אצבעות חג, 28.9.11, חלק ב'

בגלל החג הארוך אני עוברת על העיתונים בריחוף, בדילוגים, מה שאומר שייתכן שאכתוב על מוסף אחד יום אחרי יום (כלומר בכל פעם משהו אחר), אבל החג הזה וחיבורו לסו"ש הוא מתנה משמים למוולווטת שאין לה יום אחד של חופשה. שנאמר, אין מנוחה לרשעים.

ראיתם שאבו מאזן התקשר לפרס אתמול ואיחל לו בעברית חקשמייח?

מעולה:

 

מוסף הארץ

חומר הנפץ של החג: הפרוטוקולים הגנוזים (גידי וייץ לכבוד הקרנת סרטו בער' 10) של בכירי קו 300. כלומר בכירי השב"כ.
הסרט ישודר ביום ראשון, 2 באוקטובר, 21:00, ערוץ 10. הלינק כבר טויט ופויסבק רצח.

פרויקט גיבורי הילדות, כרגיל בעמוד מדוגם. כל אחד בטח מנסה למצוא בפרויקט את הגיבור שלו. הגיבור שלי הוא פופאי שבטח מדבר לא רק אלי, אלא לרבים לאורך הדורות. אני חושבת שהדמות הנלעגת והמשונה שלו הייתה דוחה ומושכת מבחינתי. לא ממש הצלחתי לעמוד על טיבו, אבל הוא ממש חביב עלי. לאה איני כותבת עליו.

מי יתנני חולצת פופאי.

השבוע

בפרויקט חביב: מה יהיה איתנו בשנה הבאה. כלומר לא איתנו, איתם.
האיורים של עמוס בידרמן מקסימים (יבגניה דודינה, שלי יחימוביץ', נתניהו, פטריק דרהי. הם לא מציגים את המדוברים כנערים צחי פנים בני עשרים, אבל מראים את מאור הפנים שלהם, גם אם העור אינו חלקלק.

גלריה

אורי קליין מספר איך התגבש טעמו בקולנוע ישראלי, וגם שהחל לכתוב ביקורות בגיל עשר.
השם "יוסף סידר" לא מופיע בכתבה.

סגנון

פרויקט מיוחד (עורך שי גולדן): 10 משפחות, 10 בתים, 10 סיפורים ישראליים. אבל רגע, זה לא כמו המדור ההוא בהארץ, של רלי ואבנר אברהמי שעברו למעריב? וזה לא דומה למדור הזה, תפוח ועץ, שמחליף בהארץ את המדור האובד? מה עם קצת מקוריות? למה לעשות שוב את מה שכבר עשו, והיטב, במקום אחר?

7 לילות

קרנית גולדווסר מתראיינת (רונה קופרבוים), לכבוד ספרה, שיצא בהוצאת ידיעות, בדרך אליך. מהכתבה למדתי שהיה לה רומן עם רז שכניק, כתב ידיעות. תגידו באיחור מביך? נכון, אבל ככה זה כשלא קוראים מדורי רכילות. איך הראיון? סבבה. עדיף על פני ראיון עם אנה ארונוב.

ויש גם פרויקט (אבל דווקא בסדרי) בסגנון עדות הפרויקטים, סופרים כותבים על פתיחות שלא יוצאות להם מהראש.

בלוגלנד/ פייסבוק/ רשת

גאווה גדולה. רייטינג הפך לתרבות בסרגל של nrg. לפחות בקצוות החשוכים אני משפיעה.

וכן, מזכירה שגם הארץ יצר באתרו ערוץ מובחן לסוף שבוע. יש.

ושוב, חבל חבל חבל שמעריב לא מקדם את המוצר החדש שלו, ז'ורנל, באתר. זה לא עולה כסף, וזו החלטה (או אי-החלטה) שיווקית גרועה מאוד. ואני מקווה שאין צורך להסביר שדעתי על המוצר ההתחלתי, או דעתי ההתחלתית על המוצר, לא קשורה ואו סותרת את האמירה הזו.

ובעניין ז'ורנל ועוד:
עניתי אתמול לאורן בתגובות, אחרי ששלא הבין למה כתבתי "דיייי" על כתבת אייל גולן (בן שלו) בגלריה, והמליץ להשאיר אותי כיתה.

…כל הפוסט מודרניזם הזה, או איך שלא קוראים לזה היום, לא מעניין אותי. ולפיכך גם לא הפיכתם של יב"ז, ברפאלי, גולנצ'יק או ג'נוארי ג'ונס למסמנים ומסומנים, לסמלים, לאייקונים, לייצוגים בתרבות גבוהה ונמוכה, וכל הבול הזה.
לא אכפת לי שגולנצ'יק חצה את הקווים, שכל המטא אשכנזים אוהבים אותו, שמזמינים אותו לשיר לאלפיון ואו כל דבר אחר. פשוט לא. אני לא רוצה לקרוא עליו ולא לדעת מה הוא חושב, או מה הוא אוהב, או איך הוא הגיע עד הלום. כל מה שאני כבר יודעת עליו זה די והותר. כל נוירון נוסף שאקדיש לו או לכל הנ"ליות, שהן רק סמל, ויש עוד אלף דוגמאות, מיותר לגמרי. ובאמת לא משנה לי מי כותב. פשוט לא. לא רוצה לקרוא עליהם…

ואז קורא הארץ ענה לי. ואחריו אורן.

אבל הדיון הארוך שהתקיים אתמול בטוקבקים (אני כותבת את הדברים כמובן לטובת כל מי שלא נוטים לקרוא טוקבקים, ובעיקר מתבהלים כשיש יותר ממאה, שלא לומר 120), התייחס לשאלה בדבר אמינות ממר"י והידיעה בלאטמה על זכי עבאס. זה התחיל ברלי ונמשך עד אינסוף.

צפיתי השבוע בראיון הזה עם גבי ניצן. הוא הזכיר שכתב את באדולינה בשבוע. ומאז המשפט הזה לא יוצא לי מהראש ומאגן הקנאה, ומקנן בי נואשות.

המדור של רגב קונטס מעכבר העיר, ובו הוא מתוודה על הריגת האחים עופר.

מתברר שהאלגוריתם של גוגל לא מספיק, ולכן היא יצרה את תגית standout.

טיפ: שווה לעבור עם העכבר על הלינקים, בקצה, אות אחרונה. לעתים אני מוסיפה הערות.

לחם עבודה/ מעברים

לילך פאר, מעצבת 7 ימים, תהיה העורכת הגרפית הראשית של מעריב. כשניר חפץ ערך את ימים הוא הביא את פאר מהמקומונים. היא התמידה שם בכל התקופה הארוכה הזו, ועכשיו – האיחוד.
פאר תחליף את המעצב הראשי של מעריב, נמרוד קרן, שמעצב את העיתון מאז עזיבתו של עמיר חדד, שעבד בתקופת העורכים הקודמים קודמים קודמים דורותי (דורון גלעזר ורותי יובל, לידיעת העולים).

מה קיבלו קוראי מעריב עם החבילה אתמול.

מה חבל שחפץ מצ'קמק את המציאות ולא כותב שרייטינג נסגר, הלך בדרך כל בשר? שהרי הוא מתעתע בניסוחו פה.
למה לא נכתב, אגב, שדורון כהן יערוך את nrg ושיש לסופשבוע עורך חדש, נטע ליבנה?
זאת ועוד: אני לא מרוצה מהחתימה של חפץ. היא לא מספיק פורצת דרך.

לפני פיזור

כשאני רואה/שומעת את אביגדור ליברמן מזייף את התקווה זה לא מצחיק אותי. כי אם הייתי אי פעם נושאת קולי בשיר, זה היה נשמע אותו דבר. אבל אני, נערה מחוכמת שכמותי, לא פתחתי את פי מאז הגן. הבנתי שאני לא מסוגלת לשיר ולו תו אחד, ולכן סתמתי כל חיי. וכך איש לא התוודע לזוועה הפוטנציאלית. חבל שליברמן, שהוא ודאי נבון וחכם ממני לא השכיל לעשות זאת.

מאירועי החג: בניגוד לפקקים בהם התפלשתם בערב החג רחובות תל אביב היו ריקים אתמול בלילה, כך שקטנעתי בסבבה.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה אצבעות חג, שערים, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

42 תגובות על אצבעות חג, 28.9.11, חלק ב'

  1. לקקנות לשמה הגיב:

    "הראיון" של רז שכניק עם הראל סקעת מביך ברמות קשות ואי אפשר להתעלם מכך ששכניק, היחיד שלא שם לב בזמנו שסקעת זייף באירוויזיון בלי הכרה וכתב שההופעה שלו הייתה מושלמת, פשוט מעריץ את האדמה עליה דורך סקעתון. שום שאלה קשה על הניסיון שלו להפוך לגיי אייקון, ובעיקר לא מעט דברים שסקעת נותן להם כל מיני גרסאות ואף עורך לא שם לב.
    כמה דוגמאות: אם בין אסי עזר לעידן רול הוא גזר על עצמו שלוש שנות בדידות כדבריו, איך זה שהיו לו ארבעה בני זוג? לאן נעלמו עוד שניים? ואם הוא מעולם לא המציא לעצמו חברות כי הוא לא מסוגל לשקר, איך זה שהוא סיפר בראיון חג למעריב לפני שנתיים וחצי, פסח כמדומני, שהחברה שלו היא הראשונה ששומעת את השירים החדשים שלו? ואיך זה שבהתחלת הכתבה הוא לא כעס על גל אוחובסקי שהוציא אותו מהארון ובהמשך הוא פותח עליו פה ענק? ומישהו באמת מאמין שבזמן שכל המדינה דיברה על הרומן שלו עם כוכב הריאליטי הוא בכלל לא שמע על זה? הוא לא קורא מדורי רכילות? יש עוד לא מעט פדיחות אבל העיקר שהשגנו את הראיון, לא?

    אהבתי

  2. אופיר הגיב:

    לא הבנתי, האם תוספת מוסף ז'ורנל יומי למעריב תבטל את עיתון המגזין?
    הרי שניהם מוספי תרבות.

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      אתה בחברה טובה. איש במעריב ומחוצה לו לא מבין. הודעות על סגירת המגזין וביטול הסגירה מתרוצצות במערכת כבר שנה לפחות (חלק נכבד מהן פרסמו גם בבלוג). בכל חודש משנה קודקוד תורן את דעתו שם. דעת העובדים נטרפה מזמן.
      לא ברור מה קורה, אבל ביום ראשון נהיה טיפה חכמים יותר.

      אהבתי

  3. יוני הגיב:

    שמתי לב שמעריב זוכה לתשומת לב רבה בבלוג. ידיעות אחרונות נפוץ יותר בין הקוראים אבל צנוע יותר בפרסומים אודותיו. העם רוצה לקרוא גם על ידיעות אחרונות!
    😉

    אהבתי

    • העם נגד הגיב:

      מעריב פתטי ונלעג אם כל זה שכל כמה שנים הוא ממציא את עצמו מחדש. פעם איך ידעת שמדור או מבצע כלשהו של ידיעות עובד? אם מעריב מיד חיקה אותו. לא הבנתי את ההיגיון של להמית ולייבש מגזין קיים עם מוניטין מפואר (בשנותיו הראשונות) עם קהל קוראים נאמן (קניתי מהגיליון הראשון עד מעברו למעריב שאז חדלתי לקנות אותו. אני לא פראייר) רק בשביל להוציא מגזין גניחעטי חדש עם אותם שמות חבוטים כמו מאיר שניצר. דליה מזור my ass.

      אהבתי

      • שוקי הגיב:

        דווקא קראתי את ז'ורנל די הרבה זמן, היה הרבה חומר קריאה. אבל נכון שהם מתעסקים באנשים לא ממש מעניינים כמו יונית לוי ויב"ז. מצד שני, מי באמת מעניין? איל גולן?

        אהבתי

  4. קורא הארץ הגיב:

    אורי קליין בגלריה איך התפתח טעמו הקולנועי. קטע חשוב התייחסותו על הקולנוע המזרחי שהקרן לעידוד סרטי איכות הרגה במחשבה צלולה. דורש דיון. האם הוא מתכוון לזה הלכה למעשה או שזה ההתייפיפות הקבועה.

    הקטע

    בחמשת הגיליונות של "קלוזאפ" (אחד מהם גיליון כפול), שפורסמו עד 1978, יצאנו למאבקים שונים, ובהם המאבק לטשטש בין מה שנחשב בקולנוע הישראלי והעולמי לגבוה ולנמוך. לא תמיד זה עבר חלק. כתב העת הופץ בחנויות ספרים, אך בימי שישי אחר הצהריים היינו נוהגים לשים דוכן ליד בית הקפה "כסית" ברחוב דיזנגוף בתל אביב כדי להגביר את קצב המכירה (לא שזה ממש עזר). את עיצוב השער האחורי גנבנו מכתב עת אחר שהערכנו והוא כתב העת הבריטי "מובי", שנהג להדפיס על שערו האחורי באותיות בגודל זהה את שמות כל הבמאים ששמם הופיע באותו גיליון. באחד הגיליונות שלנו הופיע בשער האחורי שמו של ג'ורג' עובדיה סמוך לזה של לואיס בונואל. "איך אתם מעזים?" נזעק מישהו שניגש אלינו כדי לבדוק את הסחורה. "בונואל ליד עובדיה?! אתם לא מתביישים?" אמר ונטש את העמדה בשאט נפש.

    החלטנו שכל סרט ישראלי שייצא לאקרנים, סרט טוב או סרט רע, יבוקר ב"קלוזאפ", ולכן כוללים גיליונותיו ביקורות על סרטים די נשכחים כגון "המשכנע" של יחיאל נאמן ו"הבלש האמיץ שוורץ" של עמי ארצי. לג'ורג' עובדיה היה תפקיד משמעותי במאבק שניהלנו (או ניסינו לנהל). בעוד שלא יכולנו לצאת להגנתם של מרבית הסרטים שזכו לכינוי "בורקס", כן היתה לנו חיבה לסרטיו של עובדיה, שהביקורת הישראלית הממסדית ראתה בו את מקור כל הרוע שמשמיד את התרבות הישראלית. בעוד שרבים מסרטי הבורקס הונעו על ידי הבוטה והגס, סרטיו של עובדיה, בעיקר המלודרמות שבהן, הונעו על ידי חזון קולנועי שהנאיביות והתמימות אפילו היוו את מרכיביו העיקריים.

    הקולנוע של עובדיה לא היה מתוחכם כמו זה של וינסנט מינלי או ז'אק דמי, אך עקרונותיו היו זהים לאלה שלהם. בסרטיו הוא היה מודע לעליונותו של החלום הקולנועי על המציאות שסובבת אותו, והאמונה הזאת היא שגאלה את הקולנוע שלו. אני מצר על העובדה שמעולם לא יצא לי לפגוש אותו או לראיין אותו. הוא היה לאחד הקורבנות הגדולים ביותר של התרבות הישראלית המסוכסכת בינה לבין עצמה."

    אהבתי

  5. ז'ורנילון הגיב:

    לא יעזרו העורכים המצויינים והמעצבים המהוללים אם אחרי כל זה הידיעה בעמוד הראשון של העיתון בערב החג היא כתבה שנכתבה למעשה על ידי דובר צה"ל. הקוראים לא מטומטמים, אנשים לא קונים עיתונים במיטב כספם כדי לקרוא מה שדובר צה"ל כותב, בשביל יש את רוני דניאל, לא צריך גם בעיתון

    אהבתי

  6. נרע הגיב:

    הוא שר כמו שאיליין רוקדת

    אהבתי

  7. רותם הגיב:

    בהצלחה לשי גולדן לרגל תפקידו החדש כעורך מוסף "סגנון". סוף סוף הוא מצא את הנישה שלו – טיפים של איפור ונשיות במקום העבודה

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      את סגנון תערוך עופרה מזרחי, כפי שכבר נכתב. בהחלט לא ברור לי למה גולדן, סגן עורך מעריב, ערך את הגיליון הזה.
      זאת ועוד: סגנון, בעיקרון, אף פעם לא היה עיתון של "איפור ונשיות". לא משנה מי ערכה אותו.

      אהבתי

  8. מבקר לרוששנה הגיב:

    וולווט, בזמנך הפנוי, קודים מוצפנים, ללא תוכן מובן, עוברים דרך הבלוג
    https://velvetunderground.co.il/?p=5638#comment-15467

    אהבתי

  9. שועלן הגיב:

    למי שלא נכנס ללינק, הקטע עם התוספת של התגית זה רק ע"י אתרי חדשות לטובת הדגשת ידיעות בולטות בגוגל ניוז בלבד. מכאן ועד הביטוי "האלגוריתם של גוגל לא מספיק" המרחק הוא רב.

    אהבתי

  10. captain beefheart הגיב:

    :mrgreen: "ומוסף חדשני – ז'ורנל שמו – שיעסוק בתרבות, בידור ופנאי".

    מיהו זה הדובר אלינו בפתחה של תשע"ב? האם זהו זלמן ארן המברך את צופי הטלויזיה הלימודית בשידור הראשון? לא! זהו עורך מעריב הממלכתי. חפץ איז דה ניים אנד פלבאיות איז דה גיים.

    אהבתי

  11. אורן הגיב:

    יצא לי לעיין בז'ורנל. לשאלת הפונט הזערורי, נזכרתי בנורמן מיילר. הוא היה נוהג להגיש כתבות כפולות באורכן ממספר המילים, שסוכם מראש. במקרה אחד לא רק שקיבל את כל הגיליון, אף הקטינו את הפונט. בז'ורנל נאספו חבורת נורמן מיילרים, שיכולים להפוך נושא כמו יב"ז לגליון מיוחד. לעסוק בהרחבה בדוגמנות בגדי ים, בעצמם, הגדרה מחודשת של התרבות הישראלית, סמיוטיקה באלף השלישי, והחיים המבוזבזים שלהם. איתי זיו יכל להקדיש מוסף ליונית לוי, בכותרת " על מה אנדרואידים חולמים בלילה?" (משה נוסבאום). ראוי שבהמשך יקפיד העורך, רק לכותב אחד בשבוע מותר להתעסק בעצמו או לגלוש למטא טקסטואליות, כל השאר יחיובו להצמד לנושא.
    בתשובה לV, גם אני חשבתי, שהחיים קצרים מדי, ואין טעם לבזבזם בקריאת כתבות על אנשים לא מעניינים. החלטתי להגמל, ולהסתפק בעדכונים באמצעות בלוג תקשורת מסוים. יום אחד התפתיתי להגיב, ומכאן החלה ההדרדרות. שרשור תגובות אינסופי מול בונד ושועלן, שבסיומו כונתי אוטיסט (למעשה כונתי עלבון לאוטיסטים). נתקלתי ברגישות סלקטיבית לאירוניה של בעלת הבית, ושאלת הזמן האבוד עלתה מחדש. מנגד זכיתי להכיר את המעריצה הצמודה (קתי בייטס, מיזרי), רוניתי, והבנתי שהחיים לפעמים מחייכים אלי.
    התגובה הזאת ארוכה מדי, אגוצנטרית ולא ממוקדת.

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      הצחקת אותי מאוד בבוקר נאה זה, כשיפו עדיין שקטה לפני פרוץ הפורעים מחרבי (רציתי לכתוב מרחבי, אבל גם מחרבי מתאים) המדינה. 😀

      אהבתי

  12. אורן הגיב:

    מחדשות האנשים, שראש השנה נחסך מהם.
    התנועה לכבוש וולסטריט נתקלה בהעלמות התקשורת, בהעדר דפני ליף היתה בתהליכי התמוגגות, עד שהגיעה משטרת ניו יורק, ושינתה את כל זה. ההתענינות התקשורתית גברה, והיה מי, שכמעשה ולווט, ידע לשאול את כל השאלות הנכונות.

    אהבתי

  13. אורן הגיב:

    בבוסטון גילו, שאתה לא חייב להיות יהודי, בכדי לסבול בערב ראש השנה.

    אהבתי

  14. אחמד הגיב:

    ואיך היה המוסף החדש של מקור ראשון?

    אהבתי

    • אחמד הגיב:

      לא מצאתי התייחסות. איפה פספסתי? 🙄

      אהבתי

    • נו, לא נעים הגיב:

      פעם, לפני שנים, היכרתי מישהו שהכיר אח של מישהו שפגש פעם אחות של בן דוד של אחד שראה בעברו גיליון של "מקור ראשון" שהיה זרוק איפשהו על הריצפה. אבל בשנים האחרונות זה לא קורה לי

      אהבתי

      • אחמד הגיב:

        הזלזול שלך פשוט פתטי, אם תסלח לי. מה נסגר איתך? מאיפה אתה לוקח לעצמך את הזכות לקבוע שעבודה של עשרות עיתונאים שעובדים כבר יותר מעשר שנים לא שווה שום דבר? הרי לא היית אומר את כל המילים האלה אפילו על המקומון של פתח תקווה או של ג'יסר א-זרקא.
        אני קורא כאן על כל העיתונים ולא זכור לי שאי פעם זלזלתי ככה בעבודה של אחרים.

        אהבתי

      • מ הגיב:

        אחמד, נואשתי ללחוץ אבל אם יש לך מהלכים תעשה שהם יעלו את מהדורת סופשבוע שלהם לאינטרנט. השיקול הכלכלי שבכך מקור ראשון יפסיד הוא מוטעה והוכח בכל העולם. מי שלא באינטרנט נמחק מהראדר. אין חשיפה אין תפוצה. אין פירסום אין מכירות. אל תהיו קמצנים ותעלו את זה כבר שנדע במה מדובר. ולא המהדורה היומית לא נחשב.

        אהבתי

      • ר/ק וכו' הגיב:

        למ,
        הקמצנות שלך, תנו לי בחינם או שאעדיף לרדת עליכם, מעידה בעיקר עליך. מן הסתם על עתונים אחרים אתה כן מוכן לשלם כדי לקרוא מה שאין ברשת.
        תקנה עתון בסופ"ש ואז תחליט לגבי המשך הקנייה או על ויתור, אבל אתה בקמצנותך מעדיף לפסוח על 2 הסעיפים.

        אהבתי

      • מ הגיב:

        מתלבט אם לענות או לא. רגע אולי. לא. כן. תשמעי. אני כל כך אובססיבי עם קניית עיתונים וספרים שזה מחלה. חנויות הספרים עושים עלי קופה ומכבדים אותי בכבוד ששמור למעטים. אבל זה עניין אישי. אולי לא נכון בכלל לענות לאדם אם סיגנון אנטיפטי כמו שלך. בכל זאת עניתי כי זה מצחיק. אי אפשר לעשות צעד בביתי הדל כי בכל פינה ספרים, ספרים, ספרים ועיתונים. טוב לא חשוב. 🙂

        אהבתי

      • אפרסק ומישמש הגיב:

        ר/ק וכו' – כל הכבוד לך על התגובה שלך.

        אהבתי

      • אחמד הגיב:

        אין לי שום מהלכים, אדון נכבד.
        אני חושב כמו ולווט, שמי שמעלה את כתבות הסופש שלו באינטרנט – למה שיקנו אותו?
        קיוויתי שולווט תדליף לנו משהו מהגיליון החדש, זה של ראש השנה שמתחיל מוסף חדש (ככה פורסם פה) אבל מסתבר שאין לה.
        חוץ מזה, אני מצטער, אבל גם לדעתי אתה מתנהג בקמצנות כלפי עיתונים, בניגוד לכספים שאתה מנוציא על ספרים.
        יכול להיות שגם אני קמצן – ולכן במקום לעשות מנוי אני בא לראות אצל ולווט מה חדש בעיתונים, במיוחד בתחומי התרבות הספורט והפוליטיקה שבהם אני מתעניין.

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        אם תיכנס לפוסט החדש צפויה לך הפתעה.

        אהבתי

      • ז' הגיב:

        מ', הגעתי למסקנה: אתה באמת קמצן. אתה מת לראות מה פורסם ואיך פורסם, אבל לא מוכן להוציא כמה שקלים מהכיס כדי לקבל את העיתון הביתה. למה אתה מוכן לעשות מנוי על אידיוט אחרונות ועל מרעיב ולא על מקור אחרון? הם מעניינים אותך? תשלם! כמו שאנימשלם על כל עיתון שמעניין אותי.
        אין מה לעשות, אנשים מהסוג שלך פשוט רוצים לאכול את העוגה (הכשרה) ולהשאיר אותה שלמה.
        לך תקרא את שבע, זה בחינם. וכל האינטרנט מלא באתרים חינם. אבל לא – אתה גם רוצה לראות מה קורה אצל המקבילה הימנית להארץ, וגם לא לשלם… 😆 😆 😆

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s