7 ימים
פרופ' מנואל טרכטנברג מתראיין לאמירה לם בראיון פרטני (ואוהד). וגם במארקר. ראיון קצר בו הוא שופך חמתו על הליפים. ראיון? אממ, חלק. חלק אחר לקוח מהאתר שלו, כפי שמצוין ב"ראיון".
ללם הוא אומר: "בהרגשה שלי כמעט אין מצב שהדו"ח הזה ייקבר באחת המגירות במשרד רה"מ".
והכותרת מצוינת: "אם הדוח הזה ייקבר, יהיה פה רע", כששלוש המילים האחרונות באדום ובענק, הולכות וגדלות.
ובמארקר: "הביקורות… היו ספקניות לגבי עצם היכולת ליישם את הדברים וזו אכן ביקורת מוצדקת מכיוון שבישראל דברים נוטים להתמסמס".
טרכטנברג הוא מעין סיפור סינדרל, על ילד עני מאוד בילדותו, שבזכות ההשכלה שרכש הצליח להסתדר בחיים. איך הגיע ממצב בו לא היה בבית נייר טואלט, כך הוא מספר, ללימודים בהארוורד, את זה לא הצלחתי להבין. זה אומרת, זה לא ממש כתוב איפשהו. אבל לא הכל אני מבינה בחיים.
מה שחסר בראיון של לם, מטעמי סגירה והדפסה מוקדמים בגלל החג, זה גל המחאה שאחרי פרסום הדו"ח. התייחסות אליו אפשר לקרוא כאמור במארקר.
"אחד הפרקים העמוסים והמפורטים ביותר בדוח עוסק בבעיית הדיור… הוועדה מציעה שורה ארוכה של הצעות חקיקה בתחום התכנון והבנייה…(ו)לקדם הקמת יישובים למגזר הערבי והדרוזי… שתהיה הלימה בין תמהיל הביקוש וההיצע…", כותבת לם.
ובכל מקרה, אין ביקורת בדבריה, או אף חקירה במופלא ממנה.
משעשע: בממון (מוסף שכולו נעשה על ידי נשים, בדיוק כמו מארקרוויק) נפגש סבר פלוצקר עם מנהיגי המחאה. לא היה כדאי להפוך את היוצרות?
ובכן, לא ממש הבנתי את פשר הפגישה עם מובילי המאבק. הייתה או לא הייתה? האם זה כמו הנאום המדומין של נתניהו אותו כתב בן כספית? אין אף שם מקרב המוחים (אה, זה אולי כמו שאין אף קרדיט עריכה/ הגהה/ עיצוב לז'ורנל של מעריב?).
מהמפגש, שהיה או לא היה, עולה שהחבורה לא מבינה כלום מהחיים שלה. פלוצקר מסביר לחברים הדמיוניים שלו מה זה סולידריות, "משהו הרבה יותר עמוק מתביעה להגדיל את החלק האזרחי בתקציב המדינה או לשנות את הרכב המסים", מציע להם לחזור לערכי תנועת העבודה ולקרוא ספרים עם ניירות מצהיבים, כי אין, למשל, בוויקיפדיה, אומר פ', את הערך יצחק בן אהרן. ובכן, טועה הפרשן החברתי. חבלבל. למה אף עורכת לא בדקה זאת?
ואחר כך הוא מסביר להם מה ההבדל בין סוציאל פופוליסט לסוציאל דמוקרט: ס"פ שואל כמה עשירים יש במדינה. ס"ד שואל כמה עניים יש בחברה. הראשון רוצה לחסל את העושר, השני את העוני. וכנהלאהה.
אורלי אזולאי כותבת מה קרה למוניקה לוינסקי. היא בת 38, לא הצליחה למצוא חבר מאז הכתם על השמחה הכחולה, כי הגברים, ובכן, נהנים רק לסמן וי על זאתי שעשתה את זה עם קלינטון, היא מצדה לא ממש מצאה את עצמה תעסוקתית, כשלה בכמה פרויקטים, והכי נורא, עדיין מאוהבת בוורדרד הפנים.
סיפור עצוב.
מאחר שקראתי את זה, אני פטורה מכתבת האמהות של עדי אשכנזי וכן מזאת על אירית רחמים בוגרת ריאליטי כלשהי.
דל"ד לא רוצה לגלגל יותר. צודקת. טוב, אבל זה המדור של שבוע שעבר. בשבוע הבא יהיה המדור של השבוע, המתאר טיסה לפריז. בדיוק בדיוק בדיוק מה שאתם מרגישים בכל טיסה לפריז.
סופשבוע
ראו את נפלאות הגרפיקה והעיבוד: אהוד ברק. אדם נמוך ושמנמן (ואין בכך חלילה שום פסול) נראה בתצלום השער גבוה ורזה. מה לעזאזל רציתם להגיד לנו?
חוץ מזה הוא גם משכיבן צמרת. כתוב בשער: "משכיב את המזרח התיכון על שולחן הניתוחים".
ראיינו: מזל מועלם ואחיקם משה דוד.
לא מבינה את התצלום של רלי אברהמי: למה הכוונה בחיילת כפופת גב ומתבטלת בפני א"ב, היושבת וכותבת מפי הגבורה? לא מגיע לה ששמה ייכתב? האם זה אירוע מבוים? אותנטי? מה הרעיון? ואיך קשור כיתוב התמונה "'אני חש סיפוק עצום על ההזדמנות שניתנה לי ועל הדרך שבה התגלגלו חיי הבוגרים'. אהוד ברק"
לא מצאתי לו איזשהו הסבר בראיון. כל הסבר יתקבל בברכה.
והנה בדיחה גזענית:
"…בכל פעם שאני נשאל איך אני מדבר בהחלטיות כזאת על המצב בעיראק, אני אומר שחוץ מסדאם חוסיין, אני הייתי ראש המדינה היחיד בעולם שהיו לו שבעה שרים עיראקיים בו זמנית בממשלה"
החלקים היותר מעניינים בראיון הם המסגרות הכחולות. באחת הוא מסביר שהחמירו עם נילי פריאל בפרשת העובדת הזרה "מבחן בוזגלו הפוך", מספר שבזכות העובדה שהיה שש שנים באזרחות הצליח לקנות דירה באקירוב (פאק, כמה שנים אני באזרחות ולא יכולה לקנות דירה בפאתי דימונה), ומסביר מהיכן בקיאותו בריאליטי: הוא קורא ביקורות.
והמסגרת היותר גדולה: כל סיפור אשכנזי, ובה תמונה של השניים כשהיו צעירים וקרובים איש לרעהו.
ברק לא רוצה להוסיף כמעט כלום על מה שאמר לפני שנה: "מעורבים פה עניינים אתיים, נורמטיביים ואפילו מקצועיים ממדרגה ראשונה".
הוא מוסיף רק שלא נכון לדעתו להוסיף דבר כעת, לפני דו"ח המבקר:
"בדיוק לפני שנה אמרתי, בתמצית, שאני מאוד מוטרד ממה שנראה כניסיון לסכל סדרי ממשל. ניסיון שטלטל את המדיה באופן שגרם נזק כבד לצה"ל ולאמון הציבור בצה"ל. הדברים האלה עדיין בתוקף. ראו כמה זה מדויק בראייה של שנה לאחור. הדברים עומדים בעינם ואני מאוד מקווה שלא יסתבר חלילה שהם עוד יותר חמורים".
על פרשת גלנט, כלומר על ענייני הקרקעות הוא לא אומר מילה.
עוד הוא אומר שלמעשה לאורך כל שירותו של אשכנזי נתן לו תמיכה ופרגון מלאים.
מארקרוויק
הישראלים מכורים לחיים הטובים. זה מפתיע!
וברצינות. סיפורים מייצגים, אנשים שרוצים יותר ממה שיש להם ושמבזבזים בלי הפסק. אחד הפתרונות המתבקשים הוא לסגור את הברז. זאת אומרת, שהאופציה לאוברדראפט תיפסק מיד. רוצה לומר: ישראלים מבינים רק כוח.
מוסף כלכליסט
נעמי קליין מזהירה את הישראלים מפני סטנלי פישר.
מוספשבת
בן כספית כתב מעשיה בדיונית לחג, על נאום נתניהו שלא היה.
אני לא מבינה: החייל שירה בשגגה בסמ"ר משה נפתלי והרג אותו באירוע בדרום ממשיך בחייו ובשירותו? יש משהו שפספסתי?
כלומר הכל בידי שמים, וקורה, ויכול לקרות, והוא יכול להיות מפקד? מה?
שיר הלל לצבא, שיר הלל לצוות, שיר הלל לאירוע. אנחנו פיקס, הכל סבבה, יאללה ממשיכים (זו, אם שכחתם, כתבת הכותרת הראשית בשער מעריב)?
הכתבה הזו מובילה אותי אסוציאטיבית למיני-סדרה הדוקומנטרית החדשה של חיים יבין, צבא העם, ששודרה בשלישי, יום לפני ערב החג בערוץ 2, ולכן לא זכתה כמעט לתהודה ביקורתית בדפוס. אבל ניב שטנדל כתב עליה בעכבר.
יבין מראיין בפרק הראשון את אם הבנים, מרים פרץ השכולה. מתקרב אליה עם המצלמה עד לקטון שבנימי לחייה, לזעיר שבנמשיה. מנסה להבין את ההשלמה, את הגאווה. וזה קשה מנשוא.
אגב, אני לא מבינה ולא אוהבת את הגימיק עם המצלמה: בשביל מה הוא מחזיק מצלמה ומצלם (לכאורה?) הרי מצלמים אותו מצלם (ב-ynet שואלים את השאלה בהפוך). האם המצלמה שהוא אוחז משמשת לו ככלי נשק? או כדי לשמור מרחק ממרואייניו? לא הצלחתי להבין את יבין.
התוכנית זכתה ב-23% רייטינג. זכרו: שלישי, 21:00.
הארץ תרבות וספרות
עמוס עוז: אבא. אם חשקה נפשכם לבכות קצת: קיבוצניקים, ילדי חוץ, ילדי מעברות, יתומים או יתומים בדרך.
"ממה שקרא בספרים הלך והתקרב למסקנה הפשוטה שרוב בני אדם זקוקים ליותר חיבה מכפי שאפשר למצוא".
צרות בכותרות
מי מתנגד להמלצות טרכטנברג? עורכי הארץ או יצרני שמן הזית?
בלוגלנד/ פייסבוק/ רשת
מילון חדש. כלכלי-חברתי. איזה מילים, דימויים, ביטויים, הייתם מוחקים מן המילון הקיים? אני מחקתי את "השמיכה קצרה", "דו-שנתי", ו"הממונה על התקציבים". האם אפשר בלי "עשירונים"? לא יודע. תציעו, מה למחוק? מה להוסיף?
הסרט של ציפי ברנד, גוגל בייבי, זכה באמי. "ילדים בישראל הם הדרך להתקבל לתוך המשפחה והחברה". זה, או לכתוב בלוג.
לא ציתתו לאיילה חסון אלא צותתו לה. שזה בהחלט חמור.
לפני פיזור
עברנו את החצי, לא?
שלושת הפוסטים שנכתבו בחג:
– אצבעות חג א'
– אצבעות חג ב'
– ולווט העצמאית דו"ח ספטמבר
ובמוצ"ש: שעון חורף. מזיזים תשעון שעה אחת אחורה.
פוסט אורח על משהו חסר תקדים שפספסתי בחג? יאללה. אם לא, נתראה בראשון, עם הגליונות הראשונים של השנה החדשה, שקוראים לה תשע"ב.
ולווט אנדרגראונד 
"הארץ" הוציא גליון חג חגיגי ובו גם לוח שנה מושקע. לכל חודש יש ציור המבוסס על אינטרפרטציה עכשווית לאבן דרך תרבותית ישראלית אחרת. עד כאן הכל טוב ויפה. רק בעיה אחת. הארץ החליט שהשנה העברית השנה היא מעוברת ובמחי יד מדפיסה הפך את ניסן לאדר ב', את אייר לניסן וכן הלאה. ולכן על פי "הארץ" – פסח חל באדר ב' , יום העצמאות בו' ניסן, ושבועות באייר. שלא לדבר על תשעה באב בתמוז וי"ז בתמוז בסיוון.
האם אפשר לייחס את הוצאת לוח השנה עם הטעות המביכה הזו ל-1) ניסיון לעשות רפורמה מקיפה ביהדות. 2) ב"הארץ" לא מבינים כלום ביהדות ולכן אין מי שיעשה הגהה .3) לקהל הקוראים שלהם לוח השנה העברי חסר משמעות ולכן זה לא משנה. או 4) כל התשובות נכונות?
אהבתיאהבתי
טקסטו של בן כספית באוש.
אחרי הבילדאפ המרשים (נתניהו מתגלה כמדינאי נבון), כספית מגלה לנו שההפסד אינו התקדמות מדינית חס ושלום, אלא הזדמנות לעשות תרגיל. כספית אינו מאמין שהסיכסוך ייפתר, אך הוא נוזף בנתניהו על שלא ליהטט ועשה עצמו יוזם.
הייתי מהפך ואומר שהבדיחה היא על כספית, על לצערי הבדיחה היא עלינו.
אהבתיאהבתי
הוסף של עסקים במעריב היה כל כך עלוב, קשה להאמין שעורך על כמו יואב צור ערך את הדבר הזה. יכול להיות, רק יכול להיות, שצור לא כזה עורך טוב? לא, לא הגיוני, הוא הרי היה העורך של מעריב. קובץ של ראיונות ממוחזרים, משעממים וחסרי כל סיבה ופשר ומנותקים מאיזושהי מציאות אבל אולי קשורים למציאות הגאונית של צור. עלוב
אהבתיאהבתי
הסטטוס של רינו צרור מגוחך ומחזק את הראייה שלי אותו כד"ר ג'קיל ומיסטר הייד. מחד, עיתונאי רגיש שלא הולך בתלם ומאידך האידאולוגיה שלו מכניסה אותו לפעמים לפינות מביכות. מילא התקציב הדו שנתי אבל האם צרור מתכוון לבטל את אגף התקציבים באוצר? חושב שבעקבות המחאה השמיכה התרחבה ויש מספיק לכולם מהכל? כמה ילדותי אפשר להיות?
אהבתיאהבתי
קטנות.
מאיר שלו בידיעות מתגאה שידע שביבי ינאם באנגלית ולא בעברית בעצרת האו"ם. אני לא מאיר שלו ומשום מה גם אני הייתי בטוחה בכך, אבל לי אין טור בעתון לכתוב זאת. הרי זה היה צפוי ביותר. מצד שני ההסברים שלו מדוע על ביבי היה לנאום בעברית לא מעלים בי מחשבה ששלו צודק. העיקר שהוא מהלל את אבו מאזן שיש לו הכרה בערכו ובערך מורשתו, יושרה פנימית וכבוד עצמי.
הבעייה לדעתי שיש הבדל עצום בין הצורך של ביבי לנאום בשפה שבה רוב המאזינים, ולא רק באו"ם עצמו, אולי יבינו וכמובן גם בגלל ההכרח שהנאום ישודר ככל הניתן בכל העולם (שלו ציין זאת בהגינותו). לעומת זאת לנשיא הפלסטינים יש צורך יותר חשוב והוא לדבר אל בני עמו ולכל דוברי הערבית שהם טיפונת מעט יותר מדוברי העברית (בנוסף, השקרים המרובים של הפלסטיני היו הרבה יותר בולטים באנגלית). יש פה גם פנינה קטנה שביבי דובר אנגלית בכלל לא רעה מול האחרים.
לטעמי שלו חוטא פה לצורך האמיתי וזה נעשה רק לצורך ניגוח (גילוי נאות – איני ממצביעי ביבי).
מוסף החג של סגנון במעריב, כפי שכבר נכתב, הוא אסופה של בתים/משפחות. אהבתי לקרוא. מה שלא אהבתי זה חוסר דיוק. בלטה בכך בילי מוסקונה-לרמן כשבכותרת הפתיח כתוב שאם המשפחה, ד"ר מלכה שבתאי, היא בת 61 ואילו בפסקה לפני האחרונה כתוב: "לפני שנה, אחרי מות האב (האבא של מלכה), ארזו היא ותבל (הבת של מלכה) ויצאו למסע משותף ראשון בשוייץ. 35 שנה קודם לכן, כשהיתה בת 17, נבחרה מלכה להדריך במחנה צופים עולמי ונסעה לחו"ל לראשונה".
אז, האם מלכה בת 61 או בת 53?
גם לא ממש אהבתי את הכתבה על הפוליטיקאית בחוברת. אוסף של ספינים ושטויות.
אפרופו הכתבה במעריב על האלוף (במיל) עמנואל סקל בצאת ספרו על מלחמת יום הכיפורים (בהוצאת מעריב) נזכרתי שהיה צריך לצאת הספר של גלעד שרון בהוצאת ידיעות, לאחר שכמדומני כבר פרסמו פרק אחד ולאחר שהוא קיבל בעתון מקום לא קטן להגיגיו. צפור קטנה אומרת לי שהספר לא יצא בידיעות אלא במקום אחר (שמור עימי אלא אם אחרים יכתבו) והסיבה היא לא (כמצופה אולי) כסף אלא דבר מה הרבה, הרבה, יותר פיקנטי.
אהבתיאהבתי
ר/ק וכו׳ מתפעלת מהאנגלית של ביבי כמו הרבה ישראלים בוגרי מערכת החינוך הישראלית. לי הוא נשמע כמו דוד לוי של האנגלית. שפה שבתית ומנופחת.
אהבתיאהבתי
נח בשבע שגיאות.
כמה שטויות.
אכן בוגרת מערכת החינוך הישראלית עד סוף התיכון ואת ההמשך האקדמאי עשיתי בחו"ל, במדינה דוברת אנגלית אמריקאית.
הבנה זה כנראה לא התחום שלך. ההסבר שלי לאנגלית אין לו כלום עם התפעלות מהאנגלית של ביבי. כעובדה הוא מוצלח יותר באנגלית מרבים אחרים. כנראה שלך הוא נשמע כדוד לוי. זה באוזני המאזין/נה.
אהבתיאהבתי
YNET קנו את ליצן החצר(וני) של nrg?
אהבתיאהבתי
*************
V: בניגוד לדעתך אני לא הפח זבל שלך. מה לא הבנת במילה "לכי"?
אהבתיאהבתי
כשהתחלף השלטון בישראל ב-77', הגיע מיד מילטון פרידמן לביקור. סטנלי פישר הוא תלמיד נאמן של פרידמן, הפקרנו את הכלכלה שלנו בידיו ועוד נצטער על כך יותר ממה שאנו מצטערים כרגע
אהבתיאהבתי
הסיבה שאף עורך/ת לא בדק/ה את נושא הויקיפדיה של בן אהרון בכתבה של פלוצקר היא בדיוק מאותה סיבה שלא עושים את זה בכתבות של הברנע. האם דבורית לא מודעת לכך? פלוצקר, כמו שרוני במעריב, הוא האורים והתומים הכלכלי למרות השגיאות הרבות והיפוכי הדעות (לפעמים מיום ליום). מעניין שהוא מעדיף להיות ס"ד ולא ס"פ למרות שהוא בעצם ס"פ (סבר פלוצקר) תרתי משמע.
אין לגעת בקדושים!
אהבתיאהבתי
הפלוצקר האמין ביותר עלי הוא גיא רולניק. נכון לרגע זה.
אהבתיאהבתי
כל הכתבה של פלוצקר על המפגש עם מנהיגי המחאה הייתה "אני ואפסי עוד". ביזיון של כתיבה: "אמרתי להם, נאנחתי, הסברתי להם, חזרתי ואמרתי, נשענתי על עץ מכוסה מדבקות ונאנחתי…" וכו' וכו'. אני אמנם נהנתן בן שישים ומשהו שחי סבבה, אבל למה שלא ארביץ בהם קצת אידיאולוגיה מימי "על המשמר", ואראה להם שאפשר להיות הרבה יותר "סולידרים"? ממילא זה לא עולה לי.
אהבתיאהבתי
כל התנועה הזאת היא יצירה מופרכת מאל״ף עד ת״ף. כל כמה שכולנו רוצים מחירים נמוכים ומה לא השפה והמטרות של הז׳אן ד׳ארק מכפר שמריהו הן מוזרות. לא מספיק לחקות את התנועה בספרד לפי ספר. הניחוח האנטי גלובליסטי הוא בעוכריו. כל עוד שה(גברים) החרדים לא יבעטו בישבנם אל תוך שוק העבודה כך החלוקה הלא צודקת של עוגה הלאומית תמשיך להתקיים. האם ביבי יכול לכפות על הבטלנים והרבנים שלהם לעשות משהו בניגוד לרצונם?
אהבתיאהבתי
http://www.haaretz.co.il/magazine/childhood-heroes/1.1483865
תראי כמה יפה ומרגש כתב ירון פריד על אמו המנוחה.
אהבתיאהבתי
אני ממליץ על הפוסט הבא:
"התקשורת "חיבקה" ו"חיבקה" עד ששרון גל בתכניתו "לילה כלכלי" נתן את האות ובראיון הזוועה שערך דחק את דפני ליף לחשוף את צפונות מחלתה (אפיליפסיה) ונתן את האות לאנשי תקשורת אחרים "להסתער" על המחאה ולתקוף את מחוללליה. היו שנסחפו להכפשות הנמוכות של נתניהו והימין ו"סתם" כינו את המחאה כמחאה של השמאל הקיצוני והיו מתוחכמים יותר (מתן חודורוב ודומיו) שפשוט הודיעו על "דעיכת המחאה". לא עזרה העובדה שהמאהלים נותרו על כנם, לא עזרה העובדה שחלף "אוהל צדק חברתי" שהוסר על ידי מקימתו תנועת "דרור ישראל" כגנבים באישון ליל הצבתי אנוכי אוהל זהה, הם בשלהם "המחאה דועכת". והמחאה לא דעכה, והציבור לא אהב את התנהגותו המבישה של שרון גל או את פרשנויותיו התלושות מהמציאות של רביב דרוקר. המחאה רק הלכה והתעצמה עד ל"הפגנת המיליון". ואז…. הבין גם הציבור שהתקשורת ממשיכה בשלה, לצייר לציבור תמונת מציאות מעוותת והתקשורת הפכה לבלתי רלוונטית."
http://cafe.themarker.com/post/2369912/
אהבתיאהבתי
למה אתה ממליץ על פוסט המפרסם שקרים שלובו על ידי עיתונאים אינטרסנטיים?
דפני ליף סיפרה על מחלתה להילה רז במארקר בראיון שפורסם ב-31 ביולי.
אהבתיאהבתי
זכותו להמליץ
אהבתיאהבתי
אני ממליץ כי הפוסט הוא מצוין ובעיקר חשוב. אני בטוח שכותבו לא ידע את האינפורמציה שאת מפרסמת עכשיו. אני על כל פנים לא הייתי מודע לה. אני גם לא חושב שהאינפורמציה באמת עושה שינוי מהותי…..
יום טוב
אהבתיאהבתי
עובר אורח כתבה:
״מה אחוז המזרחיות בין מסיעות הפלשתיניות לים? בין המפגינות במחסומים. מעורר מחשבה לא?״
מצחיק. את באמת חושבת שאלה פעולות שמקדמות את השלום? את חושבת כמו פולני. במזרח אלה נתפסות כחנפנות מצד אויב לא ישר. אתה צד במאבק, תעמוד מאחורי העמדה שלך עד בא השלום. פעם נהג מונית ערבי ( בירושלים רב הנהגים ערבים) אמר לי בכנות שהשמאל הזה הם כולם ״הומואים״. חשבתי על זה הרבה. מה הם לא רואים את ההקרבה, את רימוני גז בבילעין, את העמידה במחסומים? לא הם לא רואים. זה נראה להם ריטואל זר של חנופה לא מהאיזור. בגלל זה השלום מתבושש לבוא. תלמדו את נימוסי המקום.
אהבתיאהבתי
למה אתה משנה את מינו של עובר אורח? כי זה טקסט שמתאים לאישה לכתוב?
אהבתיאהבתי
סליחה. היה נדמה לי שקראתי כך.
אהבתיאהבתי
לפרענק תודה על תשומת לבך.
לא חשבתי לא על שלום ולא על מלחמה
רק על תופעה. גדול מעלי בהמון עיניני שלום ומלחמה.
זה שאני חושב כמו פולניה? זה טוב? רע? הלואי
והייתי חושב כמו מאדאם קירי. באשר לנימוסי המקום?
כזקן שנולד כאן דור שלישי אני עוד לומד וככל שלומד
הולך ומיטפש. יש כאן בכלל נימוסים? נהג הטקסי? אדם
צריך פרנסה וטיפ, ולגברת שהייתה מבקשת הסעה
למחסום היה מדבר אחרת.
בכל אופן שנה טובה לך ולבעלת הבית שיצאה חוצץ
להגנתי.
אהבתיאהבתי
"נימוסי המקום״ הכוונה לקוד חברתי, נורמות ומה שקרוי בסוציולוגיה "מורס". אכן אין בישראל נימוסים אבל זה באשמת הישוב ועוד יותר מזה תרבות השטאטל שגם פרויד כתב עליו. לא משנה כמה דורות אתה חי פה. לא זאת הכוונה. חוסר הנימוס הישראלי לא שייך לתרבות המזרח והלבאנט. זה כאמור יבוא שורשי מהרישול שהיה מקובל על היהודים גם בגולה.
אהבתיאהבתי
לשם שעשוע. התסביך הכי גדול, טוב,
כמעט, של פרויד היה שהוא דמיין לעצמו
שהוא עצמו כבר לא בשטטל והשליך את
תסביכו שלו על יהודים אחרים. היו כאלו
עם פחות תסביכים – אינשטיין, למשל,
ידע היטב שמהשטטל הוא לא יצא. גם
פרויד נרפא, טוב, חלקית, מתסביכו
כשגסס מסרטן כגולה מגורש בסביבה
נוכרית בלונדון.
אהבתיאהבתי
נו, שויין. פרויד היה הכי יהודי , הכי גאה, בתקופה הכי קשה להיות יהודי. על ההומור היהודי הוא סיפר את הבדיחה הבאה שמספרת כבדרך אגב על הרישול וחוסר הנימוס של היהודי באירופה. שום דבר לא קיים בישראל:
"פרויד
יהודי גליצאי נוסע ברכבת ותופס את מקומו בהרחבה רבה, פותח את כפתורי המעיל, מניח את הרגליים על המושב. והנה עולה לרכבת אדון אחד בלבוש מודרני. היהודי מתעשת מיד ומתיישב בתנוחה צנועה יותר. האיש הזר מדפדף בספר, עורך חישוב, מהרהר, ולפתע פונה אל היהודי בשאלה: ”סלח לי, מתי אנחנו חוגגים השנה את יום כיפור?” ”אַזוי”, אומר היהודי, ובטרם יענה הוא שב ומניח את רגליו על המושב, ״חשבתי שאתה גוי״.
רק סיפור אחד מני רבים. הסיפור הוא בדיחה אבל ההווי אמיתי. ועל זה דיבר פרויד. כבוד.
אהבתיאהבתי
מתוך: הבדיחה ויחסה ללא מודע/ זיגמונד פרויד, תרגום: רן הכהן. הוצאת רסלינג
אהבתיאהבתי
ביחס לתמונת-צילום אהוד ברק והחיילת, מה זה משנה
אם זה מבויים או נקלט מה"אמת", בחטף. גבר מנצח
אשה מושפלת וברקע או, כן הרקע, חלק מהעולם שהיה
כל כולו, גם זנבות אירופה, תחת שלטון האיסלם במשך
מאות שנים ובו גם כיום (סיציליה? דרום יון? ) מוגדרים
תפקידי הגבר הלוחם העומד ונואם המנצח ותפקידי האישה
המשרתת, כאן ככתבנית-קצרנית, שמעתם הרבה על זכרים
מסוג זה? שימו אל לב כיצד הפוזה של הפוזיונר חוזרת על
אנדטאות לגברים מנצחים הניצבות ברחבי עולם. באשר
לשבעת השרים העירקים, למה זה גזענות? הנה, השתלבה
הציונות הלבנה, אשכנזית, איפריאליסטית, נטע זר במזרח.
ובכלל זה מעניין. נניח היו בממשלה 35 שרים 20%
מהם ילידי עירק בני ובנות המזרח האמורים להכיר במכורתם
חייה ודרכי מחשבתה כפי שהיקה מכיר את מולדתו, נניח?
מה אחוז המזרחיות בין מסיעות הפלשתיניות לים? בין המפגינות
במחסומים? מעורר מחשבה, הלא כן?
אהבתיאהבתי
הכתבה על החייל שירה בחברו במעריב היא מופת של עיתונות גרועה ושיקול דעת מוזר. על הפרשה הזאת צריך לעשות תחקיר, מישהו צריך לשלם מחיר, מאוד יכול להיות שעיתון אחר עושה על זה תחקיר ולכן דובר צה"ל פנה לחיילת, סליחה, לעיתונאית שלו במעריב, ומיהר לפרסם קשקוש מביך כזה. את הכתבה הזאת, ואין דרך נעימה לומר זאת, דובר צה"ל כתב, אם לא באופן מעשי אז ברוחו. כנראה בדובר צה"ל הסבירו למעריב שהכול בלעדי, חשיפה ראשונה, ואילצו אותם להכניס את זה גם לכותרת הראשית מלבד הבזיון של גליון החג. זאת לא עיתונות, זאת לא כתבה, זה פראבדה בימים הגרועים של הבולשביזם ואם מעריב ימשיך ככה שום ז'ורנל לא יעזור לו.
אהבתיאהבתי
אממ, לא זה מה שאמרתי? 🙄
אהבתיאהבתי
אם כבר מדקדקים דקדוקי קרדיט: לא זה מה שנכתב בטוקבק בפוסט הלפני אחרון ואפילו זכה לכמות די גדולה של לייקים? נחמד שאת עוקבת אחרי תגובות ומנכסת אותם לעצמך
אהבתיאהבתי
הותרת אותי פעורת פה. הדבר היחיד שנכתב שם זה שהכתבה נכתבה על ידי דו"צ.
כדי להבין במה מדובר היה צריך לקרוא את הכתבה.
אז מי מנכס לעצמו מה?
אהבתיאהבתי
בכלכליסט גם הופיעה כתבה על פרופ' כהנמן והאינטואיציה. כתבה מאד מוצלחת לדעתי.
אני חוששת שכמה מחלקי העתונים של החג יזרקו לפח בתוליים כפי שקבלתי אותם, למי יש כח
לכל המלל הזה. האם משלמים פר מילה לעתונאים? זה אולי מסביר את הכתבות כדוגמת סיקור פרשת קו 300 שאורכה 7 סדינים (מוסף הארץ) ובתור מופרעת קשב זה ממש ארוך מדי בשבילי.
אהבתיאהבתי
כהנמן כבר הוזכר בפוסט ערב החג, ובתגובות במהלכו, וכו' ועורר דיון נוקב.
גידי וייץ וקו 300 – כנ"ל. שכחת שהכתבה היא גם קד"מ לסרט שלו שישודר מחר בער' 10.
ולא, עיתונאים על חוזה לא מקבלים כסף פר מילה.
אהבתיאהבתי
אני שמה את עצמי בפינה. מרוב אוכל נסתם לי המוח ולא הצלחתי להתרכז בקריאה, גם לא של כל הטוקבקים בענין הנדון. לכן, לא אומר שממש אהבתי את הכתבה של כהנמן עוד יאשימו אותי באיגנורנטיות מכוונת.
זה לא ששכחתי שהכתבה של וייץ היא קדימון לסרט, אבל למה לכתוב כל כך הרבה? אי אפשר לכתוב שני עמודים ולסיים….את השאר תראו בסרט שישודר וכו'?
אוקי, לא מקבלים כסף, אבל כן מברברים את עצמם לדעת? אני משועממת, סורי.
אהבתיאהבתי
חבל שאין יותר התייחסות – גם בבלוגים הקודמים – לפרשת קו 300…
נחצה שם קו…
עקבתי בזמנו אחר הארועים והבנתי שיש הרבה שאנו לא יודעים.
מה שהתחדש בכתבה: ההתנהגות של נשיאנו היום שמעון פרס,
שהיה אז ראש ממשלה והיה כנראה מעורב מאד בכל המתרחש,
ובכל זאת, טפלון שכמותו, הצליח לצאת מכך ולהתקדם הלאה…
עם מנהיגים כאלו – מי צריך חברים?
אהבתיאהבתי
אח, שמעון. אף פעם לא הבנתי את סוד הקסם שלו אצל הצפונבונים. בשכונה שגדלתי הוא היה האופל בעצמו. צלופח חלקלק . אבל במחנה השני אולי בגלל כל ההפסדים, הלילות הטראומטים מול הטלויזיה בסוף ימי הבחירות והמסע הגדול של עשרות שנים כמר מפלגת העבודה/המערך רק קשרו אותו בעבותות עם המחנה שלו. סמל של בידול חברתי. המחנה ההוא (״השפוי״) אף פעם לא ראה את מה שכל ילד בשכונה שלי ראה.
אהבתיאהבתי
במילים פשוטות זה מה שקורה כאשר ההצבעה שבטית.
אהבתיאהבתי
פרס גרם למדינה יותר נזק והוריד אותה לביבים יותר מעשרה ביבים.
פוליטיקאי מזן נחות, היה ונשאר. והוא ממשיך בכך גם כעת
אהבתיאהבתי
אבל פופולרי בקרב השבט האשכנזי חילוני. איך אתה מסביר את זה?
אהבתיאהבתי
אוי נו, זה הלא ברור למה שמעון פרס הפך לשמש העמים, הוא קורא ספרים.
אהבתיאהבתי
אני אשכנזייה וחילונית, בעוונותי…אכפר על כך בקרוב…
הטענות שלמעלה מדיפות ריח גזעני…מדוע אי אפשר לדבר על שמעון,
בלי שהנימה הזו תעלה? איך זה קשור לטענות לגבי תיפקודו?
אהבתיאהבתי
בגלל ההצבעות השבטיות. אל תיתממי. בשכונה שלי ככל שהמחנה שאסור-להגיד-את-שמו נכרך אחריו באדיקות אחרי כל הפסד או חידלון כך הם הפכו אותו לסמל של מפא״י השנואה. סמל.
אהבתיאהבתי
הדיון הנוקב אכן נוקב – את הבלון הנפוח של המגיב ללא שם הכותב על עצמו בגוף שלישי. שווה לחזור לשם
אהבתיאהבתי
הניקוב הוא בעיני המנקב
אהבתיאהבתי
מה בעצם אתה רוצה מסכן שלי? איך אפשר לעזור לך? מה הצורך הזה לכתוב רק כדי לכתוב?
אהבתיאהבתי
בדקתי עוד טיפה איך עובדת מכונת יחסי הציבור של ראנדום האוס. ובכן, מסתבר שכהנמן בשעתו המליץ תוך שימוש בסופרלטיבים מטורפים על סיפריהם של טאלב וגילברט, שני המלומדים שמהללים עכשיו את ספרו החדש.
כהנמן ממליץ על טאלב
http://www.randomhouse.com/book/176226/the-black-swan-by-nassim-nicholas-taleb#praise
כהנמן ממליץ על גילברט
http://www.randomhouse.com/kvpa/gilbert/praise.html
הכל תעלולים שאין כל קשר בינם לבין מדע ומטרתם היחידה היא צבירת ממון. להוצאה ולסופר.
אהבתיאהבתי
שמים בקשו רחמים עליו …
אהבתיאהבתי
דיתה ו ללא-שם אתם מאוהבים או מה? תריבו בחוץ!
אהבתיאהבתי
לפחות אני כותב רק לשם לכתוב
אהבתיאהבתי
דווקא נהניתי מהריאיון עם אהוד ברק. מפוכח, בגובה העיניים, קר יחסית אבל אינפורמטיבי במידה.
אהבתיאהבתי
בקיצור – מנהיג!
אהבתיאהבתי
דווקא התמונה של ברק לא עברה טיפול גרפי. סתם שתדעי.
אהבתיאהבתי
אגב "גוגל בייבי", בסלייט יש מאמר מעניין על פער הילודה בין מעמדות בארה"ב, שלדעתי מתאר גם את המצב המתפתח בארץ ועומד בניגוד לעקרון הקבלה לחברה באמצעות ילדים. מעניין איך הקונפליקט הזה ייפתר (או לא) בעתיד.
אהבתיאהבתי
מעניין מאוד, אבל כל זה רחוק מישראל, המורכבת מחברה שבטית, פרימטיבית, אובססיבית ושיפוטית.
אהבתיאהבתי
יפה, נכון, מדוייק. אבל כמה חברות שבאמת באמת
לא מתאימות להגדרה הזו את מכירה עד כדי נתינת עדות
בשבועה? מקצת מאוד נסיון בקצת מאוד ארצות אני לא
מכיר הרבה חברות כאלו וזה כולל את אוניברסיטאות
הקיסוס בארה"ב ובכלל.
אהבתיאהבתי
עפר שלח כותב במעריב על סקר מוספחג ומסיים בתרגיל מתמטי בנושא קריאת ספרים בישראל.
מנתוני חנויות הספרים, בשנה שעברה נקנו בישראל 15 מיליון ספרים. לפי הסקר של מעריב 30% מהציבור היהודי מעדיפים ספר כבילוי פנאי. בהנחה שערבים קוראים פחות בעברית ובעיגול כלפי מטה הוא מקבל 2 מיליון איש שקנו 7.5 ספרים בשנה כל אחד ומסיים/מסכם שמכך לישראלי לוקח כמעט 50 יום לקרוא ספר או שיש לו מעט מדי זמן פנוי.
אז כבר אמר מי שאמר שסטטיסטיקה, כמו פטריוטיות, היא מפלטו של הנבל אבל הצ'ירבוש של צ'לח בולט לעין.
אז מי יודע, ילדים, למה המסקנות של צ'לח לא מתאימות לעובדות שלו?
(בטוח שהייתי צריכה לכתוב את זה קצר יותר אבל לא הצלחתי).
אהבתיאהבתי
אני מעריצה כל מי שיודע לעשות חישובים מתימטיים מסובכים. גם פשוטים, אגב. 🙂
אהבתיאהבתי
12 מילים, 56 אותיות, 4.6667 אותיות בממוצע למילה, סטיית תקן 2.188.
אהבתיאהבתי
כמה זה יוצא בזלוטים?
אהבתיאהבתי
בשבוע הספר קניתי 10 ספרים, עד כה קראתי 3 ואני בשליש של הרביעי?
מסקנה?
אהבתיאהבתי
תולעת ספרים אתה – לא.
אהבתיאהבתי
מתוך 5.8 מליון יהודים, רק 4.1 כשירים להשתתף במשאל "מעריב" (השאר ילדים וצבא) ו-30 אחוז מהם הם 1.25 מליון. כלומר, הישראלי חובב הספרים קורא 12 ספרים חדשים וקנויים בשנה. בתוך קהל זה יש למנות גם את אלו השייכים למשק בית אחד, את אלו הקוראים ספרים מושאלים מספריה עירונית, את אלו המקבלים ספרים מחברים, את אלו הקונים ספרים מיד שנייה, את אלו הקונים ספרי שירה דקים במיוחד בלבד, את אלו הקוראים רק עד עמוד 40 ואז נמאס להם, את הילדים שקוראים להם את הספר, את הילדים בני השנה שמקבלים ספר עם דפים מקרטון עבה, ואת אלו הקונים ספרים אותם הם מעניקים כמתנה לאנשים אחרים שאינם קוראים אותם כי הם, בעקרון, לא קוראים ספר באנגלית. לכן, המסקנה הסטטיסטית הברורה היא שהקורא הישראלי צולח בין 1-365 ספרים בשנה – הוכחה ניצחת לכך שאנחנו או עם הספר או עם הארץ.
אהבתיאהבתי
בעית מדגם קלה. קניתי וקראתי אלפי ספרים השנה ובעשור האחרון. הרוב בקושי קוראים. יש כמה שהם כל כך אובססיבים שמשבשים את הסטטיסטיקה. בדרך כלל אלה בוגרי החינוך החרדי משום מה. זאת אובססיה שקשה לנו להשתחרר ממנה. כמו סיגריות או שתיה אצל אחרים.
אהבתיאהבתי
איבדתם אותי… 😉
אהבתיאהבתי
אורי, בזמני אנשים קראו בצבא, אך יתכן וכיום, הקוראים משתמטים. הכינוי "עם הספר" פרושו עם של ספר אחד, בנגוד לעמים עם ספרים רבים, כך שבהחלט בור העם אשר בארץ.
אהבתיאהבתי
כבר בזמן פרשת קלינטון את לוינסקי קראתי מאמר בעיתון (שכתב גבר) שחזה ביובש ובבטחון ששום גבר לא ירצה אותה אחרי זה. הוא צדק. למה בעצם?גברים, הבחורה יפה וסקסית, מה היא חצתה בדיוק שהוא no no מוחלט בשבילכם? יש איזשהו חוק שעל הנשים לדעת?
אהבתיאהבתי
א. יפה וסקסית הם מושגים יחסיים ועניין של טעם. אני חושב שהיא ממש לא. אני לא מכיר גבר שחושב שהיא כן (או לפחות מודה בכך).
ב. לא הייתי רוצה להיות מיוחס/ידוע לעולמים כ"בעלה של ההיא שמצצה לקלינטון".
ג. לוינסקי התעשרה מאוד מהסיפור שלה וגברים, במיוחד בארה"ב, לא אוהבים נשים עשירות מהם. ככה שמאגר הגברים הפוטנציאלים קטן עוד יותר.
אהבתיאהבתי
א. האם רק נשים "יפות וסקסיות" ברמה עולמית זוכות לתשומת לב מגברים?
ב. ואם זה לא היה קלינטון אלא ארז שם גנרי משייטת 13 שמבדוי, זה יותר טוב?
ג. לא נכון. נכשלה בכל מעשי ידיה. מחפשת את עצמה. מחפשת עבודה. חיה מכספי המשפחה.
ד. וכן, לא נראה לי שגבר שאין לו כסף יתנגד לחיות ע"ח אישה שיש לה כסף.
אהבתיאהבתי
לא היית רוצה להיות נשוי להיא שמצצה לקלינטון, אבל כמעט כל הגברים הנשואים, נשואים למישהי שמצצה למישהו אחר – מה זה משנה אם זה היה קלינטון, שמינטון או וואט-אבר?
אהבתיאהבתי
אותי פחות מטריד מה שהוא שם לה בפה.
לא הייתי שם את שלי במאפרה משומשת.
אהבתיאהבתי
WTF מאפרה משומשת???
אהבתיאהבתי
אולי רפרנס מתוחכם לפרשת הסיגר?
אהבתיאהבתי
שועלן מגזים (כרגיל), זה נעשה מהצד של האין אש או בכלל לפני הדלקת הסיגר.
אהבתיאהבתי
מוניקה?
מה את עושה פה?
אהבתיאהבתי
מסכן
אהבתיאהבתי
תודה.
לא חשבתי שזה כזה מתוחכם. להיפך.
אהבתיאהבתי
בהחלט, לא מתוחכם כלל
אהבתיאהבתי
הגוף של לווינסקי, הפך לכלי במאבק פוליטי, ולכן נמצא פסול לשימוש, תאורטית, ע"י המגיבים. אחרות זקוקות לעזרה , מאחר ולא מבינות את משמעות גופן ללאום. ומפי "נהג המונית הערבי", מביא מגיב קודם את העיה של הגוף המדומיין של השמאל, הוא הומו, אוי. לעומת אלו, יש השומרים על גאוות גופם, תאורטית כמובן, כשועלן הדואג להגיינת זנבו. ג' תשרי הוא יום הגוף בבלוג, הגוף שלך הוא מקדש, השתמש בו בסחיות.
אהבתיאהבתי
אורן כתב:
״ומפי "נהג המונית הערבי", מביא מגיב קודם את העיה של הגוף המדומיין של השמאל, הוא הומו, אוי.״
אהבתיאהבתי
אורן כתב "הבעיה של השמאל", אך האנשים הרעבים של האינטרנט אכלו לו את ה'ב', אולי, אורן הוא חובב של שפת הלא 'ב', כמו שלפעמים כותב את עצמו בגוף שלישי.
אהבתיאהבתי
מצבה של הילארי שנשארה עם בעלה המצוץ – היה לא פחות מסובך .
אהבתיאהבתי
ממש לא. היא באמת יפה וסקסית. גברים הם מטומטמים, אבל את זה אתן ודאי כבר יודעות
אהבתיאהבתי