נשים בעירום, נשים בטלוויזיה, נשים
על נשים בטלוויזיה, ויותר נכון היעדרן (לא מדובר בתוכניות ריאליטי, כן?) נכתב בבלוג לא פעם.
הנה הסיכום האחרון שעשיתי בתחילת החודש:
אור בר שלום בעכבר על מופעי נשים בטיוי.
פוסט שכתבתי ב-2009 על מיעוט נשים אצל לונדון וקירשנבאום.
ד"ר נורית גילת ערכה תצפית בפברואר 2010, חצי שנה לאחר מכן.
מספר הנשים נשאר בעינו. כלום לא השתנה שם.
מצד שני מר לונדון הודה אתמול, עת דיבר אבי פזנר על ידידו ברלוסקוני, שכשהבמאי מריץ לו, ללונדון, מול העיניים את מצעד יפהפיותיו של האיטלקי הלוהט, הוא לא מצליח להתרכז בדבריו של פזנר.
הבוקר כותב על כך מורן שריר ומתייחס לאולפן שישי.
אני לא מבינה את התפשטות הנשים הזו. הרי אם הייתה זו פרסומת לתחתוניות או למרצדס הייתה קמה צעקה. עכשיו תגידו לי, אבל הכל תלוי בהקשר, מה את, סתומה? כן, אני סתומה. העובדה שנשים מוכרות משהו, גם אם מדובר בחופש ביטוי ובהיעדר הדרה, וצריכות להתפשט לשם כך, כי עכשיו זה מותר, והן יחליטו מתי כן ומתי לא, לא משכנעת אותי. גופי ברשותי, אני אעשה בו מה שאני רוצה, וכל זה, יופי, אז יאללה, המשפט הזה צריך להיות חובק כל. ההגדרה מתי מדובר בניצול ומתי לא, מטושטשת. וכן, גם נשים יכולות לנצל נשים אחרות לכל מיני צרכים.
רועי ארד גם היה שם, ומספר שבמצרים מתארגן צילום גברים. יופי.
ואורלי לובין: מה אתם מתפלאים על הדרת נשים?מה חדש?
הדרת הנשים מהמרחב הציבורי היא לא יותר מאשר ירידת מדרגה של המצב שבו נתונות נשים מאז ומעולם: כל הנשים – בכל הקשור לנחיתות בנגישות לחינוך, למשרות המניבות הכנסה גבוהה ולמעמד חברתי ותרבותי גבוה; ונשים בקהילות דתיות וחרדיות – בכל הקשור בחיי היומיום של האדם, גבר ואשה, הדתי/ת.
התנועות הפמיניסטיות נלחמו נגד ייצוגים פורנוגרפיים סטריאוטיפיים של נשים בפרסום ונגד כפיית נורמות של קהילות דתיות במסגרת דיני-אישות על נשים חילוניות; עכשיו נאלצות התנועות האלה לנהל מאבק על החזרת נשים לעולם הייצוגים הוויזואליים (ופרויקט תליית הצילומים של נשים "רגילות" על מרפסות ביתן הוא דוגמה מופלאה להתחמקות מהאירוניה שבמאבק על החזרתן של דוגמניות שמשדרות מסרים סטריאוטיפיים מנמיכים ודכאניים של נשים) ועל "זכותן" של נשים להשתתף באופן שוויוני בפרויקט הכיבוש, היינו במפעל הענק של דיכוי אחרים.
יהודית רותם על תולדות ההחמרה בחברה החרדית.
לחם עבודה/ כנס התקשורת בסינמטק
אני מטילה ספק במסיבת העיתונאים היום ב-12 בסינמטק: יתנו שם שואו הנואמים הקבועים, אלו שמצבם איתן והם מרוויחים משכורות עתק במקומות עבודתם, אלו שמחליפים ג'יפ אחד בג'יפ אחר ומעמידים פנים שירדו לעם, אלו שהשמיעו את הדברים שלהם מיליון פעם, אלו העורכים עיתון (שצמרתו מתחלפת כל יומיים) שבו עלות העסקת המנכ"ל החדש (שהובא כדי "להבריא" את העיתון מעסק אחר של הבעלבית), טל רז, היא 2 מיליון שקל, בזמן ש-25% משכר עיתונאי מוסף אחד קטן וחדש, "שלא עומד ביעדים העסקיים", מקוצצת. אלו שהבוס שלהם הוא טייקון שקנה עיתון אחד כדי להשמיד אחר, אלו שמייצגים עיתון המייצג ראש ממשלה, אלו שבעל הבית שלהם אוסר לכתוב על אדם זה או אחר, או על גורם טלוויזיוני אחד או שני, והם משלימים עם זה, אלו שמפטרים עיתונאים "מתבגרים" תוך שהם מציעים להם הסכמי פרישה "מעולים", וגם, כן, גם אלו שכותבים טקסטים לאנשי המחאה ואז מסקרים אותה. כל האנשים האלו הם משת"פים של עיתונות קלוקלת. נגד כל זה הם גם מוחים?
למה מתכוון שי גולדן, סגן עורך מעריב במשפט הזה שלו (ובכלל בטקסט)?
כלי תקשורת שעומדים על רגליהם מבחינה פיננסית הם כלי תקשורת שבעליהם רגישים יותר לאיזון המערכתי הנדרש מהם, וגם הפוליטיקאים לא יכולים לזנב בהם בפראות כזאת.
בן דרור ימיני כותב שיש סכנה לחופש הביטוי, אבל הוא נובע מאטימות ועדריות התקשורת עצמה.
וגיא רולניק במארקר:
אינני מתיימר לקבוע מהי עיתונות חופשית ואיך היא צריכה להיראות – אבל כמי שמצוי בעולם העסקי, הכלכלי והתקשורתי זה יותר מעשרים שנה, אני סבור שבישראל לא תהיה לעולם עיתונות חופשית כל עוד לא נחליט לטפל בריכוזיות הכלכלית החריגה של המשק הישראלי.
(…)
לא תוכל להיות בישראל עיתונות חופשית אם קומץ אנשי עסקים יהיו חזקים יותר מכל ממשלה ומכל פוליטיקאי. כי ממשלות אפשר להחליף כל ארבע שנים בקלפי, אבל טייקונים ששולטים במונופולים ובחברות פיננסיות יכולים לשרוד עשרות שנים. לא תוכל להיות בישראל עיתונות חופשית אם יהיה כאן מועדון קטן ומלוכד של כמה עשרות אנשי עסקים ומנהלים שכירים שחולשים על רוב כספי הציבור ועל מרבית הג'ובים הבכירים, ויכולים להציע לכל הפוליטיקאים, הרגולטורים, עורכי הדין, רואי החשבון, הפרסומאים, היח"צנים, העיתונאים ואנשי האקדמיה כסף גדול תמורת שתיקה, חוזי ייעוץ תמורת התקרנפות וויתור על עצמאות מחשבתית.
בזה הכנס יילחמו למען הדמוקרטיה, ולא ממש למען העיתונאים.
אורי משגב, חבר בצוות המארגן של האירוע, כותב במדור דעות אחרונות בידיעות על הקריירה העיתונאית שלו. חבל שהוא לא כותב את הההקשר: האירוע שמתקיים היום וחלקו בו.
הוא מסכם
"אני מתקשה לדמיין את עצמי ללא עיתונאות חופשית. לצד ההורות, היא השליחות של חיי… לעתים קרובות, בעיקר בישראל המשותקת פוליטית, נראהלי שעיתונות היא תמצית הדמוקרטיה עצמה. המעט שנשאר".
כן, זה נכתב בידיעות.
ואנקדוטה שולית פלוס חשיפה פראית. משגב כותב:
לקראת סוף התיכון התבלטתי ככותב מן החוץ במדור מוזיקלי פופולרי בעיתון ארצי. עיוור ליתרונות התהילה ומושפע מניק קייב המלנכולי, חתמתי על מכתמיי בפסבדונים ילד העצב, כשם אחד משיריו.
העיתון היומי היה חדשות מנוחתו עדן והמדור הופיע במוסף קליפ, שם הייתי סגנית העורכת. לזכותו של משגב ייאמר שחיכינו לטקסטים שלו בכליון עיניים.
בישראל היום לא מוזכר הכנס, אבל דן מרגלית, מאושיותיו, ינאם גם.
יאיר אולמרט מתכוון להגיע לרחבת הסינמטק עם מגאפון ולזעוק נגד הכנס.
—-
כתב העת תכלת עומד בפני סגירה. עורכו, ידידי אסף שגיב, סיפר לי על כך זה מכבר, אבל ביקש שלא אכתוב, כי הוא מעניק את הסקופ והראיון למעריב. אז לא כתבתי, כי נו, כמה חברים כבר נשארו לי בחיים.
שירי לב-ארי מראיינת אותו היום, והכתבה מתפרסמת בז'ורנל.
הגיליון האחרון ייצא בפברואר 2012, ולא ככתוב בכתבה, שנסגר בזמן שמטעם נסגר.
הודעה לעיתונות:
בית הדין לערעורים של מועצת העיתונות דחה פה אחד את הערעור שהגיש הארץ על חיובו להתנצל בפני יו"ר מועצת יש"ע דני דיין, בהקשר לדברים שפורסמו כנגדו על בסיס מסמכי וויקיליקס בחודש אפריל האחרון.
לפני כחודשיים פסק בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות שעל העיתון להתנצל בהבלטה בפני דיין, אך הארץ ערער על ההחלטה. עתה פסקה גם ערכאת הערעור כי על העיתון אכן להתנצל.
בראש בית הדין לערעורים ישב עו"ד חנוך קינן וחבריו היו העיתונאים אלינוער רבין, ליאורה עיני, אמנון נדב ומעוזיה סגל.
בהמשך לדברי ביקורת חריפים עלהעיתון כתבו הדיינים: "מועצת העיתונות פועלת…להבטחת נאמנות לעקרונות האתיקה העיתונאית מצד כל העוסקים בעיתונות, גם לאכיפתן של אמות מידה מקצועיות, המושתתות על מחויבות מוחלטת לאמת, לדיוק, להגינות ולא פחות מכך, להגנה על כבוד האדם…".
הדיינים הותירו על כנה את ההחלטה כי על הארץ לפרסםהתנצלות בגיליון יום שישי, בהבלטה ראויה באחד משלושת העמודים הראשונים של העיתון.
רשת/ בלוגלנד/ פייסבוק
מעריב מתבקש לעדכן את הפרטים על אודותיו בדף המוקדש לו באתר עיתונות יהודית היסטורית.
אליען לזובסקי, עיתונאית בפרישה (אמן) ותסריטאית זוהרת עברה, כידוע, לגור במצפה רמון. סוףסוף פתחה היא בלוג, בביתי במדבר שמו. מכירים את אליען, נכון? אז בבקשה.
לפני פיזור
בעניין ההיפר לינק בתגובות, כותבת רק מילה:
מצאתי פתרון להחזיר את סרגל הכלים של קישור/ציטוט וכו' כמו גם כאשר אין אפשרות להגיב: לוחצים על "תצוגת תאימות" עד שמסתדר.
ולווט אנדרגראונד 
היו כאן השגות בקשר לתצלום בסמי עירום. בינהם אולי פארודית של פוסטו ריח, וטענות של אחת ולווט(?)*. הגוף מופקע לצרכי פירסום, מוכנע בכיסוי בחוקי צניעות או בחשיפה פורנוגרפית. לקחיחת השליטה העצמית בגוף, לצרכי אמנות או מחאה פוליטית היא ההפך מכך. נכון, שהופך לנדוש, במיוחד בעידן הקישורים באינטרנט.
היו גם טענות לחשיפה בלתי מספקת, החשוב הוא חשיפת הפנים, והמבט למצלמה.
* מנייקס' זה באמצע, לא צרות ולא צרורות, וגם זה בשל שורשי הוולשים.
אהבתיאהבתי
מי יודע מיהו העיתונאי/ הדובר אליו מתכוון ח"כ כרמל שאמה כאשר העלה את הסטטוס הזה בעמוד הפייסבוק שלו ?
"כרמל שאמה הכהן
כולנו רוצים את העיתונות ככלבי השמירה של הדמוקרטיה, כלבי זאב מסורים ונאמנים למשמר שהופקדו אליהם. לצערי עם השנים התפתחו בינהם זנים של פודלים המשרתים אדונים מסויימים, וזנים של אמסטפים שטורפים ותוקפים ללא טעם והבחנה עם פרסומים שקריים, מגמתיים ומניפולטיביים.
לפני הבכיינות וההיסטריה עליהם לעשות חשבון נפש אמיתי ולהפנים שהם כלבי שמירה ולא פרות קדושות חסינות ביקורת.
אחד הדוברים בכנס העיתונאים היום גרוע בעיני מאחרון הפושעים וזאת מידיעה אישית, למרות זאת הוא מציג עצמו ככלב השמירה של הדמוקרטיה, אם יכלו הכלבים לדבר היו תובעים מייד את עלבונם.
כמו כן מוכיחים העיתונאים כי האמרה שכלב לא אוכל בשר כלב נכונה שכן לעולם לא תמצא עיתונאי שיחקור חשש למחדל של עיתונאי אחר."
אהבתיאהבתי
מי אמר שאין חופש עיתונות בישראל?. מאמר מצויין בגלובס על צדק חברתי
אהבתיאהבתי
חסרה המילה-עירום לפני טוטאלי
אהבתיאהבתי
"אל תתפשטי לי" ביקשו שטרית ודוכין, ואני איתם. די – חלאס כבר עם השימוש הבזוי בגוף הנשי לקידום מטרות כאלו ואחרות. זה היה מגעיל כשויקי קנפו רצתה להעלות את הרייטינג, וזה דוחה לא פחות השבוע, עם הטקס האומלל של המצטלמות.
קשה לי גם להבין את ההזדהות של המתפשטות עם המצרית. כידוע לכל, בכל יום עולות לרשת מיליוני תמונות של נשים מעורטלות. הדעת נותנת שנגד כולן יזעקו "אירגוני נשים", מירב מיכאלות ומלומדות ה"מגדר" שמדובר בפורנוגרפיה, ניצול האישה וכו'. הכיצד התמונה המצרית נבדלת מכל האחרות?
אהבתיאהבתי
הקישור בין מחאה ועירום החל במחזמר "שיער". בגרסה העברית הראשונה לא חייבו את המשתתפות טוטאלי אבל כמו היום היו אלה הוונאבי שהתפשטו.המצטלמות השבוע הן עלובות נפש.
אהבתיאהבתי
Harmony and understanding
Sympathy and trust abounding
Angelic illumination
Rising fiery constellation
Traveling our starry courses
Guided by the cosmic forces
O care for us
Aquarius ! Aquarius
אהבתיאהבתי
ורק רציתי להוסף ש:
Sodomy
Fellatio
Cunnilingus
Pederasty
Father, why do these words sound so nasty?
Masturbation
Can be fun
Join the holy orgy
Kama Sutra
Everyone!
(מלים: Gerome Ragni and James Rado)
אהבתיאהבתי
הגרסה שהבאתי היא בעברית, לא באנגלית של ברודווי. תודה על המאמץ הביזרי
אהבתיאהבתי
מסכים עם כל מילה שלך על הכנס הפלצני והמנותק לגמרי מהמציאות. ברנע עזב את האולם כשמרגלית דיבר, אוו איזה אומץ, איזו נחישות, איזה אופי. חבל שלא שמעו אותו מצייץ (ולא דווקא בטוויטר) כשעיתונאים מפוטרים, כשמואשם ברצח קונה עיתון, כשהמוני פועלי עיתונות עמלים מרוויחים גרושים,.חלקם, ואפילו רבים רבים מהם, הרבה יותר טובים מברנע, יותר כשרוניים, מביאים סיפורים יותר טובים ממנו ובכל זאת בקושי חיים.
ומילה לאורי משגב: כל הכבוד על שליחות החיים שלך, הבנו שמגיל 12, אולי אפילו לפני, אתה עיתונאי נחוש שחולף בקלילות מהצלחה להצלחה, רק תזכיר לנו איזה תחקיר חשוב עשית, כי לא כל כך שמנו לב. (השתתפות בשעשועון טלוויזיה לא נחשב לתכנית תחקירים).
במלים אחרות: בטח נהניתם מהמינגלינג והרגשתם חשובים מאוד ומנהלים את העולם, אבל בשורה התחתונה הכלבלבים נובחים והשיירה עוברת ודורסת ורומסת ולאף אחד לא באמת אכפת, בטח לא לחבורת מדושני העונג שמכנים את עצמם עיתונאים
אהבתיאהבתי
מה שבטוח, את פרס פוליצר כבר קבלת ממני, ד"ש מאבא
אהבתיאהבתי
ברנע לא מטומטם, הוא יודע איפה מרוחה שכבה עבה של חמאה והוא עושה הכול כדי לרצות ולהתחנף לנוני מוזס וירידה על ישראל היום זו חנופה למוזס. ברנע עוד זוכר מה קרה כשניסה לעשות שרירים: כשאלון שלו עזב את העיתון ברנע ניסה דווקא לפתוח את הפה ואפילו יצא לחופשת מחאה, הוא נלחם על נושאים חשובים באמת, לא על זוטות כמו שכרם העלוב של עבדי העיתונות. מוזס בתגובה רמז לברנע שהבוס בעיתון זה מוזס ולא ברנע. ברנע הבין את הרמז ומאז הוא מאופס לגמרי בכיוון הנכון. מלחמה על תנאי השכר העלובים של עיתונאים קטנים היא בהחלט לא הכיוון הנכון אבל יציאה מהאולם בהפגנתיות כשמרגלית מדבר זה הכיוון הנכון.
לא שמרגלית כזה צדיק. הטור שלו הוא מלאכת מחשבת של חנופה מביכה לראש הממשלה, אבל בסכום שהוא מקבל כל חודש יכול להיות שעיתונאי אחר היה מסכים להתחנף אפילו ל…אתם מבינים לבד למי הכוונה. ושני אלה מדברים על חופש העיתונות. אוי איזה גועל
אהבתיאהבתי
למה לא שמענו את רולניק מדבר על המולי"ם שלו שאחד מואשם בניסיון לרצח ברוסיה ומשפחתו של האחר שיתפה פעולה עם הנאצים? למה לא שמענו את רביב דרוקר יוצא נגד חזי בצלאל, סוחר נשק שרק אלוהים יודע איך עשה את הונו, שכבר עשה פה פיאסקו עם הסלולארי ועכשו עושה סיבוב של יחסי ציבור על ערוץ 10? אני אגיד לכם למה: כי אלה, או חלקם, הם האנשים שמשלמים משכורות עתק לדרוקר ולרולניק, ולכן רולניק צדיק הדור יקשקש וינפח את המוח על כל מיני דברים רק לא על רצח ברוסיה ונאצים בגרמניה. בקיצור, כנס מלאכותי, יהיר ומביך של עיתונאים אמידים, אם לא לומר עשירים, שבינם לבין מלחמת הקיום העיתונאית האמיתית אין ולא כלום
אהבתיאהבתי
העויינות בין ברנע למרגלית קיימת כבר עשרות שנים (יש כל מיני גירסאות שמה שהוליד אותה, אחת מהן זה המירמור של ברנע על זה שהחמיץ את פרשת הדולרים) זה לא שייך לישראל היום.
אהבתיאהבתי
שמה=למה
אהבתיאהבתי
אחרי כ6 חודשי שביתה חתמו נציגי הרופאים הסכם עם האוצר!
ההסכם השביע את רצון הועד, האוצר, רוב הרופאים.
אז באו "כל מיני" גורמים והחליטו שהנציגות הזאת לא מייצגת אותם וההסכם לא לרוחם! ההסכם חתום! ההסכם נחתם!
נגיד הייתם חותמים הסכם כל שהוא "עיסקי, השכרת דירה,הסכם עם מעביד…ולמחרת היה בא ואומר: בוא נשנה אותו, מה שחתמתי אתמול (אחרי 6 חודשים מו"מ) לא נראה להורים שלי למשל…
זה מה שקרה עם הרופאים!
אבל? הם:"מלח הארץ חיינו תלויים בהם, הם מסורים, הם…" חתמו הסכם!
אם הם כל כך…איך הם חתמו הסכם כזה?
אבל הם חתמו,הם חתמו עם האוצר! הסכמים לא מבטלים! אפשר לתקן לפעמים, לשנות פה ושם אבל הסכם לטוב או לרע הוא הסכם!
אין לרו"המ מה להתערב, ואסור לו להתערב! ההסכם נעשה בין האוצר לנציגות הרופאים הנבחרת עלידם!
והערה קטנה לרופאים, על תאיימו שאתם תרדו מהארץ! צריך מיד לחוקק חוק: שכל מי שלמד רפואה בישראל ולא שירת פה למשל 10 שנים , יחזיר למדינה את כל הוצאות הלימוד שהמדינה השקיעה בו(בהערכה גסה מליון וחצי ש"ח).
אז נראה אותכם.
אהבתיאהבתי
מספיק עם הדמגוגיה. לא עושים חוקים בדיעבד.
הסכמים שמלכתחילה מסריחים מאינטרסים של אינטרסנטים יש לטהרם לפני השימוש.
אהבתיאהבתי
זו היתה גם עמדתך בנושא ועדת ששינסקי?
אהבתיאהבתי
קורה תמיד, למשל ביסוד הסכסוך בנ.ב.א.
אהבתיאהבתי
מצחיק הטור של רולניק, בעיקר על רקע כניסתו של נבזלין להשקעה בהארץ, מה שנקרא לא לראות את הדבשת שלך עצמך.
אהבתיאהבתי
ראיתי היום את תמונות העירום בידיעות.
אז תקשיבו בנות: אתם לא רק חפץ, אתם בזויות! אתם מבזות את המין הנשי באשר הוא!
א. בערך מליון אנשים בישראל לא יכולים להכניס את העיתון הזה לביתם: כל הערבים, כל החרדים,כל הדתיים, כל האנשים שיש להם ילדים ורוצים לחנך אותם .
ב,שמחתי לקרא:"עירום נשים זה לא מיני" מה? אז מה זה? אני כנראה חרמן יוצא דופן? שחיפשתי איפה "אפשר לראות משהו" שהטשטוש לא עבד?
ג,אין לי אפילו שמץ טענה נגד הדתיים החרדים… שלא רוצים לראות ערומות על אוטובוסים ושלטים!
גם אני לא רוצה!
אין לי שום טענה נגד ה"הקצנה" של הדתיים נגד כל מה שנקרא פרסום חוצות של נשים!
כי אין שום הקצנה כזאת.
מה שיש ,זה אוסף ****** בתלאביב שנקראים פרסומאים, וכל מיני שמות כאלה,שהחליטו שבשביל למכור כל מיני זבל לעם, צריך להראות ערומות בכל מטר בעיר, בעיתונות, בטלוויזיה….
ה**** בהשראת כל מיני ארצות מתקדמות בעולם הבינו שזאת הדרך!
כמובן שהם תמיד ימצאו אוסף אנאלפבתיות שיהיו הקורבנות שלהם למטרתם.
אוסף ה***** שהצטלמו בעירום להזדהות עם איזה מצריה, הן לא אחרת מאשר חולות פרסום שמולניות תלביביות משועממות !
מה זה עניינכם מה קורה במצרים? מי אתן שתכתיבו למצרים "תרבות",סגנון,חופש,…למה מה שיש במערב יותר טוב ממה שיש במצרים? ה"תרבות" שלכן יותר טובה מזו של האיסלם?
מי אתן בכלל אוסף משועממות שתתערבו בתרבות של אלפי שנים, של מיליארד אנשים בעולם שבוחרים לחיות בדרכם,דתם…?
אתם גם רוצות שהמצרים יפגינו נגד הזימה,הסמים,האובדן דרך,השחיתות,הבורות שקיימת בעיר הארורה שלכן?
יש פה עם ישראל,שכולו נמצא בידיהם של פרסומאים ארורים שמשחיתים פה כל חלקה טובה, ומצד שני חרדים שלא מוכנים לסבול את התועבה הזאת.
כולנו שבויים ?
אהבתיאהבתי
יש משהו במה שאתה אומר. הזכיר לי קטע של ביל היקס על הפרסומת שהיו עושים לו רק יכלו.
אהבתיאהבתי
מי שגבר עליו ייצרו ילבש שחורים וייסע לעיר הקודש תל ברוך.
אהבתיאהבתי
די מרקר, עמ'7 פרסומת על עמ' שלם: כנס, השם: "תשתיות התחבורה: מצורך חברתי כלכלי למשימה לאומית". מארגני הכנס: "הארץ כנסים", עורכי דין, נציגי הון, ונציגי שלטון. על מנחה הכנס בסוף. בין המדברים: שר אחד, פקידי ממשלה, פקידי אוצר רבים בעבר ובהווה ספרתי כארבעה (הם דופקים שעון? מורידים להם יום עבודה?) מנכלי חברות בניה, נציגי חברות מיבאות רכב וכ"ו, יושבי דירקטוריונים, בכירי חברות ביטוח, משנים למנכלים – ס"ה כ 25 איש משמנא וסלתה. בין כותרות הדיונים "מסלילה למכירה", "הענקת אות הפרויקט הנבחר"," "נדל"ן לאן", "תחבורה ציבורית….", "ארוחת צהרים". המנחה: האיש שנמצא בכל מקום, בעיתון, ברשת, ברדיו ב TV נחמיה שטרסלר. לזכור שבעיתון הזה כתבו היום, אתמול, לפני שבוע ובעוד שבוע על הריכוזיות במשק ועל הקשרים המסובכים: ההון – שלטון – עיתון. ושאלה לסיום: מבין ה 25 מי בדיוק נסע השבוע באוטובוס בתל אביב ? כמה זמן ולהיכן. ובכלל, איך הדייסה הזו שמבשלים לאזרחים הצוות הון-שלטון-עיתון-שטרסלר, מסתדרת עם נופת הצופים של "הארץ" ? האם אין דרכים פשוטות מכך לסדר לשטרסלר ארוחת צהרים ואולי עוד דבר מה. ושלא יעבדו עליכם בעיניים.
אהבתיאהבתי
V כבר הרבה זמן לא נהניתי כל כך לקרוא את דעתך כמו "לחם עבודה" היום.
כדברי המורה שיפרה: "כשאת רוצה את יכולה"!
אהבתיאהבתי
אל תעליבי את מחמל נפשנו, היא תמיד רוצה וגם יכולה, בעבודה קשה, מבוקר עד ערב
אהבתיאהבתי
כל הפוסט הזה מעולה ובעיקר נושא "הדרת נשים", הכנס בסינמטק ותכלת ברשת, תודה דבורית.
הבדיחה בנושא ההתפשטות היא "שלחתי את אשתי, היא לא בתמונה, אולי הלכה למקום אחר…"
יום תקשורת נעים
אהבתיאהבתי
התחלה טובה, כיוון חיובי, אם כי קשה, קשה לנו מאד להאמין לכם.
ובכל זאת – אחרי המעשים נמשכים הלבבות – גם שלנו וגם שלכם.
האוברדראפט של אמון הציבור בכם הצטמצם היום במעט – אל תבזבזו את הקרדיט.
אהבתיאהבתי
הכתבה המלונקקת של יהודית רותם טובה, ממש טובה.
האם נראה עוד כתבות כאלו, מנקודת מבט מעריכה ובלתי מתנשאת?
אהבתיאהבתי
הזדעזעתי מהתיאורים של יהודית רותם על שיגרת חייהן של הצעירות החרדיות. תיאור הנשים החרדיות הצדקניות והחסודות המבוגרות חוסמות את חלונות ההצצה הזכיר לי את נשות הקאפו במחנות. (אני נכנסת למקלט).
אהבתיאהבתי
התיאורים בכתבה עצובים מאד אבל, אל תכנסי למקלט, הם לא יגיעו עד אליך
אהבתיאהבתי
לצערי כל מי שמעז- במיוחד בטוקבקים -להזכיר את השואה בהקשרים אחרים נידון לסקילה פומבית.
אהבתיאהבתי
הסיפורים מזעזעים אבל, אל תרדי למקלט, את צעירה מדי מכדי שזה יזכיר לך משהו ממש
אהבתיאהבתי
אקדח שמונח על השידה במערכה הראשונה יורה במערכה השלישית.
אהבתיאהבתי
מה שלי הפריע בהתפשטות הנשים הישראלית היא הפחדנות, שגרמה לכך שכעת מצרים נתפסת כחופשית, ליברלית ונועזת יותר מישראל.
גולדן כותב את המשפט האווילי שלו כאילו שמעריב לא היה על סף סגירה אינסוף פעמים עד שהגיע האוליגרך שהציל אותו מטעמיו הפרטיים.
הפסקה שלך בנושא הכנס מעולה.
אהבתיאהבתי
לשועלן שלום, במצרים כ 80 מיליון תושבים. אני מניח, סתם מנחש, ש 60 מיליון מהם רואים בצילום העירום המלא הפרונטלי של הגברת המצריה עלבון, בושה, חוצפה, פגיעה בכבוד, כניעה לערכי המערב, סטייה מהאיסלם הנכון. התוצאה? עוד קולות לאחים המוסלמיים. הטרגדיה של השמאל
משדרות רוטשילד עד קהיר והלאה שהוא מבלבל הצגות, הכרזות, מופעים, מייצגים עם פעילות פוליטית
להשגת רוב ולתיקון מהעם ואל העם- כמובן לגברת בעירום קשה מורכב ומסובך להתנדב להוראה בכפרים האנלפבתיים. את זה יעשו האחים המוסלמיים.
אהבתיאהבתי
לא דיברתי על מה שקורה במצרים, ואני מסכים איתך.
כיוונתי אך ורק לפחדנות של הנשים הישראליות שהצטלמו לתמונה הנ"ל, שכמו הרבה חבר'ה אחרים מרוטשילד, מאוד רוצות להרגיש שהן נמצאות בחוד מאבק כנגד כוחות חושך, אבל אין להן את האומץ ללכת עד הסוף, והתוצאה בהתאם.
או שלחילופין, קיצוניות המחאה היא ביחס הפוך לעוצמת החושך. כן, זו תיאוריה שאני נוטה לאמץ.
אהבתיאהבתי
כתבתי על מצרים התכוונתי לעוד ארצות במזה"ת. כל הכבוד לחוד המאבק. באשר לנושא
המוגדר שהוא פגיעה שיטתית בנשים בישראל. הנה לדוגמה, אם כל אחת מהמפגינות החצי עירומות הייתה מביאה עוד חמש חברות, נו טוב, שתים או שלוש, והן כולן היו מודיעות שהן מפסיקות חתימתן על "הארץ" עד שיצחק לאור תובע את משמיצותיו או מתנצל וממליצות לכל אשה בישראל לעשות כן ועושות כל זאת ברעש וצילצולים אף לא ישראלית אחת הייתה נפגעת. בביתי היו נשים גאות עצמאיות
שמעולם לא עמדו על עקבים גבוהים, כעקרון, שנפגעו מהצילום והן לא היחידות.
אהבתיאהבתי
מצרים מכבדים נשים לבושות. הם מהדרים בעיקר עם עיתונאיות בלונדיניות בכיכר תחריר
אהבתיאהבתי
למורי ורבי חייל זקן. למה לנסוע למצרים? והאם לא כך הישמעלים במקומותינו?
זה העולם זה מה שיש וישמעלית אחת מתפשטת רק תגביר את טירוף. אז למה
ללמוד ממנה, ולו אפס קצהו של דבר מה, כפי שעשו הגברות היהודיות ?
אהבתיאהבתי
מודה ומתוודה, יש לי חולשה לנשים ערומות, אבל אני מעדיף את היהודיות שמצטלמות לספורטס אילוסטרייטד
אהבתיאהבתי
לא הבנת: הסרה במצריים = הסתרה בתל אביב.
אהבתיאהבתי
החשד העמוק שלי ושל אחרים ברופאים השובתים נובע מכך שעד לרגע זה הם לא ניהלו דיאלוג איתי, הלקוח שלהם במחלקה ומי שמשלם מיסים + מזומן למערכת הרפואית, מעל מתחת וסביב השולחן בכדי להיות בריא. כל המידע מכל הצדדים עובר דרך מדליפים, יחצנים ומומחי תקשורת אל המדיה. זה אינו דיבור ישר לעניין איתי ועם הדומים לי.
אהבתיאהבתי
"עויר עורי דבורה, עורי עורי דברי שיר, ואוהביו כצאת השמש בגבורתו", דבורה הנביאה, בדרך מצהלה לנווה שרת, על ראינוע
אהבתיאהבתי
בעקבות ההערה כאן על הפרט האישי הלא מעודכן באתר של מרכז פרס לשלום, האתר נסגר לרגל שיפוצים
http://www.peres-center.org/
אהבתיאהבתי
סוזן פאלודי Faludi עתונאית מוערכת זוכת פרס פוליצר כתבה עוד ב-1991 בספרה "Backlash" שמכת הנגד האנטי-פמיניסטית אינה בגלל ההישגים של תנועות הנשים בהשגת שוויון מלא אלא הפחד מפני האפשרות שהן באמת תצלחנה במאבקן. מכת הנגד לדעתה אינה קונספירציה אלא מכנזים שיטתי בהעברת מסרים מדכאים לנשים למשל חוסר בגברים, תסמונת הרחם העקר או מה יקרה לך אם לא תלדי, האופנה שמכתיבה לך לדדות על עקבים בלתי אפשריים (ראו מעושרות) בגדים לא נוחים, המלחמה נגד הפלות ועוד ועוד. מאז שספרה פורסם עברו עשרים שנה ומה השתנה? מעט מאד. ההיפך, מכת הנגד תוצרת הארץ רק הולכת ומחמירה בשנים האחרונות. יחד עם ההקצנה הדתית יש נסיון להדיר נשים מהתחום הציבורי, ולהחזיר אותן הביתה.
זה כבר לא סנוניות שמבשרות את החורף, זה החורף בעיצומו. אני מקוה שהבלוג שלך דבורית יחד עם עוד אלפי בלוגים של נשים ופעילויות של ולמען השמעת קולן של נשים ימזערו את הנזק הנוראי למעמד האשה ולכל השגי הנשים בעשורים האחרונים.
אהבתיאהבתי
ראיתי את התמונה של אותן מעושרות. שנאמר, עולה הרבה מאוד כסף להיראות זולה כל כך
אהבתיאהבתי
אורלי לובין צודקת לגבי האירוניה, אבל נמאס כבר מהטקסטים הפוסלים כל מחאה חברתית (כמו גם את מחאת "הצדק החברתי" בזמנו) כל עוד היא לא עוסקת ב"כיבוש". זה די מזכיר את השימוש שעושים יהודים-מקצוענים בשואה, ואולי צריך לחוקק חוק גודווין בנושא הכיבוש.
אהבתיאהבתי
אין צורך בהרחבת החוק. רבים מהמנפנפים בדגל כיבוש כבר משווים אותו בהגדרה לשואה או לכל הפחות לסתם זמנים אפלים, אז גודווין חל עליהם בכיף.
אהבתיאהבתי
אין על אליען
אהבתיאהבתי
אליען קמה ועשתה מעשה. רבים מפנטזים לברוח לסוף העולם שמאלה, אלא שהפנטזיה נשארת כזאת גם כי הדיכי הזמני חולף, וגם משפחה- ילדים- עבודה מחזירים לקרקע המציאות. במובן הזה היה לה קל יותר, והיא גם בחורה אמיצה.כמה זמן תשאר לגדל חסות בקפה בגדד? עד שיגמר לה. להערכתי גם בעתיד תגדל חסות, סביר שזה יהיה באיזור המרכז.
אהבתיאהבתי
אני עשיתי אותו דבר – ומניסיון, קשה מאוד להיות איש תקשורת בפריפריה. כי הכל, פשוט הכל, קורה במרכז. אם העיתון קובע ישיבה, היא תהיה בבית קפה במרכז… אם יש אירוע או הופעה או סרט, הם תמיד במרכז. לכן צריך אופי מחושל ביותר כדי להמשיך לגור בפריפריה כשאתה עוסק בתקשורת. לדעתי, אליען מסוגלת לכך
אהבתיאהבתי
אינטרנט בפס רחב, זה כל ההבדל שעושה את החיים נוחים יותר ומאפשר עבודה בפריפריה.
לגבי אירועים נוצצים ופרימיירות וערבי גאלה, צריך ללמוד להבליג, וזה כמובן באופי החזק שלך.
אהבתיאהבתי
הבחירה בין תנאי חיים משופרים מול פרמיירות וסרטים היא אישית, כי עקרונית אפשר גם וגם עם פשרות מסוימות. "מרחק"- לתושב רעננה מפריע להגרר בפקקים שעה לכל כיוון מדי יום, ולעומתו מי שמתגורר במושב בשפלה מוכן לשלם את מחיר אי הנוחות. בעתיד אם יהיה שינוני בהעדפות התקציביות וישקיעו ברכבות וכבישים יתבטל השיקול הזה במדינה שאורכה ורוחבה כמטרופולין בארצות אחדות.
אהבתיאהבתי
כמי שעושה זאת כבר 8 שנים, עבודה מן הבית היא איכות חיים, גם אם אני גר בצפון ת"א. נכון, בכדי לקדם עסקים (מה שקרוי נטוורקינג) צריך לצאת מן הבית, משהו כמו פעמיים בשבוע, למרות הפקקים והחניה, וזה מה שעושים המקבילים שלי, שפצחו בקריירה עצמאית, במטרופולין גדולים בצפון אמריקה.
אגב, התופעה של שריקי קיימת בניו-יורק: המבוססים עוברים לני-ג'רסי והחדשים נכנסים למרכז העיר
אהבתיאהבתי
עיקר העיקרים, באהבה רבה לדבורית. לקום מחר בבוקר, עם שיר חדש בלב, ולהתחיל מבראשית. לצאת לטיילת ולנשום את הים, לעשות בכל יום מה שאת אוהבת, ואז "יש שכר לפעולתך".
אהבתיאהבתי
אליען קמה ועשתה מעשה, בגיל צעיר יחסית, ונראה שהמעבר עושה אותה מאושרת, והלוואי שכך יהיה. יש אחת, מירב גרובר, שעשתה את זה בגיל מאוחר יותר, ופרסמה את עצמה בצורה פרובוקטיבית המוציאה שם רע לברנז'ה התלביבית ולתפוצתה במצ-פה. שיהיה בהצלחה אושר ועושר (נו…טוב)
אהבתיאהבתי
מי זאת מירב גרובר?
ואיך אפשר להוציא שם רע לברנז'ה התל אביבית?
אגב, גם שרון קנטור עברה לפריפריה אבל החזיקה בקושי שנה.
ווסית
אהבתיאהבתי
חפש בגוגל כתבה בגלובס על 60,000 ש"ח בחודש ועל הגילויים החדשים של חיים לבד במצ-פה
אהבתיאהבתי
ראיון מעניין מגלובס:
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000697236
הפסקה האחרונה מתייחסת לגסיסת העיתונות המודפסת
אהבתיאהבתי
היכן מוצאים את "תצוגת תאימות" עד שמסתדר? (IE).
הפתרון שלי הוא ללכת לפוסט/ים קודם/מים (ששם הסרגל קיים), לעשות שם את הקישור ואח"כ להעביר אותו לפוסט העדכני. מהנסיון שלי אם הסרגל לא מופיע בפוסט מסויים אז הוא לא יופיע גם בעתיד באותו הפוסט.
בפוסט של היום למשל הסרגל קיים ובפוסט של אתמול הוא נעדר.
אהבתיאהבתי