אצבעות שחורות 16.9.11

 חדשות הסו"ש

אותר ה-BMW X6 שנהגו (עולה מצרפת?) רצח את לי זיתוני. (על עמוד הפייסבוק שלה). פאק, הרוצח ברח. או שלא.

למעלה: nrg, למטה: ynet.

בחיים שלי לא ראיתי צילום רנטגן כה מדהים.

שר התעשיה, המסחר והתעסוקה (זה מהמודעה הצהובה, כן?) שלום שמחון ביקר בקנדה וסיפר שם שהמצב בישראל מצוין.

אשרף אבו רחמה מפרשת ניעלין נעצר שוב. הנה תזכורת לעבר.

מיילבק:

"כלי התקשורת חזרו לירי בניעלין לאחר שהפלסטיני שעמד במרכז הפרשה נעצר. חלקם האשימו באופן ישיר או במשתמע את המג"ד עומרי בורברג בירי שבוצע באירוע ע"י החייל ליאונרדו קוראה.
הפרשה ממחישה עד כמה התמונות ששודרו יכולות לייצר ולקבע תמונת מציאות ולפיה המג"ד הורה לחייל לירות בפלסטיני הכפות. דא עקא, שבקטע הווידיאו הערוך שהועבר לתקשורת ע"י בצלם הושמט קטע ממנו ניתן ללמוד כי המג"ד הופתע מהירי, גער בחייל וחבט בו בשל כך. כה קבע ביה"מ.
בפרשה כשלו כולם: בצלם כשל בהפצת הסרטון הערוך; עריכת קמפיין תקשורתי המציג את המג"ד כאחראי לירי ובהגשת עתירה לבג"ץ בעניין זה נגד המג"ד, שאינה מציגה את תמליל הקלטת. מצ"ח, הפרקליטות הצבאית וההגנה לא תמללו ביוזמתם את הקלטת שתיעדה את האירוע ואף ביה"מ, ביה"ד הצבאי וביה"מ העליון לא דרשו תמלול. התקשורת כשלה באי בדיקת הקלטת המלאה, בדבקותה בגרסה המצונזרת הראשונה שהופצה ע"י בצלם ובאי שידור קטעים המבארים את שהתרחש באירוע ובחזרה על האשמות שווא נגד המג"ד בניגוד לפסיקת ביה"מ. תמליל הקלטת הובא לידי ביה"מ רק לאחר פסה"ד, בשלב הטיעונים לעונש, בחוות דעתו של הפיזיקאי נחום שחף על מהימנות הקלטת, ניתוח זוויות הירי וציטוט התמליל מתוך כתבות התחקיר".
יהונתן דחוח-הלוי

ספנסר טוניק ואלף הישראלים העירומים: הנה אני שם, מאחורי האיש עם הכרס.
טוקבק נבחר: "שואה! התמונות שלו מזכירות אקציה, מיותר, מזעזע!!!"
סטטוס נבחר: "ספנסר טוניק הוא ההוכחה לכך שהיקום מתפשט" (אבי לן)

7 ימים

החלק השני של מהדורת הענק.
בשער: שתי גיבורות המהפכה. צילום: יונתן בלום.
סתיו שפיר עומדת. דפני ליף שוכבת. ביחד = פלוס.
ליף היא זו שנשכבה על הגדר למענכם. למען המהפכה. היא התפשטה, נחשפה, סבלה (מה, בזכותי שונתה הכותרת? הידד). כבר אמרתי: ז'אן דארק מהשדרה. אז גם פה היא שוכבת, אבל בנינוחות. המבט של שתיהן מופנה אלינו. מבט רחום וחנון, כשל שתי אמהות גדולות וטובות. אין בו עוצמה, יש בו חמלה, שפע. ולמה אני אומרת אמהות? הרי הן רחוקות מזה מרחק רב? כי שתיהן משלבות ידיים על הבטן. אם מנתחים לפי שפת גוף, אפשר לומר שמדובר בלקחת מרחק מהעולם. מעין חומת מגן. אל תתקרבו, אל תגעו. אבל אפשר גם לומר שזו הגנה על פרי בטנן העתידי. על המקום ממנו עתיד לבוא הדור הבא (של המהפכנים, למשל). כי שמעו, נשים זה נשים, ויש להם ייעוד אחד מובהק. כל השאר משני לו.
והבגדים. בעוד ליף לבושה במשהו בסגנון פועלי, שפיר לובשת שמלה כפרית ומנוקדת, תפוחה בשרוולים, עם מלמלה מבצבצת מתחת. שמלה חסודה לגמרי, צנועה ובלתי מאיימת. כי גם אם לרגע ראיתם נשים לוחמות עם אש בעיניים יש להחזיר את הדברים לפרופורציות. נשים הן רכות, נעימות וממולמלות.
הרקע הסגול מייצג פמיניזם. זוכרים את מוסף סגול של חדשות?

ולכתבות. יומן המסע של שפיר ברחבי המהפכה. שפיר מתארת את תלאותיה בין הראיונות השונים, על האופניים בשדרה, או בכנסת ישראל. טקסט כתוב היטב. אבל כרגיל, היא מספרת שהלכה "לעבודה". כרגיל, היא ממשיכה להסתיר את מקום עבודה, xnet. יומיים אחרי המפגש הראשון בבית של דפני ליף, בשבת, פרסמה שפיר את הטקסט הראשון על המהפכה במקום עבודתה. שלושה ימים לאחר מכן יצאה החבורה לשדרה. שפיר לא מוצאת לנכון להזכיר זאת ביומן המסע שלה.
כמו ליף גם לשפיר תיק תלאות משלה: אחותה הקטנה לוקה בפיגור ובאוטיזם, והיא מספרת עליה בפירוט.
היי, רגע, הנה הצהרה מהפכנית באמת: "אני עיתונאית ותלמידה לתואר שני".
יומן המהפכה של ליף קצר הרבה יותר וכתוב כתסריט. לף מתארת את הימים שלפני. נחמד.
שתי הערות שיקלו על חייה:
1. כשאת יושבת מול המחשב ומחפשת בכל החדר ההפוך מחשבון, זה מיותר. הנה קחי אחד. מה גם שבסלולרי יש.
2. כשמתכתבים בפייסבוק, לא משנה עם מי, אין צורך להציג את עצמך. שמך מופיע.

ברור שאני מעדיפה את החלק הזה על פני החלק הראשון של המוסף, ששערו כרומו ורן דנקר מככב עליו, בכפילות.

אמיר שואן מספר על סם חדש שהגיע מתאילנד, יאבהWY (ולא LY כמו שכתוב בכתבה. תיקון: יש גם כדורים שכתוב עליהם LY, אף ש-WY זה הרוב).
הסם עושה כעת את דרכו מהתאילנדים המקומיים למועדונים בתל אביב. עכשיו? במעריב דווח על כך לפני שנתיים בדיוק. ועוד אחת מ-mynet. ובעבודה שחורה לפני כמעט שנה. הכותרת בשער ידיעות: "חשיפה".
אז מה מחדש ידיעות?
תוס': החידוש: סקירת ההתפשטות לאורך השנים.
ראש תחום האכיפה ברשות למלחמה בסמים, אורי אסטליין, אומר לשואן: "אנחנו עוד לא יכולים להגיד שהיאבה הפך למכת מדינה, ובמובן זה הכתבה שלך מגיעה בזמן, אבל מתבצעות תפיסות…."
אסטליין לא מבין שעכשיו, משהופצה הבשורה (שוב), בהחלט יש סיכוי שהיאבה יהפך למכת מדינה. מה שהיה טוב להיטלר, לשריונרים ולטייסים גרמנים במלח"ע 2, טוב גם לבלייני ת"א, לא?

בצירוף מקרים מוזר משעשע על הכתבה הבאה חתום ליאור אסטליין החוזר לגיבורי טיסת אל על לניו יורק, שנחטפה ב-6 בספט' 1970 (אז למה לא חגגתם שנה שעברה 40 שנה?).

גם הפרויקט העונתי לא נעדר: כתבי המוסף כותבים על הדברים שמעצבנים אותם בחיים. קשור למחאה. כמובן.
ולזה נוסף עוד מיני פרויקט: אחרי שכתבו לפרויקט על הדברים המעצבנים, הכריחו את רענן שקד ואת דנה ספקטור, שני ה-טאלנטים של ידיעות (טוב, יש גם את יאיר לפיד אבל הוא מגא-טאלנט, עומד מעל לכל חשד או פרויקט) לראיין אחד את השני על משבר גיל הארבעים פלוס.
כל כמה שאעטה שק של סארקזם על גבי, וכל כמה שהם יגידו לי שהם מסכנים וסובלים ומנסים להמציא את עצמם מחדש, אני מלאת קנאה בשניהם.

רמי קליינשטיין, שנפרד וחזר ונפרד וחזר מצטרף ל-The Voice. אה, זה של רשת? טוב, נפרגן ראיון.

ישראל היום/ שישבת

ח"ח על – "בעיות פעילות: הומוסקסואליות". אני מקווה שבעקבות הכתבה של רן רזניק יעזבו אנשים את קופ"ח כללית.

אבל שאר תמהיל המוסף מתסכל: ברפאלי בשער. שבוע בחייה. מה היא עושה? נו, אתם יודעים.
תוס': שכחתי לציין שסויסה הוא כתב החצר של מש' רפאלי. אמא ציפי סומכת רק עליו, ובסרטו של חיים אתגר על המשפחה, מספר סויסה שזו המשפחה השנייה שלו, וש-100% מהידיעות שהוא מפרסם על רפאלי יהיו חיוביות, הכל לפי רצונה.
הקריירה של קובי פרץ בדעיכה.
חמש נשים הנושקות לארבעים החליטו ללדת לבד.
חולה סרטן שנאבק על חייו מוציא ספר.
על פרארי ממגזין אוטו.
עוד זווית למאסטר שף. זקן המתמודדים.
ובמילה: גרבר.

7 לילות

פעם ראשונה ככל שאני זוכרת: ע' 3 במוסף, שלרוב הוא חלק מהכפולה הפותחת מוקדש למודעה – מיזם ה-YCODE של ידיעות.

הכתבה של נבו זיו ורז שכניק על תמר יהלומי ואביה דקל, שהיטה את תוצאות ההצבעה למען בתו היא אחת הגרועות שקראתי באחרונה. כמעט כל פסקת-טענות חוזרת בכמה וריאציות. כאילו, אם תחזרו על הדברים כמה פעמים אשתכנע?
אין לי שום ידע ואו מעורבות בכוכב נולד לדורותיה, כך שרק מאחר שהיה פה איזשהו עניין, ידיעות/קשת, קראתי. מיותר.

תודה לאל שיש ראיון עם יעל הדיה (גבי בר חיים), אישה שתמיד מעניין אותי לשמוע אותה.

סופשבוע

גם מוסף מעריב, כמו זה של ידיעות, תפוח השבוע. אבל להבדיל מ-220 העמודים של 7 ימים, במעריב יש רק 132.
השער – כרומו.

ליאת שלזינגר על מאות מבקשי מקלט מדיני המוחזקים במחנות עינויים בסיני.
ארגוני זכויות האדם זועמים על שבגלל החרפת המשבר בין ישראל למצרים העניין נדחק לשולי סדר היום.
פרופ' דני רבינוביץ' עונה על השאלה, מה יכול להסביר את הזוועות והסאדיזם:

"מושג העבדות האפריקאית לא זר לעולם הערבי ולעולם המוסלמי.  בעשרות השנים האחרונות התופעה הצטמצמה אבל התחושה שהאפריקאים נחותים מהם ולכן יכולים להיות מוחזקים כעבדים עדיין רווחת אצל קבוצות רבות בעולם הערבי. יכול להיות שהתשתית האידיאולוגית שנותנת לגיטימציה להתייחס לשחורים אפריקאים כאל אבק אדם עדיין מקננת".

קשת ממשיכה ברומן הסוער עם מעריב: חוץ מגיליון מאסטר שף העתידי, שער הגיליון הוא ראיון עם שרית גומז, שאיבדה את בן זוגה בלבנון, ועכשיו תחפש אהבה בתוכנית חדשה של קשת, "3" (חן קוטס-בר).
מאיפה הנחת היסוד שעם ישראל לא ישמח בשמחתה אם תהיה לה אהבה חדשה? לא ברור. נראה לי שממש להפך.

ומה הסיבה לכתבה על 50 התופעות התרבותיות של הניינטיז (דנה קסלר), תופעות שנטחנו בשעתן (מריקי לייק ועד טריינספוטינג, ממטריקס ועד או ג'יי סימפסון).
עוד בגיליון: 11 בע"ח הביזאריים שהתגלו בשנים האחרונות (רוית נאור) וקובי וייץ, אח של ג'ין סימונס מקיס (אייל לוי). או, במילים אחרות: כתבות שמתאבקות בתיקייה כבר חודשים ולא יכולנו להכניס כי היו גליונות קטנים והיו לנו מחויבויות, ועכשי יש מקום, כי יש גיליון גדול שצריך למלא.

מוסף הארץ

הכי צנום: 88 ע'.
שער ממש לא משכנע: ציטוט של דבריו של צבי צור. מי זה צבי צור? הרמטכ"ל השישי של ישראל. אה.

תשעה עמודים של עוד אנשים המדברים על המחאה והקשר שלה אליהם ומה עשתה להם ולמה הם מוחים.

כוננית הספרים הקלאסית של איקאה, בילי, מתעצבת מחדש. טוב שיש לי שני עותקים נדירים בבית.

יוסי ורטר על סכסוך עבודה. רק בשביל הכותרת שווה לקרוא.

גלובס/ G

איך יוצרים ילדים מאושרים. יש מתכון פשוט.

המוסף לשבת

לפני שבוע זכינו לראיון עם שגרירנו באו"ם, רון פרושאור, במעריב, היום הוא מתראיין לעדי גולד בידיעות.

מוסף כלכליסט

קבלו את המוסף אותו לא הספקתי לקרוא כלל.

מהפכה בערוץ 10

רותי יובל הופיעה בפני מועצת העיתונות והסבירה שהיא לא יכולה לומר מילה כי היא כבולה להסכם סודיות גורף.

רביב דרוקר יזם גילוי דעת עליו חתמו עיתונאי ערוץ 10.

יש עורכים בבית?

תחרות הקללות של ynet.

בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק/ לחם עבודה

– טרור המדינה, פנים רבות לו. עידן לנדו.

– כתבות הטלוויזיה החברתית על מאהלי המחאה.

– הכתב המשפטי של מקור ראשון-הצופה, אורי ישראל פז, עוזב לאחר חמש שנים, משהחל בהתמחות בעריכת דין במשרד של ד״ר יעקב וינרוט.

לפני פיזור

יש מי שמציע ללאטמה מאמר ישן של גדעון לוי על הנעשה במצרים, לשימושם.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה אצבעות שחורות, בלוגלנד, הודעות לעיתונות, יש עורכים בבית?, לחם עבודה, מעברים, שערים, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

110 תגובות על אצבעות שחורות 16.9.11

  1. . הגיב:

    בני ציפר מרואיין כמומחה לטורקיה ומספר על היחסים הטובים שהיו לאתא טורק-מייסד טורקיה המודרנית, עם ישראל ("אתא־טורק, אהב מאוד את היהודים והיה בקשרים טובים עם ישראל").

    אתא טורק מת ב1938

    אהבתי

    • דרור הגיב:

      fucken LOL!!!!!

      אהבתי

    • לבונטינה הגיב:

      הקטע המלא מתוך פסק הדין, שולל את הטענות ההזויות נגד בצלם:
      זו עמדת שופטי הרוב:
      "בקליפת אגוז נבהיר, כי לאחר שבחנו את חוות הדעת של שני המומחים ועדויותיהם לפנינו, לא מצאנו כי ההגנה ביססה את עמדתה כדבעי, ולא ניתן לקבוע במידה הנדרשת להוכחת טענת הגנה, כי בסרטון בוצעו שינויים מכוונים. בעניין זה, נפנה בין היתר לפס קול הסרט, מיד לאחר שלב הירי".
      מדובר בבית דין צבאי, של צבא השופט את עצמו ואפילו שם קבעו שופטי הרוב: "לא ניתן לקבוע כי בסרטון בוצעו שינוים מכוונים. בעניין זה נפנה בין היתר לפס קול הסרט, מיד לאחר שלב הירי".
      למה וולוט מעלה לראש הבלוג את הקמפיין ההזוי של דחוח-הלוי נגד בצלם, בלי לבדוק את העובדות המלאות?

      אהבתי

    • וואלדורף וסטאטלר הגיב:

      ציפר כנראה איבד את הגולות שלו, הוא מתחיל להזכיר לנו את גונזו

      אהבתי

  2. שועלן הגיב:

    א. זה CT שעבר מניפולציה צבעונית (במקור זה שחור לבן כמובן).
    ב. באמת חשבתי שזהיתי אותך שם. זאת עם האצבעות השחורות.
    ג. לאטמה, דחוח הלוי והלל. אל תתפלאי אם בגרסא הסופית של התמונה, טוניק יעלים אותך בפוטושופ.

    אהבתי

  3. חוקרת של אושר הגיב:

    "המושג שליטה עצמית מתייחס ליכולת להתגבר על קושי כדי להגיע למטרה שהצבת לעצמך, ומצריך תכנון, חשיבה ודחיית סיפוקים; תהליך לא פשוט אצל מבוגרים."

    כדאי להוסיף במיוחד אצל מעמד הביניים בארץ שלא שולט בארנק שלו ומבזבז כספים בלי לשלוט בהוצאות ולוקח הלוואות כדי להיות מאושר.

    מעל 18 אלף ש"ח בשנה זהו החוב של משפחה ממוצעת בארץ, משפחה מוציאה בממוצע 1,500 ש"ח מעל התקציב שהיא מכניסה.

    "מה ההבדל בין אושר לבין שביעות רצון?
    "דנמרק, למשל, היא אחת הארצות שבהן שביעות הרצון הגבוהה ביותר, ובכל זאת שיעור המתאבדים בה הוא מהגבוהים שיש. למה? כי אנשים שבעי רצון מרמת הרווחה במדינה, מבחינה קוגניטיבית הם מרוצים, אבל זה עדיין לא עושה אותם מאושרים רגשית."

    בארץ גם לא מאושרים וגם לא שבעי רצון, אבל פחות מתאבדים אולי כי מתים יותר על הכביש ,במלחמות ובפיגועים ?

    ועכשיו שמישהו יסביר לי מה הקשר למחאה החברתית ומה יגרום לדפי להיות מאושרת ?

    ולך דבורית :

    "זה כמו במחקרים שנעשו על הורים לילדים. הורים הרבה פחות שבעי רצון מאנשים ללא ילדים, אבל הרבה יותר מאושרים. וזה ברור למה. אני פחות שבעת רצון כי אני כל הזמן נקרעת בין העבודה למשפחה; מצד שני, מה גורם לי אושר יותר מהילדים שלי?"."

    אהבתי

  4. רוניתי/קלמנטין וגו' הגיב:

    ב-7 ימים, בידיעות, יש פרוייקט של כותבים שונים על המחאה שלהם. לטעמם.

    רובם בנליים, שלא לומר מיותרים, לחלוטין.

    קרן פלס לפחות על נושא כואב (והורג) כתאונות דרכים, איתן הבר על זכרון השכיחה שלנו בעניין גיבורים (צבאיים) אלמוניים ודניאלה לונדון דקל מביאה חיוך בציוריה למרות הנושא (העלק פמיניסטי) המטופש.

    רענן שקד (מהפכת הטקסטיל), עלמה זהר (זכויות כלבים), רונן ברגמן (הלחות), סמדר פרי (מסיבת הפתעה), נירה רוסו (עצים), סמדר שיר (המחסור בחיוכים) וחנוך דאום (צדק מיטתי) פשוט מחרטטים כדי למלא את רצון המו"ל.

    השיא הוא הטור של הספקטורית, דנה ספקטור. זה כל כך שנות התשעים לרדת על בורות של כותבת ובטח כבר העירו לה על בורותה לאחר הפרסום אבל הנה העובדות. היא כותבת על האפלייה בקבלת קצבת אי כושר עבודה בין גברים לנשים מביטוח לאומי במקרים שאינם תאונת/נכות/פגיעת עבודה. חבל רק שלמה שהיא כותבת אין ולו קשר קטנצ'יק למציאות האכזרית של קבלת קצבת אי כושר מביטוח לאומי. לטענתה נשים נפגעות כי לאחר 4 שנים של אי עבודה הרי שהנשים הופכות בביטוח הלאומי לעקרות בית למרות מקצוען הקודם (בניגוד לגברים שמעמדם לא משתנה) ולכן, לדבריה, הקצבה שלהן מחושבת לפי השכר הנמוך של עקרת בית ולא לפי שכרן בתקופה שלפני שיצאו לחופשה של 4 שנים.

    אמממה, האמת שונה לחלוטין. קצבת אי כושר של אישה, גם כזאת המוגדרת עקרת בית, שווה בדיוק אגורתי לקצבה של גבר משולל כושר עבודה כל עוד מדובר בנכות כללית ולא בנכות מעבודה. זו האמת היחידה ואין בלתה. גם גבר שמבקש קצבת אי כושר לאחר הפסקה אי עבודה של 4 שנים (ולצורך הדיוק הסכום הוא בדיוק אותו דבר גם אם זה קורה כשהוא מועסק אבל לא נחשב לתאונת/נכות/פגיעת עבודה) יקבל את אותו סכום בדיוק כמו עקרת הבית. הסכום מבוסס על אחוזי אי כושר העבודה ועל אחוזי הנכות הרפואית ללא שום קשר לשכר, האחרון או הקודם או בכלל. הסכום נקבע ע"י המחוקקים והוא נמוך כמובן, וכולם, נשים וגברים כאחד, נדפקים בצורה שווה. רק בקצבת נכות מעבודה מתחשבים בשכר שלפני האירוע. אגב, מעניין אם היה אי פעם מקרה בארץ שבו הריון (ולידה לאחר מכן) הוכר כתאונת עבודה? אפשרות אחת שעולה במחשבתי היא אישה שעובדת כסרוגייט.

    אז מה היה לנו? חצי עמוד של דנה ספקטור על כלום עם הרבה תיאורים עלק מִסְכֵּנוּת הנשים (פטמות דולפות וכו').

    אהבתי

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

      בביטוח הלאומי יש הבדל בין הדרך/שיטה לקביעת אי כושר עבודה לבין אי יכולת תפקוד כעקרת בית.

      הנה מתוך אתר הביטוח הלאומי:

      """
      נכות – קביעת דרגת אי–הכושר להשתכר או לתפקד במשק בית

      פקיד התביעות של המוסד לביטוח לאומי יחליט אם המבוטח "נכה" או "עקרת בית נכה" ויקבע את דרגת אי-הכושר לאחר שיתייעץ עם רופא מוסמך ועם פקיד שיקום של המוסד לביטוח לאומי. דרגות אי-הכושר האפשריות הן: 60%, 65%, 74%, ו-100%.

      בקביעת דרגת אי-הכושר להשתכר מתחשבים באיזו מידה ליקויו של המבוטח משפיע על כושרו לעבוד ולהשתכר, על יכולתו לשוב לעבודתו (לעבודה מלאה או חלקית) ועל יכולתו לעבוד בעבודה אחרת או ללמוד מקצוע חדש (לפי השכלתו, כושרו הגופני ומצב בריאותו).

      בקביעת דרגת אי-הכושר לתפקד במשק בית תינתן הדעת באיזו מידה ליקויה של עקרת הבית משפיע על כושרה לתפקד במשק בית רגיל. כושר התפקוד של עקרת הבית נבדק במכונים מיוחדים להערכה תפקודית.

      אובדן כושר פחות מ–50% אינו מזכה בקצבה.
      """

      ההבדל בין דרך הקביעה לא משפיע על גובה הקצבה.

      אהבתי

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

        שיעורי הקצבה לפי אתר הביטוח הלאומי.

        """
        א. נכה או עקרת בית נכה שנקבעה להם דרגת אי–כושר (להשתכר או לתפקד במשק בית) בשיעור העולה על 74% זכאים לקצבת נכות חודשית מלאה. שיעור הקצבה המלאה ליחיד – 2,210 ש"ח (החל ב- 01.01.2011) .

        לנכים בעלי דרגת אי–כושר בשיעור גבוה מ-74% שאינם שוהים במוסד, ואחוז נכותם הרפואית 50% לפחות, משולמת קצבה חודשית נוספת (ק.ח.ן) בסכום שבין 237 ש"ח (החל ב- 01.01.2011) ל-351 ש"ח (החל ב- 01.01.2011) , בהתאם לאחוז הנכות הרפואית שנקבעה להם.

        ב. נכה או עקרת בית נכה שנקבעה להם דרגת אי-כושר בשיעור שבין 60% ל–74% זכאים לקצבת נכות חודשית חלקית לפי דרגת אי-הכושר. לדוגמה: נכה שנקבעה לו דרגת אי-כושר להשתכר בשיעור של 60% יקבל קצבה בשיעור של 60% מקצבה מלאה, כלומר, 1,249 ש"ח שהם 60% מתוך 2,210 ש"ח (החל ב- 01.01.2011) .

        ג. נכה שיש בו תלויים זכאי לתוספת בעדם.
        """

        אהבתי

  5. השופט הגיב:

    כמה דברים:
    1. עם כל הכבוד לכותרות, מהפכה אין כאן וכנראה גם לא תהיה. אולי מחאה גדולה שהצליחה להזיז משהו. מהפכה? זה משהו אחר לגמרי, עם כל הסיפטיה לרודפות הפרסום על שער 7 ימים.
    2. גיא מרוז מפרגן בטור שלו ברשת זמן מעריב לשלי יחימוביץ', רק שוכח להזכיר שבגללו היא עזבה את הבית (כשהייתה נשאוה עם ילדים בגיל הגן!) ונפרדה מבעלה. גילוי נאות? כנראה לא אצל מרוז, שדוחף את המחאה יחד עם אשתו אורלי וילנאי (כולל הנחיה של הכנס המיוחד) אבל בכל פעם שוכח מהו תפקידו ומה הוא אמור לייצג.
    3. ובאמת צריך לתרגם שלקנצלרית יש תחת גדול?

    אהבתי

  6. רני הגיב:

    מה זאת כתבת הליקוק בתחת של ערן סוויסה לבר רפאלי ב"ישראל היום"? הומואית שנשרכת אחרי דוגמנית על ומלחכת את האדמה שעליה היא דורכת זה כל אייטיז. על הכתבה הזו יש לי מילה אחת לומר: פויה.

    אהבתי

  7. הללויה הגיב:

    למה בדיוק גיא מרוז צריך לספק את הרכילות הזאת כחלק מגילוי נאות?
    למה אסור לו לפרגן לאקסית? ועוד אחת שכתבה על הפרשה ההיא ספר ממש מרושע?
    זה שהוא אציל נפש דיו להניח את זה בצד ולתמןך בה רק מראה שאולי יש לו קצת שאר רוח או לפחות הכושר למחול.

    אהבתי

    • וואלדורף וסטאטלר הגיב:

      וזה שהוא גרם לחתיכה כמו שלי יחימוביץ' לזרוק הכל ולעבור לגור איתו? כנראה שלא רק שאר רוח יש לו!

      אהבתי

    • אני רק מלה הגיב:

      גיא מרוז סידרתי בניצול הטור שלו לתקוף נשים. ראה – גפי אמיר.

      אהבתי

      • וואלדורף וסטאטלר הגיב:

        זה לא נשים, זו אישה אחת. אז איפה הסדרתיות?

        אהבתי

      • אני רק מלה הגיב:

        מפאת קוצר זמן(עבודה) לא הצלחתי לגגל את החומר הרלוונטי , מדובר בליכלוכים של מרוז על שלי (במרומז- אבל מי לא ידע?) לאחר שחזר לאשתו עם פרידתם. בכלל, כל מי שדרך בטעות על אצבעו הקטנה זכה להשמצות פומביות בגלגול הקודם שלו במקומון.אורלי מצליחה לרסן אותו-לפעמים.

        אהבתי

  8. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    איכס על הקליפ מלאטמה. במה חטאנו?

    אהבתי

  9. בחן את עצמך הגיב:

    רגע לפני הכרזת המדינה הפלסטינית באו"ם יצטרכו מדינות העולם לענות על מספר שאלות (גם אתם יכולים לענות):

    1. אילו הייתה סוריה מבקשת היום להתקבל למדינה חברה באו"ם האם הם היו מצביעים בעד ?

    2. האם מצרים היום היא מדינה חופשית ? ומה הם הערכים שהיא מקדמת כאשר היא מאפשרת לאלפים להפעיל אלימות כלפי שגרירות של מדינה זרה בארצה ? וקוראת לביטול הסכם השלום עם ישראל ?

    3. האם מקובלת על האו"ם הדרישה להקים מדינה נקייה מיהודים כפי שדורש אבו מאזן מנהיג העם הפלסטיני ?

    4. על איזו מדינה האו"ם יצביע ? על מדינת פלסטינית בשטחי יהודה ושומרון או על מדינה פלסטינית בשטח רצועת עזה ?

    5. האם המדינות באו"ם יודעות שמדינת פלסטין בעזה מתנגדת למדינת פלסטין של יו"ש ?

    6. האם אחרי 63 שנה לאחר שהאו"ם החליט על הקמת שתי מדינות ישראל ופלסטין ולאחר שהערבים לא הסכימו להחלטה. האם לדעתם השתנה מאז יחס הערבים כלפי מדינת ישראל היום ?

    רק לאחר שיענו מדינות האו"ם על השאלות האלו ויתנו תשובות ישרות והוגנות ,רק אז הם יוכלו להרים את היד בעד הקמת מדינה פלסטינית .

    אין זמן מתאים יותר לבחון את האומות הערביות בתקופה זו, אין זמן טוב יותר לשאול שאלות נוקבות את המדינות החברות באו"ם .

    וזוהי האמת עליה ידבר ראש הממשלה בפניה עצרת האומות המאוחדות בניו יורק .

    אהבתי

    • אורן הגיב:

      לבחן את עצמך
      אוי,אוי, זה אתה כתבת את הדפים האלה של חיל החינוך, הזכורים לי משרותי הצבאי. אחד הבסיסים לפתוח תודעתי, ציונות זה משעמם, ובשוליים לא צודק.

      אהבתי

  10. בחן את עצמך הגיב:

    אם ישראל הייתה מבקשת היום להכרה להיות מדינה , האם האו"ם היום היה מצביע בעד ?

    אהבתי

    • עובר אורח הגיב:

      תשובתי לשאלותיך. זה כי הרבה שתוכל להשיג. מי אתה או נתניהו או אני או משה או חיים שיענו לו
      בכלל אלו שאתה מנסה לשאול.
      1. סוריה הייתה מתקבלת אין חוק נגד קבלת מדינות כמותה.
      2. מצרים היא מדינה חופשית
      3. לא איכפת להם בכלל מה יעשה אבו מאזן עם היהודים או ליהודים.
      4. זה לא מעניין אותם בכלל.
      5. גם זה לא מעניין אותם בכלל.
      6. זה בודאי לא מעניין אותם.
      7. זה לא יפה, לא בסדר, לא נכון, מכוער, מגעיל אבל זה העולם הריאלי. כנראה שביברמן חיים ביקום מקביל. עצם המחשבה שבנימין נתניהו יבוא לאו"ם וידבר כך ויעורר זיקפה אדירה אצל מעריציו מעוררת חלחלה. זה שיגעון גדלות ברמה קיצונית. אם קיומה או שיגשוגה או יחסיה של ישראל עם אומות העולם תלויות במין הטפות מוסר מסוג זה, אכן, יש לישראל בעייה קיומית. זה מתחבר עם הצגת מצרים ותורכיה בלאטמה. העולם במצבו הנוכחי אינו רוצה מלחמה ואינו רוצה סכסוכים, ישראל הצליחה לתמרן עצמה למצב שבו מסיבות רבות, חלק מהן מתוצרת ישראל, היא מואשמת בכך, זה רע, מאוד.

      אהבתי

    • וואלדורף וסטאטלר הגיב:

      לא יודעים אם האו"ם, אבל…
      מיקרונזיה? יס…
      אלבניה? סוסטיינד…
      איג'יפט? סוסטיינד…
      ראשה? יס…

      אהבתי

  11. סכין הגיב:

    זה לא רק היאבה, המוסף של ידיעות משעמם באופן יוצא דופן, רמי קלינשטיין ממש מביך, לא אומר כלום, אבל שום דבר, יאללה, שיספר מה בדיוק קורה אצלו או שלא יתראיין בכלל. ואריק בנאדו וברקוביץ, קובץ שום דבר עם כלום כל כך פאתטי, יוצאים לחופש, עלאק, גם אני רציתי לצאת לחופש אבל אין לי שקל על הנשמה. אני רק שאלה: מישהו מתעניין בזבל הזה או שרק לעורכים משום מה נדמה שמישהו מתעניין בזה?

    אהבתי

    • וואלדורף וסטאטלר הגיב:

      אכן, לא היה לנו שום דבר לקרוא בידיעות השבוע. רכילות, צהבהבות, סלבים משעממים וזהו פחות או יותר. לפחות היו הרבה תשחצים

      אהבתי

  12. מהצד הגיב:

    לאיש מצילום הרנטגן אין איברים פנימיים, רק שלד ואריזות קוקאין

    אהבתי

  13. צ הגיב:

    לפני שאת מזכירה את הבדיקות ה"מדעיות" של נחום שחף, שווה לדעת שהפרסום הגדול שלו הוא מהטענה שיגאל עמיר לא רצח את רבין ושיר השלום לא נוקב על ידי כדור. יש גם בגוגל. משום מה תמיד הבדיקות שלו מנקות תמיד יריות בפלסטינים או באנשי שלום.

    אהבתי

    • אורן הגיב:

      בהמשך לצ, האם גם את זה היית מצטטת בפוסט. ככה סתם, בשביל שנדע איפה אנחנו חיים. עם כל הכבוד לדתות הלוי.

      אהבתי

      • אורן הגיב:

        צ"ל דחוח הלוי כמובן, אין לי כל כוונה לעוות את שמו. ובהזדמנות למה נלקחים התחקירים של שחף ברצינות, ומשמשים כאשר נפגעים ערבים. מובאים כטענה מול "התקשורת", הרי טענות יש לו לשב"כ, יועצים משפטיים, שהפכו לשופטים עליונים. התמונה, שהוא מציג של המדינה, עוינת בהרבה מזו של גדעון לוי.

        אהבתי

      • פיזיקאי הגיב:

        תגיד, קראת בכלל את נחום שחף?
        זה נראה כאילו קבוצה מסויימת עושה לעצמה מנהג קבוע:
        לעולם אל תתייחס לעובדות- תקוף את האיש.

        אז אם שחף מוכיח משהו מבחינה פיזיקלית,
        תוך שהוא מתבסס על עובדות בלבד-
        לא נתייחס למה שהוא כתב. הו לא. נתקוף אותו!
        וכש"אם תרצו" מוציאים דו"ח מדאיג על שליטת הפוסט ציונים באקדמיה, נאמר שהם מפחידים ואין להם זכות לדבר בכלל,
        אבל בשום פנים ואופן לא נתייחס לעובדות שהם מציגים.
        וכשהלל כותב פה בבלוג, לא נתעמת איתו בנימוס ובהגיון-
        נדרוש להעיף אותו! טרול ימני משתלט!
        זה הכלל, חברים: הלאה העובדות. הלאה ויכוח ענייני.
        תחי הדמגוגיה.
        (אורן, לא אמרתי שאתה כזה בדרך כלל. אתה לא.
        אבל ישנם הרבה חברים שלך שלא מסוגלים לשמוע דעה אחרת.)

        אהבתי

      • רוניתי/קלמנטין וגו' הגיב:

        זה בסדר, גם הוא כזה.

        אהבתי

      • ר/ק וכו' הגיב:

        זה בסדר, גם הוא בדרך כלל כזה.

        אהבתי

      • אורן הגיב:

        אתה קראת את נחום שחף, כנס ללינק. אתה לא נרדם בלילה, במחשבה שאדם חף מפשע, יושב במאסר. שחף הוא מטשטש עובדות, הוא מומחה להכל, והתוצאות תמיד מתאימות לדעה שלו. אני לא רוצה להשוות, אז אני לא.

        אהבתי

  14. אורנה הגיב:

    כבוד לעינת פישביין מ"ידיעות אחרונות" – פעמיים בשישי הזה מיחזרו אותה. הכתבה של ליאת שלזינגר במעריב היא העתק חיוור של כתבה מצויינת של פישביין לפני כמה חודשים על מחנות העינויים של הפליטים בסיני, וגם הכתבה של רותי סיני ב"הארץ" על זה שלא נותנים לנזקקים אוכל לפני שזורקים אותו, היא מיחזור של כתבה של פישביין.

    אהבתי

  15. עובר אורח הגיב:

    המאמר של אמיר אורן ב"הארץ" מעניין ומכיל מידע על הנשק להשמדה המונית שישנו, אולי, לפי מקורות זרים בידי ישראל. מאמר עיניני עובדתי, אורן הנו יורש ראוי לשיף. כמה יפה שלא יודעים כלום על צור הרמטכ"ל השישי, נבחר לכנסת ונמלט לפני שנשבע.לא הלך לפוליטיקה, לא נבדק ע"י מבקר המדינה, אין יודע דבר על אשתו. גמר תפקיד, שרת את ישראל, הלך הבייתה חי את חייו. הביא פתרונות לא בעיות, לא תירוצים ולא סיפורים. היו עוד כאלו, פעם.

    אהבתי

    • מיכה הגיב:

      אורן הוא יורש ראוי לשיף? אולי, אבל על שיף אף רמטכ"ל לשעבר לא אמר (ולא היה יכול להיות מצב שיאמר) שהוא איים עליו שאם ימנה קצין לתפקיד מסוים הוא "יעביר אותו לצד של הרעים" ויתקוף אותו בקביעות בטוריו.

      אהבתי

  16. רוניתי/קלמנטין וגו' הגיב:

    בתחילת הכתבה על החד הוריות הופיעה סטטיסטיקה די מדהימה: 4 מתוך ה – 5 (80%) ילדו בקיסרי. מעניין אם שיעור החד הוריות היולדות בקיסרי הוא באמת גבוה יחסית לממוצע, ואם כן – מעניין למה.

    אהבתי

  17. הלל הגיב:

    תום שגב בהארץ כותב בשיא הרצינות על סוג של וליקובסקי ערבי שבטוח שארץ ישראל היא בכלל בחצי האי ערב. בדרך שגב גם מנפיץ שטויות על כך ש"שמקץ עשרות שנות חיפושים לא הוכחה אמיתותו של אף לא אחד מסיפורי התנ"ך: לא בריאת העולם ולא אברהם אבינו, לא הבטחת הארץ ולא משה רבנו, לא יציאת מצרים ולא דוד המלך".

    אז ככה, שגב יקירי: מה יש להוכיח בדיוק בבריאת העולם? העולם קיים, זו די עובדה. אם הוא נברא או לא, את זה לא תוכל להשיג גם תוך מיליון שנות חיפושים ארכאולוגיים. מה תמצא, שלט בחתימת אלוהים שאומר "כאן ייברא עולם, זמן מוערך לסיום העבודה: שישה ימים"? איך הבטחת הארץ יכולה להיות מוכחת איכשהו? לגבי אברהם אבינו באמת לא הוכח שום דבר, אם כי קצת קשה להניח שתמצא איזה קלף בחתימתו של אחד אברהם שהסתובב פה באזור. על יציאת מצרים יש ויכוח קשה, סבבה. אבל דווקא דוד המלך הוכח לא רע, עם כתובת ברורה מתל דן, ועוד אחת שנמצאה בינתיים. מכל מקום סיפורי תנ"ך רבים אחרים, החל ברחבעם והלאה, דווקא מתועדים לא רע בספרות העמים שסביבנו ובתעודות בנות הזמן.

    שגב כנראה מודע לעובדה הזו, שהרי אחת העדויות הברורות לקיומו של ירבעם מלך ישראל היא מצבת מישע, אבל עדיין נותן מקום לליצן הלבנוני שטוען בין השאר: "את האותיות "ימן רבן", למשל, מקובל לקרוא כ"ימים רבים". לא, קבע סליבי, ימן הוא ימין, כלומר דרום, ורבן הוא הכפר ראבין, לא הרחק ממכה, שם לדבריו היתה מואב המקראית: מישע נמלט ממנה ובארץ הקים מלכות חדשה".

    אהבתי

    • אורן הגיב:

      אתה נופל לפח, עוסק ברצינות בדיון חסר טעם. כללית, חבל, אתה מקדיש הרבה זמן לקריאה בהארץ, אך בהקשר של דעות. עיתונים הם לא זירת קרב, תלמד להנות.

      אהבתי

      • קורא הארץ הגיב:

        הלל, מה שאורן אומר. עיתונים זה בידור. כמו הרבה אברכי משי אתה תופס את זה כקדושה ומייחס לכל כתבלב משמעויות נשגבות כמעט-פרנואידיות. עזוב . שחרר. יש להם דד ליין וחשבון לשלם במכולת. נראה לי שאפילו כותבי הארץ שכבר עלה עליהם העובש לא לוקחים את מה שהם כותבים ברצינות. השאלה היא למה בעיתון הארץ יותר מבכל עיתון אחר משורה ישחרר רק המוות. למה הכותבים האלה הם ניצחיים.

        אהבתי

      • הלל הגיב:

        אין לי בעיה שיעסקו בליצנים, אבל לפחות שהעיסוק יהיה מדויק ולא מחופף.

        אהבתי

    • עובר אורח הגיב:

      אכן, בהקשר של דעות עיתונים אינם זירת קרב אבל עובדות? ובענין דעות מבוססות על עובדות? תום שגב פשוט משקר, זו אינה פליטת קולמוס לגרד איזה ספר מטורף נחות הרבה לויליקובסקי
      ופון דיניקן (מרכבות האלים) מכל בחינה, ולא שאני מקבל את וליקובסקי או פון דיניקן, ולהוציא ממנו דליגיטימצציה לתנ"ך, פעם, מילא. אבל שבוע אחר שבוע האיש מחרטט דברי הבל, עבשים ומיושנים בכדי למלא איזו מכסה אידיאולוגית שמישהו הטיל עליו. יש למישהו טענות נגד ישראל היום?
      נ.ב. איני אברך, גם לא משי וחושב שהסכמי אוסלו היו חלק מהנסיונות הקשים והמתמשכים של הציונות לבנות כאן מדינה, חלק הצליח וחלק פחות. נראה לי שתקיפת חילי צה"ל ורכוש צה"ל ושריפת מסגדים וחילולם יצליחו לתרום לציונות הרבה פחות מהסכמי אוסלו. גם יש הטוענים שהסכמת הנציגות הלגיטימית של העם הערבי הפלשתיני לותר לפני כל העולם על השטח ממערב לקו הירוק היא השג ציוני לא מבוטל.

      אהבתי

      • הלל הגיב:

        מעולם לא הסכימו על ויתור כזה. מעולם. לא לחינם עראפת לא חתם על "קץ הסכסוך" מול ברק ב-99.

        אהבתי

      • עובר אורח הגיב:

        הויתור הזה, הקל בעיניך, ממשיך כנראה להחלטה באו"ם שהרש"פ מקבלת
        שהקו הירוק הוא גבול המדינה הפלסטינית. זה בודאי שינוי עמדה פלסטינית
        לטובת ישראל ולא משנה מה ליביברמן יגידו. כך עבדה הציונות, בלי להתגרות
        באומות העולם ללא צורך קיצוני, בדיבורים והרבה במקום אלימות, בקבלת
        המנהיגות החילונית, בפיחות ערך המשיחיות,בשחרור הנשים מאזיקי הקיצונות
        הדתית, בשרות יצרני ו/או הגנתי של כל הגברים היהודיים, בהשגבת ערך
        העבודה היצרנית.

        אהבתי

      • הלל הגיב:

        העמדה שאתה מציג היא אמנם עמדת חמאס. אך עמדת אש"ף הייתה מאז ומעולם (מאז "מסמך השלבים" הידוע לשמצה) שיטת הסלאמי, של תפוס כפי יכולתך ואחר כך תיקח עוד. כמו שאמרתי, הם מעולם לא ויתרו על כלל פלסטין כולה. תוכל לראות זאת בנאומים פנימיים, בספרי הלימוד הפלסטינים, ועוד.

        אהבתי

      • הלל הגיב:

        ואגב, אש"ף כבר מזמן חדל להיות המייצג הרשמי של העם הפלסטיני או מה שזה לא יהיה. העם בשטחים בז לחבורת טוניס, ומעדיף ברובו את הגישה המיליטנטית יותר של חמאס. לא לחינם חמאס עלה לשלטון בעזה, ולא לחינם אש"ף משקשקים מפני בחירות ביו"ש.

        כל זאת ועוד הביאו בכנפיהם הסכמי אוסלו הנפלאים.

        אהבתי

      • וולדורף והסטוריה הגיב:

        יש לך הצעה אחרת ? או שעדיף בעיניך "שב ואל תעשה" עד להתבוללות כללית ?

        אהבתי

      • הלל הגיב:

        שני אנשים יושבים על סף התהום. לפניהם עוד דרך חתחתים ארוכה ומייגעת. אין להם מספיק מים או אוכל, הם עייפים ורעבים, ואם לא די בכך גם כנופיות של שודדים וזאבי ערב מסתובבים באזור. אומר האחד לשני: "בוא נקפוץ לתהום!"
        -"יצאת מדעתך?", עונה לו חברו
        -"למה, יש לך אלטרנטיבה?"

        אהבתי

      • וולדורף והסטוריה הגיב:

        תגובה מטופשת, לאור הדימוי של "זאבי ערב", כלומר האויב צמא דם

        אהבתי

      • הלל הגיב:

        אתה נתפס לזוטות (האויב אכן טבח באלפים מבנינו בעקבות ההסכם האומלל, אבל לא זה העניין). הנקודה היא שטענת "מה האלטרנטיבה" לעומת האסון המתמשך של אוסלו היא טענה טיפשית ואסונית. האם טענה כזו היא טענה מספקת כדי להקפיץ את העדר לתהום?

        אהבתי

      • א.א. הגיב:

        ההתנחלויות הם אלה שמושכות את ישראל אל התהום.

        אהבתי

      • עובר אורח הגיב:

        אתה ראית?
        אתה קורא
        ערבית?

        אהבתי

  18. הלל הגיב:

    ועוד בהארץ: רון פרסלר כותב על כך שהוכח מדעית שאנשים קודם מגבשים עמדה ואחר כך מסתכלים על העובדות, ובשום פנים לא נותנים לעובדות לבלבל אותם.

    הוא לא היה צריך לצטט מחקרים על יונים בשביל זה. די היה לו להעיף מבט בעיתון שבו הוא כותב, ש-18 שנים אחרי אוסלו (כולל הקמת חמאסטן בעזה היורה עלינו טילים ומתחמשת בנשק לא קונבנציונלי, פיגועי טרור רצחניים עשרות מונים מהאבנים והסכינים שהתמודדנו איתם לפני אוסלו, מעמד בינלאומי גרוע במידה משמעותית, ועוד ועוד [אני מצטט מהטור המשובח של אורי אליצור במקור ראשון השבת]) – עדיין בטוח שזו הייתה ההמצאה הגדולה של המאה ה-20.

    אהבתי

      • א.א. הגיב:

        הלל אתה בעצמך ההוכחה המהלכת (בהנחה שאתה מדי פעם הולך ולא רק יושב כל היום מול המחשב וכותב טוקבקים פה) לכך שלאנשים יש בחירה סלקטיבית של העובדות שתואמות את עמדתם המוגדרת מראש. למשל שישראל בשום שלב לא הפסיקה להרחיב התנחלויות, להפקיע אדמות ולהתעמר באוכלוסיה בשטחים הכבושים, גם אם נסגה ממרכזי הערים, המשיכה לשלוט בפועל בכל השטח. או שעכשיו מתבכיינים על המהלך החד-צדדי שהפלסטינים יוזמים באו"ם, אבל כשישראל נסגה חד-צדדית מעזה (בניגוד לדעה של מי שטענו שיש לעשות צעד כזה בתיאום ותוך מו"מ עם הפלסטינים), הפכה את עזה למכלאה ענקית, ואח"כ מתפלאים שיש בתוך הכלא הזה אנשים שלא מוכנים סתם לסבול בשקט אלא יורים משם טילים. לראות רק את "האויב שטבח באלפים מבנינו" ולהתעלם מהרוגי הצד השני (והם רבים פי כמה. אבל טוב, הם גויים, זה לא נחשב. כלומר, זה לא היה בכוונה, כלומר, ניסינו להרוג איזה חמוש והטיל פגע בבית ליד והרג את כל המשפחה, אבל לא התכוונו!! העיקר זה הכוונה). ולומר שהמעמד הבינלאומי הרעוע שלנו הוא תוצאה של ההסכמים ולא נגיד של המדיניות של ישראל שמנוגדת להסכמים, זה כבר ממש גובל בלהיות בדיחה רעה.

        ובשולי הדברים – סקופ? יש בעזה נשק לא קונבנציונלי? גרעיני, כימי או ביולוגי?

        אהבתי

  19. :mrgreen: הגיב:

    "תופעות שעשו את העשור":
    תספורת רייצ'ל, ברנדה מבוורלי הילס, אירוניה (??? לא המציאו אותה מתישהו במאה ה-18 נגיד?), טווין פיקס, טלטאביז (!) ועוד ועוד…

    ובסוף הכתבה, בוקסה עם הכותרת "ומה עוד". ככה, בקטנה, עוד כמה שטויות חמודות שמאפיינות את העשור הניינייזי.
    ומה הפריט הראשון ברשימה?
    אינטרנט.

    מי מצטרף לקריאה: י ש ע ו ר כ י ם ב ב י ת ? :mrgreen:

    אהבתי

  20. :mrgreen: הגיב:

    "תופעות שעשו את העשור":
    תספורת רייצ'ל, ברנדה מבוורלי הילס, אירוניה (??? לא המציאו אותה מתישהו במאה ה-18 נגיד?), טווין פיקס, טלטאביז (!) ועוד ועוד…

    ובסוף הכתבה, בוקסה עם הכותרת "ומה עוד". ככה, בקטנה, עוד כמה שטויות חמודות שמאפיינות את העשור הניינייזי.
    ומה הפריט הראשון ברשימה?
    אינטרנט.

    מי מצטרף לקריאה: י ש ע ו ר כ י ם ב ב י ת ?

    אהבתי

  21. רני הגיב:

    מהמדורים היותר שטחיים ומחופפים שלך ולווט. דוגמה. אם היית בודקת היית רואה שהשגריר פרושאור לא התראיין בשבוע שעבר למעריב. היו שם אולי 200 מילים שלו שהם ניפחו בכותרת. בידיעות השבוע ראיון ראיון 3 עמודים 😳

    אהבתי

  22. אורן הגיב:

    מודה לך על העצה בנושא המחשבון, אשיב לך משלי, תינוקות לא באים לעולם מהבטן. צילום שער ראוי שיהיה נאמן לתוכן. אין טעם בצילום גוף מלא, כשהגוף אינו רלוונטי לנושא, לכן נפוצה תנוחת שילוב הידיים. לא קראתי את הכתבה, אך נראה, שיחסית אין לך הרבה טענות. לגבי הכינוי ז'אן ד'ארק, כל עוד אינך מסגירה אותה, להעלאה במוקד, זכותך. הקישור שלך, ליף- דמות ילדה הסטורית, מוטעה בעיניי. ז'אן ד'ארק יוצאת דופן כילדה המובילה עם. ליף, כאשה בוגרת, יכולה לקבל השוואות לנשים וגברים בוגרים.

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      חולקת עליך מכל וכל. לא התכוונתי להשוותה ל"ילדה" אלא למצביאה צעירה.
      ז'"ד הייתה בת 17. היא בת 25. אני חושבת שזו השוואה סבירה מבחינת הגיל בהתייחס לתקופות השונות.
      ילדים שוכנים בבטן תשעה חודשים.
      אתה מוזמן להתבונן בנשים הרות. תנוחת היד על הבטן אופיינית להן מאוד. בין אם כדי להגן אינסטינקטיבית על העובר ובין אם לחוש אותו.
      אני רוצה שתראה לי תמונות מקבילות שבהן גברים אוחזים כך את ידיהם. על כרסם. ועוד שניים באותה תמונה.

      אהבתי

      • אורן הגיב:

        גברים משלבים ידיהם נמוך יותר. בחיים נשים הרות מניחות ידן על הבטן, בצילומים זה תנוחה מקובלת, כאשר ההדגשה אינה הגוף. דוגמנים ושחקניות יצולמו בידיים פשוטות. שוב ז"ד נערה תמימה הטוענת להתגלות דתית. לעומת בוגרות לימודים, ועובדות. אבל שטויות, את קנאית לאבחנות שלך. סיכויי גדולים יותר, לשכנע אותך לערוך את מעריב, מאשר לסטות מהן.

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        אני קנאית לאבחנות שלי? ואתה??? 😀

        אהבתי

      • אורן הגיב:

        אני פחות קנאי לאבחנות שלך. יש לי אבחנות פסיכולוגיות, לתגובה שליף & שפיר מעוררות אצלך, אך אני לא קנאי לגביהן, אשמור אותן לעצמי.

        אהבתי

  23. אני רק מלה הגיב:

    היום אמורה הממשלה לאשר את מינויו של הקומיסאר יוני בן-מנחם לראש רשות השידור (ידיעה בתחתית העמוד הלפני אחרון ב"הארץ") והעולם שותק?

    אהבתי

  24. יובל הגיב:

    אולי המשפט הכי מדכא שקראתי בזמן האחרון (מתוך הכתבה בגלובס על "איך יוצרים ילדים מאושרים" אליה קישרת):

    "ערכנו מחקר גדול בקרב שלוש קבוצות של מתבגרים: יהודים ממרכז הארץ, ערבים מהצפון וערבים מעזה. היה מעניין לגלות שבקרב היהודים כעס מביא לאלימות, ושליטה עצמית מצליחה למתן אותה. ואילו בקרב הערבים, האלימות היא התנהגות שמכוונת להשגת מטרה ואינה קשורה בכעס. האלימות אינה תוצר של אימפולסיביות או של רגש, אלא של התנהגות מכוונת".

    אהבתי

    • וואלדורף וסטאטלר הגיב:

      נו, אז מה עוד חדש?

      אהבתי

      • אורן הגיב:

        סמארפי, הכרתי את החבובות, יצאתי לדייט עם כמה מהחבובות, אתה לא שניים מהחבובות.
        אם כי, הפיצול לשניים, הוא ראשיתה של מודעות עצמית.

        אהבתי

      • וואלדורף וסטאטלר הגיב:

        בחיי, אתה חכם לא פחות מביקר, עוזרו של דוקטור/ פרופסור האני-דו. איך עלית על זה?

        אהבתי

    • א.א. הגיב:

      המחקר הזה שווה לתחת וההצגה שלו בצורה הזו גובלת בגזענות. לא מובא שום מידע על איך הם הגיעו למסקנות האלה, איך זה נמדד, מה גם שמשווים שלוש אוכלוסיות בתנאי חיים שונים לגמרי: לחיות בעזה זה משהו אחר לגמרי מלחיות במרכז הארץ (ת"א?) או בכפר בצפון. יכלה פשוט להגיד "ידוע שערבים הם יותר אלימים" וזהו, מבחינה מדעית זה שווה.
      מעבר לכך היא נראית לי אמא קרה ומגעילה שמכריחה את הילדים שלה לספר לה רק את הדברים הטובים שקרו להם כשהיא באה הביתה ואת ה"גועל נפש" (לדבריה), כלומר מה שלא טוב ונעים הם צריכים לשמור עד אחרי שהיא מתקלחת ושותה קפה ואז היא פנויה לשמוע ויכולה להגיב "בצורה שקולה". בכלל כל הגישה הזו של לנסות לצבוע את הדברים בצבעים יותר עליזים היא מעוותת ומבוססת על איזושהי הנחה ש"החשיבה השלילית אצל האדם היא טבעית, מולדת, אוטומטית. לעומת זאת, את החשיבה החיובית צריך לטפח. לתרגל אותה כדי שתבוא לידי ביטוי" או ש"רגש חיובי יכול לאזן את השלילי". מזמן לא קראתי קשקוש פסבדו-אינטלקטואלי כזה וחסר ביסוס מדעי כלשהו.
      כעס, עצב, אכזבה וכיו"ב הם לא רגשות שליליים, הם רגשות טבעיים שמתעוררים במצבים מסויימים, וצריך ללמד ילדים (וגם מבוגרים) להתמודד עם הרגש הזה, להכיל אותו ולהסתכל על המצב שיצר אותו, ולא לנסות להחליף את הרגש ברגש חיובי "נכון" יותר או להתעלם מהמציאות ע"י התמקדות בחיובי.

      אהבתי

  25. וואלדורף וסטאטלר הגיב:

    טיסני בקאי ומטוס קל הפריעו לנו בעת הצילומים עם ספנסר טוניק.
    מעניין, האם אפשר לתבוע אותם על פגיעה בפרטיות?

    אהבתי

  26. מדהים כמה דברים לא רלוונטים אפשר לרשום בכל מני בלוגים ובכל זאת ,הם עדיין יהיו רשומות,אם ניקח למשל שיחה סתמית ביום בני אדם עדיין זה יחשב כפחות סתמי מתגובה בבלוג,בעיניי זה פשוט מדהים לאן הטכנולוגיה לוקחת אותנו.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s