בגיל ארבעים תיזָרקו לכלבים

כולנו צריכים להתפרנס לפחות ארבעה-חמישה עשורים מחיינו. כולנו, למעט יחידי סגולה שזכו בירושה נאה, בקצבה חודשית מאיפשהו, בדמי כיס קבועים מהמאהבים, בפרס הגדול בלוטו או באקזיט.

לכאורה יכולתנו להתפרנס בשלבים שונים של החיים תלויה בסל הכישורים שלנו, בהשכלה, בניסיון, באישיות, בטיבנו כעובדים, במידת חריצותנו, ובכל מיני תכונות נעלות וחביבות וטובות ומשעממות. למעשה, חלק עצום מההחלטה אם לקבל מישהו לעבודה הוא תלוי גיל. כמובן שאיש לא אומר זאת בפומבי, וכולם מכחישים בתוקף. הפליה על רקע גיל? מה פתאום, הרי זה אסור על פי חוק!

ודאי שזה אסור, אבל לכו תוכיחו שלא קיבלנו את איקס לעבודה בגלל ששנת הלידה שלו נראית למעסיקים לעתיד רחוקה מדי מהמאה ה-21? ניסיונות רבים כבר נעשו, קו"חים נשלחו עם ציון גיל או בלעדיו, או, לא עלינו, עם גיל שאינו תואם את הרשומות הרשמיות. התשובות למחקרים הללו ידועות, אין צורך לחזור עליהן.

השורה הראשונה והתחתונה היא זו: שכירים מעל גיל 40 יתקשו מאוד למצוא עבודה וייווכחו לתדהמתם שברגע שהספרה ארבע מנצנצת, מספר התשובות שיקבלו לפנייתם למשרות אופציונליות ישאף לאפס. לא מדובר על תפקידים בכירים כמו מנכ"ל ושמנכ"ל, רופא בעל ותק או איש אקדמיה, שרק לקראת הגיל הזה יקבל במקרים רבים את הדוקטורט, ואם הוא ממש עילוי, פרופסורה.

במחלה הממארת הזו, אייג'יזם, לוקים ברוב מקומות העבודה בישראל. מי שיכחיש זאת, משקר. בארצות הברית אין זכות לשאול מועמד למשרה לגילו (אלא אם יש חשד שהוא מתחת לגיל 18, נניח). בישראל, מדינה החופרת לאזרחיה בנשמה בכללי, שבה המעסיקים לעתיד מכירים את האחות של השכנה של הסבתא שלכם ויכולים לברר שם עליכם כמה עניינים, יתעקשו לדעת בני כמה אתם.

לא רק מנהלי מחלקה נמרצים וחלקי פנים בני 33 יחשבו שבני 43 דינם להירקב בביתם בארבעים השנים האחרונות לחייהם. גם מנהלים בני 53, היושבים עדיין על כסאם יחשבו שבני 43 הם קשישים. הם לא יודעים, או מעדיפים לא לדעת שהחרב מרחפת גם מעל ראשם, ולא רחוק היום שיקצצו במחלקתם ובמשרתם. ואם הסיכויים של בני 43 למצוא עבודה פוחתים במהירות האור תארו לעצמכם את מצבם של בני 53.

הסיבות לכך שאנשים הדוהרים לתוככי העשור החמישי לחייהם לא רצויים במקומות עבודה רבים, רבים מדי, מעצבנות עד מופרכות: הם ידרשו משכורות גבוהות כנראה, לפחות יותר משכרם של אנשים צעירים מהם, הם לא מתאימים לרוח הנעורים הנמרצת והעולצת האופפת כל מקום עבודה, הם בטוח לא דינמיים ויצירתיים ומעודכנים (כמובן שמדובר בשטויות, אין טעם להסביר), והם עלולים, מי יודע, להיחלש, ולא יהיו מסוגלים לעבוד 14 שעות ביממה, כמיטב המסורת אצלנו, ובנוסף, יביאו איתם דפוסי עבודה משלהם, כך שאי אפשר יהיה לכייר אותם ולעצב את דמותם כאת עובדינו הרכים בשנים.

אז מה הפיתרון? אחד המצוינים הוא להחליף את העם. יש הרבה סיבות להחליף את החברה הישראלית רבת החוליים. הנה אחת מהן. כן, צריך לשאוף למצב המקובל בארצות הברית, כמובן. אבל מה הסיכויים שזה יקרה פה?

הפיתרון השני, שאפשר לומר שיש בו מהתבוסתנות, אבל אני מעדיפה לומר הישרדות, הוא להפוך לעצמאי. להיות בעל עסק קטן משלכם. להעניק שירותים בתמורה לחשבוניות. לא לשאוף לשים צווארכם בסד השכירות. כלל לא להגיע למצב שבו תידרשו לשלוח קו"ח ולהתפתל עם עניין הגיל. זה הרבה יותר קל מלשנות את שוק התעסוקה הישראלי, כלומר את החברה הישראלית הסובלת מקיבעון מחשבתי גורף. ואם נדמה לכם שאני מגזימה, חכו חכו.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה דו"ח מיוחד, לחם עבודה, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

113 תגובות על בגיל ארבעים תיזָרקו לכלבים

  1. מיכל הגיב:

    בהיותי אמא צעירה (לפני כמעט 18 שנה) לבן שנתיים וחצי ולבן חצי שנה, חיפשתי עבודה. בראיון לא התבישו לשאול אותי מה בעלי עושה. למרות שניסיתי לחמוק מהשאלה ולענות עליה בכלליות, המראיינים חזרו לכך שוב ושוב. עניתי לקונית – איש צבא קבע, והם חזרו וחזרו לנושא, כך שהם ידעו שהוא קצין קרבי ביחידת חיר ומשרת (אז) בלבנון. בין השאלות שנשאלתי היה: איך תסתדרי עם העבודה עם שני תינוקות? את הרי לבד כל הזמן (יעני בלי בעל בבית), השבתי שברור שאם אני לוקחת על עצמי תפקיד ניהולי אני לא אהיה עם הילדים בבית על כל צינון ובקיעת שןותהיה לי מטפלת. הם התעקשו לדעת אם לא יהיה לי קשה עם בעל שלא בבית ולעבוד בעבודה דורשנית, השבתי שיסתכלו על הכישורים והיכולות ועל מה שאני עושה למרות שבעלי לא בבית!
    בסיום הראיון נאמר לי: "אם בעלך רוצה, אז התפקיד שלו"
    באותו רגע לא ידעתי אם אני יותר נעלבת או יותר כועסת.
    בהיותי צעירה בשנים ועם חינוך אירופאי של נימוסים, פשוט קמתי ויצאתי.
    למחרת פתחתי עסק והפכתי להיות עצמאית – ילד חולה? בוקעת שן? גם אם זה ילד של השכנה הוא איתי.
    היום ממרום גילי וניסיוני הייתי תובעת את אותו אדם ואת מנהלת כוח האדם שישבה איתו, והייתי דואגת לפרסם בכל מדיה אפשרית את הדברים.

    רק שתדעו שאותו מראיין – היה בשעתו בכיר במועצה אזורית, חבר קיבוץ עם 7 ילדים ואישה קטנה (לתפיסתו) שנשארה בבית וגידלה אותם בזמן שהוא שיחק אותה בלהיות מנהל חשוב.

    האפליה היא לא רק על רקע גיל…

    אהבתי

  2. אורן הגיב:

    הנה אחת, שמדברת על זה.
    רג'ינה ספקטור (האמיתית) אמרה: "את צעירה, עד שאת לא". היא תמיד הבינה לפני כולם.

    אהבתי

    • Princess Diana הגיב:

      I love her vocal range ! And how she can make random noises into music and also how she can make *ahem* sexual sounds and make them sound not-so-sexual because it's Regina Freaking Spektor and she's just so awesome that you can't make a perverted joke out of anything she does.

      אהבתי

  3. מ' הגיב:

    ל"בעילום שם" היקרה, הוכחת את כל טענותינו כאן, אם כי בחן רב ובנעימות. אני לא מתפלאת שאת מתקדמת (ובכל זאת מנוצלת תוך כדי, לפחות מבחינת שכר ותיוג תפקידך), כי את צעירה (ובטח גם נאה למראה) ושמחה בחלקך ואף מצליחה.
    יפה, עם זאת, שאת זוכרת לנהוג כאדם תרבותי בעל נימוסים ותבונה, ונוהגת באורח מרשים גם עם עובדים שמבוגרים ממך בשנים רבות, ואפילו נמנעת מלעשות הכללות גורפות, דבר שאני לפחות – ואני רואה שאני בחברה טובה כאן – לא במיוחד מצליחה לעשות.
    עדיין, רובנו – כלומר ה"קשישים" שכבר עברו די מזמן את גיל 40, החינני להפליא אגב – לא מצליחים במיוחד למצוא עבודה ראויה, בטח לא משהו שמכבד את בעליו/ה או את מידת האיי-קיו שלו/ה ואת ניסיונו/ה הרב בתחום המדובר.
    ושוב, לא לכולם מתאים להיות עצמאי (לי כלל לא, אלא שלמדתי איכשהו, בתוקף הנסיבות, להתנהל גם כך, אם כי אני מרוויחה חצי ממה שהרווחתי כשכירה בחברה מצליחה מאוד). שנה טובה ומלאת הפתעות לכולנו כאן!

    אהבתי

  4. בעילום שם הגיב:

    את התפקיד שלי בעבודה נהוג לכנות בהומור 'סדרנית בתחנת מוניות'. בין השאר, אני אחראית על הקצאת משימות וחלוקת עבודה-נושאת-רווחים בין מספר גדול של עובדים, חלקם שכירים וחלקם פרילנסרים, כאשר גם הפרילנסרים מרגישים את עצמם כמעט-שכירים (מינוס הטבות סוציאליות…) בגלל טבעה הייחודי של החברה בה אני עובדת.

    בעבודתי התחלתי בגיל 21, הווי אומר לפני קצת יותר מארבע שנים. בתחילה הייתה לי הרבה יותר 'עבודה שחורה' לעשות, שכן מלבד ה'סדרנות' התפקיד כולל עבודת לוגיסטיקה רבה. ככל שהשנים עברו חלק גדול מהמשימות הקשות יותר ירד ממני, ולעומת זאת הפכתי לסוג של מנהלת משאבי אנוש בלי הטייטל (או, חלילה, המשכורת) כאשר אני נדרשת לחוות דעה על מועמדים לעבודה, להעריך ביצועים שלהם, להרכיב צוותים וכו'. גילם של האנשים הללו נע בין שלושים לשישים פלוס.

    אולי זה דפקט באישיות שלי, אבל מעולם לא התקשיתי לתת הוראות (באדיבות, באדיבות) לאנשים בגיל של הורי. אני מדברת אליהם כאל בני אדם אינטליגנטים הראויים לכבוד, גם עם אני חושבת שהתנהגו בטמטום גמור, ובשום אופן אי אפשר לומר שדווקא על המבוגרים אני נוטה לחשוב את זה יותר…בכל מקרה, מה שלמדתי מניסיון עבודה עם שכבות גיל מגוונות כל כך הוא שאין חוקים. יש עובדים בני חמישים פלוס שמוכנים לטרטורים אין קץ, לשעות-לא-שעות, ולעבודה סיזיפית, ויש בני שלושים שמאיימים בהתאבדות כי בחדר המלון שלהם נגמרו המים החמים. ואני מדברת על עובדים שכולם באותו level, כן? לא מנהלים וזוטרים. יש מבוגרים חדשניים ומתוחכמים-טכנולוגית שמסבירים לי איך לנהל ביעילות רבה יותר את טבלאות ה-excel שלי, ויש בני שלושים שמתקשרים אלי לבקש הסבר איך להוסיף מספרי עמודים למסמך. יש מבוגרים חברותיים שאהובים על כולם, ויש צעירים שכל החברה מתפללת בדבקות לפיטוריהם הקרובים, עד שעולה השוועה אל הבוס.

    בקיצור: להפסיק להכליל, להפסיק להכליל, להפסיק להכליל.

    וכן, אני יודעת שזה לא יקרה. אבל זה מנחם לדעת שבכל חברה שהודות למנהלים עם שכל, נסיבות מיוחדות או מזל מיוחד מעסיקה עובדים בטווח רחב של גילאים שלא מסתיים בארבעים או אפילו, שלא נדע, חמישים, יגלו מן הסתם את מה שאני גיליתי: שגיל הוא באמת רק מספר. אני מאמינה שכל מי שעבד אצלנו, לא משנה לאן יתגלגל, יתקשה ליפול במלכודת ה-agism. ואלה שמקובעים ב'עד גיל ארבעים' שלהם?

    שינחשו מה הגיל הממוצע של עובד trouble maker אמיתי, לפחות על פי ניסיוני. ולי לבטח אין עניין להשמיץ צעירים 🙂

    אהבתי

    • תפוח בדבש הגיב:

      כל הכבוד, אשה צעירה, את בהחלט ראויה למסלול ולעתיד בטוח ותקוותי היא שבמקביל את רוכשת תואר אקדמי אחד או שניים בנושא שאת מאד אוהבת, כדי שתעברי לשם ביום סגריר.

      אהבתי

      • בעילום שם הגיב:

        חן-חן ואל דאגה – במקביל לעבודתי כשכירה אני גם עובדת כפרילאנסרית בתחום שונה לחלוטין שהוא בסיס לעסק עתידי. נאיבית אני לא 🙂 (לא כי אני חוששת שביום סגריר או יומולדת מתקדם אשלח הביתה, אלא משום שמבחינה מסויימת, עבור רוב השכירים בישראל רוב הימים הם ימי סגריר פיננסיים…)

        אהבתי

  5. עצמאית הגיב:

    להקים עסק קטן זה לא פיתרון. לפני 10 שנים החלטתי שלעולם לא אהיה שכירה עוד.בהתחלה זה עבד. אבל בשנים האחרונות עשתה המדינה כל שביכולתה כדי לתקן תקנות הפוגעות בעצמאיים. הם לא רוצים עסקים קטנים אלא רק עסקים בינוניים ומעלה. אין לי מושג למה. אולי פוחדים שיעלימו להם מס. על כל פנים, הם ריסקו את בעלי העסקים הקטנים, באלף אלפי דרכים. אחת מהן היא שאת משלמת מע"מ על שכר שתקבלי בעוד חודשיים, ואם אין לך איך לשלם ידפקו לך כנסות. שניה – שאת לא זכאית לשום סיוע בתקופות של אבטלה, שלישית שמגלחים לך למישעי את מענק הלידה ומחשבים אותו לפי רווח ולא לפי הכנסה. רביעית ועוד דרכים יצירתיות. הפיתרון הוא אך ורק בחקיקה המגינה על אנשים המתפרנסים מעבודה, באכיפת החוק ובעבודה מאורגנת לפחות חלקית.

    אהבתי

    • שטוטית הגיב:

      ועכשיו יש תקווה לתיקון העיוותים
      שלי יחימוביץ נבחרה
      תקומה מחודשת לתנועת העבודה
      לסוציאל-דמוקרטיה ולציונות
      עידן חדש למדינת ישראל
      חזרה למדינת הרווחה התקווה כמו החיוך חזרו לפעום במחוזותינו

      לילה טוב ו-:
      "בוקר טוב למפלגת העבודה" – ציטוט מנאומה של שלי לפני דקות אחדות בבית-ברל

      אהבתי

    • גברת תפוח הגיב:

      גב' עצמאית, הערות שוליים: "להתקין תקנות" ולא "לתקן תקנות", "ידפקו לך קנסות" ולא "כנסות" (או אולי "ידפקו לך הכנסות") אבל את צודקת: שוחקים את הקטנים וזה מחייב שת"פ ואז אתה שוב חלק בארגון.

      אהבתי

      • וואלדורף וסטאטלר הגיב:

        עצמאית צודקת, כמובן. המדינה עושה כל שביכולתה כדי לחלוב את העצמאים הקטנים, לגזול את כספם ולמנוע מהם זכויות. הרבה מזה הודות ל-*** שמכנה את עצמו מנהיגנו.
        אפילו רוקרים מוצלחים ונגנים משובחים הגיעו כבר למצב שבו הם חייבים לעשות את זה

        כדי להתפרנס!!!

        אהבתי

    • ר/ק וכו' הגיב:

      כמדומני שלאחרונה שינו את התקנה בעניין תשלומי מע"מ לפני קבלת הכסף. חשבוניות עסקה וכאלה.

      בעניין סיוע בתקופות של אבטלה. יש בעייה אמיתית בכך שכן ההכנסה היא שנתית ולכאורה יכול העובד העצמאי לטעון שהיה מובטל 11 חודש וכל הכנסתו היא בגלל עבודתו המופלאה בחודש אחד ויחיד. אולי עוד יהיה איזה פתרון שיתן תשובות, לפחות חלקיות, בעניין אבטלת עצמאים.

      בעניין דמי לידה לפי רווח ולא לפי הכנסות. על מה הרבותא? הרי גם מיסים (מס הכנסה בעיקר) משלמים לפי הרווח ולא לפי ההכנסות, בחישוב השנתי כמובן. אין מצב לשלם לפי נתון אחד אבל לקבל לפי נתון שני. אם הוגנות – אז לכל צד.

      אהבתי

      • וואלדורף וסטאטלר הגיב:

        איך להוכיח שהעצמאי לא עבד רק חודש אחד בשנה?
        באמת נורא מסובך… אפשר למשל לבדוק את תאריכי החשבוניות שהוציא העצמאי ולראות באיזה חודשים עבד… איך לא חשבו על זה קודם???

        אהבתי

    • ג'וני הכבאי הגיב:

      ישנם שני גופים שלעולם יעמיסו תקנות ויכשילו עסקים קטנים: ההסתדרות והטייקונים. ולא בכדי מכתב הטיקונים יצא מייד עם תחילת המחאה. הם תומכים במשק ריכוזי ובממשלה גדולה – תראו את באפט ואובמה אתמול.

      אם תבדקי היטב מהם הגורמים בישראל לקושי לנהל עסקים קטנים תמצאי שחלק נכבד אלו תקנות 'לטובת' העובד שההסתדרות דוחפת. והם צודקים לשיטתם – הם רוצים למקסם את תועלת העובד. אבל אין להם שום איזון ואין אף אחד שיכול להגיד להם לסתום את הג'ורה. אין איזונים ובלמים.

      החלק השני והנכלולי טיפ טיפה יותר זה הרגולטורים שמגינים על 'טובת' הכלל ע"י דחיפת חקיקה ותקנות שהוכנו ע"י הלוביסטים של מי שיכול לממן צוותים של עו"דים שידאגו שהוא בסדר.

      מי שאמור ליצר מקומות עבודה, נדפק.

      אהבתי

  6. ש. הגיב:

    לא נכון. זאת לא האמת. בגיל שבין 40 ל-50 אנשים לא אטיים ופחות חדים, פחות פוריים או מתעייפים יותר, ואפילו אם קיימים כאלה, זה בטל בשישים אל מול יתרונותיהם, או אל מול חסרונות צעירים מסוימים שאינם מנוסים או שגילם הצעיר הוא יתרונם היחיד. אפשר בפירוש להגיד שכל מקרה לגופו…
    חבל שבני קבוצת הגיל הזו מפנימים את הדעות הקדומות נגדם ומוצאים צידוק לעוול הזה. אני יכולה להבין כל אפליה, על כל רקע, אבל להסכים איתה זה עניין אחר.

    אהבתי

  7. אורי הגיב:

    אני שמח (או מצטער) לבשר שהנתונים לא תומכים בשום אופן בטענות.

    בדקתי את נתוני התעסוקה של האוכלוסיה בכללה, של גברים ושל נשים בשכבות גיל שונות (25-34, 35-44, 45-54 ו-55-64) בשש השנים להן יש תיעוד בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (2004-2009), לגבי בעלי השכלה של 13-15 שנות לימוד ובעלי 16+ שנות לימוד. מהנתונים עולה בצורה מפורשת כי הקבוצה היחידה בה הייתה הרעה משמעותית במצב התעסוקה היא אצל גברים בני 25-34 בעלי 16+ שנות לימוד, שהתעסוקה אצלם ירדה מ-80.4 אחוז בשנת 2004 ל-76.5 אחוז בשנת 2009. אצל נשים בגילאים אלו היה שיפור מ-84.6 אחוז בשנת 2004 ל-86.1 בשנת 2009.

    התנודות בכל המגזרים האחרים הן מזעריות (שברי אחוז), כשהמגמה היחידה בה ניתן להבחין, אם בכלל, היא של ירידה קטנה במספר המועסקים מבין הגברים בני 45-54 ובעלי 13-15 שנות לימוד, מול עליה קטנה במספר הגברים והנשים המועסקים בגילאים אלו שלהם 16+ שנות לימוד.

    מצבם של גברים ונשים בגילאי 55-64 השתפר גלובלית (במיוחד אצל נשים בגילאים אלו).

    אני לא מפקפק באמיתות התחושה ובנאמנות החוויה של דחייה – אך העובדות אינן תומכות בכך.

    ולבסוף, כמי שחלף על פני גיל 40 מכבר, ועוד על סוס דוהר, האמת חייבת להיאמר: כן, מי שעבר את גיל ארבעים הוא בדרך כלל מנוסה, מפוכח, נבון יותר, חריף יותר, ושקול יותר – אבל הוא גם איטי יותר, חד פחות, גמיש פחות בדעותיו ובהרגליו, מוכן פחות לשאת תנאי 'קרב', מתעייף במהירות רבה יותר, לעתים הוא פורה פחות ובאופן כללי הולם פחות עיסוקים הדורשים תנועה מהירה – מחשבתית ופיזית.

    זה כואב, למי שנפלט מעמדה ברמה 6 מתוך 10 לגלות כי בשוק כישוריו אינם מספיקים להעניק לו אפשרות עבודה ברמה זו, והוא מרגיש רע לשוב ולעבוד ברמה 3, בה ביקר בשנות העשרים שלו. אבל לעתים זו המציאות. 😦

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      אני לא מבינה את טיעוניך.
      מה זה "תעסוקה"? כמה שנים אותם אנשים עובדים באותו מקום?
      כמה ממי שניסו לחפש עבודה אחרי גיל 40 מצאו? כמה לא? כמה זמן זה לקח?
      איזה סוג של תעסוקה?
      לא ענית על אף אחת מהשאלות.
      המצב הוא לא "תחושה", הוא מציאות.
      מאיפה הבאת את הרעיון ש

      מי שעבר את גיל ארבעים הוא בדרך כלל מנוסה, מפוכח, נבון יותר, חריף יותר, ושקול יותר – אבל הוא גם איטי יותר, חד פחות, גמיש פחות בדעותיו ובהרגליו, מוכן פחות לשאת תנאי 'קרב', מתעייף במהירות רבה יותר, לעתים הוא פורה פחות ובאופן כללי הולם פחות עיסוקים הדורשים תנועה מהירה – מחשבתית ופיזית.

      אולי אתה מדבר על עצמך. הכל תלוי בתחזוקה האישית.
      כל האנשים בגיל הזה שאני מכירה הרבה יותר מוצלחים מכל בחינה ממה שהיו בשנות השלושים שלהם.

      אהבתי

      • מהנדס בהייטק הגיב:

        קבלי ח"ח: הקריירה הכי מדהימה שלי היתה בין 40 ל-52 וגם היום אני מזמין את אורי להליכה מהירה ועליה במדרגות ולהוכיח שאני יכול לעבוד בבנין ללא מעלית וכל השאר גיבוב מספרים 💡

        אהבתי

        • וואלדורף וסטאטלר הגיב:

          אל תשכחו לבדוק בסוף למי יש *** יותר גדול

          אהבתי

        • אורי הגיב:

          שיעור התעסוקה לבני 35-54 הוא כ-90 אחוז – השיעור הגבוה ביותר מבני כל הגילאים – וזה נכון לגבי כל רמות ההשכלה. המשמעות של תעסוקה בהיקף כזה הוא שכמעט כל אדם בגילאים האלה מוצא עבודה – ודי מהר.

          לדוגמה, יש בישראל 1,202 אנשים בגילאי 40-54. מתוכם, 950 אלף הם בכוח העבודה, כשהם מתחלקים לכ-890 אלף מועסקים ו-60 אלף מובטלים. זמן חיפוש העבודה הממוצע שלהם הוא כ-3.5 שבועות. הנתונים נכונים לשנת 2009 והמצב היום, לפי נתוני האבטלה, טוב יותר.

          לגבי משך התעסוקה. הוותק הממוצע של עובד בישראל הוא, לפי הנתונים כאן, כ-9.7 שנים (וקצת יותר בקרב בעלי משלח יד אקדמי). כ-12 אחוז החליפו את מקום עבודתם. הוותק בישראל, לפי הנתונים ההשוואתיים, התארך בשנים האחרונות בישראל והוא היום קרוב לממוצע המדינות המפותחות. מידת היציבות של התעסוקה גדלה בהתאם לגובה השכר (גבוה יותר=יציב יותר), הגיל (מבוגר יותר=יציב יותר) והמקום (ציבורי=יציב יותר).

          אשר לסתירה בין העובדות שחווים כאן רבים והעובדות הסטטיסטיות – הפער עשוי לנבוע מכך שטיב עיסוקם של רבים מהכותבים כאן שונה מהותית מטיב עיסוקם של רוב בני גילם. אני בהחלט מקבל את הטענה שהכותבים כאן הם, כולם, שופעי עסיס, קלים כסיס ושווים לכל כיס, ולכן אין כל סיבה מוצדקת שלא להעסיקם כהוגן, ואפילו במשרה כפולה – אבל קשה להתעלם מהעובדה שרוב הכותבים שציינו את מקום תעסוקתם השתייכו לתחומי עבודה החווים שינויים דרמטיים ורחוקים מהתייצבות, או לתחומי עיסוק המתאפיינים בקצב תחלופה טבעי מהיר וגדושים צעירים צמאי תהילה, או למקצועות המתפגרים להם אל מול עינינו כחתול שבלע קופסה של משחת נעליים.

          אהבתי

          • velvet הגיב:

            רוב הסיכויים שתביס אותי בחישוביך, כי יכולותי לפענח סטטיסטיקות, ואו מתמטיקה נופלות בהרבה משלך. בכל זאת, אתה מחבר בני 35-54 בעוד אני אומרת לך שיש בעיה בקרב בני 40 ומעלה.
            עכשיו, מה צריך לקרות לאנשים בגיל 54 בדיוק?
            כמה מקומות עבודה ראית שמעסיקים בני 54, למשל (אני משתמשת במספר כי הוא הגבול העליון שלך), ומה הם צריכים לעשות עם עצמם בין גיל 54 ל-65-67, הוא גיל הפנסיה?
            הסטטיסטיקות, ובכך אני משוכנעת, מתעתעות ומתיישרות לפי הגיל הנמוך כך אני יכולה לשער.
            כן, יש בהחלט שכבה שמצליחה להסתדר, כמו שציינתי בראשית דבריי.

            אהבתי

            • מהנדס בהייטק הגיב:

              דבורית, אני אתך. אורי מטעה ומגבב נתונים וסטטיסטיקה שאינם קשורים זה בזה (איזו מין קבוצה זאת 35-54 ?) ולי נראה שהוא טוקבקיסט בשכר, "מטעם".

              אהבתי

            • אורי הגיב:

              הדוגמה השנייה שלי התייחסה במפורש לבני 40-54 – ובדיוק בגלל ששיערתי שיכול לעלות טיעון כזה (שהמועסקים מתרכזים בגילאי 35-40). מכל מקום, בחירות הגיל האלו (35-54 וכו') אינן שלי – הן נובעות מפילוח הנתונים הסטטיסטי של הלמ"ס.

              לעניין עצמו – אני הלכתי לבדוק את הנתונים הסטטיסטיים כדי למצוא חיזוק לטענה שלך – כי זו הייתה גם התחושה הסובייקטיבית שלי. הנתונים אינם מחזקים את ההשערה שלך אלא מחלישים אותה. מכיוון שכך, ניסיתי להעלות את האפשרות שהתופעה אכן קיימת, אך היא מתמקדת בתחומי עיסוק מסוימים, המקבילים במידת מה לתחומי העיסוק של הכותבים והמגיבים כאן.

              אהבתי

              • מהנדס בהייטק הגיב:

                "הכותבים כאן הם, כולם, שופעי עסיס, קלים כסיס ושווים לכל כיס", על מה מבוססת הנחה זאת הלמ"ס חושב שמועסק במשרה חלקית = עובד, מקבל שכר מינימום = עובד, מתפשר על חצי משכורת = עובד. ואלה עדיין לא מצאו עבודה ? הלמ"ס לא יודע עליהם. די עצובה זחיחות הדעת שלך (חתול שבלע קופסה ומשחת נעליים) בשעה שגיל הפנסיה עולה מעלה מעלה ואין פתרון.

                אהבתי

  8. מ' הגיב:

    לפני שנים ספורות נקראתי למשרד המנכ"ל ועברתי במפתיע פיטורים (בלי שימוע ובלי כלום, גם זו פיקציה שרוב המעסיקים אינם מקפידים עליה), אחרי שנים של עבודה סיזיפית (שזכתה למחמאות תכופות, אגב) ובמקביל לחיוך נצחי ושמחת חיים צעירה בעליל (מה שלא הפריע לבוסים שלי להחליט "לרענן את המערכת" ו"לשחרר" אותי ועוד כמה אומללים (בעיקר אומללות, כרגיל) שעברו את הספרה 40 (רק בטיפה!).
    חלקנו, ואני בתוכם, אכן הפכנו לעצמאים. חלקנו אף מצליחים למדי בכך. ועדיין, אין יום שאיני מתגעגעת באורח נואש ואפילו פתטי קצת למקום העבודה הזה, שהעיפני ללא הנד עפעף וכמעט גרם לי להתקף לב (בלי הגזמות), ליחסי העבודה בין העובדים השונים שהתנהלו במקום, לתחושת השייכות, לתחושת ההישג כשהצלחנו במשימה חשובה כלשהי, להומור המטורף בשיחות המסדרון הקצרות, לארוחות המשותפות ולחגיגות בסיומם של פרויקטים גדולים במיוחד, וכדומה.
    לא לכולם מתאימים החיים העצמאיים, לא את כל הבעיות זה פותר, וקשה מאוד להרוויח משכורת ממוצעת כך, שלא לדבר על משכורת יפה+תנאים סוציאליים+תווי שי+נסיעות לסופי שבוע או לעתים אף לחו"ל כבונוס+מתנות לילדים בימי הולדת וחגים, וכיו"ב.
    אז לכל המעסיקים, גם אחרי גיל 40 יש חיים, רובנו עדיין לא נתקפנו באלצהיימר, כושרי הגופני עדיין מצוין ואני יכולה להשיג בריצת מאה מ' 9 מכל 10 נשים שיתחרו מולי, אני עדיין באותו משקל ומידת מכנסיים כפי שהייתי לפני 25 שנה, שלא לדבר על רהיטות מחשבה והתבטאות, אופטימיות ושמחת חיים, גמישות ויכולת טכנית… לכל המעסיקים באשר הם, שתזכו להגיע במהרה לגילנו.

    אהבתי

    • וואלדורף וסטאטלר הגיב:

      עבדנו כמה שנים בעיתון חשוב יחסית. התקדמנו לתפקידי עריכה וכו', אבל ראינו והבנו היטב לאן נושבת הרוח. לבסוף דרשנו שיפטרו אותנו, ולא…
      ואכן, פיטרו ואנו שמחים על כך עד היום

      אהבתי

  9. מי לי הגיב:

    הפתרון הוא אתם, אני, אנחנו.
    מי מאיתנו שנמצא בדרגות ניהוליות ומגייס עובדים יכול להתחיל כבר היום את השינוי!

    אהבתי

  10. רוית הגיב:

    אני בת 37 ואני מודה לאל שהבוסים שלי גדולים ממני בשנתיים שלוש. אחת מהם הודתה בפניי, במהלך סינון קורות חיים והבעת זעזוע מגילו המופלג של אחד הפונים (אמא'לה, 46), שקשה לה לתת פקודות למישהו מבוגר ממנה, ש"יכול להיות אבא שלי".

    אני מקווה מאוד שכשאחליף קידומת הבוסים כבר יחיו בשלום עם חילופי הקידומת של עצמם.

    אהבתי

    • ש. הגיב:

      שוב חוזרות הדוגמאות הקיצוניות במיוחד והלא רלוונטיות של אנשים בעייתיים בעלי תפיסת עולם צרה ומפגרת חברתית. קודם כל, מי שמביע זעזוע מעובד בן 46 תחת "פיקודו" הוא דפוק ומנותק. גם אותה צעירה תהיה פעם בת 46 ותרצה להמשיך לעבוד. אבא שלה לא עובד? דוד שלה? שכן שלה, מישהו? זה כמו להזדעזע מהעובדה שמסתובבים ברחובות זקנים בני 80. כן, יש חיות כאלו…
      שנית, מי נותן פקודות במקומות עבודה? האם הכוונה היא שאותה בחורה לא מסוגלת להפגין סמכות ליד מבוגר ממנה? אז אולי מקומה באמת לא שם. שתלך הביתה, תתבגר ואז תחזור.

      אהבתי

  11. משה הגיב:

    הפתרון – נקודת מס למבוגרים. אבל זה אומר שאחרים יצטרכו לוותר,כמו אימהות למשל או חיילים משוחררים

    אהבתי

  12. עובר אורח הגיב:

    עוד נקודת התבוננות, ישועה לא תצמח ממנה, אבל בכ"ז. עבור שתי קבוצות אוכלוסיה משפט הכותרת בגיל ארבעים תיזרקו לכלבים אם אינו בלתי רלוונטי ודאי שאינו מדויק.
    קציני קבע בצה"ל ופקידי אוצר בכירים. חלק ניכר מקציני הקבע יוצא לגימלאות בין ארבעים לחמישים ומנגנון אדיר של יחצנים וקשרים מסדר להם עבודה. ככל שהדרגה גבוה יותר כך העבודה. ראה לאחרונה עוזי דיין. לנחותים – רס"רים וכ"ו המצב דומה יותר לתמונה שציירה בעלת הבית. דווקא בגיל זה, או מעט מאוחר ממנו, בכירי האוצר אלו שדאגו להעברת הגימלה והחסכונות לטייקונים הולכים לקבל את חלקם בעסקה. בכל מקרה לתנאי השכר של שתי קבוצות והסדרי גימלתם אתם דואגים. כעובדה כל שנה עשרות (רבות?) של משרות בשפיץ של הפירמידה הולכות לאנשים מעל לגיל ארבעים אבל זה לא אתם. מה תופעה זו בצה"ל ובאוצר עושה לקידום הפליית מבוגרים היא שאלה מעניינת.

    אהבתי

    • נילי הגיב:

      דבריך לגבי אנשי הקבע הפורשים- רחוקים מלהיות מדויקים. הייתי קצינה במחלקת פרישה של צה"ל, טיפלתי באוכלוסייה שאתה מדבר עליה, מכירה את הנושא היטב.
      ראשית יש את הפרישה של מה שמכונה 'גילאי ביניים'- אלו שנתקעו בדרגת רס"ן וכדו', לא פעם בתפקידים שאין להם מקבילה אזרחית, ונפלטים מהמערכת בסביבות גיל 30+ כשמקביליהם באזרחות כבר עם תואר ונסיון בשוק האזרחי והם מאחור עם פער קשה לסגירה.
      והפורשים בגילאי 40 – 50, רק מיעוטם מקושרים באופן שאתה מתאר. עוזי דיין היה תא"ל. כמה כאלו יש? מה עם כל השאר?
      להיפך, לא פעם אלו עוברים משבר כפול ומכופל, כאשר הם נאלצים להתעורר מחממת צה"ל ומהסרט שהם חיו בו, למציאות של שוק העבודה הישראלי הרגיל. כמה סדנאות והדרכות צריך להעביר אותם כדי להתמודד עם המנטליות השונה, ועדיין יש לא מעט שמתפרקים בתהליך.

      אהבתי

      • ר/ק וכו' - לנילי הגיב:

        שווה לדייק. עוזי דיין הגיע לדרגת אלוף. כתת אלוף היה חולם לקבל את מפעל הפיס כתחליף לאיום (שלא באמת היה) כפוליטיקאי.

        בכלל כל נושא היציאה מהצבא בעייתי. לדעתי, מהצד הכלכלי בלבד, אסור לתת פנסיה מוקדמת לפורשי צבא אלא לשמור עבורם את הכסף לגיל הפנסיה ולשחרר חלק ממנה (חודשית) אך ורק אם המשוחרר לא מוצא עבודה בלפחות אותו שכר. אפשר לחסוך פה הרבה הרבה מיליונים.

        אהבתי

      • עובר אורח הגיב:

        מדויקים לאללה מכיר את המערכת מתוך הבפנוכו של הבפנים. למה מדוע את גברתי לא יכולת לעשות את מה שעשית עד גיל 60. למה? מדוע? מה קרה? החיים באוהל ובחפירות ניווטי הלילה ורעש הטנקים שחקו אותך? עכשיו במקומך נכנסה גברת אחרת וגם היא תצא בגיל, נניח 45 וכ"ו וכ"ו. חשבי כמה בעיות בשוק מחפשי העבודה המבוגרים היית חוסכת אם היית נשארת עד גיל 60. יש לראות תקן כמכונה להוצאה לגימלאות. בתקן שיוצאים בו מצה"ל בגיל 40 זה אומר שעוד אחד בן כ-22 נכנס למכונה ובעוד כ-18 שנים יצא וחוזר חלילה בעוד שכאשר אזרח שמתחיל לעבוד בגיל 22 אחרי שחרור ויוצא לגימלה בגיל 67 יש לו 45 שנים.
        מידע פנימי עמוק אני מעריך שכ-30% מאנשי הקבע יכולים וצריכים לשרת עד גיל 60 או שטוב יותר לשים אזרחים עובדי צה"ל במקומם. מדוע קצין מודעין בח"א או ח"י או מנהל סדנא או רס"ר מכונאי או גזבר או חצי מיושבי הקריה ותל-השומר והשל"ר לא יכולים לשרת עד גיל 60? מה הגיל הממוצע של מכונאי בח"א אמריקאי וישראלי? זה רק טוקבק אבל הנושא שווה ספר.

        אהבתי

    • captain beefheart הגיב:

      עוזי דיין הוא קלוץ במימדים תנ"כיים. ולראיה – לקח לו כמעט 12 שנה למצוא עבודה נורמלית מאז השתחרר מהצבא (כאלוף, ממש לא תא"ל) פקמ"ז. שנים הסתובב בשוק כאבן שאין לה הופכין ולא מצא עבודה. לא כמחתים קבלות ביציאה מ"מגה בול" ולא בשום מפלגה פוליטית שהיתה יכולה לפחות לח"כותו. הציבור מוזמן לשוחח עם אנשים שהיו עימו במפלגת הקקמאייקה "תפנית" ולשמוע מהם מהו כלי ריק. אחרי עשור שבו הבין לאן נושבת הרוח עשה "תפנית" ימינה והופ – ביבי הרימו מאשפתות והושיבו בבית הזה שמול מרכז ביכורי העתים. אישית – הייתי מעדיף להיות מובטל לנצח ולא לזכות בשכלו הרפוי.

      אהבתי

      • אורן ירוק הגיב:

        עוזי דיין היה ראש אמ"ן, סגן רמטכ"ל וראש המל"ל ואני מקווה שיש לך יכולת וענווה להעריך את יכלתו השכלית. בניגוד לקוראי הפוסט הזה, יתכן אין לו צורך בהכנסה נוספת בהיותו אלוף במיל' ולכן עסק בפוליטיקה בהילוך נמוך, כנס שדרות וכו' ודי מפליא שדווקא עכשיו הוא צריך את מפעל הפיס.

        אהבתי

        • captain beefheart הגיב:

          לא הגיע הזמן להיגמל מהערצת הגנרלים רק מפני שהיו גנרלים ועשו תפקידים בעלי טייטל מרשים? להזכיר לך את העב"מ עמי איילון?

          את עוזי דיין פגשתי באחד על אחד יותר מפעם אחת. מהפגישה הראשונה יצאתי בהרגשה שאני טאמבל, כי לא העזתי לחשוב שהאלוף המכובד – מפקד סיירת מטכ"ל לשעבר ובן למשפחה הכי אריסטוקרטית בסביבה – מגבב דברים חסרי קשר וכיוון. אחר כך שמעתי דברים דומים מפי עמיתיו ל"תפנית", ולאורך השנים – כשראיתי את מעשיו (כלומר את הליכתו במעגלי דברת שאין בהם כלום חוץ מחשיבות עצמית) – הבנתי שהרושם הראשון שקיבלתי ממנו היה מדוייק.

          ויש להבהיר – זה ממש לא בגלל ש(היום) הוא ימני. הוא סתם נוד.

          אהבתי

          • אורן ירוק הגיב:

            כאיש אמ"ן אני יכול לומר ששכל יש לו. לגבי גיבובי המילים והתיזוזים הפוליטיים, אתה כנראה צודק.
            בכל אופן, תודה על תגובתך בדרכי נועם וברצינות, ואכן כן: "אלתא" זה באשדוד.

            אהבתי

            • captain beefheart הגיב:

              כחי"רניק עלוב אין לי יכולת לשפוט את כישוריו האמ"ניים, אבל אני מניח שכאיש צבא הוא היה שאקל לא קטן. בכולזות – מפקד סיירת מטכ"ל לא הולך ברגל. יכול להיות שהוא נכנס לצבא עם ראש בריא על הכתפיים, אך סיים אותו משולל כישורי חשיבה אזרחית. והרי התבנית הזו הולכת איתנו כבר 63 שנה, במופעים שונים.

              אהבתי

              • אורן ירוק הגיב:

                וכאן אנחנו חוזרים לעובר אורח שהתריע שבעוד בני ה-40+ אינם מוצאים מקום ותעסוקה במשק, מח' הפרישה בצה"ל ומשהב"ט דוחפים קצינים בכירים (שממילא יש להם פנסיה צנועה) לתפקידים במשק ללא כל הכשרה, ידע ונסיון ובכך הם יוצרים הפליה כלפי כל מי שאין לו לובי ענק כמו משהב"ט.

                אהבתי

              • עובר אורח הגיב:

                אני בשלי מנסיון אישי. המטרה ליצר מה שיותר מקומות עבודה למבוגרים, זה יכול להיות צה"ל שהיום פועל נגד המגמה ומציף את שוק העבודה במבוגרים. מה זה: נתקעו בדרגת רס"ן? מדוע לא יכול רס"ן לשרת עד גיל 60 ? הלאה, מדוע כל מערכת הפצ"ר מהפצ"ר ומטה לא יהיו בשרות עד גיל 60. הרב"צ? בהרבה צבאות קצין זה קצין, אתמול צנחן בחי"ר היום בבוקר איש מודיעין שדה, אחה"צ מודעין עורפי, מחר קצין שיפוט ומחרתיים קצין תחזוקה. אפשר גם שקצין חי"ר יצא ללימודים, מה שהם עושים בין כה וכה, אבל בנושאים שמעלים את המשכורת ולא מועילים לצה"ל ( כל חינוך מועיל, אני מדבר ספיציפית) ויחזור כעו"ד, מהנדס, כלכלן…מי אמר שקצין הנדסה ראשית לא יכול להיות בן 55 עם עבר בצנחנים, אח"כ הנדסה קרבית ואח"כ טכניון או עתודאי בסדר הפוך, אולי אפילו זה רצוי. ראשי אט"ל? ראשי השל"ר ?קציני מודעין, קציני חינוך, קצינים טכניים החיסכון הכספי למערכת הביטחון יכול להיות עצום וייתכן שצה"ל יהיה טיפה יותר טוב. גם יווצר תקדים להעסקת מבוגרים בתפקידים אחראיים.

                אהבתי

            • שועלן הגיב:

              @אורן ירוק
              אתה איש אמ"ן ואתה כותב שעוזי דיין היה ראש אמ"ן?
              אולי תפרש את ראשי התיבות אמ"ן שאתה מתכוון אליהם, כי לא יכול להיות שמדובר באותו פירוש שאני חושב עליו.

              אהבתי

              • אורן ירוק הגיב:

                קבל ח"ח, אגף (מרכז) תכנון, עוזי היה ראש אגף תכנון ופיקוד מרכז ואח"כ סרמטכ"ל. תואר 1 במתמטיקה ופיסיקה ותואר 2 (בסטנפורד) בחקר ביצועים כך שאינו טפש כמו שהוצג, אולי מרחף.

                אהבתי

              • אורן הגיב:

                אורן ירוק, יכול להיות כל מה שירצה, הוא תופעת טבע. הוא איש המ"ן, הוא עץ ריחני.

                אהבתי

  13. עיתונאית מפוטרת הגיב:

    אני עיתונאית. פוטרתי קצת לפני גיל 40. מסתבר שבגלל שיש לי שלושה ילדים ועוד לא הייתי בת 40, זכיתי לדמי האבטלה הממושכים ביותר בקטגוריות של המוסד לביטוח לאומי – חצי שנה. אבל לא בזבזתי רגע, יצאתי מיד לשליחת קו"ח, פגישות, נטוורקינג וכמובן פרילנס. בינתיים עברה יותר משנה וחצי מאז הפיטורים. חציתי כבר את ה 40 ועבודה אני לא מוצאת. כמו שאומר הקטנצ'יק שלי. באסה. לאחרונה התחלתי להפנים שכבר לא אמצא עבודה. וכמו שאמרה המגיבה מעלי (אורי), המעסיקים לא מבינים מה הם מפסידים. דווקא עכשיו כשאין הריונות ואין חופשות לידה ואין תינוקות חולים כל יום, דווקא עכשיו כשאני בשיא התפוקה. באסה.

    אהבתי

    • גברת תפוח הגיב:

      אכן כן, למרות הנסיון והידע המקצועי כנראה שלא יקבלו אותך כעיתונאית כאשר יש צעירים שמוכנים לעבוד בלי שכר, בלי ידע, בלי הכשרה ועם שפה עברית עילגת (ראי וואלה) אבל יש לי רעיון: אולי נקים שותפות, לא ברור לי באיזה תחום, אולי בתרגומים ועריכה לשונית, עברית-אנגלית-עברית ?

      אהבתי

  14. אורי הגיב:

    הפוסט שלך מתאר בדיוק את מצבי בחצי שנה האחרונה: מאז נאלצתי לעזוב מקום עבודה שעבר קיצוצים ורה אורגניזציה כתבתי ושלחתי אלפי קוח שמותאמים הרמטית למשרות. אמנם לא ציינתי את שנת הלידה, אבל למי שקורא את קורות החיים לא בעיה לנחש אותה, לפי הניסיון המקצועי העשיר. אמנם היו כאלה שחזרו אלי והתעניינו מאד, אולם ברגע שהגיעה שאלת השאלות- וניתנה בידי הברירה – לומר את הגיל או לבטל את מועמדותי – אמרתי – 44- (!) ובכך זה נגמר בכל מקרה. דבר אחד אני לא מבינה- התפקידים אליהם אני ניגשת דורשים מיומנויות רבות בו זמנית – כולל ניהול, שיווק, כתיבה, עריכה, ידע ואחריות תקציבית ועוד. כמו כן הם דורשים גמישות ושעות מרובות. איך הם מצפים מאנשים צעירים, שיפתחו את כל זה + מולטי טאסקינג בגיל 30-35? (עם צרחות וצרכים של ילדים קטנים ותינוקות ברקע…). המעסיקים לא יודעים מה הם מפסידים כשהם מוותרים עלי …. ובאשר לחוק, אשמח לשמוע איך אתם מציעים לאכוף אותו.

    אהבתי

  15. אני רק מלה הגיב:

    מה שקרה במשך השנים במשרדי הפרסום הוא מיקרוקוסמוס לשוק העבודה. לפני 60 שנה היו כמה יקים שיסדו את משרדי הפרסום בארץ. קאופמן(פרסום O.K.), צימט, מלניק, באואר, יעקובסון ועוד .בהמשך הקימו אליהו טל ואמנון אריאלי את משרד הפרסום המיתולוגי שהיה חממת הגידול של רוב הפרסומאים הנחשבים בארץ. המשרדים שגשגו, המבנה הארגוני היה- הבוס הגדול והתקציבאים. אז הגיע המפץ הגדול- הגלובליזציה.גם בגלל התעצמות הפרסום בטלביזיה והאינטרנט, והענף הצעיר. הפרסומאי הותיק שטבע את הסלוגן"העולם שייך לצעירים" לחברת אופנה ידועה- לא תאר לעצמו שאלה היו דברי נבואה. קשר בראל היה ל מקאן אריקסון, וכן תמיר כהן ואחרים איבדו את שמם המקורי לטובת חברה בינלאומית. המנהלים הותיקים מצאו את עצמם מחוץ לתמונה, וכיום מאוכלסים משרדי הפרסום בבוגרי גן-חובה.

    אהבתי

    • מי לי הגיב:

      במשרדי הפרסום יש ריטואל קבוע, מגיעה צעירה מבריקה ומבטיחה לתפקיד ארט דירקטורית/ קופירייטרית/ תקציבאית וכד', עובדת שלוש, ארבע, שמונה, עשר שנים עד השעות הקטנות של הלילה, ואז מתחתנת, נכנסת להיריון והולכת הביתה להיות פרילאנסרית או אמא במשרה מלאה.
      כי אין מקום לאמהות במשרדי הפרסום. יש מקום רק לזבי חוטם שמאוהבים ברעיונות של עצמם וחושבים כולם אותו הדבר, אפילו שמרבית המוצרים רלוונטיים בהרבה לאמהות, אבות וגילאי 35+ מאשר לבני 20.

      איזה מושג יש לילד בן 25 מה מעניין אותי? לא פלא שהפרסום בארץ בנאלי, משעמם ונטול רלוונטיות.

      אהבתי

  16. כנסו כנסו באחד שיודע הגיב:

    V היקרה וקהל המוקיעים, הרשו לי כמעסיק להסביר לרגע למה אני מעדיף להמנע מגיוס מבוגרים לתפקידים מסוימים. בבקשה, קודם לקרוא ואחר כך לקלל. לכם זה יועיל ולי זה לא ממש ישנה.

    אני אחראי על כ150 מקומות עבודה. רובם משלמים משכורת טובה וכולם עם תנאים סוציאלים ללא תחרות. ללא ספק אנחנו מקפידים לשלם טוב, כי אנחנו מעוניינים לגייס אנשים טובים. באופן כללי יש לנו שני סוגי תפקידים: תפקידים הדורשים תרומה אישית בלבד, ותפקידי ניהול (ניהול של אינדיבידואלים התורמים תרומה אישית). מצטער לא קונה את כל קישקושי המטריצה.

    ורק שיהיה ברור, אנחנו, המנהלים את האירגון, עובדים בשביל בעלי המניות, שבתורם עובדים בשביל קרנות הפנסיה, שבתורן עובדות בשביל החוסכים. גם אם בדרך איזה אוליגרך גוזר קופון נאה, עדיין הרוב המוחלט של התשואה מיועד לשמור על ערך הכסף של החוסכים. ועוד משהו, בדיוק כמצופה מכל העובדים, אנחנו גם אנשי מקצוע. ואנחנו משתדלים לקבל החלטות על בסיס ראציונלי ולא אישי או רגשי. להחליט לפי הנתונים שלפנינו לא שרירותית. וגם אנחנו צריכים להצדיק את הפעולות שלנו, לבעלי המניות, למנהלים מתחתינו, וכן, גם לעובד ממורמר ששואל שאלות קשות.

    לתפקידים הדורשים תרומה אישית Individual Contributors בד"כ לא יגויסו אנשים אחרי גיל 40. אלו תפקידים בהם העובד לא מנהל אף אחד והם תלויים לחלוטין ביכולת התפוקה האישית של העובד. ממועמד לתפקיד שאינו תפקיד ניהולי נדרשות מגוון תכונות כגון:

    1. פתיחות לשנות את דרכי העבודה שלו – כדי ללמוד ולאמץ את המתודולוגיות הקיימות כבר באירגון, כי לא כל תהליך דורש ריוויזיה תמידית
    2. התלהבות ממקום העבודה ונאמנות למקום העבודה – כי ציניות לא תורמת לגיבוש ולעבודת הצוות
    3. ועוד ועוד: גמישות עם שעות עבודה ארוכות, יחס גבוה של תרומה לשכר, מוכנות לקבל הוראות ממנהל צעיר…


    אני לא אומר לרגע שעובדים מעל לגיל 40 אינם מסוגלים לגלות תכונות כאלה. אני כן אומר שההסתברות שעובד חדש בן שלושים יתגלה כבעל התכונות הללו גדולה יותר מההסתברות שעובד חדש בגיל חמישים יתגלה ככזה. ובגלל שאנחנו מנסים לקבל את ההחלטה הרציונלית ולא להמר על מקום העבודה שלנו, אסור לנו לקחת את הסיכון שבגיוס אנשים שבהסתברות גבוהה יותר עלולים להתברר כלא מתאימים. ואני לא מדבר על התאמת הניסיון או הכישורים. אני מדבר על ההתאמה לאירגון. אלו דברים שונים בתכלית.

    למעשה, וזו כבר דעתי האישית, רק באיזור גיל 35 הכישורים מתקבעים ורק אז מתחילים לצבור ניסיון אמיתי. לפני גיל 35 אין לך באמת כישורים, רק כיוונים, אבל אתה נאיבי מספיק כדי לאמץ דרך חדשה להכל כמעט. ולכן בגיל 40 אחרי חמש שנות ניסיון ועם כישורים ידועים, אנשים רבים כבר לא מוצאים את מקומם בתפקיד הישן. הם התאימו פרפקט בגיל שלושים. הם היו כוכבים בגיל 35. אבל בגיל 40 ללא משרת ניהול, ובתפקיד שדורש גמישות עד אין קץ (מפתחי תוכנה כדוגמא) הם אישית אולי מתאימים, אבל אף מנהל שעיניו בראשו לא יקח סיכון. והמצב נהיה חמור שבעתיים אם המועמד עבר יותר משנים/שלושה מקומות עבודה עד גיל 40. ואני את 40 עברתי מזמן.

    תליה בכיכר השוק כאן ועכשיו! 👿

    אהבתי

    • בת 30 הגיב:

      התגובה שלך זה בדיוק כמו לכתוב שההסתברות שעובד אתיופי יתאים למה שאתה מחפש היא נמוכה בגלל הבדלי מנטליות וקיבעונות, או שעובד ערבי יתאים או שאישה תתאים וכו' וכו'. אייג'יזם זה פשוט עוד סוג של גזענות, לא משנה כמה יפה תנסה להציג את זה בפני עצמך.

      אהבתי

      • עובר אורח הגיב:

        את צודקת ב 100% למחפש עבודה לא רצוי להיות אטיופי או ערבי או
        זקן. האיש דובר אמת ומתאר לכם בדיוק את דרך מחשבתו ומחשבת דומיו
        כך הוא ודומיו חושבים. הצגת עובדות, מחקרים, חוקים, וסתם טענות צדק
        ומוסר לא יעזרו. זה המצב. האם ניתן לשנות, בודאי ! אבל זו כבר הרצאה
        ארוכה.

        אהבתי

    • velvet הגיב:

      על מה אתה מבסס את הדברים האלו (התכונות שאני מחפש שלא מתקיימות בקרב "מבוגרים"):

      1. פתיחות לשנות את דרכי העבודה שלו – כדי ללמוד ולאמץ את המתודולוגיות הקיימות כבר באירגון, כי לא כל תהליך דורש ריוויזיה תמידית
      2. התלהבות ממקום העבודה ונאמנות למקום העבודה – כי ציניות לא תורמת לגיבוש ולעבודת הצוות
      3. ועוד ועוד: גמישות עם שעות עבודה ארוכות, יחס גבוה של תרומה לשכר, מוכנות לקבל הוראות ממנהל צעיר
      …אני לא אומר לרגע שעובדים מעל לגיל 40 אינם מסוגלים לגלות תכונות כאלה. אני כן אומר שההסתברות שעובד חדש בן שלושים יתגלה כבעל התכונות הללו גדולה יותר מההסתברות שעובד חדש בגיל חמישים יתגלה ככזה…

      תחושת בטן?
      מחקרים מעמיקים?
      קיבעון מחשבתי האופייני למי שעבר את גיל 40?
      אטימות חברתית?
      מה אתה מצפה שהחברה תעשה עם בני 40 ויותר?
      אני נותנת כמובן פיתרון, אלא שהוא אחד והוא אישי. לא כל אחד מסוגל לאמץ אותו.
      כמו שיש אנשים שהם "מספר 2" ולעולם לא יוכלו להיות "מס 1", כך יש גם "מנטליות של שכירים".

      אהבתי

      • כנסו כנסו באחד שיודע הגיב:

        אם אני אחראי על גיוס, אני לא יכול לתת פיתרון אחד על אחד. זה נשמע טוב בתיאוריה אבל לא מציאותי. לא אני ולא חברת ההשמה שממיינת לנו את קורות החיים ישקיעו אקסטרה זמן בלנסות להבין את הסיפור של כל אחד ואחד. אין כיום שום דרך לחזות השתלבות חברתית באירגון (חוץ מהדרך המושמצת של חבר מביא חבר). עדיף שכולם יפתחו כישורים חברתיים במקום העבודה ויבלו כמה שיותר זמן עם עמיתיהם למקצוע. הם הם המפתח היחידי לתפקידי ביצוע אחרי גיל 40. או להמלט מהר לתפקידי ניהול.

        וכן! אני לפחות מודע לכך שאני נעשה מקובע עם השנים (פחות נהנה מטיסות, פחות קריאה, פחות שעות במשרד, פחות נסחף אחרי חדשנות, פחות מתמסר למקום העבודה, פחות מתלהב משטויות).

        אהבתי

    • ש. הגיב:

      אני, גם בגיל 25, לא הייתי רוצה לעבוד בחברה שלך. אתה מייצג בדיוק את הסטריאוטיפ הגזעני המקובע לגבי גיל, ומוכיח אותו אחת לאחת. אתה בטח חושב שאתה נאור וגלוי לב, בעוד אתה בעצם מתגלה במערומיך. וזאת מדוע? כי אין כאן גם בשורה לצעירים. אתה בעצם אומר שאתה מחפש פראיירים. זה הכל.

      אהבתי

    • מיא עשת הגיב:

      ואני מוצאת שזה בדיוק ההיפך! לנו יש דרישות מאוד ספציפיות – למבוגרים יש סבלנות ללמוד אותן, ואילו הצעירים יהירים וחושבים שהם יודעים הכל. שלא לדבר על זה שלמבוגרים יש הרבה יותר ידע כללי ויכולת אינטגרציה, והצעירים תמיד יותר חד ממדיים. המבוגרים (50) גם מוכנים להשקיע, ולצעירים יש תמיד משפחה צעירה על הראש.

      אהבתי

  17. captain beefheart הגיב:

    אם רוצים באמת לדון בנושא המעניין הזה, כדאי קודם כל לעשות הפרדה מגזרית לתחומי עיסוק שונים, שכן כל אחד מהם מתנהג אחרת.

    בתחום התקשורת – עוד לפני שמגיעים לעניין הגיל חייבים לקבל שמדובר במקצוע חופשי במובן הרחב של המילה. כלומר – האדם העוסק בכך תלוי בכישוריו וברוח התקופה. מי שנכנס לעסק הזה בגיל עשרים ולא חשב קדימה – שלא יתלונן בגיל ארבעים פלוס. דינו כדין צייר, מוזיקאי ואמן פלסטי. יכול היה בגיל 20 להתלמד על אסדה במפעלי ים המלח, והיום קביעותו לא היתה מוטלת בספק. ואם נכנס לתחום התקשורת וחשב כמו פועל ייצור – כנראה שלא התאים מלכתחילה.

    אני בהחלט גאה לומר שבד' אמותי (כלומר בביזנס הפרטי שלי וכשיוצא לי לשכור אנשים מעת לעת) – גילם המאוחר של הקנדידטים פועל בד"כ לטובתם. מי שעיניו בראשו רואה את היתרונות העצומים של הפז"מניקים על פני הצלו"דים.

    יש לי גם השערה (בלתי מבוססת) שלפחות בקרב המין הנשי, הגיל הצעיר מייצר להן יתרון בלתי מודע אצל מעסיקים גבריים, בבחינת "לך תדע מה יהיה" ו/או "לפחות נשטוף את העיניים בשנה הקרובה". למזלי – תאוותי הנמשכת לגב' ביפארט משחררת אותי (לעת עתה 8) ) מעניין זה.

    וככלות הכל – המלצת הכותבת על יציאה לעצמאות נראית לי נבונה במיוחד. מעבר לתועלת הכלכלית שהיא מייצרת, היא מחייבת אותך לחשוב ולפעול כ"טאלנט" – ולא משנה באיזה סדר גודל מדובר.

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      לא מסכימה איתך כלל.
      עיתונאי שנכנס למקצוע בגיל עשרים, מה הוא צריך לחשוב שיקרה לו בגיל 40 בדיוק?
      שהוא לא יוכל למצוא עבודה חדשה?
      חוץ מהחלוקה (בין מחפשי העבודה) למשרות בכירות או לשכירים/ פרילנסרים, או למשרות ייעודיות מאוד, אין צורך בשום חלוקה למגזרים.

      אהבתי

    • עובר אורח הגיב:

      קברניט לב-בקר היקר. אין קביעות בים המלח בטח לא ברוב העבודות ה"שחורות"
      יש גם דור ב' שזה סיפור שפל, מנוול אכזרי וסתם רע ויש עובדי קבלן שזה פי שנים
      יותר גרוע בייחוד מבחינת גימלה.

      אהבתי

  18. מיא עשת הגיב:

    אנחנו בשטיינהרט קציר תמיד מחפשים מתרגמים טובים, אמנם כפרילאנס ולר כשכירים, והתשלום לא בשמיים, כי בעסקי המול"ות בארץ מתח הרווחים לא ענק – ואני היא השוכרת עובדים, ויש לנו מבחן תרגום סטנדרטי – אבל בחיים שלי לא הסתכלתי על קו"ח של מועמד ולא על גילו, ואכן, לפי האיכות אנחנו מקבלים בשנים האחרונות יותר מבוגרים, בגלל שרק העברית שלהם סבירה ונורמלית. הדורות החדשים לא יודעים עברית. יש מקצועות שבפירוש לגיל יש יתרון – כמו עריכת ספרים, עריכה בעיתונות ועוד רבים שאני יכולה להעלות בדעתי, ובכל זאת, גם בהם בדרך כלל מעדיפים צעירים ו'מאגניבים' – ואת הטעויות והשטויות הרבות מספור אחר כך את מצטטת לצחוקם של הקוראים.

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      ראשית, מיא, את היא יוצאת הדופן, הלא מסתכלת על הגיל.
      שנית, דיברתי כמובן על שכירים. בעבודות פרילאנס זה אחרת (לא במאה אחוזים, אבל אחרת).

      אהבתי

  19. לביא הגיב:

    התקשורת יכולה לעזור בזה. כמו שאושרת קוטלר בתוכנית שלה בערוץ 10 עושה פינת תעסוקה לבני 40 ומעלה. זה מעלה את המודעות לכך שיש אנשי מקצוע מעולים באמצע החיים, ואפשר להעסיק אותם, לפעמים זה כדאי. אם כלי התקשורת ייצאו מהנרקסיזם האימפנטילי שלהם, אפשר היה לעורר טרנד חדש של העסקת בוגרים.

    אהבתי

  20. עדו הגיב:

    מסכים לצערי עם דבריך, ומוסיף שהקושי מתעצם לנוכח השבטיות הישראלית שיוצרת מתאם גבוה בין תיכון-צבא וקריירה. כך למשל, שיעור בוגרי "תלמה ילין"/עירוני ד' המשרתים בגל"צ ועם שחרורם מאיישים, בין היתר, משרות מרכזיות במערכות העיתונים.

    אהבתי

  21. יאיר הגיב:

    הי וולוט, מה שאת כותבת כמגמה סטטיסטית נכון בהחלט. אבל בסופו של יום (לפחות בהייטק) אפשר למצוא עבודה כשכיר. אני בן 47 ופוטרתי יחד עם שכבה גדולה של מכרים בעלי קדומת 4 (וחלקם אפילו 5 רחמנא ליצלן). תוך חודשיים עד שישה כמעט כולם מצאו עבודה ראויה (וגם אני ביניהם). איך? יש הרבה טיפים, אפשר לכתוב על זה טורים ארוכים ולא אעשה זאת כאן, אבל הדבר החשוב הוא קשרים – לא להתבייש להשתמש במעגל החברתי ובאנשים שעבדו איתך בעבר וירצו להעסיק אותך, לא כטובה לחבר אלא כי הם מכירים מה אתה שווה. ועוד דבר – לא לאבד אמונה בערכך, לא לשדר יאוש, ציניות או אפטיות, כי זה מה שמרתיע מעסיקים יותר מכל, בכל גיל. אז כאמור, קשה אבל אפשרי

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      עזוב, אני ממש לא רוצה לפנות לכיוון של איך לעבור ראיון עבודה. זה לא העניין. ולא על זה רציתי לכתוב.
      מה שכן, "קשרים" זו מילת מפתח. ברור.
      מפתיע אותי שכולכם מצאתם עבודה. זה עידוד לא קטן.

      אהבתי

    • אורן הגיב:

      בתחום ההיטק, בגלל מבנה הפרמידה בני ארבעים פלוס בעלי נסיון של עשרים שנים, עולים בנתוניהם האישיים על צעירים. המנסים להכנס לתחום בגיל מבוגר, מתקשים יותר.
      במקצועות אחרים, לא קיימת פרמידה כזאת.

      אהבתי

  22. מסכים שזה ממש לא חובה לציין את הגיל בקורות החיים.
    מצד שני, בתור מעסיק, אני רוצה מאוד לדעת מה גילו של הבן אדם שאני עומד לקחת לעבודה, בדיוק כמו שאני רוצה לדעת איפה הוא גר ומה מצבו המשפחתי.
    מה שאני אומר זה שבכל מקרה עניין הגיל יעלה לפני הקבלה לעבודה, גם אם הוא לא מופיע בקו"ח.
    איך זה ישפיע על השיקולים אם לקבל את המועמד או לא – זה כבר עניין אחר.

    אהבתי

  23. שלמה הגיב:

    אכן כן גיל 40 לבינה ,נושא בחובו הבנות מעמיקות יותר לעתיד כאשר מאחור נסיון השנים עברו
    בחברה מערבית כאשר המוטו הוא "צעיר לנצח" ז"א הנצחה של הצעירות התוססת אמנם אך נטולת הנסיון ימצאו עצמם בעלי הבינה בשולי העשייה… לא כך בחברות המכבדות את מורשתם וזקן קרי חכם..

    אהבתי

    • מהנדס בהייטק הגיב:

      אכן "גיל 40 לבינה, גיל 50 לעצה" ולכן הבדיחה הגדולה בחברות הייטק היא שאחרי גיל 50 הופכים ליועצים, בלי מעמד ניהולי בחברה שבה היית מנהל, אלא כנותן שירותים בכסף מלא (אם אתה מומחה).

      אהבתי

  24. שלמה הגיב:

    דווקא רבי עקיבא עשה מהפך בגיל 40!!!

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      אני לגמרי בעד מהפכים, זה מה שאמרתי, אבל לא בעד השאיפה להמשיך לעבוד כשכיר, שאיפה שנדונה למפחי נפש לרוב.

      אהבתי

    • מהנדס בהייטק הגיב:

      ר' עקיבא היה יחיד סגולה שהתחיל קריירה מבריקה בגיל 40. מי שעדיין אינו בן 40 ויש לו רעיון אדיר למיזם חדש, שיממש אותו לפני שיהיה מאוחר. מי שאין לו רעיון אדיר למיזם חדש, יתחיל לחסוך ליום סגריר, כל עוד הוא עובד כשכיר/עצמאי, כי החיים אחרי 40 קשוחים מאד, "יום אסל ויומיים בסל".
      מנסיוני, עשיתי מהפך והקריירה פרחה לגבהים חדשים אחרי 40 אבל ההפתעה באה בגיל 52: כנ"ל.

      אהבתי

    • מלי הגיב:

      ותראה איך הוא גמר

      אהבתי

      • הללוס הזקן הגיב:

        ר' עקיבא הוצא להורג במסרקות ברזל, בין 10 הרוגי מלכות בקיסריה, בירת האימפריה הרומית בארץ ישראל. מגדולי חכמי ישראל בכל הדורות, האיש שהשפיע יותר מכל חכמי דורו על מחשבת ישראל, על המשנה, תורת הנסתר והתלמוד אומר עליו שהוא נכנס לפרדס ויצא ממנו בשלום. רבי עקיבא טבע את האימרה, "ואהבת לרעך כמוך" – "זהו כלל גדול בתורה" אז מה השאלה ? האם כדאי להתחיל בגיל 40 ? כן.

        אהבתי

  25. הלל הגיב:

    תפסיקו לציין בקו"ח את תאריך הלידה שלכם או את מספר הזהות שלכם. אין למעביד שום זכות לדעת את זה, על פי החוק החדש.

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      מה יהיה איתך, הלל. אתה לא קורא? כן, אנחנו יודעים על החוק. כן, כתבתי עליו.
      ואז האנשים נשאלים על ידי המעסיק הפוטנציאלי, אז מה יגידו, לפי החוק אני לא חייב לענות לך?
      יגידו להם, נכון, בסדר, תודה רבה, ויותר לא ישמעו מהם.

      אהבתי

      • הלל הגיב:

        כל זה אמת ויציב, ועדיין רוב האנשים מציינים את תאריך הלידה שלהם בקו"ח. רק על זה הערתי.

        אהבתי

      • הלל הגיב:

        ואגב, במקרה כזה שהם נשאלים במפורש – זו עילה ברורה לתביעה נגד המעסיק.

        אהבתי

        • velvet הגיב:

          רעיון מצוין! הבנאדם הולך לחפש עבודה. אין לו עבודה. הוא לא יעסיק את עצמו בתביעות. 💡

          אהבתי

          • איציק הגיב:

            למה לא בעצם?
            זה דווקא רעיון לסטארט אפ, תחשבו על זה, ראיונות עבודה בלי לכתוב גיל, כל מעסיק ששואל על הגיל ומיד אחר כך "נחשוב על זה" יקבל תביעה.

            מהפיצויים אפשר להתפרנס יפה.

            אני נושק ל30 וכבר מודאג (:

            אהבתי

        • הללוס הזקן הגיב:

          מה יהיה אתך, הלל ? אתה עושה חייזיק מהמקצוע !! איזה אדם הזוי יתבע לדין מעסיק שעדיין לא היסיק אותו ?? מי יקבל אותו לראיון נוסף ??

          אהבתי

          • הלל הגיב:

            אני לא עו"ד, אבל אני חושב שכדאי להמליץ לאנשים להתחיל לתבוע. לפחות למי שיש לו האפשרות לעשות זאת. יכול להיות שיימצאו גם משרדי עורכי הדין שיעשו זאת פרו בונו.

            בקיצור, מלבד האופציות שהציעה דבורית בפוסט, אפשר שהדרך המשפטית גם יכולה להצליח. אם מספיק אנשים ינסו ויצליחו לתבוע את המעסיק-בכוח, אולי זו גם דרך לפתרון.

            אהבתי

            • הללוס הזקן הגיב:

              אולי יהיו כמה שיזכו בתביעה אבל זה יהיה "נצחון פירוס", אף אחד לא יקבל אותם לעבודה, ולאו דווקא מסיבות גיל או מס' תעודת הזהות, למעסיקים יש תירוצים אחרים.

              אהבתי

              • וואלדורף וסטאטלר הגיב:

                אבל כבר יהיה להם מקצוע – תובע של מקומות עבודה שנגועים באייג'יזם. זה אחלה עבודה וקריירה ארוכת שנים

                אהבתי

    • איציק. הגיב:

      תודה. לא ידעתי את זה ואוריד את הפרטים האלה (לפחות את תעודת הזהות) מקורות החיים.

      אהבתי

  26. עיתונאי דחוי ועצוב הגיב:

    מאמר מדויק חשוב ועצוב

    אהבתי

  27. לביא הגיב:

    מאמר מצוין, עד שמגיעים לשתי הפיסקאות האחרונות שבהן, נדמה לי, נגמר לך האוויר. או שפשוט אין לך שום רעיון מה באמת אפשר לעשות. ואולי זה בגלל שהגעת לגיל שנגמר הכוח באמצע המאמר?
    מצד שני, כתבת חכו חכו. אז אולי את בכלל מתכננת חלק ב'?

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      לא נגמר לי האוויר. זה לחלוטין הפיתרון שלי. אין לי פיתרון מקושקש אחר (ריאלי).
      אם לך יש – בבקשה, כולנו נשמח לשמוע.
      "חכו חכו" מתייחס לאנשים הצעירים החושבים שאני מגזימה.

      אהבתי

    • וואלדורף וסטאטלר הגיב:

      חיכית לפתרון בסוף והוא לא הגיע?
      להפי אנד?
      התאכזבת?
      אתה כנראה די צעיר, אשריך!

      אהבתי

  28. תמר הגיב:

    הם גם לא מתביישים לשאול על סטטוס משפחתי

    אהבתי

  29. יגאל הגיב:

    את ממש לא מגזימה בתיאורים שלך, הם מדוייקים מאוד לטעמי, האייג'יזם כסוג של גזענות, דעות קדומות שאין להם שום בסיס הגיוני, אבל מי אמר שהאדם הוא ייצור הגיוני? על הרקע הזה היה מפתיע למדי לשמוע שאישה בת 62 הוסמכה לאחרונה כדיילת אויר, בעצם ממש לא מפתיע, זה היה גימיק נחמד.

    אהבתי

  30. ד הגיב:

    שומעים על התופעה המצערת הזו מהרבה הייטקיסטים ועתונאים. בן 35 במערכת עיתון נחשב כיום סבא חביב. יחד עם זאת, איך את מסבירה את העובדה שרוב רובם של בני הארבעים ומעלה עובדים? או שהטענה היא שהם נעים ונדים בכל מיני עבודות מזדמנות. 

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      1. הם נמצאים באותו מקום בטרם פקדה אותם המחלה (כלומר החלפת הקידומת)
      2. הם לא שכירים אלא מעניקי שירותים
      3. וריאציות על האפשרות שהצעתי
      4. ודאי יש עוד, אבל אני כבר עייפה מלחשוב כעת
      5. אני לא יודעת מאיפה הנתון שרוב בני הארבעים פלוס עובדים, אבל אני לא מתווכחת
      6. אבל אל דאגה, כשתגדל/י תבין/י

      אהבתי

      • אורן הגיב:

        א. עפ"י רוב, הנתונים כלל עולמיים, האבטלה בקרב צעירים גבוהה יותר, וההכנסה עולה עם הגיל.
        ב. לעומת זאת שבודקים מחפשי העבודה, סיכויהם של צעירים למצוא עבודה התואמת את כישוריהם גבוה יותר.
        ג. לא נכללים בנתונים, מוכרים כנכים או להבדיל, נשים שעסקו בגידול הילדים, שהיו יוצאים לעבודה במידה ומתאימה.
        ד. לא נכללים גם בעלי נכסים, שאינם זכאים להבטחת הכנסה.

        אהבתי

    • איציק. הגיב:

      בני הארבעים נמצאים בדיוק בתווך שבין הדור שהיה רגיל להישאר בעבודה אחת לאורך זמן (עד לפנסיה, לרוב) לבין הדור הצעיר שנע ונד בין עבודות.

      אהבתי

    • עובר אורח הגיב:

      זו הרמאות הגדולה. מי שמתחת לארבעים חי בתוך האסון. הוא קורא
      ורואה ושומע ולא קולט. לאביו גימלה ממקום העבודה. אימו עבדה כמורה
      של משרד החינוך. דודו בכלל דפק את המערכת ויצא לגימא של סא"ל כלום
      בגיל 45 וכ"ו וכ"ו. וראיית העין מרמה את השכל. אבל ז ה נ ג מ ר !!!!!
      אין, אבוד, הלך, נשפך, התנדף, הסכומים האדירים אלפי מיליונים שיוצאים כל
      חודש לקרנות הגימלה לא מפוקחים, לא מושגחים, פשוט נגנבים, בקרנות
      הישנות דמי הטיפול היו כבאירופה. כאן זה תוכנן ונבנה ע"י פקידי האוצר
      שליחי הגנבים בתוך המערכת. בגיל שבן הארבעים-חמישים מחפש עבודה
      לשוא הם יוצאים עם בוכטה ביד לשרת את אדוניהם האמיתיים. עורו העבדים!

      אהבתי

  31. אמיר הגיב:

    מאוד מטריד, גם בשנות ה-30 המוקדמות. רעיון של עסק (או כל מקור הכנסה) קטן מהצד הוא הרעיון הנכון.

    אהבתי

  32. אלון הגיב:

    מדיר שינה מעיניי, ואני בן 38.

    אהבתי

  33. נורית הגיב:

    את לא רק לא מגזימה, אלא שהמצב הוא הרבה יותר מעליב. אם את לא כותבת בקו"ח
    את גילך או שנת הלידה הם לא מתביישים לשאול אותך לגילך בטלפון לפני קביעת הראיון, זה קרה לי ואז יש גמגום קל והמשפט הנדוש: נודיע לך.

    באקדמיה אם לא קיבלת קביעות עד גיל 40 הסיכוי לקבל אחרי זה קביעות קלוש ביותר, אבל דוקא במקרה זה ההתייחסות האמריקאית זהה לישראלית. לכן תמצאי מרצים רבים מבוגרים שהם "מרצים מהחוץ".

    לא כל אחד ואחת מתאימים ו/או רוצים או מסוגלים להיות יזמים עצמאיים, ומה עושים אז? אגב
    אף אחד לא נשאר צעיר, את זה כולם שוכחים כנראה. 😦

    אהבתי

כתיבת תגובה