אצבעות חג כחושות, 7.10.11

ראיתם את הקריקטורה הנבואית של עמוס בידרמן, שנוצרה לפני מותו של סטיב ג'ובס?


דורון פישלר בשער מעריב עסקים: "פרפקט ג'ובס" או: "המשווק המושלם".

 סופשבוע

אני מנסה, בתום לב, להבין את הרעיון: למה גיליון נושא על משה דיין? רק בגלל שחלקים ממשפחת דיין (יהונתן גפן, ליאור דיין), חתומים במעריב, ואסי דיין יסכים לכתוב לכל מקום, גם לבטאון אל קעידה, ולספר על מצוקת יחסי אב-בן שהביאה אותו עד הלום?
אגב, האם העובדה שדיין יזכה בביצה על שמו במטבח הצה"לי היא לא בדיחה, אממ, סקסיסטית במקצת? ומי קבע שזהו ההספד המפורסם בתולדות המדינה? סיפור הצילום המבוים.

ז'ורנל

כתבת השער של אבי גרפינקלמאמר ארוך במיוחד על כתיבתו הקיטשית, כך לדעתו, של אשכול נבו, שלא מתמודד עם הרוע, שאוהב פרחים ופרפרים. באופן תמוה הוא משווה אותו לחנוך לוין, הנמצא הקוטב השני, כך אני מבינה, מאותו נבו.
לא קראתי ולו מילה של נבו, אבל אני תוהה: אז הוא סופר של קיטש ומאות אלפי נשים אוהבות את ספריו, והוא נמצא בראש רשימת רבי המכר, ובגלל עיסוקיו בענייני מחאה בספריו גם הזמינו אותו לנאום בהפגנות הקיץ, שהיו אף הן בדרכן מקבץ של מופעי קיטש. נו אז?
הנה עמרי הרצוג כתב ביוני שהוא סופר שמבקש את אהבת הקוראים שלו. והנה אריק גלסנר בספטמבר: מבחר רגעי קיטש וחנופה. מתוך שלייה אקראית זו מהרשת אני מבינה שזו הביקורת הרווחת על נבו בישראל. אז מה בדיוק תרם מאמרו של גרפינקל? נקודת מבט חדשנית? לא. אמרו את זה קודם לפניו. כן, הוא אסף הכל והאריך עד מאוד. אני בהחלט מקווה שיש למעריב קוראים שישמחו להעמיק בעניין, אם כי אני מתלבטת בקול אם עבודתו לא מתאימה יותר לחוג לספרות עברית מאשר לעיתון יומי.

גלובס/ G

צאלה קוטלר "בילתה" (למה בילתה?) חצי שנה בתחנה המרכזית הישנה. הנה התוצאה.

מייסדי הבר הווירטואלי שייקר שכבר זכו בפרסים, מספרים ממי המימון. מתברר שמיליון הדולרים הראשונים היו מאבא של אחד מהם, אדם רכיב. אבא הוא ד"ר זקי רכיב, שהונו ניצל אחרי שמכר את מעריב, אותו קנה בלי להקשיב, ולא הבין שעיתון זה לא תחביב.
לא ממש השתכנעתי מהסיפור שלהם ומהמיזם, אבל מה אכפת להם ממני.

ישראל היום/ שישבת

בתוך שלל הכתבות על היום הכיפורים, ראיון מסיבת עיתונאים קולקטיבית עם אלמודובר על הסרט החדש שלו.
וראיון שערב עורך העיתון, עמוס רגב, עם רודי ג'וליאני בז'נבה.

מוסף הארץ

– דפדוף במוסף, קריאת כות' ומש' לא גרם לי להיעצר על אף כתבה. גם לא זו על ציפי ברנד (הטעות היא של הארץ, שגם יידרש להתנצל) ביידר וסרט השכול של נהלל שישודר הערב בערוץ 10. אולי בגלל שצפיתי בפרומואים שלו כאלף פעם עד היום, שלא באשמתי? אני צופה די קבועה של ערוץ 10, אבל הניג'וס הפרומואי ממאיס עלי את הערוץ ואת הסרטים המדוברים.
– הכתבה היחידה שהשתהיתי עליה מעט יותר היא אהבת שייקספיר של גיל הראבן ואבי הסנר. וגם זה רק בגלל חיבתי להראבן. וזה ספר הסונטות שתרגמו.
– טוב, אולי הייתי צריכה לקרוא גם את הכתבה מהניו יורקר על דרק פארפיט, איך להיות טוב/ה.

7 לילות

הכתבה הפותחת – ראיון עם יוסף סידר (יהודה נוריאל). שאני לא אקרא? חבל רק שבואסתי כבר בכותרת, "עושים סידר".
באסה שנייה, בשאלה איך נוצר הערת שוליים.

הנה גרסת סידר דהיום:

"… ואז אני חוצה בדיכאון את כיכר רבין והטלפון מצלצל: 'מר סידר?'
מהצד השני נספחת התרבות של שגרירות איטליה בתל אביב. היא מודיעה לי בחגיגיות שאני זוכה בפרס מטעם ממשלת איטליה לכבוד 60 שנה לישראל, מוסיפה פרטים על הטקס, בזמן שאני אומר לה תודה, וחושב על הרגע הזה, שבו אני חוגג את העבר אבל אין לי עכשיו כלום. ואני שואל אותה, 'מי עוד זוכה בפרס?'. 'פרופ' אהרן ברק, פרופ' צבי ינאי, פרופ' אהרן צ'חנובר', היא עונה ומציינת עוד כמה אנשים כאלה.
כל הגוף שלי נעשה רפה. אני אומר לה, 'יש לי תחושה שהתכוונת להתקשר לאבא שלי, פרופ' חיים סידר'. והמזכירה לא אומרת לי לא. היא אומרת, תמתין רגע על הקו'. ובשניות האלה, כשהמתנתי על הקו, נולד הסרט".

אלא מה, אני קצת אובססיבית לעניין, וקראתי, אאל"ט, כל מילה בנושא. וזה מה שכתבה על כך רעייתו של סידר, ורד קלנר, במאי האחרון:

על רגע ההתעברות של הערת שוליים, שיופץ בבתי הקולנוע בארץ ב-2 ביוני, אין הסכמה. יוסף טוען שזה היה במהלך שיחה במטבח. אני חושבת שזה קרה בליל שבת, בדרך לבית הכנסת. בכל מקרה, זה היה כמו במעבדה. ממש ראינו את הזרע חודר לביצית, ורעיון קטן נובט לאטו, קורם עור, גידים ורבדים, ומשתלט על סדר היום המשפחתי שלנו. ליבת הסיפור כללה אב ובן, שניהם חוקרים באותו תחום צר, אבל מגלמים השקפות עולם הפוכות בנוגע למחקר כמו גם בנוגע לחיים. עד שיום אחד המציאות מערבלת להם את נקודות המוצא, וכמו בצנטריפוגה הודפת אותם למקומות שמעולם לא חלמו עליהם.

ואולי אותה הליכה לבית כנסת היא ההליכה שמתאר סידר שאימץ את גרסת הרעיה? לא. סידר לא היה לוקח איתו סלולרי פתוח לבית כנסת בליל שבת.

באסה שלישית והכי חשובה: לאורך כל הראיון חיכיתי לדיון מעמיק על ביקורת קולנוע ועל הכתבה של אורי קליין, שהגיע לראיין את סידר וחטף מטח.
ומה מצאתי?

"הסיפור הזה הוא מקרה מבחן מדהים. אנשי קולנוע קוראים ביקורת כמו פילולוגים, ניתוח טקסט שמחפש תוכן בין השורות. אז קיימת הקלטה אחת, או שתיים, של השיחה בינינו. ואז יש את מה שאורי קליין כתב, מנקודת ראותו הסובייקטיבית, ושלא במקרה – אין בו אף ציטוט. בדיעבד, התסכול היחיד שיש לי שזה היה יכול להיות מעניין יותר מאיך שהוא כתב".

כן, בדיוק כמו הראיון הזה.
ואגב, במשפט "אל הקולנוע שלנו הוא מגיע בתחילת העשור, בערך עם חוק הקולנוע וראשית הפריחה הגדולה".
איזה עשור?

סיפורים המפורסמים במוסף, אותם אקרא אחרי שאגמור לכתוב: של אורלי קסטל-בלום, אתגר קרת, יעל נאמן, תמר גלבץ.

תוס': ראיון אישי (אמיר קמינר) עם אלמודובר (להבדיל מהקולקטיבי שבישר"ה).

מוסף חג/ ידיעות

מה ששבה את לבי המותש במוסף אלו הפתקיות הצהובות בראש כל כפולה, ובהן אומרים כל מיני למי לא יסלחו השנה/ או ממי הם רוצים סליחה. הברקה מרושעת ומדליקה, סליחה על המילה:
דפני ליף לא תסלח לבנות שעשו עליה חרם בכיתה ג'.
רון פרושאור לא יסלח לתקשורת שממשיכה לפרסם תמונות לא עדכניות שלו, כששקל 40 ק"ג יותר.
דנית חשין לא תסלח לפוגעים ולמפקירים את מי שפגעו בהם בתאונות.
יורם קניוק, שהשבוע ויתר על יהדותו, לא רוצה להשתתף במשחק.
ח"כ יצחק הרצוג רוצה שיתנצלו בפניו פרשנים וסוקרים שלא נתנו לו צ'אנס בפריימריז, וגם חברים שהבטיחו תמיכה ושיקרו.
שחר פאר רוצה סליחה מכל מי שלא חושב שהיא נותנת הכל בכל משחק.
יוסי גיספן לא יסלח לגזענים.
ח"כ זאב בילסקי רוצה שהנהלת התיכון שזרקה אותו בי"א תתנצל.
יעל גרינשפן רוצה שכל מי שהסתכל על המשפחה שלה כעל עוד תיק יבקש סליחה.
ח"כ ישראל אייכלר לא יסלח למי ששילש את מאסרו של הרב בניזרי. אבל הוא דתי!
גדי לוטן, מנכ"ל פילת, לא יסלח למי שסנכרן בין המייל לסלולרי.

מעריב שלום

מעריב תקבל הלוואה של 50 מיליון ש' מדיסקונט השקעות. מאז רכשה אי.די.בי את מעריב היא השקיעה בקבוצה 181 מיליון ש'. מלבד זאת, רכשה אי.די.בי מניות מעריב מזקי רכיב ב-20 מיליון שקל ומוולדימיר גוסינסקי ב-2 מיליון דולר. מעריב רשמה גירעון של 107 מיליון שקל בתזרים המזומנים מינואר 2010 ועד יוני 2011.
עכשיו, הכתבה מתארת באיפוק מדוד את ההתרחשויות, כולל תגובת מעריב שהכל חלק מהניהול הרגיל, ואילו בחברת הדירוג מעלות "ציינו לרעה את יחס החוב לשווי הפורטפוליו".
אבל ביחס לטקסט הכותרת קורעת צורה: "מעריב ממשיך לזלול את המזומנים מאי.די.בי"

בלוגלנד/ פייסבוק/ רשת/ טיוי

עמיר רפפורט על האירוע בטובא-זנגריא.

נראה לי שאלון עידן, המתלונן על משבר כתיבה, לא יהיה מרוצה מהפרסומת המלווה את הטור שלו, ועוד מתחת לצילום האילוסטרציה.

אני מפנה שוב את תשומת לבכם לטור הימני בבלוג, בו מופיע המון מידע מכל הסוגים. למעשה כל המידע הרלוונטי לבלוג ולעולם.
מסיבוב הבלוגים שאני עושה, דרך כל אתרי האקטואליה ונספחיהם – אם תשתמשו בקישורי "שכונה" לא תצטרכו למעשה לצאת מהבלוג לעולם;). וזו הרי המטרה שלי, כן?
בטור נמצאים גם לחם עבודה, תגובות אחרונות, פוסטים אחרונים, פוסטים לוהטים, ארכיון, לוח שנה וחיפוש פוסטים באמצעותו, וכמובן, אופציית התשלום, עדכונים על פוסטים חדשים ותגובות בכל דרך, כניסה לע' הפייסבוק שלי ולטוויטר. רוצה לומר, הטור הימני אינו בר התעלמות.

ענת בן משה השוותה בסלונה בין הלגלוג על מתן חודורוב וריקודיו בהופעה של שלמה ארצי, לבין ההצקות מהן סובלת בתה בת ה-11. הבעיה שלי עם הפוסט שלה היא דווקא חשיפת הילדה הפגיעה. באשר להורים הכותבים על ילדיהם, מבחינתי זה אחד הטבואים הגדולים שיש. מדובר באנשים קטנים שלא נשאלו אם בא להם להיחשף (או להצטלם, במקרים אחרים), ואתם, כהוריהם, מחליטים מתי לעשות עליהם הרמת מסך. מה עם רגישות-מה מצדכם? הניחו לילדיכם. הם לא חטאו במאום.

כתבה על פארסת המיתוג של מודיעין תשודר הערב בחדשות 2, מוסר יקי בז'ה.

מיכל קפרא מדברת עם זקני השבט על המוות.

מעין 6 והחדש והרע 2 באוויר, מוסר רועי צ'יקי ארד.

למה המבקרים אוהבים והצופים לא צופים בתמרות עשן? כות' המש' של הכתבה מבטיחה תשובה. התשובה לכאורה מופיעה במשפט אחד בלבד בכל הטקסט. בסופו. מעצבן.

שווה לחזור לדיון בתגובות אתמול, האם אפל שינתה או לא שינתה.

הצעות צפייה לזמן שנותר: צבא העם של חיים יבין. פרק 1. פרק 2.

מח' הגהה מתעוררת בכיפור


(לחיצה על התמונה תוביל לכתבה)

כל כך קשה לכם (המארקר, גלובס) לזכור שכותבים זקי רכיב, ולא זכי? זכותו של אדם להחליט איך הוא כותב את שמו.

לפני פיזור

שאלת סקר: האם מי מכם הלך, פיזית, לספריית וידיאו (כלומר דיוידי) ולקחת סרטים בהשאלה לחג הקדוש?

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה אצבעות חג, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

75 תגובות על אצבעות חג כחושות, 7.10.11

  1. חייל זקן הגיב:

    גולדה: "אם אתפוס את המנוול שמדליף אוציא לו את העיין השניה…"

    אהבתי

  2. לכתוב על הילדים שלך ולחשוף אותם כדי לשרת פואנטה, קריירה, מיצוב חברתי (מחק את המיותר) זה כל כך no no שהגיע הזמן לחוק שיאפשר לילד לתבוע את ההורים שלו על עגמת נפש.

    עלול להיות יותר מזיק מכאפה פה ושם.

    אנקדוטה מעניינת במוסף של הארץ לגבי הסקיצה של סיר הסירים.
    (הנפתלי הגיע מהפאדיחה בדקה ה- 90)

    אהבתי

  3. מרב הגיב:

    1. בקשר למוסף על משה דיין. תמוה לגמרי. לא פתחתי אותו.

    2. ל'בילתה' יש שתי משמעויות, האחת: לעשות חיים; השנייה: לשהות. הנה מה שאומר רב מילים המקוון על זה:
    הסבר מלא למילה בִּלָּה פ' פיעל
    1. נהנה, התבדר, העביר את הזמן בבידור, בהנאה, בשעשועים וכד'.
    • במוצאי שבת אנחנו בדרך כלל יוצאים לבלות עם חברים.
    • אתמול בילינו מהבוקר עד הערב – הלכנו לסרט, אכלנו במסעדה והסתובבנו בחנויות.

    2. העביר את הזמן במקום מסוים, בחברה מסוימת או בפעילות מסוימת.
    • במהלך כתיבת העבודה ביליתי הרבה בספרייה.
    • המראיין בילה שעות ארוכות בחברת המרואיין.

    אהבתי

  4. סרג'יו בלת"ם הגיב:

    לקחתי בספרייה ארבעה סרטים לבני הנוער שבביתי, ליום כיפור. למה?
    לכשעצמי אני מסתפק בוולווט, פייסבוק, וואלה ברנז'ה, העין השביעית, יוטיוב וכאלה.

    אהבתי

  5. שועלן הגיב:

    יום כיפור שעבר עשיתי מרתון תמרות עשן.
    אתמול ראיתי את הפרק הראשון של העונה השנייה.
    תחושת החרטה שיש לי מזכירה לי את תחושת החרטה אחרי הפרק האחרון של לוסט. מזל שפה השקעתי רק יום וקצת.

    אהבתי

  6. שועלן הגיב:

    בוואלה השאירו גוי של יום כיפור שיעדכן את המבזקים.
    הוא לא עושה עבודה כ"כ טובה.
    לא הצלחתי למצוא חוקיות כלשהי.
    לפחות היו מעסיקים מישהו שיודע מה זה פיבונאצ'י או משהו, שיהיה אתגר.

    אהבתי

  7. mooonet הגיב:

    קוראת ותיקה אבל מגיבה בפעם הראשונה.
    סתם רציתי להשתתף בסקר בסוף הפוסט, בתרבות האינטרנט של ימינו אפילו אם רציתי לא ידעתי איפה למצוא ספרייה מהזן הנכחד שהזכרת. לעומת זאת יש לי רשימה צפייה ארוכה של סרטים וסדרות למרתון מתוכנן בחג, שווה אולי לעשות סעיף ב' לסקר בנושא הזה, אפילו שהוא אינו חד משמעי מבחינת חוקיות.

    אני תוהה גם לגבי מיעוט התגובות, לא זוכרת פעם שנכנסתי לפוסט ולא היו לי לפחות 40 תגובות לקרוא אחריו.

    זה החג או המזל הגדול שלי?

    נ.ב
    אולי חיסרונו של הלל?
    (בחייאת זו בדיחה אל תקחו ברצינות)
    🙂

    אהבתי

    • אורן הגיב:

      לאבד את הבתולים ביום הכיפורים, זה מזל גדול, ואף מתחרז בגולמניות. סדרה מומלצת לך ולשועלן המאוכזב.

      אהבתי

      • שועלן הגיב:

        לא יודע, ראיתי אותה במדריך לטרמפיסט (הנורא ואיום) ובסרט הגרוע ההוא עם ג'ים קארי ובשניהם היא לא עשתה לי את זה.

        אהבתי

      • אורן הגיב:

        לשועלן, לא ראיתי את שני הסרטים, שלא מייצגים את תופעת הדשאנל. מתחייב הסבר, זואי היא רק אמצעי. חמידות "גור החתולים המצייר קשת בענן של מרשמלו" שלה, מדכדכת אותי. פשוט צורך במנוחה מהוויכוחים הפוליטים. מעיין תסמונת פוסט טראומטית מדומה, בעקבות יום הממר"יס'. אבל אתמול נתת לי רעיון חדש .
        ולמיקי, בעל ההבנה הליטראלית, החברה שלך, היא דמיונית.

        אהבתי

      • שועלן הגיב:

        כן, היא ללא ספק סוג של ניאן.
        אגב, אתמול נתתי גם לעצמי רעיון, ולאחר שנים של כוונות, ראיתי סוף סוף את להרוג את זואי. מסתבר שזה חרא של סרט. ולא בגלל שלג'ולי דלפי אין ציצים.

        אהבתי

      • אורן הגיב:

        מעדיף ז'ולי, כמו ז'ורנל. ציצים לא רלוונטי. והסרט הזה אמור לעשות את העבודה. זואי תאכל את הלב.

        אהבתי

      • מיקי הגיב:

        מילא הבתולין… החברה שלי לא מוכנה לעשות כלום ביום כיפור כי זה "שובר לה את הצום"…

        אהבתי

  8. ה. הגיב:

    עושה רושם שהתרשלת/החמצת 😕 קמעה.
    כי לפי מה שאני מבינה הכתבה מהניו יורקר על דרק פארפיט, איך להיות טוב/ה
    היא הכתבה הכי מוצלחת לסופ"ש זה.
    מחר כשיהיה לי את העתון המודפס אקרא. (לא מופיע ברשת).

    אהבתי

  9. מלקט עובדות הגיב:

    הטקסט של אבי גרפינקל מנסה לחדש בחיבור בין הפופולריות של אשכול נבו לבין הנייטרליות החנפנית של הטקסטים שהוא מוציא. יש קישור לרוח תנועת המחאה וההצלחה שלה בעודה שומרת על חוסר הפקטיקולריות שלה.
    זאת ביקורת תרבות, לא בדיוק ביקורת ספרות, והיא לא היתה עוברת בחוג לספרות מכל מיני סיבות, גם כי לא נועדה לאקדמיה.
    נראה שהמיקום שלה מנסה למצב את המגזין שאת-שמו-אין-לומר כמי שתוקף תופעות תרבות מצליחות בניסיון לפצח את משמעות ההצלחה.
    גם אם ההצלחה חלקית וההגשה, כמו במגזין הזה בכללית, מחמיצה את הנקודה בשל המאמץ להיות חכם מכל אדם, הכוונה יפה ומרעננת באנכרוניזם שלה.

    אהבתי

  10. אני רק מלה הגיב:

    בפוסט קודם הוזכרו 3 נשים שזכו בפרס נובל לשלום.
    היו 3 נשים נוספות שהביאו פחות כבוד, אבל זכו לכתבה באותו גליון
    http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1517476
    גם הן פורצות דרך בדרכן.

    אהבתי

  11. שולמית הגיב:

    'מעריב תקבל הלוואה של 50 מיליון ש' מדיסקונט השקעות. מאז רכשה אי.די.בי " האין זו עסקה סיבובית שהרי לפי ויקיפדיה http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%A2%D7%95%D7%AA_%D7%93%D7%99%D7%A1%D7%A7%D7%95%D7%A0%D7%98
    היא שולטת בבנק דיסקונט ושייכת לדנקנר. האם בעלי המניות של דיסקונט וא. די. בי. ( כנראה חלק ניכר מאזרחי ישראל באמצעות קופות הגמל, פניה וקרנות השתלמות) מסכימים שדנקנר ישתמש בכספם לתחזוקת עיתון שאמור להוריד ביגון שאולה את 'הארץ' שביקר את האריכוזיות והשליטה הצולבת של קטיקונים כמו דנקנר

    אהבתי

  12. שולמית הגיב:

    …הבעיה שלי עם הפוסט שלה היא דווקא חשיפת הילדה הפגיעה. באשר להורים הכותבים על ילדיהם, מבחינתי זה אחד הטבואים הגדולים שיש. מדובר באנשים קטנים שלא נשאלו אם בא להם להיחשף (או להצטלם, במקרים אחרים), ואתם, כהוריהם, מחליטים מתי לעשות עליהם הרמת מסך. מה עם רגישות-מה מצדכם? הניחו לילדיכם. הם לא חטאו במאום

    חשוב מאד. השימוש בילדים לצורך טענה זו או אחרת המצביעה על רגישות הכותב מעידה על גסות לב

    אהבתי

    • מיקי הגיב:

      את צודקת, אבל חשיפה אינסופית וחסרת כל גבולות היא מנת חלקם של רבים מאוד כיום. זה פשוט טרנד (ותאוות פרסום?) שהורים רבים נסחפים אליו, אולי אפילו בחוסר מודעות. מסכנים הילדים

      אהבתי

  13. שולמית הגיב:

    "שאלת סקר: האם מי מכם הלך, פיזית, לספריית וידיאו (כלומר דיוידי) ולקחת סרטים בהשאלה לחג הקדוש"
    מי צריך סרטים ביום כיפורים. אני השלמתי את בקריאה בפוסטים האחרונים בבאתר זה

    אהבתי

  14. בוכים 10 הגיב:

    "אבל הניג'וס הפרומואי ממאיס עלי את הערוץ "
    מה זה צודקת.
    יכול להיות שלסרטים כאלה צריך סוג אחר של פרומו, לא כמו של שעשועון.
    למי בא לראות נהללים בוכים 8 פעמים בערב…

    אהבתי

    • שועלן הגיב:

      שלא לדבר על הפרומו לסרט של שלח על הצנחנים.
      היתה לו גרסא ארוכה נוראית ("רק צנחן יכול לעשות סרט כזה"), וגרסא מקוצרת שבאופן מתמיה מצליחה להישאר לא פחות נוראית ("היום כמו אז, הנעליים האדומות בלה בלה בלה").

      אהבתי

    • שטוטית הגיב:

      ראיתי את הסרט על נהלל –
      כמי שמכירה את העיגול מבפנים כן היה מעניין…

      ולשאלת הסקר
      מעולם לא לקחתי סרטים ליום-כיפור – את יום כיפור אני מנצלת להרבה שוטטות בחוצות וליד הים
      כשאני נהנית מהאויר הצלול נטול מכוניות …נהדר !
      הלוואי שיום כיפורים יגיע פעמיים בשנה או לפחות שימשך יומיים
      דיייי שכולם יפטרו מהמכוניות זה נפלא בלעדי !

      גמר חתימה טובה לכולם !

      אהבתי

      • מעלי הגיב:

        ראיתי גם, אני מכיר את כל הנפשות , ואין לי מושג מה הסרט הראה-רצה להראות.
        כל הדור הזה בהתיישבות לא בכה. מאז ששטורמן מעין חרוד אמרה את זה, ולא רק בגלל זה.
        שנים גם חיילים לא בכו בהלוויות…רוב המרואיינים מזמן לא בנהלל בכלל.
        סתם סרט!

        אהבתי

  15. אני רק מלה הגיב:

    ראו הוזהרתם! אל תגידו לא ידעתי!

    http://www.daatemet.org.il/issues.cfm?ISSUE_ID=688

    אהבתי

  16. שועלן הגיב:

    הכחישות, זה בגלל הצום?

    אהבתי

  17. עובר אורח הגיב:

    הכתבה על דין מעידה על הכותבים יותר מאשר על האיש. הפתיחה של אודי עצובה במיחד,
    אכן חולה האיש. להפתעתי גפן מגלה אנושיות, אבל הס"ה עלוב, אין איש שם שמצליח באמת לומר
    דבר משמעותי על האיש שבס"ה הוא היה, כנראה, יותר מגנב עתיקות ונואף. כל כך קל להשפיל, לרדד, להשחיר, אבל בתקופה נטולת מנהיגים, כמו היום, מילה או שתים על יכולתו של דין להוביל לשנות ולתרום גם כשר חקלאות הייתה מועילה, או שבאמת היה אפס גמור ומוחלט וכולם עבדו עלינו בעיניים, אולי. הקטע של דנקנר מגעיל ודוחה במיוחד, בועט הנעלים הידוע כותב על התחת של דין, אכן לדנקנר אין כידוע תחת בכלל. הצלילה לתוך אברי המין של דין ונשותיו, כנראה מביאה את דנקנר לריגושים ולפורקן יחודיים. מישהו חיפש בעברית הגדרה ממוקדת לקטע של דנקנר וכשלא מצא פנה לאנגלית: sa·la·cious   
    adjective
    1. lustful or lecherous.
    2. obscene; grossly indecent.
    היה ניתן לעשות יותר טוב.

    אהבתי

    • אני רק מלה הגיב:

      אמנון דנקנר לא זקוק לדיין כדי להגיע לפורקן. הוא כותב מוכשר מאד עם סיגנון שנוי במחלוקת. דיין היה *** של בן אדם (ולווט – חסכתי לך עבודה), ואני דוקא נוטה לשפוט את אופיים של פוליטיקאים מאופי התנהלותם בחייהם הפרטיים.ראה- ביבי וברק.

      אהבתי

      • בוקיצה הגיב:

        אניחושבת שמנהיגים כמו דיין ניתן לשפוט בפרספקטיבה. בראייה היסטורית, הוא יוצא רע מאוד

        אהבתי

      • עובר אורח הגיב:

        בוקיצה, ראייה היסטורית זה מה שאמר סיני אחד
        על המהפכה הצרפתית, עוד קשה לשפוט כי חסר פרספקטיבה
        היסטורית. אין לנו עוד ראייה היסטורית על משה דין.
        בודאי לא הקובץ הזה שהוא אוסף של רכילות, לשון הרע, השאלות
        מסיפרה של יעל דין. כנראה היא יותר יקרה, ובצדק, מאודי ובנו
        בכדי להזמין ממנה מאמר, ועשיית חשבונות אישיים. דנקנר מגן
        על יגאל אלון, עד שיהיה לו כדאי, גם כלכלית, ללכלך עליו. גם
        שלח אינו מבריק, אם כי מקפיד לומר דבר והיפוכו הלוך ושוב.
        היה מעניין לקרוא מה יכתוב עליו אורי מילשטין אבל גם הוא
        מחוץ ל"חבורה". כאמור ג'וב בינוני ומטה.

        אהבתי

      • Shriki הגיב:

        אה, כן – פרספקטיבה זה 200 שנה פלוס. חבל שלעולם לא תהיה לנו פרספקטיבה על ימי חיינו

        אהבתי

      • לא ימני הגיב:

        ורבין יוצא טוב יותר? למה בגלל שהוא מרטיר? דיין היה יותר רציני. האופוריה אחרי ששת הימים היתה אנושית. ואיך שהוא דחף את בגין למימוש תכנית האוטונומיה היתה יותר אמיצה מהמרטיר הידוע שנדחף לכל התהליך בלי להבין לאן הוא נגרר. ואחר כך הסתבך.

        אהבתי

      • מיקי הגיב:

        ואובמה יוצא טוב יותר? ואייזנהאואר? ולומומבה נשיא קונגו? וצ'ומבה? והאריסון פורד?

        אהבתי

      • לא ימני הגיב:

        בא נישאר עם דיין והנמזיס שלו

        אהבתי

  18. מיקי הגיב:

    איך אפשר למתג את העיר מודיעין, כאשר הדבר הזה הוא לא עיר?
    בנו פרבר שינה הולילנדי ענקי ומכוער באחד האיזורים הכי מזוהמים בארץ – הו, האימה

    אהבתי

  19. מאיה הגיב:

    תשובה לסקר:
    לקחתי ארבעה סרטים באוזן השלישית.

    היה מוצלח.

    אהבתי

    • אורן הגיב:

      האוזן בערב יוהכ"פ היא הזדמנות לפגוש את האקסית מהתיכון. אני נאלץ להסתפק באינטרנט, אם כי לראות "ימים ברקיע" במחשב זה מופרך. מסורת החג שלי, מומלץ, ארבע עשרה שעות בלי אף בדיחה.
      סידרה בשישה פרקים המשלבת נוסטלגיה, רצח ותקשורת. בבריטניה התאכזבו, באמריקה התלהבו. מאד מן פוגש את הבי.בי.סי, קאופמן היה אומר.

      אהבתי

  20. נאיבית הגיב:

    נאיבית לחשוב שידיעות יפרסם משהו על גלריה של הארץ, קראתי את הכתבה (המצוינת בעיני באמירות הפוליטיות), אפילו לא מזכירים את שם העתון של אורי קלין. מה את מתפלאת, מבחינתץ נוני מוזס לא קיים עתון אחר.

    אהבתי

  21. אורן הגיב:

    יש, מביאים לנו כבוד בניו יורק.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s