מפחדים מהשתקה



מעשה שטן, למעריב ולהארץ יש אותו פריים ממצרים (אי.פי) בשער.
למה העיתונים (חוץ ממקור ראשון) מדברים בכותרות שלהם על החוק שעבר, חוק לשון הרע? החוק קיים ועוד איך. מדובר על תיקון שלו. חבל שמתעתעים כך בציבור.

התיקון להצעת חוק לשון הרע.

בעניין חוק לשון הרע, שתיקונו אושר בקריאה ראשונה אמר נתניהו:

"התחנכתי על תורתם של ז'בוטינסקי ובגין. כל עוד אני ראש ממשלה, ישראל תמשיך להיות דמוקרטיה למופת, איש לא יאמר לאיש מה לחשוב, מה לחקור, מה לשדר. זו לא הדרך של הליכוד ולא שלי. אך חופש הביטוי חייב להיות לכל חלקי העם, מתן ביטוי לאלה שעד היום לא נשמע קולם – זה חלק בלתי נפרד מהדמוקרטיה. אני אחראי לכך שהשינויים ייעשו בהתאם לרוח הליברלית, במתינות, באחריות, תוך מתן כבוד לאחר.
בפעמים שחשבתי שמתגבשת יוזמת חקיקה שעלולה לפגוע בדמוקרטיה, גנזתי אותה לאלתר. נמשיך להנהיג את העם בדרך אחראית. נשמור על חופש הביטוי ועל המיעוט ונאפשר פיתחון פה לכל חלקי העם".

איך כל זה מתיישב עם כוונותיו המדווחות לסגור את ערוץ 10?

מי הצביע בעד ומי נגד. ynet מביא את "מצעד התירוצים" (בכותרת ראשית, לא פחות).
בתשובה לשאלתי, ואפרופו הפוסט מהבוקר, ח"כ עינת וילף מסבירה מדוע לא נכחה בהצבעה:

"התנגדתי לחוק, אבל מאחר והסיעה לא היתה מאוחדת בהתנגדות – אדרבא, שר הביטחון ושר התמ״ת תומכים בחוק, סוכם שאלה בסיעה המתנגדים לחוק ייעדרו מההצבעה וכך עשיתי".

בישראל היום זו ידיעת הגג בשער, ובע' 5 מובאים דברי הח"כים וכן טורים ביקורתיים של דן מרגלית ושל ד"ר אביעד הכהן.

גם במעריב מובא אישור הקריאה בשער וכפ' 6-7.
נועם שרביט מפרש את משמעות חוק לשון הרע.
כותרת הידיעה מציינת שהחוק עבר בתמיכת נתניהו.
בן כספית בעד התנצלות ראויה, כמו בעולם, אבל גם בעד הגנה על העיתונאי, ובכלל, לא כל אחד זכאי לתעודת עיתונאי, הוא אומר.

בידיעות הכותרת בשער היא "חוק ההשתקה עבר בכנסת".
גם פה, כפ' 6-7. הכותרת לוחמנית: "מרימים את היד וסוגרים את הפה"
פה מסבירים שבניסוחו הנוכחי החוק חל על כל אדם, לא רק על גופי תקשורת. לא, הוא חל על כל אדם מזמן. ממש לא רק על גופי תקשורת.
וכן, "כל אזרח עלול להיתבע ולשלם סכומי עתק גם בגין פרסום בפייסבוק, בטוויטר או בבלוג".
גם טוקבקיסטים, שכחו לכתוב צביקה ברוט ויובל קרני, ואני מזכירה שכל טוקבקיסט לגופו. אני לא אשלם עבור איש מכם. גם לא עבור עצמי. אף לא שקל.
בעז אוקון כותב בטור הסבר שמדובר בהצעה (חוק) מגונה, שמדובר בעונש מלבה יצרים וש"כלי התקשורת יצטרכו להפעיל מסננות דקות" (צריך להיות כמובן צפופות, אבל פרשן משפטי לא צריך להיות בקיא בעברית).

יהונתן ליס כותב על כך בשער הארץ, ידיעה שנייה, ופותח בהחלטה של סיעת קדימה להצביע פה אחד נגד הצעת החוק שיזם חבר סיעתם, ח"כ מאיר שטרית. ח"כ אורי אורבך אמר "זאת הולכת להיות העסקה המשתלמת ביותר לח"כים ולשועים. אני כמעט מבקש, הכפישוני". וניצן הורביץ הודיע שימהר לתבוע את העיתונים החרדיים.
אבל הידיעה החשובה יותר היא לטעמי זו המופיעה בע' 3 של הארץ, בה אומרת ד"ר תמר גדרון מביה"ס למשפטים במכללה למנהל:

…אין גידול במספר פסקי הדין הניתנים בתיקי לשון הרע, שעומד בממוצע על 60 ל-70 פסקי דין בשנה.
לדבריה, הצעות החוק – שמתיימרות לתת כלים להילחם ולהרתיע מפרסומים שגויים – מיותרות, שכן לבתי המשפט יש ממילא כלים לפסוק סכומי כסף גבוהים גם ללא תיקון החקיקה. "מהמחקר שלנו עולה כי בתי המשפט אפילו לא ממצים את תקרת הפיצוי ללא הוכחת נזק, ולרוב פוסקים פיצוי בסכומים נמוכים הרבה יותר מ-50 אלף שקל", סיפרה גדרון, והוסיפה כי "בהחלט ניכר שבתי המשפט הרימו ידיים מהנסיונות לבסס נזקים מיוחדים שנגרמו לתובעים, ורוב הפסיקה היא בגדר סכום הפיצוי ללא הוכחת נזק".
ביחס לאפשרות כי יוזמות החקיקה יצרו את עבודת כלי התקשורת, סיפרה גדרון כי בבריטניה אכן נפגעה התקשורת כתוצאה מהגשת תביעות דיבה רבות. לדבריה, מאז שהשימוש בתביעות לשון הרע נעשה יותר ויותר נפוץ, וסכום הפיצוי הלך גם הוא וגבה, פחתו עד מאוד כתבות התחקיר בעיתונות הבריטית.

ולסיכומי:
צעקת התקשורת מיותרת. ראשית, באשר לעיתוני הדפוס ולאתרים השונים, אני לא מבינה למה הם מדגישים בכותרות שלהם את "חוק לשון הרע", ולא מדייקים. מדובר בתיקון לחוק. לעניות דעתי הבלתי קובעת לא יחול שינוי דרמטי, לא יגדל מספר התביעות והשופטים לא יקבעו את סכום המקסימום. נוסח החוק הוא "לא יעלה על", משמע, יכול להיות הרבה פחות. בקיצור, להירגע.
אני משוכנעת שדבר לא ישתנה בעבודת העיתונאים. מי שלא הקפיד בעבודתו עד היום, לא יתחיל מהיום, ולהפך.
באשר לדרישה לפרסם תגובה מלאה, דווקא יש לי פיתרון: הרי היום ממילא התיקונים, עד שהם כבר מתפרסמים, מופיעים כחידת היגיון בשוליים שבעמודים, ומפאת הזמן שחלף אי אפשר להבין כלל במה דברים אמורים.
מאחר שהתקשורת הישראלית לא השכילה עד היום למצוא פיתרון נאור לצורת התיקון והתגובה, אני מציעה שכל כלי תקשורת יקצה באתר האינטרנט שלו ערוץ מיוחד לתיקונים, תגובות והתנצלויות, שיוכלו להשתרע על פני מאות עמודים, כרצון המגיב והנפגע. שלא כמו בעיתונות הדפוס, הרדיו או הטלוויזיה, שם ממילא נעלמת ההתנצלות לנבכי השכחה אחרי שנייה, יוכלו התיקונים לחיות לנצח. את זה אפשר להתקין בנוסח העתידי של הצעת החוק.
כשלעצמי אני לא חוששת. מבחינתי דין 30 אלף שקל ודין 300 אלף שקל – זהה. אין לי סכום זה וגם לא זה. ולפיכך, לא אשנה מהתנהלותי מאומה.
באשר לטוקבקיסטים שלי, ובכלל, למעשה, ממש לא יזיק אם ישקלו פעמיים ושלוש את דבריהם. זהו, הם עומדים ברשות עצמם.

תוס':
1. דברי עו"ד דן אבי יצחק בבלוג שלו.

2. בלוגרים מגיבים על החוק ב-ynet.

אין תשובה

למה המוסדיים לא מבקשים מתשובה את הכסף (נועם בר, המארקר)?

כמעט לאף גוף מוסדי לא היה באמת אכפת מה יעלה בגורלם של כספי חסכונות הציבור הנמצאים תחת ניהולו. מה שבאמת עניין את המוסדיים הוא מה יקראו עליהם מחר בעיתון. במשך שעות ארוכות התעכבו הגופים המכובדים והתחמקו ממתן תשובה לציבור, תוך שהם מרחרחים מה ענו בגופים אחרים, בניסיון לתאם עמדות.

בשער המארקר מפתיע איתן אבריאל: "תעביר לידינו את כל מניות החברה ואנחנו נפתח בחקירה עמוקה ויסודית".

במעריב עסקים מופיעה תגובת בעלי האג"ח "נוכל לתבוע את תשובה בבית המשפט", בעמוד המערכת האחרון.

בממון של ידיעות מדווח עופר פטרסבורג מאסיפת הנושים של דלק נדל"ן  (ע' 2). מקבוצת תשובה נמסר:
תשובה סייע במשך שלוש השנים האחרונות לדלק נדל"ן במאות מיליוני שקלים שהזרים לחברה מכיסו הפרטי, הגם שלא חלה עליו שום חובה. הוא ימשיך וינהג כך במסגרת כל מתווה מקובל שיאושר על ידי כל הנוגעים בדבר".

בישר"ה: "תשובה בורח מאחריות" (ע' 26, מדור הכלכלה).

עסקת השופרסל

איך מסקרים הכלכלונים את העסקה?
גלובס: הפניה בשער העיתון ושער "שוק ההון" עם כתבה של אילנית חיות בע' 2: "עסקת שופרסל יורדת מהמדף".
לפי גלובס, העניין הוא הבונוס לעובדים. נוחי דנקנר רוצה שהקונים ישלמו להם אותו, והקונים (לשעבר) לא מעלים על הדעת.

מעריב עסקים: הפניה בשער המוסף. הידיעה עצמה מופיעה בתחתית ע' 13, עמוד אחד לפני סוף עמודי המערכת של המוסף.
אין זכר למילה בונוס בעיתון המודפס. באתר, בידיעונת מאתמול – כן.
באתר הכותרת היא "הפסיקה את המגעים". בעיתון המודפס: "ביטלה את מכירת שופרסל".
בעיתון המודפס יש כמה משפטים נפלאים:

למעריב נודע (אני הרוסה על למעריב נודע בכל הקשור לעסקי הדנקנר, V) כי הרוכשים לא ניסו להוריד את המחיר שנקבע במתווה הראשוני וכי חילוקי דעות פנימיים בקבוצת הרכישה טרפדו את העסקה.

והיותר מקסימים:

"אריאלה סיסו, יו"ר ועד עובדי שופרסל, הנמצאת עם מאות מעובדי הרשת במלון באילת (רואים איך מצ'פרים את העובדים בשופרסל? V), מיהרה לברך את חברת האחזקות על ההחלטה ובנאום שנשאה בפני העובדים אמרה: 'זהו אחד הימים המאושרים בחיי. לעובדי שופרסל תמיד היתה פינה חמה אצל נוחי דנקנר. אני יודעת שניסו לפתות את דנקנר למכור את שופרסל, אבל הוא העדיף להישאר עם העובדים (דמעות, דמעות, V). אנחנו, עובדי שופרסל וועד העובדים, לא נשכח את היום הזה. דנקנר היה תמיד עוגן עבורנו".
מעריב נמנה עם קבוצת אי.די.

בכלכליסט יש הפניה בשער וידיעה בע' 7 עם הכות' "דנקנר פוצץ את העסקה למכירת שופרסל"
הידיעה בשער מוסף השוק. באתר מופיעה גם תגובת סיסו, בעיתון המודפס, בידיעה של גולן חזני, כבר לא.
הוא כותב: "במהלך הישיבה הודיע דנקנר כי הוא מפסיק את המו"מ בגלל דרישה חד משמעית של הרוכשים כי יוכנס תנאי מתלה בעסקה, שלפיה יידרש אישור של בנק ישראל… ברקע פיצוץ העסקה היו גם מחלוקות נוספות אך פתירות, כמו תשלום הבונוס לעובדי החברה. עם זאת הבעיה המרכזית היתה האחזקות של ברונפמן".
ומקורב אומר שמבחינת דנקנר מכירת שופרסל הייתה מעין תעודת ביטוח, למקרה שעסקת מכתשים אגן לא תתממש, אך משהעסקה בוצעה וארבעה מיליארד ש' נכנסו לקופת כור, מצבו השתפר, והוא כבר לא היה לחוץ למכור את שופרסל. כך שתגובת סיסו מכמירת לב, אם יורשה לי להשתמש בביטוי השנוא עלי עד מאוד.

במארקר הידיעה דווקא מופיעה בקצה, ע' 39, ע' שוק ההון. מקצת מדבריה של סיסו מובאים בקצה הידיעה.
מיכאל רוכוורגר כותב ששופרסל לא על המדף יותר, ושלא ברור מה יעלה בגורל הבדיקה שעורכת הרשות לניירות ערך בחשד שהיה שימוע במידע פנים בזמן שנואי רכש באמצעות ברקליס מניות שופרסל ב-10 מיליון ש' יומיים לפני פרסום ראשון על העסקה.

ממון של ידיעות: הפניה בשער וע' 4, נווית זומר. לדבריה העסקה התפוצצה בגלל חילוקי דעות "בעיקר סביב מבנה השותפות" בין הרוכשים, על רקע ועדת הריכוזיות שעשויה הייתה לחייב את מתיו ברונפמן למכור את דיסקונט אם יקנה את שופרסל, ומשפחתו התנגדה למכירת האחזקות בדיסקונט. גם פה יש תקציר מתגובת סיסו.

בישר"ה זוהי בוקסית בתוככי הידיעה על תשובה. ההסבר, מפי ברונפמן, שבין הסיבות לכישלון המלצת ועדת הריכוזיות.

כנס העיתונות, עוד קצת

ביום ראשון, לפני הכנס, פרסמתי את הקטע הזה:

אורי משגב, חבר בצוות המארגן של האירוע, כותב במדור דעות אחרונות בידיעות על הקריירה העיתונאית שלו. חבל שהוא לא כותב את הההקשר: האירוע שמתקיים היום וחלקו בו.
הוא מסכם

"אני מתקשה לדמיין את עצמי ללא עיתונאות חופשית. לצד ההורות, היא השליחות של חיי… לעתים קרובות, בעיקר בישראל המשותקת פוליטית, נראהלי שעיתונות היא תמצית הדמוקרטיה עצמה. המעט שנשאר".

כן, זה נכתב בידיעות.
ועכשיו התוספת: ומה מתברר? שמשגב דווקא כן כתב על הכנס אבל מלחמה התחוללה בגזרה, וידיעות הסכים לפרסם את הקטע שלו, שנראה לפיכך תלוש לגמרי, רק אם הכנס לא יוזכר בו.
הכנס הוזכר בסופו של דבר בידיעות אתמול, אחרי ההדהודים הרבים בתקשורת, ותוך שהוא נשען על מאמר של ברנע שיצא מהאולם בזמן שדן מרגלית דיבר.
מפתיע לפיכך לשמוע את משגב אחרי הכנס מדבר על צעדים אופרטיביים. באיזה צעדים אופרטיביים הוא מתכוון לנקוט נגד עורכיו?

הזכרתי בהתרגשות את הקטע הזה מתוך המאמר במארקר:

התקשורת הישראלית אינה ממהרת לבקר את בעלי ההון. האם דיין, שרמזה על מסע האיומים שעברה מערכת "עובדה"
בתחקיר האחרון נגד לב לבייב, היתה יכולה ליזום תחקיר כזה נגד אחת החברות של מוזי ורטהיים או יצחק תשובה, בעלי השליטה בקשת? האם דרוקר יכול היה ליזום תחקיר נגד יוסי מימן או רון לאודר? האם לניר חפץ, עורך "מעריב" – עיתון שתלוי כיום בחסדי בעל השליטה באי.די.בי, נוחי דנקנר – יש יד חופשית לחשוף שערוריות בקבוצה שאליה שייך העיתון שהוא עורך?

רק משפט אחד חסר: האם יכול אלוף בן לאשר תחקיר מפורט על קורות ליאוניד נבזלין או על המתרחש בהוצאת דומונט-שאוברג או על חיי אלפרד דומונט? כי אם כבר פתיחות, אז עד הסוף, לא? קצת בעיה להתהלך בשמש המזרח תיכונית עם חמאה אירופית שנויה במחלוקת על הראש.

פריים שלכד שועלן.

סיכומי הסיכומים בקפטן אינטרנט. יש אפילו קישור לפה, אלא שעם המזל שלי, זה קרה בזמן נפילת השרת.

כמה באמת שווה סטטוס מעליב בפייסבוק? עוד נראה.

טוקבקים/ בלוגלנד/ רשת

כותב שועלן:

כולם מציגים את התיקון כאילו סכום הפיצוי המקסימלי מוכפל פי שישה (מ-50 אלף ל-300 אלף).
זה לא נכון!
הסכום 50 אלף נקבע בתיקון לחוק בספטמבר 1998, והחוק קובע במפורש כי סכום זה יעודכן מדי חודש לפי מדד המחירים לצרכן [סעיף 7א(ה)]. מאז ספטמבר 1998 עלה מדד המחירים לצרכן בכ-36%, כך שהסכום המקסימלי להיום הוא כ-68 אלף ש'. מכאן שההצעה לתיקון החוק הנוכחית מכפילה את הסכום המקסימלי דהיום רק פי 4.4.
אפשר להגיד שזה שולי, אבל אם כבר מציגים מספרים, ראוי לדייק. גם אם זה מזיק קלות לעמדת הטוען.
מה שיותר מעניין בהקשר זה הוא שהתיקון מ-1998 הוא התיקון הבאמת משמעותי שבוצע בחוק, מכיוון שהוא זה שהכניס מלכתחילה את סעיף 7א שמאפשר פיצויים גבוהים ללא הוכחת נזק. מעניין להשוות כמה רעש היה אז בתקשורת, והאם גם אז אמצעי התקשורת ניהלו קמפיינים הטוענים ל"השתקה" ול"חיסול הדמוקרטיה", או שמדובר בתופעה של השנים האחרונות.
נקודה נוספת שמעניינת היא שגם ב-1998 רה"מ היה ביבי, מכאן שלמרות שהליכוד אמור להיות מפלגה ליברלית, כנראה שהתגייסות התקשורת נגדו גורמת לו להובלת מהלכים אנטי-ליברליים.

 צרות בכותרות/ יש עורכים בבית?

אלי הורביץ, מנכ"ל טבע לשעבר הלך לעולמו.
תוהה על הכות' הראשית בגלובס:
"ממחלה קשה"? לא עברנו כבר את העידן הזה?

זה קטע מדהים. מילא איש בגלובס לא קורא את הבלוג (הבאתי את זה כבר אתמול), אבל איש בגלובס כנראה לא קורא גם את עמוד הבית באתר שלהם, שאחרת אין להבין למה לא מטפלים בהפניית הגולשים לידיעה הכי מלויקקת על סילבן שלום והונו. הצילומסך הוא מהיום בשעה 12:00.

לחם עבודה

כ-15 עובדים יפוטרו מנענע10. ערוץ הברנז'ה ייסגר.

אודי רבינוביץ', סגן עורך מוסף בישראל היום פוטר.

יוחאי עופר מרדיו גלי ישראל מונה לכתב הצבאי של מקור ראשון.

דוד שריקי המשנה למנכ"ל מקור ראשון ששימש בשנתיים האחרונות כמנכ"ל בפועל הודיע על סיום תפקידו בעיתון אחרי 11 שנים בעיתון.
לתפקיד סמנכ"ל פיתוח ומשנה למנכ"ל ייכנס החל מ-1.12 שגיא הראל ששימש בתפקידי ניהול בכירים בסלקום, הוט וטושיבה.

ד"ר אווה ברגר התפטרה מהוועדה שצריכה לקבוע מי יקבל תעודות עיתונאי.

הודעה לעיתונות
הוכרזו זוכי פרסי הרדיו בכנס אילת לעיתונות 2011.
רזי ברקאי יקבל אות הוקרה מיוחד על תרומתו לרדיו.
בין התוכניות הזוכות: "מדברים ברדיו", תכנית האקטואליה היומית של רדיו קול רגע FM96, "מייבשים את הביצה" ברדיוFM 102, "דואט" ברדיו דרום, "קול השלום-מפליגים בזמן" ברדיוס FM100, ואות הוקרה לרדיו אקו FM99 על פעילות מיוחדת למען הקהילה והסביבה.

לפני פיזור

כוחות-על אכזריים גרמו למחשבים שלי למרוד ולשרת למעוד, וכך הפוסט הראשון של אתמול, יום שני, סיכום כנס העיתונות נמעך תחתם, ועד שחזר האתר לחיים והעליתי את הפוסט היומי, כבר נמאס לכם ללחוץ רפרש והלכתם לישון.
אז לטובת שני הפוסטים שסבלו מקיפוח מתמשך:
כנס התקשורת בסינמטק, סיכומים (כולל שני צילומים מצוינים תרומתו האצילה של עידוק).
העז, הדיל, המונופול והמספרה
– ואחד מהבוקר: מי העלים את ח"כ עינת וילף?/ פוסט אורח
ויש גם, לבקשתי, תגובה של וילף.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה בלוגלנד, הודעות לעיתונות, יש עורכים בבית?, לחם עבודה, צרות בכותרות, שערים, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

42 תגובות על מפחדים מהשתקה

  1. עובר אורח הגיב:

    מטריד, מפתיע ולא יאומן איך התחילה בכלל המהפכה השניה במצרים ללא אותו ישראלי שלדברי מצרים
    "יודעי דבר", וגם "מקורות מקורבים למהפכנים" ובייחוד "חוגים בסביבת המארגנים" אירגן את המהפכה הראשונה.

    אהבתי

  2. שועלן הגיב:

    לאחר 3 שנים בתפקיד:

    רבינוביץ' הרגיש שהעיתון הוא שופר של השלטון

    שאהירה אמין לא לבד.

    אהבתי

    • א.י, הגיב:

      חלק גדול מהכתבים לא היינו מוכנים לעבוד מול אודי וכל פעם עוד כתב לא היה מוכן לעבוד מולו. אז הכי נחמד להפוך את עצמך ללוחם למען העיתונות. אודי בכלל לא קבע את הנושאים של הכתבות, הכל הרי נסגר מעליו

      אהבתי

  3. שועלן הגיב:

    הדברים של ד"ר גדרון אכן חשובים, ומעניין שהם קיבלו במה רק לאחר ההצבעה על התיקון (לפני זה התקשורת היתה במצב של "שקט, יורים"). הם מתיישבים יפה עם מה שכתבתי פה ופה.

    אגב, על אף ניסיונות ההתנערות שלך מאיתנו, אני לא בטוח שזה יעמוד לך במשפט. בכל זאת את השולטת העליונה בתוכן (גם של הטוקבקים).

    אהבתי

    • שועלן הגיב:

      ובקריאה חוזרת של אותו שרשור, גם מגיע הרבה קרדיט לישמעאל זרח.

      אהבתי

    • שועלן הגיב:

      ועכשיו, דן אבי יצחק בפוסט המעולה שלו (למה רק עכשיו???) מבהיר שאכן פגעתי בול כשכתבתי פה את הפסקה הבאה:

      מה שאני לא מבין בכל הסיפור הזה זה שאם המקסימום בחוק היום הוא 50-100 אלף ש"ח, איך אילנה דיין חוייבה לשלם 300 אלף ש"ח לסרן ר'. יכול להיות שהשופטים יודעים לעקוף את המקסימום ע"י הכללת סעיפי חוק אחרים? אם כך, כל הויכוח היום הוא סתם סמנטי, מעין משחק של למי יש יותר גדול, ובפועל המצב לא ישתנה (כל שופט יפסוק איזה סכום שנראה לו לנכון למקרה, ללא שום מגבלה של מינימום/מקסימום או סכום אוטומטי כלשהו).

      אהבתי

    • אורן מפרש ופורש הגיב:

      ולווט ושועלן לא הבינו את גדרון.
      למה להחליף את חוק לשון הרע. בחוק חדש (זו משמעות תיקון).
      א. אין גל של מקרי לשון הרע.
      ב. השופטים לא פוסקים את המקסימום. היה מקום לשינוי לא היו פוסקים את המקסימום, והיו מעירים בפסק הדין, שהיו פוסקים יותר לו היה ניתן.
      ג. כאמור אין גל של דיבות פוגעניות שהוביל ראציונלית להצעת החוק. יש כאן "תג מחיר" על הדעה האחידה, השבטיות, האשכנזיות וכל שאר הטענות על התקשורת. כמו ששועלן כתב באירוניה, סטיה מהליברליות בגלל ההתקפות על נתניהו. הגיוני כמו לתקן את החוק בשל בלוגרית המאזינה לקולדפלי.
      ד. ביחס לנזק. ניתן לטעון לנזק ישיר בממון, אובדן הכנסות. ישנם מקרים של נזק לא מכומת אך ברור. אם נטען על אדם כי אנס גרביל, גם אם לא השפיע במקום עבודתו, ראוי לפיצוי על הסבל וההשפלה.
      ה. מסלול ללא הוכחת נזק. מהווה ענישה על ההתרשלות או הזדון שבלשון הרע, ופיצוי ועידוד לתובע, בכדי שיעמוד על זכותו.

      אהבתי

  4. אורן הגיב:

    אני ממליץ לעיין בבלוג הזה. המצב בבריטניה מוכיח עד כמה הרחבת חוק לשון הרע, מנוגדת לחופש הביטוי. חוק לשון הרע שלנו רחב מדי כבר כיום.

    אהבתי

  5. איציק. הגיב:

    הכתבה של ויינט על "חוק ההשתקה" (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4151250,00.html) עוברת כל גבול של דמגוגיה והפחדה. אני מבין שזה חוק שפוגע בעיתונות אבל הבוטות הזאת מוגזמת.
    כמה דוגמאות קטנות: תמונת הכותרת, אזיקים על גבי גולש והכותרת עצמה – "חוק ההשתקה" (כשבכלל מדובר בתיקון לחוק כמו שהזכרת), הכיתוב לתמונת התוצאה – "המסך יורד על הדמוקרטיה. אמש בכנסת", ההתקטנות בחיטוט ומציאת תמונה של ח"כ שטרית מעיין באיזה עלון נשים בין נאומים, הבאה של רשימת המצביעים המלאה (שלא נעשתה בחוקים חשובים לא פחות) וכל זה בלי לדבר על איך הכתבה עצמה מנוסחת ("מכה קשה לחופש הביטוי, בגיבוי ובעידוד ראש הממשלה") או אורכה.

    קשה להגיד שזה לא היה צפוי אבל זה בהחלט עליית מדרגה (או יותר נכון ירידת מדרגה).

    אהבתי

  6. עובר אורח הגיב:

    נושא שונה. היום בכמה עיתונים מודעה גדולה בחתימת 23 אלופים המתלוננים על גימלה "פגועה?"
    של עשרות אלפי אנשי קבע. חלק מאלופים אלו אנשי מופת – עמוס חורב למשל, יש אחרים. מרגיז שקצינים "ציונים", "בעלי תושיה", "נמרצים" מיבבים ומתלוננים במקום להציע פתרון לבעייה כאובה.
    איני יודע אם הם מייצגים 10% או 1% מגימלאי הקבע. ביניהם גם מי שמתפרנסים לא רק מגימלת הקבע, השמות יעידו. הכרנו כבר מי שקבלו 2 או 3 גימלאות תקציביות כקצין בכיר, חבר כנסת, ראש עיר או גוף ממלכתי, ציוני אחר וגם "עשו לביתם" והיטב כיזמים פרטיים. מדובר בהכנסה חודשית של הרבה עשרות אלפי שקלים. מדוע הם יכולים לקבל בהורדות מתאימות יותר מגימלה תקציבית אחת? מדוע לפני גיל הפרישה החוקי? מדוע חלק מהפגועים לא יכלו מתחילת דרכם לשרת כאזרחים עובדי צה"ל? עד גיל הפרישה החוקי? מי קבע שחלקם לפחות ישתחרר בגיל כ 45. מדוע כלכלן, משפטן, סוציולוג לא ישרת במדים עד…. . מה בדיוק מונע מקצין מודיעין בח"א או ח"י לשרת ככזה עד גיל 60? נניח? מדוע ראשי הרבנות הצבאית לא ישרתו כנ"ל. כל החותמים יודעים שתקציב הגימלה הצבאית מעיק יותר ויותר על תקציב המדינה מדוע שלא כמתאים לתדמיתם יציעו פתרון במקום ליבב לילל ולהתחנן לפני אלו שמחלקים את תקציב המדינה.

    אהבתי

  7. סהר שלו בגלריה של הארץ עובד קשה לכבוד שבוע האופנה:

    דורין פרנקפורט

    שהצליחו לפצח במשהו את החידה הגדולה של מהו עיצוב ישראלי…שילוב של בשלות עיצובית בלתי מתחנפת 
    … תמצית מזוקקת של כל מה שאפשר לאהוב בישראליות שלה… הפכו את
    הבגדים של פרנקפורט, שלרוב סובלים מקשקשנות יתר, לחקירה מופשטת של צבעים מקומיים

    רוברטו קוואלי
    וההקפדה על הפרטים הקטנים ביותר יוצרים מראה קליל וזוהר, גם אם הוא מורכב מעומס של בדים, טקסטורות ופאייטים. השובלים של השמלות, כמו גם הגזרות שלהן, הן מלאכת מחשבת של אהבה לגוף הנשי, והזהב שפוזר ביד נדיבה היה רק הדובדבן שעל הקצפת

    דורית בר אור

    הטון האפל והאתני נתן את האות לתצוגה מגובשת ומהודקת, מהודקת לפעמים מדי, 

    ששון קדם

    הקולקציה, שנקראת "מקום", היתה ניסיון שלו לחקור את גזרות הבגדים והבדים והיחס שלהם לגוף

    יוסף

    אסופה שנראתה לפעמים לא מדויקת ועמוסה מדי, בעיקר אם משווים את הדרמה למערכות בשחור ולבן שהצביעו על מעצב רגיש שיודע את מלאכתו

    שוגר דדי

    אלה הוסיפו מעט עניין לתחושה שהתצוגה הארוכה קצת חוזרת על עצמה עם בגדים באותו רוח ששטפו את המסלול

    שי שלום

    קולקצית אביב-קיץ שהציג לפני שעה לא היתה שונה, אם כי חלק ממערכות הלבוש שהציג על הדוגמנים והדוגמניות שלו לא היו מדויקות מספיק.

    אהבתי

  8. אנונימוס הגיב:

    מאיר שניצר שוב מנסה לקפוץ מעל הפופיק ולהפגין יכולות אינטלקטואליות בביקורת שלו על הסרט "אלגנטיות של קיפוד", המתפרסמת בז'ורנל היום. התוצאה מביכה, בלשון המעטה. הוא כותב, למשל, על ה"מסה הנודעת של ישעיהו ברלין, 'הקיפוד והשועל', שבה הוא משבח את הדגם האנושי שפותח ברומנים הרוסיים של לב טולסטוי, שבהם מומלץ לו לאדם להתנהג כקיפוד – רך מבפנים, אך ברגעי צרה מתכדר כולו לכדור קוצני". סוף ציטוט.

    ברי ששניצר מעולם לא קרא את המסה המדוברת. לו טרח, היה מגלה בודאי שהמודל ה"קיפודי" שעליו מדבר ברלין נתייחס לאינטלקטואל הרואה את העולם מבעד לעדשה של רעיון או עקרון מארגן אחד (בניגוד ל"שועל" , המסוגל לאמץ מגוון של נקודות מבט). אני מציע למבקר הקולנוע להקפיד להבא על קריאת החומרים שהוא מצטט — או להגביל את הכתיבה שלו לתחום הקולנוע.

    אהבתי

    • שניצר הגיב:

      אנונימוס נכבד,

      זכותך המלאה ללעוג לי על שלא הבנתי את המסה, אך למה לך לקפוץ מעל הפופיק ולטעוןן שלא קראתי אותה. אני משער שדעתי על מידת ההבנה שלי בוודאי שונה משלך, אבל נניח לזה. שניצר

      אהבתי

  9. בונד ג בונד הגיב:

    "איך כל זה מתיישב עם כוונותיו המדווחות לסגור את ערוץ 10?"

    לא הבנתי את הקשר.

    האם הוא יצר את החובות הגדולים, תוך תשלומי עתק לטלנטים ולהפקות זבל (ועושק העובדים הזוטרים)?

    כותבים "כוונותיו לסגור את ערוץ 10" משל היינו בברה"מ לשעבר. מספיק עם ההיסטריה.

    אהבתי

  10. סולצברגר הגיב:

    קצת מתחסד וצבוע לדרוש מעיתונאים לכתוב תחקיר על בעלי המניות בעיתון שלהם, ברור שאף אדם שפוי, ולא רק בתחום העיתונות, לא יוצא נגד הבעלים של מקום העבודה שלו. מצד שני, קצת תמוה לקרוא את המסע המתלהם של רולניק צדיק הדור נגד נוחי דנקנר כשבעלי העיתון שלו הם עבריין נמלט ואדם שמשפחתו שיתפה פעולה עם הנאצים. הרי ברור לכל אדם שפוי שניסיון רצח ונאצים זה קצת יותר גרוע מטייקון ישראלי שחטאו הגדול ביותר הוא ריכוזיות.

    אהבתי

  11. חייל זקן הגיב:

    עיתונאים כלכליים רבים מתקשים בהבנת המושג חברה בערבון מוגבל (בע"מ). לקורא ההדיוט נאמר שערבון מוגבל מתייחס לערבות בעלי החברה לחובותיה. לחוסכים בקרנות פנסיה יש שני כובעים, הם בעלי אג"ח וגם בעלי מניות. מי שדורש שיפוי כבעל אג"ח צריך להיות מוכן לתת את חלקו כבעל מניות. לא תנוח דעתם עד שיחוקק חוק "תשובה" שיהפוך את חוסכי הפנסיה לבעלי תמורה מובטחת כאותם חוסכי מיידוף.

    אהבתי

  12. אנטיוכוס הגיב:

    אני כמעט מתחנן… הכפישוני…

    אהבתי

  13. אני הגיב:

    רזי ברקאי תרם רק לעצמו ולאגו שלו, קצת כמו פוליטיקאים שעושים לביתם, כאילו העשייה הפוליטית לא היתה אך ורק לביתם.

    אהבתי

  14. שועלן הגיב:

    גלובס באמת לא קוראים בגלובס.
    לפני פחות משנה:

    אלי הורוביץ על הסרטן: "הגידול הגיע לגודל של אגרוף"

    אהבתי

  15. captain beefheart הגיב:

    הצד החיובי של התיקון לחוק לשון הרע, מגיע באדיבות לא אחר מאשר אורי אורבך שזרק את הרמז: כלי תקשורת בעלי אוריינטציה ימנית נוטים להיות הרבה פחות זהירים בנושא לשון הרע. במתכונת שבה לא צריך להוכיח נזק, אני צופה שבתוך 2-3 תביעות הם יימחקו מהמפה.

    יהיה זה יותר ממשמח לצפות בבריוני הליכוד הצעירים מספקים הסברים לישעיהו רוטר, שעה שזה ממשכן את ביתו טרם הוצל"פ.

    אהבתי

    • עובר אורח הגיב:

      זו תקווה שווא. לדעתי, אי זהירותם נובעת מראש מכך שעוצמת החוקים המופעלת נגדם
      מעוקרת. ראה: מיקום נשים על אוטובוסים בירושלים, מלחמותיו האלימות של שמידל
      ו"אתרה קדישה" בארכיאולוגים ובבונים וסוללים, הדרת "פרנקים" במוסדות חינוך, הרס
      רכוש הציבור בשכונות בירושלים, הקצבות לישיבות, ובודאי יש עוד. אבוי לתובע, לשופט
      ולעו"ד שיעמדו כנגד יתד נאמן, רוטר ודומיהם במשפט לשון הרע והוצאת דיבה.

      אהבתי

  16. רותי הגיב:

    לא רק למעריב ולהארץ יש אותו פריים ממצרים אלא גם לידיעות – רק בקטן. ולא כל העיתונים מדברים על חוק לשון הרע. מקור ראשון כותב את הדברים בצורה המדויקת: "התיקון לחוק לשון הרע אושר אמש במליאת הכנסת".

    אהבתי

  17. שועלן הגיב:

    לגבי תגובתה של וילף לשאלה למה לא הצביעה:
    א. לא הבנתי את הניסוח. "מאחר והסיעה לא היתה מאוחדת בהתנגדות… סוכם שאלה בסיעה המתנגדים לחוק ייעדרו" (והשאר הצביעו בעד). אולי הניסוח המדוייק יותר הוא "מאחר והסיעה לא היתה מאוחדת בתמיכה…" (כי התנגדות בפועל אף אחד לא מימש).
    ב. בכל מקרה, אם יש חילוקי דיעות בתוך הסיעה, למה שלא יצביע כל אחד לפי דעתו האישית?
    ג. הקישור שבתגובה לא רלוונטי – מדובר בהתנגדות הסיעה להצעות החוק בנושא מינויים לבית המשפט העליון.

    אהבתי

  18. תייר הגיב:

    נכתב בימים האחרונים על כך שערוץ 10 "איבד" 6 תחנות רדיו אזוריות להן סיפק מבזקי חדשות, אבל לא ראיתי שמישהו כתב שמדובר בתחנות שבעליהן הם חברי מרכז ליכוד (צבי שלום-אח של, יוסי סבן, דוד בן בסט).
    האם מדובר במעשה מתוכנן מבית היוצר של הליכוד?

    אהבתי

    • f הגיב:

      אולי מספיק להתייחס לערוץ 10 כאל איזה ילד מפגר פליט נכה ומאותגר שצריך כל הזמן לדאוג לו?

      מדובר בעסק מסחרי, פרטי במהותו, כושל להחריד, עם הפסדים אדירים, שבעלי מניותיו כבר נהנו ממחיקה של מאות מיליוני שקלים על ידי הבנקים (סכום שאתה אישית מכסה להם עם העמלות שלך), ואין שום סיבה שבעולם שבעלי המניות (המיליארדרים אגב ברמות שאין לך אפילו יכולת לתפוס) – לא ישלמו פאקינג 60 מיליון שקל שהם (!) חייבים (!) לציבור. שזה אתה. הציבור. זה לא שונה מתספורת ושאר מקדמי-לינץ' שהתקשורת מקדמת בלהט רב.

      ועוד להפיל על כל זה את חופש הביטוי, זה כבר באמת בדיחה.

      אהבתי

      • א.י, הגיב:

        הסיפור המוזר של ערוץ 10: עיתונאים שעובדים אצל טייקונים – שלושה מיליארדרים – נלחמים כדי שהבוסים שלהם, המיליארדרים, לא ישלמו את חובותיהם למדינה. מישהו אמר שדרות רוטשילד?

        אהבתי

      • ח״ח הגיב:

        פוליטיקאים ועיתונאים – אלה ואלה הם משרתי הטיקונים. הפרד ומשול – ישחקו הנערים לפנינו.

        אהבתי

      • תייר הגיב:

        אתה צודק לגמרי לגבי העובדה שערוץ 10 נמצא בבעלות מילארדרים שלהם התחייבות והם צריכים לשלם כל מה שהתחייבו לשלם עד השקל האחרון.

        אך אין קשר בין זה לבין הניסיון של ראש הממשלה ומקורביו להשתיק את כלי התקשורת המדובר.
        אחד הכלים להשתקה הוא שימוש בקשרים הכלכליים של מקורביו (במקרה הנ"ל בעלות על תחנות רדיו של חברי מפלגה) שמשום מה איש לא הזכיר.

        אהבתי

  19. באבא הגיב:

    העצוב בכל הסיטואציה נגרם מאפקט הזאב-זאב שהיא יוצרת. אני חושש שאחרי כל המהומה על לא מאומה בחקיקה הנוכחית, כשעוד כשנתיים יתחילו ליישם את החוק הביומטרי (שגם אותו קידם מאיר שטרית), ואז כולם כבר יהיו אדישים לזכויות הפרט.

    אהבתי

  20. חיים חובה הגיב:

    לדעתי הסיבה העיקרית לנטישת לקוחות את רשת שנפ

    אהבתי

  21. הצעת הגשה לבוקר טוב הגיב:

    דבורית, נא התיחסי בפוסט לכותרות הראשיות מהתחריר, אירן שופכת כסף, מצרים כמרקחה…

    אהבתי

  22. הצעת הגשה לבוקר טוב הגיב:

    לאטמה אומרים שהתקשורת "מייללת" ועוסקת בעצמה (חוק לשון הרע) ולא עוסקת במהפכה במצרים, לוב ואולי סוריה, הסנקציות על אירן ואורלי קסטל-בלום בפשיטת רגל. דבורית, הכדור שלך.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s