החוק במדינה (זה אגב מאפשר מבט שונה לחלוטין על פרשת בר לב אינס ) . ככה ניראה קשר השתיקה וההשתקה. כולם מתיצבים בדום מתוח להגנ
    וכך מדינת ישראל מאבדת אפשרות למינוי מפכ"ל שמשום מה כולם חוששים ממנו (גם אם התנהגויותיו המיניות אינן נאותות אם אתה טהרן ) ומאפשרת המשך העסקה של יועצת מיותרת מצויה במשרד לביטחון פנים שגם אם היא קורבן לתקיפה מינית אין שום הצדקה ולא היתה שום הצדקה כזאת להעסקתה במשרד.

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      איזה קשר שתיקה?
      נראה לך שמישהו אומר לי על מה לכתוב ועל מה לא לכתוב? מה עוד?
      לא קראתי את הראיון, ברשותך.
      אני מזמינה אותך לכתוב עליו פוסט אורח של עשרתפלים מילה.

      אהבתי

      • תודה על ההזמנה ואני אזכור אותה. לקשרי שתיקה יש להם איכות מיוחדת, השותקים? הם הרבה פעמים עושים את זה כמעט בצורה אוטומטית לעיתים? לא מודעת.

        באותו גליון היו שתי כתבות. באחת מריבה מטופשת בין מועמד למפכ"לות ואשת עסקים שמתפרנסת מהמשרד לאיכות הסביבה שגם אם תוצאותיה הרסניות בסופו של יום מדובר היה ברמה הנמוכה ביותר של הטרדה מינית ומאמר אחר על האשמה מאסיבית של איש בכיר בשירות המדינה על רשויות אכיפת החוק ועל הדרגות הגבוהות ביותר שם ואת בחרת להתחשבן עם הפרשה הזניחה. זה בהחלט בסדר אם זה לא היה מלווה בהתעלמות גורפת של כל שאר כלי התקשורת.
        בואי נאמר אם היה הולדנר תוקף את ביבי או את אולמארט אם את ציפי לבני ומאשים אותם באשמות שהוא האשים את היוהמ"ש ואת בית המשפט העליון? וכל העיתונים וערוצי התקשורת היו מתעלמים לחלוטין. למשל אם התחקיר של רביב דרוקר לא היה מוזכר באף אחד מכלי התקשורת האחרים? אני מניח ומקווה למען האמת שאת היית עושה חשבון איתם. עם ביקורת על מערכת אכיפת החוק החל מהמשטרה וכלה בבית המשפט העליון? שקט על פני תהום. היתה דממה כלום נאדה. לדממה הזאת התיחסתי.
        אני למען האמת משוכנע שאת לא עשית את זה "בכוונה" אבל בהחלט כמו הרבה אחרים שהם קובעי דעת קהל התעלמת.

        אהבתי

      • אורן הגיב:

        אין ספק, שיש קשר השתקה, ובכל רמות התודעה המוכרת בפסיכולוגיה. אל תנקה את V מחשד, היא הרי תכחיש, זו דרכם של קושרים. אבל הולנדר, בחייך, פהוק ארוך ומיותר. קטע ההגדה, שלאחר הסעודה. אפיקומן, שאין צורך להחביאו, וכך הלאה.

        ולפני פיזור, כספית מקפיד על לשון הדיבור של הלא מתראיינים אצלו.

        אהבתי

      • המשרד לביטחון פנים כמובן.

        אהבתי

    • יגאל כהן הגיב:

      אני מסכים עם מרבית דבריך אבל לא עם תאוריות הקונספירציה והאשמתה של דבורית בחטאים לא לה. חטאיה אמנם לא מעטים – במיוחד כלפיי – אבל אין להאשימה במה שאין צורך.

      כנופיית שלטון החוק(ן) היא חרב להשכיר. לא יותר.

      אהבתי

  4. יגאל כהן הגיב:

    http://news.walla.co.il/?w=%2F1%2F1816700&m=1&mid=112921

    בקק"ל מופתעים: תנועת מטיילים דלילה בפארקים
    news.walla.co.il

    העוני רבותיי, העוני. העוני משאיר את עמך ישראל ללקק את פצעי חשבון הבנק מארוחת החג.

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      בשביל לטייל בפארק צריך כסף? לא. לכל אחד יש פארק/פיסה ירוקה קרוב/ה יחסית לביתו אליו אפשר להגיע ברגל.
      שיוציאו בני ישראל פחות כסף על ארוחות החג הכרסתניות והראוותניות .

      אהבתי

      • יגאל כהן הגיב:

        דבורית יקירתי,

        עוני זה סטייט אוף מיינד. זה מצב תודעתי. הפתרונות הנכונים שאת מציעה הם פתרונות כל כך מתוחכמים בפשטותם שהזומביס שגידלה מדינת ההפרטות לא מסוגלים להגיע אליהם.

        עם ישראל עני. עני בחומר, עני ברוח.

        אהבתי

      • תפוח הגיב:

        אני לא מאמין שעוני זו הסיבה לשממה בפארקים. אמרו שיירד גשם, בבוקר לא הייתה שמש, אז לא יצאו החוצה. זה הכל.

        אני לא יודע לגבי העוני החומרי של עם ישראל. אולי העוני הרוחני גורם לתחושה סובייקטיבית של "אין לי את מה שאני צריך". זה דווקא הגיוני.

        אהבתי

      • אסתי הגיב:

        יגאל,
        אני חושבת שצריך להחתים את ביבי לשלטון עולם. הוא עושה אותך משורר.

        אהבתי

      • ג'ימי הגיב:

        חצי מיליון בחו"ל, העניים כנראה נשארו בארץ

        אהבתי

    • בונד ג בונד הגיב:

      קרא את זה:

      "יציאת ישראל: 1 מ-12 יבלה את הפסח בחו"ל; מעל לחצי מיליון ישראלים צפויים לעבור בנתב"ג במהלך החג. היעד המועדף: ניו יורק. ברשות שדות התעופה כבר נכנסים לכוננות ספיגה"

      ככה נגמר הכסף לטייל בפארקים…

      אהבתי

  5. קהיר הגיב:

    יהודה נוריאל ובועז ביסמוט נסעו למצרים. ביסמוט הביא סיפורים, דיבר עם כרמן וינשטיין, ראש הקהילה, הסתובב והשתדל. נוריאל בעיקר הסתובב, שתה ואכל ונסע במוניות ושתה ושתה והביא שום דבר, אפילו את הטלפון של וינשטיין הוא לא הצליח להשיג. עצוב שישראל היום גבר על ידיעות, אבל אולי כדאי לשלוח למשימות עיתונאיות עיתונאים אמיתיים ולא עיתונאים שמאוד טובים בראיונות של יחסי ציבור אבל קצת פחות טובים בלהביא סיפור.

    אני רק שאלה: אם שרי מקובר מבלה עם משפחתה בבתי מלון יוקרתיים, מה הסיכוי שהיא תקטול אותם אחר כך ברשימת הכי טובים? זה סתם משל ושאלת תם, אבל באמת, מה הקשר בין המוסף הכי טובים לבין עיתונות טובה?

    ולסיום הגיג קטן: הבעיה של הראיון עם הולנדר הייתה שהוא היה פשוט משעמם בטירוף. ברור שאדם שהמערכת המשפטית ניסתה לבדוק מה מעשיו מתקיף את המערכת, אבל רמת העניין באדם כזה, שכנראה בגלל הסדר מוקדם לא נשאל אף שאלה חשובה, למשל על השחיתויות שלו, היא מזערית ומשאירה את הקורא עם תחושה מביכה של יחצנות. נראה כאילו היחצן שלו כתב את הראיון ולא עיתונאי. זאת הבעיה עם מעריב. לא פעם יש להם סיפורים טובים, אבל הם נכתבים בצורה כל כך גרועה, שלא נשאר מהם כלום, רק חנפנות ופחדנות ויחצנות.

    חג שמח

    אהבתי

    • קורנית הגיב:

      מעניין, כנראה קראנו כתבות שונות 😮 אותי הכתבה של נוריאלי בידיעות ריגשה מאוד, במיוחד העברת התחושה של המהפכה בעיניים של ישראלי , השגריר ביסמוט בעיקר הצטלם בעצמו וציטט חברי ם מהשגרירות בכתבה מסורתית (ישראל היום או לא), אבל זו כנראה שאלה של טעם, לא?
      והאיש הכי חכם בכל הראיונות לפסח הוא אהרון צ'חנובר. הלוואי שנשמע את קולו יותר.

      אהבתי

  6. אורן הגיב:

    לך קשה עם מתקפת כתבות הנסיכה, מה יגידו הבריטים. כך נוצר הסיפור המופלא הבא.

    אהבתי

  7. דניאל הגיב:

    וולט אני לא מבינה למה את צריכה להתנצל על הביקורת המוצדקת שלך מחגיגת "משפחת פוגל" אותה חגגה התקשורת בחג הפסח, דרך הגב אם תמר פוגל לא הייתה מצטלמת כל כך יפה היא לא הייתה מקבלת כתבה ותמונת שער בעיתון.

    קבלי במקום משהו מתוק באמת : http://www.youtube.com/watch?v=kxhDB5cyGSg

    אהבתי

  8. דליה ו"ר הגיב:

    אתם מתקנים את דברי המרואיין שלכם או של האדם אותו אתם מצטטים כדי שהמשפטים שלו יהיו תקינים יותר?

    מה תהיה תשובתי לדעתך? 😉

    עם זה, חשוב לי שדיבור יישמע מדובר ולא מפוחלץ, וזה כבר גובל באמנות.

    גם אני בעניין של יוגורט וגרנולה לארוחת בוקר. רק שאצלי היוגרט הוא מחלב עזים, הגרנולה ללא סוכר, ומוסיפה פרוסות בננה.

    אהבתי

  9. נורית הגיב:

    ואף אחד לא מזכיר את המוסף המצויין של דה מארקר "המשפחה בממתינה".
    ספורים מעניינים, משפחות מעניינות, עובדות מעניינות והכי מענין, כמה טוב למשפחות
    שירדו או עברו או כל מילה מכובסת אחרת, לחו"ל. ממש היה כיף לקרוא ולא השתעממתי לרגע.

    הסיפור שזכה בפרס השני בתחרות של עתון הארץ, מ-ג-ע-י-ל! גם העברית לא משהו.
    בקיצור אין לי מושג קלוש למה זכה אבל אני כמובן הרוב הדומם. מה אני כבר מבינה בספרות? נאדא.

    אהבתי

  10. אסתי הגיב:

    ואף אחד לא מתפעם מהפדופיל שלי?
    לראשונה אני מתלהבת מהבחירה של הארץ. עד הלום הזוכים זכו על כל מיני דברים חסרי משמעות, פלצניים, ובעיקר משמימים. הפעם – מבריק!
    ומה הסיפור עם הורדתו? אפשר לקבל עדכון?

    ואני כמובן איתך ובענק דבורית.
    חובה לערוך את דברי המרואיינים והם גם יכירו תודה למראיין. הבעייה שזו באמת עבודה קשה, עם הצורך לשמור על הרוח והנשמה והסגנון של המרואיין ורק לנכש את השגיאות והעלגות באופן לא מורגש.
    אני חושבת שהמרואיין היחיד שלא ערכתי כמעט בכלל היה רוני סומק (כמה לא מפתיע)

    אהבתי

  11. נ הגיב:

    ואני מתפעל מהתמונה עם מסי. הילד שבתמונה, גם אם לא גנב את האפיקומן, קיבל מתנה שלא יישכח הרבה זמן.
    עכשיו אנחנו יודעים איפה לפגוש את מסי 😆

    אהבתי

  12. בונד ג בונד הגיב:

    יש תמונות מהסדר השנה (אלון כבר הביא לינק לתמונה אתמול).

    הנה התמונה מהפליקר הרשמי של הבית הלבן.

    לא קשה למצוא.

    באתר הבית הלבן תמונה נוספת.

    אהבתי

  13. בונד ג בונד הגיב:

    פססס… "התגובה שלך ממתינה לאישור" :mrgreen:

    אהבתי

  14. פינגבאק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » משהו נורא עומד לקרות‏

  15. פינגבאק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » תסכול‏

  16. פינגבאק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » אצבעות שחורות 27.5.11‏

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s