אצבעות חג שמנות 6.4.12

הראיונות עם נתניהו * הבדידות של אייל גולן * החירות של ג'ונתן פראנזן * החובות של שוקי זיקרי * הסמארטפונים שבמטוסים * הדוגמניות שבמוספים
*

מה בעולם
130 חיילים פקיסטנים נקברו תחת מפולת שלגים בהימלאיה.
ג'ונתן פולארד אושפז.

רה"מ עושה סדר
מעריב: לא משונה השאלה הזו? מה, זה צחצוח שיניים שאתם שואלים "כמה זמן מיומך?"

כמה מעסיק אותך הטיפול בעניין האיראני? כמה זמן מיומך אתה מקדיש לכך?
"זה מעסיק אותי הרבה מאוד. אין טעם לפרט את סדר היום. אני יכול לומר שאני עובד ימים ארוכים וגם לילות ארוכים. אני עושה זאת לא משום שאני עובד בחוסר יעילות, אלא משום שהמלאכה היא רבה מאוד".

המארקר הביא בכותרות לפני פרסום הראיון המלא את המשפט "בניכוי חרדים וערבים". נכון, ככה עושים, מביאים בונבון אטרקטיבי שיביא את הדם. כבר ראינו את זה השבוע. וזה לא שנתניהו לא אמר את המשפט, וזה לא שלא מדובר בניסוח קצת טיפשי, אם אתה מכיר קצת את התקשורת, טיפה, אבל בהמשך הדברים הוא אומר גם:

השקענו 2 מיליארד שקל במגזר הערבי. כמה קולות נקבל שם? אם נקבל אלפי קולות זה יהיה הרבה. זה חלק מהמדינה שלנו. הם אזרחים שווי זכויות. יש שם הזנחה גדולה מאוד. זה לא יעזור לי לפרוץ את תקרת הזכוכית. אז מה? אני הולך לטפל גם בפשיעה במגזר הערבי. יש גיהנום ביישובים האלה

ישראל היום: מה שעניין אותי בראיון של עורך העיתון עמוס רגב, ושלמה צזנה (שגם הצטלמו כשהם מראיינים אותו), זה מה טיב היחסים בין נתניהו לרגב. האם הם מדברים ביומיום? נפגשים? מחליפים דעות על ישראל היום? איך זה עובד שם?

פוסט מורטם
התנהל פה שלשום ויכוח עתיר שרשור, האם צריך היה לכתוב שהנאשמים ברצח ג'ורג' סעדו ערבים. כשלעצמי אני לא מבינה מה צורך יש בכך. בדיוק כמו שלא כותבים זאת במקרים אחרים.
בכ"מ, ביקש השועלן לדעת איך התייחסו לכך בעיתוני החג:
ישראל היום (ע' 13): לא. אך כתוב "צעקו לעברו אמירות התומכות בירי טילים לעבר ישראל מרצועת עזה, וכן אמירות גזעניות". עוד כתוב שהרצח אירע בפאתי שכונת ג'ואריש.
הארץ (ע' 9): לא. גם כאן מוזכר(כפר) ג'וואריש ו"הערות גזעניות".
מעריב (11): לא. "בכתבי האישום… נטען כי הקריאות שקראו לעבר סעדו קודם לרצח היו גזעניות ולאומניות… קריאות התומכות בירי רקטות מרצועת עזה".
היחיד שכן כתב: ידיעות (ע' 9). כות': "הנערים לסעדו: אינשאללה כל היהודים ימותו". ובידיעה: "'אינשאללה תמותו אתה וכל היהודים. מגיע לכם טילים מעזה וקטיושות מאיראן', כך קיללו שמונת הנערים הערבים את ג'ורג' סעדו".

 סופשבוע

לא הייתי קוראת את הראיון עם מיכאלה ברקו, אלמלא התהייה: מה קרה? למה שוב? רק בשבוע שעבר קיבלה את הטורון בהארץ? טוב, נו, חזרה לארץ. זה חשוב.
בכ"מ, קראתי את השאלה הזו (לדגימה) ונדהמתי. אין גבול לחוצפה.

אחרי 15 שנה עם אותו גבר, לא מתחשק לפעמים לפתוח בפרק ב' עם גבר אחר, כמקובל בתעשייה?
"השתגעת? חס וחלילה. בחיי זוגיות צריך ללמוד להתפשר, הבעיה מתחילה ברגע שאתה מתחיל למנות את הפשרות והוויתורים שעשית. זה לא דבר טבעי, לשים שני אנשים שונים באותו בית. אבל אני מאוהבת, אני מתגעגעת ועדיין יש לי פרפרים. יש זוגות שבוגדים ואפילו מקבלים את זה, יש גם זוגות שיש להם חוזים לא כתובים שכל צד עושה מה שמתאים לו. אם בעלי יבגוד זה נגמר, אני לא אעבור על זה לסדר היום. אני מקנאה לו בטירוף".

וכמובן, הראיון עם אייל גולן. למיליון ואחד המעריצים. כמו ששמתם לב, עיתוני החג מלאים פרפראות, שהרי איך אפשר לעכל משהו אחרי הארוחות הכבדות שנאלצים בני ישראל לספוג בעוון המסורת.

7 ימים


צילום ארכיון טלי שני

שליחי ידיעות מצאו את שוקי זיקרי ואת אחיו מייק, שברחו מהארץ, בהוליווד, פלורידה, מספרים ש"לא ברחו" אלא יצאו מהארץ באופן חוקי (מה זה משנה?), בגלל חובות משפחתיים.
זו גם כות' הכתבה: לא ברחנו. בתצלום המאוד מטושטש, שנראה כי צולם בבלקברי הלא חדש שלי, אפשר לראות את סמדר שיר  החתומה על הכתבה יחד עם שוש מולא ועופר פטרסבורג ומשה ימין, יושבת בבית קפה עם הלפטופ ומולה הזיקרים. בסוף הכתבה יש הסבר: אחרי מו"מ עם שיר הם משתכנעים להצטלם "ואנחנו קוראים לאיש שיושב בשולחן הסמוך. זו התמונה שמופיעה בתחילת הכתבה. אם היא מטושטשת – תאשימו אותו".
הכתבה מתארת אשכרה עבודת מעקב רגלית אחר האחים. עוד בכתבה: האחים חייבים לכאורה לחב' מוצרי השיער שוורצקופף כ-4.2 מיליון ' וללוריאל – כחצי מיליון. חוב נוסף הוא לחברת שותפות שביט שהשכירה לאחים שטח למספרה.
אחרי תלאות מרובות הסכימו השניים לפגוש אותה בקפה ארומה (נו, איך ישראלים יסתדרו בלי ארומה). הם הגיעו עם מסמך מסודר שכתבו, המקנה להם זכות תגובה לכל. בראיון עצמו הם לא אומרים הרבה. כלומר משבחים את אלוהים, את אמא, את המשפחות שלהם, את האימפריה שהקימו בישראל (הרבה הרבה), את פעילותם למען הקהילה, ומבטיחים להחזיר הכל ביום מהימים, כי "חונכנו שעלינו לכבד את ההתחייבויות שלנו גם אם הן לא שלנו. להתחייב זה לשלם".

על התקשורת:

"…כל יום מפרסמים דברים, ואנחנו קוראים אותם ולא יודעים אם לצחוק או לבכות. זה כתוב עלינו? מה, הנייר באמת סובל הכל? ואף אחד לא חייב לאמת ולבדוק?…
…(מתוך דף ההצהרה שלהם): "…למרות נסיוננו הגדול בתחום, השיעור שאותו קיבלנו בנושא תקשורת הוא גדול. עוצמת התקשורת, עיוות המציאות ו/או העובדות הינם בלתי נתפסים… בגלל חוסר בנתוני אמת, הוואקום התמלא בשקרים ובהוצאות דיבה… עם כל הצער של הפקרת הזירה, ההתמודדות עם העובדות לא תהיה בשלב זה מעל דפי העיתון".

הכתבה היא מקרה מעניין: אנשים שנהנו לגמרי מליטופי התקשורת במשך עשרות שנים כועסים על שכעת, כשהם לא משגרים קומוניקטים, הסיפורים עליהם מעוותים. למרות זאת הם ניהלו את הכתבה הזו ביד רמה: קיבלו הבטחה, ואמרו והכתיבו בדיוק מה שרצו. מקצוענים.
והקטע המתסכל פילוסופית: ספר ואחיו ברחו, סליחה, יצאו בצעדי ריקוד מהארץ כי לא יכלו לשלם את החובות שלהם. עשרות עיתונאים מחפשים אותם ומתחננים שיתראיינו. על מה? על החובות שלהם. לא על תגלית חדשה, למשל, אפילו כרוכה היא בעסקי שיער שונים. לא מגוחך? אין דברים משמעותיים יותר לעסוק בהם?

7 לילות

ציפי שמילוביץ' מראיינת את ג'ונתן פראנזן לרגל חירות, הספר החדש שלו (משפחה מתפוררת מהמערב התיכון). יש לו

"טינה עמוקה לרשתות חברתיות ולכל מה שמריח מהתמכרות לטכנולוגיה… טוויטר הוא האויב הכי גדול של ג'ונתן פראנזן… 'זו התמכרות לבזבוז זמן, והיא לא שונה מהתמכרות לקראק… רשתות חברתיות זה טמטום. זה המקום של האקסהיביציוניסטים… אני גם לא מסכים עם ההנחה שצעירים אוהבים את פייסבוק. הם מכורים לזה ומוכרחים להיות מחוברים כי אחרת לא יהיו להם חיי חברה"

מה העמדה שלו בעניין חירות? הוא חושב שזה עלול לגרום למצוקה (חירות היא קוץ בתחת, אומר אחד מגיבוריו).
דווקא אחת ממורותיי ליוגה אמרה ערב החג שחירות זה לממש את הפוטנציאל שלך.
כמה הוא כותב? שש שעות ביום, לא יותר מאלף מילה.

על גידול ילדים:

"הייתה נקודה בחיי שחשבתי לאמץ, אבל העורך שלי בניו יורקר אמר לי פעם: למה שתבזבז 20 שנה על גידול ילדים? הרבה אנשים יכולים להיות הורים טובים, לא הרבה אנשים יכולים להיות סופרים טובים".

הבשורה הטובה: התיקונים מעובד כעת לסדרה של HBO.
לסיכום, שווה לקרוא.

ז'ורנל/ מעריב

הריאליטי הישראלי חוגג עשור, כך מתברר.
רן תלם מתוחקר שוב על שאלת הכדורים הפסיכיאטריים, שלדעתי נגנזה כבר לפני כמה שבועות.
שני אנשי אקדמיה, ד"ר דוד גורביץ' וד"ר אורלי לובין וכן יוצר, רני בלייר תוהים: למה ישראלים צופים בריאליטי (שגיאת הגהה כבר בשורה ראשונה).
התשובות:
לתת משמעות לאפסיות הקיום שלנו/ את ריקנות חייו משלים הצופה עם הרייקנות המתוסרטת/ וגם דווקא משום שלא סופרים אותנו כאזרחים, תוכניות כמו האח הגדול נותנות לנו פתאום שליטה. אנחנו מחליטים מי יישאר ומי יעוף.
בקיצור, תשובות מצוינות אחת אחת. קראו והפסיקו לצפות.

שישבת/ ישראל היום

גם פה חזקים בקינוחים: אסתי גינזבורג על השער (צילום דביר כחלון), שלפחות אפשר להתמוגג מאביביותו (טוב לה בחיים, כמו לרותם סלע במעריבידיעות. ראיתם דוגמנית שרע לה בחיים?), אייל ברקוביץ, קטלין רייטר (זו הזוכה, בידיעות יש ראיון עם זו שפרשה).

תרבות וספרות/ הארץ

זוכי תחרות הסיפור הקצר.

הארץ השבוע

מה לנו כי נלין על אילן רבינוביץ', שימו לב לשעשועי המגזר הדתי עם כדורים פסיכיאטריים למען מיתון היצר.

שרון שפורר שואלת למה אין בנק אינטרנטי בישראל, שיוריד פלאים את העמלות. ובכ"ז, לא מוזכר בכתבה הישיר הראשון, שאומנם שייך לבנק לאומי, אבל הוא בנק כלבבה, בלי סניפים. והעמלות בו אכן נמוכות משל הבנקים האחרים.
משפט מופרך לחלוטין ותלוש מהמציאות:

לבנק אינטרנטי אין הוצאות כאלו שכן הוא אינו נזקק לעובדים ולא לסניפים, אלא בעיקר לטכנולוגיה, ואולי למרכז שירות לקוחות קטן.

ברור שצריך מנגנון, כן, גם לטכנולוגיה, שלא מייצרת את עצמה, וצריך מקום להושיב את האנשים, וברור שזה לא רק "שירות לקוחות קטן". אני לא אומרת שהעלויות לא פחותות בהרבה ממנגנון מנופח של בנק, אבל הן לגמרי לא זעומות. חוסר אחריות לכתוב משפט שכזה.

דמארקר

לא הבנתי מהו החוט המקשר בין כל החלומות המובאים בפרויקט: קיבוץ יד השמונה, הפסיכולוגיה החדשה, הזכות להרגיש רע, האנדרדוג שיכבוש את שוק הניווט, החלום להיות ראש עיר, חלומות של מנהלים.
עוד אסופת כתבות שניסו לארוז אותה בצלפון אחד עם סרט. מיותר.

המארקרוויק

אליחי וידל וירון כהן-צמח טוענים בנחרצות שחברות התעופה, רק כדי לענות אותנו, לא מרשות לנו להשתמש בסמארטפונים ובגאדג'טים בטיסה. אלא שלדעתם הנחרצת אין שום הוכחות על ידי איש, וגם לא הפרכות בכתבה. כתבו את דעתם, וזהו.

מוסף הארץ

שמתי לב לא מזמן לצילום הזה של קייט בלאנשט על שער אינטליג'נט לייף, והיו לי כמה דברים דחופים לומר על כך, אבל שכחתי/לא הספקת ועוד. טל ניב מנתחת.

מאמר שני של אוה אילוז, אפליה: מדריך למשתמש. ההסברים שלה ברורים הפעם, פחות מכעיסים, אולי מאחר שהיא אומרת, "זה לא בכווונה, האפליה הזו". ובהחלט קשה להתווכח עם תיאורי המקרים שהיא מביאה.
אורי משגב מתעקש שהדיון אנכרוניסטי.

דומה שמשגב חזר לגמרי להארץ. לא רק מאמרוני דעות, אלא כתבת ענק על בן גוריון. שבע השנים האחרונות בחייו.

מאיה קרבט, לשעבר דוברת קשת, שפתחה משרד יח"צ עם נירית וייס, לשעבר עורכת פנאי פלוס, התחילה ללמוד קולנוע. ולא, היא לא בשורות יאיר לפיד.

בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק

בבמחשבה שנייה ליקטו את וריאציות הפייסבוק על דברי נתניהו, "בניכוי חרדים וערבים…"

יוסי גורביץ על "השקר הקבוע של חברון".

קבוצת אולטרה-ויולט מבקשת מפייסבוק למנות אישה למועצת המנהלים שלה.

השבועון משפחה במוסף לפסח המסביר לציבור החרדי איך לשווק עצמו לעולם.

האם השתנה התפקיד של אריאנה האפינגטון ב-AOL?

מתוך הכתבה של עידו גנדל על פרשת הפטריות, מהדהד בראשי מאז שקראתיה משפט אחד חשוב:

רוב האנשים קוראים בטקסט מה שהם רוצים לקרוא בו. המאמץ שנדרש מהכותב כדי לחמוק מהמלכודת הזו, ולו במעט, הוא גדול

הוא מתייחס לעניין הפטריות, ומסביר בכך מה חולל את המהומה, אבל המשפט הוא גלובלי וגורף. מבחינתי הוא מסביר את התסכול שלי בכל פעם שאני כותבת איקס ואנשים קוראים ווי. הפערים האלו הם מצד אחד שיא היופי, כר נרחב לפרשנויות ולרב-רבדיות, מצד שני, הבאסה הגדולה בהיפוך המציאות, כפי שהיא נתפסת בעיני, הכותבת.

לחם עבודה

נמרוד הלוי עובד בפייסבוק אירלנד, ואפילו נותן לי קרדיט. נו, לא רק מעשים רעים עשיתי בחיי.

צרות בכותרות

שבוע מורבידי עבר על עורכי 7 לילות. בשער הכותרת היא "רציתי את החיים בחזרה". בטח תחשבו חולת סרטן, לא? לא. יובל דיין, הנערה שפרשה מדה וויס רגע לפני הסוף. במוסף עצמו "שאריות של חיים" על עידן רייכל.
גם בסופשבוע החיים מככבים: "החיים. לא מה שחשבתי" (ראיון עם אבי אוחיון שאיבד את משפחתו בפיגוע בקיבוץ מצר).

בפעם השנייה השבוע מופיעה הכותרת "משחקי הרעב" כמו שאיימו חברי חמש שאלות. והפעם, 7 לילות: שישה שפים נשלחו להכין את המנה האהובה עליהם מסרט או מסדרה.

"מציאות נושכת", כותרת העשור הקודם שלא מרפים ממנה. על פרויקט Y, בז'ורנל.

"אביב מתעורר" (גלריה, ראיון עם אביב גפן).

יש עורכים בבית?

מי כתב את הכתבה על הרב עמיחי לאו-לביא, אחיין של הרב מאיר לאו ששואף להיות הרב הקונסרבטיבי הגיי הראשון של ישראל?
עקיבא נוביק, ששכחו לתת לו קרדיט בכתבה (מזל שיש תוכן).
המדבקה "בלעדי" אומנם מתנוססת בגאון על הכתבה, כמו גם הצירוף "ראיון נדיר", אבל כתבות על הרב כדראג קווין אפשר היה לקרוא בהארץ כבר ב-2004 ולאחר מכן, שוב כתגלית, ב-2009, במקומון של ידיעות בירושלים. לא רק זה, בכתבה עצמה כותב נוביק שב-1993 התפרסמה כתבה על פאב במצפה רמון בו עבד האיש, ושם נכתב על נטייתו המינית, כך שהוא "נבעט מהארון".

רבנו מבסוט מיציאתו מהארון בידיעות כרב הקונסרבטיבי העתידי הגיי הראשון, ומחפש חתן, לידיעת יהודי מנהטן. כלה כבר מצא. הוא הקים משפחה עם זוג נשים שילדו איתו שלושה ילדים.

לפני פיזור

שלושה פוסטים נכתבו פה בשישי, ערב החג:
פוסט אורח/ למה מסתתר יהודה בלו?/ על מסיכות ברשת
צאו לדרך/ כותרות ערב חג
פוסט אורח/ חומת מגן, הצלחה או כישלון?/ חייל זקן לא נח

חופשה נעימה לחוגגי החג. אפילו אני יוצאת לקרוע את הכביש עם ה-125 שלי, שקולולו מלאו לו שלוש, ואאחל לו ולי בריאות ואריכות.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה אצבעות חג, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

57 תגובות על אצבעות חג שמנות 6.4.12

  1. חוית הגיב:

    רותם סלע דווקא מתראיינת לידיעות.

    ובעניין הכותרות ב-7 לילות: הכותרת "שאריות של החיים" לכתבה על עידן רייכל היא כשמו של שירו המפורסם, שאותו שרה יובל דיין באודישן של "דה ווייס". כן, אותה יובל דיין שמופיעה על שער המוסף.
    ניתן לומר שעורכי המוסף התחכמו קצת בחג זה..

    חג שמח !

    אהבתי

  2. בונד ג בונד הגיב:

    כשלעצמי אני לא מבינה מה צורך יש בכך. בדיוק כמו שלא כותבים זאת במקרים אחרים.

    זהו, שלא (תמיד)

    אהבתי

  3. שועלן הגיב:

    הרבה יותר היה חשוב לי לדעת אם היה בכלל דיווח בהארץ.
    אני מבין שלא.
    וזה בעיתון שכל קללה של יהודי לעבר ערבי זוכה לקמפיין תקשורתי.
    עד כמה אפשר להיתמם?
    כנראה שרצח על רקע לאומני מעניין רק כשהוא קורה בטולוז. פה בישראל זה שטויות.

    אהבתי

    • שועלן הגיב:

      אופס, סליחה, פספסתי את השורה החשובה בדיווח שלך.
      אז רק באתר הם לא דיווחו משום מה.

      אהבתי

      • אורן הגיב:

        מה יהיה, לא תניף את הדגל.

        אהבתי

      • אורן אוטומטי להמונים הגיב:

        שועלן הודה שטעה, והלייקים מתאספים. כדי שוולווט, המתלוננת לעיתים על אדומים, תפנים. מצביעי הלייק/ דיסלייק רובם הם אנשים, שעשו להם את השכל באצבע.

        אהבתי

      • שועלן הגיב:

        זה בגלל שהשורה התחתונה עדיין תקפה.
        קיים פער עצום בכל הפרמטרים של הסיקור.
        ולמה הידיעה עדיין לא מופיעה באתר? בשביל שלא יהיה צורך לתרגמה לאנגלית?

        אהבתי

      • אורן הגיב:

        אז אולי צריך בלוג ביקורת השורה התחתונה, מיוחד לרואי החשבון. אישית מעדיף לקרוא את כל השורות, הפרעה גבולית שלי.
        מה אתה בעצם אומר לי, שהעם מעדיף תקשורת רשלנית, טועה בעובדות, לא שולטת בשפה, אבל לאומנית, אני יודע את זה.

        אהבתי

      • שועלן הגיב:

        אני מבין שזה תיאור שלי. תודה.
        אענה כאילו לא הבנתי.
        אני לא אגיד שהעם מעדיף תקשורת מאוזנת. הוא לא. הוא מעדיף תקשורת ביקורתית, אבל אחת שבכל זאת "בעדנו". רוב הזמן התחושה היא שהמצב בדיוק להיפך.

        אהבתי

      • אורן מרדלר את שועלן הגיב:

        בערב החג בקשת מוולווט את השירות הזה. בזמן שנמנת על הספה, פרורי מצה מפוזרים על כרסך, התאמצה ולווט למלא את משאלתך. התוצאות הופיעו בראשית הפוסט, אך אתה התעלמת כאילו היו ביצת פסחא מוחבאת היטב. הפיצוי הראוי, התיחסות לתיבת הBox Office כאילו הייתה Douchebag Jar , ולתת בפיי פאל.

        אהבתי

      • שועלן הגיב:

        לא התעלמתי, פספסתי.
        זה כמו ההבדל בין לירות לעבר ריכוזי אוכלוסין ולירות לעבר ריכוזי אוכלוסין.
        אתה גם נוהג להשאיר שטר על השידה לפני שאתה הולך הביתה?

        אהבתי

      • אורן הגיב:

        הרגלי הקוק שלי, סיעו לי להבחין בהבדל הדק בין שורות. ולשאלתך ברגעי ההשראה שלי, אני מפזר שטרות בכל מקום. כזה אני חי על הקצה, לא חושב על השורה התחתונה.

        אהבתי

  4. רקמילה הגיב:

    זה מה טיב היחסים בין נתניהו לרגב. האם הם מדברים ביומיום? נפגשים? מחליפים דעות על ישראל היום? איך זה עובד שם?

    מה אומר לך השם דן כנר.

    אהבתי

  5. סתמאחת הגיב:

    מעניין, קראתי את הראיון עם אביב גפן בגלריה ולא נתקלתי בכותרת המצחיקה.חזרתי לראיון לבדוק אם פיספסתי, זה לא מופיע בגרסת אונליין:
    http://www.haaretz.co.il/gallery/music/1.1680665

    יש לי אובססיה אישית לראיונות גדלוּת של אביב גפן. לפני כעשור הייתי בשלהיי תקופת הגרופיות של גפן. ההופעה האחרונה שראיתי, אחרי עשרות לאורך ימי בתיכון, היתה עשור לדיסק הראשון או השני שלו, הלכתי כי סטיבן ווילסון התארח. אביב גפן מאוד אוהב את עצמו, וזה תמיד ברור בראיונות האלו. גם אי אפשר לקחת ממנו חלק מההישגים המוזיקליים והפרפורמיים (אם זה ביטוי לגיטימי). הוא היה תופעה ישראלית מוזיקלית נהדרת וחוויה טובה, גם אם קודרת, לגיל ההתבגרות. אבל משהו באגוצנטריות שלו מקומם ובדרך כלל מראיינים לא מעזים לעמת אותו עם הדברים האלו. גם לא עם עובדות ששוכתבו מחדש עבור הקהל הישראלי כמו למשל הברז שדפק לעצרת השמאל לפני כעשור, הצהרות שהודפסו על גבי העיתונים לפני 15 ועשרים שנים על סרבנות מצפון וחיילים של השלום וכו'.
    משום מה הראיון הזה, שלא מעמת את אביב גפן יותר מידי, מצליח להרשים אותי. אולי מכיוון שבדרך כלל הראיונות והכתבות של בן שלו מקוממים אותי. אני לא בטוחה כמה מהם קראתי, אבל תמיד אני נשארת עם הרושם שהוא כותב כמעריץ ולא כמבקר. הראיון הזה נכתב בצורה נעימה, ושלו אפילו הצליח לעמת את אביב גפן עם כמה נקודות מאוד לא נוחות (חוסר מקוריות, נגינה בינונית וכינויי גנאי).

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      הכותרת מופיעה בעיתון המודפס.

      תוס, 8.4: והאמירה האינפורמטיבית הזו, שכל אחד יכול לבדוק, מצדיקה דיסלייקים כי? תנו לי להבין.

      אהבתי

      • סתמאחת הגיב:

        שמתי לב לתופעה מוזרה משהו, מידי פעם אני מגיבה בבלוג עם איזו אנקדוטה (למשל כותרת הראיון הזה), הערה או תוספת שנראית לי מעניינת. משום מה (אפרופו קצרים בתקשורת ודברים שמקבלים פרשנות חדשה על ידי הקוראים) את בדרך כלל מפרשת את ההודעות שלי על הצד הביקורתי/מציק ומגיבה בהתאמה. ואיכשהו זה גם גורף דיסלייקים (אני לא מחלקת כל כך לייקים ודיסלייקים, אז זו לא אני) :O

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        לא חשבתי לרגע שאת מציקה. פשוט הסברתי איפה נמצאת הכותרת "אביב מתעורר".
        למה הדיסלקיים? שאלה טובה. יש פה כמה אנשים שאוהבים אותי רצח, ממתינים לכל תגובה שלי, לא משנה על מה, ומגיבים בהתאם.
        גם תגובה כמו "היום שלושים מעלות בצל" עלולה לגרוף כמה דיסלקיים.

        אהבתי

    • מיקי הגיב:

      הראיון של שלו לא היה מבריק, אבל ייתכן שהוא לא היה מעוניין לעמת את גפן עם השטויות שהוא אומר. הנקודה אולי הכי משמעותית היא שגפן הוא בן ל"אצולה" הישראלית, הוא שיא המיינסטרים והבורגנות, וזה מה שמאפשר לו להציג את עצמו כ"ילד הרע", אנרכיסט שלא הולך בתלם. המוזיקה שהוא עושה היא קיטש, "השאלות" והדבקות מכל הבא ליד. אין בה ובו שבריר של אותנטיות.
      ניפוץ הגיטרה בהופעה מעיד על כך יותר מכל.
      זה מעשה ונדליזם מכוער, ומפתה לשער מה גורם לגפן לבצע אותו שוב ושוב.
      מובן שהוא לא מנפץ את הגיטרה שלו אלא גיטרה זולה שניתנת לו לביצוע אותו שיר ספציפי

      אהבתי

      • ג'יימס הנד-ריקס הגיב:

        ניתוץ הגיטרה הוא התרומה המקורית של גפן לסצינת הרוק. בעוד שפיטר טאונסנד ("המי") ניפץ גיטרות "פנדר" יקרות ומקוריות, גפן לא עושה מספיק כסף כדי לממן את הלוקסוס הזה אפילו שהיה בפלייליסט B של הביביסי שעתיים רצוף.
        כי גפן ירש מאביו את ההתיקעות בסיקסטיז ובונה על מאזיניו הצעירים שלא יבחינו בעבר הכל כך רחוק מהם מהיכן הוא גונב את המוזיקה שלו. ועל יכולת החריזה שלו שמכה שוק על ירך את נעמי שמר – בפוסט הבא.

        אהבתי

      • סבל הגיב:

        מישהו צריך מתישהו לפוצץ את בלון האגו העצום שנקרא אביב גפן.
        ייתכן שצריך מוזיקאי דעתן כדי להתעמת איתו ולהציג את הבולשיט שלו כהווייתו.
        בכל מקרה, פוזה של רוקר לא עושה אותך רוקר

        אהבתי

  6. סביון הגיב:

    מעריב כמו מעריב, עובדים כמו פקידי עיתונות ולא כמו עיתונאים. לא הצליחו לחלץ שום דבר מראש הממשלה, סתם קלישאות לא מעניינות, לא הצליחו להוציא אפילו לא התבטאות אחת מעניינת ממני מזוז, סתם דקלומים עבשים. מה יהיה, נוחי, בשביל זה קנית עיתון? קח כמה עורכים מוצלחים ותקפיץ את העיתון, כי בקצב הזה בתוך שנה גג אתה נשאר בלי עיתון

    אהבתי

  7. מעלי הגיב:

    "בשביל זה קנית עיתון?" ומה איתי שלא רק קניתי עיתון, אפילו עשיתי מנוי!!!
    שנותנים לאיזה כלום כמו גולדן לכתוב את המאמר הכי אוילי שקראתי אי פעם, בעמוד הראשון של העיתון.
    אנלא יודע איפה האפס חי, אבל כבר לא ברור לי איפה אני חי.
    וראיון ראשי עם איזה אחד איל גולן משהו…(טוב אצל המתחרים זה ספר שברח מפה…)בשביל חייל זקן ואני הקמנו מדינה?
    הבעיה שפה זה עוד זוכה לפולו אפ..V מה קורה? 🙄

    אהבתי

    • Hary הגיב:

      השנאה למעריב מעבירה אנשים על דעתם. גיליון סוף השבוע האחרון נתן הראש לכל העיתונים

      אהבתי

      • ראסיה הגיב:

        ממש נתן בראש: מני מזוז משמים כמו המוות, אוחיון כל כך מביך שאין בכלל מה לדבר על זה, סיפורים כמוהו הרי מסתובבים פה לצערנו באלפים, ככה שהרעיון ליום זיכרון כזה הוא מקורי כמו בריג'יט ברדו. כל השאר יחצנות שאין טעם אפילו לדבר עליה. אכן נתן בראש, השאלה למי, כפי הנראה לנוחי דנקנר שקיבל עוד דוגמא לאיך אסור לעניינים להתנהל. דרך אגב, ירידה בתפוצה של שלושה אחוזים ברבעון זה המון ולא משנה עד כמה העורכים של סופשבוע נותנים בראש, בסופו של דבר הקוראים הם אלה שנותנים בכיס

        אהבתי

  8. אורן הגיב:

    המאמר של אילוז פחות מעניין מהחלק הראשון. לוולווט זה לא משנה, העיקר שהמזרחית היתה יותר נחמדה. הטיעון של משגב הוא משאלה פרטית שלו, שמנוגד לנתונים.

    אהבתי

  9. רקמילה הגיב:

    לא הייתי קוראת את הראיון עם מיכאלה ברקו, אלמלא התהייה: מה קרה? למה שוב?

    עבר רק שבוע והיא עדיין בת 42. שמישהו יגיד לה שאסור לה להתראיין.ציטוט

    בעלי אומר שעל כל משפט אני חוזרת ארבע פעמים, שאני חופרת, שכואב לו הראש מרוב שאני מדברת, שאני מדברת אפילו מתוך שינה. המשפחה שלי מתפדחת מהצחוק שלי כי אני מביכה אותם

    ועוד –

    אצלי בבית מתביישים לקחת אותי למקומות. מכינים אותי מראש ואומרים לי, היום את מתנהגת יפה, שמעת?
    אפשר להבין את בעלה של ברקו כשהוא מדבר על הדברת האינסופית של רעייתו: בבית הקפה הסמוך לביתה שבצהלה היא מדברת ללא הרף ובקולניות, מברכת כל אחד לשלום, לא לפני שהיא מספרת בפרוטרוט על ההיסטוריה המשותפת שלהם, חולקת מחמאות ובעיקר צוחקת הרבה, ובקול רם. "אני נורא אוהבת לצחוק בקול רם, אם לא שמת לב".

    אפשר להבין את בעלה של ברקו כשהוא מדבר על הדברת האינסופית של רעייתו: בבית הקפה הסמוך לביתה שבצהלה היא מדברת ללא הרף ובקולניות, מברכת כל אחד לשלום, לא לפני שהיא מספרת בפרוטרוט על ההיסטוריה המשותפת שלהם, חולקת מחמאות ובעיקר צוחקת הרבה, ובקול רם. "אני נורא אוהבת לצחוק בקול רם, אם לא שמת לב".

    אהבתי

  10. שועלן הגיב:

    גאדג'טים במטוסים – שורה של קשקושים.
    בניגוד לטענתם:
    א. ההוראה היום היא לכבות מכשירים רק סמוך להמראה ונחיתה. שאר הטיסה – אין בעייה. אני גם מטיל ספק בצורך, אבל ההגבלה בפועל היא לא משמעותית.
    ב. ברוב המטוסים הגדולים (747/777) יש שקעי חשמל לטעינת הגאדג'טים מתחת למושב. במטוסים קטנים יותר המשמשים לטיסות קצרות יחסית – לרוב הגאדג'ט יחזיק את כמות השעות הנדרשת.
    ג. אף אחד לא מגביל אותך לראות בגאדג'ט שלך כל חומר שתביא (פרט לפורנו אולי), מה גם שאיכות הוידאו והאודיו תהיה טובה יותר מאשר במערכת הבידור המובנית במטוס.
    ד. בחברות תעופה מתקדמות מספקים היום ווי-פי במהלך הטיסה (בתשלום).

    הטענה העיקרית שלי היא על האיטיות של שילוב טכנולוגיה מתקדמת יותר במטוסים, ואי רענון הציים הקיימים. בעיקר – שילוב ווי-פי בכל הטיסות, וזה כ"כ בסיסי, שאפשר לספק זאת "בחינם" כמו שאר אמצעי הבידור והאוכל.

    אהבתי

    • מהנדס מאמ"ן בהייטק הגיב:

      הכתבה של וידל+כהן-צמח מאד לא רצינית, טענות מופרכות ולא מדויקות, לשון המעטה
      ציטוט: "…סמארטפון. לבם ומוחם של הנוסעים יישארו סגורים במהלך כל הטיסה, מחשש שתדרי הסלולר מהאנטנות הקרקעיות ישבשו את מערכות המטוס השונות".
      שטות מוחלטת: אין שום סכנה שאנטנות קרקעיות ישבשו את מערכות המטוס ברום של 30,000 רגל וגם לא כשהמטוס על הקרקע. תחנות קרקע סלולריות משדרות בכל מצב, בלי קשר לנוסעים.
      קיימת הוראה לכבות טלפונים ניידים בהמראה (מחשש שיעלו הספק שידור כדי לרכוש תחנת קרקע), אבל האמת היא שהמטוס ממריא גם אם הנוסעים לא ממושמעים, כלומר, זה לא מסוכן. אין הוראה לכבות מכשירים בזמן הטיסה כי ממילא אין להם סיכוי לקלוט תחנת קרקע.
      וויי-פיי בטיסה מצריך אנטנות מיקרו בתוך המטוס ואנטנות חיצוניות לתקשורת לווינית בזמן אמת. אין ספור חברות (גם ישראליות) מוכרות ציוד כזה אבל המגבלה היא בתעשיה האווירית, בכל העולם, כי קשה ויקר מאד להכניס שינויים ו/או חידושים במערכות מוטסות. לזה מצטרפות חברות תעופה, שאינן ששות להשבית מטוסים לזמן ארוך, כי כל פרויקט נמשך זמן רב, אין שם קיצורי דרך בתע"א.
      נ.ב לא נמצאה כל הוכחה שחברות תעופה "אונסות" את הנוסעים להשתמש במערכת הבידור שלהן

      אהבתי

  11. חרםman הגיב:

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4213334,00.html
    יכול להיות שמחרימים תאטראות שמחרימים את אריאל, שמחרימים את…שמחרימים את… ומחרימים….?

    אהבתי

  12. 1נגד 100 הגיב:

    מי צלצל לנאצי ג.גראס ואמר לו "תגיד שלא הכוונה לכל היהודים,רק הממשלה שלהם"?
    1עמוס עוז
    2עמוס שוקן
    3עמוס ידלין

    אהבתי

  13. הדר הגיב:

    הייתי מתה לדעת מי זאת בסיפור של דנהספקטור, מישהו?

    אהבתי

  14. ר/ק וכו' הגיב:

    האם התמונות של אסתי גינזבורג בעתון לא מהוות עבירה על כמה חוקים? הרי אין מצב שהיא כל כך רזה. ממש אנורקסית תמונתית. אפילו הרזון המוגזם של היד השמאלית שלה בתמונת השער.

    אהבתי

  15. ידיעות צולל הגיב:

    זה לא שידיעות היה פיסגה של משהו, אבל בחודשים האחרונים הוא זוועה.
    מוספי סוף השבוע שלו איומים, מביכים, ילדותיים.
    קידום אינסופי של דה וויס, התקפות מטופשות על קשת, פרובוקציות שילדים לא מתרגשים מהם. אולי רונן ברגמן פעם בכמה זמן נותן סיבה לדפדף.
    והטורים, שלמה ארצי משעמם, מאיר שלו חוזר על עצמו, ספקטור מזדקנת, ועל יאיר לפיד אין מה להוסיף.
    חבל על הכסף. ממש כך. את המתכונים אפשר להשיג במקום אחר.

    אהבתי

  16. השופט הגיב:

    עקיבא נוביק ידוע כמעתיק סיפורים (בעיקר ממקומונים או עיתוני סטודנטים). רק איפה העורכים שלו, שיבדקו אם הדראג קווין באמת בלעדי או נדיר או ממוחזר?

    אהבתי

  17. ר/ק וכו' הגיב:

    אמיתית ומדהימה.

    אהבתי

  18. רקמילה הגיב:

    נאמן משחק פוקר יהודי. מתוך מאמר של מרדכי קרמניצר על נאמן בעניין אחר במהלך דומה –

    במערכון קלאסי, משחק גיבורו של אפרים קישון, ארבינקא, "פוקר יהודי". לאחר שמסתבר לו שהוא מפסיד, הוא מכריז "פאגאט", ומסביר: "השחקן המצליח להודיע ראשון על פאגאט, זוכה בבנק בלי שים לב ליחס המספרים".

    את הצעת החוק מקדם שר המשפטים נאמן. קולו היה לשון המאזניים כאשר החוק עבר בועדת השרים לענייני חקיקה. הוא גם החליט שלא להחזיר ההצעה אל שולחן דיוניה של וועדת השרים לענייני חקיקה לאחר שהוכנסו בה שינויים מהותיים. ההצעה מזכירה את אופן משחקו של ארבינקא. זהו חוק לשינוי הכללים תוך כדי המשחק, לאחר שתוצאותיו לא מצאו חן בעיני הקואליציה.

    אהבתי

  19. קרצינומה הגיב:

    במאמר שלינקקת על חברון מאת יוסי גורביץ, חסרים כמה פרטים קטנים: בניגוד לנאמר בו, יהודי לא יכול לקנות בית היכן שירצה ביו"ש/בגרה. הוא לא יכול לקנות בג'נין, שכם או רמאללה. רק בחברון. ברשות הפלשתינית קיים חוק רשמי גזעני מאין כמותו, המטיל עונש מוות על מוכרי בית ליהודים. וזה לא רק ברמה ההצהרתית כי מוכרים כבר הוצאו להורג. אנחנו משלימים עם חקיקה גזענית ורצחנית מהסוג הזה, כאילו אין בה פסול. אבו מאזן, למשל, מעולם לא שמע ישראלי שזה מפריע לו

    אהבתי

  20. צפוני מרמת אביו הגיב:

    שרון שפורר בציטוט מדרור שטרום “הצ’אנס היחידי לתחרות אמיתית במערכת הבנקאית בישראל יבוא מהקמת בנק אינטרנטי כי טכנולוגיה היא הדרך היחידה להיכנס לתחום". לא מדויק: הצ'אנס היחיד לתחרות אמיתית הוא מתן רשיון קמעונאי לענקים כמו Citi, HSBC, UBS וכו'. גם בנק אינטרנטי מחייב אמינות, גיבוי פיננסי ותמיכה של בנק גדול וחזק, לא רק טכנולוגיה-עילית, וכבר היה נסיון רע בחו"ל

    המשפט של שרון לגבי החסכון בהוצאות איננו מופרך לחלוטין או תלוש מהמציאות. בנק ללא סניפים חוסך נדל"ן יקר באיזורים שיש בהם לקוחות וכסף, מפעיל מוקדי הביצוע (Back-Office) בפריפריה בשכר נמוך, לא צריך בנין הנהלה יקר בסיטי של ת"א וההנהלה שלו מצומצמות
    אגב, לא רק לאומי ישיר, גם בנק הפועלים מצמצם עובדים ומקטין סניפים במרכז הארץ ומעביר את עבודת הניירת לפריפריה ועדיין ממשיך לגבות עמלות רגילות (גבוהות) מאד כי אין תחרות במשק.

    אהבתי

  21. ר/ק וכו' הגיב:

    דנה גילרמן עושה עוד כתבת יח"צנות בכלכליסט. כנראה שהיא גם אחראית על אישור הטוקבקים שכן תגובה שלי שכללה מעט ביקורת (ברמיזה על כך שלא הכל הוא כפי שנכתב) על מושא הכתבה לא חדרה את תקרת הזכוכית שלה. טוב, הבת של האבא.

    אהבתי

  22. שועלן הגיב:

    בראש הפוסט פרסומת ל"זכותי".
    הם כן חוקיים?

    אהבתי

    • ר/ק וכו' הגיב:

      הפרסומת חוקית כמובן ללא קשר להתגרות שלך בבעלת הבית שאין לה כלום עם הפרסומות מלבד (אולי) הכנסה קטנה מאוד.
      בכל מקרה, הבעייה האמיתי היא הממסד, במקרה הזה הביטוח הלאומי, שממש לא יוצא מגדרו כדי לתת לציבור את המידע הנכון והמלא כדי שלא יזדקק לכל מיני גורמים מתווכים כמו עו"ד או אותן חברות. בתכל'ס יש לנו פה עידוד נוסף של הפרטה בכך שהממסד מאפשר (ולא פעם אפילו מכריח) לגורמים פרטיים להרויח על חשבון אותם נזקקים (חלקם מוכי גורל אמיתיים) מתוך הקצת שהם אמורים לקבל. בנוסף יש פה יריה ברגל של הממסד (ע"י הממסד עצמו) כי הצורך לחלק את הקצבאות (הם לוקחים בין 12% ל-25% בנוסף לדמי רישום ועוד הוצאות ושאר קטנות) עם גוף פרטי נוסף יוצר לחץ עקבי להגדלת הקצבה. דומה בדיוק לחוקים שיש לשלם שכר ישראלי מלא לעובדי סיעוד מחו"ל והם בכלל לא ידעו שהם שווים כל כך הרבה פר חודש – מה שיצר ביקוש גדול ומכאן גם תשלום של סכום עצום (במונחי אותם עובדי סיעוד זרים) תמורת ה'זכות' לעבוד בסיעוד בארץ הקודש ולזלוג מהסיעוד לעבודה קלה יותר ומשתלמת יותר כמשרתים אישיים אצל עשירי/מבוססי המדינה. אותו סכום עבור ה'זכות' משולם לרוב בשחור, חלקו מתקבל ע"י החברה הישראלית בשחור, לאחר שניתן כהלוואה לאותם עובדים זרים בריבית שהשוק השחור מחויר לידו. ועדיין לא אמרנו מילה על אותם עובדים זרים שמוצאים פה בית ונחלה ואפילו עושים איחוד משפחות.

      אהבתי

      • שועלן הגיב:

        א. את צודקת בהכל, אבל זה לא מה ששאלתי.
        ב. מותר לוולווט גם את הוולווט.

        אהבתי

      • אורן הגיב:

        ר/ק רוצה לדבר על עובדים זרים, דברי חופשי. אין צורך לקפוץ בין נושאים, ללא הקשר, כמו בדיחה גרועה על סניליות.

        אהבתי

  23. קורא הגיב:

    הטור על טלפונים סלולריים וטיסות הוא אחד המטומטמים, ולראייה: There is evidence showing correlations between the use of mobile phones in flight and navigation system problems

    http://en.wikipedia.org/wiki/Mobile_phones_on_aircraft

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s