אחרי שנייה וחצי בתפקיד יועץ ודובר שר התחבורה, ישראל כ"ץ, פוטר עמוס שביט, עד לפני רגע עיתונאי ידיעות, מעבודתו החדשה.
ההסבר שהעלה שביט בפייסבוק:
מאת עמוס שביט
הנה, למרות הקושי, אני אומר את זה: אני מובטל.
אני בן 41, יש לי משפחה קטנה ואהובה, ועד לפני שבוע עבדתי ב"ידיעות אחרונות". בעיתון של המדינה שימשתי ככתב "7 ימים", עורך מוסף התרבות של "24 שעות", עורך מוספי חג, פובליציסט, עורך במוסף לשבת.
לפני זה הייתי במעריב. שימשתי כעורך הראשי של מקומוני העיתון באזור השרון.
ואז קרה דבר. פנה אליי שר התחבורה, ישראל כ"ץ, וביקש שאשמש כדובר וכיועץ התקשורת שלו. הוא בחן רבים וטובים – סיפרו לי שהוא ערך מרתון של ראיונות – ובסוף בחר בי. איזה כיף. אין מה לומר, זה מחמיא.
לא היה לי כל קושי לומר מיד כן. כבר תקופה ארוכה אשתי ליאת לא מועסקת, למרות שהיא הבנאדם הכי כישרוני שאי פעם הכרתי, אבל יש לה חיסרון אחד: היא כבר מעל גיל 40.
אמרתי לכבוד השר מיד כן, כי מזה שנים ארוכות, כעיתונאי בעיתון של המדינה, אני מכניס הביתה בכל חודש 10,000 שקל ומוציא 15,000. מאיפה מגיעים 5,000 השקל החסרים? אל תשאלו.
ופתאום באה הצעה מפתה: 21,000 שקל בחודש, הפרשות פנסיה וקרן השתלמות בהתאם למלוא גובה השכר, בלי שום תרגיל בנוסח "שמע, הוספנו לך שעות נוספות גלובליות ודמי נסיעה מפנקים" (אבל מפנסיה אתה יכול לשכוח); אה, וגם קיבלתי גם מאזדה 3 אפורה וצייתנית עם יתרון טכנולוגי אדיר: פזומט. אתה נכנס לאוטו, מסובב את המפתח, ולראשונה בחייך בשורת ייקור הדלק חולפת חרישית מעליך, כמו הייתה הודעה לקונית על קשיי הנזילות של הבנקים הגדולים.
לפני שבוע נכנסתי לתפקיד החדש. מיהרתי לקנות חולצות כפתורים חדשות, כמספר ימי השבוע – כי מעולם לא היה לי צורך אמיתי להתלבש יפה – הזלפתי חיקוי בושם בכל איבר ואיבר בגוף, הגנבתי הצצה במראה ולא האמנתי למראה עיניים. ראיתי אדם שמסוגל לשכנע את הציבור בישראל שהתחבורה שלנו בידיים טובות. הייתה לי תוכנית פעולה מקיפה וסדורה, הברקתי קרחת, צחצחתי נעליים, כדי שלא יבחינו בסוליה המפורקת, לבשתי ארשת רצינית, נישקתי את הכתבה האחרונה שלי בעיתון ויצאתי לדרך חדשה.
שביט. נשכב על רימונים
בוקר יום ראשון התייצבתי במשרד התחבורה בירושלים. שמעו, לא רוצה להפריז בניסוח, אבל באשכרה כבר ברגע שהכנסתי רגל בלשכת השר כמו אותם מעפילים שמיד לאחר שעגנו בחופי ישראל זרקו לכיוונם מדים ושלחו אותם למלחמה. מלחמת העצמאות.
בלי שום מסלול קליטה, בלי כרטיס עובד, בלי חוזה, מחשב או כל כלי עבודה בסיסי, נשלחתי לחזית: אל בית המשפט לענייני עבודה בתל אביב, שם התייצבו זה מול זה השר כ"ץ מול עופר עיני ואנשי ועד הרכבת. הייתי שם לבד, מול גדודי עיתונאים שרק לפני רגע הייתי אחד מהם, ובניגוד לאותם לוחמי מלחמת העצמאות אפילו לא היה לי ביד רובה קרבין חלוד ומסמורטט. לפני שהספקתי לומר "שלום, אני חדש כאן, איפה מכונת הקפה", מצאתי את עצמי נשכב על רימוני הרסס התקשורתיים שהטילו עופר עיני ואנשיו המיומנים, מגן בגופי על הבוס החדש.
בבוקר למחרת, מלקק את פצעי קרבות האתמול, נשלחתי לחזית מדממת חדשה: רפורמת זליכה לענף הרכב. לא יודע מה אתם יודעים על הרפורמה הזו, אבל בגדול יש לה משמעות אחת: מלחמת עולם תקשורתית בין שר התחבורה לבין יבואני הרכב הגדולים וחברות הליסינג. לחבר'ה האלה יש את מיטב יועצי התקשורת של ישראל (***) ומי אמור לעמוד מולם? ניחשתם נכון, אני, הפצוע, שכבר יומיים לא אכל דבר, בלי חוזה ובלי שכר, זה-לא-מכבר-עיתונאי שאפילו מאבטחי משרד התחבורה לא מאפשרים לו להיכנס לבניין כי הוא עדיין לא מופיע במערכת.
קרבות רפורמת הרכב עדיין לא ידעו הפוגה, וכבר נפתחה חזית תקשורתית חדשה: קרב השמיים הפתוחים. לא יודע מה אתם יודעים על הרפורמה הזו (זה בסדר, גם אני עד לפני יומיים לא ידעתי על זה כלום), אבל בגדול גם לה יש משמעות אחת: קרבות אוויר-יבשה בין יועצי התקשורת של כל חברות התעופה הישראליות, בראשם רני רהב, לבין מנהל התעופה והשר האחראי, שר התחבורה. ומי נשלח מטעם המדינה למאבק? כמובן, החייל האמיץ שווייק, שעדיין לא קיבל את המאזדה כי מתברר שהמצבר שלה התייבש.
את הקרב על השמיים הפתוחים הכריעה ידיעה מאוד לא מדויקת שגררה אחריה גם את מהדורות החדשות ושלחה את דובר השר המורעב הביתה. שמעו, נהוג לומר שלתקשורת בישראל כבר אין היום השפעה. לא יודע אם זה נכון, אבל אין ספק שלידיעה הזו הייתה השפעה מכרעת: בעקבותיה נשלח דובר השר הביתה, ומשפחה בישראל איבדה מפרנס.
אני כותב את הדברים לא להתבכיין, את זה אעשה בפוסט נפרד, אלא כדי להכריז משהו קטן: אם אתם מכירים מישהו שרוצה להעסיק עיתונאי לשעבר, שכמו במלחמת ששת הימים משך שבוע נלחם נגד כל צבא אפשרי וכמו משה דיין נותר עם עין אחת, אתם מוזמנים להתקשר: 052.5558335.
שמרו על עצמכם,
עמוס שביט
עיתונאי, דובר, מובטל
ולווט אנדרגראונד 
עמוס היקר
אני מאמין שתמצא את דרכך ותקבל הזדמנות לאחר שכבר השתפשפת .אתה עיתונאי רציני ומכובד עם המון נסיון וכבר עברת משוכה אחת או שתיים אני מאמין גדול שתצליח ועכשיו נותר רק לך להאמין ולקפוץ את קפיצת האמונה לעבר התפקיד אותו אתה באמת רוצה .
בהצלחה .
אהבתיאהבתי
עמוס חזר לעבוד בידיעות, וכנראה שהוא מרוצה בחלקו.
אהבתיאהבתי
ממתי עמוס שביט הוא כתב ב-7 ימים?
אהבתיאהבתי
עמוס ידידי,
שמע, קח דברים בפרופורציה. אתה בריא, יש לך משפחה, אף אחד לא מת (וזה לא חס ושלום שגילו אצלך סרטן).
קח הכל בפרופורציה. כולה עזבת עבודה. נראה שפוסטים הללו עלולים (ואני מקווה שלא) לעשות לך יותר נזק מאשר הפיטורין עצמם.
דלת נסגרת ודלת נפתחת.
לסיום, אדביק (בקופי פייסט) סיפור שקראתי בשיעור אנגלית בכיתה ה'. קצת ילדותי, אבל המוסר השכל נשאר איתי תמיד (כן על מיני עיתונאים סוג ד', ציניקנים בגרוש יצחקו על על הסיפור, אל תתרגש)
בקיצור, עמוס, מי יודע, אולי תפתח פיצרייה במודיעין ותהיה עוד כמה שנים מיליונר
😉 😥 😉 😉 😉 😉
אהבתיאהבתי
לא הבנתי עד עכשיו מדוע אדם כמוך שסך הכל מצטייר מהפוסט כחביב וכנה מתפתה לעבוד בעבודה שהוא לא עסק בה מעולם ועוד בגיל 41?
קשה לי להאמין שהכסף מעוור עד כדי כך את האדם עד שלעיתים הוא זורק עצמו לאמבט של רותחין מבלי שיחשוב שהוא יכול גם להיכוות מכך.
אני מאמין בכל ליבי שזהו לימוד לכל עיתונאי שחושב שדוברות ועיתונות חד הם. במציאות לא כך הם פני הדברים.
ושוב, אני חש צער שהגעת למצב זה ומאחל ומאמין שאדם כמוך יעלה שוב על דרך המלך.
אהבתיאהבתי
לעמוס – יפה שאתה ממשיך להיות מושחז גם כשהטקסטים שאתה מפרסם הם סוג של רקוויאם מקצועי שלך, אבל המצוקה והפחד האמיתי של להיות בן 41 ובלי אופק תעסוקתי ממש זועקים. במובן זה ליבי איתך. מכיוון שאתה על שולחן הניתוחים בכיכר העיר, הרשה לי לאבחן בגרוש: בסביבות 35 היית צריך להבין שהמקצוע שאתה בו אינו מתאים לך. לעולם תרוויח בו עשרת אלפים שקל. אחריותך לפרנסת המשפחה היתה צריכה לעורר אותך לעשות מעשה. הסחרור של משרת השר היתה אמנם תפנית בעלילה, אבל גם ללא סיומה העגום, היא לא היתה צריכה להימנות בין שיקולייך, אי אז בשנות השלושים לחייך. מקרי מדי. וכל זה בלי להמעיט בחשיבות המימוש העצמי. בחיים צריך מידה בריאה של גמישות וראיה נכוחה.
זה מה שאני לפחות עשיתי. בהצלחה. הייתי בידיעות וחתכתי אחרי לימודי משפטים.
אהבתיאהבתי
כמה שאלות בשולי הסיפור:
אם עמוס היה מנהל תקשורתית את המשברים של משרד התחבורה כמו שהוא מנהל את המשבר שלו עצמו, אולי עדיין הייתה לו עבודה.
אבל עדיין, בן אדם שהיה לו חודש להתכונן לתפקיד ומגיע לא מוכן למשרה החדשה בלי לדעת מה זה שמיים פתוחים ומה לעזאזל זליכה רוצה, צריך גם לבדוק את עצמו. זה לא שהנחיתו עליו בהפתעה את התפקיד, היה לו כמה שבועות להתכונן. מה הוא בדיוק עשה בזמן הזה? להבין מה זה שמיים פתוחים, זה בכל זאת לא ללמוד את תורת היחסות של איינשטיין בשבוע.
ושאלה למי שירצה להעסיק את עמוס בעתיד: במידה ולא יסתדר איתו, גם אתם תרצו לראות מופע בכיינות יחצני שיכלול פוסטים שיפרטו את השכר ששילמתם לו פלוס כל התנאים באינטרנט בתוספת בונוס אצל רינו צרור ברדיו כולל השמצות שונות ומשונות. אני הייתי ממליץ לחשוב פעמיים.
ובנוגע להשמצות על השכר בשבעה ימים: 10 אלפים נטו, זה בערך 13-14 אלף ברוטו, לא רע ביחס למצב העיתונות היום. משכורת שרבים, אם לא 90 אחוז מהעובדים בפרינט היו מתחלפים איתה. בטח בהשוואה לנתוני השכר של הבכירים בווינט דוגמת אראלה גניסלב שסיפור הפיטורים שלהם מסעיר את עולם התקשורת בימי האחרונים. בכל זאת, עם כל הכבוד לשביט, עדיין לא מדובר בתואם אמירה לם או נחום ברנע, אלא בעיתונאי שרובנו לא שמענו עליו עד אתמול.
ואנקדוטה משיחה ששמעתי מעורך בשבעה ימים: "כולם שואלים בידיעות, לא איך אף 1 לא הזהיר את עמוס שביט מישראל כץ כי כולם הזהירו אותו, אלא איך אף אחד לא הזהיר את ישראל כץ מעמוס שביט. ההימור בידיעות היה שעמוס יחזיק שם מעמד לא יותר מחודש. הפיטורים שלו לא הפתיעו אף 1 בידיעות. זה סיפור עצוב, אבל כזה שהיה כתוב על הקיר". וכדי לא לגלוש לענייני לשון הרע, לא אוסיף עוד כמה דברים שאותו עורך סיפר.
אהבתיאהבתי
אגב, הדייהטסו למכירה. יד שנייה, מעיתונאי מובטל. על רצפת המרכב עדיין שוכבים קטעי שיחה נדירים שנאמרו אוף רקורד.
אהבתיאהבתי
יש הבדל גדול בין שיתוף כל ישראל ושכנותיה בבחירה מקצועית שגוייה, לבין להפוך את הספור האישי שלך לפרק חדש ב"מחוברים".
עייפנו.
אהבתיאהבתי
הנה, נפתחה דלת להזדמנויות חדשות. כל מי ששמע על מצבך החדש, כל מי שזקוק למקצוען בתחום התקשורת, כעיתונאי – לאו דווקא כיועץ תקשורת, אמור לחטוף אותך. כ, אינך לבד והמבחר גדול נוכח הפיטורים המסיביים בעיתונות הכתובה. הלחצים הפיננסיים מזרימים לשוק עיתונאים, כולל כאלה שצברו קילומטרז' ארוך ובעלי רקורד מרשים. יש לראות זאת כהזדמנות למשהו הרבה יותר טוב. מגיע לך !!!
אם ברצונך ל"החליף צד", כדאי שתתחיל לעבוד עם אותם משרדי יחסי ציבור שעבדת מולם בעבר. תבדוק דווקא עם אלה שלא הסתדרת איתם… חלק מחברי הטובים (בתקשורת) הם אלה ש"רבנו" התכתשנו וכמעט "הלכנו מכות".
אם עשינו זאת באופן ג'נטלמני, ההערכה ההדדית גבוהה. שיהיה בהצלחה!!! 😉
אהבתיאהבתי
מר שביט, נכשלת.
נכשלת לא משום שפוטרת כעבור שבוע.
נכשלת לא משום שהצטרפת לכוח שמנגד.
נכשלת משום שהסכמת לשמש ככתב ועורך בידיעות אחרונות בשכר של עשרתלפים שח. נכשלת משום שנכנעת וחנית את רכבך רחוק, במקום להלחם על שכר הוגן וראוי.
נכשלת בשיקול הדעת שלך כאדם, כעיתונאי וכאזרח
בדמי אבטלה תנוחם
אהבתיאהבתי
קלקלן יקר, אתה צודק. אסור היה לי להסכים. הצרה היחידה בסיפור הזה היא שאני לא היחידי שהסכים. כתבת יפה!
אהבתיאהבתי
עמוס שלום,
ראשית , משתתפת בצערך על המצב הקשה אליו נקלעתם משפחתך ואתה. קיבלת די והותר תוכחות על הדרך שבה חצית את הקווים. יתכן וזה הזמן- בין עבודות- ללמוד לעומק את תחום הדוברות והיעוץ, אם זה התחום שמעניין אותך, ולשם כך תוכל לנצל את מומחיותו של משה דיין. שמכיר את הענף לפני ומלפנים,וכן תוכל להתיעץ עם אלעד שהעלה נקודה חשובה בעניין הפיצוי שמגיע לך.בהצלחה.
אהבתיאהבתי
נוגע ללב, חסר עובדות.
למה פיטר אותך לכל הרוחות?
עד שלא נדע את העובדות אפשר להזדהות אבל לא להאשים את השר עד כמה שזה אופנתי. ליכודניק…. מה כבר אפשר לצפות מהם החארות?
לא ככה?
אהבתיאהבתי
בפינה הקטנה שלי – דרך הפיטורין ומשך תקופת ההעסקה ממש לא קשורים לחתימה על חוזה העסקה. לפיטורין באופן הזה ובפרק זמן כזה יכול ויהיו השלכות בהיבט של פיצויים, אם נחתם הסכם ואם לא. אדם שעזב עבודות קודמות על מנת להתחיל לעבוד אצלך מניח באופן הגיוני והגון שתינתן לו הזדמנות הולמת להצליח. להנחה הזו יש משמעות, לא רק מוסרית.
אהבתיאהבתי
לא סיפרת לנו איך, מכל עיתונאי ישראל, מצא השר דווקא אותך. הרי לא מדובר במשרה רגילה, שבה העובד נבחר דרך הגשת מועמדות ומכרז. מדובר באיש אמונו של השר – ואדם כזה לא נבחר באקראי. חייב להיות קשר כלשהו – מהו?
ואכן לא טעית – השר מטפל ב 1,000 נוסעים – ולא ב 7,000,000 כפי שתפקידו מחייב. באזור מספר חברי מרכז הליכוד.
שבת שלום והצלחה במציאת התפקיד הבא, הנכווה ברותחים נזהר בצוננים.
אהבתיאהבתי
אנשי תקשורת = אוכלי אדם..
הבן אדם רצה להתקדם, לפרנס את משפחתו בכבוד. לקח סיכון. נפל על הסיכון. למה לרקוד לו על הדם? בחייאת?
לא כל עיתונאי יהיה דובר טוב, ולשביט אפילו לא הייתה הזדמנות לבחון אם הוא טוב או לא.
מה לעשות, יש יותר כסף בשירות בעל ההון מאשר בעיתון.
אהבתיאהבתי
לא היה אף אחד בידיעות שיזהיר אותך? זה די טעות של טירון.
אהבתיאהבתי
שלום לכל המגיבות והמגיבים.
"חציית קווים" קיימת בכל התחומים ובכל המקצועות. לעתים זה עובד יפה, ולעתים בהחלט מתעוררים קשיי הסתגלות. גנרלים בדימוס עוברים לנהל מערכות אזרחיות מורכבות, שופטים לשעבר מתייצבים בראשות ועדות בדיקה, שחקני כדורגל הופכים מאמנים ושוטרים לעורכי דין. בעיני, אדם שצמח בעולם העיתונות סביר שישמש כיועץ תקשורת מוצלח, כי הוא מדבר עם העיתונאי בשפתו ומשדר לו "חביבי, עשיתי את זה אלף פעמים, אני יודע שזה אפשרי". מה שכן, אנחנו חיים בעידן אכזרי שבו כולנו חייבים להיות ורסטילים. אתה לא אחד שיודע להמציא את עצמו מחדש? יש סיכוי טוב שתתקשה לשרוד.
כעיתונאי, נאלצתי כמה וכמה פעמים להמציא את עצמי מחדש, אחרת לא הייתי שורד. אין לי בעיה לעשות את זה שוב.
שלכם, עמוס
———————————–
V: התגובה נערכה על ידי עמוס, לבקשתו, ביום שלישי, 6.3, 11:17
אהבתיאהבתי
טעות הגהה: אלף "נושאים" במקום "נוסעים", כמובן.
אהבתיאהבתי
זו טעות מובנת – נוסעים במקום נושאים. הרי בתחבורה עסקינן.
הטעויות הפחות מובנות הן לוותר על עבודה אחת בשביל אחרת בלי לחתום חוזים, לעשות חפיפה או לקבל שום דבר, לא להגיע מוכן לתפקיד ולהסתנוור ממכונית ופזומט.
וכמובן, טעות גדולה לעבוד בשביל השר כ"ץ.
כך הנחת את משפחתך על קרן הצבי – ואני עוד חשבתי שאני תמים בכל הנוגע לכספים ועסקים
אהבתיאהבתי
אוף איזה לוזר, אתה לא מפסיק ליבב כילדה קטנה. ואתה רצית להיות דובר???
אהבתיאהבתי
טוב, אני חייב להגיב, כי אני מצטער אבל אנשים פשוט מדברים שטויות. אם לא הייתה קיימת האמרה "אל תשפוט אדם עד שתגיע למקומו", השרשור הזה היה מביאה לעולם.
ברררור שכולם היו עושים מה שאתה עשית. זה הדבר ההגיוני לעשות.
ברררור שעיתונאי יכול להיות דובר, עם כל הכבוד לזה שזה מקצוע, זה לא מקצוע כ"כ רחוק מעיתונות, יותר קרוב מאשר כדורגלן ומאמן כדורגל (דוגמא יפה שנתת).
ובתפקיד כזה לא יעזרו שום חוזים, התחייבות והבטחות. שר יכול תמיד לקחת דובר ותמיד לוותר דובר כראות עיניו. יש בכך גם מידה של הגיון בהתחשב באופיו של התפקיד, אלא שאדם הגון לא מפטר מישהו אחרי שבוע וגם לא מכניס אותו לתפקיד בלי חפיפה והכנה מתאימים. הייתי יועצו של שר, אני מכיר את המציאות הזו, וכל מי שחושב שאפשר היה לעצב את זה אחרת, מבלי שזה יהיה תלוי באופיו וטוב ליבו של השר (שבמקרה שלי זכיתי בשר שבורך באלה), לא מבין על מה הוא סח.
ובכל זאת, בהתחשב בזה שאין 100 תפקידים ביום שמתפנים בתחום התקשורת, הבחירה שעשית הייתה נכונה, וחבל שהתגלגלה כפי שהתגלגלה שלא באשמתך.
אהבתיאהבתי
עמוס, עד שקראתי את תגובך זו, ליבי היה עימך. ברגע שהוכחת את שנאתך לחרדים, כשטענת דבר שהוא כמובן שקרי הפסדת את תמיכתי.
אתה יכול לספר לי איזו דירה נתן אטיאס למישהו? לא נסחפת קצת? האם מישהו פעם קיבל דירה מהמדינה? המקסימום שאטיאס יכול לתת זוהי הטבה מסוימת אבל מכאן לבוא ולעשות דמוניזציה לחרדים ולחדד אותה? אני שמח שאתה לא בעיתונות ולא בעמדת השפעה אחרת, וכך אתה פחות יכול להשפיע את שנאתך.
אהבתיאהבתי
הנה, מני.
אתמול פורסם שגם בבית שמש המצב דומה.
אהבתיאהבתי
סליחה שאני הורס את החגיגה, אבל מר שביט: החלטת לעבור צד, לא חשבת רגע לפני להתעדכן בנושאים שעל הפרק במשרד שאתה נכנס אליו? לראות לאן אתה נכנס, מה המוקש שיעמוד בדרכך עם כניסתך? זו חובבנות, ממש כמו לפרסם כתבה בלי הצלבה או תחקיר. אז נכון זו זנות לפטר אחרי שבוע בתפקיד, אבל איפה החלק שלך בעניין? האם המאזדה סימאה את עינייך ושיבשה את דעתך? חזור הביתה, במהרה בימינו
אהבתיאהבתי
אני רק הערה, לא שנראה לי שזה היה עוזר הרבה במקרה הזה, אבל שימו לב כולם, אבל כולם:
אם עוזבים עבודה א' למען עבודה ב', לא מגישים התפטרות לעבודה הנוכחית, לפני שיש לכם חוזה ביד מאת העבודה החדשה. פשוט לא.
אהבתיאהבתי
ואם היה לו חוזה, זה היה מונע את פיטוריו והנזק למוניטין שלו? לידעתך, לדוברים בד"כ לא נהוג לתת "מצנח זהב". הם נשכרים מראש כ"שעירים לעזאזל פוטנציאלים".
אהבתיאהבתי
bummer!
אהבתיאהבתי
הטקסט הזה פורסם בחורים ברשת מאת גל מור ב- 1.3.2012 בשעה 15:42
וגם זה זה ציטוט. משונה לי שכאן הוא מוצג כפוסט אורח. לפני רגע שמעתי את שביט בגלי צה"ל ואני תוהה כיצד הסכים לתפקד בלי תקופת הכשרה ולימוד הנושא. מדוע לא התנה את הדבר לפני כניסתו לתפקיד.
שבי טמשבח את השר למרות שהתיחס אליו בצורה מבזה ולא הוגנת
אהבתיאהבתי
לא הבנתי את הטענה שלך. איך את רוצה שאקרא לזה אם לא פוסט אורח?
שאחתום על זה?
זה מה שעמוס כתב על הקיר שלו בפייסבוק, כמו שמופיע בלינק. ביקשתי ממנו לפרסם את הדברים. הוא אישר בשמחה. מה בדיוק מפריע לך?
אהבתיאהבתי
שתי הערות: הירצתי פעם בקורס דוברות. ישב שם דובר של שר שנשלח לקורס מטעם השר שלו. הוא לא ידע מהחיים שלו כלום. לא איך כותבים הודעה לעיתונות, ולא להגות אייטמים, כלום. ישב והודה שהוא לומד פה דברים שלא ידע על קיומם. תהיתי איך הוא שורד בתפקיד. לימים ביררת עליו אמרו לי שהשר לא זז בלעדיו מטר. מסקנה: על מנת להיות דובר של שר לא צריך להיות מקצוען. צריך להבין כוח, הישרדות ופולטיקה. זה הכל.
2. מייק הולר ז"ל היה כתב מיתולוגי למשטרה. יום אחד הוא קיבל הצעה משר המשטרה לבא להיות דובר שלו. לקח שנה חופש ועבר למשרד המשטרה. בבוקר הראשון שלו בתפקיד ביקש ממנו השר להדליף איזה ידיעה "מלוכלכת" לעיתונאים. הוא הדליף אותה על נייר פירמה של המשרד. למחרת בכל העיתונים הידיעה הזו מיוחסת לשר. הוא התפלץ והתקשר לכתב ושאל ממתי חושפים מקורות. אמרו לו הכתבים – מה אתה רוצה זה יצא על נייר פירמה של המשרד איך יכולנו לדעת שזו הדלפה…אחרי יממה הולר הלך הביתה.
אהבתיאהבתי
לא היתה לי דעה טובה על ישראל כ"ץ. אתה חיזקת את דעתי.
אהבתיאהבתי
שביט היקר, כמוני כמוך, עיתונאית, דוברת, חוז"ח ועכשיו מובטלת. פוטרתי למרות שלא פישלתי ואפילו לא הייתי קרובה לזה. להיפך. פוליטיקה. על כן, ליבי איתך ואני מבינה היטב את מצבך וחששך. אני מבינה היטב גם את הסתייגותך מחזרה לעיתון עם הזנב בין הרגליים, בהנחה שיקבלו אותך חזרה. אין לי מה לומר כדי לנחם אותך, רק זאת- צרתך צרת רבים היא – באחרונה פגשתי לא מעט עיתונאים לשעבר, במצב דומה, בחדרי ההמתנה של הראיונות לתפקידי דוברות והסברה. (תפקידים שסביר להניח כבר תפורים מראש לאנשי אמון). אני מניחה שכבר הבנת את המסקנה – עיתונאים/ אנשי תקשורת, לא שווים הרבה בשוק. הם יופי של שעירים לעזאזל ולרובם יימצא תחליף בשקל, תוך דקות. זה אופיו האמיתי של המקצוע. ממליצה מאד להכין תכנית אלטרנטיבית.
אהבתיאהבתי
עצוב. מקווה שתחזור לפרינט במהרה
אהבתיאהבתי
עם כל הסימפטיה והאמפטיה לעמוס ולמצבו ועם תחושת גועל נפש למקרא הדברים שכתב, יורשה לי להציג פן אחר. עמוס אינו העיתונאי הראשון שעבר לצידו השני של השולחן. עיתונאים רבים לפניו עשו זאת, חלקם הצליחו וחלקם לא. הבעייה נובעת מכך ש"דברים שרואים מכאן לא רואים משם".
להיות דובר ולייצג גורם שמעליך, קרי לקוח או בוס, כשהלקוח הוא ארגון או חברה עם מנגנון והיררכיה שונים מעבודת העיתונאי.
כדי להיות איש יחסי ציבור או דובר, יש לעבור הכשרה מקדימה. נכון שאין צורך ברישיון להיות דובר, כשם שאין צורך ברישוי להיות עיתונאי.
בשנים הרבות שעסקתי ביחסי ציבור, נתקלתי בעשרות עיתונאים שנשבעו "בנקיטת חפץ" שכל הודעה לעיתונות שיקבלו מיחסי ציבור, יזרקו לפח. חלקם, החליף צד ועבר לעסוק ביחסי ציבור.
במוסדות השכלה ואקדמיה, נחמדים מקצוע העיתונות ומקצועות יחסי ציבור ודוברות. אל תצפה להיות "פרמדיק" רק משום שנסעת פעם באמבולנס.
גם אני "זכיתי" להיות במצבך, אך עבודתי הופסקה, כעבור 15 שנות שירות, משום שלא רציתי לציית להוראה של מנכ"ל ולהוציא הודעה שקרית לתקשורת.
אתה רואה? זה קורה גם למקצוענים.
אהבתיאהבתי
לא צריך להתבייש אלא לומר את זה כמו שזה, ישראל כץ הוא חתיכת +++ שלא ברא השטן.
את עמוס שביט הוא +++, את המדינה ואת האזרחים הוא +++ פנים אל פנים.
אהבתיאהבתי
עמוס שביט היקר – אשמח לשמוע מה בדיוק עשית שגרם לשר לפטר אותך. מה היתה עילת הפיטורין?
מצד שני, תסתכל על זה באופן חיובי – ייתכן שאותך הרעיבו, אבל השר כ"ץ אוכל מצוין! נראה לי שהוא השר הכי שמן בממשלה. שר גרוע במיוחד, אבל לפחות לא מורעב
אהבתיאהבתי
ללכת לכץ? רק על זה מגיע לך עונש של אי הבנת החומר. אבל בוא הביתה. שוב לעיתון. לא? 😳
אהבתיאהבתי
בחרת לדברר את השר כץ, האיש הכוחני, הגס, ולשרתו במאבקו לדרוס זכויות עובדים ולא רק אותם, אם ניזכר בעמדותיו הפוליטיות, החבר של פיגלין ואתה מתלונן שפיטרו אותך בגסות.
צר לי שנותרת בלי עבודה. אני לא מבינה איך התחלת לעבוד בלי חוזה. אני מאחלת לך למצוא עבודה במהרה.
אהבתיאהבתי
איך הוא יכול לשוב לעתון. איך הוא יכול לחזור למשכורת של 10,000 ש' אחרי שהתרגל ל-21,000 ש'.
אהבתיאהבתי
איך התרגל אם עבד שם שבוע?
אהבתיאהבתי
דבורית, נו – איך באמת?
אהבתיאהבתי
לפטר אדם, שבוע אחרי שהתחיל את התפקיד, ועוד בידיעה שהוא עזב מקום עבודה למענך זה מעשה נבלה. חד וחלק.
אפילו בתעשיה העבדות המודרנית (הידועה גם בשם היי-טק) נוהגים באחריות מינימלית.
מעשה נבלה!
אהבתיאהבתי
איך אפשר להתייחס לתפקיד דובר שר כמשרה רגילה? הרי ברור שמדובר במשרה פוליטית המיועדת לתומכי השר והמפלגה. מי שלא סובל את החום שלא יכנס למטבח, עם כל הצער שבדבר. זוהי משרת אמון! במיוחד אצל אדם כוחני, כו מר כץ, שכל מעשיו מיועדים לטובתו הפוליטית בלבד ללא שמץ של מחויבות לאזרחי המדינה.
לא ידעת את כל זה? אין ספק שזה לא היה מקומך!
ויחד עם זאת – מה הבעיה בכתבה בטמקא ?
אהבתיאהבתי
עמוס,
כואב לי מאוד לשמוע את הסיפור – וכאב לי עוד יותר לשמוע אותך הבוקר אצל רינו צרור, ותקן אותי אם אני טועה, נשמעת חפוי ראש, מבואס ועצוב. בלי אבל ובלי שום דבר.
איני מרחם על המשרד שהוכיח שהוא לא ראוי לך או לכל מישהו אחר – ובמיוחד לאור זאת שהוא מקדם את התחבורה הפרטית, סלילת הכבישים על פני ערכי טבע, הפרטת הרכבת ומה לא. אמרת בבוקר שהתרשמת מהשר שהוא איש שקול ורציני, ואני סומך על מילותיך, אלא שבעוד כמה שנים לשר הזה כבר לא תהיה עבודה ובטח לא משרד להתהדר בו – כי כל תחומי עיסוקיו יהיו פרטיים ממילא, אם לא נילחם מספיק על כך. לא שאני דואג לשר הנכבד – הוא ימצא את דרכו בצמרת הליכוד, והוא לא יסע באוטובוסים, ונמשיך לשלם על הפזומט שלו. על כן, סלח לי אם אני לא ממש סומך על שיקוליו של השר.
דע לך שהלכת בדרך שאחרים הלכו בה באופן מאוד דומה – משרד התחבורה החליף שני מנכ"לים בשנתיים, ולמיטב ידיעתי הוא המשרד הכי לא-מתוקצב והכי חבוט מבין כל משרדי הממשלה – כשמקצצים, הוא הראשון שלוקחים ממנו. אין טעם להכניס ראש בריא למיטה חולה, ולפי כתבותיך האחרונות בעיתון, אתה מאוד בריא ואני בטוח שתמצא את הדרך. אם רק הייתי יכול לעזור… ואולי זה הזמן שלך ללמד? המוסד האקדמי שאני עובד בו מחפש אנשים כמוך כמעט תמיד. אבל אני בעמדה זוטרה מדי כדי להשפיע. אשמח לנסות להפנות אותך למי שצריך.
רק בקשה אחת – אל תשתוק. תספר בכל מקום איך פיטרו אותך, בדיוק כמו שאמרת היום לרינו צרור. שכולם ידעו שלניצול פנים רבות ושהוא נמצא בכל מקום, ושלא יהיו שום אשליות.
אהבתיאהבתי
למה ישראל כץ פיטר אותך אחרי שבוע? מה עוללת?
אהבתיאהבתי