אביב לביא, כתב איכות הסביבה המוכשר של מעריב פוטר היום.
במייל ששלח לעמיתיו כתב, בין היתר:
"ארבע השנים האחרונות היו מסע מוצלח עבור העיתון, עבורי וגם עבור האינטרס הציבורי, ולכן אני סבור שההחלטה לקטוע את המסע הזה היא החלטה אומללה וכושלת… אני מקווה שמאחוריה לא עומדים מניעים פוליטיים, כלכליים או אישיים, אבל גם אם היא התקבלה באופן ענייני זה לא הופך אותה לפחות שגויה… מדובר במכלול… נושאים שהעיתון הזדכה היום באפסנאות על יומרתו להוביל אותם, ענף חשוב שמעריב החליט לכרות …מתוכו…"
למה לפטר כתב חרוץ, טוב ומוערך, שקשה למצוא אדם אחד שיאמר עליו מילה רעה?
על עתידו של לביא במעריב תהיתי כבר באוגוסט, אחרי שנזכרתי בכתבה הזו, אותה כתב ב-2001 כשעבד בהארץ, וחפץ היה מועמד למנכ"לות רשות השידור.
האם זכר אותה כתבה הביא לנקמה מתוקה שלושה חודשים אחרי המינוי?
תוס': יש עוד אופציה – התנועה הירוקה מדברת על מפעליו הבלתי ידידותיים של נוחי דנקנר, שעולים לדיון ציבורי מדי פעם.
בפוסט המוזכר קישרתי לכתבה נוספת ומביכה ובאותו הקשר, שכתבה שרה ליבוביץ-דר על חפץ בהארץ באותה שנה בדיוק.
של"ד כותבת היום במעריב. מעניין מה תוכניותיו של חפץ בעניין.