נלחמים בטחנת רוח

יוון הבוערת והמתפוררת היא הכותרת הראשית בידיעות ובישראל היום. בהארץ זהו כיתמונת השער וההמשך בע' 10. דיווח של רויטרס.
על יוון אפשר לקרוא בע' חדשות החוץ של ידיעות (20) ידיעונת ועוד חצי עמוד בממון על תוכנית הצנע.
במעריב אין אומנם מילה בשער, אבל כמעט חצי מכפ' חדשות מהעולם מספרת על עשרות אלפי מפגינים שהבעירו את אתונה.
כותרת ענק על המצב ביוון בשער ישר"ה, אך מאחוריו רק ידיעה קצרצורת של חזי שטרנליכט בעומק ע' 23.
אל תשאלוני כמה מפגינים, שבענו את המשחק הזה בקיץ. לפחות אני. הרי כמה אנשים היו בלב תל אביב איש לא הצליח לספור, אז אני רוצה שידייקו באשר למתרחש באתונה? ישר"ה – 45 אלף. הארץ ומעריב, עשרות אלפי, ידיעות, 100 אלף.

מלחמה בשער

אלן דרשוביץ' התארח במרכז אוונטורה במיאמי ואמר שישראל צריכה להגן על עצמה משפטית מהיום שאחרי התקיפה. נו, אתם יודעים איזו (ידיעות). לצדו היה סגן שר חוצנו, דני אילון.
ראש המוסד בדק איך תגיב ארה"ב לתקיפה.

בע' 4 במעריב יש כותרת גדולה ומפעימה: "המלחמה שלפני המלחמה" (על המאבק שבין מש' האוצר למשהב"ט).
רגע, זה סופי? אנחנו רק צריכים להפנים?

שביתה, סוף

מעריב מתחבט באשר להסכם השביתה.
בשער העיתון: "הסכם היסטורי ישפר מעמדם של מאה אלף עובדי קבלן"
בע' 2 של מעריב עסקים: "תיקון היסטורי או ישראבלוף?"

מתחת לשתי הכותרות חתום שלא באשמתו יובל גורן, שאכן בעמודי החדשות הוא מלא אמפתיה לחברו לשם, שטייניץ (אך יש גם שתי ידיעות מסתייגות שלו).
אלא מה, בעסקים זוהי ידיעה משותפת שלו עם רותם סלע.  ופה מתעצמות המחלוקות: חלק מהמעסיקים מתנערים מההסכם וכן מרכז השלטון המקומי, שיו"רו שלמה בוחבוט אומר שלא יחתום עליו. אם כך, מדוע בשער מעריב כה מתלהבים? זהו, אגב, העיתון היחיד שמכתר את השביתה בראשו.

בידיעות אין זכר להסכם בשער, אך הוא נידון בכפ' 2-3. "'הסכם היסטורי' – כך מכנים באוצר ובהסתדרות את ההסכם…"
גדעון עשת: האוצר ניצח בנוק אאוט: "(הממשלה) שילמה בכסף ובתנאי עבודה עבור התקפלות ההסתדרות מעקרון ביטול מעמד של עובדי קבלן".

שער הארץ: הישג חלקי. ובע' 4: "מעמד רוב עובדי הקבלן לא ישתנה".

בישראל היום, רק בע' 7, עם כות' מפי נתניהו: "מתקנים עוול גדול והיסטורי".

BTW, כך מפוצה הציבור בקנדה על שביתת אוטובוסים.

זונות ולקוחות

בקרוב, עונש מאסר ללקוחות שירותי זנות.
כל העיתונים מדווחים בשעריהם.
שי גולדן מבסוט. נועם שרביט מסביר.
הכות' בשער ידיעות מעוררת אי נוחות, אבל מודה שאולי זו רק אני: "החוק שיאסור ללכת לפרוצה". הטיפול בעניין בכפ' 8-9 אולי מחזק את עמדתי. אתי אברמוב הייתה עם הזונות בתחנה המרכזית, והן לא מרוצות. בכפ' יש גם "בעד ונגד": סמדר שיר נגד החוק, אומרת שזה לא יעזור, ומרב בטיטו בעד. אלא שהטקסט שלה תמים עד מאוד:

"…זה הגוף האומלל שאתה רוצה לקנות ממנו אהבה בכסף? הצעת החוק… תחייב אותך להתבונן בעיניים של מי שנוצלה שוב ושוב – תשחרר אותך מהרגלים רעים כמו רכישת מגע, קניית חום אנושי ועוד כל מיני דברים שלא מגיעים לגבר אמיתי".

בהארץ,  גם בשער: השרים אישרו: לקוחות זנות יואשמו ויישלחו לסדנה. כנ"ל בישראל היום.

מחלות ילדים

בשער ידיעות מובאת ידיעה הקוראת למבוגרים להתחסן נגד מחלות ילדים ובע' 4 יש אפילו טבלת מחלות מרנינה. דבר טריוויאלי שכחו הכתבת שרית רוזנבלום ועורכיה להסביר: מי שחלה בחצבת, אבעבועות רוח או חזרת, למשל, לא צריך להתחסן. הכי מובן מאליו בעולם, נכון? ברם אולם. גם נגד פוליו, למשל, חוסנה האוכלוסיה הבוגרת בהתפרצות בסוף שנות השמונים (שלא מוזכרת בערך בויקי משומה).

צ'רלי שין ופיבי והאבעבועות בחברים.

זאת ועוד

מתן וילנאי טס בשבוע שעבר, כך כתב בן כספית, לשגרר אותנו בסין.
ואילו בידיעות היום: הממשלה אישרה פה אחד את מינויו.
קודם הוא טס ואז אישרו את מינויו?
אופס, מתברר, כך איתמר אייכנר, שהוא "הודה לממשלה". רגע, הוא היה באירוע? הוא טס ליומיים לסין וחזר? הוא הודה מסין? מבולבלים? גם אני.
כתבה לוילנאי על המצב בסין.

מז"ט לרקפת רוסק עמינח על היבחרה למנכ"לית בל"ל.
כך, אגב, מבטאים את שם משפחתה: Russak-Aminoach

ולפנינה גדאי, יוצאת אתיופיה הראשונה במל"ג.

שלומי לחיאני, ראש עיריית בת ים מציע לחבק את העולם הערבי.
יועץ הבלוג לענייני ערבים מתעצבן, אומר שהטיעונים שלו מנותקים מהמציאות ומציע לו לכתוב גם את דעתו בענייני פיזיקה גרעינית.

המשוררות

לפני שבוע חגגו עיתוני ישראל את מותה של ויסלבה שימבורסקה הפולנייה. היום חוגגים את מות הדיווה וויטני יוסטון, כולל הפניות שער בכל העיתונים לפרויקטים המיוחדים. דקה לפני יוסטון נפטרה ש. שפרה. מעט מאוד יכולתם לקרוא עליה בעיתונות העברית. רק הארץ שמר על הגחלת. הנה הראיון האחרון איתה מלפני שלוש שנים (מיה סלע).
ב-24 של ידיעות לא חשבו למשל להחליף את השיר היומי בשיר שלה אתמול. והיום, מי זוכר. במוסף ז'ורנל של מעריב, כלום, אף לא מילה. לא אתמול, לא היום. יוסטון כצפוי בשער, כולל הכותרת שניבא אתמול מיקי בטוקבק.

ב-24: "כרוניקה של מוות ידוע מראש".

לחם עבודה

העורך הראשי של ynet , יון פדר, והמשנה לעורך, ערן טיפנברון, מנהלים בימים האחרונים סדרת שיחות אישיות וטלפוניות עם עיתונאים באתר בניסיון לשכנע אותם שלא להצטרף לארגון העיתונאים. השניים מאיימים על העיתונאים שהצטרפות לאיגוד תביא בתגובה לאיחודן של מערכות ידיעות ו-ynet (בדומה לטיעון של אורן רייס). אתמול נצפתה רכבת אווירית של עיתונאים נכנסת ויוצאת מהמשרד של פדר.

ומנגד: המכתב ששלחו חברי ועד הפעולה הזמני של ynet לעובדים. מי בתמונה?
שי גולדן תומך בהתאגדות אבל לא מאמין בסולידריות של העיתונאים.
אגב, כך סיקר ערוץ הדעות שעורך רייס את מחאת הקיץ.

דף הפייסבוק של האתר זכה אתמול למתקפת גולשים נגד הפיטורים. בשנה החולפת עשה האתר מאמצים ניכרים לקידום עמוד הפייסבוק שלו ולהצטרפות גולשים. האהדה הרבה יכולה חזור כבומרנג.
יותר מ-1,200 איש הצטרפו לדף היוצא נגד פיטורי העיתונאים.

עמוס שוקן מבקש מהוועד להציע לו כיצד להקטין את עלויות ייצור עיתון.

אחיה פריד הוא סמנכ"ל השיווק החדש של הארץ. מירב דבורי פרשה.

אם ברצונכם להגיע, עליכם להירשם.

– שווה להתעדכן לפחות פעם ביום (אם לא למעלה מזה) בלחם עבודה.

יש עורכים בבית?

בכפולת האמצע של עמודי החדשות בידיעות התפרסמה אתמול בהרחבה ידיעה:
"אחרי 140 שנה: טחנת הקמח בירושלים תפעל שוב" (עקיבא נוביק)
הידיעה ("אחרי 151 שנה") התפרסמה בעבר באותו ידיעות [כשאורי לופוליאנסקי היה ראש העיר (2003-2008)?].

הכתב החתום על הידיעה, דני אדינו אבבה, התעצבן ושלח מייל נרגן לעורכיו, ולאחר מכן מייל נוסף בתפוצת מערכת (***).

בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק/ טיוי

ידידנו הברלינאי ניימן מסכם ארבעה ימים בבלוגוספירה.

במוצ"ש שודר בערוץ 10, במסגרת רצועה מהחיים, הסרט הדוקומנטרי על ליה ון ליר. לא קראתם על כך כמעט (תוס', ynet) כלום.
אבל היום, למשל, יש ביקורת טלוויזיה של איתי סגל בידיעות על המגזין של ערוץ 2, אנשים, בו ראוינו מנכ"ל פוקס הראל ויזל ודוגמנית העבר מיכאלה ברקו. כל מילה נוספת תגרום לי להעלות גרות של מאות מכתמים ומאמרים בנושא.

יו לורי כתב מותחן. רן בן-נון מתלהב (ידיעות), וכולנו נזכיר: כמה כשרונות יכולים להיות לאדם אחד?

מח' הגהה

"ההסדר חוב לא נחתם ותשובה רוצה לגייס 250 מיליון דולר" (המארקר אחורי)



מרב זקס פורטל מסבירה לאורלי וגיא את ההבדל בין ניקוד לפיסוק.

תודה רבה למפכ"ל: אין יותר רצח על כבוד המשפחה.

לפני פיזור

וואוו. אין לי מה לומר היום מרוב הלם מהעיתונים.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה שערים, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

51 תגובות על נלחמים בטחנת רוח

  1. שלומית הגיב:

    החדשות על פנינה גדאי והתמנותה לחברה במל"ג הן החדשות הטובות ביותר השבוע. בחורה מוכשרת שעוד תגיע רחוק.

    אוהבים אותך פנינה!

    אהבתי

  2. מרב הגיב:

    כבוד למצוא פוסט שלי אצלך, דבורית. אבל אנא ממך מרב בלי י' (-:

    אהבתי

  3. נירית הגיב:

    בעין השביעית התפרסם פירוט על דחיית התביעה של שקד נגד יואב יצחק

    http://www.the7eye.org.il/articles/Pages/120212_Who_is_a_newspaper.aspx

    המעניין, הוא הציטוט הזה, של השופטת:
    "כשמדובר באתר אינטרנט, להבדיל מעיתון מודפס, אין הוא בהכרח עשוי מקשה אחת. עשויים להיות חלקים שהינם בגדר 'עיתון' במשמעות סעיף 11 לחוק איסור לשון הרע, וחלקים שאינם כאלו ויש לראותם כבמה חופשית להבעת דעות, 'כיכר העיר הווירטואלית' […] בתיק שבפני לא הובאו כאמור כל נתונים ככל הנוגע למעמד הבלוג, הליך הסינון והעריכה לגביו וכדו'. בנסיבות אלו אין בידי לקבוע אם הבלוג במסגרתו נעשה הפרסום נשוא התביעה היה חלק מעיתון אם לאו".

    אהבתי

  4. חייל זקן הגיב:

    המלחמה שלפני המלחמה

    כצפוי במקומותינו גילו בצבא הקומבינה והחלטורה שהתקציב שגדל מדי שנה אינו מספיק ולכן יש להפסיק להתאמן ולהשבית טייסות. הקוראים הצעירים ודאי מתפלאים כיצד יתכן מצב של פגיעה באימונים כאשר התקציב גדל. לטובתם סקירה קצרה של התפתחות תרבות הניהול בצה"ל.
    מיום היוסדו ובמשך שנים רבות הסתמך צה"ל על תרבות הניהול המפוארת של חברת העובדים הזכורה לטוב. ואכן שיטה זו לא הכזיבה והקצונה הבכירה של צה"ל מצאה שם בית חם ואוהב כשיצאה לפנסיה בגיל 40. ברבות השנים גברה ידו של הקפיטליזם החזירי והוא הביא לחורבנה של החברה המצטיינת. שנים מספר שרר בלבול בפיקוד הבכיר עד שהגיע האינטלקטואל הצבאי מופז עם תגלית מהפכנית. הגויים האמריקאים הם נביאי תרבות הניהול החדשה ואף קיבצו את תורתם בספר עוקר הרים בשם "מי הזיז את הגבינה שלי?". ספר זה הפך לאורים ותומים של פיקוד צה"ל והתקציב הצבאי נוהל בהצלחה על ידי מומחי הזזת גבינה. משגברו לחצי האוצר לשקיפות מצאו חכמי הגבינה פתרון יצירתי. נביא חברת יועצים מאמריקה שיוכיחו לאוצר עד כמה צה"ל דבק בדוקטרינת הזזת הגבינה. על פי מיטב הכללים נערך מכרז ובו זכתה חברת מקנזי שהצעתה עמדה על 20 מיליון שקל. במשך שנתיים נברו המומחים האמריקאיים בנבכי התקציב הצבאי וגילו תגלית מפתיעה. מערכת הרכש הבטחוני משלמת עבור מוצרים ושרותים יותר מכפי דמיהן. מצוידים בתובנה החדשה גיבשו אנשי הבטחון ואנשי האוצר תוכנית קיצוצים הקרויה תוכנית ברודט. וכדי להוכיח את רצינות כוונותיהם באימוץ מסקנות השלמונים של מקנזי שילמו לה 100 מליון שקלים.
    תדע כל אם עבריה…

    אהבתי

    • שוביניסט כפול הגיב:

      כשאני רואה את הבתים שבנו לעצמם אנשי הצבא ביישוב שבו אני גר, אני מבין עד כמה זה משתלם להיות חלק מצה"ל (דומים לבית של אותו גלנט זכור לטוב).
      אבל כסף לאימונים ולמנות קרב אין, ותנו לבכם ללב"י וגלי צה"ל כל הזמן

      אהבתי

  5. מהנדס חוזר להייטק הגיב:

    מאחר שאיש לא הצביע, אין בפוסט (לי יש) שיר מועדף, אולי משום ההערה שמצאתי ביו-טיוב:
    I hope Whitney's death can bring awareness about the dangers of drugs so that less people will die. Drugs, even prescribed, are a lot more dangerous than even the doctors will let you know. Pharmaceutical companies are making trillions of dollars selling drugs like Xanax. It doesn't cure anything but has numerous side effects on your body – http://www.youtube.com/watch?v=eH3giaIzONA&feature=branded

    אהבתי

  6. גילק הגיב:

    אני לא מבין מדוע מרחיקים עד ערוץ הדעות של ynet כדי להוכיח הטייה – זאת, כשבבוקסה שהפנתה לדף הפייסבוק של האתר הם כתבו "הצטרפו למחאה בדף הפייסבוק שלנו"(או משהו בסגנון). זה גם לא ממש סוד בקרב אנשי התקשורת שידיעות אחרונות מריץ את קדימה (ועכשיו את יאיר יקירינו).

    עוד בנושא זה – "האזרח המודאג" רייס, כתב בעצמו ש"מי שקרא את ynet בקיץ האחרון, ועיין בערוץ הדעות שאני עורך, יכול להבין היטב מהי התפישה שלנו. פירוק מערכת ynet ומיזוגה לתוך ידיעות יהווה מכה ניצחת לחופש העיתונות בישראל".

    כמובן שבין מה שרייס עשה בערוץ הדעות לבין עיתונות חופשית אין דבר וחצי דבר, למעט קידום אג'נדה אישית (וכשצריך גם של בעלי העיתון). אבל ממר זכויות עובדים שמתלקק להנהלה לא הייתי מצפה לפחות
    .

    אהבתי

  7. Enter your name... הגיב:

    מאד שכיח לקרוא את כספית מסלף ומתלהם, דוקא הפעם 'התלבשת' עליו בחינם: הבנתך את תיאורו שוילנאי "בדרך לסין" שווה לפירוש המשפט "דבורית בדרך לקבל פרס" = כעת היא נצפתה על קטנועה בדרך לבית אגודת העיתונאים.

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      המסלף והמתלהם זה אתה. לא כתבתי ולא התכוונתי כלל. להפך. אני לא יודעת מה הסיפור ואיפה וילנאי.

      מה שכתב כספית זה

      כשעתיים אחר-כך התברר שוילנאי נמצא בכלל בדרך לסין, ויהיה שגריר ישראל שם.

      אם אתה צודק, וזה מקביל ל"דבורית בדרך לקבלת הפרס", מה עניין השעתיים לפה?

      אהבתי

      • Enter your name... הגיב:

        למה לעלות למתקפה? ועוד על אחד מגדולי מעריצייך שכה התאכזבו כשהצבעתם לא הביאה לבחירת הקהל המיוחלת וכה ששו כשחבר השופטים החליט בתבונה. 'כולה' לא הבנת נכון טקסט, קורה. ה"שעתיים"? – זמן מה (שעתיים, במקרה זה) אחר התקפת האמוק המדוברת, התגלתה למשתתפי הישיבהלכספית עובדת היותו בדרך לסין. היה מסובך?

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        ברשותך, תרשה לי לחלוק על הפרשנות שלך בעדינות ובתקווה שזה לא ייראה בעיניך כמתקפה.

        אהבתי

      • יומטוב הגיב:

        לא ידעתי שכשאני מגיב מסלולרי איני מזוהה עם 'ניקי' הרגיל וזה יוצא כ'enter your name'. מענין.

        אהבתי

  8. יאסללללאם הגיב:

    הכותרת בשער 24 של ידיעות היא "יוסטון, סוף" ולא כפי שכתבת.
    בכתבה הפנימית – "כרוניקה של.. וכו'".

    אהבתי

  9. מרב הגיב:

    תודה על התיקון ואגב, באותה תוכנית (שאני מחבבת, אגב) הציעה מיכאלה ברקו (נדמה לי שככה קוראים לה) הצעות למתנות לחג האהבה שנעו מסלסלת מזון ביתי (החל מ-250 ש"ח) ועד 9,000 ויותר לתכשיטים! מחאה חברתית זה לגמרי אאוט, מסתבר.

    אהבתי

    • שוביניסט כפול הגיב:

      ברקו נראית כמו קריקטורה גרוטסקית של עצמה. מומלץ להזריק פחות סיליקון ולהמעיט ככל האפשר בניתוחים "קוסמטיים"

      אהבתי

  10. חייל זקן הגיב:

    ולפנינה גדאי, יוצאת אתיופיה הראשונה במל"ג.

    לאור הצלחתה למנוע במשך 40 שנה הקמת אוניברסיטת מחקר נוספת החליטה המל"ג להתרחב לתחומים נוספים. בקרוב חד הורית, הומו וחרדי

    אהבתי

  11. במושב הקורא הגיב:

    "חוק הזנות" מטפל בסימפטומים ולא בשורש – כמו למרוח משחה על דלקת עור שנובעת מזיהום פנימי – היא תפרוץ במקום אחר וביתר חומרה.
    מה גורם לבני אדם לנהוג כבהמות? מה המניע? מהי תרופת השורש? את זה צריך לחקור.
    האם יש בתקשורת מישהו המסוגל לכך? האם למישהו שם בכלל אכפת?

    אהבתי

    • רקמילה הגיב:

      צריך לגרום לכך שהלקוחות יפחדו להתפס. לערוך פשיטות פתע. לצלם, לפרסם את שמות העבריינים . מי שיביע מחאה יחשב לאינטרסנט.

      אהבתי

      • אמיר שיש שני לו הגיב:

        זה עבד נהדר בתחום עבירות המין, עד שהיום החשוד צריך להוכיח מעל לכל ספק סביר שהוא חף מפשע במקום ההיפך. אפילו אליבי מוצק כבר לא מספיק לזיכוי מאשמת אונס. כי אף אחד לא רוצה להיות בצד של האנסים.

        החוק המוצע יפגע בראש ובראשונה בזונות, אותן נשים שעליהן החוק אמור להגן. נבחן את השפעת החוק על הזונות במדרג יורד של מסכנות:

        בתחתית, המסכנות ביותר, הן אותן נשים שמאולצות לעסוק בזנות בניגוד לרצונן. החוק הזה לא ישפיע עליהן בכלל, שהרי אי אפשר להפליל לקוחות בלי לדעת איפה הזונות האלו מוחזקות ואם יודעים היכן הן, הרי שיש לשחרר אותן ולאסור את האנשים שמחזיקים בהן ולא להמתין וללכוד לקוחות.

        מעליהן במדרג המסכנות נמצאות אותן זונות שבחרו בזנות מאחר שלא מצאו דרך טובה יותר לממן את ההוצאות שלהן, לרוב סמים. ההשפעה על זונות אלו תהיה שלילית: אם חלק גדול מהלקוחות הפוטנציאליים יפחדו לגשת אליהן, ההכנסה שלהן תקטן בצורה משמעותית. ההוצאות שהביאו אותן לעסוק בזנות עדיין היהו שם. הרי סוחר הסמים לא יתן הנחה משמעותית למי שלא מסוגלת לעמוד במחירים שלו. אז מה תעשה אותה זונה? תמצא מקצוע מכניס אחר? לו היתה לה אפשרות כזו הרי שלא היתה פונה לזנות מלכתחילה. תיגמל (בהנחה הסבירה שההוצאה העיקרית שלה היא סמים)? לו הזנות כ"כ פוגעת בה והיא היתה יכולה להיגמל, היא כבר היתה עושה זאת.

        כלומר היא תאלץ למצוא דרך אחרת להשיג את הכסף, דרך שמבחינתה הזנות היתה עדיפה עליה. כלומר משהו גרוע יותר. מה? למשל לארוב לקשישות ליד כספומט. לפרוץ. לגנוב מחברים ומשפחה (אם יש מה). לנסות למצוא דרך לעסוק בזנות בכל זאת, נאמר ע"י שימוש בדירת מסתור תמורת תשלום לבעלים שלה. מה שלא תהיה התוצאה, הן הזונות והן החברה בכללה יפסידו.

        והגבוהות ביותר הסולם המסכנות הן אותו מיעוט קטן שעוסקות בזנות ללא שום אילוץ. אותן החוק החדש עלול לאלץ להפסיק, אבל עליהן אי אפשר לטעון שהן לא בחרו במקצוע.

        וכמובן שאין לשכוח שהחוק המוצע קובע למעשה שלנשים אין זכות על גופן, לא ברגע שהן בוחרות לעשות משהו שהפמיניסטיות לא מסכימות עימו.

        הזנות היא סמפטום. רוצות לצמצם את הזנות? טפלו בגורם. אותה זונה שמכורה לסמים? עזרו לה להגמל ולמצוא עבודה אח"כ ותהיה זונה אחת פחות.

        אהבתי

      • רקמילה הגיב:

        החקיקה היא צעד ראשון- הרתעת הלקוחות. כדי לצמצם את התופעה( נהיה ריאליים,) צריך תואם רודי ג'וליאני שיעמוד בראש הזרועות הנדרשים למלחמה בסרסורים ובסוחרי הסמים באמצעות כוחות מיוחדים של המשטרה והפעלת מודיעים. במקביל כוח עו"סים ופסיכולוגים שיפעל גם בקרב משפחות באוכלוסיה החלשה שמתנכרות לבנות שיורדות לזנות.כמובן שכל זה דורש הקצאת סכומי כסף לא מבוטלים שרק שיתוף פעולה ממשרד ראש הממשלה שנוהג לנכס לעצמו כל יזמה מבורכת של גופים אחרים, נראה אותו קושר את עצמו גם לנושא הזנות.

        אהבתי

      • רקמילה הגיב:

        באותו עניין מאמר המערכת
        http://www.haaretz.co.il/opinions/editorial-articles/1.1640961

        אהבתי

  12. captain beefheart הגיב:

    תזבירו לי וקשה איך זה עובד: עשיתי סקס עם בחורה והשארתי לי עשרים שקל (היא אוהבת לשתות קפה אחרי) – עבריין?

    אהבתי

  13. שועלן הגיב:

    גם לי הפרוצה של ידיעות צרמה בעין.
    ומה רצית שגולדן יגיד? שהוא מתנגד להתאגדות כי אז הוא לא יוכל להשתכר 60-80-100 אלף ש"ח בחודש בזמן שחבריו מפוטרים מטעמי "התייעלות"?
    חוק הזנות – עוד משהו שהשרים מאשרים בידיעה שייפול בכנסת (גם אם יעבור הצבעה ראשונה). התפלאתי שלא קישרת לפוסטורח שהעלית פה לפני זמן לא רב.

    אהבתי

    • תמי הגיב:

      למה, אתה רוצה לקרוא אותו שוב? 😯
      למה אתה חושב שהעלו את ההצעה כדי שהיא תיכשל? מי ירוויח מזה? זה לא רעיון פופולארי בכלל. תאמין לי. אני יודעת.
      אבל אתה יודע? גם מתן זכות הצבעה לנשים היה רעיון לא פופולארי בכלל בזמנו בארה"ב והיו כאלו (גברים ונשים כאחד, נשים כמובן הביעו את דעתן במועדוני הצדקה שלהן בכנסייה, בפני קהל נשי בלבד) שטענו בצדקנות שזה יפגע בנשים עצמן. נשים יתחילו להביע דעות, זה יפגע בשלום בית, נישואין יתפרקו, ובתקופה בה נשים לא היו מפרנסות את עצמן, ברור במי זה יפגע, לא?

      אהבתי

      • שועלן הגיב:

        לא, הספיקה לי פעם אחת, תודה.
        למה אני חושב? ככה. מספק אותך? על זה אמרו חכמינו ז"ל: נחיה ונראה.
        ותני לי רגע לתמצת את הלוגיקה של הטיעון האחרון שלך:
        X היה בעבר רעיון לא פופולרי, והיום ברור ש-X נכון – מכאן שגם Y שאינו פופולרי כיום, בעתיד יהיה לנו ברור שהוא נכון.
        כמובן שהכלל הזה תקף לכל Y שאינו פופולרי.

        אהבתי

      • תמי הגיב:

        אבל למה אתה מתעצבן? רק נתתי דוגמא לטענות צדקניות שאנשים מעלים כנגד רעיון שהם מתנגדים לו בגלל דברים אחרים לגמרי. היה שלום.

        אהבתי

      • שועלן הגיב:

        לא התעצבנתי, אבל מקריאה חוזרת של התגובה שלי אני מבין למה הבנת זאת כך.
        כנראה שהייתי צריך להוסיף איפשהו סמיילי-שהו.
        בכל מקרה, צדקנות יש פה רק בצד אחד.
        מתוך ויקי:

        Self-righteousness is a feeling of (usually) smug moral superiority derived from a sense that one's beliefs, actions, or affiliations are of greater virtue than those of the average person.

        8)

        אהבתי

      • תמי הגיב:

        יופי שאתה לא מתעצבן. התכוונתי כמובן להתחסדות, הפגנה מעושה של צדקנות. רבים מהמתנגדים להפללת הלקוח מתרצים זאת בדאגה לגורלן של הזונות אבל לא באמת אכפת להם מהזונות, הם רק רוצים לשמר את הסדר הקיים. אני לא אומרת שאתה כזה כי אין לי מושג, אבל רבים הם כאלה. יום טוב.

        אהבתי

  14. אורי הגיב:

    בתום קריאת הפוסט, פתאום הבנתי שיש קשר הדוק בין האיזכור המינימלי שקיבל מותה של ש.שפרה לבין מה שקרה בידיעות עם הידיעה על טחנת הקמח והוא- עורכי העיתונים פשוט לא קוראים. לא קוראים ספרים, לא קוראים כתבות, מקסימום הם מסתכלים בתמונות של מדורי הרכילות. 💡

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      אבל זה לא מתיישב עם השימבורסקאיזם.

      אהבתי

      • אורי הגיב:

        שימבורסקאיזם זה לא חוכמה, היא טרנד. שניים – שלושה משיריה המפורסמים הופיעו לא מעט במדיה החברתית. לא ממש צריך ללכת לספריה בשביל זה.

        אהבתי

      • שועלן הגיב:

        השימבורסקאיזם הגיע אתמול לארץ נהדרת.
        ברגע הפאנץ' נרשמה דממה בקהל. לא היה לו מושג במה מדובר. באותה מידה, הפאנץ' יכול היה להיות על ש. שפרה.

        אהבתי

      • שוביניסט כפול הגיב:

        והם גם כתבו שימברוסקה במקום שימבורסקה, כך שאני לא בטוח שגם הם יודעים משהו על המשוררת.
        החיקוי של זרחוביץ את גילה אלמגור היה מפיל מצחוק

        אהבתי

    • מהנדס לא בהייטק הגיב:

      עיקר עבודתה של ש. שפרה (שיפמן) היה מפעל התרגום משומרית לאכדית, האנתולוגיה "בימים הרחוקים ההם" עם פרופ' יעקב קליין. למרבה הצער, לא רבים מתעניינים בשירת המזרח הקדום ולמרות היותה מאד יחודית בעבודתה היא לא היתה מוכרת כמו שימבורסקה. חבל על דאבדין.

      אהבתי

  15. Y Y Y הגיב:

    מעניין אם המחאה תעזור במשהו, מעניין אם בחודש הבא TGI יראה ירידה בגולשים לY…

    אהבתי

  16. בקצה השני הגיב:

    היה איתי בתיכון בחור, ברדקיסט לא קטן, בשם ראם עמינח. לפני כחמישה חודשים מונה לתפקיד הכלכלי מס' 1 במערכת הבטחון, והיום מונתה רעייתו למנכ"ל בל"ל. איחוליי!

    אהבתי

  17. דוד אסף הגיב:

    על עקיבא נוביק אפשר לומר כנראה שההרגל (להעתיק מן הזולת) הופך לטבע.

    מזכיר לכם את עתיקות הירשלה מאוסטרופולה…

    גם שם העתיק נוביק בלי בושה. אבל להעתיק מעמית לעיתון? זה באמת משונה.

    בסוף הוא עוד יעתיק מעצמו ולא ישים לב.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s