פוסט אורח/ זכות אבות

מאת גיל רונן

רצח במשפחה

הדוגמה הבולטת לפמיניזציה של העיתונות היא התייחסותה המוטה למקרי אלימות במשפחה, התייחסות התואמת את תיאוריית הפטריארכיה. לפי תיאוריה זו, הדומיננטיות הגברית בעולמנו נובעת מכך שגברים שולטים בנשים ובילדים בכוח הזרוע ובאיומים. אם גבר רוצח אשה ו/או ילד/ים, יש לכך משמעות עמוקה בהרבה מאשר ל"סתם" רצח. לא מדובר באירוע פלילי, שמעצם הגדרתו הוא חריג המוקע על ידי החברה, אלא באקט של מלחמה. לפיכך ידיעות מעין אלה הן כותרת ראשית ואייטם פותח במהדורה, בניגוד לרובן המכריע של הרציחות הפליליות האחרות, שבדרך כלל זוכות לאזכור קצר, אם בכלל. במקום להיות יבש ועובדתי, הסיקור שייך לסוג האמוציונלי: הסצינה מתוארת כ"מחזה מחריד" והרצח הוא "מזעזע". מה שתראו זה כתמי הדם על הרצפה, את הגופה על האלונקה, ותיאור של בכי היתומים.

לעומת זאת, כאשר אשה רוצחת גבר או ילד, הסיקור נוטה להיות מינורי ואף אוהד. הדוגמה הבוטה ביותר לכך בשנים האחרונות היתה כתבתה של בילי מוסקונה-לרמן על רגינה קרוצ'קוב שהטביעה למוות את בנה בן הארבע, מיכאל, בעת שהתרחץ בגיגית. הכתבה מתחילה במילים "הלב שלי עם רגינה". כל קורא/ת אמור/ה לחוש קבס כבר ממשפט הפתיחה.

כאשר מזל אוחנה מיבנה שחטה את בעלה יחיאל עם סכין מטבח הכותרת ב-ynet נתלתה בגרסתו הבלתי-סבירה של סניגורה, כאילו הסכין "עפה מידיה", גרסה שנדחתה בהמשך בבית המשפט. כעבור שנה וחצי, כאשר בית המשפט שלח את אוחנה למאסר עולם כמו כל רוצח, ynet הבהיר שגזר הדין אינו מקובל עליו: "מדובר בגזר דין חריג בחומרתו לגבי עבירות של אלימות במשפחה" קבעה כותרת המשנה. והכוונה: העונש "חריג" כשאשה היא הרוצחת. בתי המשפט, מה לעשות, מושפעים מכותרות בעיתונות והנה, סעיף הרצח הומתק בעליון ועונשה של אוחנה הופחת לתשע שנים. כעת היא מן הסתם מסתובבת בינינו.
כשאני קורא ידיעות כאלה אני יודע שדמי מותר, וכמו שהסכין עפה בטעות וחדרה 13 ס"מ לתוך צווארו של יחיאל אוחנה, סכין אחרת יכולה לעוף בטעות לצוואר שלי משום שהרוצחת תדע שהיא צפויה לקבל יחס סלחני.

ועדת שניט, חלק א'

ועדת שניט מונתה ב-2005 בכדי לדון בביטול חזקת הגיל הרך האנכרוניסטית, המעניקה לנשים משמורת אוטומטית על ילדי גירושין מתחת לגיל שש  ובפועל גם על ילדים גדולים יותר. מסקנות הביניים שקראו לביטול החזקה פורסמו ב-2008, אך המסקנות הסופיות בוששו לבוא. על פי עדות אחד מחברי הוועדה בזמן זה הפעילו ארגוני הנשים "לחץ חסר תקדים בתולדות ועדות ממשלתיות על חברי ועדת שניט, במטרה להכניס סעיף שמבטיח את שליטת האם בילדים".

פעילי האבות הבינו כי אם לא יפעילו לחץ נגדי, הוועדה תשב גם 70 שנה. לכן הוסרו הכפפות בשנה וחצי האחרונה והתחילו משמרות מחאה ואזהרות כי האבות כי לא יהססו לפנות לבית המשפט ולדרוש את הגשת המסקנות. איש לא נקט פעולה אלימה ואם מישהו היה נוקט פעולה שכזו, הוא היה נעצר מיד, מן הסתם. אבל "אלימות" בעידן שלנו, היא מילה שמשמשת את ארגוני הנשים לתאר כל עמידה של גברים על הזכויות היסודיות שלהם ושל ילדיהם.

הלחץ עבד והוועדה שחררה נוסח סופי של המלצותיה, שהיו ידועות מכבר, לבטל את חזקת הגיל הרך לטובת מודל מעט יותר שוויוני. ארגוני הנשים יצאו לקרב. מדובר במאבק אנטי-שוויוני בעליל בו דורשים הארגונים הללו זכות-יתר משמעותית ביותר, בסתירה למסקנותיה של ועדת מומחים שמונתה במיוחד בכדי לבדוק את הנושא. להזכירכם: כבר יותר מ-30 שנה חוזרים באוזנינו על מנטרת השוויון. אבל הארגונים האלה כל כך יהירים כיום, שהם אפילו לא חשים צורך להצטדק בגין צביעותם.

כצפוי, הטילו הארגונים את גדודיהם התקשורתיים למערכה. בלונדון וקירשנבאום ראיינו את ד"ר רות הלפרין-קדרי ולגמרי שכחו להציב מולה מישהו שיציג את הצד הנגדי. ראיון דומה עם הלפרין-קדרי נערך בתוכנית המשפטית של משה נגבי בקול ישראל. ענת דולב ראיינה באמפתיה באותה תחנה את בילי מוסקונה-לרמן ואילו בן כספית ראיין בעושים סדר של ערוץ 2 והחינוכית את עו"ד ענבר שנהב, שהתנגדה למסקנות ועדת שניט, שוב – ללא מרואיין מאזן כלשהו.
אייטמים מאוזנים יותר שודרו בגל"צ, בערוץ 10 ובערוץ 1.

ועדת שניט, חלק ב'

זמן קצר לאחר שהשר יעקב נאמן אימץ את המלצות ועדת שניט, הארגונים גייסו מילואים ועברו משלב הבלימה לשלב ההבקעה. אז פנתה אל פעילי האבות כתבת סופשבוע של מעריב, ליאת שלזינגר, עם סדרת שאלות ממנה היה ברור שהיא מתכננת כתבה שתציג אותנו באור נלעג ושלילי. ואכן, הכתבה ניסתה לצייר את הפעילים כחבורה אלימה ומרושעת ולבטל את הלגיטימיות של ועדת שניט, בטענה שכביכול הושפעה על ידי איומי האבות.

צפי סער המשיכה וחיזקה את המסר של שלזינגר בהארץ. "חברי הוועדה בוודאי פעלו מתוך כוונות טובות ובצורה מקצועית ושקולה מבחינתם", כתבה, "אבל גם הם בני אדם ולא יכלו שלא להיות מושפעים מהלחצים המאיימים והברוטליים שהופעלו עליהם. האם ייתכן שגורלם של מאות אלפי ילדים במדינת ישראל יוכרע בנסיבות כאלה?"

ח"כיות פמיניסטיות-מיליטנטיות העלו טענות דומות כמה ימים קודם לכן בדיון שנערך בכנסת. הדיווח על הדיון ב-ynet היה די מאוזן, אבל מישהו לא התאפק והכניס תמונה משונה של ח"כ יוליה שמאלוב-ברקוביץ'. התמונה הזו הוכנסה גם בעבר לכתבה שתקפה את הח"כית על רקע תמיכתה בזכויות ילדים ואבות.

מילה לא נכתבה במעריב על הטענות בדבר לחצים בלתי-לגיטימיים שהפעילו ארגוני נשים על ועדת שניט, או על הסחבת בדיוניה. אבל החלק הרע ביותר בכתבה היה האיור המאוס, שהציג נשות-בית קטנות וחסודות וגברים רעים, חסונים ולבנבנים, שגונבים מהן את ילדיהן (שהם במקרה גם ילדיהם). אני מנסה לדמיין עיתון ישראלי מיינסטרימי שמזמין איור דומה לגבי כל מאבק אחר בין קבוצות באוכלוסייה ולא מצליח. מישהו היה מעז לצייר כך ערבים, למשל? או אפילו גברים ערבים, בכתבה על יחסי גברים ונשים במגזר הערבי?

איור דומה, של אב מרושע הגונב את כספיהם של אשתו ובנו האומללים, הופיע בהארץ לפני שלוש שנים בעוד כתבה מוטה-להפליא. לאחר הודעתו של השר נאמן הרהיב מישהו ב-ynet עוז ופירסם מאמר דעה של עו"ד יעל גיל, המהלל את מסקנות ועדת שניט. רוב התגובות למאמר היו אוהדות מאוד. זה לא מפתיע: סקר שערכה מינה צמח אחרי מונתה ועדת שניט הראה כי רוב מוחלט של הציבור – כולל נשים! – מצדד ברעיון המשמורת המשותפת.

בהמשך התפרסם מאמר נגדי של עו"ד צבי טריגר. גם כאן, רוב התגובות היו בעד ביטול חזקת הגיל הרך אבל נגד עמדת הכותב. כנראה שמישהו לא יכול היה להתמודד עם התוצאה הזו והטוקבקים הפסיקו להתרבות. ידוע לי בוודאות על פעילי אבות שכתבו טוקבקים רבים שלא התפרסמו.

כשהייתי ילד, בשנות ה-70, טענו הפמיניסטיות (בצדק) שהגברים חשים מאוימים מיכולתן של נשים להצליח גם בתחומים שנחשבו גבריים. האם ייתכן שכיום, האמת הפשוטה – שילדים אוהבים גם את אבא וזקוקים לו מאוד – מאיימת דווקא על הצד השני?

גיל רונן

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה פוסט אורח, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

76 תגובות על פוסט אורח/ זכות אבות

  1. ורה הגיב:

    לדעתי הרבה מקוראיך (החילוניים, ואף הדתיים) היו חשים מאוד מרומים לו ידעו שמבחינתך ביטול חזקת הגיל הרך היא רק הרע במיעוטו, ושהמודל הנכון בעיניך להתמודד עם גירושין הוא הפרדת אחים מאחיותיהם כדי שאלה ילמדו תורה ואלו מלאכות בית… מעטים האנשים שאוחזים בעמדות כאלה בעידן שלנו. זכותך להחזיק בדעתך, כמובן, אבל היושר מחייב להצהיר עליה בגלוי ולא להסתתר מאחורי הצהרות יפות כגון: "כשהייתי ילד, בשנות ה-70, טענו הפמיניסטיות (בצדק) שהגברים חשים מאוימים מיכולתן של נשים להצליח גם בתחומים שנחשבו גבריים. האם ייתכן שכיום, האמת הפשוטה – שילדים אוהבים גם את אבא וזקוקים לו מאוד – מאיימת דווקא על הצד השני?"

    אהבתי

  2. גיל רונן הגיב:

    ורה, אכן הנושא של חזקת הגיל הרך אינו פשוט עבורי אבל תימצתתי את עמדתי באחרונה במאמר קצר ב"בשבע".

    בכל מקרה ארגוני הנשים נוהגים בצביעות כאשר הם דורשים גם "שוויון" וגם אי-ביטול החזקה.

    אהבתי

  3. ורה הגיב:

    שלום גיל,

    אני תומכת לחלוטין במסקנות ועדת שניט ובביטול חזקת הגיל הרך. אלא שאני תומכת בביטול מתוך תפיסת עולם של שיוויון מגדרי, שאומרת שלשני המינים יש זכות וחובה שווה להורות, כשם שלשני המינים יש זכות וחובה שווה לפיתוח אישי, לעבודה מספקת ולהזדמנויות להתקדם. האחד לא יכול לבוא בלי השני – אי אפשר לטעון ברצינות למען זכותן של נשים להחזיק בקריירה מספקת ובו זמנית להניח מראש שהן ישאו בעול המלא של גידול ילדים, במסגרת הנישואין ומחוצה להם.

    אתה, לעומת זאת, תומך בביטול מתוך אג'נדה של מלחמה ב"פמניזציה". כל מי שקרא ולו אחד מפרסומיך במשך השנים יודע שתפיסת העולם שלך היא אנטי-שיוויונית בכל קנה מידה. אתה מטיף נגד השתנותו של מוסד המשפחה המסורתי שבו האב מפרנס והאם מגדלת ילדים. אתה נגד הרעיון של קריירה כמימוש עצמי לנשים, מתוך תפיסה שמהותנו שונה ורובנו המכריע נממש את עצמנו בצורה מיטבית בתוך הבית. אתה טוען שנשים ניחנו מטבען בתכונות שמיעדות אותן לגידול ילדים – רכות, עדינות, רגשנות על פני רציונאליות – ואותן התכונות מונעות מהן להצליח בתפקידים גבריים (כפי שטענת במאמר אודות מקרה השוטרת שחשוד שהובילה למעצר הצליח לפרק אותה מנישקה). פעם אחר פעם טענת שהפוליטיקה, הצבא, המשטרה וכל עמדת השפעה מיועדת לגברים, ולמעט נשים מעטות ומיוחדות שיצלחו בעולם הזה בכל זאת, מקומן של נשים הוא בבית בגידול ילדים.

    זה הופך את הטיעון שלך ללא הגון אינטלקטואלית, בדיוק כמו טיעונן של "לוחמות לשיוויון" רבות כנגד ביטול החזקה: אתה לא נאבק למען שיוויון, אתה נאבק למען זכויות גברים, בדיוק כשם שהן נאבקות למען נשים ולא למען שיוויון בין המינים. אם אתה חושב שמקומן של הנשים בבית עם הילדים, אין לך מקום לצאת ולהיאבק למען זכותם של אבות למשמורת משותפת. ואם אתה בכנות מאמין שאב הוא הורה שווה לכל דבר לאם, כדאי שתחשוב מה נובע מזה לכדי שאר מכלול הדיעות שהצגת במשך השנים לגבי תפקידי המינים.

    אהבתי

  4. גיל רונן הגיב:

    השינוי יהפוך את המשמורת לזירת עימות מתמשכת, כאשר מה שמוביל את הסכסוך הוא נושא האשמה, שאינו רלוונטי.

    מה שאתה טוען (על סמך ידע אישי? מחקר?) זה שכיום משפטי גירושין הם עניין רגוע שבו לא עולות האשמות מהסוג שכרגע פירטת…

    אותם המאבקים בדיוק מתנהלים היום. הרי גם היום גבר יכול לקבל משמורת על ילדיו, וממילא המשמעות של המילה משמורת לא ממש ברורה. אם הילדים ישנים אצל האב בימי שני ורביעי, ושבת כן שבת לא (סידור נפוץ למדי), אזי מדובר על חלוקת ימים שבה הילדים אצל האב ב-3 מתוך 7 ימים בממוצע, ואצל האמא 4 מתוך 7. מה כבר ההבדל בין ההורות של האב לזו של האם?

    המילה "משמורן" היא בעיקר תירוץ לכך שהכסף זורם מהאב לאם, והיא נותנת לגיטימציה להחלטות של האמא שנעשות בלי לשאול את רצון האב, ולכל מיני התנהגויות כוחניות אחרות.

    גם כיום מנסה כל צד להכפיש את השני במסגרת מאבקים על מספר הימים בהם ישהו הילדים אצלו ואצל השני, ובניסיון להשיג יתרון במאבק על רכוש ומזונות.

    כך שמה שאתה אומר לא מחזיק מים — אפילו לא מעט המים שמספיקים לצמח מדברי.

    אפשר "להפחית סכסוכים" בכך שיורים לאבא כדור בעורף. אולי זו השיטה הטובה ביותר. אבל בכל מצב אחר, יהיו סכסוכים. אפשר להפחית סכסוכים בכך שמשאירים את הילדים אצל האמא אוטומטית, ואפשר גם להפחית אותם בכך שמחלקים את זמן ההורות חצי-חצי אוטומטית.

    אגב, יש עוד דרך להפחית את הסכסוכים וההתדיינות: אפשר להחליט שכל הרכוש נשאר אצל הגבר. גם על זה אפשר לומר שזה לקוח מהיהדות, כמו חזקת הגיל הרך. הולך?

    אהבתי

  5. אלעד הגיב:

    אהמ אהמ…

    אהבתי

  6. מאמר מדהים הגיב:

    כל הכבוד על המאמר הזה, יש כאן פירוט היסטורי אותנטי ומדוייק של כל האירועים לאחור,
    ואיך הכל נעשה בערמומיות ובאופן חד-צדדי נגד הגברים – כל מילה כאן חקוקה בסלע
    נכון להיום, הכל מוטה לטובת הנשים, והתקשורת/עיתונות מצדדות בהן בלבד
    יש לקוות, שיום יבוא, ויהיה שיוויון אמיתי בין גברים ונשים
    ויבוטלו לאלתר:
    1. חזקת הגיל הרך- שעוקרת ילדים מהאבות אוטומטית, היישר ליידי האימהות
    2. תקנה 2.5 של עדנה ארבל- שמגינה על נשים פושעות

    אהבתי

  7. חייל זקן הגיב:

    חיזוק לטענת הנזק שנגרם עקב הפמיניזציה בעיתונות ניתן למצוא בטור שכתבה היום יעל פז מלמד תחת הכותרת "השבעה בלי אמא"
    בטורה מתארת העיתונאית הפמיניסטית טקס השבעה של טירוני נח"ל בכותל שבו היתה הפרדה בין גברים לנשים ומשתמשת בכך כטיעון להפסקת טקסי ההשבעה בכותל. דא עקא שהעיתונאית המהוללת לא נכחה בטקס. בשנה שעברה השתתפתי בטקס השבעה של טירוני הנח"ל ללא שום הפרדה. הטוקבקיסט איל נכח בטקס המדובר וזו עדותו:

    בנוגע לטקסי ההשבעה, הם נערכים מחוץ לרחבת התפילה והקהל בהם, מורכב מגברים ונשים, העומדים יחד בערבוביה.
    במקרה הדרכתי קבוצה והגעתי איתה אל הכותל ביום המדובר, כך שאני יכול להעיד, שגם בטקס הספציפי הזה, הקהל עמד, גברים ונשים יחד, בלא כל הפרדה.

    אהבתי

    • . הגיב:

      הטוקבקיסט איל לא יכול לדעת מתוך המאמר מתי נערך הטקס המדובר (יש מספר טקסים כאלה בכל שנה) ולכן קביעתו כי היה נוכח בו בעייתית. לעצם העניין, נוכחתי בשני טקסים כאלה בשש השנים האחרונות ושניהם התרחשו ברחבה החיצונית ללא הפרדה בין המינים.

      אהבתי

      • חייל זקן הגיב:

        ההשקפה של כותבת המאמר מגולמת במשפט הבא:

        אחרי שהתברברו לא מעט בדרכם אל קיר האבנים הזה, שכדבריהם "מרגש בעיקר אנשים דתיים".

        כדרכן של כותבות פמיניסטיות מותר להמציא סיפורים ובלבד שישרתו את הג'יהאד שלהן.

        אהבתי

        • רוני הגיב:

          זקן, אנחנו לא אשמות שאמא שלך לא אהבה אותך (או אולי אתה מוציא את מררתך בתגובה לחוק הפללת צרכני זנות שעבר בקריאה טרומית? תנחומיי). אנחנו, הפמיניסטיות, נמשיך לכתוב מאמרים בעיתונות, ואתה תמשיך להיות מיזוגן בודד ומריר.

          אהבתי

          • חייל זקן הגיב:

            זקן – חייל זקן
            אמא שלי – עורכת בכירה בפראבדה
            חוק הזונות – מים גנובים ימתקו

            אהבתי

          • נתם הגיב:

            מה יש? לא יכולה להגיב עניינית? כן, מותר לך לכתוב מאמרים לעיתון. אבל לא, עדיף שלא תכתבי שם שטויות (ובטח שלא שקרים גמורים. בהשבעות בכותל אין הפרדה. חד וחלק.)

            אהבתי

  8. ג'ק הגיב:

    מאמר מצויין, גיל. המון חומר למחשבה והמון מידע שמוסתר באופן שיטתי מהציבור.

    מה שהכי מקומם ומעצבן שכל אישה שרוצחת באכזריות סאדיסטית מוצגת בתקשורת כ"קורבן" ו"מסכנה" והרבה פמיניסטיות מגיבות ב"כל הכבוד לה!".
    כשאני הייתי תינוק בן חצי שנה וגרנו בכרמיאל, בת השכנים, נערה בת 14, ניסתה לשבור לי את היד. למזלי אימא שלי תפסה אותה בזמן. לאחר 10 שנים אותה אחת שחטה באכזריות נוראית את אבא שלה עם סכין מטבח ענקית. היא טענה שאבא שלה אנס אותה וכמובן שבתקשורת הציגו אותה כ"נאנסת", "קורבן התעללות מינית" וכו'.

    אהבתי

  9. יעלה הגיב:

    הכותב לא התייחס במילה אחת להסדרי הגירושין על פי ההלכה, שמפלים נשים. כל ארגוני הנשים יסכימו לשנות את חזקת הגיל הרך אם זה יהיה חלק משינוי כולל ושיוויוני באמת של הסדרי הנישואין והגירושין בישראל

    אהבתי

    • גיל רונן הגיב:

      יעלה: חזקת הגיל הרך עצמה לקוחה מההלכה. והיא מפלה נשים — לטובה. כך גם חיובו הבלעדי של האב במזונות הילדים, חיוב הבעל במזונות אשה שאינה עובדת, והכתובה. האם ייתכן שאתן בכלל אלה שמאוהבות בהלכה היהודית, ולא אנחנו?

      אהבתי

      • יעלה הגיב:

        גיל, זה בדיוק מה שאמרתי- אם לבטל, אז לבטל הכל. בצורה שיוויונית. שגבר לא יוכל להתנות מתן גט בשום דבר, כולל חזקת ילד, מזונות, דירה ועוד. למה אתה לא מתייחס לזה? למה אתה לא קורא לתיקון המצב המעוות הזה? כל עוד הדרישה שלכם (המוצדקת ברובה) לא מתייחסת לאספקט הזה ארגוני הנשים ימשיכו להתנגד.

        אהבתי

        • גיל רונן הגיב:

          יעלה, בשמחה הייתי מוותר על כל השיטה הקיימת ועובר לשיטה שוויונית לחלוטין. הנשים הן אלה שלא יסכימו לזה.

          אבל גם במצב הנוכחי, הכללים של הדין העברי פועלים לטובת הנשים יותר מכפי שהם פועלים לטובת הגברים.

          אגב, יש גם סרבניות גט, לא רק סרבני גט.

          אהבתי

        • מושון הגיב:

          כולן מדברות על סחיטות ועל אפלייה בבית הדין.
          אז בואו אני אספר מה קורה לי.
          אישתי התנתה שאני אראה את ילדתי בכך שאשלם לה סכום נכבד של כסף (50000) שלא קשור למזונות, לא עזרו בתי דין, משטרה ורווחה ראיתי את ביתי לראשונה מאז שנולדה רק בגיל 7 חודשים.
          כיום לאחר 5 ימים (עזבה מרצונה) של נישואין ו6 שנים של הליכים בבית הדין אישיתי היקרה עדיין לא מוכנה לתת לי גט אלא בכפוך ל430000 ש"ח.

          אהבתי

          • שועלן הגיב:

            חצי מיליון שקל ל-5 ימים?
            לא רוצה להגיד לך עם מה התחתנת, אבל אל תתפלא אם בקרוב תשמע סירנות מתקרבות.

            אהבתי

            • אורן הגיב:

              שועלן, העניין הוא הילדה. העובדה, שסיפר את המקרה בפוסט העוסק בחזקת הגיל הרך, רק מחזקת את טענת ארגוני הנשים.

              אהבתי

              • שועלן הגיב:

                כל מקצוע והסיכונים שלו.
                כן, באמת מה הקשר של המקרה שלו לחזקת הגיל הרך 😯

                אהבתי

                • רקמילה הגיב:

                  איש לא חשב שמן הראוי היה לשמע גם את הצד השני של המטבע – כמו של גב' רונן, או גב' מושון/דוד/משה? יתכן שיש להן סיפורים מסמרי שיער פי כמה מאלה שהועלו כאן בפוסט.לשם כך קיימים בתי משפט לענייני משפחה שתפקידם להאזין ולשפוט ע"פ טענות 2 הצדדים. הדיון פה מוטה לצד הגברים בדרך בוטה ולא מכובדת.

                  אהבתי

                  • שועלן הגיב:

                    כל המטרה של הפוסט הזה היא לשמוע לשם שינוי את הצד השני.
                    הוא לא עוסק בסיפור ספציפי זה או אחר.

                    אהבתי

                    • רקמילה הגיב:

                      צ'מע סיפור-

                      אישתי התנתה שאני אראה את ילדתי בכך שאשלם לה סכום נכבד של כסף (50000) שלא קשור למזונות, לא עזרו בתי דין, משטרה ורווחה ראיתי את ביתי לראשונה מאז שנולדה רק בגיל 7 חודשים.
                      כיום לאחר 5 ימים (עזבה מרצונה) של נישואין ו6 שנים של הליכים בבית הדין אישיתי היקרה עדיין לא מוכנה לתת לי גט אלא בכפוך ל430000 ש"ח.

                      אהבתי

                    • שועלן הגיב:

                      אין מקום להדביק פה את כל הסיפורים ההפוכים שפורסמו בהם

                      איש לא חשב שמן הראוי היה לשמע גם את הצד השני של המטבע

                      כשבנאדם כותב פה סיפור ללא שמו האמיתי/המלא, זה לא למטרת משפט שדה, זה למטרת העברת המסר.

                      אהבתי

                  • רקמילה הגיב:

                    אתה, זה שהזדרז לסמן לי דיסלייק- אני מרחמת על הילדים שלך.

                    אהבתי

  10. יריב הגיב:

    מדור שלם של דנה ספקטור ב 7 ימים (לפני 3 שבועות), שתמך בארגוני הגברים ובהתנגדות לחזקת הגיל הרך + התגדות להסדרי המזונות המקובלים – איכשהו לא צויין כאן (7 ימים זה לא איזה מוסף זניח). ספקטור הצליחה לכתוב 400 שגיאות/טעויות/אי דיוקים וחוסר הבנה בסיסית בנושא, עד שהגעתי למסקנה שעדיף לתקשורת לעסוק בגרעין האיראני ולא בעניינים עמוקים קצת יותר.

    אהבתי

  11. אבישי הגיב:

    דבורית, אני מתפעל כל פעם מחדש מהיכולת שלך לשים ז על מה שהחבר'ה בברנז'ה חושבים ולפרסם פה את מי שבא לך אי כמה ומתי שבא לך.

    אהבתי

  12. הלל הגיב:

    פוסט יפה, רהוט ושקול. השיח הציבורי בארץ צריך "קולות אחרים" כאלה כמו צמח עייף במדבר שממה הזקוק למעט מים.

    אני רק מתפלא שהשעה כבר 10:00 בבוקר ודבורית טרם הוצאה להורג בכיכר העיר על כך שנתנה במה לאפיקורס גיל רונן שר"י.

    אהבתי

    • שועלן הגיב:

      פמיניסטיות, הן קמות מאוחר.

      אהבתי

    • רקמילה הגיב:

      מעניין הקישור הפבלובי בין ימניות/דתיות והזדהות עם כותב הפוסט.

      אהבתי

    • אורן פמינסט לילי הגיב:

      הלל כשל במטאפורה, צמח במדבר זקוק למעט מים מטבעו. בכל זאת אסקול ברשותך. רונן מציג את הפמיניסטיות בצורה מפלצתית, ומתלונן שאינן פמינסטיות. הבעיה של ארגוני נשים אינה עם גברים המעוניינים בשיתוף מלא. הבעיה היא עם המתעמתים והמאשימים. השינוי יהפוך את המשמורת לזירת עימות מתמשכת, כאשר מה שמוביל את הסכסוך הוא נושא האשמה, שאינו רלוונטי. מה יועיל לילדים הורים שנאבקים על בגידות, טענות להתעללות ואחריות לפרידה באמצעות המשמורת.

      אהבתי

  13. תמי הגיב:

    חשוב לציין גם שבמצב בו נשים בעמדת נחיתות משמעותית כאשר הן צריכות לקבל גט מבעלן דרך הרבנות, ומוחזקות למעשה כבנות ערובה, האפשרות שיהיה עליהן אמצעי לחץ נוסף דרך הילדים אולי רק מגביר אי שיוויון שכבר קיים. אם מדובר באשה שמרוויחה הרבה פחות מבעלה (כי היא ויתרה על קידום אישי לטובת גידול הילדים), ומופעל עליה לחץ להפחית את תביעת המזונות ו/או לוותר על דמי כתובה תמורת גט, ובנוסף היא תחת איום של הליך משפט על הילדים שיעלה הרבה כסף שאין לה, אולי כל הנסיבות האלה, בעצם, מצדיקות במצב הקיים כיום ורק בו את המשך קיום חזקת גיל הרך.
    עוד יש לציין שחזקת גיל הרך אינה מונעת מבית המשפט לקבוע שהילדים יהיו דווקא אצל האב לפי המקרה. החזקה היא שהילדים אצל האם, אלא אם כן נסיבות המקרה מצביעות על כך שהילדים צריכים להיות אצל האב. אני מכירה מקרה בו האם החליטה לעזוב לחו"ל עם בן זוג חדש זמן קצר באופן מפתיע לאחר הגירושים, ובית המשפט החליט שהילד (כבן שלוש) ישאר עם האב.

    אהבתי

    • גיל רונן הגיב:

      רק גברים יכולים להחזיר נשים כבנות ערובה? האם אשה לא יכולה להחזיק גבר כבן ערובה? יש לך מושג כמה פעמים מדי שנה נאמר המשפט "אם אתה רוצה לראות את הילדים שלך אז…"?

      אהבתי

      • חני הגיב:

        לא, גיל. נשים לא יכולות להחזיק בבני זוגם כבני ערובה. על פי היהדות, אשה לא יכולה להכריח את בעלה להתגרש, בעוד הבעל כן, ולנשים אסור להתחתן/ללכת עם בני זוג חדשים לפני קבלת הגט, ואילו גברים כן……. ולאלה שלא ממש מזיז להם מה אומרת היהדות- במדינה שלנו נישואים הם על פי חופה יהודית וכנל הגט, כך שזה נוגע לכולם.  

        אהבתי

  14. דבורית את רצינית? גיל רונן? אי אפשר היה להסתפק נגיד בגיא רווה? מה הדבר הבא פוסטורח של איתמר בן גביר?

    אהבתי

  15. נורית הגיב:

    פמיניזציה של העתונות, אהבתי. חבל רק שזה לא נכון. כמה עורכות עתונים, מנהלות רשתות שידור/טלויזיה יש בארץ? מי קובע את סדר היום של התקשורת, נשים? הצחקתם אותי. אבל טוב לצחוק בבוקר.

    גיל רונן שוטח את טענותיו כלפי הפמיניסטיות בפרט והמין הנשי בכלל תחת כל עץ רענן ועושה זאת לא מעט שנים. אני לא מפקפקת בזכותו של כל אדם להביע את דעתו אבל כשזה מגיע להסתה ושיסוי כמו למשל כאן

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3480077,00.html

    זה נכתב על ידי איש רדוף שנאה חולנית, ואני משערת שניתנת לו במה כי הוא קוריוז בעיני כלי התקשורת.

    אהבתי

    • דוד הגיב:

      כל הכבוד על התגובה הרהוטה והענינית! אם זה היה תלוי בך היית מן הסתם שולחת את הבחור לבית חולים לחולי רוח כמו שנהגו בברית המועצות הקומוניסטית עם מתנגדי המשטר

      אהבתי

      • נורית הגיב:

        אני לא רמזתי שהאיש חולה רוח, גם לא איימתי שצריך לסתום לו את הפה. אבל אולי אתה יודע משהו שאני לא יודעת.

        אהבתי

        • דוד הגיב:

          בואי נזכיר מה כתבת לחלשי הזכרון בינינו…
          "אני לא מפקפקת בלה בלה בלה… אבל" כשזה מגיע להסתה ושיסוי…"

          עכשיו לקצת עברית: משפט שבנוי בצורה של פסוקית, תנאי , פסוקית, נקראת "משפט תנאי בטל" שמשמעו במקרה שלך- "אני לא מפקפקת בזכותו של גיל בלה בלה בלה, אבל בגלל שהוא כזה וכזה וכזה אז אני כן מפקפקת". או, להמחשה בלבד, כמו שאחמדיניג'אד אוהב להגיד: "אנחנו לא בונים פצצה גרעינית, אבל… זכותנו כן לבנות"

          עוד קצת עברית: כתבת: "אבל כשזה מגיע להסתה ושיסוי"… (אנחנו נסתום לו את הפה)
          ויקיפדיה מגדיר הסתה כהאי לישנא: "הסתה היא נסיון לשכנע אדם או קבוצת בני אדם לבצע מעשה שלילי, בדרך כלל פשע. במקרים רבים מבדילים בין שידול המתייחס לשכנוע אדם בודד, להסתה המתייחס לשכנוע ציבור של אנשים".
          אנא במטותא גלי לי היכן גיל משדל מאן דהוא לבצע מעשה שלילי במאמר שהבאת

          ועוד קצת עברית: לטעון על אדם שהוא שטוף שנאה חולנית זה לטעון שבענין האמור אין להתייחס ברצינות לדבריו (כפי שאת בעצמך כותבת בהמשך) שכן הוא בחזקת לא כשיר בנושא האמור. אז טענתך שלאחר מכן שלא טענת שהוא חולה לא ממש ברורה…
          ***

          אהבתי

    • דרור הגיב:

      יש לא מעט עורכות בכירות בעיתונות

      אהבתי

    • גיל רונן הגיב:

      אמממ… על יעל גולן שמעת?

      אהבתי

      • נורית הגיב:

        לא, לא שמעתי על יעל גולן אז חפשתי מה כתוב עליה:

        גולן, סגניתו של העורך הראשי של האתר יון פדר, עוזבת את האתר אחרי תשע שנים. פדר: "חלק ניכר מהצלחת האתר נזקף לזכותה של יעל".

        יופי! סגנית עורך ראשי. טייטל מרשים אבל עדיין לא עורכת ראשית. אז אני שוב שואלת מי העורכים הראשיים בעתונות/ברדיו ובטלויזיה כבר כבר ספרנו?

        אהבתי

  16. רקמילה הגיב:

    מה התגובה שלך ל –

    זמן קצר לאחר שהשר יעקב נאמן אימץ את המלצות ועדת שניט, הארגונים גייסו מילואים ועברו משלב הבלימה לשלב ההבקעה. אז פנתה אל פעילי האבות כתבת סופשבוע של מעריב, ליאת שלזינגר, עם סדרת שאלות ממנה היה ברור שהיא מתכננת כתבה שתציג אותנו באור נלעג ושלילי. ואכן, הכתבה ניסתה לצייר את הפעילים כחבורה אלימה ומרושעת ולבטל את הלגיטימיות של ועדת שניט, בטענה שכביכול הושפעה על ידי איומי האבות

    לאיומים והטרור שעברו גלית סנה וד"ר דפנה הקר?

    אהבתי

    • גיל רונן הגיב:

      אם היו איומים, שייפנו למשטרה. זה שאנשים שאתה מסייע לקחת מהם את הילדים שלהם באמצעות מחקרי-דמה כותבים עליך דברים לא מחמיאים, ואז מישהו יכול לראות את זה בחיפוש גוגל, לא נחשב בעיני טרור.

      אהבתי

      • רקמילה הגיב:

        הם הגיעו עד לבתיהם הפרטיים.וגם זה-

        סנה-לוריה היא לא היחידה. חברים אחרים בוועדה אשר נתפסו כ"עוינים" סומנו: חבר ועדה אחד הושמץ ללא הרף, היה נתון במעקבים והטרדות וזכה לכינוי "ד"ר מנגלה". מתחת למשרדו של עו"ד שמואל מורן חולקו עלונים המכריזים עליו כעל "אויב הגברים". בפורומים ואתרים שונים יצאה קריאה להחרמה של המכון שבו עובדת הפסיכולוגית תרצה יואלס, כמו גם להדחתה מהוועדה של החוקרת דפנה הקר.

        במקביל, התנהלו הפגנות מחוץ לישיבות, גם מתחת לביתו של יושב הראש, פרופסור דן שניט (שבהזדמנות אחרת קיבל משלוח פרחים). אחד מחברי הוועדה מספר, כי בבואו של אחד הפעילים לנאום בפני הוועדה הוא הזהיר: "אני יכול לברר פרטים על כל אחד ואחד מכם".

        אהבתי

        • גיל רונן הגיב:

          חברת הוועדה שכונתה באתר מסויים "מנגלה" לא "נרדפה" בגלל זה שהיא יושבת בוועדה אלא בגלל זה שהיא היתה בעלת תפקיד בכיר ביותר במערך הרווחה ונפתפסה כדמות מפתח במדיניות האכזרית של מערך הרווחה כלפי אבות מתגרשים.

          יש פלג מסויים בתוך האבות הגרושים נפגעי הרווחה שעבורם, התעללות העו"סיות היא המשך ישיר להתעללות ארוכת השנים של עו"סיות במשפחות מזרחיות חלשות. אלה בדרך כלל גם מי שמשתמשים במונחים מעולם הנאציזם.

          תחקיר רציני היה בודק למה חולקו מתחת למשרדו של עו"ד שמואל מורן עלונים המכריזים עליו כעל "אויב הגברים". האם עשה משהו או אמר משהו שהיה בו משום הכללה נפשעת כלפי אבות, למשל? האם סגר דילים פוליטיים על גבם של הילדים שזקוקים לאבא שלהם כמו לאמא שלהם? מה בכלל קרה בתוך הוועדה? התחקיר בכלל לא התייחס לזה.

          לגיטימי לחלוטין לקרוא בפורומים להחרמה של המכון שבו עובדת הפסיכולוגית תרצה יואלס. הפמיניסטיות הקיצוניות הרי מכריזות על חרם חדש כל יומיים.

          לגיטימי ואף ראוי לקרוא להדחתה מהוועדה של "החוקרת" דפנה הקר. אשה שכתבה מאמר שיוצא נגד מוסד הנישואין לא צריכה לשבת בוועדה ממלכתית שמחליטה על הדרך הראויה לפרק את מוסד הנישואין.

          אכן התנהלו הפגנות מחוץ לישיבות, והיתה גם הפגנה אחת מתחת לביתו של יושב הראש, פרופסור דן שניט. אני השתתפתי בה. אני חושב שמי שעומד בראש ועדה שיושבת 6.5 שנים ולא נותנת החלטה ראוי להפגנות מתחת לבית.

          אהבתי

          • רקמילה הגיב:

            האם אתה מודע לעובדה שדברי ההסבר האלה לא מוציאים אותך תמים כפי שהיית רוצה שנחשוב?

            אהבתי

            • גיל רונן הגיב:

              לא הבנתי מה את שואלת.

              ואני לא מבין למה יש כבר קרוב ל-40 תגובות ואנשים שואלים כל מיני שאלות מתגרות אבל אף אחד לא מוצא לנכון להתייחס לכך שבעתונות שלנו מותר להביע אמפתיה לרוצחות ילדים.

              אהבתי

              • רקמילה הגיב:

                אתה מקלקל לעצמך.

                אהבתי

              • רקמילה הגיב:

                בניגוד לך, גיל, לי אין מעורבות אישית בנושא, ולכן אני יכולה לשפוט בעיניים אובייקטיביות. מה שנראה לי, לכאורה, זה קבוצת אבות שמתוך גירושין פרובלמטיים (שאחרת לא היו מגיעים למצב של אי שת"פ מצד נשותיהן לשעבר) אינם מתראים עם ילדיהם כפי שהיו רוצים (שאלה: האם בתקופת הנישואין ביליתם שעות רבות עם ילדיכם, או שלפתע התעוררתם?). והתנהגותם בריונית, וכצופה מהצד ההתרשמות היא שההחלטה לא להפקיד ילדים בידי אבות כאלה נראית מוצדקת על פניה.

                אהבתי

                • גיל רונן הגיב:

                  רקמילה, אני לא מת על ההתנשאות שלך, ואת היומרה להטיף לי, ואני לא אוהב את הנחת היסוד שלך שאם מדובר באבות גרושים אז סימן שאנחנו לא בסדר. ואם את חושבת שלא צריך לתת לאנשים שזכויותיהם נפגעו להפגין במדינה הזו אז תנסחי הצעת חוק ותגישי אותה לח"כ. אבל שיהיה לך ברור שגם לפמיניסטיות יהיה אסור לעשות הפגנות ולקרוא להחרים מרצים "שוביניסטים" / להחרים חברות בשל פרסומות "סקסיסטיות" / להרשיע חשודים בעבירות מין וכד'.

                  אהבתי

                • דוד הגיב:

                  רקמילה
                  אני חושב שאת מדברת מבורות מוחלטת. אני לא מאחל לך את זה, אבל רק כשאחד מבני משפחתך ייפגע מגרושתו אולי תביני את הדברים להוויתם. רוב האבות הגרושים הם אנשים נורמטיביים שלא נהגו בבריוניות והתנהלו עם ילדיהם בצורה נורמלית כמו כל האבות האחרים. יש כמובן יוצאים מהכלל, כמו שיש בכל אוכלוסיה יוצאים מהכלל. את חייבת להבין שדינמיקה של גירושין היא דינמיקה של התנגשות רגשות, ולא דינמיקה של לוגיקה- אנשים מאוד פגועים וזה לרוב מה שמדריך אותם. במצבים כאלה הצד הפגוע נוהג בצורה "לא שפויה" ומוכן לפגוע בצד השני גם על חשבון טובת הילדים. זו הסיבה שבית המשפט והחוק בכלל חייב לתפוס עמדה מאוזנת ולא לתת לצד אחד את האפשרות לפגוע בצד השני, כפי שקורה כל כך הרבה פעמים (מנסיון אישי מר, לצערי הרב)

                  אהבתי

  17. רקפת ענוגה הגיב:

    "…המסקנה שאני מגיע אליה היא שצריך לקרוא חלק מאמירותיהן של נשים ברמה הפרטית – ושל פמיניסטיות ברמות החברתיות ופוליטיות – בצורה המזכירה את ההתייחסות לרבדי השטח ורבדי העומק בבלשנות החומסקיאנית: כמו שאשה שאומרת "די" למחזרה מתכוונת לפעמים ל"מממ… תמשיך ככה ותגיע רחוק", כאשר הפמיניסטיות תוקפות את הגברים הישראליים על שום "האלימות" שלהם, כביכול, הן בעצם תוקפות אותם – ברובד העומק – דווקא בשל רפיסותם. כאשר הן דורשות ליטול את נשקם של המאבטחים היהודיים שמגינים עליהן בעת שהן עורכות סיבובי שופינג בקניונים (בגלל שאיזה מחקר מופרך שהומצא ע"י קבוצת "חוקרות" פמיניסטיות משועממות "הוכיח" שנשקו האישי של המאבטח הישראלי מהווה איום נורא על אשתו), כאשר הן נצמדות לחיילי צה"ל במחסומים ומציקות להם בעת מילוי תפקידם במסגרת פעילות "מחסום ווטש" המתועב, כאשר הן מתאהבות ומשתפות פעולה עם מנהיגי כנופיות של ביריונים-רוצחים כמו זכריה זביידי – הן בעצם אומרות לנו, הגברים הישראליים, באופן קולקטיבי ובלתי מודע, שאנחנו לא מספיק חזקים ותקיפים, לא אלימים ולא מסוכנים די הצורך, וכי במצב העניינים הזה, הן עשויות להעדיף את בני דודינו …"

    אהבתי

  18. תמי הגיב:

    אני לא יכולה לדמיין את הילד שלי בלי אבא שלו. אבל יש להדגיש שגברים שמעורבים לחלוטין בטיפול בילדיהם הם עדיין זן נדיר. למזלי אני לא מעורה בעולם הגירושים. האם באמת אבות נלחמים על ילדיהם רק בשביל לסחוט את גרושותיהם? האם זה כואב לאבא פחות, להיפרד מילדיו? שוב, במשפחה הקטנה שלי, אני לא חושבת. מצד שני, אשה שמוותרת על הקידום האישי שלה בזמן שבעלה מפתח קריירה, והיא מטפלת בילדים ורצה לקחת אותם כשהם חולים והכל נופל עליה, האם לא הוגן שהיא תקבל אותם? מצד שני, אולי זו החלטה שבית משפט יכול לקבל על סמך הנסיבות, מבלי שתהיה חזקה כזו.
    לא הבנתי את הקשר לפתיחת הפוסט. הרוב המוחלט של מקרי הרצח במשפחה הם ע"י גברים, וזאת לאחר שהם התעללו בנשותיהם שנים רבות. מיעוט זעום של מקרי הרצח במשפחה הם ע"י נשים, וזאת לאחר שבעליהן התעללו בהן שנים רבות, והן מגיעות למצב שהן לא יכולות יותר. אלו העובדות. אני לא מכירה את המקרה שצויין בפוסט, אבל במקרים שאני מכירה הן הורשעו בהריגה ולא ברצח, וישבו שנים בכלא. לא מדובר בעדוד אלימות ע"י נשים. הן קיבלו עונש חמור, גם אם מופחת מעונש של רצח.

    אהבתי

    • תמי הגיב:

      הרבה צדדים שניים יש לנושא…. 😳

      אהבתי

    • גיל רונן הגיב:

      תמי,

      ייתכן שאין באמת קשר בין החלק הראשון לחלק השני. להגנתי אומר שפשוט התרגלתי לשיטת הדיון הזו, מרוב ויכוחים עם פמיניסטיות מיליטנטיות. כאשר פמיניסטית מיליטנטית מקצועית רוצה לשכנע שאין לבטל את חזקת הגיל הרך (נניח), היא מתחילה עם הקדמה שמזכירה לכולם שנשים נרצחות-נאנסות-סובלות מאלימות-מופלות בשכר, ואז היא ניגשת לנושא עצמו.

      אהבתי

      • גיל רונן הגיב:

        תשובה קצת יותר רצינית: בהתחלה רציתי להוכיח שהעתונות עברה פמיניזציה. הדרך הטובה ביותר להראות זאת היא באמצעות ניתוח ההתייחסות למקרי רצח על ידי בני שני המינים, בעשור האחרון.

        בהמשך הראיתי איך הפמיניזציה הזו השפיעה על סיקור דו"ח שניט.

        אם הייתי יכול לכתוב ספר ולא רק פוסט מוגבל במילים, ניתן היה לקשור בין החלקים באופן יותר חלק ודידקטי.

        אהבתי

    • שולמית הגיב:

      לדעתי, טעה הכותב כאשר פתח את הדיון ב"חזקת הגיל הרך" בעיסוק ברצח במשפחה שבו העלה טענות חסרות שחר גם אם פה ושם העלה טענה רצינית. מבלי להתיחס למקרה המוזכר שאת פרטיו איני יודעת אציין שגם אני איני אוהבת את גישתה של בילי מוסקונה לרנר שלטעמי מזיקה לעניין הפמיניסטי. עם זאת שלילת הטענה השוללת את השפעתו של האקלים הפטריארכלי על רצח נשים מעידה על חוסר תום לב. גם הרושם שמנסה הכותב ליצור כאילו הגברים בישראל מאוימים על ידי הנשים והתעלמותו מהפגיעוּת של הנשים בישראל וממספר הרב של הנרצחות בידי בני משפחתן, בעיקר הבעלים' שומטת את הרצפה מהדיון על קורבנותם של הגברים. לדעתי הכותב מזיק לעניין שאותו הוא מבקש לקדם מפני שדברין הראשונים מצגים אותו באור שלילי, כשוביניסט

      אהבתי

      • גיל רונן הגיב:

        האם את באמת טוענת שגברים בישראל מחונכים או מקבלים עידוד כלשהו לרצוח את נשותיהם? האם את סבורה שלא מענישים כראוי את מי שרוצח את אשתו? האם את באמת סבורה שנשים חיות כאן בפחד ובאימה מפני הגברים?

        אולי במשפחה שלך זה ככה? במעגל החברים שלך? אני לא ראיתי תופעה כזו במקומות שהייתי בהם ובסביבה שהסתובבתי בה. אם כבר — ההיפך.

        אהבתי

    • גיל רונן הגיב:

      תמי, מה שאת אומרת לגבי רציחות אינו נכון. זו הכללה שמופצת על ידי "חוקרות" פמיניסטיות מיליטנטיות אבל אין לה קשר למציאות. המומחים האמיתיים לגבי אלימות במשפחה מציירים תמונה הרבה יותר מורכבת שבה גם הנשים אלימות כלפי הגברים וכלפי הילדים.

      בנית לעצמך סטריאוטיפ בראש (יותר נכון, בנו לך): אם גבר רוצח זה בגלל שהוא התעלל ובסוף גם רצח. אם אשה רוצחת זה בגלל שהתעללו בה והיא בסוף לא יכלה עוד. זה פשוט לא נכון.

      להזכירך — יש הרבה דרכים להתעלל באדם, והתעללות פיזית היא הדרך היותר פרימיטיבית והפחות מתוחכמת. אם לאשה מותר לרצוח בגלל שהתעללו בה, אזי גם לגבר מותר לרצוח בגלל שהתעללו בו. האם תסכימי לעונש מופחת למי שרצח אשה שבגדה בו באופן סדרתי והודיעה לו כי היא מתכוונת להשליך אותו מהבית של עצמו ולנתק אותו מילדיו? גם זו התעללות נוראה, לא פחות מאגרופים.

      אהבתי

כתיבת תגובה