כנס התקשורת בסינמטק, סיכומים

צילום: עידו קינן, חדר 404

1. לא נכחתי בכנס התקשורת בסינמטק תל אביב מהסיבות שכתבתי אתמול. הדיווחים בדיעבד מוכיחים שלא טעיתי. אני רק רוצה להזכיר שההכרזה על קיום הכנס, עם או בלי קשר, נולדה יום או יומיים אחרי הפוסט הזה של רועי פלד פה, אין דבר כזה, תקשורת ישראלית.

2. הידיעה בהארץ מופיעה בע' 3, עם כות' גג על 500 העיתונאים שהגיעו (באולם 370 מקומות), ובצמוד לידיעה על ההצבעה לחוק לשון הרע שתהיה היום בכנסת, שלמעשה הייתה העילה לכנס.

3. במדורו בסופהשבוע (שמשומה לא הועלה ל-nrg עדיין) כתב בן כספית שהוזמן לכנס אך לא יוכל להגיע כי הוא לא יהיה בארץ. כמה שורות קודם לכן עסק, כדרכו, בהשמצת דן מרגלית (ובכך הקדים את המאוחר ואת המחווה ההירואית של נחום ברנע, שיצא מהאולם כשמרגלית דיבר. זו טולרנטיות!).
עוד כמה שורות קודם כתב כי לדעתו (בלי שיהיו לו הוכחות אמפיריות) אהוד ברק לא הגיע לכנס פורום סבן לא בגלל ענייני לו"ז, אלא כי לא היה נאה לו להסתופף בחברת גבי אשכנזי ומאיר דגן. על פי אותו היגיון אני יכולה לשער שכספית טס לחו"ל כדי לא להגיע לכנסינמטק ולפגוש את צ'ילבותיו?

4. מקור ראשון, עיתון בן 16 ע' , הקדיש שני שליש עמוד לכנס. אסף גולן (וגם nrg) מדווחים על "עשרות עיתונאים". מאות יהיה כנראה מתאים יותר.

אילנה דיין אמרה שהשופטים והעיתונאים מאבטחים את הדמוקרטיה.
דרור פויר אמר שרוב העיתונאים אינם טאלנטים, אלא עובדים קשה מדי בשביל מעט מדי, ושזה הזמן להתאגד. שאגודת העיתונאים לא מתפקדת ושאף אחד לא רואה אותה ממטר. חגי סגל כותב על שיקוצו של חוק לשון הרע, דברים שנשא בכנס.

5. ניר חפץ ממש מרוצה מהתקשורת בעוד רזי ברקאי מודה "אנחנו קצת חארות". במעריב המודפס יש כיתוב תמונה זעיר בע' 4. בתמונה נראים ברקאי, קירשנבאום ולפיד. הציטוטונים המובאים הם של השניים הראשונים.

6. הדיווח ב-ynet עלה רק אתמול בערב. אין שום רמז לברנע או למרגלית. כידוע, ברנע יצא מהאולם כשזה החל לדבר (וגם עורך ynet יון פדר וסגנו ערן טיפנברון). מרגלית לא סיים את דבריו. הוא נקטע באמצע.

7. הדיווח במארקר משתרע על פני כפולה (26-27). באתר הוא מצומצם יותר (תוס') אבל מתייחס לכל הפינות האפלות שהתקשורת נמנעת מהן, ועליהם לא דיברו בכנס.

התקשורת הישראלית אינה ממהרת לבקר את בעלי ההון. האם דיין, שרמזה על מסע האיומים שעברה מערכת "עובדה"
בתחקיר האחרון נגד לב לבייב, היתה יכולה ליזום תחקיר כזה נגד אחת החברות של מוזי ורטהיים או יצחק תשובה, בעלי השליטה בקשת? האם דרוקר יכול היה ליזום תחקיר נגד יוסי מימן או רון לאודר? האם לניר חפץ, עורך "מעריב" – עיתון שתלוי כיום בחסדי בעל השליטה באי.די.בי, נוחי דנקנר – יש יד חופשית לחשוף שערוריות בקבוצה שאליה שייך העיתון שהוא עורך?

נתי טוקר מקדיש ידיעה לתיאור תולדות הסכסוכים בעולם העיתונות. הוא מביא את אמירותיהם של ברנע ומרגלית אחד על השני (עיתונאי שנדבק לתחת של קובעי המדיניות, ממאי 2011), ומזכיר שגם בין קשת לערוץ 10 אין אהבת עולם. איילה חסון יצאה נגד ביקורת התחקירים של עיתונאי ישראל אחד את השני והציעה שאם למישהו יש תחקיר סותר, שיפרסם אותו, מרמזת בכך לתחקיריה על התנהלות גבי אשכנזי והביקורת נגדם.

8. הדיווח של נענע10. ושל העין השביעית.

9. בישראל היום יש ידיעונת בטור צד בע'  (ערן סויסה). אין זכר לענייני דן מרגלית באירוע.

10. בידיעות יש ידיעה בע' 16, בולטת במיוחד. כרגיל, קירש וברקאי בהתחלה, ולאחר מכן ציטוט מדברי יאיר לפיד, שלא רוצה להיות חלק מהברנז'ה השמאלנית. בסוף הידיעה הפניה בולטת למדור הדעות, לדבריו של ברנע. ברנע כותב על עיתונאים שמלקקים לפוליטיקאים, ולהפך, ובכל זאת הוא חושב שהתקשורת בישראל סבירה למדי. בהמשך ובעיקר הוא כותב על הצבעת הכנסת על חוק לשון הרע.

11. אם תקראו את כל הדיווחים תראו שב-nrg הרחיבו את דברי עורך מעריב, ובהארץ הובאו דברי עורך הארץ (גם). אבל פחות או יותר כולם הביאו את דברי אותם שלושה-ארבעה אנשים. את דברי כל השאר צריך היה לשמוע בזמן אמת, כנראה.


צילום: עידו קינן, חדר 404

12. קובי אריאלי בפייסבוק:

לא נסעתי לכנס העיתונאים בסינמטק תל אביב. לא כי אני מתנגד לשוועה המוצדקת שעלתה מן הכנס הזה בנושא הספציפי של תיקון חוק לשון הרע; אני מתנגד נחרצות לתיקון המרושע הזה ורואה בו תרגילנות פוליטית. גם האיום בסגירת ערוץ 10, למרות שהוא דווקא לגיטימי לחלוטין, לא נראה לי, ובכל זאת, לא נסעתי.

לא נסעתי מפני שנמאס לי לשחק את המשחק של "אחד מהחבר'ה", שעה שאני יודע שאני ממש לא. לא נסעתי מפני שנמאס לי להיות כיפה יחידה בין המון אדם. לא נסעתי מפני שבחסות הזעם המוצדק של המאות שהתכנסו בתל אביב, עלתה פתאום אמת אחת גדולה ומזעזעת שהיא היא לב העניין, ולא הצעות החוק או איומי הלשכות ובעלי ההון, כביכול.

האמת הזו לא תעלה לעולם בשום כינוס עיתונאים. לא בסינמטק, לא בראש פינה ולא באילת. אילנה דיין ויאיר לפיד רמזו לה, בהגינותם, אבל בזה זה נגמר. מהר מאוד שב הדיון לעסוק ביריב לוין ואיומיו, בקולגיאליות ובצורך להתאחד.

והאמת הגדולה והעצובה היא העובדה המשוגעת, המטורפת, חסרת התקדים והמדכאת מאוד, שהתקשורת היא המקום האחרון במדינה שבו אין שום אינטגרציה בין השבטים השונים המרכיבים את ישראל. ב-2011, כשהממשלה היא ממשלת ימין חזקה מאין כמותה, כשהמשק כולו מנוהל בידי אנשים מצבעים ומרקעים שונים ומגוונים, כשהמטכ"ל מורכב מבליל של בני מיעוטים תרבותיים, כשהרחוב הישראלי כולו הולך ונעשה מגוון ופסיפסי – התקשורת היא עדיין מעוז אשכנזי, יהודי, שמאלני, תל אביבי וגברי.

העובדה המזעזעת הזו היא הגורם הבלעדי לא רק לשנאה המוטחת נגד התקשורת מצד פוליטיקאים. זוהי רק תוצאה אחת, זניחה לטעמי. העובדה הזו היא הגורם לכך שהתקשורת היא רעה, מקוממת, מנותקת ובעיקר – לא מספיק טובה ולא מספיק מקצועית.

להבדיל מכל חבריי, אני ממש לא חושב שהתקשורת צבועה בצבעים פוליטיים. זה ממש לא נכון או לפחות לא מדויק. העיתונים הגדולים אמנם אוכלים את ראשו של נתניהו – אבל הם גם אלה שהדיחו את אולמרט, שעמד בראש קדימה. הם מנהלים קמפיינים נגד השלטון, אבל הם ידעו יפה לקשור כתרים לראשו כשהחזיר הביתה את גלעד שליט. כמי שמכיר היטב את המערכת אני יודע כבר שנים שזה לא הסיפור.

החלוקה בעניין הזה אינה פוליטית אלא שבטית. התקשורת אינה מקדמת סדר יום פוליטי. הלוואי שהיא היתה רצינית ואידיאולוגית כל כך. אפשר לחשוב באמת שעורכי העיתונים, ראשי הדסק ועורכי המהדורות נפגשים ביניהם באישון ליל לפגישות עדכון ודנים כיצד לקדם את השלום עם הפלשתינאים וכיצד לחלן את ישראל. שטויות. זה בכלל לא על סדר היום שלהם והם בדרך כלל גם לא מדברים איש עם רעהו.

הסיפור היחיד הוא הסיפור הטריוויאלי, הפשטני והמפחיד לפיו רוב מוחלט של האנשים והנשים העובדים בתקשורת, בכל הדרגים, שייך לאותו שבט בדיוק. זהו בעצם אותו אדם, שעשו לו "העתק-הדבק" ושכפלו אותו לאלפים. זה יוצר מצב שבברנז'ה מכונה "מקומוני". כל מי שעבד בעיתון יודע שהגידוף הזה הוא מהחמורים שניתן להטיח בעורך. עזוב, זה מתאים למקומון. כן. התקשורת היא מקומון. מקומון ברנז'אי תל אביבי. למה? אך ורק בגלל הפרט הבלתי חשוב הזה: זהותם השבטית של העובדים בה. האנשים האלה לא אשמים במצב אליו נקלעה התקשורת. פשוט ככה זה. ככה זה כשהראי של החברה כולה מראה רק פנים בצבע אחד, ככה זה כשרוחב אופקיה של התקשורת משתרע מהירקון ועד פלורנטין, ככה זה כשלא מחוברים. הכל הופך להיות פרובינציאלי, חד ממדי, משניא ומקומם.

מעניין אותי מה בדיוק חשבו אילנה ויאיר, מוטי ורזי כשעמדו על הבמה וראו מולם את המון חבריהם. הם לא תהו למה אין של אפילו ערבי אחד? אחד! הם לא תהו איפה הדוסים? האתיופים? הרוסים? המזרחיים? המתנחלים? הם היו שלמים עם השעמום הפרסונלי שנגלה לעיניהם? הם היו רגועים עם זה שהירושלמי היחיד כמעט שהגיע לכנס היה נחום ברנע? ושאלת השאלות: הם באמת לא הבינו, אנשים חכמים ואינטליגנטים שכמותם, שכל זה קשור איכשהו למצב?

13. אדם שוב, פייסבוק:

אני מביט על העיתונאים, קולגות שלי לשעבר, וחייב לומר שצעקות "חיסול הדמוקרטיה" שלהם כלפי ביבי לא ממש משכנעות.
חלק מכם, חברי העיתונאים, חלק גדול מדי מכם, חטאתם ופשעתם.
חטאתם בשכרון כוח, פשעתם בפרסום ידיעות ללא בדיקה, חטאתם בניצול לרעה של התפקיד החשוב שהדמוקרטיה נתנה בידיכם, עשיתם במקצוע העיתונות קרדום לחפור בו.
מועצת העיתונות בישראל נטולת שיניים, עורכי העיתונים (בחלקם) מאפשרים ג'ונגל של לשון הרע מעל דפי העיתונים ואתרי האינטרנט, והעיתונאים? הדור הולך ופוחת.
אל תתפלאו שמישהו רוצה לרסן אתכם. כלב שמירה שלא יודע לשים רסן לעצמו, סופו שירוסן בכוח בידי תוקפים חורשי מזימות.

14. רינו צרור (ועוד 222 לייקים, שם) דווקא מרוצה:

טוב שנפגשנו. פתאום יש אנשים מסביב. כוחו של האירוע בקיומו, ובקול הברור שיצא ממנו. לא מוכנים, לא מקבלים, ולא מפחדים. לרגע נגענו שם בסולידריות. רק לרגע. ולפעמים רק כדי לצאת ידי חובה. אבל בין השורות היה ברור לכולם – שאם הרגע הזה לא יהפוך קבוע, חבל על הזמן. עיתונות חייבת סולידריות כמו אוויר לנשימה. בין המערכות, ובתוכן. מול הניסיון להכות ב-10, לסגור את החינוכית, למנות ולפטר ברשות השידור, להדיח בגל"צ, לתמרן את חדשות 2, כמו נגד חוקי השתקה מביכים, רק סולידריות. ועוד דבר היה ברור. הסולידריות מתחילה עם אבן היסוד. עם העיתונאי. בעשר השנים האחרונות, איש לא הגן על החוליה הראשונה של עולם העיתונות – העיתונאי, התחקירן, הצלם או עורך המשנה. כבודם נרמס, פרנסתם בקושי, ועתידם נדמה חסר סיכוי. מכאן צריך להתחיל

לפני פיזור

אני חווה היום טרגדיות מחשבים קלות. קשות.
זהו חלק א' של היום. המשך יבוא.
עדכון, 17:40: המשך היום היה אף חמור יותר.
נפל ראוטר בחוות השרתים, מה שהביא לירידת הבלוג מהאוויר לכמה שעות. שנאמר, מרקורי בנסיגה. או שביבי טרפד את הבלוג. ;]
עכשיו הכל בסדר, טפו טפו.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה הודעות לעיתונות, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

31 תגובות על כנס התקשורת בסינמטק, סיכומים

  1. אלי הגיב:

    הצעה לסדר יום: צריך לעסוק בהורדת ערוץ CNN משידורי חברת "הוט" והחלפתם בערוצי זבל

    אהבתי

  2. velvet הגיב:

    כל הכבוד על התגובה הרלוונטית.

    אהבתי

  3. סיימון הגיב:

    אם צריך לצאת באמצע דבריו של מישהו, זה באמצע דבריהם של עיתונאי ידיעות אחרונות, שהקמפיינים שהם נוקטים בהם בשנים האחרונות, ובמיוחד נגד ראש הממשלה באופן אישי, הם הדבר הכי רחוק מעיתונות חופשית שישנו.

    אהבתי

    • משה הגיב:

      צודק, רק קמפיין בעד ראש הממשלה יעיד על כך שהעיתונות חופשית.

      אהבתי

      • ניר הגיב:

        הם גם עשו קמפיין בעד ראש ממשלה, כשהוא היה חבר שלהם. הצדיק ברנע, שלא יכול אפילו להיות עם עתונאי "ישראל היום" באותו חדר, אפילו קיבל פרס ישראל כהוקרה.

        אהבתי

  4. שועלן הגיב:

    לכתוב מאמר כמו של קובי אריאלי בפייסבוק זה אקט פחדני.
    טוב, לא באמת פחדני, אפילו אמיץ, אבל יותר אמיץ זה לנאום אותו בכנס עצמו.

    אהבתי

  5. שועלן הגיב:

    בלינק שהבאת מדבריו של ברנע על מרגלית, מתארים גם חלק נכבד מהנואמים של אתמול איך התקשורת היא "קצת חרא" כמו שאמר רזי.

    אהבתי

  6. מיצבשת הגיב:

    אפשר לסכם את הכנס כך:
    1. עיתונאים הם "חארות"
    2. מכאן נובע שלא מגיע להם משכורת ותנאים
    3. לכן העיתונאים הם הומוגנים ("וחארות") כי שרק לבנבנים צפונים עשירים יכולים להיות עיתונאים

    אהבתי

  7. עיתונאי בדימוס הגיב:

    נאים דבריו של מר אריאלי. ואכן, אם כבר מדברים על "חופש העיתונות" הייתי מצפה שיתנו שם גם לעיתונאים צעירים ולא למפורסמים שבהם לדבר, מי שמם והפכם לעיתונאים יותר מכל תחקירן שקורע את ישבנו מידי יום במערכת?! יתירה מזאת, מוטב יהיה אם העיתונות בשם החופש המידע תפרסם ליד שמו של כל כתב את עמדתו הפוליטית, ככה שהציבור ידע גם מה חושב מי שמביא לו את המידע ויוכל לשפוט בעצמו, אם מדברים על זכות הציבור לדעת, הציבור בהחלט צריך לדעת מי הם אותם עיתונאים שהוא צופה, קורא וכו'. זה לא פחות חשוב, בשם ההגינות והשקיפות, די להעמיד פנים כאילו כותבי הידיעות בשם האתיקה אין להם דעה. על מי בדיוק אתם עובדים?! קחו אחריות, ועשו חופש עיתונאי עד הסוף…

    אהבתי

    • אלעד הגיב:

      אני מציע שכל אדם ילבש תווית על בגדו. כך, אם הוא שמאלני, תוכל להתעלם במצפון נקי מדבריו, גם אם חו"ח יצאו לו דברי טעם.

      אהבתי

  8. ליבי הגיב:

    אנשי התקשורת בישראל (כן, הרבה מנואמי הכנס אינם עיתונאים, אלא אנשי תקשורת) בעיקר אוהבים לפרגן לעצמם.
    אוי, כמה אנחנו אמיצים, חדים, חשובים, אוביקטיבים ומצילים את הדמוקרטיה!
    אם לתקשורת שלנו היה קצת יותר יושר והגינות מלכתחילה, כנראה שהרבה מהחוקים הללו לא היו בכלל מגיעים לשולחנה של הכנסת.

    אהבתי

  9. תמי הגיב:

    אני אוהבת את דרור פויר אהבת נפש. רק רציתי לומר את זה.

    אהבתי

    • אלברט פירות הגיב:

      את בטוחה שיש עוד מקום לאהוב אותו? חשבתי שמרוב שהוא אוהב את עצמו לא נשאר מקום לאף אחד אחר.

      נו מילא. לפחות הוא מוזיקאי מוכשר. בטח יותר משהוא עיתונאי כלכלי/חברתי.

      אהבתי

  10. הדברים של פויר הגיב:

    אפשר לקרוא כאן – http://j14.org.il/articles/11042

    אהבתי

    • עובר אורח הגיב:

      איך שגלגל מסתובב לו. יש שם, בדברי פויר, ציטוט, לא בדיוק מדויק, אבל מייצג את רוח
      הדברים, מהמניפסט הקומוניסטי של קרל מרכס: "זה הזמן להתאחד, להתארגן, להתאגד. זו התשובה היחידה". תגידו את זה לשוקן, השמאלן.

      אהבתי

  11. אורן הגיב:

    אריאלי ממלמל את הנאום הלא חדש שלו מתוך שינה, אין סיבה להגיב מחדש. אעיר על הסגנון.
    התקבולות המשולשות, קיבוץ המילים הנרדפות, כל המוכר מטוריו של כספית, מייגע, מיותר ואף משמים.
    לא לכתוב אחד עם סימן קריאה, זה מזכיר את ליבסקינד, וגרוע מכך, את משה קצב.
    לא להגזים בשאלות רטורית זה מאוס.
    למה אנשים אינטלגנטים נופלים לשבלונות ההגזמות הרטוריות. אפשר לשכנע בלי להשמע כמו גיבור של טלנבולה.

    אהבתי

  12. אחד הגיב:

    אגב הפוסט של אריאלי והכנס בכלל:

    מסולידריות לאינדבידואליזם

    אהבתי

  13. עובר אורח הגיב:

    שלום
    ל בונד ג בונד שביקש ממני סימוכין לדעתי על תרומות זרות לארגונים בארצות שונות ועשיתי כרצונו.
    ניתן מחומר זה לכתוב בעברית מאמר אחראי ומבוסס על הנושא ואשמח אם תרומתי תנוצל.

    אהבתי

  14. דרור הגיב:

    אני באמת לא מבין מה אריאלי רוצה . אם התקשורת אינה שמאלנית אז מה היא בדיוק? מה גורם לתקשורת ללחוץ על ראש הממשלה ללכת למשא ומתן או לשחרר אלף מחבלים אם לא אג'נדה שמאלנית?

    אהבתי

  15. שועלן הגיב:

    השרת נפל לך בזמן לא טוב, כי בדיוק לינקקו אליך בהארץ.

    V: תודה, טוב שהבאת.

    אהבתי

  16. שועלן הגיב:

    עוד מנפלאות התקשורת בימינו: אומן זוכה לביקורת חיובית מחבריו למערכת המורחבת.

    אהבתי

  17. חייל זקן הגיב:

    כנס של הוגי דעות. יוחזר בוקי נאה

    אהבתי

  18. שועלן הגיב:

    ובטמקא הולכים חזק עם קמפיין להט(ע)יית דעת הקהל כנגד השינוי המוצע בחוק איסור לשון הרע, תוך הטלת טרור על קוראיהם המפייסבקים, כאילו שמהות החוק הוא סטטוסים בפייסבוק, וכאילו שהצעת החוק הנוכחית משנה את חוקי המשחק שם (רמז: היא לא. כל מה שמשתנה זה הסכום המקסימלי. כל השאר נשאר אותו הדבר כמו היום. מכיוון שככל הידוע לי, עד היום אף אחד לא שילם 50 אש"ח על סטטוס, אין סיבה שמישהו ישלם בעתיד 300 אש"ח).

    אהבתי

  19. אורן הגיב:

    המשך פרשת רומנסקו ומשטרת המרכאות. בלוג חדש שלו,פוסט מקיף על הפרשה. לא מצאתי הקשר עדתי, מצטער.

    אהבתי

  20. Omer Rosenbaum הגיב:

    אני חייב להגיד משהו ממקום מושבי 3000 ק"מ מארץ הקודש שלכם. קנס של חצי מיליון הוא לא הבעיה. זה אולי אפילו הפתרון לאיכות הנמוכה שאני קולט פה ושם.
    דבר שני, אני מסתכל על התקשורת שלנו בשבדיה ומשווה אותה לישראלית ותוהה האם באמת קיימת תקשורת ישראלית. פה התקשורת היא אמנם הומוגנית מהבחינה הזו שייצוג מיעוטים כמעט ולא קיים (עם יוצא מן הכלל ליהודים) אבל ייצוג ג"ג יש ועוד איך וזה אפילו חשוב יותר במדינה של 1200 ק"מ אורך.
    אבל זה יותר מזה. עיתונות ישראלית היא לא גילדה, היא מקצוע ובתוך כל מקצוע יש כאלו שמקבלים יותר וכאלו שמקבלים פחות מבלי שתהיה סולידריות בין בעלי המקצוע.
    מעבר לזה, פה יש 3 אתרי אינטרנט של נטו תקשורת ושניים מהם מוציאים לאור עיתון (השלישי הפסיק לפני שנה וחצי בגלל חוסר כדאיות כלכלית). איזה כלי תקשורת יש לאנשי תקשורת בישראל? אייס?

    אהבתי

  21. יומטוב הגיב:

    מדהים היה לצפות אמש ביונית לוי מדווחת באותה המהדורה גם על כנס ברנז'ת התקשורת וגם – עם קרן מרציאנו – על תספורת החוב של תשובה ממחזיקי מניות הערוץ, כשהדיווח האחרון מתאמץ לגמד את הקטסטרופה (מול – לדוגמה – הדיווח המאוזן במהדורת מבט). שנאמר: תקשורת הוגנת ופלורליסטית…

    אהבתי

  22. א.י. הגיב:

    יש בכנסת שתי הצעות חוק לסגירת עיתון (ישראל היום). לא ענישה גבוהה, לא הגבךות, אלא אמירה ברורה – לסגור עיתון. ולא ראיתי שמישהו דיבר על סכנה לדמוקרטיה. אה, טוב, מדובר על "ישראל היום". אז ברור שזה בסדר לסגור. אז תסלחו לי. לא מתרגשת מכינוס הצבועים

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s