אצבעות חג העצמאות 9.5.11

טקס יום העצמאות בהר הרצל

יואל שליט וחברתו הוצאו מטקס הדלקת המשואות על ידי המאבטחים. משביקשה מהם ציפי לבני לשוב, סירבו.
וקרן פלס השתטחה על הישבן תוך שהפלייבק בשלו.

ממון (ידיעות)

על פי מיטב המסורת, אנשי עסקים כותבים את המוסף. הפרויקט הפותח: הרגע בו הרגישו הכי ישראלי.
הלאה: הם מבקרים מיני מוצרים. דפדפתי.

עסקים (מעריב)

בשער: שש נשים עונות על השאלה כיצד משלבים קריירה, ילדים, זוגיות והגשמה עצמית * העצמאות שלהן – פרויקט מיוחד.
לא, רבותיי, לא. אי אפשר לעשות את הפרויקט הזה שוב ב-2011. אחרי שטוחנים אותו כל יומיים בכל עיתון, מוספון, מגזינון, פמפלטון, תוכנית בוקר ותוכנית ערב. לא!

עצמאות (ידיעות)

(עורכת: תהל בלומנפלד)

על השער יעל בר זוהר בלתי מזוהה. עוד ראיון. עכשיו חודשיים אחרי הלידה. קודם חודשיים לפני הלידה. מחרתיים חצי שנה אחרי קמפיין איקס, וחוזר חלילה. אין הדעת העיתונאית שבעה מעוד ראיון עם יב"ז.
והכותרת לראיון של רז שכניק? "האימהות היא תפקיד חיי". בחייאת אימא שלך!
בכתבה הם דנים בראיון אחר של שכניק איתה, לפני שש שנים, ראיון רווי עצבים. ועכשיו הם מתפייסים. זה טרנד כזה ביום העצמאות הנוכחי, הפיוסים.
לקראת הסוף מזהיר המראיין:
"זהירות, שאלה בנאלית: עד כמה חשוב לך לחזור מהר למראה של לפני ההריון?"
השאלה מוזר במיוחד, מאחר שבתמונת השער של יניב אדרי ובתמונות בכתבה יב"ז נראית גבעולית כקייט מוס לפני 20 שנה. אז מה, עובדים עלינו (שאלה בתום)?

יצחק נבון (דני ספקטור) אומר שלא ירוץ לנשיאות כי פרס בטח ירוץ בוודאי לקדנציה נוספת – זהו כיתוב התמונה של פרס.
והבעיה? כהונת הנשיא מוגבלת לקדנציה אחת בת שבע שנים. אפילו של פרס.

בידיעות קרועים על שבט הבנאים: שבוע אחד ראיון עם מאיר בנאי ב-7 ימים ועם שאריות הגשש ב-7 לילות. והיום: גברי בנאי והילדים אורי ובועז חוזרים למסע בסמטאות שוק מחנה יהודה (שרית סרדס-טרוטינו). חסרות משפחות מיתולוגיות בישראל.

מוסף חג (ידיעות)

(עורכת: שני דרורי)

פה פרס לא מתראיין אלא פותח את אלבום התמונות שלו. טוב נו, כמה הוא יכול.

דניאלה לונדון בווריאציה משלה על הכרזת המדינה: "אחת ההכרזות אם לא ה", כדברי הכותרת. בקרוב בבלוג שלה. מילותיי מיותרות.

וברנע טס לניו דלהי ומדבר עם ישראלים. הוא לא נסע לשם במיוחד אלא על הדרך, וכך נראית הכתבה.

עצמאות (ישראל היום)

(עורך: ברוך רון)

על השער שמעון פרס מזווית אחרת (מוזג לעצמו מים לתה ויסוצקי). חמי שלו ראיין. אני לא יודעת מה הזווית האחרת, כי פרס ממלכתי כפי שלא היה מעולם (כלומר כתמיד), אבל פסדר, המעריצים (אני) ממילא יקראו כל מילה.

ואם פרס, אי אפשר בלי ארז טל, הפרס של הביודורונאוטיקה הישראלית.

ואי אפשר בלי לגלוש לקלישאה: 63 סיבות טובות להיות ישראלי. פרויקט מבדח. אממ.

הילה אלפרט עלתה על סטי"ל. הרבה אוכל יש שם.

במרכז למחקר גרעיני בנחל שורק לא מפחדים מפוקושימה 2

מוסף עצמאות (מעריב)

(עורכות: מעין זיגדון ומיכל הניג)

היי, הנה עוד ראיון עם הנשיא (שרי מקובר-בליקוב).
מסקנה משותפת: אובמה מאוד אינטליגנטי.
דווקא פה הוא מדבר קצת על פוליטיקה.

פרויקט צילומים אקלקטי של גדולי האומה תופסים תנומה או מציתים ציגרטה או מדברים בשח רחוק כולל ציטוטים תלושים שלהם. וגם אהוד ברק כתינוק. מה עם שנת צילום? לוקיישן? הקשר?

בפרויקט "התיקונים" בסוף הגיליון מציעים כתבי מעריב שיפוצים למדינה. אלא שהכל מנוסח כשאלות המזכירות את גליון הלמה של הארץ: למה צריך שעון חורף, למה אין מקום לבלות בו את השבת בשקט (דווקא במארקר יש תשובה: בבית)? למה כל כך מסובך להתחתן פה? למה ג'קי מנחם יותר מטוקבק מברי סחרוף?  למה היקבים לא מתאחדים? ועוד. ברור שאין תשובה לכלום.

כלכליסט (מוסף עצמאות)

האם זהבית כהן היא אשת העסקים הכי מרואיינת בעיתונות העברית?
כהן נוטה לספר את סיפור סינדרלה שלה על "העיראקית מפתח תקווה", ממשפחה דלת אמצעים. ובכל זאת, הרשו לי: בגיל 21, משוחררת טרייה מהצבא, כך לדבריה, נסעה לארה"ב ללמוד חשבונאות, בלי כסף.
עככשיו תסבירו לי: בלי אנגלית, בלי כסף, איך נסעה לארה"ב ללמוד (כרטיס טיסה, שכ"ל, מגורים)? הרי ברור לכל כמה עולה כל זה. היא מספרת איך למדה בלי הפסק. אם כך, הרי שלא הצליחה לעבוד ולו בדוכן הפרעצלס הסמוך (כן, אח"כ עבדה בוול סטריט).
אני אשכנזייה דלת אמצעים מפתח תקווה, השתחררתי מהצבא ונאלצתי לעבוד חצי שנה כקופאית בנתב"ג רק כדי שיהיה לי שכ"ד לדירה ברמת גן.
האם סוד ההצלחה (לשרוד כלכלית, לפחות בהתחלה) טמון במשפט הזה מהביוגרפיה שלה:
"לאחר שחרורה מצה"ל נסעה לארצות הברית, נישאה ליהודי אמריקאי, ממנו התגרשה".
העיקר שהיא מופיעה במוסף תחת ההגדרה "פרח השכונות".

מילות מפתח, הארץ יום העצמאות

(עורך: מייקי דגן)

שם יפה למוסף, אין מה לומר. ארי שביט מנתח את מגילת העצמאות – טקסט הוגן, לא גונח מנוסטלגיה, לא הרוס מהתרגשות.

עוד במוסף חלק מספר של יוסי שריד, לפיכך נתכנסנו, מ-2008, המתאר מונולוג (פיקטיבי) של מזכירתו של בן גוריון, רבקה ברנובר, אותה עצמה שמעתי בסרט שהצעתי לכם לצפות בו אמש, מדינה ביום. מעניינים ההבדלים בין הפיקציה לנניח המציאות (עקבו אחר לוח השידורים של יס דוקו, הוא ודאי ישודר שוב בימים הקרובים).

קו המשווה, הארץ

(גם אותו ערך דגן. מישהו עובד בפרך בהארץ).
הרבה עמודי פרסומת של אל על, שלוכדים את תשומת הלב: שמעון פרס עולה על קונסטליישן בשנות החמישים וכך גם בן גוריון, קורס דיילות, 1961. מקאן אריקסון אחראים על המודעות. יפה.
גם הרעיון של הגיליון הזה מוצלח מאוד: השוואה בין בעלי מקצוע במקומות שונים בעולם. לבעלי המקצוע הופנו אותן שאלות. גיליון ששני אלמנטים בו חזקים במיוחד: הרעיון וההפקה (תמר צויגרך ומיה סלנט).
גיליון דפדוף מענג. אפשר לסתפק בת.ז. לכל משתתף.
וכל הפרויקט בעמוד מעולה וקומפקטי אחד.

המארקר

גיליון צרכנות: מה אוכלים, מה שותים, מה קונים. סקר פאנלס עבור העיתון – איך מבלים הישראלים. מאחר שאני בתקופת צנע, דילגתי.

גלריה

למה נבחרו המנורה וענפי הזית (יובל סער).

טיויV

– מה פשר מופע הבידור בבית הנשיא במסגרת אירוע מצטייני הנשיא? למה זה טוב?

– לי זה באמת לא משנה, אבל יש מי שהאירוויזיון בדמם. צפניה עדיין מתעצבן על שחצי הגמר לא ישודר היום בבית ספרנו.

יש עורכים בבית?

(או מגיהים)

(כלכליסט ממון, ידיעות. תודה לשי שרגל)

בלוגלנד/ פייסבוק/ רשת

מי רוצה להרוג אותנו? מתוך הבלוג של דוד אסף, שהגיע ליצירת המופת מגן הילדים דרך דימי ריידר.

יוסי גורביץ: "עידן לנדו, אקדמאי ובלוגר, מרצה עונש מאסר בשל סירוב לשרת בשטחים הכבושים. לשם השוואה, שני חיילים שהורשעו לא בעבירה משמעתית אלא בפשע מלחמה של ממש, אילצו ילד פלסטיני לפתוח תיק שחשדו שהוא ממולכד, נידונו בסך הכל לשלושה חודשי מאסר על תנאי…"

ד"ר צבי רייך (עיתונאי לשעבר, לשמחתו) זכה בפרס כנרת לתקשורת, חברה וסביבה.

הפעלת ידיעות לקוראיו בחג: מהו הסרט הכי ישראלי בעיניכם. כןכן. כלום לא משתנה.

צו פיוס ליום העצמאות.

מאחר ששועלן הזכיר אותו, נזכרתי שאני חייבת תשובה מה קרה עם פנימדיבור: לפני יותר מחצי שנה האיש פתח את הלוע האינטרנטי שלו והשמיץ אותי למוות. אייס הבטיחו לי להגיש כתב תביעה ואף החלו בכך אבל חזרו בהם כי זה עולה כסף (כמוני, והסוף זכור). היגשתי תלונה למשטרה, אבל לא נפתח תיק מחוסר עניין לציבור. היגשתי ערר לפרקליטות המדינה ב-14 באוקטובר, ומאז אני ממתינה לתשובתם. כן כן.

תנחומים לדליה וירצברג-רופא ולאחיה אילן וירצברג, שאמם נפטרה אמש.

קריית שאול

לא הייתי שנים רבות בקרייה. אתמול הגעתי לשם יחד עם מאות אלפי אנשים. אין שם בדל סידורי ביטחון. בדל. פיגוע תופת יכול להיות שם הצלחה מסחררת. שום עמדת בידוק, כלום, משום סוג שהוא. לא של כחולים, ירוקים, חומים, צהובים, לבנים, כלום. אפס מוחלט. אפשר להיכנס ולצאת מכל מקום ולכל מקום. אפשר סתם לפוצץ איזו מכונית על הכביש הפקוק באחד מהצדדים. או איזה אוטובוס שמסיע את האבלים.

לפני פיזור

ב-1 במאי 2006 התפרסמה הרשימה הזו, מהפכת הקטיפה של חנוך מרמרי בגיליון המודפס של העין השביעית.
זה היה בערב יום העצמאות. "עמיר פרץ" עליו השלום סיפר על כך בטוקבק. הייתי אז במחתרת, והייתי נרגשת ונסערת עד קצות שערותיי. התקשרתי לחברי דאז שידע שאני זו אני, והיה לו הגיליון בבית, ואצתי טסתי אליו כדי לקרוא את היצירה. אין לתאר כמה טולטלתי.
מאז זרקתי לפח מאות קילו של נייר עיתון. כתבתי עוד כמה מאות אלפי מילים, עברתי מפה לשם ומשם לפה, אבל הכתבה הזו נותרה אחת ה. אם לא ה.

מה היה לנו בערב יום העצמאות וביום העצמאות 2010?

בזכות מסיבה ארורה ולא נגמרת בשכונה (ביום העצמאות מותר לחגוג כל הלילה, אמרו לי במשטרה), עם תופי טאם טאם אלקטרוניים שהשמיעו אותן שתי חבטות במשך שש שעות רצוף לא ישנתי הלילה (אחרי יום מפרך שהתחיל אתמול בחמש בבוקר), יחד עם עוד כמה מאות מאנשי השכונה. והנה לכם אצבעות עצבניות וטרוטות.
יוחזר המנדט הבריטי.
לא, אל תזמינו אותי למנגל, תודה, אבל חג"ש.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה אצבעות חג, אצבעות שחורות, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

46 תגובות על אצבעות חג העצמאות 9.5.11

  1. לולה הגיב:

    תמונת גוף מלאה של יב״ז בידיעות, התפרעות של פוטושופ שאין דברי כאלה. למתבוננים מתחילים: שימו לב לפרופורמיות בין המידה של המותן ומעלה לעומת מידת המותן ומטה

    אהבתי

  2. מה זה משנה הגיב:

    אפשר גם ללמוד עם מלגה. תעשיית המלגות בארצות הברית פורה הרבה יותר מבישראל. האוניברסיטאות מסייעות עם סטודנטים לא אמריקאים, ועוזרות לסטודנטים למצוא עבודה בקמפוס (אחת ההגבלות שקיימות כיום לסטודנטים מחו"ל, לפחות בשנה הראשונה שלהם. אחר כך הם יכולים לבקש לעבוד מחוץ לקמפוס בתחום שקשור לתואר שלהם).
    לא כולם הולכים ללמוד בסן פרנסיסקו או בניו יורק, שם יוקר המחיה מטורף. יש גם אוניברסיטאות טובות מחוץ לשני הקצוות האלה. שכר הלימוד גם נמוך יותר, והעלויות הנלוות, כמו שכר דירה ובילויים – מופחות.

    אהבתי

  3. גל אל-איי הגיב:

    חנוך מרמרמי, שם, שם: "(ולווט היא) וירטואלית כמו לארה קרופט, אניגמטית, ברנז'אית, טרחנית, דעתנית, ביקורתית, קנאית לקרדיטים, צמאה להתייחסות". עדיין? מה נשתנה? הפי אינדיפנטס דיי לך ולכל הנייטיבז

    אהבתי

  4. ישראבלוף בהנצחת זכר החללים הגיב:
  5. שועלן הגיב:

    בניגוד לבכי ולנהי שלהם על "נכבה", ראיתי אותם היום באלפיהם ממנגלים בשמחה תחת כל עץ רענן.
    איך הם מצפים שאני אכיר בזה אם הם בעצמם שמים על זה פס?

    אהבתי

  6. מעין הגיב:

    היה שווה לקרוא היום ת'פוסט, ולו רק* בכדי להגיע להערה הכה מדויקת – "בחייאת אימא שלך!".

    אבל נו, ברור שלא רק.

    אהבתי

  7. nav הגיב:

    לא נמאס מכל העיתונים שמתרפסים על סף דלתות הטייקוני ושאר אנשי העסקים ??? בכלכליסט עשו עוד פרוייקט "עממיקו" שבו בכל עמוד יש טייקון אחר עם כמה הגיגים עליו. נפלא ! בעסקים של מעריב שש נשים מוצלחות שכבר עייפנו לראות ובממון הטייקונים בכלל כותבים את העיתון. כמה נוח, כמה משעמם (השער של כלכליסט בכלל גרוע. טעם רע)

    אהבתי

  8. מה זה?!
    גדעון לוי בן 63 ולא בן 58, כפי שנכתב בגלובס.

    אהבתי

  9. שומפי הגיב:

    גברת ולוט יקרה – טעות ההגהה בגילו של הראל ויזל – לא בכלכליסט…למה את לא בודקת את המגיהים שלך??

    אהבתי

  10. דורון אברהמי הגיב:

    אכן המאמר של חנוך מרמרי מעולה

    אהבתי

  11. הערות הגיב:

    – סיפורי סינדרלה.
    זהבית אינה היחידה שלמדה בארה"ב ללא הון בסיסי. מאוד יתכן שנישואיה שם סייעו לה כלכלית ואולי קיצרו את זמן הלימודים (מן הסתם היא לא נישאה שם מיד בנחיתה) אבל הדבר נעשה גם ללא נישואים ע"י רבים רבים.
    לאחר שחרורי מהצבא השלמתי בגרויות (וניסיתי ללמוד אנגלית מעט יותר מוצלחת) ובאותו הזמן חסכתי ככל הניתן לנסיעה. למדתי לתואר ראשון בארה"ב (כשסמסטר שלם הוקדש בעיקר לשיפור האנגלית) ללא סיוע מהארץ (פרט למעט 'משלוחי מנות') ותוך כדי לימודים עבדתי ועבדתי ועבדתי, חוקית ולא חוקית. היו באיזור עוד סטודנטים באותה 'צרה'. זה אפשרי וזה נעשה. כולל נסיעות לביקורים בארץ, כולל שכר לימוד, כולל הוצאות מחייה ואפילו די לחיים סבירים בארה"ב.

    – לפני כמה פוסטים היה איזכור (בתגובות) בנושא חוסר שליטתו של יוסי פלד כתירוץ (בדיעבד כמובן) לאי התאמתו לתפקיד נשיא הבונדס. בחצי גרוש שלי פלד עדיף אלף מונים על פני המינוי הפוליטי של העסקן המקורב שמונה. הקטע בעניין אי השליטה באנגלית הוא עלוב שבעלובים ורק נזכור כולנו כמה אנחנו נהנים לקרוא ספרים מתורגמים. מה שחשוב זה מה שנאמר והועבר לשומעים. במקרה, ממש במקרה, בשישי האחרון היה קטע של אודטה שהתייחס לנושא וקטע ממנו מובא בקישור הבא: http://i55.tinypic.com/mmriva.jpg

    – הילה אלפרט צריכה להתחיל להיזהר עם כל האוכל הזה.

    – פרוייקט השוואתי לבעלי מקצוע. בטח אכנס לזה שוב יותר מאוחר. ממה שראיתי עד כה, אהבתי, מוצלח.

    – מאסר בפועל מול מאסר על תנאי. אפשר להביא דוגמאות כאלה מכל הספירות של היכלי הצדק, לא רק בצבאי. במעשי, יש בזה הגיון רב שכן סרבנות פוגעת בנו הרבה יותר מאשר 'נוהל ילד/שכן'. (עכשיו לכוון ולירות…).

    – חג שמח לכווווווווולם.

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      זהבית אינה היחידה שלמדה בארה"ב ללא הון בסיסי. מאוד יתכן שנישואיה שם סייעו לה כלכלית ואולי קיצרו את זמן הלימודים (מן הסתם היא לא נישאה שם מיד בנחיתה) אבל הדבר נעשה גם ללא נישואים ע"י רבים רבים.
      לאחר שחרורי מהצבא השלמתי בגרויות (וניסיתי ללמוד אנגלית מעט יותר מוצלחת) ובאותו הזמן חסכתי ככל הניתן לנסיעה. למדתי לתואר ראשון בארה"ב (כשסמסטר שלם הוקדש בעיקר לשיפור האנגלית) ללא סיוע מהארץ (פרט למעט 'משלוחי מנות') ותוך כדי לימודים עבדתי ועבדתי ועבדתי, חוקית ולא חוקית. היו באיזור עוד סטודנטים באותה 'צרה'. זה אפשרי וזה נעשה. כולל נסיעות לביקורים בארץ, כולל שכר לימוד, כולל הוצאות מחייה ואפילו די לחיים סבירים בארה"ב.

      כנראה שאתם הרבה יותר מוכשרים ממני.
      אני לא מבינה את המתמטיקה הכרוכה בכך. השלמת בגרויות (כסף)/ כרטיס טיסה (כסף) לימודים בארה"ב (הון). שכ"ד שם (עוד הון). כל זה עם אפס שקלים/דולרים עזרה? לא מצליחה להבין.

      אהבתי

      • הערות הגיב:

        נסיון להסבר.
        השלמת הבגרויות (מעט) תוך כדי מגורים אצל, וע"ח, ההורים. הלימודים מומנו בעזרת הצבא. עבודות ככל האפשר כדי לחסוך מקסימום.
        הגעה לארה"ב בטיסה ארוכה אבל יותר זולה. מגורים ראשונים אצל חברים/מכרים כולל החלפת מיקומים.
        הרבה מכתבים עם אחרים שכבר למדו שם כדי לנסות לחסוך ברבה גילט.
        בירור מראש על קולג'ים (קומיוניטי קולג'ס) זולים במקומות זולים למגורים/חיים, ממש לא הון. לא בעיר גדולה ולא במוסד יוקרתי. מוסד כזה שמקבל כמעט כל אחד/ת על בסיס תלמד 2 סמסטרים ונראה מה היכולות האקדמיות שלך. הבחירה כללה ידע מראש שניתן להמשיך בעזרת תואר הביניים (שנתיים) ללימודי המשך לתואר רגיל ומוכר (גם בארץ) במינימום השלמות.
        מגורים בדירה זולה עם עוד כמה ישראלים, ממש לא הון, עם הויתורים המתבקשים (לדוגמה, התגוררתי כשנה עם עוד 2 בדירת סטודיו גדולה עם מחיצות למעט פרטיות). היו בנות ששילבו עבודה חלקית כאו-פר בזמן הלימודים כדי לחסוך את עלות השכירות והקיום.
        עבודה ישר מההתחלה, מי שבאמת רוצה מוצא תמיד. השכר לא משהו אבל השעות (ולעיתים הקומיסיונים) מצטברים. אני עבדתי, בין השאר, בלימוד עברית, במילוי דלק, במלצרות באירועים, עבודה כאקסטרא במלונות כשנדרש, ניקוי בריכות ועוד.
        לא מעט מאלו שהכרתי שם הגיעו בעקבות חברים שלהם. העזרה ההדדית היתה לא פחות ממדהימה ויש להניח שזה תמיד היה כך כולל בהווה.
        אגב, בעקבותי הגיעו עוד כמה שכמעט כולם עשו תואר שבארץ, כנראה, לא היו עושים. בינהם יש גם דוקטורית לחינוך מיוחד (את התואר השלישי השלימה בארץ לאחר החזרה) מאלו שעזרתי להביא, מלונאי (חצי בכיר), רו"ח, מורים, עובדי ממסד וכו'.
        אז אוקיי, היתה עזרה מסויימת שכנראה תלוייה (גם) בקשרים וחברויות, קשורה ליכולות הסתגלות מהירה למצבים משתנים וכן, כן כן, גם התגברות על הפחד מפני מה יהיה והליכה לקראת מה שלא תמיד ידוע מראש.
        פעילות מסויימת בארגונים, יהודים ואחרים, מה שעשוי להביא למלגות לעיתים ו/או קשרים מטיבים.
        היו גם כאלה שהגיעו עם יותר כסף מהארץ כשלקחו הלוואות משפחתיות והיו שהגיעו עם ממש כמעט כלום אבל אף אחד לא נוחת בארה"ב ללא כמה דולרים בכיס לתקופה הראשונית.
        וכן, צריך, כנראה, גם יכולות כלכליות/מתמטיות.

        אהבתי

        • velvet הגיב:

          זה בדיוק מה שאני אומרת: אין אפס מוחלט וכל ניסיון להציג זאת כך הוא אחיזת עיניים.
          ההורים שילמו על זה, הצבא שילם על זה, היו חברים שאפשר היה לגור אצלם. זה כבר פותר חלק מהמצוקות. כשיש אפס מכל זה, המקס' שאפשר להגיע אליו זו דירה שכורה בר"ג.

          אהבתי

          • הערות הגיב:

            אמשיך מאוחר יותר, המנגל מחכה.

            אהבתי

          • הערות הגיב:

            אומר זאת כך (יונית), אין כמעט סיכוי לשנות דעה מקובעת כבר שנים הכוללת דיסוננס.

            אהבתי

            • velvet הגיב:

              אין לי מושג מה את רוצה לומר בכך, אבל אני נוטה לחשוד בכל אמירות ה"התחיל מאפס".
              מתברר שתמיד יש משהו: עזרה קטנה, הון קטן, בסיס, תמיכה מסוג זה או אחר. לא תמיד זה כסף מזומן, זה יכולהיות גם שווה כסף.

              אהבתי

              • זיגזג הגיב:

                דבורית, את כל כך צודקת.
                אני לא יודע אם זה מקובל בארצות אחרות, אבל ביום העצמאות הבא זה אולי ייבחר לתכונה הישראלית ביותר: לספר שהתחלת מאפס, שעשית הכל במו ידיך, ושאף אחד לא עזר לך.
                לכל מי שמספר זאת יש מקורות מימון לא מעטים – שאותם הוא כנראה לוקח כמובן מאליו שלא דורש איזכור. ויש לי מספיק דוגמאות

                אהבתי

                • ליהי הגיב:

                  מצטערת, דבורית. אני יודעת שיהיה לך קשה לך לקבל את זה (ובכ"ז, נסי להפגין גבורה), אבל את לא צודקת אלא סתם מתקטננת על צורת ביטוי, שהפכה למטבע לשון שגור ונפוץ, שפירושו: להתחיל מהמינימום שבמינימום, בלי (או עם מעט מאד) אמצעים/עזרה/בסיס.

                  מעטים האנשים ש-בא-מ-ת התחילו מאפס (אולי רק ניצולי שואה שהגיעו לכאן חסרי כל). כל מי שמשתמש בביטוי הזה, משתמש בו בהשאלה כדי להדגיש שנקודת הפתיחה שלו/ה היתה מאד מאד נמוכה, דלה וכו'.

                  בקיצור, שחררי :]
                  זה בסך הכל ביטוי שאין מאחוריו שום קונספירציה להטעות או להוליך אותך שולל. לא חסרים ביטויים מהסוג הזה בעולמנו, ואת בעצמך משתמשת בהם לפעמים, בהשאלה.

                  אהבתי

                  • velvet הגיב:

                    ליהי, אין פה שום בהשאלה.
                    כמי שלא הצליחה לעשות את זה, אני מנסה, או ניסיתי להבין מה זה מאפס. ואני לגמרי יודעת מה זה מאפס ולאן הגעתי בזכות זה.
                    בדיוק כמו עם "קניתי דירה". איך קנית דירה? מאיפה?
                    כי אני ל א יכולה לקנות דירה. את מבינה? וכנהלאה וכנהלאה. ואני עובדת מגיל 14.

                    אהבתי

                    • הערות הגיב:

                      כמעט הכל בחיים זה עניין של סדרי עדיפויות. הכל.

                      גם את יכולה לקנות דירה. לא בת"א, לא בגוש דן, אבל את יכולה לקנות במדינת ישראל, בלי לשלוח אותך ל'שטחים'.

                      דירות 2-3 חדרים (קישור מהיום למטה, יש כמה עמודים טריים) במחיר של עד חצי מיליון ש' יש בלא מעט מקומות בארץ. להערכתי שכר הדירה שלך מכסה הלוואות לכזה סכום, בהנחה הסבירה שתוכלי לממן סכום ראשוני או לגייס מספיק ערבים/ערבויות להלוואות משלימות לכל הסכום (לא הכל במשכנתא שמטבעה מוגבלת לאחוז מסויים מערך הדירה), כולל חוץ בנקאיות כגון חברות ביטוח וכו'.

                      קל להגיד אין לי, קל להגיד 'אני מתחילה מאפס' וכאלה. שוב, הכל זה סדרי עדיפויות בחיים. היום, בעידן האינטרנטי (שאת חיה בו וממנו), המיקום הפיזי פחות חשוב והתניידות מלא מעט איזורים לאיזורי ה'מרכז' היא סבירה (לא מצויינת, אולי גם לא טובה אבל סבירה).

                      http://www.yad2.co.il/Nadlan/sales.php?AreaID=&City=&HomeTypeID=1&fromRooms=2&untilRooms=3&fromPrice=300000&untilPrice=500000&PriceType=1&fromSquareMeter=&untilSquareMeter=&FromFloor=&ToFloor=&Info=

                      זה מתקשר איכשהו גם לנושא הלימודים בחו"ל (הידע שלי הוא לא מההווה). מי שמאוד רצה/תה עשה/תה ויתורים ועשה/תה את סדרי העדיפויות שלו/ה. לא להשכיר דירה לאחר השחרור אלא להמשיך לגור אצל ההורים (ולהצטמצם מאוד) ולחסוך את הסכום הראשוני הנדרש כדי להתחיל בלימודים בחו"ל. סדרי עדיפיות, זה כל הקסם. בחו"ל להתחיל במגורים באזור לא יקר, במוסד לימודי לא יקר, להצטיין בלימודים ולהשתדרג וכן הלאה.

                      אהבתי

    • אורן הגיב:

      ברור שנוהל שכן לא מסכן אותנו, זה עקרונו, לשלוח איזה ערבי להתפוצץ,במקומי.
      הרי איזה סיכוי, שינדבו אותך או אחד מבני משפתך, לתפקיד חבלן תורן, בזמן שאת מעלעלת ב"הגיונות פילוסופים לוגים" מאת אודטה. פלא שאנשים מסרבים לשרת.

      אהבתי

  12. יגאל כהן הגיב:

    הסירוב של נתניהו לפדות את החייל השבוי גלעד שליט מונע מאותו הפחד שהיה לשפן להיענות לבקשת אובמה ולהמשיך את ההקפאה לשלושה (פאקינג) חודשים. המתנחבלים ומשתפי הפעולה עימם, המהווים משמר הנשיאות של שרה אימנו, שיעבדו את כל צרכי וערכי המדינה למחלת אבותם. סוחר הרהיטים תולה את משרתו על10% אזרחים פאנטיים ונכנע לגחמותיהם. החוליירעס של ביבי החליטו שגלעד שליט אינו בנם אלא "הילד של השמאל" ועל גבו הם למעשה מנהלים את מדיניות ההיבדלות שלהם מערכי הציונות.

    אם היה זה העבריין הברסלבי המטורלל בן יוסף לבנת שמוחזק בידי החמאס הם היו משלמים כל מחיר עבור שחרורו. אפילו מוסרים את שייך מוניס

    כדי להכין את הלבבות למדיניות ההיבדלות, ההפרדה והקרע שקורע נתניהו בעם הוא מפעיל בטוקבקים את קופי "נמאס לי". נמאס להם מצה"ל, נמאס להם מראש המוסד, נמאס להם מהשב"כ, נמאס להם מגלעד שליט. נמאס להם ממדינת ישראל. הם רוצים את שרה מלכת יהודה וביבי הדוכס מאיתמר.

    אם קופי "נמאס" לי לא מספקים את הסחורה שולפת שרה מהבונקר מתחת למיטה המעופפת את קופי "מגעיל לי" וכך אנחנו מגלים שהרמטכ"ל מגעיל אותם, מפקדים במשטרה מגעילים אותם והפלא ופלא גם משפחת שליט מגעילה אותם.

    עמם לא עמי ושיקוצם המשומם לא אלוהיי

    המאבק נגד ביבי הוא ההכרעה ההיסטורית בה נוטלים כולנו תפקיד: האם פנינו למדינה יהודית דמוקרטית בגבולות מקובלים של שפיות או האם פנינו למדינת מתנחבלים ונערי זוועות.

    את גלעד שליט צריך לשחרר לא מידי החמאס אלא מציפרני הגיס המטורלל של נתניהו ומציפרני נערי הזוועות. שוביו האמיתיים של גלעד אינם האוייבים מבחוץ אלא הפרובוקטורים הבוגדים מבית שהשתלטו על ראש הממשלה ומחזיקים את כולנו בני ערובה של תאוות הנהנתנות, הכוח והשררה שלו ושל אשתו.

    כל מי שנותן חסות לממשלת החורבן הזו יאשם ע"י שר ההיסטוריה כמי שנתן ידו לאובדן החלום הציוני. העובדה שכל ראשי מערכת הביטחון לא סומכים על נתניהו היא כבר נחלת הכלל, מאז הפירסום אתמול, עכשיו נשאלת השאלה למה ברדקיהו שותק? איפה הרמטכ"ל? איך נותן דן מרידור את ידו לפשע? מה עושים 4 גמדיו של ברדקיהו בממשלה? איפה מיקי איתן?

    האם הציונות מכרה את ערכיה תמורת משרה במפעל הפיס?!

    אתמול לראשונה לחש אמיר אורן "המלך הוא עירום". אני מזהיר מפני המדרון והפגישה הכואבת עם התחתית כבר שנים. מי ירים בתקשורת את הכפפה ויצעק בקול גדול וסוחף את מה שאמר ראש ממשלת ישראל יצחק שמיר: הים אותו הים והביבי אותו הביבי, מלאך חבלה מסוכן לעצמו ולאחרים.

    היום זו משפחת שליט שמועלת כזבח למולך תאוות השלטון של נהנתניהו. בספטמבר זה כולנו. אחר כך נבואות ההפחדה של הביבי יהיו משחק ילדים לעומת המציאות אליה תיגרר מדינת ישראל. עד זוב דם, עד זוב דם.

    אהבתי

  13. הלל הגיב:

    מה שארי שביט החמיץ בניתוח הנחמד שלו, הוא הטקסט "מדינת ישראל… תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין". בכוונת מכוון לא הודגש על שוויון זכויות על רקע של לאום, שכן דווקא בעניין הזה אכן הייתה אפליה מובנית, שהרי מדינת ישראל כוננה כמדינת העם היהודי דווקא. ערביי ישראל היו במשך שנים ארוכות תחת ממשל צבאי בכלל, ואפשר להזכיר גם את חוק השבות כחוק המפלה על רקע של לאום.

    אהבתי

  14. הלל הגיב:

    דניאל, תודה שהחלפת אותי בטקס "אני ראשון" המקודש. דווקא הייתי עסוק לא בחידון התנ"ך אלא בכתיבת פוסט בבלוג על "לתפארת מדינת ארץ ישראל" שאמר סבא של מוישי. תיהנו!

    אהבתי

    • דניאל הגיב:

      הלל, למרות שאני רחוקה מאד מדעותיך אני לא יכולה שלא לומר לך 'שאפו',

      כל הכבוד על הטקסט שכתבת, על הרלוונטיות ועל הרקע ההיסטורי שהבאת.

      חידשת לי עם הקריאה של גב' בן צבי, מה שאומר 'אין חדש תחת השמש'

      אני מאחלת לך עצמאות אמתית, עצמאות מחשבתית והמשך בדרכך היחידאית .

      אהבתי

  15. הבושה למי הגיב:

    יששכר-שבואל סחיווסחורדר, שחמישה מבני משפחתו נרצחו בפיגוע, התפרץ על אסתר דומיניסיני, מנכ"לית המוסד לבידוח לאומי, במהלך טקס יום הזכרון לזכרם של נפגעי פעולות האיבה.

    אהבתי

    • pizza הגיב:

      יששכר צודק, כמובן. יש לו ריאות טובות והוא ביטא את רחשי לב כולנו.
      לפחות לא סילקו אותו משם במכות, כמו שעשו לבני משפחת שליט האומללים

      אהבתי

    • מני הגיב:

      מסקרן לדעת על מה היתה ההתפרצות הכל כך בוטה.

      אני רק משער ובהקשר הזה אני נזכר ברעיון שהיא נתנה לאחרונה (לא זוכר איפה, נראה לי שהקישור היה דרך הבלוג הזה) ובו "התפארה" ביכולת שלה "להוציא" מהביטוח הלאומי אנשים מבוגרים, שחוקים, שעוסקים בטיפול בקהל – נדמה לי שדובר על אנשים בגילאים סביב שנות השישים – תוך גיוס צעירים, וברצון שלה להגדיל את המכסה הזו.

      יכול להיות שיש צדק בכך שאדם שעוסק בטיפול בקהל שנים ארוכות אכן, נשחק וכך גם איכות הטיפול שלו באזרחים. ייתכן מאד שהחלפתם בצעירים משפרת את השרות לאזרח. לא התרשמתי מהנוסח של דבריה שהיא דואגת למצוא לאותם עובדים מבוגרים תפקידים אחרים במסגרת השירות אלא, "מוציאה" אותם.

      איך שהוא יש לי תחושה שהדברים האלה מצביעים על איזו גישה שיש לה לטיפול בנפגעי הטרור, שגרמה להתפרצות הזו.

      אהבתי

  16. דניאל הגיב:

    למי שמעוניין לדעת, הנושא המרכזי של 'חידון התנ"ך העולמי" להפתעת כולם הוא :

    "אהבת הארץ".

    הנושא המרכזי "אהבת אדם" יבחר כאשר משיח צדקנו יבוא.

    אהבתי

    • pizza הגיב:

      63 סיבות טובות להיות ישראלי – אפילו לא משעשע, כתוב רע מאוד, כמו סטנד אפ של ילד בכיתה ה'.
      דניאלה לונדון – מצוינת, כרגיל

      אהבתי

  17. דליה ו"ר הגיב:

    דבורית יקרה,

    תודה מעומק הלב על האזכור.

    שלך,

    דליה וירצברג-רופא

    אהבתי

  18. pizza הגיב:

    יעל בר זוהר היא הדבר הכי משעמם על הפלנטה. אפילו בשביל דוגמנית.
    בעבר היא הייתה אישה יפה וסקסית, אך לפחות לפי התצלומים בעיתון, הזמן ההוא חלף לבלי שוב. וזה כלל לא משנה אם זה "חודשיים אחרי הלידה" – אנחנו אמורים להתפעל? אז אנחנו לא.
    יאללה, תתלי את הנעליים. נקסט!

    אהבתי

  19. pizza הגיב:

    הסרט הכי ישראלי בעיניי זה שליחות קטלנית, או הטרמינייטור

    אהבתי

  20. דניאל הגיב:

    הלל כרגע בחידון התנ"ך העולמי על כן אני החליף אותו ואהיה הראשונה להגיב :

    מספר הערות על הטקס:

    1. הבימוי היה דומה לזה של מדינה קומוניסטית, במיוחד כאשר הבמאי בחר להמשיך לשדר את הדלקת המשואות בזמן האירוע המפתיע של יואל שליט , אירוע מכונן והיסטורי בדמוקרטיה הישראלית.

    אירוע שלא שודר כלל אבל גרם לאפקט 'כיכר תחריר' במצרים בתקשורת, מה שמעיד שלא צריך תמונה מספיק פרשנות.

    2. אירוע מכונן גם הוא היה כאשר בפעם הראשונה הודלקה משואה לכבוד האמונה ברבי המשיח של חב"ד "משיח צדקנו בוא יבוא ולתפארת ארץ ישראל" כפי שקרא הסבא של מוישי הרב שמעון רוזנברג, בשנה הבאה נדליק משואה לכבוד הרב כהנא ותורתו הקדושה.

    אהבתי

    • pizza הגיב:

      הנפילה על התחת היתה מאוד סמלית.
      האירוע היה מזעזע, בעיקר הריקודים בסוף – מה זה אמור להביע?
      ממשיכים עם ההורה כשהרקדנים לבושים ב"משכית"?

      אהבתי

    • הלל הגיב:

      לא לתפארת ארץ ישראל אלא "לתפארת מדינת ארץ ישראל". ובעניין הזה הוא לא היה הראשון, וכבר הקדימה אותו רחל ינאית בן-צבי בהדלקת המשואות של 1968, בקריאה הפשיסטית "לתפארת מדינת ארץ ישראל השלמה" (כפי שכתבתי בבלוגי).

      אהבתי

כתיבת תגובה