חמש שאלות לתקשורת העוינת/ פוסט אורח

1. מול התקשורת החילונית ששפכה ביום חמישי ושישי עשרות אלפי מילים על משה קצב מעניין היה לראות את הדיווח החלקי בתקשורת החרדית. אתר בחדרי חרדים דיווח בקצרה שקצב ייכנס לכלא, בלי לציין באילו עבירות מדובר. כיכר השבת, שב-31 בדצמבר חשף סקופ מדהים (קצב לא יצא לתפילת שחרית!) דיווח גם הוא ביובש שקצב ייכנס לכלא, בלי לפרט.
נכון שממש נוח ללעוג לחרדים שחושבים שאם הם לא מדווחים על עבירות מין לא יהיו עבירות כאלו, הן בעולם כולו, ובוודאי שלא אצלם. אבל הפרשה הזו, שלמרבה הצער רחוקה מסיום (חכו למרתון השידורים שילווה את כניסתו של קצב לכלא), צריכה לגרום לדיון ציבורי לגבי גבולות הדיווח בנושא עבירות מין. האם באמת היה צריך לדווח בפריים טיים, בהתלהבות של מתבגר חסר מעצורים: "עוד סיפרה א' כי מדי בוקר היה מוציא קצב את איבר מינו ממכנסיו, מנער אותו ומנופף בו ואומר 'בואי בואי תגעי'".

2. עורך הספורט איתן מרקוביץ, שפוטר לפני שלוש שנים מהארץ, ולפני כשנה עזב את השבוע עם מיקי רוזנטל בערוץ 10 מונה לפני חודשיים כעורך הכלכלי של מעריב, במקום גילי דינשטיין, שעזבה את התפקיד תוך דקות. חודשיים אחרי המינוי של מרקוביץ אפשר לבחון את מוסף הכלכלה של מעריב בשישיהאחרון (13 עמודי מערכת), מול זה של ידיעות (11 עמודי מערכת).
המוסף הכלכלי של ידיעות, הוא מועט המחזיק את המרובה. אז נכון, הטור של יהודה שרוני במעריב נותן פייט לא רע לטור המקביל של סבר פלוצקר מידיעות. אסף מרגלית ממעריב הכין כתבה נחמדה על יזמים שהקימו אתר אינטרנט שמוכר גאדג'טים מסין ואילו בממון היה ראיון של עדי גולד עם ישראלי מצליח שגר בניו יורק וזכה במקום הראשון בדירוג האנליסטים השנתי של עיתון כלכלי כלשהו.
מכאן והלאה מעריב כושל בענק – ראיון משמים של מיה מנע עם אמיר גילת, כתבה חשובה של שלום ירושלמי על מוסלמים שקבורים ליד הכותל, במתחם ארכיאולוגי חשוב, אלא שכתבה כזו אמורה להופיע במוספשבת או בסופשבוע. יש גם כתבה מפוספסת של נורית קדוש על שוק הקפה בישראל (היא מפוספסת גם כי לא מדובר בנושא חדש). קדוש גם לא הזכירה את הניתוח המרתק של שוק הקפה שעשה התמ"ס לפני שנתיים, והעורכים שלה לא הבינו שלא מחברים באותה כתבה גם את שוק בתי הקפה וגם את מכירות מכונות הקפה ששוות כתבות נפרדות, בתנאי שמביאים נתונים מעניינים).
בידיעות היה ניתוח מרתק של שוק הקטנועים, כולל השוואת מחירים והמלצות, כתבה (קצת נדושה), על הבחינות הקשות ללשכת עורכי הדין, מדור חצי-רכילותי ובו ראיון עם בכיר בחברה מוכרת ובעיקר הכפולה המנצחת "סוגרים חשבון" הכוללת מכרז שבועי שחוסך לכם הרבה כסף על מוצר שימושי, בדיקה שבועית של גאדג'ט, ניתוח מחירי מכונית משומשת, צילומים של מודעות מצחיקות, מדור פניות ציבור וניתוח שבועי של פסק דין בנושא צרכני ועוד.
אם במעריב רוצים לדגדג את המתחרים מידיעות הם צריכים לוותר על תמונות ענקיות בכתבות ולהתחיל לייצר הרבה יותר אייטמים (מרתקים), בכל עמוד מערכת.

3. תואר הכתבה החתרנית, האקטיבית והמבצעית ביותר בשבת האחרונה שייך לנחמה דואק ולמוסף שבת של ידיעות. הכתבת והעיתון עשו עבודה מעולה: דואק הפגישה בין הרב דוד סתיו מארגון צהר, לבין שר הדתות יעקב מרגי מש"ס, שניסה לחבל במיזם החתונות של ארגון הרבנים הציוני-דתי (אגב, לא יפה שאפילו בידיעות לא ציינו שמי שחשף את הסיפור הוא קובי נחשוני מווינט).
דואק תיעדה את חילופי ההאשמות בין הרב סתיו למרגי עד לרגע שבו היא הציעה לצדדים פשרה (!), שאותה הם קיבלו (!), וכך ניצל מיזם החתונות. נכון שניסיונות לפשר בין הצדדים היו במשך השבוע, אבל העובדה שכתבת מידיעות היא שהציעה את הפשרה שהתקבלה וגם דיווחה על כך – מדהימה.תללל

4. לקוראות לאשה יש כנראה בעיה רצינית מאוד בזיכרון. לאחרונה פורסם שם ראיון עם הדוגמנית עמית מכטינגר. הפסקה האחרונה בכתבה הוקדשה כולה לדיון על גילה.ת
בת כמה את, אמרת?ת
לא אמרתי.ת
אז כמה?
שתיקה
את שותקת בכוונה?
חיוך
מה, את מסתירה את גילך? את בסך הכל בת 30 ומשהו.ת
למה לגלות את כל הסודות? בואי נשאיר מקום לפנטזיה.ת

אלא מה, בפסקה הראשונה באותה כתבה נכתב "הקריירה שלה התחילה ברגל ימין, כשזכתה בשנת 90', בתואר 'תגלית השנה', בהיותה בת 15".ת

5. על סמך מה קובעים הכתבים כי מדובר בעונש קל? ישראל היום דיווח ביום חמישי בכותרת גדולה "דוידוביץ' יצא בזול", גם בווינט דיווחו באופן נרגש משהו כי קנס בסך 10 אלפים שקל בגין שיחה עם אוהדים, במהלך חימום מול בני יהודה, נחשב כ"עונש קל יחסית".
נצא מנקודת הנחה שהם אכן צודקים, אבל מדוע איש במערכת לא חושב לנמק – לציין למשל מהו שכרו של השחקן ומה גובה הקנסות באירועים דומים בארץ או בחו"ל או לציין אגב אורחא כי הקנס גבוה מהשכר הממוצע במשק.
אם לא די בכך, ביום שישי יונתן הללי דיווח במעריב שהקנס הוא 20 אלף שקל (כך באתר) ושמדובר בעונש קל. בעיתון המודפס נכתב שהעונש גבוה יחסית. אוי.

ובדיחה:
בגליון מוצ"ש האחרון, שכקונטרה לפרשיות "קול ברמה" והדרת נשים מטקס מקבלי פרס של משרד הבריאות הוקדש לנשים בלבד (כולל כתבות, ראיונות ומדורים), התפרסמה מודעה פיקטיבית למגזין חדש, סאטירה על עיתוני נשים במגזר. אלא מה, היו שהתקשרו למערכת וביקשו לעשות מנוי, מה שמלמד משהו על סטריאוטיפים.

דבר הבעלבתית:

המדור עבר לפה מ-nrg ומופיע בכל יום ראשון. חיפוש למעלה משמאל תחת שם המדור יביאכם לכל המדורים הקודמים. כותבים אותו כמה עיתונאים שאינם יכולים להזדהות. זהו פוסט אורח. ככל הפוסטים האורחים, דעות הכותבים אינן בהכרח חופפות לדעותיי, שלא לומר להפך.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה חמש שאלות לתקשורת העוינת, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

44 תגובות על חמש שאלות לתקשורת העוינת/ פוסט אורח

  1. קוראת לאשה הגיב:

    בנוגע לשאלה 4:
    או שעשיתם "הוצא מהקשרו" באופן הכי גרוע שיכול להיות, או שהטעו אתכם ולא טרחתם לבדוק – וזה גרוע לא פחות. אם הייתם קוראים את הפסקה המלאה בכתבה (או אם הייתי יכולה לצרף אותה כאן גאטצ'מנט) הייתם רואים שהיא נפתחת במשפט הבא:

    "היא שומרת על גילה בקנאות האופיינית לקשישות שחצו את השבעים ולא לנשים יפות כמוה, שהן רק בנות 38. הנה הדיאלוג שנערך בינינו (לא נגענו):"

    ובכן, את מי צריך לשאול שאלה???????

    אהבתי

    • חמש שאלות הגיב:

      כנראה שלקוראות לאשה יש לא רק בעיות זיכרון, אלא גם בעיות במתמטיקה. איך מכטינגר בת 38 אם בשנת 90 היא היתה בת 15. היא בת 36 ויש ראיונות שבהן המידע מופיע ללא התחכמויות, כבר בפסקה הראשונה
      http://www.nrg.co.il/online/55/ART2/294/584.html

      אהבתי

      • רק מילה הגיב:

        הארץ מרושתת בחברים, בני מחזור בבתי הספר ובגן הילדים, צבא, שכנים, חברים של השכנים…. בקיצור גיל לא ניתן להסתיר.

        אהבתי

      • קוראת לאשה הגיב:

        סבבה, מצאת טעות בחשבון, אבל השאלה של הכותב/ת הייתה אחרת, והיא שגויה ולא מקצועית – בעיה לא קטנה כשמדובר בבלוג שמתעסק בביקורת התקשורת…

        אהבתי

        • חמש שאלות הגיב:

          הנושא נבדק עם כותבת השאלה, שמבטיחה לחזור למספרה בעוד חצי שנה (כנראה פן + קצוות), לעיין בגיליון של לאשה ולקבוע שאת כנראה צודקת ועל ראש החמש בוערת השאלה.

          אהבתי

        • לא להאמין הגיב:

          למה טעות בחשבון? זה היה טאקט אלמנטרי. ככה מדברים לנשים.

          טוב ליידי׳ס פירסט זה מנהג גויים. אצל היהודים הנשים נדחקות לירכתי האוטובוס.

          אהבתי

  2. ספקן מצוי הגיב:

    כשאני קורא כתבה כזאת, ויש בה משפט: "גורם המעורה בפרטי המשא ומתן אמר היום ל-ynet, כי רוב פרטי העסקה כבר סוכמו וכי בחברת כימיקלים לישראל, השולטת במפעלי ים המלח, סבורים שבאוצר "שחטו אותם"" אני סמוך ובטוח שהציבור (אתה ואני) נשלם הרבה יותר מדי על חשבון צרכי ציבור אמיתיים והחברה של הטייקונים תמשיך לצחוק כל הדרך אל הבנק.

    אהבתי

  3. חייל זקן הגיב:

    מזל שיש תקשורת ידידותית של גויים

    אהבתי

  4. שאלה שישית הגיב:

    בידיעות, עמודי החדשות, עמוד 26, ימין למעלה. כתבונת.

    מעל הכותרת הראשית: "חדש בירושלים"
    כותרת ראשית: "העיר העתיקה, גם לבעלי מוגבלויות"
    כותרת משנה: "3,000 שנים לאחר בנייתה יוכלו כעת גם נכים, קשישים ובעלי מוגבלויות לסייר בעיר העתיקה בירושלים" (מילים מודגשות שלי).

    מה מבינים מהכתוב מעלה? הנגישו (בלשון עבר) את העיר העתיקה.

    בתוכן: אי אז, פעם, אולי, נראה, כש…, בעתיד.

    הלו? זה עתונות או חרטא?

    אהבתי

  5. עוד אחד הגיב:

    אפרופו בעיות זכרון,

    גם עורכי "אפעס" סובלים מזה: בשישי האחרון הופיעה במוסף לשבת אותה בדיחה ממש שהופיעה שם שבוע קודם (זאת על ים המלח וההצבעות הכפולות).

    אהבתי

  6. יעל הגיב:

    אם אני לא טועה המדור חמש שאלות לתקשורת העוינת הוא סוג של גלגול של הטור של גונן גינת ב'הצופה' ז"ל – הערות קטנוניות

    אהבתי

    • חמש שאלות הגיב:

      לא בטח שרועי שרון הכיר את המדור הזה, אבל מכל מקום, גינת כתב מעין טור דעה שנוסח כשאלות, המדור "חמש שאלות", התמקד בביקורת תקשורת, תוך שימת דגש על הדרך שבה העיתונאים מסקרים את הציבור הדתי והחרדי

      אהבתי

  7. חגי הגיב:

    שאלה לתקשורת עויינת: האם ככה צריך היה לסקר את מותו של אביה של הקיסרית ירום הודה? אדם בן 97 נפטר, זה לא טרגדיה, זו דרכו של עולם. הקיסרית, סמרטוטיהו ושני הבנים המסורים מצטלמים בתמונה יחצנות מביכה, העיתונים מפרסמים את זה במקום לשאול שאלה מתבקשת: מי שילם על שהותו של המנוח בבית ראש הממשלה ומדוע? העיתונות האמריקאית, אגב,לא יצאה מעורה כשאמא של הילארי קלינטון נפטרה לפני שבועיים. ככה עובדת עיתונות בשירות הקיסרית וככה עובדת עיתונות חופשית

    אהבתי

    • חמש שאלות הגיב:

      אמא של קלינטון היא גויה ואבא של שרה הוא יהודי ששב בתשובה, ובמקום שבעלי תשובה עומדים, שיקסעס לא יכולות לשבת. עכשיו ברצינות – הסיקור המוגזם של התקשורת בארץ, בעניין הפטירה הזו, משתלב היטב עם הסיקור הסופר-מוגזם בעניין קצב/שליט/האיום האיראני/מחאת האוהלים וכו' וכו' וכו'

      אהבתי

      • חמשעשרה תשובות הגיב:

        בכל הכבוד, ויש כבוד לשאלות, ענין קצב/אירן/מחאה חברתית/גלעד שליט הם נושאים שנדונו בבתי משפט, בכנסת, בממשלה וברחובות עירנו ולכן מאד מאד מעניינים את הקוראים. לעומת זאת, פטירתו של אדם, גם אם מקורב מאד למשפחת המלוכה (ראה קלינטון), איננו נושא לדיון ציבורי.

        אהבתי

  8. תזכורת הגיב:

    כך הגיבו האליטות על בחירת קצב

    גדעון לוי, עיתונאי ב"הארץ":"היו ישראלים רבים שהרגישו עכשיו כמו שהרגישו בלילה בו נרצח יצחק רבין. לא פחות".

    רון מייברג ב"מעריב":"בטווח של חמש שנים בלבד התרחשו בישראל הדמוקרטית שתי התנקשויות פוליטיות… נרצח יצחק רבין ז"ל… בהתנקשות השניה חוסלה תקוותו של שמעון פרס והוצאה להורג שאיפתו של רוב העם…"

    לאה רבין פרצה בבכי ואמרה לכתב עיתון איטלקי: "ההצבעה של הפרלמנט שלנו היא שערוריה… חברי הפרלמנט שלנו שמו בצד את המצפון, את החכמה ואת החוש ההיסטורי והעדיפו את החשבון הפוליטי, את האינטרס המפלגתי הצר ואת הכיתתיות".

    לאה רבין פרצה בבכי. "בחירת קצב שערוריה". 
    עיתון "העיר" הכתיר את הכתבה על בחירת קצב בכותרת "כנסת ישראל מודיעה בתדהמה" (על משקל ההודעה המפורסמת של איתן הבר לאחר רצח רבין).

    אסא כשר: "אל תברכו אותו בשמי… יש לי חשבון מוסרי עם משה קצב, וכל עוד הוא לא נסגר, אין לאיש רשות לברך אותו בשמי על כך שנבחר לנשיא המדינה". במקום אחר פרסם אסא כשר "מילון מונחים פוליטי" ותחת הערך "מגוחך" הוא כותב:"מגוחך = מעורר צחוק,נלעג. תכונה אפשרית של מועמד לתפקיד, בצלו של מועמד אחר. דוגמה, מועמד לתפקיד סמלי, שהוא הסמל החי של שום דבר, לעומת מועמד אחר לאותו תפקיד שהוא הסמל החי של המדינה במיטבה".

    טומי לפיד כינה את משה קצב "חתול פרסי מהמהם עם ציפורניים מושחזות כמו שיש לחתולים".

    המוסף הסאטירי של מעריב "הדרך אל האושר" כתב: "לגיליון זה מצורפת בדיחה" וצרף את תמונת הנשיא בתחתית המוסף.

    אהבתי

    • עברי הגיב:

      מספיק עם קשקשת האליטות
      אם היה מדובר ב"מזרחי" "ראוי", התמונה היתה אחרת

      ההתלהמות בעת הבחירה נבעה מסיבות אחרות – כולם ידעו שמדובר באיש לא חכם במיוחד (אך החרישו), וכולם ידעו שהוא שולח ידיים (והחרישו).

      אהבתי

      • ^ הגיב:

        פרס (אחרי אוסלו) היה יותר ראוי?

        אהבתי

      • דן הגיב:

        מדוע החרישו? מדוע נזכרו רק אחרי שנבחר שמדובר במועמד לא ראוי בעליל? למה לא להוציא הכל לפני הצבעת הכנסת? האם זה לא מתוקף תפקידו של עיתונאי להביא לציבור אינפורמציה כה חשובה על מועמד פוטנציאלי למשרה הרמה במדינה?

        אהבתי

        • איריס חפץ הגיב:

          קצב הוא פרענק שנהנה עד כה להיות פרענק הבית של האליטות תמורת שירותי מאפיה דיסקרטיים שהוא מעניק. הריבוד הקיים גרם לכך שהאליטות קידמו לאו דוקא את הטובים מבין המזרחיים, כנהוג במקרים כאלה. הוא לא צדיק דפוק אלא כושי שגמר את תפקידו ונהנה ממנו עד כה בציפיה שזה ימשיך לנצח. הבעיה היא שטקס העלאת הפרענק המושחת התורן למדרגה גבוהה מכפי נעליו ומידתו, ואז עריפתו הפומבית הוא הדפוס שצריך לעקור. אבל זה מתוחכם מידי וארוך טווח מידי כדי להעסיק פוליטיקאים ועיתונאים רודפי כותרות וזה כמובן גם משרת אותם.

          אהבתי

          • דן הגיב:

            כמה טוב שיש עיתונות חוקרת ונשכנית בישראל…

            אהבתי

            • ^ הגיב:

              עזוב עיתונות חוקרת. אוסלו שקרע את החברה הישראלית עבר על מיצובישי לגולדפארב. חוסר הלגיטימיות של הסכם כל כך גורלי היתה הסיבה העיקרית להסתה שבסופה נרצח רבין (אם הוא נרצח על ידי הימין וזה לא תאונת עבודה של מנגנון החושך). העיתונות נדרשה לזה פעם? גם אחרי הוכח שפרס הסוחר היהודי הפולני לא הצליח להערים על עראפת וההסכם נכשל וגבה מאיתנו נהרות דם עדיין הייתה לאליטות החוצפה לצפות שפרס יבחר. הרי היה ברור אז בשיא האינתיפאדה שבחירת קצב היתה הצבעת נגד.

              מדינת שטאטל.

              אהבתי

              • דן הגיב:

                כן, אבל כאשר פוליטיקאי כזה או אחר מועל באמון שהציבור נותן לו זה דבר אחד – באיזשהוא מקום אנחנו מצפים לזה, נכון? אנחנו לא ממש מופתעים משחיתויות יותר… ראינו את זה הרבה פעמים בעבר. במקרה הזה ספציפית גם קצב וגם פרס לא ראויים לאמון, למשרה ולכבוד. אוקיי?

                הנקודה שלי היא שהעיתונות בארץ, עליה אנחנו, הציבור, סומך שתביא אלינו את האינפורמציה על אותם אישים שאנחנו בחרנו ואותם אנו מממנים., מפני שלנו שמורה הזכות להעריך את תפקודם. על העיתונאי מוטלת החובה להביא לציבור את הידיעה. במקרה הזה העיתונות חטאה בענק כלפי הציבור הישראלי.

                אהבתי

      • חמשעשרה תשובות הגיב:

        כולם ידעו, כולם החרישו, כמו "האתרוג" כי כאשר רוה"מ שרון רוצה, אפילו מטאטא יורה (מפרשת השבוע) ואחרי הכשלון הקולוסאלי של ברק כרוה"מ חשבו שטוב ורצוי ששרון ינהל את ענייני המדינה.

        אהבתי

      • רק מילה הגיב:

        סדק ראשון בחומה

        אהבתי

  9. אחד שתוהה הגיב:

    תהייה טכנית: מה הקטע עם ה"ת" הלבנה בסופן של חלק מהפסקאות (נגיד, סעיף 3 – בסעיף 2 היא אפילו לא לבנה בטעות)? הייתי מנחש שמשהו שקשור למרכוז-עברית, לאחר נקודות. אבל בסעיפים האחרונים אין ת', כלומר נדמה שאין בעייה..

    מסקרן.

    אהבתי

    • חמש שאלות הגיב:

      ככה זה כמשרשרים מיילים מאדם אחד למשנהו, עד לעריכה והעימוד הסופי של הבלעבוסטע (בעלת הבית, ביידיש)

      אהבתי

      • velvet הגיב:

        תקלה טכנית, היפוך שלא יכולתי לתקן.
        אבל אם הת' לבנה, איך אתה רואה אותה?
        לא מבינה.
        בכל מקרה, לדעתי לא נשארה שום אות מיותרת כעת.

        אהבתי

        • אחד שתוהה הגיב:

          התלונה לא היתה ראויה ומוצדקת בהכרח (למעט ה-ת' השחורה שהתפלקה?), אלא מדובר היה בתהייה טכנית כאמור. כשמסמנים את הטקסט (נגיד, לסמן לעצמי איפה אני עכשיו אם אני במקביל עם עוד כמה חלונות ולא מעוניין לקרוא הכל שוב מההתחלה), גם התווים הלבנים צצים במפתיע.

          אהבתי

  10. קובי הגיב:

    מוסף ממון של ידיעות כלל לא ידע שהוא כלכלי.
    יותר נכון לקרוא לו מוסף צרכני, כשמדי פעם ( לא כל שבוע ) מופיע טור מעצבן של סבר פלוצקר.

    אהבתי

    • חמש שאלות הגיב:

      לא משנה איך תקרא לזה, מדובר במדור שמחובר לקוראים ומביא זה לצד זה, מאמרי דעה וכתבות שמיועדות ליודעי ח"ן ומבוא לכלכלה וגם למסעודה שרוצה לקבל הנחה על סט סירי סולתם, לגחך על מודעות מצחיקות, לחשוף מדי פעם כשלי שוק וגם לתת לפלוצקר במה לספר לנו כמה העשירים מסכנים ובעצם צריך להודות לבורא שהם קיימים

      אהבתי

      • קובי הגיב:

        נכון, אך עם זאת אין שום מקום בידיעות אחרונות לכתבות עומק בנושאים כלכליים: החל ממשבר החוב באירופה לבעיית הנדל"ן בארץ. במוסף השבת הזוית הינה תמיד פוליטית או חברתית.

        אהבתי

  11. שלומי בן מאיר הגיב:

    סעיפים 2 ו- 3 הם מעניינים וראויים לכשעצמם, אלא שאני לא מבין מה הקשר ל"תקשורת עויינת", היכן בדיוק העוינות פה? מדובר בביקורת/ שבח שלא רלוונטיים לשם המדור.

    גם חיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי בסעיפים הנ"ל שום שאלה.

    אהבתי

  12. כנסו הגיב:

    חמש, כמו נער מתבגר גם אתה מתרגש לחזור על הפרטים הפרונוגרפיים. ולגופו של עניין האם הייתה התייחסות חברתית לפרשה בעיתונות החרדית? הרי השתלטות השבט הלבן האתיאיסטי-ליברלי-אינדבידואליסטי פוגע גם בחרדים לא רק במזרחים.

    אהבתי

  13. אבל אני תמיד נשאר אני הגיב:

    המדור 'חמש שאלות' מעולה היום. ממש מצוין. ולא ידענו על מוצש, שנותן קונטרה לקול ברמה – אולי תכתוב לנו קצת על מאבק הדרת נשים בתוך התקשורת הדתית? כי גם המודעה הפיקטיבית הזו פשוט מצוינת.

    אהבתי

  14. עדי הגיב:

    השער (הפיקטיבי) למגזין – גאוני!

    אהבתי

  15. יוריק הגיב:

    עלי לשבח את המדור חמש שאלות לתקשורת העוינת. השבוע הוא כתוב היטב ומעניין.

    אהבתי

כתיבת תגובה