פוסט אורח: ראיון עבודה לסיירת מתכנתים

מאת: איקסית

נסעתי בפקקי הבוקר של גוש דן על מנת להגיע לראיון בזמן שנקבע. כחצי שעה לפני השעה היעודה התקשרה אלי בחורה חביבה וביקשה לוודא שאכן אגיע. כשהגעתי, התבקשתי להמתין על ספת עור די נוחה. הזמן עובר, ואף אחד לא בא לקרוא לי. מדי פעם חלפה החביבה ואמרה ש"מיד יקראו לי". כעבור 20 דקות עבר על פני בחור מרושל עם כוס קפה ביד. אחרי דקה-שתיים חזרה הבחורה ואמרה "ראיתי שהמנכ"ל הגיע, הוא יקרא לך מיד". בינתיים הגיעה המועמדת הבאה והחלפנו כמה מילים על הפקקים בכפר סבא.

עברה חצי שעה משעת הראיון הנקובה, וכבר עמדתי ללכת, כשמנכ"ל החברה בא לקרוא לי.
הוא: נעים מאוד, נעים מאוד. שבי. אה, רגע – אין לי את ערימת קורות החיים להיום, חכי שנייה.
[חושבת לעצמי: איפה היית עד עכשיו? וחוץ מזה, לא מגיעה לי התנצלות קטנה, מתוך נימוס, על האיחור?]

הוא (מעיין בקו"ח שלי): משק"ית ת"ש? למה זימנו אותך בכלל?
[…לא החלטתי לזמן את עצמי]

הוא: אנחנו מגייסים בדרך כלל רק אנשים ששירתו ביחידות טכנולוגיות. יש לנו פה תהליך מיון מאד ארוך וקפדני של מספר שלבים. מניסיון של שנים אני יודע שאנשים שהיו בצבא במקומות הנכונים, עוברים את המבחנים ביחס של 1:10, בעוד ששאר האוכלוסיה עוברת אותם ביחס של 1:60.
[כמה אנשים היית צריך להעביר במבחנים שלך כדי להגיע לסטטיסטיקה הזו? מעניין מה סטיית התקן, בעצם – לא מעניין]

הוא (לא עוצר לרגע): טוב, אולי ראו שהציונים שלך מספיק טובים ובגלל זה הזמינו אותך. כמה קיבלת בפסיכומטרי?
[אתה ברצינות שואל בן אדם עם ניסיון של 8 שנים בתכנות מה היה הפסיכומטרי שלו? ואיפה שירתתי בצבא? ואם הייתי עושה שירות לאומי? טוב שלא שאלת אותי מה יצא במבחן לאיתור מחוננים בכיתה ב']

אני: 745.
הוא: אה, יפה. קצת מעל הממוצע פה, שהוא 740. יש לנו פה חבר'ה בין 710 ל-780 בפסיכומטרי.
[ביג דיל]

הוא: בסדר, אז אני אספר לך קצת עלי ועל החברה, והתחיל למנות את כל הסטארט-אפים שהוא הקים, ובכמה מאות מיליונים של דולרים הוא מכר כל אחד. הוא פרש בפני גם את התיאוריה (הבדוקה!) שהסכום שבו מוכרים סטארט-אפ הוא מכפלת האיי קיו של כל העובדים בה.
[כן, וביחס הפוך למידת האינטליגנציה הרגשית של המנכ"ל. מה זה כאן, תחרות של "למי יש יותר גדול", רק על חשבון הבנק?]

תוך כדי התיאור שלו של פעילות החברה, הוא סיפר על הרגלי הקניות של משפחתו וילדיו, והזכיר בדרך אגב שהוא "גר פה קרוב".
[אז ממש אין לך שום תירוץ לאיחור הזה]

הוא ממשיך בשטף די מרשים, לא ידעתי שאפשר לדבר כל כך מהר: פה, אנחנו סיירת של מתכנתים. דה בסט אוף דה בסט. בגלל זה עד עכשיו גייסתי רק אנשים מיחידות מחשוב. כי בדרך כלל הצבא מאתר את הכי טובים. כל אחד פה מתכנת מעולה, אין יותר טובים מהחבר'ה שלנו. רק לאחרונה גייסנו מתכנתת בפעם הראשונה. מישהי מ(יחידת מודיעין ידועה) שברה לנו את הסטיגמה שמתכנתות פחות טובות.
[מעכלת]

הוא: כי את יודעת, מתכנתות הן פחות טובות ממתכנתים. בסה"כ, את יודעת, לגברים יש חשיבה הנדסית יותר טובה, יותר נכונה.
[הדם עולה לי לראש: say WHAT? ברצינות אמרת לי את זה עכשיו?]

בשלב זה כבר הבנתי שאני לא רוצה לעבוד עם האידיוט, אבל החלטתי להיות בוגרת ולסיים את הראיון כמו שצריך. שאלתי כמה שאלות לגבי אופי העבודה והתנאים, ובסוף גם על השכר.

הוא: שמת לב שלא שאלתי אותך מה ציפיות השכר שלך? זה בגלל שאנחנו משלמים לפי מה שהבן-אדם שווה. תעשי את כל המבחנים והבדיקות, ואז נחליט כמה לשלם לך.

אני: ומה אם אני אבוא, אבזבז 3 שעות 3 פעמים + זמן נסיעה מהחיים שלי, כדי לקבל הצעת שכר לא ראויה?

הוא: ככה אנחנו עובדים.

אני: אוקיי, הבנתי. אני חושבת שזה לא מתאים לי. האופי של המקום לא מוצא חן בעיני. תודה רבה.
קמה ממקומי, לוקחת את התיק והמעיל ופותחת את הדלת. מסתובבת אליו ביציאה ואומרת: שתדע לך, זה לא מכובד ולא ראוי לתת לבן אדם לחכות חצי שעה ואפילו לא להתנצל.
הלכתי.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה פוסט אורח, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

85 תגובות על פוסט אורח: ראיון עבודה לסיירת מתכנתים

  1. מהצד הגיב:

    יפה עשית, איקסית. ראיון עבודה הוא דו צדדי

    אהבתי

  2. אסתי סגל הגיב:

    איך הצלחת להשאר לשבת עד הסוף?

    כל הכבוד לך על התרבותיות והסבלנות.

    אהבתי

  3. א. הגיב:

    אז זה מה שמחכה לי עוד שנה-שנתיים? 😐

    אהבתי

  4. מיא עשת הגיב:

    בארץ יש איזו סברה מטומטמת שאתה זקוק הרבה יותר למקום העבודה מאשר הוא לך, ושלכל אדם יש תחליף. אני, שנמצאת משני הצדדים של המתרס, גם כמעסיקה – של מתרגמים, וגם כמועסקת, יודעת שאעשה פשוט הכל כדי שהמתרגמים הבאמת טובים לא יעזבו, כי הם שווים זהב בשבילי.
    מצד שני פנה אלי לא מזמן עורך בעיתון נחשב ושאל אותי אם אהיה מוכנה לכתוב בשבילו באופן קבוע ביקורות בנושא מסוים, ע"ס הבלוג שלי שאותו הוא קורא ואוהב. אמרתי שכן. מאז לא שמעתי ממנו. WTF? אני פניתי אליך?
    נורמות ההתנהגות כאן איומות והתוצאות נראות בשטח, למשל ברמה הנמוכה של הכתיבה ושל העריכה בעיתונות ושל שלל טעויות התרגום בספרים ובתוכניות הטלוויזיה. זה לא שבאמת המעסיקים הזחוחים האלה מוצפים עד האוזניים בעובדים מבריקים, ופסיכומטרי גבוה לא מבטיח יצירתיות, חדשנות והשכלה רחבה.
    ובכלל, מדד גסות הרוח נסק פה בשנים האחרונות לגבהים מרשימים.

    אהבתי

    • ניר הגיב:

      בארץ יש איזה רעיון מוזר לשייך דברים שליליים דוקא לארץ ולא למנהל אדיוט כזה או אחר. לפחות לגבי ארה"ב יכול להעיד מנסיון שהמצב די דומה למתואר לעיל, וגרוע מזה. אם היתה לי אפשרות לבחור, הייתי מעדיף להתראיין אצל ישראלים ששם אתה לפחות יודע איפה אתה עומד.

      משפט המפתח: "בשלב זה כבר הבנתי שאני לא רוצה לעבוד עם האידיוט". בדיוק. אין שום סבה (לפחות בשוק הנוכחי) לעבוד עם אנשים כאלה. אם זה הראיון, דמייני מה זה לעבוד עם הדביל הזה כל יום.

      אהבתי

      • מיא עשת הגיב:

        אני לא הוצאתי את קצה זנבי מהארץ, אבל יש לי חברה טובה שחיה שנים בחו"ל ועבדה רבות בוושינגטון ובציריך, ויש לה קולגות למשל בלונדון – וראה זה פלא – שם אנשים לא נוהגים לאחר לפגישות, ונוהגים להחזיר תשובות גם אם הן שליליות, ובכלל מתייחסים בכבוד לבני שיחם ופחות מדברים על עצמם ויותר מתעניינים בבנאדם שהם זימנו לפגישה.

        אהבתי

      • ניר הגיב:

        אני גר בחמש השנים האחרונות בניו יורק, במקרה עןסק באותו תחום כמו הכותבת ועברתי לא מעט ראיונות עבודה משני הצדדים. גם בחוצלארץ יש אנשים טפשים, גם שם יש מראיינים דביליים ומנכ"לים אדיוטים, וגם שם לפעמים לא מחזירים תשובות ובודאי שגם שם מאחרים לפגישות.

        כל זה מדברים שקרו לי אישית (ולא חשבתי שהם כאלה נוראיים, אגב) יותר מפעם אחת ושמתגובות ידידי המקומיים נחשבים די סטנדרטים.

        אהבתי

  5. גליה הגיב:

    קראתי ונזכרתי בבדיחה על ההוא שטען שאשתו מדברת איתו בשיטה הבינארית. כששאלו אותו למה הוא מתכוון, ענה: "היא כל הזמן אומרת לי 'אפס אחד, אפס אחד'."
    איזה אפס העאלק מנכ"ל הזה, ולך אני חייבת להחמיא בשיטה הבומבארדית: יצאת תותחית!

    אהבתי

  6. רמי הגיב:

    למה את לא מפרסמת כאן פרטים?
    מדוע לא להזהיר את הציבור?

    אהבתי

  7. אחד הגיב:

    תהליך מיון ארוך ומתיש מבטיח שמועמדים טובים לא יעבדו בחברה. מועמדים טובים לא יושבים בבית ומחכים חודש כדי שחברה תקבל החלטה אם להעסיק אותם. מועמדים טובים לא מסכימים לבזבז זמן ולהתבזות במבחנים ארוכים ומרכזי הערכה מפוקפקים. מועמדים טובים לא מסכימים לחשוף פרטים אינטימיים על חייהם למראיינים שהפיפי עלה להם לראש.

    אם נתקלתם בחברה שחושבת שהיא נזר הבריאה ומרשה לעצמה להתנהג ככה למועמדים לעבודה, ברחו. חברות כאלה מלאות במנהלים נרקיסיסטים ובעובדים שהם הטופ של הטופ של קבוצת העובדים שמוכנה לסבול שטויות כאלה, כלומר עובדים נואשים וממש לא עילויים.

    רוב החברות לא יודעות איך לברור עובדים וטקסי המיון לעבודה פשוט מביכים. שתי השיטות היחידות שידועות בתחום מיון עובדים כאפקטיביות ופרקטיות לברור בין עובדים שאתם לא מכירים אישית הם:

    1. המלצה ממישהו שאפשר לסמוך על ההמלצה שלו. ממליצים שמבקשים ממועמדים להביא הם חסרי ערך. שיטת "עובד מביא חבר" עם תמריצים לא עובדת.

    2. סינון על פי השכלה (תואר ממוסד בעל מוניטין טוב בציון סביר) + דוגמיות עבודה (לבקש מהמועמדים לבצע משימות טיפוסיות לתפקיד או להציג פורטפוליו). ראיונות עבודה, נסיון קודם, מרכזי הערכה, גרפולוגיה, אסטרולוגיה, מבחני אישיות, מבחנים שרירותיים אחרים וכו' לא מצליחים לחזות מי מהמועמדים טוב יותר ומי פחות. מבחנים שכן מצליחים לברור מועמדים הם לרוב לא פרקטיים – הארגון לא יודע איך לערוך אותם או לנתח את התוצאות שלהם, מועמדים טובים לא מוכנים לעבור אותם וכו'.

    המלצה אחרונה: אם שואלים אתכם שאלות חצופות או אישיות מדי – תשקרו. ("קיבלתי 773 בפסיכומטרי", "אין לי שום תכניות להכנס להריון", "אני עושה מילואים יומיים בשנה", וכו'). לרוב מעסיקים לא בודקים שום דבר לעומק והם לא יוכלים לעשות שום דבר נגדכם בלי להסתבך אם יתברר מאוחר יותר ששיקרתם בתשובה לשאלה "חצופה".

    אהבתי

    • איקסית הגיב:

      בדיוק מה שחשבתי לעצמי אח"כ: זה מתכון בטוח להרחיק את כל האנשים שימצאו עבודה אחרת לפני שתהליך המיון יסתיים. סטטיסטית, אלה דווקא יהיו האנשים היותר מוצלחים.
      חוץ מזה, יש לי הרבה חוויות משעשעות שבהן אני מנסה לתאם ראיון, ואומרים לי "את יכולה לבוא היום בשעה 12? או "מחר בשעה 9?" וכשאני אומרת שלא, כי אני עובדת וצריכה לתאם מראש ראיון, אומרים לי "אה, אז את לא *באמת* מחפשת עבודה" (ציטוט מדויק).

      אהבתי

    • מהנדס בהייטק הגיב:

      הם מחפשים אנשים "נואשים", שיושבים בבית חדשיים-שלשה ויהיו מוכנים לבוא לראיונות משפילים ולקבל הצעות שכר משפילות. הם כועסים עליך כשיש לך אלטרנטיבה, כי אז הם עומדים בתחרות עם מקום עבודה אחר ועלולים חו"ח להציע לך שכר גבוה יותר.

      אהבתי

  8. מגיב הגיב:

    אז פגשת אדם זחוח וחשוך.
    הפוסט הזה מעניין חלקית.

    אהבתי

  9. מה? הגיב:

    הבוס ההוא מגעיל יותר מקקה של כלבים, ואפילו יותר מהשכנה שלי. אבל לא הבנתי: מה הקשר לעיתונות???? זה לא בלוג תקשורת פה????

    אהבתי

  10. הנסיכה דיאנה הגיב:

    מיא צודקת: ראיון עבודה צריך להיות דו-צדדי !! המועמד חייב לבחון את המנהל ולשאול האם החברה הזאת טובה בשבילו. מנסיון רב שנים, יש בישראל חברות טובות ומנהלים מצוינים. המנהל המתואר כאן הוא אדיוט, מאחז עיניים, שבוי בעצמו ואינו מייצג מנהל מוצלח של חברת הייטק או חברה כלשהי. בחו"ל (הערה כוללנית) הוא לא היה מחזיק מעמד יום וחצי !!!

    אהבתי

    • בית המשפט הגיב:

      גבירותי, כל עוד לא שמעתן את הצד השני של הסיפור, אל תמהרנה לחרוץ דין.

      אהבתי

      • איקסית הגיב:

        למעט אם בדיתי את כל הסיפור מליבי, מה יכול להצדיק איחור של מישהו שגר שתי דקות ממקום העבודה (כך לפי עדותו, שוולוט ערכה החוצה)? ואם איחרת – זה לא בסיסי להתנצל? ומה יכול להצדיק אמירה שמתכנתות פחות טובות ממתכנתים? כל הראיון היה רצוף זלזול בי כבן אדם באופן כללי, ובאינטיליגנציה שלי ויכולותי המקצועיות בפרט.

        אהבתי

      • לאיקסית הגיב:

        ראבאק, אז הוא איחר, המנוול. זה שווה פוסט?

        אהבתי

      • z הגיב:

        יש אלף סיבות לאחר גם אם העבודה היא מעבר לכביש. איחור של חצי שעה זה עניין זניח. לא?

        אהבתי

      • איקסית הגיב:

        א. אם אני הייתי מאחרת, כנראה שזה היה נזקף לרעתי, בטח אם לא הייתי מתקשרת להודיע או מתנצלת על האיחור.
        ב. אם הוא היה מתנצל, הייתי "מוחקת" את העניין של האיחור, אבל אם אתה לא מתנצל (או לפחות שולח את הבחורה-החביבה-שאיני-יודעת-בדיוק-מה-התפקיד-שלה שלך להתנצל), אז זה מעיד על חוסר כבוד למועמד ולזמנו.
        ג. אם כל שאר הראיון היה כזה מדהים, גם את זה הייתי מחליקה, אבל כשזה עוד משהו על עוד משהו על עוד משהו – זה מצטבר לערימת ראיות שזה לא מקום שאתה רוצה לעבוד בו.

        אהבתי

  11. שועלן הגיב:

    ולווט, תחזרי.
    זה הפך לכנס להעצמה נשית.
    יו גו גירל!

    אהבתי

  12. שולמית הגיב:

    מאז העדרך, V, אני לא יודעת מה קורה בארץ

    אהבתי

  13. תמי הגיב:

    יו איזה דביל. כל הכבוד לאיקסית.

    אהבתי

  14. ראיון ושברו הגיב:

    משאלתו הראשונה של המראיין נראה שאיתגר אותך כדי לבחון איך תגיבי.אין זה מן הנמנע שגם האיחור שלו היה מכוון.
    כישורים מקצועיים הם חלק חשוב בראיון עבודה, אבל אל תשכחי שיש עוד פרמטרים בתהליך קליטת עובד חדש. קצת צניעות ואסרטיביות היו משפרים את הסיכוייים שלך. כן, גם אותי הצלחת לעצבן.

    אהבתי

    • אחד הגיב:

      א. ראיון העבודה היה למשרת מתכנת, לא ללוחם קומנדו. מתכנתים לא צריכים להיות קשוחים ואטומים ללחץ בעבודתם, אלא אם הם מנסים לשרוד בחרא של חברה.

      ב. היבריס טהור לחשוב שאתה יכול לשפוט תכונות אישיות כלשהן על סמך התנהגות של מרואיין בעקבות אירוע יחיד ולא רלוונטי כמו איחור של חצי שעה. אגב, גם מומחים במיון עובדים מתקשים לשפוט תכונות אישיות במבחנים מרוכזים שמתוכננים במיוחד לכך.

      ג. אל תייחס לכוונה או לחוכמה את שאפשר לייחס לטיפשות או לחוסר התחשבות.

      אהבתי

      • לאחד הגיב:

        אינך יודע מה היה שם למעט עדות המתלוננת. יתכן ששפת הגוף שלה עם הגעתו שידרה חוסר סבלנות כעס ואנטיפטיה.לאור הטון וההערות הנלוות בפוסט אני נוטה להאמין שמההתחלה לא היתה שם כימיה.

        אהבתי

      • איקסית הגיב:

        אני מודה שקצת התעצבנתי שהוא איחר בחצי שעה ולא טרח להתנצל, אבל:
        א. מלכתחילה הוא לא נתן לי כל כך לדבר, אז איזו כימיה הייתה אמורה להיות בינינו?
        ב. אח"כ דיברתי עם חברת ההשמה ששלחה אותי לשם, והיא אמרה שבאמת הוא אמר מראש שהוא מעדיף גברים, רק שמן הסתם חברת ההשמה לא יכולה להסכים לזה (ובאמת תודה רבה לה שהיא בזבזה לי את הזמן על החברה הזו). זאת אומרת – זו לא אני, זה הוא.

        אהבתי

    • החטא ועונ"שו הגיב:

      גם אותי הצלחת לעצבן. אני מראיין מועמדים כבר שנים רבות ועדיין לא נתקלתי במנהל דביל וחסר אמפטיה שכזה. אם היו לו שאלות "חכמות" לשאול, הוא כנראה שכח אותן בבית, שאגב מאד קרוב למקום העבודה כך שלא היתה סיבה לאיחור. בשוק של "עבדים" גם למועמד יש מה לומר על "הבוס" הכל יכול: לא רוצה לעבוד בשבילך !!!
      נ.ב. העונ"ש פירושו "עונג שבת" שיהיה לך

      אהבתי

      • לחטא ועונשו הגיב:

        גם אני מראיינת עובדים, ומנסיוני חשוב להשמע לתחושות הבטן גם אם המרואין/ת הוא מועמד חלומות. משום מה נדמה לי שהפוסט הזה לא היה נכתב אילו איקסית היתה מתקבלת לעבודה.

        אהבתי

      • איקסית הגיב:

        הלכתי לפני שהייתה לי הזדמנות להתקבל או לא להתקבל, אפשר לומר באותה מידה שהוא לא עבר את המבחנים שלי.

        אהבתי

      • החטא ועונ"שו הגיב:

        בכל הכבוד, כאשר אני מזהה מועמד לא מתאים אני מכבד את המאמץ שלו להגיע בזמן ומשוחח אתו, ולא מספר לו שהזמן שלי יקר מאד ויש לי סטארטאפ ואיי-קיו גבוה מאד.

        אהבתי

      • לחטא ועונשו הגיב:

        ??? למי כיוונת את דבריך?

        אהבתי

    • איקסית הגיב:

      בשביל לאחר בכוונה כדי לראות תגובה של מרואיין צריך מינימום של אינטילגנציה רגשית, ואם היית שם היית מבין שזה ממש לא היה המצב.

      אהבתי

      • לאיקסית הגיב:

        לא הייתי שם, חלילה. זה לא הסגנון שלי.הנקודה היא שמראיינים מנצלים סיטואציות כדי לבחון את התגובות של המרואיין ברגעים שלא היה מוכן.

        אהבתי

      • דבר נוסף לאיקסית הגיב:

        כאשר ציינת שאמר "שהוא גר קרוב" סברתי לתומי שאת עומדת לספר סיפור נורא. לא ברור כיצד הגעתם לפסים אישיים, אם כפי שאת מציינת "הוא לא נתן לך כל כך לדבר". גם אני עברתי ראיונות עבודה ומכל ראיון הפקתי לקחים וצברתי נסיון ובטחון.

        אהבתי

      • החטא ועונ"שו הגיב:

        את (לאיקס, לחטא ולכל אחד) מייחסת למראיין הזה תחכום וחכמה רגשית שאין לו. התנהגותו לא מקובלת על מנהלים בהייטק, ואלה (מנסיון כמנהל) לא דברים בעלמא.

        אהבתי

  15. רמת אביו הגיב:

    נחמיה שטרסלר חורג מקו המערכת ומסביר בתבונה מדוע תואר אקדמאי אינו בהכרח ערובה לחוכמה והצלחה . בעלי תארים מנופחים כלואים בקופסתם שיקפצו ויזעקו מרה על קיצורי דרך , אינם מבינם שהאקדמיה אינה מועדון סגור לחברים בלבד, והם אינם שומרי סף.גילוי נאות- לי 2 תארים, ולדעתי – טוב מאוחר מלעולם לא, לפיד לא עובר על החוק א5 וכל הבא ברוך הבא.

    אהבתי

    • אחד הגיב:

      הזעקה היא לא על היעדר התואר הראשון של לפיד, אלא קבלתו על סמך הישגים מיוחדים מפוקפקים. איזה הישגים מיוחדים יש לו?! עבד בעיתון וכתב כמה ספרים פופלריים. לא הישג יוצא מן הכלל בשום קנה מידה אקדמי.

      שטרסלר הפגיז עם אנקדוטה סופר-דמגוגית על ההוא שהתקבל ל-MIT בלי בגרות. דבר ראשון, אני מבטיח שלא קיבלו את ההוא נטו על סמך "פריקיותו". חוצמזה, היעדר בגרות לתואר ראשון זה לא "ביג דיל" – כל אחד מעל גיל 30 יכול להתקבל בלי בגרות לתואר ראשון. אבל לתואר שני ושלישי בלי תואר ראשון? רק יחידי סגולה עם הישגים מיוחדים בעלי אופי אקדמי. עם כל הכבוד ללפיד ולחבריו לתוכנית בבר-אילן, יחידי סגולה הם לא.

      אהבתי

    • החטא ועונ"שו הגיב:

      השכן שלך, נחמיה שגר ברמת אביב, לא "אורים ותומים" בנושא. הכעס על לפיד הוא שאין לו העוז ועמוד השדרה לעמוד בפני הציבור ולומר שהוא "רוצה להיות ראש ממשלה" למרות שאין לו בגרות ותואר ראשון !!! הוא מנסה "ליפייף" את קורות החיים שלו כדי שמצביעי הביניים יאהבו את השכלתו הפורמלית כי מה שהיה לו עד היום שווה כקליפת השום, גם בעיניו.

      אהבתי

    • אני הגיב:

      אתה טועה בגדול. האקדמיה היא בהחלט מועדון סגור, זו הסיבה שכדי לקבל תקן צריך יותר מכישרון ופרסומים.
      בנוסף, יש לכבד את האנשים הכלואים, כן כן, אלה שחיים בבניין אחד, האנשים שעבורם יציאה לבית קפה מחוץ לקמפוס היא אירוע היסטורי, האנשים המוזרים והלא כל כך מתקשרים (תלוי מי, מה, איפה ובאיזה תחום) ולהעריך אותם על תרומתם לחברה, גם אם לנו מבחוץ קשה להעריך אותה.

      אהבתי

  16. אורי הגיב:

    המאמר אמנם לא מתייחס ישירות לענייני תקשורת אבל בהחלט משקף נכונה את היחס שמקבלים כיום מחפשי עבודה בשוק שמאופיין ב"מוכרים בלבד". מצבים משפילים מזה שתואר, מתרחשים לעיתים קרובות גם במקומות עבודה בתחום התקשורת, שכן בשל היותו תחום משולל "פרופסיה" לכאורה, על כל משרה פנויה מתחרים מאות. אני כבר לא מדברת על אלו שבלי שום בושה בשלב שאלת השכר מודיעים לך שאין כזה….לפחות למתכנתים משלמים…

    אהבתי

  17. חמש שאלות הגיב:

    מה הקשר של זה ליהדות? (כן, אין קשר בין התגובה לפוסט המעולה, אבל תמיד יש אדיוט שכותב את התגובה הזו במדור חמש שאלות, אז פשוט היינו חייבים לדעת איך ההרגשה לכתוב שאלה/תגובה שכזו, בטקסט שמחברים אחרים עמלו עליו עם המון דם, יזע וזמן איכות)

    אהבתי

  18. ReutZaro הגיב:

    פוסט מעניין, מעולה וכל כך מעורר הזדהות מעולם חיפוש העבודה (ולא משנה לאיזה תפקיד), ישנם מנהלים שחשים שהזמן של המרואיינים לא חשוב כמו שלהם. נתקלתי באחד כזה לפני כמה שנים, מנכ"ל של חברת סטארטאפ שבמשך כל הראיון השמיע אימרות מזלזלות בי ובקורות החיים שלי, התאפקתי עד סוף הראיון וכשביקש ממליץ כדי להמשיך תהליך קבלה אמרתי לו בנימוס שאני מוותרת על התענוג לעבוד תחתיו ואני מעדיפה להמשיך לחפש מקום עבודה יותר נעים לעבוד בו.

    אהבתי

  19. עקרת בית דיגיטאלית הגיב:

    אז את לא עושה פאנלים? כמה חבל!

    אהבתי

  20. חייל זקן הגיב:

    פוסט מצוין שנכתב על ידי נערה תמימה. כשמחפשים עבודה רק הכסף מדבר. מי שמוכן לעבור תהליך קבלה לפני בירור השכר הוא עובד אידיוט. הדרך היחידה להשוות מקומות עבודה היא לפי השכר המוצע. מנהלים אידיוטים יש בכל מקום. מעביד שלא מוכן לדבר על גובה השכר מציע למעשה שכר מינימום. ראיון אצל מנכ"ל אידיוט עדיף על ראיון אצל פקידת משאבי אנוש (השם ישמור).

    אהבתי

    • איקסית הגיב:

      למה תמימה? הבנתי מיד לאן זה הולך. ובכל זאת, כדי להיות בוגרת, לא קמתי ועזבתי אחרי ההערה הפוגענית הראשונה (אולי זו היתה טעות, הייתי יכולה לחסוך לעצמי עוד רבע שעה מהחיים). אחרי הסיפור עם השכר, חתכתי והלכתי (היה אמור להיות עוד מבחן פסיכוטכני של 3 שעות אחרי זה).

      אהבתי

      • חייל זקן הגיב:

        החושד בכשרים לוקה בגופו… מתנצל.
        סיפורי הסיירת המובחרת זו טכניקת גיוס במקומות שמשלמים שכר נמוך. מתכנתים חסרי נסיון נופלים לפעמים למלכודת הזו. במקרה שלך המנכ"ל נכשל אבל זה אינו מעיד על טפשותו. בכל ראיון עבודה שבו נושא השכר לא עולה בעשר הדקות הראשונות משלמים פחות ממחיר השוק. על פי כשרון הכתיבה את שווה משכורת שיא. בהצלחה

        אהבתי

      • איקסית הגיב:

        לא חשבתי על זה, אבל אתה צודק. מן הסתם, אם הוא דיבר על אקזיטים גדולים, הוא בטח התכוון לפתות אותי עם חבילת אופציות כדי "לפצות" על השכר הנמוך.
        בינתיים עבדתי בשני מקומות שנתנו לי אופציות ובינתיים לא יצא לי מזה כלום. אני לא בונה על זה 🙂

        אהבתי

      • חייל זקן הגיב:

        אופציות הן אמצעי תשלום מקובל בחברות סטארט-אפ. למרבה הצער רק אחת מעשר מצליחה. אם השכר שמשולם נמוך מקובל לשלם בהרבה אופציות כדי שיהיה פיצוי על הסיכון. ערך של אופציות נקבע על פי ערך החברה בגיוס האחרון (כדאי לברר את זה בראיון). איך מחשבים?
        לחברה מיליון מניות והיא שווה עשר מיליון = מניה שווה $10. אם שכרך $1000 פחות ממחיר השוק פיצוי מקובל (והוגן) יהיה שווה $4000 לחודש במניות. כלומר 400 מניות לחודש בנוסף על שכרך. בחוקי המס החדשים ניתן לקבל מניות ללא תשלום מס. המס ישולם רק עם מכירתן.

        אהבתי

      • חייל זקן הגיב:

        אני מכיר לא מעט מנהלי חברות סטארט-אפ. רובם אנשים מוכשרים והגונים. הדמות שהצגת משעשעת אבל אינה מייצגת.

        אהבתי

      • איקסית הגיב:

        חס וחלילה! זה תיאור של מקרה שהיה, זה הכל 🙂

        אהבתי

  21. Eran Kampf הגיב:

    שלום,
    אני מחפש מתכנתים כרגע ואשמח לקבל את הקו״ח שלך.
    אפשר ליצור איתי קשר בטוויטר – ekampf
    או במייל – eran AT ekampf dot com

    תודה.

    אהבתי

  22. עד כאן פינתנו הגיב:

    אוי ויי.

    אהבתי

  23. 47 הגיב:

    דווקא בחלק מהיחידות הטכנולוגיות מתכנתות היום זה ה-דבר. (לפחות באחת שאני מכיר)
    זה שהבחור טמבל זה ברור.
    זה שקורס תכניתנים במתכונתו הצבאית וקורסים שונים של אמ"ן מסננים טוב אנשים זה מה שמטה את הסטטיסטיקה ולא ניסיון שאולי רלוונטי כשהם משתחררים בני 22 ואז באמת מנוסים יותר מחבריהם הגולנצ'יקים.

    אהבתי

  24. פינגבאק: משרות מתפנות ונסגרות

  25. דוד הגיב:

    מדסכים לכל מילה שלך

    יש מראיינים ובוסים חרא

    בטוח תמצאי מקום עבודה טוב יותר

    אהבתי

  26. מיצבשת הגיב:

    מצטרף למאבחנים שמדובר בטריק "רגיל" של איסוף פראירים בשכר נמוך בראיון ה"מנכל" ניגן על כל מיתר אפשרי: מגדר, פסיכומטרי, יחידה מובחרת כדי להלהיב/להוריד שכר.
    הטרגדיה בתכנות היא שמבחינת המנהלים אין הבדל בין התכנתים מדובר בחומר גלם אנושי שאין בו מחסור, אין משמעות לנסיון ידע ולראיה אין כמעט עובדים בתכנות מעל גיל 35 זו עבודה של "צעירים"

    אהבתי

    • מהנדס בהייטק הגיב:

      אמנם כן, פראיירים בשכר נמוך הם אנשים צעירים חסרי נסיון. אבל, יש מתכנתים "מומחים" גם מעבר לגיל 50 המתוגמלים בהתאם לידע ולנסיון.

      אהבתי

  27. מסוקרן הגיב:

    אז מה בעצם שם החברה, כדי שנוכל להימנע מלהתראיין בה?

    אהבתי

    • ddd הגיב:

      זה כל כך מזכיר לי את אחד המנכלים בחברה שעבדתי אחד לאחד.

      אם זה באמת הוא אז החברה היא ***.

      יש שם אנשים נפלאים אבל הנהלה בעייתית

      אהבתי

      • מילקי הגיב:

        לא יודעת מתי עבדת שם אבל אני עבדתי עד לפני חודש ב*** (עזבתי ללמוד) , אין מצב שמתכוונים אליהם, מאחלת לכל אחד מנהלים כמו שיש שם חברה נדירה

        לגבי הפוסט עצמו, עשית נכון שלא עבדת שם!

        אהבתי

  28. העובד הגיב:

    אז נכון תמיד יש מקום אחר שיסתפק בך, אבל כולם רוצים לעבוד במקום שרוצה אותך.
    לכן לעבור מספר רעיונות מפרכים יכול להיות די משתלם.
    מאחר והגעת מחברת השמה והם יודעים מה ציפיות השכר שלך, אז כנראה היית מקבלת מה שאת רוצה.
    האיחור אכן מעצבן, וגם זה שלא התנצל, והיה עדיף לך להגיד את זה ישר בתחילת הרעיון. לזכות המנכ"ל יאמר שטוב עושה שלא מסתיר את ההתנהגות שלו, הרי עדיף להיחשף לכך לפני שמתחילים לעבוד.

    אהבתי

    • הנסיכה דיאנה הגיב:

      היי עובד, גם בהייטק (תכנתים) יש הבדל בין "רעיון לראיון" ובין "רעיונות לראיונות"

      אהבתי

    • איקסית הגיב:

      את חברת ההשמה ציפיות השכר שלך לא מעניינות. רובן ככולן עובדות בשיטת מצליח – נשלח לראיון, מקסימום יילך. כמה פעמים פנו אלי דרך חברת ההשמה מחברות שבכלל לא התאימו לפרופיל המקצועי שלי, לאזור שבו ביקשתי, הצעות שכר לא מתאימות… גם כאן, חברת ההשמה הודתה בפני שהמנכ"ל ביקש רק מועמדים גברים, אבל הן התעלמו מהבקשה (גם כי הן לא יכולות להפלות מועמדות כך, וגם כי הן לא מפסידות מזה שהן בזבזו לי ולו את הזמן).

      אהבתי

  29. דוד הגיב:

    אין מילים, לא הייתי מאמין שדברים כאלה קורים בימינו. אני חושב שבהחלט היית יכולה להגיש תלונה עליו על הפליה. גם אם לא היה יוצא מזה כלום, שיזיע קצת.

    חבל שאת לא חושפת את שם המקום, שאנשים ידעו ממה להמנע. אני יודע שהם יכולים "לחשב" אותך די בקלות (הרי לא היו אצלם הרבה מרואיינות כנראה), אבל נראה אותם מנסים להתנקם בך!

    בהצלחה בחיפוש עבודה!

    אהבתי

  30. ccc הגיב:

    אפשר להגיד הרבה דברים על המקום המדובר, מה שכן, המשכורות שם בשמיים.
    לגבי השאר…………… 😕

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s