פוסט אורח/ למה נשים נרתעות מהבעת דעה?

מאת נורית גילת

לא עשיתי מחקר, אם כי כדי לאשש את המובן מאליו בדקתי את קהילת האקטואליה ב-TheMarker Cafe. יש שם למעלה מ-5,000 משתתפים רשומים. בדקתי כמה משתתפות בדיונים, והממוצע שהגעתי אליו הוא כ-10% ורובן כותבות קבועות. זה לא סוד שנשים ממעטות להביע דעתן בתקשורת הכתובה והאלקטרונית. נסו לספור כמה פרשניות יש ברדיו ובטלוויזיה בנושאי כלכלה, חברה ופוליטיקה, ולעומתן, כמה גברים? רוב הנשים שמביעות דעה כותבות על נושאים חברתיים הקשורים גם לנשים בצורה זו או אחרת. זאת הכללה, נכון, אבל אם יש בידי מישהו סטטיסטיקה או מחקר המפריך את שכתבתי, אשמח לשמוע. מעבר לכך, נשים מדירות עצמן וגם מדירים אותן (ראו המדגמון שעשיתי על לונדון וקירשנבאום) מדיונים בנושאים שעל סדר היום.

בחוג למדע המדינה באחת האוניברסיטאות מתקיים כל שבוע-שבועיים מפגש סגל. מביאים מרצה מן החוץ על נושא שאמור לעניין את כל חברי הסגל. המרצה הפעם היה מומחה לשוק האירופי, בעיקר בנושא גוש האירו. אחת ממעט חברות הסגל (בחוגים למדע המדינה רוב המרצים וחברי הסגל האקדמי הם גברים מול מיעוט קטן של נשים) התלבטה רבות, בהכירה את השוביניזם הגס בחוג, האם לשאול שאלה כלשהי. לבסוף אזרה אומץ ושאלה את מה ששאלה. מיד נשמעו גיחוכים וקולות צחוק כבושים. המרצה שאל האם יש למישהו מחברי הסגל תשובה לשאלה. הגיחוכים פסקו והתברר שאיש לא ידע מה התשובה. המרצה אמר שזו שאלה שמטרידה לא מעט מקובעי המדיניות באירופה ופתח בהסבר על הנושא. אין לי ספק שחברת הסגל תשקול שוב האם לשאול או להתבטא בפורום הזה.

נסו פעם להשתיק מרצה שמספר בדיחות שוביניסטיות על נשים, שנו את המילה אשה לערבי או מזרחי ותקבלו מרצה שעף מהחוג. אבל לצחוק על נשים זה מותר: "מה קרה, אין לך חוש הומור?", ישאלו אותך, ואז מצביעים על זו שהזדעקה ומיד מגדירים אותה פמיניסטית, מתוסכלת, מכוערת, מרירה, לא נשואה ואולי לסבית. מי מוכנה למטר כזה של גידופים ובוז? למה להגיב, למי זה מועיל, שואלת את עצמה כל אשה, עדיף לשתוק. אשה שעומדת על שלה, שמגיבה בחריפות על גסות והטרדה תחשב כטרבלמייקרית. אוה אילוז כתבה במוסף הארץ "נשים, מזרחים וערבים להוטים מאוד להתקבל על ידי הסביבה ולכן מעדיפים, לעתים קרובות, להיות אהודים ולא להביע את עצמם ולהתחרות בגלוי עם הקבוצה שלמעשה שולטת במוסדות – הגברים האשכנזים". לא יכלתי לכתוב זאת ברור יותר.

לפני שנים הוצע לי להרצות על מעמד האשה וכך נחשפתי לפלחי אוכלוסיה ולתגובות שלא הכרתי. עברתי בקיבוצים, במושבים, בבתי ספר, במקומות עבודה, בערים גדולות וקטנות. החוויה הייתה מטלטלת וקשה. קודם כל צורת הישיבה, ברוב ההרצאות התיישבו הגברים בשורה הראשונה והנשים התיישבו מאחור. כשהתחיל שלב השאלות רק הגברים שאלו. נשים כמעט ולא שאלו. גם לא הצעירות. זה קרה גם באוניברסיטה בשיעורים מעורבים. השאלות הפכו לא פעם להתנצחויות, לעתים מכוערות, אבל למדתי להתמודד. שנים רבות הייתי בין הבודדות שהעזו להרצות שלא במסגרת האקדמיה על הנושא "הטעון" של נשים, זכויותיהן, האפליה נגדן, הפוליטיקה של השתקת והדרת נשים. רוב המרצות לא שרדו את המאבק המתיש הזה בשוביניסט הישראלי המצוי. איתרע מזלי וגם הייתי מעורבות לזמן קצר בפעילות פוליטית ונדהמתי מהשוביניזם הגס של הישראלי הכביכול נאור וליברלי. רוב הנשים, ולא משנה השכלתן, חוכמתן ונסיונן, מוותרות על העימותים המתישים. למה להן? במה זה מקדם אותן או את הנושא שהן רוצות לקדם? הן מעדיפות לדבר אל בנות מינן, ומשאירות את זירת הדעות לגברים. חלק גדול מהנשים הנהדרות האלו גם מתנער מהמושג פמיניסטית. משטר ההשתקה מצליח לא רע.

דבר נוסף שלמדתי הוא שעד שאשה אינה בטוחה במאת האחוזים בידע שלה היא לא תעז להציגו. לגברים אין את הבעיה הזו. לגברים רבים יש דעה על כל דבר והם בטוחים שהם יודעים הכל ומבטלים את דעת הצד השני, גם אם למעשה אין להם מושג והם טועים בגדול. מנין נובע הביטחון הזה? מדוע לנשים אין אותו? אלו שאלות שחייבות מענה פסיכולוגי, חברתי, חינוכי. לי אין תשובה מנומקת אלא את ההבנה שנשים מתמודדת עם התוצאה של השתקה. זה לא שאין נשים בעלות דעה ברורה ומוצקה על מגוון נושאים, אבל רובן למדו לא להתבטא מול ציבור עוין.

אסכם בתגובה של מישהי (תגובה 11) לדבריה המאלפים של אורנה קופרמן, יועצת הנשיא לענייני מגדר (האוניברסיטה העברית):

יש בעיה עמוקה ביותר שאליה צריכים [או אולי כרגיל 'צריכות'] לשים לב, כי גברים לא ממש צריכים משהו חוץ מלשים לב אל עצמם, וזה שגברים מסוגלים לראות את הדברים רק מנקודת המבט שלהם, נקודת מבט שמשום מה ובאמת לא ברור למה, נשארת אותה אחת בכל שעות היום, בעוד שנקודת המבט הנשית משתנה במשך שעות היום [סוג של אי יציבות]: מהבוקר עד 15:30 יש להן נקודת מבט גברית, קרייריסטית, מ-15:30 הן הופכות לבעלות פרספקטיבה אמהית, ובלילה, זה אני משאירה פתוח. גברים לעומת זאת, הם יציבים להפליא – הם רואים את עצמם בכל שעות היום באותו אור, באור גדול מאוד, אבל כמו זרקור, הם מאירים רק לכיוון אחד. לעולם לא יעלה על דעתם לבדוק איך זה אצל אישה, איכשהו זה לא משהו שהתודעה שלהם כוללת פרספקטיבה של מישהו אחר, מישהי אחרת, בעיקר. ואז, בשל הצמצום הזה נשים נאלצות לראות הכול מאותה נקודת מבט בלעדית, כלומר, להתייבש מול הנרקיסיזם הגברי שקובע את שעות הפעילות באוניברסיטה כמו גם מחוצה לה, או להתלבט נואשות בין כותלי הנרקיסיזם הזה לבין נקודת מבט אחרת שגם אותה הן מכילות, זו של הילדים שלהן שצריכים אותן.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה פוסט אורח, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

96 תגובות על פוסט אורח/ למה נשים נרתעות מהבעת דעה?

  1. שועלן הגיב:

    עד שהצלחת להביא פוסטורח נשי, כמובן שהוא בנושא נשים (לפחות זה מחזק את הפוסט עצמו).
    אגב, כשאני הייתי באוניברסיטה, אצלנו הנשים תפסו את השורות הראשונות והיו דומיננטיות בהרבה מהגברים. וזה עוד במקצוע שנחשב גברי. אולי זה תלוי בחוג הספציפי.

    אהבתי

    • שונרא הגיב:

      טקטיקות השתקה בתגובה זו:
      – ביטול חשיבותו של הנושא שמעלה האשה;
      – ביטול תקפות ההבחנות של הכותבת (אתה ראית מקרה שבו המצב שהיא מתארת לא קורה);
      – התגוננות מראש מפני האשמה שאתה מנסה להשתיק אותה בתואנות של ביטול תקפות הבחנה ("אולי זה תלוי ב-").

      יש סיבה טובה לכך שאני מגיבה מעט מאוד, פחות ופחות ככל שעובר הזמן. הסיבה היא שנמאס לי לדבר לאנשים שעצם השמעת קולי (או הקלדת מילותי) גורמת להם להיכנס למצב התקפי.

      אהבתי

      • שועלן הגיב:

        א. לא ביטלתי את חשיבות הנושא של הפוסט.
        ב. הסיבה שכתבתי זאת היא שרק לפני כמה ימים דיברנו פה על הנושא הזה בדיוק (תשאלי את תמי), כך שאפשר להגיד שראיתי את הנולד.
        ג. הצבעתי על אירוניה מסויימת בפוסט.
        ד. ממש לא ביטלתי את תקפות ההבחנות – ציינתי מקרה פרטי שלי, ומכיוון שאני מבחין בין מקרים פרטיים למחקר מבוסס, סייגתי זאת.
        ה. מי שנכנס פה למצב התקפי זו את, לא אני.

        אהבתי

      • אורן קורא בשועלן הגיב:

        א. אתה תופס את הנשי , כשולי וצדדי. הבעיה היא בכשלונך לראות נשים כחלק ממרחב כללי.
        ב. לגישת אני יודע הכל, לא ילמדו אותי, אתה קורא ראיית הנולד.
        ג. אתה מתגונן אינסטיקטיבית, לכן אתה חש מותקף.
        ד. אתה לא תופס את הפוסט והתגובה של שונרא, כדעה עצמאית, אלא כנסיון לבטל את דעתך.

        אהבתי

      • שועלן הגיב:

        א. פספסת לחלוטין את הדיון שהיה פה בימים האחרונים. בדיוק להיפך. אני תופס את הנשים כחלק מהמרחב הכללי, וקורא להן לצאת מהמעמד של משקיפות מהצד שעסוקות רק בלנתח כמה רע הוא מצבן ומהן הגורמים לכך, ולקחת חלק פעיל בדיון הציבורי בכל הנושאים שעל הפרק.
        ב. מה לעשות שהפוסט הזה התחבר בול למה שדיברנו עליו אך עתה.
        ג. אם היו טוענים שאתה מנסה להשתיק אחרים כשממש לא כיוונת לכך, גם אתה היית חש מותקף ומתגונן.
        ד. בדיוק להיפך. לא התייחסתי כלל לתוכן הפוסט, פרט לאנקדוטה פרטית משלי, ומי שראה בזאת ניסיון לבטל את דעתו (ולהשתיק אותו) היא דווקא שונרא.

        אהבתי

      • אורן הגיב:

        בדיק לכך התכוונתי, נושא הנשים ומעמדן הוא נושא כללי. אתה זה שתופס אותו כצר. עובדה שאני יכול להתבטא בו, מבלי לתפוס צד על בסיס ביולוגי. סירובך להכיל דיון פמינסטי הוא השתקה. רואה את הנולד ומתחבר לך בול, בטחון עצמי מוטעה ברמות לפידיות.

        אהבתי

      • שועלן הגיב:

        מה ביקשתי?
        שאשה תכתוב פה פעם על ענייני דיומא?
        באמת, כמה שוביניסט אפשר להיות.

        אהבתי

      • שונרא הגיב:

        ההשתקה של נשים (והנטייה של נשים להשתתק מראש, כי כמה פעמים אפשר להיכנס עם הראש בקיר) הוא בהחלט אחד מענייני דיומא.

        ולא רק יומה של אשה. תרבות שמשתיקה כמחצית מהפרטים המשתייכים אליה מאבדת כמחצית מהערך האפשרי שלה.

        אהבתי

      • שועלן הגיב:

        חוץ מזה, העובדה שאת רואה בתגובה שלי ניסיון השתקה מעידה עליך, על התגוננות יתר מצדך, על חוסר פתיחות ואי יכולת לקבל כל ביקורת שהיא בנושא.

        אהבתי

      • תמי הגיב:

        בקיצור, שועלן מבקש קרדיט על הרעיון לפוסט. אני לא יכולה לומר שזה לא אופייני. 😛
        למה החלטת שענייני קידום נשים בחברה הם לא ענייני דיומא? למה מקור ראשון מתעסק במשחקי מלחמה דמיוניים במקום בענייני דיומא, למשל מעמדן של נשים בחברה?

        אהבתי

      • שועלן הגיב:

        אין בעייה, תמשיכו לעסוק בשיח רק עליכן ורק עם עצמכן.
        ככה בטוח תשתלבו מהר יותר במגוון תפקידים בחברה.

        אהבתי

      • ניימן הגיב:

        את קולם של כולם (וכולן) משתיקים בויכוחים בולווט…. דווקא הבלוג מאד מאוזן מגדרית בקטגוריה הזאת :p

        אהבתי

    • חייל זקן הגיב:

      אתה כנראה אחד מאלה:

      הקבוצה שלמעשה שולטת במוסדות – הגברים האשכנזים

      אהבתי

  2. שטוטית הגיב:

    נורית חג שמח

    יפה שהרמת את הכפפה ופירסמת פוסט אורח
    וואללה אישה כותבת משהו נדיר ביותר:)

    1. קהילת אקטואליה בקפה דה-מרקר
    בשנים הראשונות הייתי מאוד דומיננטית בפעילות בקהילה

    2. מעולם לא פחדתי להביע את דעותי לא בחיים ולא ברשת
    גם כשדיעותי לעתים קרובות לא מקובלות על הסביבה תרתי

    אני אישה דעתנית תמיד הייתי
    לא אוהבת שנשים אמורות כביכול לכתוב רק על נשים ועל פמניזים
    זה מה שמשתמע לעתים קרובות…
    גם מהתגובות שהיו בפוסטים קודמים כאן כשדבורית כתבה שהיא מחכה
    שנשים יציעו לה פוסטים

    הנה דיון שלי בקהילת אקטואליה מאוקטובר 2008
    אחרי יום-כיפור השחור בעכו
    wow לא על נשים, לא קיפוח נשים אלא פוליטיקה
    ויש עוד אבל כאן כתבתי דברים חשובים תהנו:
    פוגרום בעכו – תמונת מצב

    אהבתי

    • אורן מנפץ את האשליה הגיב:

      מלל גזעני אינו הבעת דעה עצמאית, אלא נסיון לשפר את הדמוי העצמי, ע"י השייכות הסמלית. בהבעת דעה שובניסטית, את מחזקת את נחיתותך.

      אהבתי

      • שטוטית הגיב:

        הדיון שלי הוא לא הבעת דיעה בכל אופן הפתיח
        אלא תמונת מצב על מה שהתרחש בעכו ביום כיפור
        אתה יודע מה תמחק מה שכתבתי במשפט
        נחיתות? שוביניזם? רררררררררררררררררר
        יש כאן מנגנון ספאם שמסנן תגובות עם ביטויים מסויימים
        לכן לא אכתוב מה שהייתי באמת רוצה להגיד לך
        אז טול קורה מבין עיניך…
        ומה שאני חושבת עליך הרי כבר נכתב בתגוביות בפוסטים קודמים !

        ~~
        נורית צייצתי הפוסט שלך בטוויטר
        חג שמח

        אהבתי

      • שטוטית הגיב:

        הנה למקשטים בצבעים ולמחזקים את זה שכתב על הדיון שלי שהוא גזעני
        תגובה שלי מאותו דיון (לא הודעת הפתיחה) וואללה אני גזענית וכמו האנטישמים אני אומרת
        שכמה מחבריי ערבים מה תגידו על זה! ובנוסף אל תשכחו שאני אישה שאסור לה להביע דיעה
        ובטח שלא דיעה לא מקובלת על רבים מהקוראים;
        שבת שלום לכולם:)17.10.2008

        היה חשוב לי מאוד להעלות את הדברים מנקודת מבט של תושב העיר עכו
        כנאמר "דברים שרואים מכאן לא רואים משם"

        לא בושה להיות ציוני ובעל זהות יהודית למרות שבקרב אנשים מסויימים זה לא טרנדי
        או לא תקין פוליטית (פוליטקלי קורקט) הרי הורינו או סבינו הקימו את המדינה כדי
        שתהווה בית לאומי לעם היהודי למי מאיתנו שלא זוכר זאת.

        חשוב שנבין שאנחנו נאבקים כיום על קיומנו בארץ הזאת ביתר שאת הן באויבים מבית
        והן באויבים מחוץ
        חשוב שנבין שיש עם שלא רוצה אותנו כאן (וזה בהכללה) ויעשה הכל כדי שנלך מכאן

        חשוב יותר להבין שעל ערביי ישראל לקבל ולהבין שמדינת ישראל היא הריבון כאן
        ועליהם לקבל על עצמם את החובות כאזרח כפי שהם מקבלים בשפע זכויות
        (בהמשך אביא לכאן כמה דברים על ערביי ישראל)

        מי שראה היום ביומן בערוץ הראשון את הכתבה על העיר כרמיאל שהוקמה בפירוש
        ובהצהרה לייהוד הגליל יבין את המגמות והרוחות הנושבות כאן ואת שיטת הסלמי
        שנוקטים ערביי ישראל.
        הרוב היהודי בגליל הולך ופוחת האם זה לא מדאיג אתכם? אותי זה בהחלט מדאיג.

        תודה שטוטית

        אהבתי

      • אורן הגיב:

        את הבאת את הפוסט כדוגמא להבעת דעה, ועכשיו את עושה יוטרן, וקוראת לו תמונת מצב. תודיעי שתחליטי, וחג שמח.

        אהבתי

      • אורן הגיב:

        מסתבר שבנתיים הוספת טור, ובו מביעה את דעתך הגזענית. מאחל לך שתכשלי במשימתך לייהד את הגליל, כמו שראוי לאחל לכל עם המבצע פעולות כאלה. אכן התוקפנות האיומה של הערבים, שמפריעים לנו במשימה של יהוד, איך הם מרשים לעצמם, החוצפנים כפויי הטובה.

        אהבתי

      • שטוטית הגיב:

        הדיון שלי הוא תמונת מצב על שקרה בעכו ביום כיפור
        הבאתי כאן תגובה שלי בדיון כדי לחזק את דעתך בגזענות שלי ובי

        נכתב בשנת 2008

        ועדיין אני חושבת ששיוויון זכויות = שיוויון חובות
        ולא מתביישת לומר זאת לחברי הטובים הערביים
        הא סיכמנו שאני גם אנטישמית נכון?
        סיימתי להתדיין איתך נקודה.
        חירות לך באביב זה

        אהבתי

      • אורן הגיב:

        יש משהו מאוד אנטיפמינסטי בסגנון הכתיבה שלך. בתוספת הניק והאווטר, הקפיצות וחוסר ההגיון המכוון. מנגנון הגנה מתילד, שפוגע בנשים המעדיפות להביע את דעתם ברצינות. פמינסטיות הן חסרות הומור, כי אינן כותבות בפיצי קפיצי כשטוטית. זה למשל:

        לכן לא אכתוב מה שהייתי באמת רוצה להגיד לך
        אז טול קורה מבין עיניך…

        באיזה אופן, מתקשרים שני חלקי המשפט, ולמה "אז" ?
        אין לי בעיה, שתביעי את דעתך עלי, ואין סיבה למשחקי "לא מדברת איתו". כזכור בערב פסח, אף התגעגעת אלי.
        בקשר לאנטישמיות, לא שמתי לב לכך. שתזכי לזכויות ללא חובות.

        אהבתי

    • דב הגיב:

      אני למשל אף פעם לא אומר "אני למשל".

      אהבתי

  3. אורן הגיב:

    ההקשר הוא אבולוציוני. בשחר ההיסטוריה הגברים היו יוצאים לציד, כושלים במשימה, וגונבים איזו נבלה. בחזרתם היו מכסים על הכישלון, בסיפורי גבורה בדוים. המלל האסרטיבי, הצורך לבטא דעה בכל מחיר, הוא תוצאה של חרדה מחשיפת החולשה. הנשים טועות כאשר אינסטקטיבית מתיחסות לגברים, כילדים הזקוקים להגנתן. על הנשים ללמוד להתייחס לגברים כבוגרים, שניתן לתקוף את חסרונותיהם.
    הבעת הדעה צריכה להתמקד כאמצעי תבוני, ולא כמכשיר הגנה.

    אהבתי

    • דב הגיב:

      מסתבר שיש ארבע שיטות לשיפור המצב:

      א. ללמוד לטפל באופן מושכל בהבדלים בין הגנום הנקבי והגנום הזכרי בלי לפגוע כמובן במערכת הרבייה.
      ב. להתחיל את לימודי המגדר בגן הילדים.
      ג. להעלות לקדימות ראשונה מבחני הורות ןלהוסיף להם סעיפים שיוויוניים.
      ד. לאסור על מכירת בגדי ילדים בצבעים ורוד ותכלת.

      אהבתי

  4. tc הגיב:

    נורית, זו לא האקדמיה שאני מכיר. בשנותי הרבות באוניברסיטה לא נתקלתי מעודי בהתיחסות למין הפרופסור, הפוסטדוק, הדוקטורנט או הסטודנט. כנראה שאתם במדעי הרוח מפגרים שנות אור אחרי המדעים המדוייקים וההנדסה.

    אהבתי

    • פפפפפ הגיב:

      ולמה שתיתקל? הרי אתה גבר. זו דוגמא מצויינת. הפרופסור בשיעור יספר לך שיש שיוויון והכל סבבה, וחבל באמת שנשים ממשיכות לתואר שני ודוקטורט פחות מגברים כי אין סיבה. המתרגלת בתרגול תפרט לך ממה בדיוק "להיזהר" ומה הם הקשיים שיש לאישה בעולם האקדמי, ותספר למה היא עוזבת את העולם האקדמי.

      אני סטודנטית לתואר ראשון באוניברסיטת תל אביב. חוג אחד שלי הוא במדעי החברה, החוג השני במדעים מדוייקים. לפי נסיוני (הקצרצר) דווקא במדעים מדוייקים הבעיה חמורה יותר.

      אני לא חושבת שהאטימות לבעיה מכוונת, או נובעת מרוע. זו פשוט חוסר הבנה. דבר שאתה לא יודע שהוא בעייתי עד שהוא לא קורה לך באופן אישי. וזה לא יקרה לך כי אתה גבר.

      אהבתי

    • נאג'ס הגיב:

      ראה כאן.

      אהבתי

  5. אלעד הגיב:

    יש לי בעיה עם פוסט שלא ניתן להתווכח איתו כי הויכוח מחשיד את המתווכח מיידית בשוביניזם חשוך, כפי שהיטיבה להמחיש שונרא בתגובה השניה. זה קצת מזכיר לי תיאוריות קונספירציה שכידוע לא ניתן לשכנע את הוגיהן בכך שהן לא מבוססות כי מי שמנסה הוא או אחד מ"ההם", או מי שבלע את השקרים המצוינים של "ההם" לתיאבון.

    בחסות ההשתקה הזו אנחנו אמורים לקרוא ולהנהן נוכח פוסט שבו מישהי משליכה הבחנות אישיות שקשה לעמוד על טיבן ותקפותן על כלל מערכת היחסים הבין מינית באקדמיה ובפריפריה. קשה לי להזדהות אפילו עם מעט מהדברים למרות שגם אני הייתי קצת באקדמיה (תואר ראשון בלבד, מצטער), ואני עובד בפריפריה מדי יום. אני חושב שלא אפריז אם אומר ש 70% מהשאלות שהופנו למרצים במהלך התואר הופנו על ידי נשים. הן גם היו רוב בין הסטודנטים (בתואר יחסית יוקרתי, לפחות איפה שאני למדתי אותו), כך שזה לא היה כל כך בולט. גם בפריפריה זה לא שאין מה לתקן, אבל אני נפגש שם מדי יום עם נשים חזקות ועוצמתיות שמסובבות את הגברים על אצבען הקטנה. כמובן שכותבת הפוסט וחסידותיהם השוטות של פוסטים דומים יאמרו שאני אומר כך כיוון שכגבר איני מבחין או מבין, ובכך חזרנו לפסקה הראשונה לתגובתי.

    מצטער, זה לא שאין מה לשפר או לתקן, אבל קשה לי להניח שהישועה תבוא מצד מי שנאבקת בהנחות סטריאוטיפיות כלפי נשים ומניחה הנחות דומות כלפי גברים בעצמה. כשהייתי ילד היה לי ספר עם ציורים בירוק ובאדום, ושני שקפי פרגמנט תלויים לצידו. אחד ירוק ואחד אדום. כשהנחת אחד מהם על הציור, נעלמו הציורים באותו הצבע וניתן היה לראות רק את הציורים שבצד השני.

    המציאות מציעה ערב רב של תופעות ותובנות. אל תסתכלי עליה רק דרך השקף האדום ותנסי לשכנע אותי שזו המציאות. אל תסתכלי עליה רק דרך השקף האדום ותניחי לנוחותך שזה בסדר, כי אני מסתכל רק דרך הירוק.

    אהבתי

    • אלעד הגיב:

      ועוד משהו – זו גם יכולה להיות הסיבה שמול קהל מעורב יש "התנצחויות", ולעומת זאת מול נשים קל יותר ושמח. דיבורים מהסוג של "אני לא מצליחה כי הגברים הרשעים חוסמים את התקדמותי" או "אני מצליחה למרות שהגברים הרשעים חוסמים את התקדמותי" תמיד נעימים לקהל הנשים השומע.

      אהבתי

    • אורן הגיב:

      חזרנו לנקודת ההתחלה, אולי תוכל להביא מי מהנשים החזקות, שאתה פוגש, לכתוב פוסט אורח בוולווט.

      אהבתי

      • אלעד הגיב:

        ברשותך – אענה לך ברצינות. אין להן זמן. הן עסוקות מדי בלבלוט בתחומי העיסוק שלהן ואינן מתפרנסות או מתפרסמות מחפירה בלתי פוסקת בטענות הקיפוח. כך גם לגבי המגיבה שהלינה על שנשים מן הימין לא באו להשתתף באיזה כנס מפונפן בנמל תל אביב. הן פשוט עובדות ואין להן זמן לדבר על איך זה שהן נשים ועדיין מרשים להן לדבר. תשאלי את נדיה מטר ודניאלה וייס.

        אני חושב שהטענות מהסוג הזה הן כל דבר חוץ ממושתקות, והפיד שלי בפייסבוק מוצף במהלך כל השבוע בכתביה של בלוגרית א' ובלוגרית ב', זו מוצאת סיבה למלחמת עולם וביסוס לטענותיה במדור יחסים קל המשקל בטמקא וזו מתחלחלת עד עמקי נשמתה מפרסומות לאבקת כביסה (כאילו שאם נשים פותות לא היו נוהות אחריהן, הן היו מתקיימות בכלל). רובן ככולן (לא אני התחלתי בהכללות) אשכנזיות אקדמאיות שהחיים די חייכו אליהן, והצתת הדיונים במגדר הן האפשרות היחידה (לבד אולי מלוחמה בכיבוש) שהן יכולות לחוש את תחושת האנדרדוגיות המטהרת.

        כמו תכניות הספורט האוויליות המשודרות ברדיו האזורי שעתיים מדי יום, גם הצורך למלא מכסה שבועית של כך וכך מילים על האפליה האיומה ימ"ש מביאה את הנ"ל להמציא חדשות ללבות אותן, לנתק אותן מפרופורציות, ולא רק לדון בהן ולפרשן אותן.

        ושוב, אם לתמצת את העמדה שלי – זה לא שאין מה לעשות. זה גם לא שמה שיש לעשות מוטל לפתחן של הנשים. מודל שוויוני יותר (אבל שמכיר בשונות בין המינים ואינו כופה עליהם מודל קיבוצי כושל) הוא אינטרס של כלל החברה. לאכזבתן המרה של הטוענות בלהט – המהפכה כבר מאחורינו. נדרשות התאמות והתקדמות בכל התחומים, אבל על דרך של בניית המועדון, לא שריפתו.

        אהבתי

  6. גבר אשכנזי, ר"ל הגיב:

    חבל שהכותבת משתמשת במקורות ובהנחות לא מבוססים, ולוקחת מקרים בודדים ומכלילה. אני לא טוען שהמצב הוא שוויוני לחלוטין בין גברים לנשים, רחוק מכך, אך את פשוט עושה כאן דה-לגיטימציה לגברים;
    מהכללה לגבי רמת הביטחון של גברים, ועד מדעי הזואולוגיה של השוביניסט הישראלי המצוי, את מאשימה את הממסד בהיותו "אשכנזים גברים"; אמנם חלק גדול ממנו הגמוני וזהו הרכבו, אך אני מרגיש שאת פשוט מסיתה נגד קבוצה זו באוכלוסייה.

    לסיום, טוב לדעת שזה מה שמלמדים בלימודי מגדר – הכללות מגוחכות, מעליבות ומשמיצות, שטוענות שכל הגברים הינם נרקיסיסטים קיצוניים ש"לא צריכים לשים לב למישהו חוץ מלעצמם", ושחושבים שהם יודעים הכל. לא צריך לקחת את יאיר לפיד ולהשליך על כל הגברים.

    אהבתי

  7. סתמאחת הגיב:

    אני נמצאת בסביבה מאוד תחרותית. אני מנסה לחשוב על הפוסט הזה בראי המציאות שאני רואה כל יום. האם קיימים הבדלי גישות בין גברים ונשים? במידה מסויימת כן, אני רואה הרבה יותר נשים שמוותרות על התקדמות עבור גידול ילדים מאשר גברים שעושים בחירות כאלו. האם אני מסכימה עם הטיעונים שעלו כאן? לא לגמרי. את השורות הראשונות בתואר הראשון תפסו בעיקר נשים (מדעי הטבע), בכנסים אני שומעת שאלות מנשים ומרצים אורחים מחו"ל הם נשים וגברים. אני מכירה הרבה נשים דעתניות, אני נתקלת בנשים שאומרות דברים מבלי לחשוב, שלא מהססות לתקוף או להביע ולשאול בכנסים. להוציא מקרים חריגים מאוד, אני לא זוכרת שנתקלתי בבדיחות או הערות שוביניסטיות, כמו שלא נתקלתי בבדיחות גזעניות.
    ברוח הקידום הנשי, שמתי לב לתופעה מאוד מתסכלת. אני חושבת שרוב הרוע כלפי נשים מגיע מנשים ולא מגברים. אישה מצליחה היא בדרך כלל "גברית, ביץ' ומאיימת", בחורה מצליחה לא תקבל פרגון אלא לחשושים על איך שהילדים שלה ממש מוזנחים, תקועים עם האבא כל היום, בוסית תרגיש הרבה יותר בנוח להעיר הערות על בדיקות הריון, חופשות לידה ודד ליינים, הרי גם היא עברה את זה פעם..

    אהבתי

  8. שולמית הגיב:

    לא אהבתי את מה שהבנתי כהטלת אחריות בלעדית על גברים. לולא האמינו נשים רבות בעליונות הדעה הגברית היה מצב העניינים שונה.

    אהבתי

    • מיקי הגיב:

      אולי הן אינן מאמינות בעליונות הדעה הגברית אבל הן בהחלט מתנהגות כך לעתים קרובות. אני מדבר לדוגמה על נשים שאיתן היה לי קשר רומנטי כלשהו. אני כל הזמן מביע את דעתי (כפי שרואים פה בבלוג). כשהייתי מבקש אותן להביע את דעתן, הרבה פעמים הייתי נתקל ב"אני לא יודעת"… והתחמקויות נוספות מסוג זה.
      ייתכן שנשים פשוט אינן רגילות להביע את דעתן, מסר (סמוי או גלוי) שהן מקבלות מהחברה מגיל ילדות.
      בת זוגי, אגב, מביעה דעה בכל נושא שהוא 8)

      אהבתי

      • רקמילה הגיב:

        מיקי- המשפט האחרון הוא תלונה או גאוה?!?

        אהבתי

      • אני הגיב:

        חייתי שנתיים עם בן זוג שמעמד הנשים בבית ממנו בא פשוט לא היה קיים, לא הבעת דעה, לא יצירה, כלום. במשך שנתיים ראיתי את אמא של בן הזוג נרמסת, מושפלת, מדוכאת. אישה אנגלו-סקסית, בעלת תואר שלישי, שבעלה התנגד שתשקיע בבגדים ובהופעה חיצונית, שישר אחרי הדוקטורט התמסרה לגידול שלושה בנים (מוצלחים מאוד) ולאחר שגדלו מצאה עבודה קטנה ואפורה בשכר עלוב ובתנאים של משרת אם כשכבר לא היה לה צורך בהם.

        שנתיים ראיתי אותה חיה חיים שרע לה בהם; צורחת, מתעצבנת ונשארת. שנתיים שכל בגד חדש שלי זכה לתגובה ממנה (הלוואי ש.., לו רק…וכו'), שנתיים שכל תספורת שלי זכתה לפרגון מצידה ולשאלה אחת מבעלה: 'למה?' למה הוצאתי כסף על תספורת, למה בזבזתי זמן אצל הספר, למה הבטתי במראה, רציתי ועשיתי שינוי בהופעה שלי. והתשובה היא ככה. קניתי את הבגדים במבצעים, השקעתי בשיער כי חשוב לי להראות מטופחת, קמתי ועזבתי כי לא רציתי להיות כמו אותה אישה מיואשת מהחיים בגיל 60.

        אהבתי

  9. לרוב שותק הגיב:

    קיים אלוהים, אבל אם יש בידי מישהו סטטיסטיקה או מחקר המפריך את שכתבתי, אשמח לשמוע.

    נסו פעם להשתיק מרצה שמספרת בדיחות פמיניסטיות על גברים, שנו את המילה גבר לערבי או מזרחי ותקבלו מרצה שעפה מהחוג.

    לא יכלתי לכתוב זאת ברור יותר.

    אורנה קופרמן, יועצת הנשיא לענייני מגדר (האוניברסיטה העברית), היא גם פרופסור למדעי המחשב, כשהתפקיד החשוב יותר מאפשר לה.

    אהבתי

  10. תמי הגיב:

    נורית, כל הכבוד.
    אני מרגישה חוסר נוחות עם התגובה שהבאת בסוף הפוסט, אם כי יכול להיות שמדובר באי הבנה שלי. יש לי בעיה עם שיח של "נקודת מבט" גברית ונשית. לדעתי לא מדובר אלא בתפקידים שונים שמוטלים על גברים ונשים בגלל התניות חברתיות שפועלות תמיד באותו כיוון, כלומר נותנות יתרונות לגברים על פני נשים.
    אמהות זו לא נקודת מבט של נשים. נשים הן לא הורות יותר "טבעיות", אלא זה התפקיד שהחברה משאירה להן, חלק ממנגנון חברתי רב עוצמה שמשפיע עלינו מילדות על מנת לאפשר לגברים לפתח את עצמם בזמן שהנשים עוסקות בתפקידים "תומכי לחימה", כלומר מטפלות בבית ובילדים. אני יכולה לתת את הדוגמא הפרטית שלי של שותפות שוויונית אמיתית, אבל זו תהיה צביעות. ברור לי שזה לא כך ברוב המקרים, שזה יותר בעייתי ברוב המקרים וברוב המקרים נשים משתפות עם זה פעולה בטבעיות, כי ככה הן חונכו וככה חונכו הגברים שלהן. לגבר שיוצא מוקדם מהעבודה בשביל הילד יתיחסו הרבה פחות בהבנה במקום העבודה מאשר לאשה שיוצאת מוקדם, ולכן הוא פשוט ימנע מכך. זה הכל חלק מהמנגנון. האשה תעבוד ב"משרת אמהות" ותקבל את זה שהיא אמא והיא "גם ככה מרוויחה פחות" והילדים "צריכים יותר את האמא שלהם" ועוד מסרים שאנחנו סופגים נונ-סטופ מילדות.
    אני לא חושבת שגברים לא מסוגלים לאמפתיה ורואים הכל מנקודת מבט אחת במשך כל שעות היום. אולי בגלל שאני מכירה גברים כלכך נהדרים. העניין הוא שלמרבית הגברים, כמו למרבית בני האדם בעולם, נשים וגברים, אין ראייה ביקורתית במיוחד. מרבית האנשים, נשים וגברים, מיישמים את האינדוקטרינציה שהם ספגו במשך השנים, מילדות. במקרה שהם לא פשוט חושבים שככה צריך להיות, תמיד יהיו להם נימוקים למה אין ברירה אחרת. אז לא, יש ברירה אחרת, אבל שוב, אני לא רוצה לדבר על עצמי.
    המשימה החשובה שלקחת על עצמך היא סיזיפית. את בטח יודעת את זה. בכל התחומים, זה כמעט בלתי אפשרי לשכנע אנשים – גם נשים, גם גברים – שהמצב כפי שהוא זה לא "כפי שצריך להיות" או "זה ככה וזהו". שינויים חברתיים יקרו וקורים כל זמן, אבל חלק גדול משתכנעים שמשהו נכון או פשוט מקבלים אותו רק אחרי שזה כבר המצב. המצב הטבעי היום במדינות הדמוקרטיות הוא שיש זכות הצבעה לנשים. רגע לפני שזה קרה, ההתנגדות לכך, גם מקרב חלק מהנשים אני מניחה, היתה עצומה.

    אהבתי

    • . הגיב:

      נשים הן לא הורות יותר "טבעיות", אלא זה התפקיד שהחברה משאירה להן, חלק ממנגנון חברתי רב עוצמה שמשפיע עלינו

      זה לא נכון. מנקודת מבט ביולוגית זה שווה ללומר שהרחם שלך התפתח בגלל המנגנון החברתי האיום ההוא ומי יודע, אולי אם החברה תראה בנשים שוות לכל דבר גם יצמח להן איזה פין קטן. יש שוני ביולוגי מהותי בין המינים ממנו נובעים הבדלים פסיכולוגיים משמעותיים לא פחות כמו למשל "הרגש האימהי" שאינו תוצר של אינדוקטרינציה חברתית אלא תוצר ישיר של הפונקציה הביולוגית הנשית (או הנקבית). קחי את הרגש הזה והפונקציות הטכניות הנובעות ממנו מאישה בטוענות של שוויון בין המינים וברוב המקרים התוצאה תהיה פגיעה נפשית עמוקה ביותר. בעיני טענות כמו זו שאת טוענת זהו סוג של קומוניזם או אידאולוגיה דומה לזו שאפיינה את הקיבוצים של פעם. פגיעה קשה בנפשו של הפרט למען הקולקטיב. זה טירוף.

      אהבתי

      • תמי הגיב:

        על מה אתה מדבר? הרחם מאפשר להיות בהריון וללדת. תשמע, אני אמא, וילדתי והנקתי את בני. לאחר שלושה חודשים חזרתי לעבודה ושאבתי חלב בעבודה עד שהילד אכל כבר שתי ארוחות שלאוכל מרוסק ביום, בערך בגיל שישה חודשים. אין שום דבר קיבוצי בתפיסה שלי. אין שום מניעה שהאבא של הילד ימלא תפקיד שיוויוני לגמרי, יקח אותו מהגן בחלק מהימים, יבלה איתו את אחר הצהריים ויטפל בו ויהיה הורה נפלא בדיוק כמו האמא. בדיוק אם לא יותר.

        אהבתי

      • . הגיב:

        הרחם מאפשר להיות בהריון וללדת

        על זה אני מדבר. הרחם הוא הרבה יותר מזה. מהרחם נובעים הבדלים ביולוגיים משמעותיים ביותר בין גברים לנשים הן מעל הצוואר והן מתחת לו. הנסיון האישי שלך לא רלוונטי. באותה מידה מניה שוחט יכלה לענות לי שבמשך שלושים שנה חלקה זוג תחתונים, טמפון, ושלוש סתימות בצד האחורי של הפה עם קבוצה של ארבעים וחמישה חלוצים מיגוסלביה ואין בריאה ומאושרת ממנה, כיפאק לשיטה הקיבוצית. כפייה של שוויון מוחלט היא סירוס של צורך ביולוגי נשי פר אקסלנס. אבל יש לי הרגשה שאני מדבר לקיר.

        אהבתי

      • שועלן הגיב:

        זה הרבה יותר פשוט מזה.
        די להסתכל על קופים למשל, ולראות שלא מדובר בהבנייה חברתית של האנושות שכפתה תפקיד זה על הנשים.

        אהבתי

      • תמי הגיב:

        אתה מוזמן לגדל שער גוף ולישון על צמרות העצים, אם אתה רוצה.

        אהבתי

      • שועלן הגיב:

        התגובה שלך מזכירה יותר מדי תגובות של בריאתנים:
        אתה אולי היית פעם קוף, אותי ברא אלוהים!

        אהבתי

      • תמי הגיב:

        ממש לא שועלן, זה פשוט שלמינים שונים יש חלוקה שונה של תפקידים. האדם נוצר בתהליך אבולוציוני מהקוף אבל הוא לא קוף ולכן ההשוואה לא רלוונטית בעיני. אנחנו הולכים זקוף, מגדלים את מזוננו בעצמנו, יש לנו מפעלי הייטק, גורדי שחקים, אנחנו מדברים ופותרים משוואות דיפרנציאליות. אפילו נשים פותרות.

        אהבתי

      • שועלן הגיב:

        כל התגובה שלך מובילה לטענה שהאדם התגבר בעזרת מוחו על היצר הטבעי הפרימיטיבי, ולכן בכוחנו לשנות סדרי עולם קדומים. זה בחלקו נכון ובחלקו לא. אי אפשר להתעלם לחלוטין מהכוחות שיצרו את המבנה הביולוגי שלנו, הם עדיין משפיעים עלינו, אם נרצה ואם לא.

        אהבתי

      • תמי הגיב:

        שועלן, נורא קשה לי כשאתה מגיע מהתגובות שלי לדברים אחרים, ואז אני צריכה לענות על דברים שלא אמרתי. אני מבקשת, זה נורא מתיש.
        ולעניין- המבנה הביולוגי שלנו בפועל הוא שונה מקופים. לא זו המשמעות של אבולוציה? אני לא מקבלת את הטענה שמה שהיה בתקופה קדומה זה "הטבעי" ומה שיש עכשיו הוא לא טבעי. בני אדם הם טבעיים וכל מעשה ידיהם הוא טבעי. גם חומרים סינטתיים הם טבעיים לצורך העניין, כמו שמקל שהשימפנז משתמש בו לשליית טרמיטים הוא טבעי.
        אני לא יודעתלמה אתה מתכווון ב"התעלמות מהכוחות שיצרו את המבנה הבילוגי שלנו" ואיך זה קשור לעניין. אתה מדבר על משהו מיסטי? 😯

        אהבתי

      • שועלן הגיב:

        לך קשה איתי, ולי קשה איתך, אז ניפרד כאן כידידים.

        אהבתי

      • תמי הגיב:

        מה בדיוק אתה יודע על צרכים ביולוגיים נשיים? הטענות שלך חסרות כל בסיס.

        אהבתי

      • . הגיב:

        אשר לשאלה מה אני יודע על מח נשי (והטענה המובלעת שאת אישה ולכן יודעת יותר ממני) בואי נאמר זאת כך, העובדה שאת משתינה בישיבה לא תקנה לך משרה בפקולטה בה אני מלמד. אשר לטענה שדברי חסרי כל בסיס (כל בסיס?), ובכן, אני יכול כמובן לזרוק עשרות לינקים שאיש לא יטרח לקרוא. אני מעדיף להסתמך על שכלו הישר של הקורא ואוילותה הברורה מאליה של הטענה.

        אהבתי

      • תמי הגיב:

        אני מבינה שאני אמורה להתרשם מזה שאתה מלמד באיזושהיא פקולטה. שאלתי מה אתה יודע על צרכים ביולוגים נשיים כי דיברת בביטחון רב כל כך על "סירוסם" ועדיין לא קיבלתי תשובה, רק התנשאות שלא במקומה.
        תמיד במשך הנים והתפתחות המדע נעשה שימוש בהסברים פסאודו מדעיים ביולוגיים ופסיכיאטריים כדי להצדיק הנמכת מעמדן של נשים או יותר נכון השארתן בתפקידים לא תובעניים מדי, בדרך כלל בתירוץ כלשהו של דאגה לשלומן, לכן אני לא מתרשמת. חלקן הגדול של התיאוריות האלו כבר עברו מן העולם.

        אהבתי

      • . הגיב:

        את מבלבלת בין שוויון הזדמנויות, ערך חשוב שיש לטפח ובין שוויון צרכים ומניעים, ערך מאוס שיש לעקור. ללא קשר, מה שכתבת על הידע המדעי בנושא הוא דוגמה נפלאה לאיך אינדוקטרינציה פוליטית משחיתה דיון (ומחקר) מדעי פרופר.

        אהבתי

      • תמי הגיב:

        הממ…
        אחרי כל הרוח שעשית על מדעיות ועל הפקולטה, נסוגת לשיח של ערכים אחרי שביקשתי הסברים.טוב, הייתי נשארת אבל הויכוח עם שועלן יותר מעניין וכיף לי. וגם יותר הגון.

        אהבתי

      • שועלן הגיב:

        ההוא עם טכניקות ההשתקה המתוחכמות הגון?
        תיזהרי שלא ינדו אותך.

        אהבתי

      • תמי הגיב:

        הצחקת אותי. שכחת שאני בעלת שלושים וחמש הדיסלייקים.

        אהבתי

      • רקמילה הגיב:

        אופס על הדיסלייק. טעות.
        תמי, תתאוששי מל"ה האדומים. הם מגיעים בהסעה מאורגנת.

        אהבתי

      • שועלן הגיב:

        דיסלייק בפוסט הזה לא מגיע מאותו קהל יעד של פוסטים רגילים.

        אהבתי

      • רקמילה הגיב:

        אופס נוסף שלא באשמתי.בגלל שחסרה האופציה להגיב . הקהל יגיע במוצאי החג.

        אהבתי

      • אורן הגיב:

        למרות טענתו של נקודה, אין אינדוקטרינציה בדעה פמינסטית. אין מניעה על מחקר, ובימנו השלמנו, שאין זה מתפקידו של המדע לקבוע את הסדרים חברתיים, ומיותר לחפש "הוכחות" לדעות ערכיות. במשך שנים מתרחש מסע "סרוס" שיטתי של נשים. בהענקת זכות הצבעה, הוצעתן לעבודה, ומתן זכות לבעלות על נכסים. נגרמו לנשים נזקים נפשיים עמוקים, בשל התעקשות אידאולוגית להגיע לשוויון. מבלי משים עברו נקודה ושועלן, לשיח קורבני משלהם.

        אהבתי

      • אורן הגיב:

        הוצאתן ולא הוצעתן, מןגבלותי מצטער.

        אהבתי

      • ר/ק וכו' הגיב:

        לאורן 21:56,
        2 אפשרויות, שתיהן מדהימות.
        1. אחרי שעתיים אתה חוזר לקרוא בטוקבק שלך (וכנראה/אולי עשית זאת מספר פעמים באותן שעתיים) כדי לחזור ולהתמוגג מהגיגיך, ובסוף מגלה טעות שלך שפשוט אינך יכול לא לתקן אותה.
        2. אתה כותב שגיאה בכוונה מראש רק כדי שתוכל לתקן מאוחר יותר ולקבל עוד טוקבק על החגורה.
        כאמור, שתי האפשרויות מדהימות.

        אהבתי

      • אורן הגיב:

        ר/ק, וכמובן הוספתי טעות חדשה, בכדי לחזור. בכל מקרה לפוסט יש נושא, וחבל שאתה מזלזל בו, ומעדיף להתעסק בזוטות כמוני. יש בזה פגיעה בכותבת. מענינת הדעה שלך, כמייצג את טיפוס הגבר הכותב תגובות תחת ניק נשי.

        אהבתי

      • ר/ק וכו' הגיב:

        אורן,
        ואת בטח חושבת שתצליחי לגרות אותי לעשות כבקשתך בעליבות התרוצים שלך.
        פחחחחח
        כל אחת/ד רשאי/ת להתייחס לזוטות שלה/ו כרצונו/ה.

        אהבתי

      • אורן הגיב:

        פחחחח שמח גם לך/ך

        אהבתי

      • סתמאחת הגיב:

        למען הדיוק זה לא הרחם אלא השחלות (שמארגנות מפגן הורמונים מרשים).
        ושימוש בשחלות (או בגלל בורות ברחם) כתירוץ למניעת שיוויון אינה נאמנה לעקרונות ביולוגיים. הנה עובדה ביולוגית. יש נקבת אדם שכותבת בכינוי תמי, היא ילדה, היניקה, פיתחה רגשות אמהיים ועדיין המשיכה לעבוד. הנה עוד עובדה ביולוגית, יש נקבת אדם נוספת, אני, שבוחרת בחירות קרייריסטיות לא על פי הרחם אלא על פי מה שאני שואפת לעשות בחיי.
        לא מדובר בדיון תיאורטי, הוא לא נכתב לגופי או לגופה של תמי, אבל הוא עוסק בנו באופן ישיר. הנסיון שלך להסביר לנו איך אנחנו בנויות ומה זה אומר על מה שאנחנו צריכות וצריכות לרצות לא תופס במציאות הביולוגית והחברתית שבה אנחנו חיות. שיוויון הזדמנויות ושיוויון זכויות הן דבר מתבקש מציאות שאנחנו ואחרים מנסים להכתיב.
        אם מישהו מבלבל משהו זה אתה, לרגע הדיון לא נסוב סביב "שיוויון צרכים" מושג שלעניות דעתי אתה לא רק העלית אלא גם המצאת.

        גילוי נאות: גם לי יש נסיון עשיר בהוראה בפקולטה (באוניברסיטה).

        אהבתי

  11. אחד הגיב:

    הדרך היחידה להוביל שינוי הוא לשמש דוגמא אישית. נשים אמיצות צריכות להראות לאחרות שאפשר אחרת.

    אהבתי

  12. אורן הגיב:

    היו פה רבים, שחלקו על כותבת הבלוג. הם רואים חברה שוויונית ופתוחה. בה נשים יכולות לבטא את עצמן, ללא זלזול או לעג. ובעיתם העיקרית התעקשותן לעסוק בנושאים נשיים צרים במקום בענייני דיומא. מרבית המגיבים ברוח זאת, היו גברים.

    אהבתי

  13. חנוך הגיב:

    גם לכאן הגיעה הבכיינות על "עליונות הגברים האשכנזים"?
    כבר התערבבו מזמן המזרח והאשכנז, ולכן כל ניסיון להחיות את האפליה ההיא (שאכן היתה) משול ל"נגמרו לי הטענות הענייניות, אז יאללה נחזור להאשים את הממסד האשכנזי!"
    חלאס – רצוי לחדש את מלאי התירוצים וההסברים במשהו רענן יותר.

    אהבתי

  14. שועלן הגיב:

    שורה תחתונה שלי – מי שמתקרבן לא מגיע רחוק בחיים, ולא חסרות דוגמאות לכך מסביבנו.
    מציע לכן בחום במקום לבכות – לעשות.

    אהבתי

  15. נורית הגיב:

    לשועלן ולמיקי. ישנה תופעה מעניינת והיא כאשר נשים מעלות נושא לדיון גם במישור הפרטי בינה לבינו (תשמע מה קרה לי היום בעבודה או היייתי עם הילד אצל הרופא והרגשתי מצידו התנשאות או יש לי פגישה עם כל הצוות/הפקולטה/היחידה ואני מאד מתוחה) וגם במישור הציבורי כמו כאן שהעלתי את ענין ההמנעות של נשים מהתבטאות פומבית. באחוז גבוה של המקרים בן הזוג, החבר, הידיד הקולגה (תמיד ממין זכר) יתן מיד מלוא הטנא עצות. אנחנו בקשי מסיימות את דברינו וכבר: אני מציע לך לעשות/להגיב/לכתוב/לארגן…..

    נראה לכם שזה מה שחסר לנו? וכאשר אנו מגיבות בכעס או בעצבנות שתודה, אני לא זקוקה לעצות אני זקוקה להקשבה או להכלה, כי מתן עצה מבלי שהתבקשתם זו התנשאות שלכם כי אתם יודעים יותר טוב מה טוב בשבילנו – ואם אנחנו מסרבות לקבל עצתכם אתם נעלבים עד עמקי נשמתכם. מדוע? האם בקשתי עצות? נראה לכם שאני לא מכירה את הנושא על בוריו? נראה לך שאחרי שכבר הייתי אצל הרופא המתנשא או שיש לי חרדה מהדיון/מפגש/הרצאה אני באמת זקוקה לעצות?

    אז זהו, שלא. אנחנו זקוקות שתקשיבו לנו, ממש תקשיבו. אם תגידו שהרופא המתנשא הוא חרה של טיפוס, אם תגידו שאנחנו בטח נצליח בדיון החשוב כי אתם מכירים אותנו ואת הכשרון שלנו זה יהיה נהדר. זו תמיכה והקשבה והכלה, ותזכרו שאם נרצה עצות, נגיד לכם, תאמינו לי.

    אהבתי

  16. אנה הגיב:

    הויכוח בתגובות מעלי הגיע למבוי סתום. כמו כל הויכוחים שראיתי בנושא. לצערי!
    אני לא מבינה מה מנסים הקטגורים להראות, שהתופעה אינה קיימת? שאין לה תוקף? שהגברים אינם אשמים בתופעה אלא הנשים אשמות בה?
    כל אלו שווים לתחת- התופעה קיימת! יש לה תוקף! היא דורסנית ופוגעת ונמצאת בכל מרחב קבוצתי שבו יש דיון בנושא כשלהו. ואהשמים – התרבות כנראה.
    תרבות הדיבור התוקפנית והגסה בין גברים, זו שפיתחה ניואנסים לסתימת פיות. במיוחד אם הן של חלשים יותר.
    תרבות דיון של להקת כלבים, שמתכופת בפני החזק ודעתו ודורכת חזק על זה שנתפס חלש. במקומות כאלה, אישה צריכה להיות מאד אגרסיבית כדי להתפס כחזקה ולקבל השפעה ואת זכות הדיבור.
    במקומות בהם התרבות אחרת, ניתן לראות הרבה נשים שמביעות את דעתן.

    אהבתי

  17. רקמילה הגיב:

    מסכימה עם אנה.

    אהבתי

  18. אני הגיב:

    יש לי המון מה לומר בנושא, אנסה לכתוב קצר ונקודתי:

    לפני חודש התקיים הייד פארק נשים בנמל תל אביב, הפכתי עולמות כדי שנשים ימניות (ורצוי חילוניות) יצטרפו ויאמרו את דברן. נכשלתי. הן היו עסוקות, כולן; לא נראה להן חשוב להשתתף; הן לא הבינו מה יש לומר שלא נאמר; במילים פשוטות-הן בחרו להיות לא מיוצגות ולא לייצג אותי;

    אנשים שלא מכירים אותי בטוחים ששאלתי בלימודי לא מעט. הם טועים. לא חיכיתי להיות בטוחה במאה אחוז לפני ששאלתי, לא התאמצתי להפגין את חוכמתי, היו אחרים שהיה להם חשוב יותר להצטייר כדעתנים ולהעלות נושאים לדיון. אחרים-ברוב המקרים גברים. כשכבר שאלתי שאלות אז אנשים כמו אפרים ענבר ידעו לכנות אותי בפני אולם מלא 'הבחורה עם העגילים הירוקים' ובכך להסיט את הנושא משאלתי לעצם העוז שהיה לי להיכנס לאולם ולעולם גברי, ענבר מעולם לא כינה גבר 'הבחור עם העניבה הכחולה'. ענבר לא לבד;

    ניסיתי להיות חלק מהזירה האקדמית-בעטו אותי. אמרו לי שאני כותבת דברים קשים. צודקים. האמירה הזו, הציפייה שאהיה מלאת חמלה ורחמים כלפי העולם משייכת נשים כמעט באופן אוטומטי לצד השמאלי. מה קורה לאישה שלא חושבת שהדעות הפוליטיות שלה צריכות להתחבר לצד הנשי שבה?

    ניסיתי ליטול חלק בפעילויות פוליטיות למיניהן, הניסיונות האלה קשים. תמיד יהיה גבר שינסה לסתום את הפה לאישה שמנסה להביע דעות, גבר שינסה להפחית מדעותיי, שלא יידע איך לקבל אותי, בן אדם שיעריך אותי, אבל עד גבול מסוים ושאחצה את הגבול גבר כלשהו יזכה בקרדיט, בתגמול והאישה תשאר בגדר מתנדבת או שותפה לעשייה שלא באמת זוכה להכרה. הצלחתי לגרום לאדם אחד לבטוח בי ואני מעריכה אותו על כך. הוא למד לתת לי קרדיט ברשת ולקבל בתמורה עבודה טובה. מי ייתן ויום אחד אקבל תשלום אמיתי או תפקיד על העשייה שלי (כמו שגברים מקבלים);

    התחלתי ב'הן בחרו לא לייצג אותי' ברור לי שבסופו של יום אצטרך לייצג את עצמי, שאף אחד ואף אחת לא ייעשו את העבודה שלי במקומי.

    אהבתי

  19. גם הגיב:

    זו התשובה האישית שלי לשאלה – מדוע אני חוששת להביע דעה, אני אשתדל להשאר ממוקדת:
    בחברה שבה אני עובדת יש רב גברי בשדרת ההנהלה, יש נשים בתפקידי ניהול אך הן מעטות ורובן משתייכות למחלקת משאבי אנוש. בישיבות אני לרב האישה היחידה בחדר והצעירה ביותר.
    בבית ובקרבת החברים אני נחשבת לדעתנית, כזו שיש לה דעה בכל עניין והיא גם מוכנה לעמוד עליה. בישיבות אני מוצאת שקשה לי להשמיע את הקול שלי:
    1. יש נטיה למעין סחבקיות גברית, דיבור בקודים שאני לא מבינה. בהתחלה שאלתי, כדי להעיר ולהבהיר ש"גם אני כאן", הם הבהירו בחזרה שזו "השפה שלהם". זה משאיר אותי "מחוץ לחבר'ה".
    2. שימוש בדוגמאות שמעליבות נשים (כמובן תוך התנצלות על הדוגמא הלא ראויה "אבל זה מה שקפץ לי לראש"). לי זה גורם להתכווץ בכסא.
    3. ההתנהלות של הדיון היא כזו שאם לא אתפרץ לא ישמעו אותי, וגם אז אצטרך להלחם כדי שלא יתפרצו לדברים שלי. מרגיש חסר טעם להתפרץ כשהתחושה היא שבכל מקרה לא ישמעו אותך.
    4. הישיבות הן מקום להתעדכן בו. הבעת דעה בלי כל הידע היא חוסר מקצועיות בעיניי.
    5. קל יותר לשתוק

    אהבתי

  20. זה בעיקר עצוב לקרוא את התגובות פה.
    יש איזו מנטליות אגרסיבית של תגובה שלא מעידה לדעתי גם על רוב הגברים בחיים שמחוץ לרשת.
    ניסיון להוכיח למי יש יותר גדול/ יותר חכם, לזכות בהכרה.
    מי ששותק /לא מגיב בכלל (גם גברים כמובן!) לא נספר..

    מתוך היכרותי את העולם הפמיניסטי אין בו כמעט בכלל "שנאת גברים" שחלק מהמגיבים כל כך מייחלים לה ומפנזטים עליה במטרה להפוך את טענותיהן לדיון "מגזרי וצר".
    הן חכמות ורציניות מדי בשביל זה.

    בטח כשמבחינים בכמות השנאה והארס והאלימות המילולית בין הקבוצות אחרות בדיון הפוליטי הציבורי מכל צדדיו..
    יש מה לתקן ומה לעשות וזה בדיוק שהפמיניסטיות רוצות ועושות.

    שאותם "ליברלים" במוקדי כח בתקשורת ובפוליטיקה יעשו גם (רמז:הם לא יעשו. זה לא מעניין אותם)

    אהבתי

  21. בונד ג בונד הגיב:

    היה מעניין והסכמתי עם רוח הדברים עד שהגעתי ל"תגובה 11" שכל כך מכלילה ומלאה בשנאת גברים עד שהיא שומטת את כל המסר (החשוב בעקרון) של הפוסט. איכס.

    אהבתי

  22. א. הגיב:

    רק מציין שאורנה קופרמן נחשבת מרצה מעולה בקמפוס.

    אהבתי

  23. רוני הגיב:

    כמו שכתבו מעליי, גם התגובות פה נופלות בדיוק לאותה מלכודת. בתור מי שמנהלת בלוג בעצמי, לא פעם נקלעתי לדיון בתגובות שהיה אלים, מקעקע, לא נותן פתח. בד"כ זה מתנהל בין גברים או מופנה על ידי גברים לנשים. אפילו אי-הסכמה סבירה הופכת למסע של הכפשות.
    כתבתי על כך פוסט לפני חודשים מספר – גם על השתיקה של נשים בפאנלים ציבוריים, וגם התייחסות כללית לשפה ולנשיות/גבריות כפי שאנו תופסים קטגוריות אלה:
    http://meandiscourse.wordpress.com/2011/09/17/language-and-gender/

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s