הפטריוטים


אזל הצבע התכול עצמאות על כל גוניו מבתי הדפוס. כל כך הרבה כחול נשפך על עיתוני היום.
הכותרת האופטימית ביותר היא של הארץ, עם ידיעה מצהרי אתמול:
"דיווח: החמאס הסכים למתווה לעסקת שליט"
בגלובס מוסבר שזה דיווח פלסטיני. ובמבזק ynet מאתמול בצהריים – אל ג'זירה אחראי לכך.
משפחת שליט לא אופטימית.
(טוב, זה לא שלא ראינו כותרות כאלו במהלך השנים, כולל כותרות היסטריות בנוסח אוטוטו עוד שנייה וכו').
שאר הכותרות מתייחסות ליום הזיכרון ולחגיגות העצמאות ה-63: גבורה, כאב, ראש מורכן, ראש מורם.

כמו שאלת התלבושת האחידה כן או לא, גם שאלת האם להפריד את יום הזיכרון מיום העצמאות מככבת מדי שנה, מאז שיעורי החברה של יום שישי בבית הספר היסודי בו למדתי, מהחיבורים השנתיים, ובטוח שעוד הרבה הרבה קודם. רק מה, היום אפשר לפתוח עצומות. אז הנה עצומה כזו עם 5,000 חתימות.

מעוזיה סגל קיבל יד חדשה (מעריב).

מאמר מערכת דכאוני של הארץ.

מתדלקים

ממשיכה לעקוב בקדחתנות אחר הדס"ל (הדלק הסילוני) החצב"מ שבחב"צ. אתמול רק ידיעות דיווח שהמעבדה בגרמניה בכלל לא מתכוונת לבדוק את הסורר. אמש הצטרף גם גלובס לדיווח על כך, ועכשיו, משלא נבדק הדלק ע"י גורם מוסמך (אבל משרד התשתיות יתחנן על נפשו שבחייאת, תעשו טובה. למה לעזאזל איש לא בדק זאת לפני ששיגר את הדגימה?) התגייסו שוב כל חמשמאות המעבדות בישראל והכריזו שהדס"ל עומד בכל התקנים.
בהארץ מדווח בע' 3 שחיל האוויר האמריקאי סירב לבדוק את הדלק ושישראל מחפשת מעבדה ושוקלת להשתמש בדלק המזוהם לאחר סינון. החידוש החדשותי של הארץ: ישראל מגששת אצל שלוש מעבדות כימיות בחו"ל באשר לאפשרות לשגר אליהן את המסננים שנסתמו בחצב"מ, לצד האפשרות לבחון את הרכבו במעבדה במכון וייצמן.
בניגוד לכתוב בגלובס, הארץ טוען ש"גורמים בממשלה הסתייגו מהענקת סיוע ממלכתי להליך בדיקה פרטי".
שימו לב להתנהלותה של המדינה ברגעי משבר פעם אחר פעם:
היסטריה, בלבול, הסתייעות בהולה במוחות ובאמצעים ברחבי העולם. חוסר אונים. כאוס. גלגול אחריות. היעדר בעלבית. והתקשורת? נשרכת בעקבות המשבר, מתנהגת בהתאם ומדבררת את בעלי התפקידים המבוהלים.

פירמה

ב-30 באוקטובר 2010 ביקשתי מגדעון לוי להגיב על דבריו של בן דרור ימיני על פרשת החמור, תוך שהוא מכנה את לוי "ברון תעשיית השקרים".
לוי ענה – "אין לי שום עניין להשיב לשקריו".
בגליון  אמש מתראיינים השניים בצוותא (תקציר). והראיון (לילך סיגן) במלואו.
אלא שאין בראיון דיאלוג אמיתי בין השניים. נראה שהם יושבים אחד לצד השני. סיגן שואלת, הם עונים בנימוס, באמת בנימוס, אני כן חולק, אני לא חולק. אבל אין שום עימות. אם בד"י כינה את לוי כמו שתיארתי בהתחלה, הרי שאין שום ערך לעבודה שלו, לא? איך כל העניין הזה נעקף?
הם מסכימים שהטלוויזיה היא כלי משחית, שריאליטי ושעשועונים זה רע, ושהטלוויזיה אשמה בכל. וגם ידיעות.
מדברים הרבה על הארץ, אבל אי אפשר לשמוע כמעט מילה על מה שקורה במעריב. בד"י הוא בתפקיד העומד מן הצד, האורח. לא זקי רכיב ולא עופר נמרודי מתקשרים אליו כדי להגיד לו תכתוב ככה וככה. באמת יופי.

מה לדעתך ההבדל בין רוחב השקפת העולם של שוקן לזו של שלדון אדלסון?
"אני חושב ש'ישראל היום' הוא עיתון לגיטימי ובניגוד לכל אלה שמתנפלים עליו, בעיניי הוא עיתון ראוי שברור לגמרי מה החותם הפוליטי שלו. זה עדיף לי על עיתונים כמו 'מעריב' ו'ידיעות' שאני צריך לחפש ולהיות מומחה גדול כדי לדעת מה האינטרסים שמניעים שם כל דבר".
בן-דרור: "זו תיאוריית קונספירציה, אין שום אינטרס, אני מודיע לכם".
גדעון: "אין שום אינטרסים ב'ידיעות אחרונות'?".
בן-דרור: "אני מדבר על העיתון שלי".
גדעון: "אני מדבר על 'ידיעות'. כשמוגש כתב אישום ראשון בתולדות ישראל נגד ראש ממשלה וזה מוחבא באיזה עמוד פנימי, זה לא אינטרסים, זה עיתונות מקצועית, נכון"?
בן-דרור: "אני גאה לעבוד ב'מעריב', וכשהייתי בתפקיד עריכתי בחיים לא קיבלתי טלפון מהמו"ל של העיתון כדי שיכתיב לי קו".
גדעון: "גם עמוס שוקן לא מתקשר".
בן-דרור: "אין צורך, הוא משתתף בישיבות מערכת, מה הוא צריך להתקשר?"
גדעון: "אתה יודע כמה פעמים אנחנו מחליטים בניגוד לדעתו?"
אם אזרח ישראלי מעוניין לקבל תמונה ללא השקפת עולם, ללא אג'נדה, אלא תיאור של מצב כפי שהוא. יש דבר כזה?
גדעון: "אם הוא יעיין בעמודי החדשות של 'הארץ' הוא יקבל תמונה מקצועית".
אבל עם השקפת עולם.
גדעון: "לא בעמודי החדשות. ברור שיש החלטות של עריכת חדשות שנובעות מהשקפת עולם במובן הרחב של המילה, אבל אם תזדקקי לאינפורמציה שהיא נגד השקפת העולם של 'הארץ', מה? היא לא תופיע?"
בן-דרור: "כן. 'הארץ' מעוות עובדות. בדיון בבית המשפט העליון בעניין 'ג'נין ג'נין', מוחמד בכרי ניבל את פיו בצורה איומה ונוראה, זה הופיע בכל העיתונים, ורק עיתון 'הארץ' החליט שהוא נמנע מפרסום הדברים. זה מקרה שמעיד על הקונפליקט האיום והנורא של החברה הישראלית, חופש ביטוי, דמוקרטיה, אבל אין לזה קיום בעיתון 'הארץ'".
גדעון: "הדוגמא של 'ג'נין ג'נין' היא מגוחכת. יש כל-כך הרבה סיפורים שלא מופיעים בגלל אלף ואחת סיבות. לחשוב שיש שם איזה יד מכוונת שכן מכניסה ולא מכניסה? אבל לפני שבועיים נהרגו 20 פלסטינים בעזה בסוף שבוע אחד. את יכולה לחשוב מה שאת רוצה, שמגיע להם להיהרג, שכולם מחבלים צמאי דם, אבל את האינפורמציה צריך להעביר? היא מוסתרת ב'מעריב' ו'ידיעות' שוב ושוב".

לי-אור אברבך מראיין את הדו"ציוצא אבי בניהו.
דגימה:

את מי יותר חשוב לדובר צה"ל היום לתדרך – את אלון בן דוד ואת רוני דניאל או את הבלוגרים?
"זה מתחיל להיות גם וגם. אירחנו פה במשך שבוע את אחד הבלוגרים הגדולים בארה"ב והתייחסנו אליו כמו שהיינו מתייחסים פעם לנשיא ה-CNN. אין ספק שבתקשורת בארה"ב משקלם של הבלוגרים גדל והולך".
אט-אט מתבררת פה הסכנה האמיתית שעמה ייאלצו בניהו והבאים אחריו להתמודד. זו לא רק מלחמה תדמיתית עם משמיצי צה"ל בישראל ובעולם, זו מלחמה על הקול של צבא העם – קולה של הדמות המכונה "דובר צה"ל". כשהיה מקלט רדיו אחד, או ערוץ 1, כש"דובר צה"ל הודיע", נדרכנו כולנו. היום, בתוך אינספור הצינורות, האמינות החד-משמעית הזו עשויה לאבד מערכה. "במלחמה הבאה, אני מעריך, כל שבעת מיליון הישראלים יהיו במקלטים", פוסק בניהו, "כי העורף כולו יהיה נתון תחת התקפת טילים. ואני מניח שאנשים ילטשו עיניים ואוזניים למקלטים, למחשבים ולמסכים כדי למצוא את דובר צה"ל. אנחנו נצטרך להיות בכל המקומות האלה".
לדבריו, "היום כולם עיתונאים, מיהו היום כתב צבאי? כל מי שיש לו מצלמה דור 3.5, שיכול לכתוב בלוג, להעביר טקסט, להעביר תמונה, להעביר סאונד, והוא החליט שהוא כתב צבאי אז הוא כתב צבאי. ואני אומר מיהו הדובר בכלל?".
לוחמי ניו מדיה
בניהו עוד לא משתחרר. בימים אלה הוא לוקח על עצמו פרויקט ניו מדיה צה"לי חדש. "אני הולך לעשות פרויקט שכנראה קשור לתקשורת הבינלאומית, כדי לראות איך אני פועל בנחת, לא תחת התפקיד התובעני הזה, יכול לחשוב איך הצבא משתלב יותר טוב בזירה הזו בשילוב משרד החוץ", הוא אומר ומספר על יחידת עלית חדשה שהוא מגבש – לוחמי ניו מדיה.
"אני מאתר בפינצטה כל מיני אנשים שגדלו והתחנכו ברשת. אני לא רוצה להגיד האקרים. אנשים שהם תותחים בתחום התוכנה וההפעלה, אשפי אינטרנט כאלה, שגוררים אותם מכל מיני יחידות מודיעין, למשל. יש לי כבר שלושה או ארבעה כאלה בקורסים".

שאלות:
– יש פה איזשהו בלוגר ישראלי שתודרך אימתי על ידי דו"צ?
– מיהו הבלוגר האמריקאי הגדול? למה המראיין לא ביקש את שמו?

סוד הראיון הבורגני: קובי אריאלי עושה סדר בסדרת השקרים שמנפקים המרואיינים בנעלי בית. מצחיק.

דפנה יודוביץ' כותבת במדורה התעשייה האוורירית ש-2011 מסתמנת כשנת שיא: קרוב ל-20 סרטים מופקים עצמאית. היא מנתחת את התופעה, מדברת עם אבי נשר (יוצר הסרט העצמאי הלהקה) ועם גל זייד ועוד. אבל מה עם להביא רשימה של 20 הסרטים ויוצריהם ועוד שתי שורות על כל סרט? למה לא לנסות לעזור להם בחשיפה ובקבלת מימון?

טיויv

היום, 20:00, מדינה ביום אחד, יס דוקו:
"מסע אל מאחורי הקלעים של הכרזת העצמאות. הנוכחים והמתעדים של אותו רגע היסטורי, מי שכתבו, צילמו, הקליטו  ויצרו את המיתוס מחליטים לחשוף את שאירע שם באמת… משחזרים את אותם רגעים שבהם הוקמה מדינה ביום אחד  ומאירים העבר במציאות של היום רגע לפני שנעלם".
עד כאן ההודעה לעיתונות. עקבתי אחרי מסכת התלאות של הבמאי, אבי ווייסבלאי, עד שהסרט הזה מצא ערוץ שידור, ואפילו רק בגלל זה שווה לצפות בו.

נאומו מרובה הלפסוסים של נשיא המדינה, שמעון פרס, היה קשה להאזנה. לא מתלוננת, האיש בן 88 וכל הכבוד, אבל.

 

לפני פיזור

פרסמתי אמש את הפוסט של אמנון לורד, 22,687 חללי מערכות ישראל? באמת? בו הוא יוצא נגד זילות השכול וכותב במפורש על מה יוצא קצפו:

פעם אחת כשראיתי שם של תת-אלוף ברשימת הנופלים, שאת שמו לא היכרתי תהיתי מה קורה פה. ולא מדובר כמובן בארז גרשטיין שנהרג במארב חיזבאללה. פתאום התברר שלרשימת הנופלים מסופחים גם חיילים שנהגו שיכורים הביתה או מישהו שרצח את חברתו והתאבד.

אז מה טוענות חלק מהתגובות? לא, לא הבנת ממתי סופרים, יחד עם מראי מקודם מויקיפדיה ומאתר יזכור.
הרי לורד כותב בפירוש נגד מה הוא יוצא: נגד הכללת כאלו ואחרים תחת הכותרת "חלל מערכות ישראל". מה לא ברור?

אגב, הגדרת מיהו חלל היא חלק מהפרק הראשון של המיני סדרה של רני בלייר, אדמה (ששודרה בתחילת השנה בהוט, וכנראה ש-99% מכם לא צפו בה).
ראיון עם בלייר בינשופים עם מודי בר-און.

אני בדרך לקריית שאול.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה אצבעות חג, קצה האצבעות, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

54 תגובות על הפטריוטים

  1. הלל הגיב:

    אסביר לך מה הבעיות של התגובתנים (לפחות שלי) עם דברי לורד. הוא לא הפגין שום ידע בשאלה מהו מקור המספר. הוא עשה ספירה זריזה, והסיק שכנראה זה כולל גם כל מיני חללי תאונות דרכים למיניהן. ואז הוא קצף. אבל הוא היה במרחק לינק לוויקיפדיה כדי לדעת את הרקע המדויק, וממילא הוא היה יכול להתחיל אחרת: לכתוב בצורה ברורה ומדויקת את הרקע, ואז להתרעם כדבעי.

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      אני יודעת שקשה לך להאמין, אבל יש מי שהידע שלהם ל א מתבסס על ויקיפדיה.

      אהבתי

      • הלל הגיב:

        אז שיתבססו על המקורות של ויקיפדיה. ויקיפדיה ודאי טובה יותר מניחוש.

        אהבתי

      • מהצד הלא מקורית הגיב:

        דבורית, כשמישהו כותב "הוא יכל לבדוק בוויקיפדיה" זה על משקל "הוא יכל לחפש בגוגל", במשמעות של "לך תבדוק מינימום עובדות לפני שאתה מתחיל להגג תיאוריות". ולא מדובר בעובדות נסתרות או בשרת מאובטח של ויקיליקס אלא במשהו שכל אדם עם מינימום השכלה כללית והתמצאות סבירה באקטואליה ובישראליאנה אמור לדעת מידע אישי, ולו משום שהדיון חוזר על עצמו במחזוריות שנתית. מעניין שככלל, לורד בודק עובדות רק כדי להגות תאוריות מופרכות, וכשיש לו משהו ענייני להגיד – כמו, עקרונית, במקרה זה – הוא יורה לעצמו ברגל ומפגין בורות.

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        הכוונה שלי הייתה בדיוק הפוכה:
        יש מקורות נוספים בעולם שמעבר לגוגל ולוויקיפדיה. למה חשבת שאני חושבת שהוא לא בדק?

        אהבתי

      • הלל הגיב:

        כי הוא זרק מספרים. כי הוא ניחש. הוא לא ציין עובדות שהיה יכול לציין, ורק שאל שאלות.

        אהבתי

      • מהצד הלא מקורית הגיב:

        דבורית, מה מביך יותר: שחשבת שהוא בדק, למרות שמהטקסט עולה בבירור שאין למעלה ממנו שהוא לא בדק, או שגם לך זה היה ברור ובכל זאת העלית את הפוסט. זכותך, כמובן, אבל בהחלט מפתיע. איך אומרים בפולנית? ממך ציפיתי ליותר 😉

        אהבתי

  2. רם אזרח הגיב:

    קישרת לכתבה על העצומה. הקישור לעצומה עצמה הוא: http://www.atzuma.co.il/zikaron

    אהבתי

  3. דניאל הגיב:

    מעניין לראות כיצד בן דרור ימיני וגדעון לוי משתמשים באותו מטבע לשון לאומני "פטריוט".

    שניהם מרגישים פטריוטים ביחס למדינה, שניהם מרגישים לאומנים בצורה זו או אחרת מה שמראה שאין באמת בארץ שמאל .

    גם גדעון לוי עם כל המאמרים שלו איננו שמאל כלל, שמאל אמיתי לא ישתמש לעולם במילה פטריוט כדי להצדיק את אמונתו ומחשבותיו.

    אהבתי

    • עובר אורח הגיב:

      אין שום ניגוד או סתירה, בתיאוריה, היסטוריה ומעשים קונקרטיים בין אהבת עם וארץ, כלומר פטריוטיות לבין עמדה שמאלית או שמאלנית. בכל מקרה השמאל האירופאי מאז ומעולם הגדיר עצמו פטריוטי. ראה מלחמת אזרחים בספרד ראה כל השמאל העולמי מאנרכיסטים עד סוציאל-דימוקראטים במלחמת העולם השניה. ראה השמאל האירופאי היום, ראה כל השמאל הערבי במידה ולא חיסלו אותו פיזית.

      אהבתי

    • אורן הגיב:

      פטריוט אמיתי אוהב את המולדת יותר מעצמו, לכן במקרה זה, שניהם מתהדרים בנוצות לא להם.
      עד סוף המאה התשע עשרה, פטריוטיות זוהתה עם השמאל, מאז בולטת יותר בימין.

      אהבתי

      • עובר אורח הגיב:

        שמישהו יגדיר "שמאלן אמיתי" ו"פטריוט אמיתי" ונמשיך הלאה. סוף המאה התשע עשרה זה 1899. יש אין סוף הצהרות פטריוטיות של השמאל האנגלי והצרפתי במלחמת העולם הראשונה והשניה. המלחמה הפטריוטית הגדולה זה השם הרשמי של מלחמת העולם השניה ברוסיה. לעיל היה דיון בגוגל וויקי כמקור ידע, דעתי בעניין כדעת הלל 10:17 . אנא הכנסו לגוגל וגוגל סקולר בצירופי המילים פטריוטיות ושמאל.

        אהבתי

      • אורן הגיב:

        במהפכה הצרפתית, מלחמות נאפוליון, ואביב העמים הפטריוטיות היו של השמאל, בעוד השמרנים, תמכו במלוכה, זכויות האצולה, והכנסיה. לקראת סוף המאה התשע עשרה. מדינת הלאום מחליפה את תפיסת הלגיטמיות, מלכים נופלים או נחלשים. מנגד הסוציאליזים הופך רב לאומי, וכך בהדרגה פטריוטיות מזוהה יותר עם הימין. במלחמות כולם פטריוטים.

        אהבתי

      • עובר אורח הגיב:

        1. מתי בדיוק נגמרו המלחמות? כלומר אם רוב הזמן יש מלחמות אז רוב הזמן בני אדם הם פטריוטים.
        2. אבל ! לא נאמר שיש קשר מחייב בין מלחמות לפטריוטיות ושלום מבטל או מנטרל פטריוטיות, כי אין
        דבר כזה, הדוגמאות ניתנו בכדי להכחיש הכללות
        3. בשוודיה ובשוויץ היכן שהרבה זמן אין מלחמות השמאל פטריוטי כנ"ל בפרו, קובה וונצואלה
        4. באירופה היום הרבה מהלאומיות והאנטי רב לאומיות בא ממפלגות סוציאליסטיות, סקטלנד, צרפת,
        קטלוניה, פלמיה, וולוניה, יון.
        4. אין מצב חברתי יותר רב לאומי מחברות קפיטליטיות רב לאומיות הניגוד המובהק לסוציאליזם.
        5. כאן סיימתי כי עדיין לא הוגדרו "שמאלן אמיתי" ו"פטריוט אמיתי".

        אהבתי

      • אורן הגיב:

        פטריוט אמיתי מעמיד את אהבת המולדת בערך הגבוה ביותר, יותר מאהבת עצמו, לכן כדברי הורציוס, טוב יהיה לו למות למענה. שמאלן אמיתי, יעמיד את הצדק החברתי, כערך הגבוה ביותר, לכן בהכרח לא יהיה פטריוט אמיתי.

        אהבתי

      • דניאל הגיב:

        לאורן ולעובר אורח, חוץ מזה שאתם חכמים מאד, בעלי ידע רב ובעיקר בעלי יכולת להראות לקוראים כאן שאתם יודעים היסטוריה , לא הבנתם את דברי כראוי.

        כמובן שגם אני הייתי יכולה להראות לכם את המקור למילה 'פטריוטי' (מפורטו ריקו) ולקיים דיון מיהו פטריוט ומי לא.

        אבל כאשר משתמשים בשפת הדיבור במטבע הלשון 'פטריוטי' כולם יודעים למה הכוונה, לאדם שמעדיף את מדינת הלאום מאשר את חייו וחיי אדם אחרים, הוא אדם המוכן להקריב את חייו למען המדינה. נקודה

        אני לא מוכנה שאף אחד יקריב את חייו למען המדינה ולמען אף אחד אחר גם לא עבורי.

        וכאשר עיתונאי מה'שמאל' אומר שהוא גם פטריוטי הוא משתמש באותו מטבע לשון שמנפנף בה האדם בעל הדעות הלאומיות והלאומניות.

        גם אין צורך בשום הגדרה ל'שמאלן' כי פשוט אין שמאל בארץ ומרחב הוויכוח וההגדרה בין שמאל לימין הוא רק כמה ערבים מתים .

        עכשיו אנסה להראות לכם כיצד שמאל אמיתי כותב (דבר תורה של שומרי החומות ליום הזיכרון):

        היום חל יום הזיכרון לחללי מערכות משטר הרשע הציוני הנקרא בזיוף "ישראל", מדן ועד באר שבע משמיע משטר הרשע את צפירת האימים הידועה שלו לדכא הלבבות והמוחות ולהחיל את הרגשת ה"עצבות" ביום ה"אבל" הלאומי מה שלא נזכר בשו"ע ש"ס ופוסקים, וכל "העם" שומעים את הצפירות ועומדים נבוכים עמידת "דום" מוזרה ללא הסבר כלשהו, ו"מתאבלים" על "חללי מערכות יסראעל" הלא הם קציני וחיילי צה"ל מחללי השבת אוכלי השקץ והעכבר, המה וכמובן שאר המוני העם הנטבחים ברציחות שונות ה"י מזה מאה שנים על מזבח ה"מולדת" שעד עתה לא תמה לגבות קורבנותיה וחלליה, ומשנה לשנה מתרבה מספר ה"חללים" הללו מה שאין מפריע כמובן לאף אחד מההמונים להרהר אולי כדאי לסגור כל ה"ביזנעס" הזה של המולדת והחללים והמערכות וימי הזכרון, אך בעוה"ר עיניים להם ולא יראו אף להם ולא יריחון וכו', רק כולם עומדים דום כפתאים ומהרהרים עד דכדוכה של נפש ב"זכרם" של אלו החללים והמערכות כשגם ה"בני תורה" מעיר התורה והקטטות לשם שמים, נזהרים שלא להרגיזם ועומדים יחד עמם בפהרסיא את עמידת ה"דום" וממלמלים "פרק תהילים" שכן ככה "זוכרים" אותם כראוי ע"פ הלכות "קידוש השם" החדשים אשר לא שיערום אבותינו, ובעוד הללו ממלמלים "פרק תהילים" הללו מתרברבים ב"כוחי ועוצם ידי" ופניהם חתומות כפני הפסל, ולא ברור על מה חושבים בשעת הצפירה רק "מתייחדים" ככל הנראה עם זכר ההרוגים אשר נמצאים כבר בעולם האמת ורואים שנהרגו בחינם על עוון ההתגרות והמרידה באומות, וכל עמדיתם וצפירותיהם וייללותיהם רק צער להם וכאב גדול ל"ע.

        כך שנה אחר שנה מגיע אותו יום "מקודש", יום חללי ה"מערכות" (ההתגרות), כשלאחריו מיד בערב יבוא יום האיד הציוני לזבוח זבחים לבעל בהר הרצל, להדליק משואות ולחולל מחולות לעגל, ונשכח מיד כל זכר החללים וכל המערכות, כי חג מחר לעבודה זרה הציונית, לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו, ואתה השם עד מתי.

        אהבתי

      • רגינה ספקטור הגיב:

        לדניאל – חולקת עלייך.
        אני פטריוטית = אני אוהבת את מולדתי – אבל לא יותר מאשר את חיי.
        אני אוהבת את מולדתי בניגוד לרבים בתוכה ששונאים אותה וקוראים לה בשמות גנאי, ומשנכעים את אומות העולם להחרימה, ומקדשים כל מה שהוא פלסטיני, למשל, או מקדשים דברים אחרים, כמו ההזויים האלה שציטטת מהם הרגע. הם – לא פטריוטים. אני פטריוטית.

        אהבתי

      • דניאל הגיב:

        רגינה, להניף דגל ישראל על החלון בבית או על המכונית ואולי גם לשנות את תמונת הפייסבוק שלך בדגל ישראל , אפילו לכתוב אני אוהבת אותה אלא אינם פטריוטיות.

        כפי שכתבתי מי שמוכן למות למען המדינה הוא זה הראוי להיקרא פטריוט ולא אף אדם אחר.

        אני גם חושבת שאותם חרדים אנטי ציונים הם הזויים , אבל לפחות הם הולכים בדרך בה הם מאמינים עד הסוף ומשלמים את מלא המחיר.

        אהבתי

      • אורן הגיב:

        בזה, שאת עסוקה בלהאשים אחרים, לא הופך אותך לפטריוטית. פטריוטית אמיתית לא היתה גונבת שם מיהודיה ניו יורקית מוכשרת. מה רע מנציגתנו הלאומית, הזמרת הציונית הגאה. תחליפי ניק לדנה אינטרנציונל.

        אהבתי

      • מהצד הלא מקורית הגיב:

        הוויכוח על מיהו פטריוט אכן מרתק וחשוב אך לא ממש רלבנטי לצמד הליצים ימיני ולוי – עבורם הומצאה האבחנה ההולמת "נרקיסיסטים".

        אהבתי

      • רגינה ספקטור הגיב:

        ויקיפדיה:
        פטריוטיות הוא שם כולל לאהבה ונאמנות שאדם חש כלפי המדינה בה הוא חי. גישה זו מתבטאת במסירות, נאמנות ומוכנות להקרבה למען המדינה. הרגש הפטריוטי נובע מהרגשת זיקה, שייכות, הזדהות ומחויבות. פטריוטיות יכולה להתבטא לא רק כלפי המדינה, אלא גם כלפי עיר מגוריו של האדם, או כלפי אזור מגוריו. הרבה מן המלחמות פורצות בעקבות רגשות פטריוטים עזים.
        —————————————-
        דניאל, אינני יודעת מהיכן הביטחון שלך שפטריוט הוא רק מי שאוהב את המדינה יותר מאשר את עצמו. זהו רק גוון אחד פטריוטיות.

        אהבתי

      • רגינה ספקטור הגיב:

        גוון אחד של פטריוטיות.

        אהבתי

  4. אורן הגיב:

    ב"אדמה", הנושא שונה מעט, אין ספק לשני הצדדים, שלא מדובר בחלל צה"ל. זכותו של לורד להתלונן, ראוי, שישקיע בכתיבה. אם רוצה להביא מספרים, שיתאמץ וימצא נתונים. שישקול ברצינות, האם השפה בו משתמש ראויה לנושא. ושוב בין נופל בקרב, לנהג שיכור, יש פער עצום, הכולל הרבה עצב, לצערנו גם את יודעת את זה. ראוי לרמת דיון שונה. לעתים כותבים אורחים פה, הגזימו ברצון לסגנן את כתיבתם, אך עדיין מצפה לדבר קרוב יותר, לכתיבה המודפסת שלו, על פני טון החבר'ה. אחרי הכול, הוא לא פתח אשכול ברוטר. (בדיעבד הועתק לשם).

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      לא מבינה אותך. הרי זה בדיוק מה שהוא אומר, שיש הבדל בין נהג שיכור למי שנפל בקרב ולכן אל להם להיכלל תחת אותה מסגרת

      אהבתי

      • אורן הגיב:

        זו הדמגוגיה, נהגים שיכורים יש מעטים, ואין להביאם כמייצגים את כל הנופלים, שלא בנסיבות מבצעיות. ומנגד בין הנפלים בקרב, ישנם מפקדים כושלים, שאחראים למות פקודיהם. בילדותנו גדלנו על סיפרי גבורת הנופלים בקרב, וזה המיתוס שאנו מזהים עם יום הזיכרון. אך יום הזיכרון, תמיד יצג את כלל החללים בקרב כוחות הביטחון.

        אהבתי

      • אורן הגיב:

        לגבי הכבאים, מאחר ויתכן ומערך הכבאות יצורף לכלל רשויות החרום, יושווה בדיעבד מעמד הכבאים, לזה של שוטרים וסוהרים, ללא כל הדרמה מסביב. אולי איני מבין את מהות רגש השכול הלאומי, ואיני מבין, שמדובר במשאב מוגבל. מבחינת הנופלים, הם כבר אינם. שאלת אשמתם פחות חשובה, להעניש אותם, כבר לא נוכל. מבחינת הרגש האנושי, לאב שבנו התאבד, לאם שבתה נהרגה בתאונה טיפשית, חשוב יותר ההכרה הממלכתית. המעמסה הנפשית של מאבק משפטי על מעמד חלל צה"ל, הרסנית יותר, מצרוף עוד מיספר לרשימת החללים.
        לא רוצה להיות מין יאיר לפיד, אז נושא אחר. בארה"ב דווקא יום האם, בברנס אנד נובל ממליצים דווקא על המתנה הזאת.

        אהבתי

  5. שועלן הגיב:

    אני בכוונה כותב לפני שקראתי את הראיון, על מה שעלה לי בראש כשראיתי את הפוסט.
    אני חושב שימיני עשה טעות כשהוא הסכים לראיון משותף ולתמונה כזאת.
    הרי רק לאחרונה השוו אותו ל"גדעון לוי של הימנים" (כשלדעתי מדובר בשטות, וגם ימיני התעצבן).
    אז מה אתה הולך ומחזק את ההשוואה הזו עם ראיון משותף ותמונת מראה?

    אהבתי

  6. אורן הגיב:

    בכל העיתונים כאב, גבורה, גאווה, ראש מורם, ראש מורכן, ורק בהארץ איזה שליט אחד, בושה העיתון הזה.

    אהבתי

    • דניאל הגיב:

      הארץ לא צריך להיות הוויאגרה הלאומית של הקוראים .

      מי שרוצה זקפה ביום הזיכרון ויום העצמאות שיאונן בעיתון ישראל היום, הם לפחות עשו את העבודה מצוין היום.

      אהבתי

      • מ הגיב:

        הארץ לא צריך להיות הויגארה הלאומית של קוראיו.

        הוא בהחלט מסתפק בלהיות הרעל שלהם.

        אהבתי

      • אורן הגיב:

        הזיופים דופקים לך את הראש, אם היתה לוקח ויאגרה מקורית, במקום ויגארה מהאינטרנט, דברים היו מתחילים לזוז, והייתה נפטר מהמרירות שלך.

        אהבתי

  7. אברהם הגיב:

    הי דבורית, סלחיה על הבורות הלפסוסית – מה זה לפסוס? (ע"ע שמעון פרס)?

    אהבתי

  8. פיס הגיב:

    קשה השכול הזה, כואב ועצוב, אבל יש לי עצה קטנה לחן קוטסיות-בריות של עולם העיתונות, שחוגגות על השכול הלאומי בלי שום מחשבה: אולי אם העיתונאים היו מתעקשים לדרוש מהמנהיגים הסכמי שלום אמיתיים היה פחות שכול. יכול להיות שהחן קוטסיות בריות לא מסוגלות לזה, אבל בטח יש עיתונאים עם דיעה והשקפת עולם שיכולים לדרוש מהקיסרית ירום הודה לדחוף את בעלה להסכם שלום במקום להצטלם בסצינת שכול. מדינה אבודה שאלה הפוליטיקאים שלה ואלה עיתונאיה

    אהבתי

    • מ הגיב:

      ה"עיתונאים" דורשים מהמנהיגים "הסכמי שלום אמיתיים" כבר מאתיים שנה.
      זה הנראטיב המדוקלם ביותר בהיסטוריה.
      כך קיבלנו את הסכמי אוסלו הנפלאים, את החמאס מטר מהבית, ואלפי הרוגים, בטרור ובמבצעי לחימה בטרור – חיילים, גברים, נשים, קשישים וטף.

      תודה רבה לך, אבל כאדם עם מוח – אני מעדיף לא לשים את מבטחי בפתרונות הקשורים ב"עיתונאים". היה לנו מהם מספיק, בכל התחומים.

      אהבתי

      • שטויות הגיב:

        מחאה אמיתית, בין אם היא מגיעה מהתקשורת ובין אם היא מגיעה מהעם יכולה להשפיע, תשאל כל מצרי ממוצע או תוניסאי או מורד לובי. הבעיה שבישראל עיתונאים מלבים את תרבות השכול במקום לדרוש הסכמי שלום ולכן השכול מתרבה ומתרבה מה שמייצר עוד ועוד כתבות בלי פתרון. למרבה הצער דווקא נשים עיתונאיות שחלקן אולי אמהות הולכות על הקו הזה. כל עוד השלטון יבין שהעם, שהתקשורת היא מייצגת שלו, מקבל את השכול כעובדת חיים מרגשת ומדהימה וכמה מרגש ומרגש ומרגש, ולא דורש שלום, החיים פה יימשכו כסדרם שזה אומר עוד ועוד מלחמות.

        אהבתי

      • שועלן הגיב:

        …כל עוד התקשורת תבין שהעם, שהשלטון הוא מייצג שלו…

        אהבתי

  9. רגינה ספקטור הגיב:

    אותי דווקא מנחם לדעת שרבים מתוך ה-22 ומשהו אלף לא נהרגו בקרב או בפיגוע, אלא nמתו מוות סתמי, טפשי, אפילו באשמתם.
    זה גורם לי להרגיש שהארץ הזו פחות שותה את דם הבנים שלנו/שלה.
    אם טוענים שממילא, באופן טבעי, נהרגים כאן כך וכך חילים מדי שנה, כלומר – לא באשמת הסכסוך – כלומר – היו מתים בכל מקרה, זה מנחם מאוד.
    ולא אכפת אם כן או לא יקראו להם "חללי צה"ל" או "מילקי שוקולד" – מבחינתי – הלוואי שכל אותם 22 ומשהו אלף היו כאלה שלא נהרגו בקרב.

    אהבתי

  10. שועלן הגיב:

    דניאל, אם את פנויה, יש לי אחלה של שידוך בשבילך.
    רמז: מתחיל בפנים ונגמר בדיבור.

    אהבתי

  11. איתן הגיב:

    לגבי הידיעה החדשה על גלעד שליט: צריך להבין שאכן "ראינו כותרות כאלו במהלך השנים, כולל כותרות היסטריות בנוסח אוטוטו עוד שנייה וכו", אבל מאיפה שאני יושב, זה תמיד נראה לי כצורך פוליטי של הצד השני להראות לאזרחיו שהוא דואג לשחרר את קרוביו היושבים בכלא הישראלי. בכל פעם שהתעורר אצל החמאס צורך לעשות הון פוליטי, הוא הוציא את קלף "גלעד שליט". אף פעפ לא ייחסתי לזה יותר מדי חשיבות. אבל הפעם נדמה לי שזה שונה, בגלל הפיוס בין הפלגים הפלסטינים. אני לא ממש בקיא ביחסי הכוחות הפעם, אבל נראה לי שיש בידיעה הזו יותר מסתם אוויר.

    אני שייך לאחוז האחד שכן ראה את "אדמה". אהבתי. רני בלייר במאי נפלא בעיניי. אולי הגיע הזמן שיעשה פיצ'ר לקולנוע (עצמאי, או לא עצמאי).

    תוספות:

    ממדור הספורט נמסר: מכבי תל אביב הצליחה במשימתה אתמול. היא אמנם הפסידה אתמול במשחק, אבל זכתה לסיים אותו לפני כניסת יום הזכרון. מתוך כותרת המשנה במדור הספורט של הארץ היום: "גביע אירופה אבד, אבל קדושת יום הזכרון נשמרה, ולפי דיויד פדרמן, זה היה הרבה יותר מרגש וחשוב". איכשהו נראה לי שהעמידה על הנקודה הזו קצת מוגזמת מדי. היה משחק. מכבי הפסידה. לפני המשחק עמל מנהל הקבוצה שמעון מזרחי (זוכה פרס ישראל הטרי) להקדים את המשחק כדי שהקבוצה לא תשחק ביום הזכרון. הוא הצליח, והמשחק אכן הוקדם. זה היה לפני כחודש. אפשר לקבל קצת דיווחי ספורט במדור ספורט (שהוא העיקר, אני חושב) במקום את העמידה עם הסטופר ומדידה כמה דקות לפני כניסת יומהזכרון נגמר המשחק (שהוא הטפל, אני חושב) ?

    וחוץ מזה, באצבעות חג, מוסף יפה ומעניין של "הארץ" ליום העצמאות: "קו המשווה", שסוקר מספר מקצועות (רופא, מורה) במספר מקומות בעולם, ונותן קצת פרופורציה למצב בישראל. הפוסט של קובי אריאלי לגבי "שלב השאלה הזהה" מצחיק ומעורר מחשבה, אבל במוסף הזה נדמה לי שיש לו הצדקה. מעניין ושווה עיון.

    חג שמח.

    אהבתי

  12. עידודו. הגיב:

    מאמר המערכת של הארץ מעורר תהיות. נראה שהממשלה האחרונה בה תמך "הארץ" הייתה ממשלת המנדט

    אהבתי

  13. צ'ארמר הגיב:

    מה שבאמת היה מביך זה הנפילה של קרן פלס על התחת בשדור החי של ערוץ2 מטקס יום העצמאות. לזכותו של הבמאי ייאמר שהוא חתך לתמונה אחרת בעודה באוויר. לגנותו ייאמר שלא היה שידור חוזר. לא נורא, מחר בפייסבוק וביוטיוב

    אהבתי

    • דניאל הגיב:

      מספר הערות על הטקס:

      1. הבימוי היה דומה לזה של מדינה קומוניסטית, במיוחד כאשר הבמאי בחר להמשיך לשדר את הדלקת המשואות בזמן האירוע המפתיע של יואל שליט , אירוע מכונן והיסטורי בדמוקרטיה הישראלית.

      אירוע שלא שודר כלל אבל גרם לאפקט 'כיכר תחריר' במצרים בתקשורת, מה שמעיד שלא צריך תמונה מספיק פרשנות.

      2. אירוע מכונן גם הוא היה כאשר בפעם הראשונה הודלקה משואה לכבוד האמונה ברבי המשיח של חב"ד "משיח צדקנו בוא יבוא ולתפארת ארץ ישראל" כפי שקרא הסבא של מוישי הרב שמעון רוזנברג, בשנה הבאה נדליק משואה לכבוד הרב כהנא ותורתו הקדושה.

      אהבתי

  14. אליה הגיב:

    כבר בתמונת הראיון והכותרת, נחשף גדעון לוי במלוא מערומיי אופיו וסגנונו: "אין פטריוט גדול ממני במדינת ישראל". הוֹ רִילי? בחיית גדעון, העמדת את כל הפטריוטים של המדינה בשורה ומדדת למי יש הכי גדול וניצחת? סליחה על הפיגורטיביות, אבל זהו בדיוק האדם. נרקיסיסט, חרטטן ופרובוקטור בשקל. בחיי, חיפשתי דרך לפרגן לו, כאדם וככותב (נגיד: שומר על עקביות), אבל אני לא מצליחה. הוא פשוט מלא בעצמו ופול אוף שיט, כמו שעון קוקייה, שמונע ע"י קפיץ לצווח את אותו הקוקו בכל שעה עגולה וזה ממש בוקע מכל תשובה שלו בראיון. לעומת זאת, בן דרור ימיני, גם אם אני לא מסכימה עם כל מילה שהוא כותב או אומר, ניכר בכך שהוא אדם ענייני ושכתיבתו לוגית ואין לו את הצורך לטפוח על החזה הפרטי שלו כל הזמן, כדי לומר: "אני, אני, אני, שופוני, אני כאן".

    אהבתי

  15. קרפ הגיב:

    כבר הגבתי בפוסט הקודם על השטויות של המתמטיקאי ממקור ראשון, אבל הדיון ממשיך גם פה ולא בכדי. הרמה הנמוכה של "בדיקת" הנתונים שהביאה למסקנה הכל כך חד משמעית על מספר הנופלים מקוממת ומעצבנת ! את דבורית ששמה על עצמה כובע של מבקרת תקשורת זה לא מעצבן. אצלה הכל ברור , גם כשמישהו מלהטט במספרים הזויים. איך יהיה לה זמן להתעצבן -היא מצאה דברים חשובים יותר להתעצבן עליהם – הרעש של השכנים (נו דבורית, יאללה תתקפי אותי אני מוכן)!!

    אהבתי

  16. עובר אורח הגיב:

    סתם
    התבוננתי שוב בצילומי בחירינו, ב. נתניהו וא. ברק, לא ראיתי בעיתוני החג צילומים רבים של איווט ליברמן (שם נעורים) אבל מראהו, כולל הזקנקן, טבוע בזכרוני, עדיין משגשג הזקנקן? עלה רעיון מרושע, הייתכן ששלושתם, לפני, בזמן ואחרי תכניות באות והולכות לשיוף וצמצום כרסיהם יבחרו לאיזה תפקיד רם ונישא בארץ באירופה המערבית או אמריקה הצפונית ללא החלקת כרס מסיבית. האם זו מסורת של מנהיגיו הדגולים של עמישראל מבראשיתו? "וישמן ישורון ויבעט שמנת עבית כשית" (ויקרא, האזינו, לב ט"ו)

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s