השתן עלה לראש וירד לקטטר

אני ממש חייבת שייצא לאור עוד עיתון יומי מודפס, שיסגור לי תפינה. חוסר הסימטריה הזה מחרפנני.

תמונתו של פרופ' משה סלעי, מנהל האורתופדיה באיכילוב מתנוססת בשערי שני עיתונים: ידיעות והארץ. בידיעות הוא כותב את הידיעה הפותחת, ומסביר שהוא לא כועס על המתמחים. הם כמו ילדים שלו. מזל שהחליף חולים בין העיתונים.

ב-29 באוק' הפגנה. ב-1 בנוב' שביתת עם.

תלושי השכר של האנשים אליהם בחרו מנהיגי המחאה לחבור בקיץ.

 רן רזניק נחוש בדעתו, from day one, שהמתמחים מגזימים, ושהולכים ורבים השותפים לדעה זו, גם במערכת הרפואה.

אמנם מרבית הציבור לא מודע לכך ומרבית העיתונאים מתעלמים מכך, אולם מאחורי מחאת הרופאים המתמחים עומדים מנהלי בתי החולים הגדולים והחזקים במרכז, אשר לא מוכנים להשלים עם הסכם השכר של הרופאים שנחתם לתשע שנים ולא כולל הפעלת שירותי רפואה פרטיים בבתי החולים הציבוריים.

באותו עיתון עצמו, שני עמודים לאחר מכן כותב ד"ר מיקי הייפלר על המניפולציות של האוצר. קשה לדעת כמה מהעובדות שהוא כותב נכונות, מאחר שמצאתי לפחות שתי טעויות חשבון במשפט אחד הקצרצר שלו:

בתום ההסכם אני ארוויח 40 שקלים לשעה. האם הגיוני כי לאחר שבע שנות לימודי רפואה שש שנות התמחות ושתי שנות התמחות משכורתי תהיה כמשכורתו של מאבטח?

1. מאבטחים מרוויחים 25 ש' לשעה ולא 40
2. מה זה 7 שנות לימוד, 6 שנות התמחות ו-2 שנות התמחות

ועוד שיאני שכר בשירות הציבורי. כולל רופאים. גם לידיעות יש עמוד נאה על שיאני שכר. למשל, יו"ר מועצת אגוזי האדמה מרוויח 24 אלף ש' בחודש. מנהל הכספים בקופ"ח מאוחדת, רו"ח גיל חיימוביץ' – 80 אלף. "גם השנה הרופאים כובשים את טבלת שיאני השכר". אין פה איזשהו פרדוקס שאני פשוט לא מבינה? שיאני השכר מופיעים בעסקים מעריב ופה אין דגש על שכר הרופאים.
האמת? לא מבינה את הסיפור הזה לגמרי (המתמחים, הרופאים, ההתפטרות, השביתה).

אגב, בע' 4 בידיעות מספר רופא בכיר, ד"ר נתן ווטמברג, ש-15 שנה לא הכניס אינפוזיה ושכח איך עושים זאת. הייתי אומרת שזה מדאיג. האם הוא שכח למשל גם איך עושים החייאה על שפת הים? ווטמברג מדבר גם עם הארץ. איך זה שאותם אנשים מדברים לכל העיתונים? הרי יש אלפי רופאים?

שרית רוזנבלום כותבת בידיעות שמדובר במשחק פוקר שקשה לנצח בו. גם התייחסותה למתמחים מסויגת. היא כותבת שאת הפתרון ההגיוני ביותר הציע סגן שר הבריאות יעקב ליצמן שהציע למתמחים "אפשרות להשתכר יותר תמורת עבודה נוספת במערכת הציבורית… מתחילת מאבקם טוענים הרופאים שהם נלחמים למען עתיד טוב יותר למערכת הבריאות הציבורית. ההחלטה אם לקבל את ההצעה או לדחות אותה תוכיח אם הם באמת מתכוונים לכך".

ועוד קצת רפואה ועיתונות: שימו לב מה חושבים באגודה הישראלית לאנדוקרינולוגיה על עיתונאים בעניין התרוקסין (תוס' ) – ותרופתו, אלטרוקסין.
הידיעה ב-ynet. וההתקוטטות עליה ב-News1.

קצה אצבעות חג

במוסף החג של ידיעות מחר, תיק החקירה של עו"ד דניאל מעוז החשוד ברצח הוריו, ש"התגלגל" לידי שוש מולא. מולא מספרת שמהמסמך המשטרתי עולות תהיות שמא מדובר בשני רוצחים. ד"ר קונסטנטין זייצב, פתולוג באבו כביר, שהתייעץ עם פרופ' יהודה היס, כתב "פצעי הדקירה אמנם דומים, אך תעלות הדקירה של המנוחה עמוקות יותר לעומת תעלות הדקירה של בעלה. מכאן ניתן להסיק שלא מדובר בסכין אחת".
מאחר שנפתחה כאן אתמול מז"פ, אני רוצה לשאול: אולי זה בגלל שנורית מעוז דלת בשר היא יחסית לבן זוגה המנוח נח מעוז?
עוד כותב זייצב "לאחר בחינת פצעי ההתגוננות… עולה כי לא ייתכן שמדובר בתוקף אחד…"
"האם זה יהיה חלק מקו ההגנה בו ינקוט מעוז?" תוהה בתום לב מולא, ומוסיפה מיד הכחשה של מעוז את הרצח באמצעות פרקליטו האהוב עליו לפחות כמו הוריו, עו"ד אריאל עטרי שתמונתו מתנוססת בידיעה. ובכן, אביה של הידיעה ושל הכתבה ברורים לכל, נכון?
סוביודיצה? מה פתאום.

אמנון אברמוביץ' Vs איילה חסון

באמת תהיתי אם אחרי דבריו המעורפלים של אמנון אברמוביץ' בידיעות ביום שישי, תגיב אילה חסון (או איילה, לא יודעת), שלא מוזכרת בשמה בדבריו של אברמוביץ, אבל רוחה מרחפת. והנה חסון מגיבה. בישראל היום. וגם היא לא מזכירה את שמו של הצ'ילבה. לפחות היא אומרת שכתב בידיעות, ושהוא מגיש באולפן שישי של ערוץ 2.

הפרשה היתה מניפולציה שנועדה להביא להארכת כהונתו של גבי אשכנזי, ובאותה העת לפסילתו של גלנט. צריך לזכור: לא מדובר בעיתונאי טירון שיושב בבית קפה, מקבל מעטפה ורץ לטלוויזיה. מי שנפל בפח הוא עיתונאי ותיק, מנוסה. לכן לא נמתחה אז ביקורת יוצאת דופן. מה עוד שהעיתונות ממעטת לבקר קולגות מקושרים שעובדים בכלי תקשורת חזקים. היחיד שאזר אומץ היה ראודור בנזימן, שהעז לכתוב במילים מפורשות: "פרסום מסמך גלנט הוא הפלופ העיתונאי של השנה".
כמה חודשים אחרי, ורכבת האמת, עמוסה בפרטים, יצאה לדרך. צריך להיות תמים, טיפש או בעל עניין כדי לעוות אותה באמצעות חידודי מילים ופלפולי פלפולים. ודאי למי שמתיימרים להכיר את תיק החקירה. אבל הקרב שמנהל מאז העיתונאי הוותיק מעורר אי נוחות קשה, בעיקר בשל טענתו שהוא בקיא בתיק החקירה. באופן עקרוני נשאלת השאלה אם הוא מגן על אשכנזי או על "היצירה" העיתונאית שלו? או שייתכן שהדברים כרוכים זה בזה?

לטובת הציבור, דבריו של אברמוביץ': מוסף חג ידיעות, 7 באוק', ע' 7:

מח' מודעות

מתברר שמודעת אנחנו לא מיינסטרים של תרבות מעריב, כלומר פרומו, ר"ל ז'ורנל, הממה חלק ממוחות המיינסטרים התועים והטועים בעיתונים, ולפיכך הם יצרו את מודעת התמיכה הזו לז'ורנל, וחסכו עבודה לקריאייטיב של The Brief. אין צורך לשלם, זה שירות לקהילה ולנ"ד.

(כזכור, לוחצים ומגדילים. בחינם)

לחם עבודה/ מעברים/ תיקונים

נמשכות התזוזות בצמרת הגרפית של מעריב/ידיעות:
נועה שניר, מעצבת סופשבוע של מעריב הודיעה על התפטרותה, ותחזור לידיעות, שם תשמש כמעצבת 7 ימים במקום לילך פאר, שכפי שכתבתי, תהיה העורכת הגרפית הראשית של מעריב, במקום נמרוד קרן, שהודיע על עזיבה.
עזיבתם של שניר וקרן סוגרת את רשימת המעצבים שהביא למעריב עמיר חדד, ושפרשו.
קדמו להם ענבר פרינטי (סגנון), וטל טנא (מוספשבת).

מיום שישי הקרוב יחתום נטע ליבנה על עריכת סופשבוע. בוקסית הקרדיטים הכללית בעיתון עוד לא השתנתה.

ובעניין המגזין, שלפני שבועיים נחתך מ-16 ל-8 עמודים, ועורכו, כפי שכתבתי אתמול (תיקון, 18:22) ביקש לסיים את תפקידו, התפרסמה ידיעה שהוא ישודרג שוב, הפעם ל-12 ע' אותם יערוך רועי בהריר. מעניין איזה עוד תהפוכות יעברו עלהמוסף האומלל שכבר הוספד כחמישים פעם בשנה האחרונה, ועבר הצרת והרחבת קיבה פעם ועוד פעם.

לאן נעלם מוסף הספורט בן 8 העמודים של הארץ? במקומו יש שני סדינים בעמודי החדשות.

ויונית לוי ועידו רוזנבלום מתחתנים הערב. אבל במעריב מתעקשים על בלעדיות.

(ישראל היום מתקן)

לעורכי ישראל היום: לכתב שלכם קוראים ערן סויסה ולא סוויסה (ע' 13). אנשים מתחרפנים כשמשבשים להם את השם.

לראשונה בתולדותיה? הנה אחד מלפני שלושנים. סתם דוגמה.

(וואלה!)

בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק/ תרבות

תוס': ואם כבר הכותרת צהובה, הנה עוד: עדלאי והפרטנרים שלו.

ניר נתן מכלכליסט שמע את אריאנה האפינגטון בכנס בנקאים.
לא נתן ולא כלי התקשורת האחרים כתבו על השקת האפינגטון פוסט הצרפתי בשיתוף לה מונד לקראת סוף השנה. מוזר.

ממשלת יפן תעניק 10,000 כרטיסי טיסה לתיירים כדי לשקם את התיירות הקורסת מאז הצונאמי והאסון הגרעיני. אני ממש חייבת להשיג אחד. זה נחוץ לי לאחד מתחקירי הדוקומנטריים, ואני מבטיחה סדרת כתבות מלבבת. פליז!

נכון סיפרתי שבעל זבוב יצא בתרגום מחודש? אהרון לפידות כותב עליו.

מאות הגיעו לבית העם כדי לחתום על היותם חסרי דת. רק לא הבנתי: רק עכשיו אפשר לצאת מהארון ולהגיד אני אתאיסט? ומה קרה עד היום? היו עוצרים אותך אם היית אומרת זאת?

זה מה שפייסבוק הציע לי הבוקר:

זיו לנצ'נר התעצבן, כמוני, מהאמירות של דפני ליף. והציבור רוגש, מהממליצים ועד המתנגדים.

אבל עידן לנדו מתעצבן על המילה אחריות, וגם על הטענה שלליף עלה השתן לראש.

אני המומה ושמחה (לטובה. בחיי) ממאמר המערכת של ז'ורנל היוצא אף הוא נגד אמירת ה"יצא גבר" של ליף על אלי ישי.
וגם:

"…מההתנגדות הנחרצת והקולנית של ליף ושל חבריה ליישום דו"ח טרכטנברג, מבלי להיכנס לדיון כלכלי, עולה החשד כי אור הזרקורים, שערי המגזינים והפקות האופנה מכתיבים את צעדיהם לא פחות מהדאגה למעמד הביניים ולשכבות החלשות…".

יהיה חצוף מצדי לשמוח שהייתי בין הראשונים (לא אחטא ואגיד "ראשונה", למקרה שאני לא מדייקת) שיצאו נגד השיח הציבורי הקלוש של מנהיגי המחאה, שאיש לא מפקפק בראשית דרכם ובנחישותם ובמקומם בדפי ההיסטוריה?

ושוב, סחתיין לבידרמן.

"אי אפשר שאוכלי הסושי יקבעו את מחיר הלחם".

רגע, אז מי כתב על נפילת הבלקברי אתמול? מעריב, ידיעות, כלכליסט, המארקר, גלובס וישראל היום – לא.
הם לא שכחו לספר שהאייפון ארבע וחצי שלכם מכר מיליון חתיכות. מזל שאני קיימת.
(עדכון: אבוי ואוי.  12:56, והבלקברי שוב נדם).

לפני פיזור

מתוך פסקול הליכת הבוקר שלי.
Spirits in The Material World/ Police
השנה: 1981. אני נערת אייטיז, כבר אמרתי.

אני לא משוכנעת שזו הגרסה העדיפה (השיר מתחיל בדקה 1:03. לפניו יש דחקוקים).
אולי הופעה חיה עדיף.