לסיכום זמני של שתי הפרשות: עוזי ארד Vs רה"מ וגבי אשכנזי Vs אהוד ברק ולהפך * מדובר בהתגוששות סומו בין ארבעה גברים, שניים ושניים * הכל תלוי אגו, עלבונות אישיים ומבנה האישיות
המסמך המופרך
ישראל היום ומעריב משתמשים באותם חומרי גלם לכותרת: לשכת אשכנזי אספה חומרים על לשכת ברק.
גם הכותרת שבחר הארץ, "הרפז: תגיד לי מה אשכנזי רוצה; וינר: רק שגלנט לא יהיה רמטכ"ל" מוציאה את אשכנזי רע (הכות' בע' 3 חמורה עוד יותר: "תיק הריגול של אשכנזי".
ידיעות עיתון תמציתי, בחר במילה אחת: מלחמה. והנימוק: זו ההגדרה של מבקר המדינה את מערכת היחסים בין הצמד. כות' המש' מציגה תמונה מאוזנת יותר, לפיה גם אשכנזי וגם ברק לא היו מקבלים תואר אבירות כלשהו בגלל מלחמתם המלוכלכת.
בידיעות ובהארץ זו הכותרת הבולטת בשער (אם כי בידיעות יש כוונה לחלוקה סימטרית, אבל העין נמשכת לימין).
למה ערוץ 2 חוגג את פרשת המסמך? לא ברור. הרי בערב הראשון בו הוצג המסמך ע"י אמנון אברמוביץ' הוא נקרא מסמך גלנט. למחר התברר שמדובר במסמך מזויף, ולאחר מכן, שהוא נכתב על ידי בועז הרפז. אברמוביץ' טען שזה לא משנה: מזויף, אמיתי, העיקר שכך נחשפה הפרשה. אותו אברמוביץ', אגב, אמר ביום חמישי האחרון שהדו"ח לא יהיה פרסונלי. מומלץ לו למתן קצת את הקביעות הנחרצות שלו, ובכל נושא. למענו.
כמה מהטוויטים של אלון בן דוד בפרשה.
מכל העיתונאים והפרשנים שכתבו היום בדעתנות נחרצת ובנחרצות דעתנית על טיוטת דו"ח המבקר, כמה קראו את 200 עמודי הדו"ח לפני שכתבו מילה?
התשובה היא כנראה אף אחד. ויפה מצד עמוס הראל (כתבת השער של הארץ) הכותב כך:
הטיוטות הופצו, במתכוון, במספר מצומצם של עותקים, במטרה להקטין את הסיכון לדליפת חלקים נרחבים מהן לתקשורת. חוק המבקר אוסר על פרסום הטיוטה, אולם לינדנשטראוס ואנשיו העריכו כי האמוציות הקשות הכרוכות בפרשה יובילו בכל זאת להדלפות. כיוון שמספר אנשים כה קטן בקי באמת בחומר יש לקחת בחשבון שהמידע שמטפטף החוצה מלווה בהטיות ואף בהטעיות מכוונות.
גם יוסי יהושוע כותב מפורשות בידיעות: "…הגורמים שעיינו בדו"ח טענו כי המבקר מציג קשר רופף ממש שנטען בעבר בין אשכנזי להרפז: לא התקיימו קשרים עסקיים כלשהם בין משפחת אשכנזי להרפז… מנגד, הדו"ח כן מבקר את הקשר האישי בין אשכנזי להרפז… קשרים שלפי המעיינים במסמך הוגדרו כ'לא ראויים'".
גם אלכס פישמן כותב על "אנשים שנחשפו לטיוטת הדו"ח" (משל מדובר בקרינה רדיואקטיבית, אגב).
הוא כותב דבר מעניין: "הניסיון לייצר תחושה שהוויכוח בין ברק לאשכנזי העמיק והחריף על רקע חילוקי הדעות בסוגיה האיראנית לא מקבל שום אישוש בדו"ח".
כלומר, צריך להיות ברור לקוראים שאל להם להסיק דבר מאף כותרת המתפרסמת בתקשורת, שהרי כל כותרת היא תלוית עוצמת המכבש היחצ"ני שהופעל על הכותבים, ביחסי הכותבים עם יועצי התקשורת של ברק ואשכנזי, ברק סרי ואיתי בן-חורין, בהתאמה, וכן נטיות לבם והעדפותיהם הקודמות של הכותבים.
ברנע מביא דימוי של אחד מידידי אשכנזי, המדבר על שתי מכוניות הנוסעות על הכביש. אחת דפוקה ורעועה (של ברק) והשנייה חדשדשת ונוצצת (של אשכנזי). "כששתי המכוניות יתנגשו ברור מי יפסיד", אמר המקורב לאשכנזי לעיתונאי.
גם לדן מרגלית שיוצא נגד אשכנזי בישראל היום יש דימויים מעולם הרכב:
הרמטכ"ל לשעבר נהג בפרשת הרפז כאדם אשר חצה צומת באור אדום ופגע בעובר אורח, ואילו שר הביטחון חנה עם מכוניתו על המדרכה. זו היחסיות, גם אם מחנהו של אשכנזי, על תומכיו הנפוצים בכל שדרות הממסד, ניסו לגמד אמש את האמת על מה שנכתב בעניינו ב-194 עמודי הדו"ח.
יואב לימור מנסה לאזן מעט.
בידיעות ארבעה עמודים. 8-9 מביא סקירה כללית עם הכות' "אש לא ידידותית". ע' 10 נותן כותרת לאשכנזי האומר: "ברק נהג בצה"ל כמפלגה". בע' 12 נותנים לברק לדבר: "שרשרת מעשים חמורים".
כתב עפר שלח: "אשר לאשכנזי, לתחושתי את רוב הציבור הסיפור לא מעניין, ולא פוגע בתדמית של 'אחינו', ששיקם את הצבא".
כן, את רוב הציבור זה לא מעניין. בדיוק כמו שפרשת עוזי ארד לא מעניינת אותו. זה מעניין רק את הבוחשים המקצועיים: חבורת הפרשנים הפוליטיים והצבאיים.
מצד שני (של כפ' 6-7 במעריב), בן כספית, אומר את מה שאמר תמיד: אשכנזי הוא קורבן. מדברי כספית עולה שהוא כן קרא את ה-200 ע'.
מעריב בחר להציג בשער את הפתיחים למדוריהם של כספית ושלח. חנן גרינברג, למשל, כותב בע' 8 שאשכנזי הוא המפסיד העיקרי מטיוטת הדו"ח, אבל כספית, ובסיוע מעריב, מציג אותו כקורבן. גם אחיקם משה דוד ונועם שרביט כותבים:
מי שקרא אתמול את טיוטת הדוח, התרשם מהתנהלות בעייתית מאוד של אשכנזי ואנשיו, עוד הרבה לפני שהחל המרוץ לתפקיד הרמטכ"ל ה-20.
ישראל היום: ע' 7, 9, 11. גם פה מדברות לילך שובל ועדנה אדטו על "גורמים אשר נחשפו לדו"ח".
יפה מצד העיתונים שאומנם מנפנפים בפרשה הדוחה בשער, אבל דחקו אותו לעומק העמודים הפנימיים.
מה שכן, הטיוטות דחקו לגמרי את פרשת עוזי ארד, שאורך החיים שלה לפיכך היה ממש קצרצר. משישי בבוקר עד אתמול אחה"צ.
דעיכה חמורה נרשמה כמובן בגלל הפער בין הכתוב אצל הצמד הלוחם לבין ההופעה החיה של ארד אצל דנה ויס, שממילא היא תוכנית ברנז'אית בכל רמ"חיה.
תמ"ק עוזי פולט
אני לא מרגישה צורך למצוא חיזוקים לדעותיי במקומות אחרים, אבל במקרה עוזי בנזימן הרחיב מאוד את מה שכתבתי בשני משפטים.
המסמך של שיפר-ברנע סובל מחולשה משמעותית: הוא נותן פתחון פה מוחלט לעוזי ארד בלי להקשות עליו. שני הפרשנים המנוסים הללו נראים כמי שלהיטותם לשמוע את עדותו של המרואיין שיתקה את האינסטינקטים העיתונאיים שבאים לידי ביטוי בהתנהלותם בדרך כלל. הם אינם משיגים על הגרסה של ארד בעניין הנסיבות שבהן נשלל ממנו הסיווג הבטחוני. הם אינם מקשים עליו כשהוא מתרץ את כשלונו במבחן הפוליגרף ("נשאלתי שאלות עמומות יחסית, לא ממוקדות"). הם אינם מתעכבים ליד המניע הבסיסי להחלטתו להעניק להם את הראיון – יצר הנקמה המפעפע בו – ואינם מעירים דבר על המכות מתחת לחגורה שהוא מטיח בנתניהו ("מי שהדליף בעבר סודות מדינה קונה בקלות האשמה כזו שמוטחת במישהו אחר").
ידיעונת בע' 14 בידיעות אומרת ששאול מופז, יו"ר ועדת חו"ב יזמן את רה"מ, לכשישוב לארץ, כדי לדון איתו בדברי ארד: "אם הדברים נכונים…ישנו לכאורה חשד חמור כי לשכת רה"מ משבשת בגלוי… את פעילות המל"ב תוך אי קיום בוטה של הוראות החוק… הרי שיש פה סכנה לביטחון הלאומי"
בגלובס כותב מתי גולן משפט פשוט ונכון: "לגופו של עניין אני מתקשה לייחס רצינות רבה לדברים שאומר אדם מפוטר על מעבידו לשעבר".
חבל רק שהוא טועה במס' העמודים שהוקצו לדבר: לא 4 כי אם 8.
מכל האנשים שהביעו אתמול את דעתם הבלתי מתפשרת באמצעות דיס/לייקים בוויכוח ביני לבין אחת המגיבות על כתבת ברנע בשישי והטור שכתב אתמול, כמה קראו את כל הכתבה ואת כל הטור המדוברים? להערכתי – אפס. ואם הערכתי שגויה והם כן קראו, הרי שהבעיה חמורה יותר ומעידה על קשיים בהבנת הנקרא.
לסיכום זמני של שתי הפרשות: עוזי ארד Vs רה"מ וגבי אשכנזי Vs אהוד ברק ולהפך. מדובר בהתגוששות סומו בין ארבעה גברים, שניים ושניים. הכל תלוי אגו, עלבונות אישיים ומבנה האישיות של כל החבורה זאת, וכמובן היחסים ביניהם שלא היו תקינים מעולם או שהשתבשו. שום החלטה רציונלית ומושכלת לא התקבלה פה על ידי איש. מה חבל שהחבורה הזו עוסקת בעניינים מורכבים הנוגעים לשבעה מיליון וחצי בני אדם. שאחרת צריך היה לשלוח את כולם לפינה, למגשר או לרבנות. מה שכבר קרה ממילא.
דקדוקי עניות
יוצאי אתיופיה משתכרים חצי מיהודים ילידי הארץ. זו הכותרת בשער המארקר.
אופס, ראו הכתבה הזו בהארץ ב-2007.
ואם כבר: נשים לא יודעות לדרוש כסף.
כבר ציינתי זאת אתמול, אבל אני רוצה לחדד:
שלמה צזנה בישראל היום הוא "עם פמליית רה"מ"
אלי ברדנשטיין הוא "שליח מעריב לוושינגטון"
בידיעות יש לנו את אורלי אזולאי, כתבתנו בוושינגטון
ובהארץ: ברק רביד, שליח הארץ לוועידת איפא"ק בוושינגטון.
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק/ מודעות
ולייב בלוגינג מוועידת איפא"ק. את זה עוד לא ראינו.
הוסרה מודעת הישבן של המדרשה לאמנות מרחובות רמת גן.
בע' 2 של הארץ מתפרסמת המודעה הזו, מטעם "אזרחי ישראל". מיהם המפרסמים? כאזרחית, איש לא התייעץ איתי.
מח' הגהה
לא טעות. טעיתי.
צרות בכותרות?
טעות עריכה גרפית או בכוונת מכוון? אם האופציה השנייה היא הנכונה, הרי שזה לא נראה הכי מקצועי.
(ידיעות, ע' 22)
לפני פיזור
תודה רבה לשלל התומכים בבלוג. אתם עמודי התווך שלו.
(100 ג' אוזניים עולה 9.5 ש', התברר לי).
ולווט אנדרגראונד 
מאז שבת חלה התפתחות בנושא כשהוגשה התלונה למועצת העיתונות. התמונה שהעליתי היתה תזכורת.יחד עם זה אני מסכימה אתך שהייתי צריכה לקשור את התגובה לפוסט שלך.
אהבתיאהבתי
המהומה ברשתות החברתיות עקב ציור השבועי לילד של ג'קי בידיעות , עד כדי הגשת תלונה למועצת העיתונות, כאילו מדובר בקריקטורה על הנביא מוחמד בעתון דני – מגוחכת יותר מהאיור עצמו. אגב, הפטיש נמצא במקום בולט במיוחד.
אהבתיאהבתי
מפתיע אותי שלקחת את הציור מחורימבה, ולא מפה, שהרי כתבתי על כך בשבת, ומעניין שאיש מהמגיבים לא התייחס לעניין. :]
אהבתיאהבתי
לא לפספס את הטור האדיר של ליהי לפיד, ומלחמתה במונח "נקבה": http://www.xnet.co.il/family/articles/0,14566,L-3093709,00.html
המציאות עולה על כל פארודיה, מה שנקרא.
אהבתיאהבתי
אני כבר מעדיף את שרה נתניהו
אהבתיאהבתי
גם היא מעדיפה שתעדיף את שרה מאשר שתמשיך לערוג עליה במבטיך.
אהבתיאהבתי
שרה לא מעוניינת.
אהבתיאהבתי
אני מאמין בכנות שכלילת כולנו במודעת התמיכה בנתניהו שהתפרסמה בהארץ מהווה עילה לעתירה לבג"ץ
אהבתיאהבתי
מצאתי את מי שחתום על המודעה.
הכל אמת לאמיתה.
אין שום עילה.
אהבתיאהבתי
אה הבנתי. הכוונה לתקן "אם את" במקום "עם אני" ולא לקרוא לעצמי אי***ט.
אהבתיאהבתי
בואנה אורן התקדמת בחיים.
מגלה עקביות, מוטרד מטעויות הקלדה, הומור עצמי.
אם תמשיך כך תהייה מגיבן לתפארת.
אהבתיאהבתי
אפשר כבר לעגל את אוכלסיית ישראל לשמונה מיליון, אלא עם אני מעניקה למתאבקי הסומו כמה מאות אלפים לבזבוזים. מצבך עדיף על היונה המעפן, שאיבד מיליון יהודים בתגובה בפוסט הקודם, רצח עם רטורי.
אהבתיאהבתי
טעיתי, והתיקון לא עולה. הצילו!
אהבתיאהבתי
הפעם באמת הגזמת, וולווט. בגלל המניפולציה שעשית בקטע שלקחת מעוזי בנזימן היו צריכים לשלול לך את רשיון המבקרת. אם היית מביאה את כל מה שהוא כתב, לא היית מסתירה מהגולשים שלך את הדברים שהוא אומר על חשיבות הראיון של ברנע ושיפר עם עוזי ארד, ואת כל הנושאים המדאיגים, לדבריו, שעולים מהראיון הזה. אבל החלטת במודע להתעלם מכל אלה, ועוד לנפנף בזה להצדקת עצמך. את צריכה לעמוד בפינה.
אהבתיאהבתי
אני לא יודע איזה לשכה סרחה יותר ועד כמה הקודקודים היו מעורבים בתבשיל אבל השלמתי עם העובדה שדרך רוב הפרשנים "הבכירים" ובמיוחד בפרשיות סבוכות יחסית אפשר לדעת כלום.
כשיתפרסם המסמך הגולמי מלשכת המבקר נקרא.
אהבתיאהבתי
האם יש מקום לתביעה יצוגית?
אהבתיאהבתי
לדעתי ידיעת ה"אמרתי לך" של היום היא ללא ספק זאת. הדבר התמוה הוא שלמרות התובנה שאליה הגיע ליאל הוא עדיין עומד בראש התנועה לשלום ישראל-סוריה.
הדבר שהכי חיפשתי בכתבה זאת המילה "טעיתי" , כנראה שהאגו של ליאל צינזר אותה , במקום זה הוא ניסה לנתב את המאמר למסקנה שהממשלה שלנו היא זאת שלא בסדר , פתטי .
אהבתיאהבתי
זה בגלל שליאל לא קורא להשאיר בידי ישראל את הגולן. המסר שלו הוא "לא נחזיר את הגולן לאסד כי הוא טיפוס מגעיל. נחזיר למחליף שלו". זה סתם מאמר מיותר שכתוב רע. עוד נודניק שרוצה שבאינטרנט יהיה תעוד שהוא צעק משהו נגד אסאד.
אהבתיאהבתי
ברור שזאת הכוונה הנסתרת , אבל הוא מסנדל את עצמו במאמר הזה. הוא טוען שהוא לא מוכן להחזיר את הגולן ל"אנשים מסוגו של אסד" . זה הרי ברור לכל בר דעת שמי שיחליף את אסד יהיה דיקטטור לא פחות ממנו , אף אחד לא מצפה שיבוא במקומו איזה שארל דה גול שיעשה מהפכה חוקתית בסוריה . אז אם ליאל אומר שהוא לא מוכן להחזיר את הגולן לאנשים מסוגו של אסד הוא בעצם אומר שהוא לא מוכן להחזיר אותו בימי חייו .
אהבתיאהבתי
כל קורא סביר יתכסה בזיעה קרה כשיבין שטיפוסים כליאל וכנופייתו היו אחראים לניהול מו"מ על גורלו וגורל משפחתו.
אהבתיאהבתי
ספי רכלבסקי היום בהארץ כותב על עוזי ארד כך:
נשמע נורא נכון?
הנה מה שאמר ארד באותו הראיון:
מה שעושה רכלבסקי זו כמעט נוכלות. כמעט דיבה.
אהבתיאהבתי
למה אתה מבלבל את המוח? אז הוא לא הסכים עם האורגזמה, אבל כן טען בין היתר ש
אבל היתה איזו קרביות אינטלקטואלית. בווייטנאם היתה מלחמה ללא גלורי ואילו בעבודה שלנו היה גלורי. אנשים בחולצות לבנות ישבו בחדרים ממוזגים ודיברו על Megadeath. היה בזה סוג מסוים של גבריות. היתה תחושה שאתה בחזית של האסטרטגיה והאינטליגנציה של המאה ה-20".
אהבתיאהבתי
אם תחושת גבריות זהה אצלך להנאה מינית אני ממליצ לך בתוקף ללבוש ג'ינס עבים במיוחד.
אהבתיאהבתי
יאללה אחים כתומים יאללה!
כבשתם כבר מזמן את הבלוג הזה. מה שנשאר לכולנו זה לחכות ל Wargazm, או כמו שאנחנו מגדירים את זה הרבה יותר בעדינות וביתר PC, זה לספור את השעות עד ה- Megadeath.
אז יאללה אחים כתומים יאללה!
אהבתיאהבתי
אפרופו הלייב בלוגינג בוועידת אייפק. הגארדיין עושה את זה באופן קבוע.
הנה, למשל היום אפשר לראות את הסיקור שלהם על הבחירות המכורות של פוטין שהתנהלו אתמול תחת זיופים אדירים. אותנו זה לא ממש עניין. את הבריטים כנראה קצת יותר.
הם נהגו בדרך דומה ביום השחרור של גלעד שליט.
אהבתיאהבתי
הגארדיין עושה כל יום לייב בלוגינג של משהו אחר, וכמובן ארועי ספורט. ניו יורק טיימס עושה את זה בבלוג The Lede. בנאום של נתניהו לפני חצי שנה מול אותו קהל, אולי בשם אחר (ועידת האירגונים היהודים?, כל פעם תרוץ אחר להזמין את רוה"מ, ולהכריח את הנשיא להפגש איתו), עשיתי זאת בעצמי בבלוג, למחאת המגיבים. אין לי כח לעשות שועלן, ולמצוא את זה.
אהבתיאהבתי
התכוונתי לעיתון ישראלי, אולד מדיה, שעושה דבר כזה. לא חשבתי שהארץ המציא את הגלגל בעולם. בישראל, אאל"ט, זה קורה לראשונה (לא כולל טקס האוסקר או משו כזה)
אהבתיאהבתי
ראוי שנצפה בבחירות אלה בעניין רב כדי להתכונן לבאות
אהבתיאהבתי
על כדורגל, על פשע ועל מה שביניהם.
אהבתיאהבתי
אם עוד היתה לי איזושהי סימפטיה לגבי אשכנזי (זה שאשתו השתגרה במאות מסרונים לסא"ל זוטר), הרי שהיא נמוגה למראיתו חוגג עם תושבי אור יהודה את קריאת הרחוב בעיר על שמו. – לא יכולת להגיד להם בטלפון "תעזבו את זה. לא לעניין לקרוא רחוב על שמי וזה די יביך אותי. מציע במקומי את הנער הכבאי הגיבור מהכרמל…"
מפיתום. רדיפת הכיבודים בארץ הזו מעבירה אנשים על דעתם.
פדיחה גם לאור יהודה עצמה: אתם רוצים להיות חומס או ת"א? מה זה לקרוא רחוב על שם רמטכ"ל שרק פרש. אין לכם בושה?
ובעניין אחר: לורד אמיתי עושה כעת בארץ בצנעה. אמנם היתה לו נטיה למשוך את הסולואים קצת יותר מדי, והשגיונות שלו לכתוב רוק פילהרמוני כמעט המיתו את דיפ פרפל. אבל בכולזות האיש אחד מאבות המזון. נאחל לו הצלחה ב"מחלקה למחלה קשה".
http://heavyrocktheplaylist.blogspot.com/2012/02/jon-lord-undfergoing-cancer-treatment.html?utm_source=feedburner&utm_medium=feed&utm_campaign=Feed%25
אהבתיאהבתי
מה שלעיניים (תרבותיות?) מסוימות נראה כפאדיחה, לעיניים אחרות יראה כשיקול מושכל. למשל, עיריית אור יהודה שמה את הביצים בסל של הפוליטיקאי לעתיד הכי מבטיח בסביבה וכך מבטיחה שלמונים עתידיים מכוון קרית הממשלה וככה על הדרך גם אהדה גדולה בקרב תושבי העיר המזדהים עם אותו האיש מסיבות שונות. אשכנזי שמניח שאנשים כמוך ממילא לא יצביעו עבורו, מתחכך עם האלקטורט העתידי שלו. כולם מרוויחים.
אהבתיאהבתי
עיריית אור יהודה קראה כיכר בעיר על שמו של גבי אשכנזי עוד בהיותו רמטכ"ל באמצע הקדנציה.
כדאי לזכור את העובדה הזאת כאשר מתחילים להפריח פרשנויות.
אהבתיאהבתי
או לבדוק שיודעים את העובדות לפני שמגיבים בלי לחשוב. הנה מתוך כתבה על קריאת הכיכר על שמו:
אהבתיאהבתי
העיסוק באבק לשכות אכן מרתק וראוי לכיסוי לא פחות ממסעותיה בעולם של בר רפאלי. למרבה הצער כל העיתונאים הצבאיים הצליחו להתעלם מהגילוי החשוב היחיד שעלה מפרשת הרפז והוא הברדק, ההפקרות והביזבוז הנהוגים ביחידה הסודית והמובחרת אמ"ן מבצעים.
אהבתיאהבתי
בוא נסכם שיחסי למלחמות ברפאלי ולמלחמות החברל'ך שלך זהה.
אהבתיאהבתי
מעולם לא ראיתי אצלך ציטוטים מספורטס אילוסטרייטד
אהבתיאהבתי
הסתבר שהמבקר הסתמך על הקלטות מלשכתו של אשכנזי אך התקשה לקבל הקלטות מלשכתו של ברק שחלקן נמחקו או אבדו באורח פלא. מישהו הזכיר שכך היה גם בחקירת צאלים ( ערוץ 2?). לדעתי זה עניין חשוב מאד כי שי כאן שיבוש חקירה והשמדת ראיות
אהבתיאהבתי
פרשת הרפז היא דוגמא מובהקת של טירוף מערכות. מדובר בהתנהלות רגילה של פוליטיקה ארגונית במוקדי כח שמבקר המדינה רודף הפרסום ניכס לעצמו וניפח על גבה בלון של אויר חם.
אהבתיאהבתי
מסכים איתך לגמרי
אהבתיאהבתי
בשעה טובה. פאי פאל מאפשרים לי להיות עמוד תווך.
אהבתיאהבתי
לדעתי "נטגן" זה בגוף ראשון-רבים-עתיד.
ובתור עד ראייה – המודעה של המדרשה לאומנות אכן היתה WTF.
אהבתיאהבתי
ד"ר מאיה רוזמן: שניצל שנקנה (בעתיד) עדיף על שניצל שנטגן (בעתיד). בסדר גמור
אהבתיאהבתי
האם המשפט של מתי גולן:
אפליקטיבי גם לדבריה של דבורית VS אנשי מעריב?
——————————–
V: כרגיל, כדאי להיות בקיא בעובדות:
1. מכרסם הסיגרים מעולם לא פיטר אותי. להפך. אני היא זו שעזבה את משרת העריכה שהייתה לה באקט הפגנתי וברור (ונשארתי מבקרת הקולנוע של רייטינג).
2. אף אדם מתקופתי לא נמצא במעריב כבר שנים. אין לי שום היכרות אישית או אחרת עם העומדים בראש העיתון.
3. כמה תמשיך אתה והחברים שלך לטחון את דבר ההבל הזה אחרי שהודיתי לאיש ההוא בפומבי על שבזכותו עשיתי את הצעד הראשון לגאולה?
אהבתיאהבתי
***
***
אהבתיאהבתי
V, נמאס לי – ואפשר שלעוד מהקוראים – מהפינג-פונג הריטואלי בענין וולווט vs מעריב. עמדתך בדבר ניקיון כפייך ביחסך לעיתון הובהרה אין ספור פעמים וחשדם של הלוקים בחשדנות-יתר הוא ענין שלא יפתר בבלוג זה.
אהבתיאהבתי
אגב: איך הפכתי פתע ל"משתמש אנונימי (לא מזוהה)"?. "יומטוב".
אהבתיאהבתי
ולווט, don't feed the trolls.
אהבתיאהבתי
"בגלובס כותב מתי גולן משפט פשוט ונכון: "לגופו של עניין אני מתקשה לייחס רצינות רבה לדברים שאומר אדם מפוטר על מעבידו לשעבר".
גם אותי משפט זה הצחיק לאחר כל מה ששמענו על מי שלא אפשר לV לערוך את ריטינג ( ריטינג?). התרשתי שהכעס הושלך גם על בן טיפוחיו העושה את צעדיו הראשונים בפוליטיקה.
ובכן, אני מתקשה להתייחס ברצינות לעיתונאי שטוען כך. מסתבר שדווקא הרבה דברים נכונים אומרים מפוטרים על הבוסים הקודמים שלהם כאשר כבר אין להם מה להפסיד או להרוויח. אותי לימדה גברת אחת, בעלת חנות שלא להשמיץ בוסים קודמים כאשר מחפשים עבודה. בעניין זה שביט פעל נכון ואפילו שיבח את הבוס, שר התחבורה, שנהג בו בצורה מחפירה.
אהבתיאהבתי