אצבעות שחורות 20.5.11

כותרות היום

בשעות אלו מתארגנת בגלי צה"ל עצומה (על ידי עובדיה – כתביה הבכירים, העורכים) נגד הפוליטיזציה של התחנה והתערבותם של הפוליטיקאים (למשל, שר כוחני אחד) בנעשה בתחנה ובתכניה.
תוס': כתבת ענק במארקר על ההתנהלות בין גל"צ לברקרק.
תוס' לתוס': גילוי הדעת (Aka העצומה):

סבתה של רוז פיזם (אימא של מארי) התאבדה בקפיצה מגשר. לפי נענע10 זה היה בנורמנדי.
לפי nrg, קפצה לסיין – תוס' – בלי ציון מקום, נהר המתקשר אסוציאטיבית לפריז.


תודה לדניאל מורגנשטרן, שליח ולווט בלונדון, מתוך הטיימס המקומי.

מוסף הארץ

פרויקט בוב דילן. שבעה מכותבי העיתון בוחרים כל אחד שיר ומספרים את סיפורו.

המוסף בסימן אייקוני מוזיקה בני 70, ולכן יש כתבה על פול סיימון מרולינג סטון.
אני לא מצליחה למצוא את הכתבה מתורגמת או שלא מתורגמת, ולכן אסתפק בשיר החביב עלי כידוע.

סייד קשוע בקטע נחמד על הקשר בין הנכבה ל-VOD.

מה מסתתר מאחורי המשפט "מנהל מקרקעי ישראל הרס" (שי גרינברג).

7 ימים

ליאור אל-חי בכתבת שער על דניאל כהן, אחד מקורבנותיו של העו"ד החשוד גור פינקלשטיין.
כהן כותב בעיתון הקיבוץ, השייך לידיעות תקשורת, כך שלא הייתה בעיה לקבל ממנו בלעדיות. בעצם, בלי שום קשר, למה שיסרב לשער ב-7 ימים?
כהן תיעד את העובר עליו בטוויטר, והתייחסתי לכך בעבר, הרבה לפני שנחשפה הפרשה.


לא, זו לא מודעה, אף שזה נראה כך, אלא כפולה פותחת לכתבה על הכסף האיראני. חראם.

גלובס, G

הזדמנות להזכיר שהחומרים שאני קוראת הם אלו המעניינים אותי. לא בהכרח החשובים ביותר, במרכאות, בסוף השבוע או ביום כלשהו. זו הסיבה שהכתבה שקראתי היא זו של ורד קלנר על פסטיבל קאן אליו טסה יחד עם בעלה, הבמאי יוסף סידר, במאי הערת שוליים, שהשתתף בו. התיאור מרתק, אולי רק את מי שהתחום מעניין אותם. כשלעצמי יש לי רומן עם קאן. זה התחיל בביקור שלי שם, בחסות רייטינג, ב-2004, ונמשך מלפני שנה וחצי (ועד עתה) בתחקיר לסרט דוקומנטרי שנקודת המוצא שלו היא קאן (ללא קשר לפסטיבל), שעדיין לא יצא מהכוח אל הפועל.

חבל שעורכי המוסף לא יכלו להתעלות ממדמנת הכותרת "החיים בסרט", מהקלישאות הענקיות בעולם הכותרות שעורכים לא מסוגלים להיפרד מהן, גם לא בניתוח.
ועוד משהו על כותרות: בזמני, מציאת כותרת לכתבה הייתה אחד התענוגות הגדולים והזדמנות לפרץ יצירתיות, שלפעמים לא מרגישים בזמן עריכת כתבה. היינו מתענגים על הרעיונות, מעלים כמה אופציות, מעבירים לקולגות לסיבוב וכותרת טובה הייתה זוכה לתשואות בינינו לבין עצמנו (נו, עוד לא הייתה ולווט). היום דומה שהעורכים (טווווב, לא כולם) משתדלים לגמור כמה שיותר מהר עם המטלה המעיקה הזו ולעבור הלאה. לכן כל כותרת שנייה בעיתונות העברית היא חיה בסרט, עמוק באדמה או כנפיים שבורות.
זאת הסיבה שאני כל כך מתלהבת מכותרות טובות, שהמצאתי את קטגוריית "צרורות לכותרות" (הכוונה לפרחים, אם זה לא ברור), ושאני תרה אחריהן בעיניים כלות.
כרגיל, אשמח לקבל המלצות על כותרות שפספסתי.

צרורות לכותרת

והנה דוגמה לכותרת שחוקה שעם טוויסט הפכה חמודה להפליא: "תשוקה ושמה חשמלית" (ישראל שישבת על המכונית החשמלית השבדית)

מארקרוויק

כל פעם שנדמה לי שקראתי הכל על הישראלים והמשכנתאות שלהם והקפיצה מעל הפופיק איזשהו עורך עיתון מגיע למסקנה שצריך עוד פרויקט מיוחד על הישראלים והמשכנתאות והקפיצה מעל הפופיק. הנה עוד אחד (אנשים שטובעים במשכנתה). ופה כל הסיבות למה לא לקנות דירה. נו טוב, אמרתי זאת לפני שנים.

ואם כבר דירות ומשכנתאות, תופעה תמוהה במיוחד: אורית-קלייר ארזי כתבה ב-ynet על זוגות צעירים מפונקים בענייני קניית דירות, והציעה דרכים להתעמת עם המצב (פריפריה, חתונה צנועה, דירות קטנות יותר, פחות ילדים). לגיטימי לגמרי, וגם לא רעיונות מ-אוד מופרכים.
אלא מה, הכתב הבכיר "שירות גלובס" הביא לקוראיו תמצית מהמאמר, שעיקרו, כנראה, ביקורת על המילה "מפונקים". משומה אומת הפייסבוק חולקת את הכמה שורות האלו עם כל מקורביה. כמות הטוקבקים בשני המקרים מטורפת לחלוטין.

סופשבוע

חלק מכתבת יו הפנר, אחד המרואיינים החביבים על מדינת ישראל.
וזו הכלה, המסבירה שהיא איתו לא בגלל הכסף, כמובן, כי יש לה קריירה משלה.

מוסף כלכליסט

אני לא בקיאה בשוק האמנות שהוא כמתבקש רווי יצרים כמו כל שוק אחר.
גיבורת כתבת השער היא הגלריסטית נעמי גבעון (דנה גילרמן) באמירה הנוקבת על השוק – שוק של ספקולנטים.
מעניין היה לקרוא בכתבה דעות של קולגות ואו של אמנים על מפעלותיה או בכלל. חבל שאין.

ישראל שישבת

ישרי הלפרן יצר את זכות אבות, סרט העוקב אחר מאבקם של ארבעה אבות לקבל משמורת על ילדיהם.
אני לא חושבת שארגוני הנשים יהפכו אותו לסמל שלהם בעקבות קריאת הראיון או הצפייה בסרט.


שלושה שערים נטולי השראה, האחד משמים מרעהו

ישראל השבוע

מתי טוכפלד בשיר הלל לעוזי ארד, האיש שאין עליו ולו כתם זערער.
גם נתניהו יוצא בכבוד מהאירועים.

מוספשבת

בן כספית בעוד סיפור על השרה נתניהו: לדבריו כמעט הושבתה הנסיעה בחמישי בגלל אזכרה לאימה, אבל נמצא רב שהכשיר הקדמה ביום של האזכרה.
זאת ועוד: לדבריו, כשיוסי פלד קיבל את ההודעה שלא יתמנה לנשיא הבונדס אמר לנתניהו "אתה עציץ מת". פעם ראשונה שאני שומעת את הקללה הזו, שנשמעת מוזר מאוד.
עוד מחמאות כספיתיות לנתניהו: "עפיפון. כל מי שמושך בחוט שקשור אליו, משנה לו כיוון".
לחרדתי התברר לי שכספית ואני חולקים דעותיים השבוע:

למשל, "ניסיון הירואי להסיט את תשומת הלב מדוח מבקר המדינה בעניין אהוד ברק" (פה כתבתי)
או הקישור של דו"ח המבקר על ברק והאתיקה המפוקפקת של אשכנזי נגדה יצא אותו ברק. אלא שהחיבור שאני עשיתי היה לתבהלה בה נופנף מפקד גל"צ. כספית לא הספיק לדוש בכך בגלל זמני הסגירה של המוסף.

את הקטע האחרון במדור מקדיש כספית לסיפור חיים רמון וסעיב עריקאת ש"הושמע ברדיו הממלכתי שלנו".
הסיפור נטחן בתקשורת, כך שלא ברור לכאורה למה כספית לא מציין שזה היה אצל איילה חסון ברשת ב'. לא ברור? כן ברור.
פעם היו כספית וחסון חברים ממש טובים, אף הגישו תוכנית ביחד, ואז עבר ביניהם חתול ממש שחור, והתוצאה היום היא כותרת ביניים במדור הנקראת "עסק שחור" כשהטענה של כספית היא שהמבקר לינדנשטראוס שיגר מכתב ליועץ ויינשטיין בעניין תלונה שהגיש חיים רמון, על כך שהחומר שהגיע לחסון הוא בכלל חומר שחור (מידע מודיעיני רגיש המושג ע"י המודיעין באמצעים מיוחדים, כך כספית), ושאין איש כזה, שהתראיין, ומכאן שלא יכול היה להגיע אותו לא-קיים לדברים שאמר. בנכס מחכה שהיועץ יבדוק את העניינים.

שמואל רוזנר מנסה למתן את אווירת ה"עימות".

בינתיים, מזכירים בממשל, אובמה נתן ונתן כל מה שנתניהו רצה. הוא האשים את הסורים בפריצת הגבול, והוא הודיע שיתנגד לצעדים חד צדדיים של הפלסטינים. בתמורה, הוא מבקש קצה של חבל. משהו שבו אפשר למשוך את ההנהגה הפלסטינית חזרה למשא ומתן, משהו שבו אפשר לשכנע אותם, ולא רק באיומים, שכדאי להם לוותר על מחזה האימים של הכרזת המדינה בספטמבר. שהרי, זו התכלית, זה העיקר. גם ישראל רוצה לטרפד את ההכרזה באו"ם. נתניהו יודע שכדי לטרפד את תסריט ספטמבר יזדקק לאובמה. עבאס יודע שבלי אמריקה ההכרזה שלו שווה הרבה פחות. הנה המנוף של אובמה, הלולאה שדרכה הוא רוצה להשחיל את החבל. אם נתניהו ייתן.

המוסף לשבת

נחום ברנע ושמעון שיפר קוראים לפלסטינים היורדים מההר "מתאבדי פייסבוק" (ולא מתאבדי חמאס). סליחה, תתאמצו קצת יותר.

חנוך דאום מספר במדור שלו שהשבוע נודע לו שאחד מהכותבים הקבועים ברוטר.נט שם קץ לחייו מאחר שסבל מדיכאון ממושך. אמממ. מפחיד.

סימה קדמון תוהה מה עם ד"ר אורית גלילי-צוקר ומעדכנת – "ממשיכה בתפקידה, נמצאת בקשר הדוק עם ראש הממשלה ורעייתו ועוזרת במיצוב האסטרטגי מול כלי התקשורת" – תגובת דובר רה"מ.
כל זה, אחרי שהשרה אמרה, לכאורה, ללילך ויסמן מגלובס שאג"צ שקרנית?

אריאלה רינגל הופמן מראיינת את עוזי ארד (שער המוסף). הוא אומר כמובן שלא חטא בכלום. פגוע וכועס. לא יודע מה יעשה בהמשך וגם לא אם יגיש תביעת דיבה נגד הכותרות ששופכות את דמו ומוציאות את דיבתו בעליל, כך לדבריו.

נילי טל יצרה סרט על פרשת רוז פיזם וכותבת על כך במוסף. הסרט ישודר ברשת. אני לא מסוגלת לקרוא את הפרוטוקולים. מעניין אם אוכל לצפות בסרט.

טיויV

אולפן שישי. מפרשנות לפגישת אובמה ונתניהו ועד קובי פרץ – בשביל מה?

השבוע של ערוץ 10 במהדורה מיוחדת לרגל המפגש (לא ל-67', לא לפתרון בעיית הפליטים בתוך ישראל).
("המשבר הוא מאוד מאוד גדול אבל מאוד מאוד פתיר"/ רביב דרוקר)

לא צפיתי בסרט של אמנון לוי על חטיפת גלעד שליט. הנה הוא.

כמה אנשים הפצירו בי לראות את הינשופים של ערוץ 8. אוקיי, אקדיש לכך זמן.
מהכמה דקות שצפיתי אני לא מבינה ממה ההתלהבות, שהרי החבורה מתפרצת אחד לדברי השני, ועוד דקה ידמו לקופיפי פו(פו)ליטיקה.

הסיפור האחרון של קפקא ישודר הערב, 22:30 בערוץ 2.

רשת/ בלוגלנד/ פייסבוק

סרן (מיל.) עידן לנדו בפוסט משובב על כניסתו לכלא צבאי בעוון סרבנות בגיל 44, כשעידן הכנסתם של סרבנים לכלא פס מהעולם.
לא מיועד לנביאי הימין הקודרים.

המגזין 972+ יחגוג שנה ב-5 ביוני.

הנה בחור חכם הרבה יותר ממני. שמו בלדד השוחי, הוא מעולם לא חשף את זהותו ונשאר תחת הכינוי האינטרנטי הוותיק שלו, יש לו טור בכלכליסט, ועכשיו גם ספר. ורק אני, עם אישיותי הפרובלמטית הייתי חייבת לצאת לאור.

מערכות, המו"ל של צה"ל, עכשיו גם באינטרנט.

תנועת ישראל שלי תמחה נגד נאום אובמה מחר.
"אובמה יחסל את ישראל"? לא, לא הגזמנו.

אני יוצאת במסע להחזרת ספסלי רחבת הסינמטק למקומם. ויש גם תגובה של דובר עת"א.

לפני פיזור

אני מזכירה שמחר ישוב המדור האורח שעבר דירה מ-nrg יהדות מנוחתו עדן, חמש שאלות לתקשורת העוינת.

ולא לשכוח לסגור את כל הפתחים הערב בגלל"ג בעומר.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה אצבעות שחורות, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

61 תגובות על אצבעות שחורות 20.5.11

  1. זיגזג הגיב:

    שוב הינשופים?
    ובכן, בתוכנית שכיסאחתי בפוסט הקודם שלך היה גם אייטם על טינטין, בגלל הסרט שעומד לצאת בקרוב. רוגל אלפר כנראה מכיר את החומר. עמית שהם דיבר דווקא על לאקי לוק, ושתי הנערות המסכנות שבפאנל בכלל לא ידעו על מה מדובר. לאחר שתיים ורבע דקות הסתיים האייטם המבולבל וחסר המיקוד.
    אז שתי שאלות:
    1. אם זה לא באמת מעניין אתכם, למה להקדיש לטינטין אייטם?
    2. אם אתם כבר מקדישים לו אייטם, למה לא להביא לאולפן מישהו שאוהב את טינטין ומבין בקומיקס המשובח הזה ולקיים עמו שיחה מעמיקה? למה להותיר את זה בידי שוהם וצמד הפקאצות? האם באמת התקציב עד כדי כך זעום?
    טוב, יצאו לי ארבע שאלות…
    מילא

    אהבתי

  2. דוד הגיב:

    הסיין עובר גם בנורמנדי.

    אהבתי

  3. איל הגיב:

    אגב, הסיפור של דני כהן כבר סופר לפני כמה חודשים באחד הערוצים.
    לא זוכר איזה, כנראה זה שקשור פחות לקבוצת ידיעות אחרונות ואחזקותיה.

    אהבתי

  4. פסטריגתא הגיב:

    הלו, יש עורכים שם?

    מהכוח (ולא מהכורח) אל הפועל (אא"כ זה חידוד לשון שלא הבנתי).
    ואם כבר, אנשים לא טובעים במשכנתא, לכל היותר הם טובעים בגלל המשכנתא.
    שמעון שיפר ולא שפר.

    אהבתי

  5. זיגזג הגיב:

    נתניהו, עמוד חזק?
    זה מזכיר את "קשה על הבוקר"…

    אהבתי

    • ליהי הגיב:

      עמוד חזק… קשה על הבוקר (חה)… כאילו שזה יעזור לו. הגיע רגע האמת והוא לא יכול יותר להוליך אותנו ואת העולם שולל. אם עד עכשיו לא ממש התלהבתי מאובמה, עכשיו אני מתחילה לחבב אותו. כולי תקווה שזה לא תרגיל בחירות מחושב ומתוזמן היטב, ושהוא (אובמה) ימשיך להפעיל לחץ על נתניהו עד שהלה יישבר ויבין שאין ברירה אחרת!

      אהבתי

  6. סקורסזה הגיב:

    חבל שקלנר לא ציינה שהמבקרים קטלו את הסרט רצח. בארץ בעזרת יחסי ציבור חנפניים במיוחד סידר הפך לגיבור ולבמאי על שאין כמותו בעולם. חבל שבעולם הוא לא מקבל יחס דומה. ועדיין לא שכחנו איך הוא הגיע לאוסקר, השערוריה המביכה שהייתה קשורה בזה. נחמד להתפעל משטיח אדום, הרבה פחות נחמד להתעכב על המציאות השחורה

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      על מה אתה מבסס את הדברים שלך?
      הסרט עוד לא עלה בארץ. יאיר אהב אותו, שניצר לא.
      וגם: סוני קנתה אותו. המבקרת האהובה על סידר אהבה, ככתוב בכתבה.
      איזה מציאות שחורה?

      אהבתי

      • סקורסזה הגיב:

        המבקרים הצרפתים קטלו את הסרט ברמות. סידר אלוף ביחסי ציבור, חבל שגם את קונה את הסחורה

        אהבתי

      • בונד ג בונד הגיב:

        תוכל לתת מראה מקום לביקורת קטלנית מצרפת? קראתי רק שתיים משם ואף אחת לא היתה חד משמעית – לחיוב או לשלילה.

        מצד שני, קנת' טוראן, מבקר הקולנוע של הלוס אנג'לס טיימס חשב שהסרט יוצא מן הכלל (exceptional) – הטוב ביותר שראה בפסטיבל ליום כתיבת הביקורת.

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        לא קניתי כלום. הבאתי לינקים רלוונטיים. תביא גם אתה. נראה אותך.

        אהבתי

      • שלומי הגיב:

        תודה על הקישור לכתבה של ורד קלנר. מן הכתבות המרגשות שקראתי בימי חיי.
        טוב, בגלל שזה התחום שלי(ובגלל שסידר לימד אותי לשניונת פעם, מזמן).
        המחשבה על שבריריותה של הקריירה הקולנועית של הקולנוען שהצלחתו(איכותית וקופתית) היא העקבית ביותר בעשור האחרון בקולנוע הישראלי – מטלטלת.

        אהבתי

  7. שפרה הלא מפורסמת הגיב:

    בלדד השוחי הוא אחת הסיבות לכך שאני מפרגנת כאן למוסף כלכליסט (ולרועי הממורמר מרחוב חוקן אבהיר שוב כי הוא קצת רך בראש – לא אני לא עובדת במוסף. תודה) 😆

    אהבתי

  8. אורן הגיב:

    היום יום הדין, ולכן מגיעות צרורות לכותרת.

    אהבתי

  9. בונד ג בונד הגיב:

    יפה וחושפני כתבה ורד קלנר.

    אהבתי

  10. עובר אורח הגיב:

    1. ביחס לגב' ד"ר גלילי צוקר. למה יש או יהיה ניגוד מובנה בין היות אדם שקרן, או החשדתו בכך, לבין היותו מומחה ליחסי ציבור, דובר, מדליף להשכיר, תועמלן בשכר, "טלנט" שמפרסם בנק במדיה, יועץ תדמית, או סתם "ספין דוקטור"? ייתכן שאולי יש בעייה כאשר יוצר כזה הוא גם בעת ובעונה אחת מרצה אקדמאי . מה יהיה כאשר הוא יאמר לתלמיד מתלונן: "אבל באמת תאמין לי זה הציון שמגיע לך, ואין בין ה 50 שקבלת לבין ה95 שחברך קיבל עבור אותן תשובות בדיוק ולא כלום, באמת באמת זה כך". האם הוכחה רפואית רשמית שהנ"ל סובל מפיצול אישיות תסדר את העינינים?
    2. ביחס לפעילות המאורגנת של העובדים בגלי צה"ל בעניין פוליטיזציה של תחנת השידור הזו. למנהל קוראים שם מפקד והוא מקבל תנאי שירות וגימלה של קצין וחלק מהעובדים הנם חיילים הכפופים לפקודות מטכ"ל ולחוק הצבאי. פעילות כזו במוסד צבאי היא הצהרה פוליטית. עצם קיום גלי צה"ל כלומר: תחנת שידור שיש לה צבא, או להיפך, יכולה להראות כהצהרה פוליטית מובהקת על תפקיד הצבא בחברה דימוקראטית. אי ההפרטה של ייצור זה כאשר הכל מופרט היא הצהרה פוליטית כפולה ומכופלת.

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      לא זה מה שאמרתי.
      אם מעסיק שלי, במישרין או בעקיפין, היה קורא לי "שקרנית", הייתי נפרדת ממנו לשלום. ועשיתי את זה.

      אהבתי

  11. שועלן הגיב:

    חומר שחור זה כל חומר מודיעיני שמכיל מידע על פעילות של גורמים ישראלים בכירים (כמובן שהיעד לאיסוף הוא הגורם שאיתו הם נפגשו – זה לא שעוקבים אחרי בכירים ישראלים בכוונה). הוא לא חייב להיות מושג באמצעים מיוחדים.
    מפאת רגישותו הפוליטית, התפוצה של חומר כזה היא מצומצמת ביותר.

    אהבתי

  12. ליהי הגיב:

    דבורית, שתדעי (לפרוטוקול), שאני ממש מתעצבנת מהמדור החדש בימי ראשון; ולא בגלל שהוא דתי-ימני (אני יודעת בוודאות מי עומד מאחוריו), אלא כפי שכתבתי בשבוע שעבר ואף אחד מכותביו לא טרח לענות – כי הוא לא באמת מפנה שאלות לתקשורת (העוינת, נו) , אלא מביא חמש ידיעות שפורסמו באמצעי התקשורת השונים ומתנגח בהן/ם (במי, בעצם?) באופן ילדותי, שטחי, קנטרני ונטול כל ערך תקשורתי ו/או ביקורתי. מדור מיותר שלא מחמיא ולא מוסיף כבוד לבלוג הזה.

    אהבתי

    • בונד ג בונד הגיב:

      לפעמים אני מסכים איתם, לפעמים הם מעצבנים אותי לאללה, אבל "ילדותי, שטחי, קנטרני ונטול כל ערך תקשורתי ו/או ביקורתי"? נסחפת רחוק, חביבתי.

      אז מה אם אין שאלות? (הרי גם אם יוסיפו שאלה בסוף כל סעיף, לא תנוח דעתך). יש כאן ביקורת תקשורת מנומקת, גם אם חד-צדדית ומרגיזה לעתים.

      אהבתי

      • ליהי הגיב:

        בג"ב שרי, הב לי דוגמא אחת לביקורת תקשורת מנומקת, כפי שדבורית מביאה מדי יום, ואני מוותרת להם על החד-צדדיות ועל השאלות 😉

        אהבתי

      • בונד ג בונד הגיב:

        למשל, מה שהם כתבו תחת הכותרת ל"ג בעומר במדור האחרון (הראשון) כאן.

        קראתי את המדור, לעתים, במשכנו הקודם. כאמור, לפעמים מצאתי עצמי מהנהן בהסכמה ולפעמים מקלל נמרצות (מטאפורית, נו). אל תצפי ממני לזכור ולתת דוגמאות נוספות.

        אהבתי

    • velvet הגיב:

      שמעי. אני מקווה שהמדור הבא ימצא חן בעיניך יותר.
      אשתדל.

      אהבתי

  13. שועלן הגיב:

    כנראה שאני לא מספיק בקי ביחסה של משפחת המלוכה לסכסוך הישראלי-פלסטיני, או שסתם פספסתי משהו אקטואלי.
    מישהו מוכן להסביר להדיוט כמוני את הקריקטורה?

    אהבתי

    • שועלן הגיב:

      אני מתחיל להרגיש כמו איליין שהגיעה עד לעורך הניו יורקר וגם הוא לא ידע להסביר את הקריקטורה שהוא פרסם.
      ולווט?

      אהבתי

      • velvet הגיב:

        אתה מדאיג אותי.
        הנה הסבר מפורט מנציגנו בבית המלוכה הבריטי, ד"מ

        – המלכה נסעה לאירלנד וחיכה לה מטען (שלא התפוצץ).
        – סה"כ די אבסורד הרעיון שהמלכה תגיע לארץ, מה גם שהיא ממש לא ידועה בתור מועילה במיוחד בתחומים מדיניים
        – גם בעלה שיחיה מביך אותה מדי פעם עם פליטות גזעניות

        אהבתי

      • שועלן הגיב:

        את הסיפור עם המטען באירלנד אכן פספסתי.
        כנראה שהקרקיטורה הזו עוסקת יותר בהיבטים שבינו לבינה ופחות בהיבטים שבינם לבינינו.

        אהבתי

  14. הלל הגיב:

    לגבי הטור של אוריתקלייר, אני בעד התנהלות כלכלית נבונה ומסכים שרוב האנשים לא מתנהלים בצורה נאותה. אבל הכנסת עניין ה"לא צריך שלושה ילדים" לסיפור (משהו שגם אמר איזשהו בכיר באוצר לפני חודשיים שלושה כמדומני) מקוממת ברמות על. ילדים אינם עסק כלכלי, שאומרים לך תקנה עוד ילד או פחות ילד. מכל מקום הוספת עוד ילד יכולה להוריד ברמת ה"פינוקים" שמשפחה מרשה לעצמה, אבל מי אמר שזה רע? – לעומת עצם התוספת של עוד ילד למשפחה!

    מלבד זאת יש דבר שלא אוהבים לדבר עליו אבל הוא נקרא האיום הדמוגרפי ו"הרחם הערבית". אם הילודה בציבור היהודי תמשיך להיות נמוכה לעומת זו הערבית, אין לנו עתיד באזור. ואם הילודה של הציבור החילוני תמשיך להיות שלילית, גם לחילונים אין עתיד (לא שאני מבכה את זה).

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      מאחר שאיש לא אומר לך את הדברים במפורש אלא רק נותנים לך דיסלייקים: כן, ילדים זה עסק כלכלי, וגידול ילדים עולה הון (כן, לא לך, אני יודעת). בדיוק כמו שנישואים זה עסק כלכלי.

      אהבתי

      • הלל הגיב:

        ילדים עולים כסף, אבל האמירה "תעשו פחות ילדים" (ואז יהיה לכם כסף למאזדה 3) מצמררת בעיניי.

        אני לא אומר לך כמה ילדים ללדת, את אל תאמרי לי, או תמליצי לי.

        מכל מקום, כמו שאמרתי, הלך הרוח הרווח הזה יכול פשוט להביא להיעלמות הפרויקט החילוני. וגם לזה שבעשורים הקרובים הדור המבוגר החילוני יהיה לנטל על הדור הצעיר הדתי-חרדי-ערבי, שיצטרך לשאת בעול הפנסיה שלו.

        אהבתי

      • הלל הגיב:

        שימי לב למה הטור אומר: אין לכם כסף לקנות דירה? זה בגלל שיש לכם, רחמנא ליצלן, שלושה (3!!!!) ילדים.

        סולם ערכים: קניית דירה > [גדול מ-] עוד ילד.

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        1. ועל מי תלמידי הישיבות מהווים נטל?
        2. לכל אחד מאיתנו סולם ערכים שונה. מצטערת (אני לא מדברת באופן אישי, סולם הערכים שלי אחר לגמרי).

        אהבתי

      • הלל הגיב:

        חברת הלומדים לא תחזיק מעמד לאורך זמן. ברגע שיבטלו את גיוס החובה (וזה יקרה בסוף), החרדים-שאינם-לומדים יוכלו לצאת סופסוף לעבודה ולממן את החילונים המזדקנים.

        אהבתי

      • זיגזג הגיב:

        זה דיון מעניין. אבל אני חושב שכמות הילדים בהחלט צריכה להימדד בפרמטרים כלכליים. אם לא תמדוד את זה עכשיו – תיאלץ לעשות זאת אחר כך. אני מופתע מאוד שאנשים דתיים לא חושבים על התמונה הגדולה – שהבאת מספר עצום של ילדים לעולם היא מעשה אנוכי ואנטי סביבתי. אני מניח שדברי נשמעים לך מופרכים לגמרי…

        אהבתי

      • הלל הגיב:

        אנטי סביבתי? אירופה הולכת ומזדקנת בגלל המיעוט בילדים, והמעמסה של ציבור הפנסיונרים הולכת וכבדה מנשוא. גם הבעיה הדמוגרפית אל מול הריבוי וההגירה הערביים וההפיכה ל-Eurabia נובעת מאותה תרבות של ריבוי שלילי. אילולי הציבור הדתי-חרדי, המצב בארץ היה בלתי נסבל בהקשר הזה.

        אהבתי

      • שועלן הגיב:

        אתה מקצין מאוד את המצב הדמוגרפי (החילונים בארץ לא מתכווצים כמו באירופה והחרדים עוד לא יוצאים לעבוד כ"כ מהר), אבל רק בשביל הכיף אני אזרום איתך:
        אם אני ממן להם את הילדות, מן הראוי הוא שהם יממנו לי את הזקנה.

        אהבתי

      • הלל הגיב:

        נכון, אני מקצין. באמת בארץ הילודה החילונית באורח פלא אינה שלילית באמת. אבל זה רוח הדברים והכיוון העולה מדברי אוריתקלייר.

        אהבתי

      • שועלן הגיב:

        רפרפתי מהר מאוד וקראתי בעיקר את הפסקה האחרונה שלה.
        ממה שאני מבין, היא אומרת שכיום קשה מאוד לגור במרכז, להוליד הרבה ילדים, ולהיות מסוגל "לספק" חדר נפרד לכל הילד.
        הפתרונות האלטרנטיבים שהיא מציעה לבעייה:
        1. מעבר לפריפריה.
        2. ילדים בחדרים משותפים.
        3. פחות ילדים.

        כל הפתרונות קבילים בעיניי. שההורים יחשבו מה סדר העדיפויות שלהם בחיים.
        מי שחשוב לו לגור במרכז, יבחר בין 2 ל-3. מי שחשוב לו רווחת ילדיו (כפי שהוא מגדיר אותה ככזו כמובן) שיבחר בין 1 ל-3 ומי שחשוב לו הרבה ילדים שיבחר בין 1 ל-2.
        אתה כנראה מהסוג האחרון. יש גם אחרים, וזה לגיטימי לא פחות.

        אהבתי

      • הלל הגיב:

        מה לעשות, אמירות כמו "ממתי 3 ילדים נהיה נורמה?" מעצבנות אותי.

        אהבתי

      • שועלן הגיב:

        ואני נתן לך קרדיט בתור אדם מאוד רציונאלי…
        לדעתי היא גם בכלל טועה.
        אם כבר, אז מספר הנפשות הממוצע למשפחה בישראל רק הולך ויורד.

        אהבתי

      • גדעון הגיב:

        מה שהלל ניסה לומר (וכדרכו – לא בהצלחה יתרה. V, תודי שאת מחזיקה אותו כדי לתדלק את כמות הטוקבקים אצלך) אמר כבר אדם בשם ג'יימס מתיו ברי בספר המופת "פיטר פן" (קראו את הגירסה המקורית), בחלק בו מספר המחבר שמייקל הקטן כמעט ולא בא לעולם כי מר דארלינג היה צריך קודם לשבת עם הפנקס ולאזן את חישובי השילינגים והפנים של ההוצאות וההכנסות.

        ילדים הם לא עסק כלכלי וגם נישואים זה לא עסק כלכלי.
        או – אם לומר זאת כך – בעולם בו אנו חיים כיום ילדים ונישואים הם לא דבר משתלם מבחינה כלכלית, ומי שרואה בנישואים וילדים עסק כלכלי יגיע למסקנה המתבקשת: לא להתחתן ולא להוליד ילדים.
        אלא שכסף, כידוע, זה לא הכל בחיים, ולרובנו (לפחות לאנשים הטובים שביננו) יש עולם ערכים ורצונות שחשוב יותר משאלות של כסף.
        אני (והלל) מאמינים שילדים זה חלק מעולם הערכים ולכן מספר הילדים במשפחה לא יכול להיכנס לרשימת "צמצום הוצאות".

        ואם כבר, עוד הערה:
        גם זוגות דתיים יודעים מה זה "אמצעי מניעה" וגם זוגות דתיים מקבלים החלטות מודעות בשאלת הבאת-ילדים-לעולם-כן-או-לא.
        נדמה לי שהשוני המרכזי הוא בשאלת ברירת המחדל.
        האם ברירת המחדל של הזוג היא מניעה עד לרגע שבו נרצה ילד (ואז שוב מניעה עד הפעם הבאה אם תבוא), או שברירת המחדל היא רצון בילדים עד לרגע שבו מחליטים להפסיק (זמנית או תמידית).

        אהבתי

  15. בונד ג בונד הגיב:

    בתחנה הצבאית זועמים: "ברק חושב שהוא המו"ל של גלי צה"ל"

    עורך בגל"צ: "היתה אווירה של לחץ לשמור על התחת של השר"; ברק בתגובה: "טוניק לא עשה לא עשה שום דבר רע במיוחד ולא טוב לתפארת, הגיע זמנו להתחלף"

    אהבתי

  16. חיים חובה הגיב:

    מבקר המדינה חייב לחקור את מערכת הקשרים של גלי צה״ל למפרסמים הגלויים והסמויים שלו.

    אהבתי

  17. הלל הגיב:

    בן דרור ימיני בטור מצוין על ההונאה הגדולה של מסמכי אלג'זירה. מומלץ לקרוא, זה באמת מרתק.

    אהבתי

    • אורן הגיב:

      זה טור מצויין? בחייך קרא את קרן פלס. המודעות העצמית, ההומור, הרפרור לפוסטמודרניזם של סוף המאה שעברה. למעשה היה צריך להיות טור כפול, אך בסוף קוצץ לטובת ההקדמה לברגמן.

      אהבתי

  18. אורן הגיב:

    היתי בחוץ, ואכן מעושן ומגעיל. מחזיר אותי לקמפיין הותיק שלי, לביטול החגים. ל"ג בעמר הוא התחלה ראויה, חג מקושקש.

    אהבתי

  19. שועלן הגיב:

    בלעדי לדה-מרקר ולערוץ הספורט:
    צפו בשחקני ברצלונה חוגגים את עלייתה של ראשל"צ לליגת העל!

    אהבתי

  20. צביה הגיב:

    מתאים למעריב NRG.

    ב-HP יש הפנייה לכתבה, במדור תרבות, בכותרת "מחוברים 2: דנה ספקטור ורן שריג ינחו תוכנית ביחד".

    אבל כשלוחצים מגיעים לעמוד הבא, נכון לעכשיו.

    אהבתי

  21. אורן הגיב:

    ישרי הלפרן לא משווה מצבם של הגברים הגרושים לאונס, הוא חושב, שגרוע מכך. ככל הנראה עוברים ג'נוסייד יומיומי.

    אהבתי

  22. טריון הגיב:

    ד"ר זקי רכיב הולך להיות יו"ר מרתון טלקום הקבוצה של חזי בצלאל. בדיחה יפה: סוחר נשק שהניסיון שלו בשוק הסלולרי זניח לגמרי לוקח יו"ר שמבין בשוק הסלולרי כמו ששפן מבין בחללית. יהיה פה שמח ובעיקר מאוד רווחי, תלוי רק למי.

    אהבתי

  23. פינגבאק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » אחחח, פרשנות, פרשנות‏

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s