אצבעות חג חלק א' 12.4.12

נעמי רגן מקטרת * אשלי ג'אד מתנפלת * גולדבלט והירשזון מככבים בטעות * עדיין לא ידוע מי רצח את נאוה אלימלך * וזוהי רק ההתחלה

מסביב לעולם

צפון קוריאה השיקה טיל לטווח ארוך. הטיל התפרק במעופו.

אשלי ג'אד מנתחת את התנפלות התקשורת עליה, על שפניה "תפוחים".

However, the recent speculation and accusations in March feel different, and my colleagues and friends encouraged me to know what was being said. Consequently, I choose to address it because the conversation was pointedly nasty, gendered, and misogynistic and embodies what all girls and women in our culture, to a greater or lesser degree, endure every day, in ways both outrageous and subtle. The assault on our body image, the hypersexualization of girls and women and subsequent degradation of our sexuality as we walk through the decades, and the general incessant objectification is what this conversation allegedly about my face is really about.

סופשבוע

כתבתה של ליאת שלזינגר על עשרת הגורואים הגדולים בישראל מכונסת תחת ההגדרה "פרויקט מיוחד", ומעצבנת מלכתחילה את כל מי שמתעבים את עדות הגורואיזם בישראל. גורואיזם aka קשקושיזם. האם יש בפרויקט המיוחד נימת ביקורתיות? לא. רק תעודות זהות של החבריה.
הראשון הוא ניסים אמון, שמוגדר בכותרת "הגורו של הטייקונים". פשש, חשבתי, מעריב החזיר לשימוש את המילה טייקון בדלת האחורית. אז מיהם הטייקונים המאמינים בו? "דודו טופז ז"ל, דורי בן-זאב, דודי בלסר, עדי גורדון, אבי קושניר ואילן בן-דב.
מקבץ כזה של טייקונים לא ראיתי מזמן.
מי שחסר בחבורה הוא הרנטגן. מה, הוא לא גורו? דווקא הוא ראוי היה להגדרה "הגורו של הטייקונים", יחד עם שם המאמין הגדול נוחי דנקנר.
או למשל, למה להכניס לרשימה את שי טובלי, שהתנהלותו הגורואית שנויה במחלוקת, והוא ממילא הוריד פרופיל דרמטית בעסקי הגורו?
מיהם מאמיניו המפורסמים? "מפיקת הטלוויזיה סיגל שביט ובן זוגה, איש הטלוויזיה איתי ברנע". בחיי.

מרדכי חיימוביץ' חוזר לפרשת נאוה אלימלך. יש לי פטיש לכמה פרשיות פשע ישראליות. זו אחת מהן. 30 שנה עברו מאז הרצח של הילדה בת ה-11. הכתב מדבר עם ההורים, עם האחים, עם החוקר הפרטי מוקה קריגר. שיחות מעניינות, אבל חדשות אין. אין גם אף תמונה עכשווית. לא של ההורים (שלא רצו להצטלם) ולא של האחים. החברה טלי, אליה הייתה נאוה בדרכה מוזכרת כשהאחרים מדברים עליה. האם ניסה חיימוביץ להגיע אליה? אם כן, אין לכך עדות בכתבה. תגידו, נו, כתבה למוסף, כמה כבר אפשר להשקיע? וחלקית לפחות תצדקו.
לפני חמש שנים חגגה ישראל 25 שנים לרצח הלא מפוענח, וראיון עם האם, מזל אלימלך, התפרסם ב-24 שעות של ידיעות (המון קישורים ברוטר). דרמה הייתה שם סביב התמונה של הילדה עם נשיאנו (שמופיעה בכתבה הנוכחית).

אורי אילון, שנכנס לכלא על אמת, מספר על החוויה. הנה הפניית הענק לכתבה בשער מעריב (מימין), ממנה אפשר להסיק שמככבים בה הירשזון וגולדבלט. זו הטעיה מרחיקת לכת, אם לא למעלה מזה.

אלו המילים היחידות בכתבה הארוכה, שאת הכפולה הפותחת שלה מקשט איור של אופיר בגון, איור היפר ריאליסטי של הצמד:

חנן גולדבלט עולה על הבמה ומתוודה שזו הפעם הראשונה שהוא מופיע בפני קהל זה שש שנים, ומעניין שזה דווקא על בימת בית הכנסת. הוא פוצח בפיליטון מבריק בסגנון גשש בלש על הרב וצאן מרעיתו הכתום. שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון נותן דרשה, וניכר שהכלא אכן עושה לו טוב. הרב מזכיר שאפשר להיות בחוץ כלוא, ואפשר להיות בפנים חופשי ומאושר. הוא מברך את הניצוץ האלוקי שבכל אחד מאיתנו.
סלבריטאות שכזו. כולם מספרים איך הירשזון בכלל לא מרים את האף, ומיודד עם כולם. בזכות הכלא הוא השיל יותר מ-20 ק"ג ומצבו הבריאותי השתפר פלאים. הסיבה העיקרית היא לא רק האוכל הלא מרגש אלא פחות לחץ בעבודה. כמעט כמו כולם, גם הוא מבקר קבוע בבית הכנסת וכמו כולם מתחזק (אולם לא חובש כיפה כמו רוב האסירים היהודים בכלא). מעניין שכולם מתפלאים על כך ש"בעצם הוא ממש נחמד" לא מפני שגנב מיליונים אלא כי היה שר.

ולאחר מכן במשפט הבא:

את גיבור ילדותי חנן גולדבלט אני מגלה בארוחת הבוקר במדים כחולים השמורים לאסירים באגף של המחלקה הטיפולית.

זה לא שכתבה על תשעה ימים בכלא חרמון לא שווה, זו המכירה השקרית שלה ההופכת אותה למקוממת.

7 ימים

עמוס שביט, שחזר זה עתה לידיעות, מראיין את נעמי רגן, המתקוממת נגד פסה"ד שקבע כי תשלם 233 אלף ש' לסופרת שרה שפירו על גניבה ספרותית. לרגן יש נימוקים משונים: האחד, שהחברה החרדית מנהלת את הקמפיין נגדה בגלל שהיא מבקרת אותה, והשני, למה קוראים למה שעשתה "גניבה ספרותית". הביטוי הזה לא נראה לה: גניבה? היא? היעלה על הדעת? והמשפט המשונה הנוסף: "לקחו לי מהבשר החי, ולא השאירו לי כלום. אני בת 62, כמה כבר נשאר לי להרוויח עד הפנסיה שלי?" ממתי סופרים יוצאים לפנסיה? מה, היא תפסיק לכתוב בעוד שנתיים שלוש? לסיכום, טיפת אמפתיה אי אפשר לחוש לאישה הזו, שמסיבות עלומות זכתה גם בשער העיתון.

מוסף הארץ

נו, עוד אנטישמי, פיליפ רות, היהודי הלא נחמד. למרות הכותרת המתעתעת, זה לא שהוא פתח את הפה להארץ. הוא פשוט גיבורו של סרט תיעודי שנעשה עליו, והכתבה היא על הסרט ועל הבמאי שלו, ויליאם קראל, יהודי וקיבוצניק לשעבר. שווה קריאה מאוד אם אתם בצד של רות.
הנה קטע מהסרט, אבל הצרפתית מפריעה לשמוע אותו.

על אף בורותי המזעזעת בכדורגל, מסיבות אישיות אני מגלה פתיחות חסרת תקדים (כן כן, ריאל/ברצלונה, וחובה עלינו להיות בעד ברצלונה), וגם יודעת דבר או שניים על ליונל מסי. ועדיין, לא ירדתי לסוף דעתו של אלון עידן ולא הבנתי מה רצה לומר.

דב אלבוים כתב ספר חדש לילדים מבוגרים ולהפך: ינוקא באי הנשרים. ראיון דכאוני במיוחד, אף שגיבורו מכחיש את דכאונו.

הארץ, לא מוסף: קטע משעשע ביותר ומידע חיוני לציבור המשוטט על עסקי פיפי בקינג ג'ורג'.
למרות הכרזתי המפוצצת מלפני כמה ימים שאיני יכולה לקרוא טקסטים העוסקים בהפרשות, זה משהו אחר.

בלוגלנד/ פייסבוק/ רשת

עמית נבון נזכר שתמונת הצונאמי מ-2004, שהתפרסמה במעריב אתמול היא בעצם תמונה מזויפת.

מאיפה הרעיון שכולנו משועבדים לביקורת תרבות, שזו כותרת הכתבה של וואלה? הרי עולה ממנה שזה ממש לא נכון. הרבה יותר מעניין היה לבדוק אם מבקרי העיתונות המודפסת יותר אוטוריטטיביים מאלו של הרשת, כותבים שלא מקבלים משכורת מכלי תקשורת שהוא. האם המוסד של "כתוב בעיתון" עדיין חזק יותר משל "קראתי באינטרנט". הרי מספרים המבקרים המרואיינים שהם לגמרי קוראים מה שיש למבקרי הרשת (בלוגרים ושות') לומר. אבל זו כתבה הרבה יותר מורכבת מלגבות את עדויותיהם של כמה מבקרים, לשפוך אותן על האדמין ולשלוח לאוויר.

רוצים להשתתף בתחרות סרטי אנימציה? מכירים מישהו שירצה?

האם אנדרואידים סינים חולמים על אייפד?
מסעות דבורית בנבכי הטכנו.

והפוסטים מהלילה/בוקר:
נורית גילת על נשים ודעות.
חמשאלות על דגים ומעיינות.

יש עורכים בבית?

כמו שכתב עובר אורח, יאיר לפיד לא יודע פוליגלוטיה מהי. לגרסתו "פוליגלוטיה היא אהבה לשפות", הגדרה קרובה באופן יחסי לאמת: פוליגלוטיה היא רב לשוניות. תאמרו: אם מישהו הוא בעל ידע במשהו, זה לא אומר שהוא אוהב אותו? אולי כן ואולי לא.
מאחר שעורכיו מכירים את צאנם, מדוע לא בדקו זאת, ובעיקר בעת שבה מאות רשעים רודפים את האיש השוגה תכופות, שכפסע בינו לבין דוקטורט?

בקו האש

מיז סלו קום הייתה הראשונה שדיווחה על הסגירה העתידית של ה-Markerweek ב-22 במרץ. קברניטי הארץ לא השיבו לשאלתי, האומנם, אבל כמה שבועות לאחר מכן החלו מדורי הברנז'ה לכתוב על כך, ושלשום אף התהדרו במשפטים המדהימים "כפי שנכתב ב…".
גם אם יזדעקו דורשי התיקונים ויניפו משפטים בנוסח "זה לא נסגר, זה אוחד עם עיתון שישי", המציאות פה די בלתי ניתנת לפרשנות.
בכ"מ, הנה הדיווח החדש של סלו קום מהבוקר, לידיעת כתבי הברנז'ה:

קראתם כאן ראשונים על סופו של דב אלפון ועל הקיצוץ של המרקר-ויק, עכשיו תקראו כאן ראשונים על הקרע בין שוקן לרולניק. בין הסיבות לקרע פגישה חשאית בארבע עיניים בין שוקן לנוחי דנקנר על הסיכוי לשפר את היחסים בין העיתון לטייקון. הקיצוץ במרקר-ויק, בתמיכתו של רמי גז, ונגד דעתו של רולניק הוא רק אחד הביטויים לקרע בין המו"ל וסגנו.

לפני פיזור

תודה רבה לתומכים בבלוג.
הריח השנוא עלי בעולם הוא ריח המנגל אבל התגברתי על עצמי ברכישת השי היומי.

לכל מי שמזהירים אותי מהמופלטות, שזה אומר כנראה את-בדרך-להשמנת-אגס, אומר: לא רק שמעולם לא אכלתי מופלטה, אני גם לא יודעת מה זה (כמובן שאני יכולה לחפש בגוגל). לא זו אף זו, מעולם לא ביקרתי במימונה (אבל זה מטעמי גזענות ומהדרת תרבות האוכל של אחיי שזכו, ואינם מתפוצת מזרח אירופה).

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה אצבעות חג, אצבעות שחורות, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

71 תגובות על אצבעות חג חלק א' 12.4.12

  1. שועלן הגיב:

    אין לי מושג מה מצבו האישי של אלון עידן, אבל נראה לי שהוא מדבר על בת זוגו.

    אהבתי

  2. מיקי הגיב:

    מה רצה אלון עידן לומר? שמסי הוא "יצירת אמנות". שהתמזל מזלנו ואנו חיים בעידן מסי. שאנו יכולים לראות את הפלא הזה משחק. שלא רק הגולים והמסירות שלו גדולים, אלא כל מה שהוא עושה על המגרש. אני מניח שהוא קרא קצת את לטור.
    אשאל זאת כך, דבורית: האם את יכולה להבחין בגדולתו של מסי, גם ללא התעניינות בכדורגל?

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      אף שאני באה לנושא המסי וברסה עם חום ואהבה, אני שומעת נימת נזיפה פטרונית בקולך הווירטואלי. וזה כי?

      אהבתי

      • מיקי הגיב:

        חלילה, לא נזיפה. אני שואל האם את, שאינך אוהדת כדורגל בלשון המעטה, מצליחה לראות ממה אנחנו מתלהבים.
        אני, לדוגמה, לא סובל את להקת לד זפלין. ועם זאת אני בהחלט מצליח להבין מדוע אחרים רואים בה אחת מגדולות להקות הרוק בכל הזמנים

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        לא באופן האלוהי בו מתייחס אליו עידן. בחיים לא קראתי כאלו מילות הערצה על שום יוצר/ממציא/רופא/משכין שלום/לוחם/משהו.
        זה משונה, כי יש פה התבטלות של הערצה גמורה של הכותב בפני האל המתגלגל.

        אהבתי

      • אורן בשרות ולווט הגיב:

        מאחר ומוגבל מכדי לסייע באנדרואיד סיני, אדרוש בעידן.
        אהבת ספורט וכדורגל בפרט היא החתמה רגשית המתרחשת בגיל צעיר, ומוטבעת סנטימנטלית גם בבוגר, גם אם הפך, כמוני, לאדם, שלא ניתן להאמין שעוקב אחר ספורט (תאור מעט שמאלצי של התופעה קיים ב"קדחת הדשא" של ניק הורנבי).
        אלון עידן לא כותב על ספורט, הוא כותב על עצמו, על הנקיסיזם שלו.
        הרגש שעידן מבקש להעביר הלאה הוא היכולת להתרגש באופן אותנטי, לצעוק, אני מרגיש, אני נהנה, אני לא האיש האטום שחשבתם שאני.
        ההערצה המוחלטת למסי או פדרר, היא הצורך להתחבר, לבטל את העצמי, דרגה שאני לא הגעתי אליה.
        כמקובל אצל עידן, כמו במקרה שגרם לאנשים לחשוב שהוא מכריז על פרישה מעיתונות, קיים שיבוש מכוון של ההבנה, מעין שיר מתהפך. במקרה זה בעצם כתיבת הטור, מבטל את התיסכול, מאחר שלגבי חלק מהקוראים, הצליח למסור את תחושותיו.

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        כן, ברור שקראתי את "קדחת המגרש"/ "אהבה על הדשא", וגם ראיתי את הסרט. מבינה לגמרי את הנושא, אך טקסטים כמו של עידן הופכים למטרידים ברגע שעושים את הטריק המלוכלך ומחליפים את נושא/מושא הכתיבה.

        אהבתי

      • מיקי הגיב:

        למרות, ואולי בגלל הנקודות שהעליתם, הכתיבה של עידן על ספורט חביבה עליי.
        בנוסף, אני חושב שאולי אפשר להפריד את ההערצה מההתרגשות… אני לא יודע אם אני באמת "מעריץ" אמנים דגולים וגאונים כמו לאונרדו דה וינצ'י, באך, ניוטון, איינשטיין, מסי וצ'אבי הרננדז. אבל אני לבטח מתרגש ונלהב מהדברים שהם עושים. בכדורגל זה אפילו קל יותר

        אהבתי

      • שועלן הגיב:

        אורן, סחתיין.
        במיוחד הפסקה האחרונה, עליה לא חשבתי.

        אהבתי

  3. מירן פחמן הגיב:

    ממליץ לקרוא את הכתבה על החמישייה הקאמרית במוסף התרבות של הארץ. אומנם לא מחדשת הרבה אבל תמיד כיף לקרוא אודות ההתחלה של החבורה המוכשרת הזו שכוללת את מיטב הכותבים, הבמאי והשחקנים שיש לנו.

    אהבתי

    • מיקי הגיב:

      אני עלול לכרות ברגע זה את הענף השמאלני עליו אני יושב, אבל מעולם לא התלהבתי מהחמישייה. הם וכותביהם אובררייטד בטירוף, ראינו את זה במחאה בקיץ שעבר

      אהבתי

      • מירן פחמן הגיב:

        לבטל את כל העשייה של החמישייה בגלל מערכון אחד לא הכי מוצלח נראה לי לא רציני.
        כל השאר הוא עניין של טעם. אני מבין שזוזו חלסטרה עשה לך את זה יותר. 🙂

        אהבתי

      • מיקי הגיב:

        כן… הקומדי סטור… איזו נוסטלגיה! 😆

        אהבתי

    • בהה הגיב:

      לא מיטב הכותבים
      לא מיטב השחקנים (אפילו אתה לא מאמין לזה)
      ובטח שלא מיטב הבמאים

      החמישייה היא אחד ממקרי האובר-רייטד הוותיקים והבלתי נסבלים שעוברים מדור של עיתונאים גרועים לדור של עיתונאים מטומטמים, ביחד עם סגידות נוספות (בר רפאלי, יאיר גרבוז, שלום חנוך, ברי סחרוף – טו ניים באט פור).

      החמישייה לא היתה תוכנית קקה, אבל היא היתה בהחלט סתמית, ומקומות העולב שבה נמצאים כל מי שעסקו בקודש הקודשים הטהור הזה – רק מוכיחה את זה.

      שלא לדבר על צביעות שחקניה וכותביה – כולם "בעד המחאה" וכולם עד האחרון מועסקים על ידי בנקים, חברות ביטוח, ושאר תאגידים שנגדם הם נואמים בעצרות. וזה, לכל הפחות, גועל נפש.

      אהבתי

      • מירן פחמן הגיב:

        בסופו של דבר זה עניין של טעם. אני עדיין מעריך (פשוט לא נעים לי לכתוב מעריץ) את כמעט כל העבודות שעשו המעורבים של החמישייה ובטח שאת הסדרה עצמה. גם לשאר האנשים ברשימה, פרט לבר מיכאלי, אני שותף אמיתי להערכה שרוכשים להם. שוב, זה נושא של סגנון והעדפה אישית. לא נראה לי שיש טעם להתווכח על זה.

        אהבתי

      • רקמילה הגיב:

        סכום השלם נמוך מסך מרכיביו. הצוות היה מושלם.החומרים- מלבד כמה הבלחות ניסו להדהים ואיכזבו.

        אהבתי

      • מיקי הגיב:

        מסכים לגמרי עם המגיב המכונה "בהה".
        בר רפאלי ולא מיכאלי, והערכה רוחשים ולא רוכשים. אז אנא 👿

        אהבתי

    • דרור הגיב:

      לא רק שהחמישיה הם אובר-רייטד בטירוף( היו נחמדים,לא יותר מזה) גם רמת המשחק של חלק מהם ירדה פלאים . שי אביבי למשל שיחק ממש טוב בחמישיה, הוא היה השחקן האהוב עלי שם , היום אני לא מסוגל לצפות בו , הוא משחק כל כך נורא , שזה מוזר כי אתה מצפה שב-20 שנה השחקן דווקא ישפר את יכולות המשחק שלו , לא יהרוס אותם .

      אהבתי

  4. ינתי פרזי הגיב:

    הכתבה על פיליפ רות מביכה, במיוחד בעיתון לאנשים כל כך חושבים. לא יודע עד כמה העיתונאית קראה את רות ומכירה את ספריו, בכתבה לא ניכר שהיא בכלל יודעת מיהו. אדם כל כך מסובך רגשית, עם עומק אינטלקטואלי מצד אחד ונפש מסובכת ומטולטלת כמוהו, צריך לקרוא את ספריה של בלום כדי להבין מיהו, ושום דבר מזה לא ניכר בכתבה. חבל, החמצה אדירה

    אהבתי

  5. שולמית הגיב:

    "בין הסיבות לקרע פגישה חשאית בארבע עיניים בין שוקן לנוחי דנקנר על הסיכוי לשפר את היחסים בין העיתון לטייקון"
    בסופו של דבר הכסף מדבר. שני הפריצים, הקטן, בעל היחוס והגדול,גם לו ייחוס לא קטן סוגרים ביניהם אזורי השפעה

    אהבתי

  6. נעץ כחול הגיב:

    למה ממשלת ישראל לא מסייעת לפיונה פייבלי ?
    http://www.themarker.com/wallstreet/europe/1.683199

    אהבתי

  7. קורא הגיב:

    סלו קום אמנם צודקת בנוגע לקרע בין שוקן לרולניק, אבל במקרה שלה אלה שני מינוסים שיוצרים פלוס, טעות בדרך, הצלחה בפיתרון. הקרע בין שוקן לרולניק הוא ותיק ולא נוצר עכשיו בעקבות סגירת הוויק, וגם לא בעקבות הפגישה עם נוחי.

    בנוסף, צפויים שינויים בגזרת הנהלת דה מרקר בקרוב.

    אהבתי

  8. שרות דב הגיב:

    ה"קורא" טועה בדרך לצדק. אכן היחסים בין שוקן לרולניק התקררו מזמן בגלל מחלוקות ניהוליות שבמרכזן החלטות של רמי גז, מנכ"ל הקבוצה המסוכסך עם רולניק. שני חידושים קרו לאחרונה ומצדיקים את הטענה של סלו קום (מהדסק הסמוך?) על קרע: 1. הפגישה של שוקן עם נוחי שבה הם דברו על יחסי הארץ והטייקון מאחורי גבו של סגן המו"ל. זה חסר תקדים. עד עכשיו הם הלכו לטייקון ביחד. 2. ההכרעה של שוקן לעשות את הקיצוצים הדרמטיים שגז דרש לעשות גם בדה מרקר ולא רק במערכת הארץ, כפי שהיה נהוג בשנים האחרונות, בהתאם לקדימויות של רולניק. בסך הכל, עצוב מה שקורה לאנשים טובים במערכת שמשלמים מחיר כבד על מלחמות היהודים בין שוקן המזדקן וגז הנמרץ לבין רולניק שמסביר לכל העולם איפה הוא טועה, אבל מתגלה כמנהל כושל, ש"משמיד ערך" (ביטוי חביב עליו). שוקן כבר מכר חמישית מהעיתון לגרמנים ועוד חמישית מהעיתון לאוליגרך. בסוף הוא יישאר עם חמישית ממה שאבא שלו הוריש לו. האינטילגנציה הישראלית הולכת ומאבדת נכס חשוב

    אהבתי

    • עובר אורח הגיב:

      ללא ציניות או "טרוליות". אנא הגדר
      "אינטלגנציה". אני מסכים שיהיה לי
      חבל אם יעלם "הארץ". האם צער
      זה מסווגני כשייך לקבוצת ייחוס מסוימת?

      אהבתי

    • קורא הגיב:

      אני לא טועה אלא אתה טועה. בסבב הקיצוצים הקודם דה מרקר היה בין המקוצצים. יש עד היום עיתונאים במערכת שמשכורתם לא הושבה להם (ה-10% המפורסמים). בנוסף, בסיבוב הקודם פוטרו משכתבים וגרפיקאים מדה מרקר, אתה מוזמן לבדוק את זה. יכול להיות שהקרע העמיק עכשיו, אבל הוא לא נוצר כרגע, וזה מה שסלו קום טענה, שהוא נוצר עכשיו.

      אהבתי

  9. בת הטוחן (לשעבר) הגיב:

    לא מובן לי מה לא הובן לך בטקסט של אלון עידן.
    תמציתי ומושלם ונהיר לגמרי.

    אהבתי

  10. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    התחיל מהסוף "תודה רבה לתומכים בבלוג" נמאס כבר לראות אותך מקבצת נדבות ובסוף כל פוסט מזכירה לקוראים שלך שאת זקוקה לכסף.

    תכתבי פעם אחת בחודש פוסט כמה את זקוקה לכסף או שתחסמי את האתר למי שלא שילם, לכתוב בכל פעם 'תודה רבה לתומכים בבלוג' זה כבר גובל בחרפת רעב.

    לגבי השקר הגדול וה'מכירה השקרית' במעריב, אינני יודע מה יותר חמור לנסות למכור עיתון עם תשדיר מלחמה עם אירן או לתת כותרת עובדתית נכונה 'הירשזון גולדבלט ואני' בו הכתב נכנס לכלא בו הם יושבים ומספר על ימיו הכלואים ?

    יאיר לפיד לא שלא ידע את פירוש המילה פוליגלוטיה (רב לשוניות) הוא פשוט לא רצה שיהיה עוד רב אחד לחילונים חוץ ממנו "אני רב של החילונים" .

    מופלטה היא שטוחה במרוקאית, כך גם רוב קוראי עיתוני החג ורק מעטים הם חנונים (בעלי נזלת במרוקאית)

    יאללה מאחל לך שתזכי בטוטו, מגיע לך פעם בחיים להרגיש עשירה ואולי אז תביני את אלו שמתייעצים עם גורו.

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      כשהעיתון שלך גובה כסף מקוראיו זה גם קיבוץ נדבות?
      ממתי תשלום על משהו שאתה צורך הוא קיבוץ נדבות? רק בעולמך המעוות, בו אתה מתקשה להבין מה לא בסדר בהפניה לכתבה בכלא.
      זה בדיוק כמו שאכתוב "אני וביבי אכלנו צהריים ביחד", כשהסיפור הוא שהיינו באותו מסעדה, הוא עם מאבטחיו, ואני, מרחק 100 מטר עם מאבטחיי.

      אהבתי

      • תגובה הגיב:

        אני לא מחלק את העיתון שלי ללא תשלום , ובוכה שאין לי כסף !

        מי שלא משלם לא יכול לקרוא אותו! ( ולא אני רחוק מאד מלהיות מכור לחומרים רעים )

        לגבי הדוגמה שהבאת היא פשוט חוסר הבנה שלך בקריאת טקסטים. לא היה כתוב בכותרת "אני וביבי אכלנו צהריים ביחד" אלא היה כתוב "אני וביבי אכלנו באותה מסעדה" ואם את לא מבינה את ההבדל בין הטקסטים הרי שאת אדם מעוות.

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        1. יצרת מצג שווא לקוראים שלך, שלא לומר שיקרת להם.
        2. לא כדאי לך לדבר על עיוותים.
        3. אנהל את עסקיי איך שאני מבינה, תודה.

        אהבתי

      • רקמילה הגיב:

        ההבדל הוא שולווט שילמה וביבי שכח כהרגלו את הארנק.

        אהבתי

    • מיסיס דרייפר הגיב:

      למשתמש האנונימי עלוב הנפש –
      אם ״נמאס״ לראות בסוף כל פוסט וכו׳ וכו׳ – למה, למען השם, אתה נכנס לכאן?
      התשובה: אתה מכור לבלוג של ולווט. אינך יכול בלעדיו.

      אהבתי

    • מעלי הגיב:

      באמת חנון זה מה שאתה אומר? ממש תרגום?

      אהבתי

    • captain beefheart הגיב:

      אתה חצוף ברמות על

      דבורית היטיבה לנסח את עצמה באופן אלגנטי ומנומס ואפילו זה מעצבן אותך?

      לך לך, "משתמש אנונימי". גם לנו לא נאה ולא יאה!

      אהבתי

  11. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    קיבוץ נדבות הינו עניין טריוויאלי בישראל, לא רק בעולם הבלוגרים ואו העיתונות או בכל תחומי-חיינו בארץ הקשה הזו. למשל צבא ההגנה לישראל משנורר ואו מקבץ נדבות באמצעות גלי-צהל התחנה הצבאית היחידה במזה"ת במדינה דימוקרטית לכאורה כל שנה כתרומה לליב"י בעבור חיילי-צהל ובתוכם גל"צ האגודה לוועד החייל משנוררת אקי"ם משנוררת ומקבצת נדבות כל מספר חודשים על"מ מקבצת נדבות ומשנוררת כספי-ציבור יד-שרה האגודה למלחמה בסרטן משנוררת סכומי-כסף בעבור המלחמה בסרטן ועוד כהנה וכהנה אירגונים וולונטאריים בישראל הקשה והמשנוררת מה כל כך רע בכך אם הציבור מטומטם והציבור משלם כפי שתיאר זאת שלום חנוך והחזיק והחרה אחריו מר עודד שחר מהערוץ הראשון ומגיש פוליטיקה

    אהבתי

  12. בונד ג בונד הגיב:

    נכנסתי לכתבה על פיליפ רות' מלא עזוז, אך הפסקה הראשונה בה הצליחה לעצבן אותי:

    "באחד מטיוליו הרגליים לא הרחק מביתו, שמצוי בלב נוף כפרי בקונטיקט, ראה פיליפ רות להפתעתו שלט ועליו כתובת גדולה: "החזירו את פורטנוי". בסרט התיעודי שבו מופיעה הסצינה הזו, ניתן לראות שהסופר שמח למראה השלט, אבל הוא מפוכח דיו לדעת שאין אפשרות להחזיר את הימים של אלכסנדר פורטנוי. "

    הסיפור מוכר לי. חבל שלא נכתב כמה שהוא עתיק, אבל ניחא… כמובן שאת הכרזה יצר ותלה מעריץ (או מעריצים) שהכיר/ו את נתיב הצעדה היומית של רות', לאחר שקראו שהוא אמר שיחזיר את פורטנוי אם יראה שלטים שיקראו להחזרתו… התרגום אמור היה להיות "החזר את פורטנוי".

    הנה מה שרות' סיפר על כך ל-NYT ב-1988:

    A couple of years ago in an interview with you, I said that I would never bring Portnoy back, unless I saw signs in the street saying "Bring Back Portnoy." Some weeks later I was taking my daily walk in the Connecticut woods, and some wag had hung a sign on a tree in the middle of nowhere. It said, "Bring Back Portnoy."

    אהבתי

  13. נעץ כחול הגיב:

    דבר על ניתוק בין העיתונאי לקוראים שלו
    http://www.nrg.co.il/online/47/ART2/356/644.html?hp=47&cat=307&loc=8

    אהבתי

  14. אורן בשרות ולווט הגיב:

    בנושא המופלטה ראוי לפסוח, ההתפתחות של המימונה בעשורים האחרונים מבטאת את כל הרע בשיח העדתי ציוני. באם אינך קליפורד גירץ, מומלץ לקרוא במקום את מטלון, כהנוב, הכתבות של אילוז, או לעיין ב"אחותי".
    בנושא המנגל, כל מי שחשוב לו המשכיות קיומנו היהודי בארץ הזאת, ראוי שיצא לפארקים ביום העצמאות, ויסניף עד אין קץ. אלטרנטיבות יומלצו בהמשך.
    בקשר לקושי לקרוא על הפרשות, ממליץ על דיסוציאציה.

    אהבתי

  15. רקמילה הגיב:

    לוגוגל לציון 100 שנה להולדת רובר דואנו שצילם את צילום הנשיקה המפורסם בפריז.

    אהבתי

    • רקמילה הגיב:

      סיפור הצילום

      אהבתי

    • פוטו אסתר הגיב:

      צילם או ביים? אחרי שמורו ורבו הנרי קרטייה ברסון הודה שבתמונת הילד הרץ במרוקו לא הנציח את הרגע ואחרי שהחייל הספרדי שצולם ברגע מותו ע"י רוברט קאפה מת 36 פעמים שונות, אני כבר לא מאמין לאותנטיות של צלמי רחוב רבים.

      אהבתי

      • רקמילה הגיב:

        ביים אותם, לאחר שראה אותם מתנשקים, אך לא רצה לצלם כיוון שלא רצה לחדור לפרטיותם, ולכן שאל אותם האם יוכלו להתנשק שוב.

        אהבתי

      • רקמילה הגיב:

        אלכס ליבק מבוים?

        אהבתי

      • פוטו אסתר הגיב:

        אלכס ליבק מכר תמונה ב 155000 יורו? ב 15000 יורו? הוא חשוב מספיק כדי להכנס לפנתיאון הצלמים העולמי?
        היה פה בארץ צלם טיים לייף מפורסם מאד שבמשך כמה שעות מול עיני ביים כמה אנשים פנויים לטובת משהו שעסק באנשים אחרים לגמרי והפנויים התחזו לאחרים.

        אהבתי

  16. עובר אורח הגיב:

    עוד על "הארץ", כשמשלמים קוראים. "מוסף הארץ" עמ' 44 מיד בהתחלה
    "גיל מצייר בטכניקה מעורבת -שימוש בטמפרה ובצבעי שמש…" צ"ל "צבעי
    שמן", אפילו טלפנתי לבדוק. זה לא רק הקורא, אם פעם כתבתם על מישהו או
    משהו וזה נדפס וכבר בפיסקה הראשונה יש טעות צורמת או אפילו נשוא הכתבה
    שצייר אותה תמונה שלוש וחצי שנים, מה הוא חש? חבל פשוט חבל זה לא
    צריך להיות.

    אהבתי

  17. צב הגיב:

    זיהית נכון את בעית העריכה במעריב. חוזרים על זה פה מידי שבוע אבל זו האמת, אין במעריב עורכים שיוכלו להגיד לחיימוביץ תחפש את טלי או שידריכו את שלזינגר איך לכתוב את הכתבה המשמימה שלה או שיתנו כותרות סבירות. חבל ומוזר שדווקא בעת כזאת לא עושים במעריב מאמץ עליון בתחום. סופשבוע הולך ומאבד קוראים אבל כנראה שלאף אחד שם זה לא אכפת

    אהבתי

    • מנוי מעריב הגיב:

      עריכה במעריב?
      סתכל בסופ"ש עמ' 40 יש שם כפולה ,צילום של איזה אמריקאית ובשמאל? לקח לי 10 דקות להבין שזה לא עמוד פרסומות….

      אהבתי

  18. עשב שוטה(גינתר גראס) הגיב:

    אמרתי לכם שכל "אנשי הרוח" האירופאים השמולנים,(שיעני קראו את תוף הפח ו"עוד ספרים שלו"), שיודעים להגיד גדישט (פואמה, בגרמנית)…ימקדו את כל התקפתם על ה"מרוקאי שמעולם לא קרא ספר"…?
    יופי! אז יש כבר 7 (ספרתי) כאלה שכתבו על כך בתקשורת.
    השמולורוחנים האלה מעולם לא פגשו את אלי ישי, ודווקא גראס אמר (אתמול) שהוא רוצה להיפגש אתו… אין לי שום בעיה עם מה שהגראס נובל כתב(יש "מיליארד חושבים" כאלה בעולם),הנזק שלו לישראל הוא כלום,לעומת אוסף הגזענים הארור הזה שחי פה, איתי ואני צריך לסבול יום יום…
    קראתם מישהו שקרא תרגום מדוייק של ה"גדישט" ונתח אותו? והתייחס לתוכנו ונתח אותו?(כן, אנסקי בגל"צ) כל הגזענים(שנקראים פה שמול) ישר קפצו על ה"פרסונה נון".
    כולם(?) יודעים שברנבוים הוא פנ"ג בישראל("ישראלי"!) אסור לשמוע את ווגנר ושטראוס בביצוע ציבורי…תארו לכם שאחד כמו ישי היה אוסר את זה… למחרת היו מנגנים את שני המוסיקאים בנצוח דניאל בכיכר מלכלכי ישראל ל-נכון "אות מחאה"!
    כי מזמן כבר לא חשוב ל"אוטמטי הרוחניות" מה אומרים חשוב מי אומר!

    אהבתי

  19. מעלי הגיב:

    "מי שחסר בחבורה הוא הרנטגן".
    הרב פינטו (שם את הרנטגן בכיס), הרבנית זבולוני, הרב ניר בן ארצי(השטראוס גורו)….כל הרבנים האלה "מכילים" הרבה יותר "כבדים" מכל הגורונים המוזכרים בכתבה…
    זה לא כוילל רבנים(מרוקאים?)…

    אהבתי

  20. מין הצמח הגיב:

    V תעשי "מחקר": איך אמצעי התקשורת מכנים את אוסף שונאי ישראל הזה, שעומדים להגיע לפה,מדהים!
    גל"צ:"מטס הפעילים…" מטס? ליפול מכורסא…

    אהבתי

  21. פלמונית הגיב:

    ספר הילדים החדש של דב אלבוים על ינוקא והנשרים גרוע ומשעמם, עוד יותר מספר הילדים הקודם שלו. הוציאו אותו כנראה "בעזרת השם" ואילו אלמוני היה מגיש אותו להוצאה, לא היה לו סיכוי.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s