מאת כנרת יפרח
ראש השנה יחול בעוד חודש, והפעם בימים חמישי ושישי. אני זוכרת היטב את התענוג שהיה פושט בי כשהייתי שכירה במערכת של מגזין נחשב וגיליתי, כמו עכשיו, שלוח השנה מיטיב איתנו ומגיש לנו סוף שבוע שמתחיל ברביעי בצהריים. השנה חברים שלי נוסעים לבלות את החג בחאן בערבה, וברור להם שאני מצטרפת. ההורים שלי נוסעים לאחותי בגולן, לפתוח את השנה עם הנכדים-אחיינים. גם להם ברור שאני באה איתם. לאף אחד, גם לא לעצמי, עד עכשיו, עוד לא אמרתי את מה שמעיק עלי: יקיריי השכירים שוכחים את זה בכל חג מחדש, אבל אני לא אסע לערבה וגם לא לגולן. אני עצמאית, ומדובר בימי עבודה יקרים.
כן כן, אני מנהלת את כל ההיבטים של העסק שלי מצוין ומרוויחה כמעט כפול מכל עורכת אחרת (שזה ממש לא הרבה, תודה על ההתעניינות). ואף על פי כן אני לא מצליחה לממש את זכותי היסודית לחופש בימי חג רשמיים. וגם בימי מחלה אגב, כי עם פתק מהרופא לא הולכים למכולת, לא עצמאים לפחות. אני בת 33, מרוויחה היטב, ואין לי, וגם לא תהיה לי בשנים הקרובות, שום פנסיה. כמו כל מעמד הביניים בעשור האחרון, גם אני חיה מהיד לפה, נאבקת על המאזן שלי ולא חוסכת שקל. לא בחיסכון קצר מועד ולא בחיסכון לעתיד המדומיין שלי. אלא שכעצמאית מוטל עליי נטל נוסף שאני פשוט לא מצליחה להתמודד איתו: אין לי שום יום חופשה, וכשאני חולה יש לי נקיפות מצפון שאני לא עובדת בתפוקה גבוהה מספיק, ואין לי שום רשת ביטחון לעת זקנה או לעת מצוקה שיכולה להרגיע אותי שלפחות בעתיד יהיה טוב. ועל זה יצאתי למאבק עם רינת שניידובר (33, מתרגמת ספרותית מספרדית), גם היא עצמאית, גם היא נתונה בתסכול גדול, ובכעס.
עצמאים משלמים 16.5 אחוז מהכנסתם מדי חודש לביטוח לאומי. שכיר, בתמורה לאותו הסכום (שחלק ממנו משלם המעסיק ולא העובד עצמו), מקבל בין היתר דמי אבטלה, דמי לידה, החזר על שירות במילואים, קצבה במקרה שיחלה במחלה ממושכת ועוד. לעצמאי אין דמי אבטלה. אף פעם. גם אם ניהל עסק במשך עשר שנים, העסיק בו עובדים, שילם מס וביטוח לאומי כדת וכדין מדי חודש בחודשו – הוא לא יקבל ולו שקל אחד אם ייאלץ לסגור את העסק, ולא יהיה לו אפילו יום אחד של חסד לחפש בו עבודה חדשה. נשים עצמאיות נדרשות להחזיר חלק מדמי הלידה שלהן בגלל חישוב מעוות של הביטוח הלאומי (שמתחשב רק בשנה שבה העצמאית ילדה, ולא עבדה כמה חודשים מתוכה). ונמצאו כבר העצמאיות שסיפרו לנו שבעקבות הלידה, ואחרי החישוב המעוות, הן נמצאו חייבות לביטוח הלאומי. מילואימניקים מקבלים החזר על השכר האבוד שלהם, אבל איש אינו מוכן להקשיב להם כשהם מספרים שחודש של היעדרות מהעסק הוא לא רק שכר, הוא גם הפסד של לקוחות וספקים ועבודה עתידית, ולפעמים חודש אחד במילואים פירושו חודשים ארוכים של שיקום והכנסות אפסיות.
הלנת שכר היא אחת מעברות העבודה החמורות ביותר, יסוד היסודות של העסקה הוגנת, ולפיכך נתונה לפיקוח הדוק של המדינה. אבל רק הלנת שכר של שכירים, כי שכר של עצמאים המדינה בעצמה מלינה. וכדי שדברים יהיו פשוטים יותר המציאו לזה גם שם חצי-בירוקרטי שמסתיר את ההִתחזרות: "שוטף-פלוס". וכך אדם שנתן שירות לעילא ולעילא, עמד בזמנים והפיק תוצר מעולה, יקבל את שכרו רק אחרי ארבעה, חמישה חודשים. למה לא אם אפשר. מדובר במנהג ישראלי אקסקלוסיבי, שיהיה ברור. זה לא קורה בשום מקום אחר בעולם בהיקפים כאלה ובמשכי זמן כאלה. ורק כאן המדינה שותפה מלאה למנהג המחפיר, ואפילו משרדי ממשלה, שעליהם כבר נאסר לעשות כן, ממשיכים ומלינים שכר של עצמאים.
אבל את המס והמע"מ היא דורשת מיד. עבדת? כדי שיתחילו לספור לך את השוטף-פלוס אתה חייב להוציא חשבונית. הוצאת חשבונית? שלם עליה – מיד – מס ומע"מ. פער הזמנים הבלתי נסגר ובלתי נסבל הזה הוא צרה צרורה שגורמת לעצמאים לקחת הלוואות רק כדי לשלם מס ומע"מ על הכנסות שהם עוד לא קיבלו.
שכבה שנפגעת במיוחד מהיעדר פיקוח על תנאי העסקה של עצמאים היא קבוצת הפרילנסרים, שהם אמנם עצמאים אבל יש להם מעסיק עיקרי יחיד. הם עובדים כמו שכירים בדיוק מבחינת תנאי העבודה (שעות, התנהלות, מחויבות למעסיק), אך כמו יתר העצמאים אינם זכאים לזכויות הנובעות מיחסי עובד-מעביד, כמו נסיעות, שעות נוספות, ימי חופשה ומחלה, דמי אבטלה ועוד. כבר הוגשה הצעת חוק בנושא, המבוססת על המודל הספרדי, אך ועדות הממשלה מכשילות אותה למרבה התמיהה.
אז זהו. לכן אני לא יכולה לממש זכויות יסוד כמו ימי מחלה וחופשה. לא כי זה המחיר מחויב המציאות של עסק עצמאי ולא כי אני לא מנהלת טובה. פשוט מאוד: אם מלינים שכר של עצמאי אבל דורשים ממנו את המס כמו שעון, ולא משלמים לו דמי לידה או מילואים, והוא צריך לחסוך בעצמו ליום סגריר בנוסף לתשלום של 16.5 אחוז לביטוח שלא מוכן לבטח אותו, ואין שכר על שעות נוספות ונסיעות אפילו כשהוא עובד מול מעסיק, ועוד לא דיברנו על בירוקרטיה שגורמת לו לבקש את נפשו למות במקום לסייע לו להתפתח, אז בסופו של יום אין לו מרחב נשימה אפילו ליומיים של ראש השנה.
על מטה המאבק לזכויות סוציאליות של עצמאים ופרילנסרים
ב-5 ביולי 2011, כשבוע לפני שנפתחה מחאת הצדק החברתי, נפתח המאבק הציבורי לזכויות סוציאליות של עצמאים ופרילנסרים. בתוך ימים אחדים הצטרפו לעמוד הפייסבוק של המאבק אלפי עצמאים, והמספרים ממשיכים לעלות בהתמדה. התומכים גם חותמים על עצומה, מקבלים עדכונים שוטפים על התקדמות המאבק ונוטלים חלק פעיל בכל שלב לפי הצורך.
מטרת המאבק לשנות את היחס הבסיסי של רשויות המס והרווחה בישראל כלפי עצמאים ופרילנסרים, וכתוצאה מכך להביא להכרה בזכויות סוציאליות יסודיות ולהגנה חוקית על תנאי העסקה ושכר של עצמאים.
המאבק מנוהל בהתנדבות על ידי שתי היזמות ומקוּדם על ידי צוותי עבודה שעובדים גם הם בהתנדבות בתחומי יחסי ציבור, פרסום, הפצה ברשת ופעולות שטח. המאבק כולל הפצת סרטונים, הופעות בתקשורת הכתובה והאלקטרונית, פעילות ברשתות חברתיות, קידום חקיקה ולובי (בשיתוף פעולה עם ארגון להב) נוכחות במאהלים ובהפגנות ברחבי הארץ ועוד. גם אתר אינטרנט נמצא כרגע בהקמה.
רוצים לתת יד? קראו כאן איך
כנרת יפרח
ולווט אנדרגראונד 
כתבה מדוייקת ואני תומך בכל מילה ומאבק העצמאיים, מזדהה לגמרי עם הרגשתך בעניין החגים וימי המחלה, שאין כאלה כעצמאי. ועוד סיפור קטן אני עוסק בטיפול נפשי, ומופנים אלי מטופלים מטעם משרד הבטחון (לא מדבר על זה ששנים התשלום לשעת טיפול נותר על כנו כאילו תקציב הבטחון לא עלה כבר שנים). לפתע "ככה סתם" לפני שנתיים משרד הבטחון החליט לשלם שוטף +30(ולא תמיד עומד בזה), למה? לא ברור… אלא מהסיבות שכתבת למעלה. מביוון שמדובר בקבוצה של מטפליםפ עצמאיים מפוזרים על פני כל הארץ, ובעיקר בגלל שמדובר בנכי צה"ל כך שאנו סופגים הכל רק כדי שמשרד הבטחון יאשר להם את הטיפול שכל כך נחוץ להם. וסיפור נוסף על מכבי שרותי בריאות שמשלם גם הוא באותו אופן לא צודק! נפגש היום במחאה הגדולה ונמחה גם על זה!!!!
אהבתיאהבתי
זוית אחרת:
יש משהו עצוב באיך אנשים (הפרילנאסרים דוגמת הכותבת) מייבאים את תרבות העבדות של השכירים (קנה את כל זמני תמורת x כסף ואני שלך 100% מהזמן) גם למעמדם הפרילנסרי.
כל המהות של פרילאנס – הוא להיות פרי אייג'נט, לא לעבוד במקום אחד, לנצל את הזמן, לעבוד על פרוייקטים קצרי טווח, ארוכי טווח, לעסוק במגוון של תחומים הנושקים לתחום עיסוקך וכו'.
למשל – ולווט כעורכת ברייטינג (x כסף לחודש ואסור לך לעשות כלום חוץ מלהיות עורכת ברייטינג), לעומת ולווט בעלת בלוג עצמאי, מרצה, מתראיינת וכו' – שיכולה גם בזמנה הפנוי לפתח דברים שיקרו עוד שנה/שנתיים/עשר, שלא לדבר על יכולתה למכור פרסומות ב"עיתון" שהוא שלה.
כשעולים על מסלול כזה – של אני עושה הכל והרבה ועבור מספר לקוחות כי אני פרילאנס, עניין השוטף פלוס נהיה (מיד כשמסתיים ה"שוטף" הראשון) סוג של עניין טכני, כי השוטפים מתחילים לרדוף זה את זה ולמעשה יש בזה אפילו משהו מרגיע – כי יש כסף שמחכה לך גם עוד חודש וחודשיים (נשמע מזוכיסטי, אבל זו המציאות הפסיכולוגית של שוטף פלוס. כדאי לזכור שגם הלקוחות משלמים ככה, כי הלקוחות שלהם משלמים להם שוטף פלוס).
והערה אחרונה למי שעוד לא יודע:
למי שמרוויח מעל 400,000 ש"ח בשנה (פלוס מינוס) מומלץ לפתוח חברה, ולשלם לעצמו משכורת כשכיר + דיבידנדים. יוצא (טיפה) פחות מיסים בסוף הדרך.
שבת שלום.
אהבתיאהבתי
אולי כי יותר מדי מקומות עבודה סבורים שמצאו את פתרון הקסם, ומעסיקים פרילנסרים בתנאי-עבודה של שכירים, אך ללא תנאים סוציאליים? היינו, תבוא יום-יום, תתן שעות כמו שכיר, רק לא נשלם לך לא שעות נוספות, לא ימי חופש, לא תקבל שי לחג ולא השתתפות בארוחות, ותגיש חשבונית.
באחד המקומות שעבדתי בהם, אפילו עשו לי "שיחת הערכת עובד", כמו לשכירים.
ויש גם את אלה שמחתימים על חוזה שאוסר עליך לעבוד עם אחרים, או עם מתחרים, במשך תקופה מסויימת *לאחר* תום עבודתך איתם. ואלה לא בהכרח חברות הייטק עם סודות מקצועיים.
גם עיתונים עובדים ככה.
אהבתיאהבתי
הפוסט הזה גרם לי לפתח מחשבה שמתרוצצת בראשי מאז תחילת המחאה.
ביטוח לאומי.
אף אחד לא מדבר על זה.
מדובר במוסד שהתקציב השנתי שלו גדול משל משרד הבטחון. יש פה עוגה ענקית שאף אחד לא אומר, רגע, בואו נבדוק, אולי אפשר לחלק את העוגה הזאת אחרת. כבר יש לנו במדינה מס "חברתי", אולי אנחנו לא מנצלים אותו נכון?
כמה נתונים למשל:
א. הידעתם שהחמישון העליון (כלומר עשירונים 9-10) מקבל 18.8% מהשילומים שמוציא הבטח"ל (נתעלם רגע מזה שהוא משלם כ-60% מסך התקבולים של המוסד מהציבור) ואילו החמישון התחתון רק 14%? למעשה, כל החמישונים מקבלים פחות או יותר את אותו סדר גודל של סכום (14-19%), פרט לחמישון השני, שמקבל כמעט כפול מכולם (30.8%). אולי כדאי לבדוק איך נוצר העיוות הזה? [עמ' 40].
ב. האם ידעתם שעבור אימהות+ילדים (למעלה מ-11 מיליארד ש"ח בשנה!) אנחנו מוציאים יותר ממה שמוציאים עבור נכים, ופי שלושה יותר מאשר עבור סיעוד? אני הייתי מעדיף שהמס החברתי שאני משלם יילך לטובת אנשים שלא שפר עליהם גורלם, ולא לאנשים שהחליטו שהם יביאו עשרה ילדים ושאני אממן זאת עבורם (שלא לדבר על זה שהם וילדיהם, על מגזריהם השונים, לא ממש משתתפים במשחק המיסים שלנו. כלומר, משתתפים, אבל מהצד הלא נכון). [עמ' 32].
ג. הידעתם שמדי שנה הבטח"ל מסיים עם תקציב עודף של 5-10 מיליארד ש"ח? מה הוא עושה עם העודף הזה? מחזיר למדינה וזה מכסה את החוב הלאומי? לא. מה שקורה זה שהמדינה קונה ממנו את העודף באמצעות אג"ח הנושא ריבית גבוהה מאג"ח מדינה רגיל (כלומר, קונה ביוקר), וכך כל שנה לתקציב הבטח"ל מתווספים כמה מיליארדים מריבית גבוהה שהוא גובה מהמדינה, איתם הוא שוב קונה אג"ח, וחוזר חלילה. מה המטרה של המשחק הזה? שיהיה לבטח"ל גב פיננסי איתן? למה הוא צריך את זה כשיש לו מדינה שלמה מאחוריו? אולי כאמצעי חירום מוגבל לכמה שנים (עד שיפתחו את שדות הגז שיגדילו משמעותית את הכנסות המדינה) יוחלט שאין יותר עודפים בבטח"ל? והרי לכם כ-10 מיליארד ש"ח לטובת "צדק חברתי" מבלי להעלות מיסים ומבלי שקיצצנו אפילו לא כדור 5.56 מ"מ אחד מתקציב הביטחון. [עמ' 34].
אהבתיאהבתי
אבל המאבקים הנוכחיים הם דווקא לטובת העשירונים העליונים, כמו לדוגמה כנרת יפרח שמרוויחה הרבה מעל השכר הממוצע במשק.
אהבתיאהבתי
כן על האבסורד שבקריאות "צדק חברתי" מצד העשירונים העליונים כבר כתבתי מזמן.
אהבתיאהבתי
המוסד לביטוח לאומי טוען שהוא בגרעון אקטוארי. מכאן הדרישה להעלאת גיל הפרישה לנשים.
אהבתיאהבתי
אני לא כלכלן.
לפי מה שאני רואה בדו"חות של 2008-2009, בשנים האחרונות הם מסיימים כל שנה עם עודף שוטף של 5-10 מיליארד ש"ח (לאחר שמשקללים הכנסות מריבית).
יכול להיות שזה לא סותר תחזיות אקטואריות קודרות לעשרות שנים קדימה, אבל זה לא רלוונטי. עוד כמה שנים יהיו שדות גז, וכל העוגה תגדל. אפשר לנצל עודפים קיימים למטרות נוכחיות.
אהבתיאהבתי
האוצר השתלט כבר מזמן על עודפי הכספים שקיימים בביטוח הלאומי. הם מזמן קיימים רק על הנייר ובמקום הכסף יש לבט"ל פתקית (I owe you) חתומה ע"י האוצר שכתוב בה שאנחנו חייבים לכם כך וכך. זוהי אחת הקופות הסודיות של האוצר למטרום שונות ומשונות. הערכות שונות מעמידות את הסכום בלמעלה מ-110 מיליארד ש'.
סיפורי הגרעון האקטוארי קיימים כבר שנים רבות. בתקופות רעות ובתקופות יותר רעות לא שינו את הסיפורים. דחפו לביטוח לאומי רפרנט מהאוצר (בד"כ אחד מנערי האוצר עם אמביציות פוליטיות) והוא שומר על ה'אוצר' תרתי משמע.
מינוי של מנכ"ל/ית חדש/ה לביטוח הלאומי מותנה תמיד בהסכמה לדרך הפעולה הזאת וברוב המקרים המינוי עוד מגדיל ראש וביתר שאת מקדם את צרכי האוצר ולא את צרכי הביטוח הלאומי – קרי מבוטחיו.
למשל, המנכ"לית הנוכחית, הגב' דומיניסיני (דו-מיני מסין?) מונתה ע"י אוולמרט באישור הירשזון (או ההיפך או האמת ע"י אולמרט בלבד) לאחר שנבחרה ב'פינצטה' ע"י אולמרט. המינוי הבא יהיה כנראה עוד יותר גרוע. אפשר לשכוח – אלא אם תהיה מהפיכה מחשבתית, ולא תהיה – ממינוי של בעל מקצוע בעתיד כפי שקרה לעיתים בעבר. פשוט שמים שומר/ת סף וכמובן באופן אוטומטי אותו שומר(ת) סף נוטל חלק בכל הוועדות הממשלתיות והאחרות הקשורות ברווחה כדי לשמור על הגחלת ולמנוע זליגה גדולה מדי של ה'אוצר' לידי המבוטחים. הם מבינים רק כוח וכשלעיתים מצליחים להוציא מהם פרוטות זה תמיד אחרי מאבקים קשים וארוכים שגם את תוצאותיהם מנסים להציג כהצלחה של הבט"ל כנגד משרד האוצר.
אהבתיאהבתי
אני לא לגמרי יודע איך הגעת לעודף. אם ננכה מהחישוב עניינים בהם הבט"ל הוא רק קבלן העברת תשלומים (בריאות, עובדי מדינה, וכו') התקבולים ממבוטחים הם רק 28 מיליארד וההוצאות השוטפות לדמי ביטוח 43 מיליארד. כלומר, יש כאן גרעון שוטף של 15 מיליארד (כשליש מההוצאות) שממומן מתשלומי מסים.
עסקי הריבית לא ממש רלוונטיים לכאן כי הם, בפועל, רק דרך של המדינה לגלגל את החוב שלה (כלומר, לקבל קונה מובטח לאג"ח).
אהבתיאהבתי
העודף מופיע בדו"ח.
אתה צודק, האוצר תורם לתקבולים של הבטח"ל. אפילו בגדול.
אני לא חושב שלמדינת ישראל קשה למכור אג"ח כיום.
מה הרעיון שהאוצר נותן 5 מיליארד יותר מדי לבטח"ל, ואז לווה אותו בחזרה בריבית?
תאזן את התקציב של הבטח"ל כך שלא יהיה בעודף, ואז יתפנה לך כסף, ולו רק מהחיסכון בריבית. במחשבה שנייה זה משק סגור. שני הכיסים שייכים לאותו האדם, והוא רק מעביר כסף מכיס לכיס (הריבית רק יוצרת חוסר איזון בין הכיסים). קשה לי לחשוב על זה. כשאני רואה עודף, אני שואל איפה הוא מצטבר או לטובת מה משתמשים בו.
גם אם אני טועה בענייני העודף, כדאי שהשיח הציבורי יתרחב גם לנושא הבטח"ל. יש כבר מערכת צדק חברתי, אולי אפשר לשפר אותה ע"י שינוי סדרי עדיפויות. (ואני בכוונה נמנע מלהשתמש במילים גסות כמו ויסקונסין).
אהבתיאהבתי
בהמשך לתגובת דורון – עוד מתחילת עבודתי כעצמאית אני מוציאה חשבון עסקה ורק כשמקבלת את התשלום הרלבנטי מעבירה ללקוחות חשבונית מס/קבלה. זו שיטת עבודה שפוטרת מהצרה הצרורה של דיווח לרשויות המס וחיוב בתשלום מע"מ ומ"ה לפני קבלת התשלום מהלקוחות.
* * *
מוסר התשלומים בישראל הוא מהגרועים שנתקלתי בהם (עבדתי גם בחו"ל, וראו איזה פלא, לא שוטף+ ולא נעליים. תשלום חודשי מתוקתק).
וזו הבעיה העיקרית, לטעמי, בעבודה כעצמאית. אי אפשר לסמוך על תשלום תמורה קבוע (למרות שהעבודה מול הלקוחות מתמשכת לאורך זמן).
וזה לא משנה מה כותבים בחוזה.
כי בישראל, למילה הכתובה אין הרבה ערך.
גם אם הסכמנו על תשלום בחודש העוקב לביצוע השירות, עד ה-15 לחודש, אז הסכמנו.
"מה תעשי, תתבעי אותי?" אמר לי אחד הלקוחות אחרי שחזרתי ונדנדתי לו על "הלנת תמורה" של למעלה מחודשיים מהמועד המוסכם לתשלום. חשבתי לתבוע, אבל בישראל תביעה מסוג זה מסורבלת, עולה כסף, ובוודאי תמנע ממני עבודה מול כמה וכמה מקומות פוטנציאליים בתחום שבו כולם מכירים את כולם.
* * *
ד.א. – הדשא אצל העובדים לא ירוק יותר: כמי שעסקה בתחום, יש מעסיקים שלא מכבדים את חוק הגנת השכר ומלינים את שכרם של עובדים או לא משלמים להם. אין אכיפה רצינית בנושא של משרד התמ"ת (וגם אם כן, ההליכים הם הליכים פליליים מול המעסיק, דבר שלא משרת את העובד הספציפי). על העובד (או העובדת – לצערי אין אפליה בנושא זה) להטריח עצמו להגיש תביעה בבית הדין לעבודה ולחכות עד שטחנות הצדק יעבדו לאט לאט (במיוחד אם הוא באזור המרכז). וגם אם תתקבל תביעתו, מעטים המקרים בהם בתי הדין לעבודה פוסקים פיצויי הלנה (ריבית דריבית) על הסכום הנומינלי שתבע העובד. לפעמים אפילו לא הצמדה וריבית. גם בהקשר הזה יש הרבה מה לשפר.
אהבתיאהבתי
אולי צריך להשית קנסות כבדים על מאחרי התשלום, מה שנקרא "פיצויים לדוגמה". איך אמרה התורה? "ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש".
אהבתיאהבתי
מהתבוננות מהצד על תחום דיני העבודה, הרי שהפתרון הוא לא להשית עוד קנסות ופיצויים לדוגמא.
עומדים לרשות משרד התמ"ת ובתי הדין לעבודה סנקציות מעולות כנגד המאחרים בתשלום שכר עבודה.
הפתרון הוא א-כ-י-פ-ה.
ברגע שתהיה אכיפה רצינית של חקיקת המגן, ובראש ובראשונה חוק הגנת השכר, לרבות האפשרויות לפתוח בהליכים פליליים שבו ולפסוק פיצויי הלנה משמעותיים כנגד מעסיקים שלא משלמים שכר במועד (סתם כי לא מתחשק להם או כי להם זה לא יקרה), ילכו ויפחתו הזלזול והיעדר הציות לחוק.
אבל אנחנו קצת סוטים מהנושא – שהוא נותני שירותים עצמאים.
אהבתיאהבתי
כעצמאי מזה שנים רבות, אני מסכים מאד עם הגדרת השערוריה בעניין "שוטף פלוס". מוסר תשלומים מדורדר וחצוף כזה אין אפילו במקסיקו. והמכעיס מכל הוא, שמי שעושה את זה הם בעיקר הגופים הגדולים, אלה שיכולים, אלה שלא היה משפיע עליהם כהוא-זה לשלם בזמן.
שימי לב שהממשלה, ברובה, כבר הפסיקה עם המנהג המגונה הזה, ומשלמת שוטף+15 בכל מקרה שמדובר בנותן שירות עצמאי (לא חברה) שהשירות הוא כמו-משכורתו. 15 יום לאחר הגשת חשבון – יש תשלום.
הערה אחת חשובה מאד בעניין תשלום המע"מ במצב כזה: לפני שלושה חודשים, הכנסת העבירה חוק מצויין, שנכנס לתוקף רטרואקטיבית(!!) מתחילת השנה. בגדול, השינוי בחוק אומר שנותן שירותים, שמחזורו לא עולה על 15 מיליון שקלים בשנה, יכול לדווח למע"מ על בסיס מזומן – כלומר, כאשר הוא נפגש עם הכסף, ולא לפני כן. המשמעות היא הוצאת "חשבון עסקה", וכאשר נכנס התשלום, מוציאים חשבונית+קבלה. זה מקל מאד, ומוריד מהשולחן את עניין תשלום מע"מ על עסקה שלא שולמה עדיין.
(יש לקוחות שעדיין לא הפנימו את זה, ומתנגדים לקבל חשבון עסקה, אבל החל מיוני השנה, הם חייבים!).
רוב הנקודות האחרות שהועלו, כמו שאמר כבר אורי למעלה, הן מיש-מש של עובדות לא מדוייקות ו/או אי הבנה של ההשלכות של הדברים שאת מבקשת.
אהבתיאהבתי
הממשלה הפסיקה? ווואלה? לאבא שלי משלמים בשוטף +365.
אהבתיאהבתי
הסיבה העקרית שזה המצב היא שהמדינה לא רוצה לעודד אנשים להיות עצמאיים. היא מעדיפה 2 יישויות: שכירים וחברות. למרות שהעצמאים הם חלק מאד נכבד בשוק העבודה, למדינה יש אינטרס שתהיה פה יציבות מבחינת עבודה. מבחינתה מי שהההכנסות שלו לא מצדיקות פתיחת חברה עדיף שיהיה שכיר. לא סתם מס החברות הוא נמוך וחברות לא משלמות ביטוח לאומי. עצמאי שמגיע להכנסות של מעל 40 אלף שקל בחודש, משתלם לו לפתוח חברה ולהוציא לעצמו תלוש משכורת מסודר. נכון שבתור בעל שליטה בחברה יערימו עליו קצת יותר קשיים שירצה לממש את זכויותיו אך עדיין מצבו עדיף בהרבה מעצמאים עוסקים מורשים או פטורים. המידנה מעדיפה שאת הכסף יעדיף בעל השליטה להשאיר בחברה ולא למשוך כמשכורת וכך לגרום לחברה לגדול ולהתפתח.
דרך אגב, לעצמאים יש יתרון שאין לשכירים. הוצאות עסק שיכולות להגיע למאות ואף אלפי שקלים בחודש ואני מדבר על הוצאות שבמילא מתרחשות (דלק,טיפולים לאוטו,קניות מסוימות לבית וכו) וקיזוז מע"מ בקניית מוצרים רבים. זה יתרון שאין לשכירים בשוק.
אהבתיאהבתי
כאן, לעיל הרקע האמיתי לפרשת מרגלית צנעני. דומראני פותר
מהר ופשוט המון מהבעיות שעלו כאן. נראה סביר שבנקודה
כלכלית מסויימת הרווח הצפוי מאי תשלום מס הכנסה ומע"מ,
איסוף חובות אבודים, חסכון בזמן, ריבית וכ"ו מאוד משכנע.
ברור שכך הדבר לגבי עצמאיים שמרווחים היטב וכפי
שאנחנו שומעים וקוראים יש להם שיטות לקצר בהמון
את ה 60 + ו 90+.
הנה גם מתפחת בצד מחאת המיליון תנועת מחאה משנית
הנותנת הצדקה מוסרית חברתית לנהוג כך. היום יום שישי
וגם מר חנוך דאום בטור שלו מצטרף לחגיגת, עם או בלי גת, של
מצדיקי גב' צנעני מהכל בכל ומכל כל.
אהבתיאהבתי
כואב הלב, בואו בהמוניכם להפגנה מחר כדי שכל הקולות האלה יישמעו וכדי שנפסיק להתעסק עם העוזרות של שרה נתניהו ועם הטירוף הימני הקיצוני של הליבסקינדים ונתחיל לדרוש לעצמנו חיים הוגנים
אהבתיאהבתי
מ"ב, את כל כך צודקת. חותמת על כל מילה (כמתרגמת עצמאית). ורק אוסיף שאני עוסקת בתחום כבר כעשרים שנה. אם הייתי שכירה במשך כל אותן שנים מצבי היה טוב לאין שיעור מבחינת זכויות סוציאליות והטבות אחרות. ולשאלה המתבקשת, אז למה אני לא עובדת כשכירה – פשוט אין דבר כזה מתרגם ספרות שכיר, וברור גם למה, לא? למה להעסיק מישהו כשכיר ולשלם לו הרבה יותר אם אפשר להעסיק אותו כעצמאי ולשלם לו הרבה פחות ללא כל התחייבות.
אהבתיאהבתי
אני עורכת עצמאית כבר כמה שנים, עובדת הרבה (ומהר, שזה פלוס גדול בתחום שלי, אחרת לא הייתי מרוויחה כלום, שהרי כמוני – כידוע – יש אלפים) ויחסית לעורכים אחרים שׂכרי לא לגמרי נורא (שזה עדיין, לתהייתו של הלל כאן, מעט מאוד ובקושי מדגדג את משכורת המינימום, כך שקצת קשה "לחסוך מזה" לימי הפנסיה (איזו פנסיה?…). כל זה כשאני עובדת כ-7-6 ימים בשבוע, לפחות 10-9 שעות עבודה ביום – תכופות זה יוצא הרבה יותר ומלווה בדלקות עיניים פה ושם – עם הפסקות יזומות קצרות כדי לראות קצת את בני המשפחה מדי פעם ולדאוג לצורכי קיום בסיסיים כמו אוכל; מקלחת; תשומת לב לילדים ולאישי וכיו"ב זוטות…). וכמו שכתבה כאן כנרת בכישרון רב, ללא ימי מחלה, חופשות, שמחות משפחתיות שמחייבות התארגנות ושעות פנויות, וכדומה.
למה "בחרנו להיות עצמאיות" – חלק מהמגיבים שואלים פה בהיתממות – כי קשה מאוד למצוא עבודה בעלת תוכן בימינו, בעיקר אם עברת את גיל 40, שבישראל משום מה אנשים ממש בשוק שאת עוד מרהיבה עוז לחפש עבודה בגיל מופלג כזה, או ששינייך עדיין בפיך ואינך מגיעה עם הליכון לראיונות העבודה. זה למה.
אין שום סיבה בעולם שאשלם את כל המסים שלי בזמן, שאוציא חשבונית על כל סכום, זעיר ככל שיהיה (ישרה שכמותי, בניגוד לראשי ממשלות ושרים רבים כל כך), ושאקבל את כמה אלפי השקלים שלי (לא יותר) 5-4 חודשים אחרי שסיפקתי את העבודה לשביעות רצונם המלאה של מעסיקיי, אגב.
מדברים על "שוטף + 90" – שזה מקובל מאוד אצל מו"לים כיום וזה דבר איום בפני עצמו – ואז מחזיקים את הצ'ק על שולחנות המנכ"לים "לחתימה" עוד שבוע-שבועיים (ולא עוזרים כל התחנונים שלך בטלפון לרכזות המערכת), ואח"כ עוברים עוד כמה ימים עד שזה יוצא בדואר ומגיע אלי, והנה שכרי משולם כ-5.5 חודשים לאחר שעבדתי על ספר מסוים.
האם מישהו מהמגיבים כאן (כמו הלל למשל) היה שמח לעבוד כך? האם מישהו יכול לפרנס כך שניים-שלושה ילדים (ואני כבר לא מדברת על משפחות גדולות יותר), או אפילו רק את עצמו? כן? במחירי השכירויות כיום ובמחיר הממוצע שעולה עגלת קניות בסופר, שלא לדבר על חשבונות החשמל והמים והארנונה? (על מכונית כבר ויתרנו מזמן).
אז הגיע הזמן להוריד את תקרת המס, משמעותית, כדי שיהיה הבדל תהומי וברור בין "עוסק מורשה זעיר-זערור" לבין "עוסק מורשה אמיד ומאושר" (כמו בעלי רשתות בגדים/סופרים ודומיהם, שמרוויחים פי ארבע מאות ממני למשל).
עכשיו זה ברור יותר?
אהבתיאהבתי
אתחיל רגע בחישוב קטן. את אומרת שאת עובדת לפחות שישה ימים בשבוע, כעשר שעות ביום. זה נותן לי 240 שעות בחודש. אם נניח, בהערכת חסר, שאת לוקחת 50 ש"ח לשעה (ואני מניח שאת לוקח יותר), זה מסתכם ב-12,000 ש"ח בחודש. סורי, אני לא מצליח לראות איך זה "מעט".
שאלת:
מכיון ששאלת אותי, אענה שאני מרוויח פחות משליש מהסכום הזה, ומפרנס משפחה עם אישה ושתי בנות. אני גם לא עובד 10*6 בשבוע (אני סטודנט, אז יש לי עוד דברים לעשות). אגב, למי שעובד מהבית יש פחות מקום בעיניי להתלונן על שכר הדירה הגבוה – הרי הוא יכול לגור בכל מקום שהוא (אלא אם כן יש שיקולים אחרים, כמו מקום העבודה של בן הזוג וכולי).
לגבי העיכוב בתשלומים – אני מסכים שהוא לא בסדר. אבל בסופו של דבר החשבון הוא אותו חשבון. הרי כל חודש את מקבלת את התשלום על העבודה של לפני חודשיים (נגיד), אז מספיק שהיה לך סכום התחלתי סביר, כדי שהדברים לא יציקו יותר מדי.
אני יודע. גם אני מקבל תשלומים לאחר זמן רב. אבל אני גם משלם בכרטיס אשראי ומשלם בפועל רק עוד חודש, לא ככה? כל העולם הכלכלי שלנו בנוי על דחיית תשלומים.
אני לא אומר שלא ראוי שדברים יתוקנו, אבל הבכי והנהי מוציאים אותי מדעתי.
בנוסף, אנשים תמיד מביאים רק צד אחד של המטבע. לעולם הם לא יסבירו את שיקולי הצד השני. עד שלא תביאו את שיקולי הביטוח הלאומי והמדינה ברחל בתך הקטנה, על הבעיות שיש בהתייחסות לעצמאים בתור שכירים וכדומה, תענו על כל הבעיות ותציעו פתרון חלופי, זה לא רציני.
הנה למשל אומרת כנרת, שהביטוח הלאומי "התעקש" על תשלום של 1.1 אחוז ולא נמוך יותר. למה התעקש? כי הפקידים עקשנים, או כי יש סיבה לזה? אני לא יודע, כי מבחינת כנרת, זו סתם התעקשות, והיא לא טורחת להסביר לי את השיקולים שלהם.
זו חלק מהאופנה המחאתית, להתלונן על קשיים, אבל בלי להסביר את התמונה כוללת.
סורי, אני לא בעסק הזה.
אהבתיאהבתי
לא כל עצמאי מרוויח 12 אלף שקל לחודש או לוקח 50 שקל לשעה.
הלוואי. זה שאתה עצמאי לא הופך אותך אוטומאטית לאחד שמרוויח יותר משכיר.
ממש לא.
אהבתיאהבתי
מי שמרוויח מעט גם לא משלם מסים. אם את מרוויחה עד 75 אלף ש"ח בשנה (דהיינו 6200 ש"ח לחודש), את נקראת "עוסק פטור" ולא חייבת במס הכנסה בכלל.
אהבתיאהבתי
"עוסק פטור" מתייחס (כפי שמופיע בקישור שצירפת) לפטור ממע"מ בלבד.
עדיין עליו לשלם, כמו כל העצמאים, מקדמות למס הכנסה וביטוח לאומי.
אהבתיאהבתי
התכוונתי לומר מע"מ ולא מס הכנסה. אבל על עד שישים ומשהו אלף בשנה גם פטורים ממס הכנסה כמדומני.
אהבתיאהבתי
איזה 50 ש"ח לשעה?! איפה אתה חי? בענף המו"לות מקבלים לפי מספר גיליונות הדפוס (או העמודים) שעליהם עבדת, וממש לא מרוויחים לפי שעות (הלוואי…). זה תקף לגבי מתרגמים, עורכים ועורכי לשון. אני ממש לא מקבלת 50 ש"ח לשעה אלא יותר קרוב ל-20 ש"ח (בהערכה גסה) וברור לך שלא השכר הוא שהביאני לעסוק במקצועי, שאהוב עלי מאוד אגב, אך קשה מאוד להתפרנס ממנו. כבר כתבתי שבדרך כלל מתפרנסים ממנו (לפחות אנשים שעובדים מהר והרבה) קרוב לשכר המינימום, כך שאין שום שחר למספרים שחישבת בהינף מקלדת… אילו הייתי מרוויחה 12,000 ש"ח לחודש האמן לי שלא היתה לי שום סיבה להתלונן. גם לי יש נושאי עניין נוספים בחיי, וכאמור גם בעל וילדים, כך שאין לך כל סיבה להתנשא.
אהבתיאהבתי
לפי התעריפים המומלצים, מדובר על 57 ש"ח לעריכה יסודית יחידת תרגום (250 מילה). נניח שאף אחד לא משלם לך לפי התעריפים הללו, אלא חצי מכך. האם באמת לוקח יותר משעה לעשות עריכה יסודית של 500 מילה?
אהבתיאהבתי
אף אחד לא משלם לפי התעריפים שצירפת כאן, זו בדיוק הצרה. תנסה לבקש חצי מהתעריפים המוזכרים כאן, אף אחד לא יחזור אליך… האם אתה מציע שנפסיק לתרגם ספרות יפה, שלא נעשה עריכות והגהות על טקסטים לפני שהם יורדים לדפוס?… הרי זה בלתי אפשרי, נכון?
ולגבי טענותיך על "פטור ממס הכנסה וממע"מ", אינך בעניינים לדאבוני, ואני נעזרת ברו"ח לתחומים אלה באופן קבוע. זו אחת הצרות של ענייני התשלום "שוטף+", עליך לשלם את כל המסים בזמן (ואני משלמת לשני הגורמים שהזכרת, כל חודשיים כמו שעון) אך את הצ'קים אתה מקבל אחרי ארבעה-חמישה חודשים (ולא אחרי חודשיים!).
הצלח בלימודיך, מה אומר לך. אתה עוד צעיר, אולי המהפכה החברתית תסייע לך בעתיד. אמן כן יהי רצון.
אהבתיאהבתי
אני דווקא כן מבקש לפי שעה, ומקבל, 50-60 ש"ח לשעה. אמנם אני עובד מהר יחסית, אז זה שווה להם. ואני גם לא משלם שום מס, מכיון שאני לא עובר את התקרה הנ"ל.
אהבתיאהבתי
אינני יכול ורוצה לעשות את חשבונו הפרטי של כל כותב. אבל עצה אחת אני כן רוצה לתת לכם: חסכו לפנסיה!
כבעל נסיון (אני פנסיונר), אני מודיע לכם ממרום גילי – החיסכון הזה חשוב ביותר. אל תשגו באשליות שתרוויחו בפיס. יום אחד תגיעו למצב שהפנסיה תחזיק אתכם על הרגליים! כל אחד צריך לחסוך לפנסיה ואל תתהדרו בכל מיני תירוצים.
אהבתיאהבתי
המוסד לביטוח לאומי משחק משחק כפול:
מצד אחד הוא חברת ביטוח לכל דבר, ולו היתה חברת ביטוח פרטית מפלה בין 2 מבוטחים המשלמים אותה פרמיה – היה רשיונה נשלל ומנהליה היו יושבים בבית הסוהר.
מצד שני – ההסבר לאי ביטוח העצמאים בביטוח אבטלה הוא הקושי לוודא מתי העצמאי הינו מובטל + אפשרויות רבות לרמאות כאשר האדם הוא מעסיק של עצמו.
יתכבד נא המוסד הבלתי מכובד הזה ויפעיל את מחלקת החקירות שלו (יש כזה דבר במסגרת הביטוח הלאומי) בסקטור העצמאים ולא יסתפק במעקב גלוי וסמוי אחר זכאי גימלאות נכות.
אם וכאשר תימצאנה רמאויות אצל עצמאים – 2-3 כתבי אישום רציניים יהוו תמרור אזהרה עבור כל היתר.
אהבתיאהבתי
אתה ממש מצחיק.
לפי התיאוריה שלך הרי שלא היו צריכים להיות בישראל רוצחים (שכן היו כבר 2-3 כתבי אישום רציניים ואפילו גזרי דין), לא היו צריכים להיות פוליטיקאים מושחתים (שכן היו כבר 2-3 כתבי אישום רציניים ואפילו גזרי דין), לא היו צריכים להיות מעלימי מס (שכן היו כבר 2-3 כתבי אישום רציניים ואפילו גזרי דין), לא היו צריכים להיות גונבי מכוניות/חוטפי תיקים/אנסים/וכו' וכו' (שכן היו כבר 2-3 כתבי אישום רציניים ואפילו גזרי דין) ובטח ובטח לא היו צריכים להיות רמאי ביטוח לאומי (שכן היו כבר 2-3 כתבי אישום רציניים ואפילו גזרי דין).
ברוב המדינות בעולם כללי הביטוח הלאומי די שווים למרות שפה ושם יש, מצד אחד, מעט מדינות עם יותר זכויות וגם יש, מצד שני, המון המון מדינות עם פחות זכויות.
מה שכן, הרעיון שלך של לעקוב אחרי עצמאיים שאולי מרמים/ירמו את הביטוח הלאומי יכול לפתור באחת את כל בעיות התעסוקה במדינה – כולל יבוא עובדים זרים לשם כך.
אהבתיאהבתי
אין לך שום דבר להגיד על אפליית העצמאים בביטוח לאומי?
אהבתיאהבתי
בשנה האחרונה הפכתי להיות עצמאית וגיליתי שהשוטף פלוס שלושים אצל חלק מהחברות הוא גם שוטף פלוס חמישים או שישים. אין לי בעיה שקובעים איתי שוטף פלוס אבל לפחות תשלמו בזמן. נאלצתי לריב ולהרוס קשרים עם מקומות פוטנציאלים לעבודה. מצד שני- אני הרי לא עובדת בחינם נכון?
לצערי יש לי תחושה גם שיותר ויותר מקומות עבודה יעדיפו עצמאים שיעבדו מהבית ולכן המאבק שלכם הוא כל כך חשוב. אישית אני מעדיפה לעבוד מהבית כי אני אוהבת את החופש שזה נותן אבל שונאת לדאוג שאני עובדת לחינם ולריב בסוף כל עבודה.
אהבתיאהבתי
יש לי שאלה אז – למה בחרת להיות פרילנסרית? אין פה שום כוונת תקיפה, פשוט מעניין אותי – כי אחרי שקראתי את מה שאת כתבת לא ברור לי איזה יתרונות מחפים על כל החסרונות שתיארת.
אהבתיאהבתי
היי לונדו,
ראה מה שכתבתי להלל על הגישה של המדינה (ושל אחדים כאן) "בחרת להיות עצמאית – תתמודדי".
אבל חוץ מזה, לי אישית לא הייתה בחירה, כי שכירות במקצוע שלי (עריכה לשונית) מרוויחות 5,000 עד 7,000 ברוטו, ואני לא יכולה לפרנס בזה את עצמי, וודאי שלא משפחה כשתהיה לי. ואם יגידו לי, כמו שאכן אומרים לעתים קרובות מדי, שאני לא חייבת להיות עורכת, אפנה את המעצבנים האלה לקרוא על חשיבותו של חופש העיסוק לאדם ולמשק.
אבל חוץ מזה: יש אזורים בארץ שבהם אנשים חייבים לפתוח עסקים עצמאיים כי אין מרכזי תעסוקה (וכך הם גם מספקים מקומות לעבודה לאחרים בדיוק באזורים שהכי צריכים את זה, אבל אז מה, בעיה שלהם, שיתמודדו).
גם בני 45 פלוס כבר לא יכולים למצוא עבודה כשכירים, ויש גם זירות תעסוקה שלמות, כמו התקשורת, שמסרבות להעסיק שכירים (תחקירנים וצלמים), וגם השירותים הטכניים כמו שרברבות, הדברה, נגרות ועוד.
אז עצמאות היא ממש לא תמיד בחירה. וגם אילו הייתה – זכותי להיות עצמאית ולקבל כל שירות שאני משלמת בעבורו ושהמדינה, המעסיקים והלקוחות יהיו הוגנים והגונים אתי, בדיוק כמו שאני איתם כשאני עורכת להם טקסט.
אהבתיאהבתי
שאלת את עצמך למה שכירות במשרה כמו שלך מרוויחות פחות ממך?
שמא זה כרוך בזכויות הסוציאליות שלהן יש ולך אין?
אהבתיאהבתי
כל המזיק גורע. אני כותב את הדברים כעצמאי מזה כרבע מאה. במילה אחת: חבל. במתווה התביעות יש דברים טובים והוא כמעט טוב מאוד, ולכן גם רע מאוד. וזה למה:
א. ברשימת התביעות מככבות בעיקר תביעות להשוואת התמורה המתקבלת מהביטוח הלאומי, השוואת זכויות פרילנסרים לאלו של שכירים, וכו'. כשמתעסקים עם הממשלה (או הביטוח הלאומי) לכל שבת יש מוצאי שבת. על "ההגנה המלאה" וכלל התשלומים ואבטחת ההכנסה וכו' וכו' יש תמיד גם כבילה מאוד-מאוד מגבילה שתושת, ובדין, על-ידי המדינה. מי שרוצה דמי אבטלה או סיוע או אבטחת הכנסה – מה שהוא יקבל הוא צורך בדיווח מקיף יותר, פיקוח הדוק יותר וכל הדברים שבגללם עצמאים מעדיפים להיות עצמאים ולא שכירים. כדי לקבל הטבות של שכירים, נצטרך לקבל את הביטוח הלאומי ומע"מ כבוסים שלנו. גרוע מזה, סביר מאוד להניח שמכל התביעות תתקבלנה רק מקצתן ובסופו של דבר נמצא את עצמנו חיים בזוגיות לא מאושרת עם חבורת שוד מוחלט בהחלט של הביטוח הלאומי. למה לנו את זה? עדיף היה להסתפק בתביעה הברורה המתבקשת ומעוררת ההזדהות "הפיכת הביטוח הלאומי לביטוח רשות" – זה מה שעצמאים רוצים.
ב. תביעות כמו איסור תשלום במתכונת שוטף+ מהמגזר הציבורי או תנאי שכיר לפרילנסרים – אם אכן תאכפנה – יביאו לפגיעה קשה מאוד בפרילנסרים ובכל עצמאי שעובד עם המגזר הציבורי (ובכלל). תנאים כאלו הם, מנקודת מבטו של המשלם, עליה בגובה התשלום והוא יפצה את עצמו באופן אחר: יפחית הזמנות מפרילנסרים ועצמאים, ינסה להוריד את שכרם, או יגביר את עצמת התכמונים. על הכנסת החוק המ-ז-ע-ז-ע של יחימוביץ' לסיפור כבר אין הרבה מה להגיד. מי שהולך לישון עם חוקים כאלה, שלא יתפלא אם הוא קם בלי עבודה.
ג. המישמש אינו תורם. השילוב של תביעות רציניות וראויות (העלאת תקרת עוסק פטור, ביטול מע"מ מקוון) עם הצעות כלליות ולא ישימות (מתן דמי אבטלה, סיוע בשעת מצוקה) ולעתים אף סותרות גורמת לכך ששום דבר לא יצא מזה. למה לא, בפשטות, לתבוע שלעצמאים תינתן האפשרות לביטוח חלופי לביטוח הלאומי, ושהתשלום למע"מ יהיה במתכונת של תשלום לפי תקבולים ולא לפי תביעת תשלום. אלו שני הסעיפים החשובים ביותר. כל השאר סתם מזיק.
אהבתיאהבתי
אני מסכים לגמרי עם כל נקודותיך פרט לשוטף+. להסכים לשוטף+ זה כמו לתת למישהו הלוואה חינם.
אם נתת למישהו שוטף+שלושה חודשים ואתה צריך לקנות אוכל בסופר היום, אתה צריך לקחת הלוואה לשלושה חודשים ולשלם עליה ריבית. שוטף+ הוא נוהג מחפיר ונצלני ובאותה מידה שלא היינו מסכימים לתת שירותים לאנשים שהיו מורידים לנו אחוזים מהמחיר, כך אין סיבה שנסכים לנוהג שהופך אותנו לבנקים שמחלקים הלוואות חינם וגורם לנו לרדוף אחרי חייבים חודשים אחרי שהיו צריכים לשלם.
הרעיון בחוק מגן הוא שמקבלי שירותים לא יוכלו לכופף עצמאיים בטענות של "אבל ההוא כן נותן שוטף+".
אהבתיאהבתי
ראשית – לבד מסכומים קטנים וחד-פעמיים אין כמעט מצב שאין שוטף+. נאמר, גורם כמו חברת אפל, שבוודאי משלמת מסודר, משלמת למוכרי תוכנות בסוף החודש שאחרי הסכום (אם מגיעים לך ממנה 20,000 שקל על מכירות בחודש פברואר, תקבל את זה ב-1 באפריל) – זה שוטף+45 בפועל.
שנית – השוטף+ הוא חלק מהמחיר – הארכת השוטף זו אחת הדרכים של המשלם להוריד את המחיר – ודרישה לשוטף+30 משמעה הוראה בחוק להעלות את מחיר העבודה. במקרה כזה, כמו במקרה שיפור תנאי הפרילנסרים, המשמעות הכלכלית היא הקטנת מספר הפרילנסרים המועסקים או הורדת המחיר ישירות.
אהבתיאהבתי
א. ראה תשובותיי לחלק מדבריך בתגובה שכתבתי למעלה להלל.
ב. לגבי העובדה שזה רק יקשה על חיינו, זה נכון אם היחס של המדינה יישאר כפי שהוא: לעצמאים אין שום זכויות ושיתמודדו. אבל בדיוק על זה אנחנו נלחמים. אנחנו לא רוצים רק את שבע התביעות שלנו, אלא בראש ובראשונה תעסוקה הוגנת של המדינה ושל המעסיקים. ובעצם גם על זה כבר כתבתי להלל, ואכתוב עוד למגיב שכתב לי שלהיות פרילנסרית זה בחירה שלי.
אהבתיאהבתי
אני לא בטוח שכמה מהעיתונאים הבינו וחוזרים ומדברים על זכויות ושכר. ברשת האיטרנט מזה כשלוש שנים משלמים ל"כותבים במשקל" כ-5-15$ עבור מאמר של 500-1000 מילה, שמועתק ומשוכפל במאות אתרי "מידע", כפילר לאנשים חסרי מזל שמגיעים לאתרים הללו.
זה העתיד של העיתונות כמו שהיא היום, בכל העולם. גם כאן אצלנו. כל עוד הצורך של הבעלים של כלי התקשורת הללו שהטקסטים ישמשו כפילר או פרומו בין הפרסומות, בניגוד לצורך "לידע את הציבור". זה מה יש.
אהבתיאהבתי
אני לא ממש מבין את כל הסיפור הזה של זכויות סוציאליות. בסופו של דבר, כל הדברים האלה מיתרגמים לכסף. ימי מנוחה, ביטוח, קופת גמל – כל הדברים האלה הם הוצאה של המעסיק, והוא משקלל את כולם בבואו לתת לך את המשכורת. הוא יכול לומר לך: אני יכול להעסיק אותך כשכיר, ואז המשכורת שלך תהיה כך וכך פלוס תנאים סוציאליים, או כפרילנסר, ואז המשכורת שלך תהיה נטו – כמה שאני מוציא מינוס מסים. את כותבת שאת מרוויחה כמעט כפול מכל עורכת אחרת. אז עם המרווח הזה של ה"כמעט כפול", את יכולה לפתוח תוכנית חיסכון, לעשות ביטוח בריאות וביטוח חיים, לנוח באילו ימים שתרצי ומה לא. את לא עושה את זה, וזו זכותך. אבל אני רוצה להבין נכון: את מבקשת שיכריחו אותך להפריש את הכסף הזה?
הרי אם כל הזכויות האלה יקובעו בחוק, סביר שגם המשכורות תרדנה בהתאם. בסופו של דבר גם למעסיקים יש מרווח מצומצם של רווח והוצאות, והם לא יספגו את הדברים על גבם.
אני רואה את המאבק הזה כבר זמן רב, ואני פשוט לא מצליח להזדהות אתו.
אשמח להסברים שיאירו את אזניי.
(*הכותב הוא פרילנסר)
אהבתיאהבתי
מה לגבי ביטוח לאומי?
למה עצמאיים לא זכאים לכל התנאים להם זכאים שכירים?
אהבתיאהבתי
אני באמת לא מבין בדברים האלה, אבל גם מכל האמור לעיל אני לא מצליח להבין.
עצמאי הוא ספק שירות. כמו מוכר במכולת. האם מוכר במכולת יבקש מהלקוחות שלו זכויות סוציאליות? ואם אני ספק שיש לי לקוח עיקרי אחד, האם אתלונן על זה שהוא לא נותן לי ימי מחלה?
מה הסיפור? אני מספק שירות, משלמים לי עליו, זהו. סוף הסיפור.
אהבתיאהבתי
אני מסכים איתך לגבי הניתוח הכלכלי (אין הבדל עקרוני בין "זכויות" לבין תוספת כסף שמפצה על היעדרן).
אבל אני לא מסכים על הנושא של ביטוח לאומי.
ביטוח לאומי לא קשור ללקוחות של בעל המכולת.
זה אך ורק בינו לבין המדינה.
אם בעל המכולת משלם ביטוח לאומי כמו שכיר (כפי שטוענת הכותבת, לא בדקתי), אין סיבה שהוא יקבל "פוליסת ביטוח" פחותה. (אני כותב במרכאות כי ביטוח לאומי זה לא באמת ביטוח, זה מס סוציאלי).
אהבתיאהבתי
זו בדיוק הנקודה שלי. ביטוח לאומי הוא לא באמת ביטוח, הוא פשוט סוג של מס, זה הכול. מכל מקום מי משלם הכי הרבה ביטוח לאומי? דווקא אלה שאינם עובדים, כלומר אלה שכל אגורה חשובה להם.
ההיגיון מאחורי זה מובן – לעודד תעסוקה – אבל כל זה לא קשור לשם המטעה "ביטוח".
אהבתיאהבתי
לא יודע איזה חישוב עשית, אבל לא משנה.
עדיין, לא סביר ששני אנשים משלמים את אותו השיעור ולא מקבלים בתמורה תנאים דומים.
אם זה בלתי אפשרי לתת לעצמאים תנאים דומים, או שיורידו להם את שיעור הביטוח, או שיהפכו אותו לרשות.
אהבתיאהבתי
הלל, אתה טועה. מי שמרוויח פחות משלם פחות (ביטוח לאומי).
בדוּק. ושועלן צודק.
אהבתיאהבתי
מי שלא מרוויח כלום משלם יותר. בדוּק.
אהבתיאהבתי
אין לי מושג מה זה משלם יותר אצלך.
משלם יותר ממה???
כשאני מרוויחה פחות אני משלמת פחות.
אהבתיאהבתי
הלל מתכוון לכך שמי שאינו עובד בכלל משלם ביטוח לאומי ומס בריאות בסכום מינימלי ללא קשר לכלום. לעומת זאת מי שמקבל תלוש משכורת (או משתכר בדרך אחרת) ולו סכום מינימלי, משלם לפי ההכנסה ואז התשלום נמוך בהרבה מהתשלום של מי שלא משתכר.
מס ביטוח לאומי מינימלי הוא 154 ש' לחודש נכון להיום.
מס בריאות מינימלי הוא 97 ש' לחודש נכון להיום.
יש כל מיני סקטורים שפטורים מתשלום זה או אחר. למשל נשים נשואות שאינן עובדות פטורות מתשלום ביטוח לאומי ומס בריאות . עולים מעל גיל 62 פטורים מביטוח לאומי. גם עצירים/אסירים חסרי הכנסה אחרת. נכים מקבלי קצבת נכות פטורים מתשלום ביטוח לאומי אבל משלמים מס בריאות. מקבלי קצבת זקנה משלמים מס בריאות בלבד.
ט.ל.ח.
אהבתיאהבתי
מתוך אתר הביטוח הלאומי:
אם, לעומת זאת, אני עובד ומרוויח 1,000 ש"ח בחודש, אני משלם 35 ש"ח ביטוח לאומי. אם אני מרוויח 4,000 ש"ח בחודש, אני משלם 138 ש"ח. פחות מאשר אם לא הייתי עובד בכלל!
אהבתיאהבתי
התפיסה שתיארת פשטנית. מעסיקי שכירים לא מפרישים פשוט אחוז ממשכורת השכיר לתשלום כל זכויותיו הסוציאליות (לחלק מהזכויות כן). במקום, המעסיק והמדינה מפרישים לתוכנית ביטוחית שמגנה על עובדים בעת הצורך באופן משתלם למעסיקים ולמועסקים.
נניח שאתה גר בבית במשך 50 שנה. המרכיב שאתה משלם לביטוח שריפה במשך כל השנים לא יכול לבדו לכסות את הנזק משריפה. אבל כשאוסף אנשים כולם מפרישים מעט, אז אם וכשנשרף למישהו מהם בית, זה לא סוף העולם. זו בעצם התפיסה הסוציאלית – סולידריות חברתית מובנית במערכת הכלכלית.
הבעיה העיקרית היא שעצמאיים יכולים לנצל לרעה מערכת כזו אם יתאפשר להם, ולכן מסובך לבנות מערכת שתאפשר להם אותם תנאים כמו לשכירים. התוצאה היא דיכוי המגזר היצרני והחשוב ביותר בכלכלה (העצמאיים).
אהבתיאהבתי
לא הבנתי למה גברת יפרח, שמעידה על עצמה שהיא מרוויחה כפליים מרוב העוסקים בתחומה, לא יכולה להפריש חלק מהסכום הזה לחיסכון לעתיד לבוא.
אני אגב לא כל כך מבין את עניין הדרישה לדמי אבטלה. גם מטעמיו של אורי, אבל גם כי זה נראה כמו קבצנות.
אהבתיאהבתי
זה לא קבצנות, זה ביטוח שאתה משלם עליו.
זה כמו שתגיד שלקבל טוטאל לוס מחברת הביטוח זה קבצנות.
אגב, אם דמי אבטלה זה קבצנות, מה זה קצבאות ילדים? מסחור של הרחם?
אתה חייב להפריד בין הפרשה לפנסיה לבין ביטוח לאומי. אחרת כל הדיון פה הוא שיח חירשים.
אהבתיאהבתי
הלל, אולי כדאי שתצא לעבוד ולא תצטרך לשלם יותר ביטוח.
אולי אז גם תתחיל להבין את המורכבות של עולם התעסוקה בישראל ולמה אדם שמשתכר כפול לא גומר את החודש ולא יכול להפריש לעצמו חיסכון לאבטלה וליום צרה ולמחלה ולגיל זקנה. (רמז: מס הכנסה מוגדל, ביטוח לאומי מוגדל ועלויות רבות שחלות עליך). 😛
אהבתיאהבתי
אני עובד, אלא שאני לא נמצא בעשירונים העליונים. כתבתי על זה פעם פוסט שלם. אני סטודנט, אז זה לא שיש לי הרבה זמן פנוי לעבודות רבות (גם ב"חופשת" סמסטר).
בכל מקרה, אני לא מתלונן. אני רק קצת זוקף גבה על המתלוננים, שמרוויחים הרבה יותר ממני.
אהבתיאהבתי
לגבי דמי אבטלה – המצב כיום הוא ששכירים מפרישים רבע אחוז משכרם כנגד הזכות לקבל דמי אבטלה בשעת הצורך. לעצמאים לא מרשים להפריש את רבע האחוז הזה בדיוק בגלל מה שכתבת, החשש שזה ינוצל לרעה. אבל, הפלא ופלא, ארגון להב (לשכת העצמאים בישראל) הצליח להגיע ביחד עם הביטוח הלאומי לרשימת קריטריונים לדמי אבטלה לעצמאים. כן כן, כזאת שהייתה מקובלת גם על הביטוח הלאומי. אבל הביטוח הלאומי רוצה שנשלם על זה 1.1 אחוז. למה שכירים רבע אחוז ואנחנו 1.1 אחוז? לזה לא ניתן לנו מענה, וכאן זה תקוע.
פירוש הדבר – אפשר, עם קצת יצירתיות ורצון טוב (שתי איכויות שאין זכר להן בביטוח הלאומי), להגיע לפתרון של הבעיה המהותית. ואז נשארת רק הבעיה של אפליית עצמאים. עליה אנחנו נלחמים.
אהבתיאהבתי
יש להתפלא בענק על הסירוב של ארגון להב (וכנראה גם שלך ושל רבים אחרים) מאי קבלת ההסכמה של הביטוח הלאומי לביטוח דמי אבטלה תמורת 1.1% לעצמאים קטנים (בניגוד ל-0.25% לשכירים).
אני לא רואה בזה אפליית עצמאים קטנים. הכל כשמדובר בעצמאים קטנים שכן לגדולים יש פתרונות אחרים מגובים מרואי חשבון/יועצי מס.
יש לקחת בחשבון שלביטוח הלאומי יש סיכון לא קטן בביטוח דמי אבטלה לעצמאים בגלל חישובים שנתיים, בגלל העובדה שעצמאים רשאים לקזז הרבה הוצאות ומע"מ ששכירים לא יכולים (ותראי לי עצמאי/ת אחד/ת שלא מרמה בקטנה בהוצאות אלו ואראה לך שקרן/נית) כפי שציינו פה באחת התגובות, בגלל עוד כמה סיבות אובייקטיביות ולכן הביטוח הלאומי עושה מה שכל עסק עושה ומשערך את הסיכון לגובה התשלום. בדיוק כמו פרמיה לביטוח כלשהו וכמו קביעת אחוזי ריבית להלוואות.
האמת שכולי פליאה על הביטוח הלאומי שהסכים בכלל לדון בזה ויש מצב שיש בהצעה שלהם מוקשים אחרים לא קטנים שבטח מייתרים את רוב מקרי האי עבודה.
1.1% מהכנסה ברוטו, לאחר הוצאות, של, נניח, 10,000 ש' ממוצע בחודש שווה ל-110 ש'. בנוסף הרי הסכום הזה יורד מהחישובים לצורך מס הכנסה כך שבמציאות האחוז עוד יותר נמוך.
בקיצור, לטעמי כן יש פה יצירתיות ורצון טוב (שתי איכויות שהביטוח הלאומי הוכיח שיש לו) כדי להגיע לפתרון של הבעיה המהותית.
אגב, במקרי נכות מעבודה ונכות שלא מעבודה (כמובן עם יתרון מובנה ענק לנכות מעבודה שכן בנכות שלא מעבודה צריך גם אי כושר עבודה כדי ל"הנות" מקצבת נכות) כולל מחלות ממושכות, אין שום הבדל בקצבאות בין עצמאיים לשכירים בניגוד למה שכתוב בפוסט למעלה.
לגבי השוטף פלוס. האמת שהאשמה מוטלת בחלקה על השיטה שבה אנשים רבים מוכנים לעבוד בתנאים האלה ובחלקה על האנשים עצמם שמסכימים לכך. הרי אם כולם היו מסרבים לעבוד בתנאים האלה אז לנותני העבודה לא היתה ברירה אלא להסכים לשיטה יותר הוגנת.
אהבתיאהבתי
אני מסכים עם רוב הדברים, אבל בפסקה האחרונה יש כשל מובהק מתחום תורת המשחקים. מכירים את "דילמת האסיר"? אם תחנכי את כולם לנהוג כך, ויהיה רק אחד שיסכים לתנאים של שוטף פלוס, הרי שיהיה לו יתרון על פני כולם, ולכן גם אחרים ינהגו כמותו וכן הלאה.
אם רוצים למנוע מצב כזה, צריך לעשות קרטליזציה, דהיינו איגוד של כל העובדים, או במילים אחרות חוק.
אהבתיאהבתי
לשיטתך, השכר במשק צריך לשאוף ל-0 ש"ח.
הרי תמיד יהיה לפחות מישהו אחד שיהיה מוכן לעבוד תמורת שקל אחד פחות. עכשיו תעשה אינדוקציה.
אהבתיאהבתי
במילים אחרות, אתה מתעלם מחוקי הכלכלה של היצע וביקוש, ובמקום זאת אתה מסתכל רק על צד אחד במשוואה, וכופה רק עליו תחרות פרועה. במציאות זה לא עובד כך, כי יש תחרות גם בין המעסיקים על העובדים. כמו שקורה בהי-טק למשל, או למעשה בכל מקום אחר שמשלם מעל לשכר מינימום.
אהבתיאהבתי
נו באמת, כל מה שאמרתי הוא ששוטף פלוס משהו הוא חלק מהמשוואה הכללית של השכר.
אהבתיאהבתי
לא, אמרת יותר מזה.
אמרת שבשביל לפתור את הבעייה צריך קרטל או חוק, אחרת תמיד העובדים ינגסו לעצמם ב"משוואה הכללית של השכר" (דחיית תשלומים או תשלום מופחת, שזה אכן שווה ערך), כי תמיד יהיה את האחד שיסכים לפגיעה בתנאים וכולם ילכו אחריו.
זה לא נכון, כי יש כוחות של היצע וביקוש. אתה מתאר מצב של תחרות פרועה בהיצע (של עובדים) וביקוש נמוך (מצד מעסיקים). אם זה המצב, הפתרון היחידי הוא הורדת ההיצע. זה אמור לקרות באופן טבעי כי כמו שראינו עודף ההיצע גורם לירידה בשכר, ופחות אנשים אמורים לרצות במקצוע הזה –> ירידה בהיצע. למה זה לא קורה בפועל? כי כנראה שיש יותר מדי אנשים אידיאליסטים שמפנים "את המעצבנים האלה לקרוא על חשיבותו של חופש העיסוק לאדם ולמשק". אין מה לעשות, זה המחיר של להיות אידיאליסט.
אהבתיאהבתי
הכוחות הנוכחיים הם של היצע גבוה של פרילנסרים לעומת הביקוש. זו הסיבה ששכר הפרינלסרים אינו גבוה, ושמעסיקים מרשים לעצמם שוטף פלוס פלוס. כי אם לא תבוא אתה, יבוא מישהו אחר.
אהבתיאהבתי
למי שכתב לי תשובה על דמי אבטלה, אשמח ליצור אתך קשר. האם תוכל לשלוח לי דוא"ל? kinneret@gmail.com או בפייסבוק Kinneret Yifrah. תודה רבה ושבת שלום
אהבתיאהבתי
אשתדל לנסות לענות פה. בבקשה ושבת שלום.
אהבתיאהבתי
אני לא מרמה בענייני הוצאות, לא בקטנה ולא בגדולה. ואני לא שקרנית. ואני גם לא היחידה.
אהבתיאהבתי
תמיד יהיו אלה שמצליחים לנצל לרעה ולתחמן. זאת לא סיבה למנוע ממגזר שלם זכויות שמגיעות לו ושהוא משלם עליו.
אהבתיאהבתי
היי הלל,
אני כמובן ממש לא רוצה שיכריחו אותי להפריש עוד לשום דבר, כי ההפרשות האלה הן חלק ניכר מהבעיה. הסיבות שלמרות עבודתי והכנסותיי אני לא מצליחה לממש לעצמי זכויות כמו ימי מחלה וחופשה, שאותן מעסיק אמור לממש לעובדיו, נמנו זו אחר זו בפוסט, ואחזור עליהן כאן מזווית אחרת. אבל לפני כן אני רוצה להגיד שהגישה הזאת של "בחרת להיות עצמאית – תתמודדי", היא שורש הרע ביחס של המדינה כלפינו. במדינות אחרות, מערבה מכאן, היחס הכללי של הרשויות לעצמאים קרובה יותר ל: "בחרת להיות עצמאית? – מצוין! זה מצוין לנו! אנחנו נעזור לך להתבסס ונקל עלייך כדי שהעסק שלך ישגשג ותוכלי לספק מקומות עבודה, לתת מס, לבזר את הריכוזיות, לתרום לחיי התרבות הרוח. אנחנו שמחים על כל אחד ואחת שמוכנים ליטול עליהם את הסיכון!" אבל כאן, לא זו בלבד שלא רואים בנו פתרון לבעיות ולא מעודדים אותנו, אלא שמקשים עלינו ומפלים אותנו ולוקחים מהכנסותינו בלי לתת דבר בתמורה. ותשובות לשאלותיך:
א. ביטוח לאומי – אני מפרישה 16.5 אחוז מכל הכנסותיי מדי חודש לביטוח לאומי. וזה בסדר, זה צד העובד וצד המעביד, וזה אחלה. הבעיה היא שהביטוח הזה לא נותן לי שום דבר בתמורה, ומדובר כאן באפליה חמורה לעומת שכירים, שגם הם משלמים את אותו הסכום בדיוק, אבל בשבילם זה ממש לא רק מס, אלא ביטוח של ממש. אם מישהו יספק לי סיבה טובה מספיק לכך שעצמאיות מקבלות דמי לידה מקוצצים שאינם משקפים את הכנסותיהן האמיתיות – למרות ששילמו כדת וכדין – אשמח להקשיב. כנ"ל לגבי מילואימניקים. ומספיק לקרוא בעמוד שלנו כמה פוסטים אחורה כדי למצוא שם שלל עצמאים, עובדים של ממש, אנשים ונשים, שהם – או ילדיהם – היו חולים במשך חודשים ארוכים והם לא קיבלו דבר וחצי דבר מביטוח לאומי. שכירים באותו המצב בדיוק היו מקבלים חלק ניכר משכרם הקודם מביטוח לאומי. אין כאן שום קשר למעביד, זה נובע מהיחס המפלה של המדינה כלפי עצמאים. אם בשביל שכירים ביטוח לאומי הוא גם ביטוח ולא רק מס, אז למה לי לא? אנחנו משלמים אותו הדבר על הרכיבים האלה בביטוח, וכן, זה בדוק. אז אם ילדתי וקיבלתי דמי לידה בשווי חצי מהכנסותיי האמיתיות (או יצאתי למילואים והעסק שלי נפגע מזה) – הרי לך כבר סיבה טובה לשנה שבה לא אוכל לקחת ולו יום חופש אחד כדי להגיע להכנסות שאני אמורה. ואם תוסיף לזה ימי מחלה של התינוק החדש, הרי שלא נותר לי אפילו יום אחד של מחלה לעצמי.
לגבי דמי אבטלה, אענה למגיבים אחרים שאמרו שאי אפשר לקבוע קריטריונים לאבטלת עצמאים ושזה ינוצל לרעה.
ב. אם אני נותנת שירותים במתכונת של שוטף+60 נוצר אצלי פער בתקציב. אם אני משלמת את המס והמע"מ על זה מיד – הפער גדל. והפער הזה, גם אם הוא טכני, כי הרי יש לי את הכסף הזה איפשהו בעולם (בשאיפה, אם לא יקרה כלום עד אז לגוף שחייב לי אותו ואם הוא אכן ישלם בזמן), הוא עדיין פער שבגללו החשבון שלי מצומצם בהרבה ממה שהוא היה יכול להיות, בעוד הגוף שאמור לשלם לי פשוט ממשיך להחזיק את הכסף אצלו. וכשהחשבון שלי מצומצם אני ממשיכה לעבוד ולעבוד, גם שחופשה ובמחלה, ולנסות לסגור את הפער בעוד עבודה במקום פשוט לקבל את שכרי. שוטף+30 הוא הגיוני, כי מדובר בהליכי תשלום ותמורה וכו', אבל לשוטף+60, וודאי 90 או 120, אין שום הצדקה מלבד הרצון שהכסף הזה יהיה עוד קצת אצלם. חזירות, נו. וכן, שהמעבידים ייקחו עליהם את ההפסד הזה וישלמו לי בזמן ולא יורידו לי שקל בשכר בגלל זה. קוראים לזה צדק והגינות ותעסוקה הוגנת. עבדתי – משלמים לי. אם במדינות אחרות זה כל כך פשוט וכל הגופים מתמודדים עם זה, שלא יבלבלו לי את השכל שכאן אי אפשר.
אני חושבת שהתרגלנו לגישה הזאת שאומרת "עצמאי לא זכאי לכלום. תתמודדו". אבל אם אני משלמת על משהו – אני זכאית לו, ואם אני עובדת – אני זכאית לתשלום בזמן. ועצוב עצוב לי שהצליחו לשכנע אותנו אחרת.
אהבתיאהבתי
הלל, במקרים רבים העבודה כפרילאנס או כ"קבלן משנה" אינה פרי בחירה, אלא אפשרות יחידה. מעסיקים רבים הבינו את היתרון שבהעסקת עובדים שהם אינם חייבים להם דבר. במקרים רבים לא מדובר באמת בשכר הרבה יותר גבוה. בדרך-כלל, כפי שכנרת כתבה, אחרי ששילמת לביטוח לאומי ולמס הכנסה, לא נשאר לך שקל אחד להפריש.. שלא לדבר על מה שקורה לאחר חודש-חודשיים שלא היו לך כמעט הכנסות, אך עדיין שילמת ביטוח לאומי ומקדמות מס. בקיצור – מבוי סתום.
אהבתיאהבתי
בתי דין לעבודה מכריעים לעתים רבות ברוח זו, אך ראוי, שלא יהיה צורך בתביעה. אדם העובד במקום קבוע זכאי לכל זכויות השכיר, ולא משנה אם מוגדר עצמאי, פרילנס או עובד קבלן.
אהבתיאהבתי
פוסט מעולה ביותר. תודה.
אהבתיאהבתי
פוסט חשוב, שמדגים שוב איך נרמס כאן ב-15 השנים האחרונות מעמד שלם של עובדים תחת מגפי הקפיטליזם הימני החזירי וועדות כנסת אטומות וראשי ממשלה זחוחים
אהבתיאהבתי
למה רק בחמש-עשרה השנים האחרונות? גם בממשלות מפא"י והמערך התנאים של העצמאים לא היו שונים.
אהבתיאהבתי
התנאים של העצמאים לא היו שונים, אבל הרבה אנשים שהיום הם "עצמאים", ולמעשה הם שכירים שהמעסיקים שלהם מעדיפים להעסיק אותם כפרילנסרים-במשרה-מלאה, היו אז שכירים…
מי שעצמאי היה עצמאי באמת, בעל עסק.
אהבתיאהבתי
נועה, זה לא כלכך פשוט. במגזרים רבים כבר אי אפשר לעבוד כשכירים, גם אם מאוד רוצים. מעסיקים הבינו את היתרונות שבעבודה עם פרילאנסים או "קבלני משנה" ולכן אנשים רבים מוצאים את עצמם נאלצים לעבוד מול מעסיק עיקרי, לאורך זמן, ללא כל תנאים סוציאליים!
בקיצור, לא תמיד מדובר בבחירה חופשית
אהבתיאהבתי