עוד שנה עפה מבין האצבעות.
אצבעות שחורות אחרונות ל-2011.
רעיון וביצוע: אורנה אושרי
7 ימים
הגעתי לראיון (איתי סגל) באנטי מובהק בגלל חגיגות היציאה מהארון שפשו בכל פינה ברשת, ויצאתי מרוצה. הראיון נשמע אמין ומעניין, וכיסה כל צד בחייה של אורנה בנאי. ממה הכי התרשמתי? מהתיאור שלה את ארץ נהדרת. קשה לי לזכור את העונה שהיא מתארת, ובכל מקרה, זה מה שהיא אומרת:
"בעונות האחרונות הרגשתי שלא נוצלתי מספיק. הזרקור לא הופנה אל הנשים בחבורה. את הדמויות הכי מדליקות של נשים עשו פרידמן ומריאנו. לתוכנית הצטרפו רק גברים, על המסך ומאחורי הקלעים. סוללת הכותבים הייתה מורכבת רק מגברים. התחננתי שיביאו אישה שתכתוב. פעם בחודש היינו יושבות – עלמה ואני עם מולי שגב ומדברות איתו על זה שצריך כותבות וצריך כתיבה נשית. ארץ נהדרת היא תוכנית גברית. היא נכתבת על ידי גברים עבור קומיקאים גברים. זה גרם לי להרגיש כמו שחקנית ספסל".
ומה עם הבוטוקס, בטח תוהות בנות ישראל (סליחה, גם בני):
"רק בקמט הדאגה שיש לי בין הגבות. אני לא נסחפת. חשוב לי שהילדים שלי יידעו מתי אני שמחה ומתי אני כועסת… גם הבוטוקס זה כאבי תופת".
ובונוס רכז כתבים: ניב שטנדל מעכבר העיר הלך אתמול בלילה להופעה של רמי ורד, אותו חיממה בנאי. כן כן. ההופעה התחילה רק ב-23:00 לערך, וב-5:51 עלתה הביקורת באתר. כבוד למבקר שלא ישן בלילה. ואיך היה החימום? לגמרי.
אחרי ההכנות לכתבת התחקיר על האיברים או חלקי האיברים המפורמלנים במכון המשפטי באבו כביר (גיא ליברמן), כבר לא נותר הרבה ממה להזדעזע או להתפלץ.
המכון לרפואה משפטית מבהיר בתגובתו (ליתר דיוק המרכז הרפואי אסף הרופא שאחראי על המכון)
"אנו מבהירים כי כל הדגימות מנתיחות שנעשו, כולל שלושת השמות שציינתם, ייקברו על פי נוהל קבוע שייקבע בקרוב על ידי משרד המשפטים ויכלול את כל הרקמות מהנתיחות, ללא קשר לסוגי החקירה או לנסיבות שהביאו לנתיחות".
"בקרוב", מה לא ברור?
ואם יש לכם עניין כלשהו וברצונכם שמח' התחקירים של ידיעות תחקור: tahkir@yedioth.co.il
דודי גולדמן בכתבה מדכדכת לנשים: אין ויאגרה נשית בפתח. למה? כי אצל האישה "הכל בראש… היעדר ליבידו אצל נשים מקורו אינו פיזיולוגי, אלא פסיכולוגי ונפשי… אישה יכולה לקחת טסטוסטרון עד שיצמח לה שיער בכל הגוף, כמו לגבר, אבל אם היא לא חשה אהובה ולא נמשכת לבן הזוג שלה, לא יעזרו לה האמצעים הכימיים".
ואז, כשחשבתי שהבנתי הכל, אני קוראת את המשפט הבא: "אם לגבר אין חשק לקיים יחסים עם אישה מסוימת, לא תהיה לו זקפה, גם אם ייקח כמות גדולה של ויאגרה או תואמיה".
אז מה ההבדל בין גברים לנשים?
מוסף הארץ
מכריז על גיליון מיוחד.
ע"פ גלובס מתחילת החודש, המוסף והארץ השבוע עתידים היו להתאחד. בהארץ מכחישים. נראה.
דפדפתי קדימה ואחורה בגיליון המיוחד, מנסה להבין מה היה ומה לא יהיה, ונכשלתי.
בתחילת הגיליון יש את המדורים, קשוע ורוזנבלום, ואז תוצרת הארץ. בתוכה יש תחקיר "הקרן לעצמאות ישראל", שכנראה לא קשור לפרויקט המיוחד. ויש סיפור על האקר שהפך לחוקר מוח, ויש פרויקט שנקרא "הכי 2012" על אנשים צעירים שתשמעו עליהם בשנה הבאה בתחומים שונים. ויהיו גם חגיגות 120 שנה לוולטר בנימין ו-50 לרולינג סטונז. ויש גם כפולה תמוהה במיוחד תחת הלוגו "דברים שכבר לא יעשו את 2011", מעין סינרומן עם דפני ליף, אבל הוא נשגב מבינתי. ובקיצור, גיליון מיוחד ומבולבל מאוד.
סופשבוע
הכתבה הארוכה ביותר היא שיח נשים על ההדרה. טוב, לא צריך להגזים. עשר (ולא שמונה) שיחות קצרצרות עם נשים בנפרד, וההדרות שעברו בחייהן, שחלקן התקבצו בסוף לתמונה משותפת שבה, כמו שכבר נאמר, ציפי לבני היא סופרוומן, כראוי לסוכנת מוסד לשעבר. אשכרה נשים בשחור, הסרט.
מחר חוזר האח הגדול, עונה שבע מאות, או ככה זה מרגיש לפחות. היחסים הרעועים בין קשת לידיעות הביאו את הזוג ארז טל ואסי עזר לשער סופשבוע. כל הכבוד לצמד על אורך הרוח שלהם.
מדבר בדיאלוג מקושקש בין השניים, שהם כנראה חתומים עליו. או מישהו, תמללן סתרים שישב והקליט והקליד וערך, אבל אין לו קרדיט. ואולי בכלל עשו את זה במשרדי קשת והעבירו לעיתון. מי יודע.
7 לילות
דורון צברי מסביר איך רשות השידור מתחמקת מהפקות מקור:
כמעט כל תקציבה, 870 מ' ש' מיועד לתשלום משכורות.
לכן הוכנס תיקון לחוק רשות השידור – יותר משליש מההכנסות חייב להגיע להפקות חיצוניות.
כדי לתת לרשות זמן להתארגן ולחלק תעוגה אחרת, נתנו לה חמש שנים שבהן היא יכולה לבקש פטור. השנה שכחו לבקשו, ורק אחרי שקיבלו מכתבים מארגוני היוצרים "נבהלו ברשות ורצו לרה"מ שיפטור אותם מהפקות מקור".
בתגובה עתרו היוצרים השבוע לבג"צ, בדרישה שלא יוותרו לרשות על 300 מ' הש'.
במקום ה-300 השקיעה הרשות 24 מ' ש'. כדי למזער את השערוריה הבטיח יו"רה, אמיר גילת, שבעתיד תשקיע הרשות עשרות מיליונים בהפקות. מתי? אחרי המבול. כלומר הרפורמה.
מתברר שהבנזוג המוזיקלי החדש (יחסית) של אריק איינשטיין, גיא בוקאטי, מעצבן רבים בחייו של האייקון. לטענתם, הוא מדרדר אותו מוזיקלית. איינשטיין מצדו רותח בחזרה.
בראיון איתה מזכירה תמר איש-שלום שערוץ 10 מבקש דחייה של החובות שלו לשנה, דחייה עם הצמדה וריבית. "ואם היו מבקשים משהו אחר, אני לא הייתי יושבת פה עכשיו…"
ובכן, תא"ש החביבה: אמרי לי מה יקרה בשנה הקרובה, שעל פי התחזיות עומדת להיות קשה פי אלף מהשנה היוצאת היום. מאיפה יביא הערוץ כסף בעוד שנה? מגל הפרסומות שיגבר פתע? לא, באמת, תהיי ריאלית, את ועמיתיך (כל זה לא אומר שאני בעד סגירה, ואו שהמעשים המגונים בחסות ערוץ 1 מקובלים עלי).
החלק הספרותי של המוסף מנסה לסכם את השנה. יוני ליבנה כותב על ספרי הביכורים של השנה, ובהם "גיבורים צעירים שמתקשים לתפקד במציאות". הוא מזכיר ארבעה עד שישה ספרי ביכורים, בעוד שהשנה יצאו עשרות ספרים ביכורים (נו, כמו בכל שנה). השאלה היא אם המדגם הזעום שהוא מביא מייצג את כל הרוב המוחלט והלא מוזכר.
זמן תל אביב
במקום לסכם את העבר מדמיינים פה את העתיד: איך תיראה תל אביב בשנה הבאה? נתן זהבי, למשל, לא מתייחס לעיר וחוזה את עתיד המדינה, אלוהים ישמור.
חגי מטר, למשל, תוהה אם המחאה תחזור לרחובות בקיץ, אבל תשובה אין.
המילה ל-2012 היא דושבאג, שגוירה למגה-סחי. אבל להבדיל מזו האחרונה, שהיא ישראלית מקורית, הדושבאג, מקורה באמריקע.
וע"פ ויקימילון
A sterile container which holds the fluid used for giving a vaginal douche.
US, slang – A jerk; a mean or rude person; someone seen as being arrogant or obnoxious.
That douchebag ruined my shrimp cocktail –
Why doesn’t that guy get a job? He’s a regular douchebag –
המוסף לשבת/ ידיעות
גיא ליברמן (פעם שנייה היום, מה יחשבו עליו, מסכן) מספר על שרון דרטבה, יועץ ואיש צללים לנתניהו, שחיבר בשנת 2000 פרופיל על 94 אנשי תקשורת. את הפרטים ברובם או ככולם אפשר למצוא היום בכל גיגול קטן (כמו למשל את מקום מגוריו של דרטבה זה, המוצנע בכתבה, אבל מספיק לכתוב את שמו בגוגל והכתובת מופיעה מיד), אבל לפני 11 שנים זה באמת היה פחות טריוויאלי. מה שחמור בדוחות של דרטבה זה אזכור נטיותיהם המיניות והפוליטיות של העיתונאים.
בכ"מ אחת התגובות היא של דוברת הליכוד נגה כץ, האומרת "כל מסמכי הרקע שהכין נאספו ורוכזו על ידו מחומרים שפורסמו בכלי התקשורת והיו גלויים לעיני הציבור כולו".
ראיון השער – נתן זך (כרמית ספיר-ויץ). גם חתן פרס ישראל מודאג.
בן דרור ימיני אומר: להפריד. אי אפשר ככה.
ויום בחייו של משה אבוטבול, ראש עיר בשקיעה. מי בשקיעה? הוא או העיר?
מישהו ספר כמה פעמים מופיעה בסו"ש הזה התמונה של נעמה מרגוליס ואמה צועדות לביה"ס? אני ספרתי: 1,579 פעמים.
ממון
המוסף מסכם את השנה, אבל מאחר שכולנו עשינו דוקטורט במחאה קשה לשכוח את סמליה, כמו הקוטג' למשל. המוסף לא שוכח גם סממני רכש אחרים כמו בייגלה שטוחים או אייפדים. מה שכן, דווקא כמה טקסטים קטנים עוררו בי עניין: מחירי החשמל ומחירי הבנזין דווקא לא זינקו כלל, כותב עמיר בן-דוד, המציין שהבעיה הייתה בתנודתיות. דבר אחר שכח בן-דוד: לנזוף בעמיתיו ההיסטרים ובכותרות הענק בעיתונים, כן, גם בעיתון שלו, על כל שינוי של אגורה במחיר הדלק.
עוד קטע מעניין של יניב חלילי: בחצי מיליון בתי אב בבריטניה אף אחד מההורים לא יצא מעולם לעבודה בגלל מדיניות הרווחה הגורפת של הממשלה: דיור חינם ושלל הטבות.
מעריב עסקים
לפעמים יש תוחלת בניג'וסים שלי. מדור מי בסביבה של עדי חשמונאי ואביעד פוהורילס עבר למוד טקסטים חתומים פרטנית. יותר לא אחשוד בשניים שעברו לגור ביחד ושמשנעים הם בצוותא את שלל ילדיהם לפעילויות שבת סביבתיות. תודה.
המוסף נמנע כמעט מסיכומים, למעט זה של יהודה שרוני בפתיחו, "המיתוסים שנתוני הבורסה לשנת 2011 סייעו לנפץ".
פרויקט ההשקעות לשנה הקרובה לא מופיע בעיתן המודפס אלא רק באתר.
הארץ השבוע
אמנם כבר לנקקתי אתמול לטקסט של יוסי ורטר, אבל עכשיו גם קראתי אותו, ובעיקר הצחיק אותי, לא תאמינו, הקטע על הפוליטיקאיות הדוהרות אחר ההדרה.
גדעון לוי במפגש אחד על אחד עם נטור קרתא. המפגש כמובן עלה יפה. זה הפיתרון: אחד על אחד. אולי זה מה ששווה לעשות: כמו ספיד דייטינג: שולחנות ארוכים, אחד מול אחד, והלאה, מתקדמים. בלי הפגנות, בלי צעקות, בלי היסטריית המונים.
(ככל הידוע לי לאטקע זה לביבה, לא סופגנייה).
לחמי שלו, לשעבר ישראל היום, יש מדור חדש מניו יורק.
הבלוג tel-no-fun מדווח על מפגעים בשירות האופניים הירוקים בת"א. אילן ליאור מספר על מפעילו, חזי גוילי.
מנקודת המבט של שועטת בת"א על דוג"ל ממונע, אני יכולה לומר שאין כמעט רכיבה שלי בה אני לא נתקלת ברכבי העירייה עם העגלה מאחור המסיעים את הירוקים למעגניהם. נתקלת, משמע רוחב העגלה די מפריע לתנועה המזחלת של ת"א, וגם למעבר שלי בין שני טורי מכוניות. חשבו על זה.
בלוגלנד/ פייסבוק/ רשת
אם תתצטרפו לחממה הספרותית של סטימצקי, גם לכם יהיה ספר תמורת 11,600 ש', בלי עריכה ובלי כלום, כל אחד יכול. הקץ למכתבי הדחייה מההוצאות. "בלוגיזציה של הספרות", מסכמים במוסף הספרים של 7 לילות.
תחיה למדור הרוחני ב-nrg אחרי שנסגר. ויש תחזית אסטרולוגית. נראה שהמזל יאיר לי פנים אם אשמור על כך בסוד!
אסתי סגל על שלושת קודקודי הדמוקרטיה המתרופפים.
אז איפה כולם? אנחנו לבד ביקום?
גם לגלוב יש תחזית שנתית מסורתית.
מוני דביר על ישעיהו רוטר ואתרו המשגשג.
ריצ'רד סילברסטיין המשיך על עברו האקדמי של רוטר ועוד.
ציפי לבני קוראת למצביעיה ליטול חלק במאבק נגד ההדרה. למה לא לכתוב תאריך על המסמך?
מישהו ממטקבקי הבלוג קישר לסרטון. אב חרדי מכה את בתו בכניסה לכותל.
מיצירות אמני פייסבוק, אפרופו דברי אלי ישי על תפקודה הפיננסי של עיר חרדית.
לוגוגל סוף2011.
לפני פיזור
לא להחמיץ:
– כשכתב הרווחה קיבל שקית אסימונים + סקר העיתונים הגדול. לפני שאתם זורקים תעיתונים של שבת, תקתקו תשובה.
– יומולדת שש לולווט, עד 120.
גם פה יש סקר רב זרועות. שומרי השבת שביניכם חייבים להיכנס, כדי שנגיע לתוצאות אמת.
עם שוך החנוכה, השיר האהוב על אחיינית הפלא הוא "כל המדינה שכונה" (מה שנכון – נכון).
שאלתי אותה: את יודעת מה זה "טירוף חושים"? ענתה: "לא, ואני לא רוצה שתסבירי לי!"
שנה טובה, וזהירות עם הנשיקות, האלכוהול וכל השאר. ובקיצור, שבו בבית.
ולווט אנדרגראונד 
אם אורנה בנאי כל כך גלויה פתאום – אולי שתספר מאיפה הבת שלה "הצטרפה" פתאום למשפחה?
אהבתיאהבתי
ממה שהבנתי בכתבה האיסלנדים סירבו לקלוט פליטים יהודים מגרמניה בשנות השלושים וזה היה לפני השואה שהחלה ב41 לכל המוקדם 39׳ אם מתחילים לספור עם כיבוש פולין. בשנות השלושים אף אחד עדיין לא חזה את השואה. ולמה שהאיסלנדים יקבלו אותם אם בארץ ישראל הסוכנות היהודית כבר הגיעה להסכם ״העברה״ עם השלטון הנאצי וקלטה חמישים אלף יהודים יקים מגרמניה. ועוד לא הזכרנו כמה גדול היה החשש בכל העולם מפני חזרה על המצב בגרמניה לפני תפיסת השלטון הנאצי כאשר ברנז׳ה שמאלנית יהודית עירערה את יסודות המדינה כמו פרופלור מתחת לחלון.
תעזבו את האיסלנדים. היהודים זה לא מציאה. איסלנד כמדינה דמוקרטית נאורה רוצה לשמור את עצמה ככזאת. אולי נייצא לשם את החרדים החשוכים שלנו ביחד עם הברנז׳ה השמאלנית ונראה איזו ברכה תצא להם.
אהבתיאהבתי
פרס יחלק את רייקיאוויק
אהבתיאהבתי
ניר, בימים אלה יש לך עדות מאלפת למה הגוי פוחד מהיהודי. הם חוששים בצדק מהניצול של קליקה סגורה ומשתלטת. עזוב את השואה, האיסלנדים לא חייבים למסור את מדינתם לפליטים יהודים. השואה היא לא הצדקה לשום דבר. להביט בשמש בעיניים פקוחות זה כואב אבל מחוייב המציאות.
אהבתיאהבתי
יכול להיות שהבטת לשמש בעינים פקוחות קצת יותר מדי זמן?
אהבתיאהבתי
וכשקליקה סגורה של ויקינגים משתלטת על אי שלם זה בסדר???
אהבתיאהבתי
הארץ על יהודי איסלנד: "על אף שהם חיים באחת המדינות הנאורות בעולם, 100 היהודים בארץ הקרח והאש מעדיפים לשמור על פרופיל נמוך"
http://www.haaretz.co.il/news/world/1.1604892
בהמשך הכתבה מתברר שהם "מעדיפים לשמור על פרופיל נמוך" כמו שיהודים בכל מיני תקופות בעבר "העדיפו" לשמור על פרופיל נמוך: מסתבר ששנאת זרים די נפוצה באיסלנד, ופה ושם מרססים צלב קרס או כתובת נגד יהודים (למרות שיש שם בקושי 100 כאלה) ושחוקרת שנסתה לראיין יהודים איסלנדים נתקלה בתגובות של פחד וסרוב להזדהות, ושהאיסלנדים בזמן השואה סרבו לתת מקלט ליהודים ואף גרשו את אלו שהצליחו להכנס, ועוד.
נשאלת השאלה, איך זכתה איסלנד אחרי כל זה בתואר הנחשק "נאורה" אצל הארץ, ועוד בין הנאורות בעולם? כי הם בלונדינים? איך הארץ היה מתייחס לידיעה דומה על קהילה זעירה בישראל שפוחדת להזדהות בגלל מעשי איבה נגדה?
אהבתיאהבתי
שים לב שהכתבה היא מהנ"י טיימס.
מה שכן, הכינוי "מדינה נאורה" מופיע רק בכות' משנה, אז יכול להיות שהארץ בכ"ז אחראים לזה.
אהבתיאהבתי
הכתבה לא התפרסמה בניו יורק טיימס. לא ברור לי למה הארץ משייכים אותה לשם – בכל מקרה, בגרסה האנגלית (וכנראה המקורית) של הכתבה איסלנד לא מקבלת את המחמאות על הנאורות:
http://www.haaretz.com/weekend/week-s-end/iceland-jews-are-left-out-in-the-cold-1.403142
התוספת על "אחת הנאורות בעולם" באתר העברי משתלבת בנימה הכללית של בורות, התבטלות וסתם פרובינציאליות שם.
אהבתיאהבתי
צודק, אכן לא ברור.
אהבתיאהבתי
עגל רך, הדימוי לנאצי הנוכל ההוא אפקטיבי כדי לנער אותך מההתניה שידיעות מבקש לעשות עם כל יציאה של סלבריטי. כמו שמיה עשת אמרה למעלה זה לא עובד יותר לא כאשר מדובר באדם ששנים לעג לאחרים שלא היה להם את הכישרון והכח להחזיר. בנאי היתה אדם פוליטי ומקושר שהטיף לאחרים, כמו גינתר גראס, לא מדובר פה בילדת פרברים מבוהלת כמו שרית חדד שיש לה עניינים מפני משפחתה השמרנית.
אהבתיאהבתי
בלי ספק, נאצית לשעבר. הייתי משווה אותה גם לסטאלין, קים ג'ונג איל וסדאם חוסיין. ומה היא מסתתרת כל כך הרבה שנים? זה מזכיר את בן לאדן!
אהבתיאהבתי
גם במוסף השבת של ידיעות וגם במוסף השבוע של ישר"ה הביאו ראיונות עם טייסות חדשות. בעוד שישר"ה הביא די בשטחיות את השיחה עם הטייסת החדשה הראיון בידיעות היה יותר מעמיק, שהתמה המרכזית בראיון הייתה טייסת וטייס שהגיעו בגיל מאוחר לקורס טיס (אם כי הטייס הודח מקורס ראשון וחזר אחרי שנה וחצי לקורס הנוכחי).
אבל הדגש מבחינתי הוא מכך, שמהראיון של ידיעות עולה, כי היחס לנשים בקורס טיס הוא (עדיין?) שובינסיטי. זאת בניגוד למה שניסו לצייר עד כה, לרבות טייסות עצמן (ע"ע מאיה טייסת המסוקים בישר"ה לפני כחודש). לדידי, דווקא ה"קטנות" כמו "לכי תכיני קפה" או שהבנות בקורס יכתבו בטושים – גם אם זה נאמר בחיוך/הומור/צחוק – מלמדות כי הדרך לשינוי היחס לנשים עוד ארוכה.
אהבתיאהבתי
הבט זרח,זה לא בדיוק קורס ליוגה.
קח בחשבון שמדובר בקורס שמקדש את האינדבידואליות וההישגיות,לא על חשבון האויב אלא על חשבונו של שכנך לחדר.אין שם מקום לכפפות של משי
אהבתיאהבתי
שנה טובה, ולווט יקרה. אוהבת את הכתיבה שלך ואמשיך לקפוץ הנה לקרוא אותך.
אהבתיאהבתי
כל כך זול הטריק של NRG
מראינים את נתן זך ,אחד האנשים השנואים במדינה
ואז כמובן כל הטוקבקיסטים מקללים אותו
אהבתיאהבתי
פוסט מעניין וחביב עלי והצליחי
אהבתיאהבתי
רגע של עברית- עביט.
עד כה נתקלתי בה רק בתשבצים.
אהבתיאהבתי
מה שמזכיר לי בדיחה שהבן שלי סיפר לי: מהו תחום תפוצתו של היאק? בתשבצים.
אהבתיאהבתי
שלא לדבר על "נהר בדרום אפריקה", וכמובן "עיר הכהנים" (???). באנגלית מופיע כמעט בכל תשבץ אותו TEE מושמץ
אהבתיאהבתי
שנה טובה. הכי טוב לשבת בבית, כמו שהמלצת. אפשר עם בקבוק בירה, גם ספר טוב הולך.
אהבתיאהבתי
או במקום עם פיצה מהמקפיא, צ'יפס וסרט בסלון.
אהבתיאהבתי
אכן, ראיתי את "סופר-8" שהוא סופר סרט, אבל לא עם פיצה אלא עם צ'ולנט
אהבתיאהבתי
מימן ביקש מהממשלה ארכה לחובות ערוץ 10 לא בגלל צפי לפרסומות היסטריות אלא כי הוא מצפה לפריצה בעסקי הגז שלו
אהבתיאהבתי
לא פריצה, פיצוץ ! שוס אמיתי.
אהבתיאהבתי
פגז. בואו נראה אם תאגיד המים הנפשע ייתן לי לדחות את תשלום חובותיי – כ-500 שקל – לא בשנה-שנתיים, אלא בחודש. הימור שלי – יעקלו לי את החשבון לפני שמר מימן יחזיר את חובותיו
אהבתיאהבתי
אהבתי את "כל המדינה שכונה". לא מוצרים ברמה גבוהה בפסטיגל, אבל לפחות מתארים את המציאות לילדי ישראל.
אהבתיאהבתי
פסטיגועל
אהבתיאהבתי
גיא פינס סיפר בטוויטר שהיה ביום שישי בפסטיגל. לידו ישב סבא אולמרט עם הבת והנכדים. לפתע הכריזו שלקראת כניסת הנשיא הקהל מתבקש לעמוד. היחיד שעמד היה אולמרט ואז התברר שהנשיא הוא יצפאן.
אהבתיאהבתי
ממש מרתק, החוויות של גיא פינס
אהבתיאהבתי
יציאה מתוקשרת מהארון הפכה כבר לקלישאה, ואנחנו באמת, כנאורים, שמגיל 5 הילדים שלנו ענו בגן לילדים שקיללו אותם: הומו – "הומו זה לא קללה" – לא חייבים לעבור לדום ולמחוא כפיים לכל היוצאים באשר הם יוצאים, דוגמת פוליקר ובנאי, אם הם עושים את זה בגיל מיליון ובעיתוי נושק ומשיק קריירה.
כל הקטע של 'רציתי להיות נורמלית' – ואיפה זה בדיוק התבטא בקריירה שלך עלי במה? הרי לא בחרת להיות פקידה בעיריית ב"ש או בונת ציפורניים. ומה בעניין הסאטירה ובכך שהוצאת במשך שנים את לחמך מללעג לאנשים אחרים שבאמת היו מחוסרי כישרון לשים אותך ללעג בחזרה, ולא שלא היה על מה.
כל הסיפור הוא האותנטיות – עד כמה אדם כן עם עצמו ועם הזולת. לא רק בזהות המינית שלו, אלא בכלל, בכל הבחירות שהוא עושה בחייו, ושוב ושוב אנחנו נוכחים לדעת שרובם המכריע של האנשים אינם אותנטיים, אינם כנים, הם – תסלחו לי בעד הביטוי – שקרנים ופחדנים. וזה מאכזב. שוב ושוב. וענייני לסבית/הומו לא שונים. ב-ד-י-ו-ק אותו דבר.
אהבתיאהבתי
אותנטיות? מה זה אותנטיות?
גם היריקה בבית שמש היתה, מבחינתו של היורק, אותנטית למהדרין.
אהבתיאהבתי
מיא – קודם תקראי את הכתבה ואחר כך תכתבי תגובה. זה לא לעניין.
אפילו כאן, בביצתנו החמימה, "הומו" זו ועוד איך קללה. כך ב"גורדון" וגם ב"תיכון חדש", בתי הספר של ילדיי. אמנם – משמעותה של המילה אצל ילדים ובני נוער – רחבה הרבה יותר.
הכתבה עם בנאי נעימה, פתוחה ונותנת תשובות רבות לשאלת מועד יציאתה, ויחסיה המורכבים עם התקשורת ועם הקהילה. נסי ותהני, לפני שאת שופטת בחומרה.
אהבתיאהבתי
נ.ב. – לבנאי לא היתה שום בעיה עם הזהות המינית שלה, אלא עם הנטייה המינית שלה (או העדפה).
אהבתיאהבתי
את הכתבה על בנאי לא טרחתי לקרוא, לא רק מחוסר עניין ודברים מלהיבים יותר לעשות (צריך לפעמים לחפוף את הראש, לא?) אלא גם בגלל תמונת השער המבזה והעלק-סקסי-סטרייטי. מה (או מי) גרם לבנאי להצטלם לשער ולכתבה באווירת בורדל, כאחרונת הנשים הזולות? האמנם גם קברניטי המוסף הבינו שהיציאה מארון הזכוכית לא באמת מספיקה? תמהני.
אהבתיאהבתי
האם הראיון עם אורנה בנאי התייחס לגניבת הזרע? מה מותר אורנה בנאי ממשה דץ? שהיא חלק מהבראנז׳ה השמאלנית? יציאה מארון או לא, מזכיר מקרה שקרה בגרמניה. אחרי שגינתר גראס, הסופר הגרמני חתן פרס נובל, ומי שהיה שנים המצפון המוסרי של גרמניה, גילה לעת זיקנה שהיה נאצי שרוף וגם שירת באס אס, אמר עליו במיאוס ההיסטוריון הגרמני יואכים פסט, לא הייתי קונה ממנו מכונית משומשת.
ידיעות מחויב לחבק את בנאי שנתנה להם את הסיפור. אבל אל לנו לתת להם לגנוב את דעתנו. היציאה שלה מהארון לא מרגשת אלא צינית ומאוסה.
שועלן ומיקי, א-מיניים שכמותכם יותר גרועים מהומואים בארון.
אהבתיאהבתי
אורנה בנאי מזכירה לך נאצי שיצא מהארון?
כנס רגע לארון התרופות, נראה לי ששכחת לקחת משהו הבוקר.
מיקי ושועלן, אתם לא סתם א-מיניים – אתם יותר גרועים מגינתר גראס
אהבתיאהבתי
לתמר איש שלום: ערוץ 10 הלוואי שייסגר לא רק בגלל החוב, אלא כיוון שאתם משדרים זבל, תרבות של אשפה (ואין צורך לפרט). ומדוע שמשלם המיסים יממן את האשפה המיוצרת על-ידי מקבלי משכורות עתק. את לא מתביישת? כמה את "משתכרת" בחודש? שבי בשקט ותשתקי, הגיליוטינה תרד עליכם, והציבור יריע. גם אני כמובן.
אהבתיאהבתי
כמה רוע בתגובה הזו. כמה אלימות. כמה קינאה. כמה שינאה. גיליוטינה? תגיד יעקובי, יש לך ילדים?
אהבתיאהבתי
כתיבה באותיות מודגשות= תוקפנות .
אהבתיאהבתי
יעקובי – אתה לא איש רע. אתה איש מר נפש. אומלל.
אהבתיאהבתי
גם את, שרגיל, כותבת "זה מרגיש" ? מי זה המרגיש הזה? ה"שפה" הזו מוציאה אותי מדעתי, כמו שאומרות נשים (אני גבר).
אני לא מבין איך אנשים דוברי עברית מסוגלים לכתוב או להגיד "זה מרגיש". הרי בטוח שהם נבלות: הם יודעים שזו לא עברית ולא שפה בכלל, למה הם מדברים כך?
אהבתיאהבתי
אנשים מצפים שיאייתו את שמם נכון, ואז שישפכו עליהם את העביט. נכשלת.
אהבתיאהבתי
ה"ראיון" עם ארנה בנאי: קלישאה נבובה, בשפה של "את" גבוהה יחסית (קצת מעל "לאשה"), פטפוטי סרק בסגנון "מוניטין" עבש משנות השמונים, אדם ברוך לנפשות מתות, ופשוט – לא מעניין, פלצני מתוחכם, פטפוט כאילו חשוב, הבל הבלים.
אהבתיאהבתי
לגבי חובות ערוץ 10, אאל"ט, יש ערבויות של בעלי המניות בסכום העולה על החוב.
אהבתיאהבתי
ממתי למיליארדרים יש קושי לקבל הלוואה בסך 60 מיליון ש"ח לתקופה של שנה (בתנאים של הצמדה וריבית)? למה להלוות דווקא מתקציב המדינה?
הגיע זמן שכל המתקרנפים בתקשורת יראיינו את בעלי ההון וישאלו אותם על שיקוליהם.
[למרבה הצער, אז יתבררו שיקולים כלכליים משעממים שאינם קשורים לדמון (ביבי).]
אהבתיאהבתי
אולי הגיע הזמן לומר את האמת על אריק איינשטיין – החומרים שלו איומים, אבל זכותו לבחור במי שהוא רוצה שיעבוד איתו. איינשטיין לא פוגע כבר הרבה שנים – או שהוא איבד את זה או שהזמנים א-השתנו. הוא בעיקר מצטייר כזקן טרחן שכל הזמן מתלונן.
בכל מקרה, בוקאטי אולי לא מוזיקאי דגול אך במקרה של איינשטיין זה לא משנה, גם אם הוא היה עובד עם ליידי גאגא או ברונו מארס זה לא היה יוצא טוב
אהבתיאהבתי
טוב, תקשיב. קראתי את הכתבה הזאת לעומק. אני מבין טיפה ביחסי הכוחות.
הכתבה הזו נועדה להשחיר את גיא בוקאטי.
נראה שהברנז'ה של המוזיקאים התל אביבים חולי האגו-טריפ לא ממש אוהבת איזה בחור מאשדוד שמגיע "משום מקום" (טוב, אבא שלו זה לא יהונתן גפן) ומשתלט להם על האיינשטיין.
כל מיני "מוכשרים" בשקל תשעים כמו פיטר רוט ואביב גפן לא מצליחים להעביר שירים לאריק איינשטיין (כי בוקאטי מציב תנאים, ובצדק), אז יורדים על הכישרון שיש או אין לגיא בוקאטי.
אילו הייתי מחפש קונספירציות, הייתי אומר שזו כתבה שהוזמנה על ידי פיטר רוט, שנפגע יותר מכל האחרים ממעברו של איינשטיין לבוקאטי.
הכי מצחיק זה שאיינשטיין עצמו אומר בכתבה שהוא שולח את הנודניקים לבוקאטי כדי להיפטר מהם. נראה לי שפיטר רוט ואביב גפן יכולים להבין מזה משהו, לא?
אהבתיאהבתי
עגל היקר,
הכל טוב ויפה, אבל עדיין – הבוקאטי גורם בעצם כשרונו המוגבל לזקנתו של אריק אינשטיין לבייש מאוד את נעוריו. עזוב ברנז'ה ושטויות – הוא מקליט איתו שירים פשוט איומים. הדוגמא האחרונה היא כמובן, השיר המחפיר מכל בחינה סביב גלעד שליט, זה פשוט מבוכה שאי אפשר לצלוח אותה. ואתה שומע את הקול של אריק ופשוט מתבייש בשבילו. זה רע רע רע.
אהבתיאהבתי
אישית לא אהבתי את השירים של איינשטיין את בוקאטי. אבל האם פיטר רוט או אביב גפן כותבים שירים טובים יותר?
מסופקני.
אהבתיאהבתי
ב 7 ימים שורת תוכן ראשונה, עמ' 12 ב"מכתבים", אני מצטט : "בכתבה על אודותיה מצטיירת יערה וינקלר כלוחמת אמיתית למען עוולות חברתיות קשות הפושות בחברה הישראלית". אכן, טוב שבמעגל הצדקנות של יפי נפש ועושי טוב כביכול יש גם כאלו. כבר נכתבו ספרים על: "מצווה באה בעבירה" ועל הסיסמה שמה שיהיה יותר רע בסוף יהיה יותר טוב.
במעריב עסקים (כנזכר במדור אצבעות..) מסכם שרוני עמ' 3 בין היתר את דברי מר ברוש, אני מצטט: "פגיעה במכון התקנים תהפוך את ישראל לפח הזבל של העולם" וממשיך שרוני, ברוב חכמתו: "מעניין לאן יעבור פח הזבל העולמי אם מכון התקנים ימשיך להתקיים". התשובה הטכנית: לאפריקה, ומדינות באסייה שאין להן מכון תקנים. ההסבר הוא שמדינות שאין להן תקנים ומערכות בדיקה מיומנות אכן הופכות לפחי זבל ולקולטות של טובין פסולים.
חבל שיש בישראל כותבים מתחכמים שכנראה מעולם לא נוסו ביצוא ויבוא. דוגמה: מי שנגע ביצוא בטחוני יודע שלארה"ב, למשל, יש MIL STANDARD ומעבדות בהתאם ויש הבדל אדיר בין מה שנשלח לשם ומה שנשלח לארצות מסויימות באפריקה. בפולגת ז"ל ידעו בהחלט איזה חוטים ובדים מיוצאים לארצות שבהן יש תקנים ומעבדות ומה נשלח לאחרים. כך גם יצוא חקלאי מישראל. חשוב וחיוני שבישראל יהיה מכון תקנים. או כן, מעולם לא עבדתי שם ומעולם לא קבלתי מהם ולו פרוטה שחוקה, ידע רב מצאתי שם.
אהבתיאהבתי
מודעה שמזמינה להפגנה נגד הדרת נשים בירושלים בחנוכה בסגנון דומה למודעה שהצגת.
אהבתיאהבתי
לא קראתי את הכתבה על אורננה בנאי. למי שקר, למה אישה פוליטית, חזקה ומודעת לעצמה שיחקה במחבואים עם התקורת כל כך הרבה שנים? לא באה לי טוב הגברת. לא במקרה הזה. לפעמים יציאה מהארון אינה יכולה להסתיר את הצביעות והשקר של האדם. יציאה מארון הוא לא דבר פשוט אבל אורנה היתה אדם פוליטי ובוגר למדי למה היא הכחישה כל כך הרבה שנים?
אי אפשר לשכוח את העלבון הנורא של משה דץ שכעס עליה לפני שנים. כל שבוע היו לועגים ל״נשיות״ שלו ו״מוציאים אותו מהארון״ דלא קיים בעוד שהיא עצמה לסבית והכל היתה מוגנת ושותפה לחגיגה. הצביעות שלה מגעילה. הקארמה של משה המסכן.
אהבתיאהבתי
לו קראת את הכתבה – היית יודע למה היא שיחקה עם התקשורת כל השנים, ואיך היא מתייחסת, בכנות, לצביעות של עצמה. כלומר, מודה בצביעותה. אלא שהיא לא יכלה אחרת, לא קודם.
אבל היי – אף אחד לא מכריח אותך. אתה יכול להמשיך להרגיש שהיא "לא באה לך טוב", ולמנוע מעצמך לחבב אותה הרבה יותר, במחי קריאת כתבה אחת.
אהבתיאהבתי
נחמד להגיד צביעות, אבל לא נראה לי שאתה התמודדת עם יציאה מהארון. וגם אם כן, לכל אחד יש זכות לצאת מתי שבא לו (או אפילו להישאר בפנים) – בטח שלא חייבים לתת לך דין וחשבון.
חוצמזה הראיון עם בנאי היה הוגן ומעניין
אהבתיאהבתי
אתה לא יודע ששנאה לארונאים מגיעה אך ורק מאלו שבחוץ?
הסטרייטים קודנט קר לס.
אהבתיאהבתי
אתה צודק שועליקו
אהבתיאהבתי
זכותה להיות בארון, אבל למה להצטלם בלי מכנסיים/חצאית? היא לא כוכבנית בשקל שצריכה להתפרסם בכל מחיר, יפרסמו את הראיון איתה גם אם היא תצטלם לבושה.
אהבתיאהבתי
מה, בלי סקר?
אהבתיאהבתי
ב- marker week עשו עבודה טובה והתמקדו בסוגיית המודל הנורדי מול ישראל בכלכלה וחינוך, ובמיוחד על הקשר ביניהם.
גיא רולניק מבחינתי הוא עיתונאי השנה.
אהבתיאהבתי
טעית בקישור לסילברסטיין. צ"ל:
http://www.richardsilverstein.com/tikun_olam/2011/12/30/how-many-lies-has-rabbi-rotter-told/
אהבתיאהבתי
אז לא הבנתי, אלי ישי אמר את הדברים או לא? למה זה לא מפורסם באף מקום מלבד נענע10?
אהבתיאהבתי
אין שום תחיה למדור הרוחניקי ב-nrg עכשיו יש פשוט לינקים לפורטל אלטרנטיבלי.
למה לשלם לכותבים ועורכים זוטרים אם צריך להצטמצם כדי לשלם לבכירים?
אהבתיאהבתי
אגב הדרת נשים בתקשורת, יש דוקומנטרי מעניין בנושא: Miss Representation
אהבתיאהבתי
כמובן שלא תמצאו את הסרט בשום מקום, אלא אם אתם פושעים.
אהבתיאהבתי
ולווט נראה לי שאת ילדה מספיק גדולה כדי לדעת כמה קשה לגרום לגבר לאבד חשק לשכב עם אשה מסוימת. אז זה כל ההבדל כשזה מגיע לויאגרה, וזה חתיכת הבדל.
אהבתיאהבתי