מאת: עובדת ynet
את קוראת על זה במדורי הברנז'ה. כך נהוג היום בשוק לבשר לעובדים שלך שחלק מהם בקרוב כבר לא יהיו פה. כך הרי מתַקשרים היום, כך מתַקשרים בעבודה, מבדיחות ועד נזיפות, מהארות ועד הערות, ועדיף שזה יגיע בתפוצה כוללת. הכי פשוט, הכי קר, הכי מנוכר. אולי כך, הם חושבים, זה פחות יכאב, ירכך את ההודעה הספציפית. בעצם כך נוח להם יותר, זה הרי לא הם, זה היה כתוב ברשת, זו גזרה מאלוהי האקספלורר.
ואת, את שומעת על פיטורים במקום העבודה שלך, ואת לא חושבת על זה, כי זה הרי ברשת, זה וירטואלי ולא אמיתי, ולא מצוין מי זה בדיוק. את לא חושבת על הילדים שבבית, לא חושבת על בן הזוג שנאבק גם הוא למען הפרנסה, לא חושבת על העתיד, וגם לא על הבית שאת חולמת לקנות אם יום אחד תרוויחו יותר.
כך זה היה לפני חודשים ספורים, כשאל האתרים השונים הדליפו הבוסים שלנו הודעות צבועות על "התייעלות". אותם בוסים שיעשו הכול על מנת לא לפרגן למתחרים, וכשהם נאלצים לעשות זאת הם מתנהלים כאילו העולם חרב עליהם, יצאו בהצהרות, תוך אזכור כל השמות האסורים של המתחרים, והודיעו שכמו ערוץ 2, וואלה! וכו', גם באתר של המדינה נאלצים לפטר, סליחה להיפרד, מטובי אנשיהם.
כך גם "חשפו" אתרי הברנז'ה שלשום בערב, אבל אתמול בבוקר המעטפת הווירטואלית התמוססה. בוקר רגיל הפך לזעזוע למשמע קולה השבור של אראלה, מוותיקות האתר, אשת דף הבית שחיה ונשמה אותו, שתמיד עמדה על דעתה ולא התפשרה על איכותו, שהגיעה לעבוד כשמטפחת לראשה בימי הסרטן הקשים. היא פנתה אלינו בקול שבור, לא בצעקות שהרעידו את הבניין, בקול רם ומרוסק, קול נבגד. הפיטורים הגיעו אלי, אלינו.
אף אחד לא תמים בתחום הזה, את יודעת שסיכויים גדולים שמי שיושב מולך, מספר ומבטיח, פשוט משקר כי נוח לו לתאר לך מציאות X, על מנת להנציח את מציאות Y. האם זהו רק צירוף מקרים ששלושה מתוך ארבעת המפוטרים באגף התוכן של האתר – תני גולדשטיין, כתב הכלכלה הוותיק, יהונתן (ג'וני) זילבר עורך ערוץ המחשבים, ועורכת דף הבית הדומיננטית אראלה גינוסלב היו אלה שדחפו את אנשי האתר להצטרף לארגון העובדים?
ראשי האתר מספרים שלא שמעו על האיגוד, ויש מי שמנופפים בעובדה שפוטרו גם אנשים מהאגף המסחרי של האתר כטענה לטהרת הפיטורים. אך גם לפני מספר חודשים פוטרו מהמסחר אנשים וכמעט לא נגעו באנשי החדשות. אז אולי ניסיון ההתאגדות פשוט הקל על הממונים במילוי מכסת המפוטרים? ורגע, התייעלות? לא יזדקקו יותר לכתב כלכלה ולעורך מחשבים? ומה עם דף הבית, סוגרים?! יאמרו שיחסכו בשכר על גב צעירים שמוכנים להיכנס לשוק תמורת מינימום?! איפה הרווח עם כמות עובדי המנהלה והכתבים הכלליים רק גדלה בשנים האחרונות בערוץ החדשות?
ונאמר שהכל צירוף מקרים וקונספירציות. זו דרך לפטר עובדים אחרי עשר שנים? עובדים שעבורם ynet, כמאמר אחד מעמיתנו ומקימי האתר, מעל דף הפייסבוק אתמול, "הוא בית ולא רק דף בית"? האם אנחנו צריכים לקבל הודעת פיטורים, גם אם היא לא ספציפית, דרך הרשת?! האם בעלי צריך להתקשר ולשאול אותי אם קראתי במדורי הרכילות (!) על הפיטורים הבאים בעבודה שלי, והאם אני ברשימה?!
יכולתי לסיים כאן, וייתכן שרבים מעמיתיי יעדיפו לדלג על שתי הפסקאות הבאות, אבל ישנה נקודה שמנקרת לי בראש תקופה ארוכה והיא התחדדה אתמול. נקודה שניתן לכתוב על אודותיה ספר שלם. אולי כל זה בכלל באשמתנו, העיתונאים והמערכת שמסביבם. אני לא מדברת על התאגדות, ואפילו לא על תנאי השכר שנשחקו עד דק במהלך השנים או על התנאים הסוציאליים הצנועים, ואפילו לא על כך שיכולים לפטר אותנו מעכשיו לעכשיו בלי הסבר.
אני מכוונת לכך שאולי, אם היינו קצת יותר נלחמים על הוגנות בסיקור, מרימים את קולנו מול קמפיינים מתוקשרים יתר המידה בעד או נגד צעד, ממשל, מגזר, שר, מאבק או ראש ממשלה כזה או אחר, אם היינו אומרים "עד כאן!", צועקים שאנחנו אנשי תקשורת ולא לוחמים עם מקלדת שמולנו מטרה נעולה מראש, אם היינו מתעקשים לדבוק יותר באמת, ולא לפנות לדיווח פרשני מאולץ המסומן מלמעלה, אם היינו מכוונים פחות לסקסי ולנשכני שלרוב אינם מביאים את התמונה במלואה, אם היינו משמרים את יעודנו ככלבי שמירה ולא הופכים לכלבי תקיפה בפקודה, אולי היום לא היו זורקים אותנו לכלבים.
עובדת ynet
ולווט אנדרגראונד 
פינגבאק: סיכומספירה: עשרה פוסטים מהימים האחרונים 13.02.2012 | ניימן 3.0
עבדתי בחברה ידועה ומכובדת , ואחרי כמה שבועות סבלתי מהתעללות מצד המנהלת שלי הישירה.
הבוס מעליה היה חולה ואח"כ בחול ולא היה טעם לפנות אליו
כך זה נמשך והפסיק כמה שבועות, עד שפוטרתי.(כעבור כחודשיים)
בסה"כ הייתי עובד טוב אולם שמתי לב שהבוסית הישירה הייתה רעה עם רוב העובדים בצוות. (מיעוט אהבה היתר סכסכה) (נודע לי אח"כ שהיא הגיע כעובדת חדשה, וגרמה לפיטורי מנהלת הצוות הוותיק שעבד בחברה 15 שנה..)
האמת שהיא לא נראתה רעה,
(בחורה נאה אפילו, והיה לה רצון להכיר לי איזה חברה שלה)
מקום העבודה היה מעולה עבורי , ושבר הפיטורין היו מכה גדולה
(למרות שעברו חודשיים, תכננתי לעבוד בחברה שנים רבות וללמוד במקביל).
באותה השניה ממש התלבטתי אם לקלל אותה (היה לה תינוק ..ל"ע הלוואי וימות , מצטער אבל ככה הרגשתי).
לבסוף התעשתתי , אמרתי לעצמי בלב שאני אשיג נקמה קרה ומתוקה.
כמה ימים אחרי הפיטורין כתבתי מכתב ובו פירטתי את הפאקים שהבוסית עושה (שיחות אישיות ע"ח העבודה, השפלת עובדת וותיקה, סכסוך וכו' , והכי חשוב כמובן שפוגעת ביעילות החברה )
שבועיים אח"כ , שלחתי המכתב (חשבתי אולי החברה תחזיר אותי אליהולכן חיכיתי שבועיים )
וכחודש אח"כ התקשרתי לברר מה קורה איתה,
היא פוטרה.
לבחורה צעירה עם ילדה שהגיע מאיזה מקום שכוח אל , שחשבה שהשמש זורחת לה מהתחת זו הייתה מכה לא קלה.
(המהלך שעשיתי היה מבריק יותר כי כתבתי בדרך אגב שהיא איפשרה לקרובת משפחה של אחת העבודות לעזור לה ולהכנס למאגרי המידע הממוחשבים). ❗ ❗ 😛
אהבתיאהבתי
מצטרף לאלה מעל שחושבים שהסיפא של הדברים שאמנם נשמעים כנים, אומרת הכל. הפכתם את עצמכם לכלבי תקיפה ולא ראיתם את התפקיד שלכם או את הזולת ממטר וכל זה ביהירות מגעילה.
ברוכים השווים.
אהבתיאהבתי
לכו לעזה…..
כתשתם את העם שלכם,
Time to pay the piper
👿
אהבתיאהבתי
עם כך הכבוד לך עובדת ווינט, אין לך אלא להצטער על כי נפל בגורלך לעבוד במקום עבודה שמייצג רק את האינטרס הצר של בעליו. נוני מוזס הוא דיקטטור שמאלני קטן שאיך שלא תסתכלי עליו הוא גם באותה נשימה חזיר קפיטליסטי.
ואתם ? שהייתם אמורים להיות עיתונאים אמיתיים ? על מה את מלינה ועל מה את צועקת?!
יש מושג ביהדות שנקרא : 'מידה כנגד מידה' . אתם בגדתם במקצוע שלכם ועכשיו אתם נענשים במידה כנגד מידה – בוגדים בכם ואתם נזרקים לרחוב כמו אחרון הכלבים זבי החותם.
אני לא מרחם עליכם כלל ועיקר.
אהבתיאהבתי
אגב שתי הפיסקאות האחרונות:
כשזרקו את האנשים שיקרים לי מהבית שלהם בגוש קטיף – האתר הזה לא רק מחא כפיים, אלא קרא בדף הבית "אל תתרשמו מדמעותיהם".
בגוש קטיף זה היה בית אמיתי, לא דף הבית.
ואתם חגגתם על הדמעות שלהם. ממש חגגתם.
אז תסלחו לי, אבל עכשיו ממש לא איכפת לי. אני לא חוגג כי אני לא כמוכם. אבל שיהיה איכפת. תסלחי לי, ממש לא ("אז כשבאו לקחת אותי, לא נשאר מי שיימחה")
אהבתיאהבתי
איזה מזל שבוואיינט יש בלגן והכביסה המלוכלכת נשפכת החוצה:
האמת? אחרי שזה מה שאתם עושים כ"כ הרבה שנים, מגיע לכם שיזרקו אתכם לכלבים
אהבתיאהבתי
מזמן רץ בחוגים כאלו ואחרים כינוי הגנאי כתבלבים.
אהבתיאהבתי
NRG מפרסמים טור שלי כבר פעם רביעית. אולי הצנזורה הפמיניסטית-מיליטנטית נחלשת?
ב-Ynet תחת יעל גולן הסיכוי נראה קלוש ביותר שאי פעם נקרא משהו חוץ מדעות פמיניסטיות מיליטנטיות.
אהבתיאהבתי
לשאלתך שבשורה האחרונה התשובה היא כמובן לא. כי למרבה הצער אין בהכרח/באמת קשר.
הייתם אמורים להתקומם על כך מתוך מצפון מקצועי, עם או בלי חרב מעל הראש. קל לומר, קשה לעשות, אבל כך ראוי
😦
אהבתיאהבתי
נו, מה… אין לי מה להגיד. אתר נוראי ובלתי נסבל.
אולי אם העובדים יתאגדו הרמה שלו תעלה, כרגע זה ביב שופכין
אהבתיאהבתי
בולשיט, לא קונה את התירוץ הזה שהעיתונאים בוינט הם גרועים רק בגלל שהעורכים לחצו עליהם ליהות כאלה . עיתונאים גרועים יש כמעט בכל אתר או עיתון , אבל עובדה שיש גם בודדים שהם לא כאלה ושהם עובדים תחת אותם עורכים .
אהבתיאהבתי
לא מבין איך הפסקה האחרונה קשורה לעניין הפיטורים ו/או למניעתם, אבל מרענן לשמוע מישהו מבפנים אומר את מה שנאמר ע"י אנשים מבחוץ.
חבל רק שבאנונימיות.
אהבתיאהבתי
מה מרענן בזה, עיתונאים שעושים חשבון נפש זה הדבר הכי שחוק שיש, מה גם שאחרי שהם עושים את החשבון נפש הזה הם ממשיכים בסורם .
אהבתיאהבתי
מסכים עם חלקה הראשון של האבחנה של דרור, הצהרות על חשבון נפש בגוף ראשון רבים משמימות כמו סרטון של לאטמה.
אהבתיאהבתי
איכשהו, אני הרבה יותר מזדהה עם אמירות כאלה כשהן באות מעובדים זוטרים מאשר מבכירים כמו אילנה דיין או רזי ברקאי.
אני רוצה לשמוע את זעקת העובד הזוטר, זה שמקליד את הדברים שמכתיבים לו (בצורה זו או אחרת) אדוניו. הגדולים לא מעניינים אותי. רובם אחראים למצב, שותפים לו מרצון. מי שמתחזק את המכונה הגדולה הם הקטנים. אני חייב להאמין שלא כל הקטנים יצאו מאותו פס הייצור, רובם פשוט מתכופפים לפי רוח המפקד.
כמובן שעשיתי פה הנחה שהכותבת היא עיתונאית זוטרה יחסית, כי זה היה האינסטינקט המחשבתי שלי, ובמחשבה נוספת, היא חייבת להיות כזו, כי אני לא מכיר עובד YNET שהוא ב-level של אילנה דיין ושות'.
אהבתיאהבתי
תודה ולווט על המאמץ המיוחד בשבת.
אהבתיאהבתי
ככה זה עם אנשים חסרי אנרגיה.
אהבתיאהבתי
הייתי צריך לעשות סקרינשוט בזמן.
שיהיה, לשעת חירום.
אהבתיאהבתי
שועלן – עם טעויות שלי יצילו אותך בזמן מתקפת טילים, קבל קובץ מהם לעת חרום.
ולווט – דנקנר ממריץ לך את מחזור הדם.
אהבתיאהבתי
שועלן, התשובה שלי אליך במערכת,
ו
זו
התק
מט
ה. סבל
נ
ות.
אהבתיאהבתי
הפסקה האחרונה, תסלחי לי, מבאישה מאוד.
אם את חושבת שאת עובדת במקום סלפני ושקרני, רק עכשיו התעוררת? ומדוע מה שהעיר אותך אינו עניין אידאולוגי מקצועי אלא חרב פיטורין שמתהפכת מעל הראש? מצטער – לא קונה את זה.
כמו כן, אם הגב' גניסלב אכן התנהגה כפי שמתואר כאן (העליבה עובד מגמגם), האין די בכך בכדי לכבדה בבעיטה החוצה?
אהבתיאהבתי
בקשר להתעללות בעבודה(BULLYING) הנה מאמר שפורסם בדה מארקר.
אהבתיאהבתי
עוד על הנושא של הטרדת עובדים:
http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=2189696&r=1
אהבתיאהבתי
מתקשה מאוד להבין את הקשר של הפיסקה האחרונה. אולי נושא ראוי לפוסט אורח נוסף. בכל מקרה רצוי שהכותבת תביא דוגמאות ספציפיות על סמך נסיונה ולא רצף קלישאות. כרגע לא מוסיף על מה שנכתב באלפי טוקבקים.
אהבתיאהבתי
מישהו יודע אם המפוטרים שניסו להתאגד מתכוונים לתבוע (סעיף 33 י')?
אהבתיאהבתי
לא יודעת אם יש קשר בין הפיטורים ובין ההתנהלות שמתוארת בפסקה האחרונה
אבל אין ספק שמה שנאמר בה הוא חשוב, וכל כך נכון.
חשבתי שההתנהלות הזאת כבר מתרחשת בצורה פאבלובית. מדהים אותי שיש מי שמודע לה…
😐
אהבתיאהבתי
אני מסכימה שהפיטורין האלימים שנעשו לאחרונה ב-ynet נוראיים, כואבים ופוגעים. אני מסכימה גם שועד עובדים הוא זכות אלמנטרית, שבסופו של דבר נשיג, זה ברור והנהלת ידיעות אחרונות לא תוכל להימלט ממנו. אבל ספציפית לגבי טרילוגיית המפוטרים הנוכחית – חייבים להודות שבלי שום קשר לעיתוי, הרי שלא היתה שום הצדקה להשאיר אותם באתר.
העורכת שפוטרה אמנם היתה מקצוענית אמיתית, אך בעלת יחסי אנוש מחפירים. היא נהגה חדשות לבקרים להעליב ולהשפיל עובדים, לקרוא להם בשמות גנאי. באחת מישיבות המערכת, גערה באחד העורכים הסובל מגימגום קשה והעליבה אותו על היותו כבד פה. בפעמים אחרות נהגה לשלוח מיילים גסי רוח, ובכלל השניאה עליה את רוב הכתבים והעורכים באתר. רבים מאיתנו, ביממה האחרונה נושמים לרווחה כשסוף סוף היא הועזבה, וחבל שרק עכשיו.
הכתב שפוטר, אמנם היה וותיק, אך פרט ליהירותו והתנשאותו, היה כתב בינוני ומטה, בעל יחסי עבודה קלוקלים הן במערכת והן מחוצה לה.
והעורך, נו – נגדו אין לי שום דבר מיוחד. הוא סתם לא עשה כלום, הביא במו ידיו לירידה הדרמטית ברייטינג של ערוץ המחשבים שאותו ערך וגם כאן, זו היתה רק שאלת העיתוי – מתי גם הוא ימצא את מקומו מחוץ לאתר.
השלושה הללו (יחד עם עוד כמה שצריכים לפנות את מקומם באתר, וכנראה לא ראויים כלל לעבוד בעיתונות) היו צריכים ללכת מזמן, וחבל שזה קרה רק כעת.
מעבר לכך, אין לי שום ספק שועד העובדים קום יוקם. במהלך סופהשבוע התאגדו כבר כחמישים אנשי מערכת וחתמו על הצטרפות לאיגוד העיתונאים החדש, וזו רק ההתחלה. אבל כאמור, השלושה היו צריכים ללכת מזמן. אנחת רווחה אדירה שוחררה ביגאל אלון 127 אתמול. ברוך שפטרנו מעונשם של אלה.
אהבתיאהבתי
ממש לא מסכימה. העורכת – אחת המקצועיות ביותר, גם אם מדי פעם התפלקו לה פליטות פה לא ראויות. המסר שבפיטוריה הוא שמי שמעז לעמוד על דעתו במקום הזה, יעוף, ומי שימשיך להתנגד להשתלטות המסחר על העמוד הראשי, בכלל אין לו סיכוי. זה מה שאראלה עשתה רוב הזמן. ואם העורך הראשי רוצה שנאמין לו, הוא לא יכול להשתמש בביטויים כמו "המפוטרים הם בשר מבשרנו", ולהצטער נורא על "מהלך שקשה לעשותו". קשה לך? הפחת מעט משכרך, משכר המנכ"ל שלך ומזה של סגנך, תראה דוגמא אישית ואמיתית לכך שהמקום הזה חשוב לך והעובדים חשובים לך עוד יותר. כל עוד זה לא נעשה, קשה להאמין לשום מילה שיוצאת לשלושה האלה מהפה.
אהבתיאהבתי
הנה התחלה של דפוס שמתחיל להיות מעניין: "יחסי אנוש" הופך להיות התירוץ החדש להיפטר מעובדים, כשלא בריא להודות בסיבה האמיתית לפיטורין.
מבריק! הרי תמיד אפשר לטעון את זה, כי אין בנאדם שלא מסתכסך פה ושם עם אנשים במקום העבודה, ושמסגרת אינטנסיבית ולוחצת לא מוציאה ממנו לפעמים צדדים רעים. ואי אפשר להוכיח שזה לא נכון, כי הנה, עובדה, יש פה מישהו שמוכן להעיד המפוטר היה ממש פיכסה של בנאדם.
במכרז של צאגה מלקו לפחות טרחו להמציא איזה עובד שיעיד בשמו. את סתם נוקטת בגועל נפש הרגיל של אנונימיות אינטרנטית. את השם שלהם מותר לציין במפורש ולטנף חופשי, אבל השם שלך? חלילה. סוד.
אהבתיאהבתי
אתם לא אשמים. היחס הזה מההנהלה מעיד על כך שההתארגנות היתה צעד נכון.
אהבתיאהבתי
טקסט מרגש ונוגע. לבי לבי עלינו.
רק הערה קלה: מצבת כוח האדם באתר (ובחדשות) לא עלתה. ההפך. הכתבים המדיני והפוליטי מוזגו לתפקיד אחד, פונקציית הסגן בוטלה, יש פחות קלדנים וקשבים. כך קרה גם בשאר הערוצים באתר. זה פיחות זוחל שלא היינו ערים לו בזמן.
אהבתיאהבתי
יותר מהכול – עצוב.
עצוב שמקצוע כל כך חשוב כמו עיתונאי/ת הגיע פחות או יותר לרמה של שומר בקניון.
אהבתיאהבתי
יש שומרי קניון -חלקם משכילים יותר מכל איש תקשורת -שימסרו את החיים שלהם .פיזית.אז למה להתנשא ?
אהבתיאהבתי
אני מסכים, ההשוואה לא הייתה על מנת להתנשא על השומרים בקניון, אלא להראות עד כמה העיתונאים היום ברי החלפה, שקופים וזולים.
אהבתיאהבתי
מחול לך 🙂
אהבתיאהבתי
מישהו ראה ממון של יום שישי? כתבה פרסומית בחסות בנק הפועלים עם כתבי ידיעות אחרונות, משהו מביך בסדר גודל חדש
אהבתיאהבתי
עבדתי ב-YNEY ונאלצתי להתפטר בגלל יחסי עבודה בלתי אפשריים. לפני כן פניתי לעורך יון פדר שיסייע לפתור את הבעיה. הוא הבטיח לעשות כך, אך בפועל לא עשה דבר. פשוט נתן להתעמרות להימשך ולא נקף אצבע. התרשמתי שמודבר באדם מוכשר אך עצלן , חסר יושרה ומתחסד.
אהבתיאהבתי
תומר לא לבד. כל כך הרבה אנשים טובים, מוכשרים ואכפתיים נשחקו עד דק ונדחקו החוצה מאתר הזה, שהפך ממקום עבודה שפעם היה תענוג וכבוד לעבוד בו לביב שופכין, גם מבחינת יחסי העבודה וגם מבחינת הצורה והתוכן. התהליך שקרה שם היה ברור לגמרי. כל מי שעבר אותו יודע בדיוק מתי הדברים התחילו להידרדר ומתי ההידרדרות הפכה למפולת. וזה לא קשור בכהוא זה למה שהכותבת מנסה לטעון בפסקאות האחרונות – הן לא מעצבנות, פשוט תלושות מהמציאות. זה קשור אך ורק למעמד העיתונאי ולמטרות שמציבים בפני מי שמוצב "למעלה", דהיינו, יחסי ותנאי העבודה. רק על הטסט קייס של וויינט אפשר לכתוב טקסטבוק – דוגמא כל כך קלאסית של מגלומניה וטיפשות שמחרבת את עצמה.
אהבתיאהבתי
ככה זה שעובדים עבור ** כמו מוזס
—
V: אבקש לשמור על הפה.
אהבתיאהבתי
צריך לזכור קודם כל שיש בערך 6 מיליון צרכני תקשורת בעברית וזו מדינה קטנה.
לכן קשה לקיים פה הרבה כלי תקשורת שגם יהיו מבוססים כלכלית.
יש פה גם הרבה כשרונות ולכן ניתן לשלם מעט ולבחור את מי שרוצים.
לדעתי מרבית כלי התקשורת לא מצליחים לכסות את ההוצאות של עצמם והם מוחזקים ע"י הטייקונים.
היתה מחאה חברתית-היתה התקפה על טייקונים וחברות->חברות לא מפרסות והתקשורת מצמצמת הוצאות.
ככה זה בחיים.
אהבתיאהבתי
וכך אתה נותן יד לשקרים ולנוחות הנפלאה של מעסיקים לפטר, "להתעייל", כי הייתה מהפכה ועכשיו אין צרכנים. איזה בולשיט. איזו דמגוגיה מסוכנת. או שאתה, המגיב, איזה סוג של בעל הון עם אינטרסים הפוכים לכותבת הטור או שמישהו הצליח לסמא אותך ולשכנע אותך ש"ככה זה בחיים". אם אופציה ב' היא הנכונה, אנא התעורר ונער מעליך את הקונספציות שאינן שייכות אליך, הן שייכות לבוסים שלך.
אהבתיאהבתי