חיסונים, כן או לא? * תרומת זרע, מאיפה? * ג'ונתן פולארד, למה לשחררו? * הביטלס, מישהו פה מוכן לקרוא?
גלובס/ ו-G
הראיון המלא עם ירון לונדון. ברור ששאלה על מיעוט נשים בתוכניתו לא עלתה.
כל השאלות הרגילות שלונדון נשאל פעם בחודשיים קיימות. העילה לעוד ראיון גנרי איתו? שדח"ז של אחת מסדרותיו הממוחזרות.
איור: יזהר כהן (כן, גם באתר מגיע לו)
ההורים שלא מחסנים את ילדיהם רק מתרבים, או כך לפחות יש מי שטוענים. משרד הבריאות אומר ששיעורי המחסנים קבועים. יש מי שאומרים שקולניות הלא מחסנים היא זו שגברה, ולא מספרם.
קריאת הכתבה של חן שליטא עברה עלי בלי לבדוק את הנתונים המופיעים בה, או להצליב מחקרים ומידעים נוספים, אבל התחושה שאני מקבלת מקריאתה, כמו גם מכתבות אחרות של שליטא שהזכרתי לא פעם היא שיש מישהו שעושה את העבודה, שלא מתאמץ להביא זיקוקין, שלא עסוק בפעלולי כתיבה וגירויי קריאה, שלא מכניס את דעותיו המלומדות על העולם לחומרים. הכתבות של שליטא תמיד פשוטות וברורות, בלי רבע גרם התחכמות.
שוב, ייתכן שיבואו היודבלוז של הבלוגוספירה עם מחקרים מנייצ'ר ויוכיחו לי (ולה) שאני טועה, אבל נכון לעכשיו, אני ממליצה על הקריאה המאוזנת, שמביאה תמונה רחבה של בעדים ונגדים, בין אם אתם הורים העומדים בפני הדילמה ובין אם אתם אגואיסטים שלא העבירו את הגנים המשובחים שלהם הלאה.
שישבת/ ישראל היום
פגשתי השבוע חמישה אנשים בנסיבות חברתיות, מספר שיא בחיי בשנים האחרונות. איש מהם לא צפה בעונה האחרונה ומרובת הרייטינג של האח הגדול, אבל בדיוק כמו שפעם "כולם קראו חדשות" (ואז התברר שמדובר ב-15,000 איש ביום), כנראה שכל השאר, למעט החמישה שפגשתי, צפו באח הגדול. עבורם ראיון השער עם אותו הקותי, שלמרבה הפלא עוד לא הפקיד את הצ'ק.
ראיון ביתי עם ז'ולייט בינוש (יובל אברמוביץ'). לא עוד ג'אנקט. הפעם, בניגוד לטרוניותיי בעבר, ראיון אישי נחמד מאוד, אף שאני לא מתלהבת משיחות עם שחקנים (או עם רופאים) על "המצב". אנשי הימין מוזמנים לדלג, מאחר שהיא מספרת על חברותה עם עמוס גיתאי.
וחבל שהמילה קממבר כתובה בשגיאה.
גינטר גראס
עוד כמה אמירות על גינטר גראס.
אמנון לורד כותב ביומן של מקור ראשון
…גראס באיוולתו חשף את היסוד האנטישמי בקו המפלגה שלהם, של השמאל הישראלי, בכל הנושא האיראני. בכל זאת, עדיין לסופרים כמו דויד גרוסמן או עמוס עוז מותר להגיד דברים שלגינטר גראס אסור. עם כל הביקורת על טיפשותם ונזקם, להם מותר. להם עדיין מותר לחטט באף ולטוס על כביש מס' 1 ב-130 קמ"ש. אבל כשגינטר גראס לוחץ יותר מדי על הגז, ריח הדליפה משפיע רק על העצבים של היהודים…
מוסף חג/ ידיעות
בסוף הראיון עם אסתר פולארד, רעיית יונתן-יהונתן-ג'ונתן פולארד (אריאלה רינגל הופמן), המתארת כמה נורא בכלא, ואיך נפגשו וזה, היא מביאה חלק מהמסמך שהפיק מרכז המחקר והמידע של הכנסת על פולארד, למי שלא יודע, לא ידע, שכח או מה. ואני שואלת על סמך המסמך: למה שארה"ב תשחרר אותו?
מדי כמה חודשים מתפרסמת כתבה על בנק הזרע. הפעם הלכה נטלי גרויסמן לבנקי הזרע הפרטיים, סופרם וקריובנק וערכה השוואה ביניהם. כדרכי מזה עשורים אני שוב מתפלצת ממספר התורמים: בסופרם יש 25 תורמים ובקריובנק – 45. בישראל אי אפשר לדעת כמה הריונות היו מאותו תורם. וגם לא מיהו התורם בשום שלב של חיי הילד. לא רק זה. בישראל אין פיקוח ממשי על מספר הבנקים בהם מפקיד התורם את תנובתו. הנחיות משרד הבריאות הן ש"על האחראי (הבנק) להימנע מלקבל תרומות זרע רבות מדי מאותו תורם". כמה? למה? כמה נשים הופרו? כלום. לכו סמכו על המזל. גם רישום מרכזי ארצי של ת.זי כל התורמים מכל הבנקים אין.
כן, יש גם תרומות מחו"ל, ויש אופציה לתורם פתוח, כזה שהילדים שלו יוכלו ליצור איתו קשר בגיל 18, אבל המצב בישראל, כאמור, מפחיד (אלא אם לא אכפת לכם מגילוי עריות). אנחנו כבר אחרי כמה עשורים של תרומות זרע. יש לשער שבתחילת הדרך היו עוד הרבה פחות תורמים והרבה פחות בנקים מאשר היום. רוצה לומר, אין שום דרך לדעת אם אח ואחות ייפגשו, ינהלו רומן, ובמקרה הגרוע גם ילדו ילדים משותפים (או אם זה כבר קרה). לא רק זה, הסיכויים שילדים לאותו הורה יימשכו אחד לשני, ככל שאני זוכרת, אפילו גבוהים יותר. בכל פעם שאני עושה חישובים מספריים אני מתחלחלת. אני לא יודעת אם יש מספיק נתונים כדי לבצע הערכות סטטיסטיות אמיתיות, מה הסיכוים שמקרים כאלו יקרו במדינת אחד-בתחת-של-השני שאנחנו, אבל כנראה שהעניין הזה לא מפריע פה לאיש במדינת יאללה יאללה, העיקר שתלדי כבר, איך לא ילדת, תלדי עוד אחד. שניים. שלושה.
7 לילות
יש ביטלסולוג בבית, שמוכן לסקר את הגיליון המיוחד החוגג 50 שנה לביטלס?
צרורות לכותרות
הפניית שער בסגנון: "את תלכי בשדה"
(המתייחסת לבגדים שלובשים בטיסות).
לחם עבודה
שיגרה לי נ' את התשובה הבאה שקיבלה לאחר פנייתה למודעה שהתפרסמה ב-AllJobs:
1) כתיבת מאמרים לאתרי אינטרנט במגוון רחב של תחומים: תיירות, ביטוח, אסתטיקה, מחשבים, לימודים ועוד.
2) העבודה היא בפרילנס למול חשבונית (או קבלה לעוסק פטור).
3) ישנם שלושה סוגי מאמרים אותם אנו מזמינים: שכתוב מאמרים, כתיבת מאמרים ומאמרי תדמיתדעהמיוחד, לפי התמחור להלן:
שכתוב מאמר – 0.05 אג' למילה + מע"מ
כתיבת מאמר – 0.08 אג' למילה + מע"מ
כתיבת מאמר תדמית דעה מיוחד – 0.11 אג' למילה + מע"מ
4) אורך המאמר משתנה בהתאם למטרתו: 150250300350 מילה ועוד
5) על כל המאמרים להיות מקוריים ולעבור בדיקת copyscape למקוריות בעיני מנועי חיפוש
6) אנו מחפשים ספקים לכל כמות של מאמרים – אך חשוב לנו לדעת כמה מאמרים תוכלו לבצע בחודש על מנת לענות על ציפיות הדדיות
עסקנו בסוגייה הזו לפני כמה ימים, בפרשת תומר פרת. אני חוזרת: הבעיה מתעוררת כשעיתונאים עונים למודעות האלו. קבלני המילים הנ"ל לא עוסקים בעיתונות אלא בקידומי גוגל למטרת הפקת רווחים מפרסומות. זה לא נאמר לגנאי או כביקורת על פרנסתם. זה מה שעיתונאים לא מבינים, ונעלבים כשמציעים להם סכומים שכאלו. לא מדובר פה בכתיבה. זוהי מלאכה אחרת שנולדה ברשת. אקרא לה לצורך העניין גריפת מילים, כאילו היו אלו עלי שלכת, וסידורם לערימה. זכותם של אנשים להתפרנס ולזרוע בגוגל כל מה שבא להם, רק אסור להתפתות ולראות בערימות האלו "מאמרים", ובכתיבה עבודה עיתונאית. כך שאפשר להזדעזע פעם ופעמיים ושלוש, אבל די, לא נראה לי שאביא יותר את הדוגמאות האלו, אני מקווה שהעניין ברור עכשיו.
לעניותי לא נכשלתי ולא פרסמתי שום דבר כזה בתולדות לחם עבודה. מזמינה את המחפשים לתור שם אחר הדבר הבא.
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
לוגוגל: מוקדש לרובר דואנו (שחתום על הנשיקה המבוימת ליד עיריית פריז), שהיום חל יומולדתו.
פרנסואז בורנט והחבר שלה דאז הסכימו לדגמן לצלם, שאמר בראיון ב-1992:
"בחיים לא הייתי מעז לצלם אנשים בסיטואציה כזו. נאהבים המתנשקים ככה ברחוב הם זוגות כשרים רק לעתים רחוקות".
מאחר שהמופלטה מעסיקה אותנו רבות בימים אלו, הנה אחת, בלתי כשרה, שדוד אסף צילם בסן פרנסיסקו.
מתברר שלא רק אנדרואידים מייצרים בסין, אלא גם אייפדים.
התיקונים
עובר אורח: אורי גיל לא מצייר בצבעי שמש אלא בצבעי שמן.
לידיעת נדב שרגאי ועורכיו: בראיון עם יצחק נבון בישראל השבוע נכתב שכיהן בתפקיד בין 1973 ל-1978.
הנכון – 1978-1983 (תודה לדן בנזי).
לפני פיזור
מצאתי בפייסבוק.
ותודה
לתומכים
בבלוג.
(גם לאנונימי לא מזוהה על התמיכה הנפשית).
ולווט אנדרגראונד 
הסיכוי הסטטיסטי לקשר מיני בין אח ואחות מאותו תורם זרע קטן מאוד (קטן לאין ערוך מהסיכוי לההרג בתאונת דרכים) ומשכך בטל בשישים.
מכל מקום כדי להקטין את הסיכוי עוד יותר ניתן להשתמש בזרע שנתרם מעיר אחרת רחוקה.
אגב מה דעת הרבנות הראשית בנושא זה?
אהבתיאהבתי
שמא תבסס את דבריך מספרית? הרי אין לך שום מספרי יסוד.
לא כמה ילדים נולדים מתרומת זרע בכל שנה, לא מכמה תורמים – כלום.
אם תשכנע אותי במספרים, יש על מה לדבר.
אהבתיאהבתי
נו, מה – ברצינות?
זה אמנם תלוי-תרבות, אבל בחלקים נרחבים מהעולם המערבי כיום שיעור האנשים שיבגדו בשותפם למערכת יחסים מונוגומית-לכאורה הוא איפשהו בין 30% ל-60%. ואפילו עם כל אמצעי המניעה היעילים שלנו, ההערכה היא ששיעור הילדים שאביהם הביולוגי אינו בן-זוגה של אמם (ולא הם הוא הוא יודעים את זה) עומד על קצת יותר מ-2%. מן הסתם בעבר – ברוב מהלך ההיסטוריה של המין האנושי – הוא היה רחב הרבה יותר (10%-20%).
את המקורות למספרים הנ"ל קל מאד למצוא בגוגל. עכשיו עשי החישוב: כמה סקס-מזדמן "מסוכן" יותר לילד שנולד מתרומת זרע (שבד"כ יודע שהוא כזה), בהשוואה לסתם ילד אקראי (שבסיכוי של 401 יש לו כמה אחים למחצה שם בחוץ, ועליהם הוא מעולם לא שמע).
אהבתיאהבתי
מדוע לא לשקול אימוץ.לתינוקות קיים ביקוש רב וגם סחר לא חוקי, אבל ילדים מגיל 2-3 או "פגומים" רחמ"ל נדונים להשאר במוסדות. גם זוגות גברים מעדיפים להעביר את הגנים שלהם באמצעות ביציות של תורמת -לפונדקאית בהודו במקום לפתוח את ליבם וביתם לילד קיים.
אהבתיאהבתי
רקמילה עד כמה שידוע לי הביקוש לאימוץ הוא גדול מאוד, יש הרבה יותר מבקשים מילדים לאימוץ, כשמדובר בילד "רגיל" (שאינו בעל פיגור שכלי או מום כלשהו שבגללו ננטש בבית חולים, למשל). רשויות האימוץ נותנות עדיפות לזוג "נורמלי" שמבקש לאמץ, אני לא בטוחה שאשה רווקה יכולה בכלל לקבל ילד לאימוץ. אימוץ בחו"ל זה תהליך ארוך ויקר מאוד. אשמח אם משהו יתקן אותי אם משהו לא מדויק.
אהבתיאהבתי
את מדברת על תינוקות לאימוץ. ילדים בגיל בוגר יותר נמסרים גם לחד- הוריים.
אהבתיאהבתי
איך שהאינטרנט שינה את העולם.
קוז'יקרו אחד מצייץ בישראל, ומישהו בברזיל מבצע.
לא כדאי לכתוב שמדובר בצילום אילוסטרציה?
אהבתיאהבתי
והנה המתכון להכנת אמפנדס במילוי בשר של ברזילאי.
אהבתיאהבתי
אפרופו בנק הזרע ונעמי רגן:
————————-
1. כאמא לשני ילדים מבנק הזרע – אני מסכימה עם כל מה שכתבה אריאלה. הסיכוי לכך שילדיי יגיעו לחופה דווקא עם ילדי בנק זרע אחרים – קטן ממילא, ובדיקת רקמות/דם/וכיו״ב נוכל תמיד לעשות במקרה של אירוסין לפרטנרים לא ודאיים. באופן מפתיע – רוב תרחישי האימה הטסים בראשה של דבורית – אינם מדירים משנתן את אמהות בנק הזרע.
2. ושוב – כאמא לילדים מבנק הזרע, התארחתי לפני כ-15 שנה בתוכנית רדיו בנושא הורות ללא אבא, בחברתן של נעמי רגן ועוד סופרת שלא אנקוב בשמה. רגן, שאיבדה את אביה בגיל צעיר עקב מותו, טענה שהחיים ללא אבא הינם פצע נוראי ושהמעשה שעשיתי לילדיי איום ונורא. היא המשילה את מעשיי לאחיזה באקדח טעון המכוון לפיו של בני, אקדח שלטענתה יתפוצץ ברבות הימים. היא לא היתה מסוגלת להבין שהאובדן שחוותה בגיל צעיר – אינו דומה במאומה לחווית חייהם של ילדים שגדלו, למשל, עם שתי אמהות.
אני זוכרת שהשיחה איתה הותירה אותי המומה. אינני אדם מאמין, ויחד עם זאת אני מוצאת נחמה מסוימת בצרות שניחתו לאחרונה על ראשה של רגן ורואה בהן משהו שאינו מקרי…
אהבתיאהבתי
אני הבנתי כמה המציאות של הילדים שלנו שונה כשמישהו שאל אותי אם לא קשה לי לגדל ילדה לבד. בשיא הכנות עניתי שאני לא יודעת, כי מעולם לא גידלתי ילדה ביחד. זה לא שהיה לי משהו ונלקח, אלא לא היה, זה לא חלק מהמציאות שלי. אותו דבר לגבי ילדינו – זה לא שהיה אבא ואיננו עוד, מעולם לא היה.
ברור לי שתהיה סקרנות, ויהיו טענות וכעס, אולי אפילו כעס גדול, אבל עדיין, תמונת המציאות שלהם שונה מלכתחילה.
אהבתיאהבתי
מיס, אני לא יודעת לפי מה חישבת את הסיכויים ואת הסטטיסטיקות, אבל אשרייך.
ואני לא מדברת על חופה, המעניינת אותי את יודעת כמה.
אני דווקא יותר חושבת על חיי היום יום ועל פגישות אקראיות.
אבל אריאלה הסבירה במובלע שאני מוגבלת בראייתי המוסרית:
ובכן: לי כנראה לא ייגרם שום נזק מכך, ומצדי, תשכב בתה של אריאלה או לחילופין ילדייך עם 300 אחיהם למחצה, וילדו ילד עם ה-301.
טוב לכן, טוב לילדים, טוב לי.
ועוד תרחיש: אחרי מערכת יחסים ארוכה וכוונה ללדת ילד ביחד יתברר בבדיקת DNA שהשניים המיועדים אחים? שטויות, או כדברי אריאלה, איפה הנזק בדיוק.
ולסיום כל הסיומים: בעוד אני יוצאת נגד רשלנות המדינה, פוצחת אריאלה במתקפה אישית, כאילו רמזתי שהאשמה בה, כמייצגת אמהות בנק הזרע. מעניין למה.
אהבתיאהבתי
מעניין אם רוב הנשים שמחליטות להרות מתרומת זרע משתמשות בשירותי הבנק המקומי. אני מכירה מישהי שנסעה לארה"ב בשביל זה וחזרה עם תאומים. מפחית במידת מה את החשש מחוסר גיוון גנטי.
לפני כמה ימים שודרה בטלוויזיה (אין לי אבל הייתי אצל ההורים) הכתבה הזו, כנראה בשידור חוזר, על הורות משותפת, בה האם והאב אינם בזוגיות ואינם חיים יחד. הם עשו ילד שגר עם אמו ואביו לסירוגין. ההפריה נעשתה באמצעות מזרק פשוט, מכיוון שאין קשר זוגי בין ההורים.
אהבתיאהבתי
רוב הנשים משתמשות בשירותי הבנקים המקומיים, פשוט כי העלות של קניית זרע מחו"ל היא אסטרונומית. אם בארץ מנה עולה בין 600-1,200 שקל, בחול זה מתחיל ב-3,000 למנה, ואין איך לדעת בתחילת התהליך כמה מנות נצטרך.
גם חשוב לזכור שיש הבדל מהותי בין מספר המנות למספר הילדים שנולדים – למרבה הצער, לא מכל מנה נולד ילד, ובד"כ נהוג לעשות הזרעות כפולות. כך שאני, כדי "לייצר" ילדה אחת, השתמשתי ב-4 מנות, וזה נחשב למהיר וחסכוני להפליא.
אהבתיאהבתי
תמי, למה נשים הולכות לבנק הזרע ומביאות ילדים לבד, וגברים לא הולכים לפונדקאיות ומביאים ילדים לבד?
מה אנחנו, קופים?
אהבתיאהבתי
א. פחות גברים רוצים לגדל ילדים לבד.
ב. פונדקאות היא תהליך טיפה יותר מסובך ויקר מהשפרצה לתוך כוסית פלסטיק.
אהבתיאהבתי
א. נכון. למה?
ב. כסף לא מסביר את ההבדל. הרי זוגות כן משתמשים בפונדקאיות (כולל זוגות הומוסקסואלים).
אהבתיאהבתי
א. לא יודעת, אף פעם לא חשבתי על זה. אולי אצל נשים אמהות היא מרכיב משמעותי יותר בזהות? או אולי כי לכל אורך ההיסטוריה נשים רבות גידלו ילדים לבד, או כמעט לבד, וזה מצב שנראה לנו טבעי יותר?
ב. צודק.
אכן שאלה מעניינת.
אהבתיאהבתי
בגלל שיש לחץ חברתי עצום על נשים להביא ילדים לעולם. תנסה להיות רווקה ללא ילדים בארוחה משפחתית. וגם, מלמדים אותנו מילדות שתפקידנו להיות אמהות, מה שמביא יותר נשים מגברים להרגשה שאינן "שלמות" אם הן לא ממלאות את התפקיד שמצופה מהן. בנוסף, ראה סעיף ב שלך. יותר מסובך ויקר לגברים להביא ילדים לבד, כי אין להם רחם ושחלות. ובכל זאת, חלקם עושה זאת. כי בכל זאת, גם חלק גדול מהגברים רוצים ילדים. אז איך זה לגור על עץ ולהסתדר עם פרווה בחמסין הזה?
אהבתיאהבתי
אני לא חושב שיש לחץ חברתי על נשים רווקות להביא ילדים מבנק הזרע, אולי בת"א בלבד.
דווקא נשים שמביאות ילדים לבד נחשבות לכאלה שיצאו נגד כל תכתיבי החברה.
לא אמרתי שגברים לא רוצים ילדים, העובדה היא שלבד הם לא עושים זאת, בניגוד לנשים.
כרגיל, אצלך הכל מוסבר בתחום מדעי החברה בלבד.
איך זה שעוד לא נמצא שבט מבודד באמזונס בו הגברים מגדלים את הילדים והנשים יוצאות לצוד?
אהבתיאהבתי
או, אין לך מושג כמה אתה טועה, אני גרה באשקלון, שזה די הארד-קור פריפריה, וכמעט כל רווקה בת 34-5 מתחילה לשמוע מכל מי שסביבה, כולל הסבתא המרוקאית, "למה שלא תלכי לבנק הזרע? הבת של X עשתה את זה, ועכשיו היא ממש מאושרת."
לחץ הילודה בארץ הוא פסיכי, ולא רק שרווקות אינן פטורות ממנו, כבר לא ממש לגיטימי להסתפק בילד אחד.
אהבתיאהבתי
אז עניתי לך למה הם לא עושים את זה לבד, כי אין להם רחם ושחלות והתהליך לכן הרבה יותר יקר ומסובך. וכשילדה שומעת מילדות שהיא תגדל ויהיו לה ילדים והיא תהיה (לכן) מאושרת ושמלמדים אותה להיות אמא קטנה (קונים לה עגלה קטנה ורודה לבובה כשהיא עוד תינוקת, עוד לפני שאיזשהי השפעה הורמונלית קיימת) היא רוצה ילדים בכל מחיר. אני לא חושבת שאתה צודק. החברה מקבלת בהבנה גדולה הרבה יותר נשים עם ילדים מתרומת זרע מאשר נשים שבוחרות לא להביא ילדים בכלל. ושוב, נראה שהחיים בג'ונגל ממש קוסמים לך. אני לא יודעת כיצד חיים כיום השבטים באמזונס או באפריקה, למען האמת. חלשה באנתרופולוגיה של זמננו.
אהבתיאהבתי
שעון ביולוגי, נשים לוקחות על עצמן הריון ולידה ולכן "חותכות" לבד, כשזה עדיין אפשרי
גברים מחכים לביאת המשיח, השעון הביולוגי לא בוער ולרובם אין כסף לאם פונדקאית
אהבתיאהבתי
אגב החיפושיות.
הקליפ חמוד.
אהבתיאהבתי
הגנטיקה של מלחמת המינים פשוט מעולה
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000740409
אהבתיאהבתי
עזבו צוללות, הנה היום תפסו אוניה גרמנית מובילה נשק אירני
לסוריה ועכשיו היא בדרך לאיסקנדרון סיפור יפה. רק אני לא יודע
להעביר הפנייה וקישור לכאן.
אהבתיאהבתי
1. אתה מעתיק את הלינק המופיע במלבן הצר והארוך שבראש המסך שלך:
א. מסמן עם העכבר את כל הלינק.
ב. במקלדת: קונטרול+סי.
2. מעביר את הסמן למקום בו אתה רוצה להוסיף את הקישור ועושה קונטרול+ וי.
אהבתיאהבתי
אוי, עובר אורח ו/או ולווט נהיו סניליים.
הרי הוא הביא לינקים מאות פעמים.
נראה לי שהוא התכוון ללינק "יפה".
ובכן, אותו דבר, רק לפני שאתה מדביק, סמן את המילה שאתה רוצה שתהפוך לקישור, לחץ על הכפתור "קישור" שמעל לתיבת הטקסט של התגובה והדבק שם.
אהבתיאהבתי
בעניין החיסונים, כאשר אדם טוען להיותו ביולוג אומר : "אבל אני מאמין שהנשמה
של הילד בוחרת מתי להידבק". אז יש המאמינים שאם ידחפו לביולוג המאמין
חירפונומטר לשקע המתאים ישיגו דרגת חירפון שבספר השיאים של גינס עוד
לא שמעו עליה.
אהבתיאהבתי
אנשים שמנפנפים בתארים שלהם כדי לשכנע בעמדה שמבוססת על רציונל לא קשור (או לא קיים) זו בעיה. הביולוג בכתבה לא מדבר כביולוג אלא כרוחניק או אדם מאמין עם "אמא אדמה ואבא אלוהים". השימוש שלו בתואר שלו כאילו שזה קשור ולו במעט בעמדתו מזכיר מאוד את הביקורת שצוות 'ספק סביר' העלה כנגד חלק מהאנשים בסרטון החלב (http://www.youtube.com/watch?v=qTx4PwXxGzo). מקומם אותי במיוחד שהוא לא מתבייש להעלות טיעונים שכבר מזמן אינם רלוונטיים (כפי שהוזכר בכתבה הקישור של חיסונים לפיגור ואוטיזם נעשה בגלל כספית שכבר אין בחיסונים והחוקר שעשה את ההקשר התגלה כשרלטן).
אהבתיאהבתי
אוי אוי אוי, ילדי בנק הזרע האלה, עם הנטייה האיומה שלהם לגילוי עריות, גועל נפש ממש!
האמת, כמובן, הרבה יותר פשוטה: ילדי בנק הזרע יודעים בדיוק איך הם נולדו, וכשהם בגיל הנכון, האמהות נוטות לספר את מעט הפרטים שהן יודעות על האב.
הנושא גלוי ופתוח, והיה אם יכירו ילד בנק זרע אחר (זין ילד בנק זרע, ילדה שלי, אבל נמשיך עם זה, לצורך העניין) סביר להניח שהנושא יעלה מייד, ואז כל ילד ישאל את אמו הרלוונטית אם יכול להיות שהם ילדים של אותו תורם, ובזה האיום הדמוגראפי הנורא ייפתר מייד.
אתם פשוט עדיין יוצאים מנקודת ההנחה המגוחכת שנושא תרומות הזרע מתנהל באימה ובמחשכים, כשאצל רוב הילדים הם פשוט גדלים לתוך הידיעה הזאת כמשהו טבעי לגמרי.
א
אהבתיאהבתי
אין לי התנגדות למדיניות ההכחשה שלך, זה מנגנון הגנה מצוין, אבל אל תשבשי את מה שכתבתי, או את המציאות.
1. "נטייה לגילוי עריות"? נו באמת. יש מחקרים (את כמובן מוזמנת להפריכם) על קרבה יתרה בין מי שלא יודעים שהם אחים (או למחצה), ונפגשים באקראי.
2. לא חשבתי שאמהות לא מגלות. זה המובן מאליו מבחינתי.
3. את רוצה לומר לי שכל מפגש מקרי בבר, שיכול להוביל ללילה חד פעמי נניח, לא יתקיים בין ילדי בנק לעולם, שהשאלה הראשונה שישאלו בכל ערב נתון את הפרטנר היא אם גם הוא ילד בנק, ואם יתברר שכן הם פשוט יימנעו עד שהפרטים יתבררו (והם לא יתבררו כי אי אפשר)?
4. מה ייצא להם (נניח שהם רוצים להתעבר יחדיו) אם אמא תספר להם "את מעט הפרטים שהיא יודעת"? איזה ודאות תהיה להם אם הם מאותו אב?
5. הרי מה שאני יוצאת נגדה זו המדיניות המעוותת של הרשויות בישראל, לא של נשים שהרות מבנק הזרע.
אהבתיאהבתי
אין פה מדיניות הכחשה, יש פה היכרות יותר קרובה ממך עם העניין.
אם במקרה שני ילדים של אותו תורם ייפגשו בבר ומשם זה יתפתח ללילה סוער, ובכן, מעבר לזעזוע המוסרי העמוק, איפה הנזק בדיוק? גם מעט הפרטים לא כאלה מעטים, אם בתי תכיר מישהו שתרם בבנק הזה והזה, והוא ממוצא כזה וכזה, והמראה החיצוני שלו כזה וכזה, זה מספיק כדי להעביר מידע ראשוני.
ואם הם ירצו להתעבר, אני חייבת לספר לך על המצאה חדשנית, קוראים לזה בדיקת DNA, והיא יכולה לגלות ב-100 אחוז כמעט אם הם נולדו לאותו תורם או לא.
כמובן שאת רשאית להמשיך להתמלא חלחלה מחישוב ההסתברות, זו דרך נהדרת להעביר את הזמן.
אהבתיאהבתי
העיקר שאת רגועה, אריאלה.
רק טוב.
אהבתיאהבתי
תגובתי הראשונית להתאהבות אחים מאותו תורם היא איכס.
אבל אז ניסיתי לחשוב על זה קצת יותר. מה בעצם הבעיה פה? מחיר חברתי הם לא ישלמו על "גילוי העריות" הזה, מאחר וחוץ מהם אף אחד לא יידע שהם אכן קרובים ביולוגית, אם הם עצמם בכלל יודעים. הסכנה פה היא מחלות תורשתיות לילד משותף. בשביל זה יש בדיקות לפני ובזמן ההריון. כלומר תכלס, חוץ מההתנייה החברתית אין פה בעצם בעיה, כל עוד היחסים בהסכמה וכ'ו.
נראה לי שהעניין החברתי חזק פה יותר מהעניין הרציונלי. ואם הם לא מודעים לבעיה או מודעים ובוחרים להמשיך לקיים יחסים בכל זאת, מה זה ענייני.
היה לפני כמה שנים סרט תיעודי ביס על זוגות בגרמניה שהיו אחים "מלאים" אך הופרדו ממשפחותיהם בגיל צעיר בגלל בעיות כלכליות וכ'ו, גדלו, נפגשו, התחתנו, הולידו ילדים וגילו שהם אחים בבדיקה גנטית למשהו אחר בכלל. כל הזוגות בסרט בחרו להישאר יחד.
מבחינה הגיונית- אם הילדים בריאים, או אינם ביולוגיים, או לא קיימים והיחסים עצמם אינם בכפייה לא אמורה להיות פה בעייה מוסרית, מעבר ל"איכס" החברתי.
ובכל זאת, בעע.
אהבתיאהבתי
(**)
אהבתיאהבתי
רוב ההריונות מתוכננים. מעבר לגועל שנובע מהתניה (יש ויכוח אם היא תרבותית או ביולוגית) הסיכון העיקרי בהתרבות של קרובי משפחה הוא מחלות תורשתיות.
2 ילדי תרומת זרע שמעוניינים לעשות ילדים יכולים לעשות שני דברים מאוד פשוטים
1. קצת מסובך- בדיקת קרבה משפחתית (לדעתי יש מכונים פרטיים ואולי אפילו בקופות חולים מאפשרים. בדיקה גנטית יחסית פשוטה)
2. בדיקות גנטיות לפני ההריון
אהבתיאהבתי
כמו בהמון התנהלויות בישראל יש לגברת הנחות סמויות רבות.
למשל: מה בדיוק יודעת האם על תורם הזרע? מי בדיוק ישמור
את המידע עשרות שנים. ניסתם פעם לשחזר מידע משפחתי
אחרי עשרות שנים? האם בנקי הזרע ישמרו תיעוד עשרות שנים?
נסו להוציא תיעוד מלא מבית חולים בישראל או אפילו ממכללה.
האם כל ילד מתרומת זרע ישאר צמוד לאימו עד הגיל בו מתחילים
לשאול שאלות? האם כל האימאות אומרות את כל האמת לכל הילדים
כל הזמן, וראה סיפורי אימוץ. האם כל הנשים שמתחתנות ולהן ילד
אומרות לכל את האמת כל הזמן? יוצא למשל שראוי ורצוי היה שתורם
זרע ייפסל אחרי נניח מאה תרומות, מדוע המדינה לא אוכפת זאת
בחוק עם שיניים?
עניין זה כמו החיסונים, כמו לחיות מביטוח לאומי, כמו לתת לצאצא
חינוך לקוי, מבוסס על כך שאנשים יותר ויותר עושים "מה שבא
להם" ואם הם שוגים או טועים האחר או הציבור ישלמו. כאשר
בחברה נתונה יש יותר מדי מאלו החברה תתנוון ומי שנוטים יותר
לפעול באחריות יעברו בתהליך מתמשך לחברות אחרות.
אהבתיאהבתי
מעניין המאמר על תרומות הזרע, ודנו על זה פה בעבר. אז אמרתי שבקרוב שבגולני יגידו:"אחי" זה יהיה נכון ברוב המקרים…
לעומת זה מתפרסם עכשיו מאמר מעניין בטיים: בין 60 ל70 מליון אנשים בעולם נזקקים לתרומת זרע!
85% מהספקת הספרמה "מסופקת" מארה"ב. יש הבדל עצום במחירים, (תלוי נתוני התורם).
גם אירופאים מייבאים מאר"הב ,בגלל שברוב אירופה חושפים את שם התורם ובאר"הב לא.
אהבתיאהבתי
עקרון- לינק פליז?
אהבתיאהבתי
הכתבה המלאה היא למנויים בלבד.
אהבתיאהבתי
הלו הלו! היו כאן כל מיני סקופים או "סקופים" על קיצוצים בהארץ ובדהמרקר, כולל קרע חדש או ישן בין גיא רולניק ועמוס שוקן ואפילו "פגישה חשאית" של שוקן עם נוחי דנקנר. בשם כמה אנשים מודאגים – זה נכון, חצי נכון, שמועות או בולשיט? מישהו יכול לעשות קצת סדר? אולי בעלת הבלוג יכולה להאיר את עינינו, ואם לא אולי היא יכולה לשאול את בעלי הארץ ודה מרקר מה לעזאזל קורה ולמה אנחנו צריכים להיות ניזונים משברי מידע אצל וולווט, עם כל הכבוד? תודה מראש
אהבתיאהבתי
לדעתי העיתון הולך בדרך כל מופלטה
אהבתיאהבתי
1. המארקרוויק ומהדורת שישי "יאוחדו".
2. הפגישה בין שוקן והדנקנרון לא נראית מופרכת, ומן הסתם רולניק רתח כששמע על כך.
אתם לא מצפים ששוקן יגיד לי, "כן, נפגשתי עם נוחינקה על כוס קהווה וגיא התחרפן כי הוא לא מרשה לי לדבר איתו".
אהבתיאהבתי
"אורי גיל לא מצייר בצבעי שמש אלא בצבעי שמן".
אורי גיל זה האדם היחידי שאני מכיר (טוב), שאפשר ס"וס להגיד עליו: מדהים!
עשו עליו סרט,עשרות כתבות,וכל פעם אני נפעם מחדש מהאיש הזה.
לדעתי הוא הצייר הכי גדול ביותר שקיים היום בעולם.אין פלא שנרי כותבת מאמר הערצה לאיש.
אהבתיאהבתי
סלפסטיק בננה תמיד מצחיק. תלוי את מי.
אהבתיאהבתי
חוץ ממוסף הביטלס, יש כתבה לא רעה במוסף הארץ על "הכל עובר חביבי", אני מאוד מחבב את הלהקה הזו ואת שלומית אהרון בפרט
אהבתיאהבתי
דור מופיע כיום בפני נשות ויצ"ו.
אהבתיאהבתי
וההוא עם השפם מדובב סרטים מצוירים, לא?
אהבתיאהבתי
הם היו אחלה כאף אוזן גרון עד שיובל דור אמר "למה שלא נצרף את הבחורה החדשה שלי" והפכו ללהקת שירי טנגו. המלצה – האזינו לקיקי, שפמנון ויובל כשהם נותנים גיבוי לביצוע המקורי של "ליל חניה" (לא זה שמופיע ביוטיוב מהפסטיבל אלא ההקלטה באולפן)
אהבתיאהבתי
עזוב אותך, שלומית אהרון היתה פנטזיה של מתבגרים רבים בתקופה ההיא… היא הוסיפה עוד כמה איברים הרבה יותר סקסיים לאף, לאוזן ולגרון (איפה האייקון שקורץ במשובה?)
אהבתיאהבתי
כל אחד והקיק שלו. אני הוקסמתי מרותי נבון
אהבתיאהבתי
אכן, שווה ביותר…
אהבתיאהבתי
מה שגלובס עושים עם לונדון זו הרמה להנחתה
הם יודעים כמה הציבור שונא אותו בגלל שהוא שמאל קיצוני וגזען
אז מביאים ראיון איתו ושוברים שיא בטוקבק נגדו
הטריק הכי ישן בספר תמיד עובד
אהבתיאהבתי
תיקון-
הימני
זה הציבור שבגללו כמה כותבי מאמרים ובעלי טורים סוגרים אופציה לתגובות.
אהבתיאהבתי
אני זה "הציבור הימני" ואני לא שונא אותו . אני גם לא יודע מה היה כל כך שמאלני קיצוני בראיון הזה, או מה שמאלני קיצוני בלונדון בכלל ?
אהבתיאהבתי
ואמנם הפתעת אותי. יש תקוה.
אהבתיאהבתי
מה יש לדעת? לכל "שמאלני" מודבק היום "קיצוני", גם על ידי אנשים שאין להם מושג מהו שמאל או מהי קיצוניות
אהבתיאהבתי
הציבור הימני זה עם ישראל ולא ה 3% של מר"ץ חד"ש ששולטים בתקשורת ובהשליה שהם מיצגים מישהו מהציבור
למתקשים בהבנה תמיד תוכלו לעיין בתוצאות הבחירות האחרונות
אהבתיאהבתי
מעצבן, אבל אתה צודק. מספיק לראות איך הציבור הימני מטנף את המדינה בחגים כמו פסח
אהבתיאהבתי
לונדון הוא המראיין הכי מוכשר במדיה הישראלית. סקרן, רהוט ומשכיל. שווה כל אגורה שערוץ 10 משלם לו.
אהבתיאהבתי
קובי מיידן
אהבתיאהבתי
כל כך לא . מה שכן אם אני פעם אביים סידרה על פסיכולוג אני אקח אותו בתור הדמות הראשית , כי בלהיות כמו פסיכולוג הוא די אחלה .
אהבתיאהבתי
כדור שינה
אהבתיאהבתי
לונדון אכן נדמה לפעמים כמראיין טוב, במיוחד כשהוא מראיין אנשים שאומרים לו מה שהוא רוצה לשמוע. חפש ראיונות שלו עם אנשים שהוא לא חושב כמוהם, ופתאום הוא לא כל כך רהוט ולא כל כך מקשיב ובעיקר קוטע אותם.
אני לא כל כך מחבבת אותו.
אהבתיאהבתי
נרדמתי באמצע ראיון של לונדון. אפשר לחזור שוב?
אהבתיאהבתי
נסה את מעריב. יתכן שהראיון עם בן כספית יעורר אותך.
אהבתיאהבתי
עברת מ"עם-ישראל" לה"ציבור"???? מה קרה שינית את דעתך מר נעץ כחול?!
אהבתיאהבתי
ירון לונדון שמאלן, גזען, ריאקציונר. פעם אהבתיו, על אף שאני ימני.
לדעתי תש כוחו, הוא עסוק בלתחזק את תדמיתו המשכילה.
אהבתיאהבתי
דרור, זמן מיסטיקה היתה צריכה להיות מתויגת כתוכנית בידור, וככזו, היא דווקא מצחיקה מאוד.
אהבתיאהבתי
לגבי מיעוט הנשים בלונדון וקירשנבאום , הרשי לי לענות לך במקום לונדון . זאת תכנית שנוהגת לארח אנשי אקדמיה , מה לעשות שאחוז אנשי האקדמיה הגברים גבוה בהרבה מאחוז הנשים ואותו אחוז משתקף בתכנית, זה הכל . אז במקום להתפעל מהפלא הזה של תכנית ב-6 בערב שאשכרה מארחת פרופסורים את מתחשבנת על כמה נשים יש וכמה גברים יש? זה לא נראה לך טרחני ומייגע?
אהבתיאהבתי
http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1657232
נשים משתוות לגברים בתחום הלימוד האקדמי לתארים גבוהים.
יש אכן חוסר שוויון בשילובן בסגל האקדמי, חוסר שוויון שאולי תורמים לו לונדון ודומיו בהימנעות גורפת משילובן בתוכניות אירוח טלביזיוניות.
אהבתיאהבתי
יכול להיות שיש מדיניות מפלה באוניברסיטה (ויכול להיות שלא) ירון לונדון בכל אופן הוא לא הכתובת.
אהבתיאהבתי
חג שמח לכולם זה אבנר.
סיבות אישיות ואירועים כאלה ואחרים מנעו ממני לכתוב בבלוג מכובד זה, אנא אל תשאלו אותי מה קרה.
וכעת ברשותכם וללא שהיות מיותרות אקפוץ אל נבכי הפוליטיקה הישראלית והעולמית.
עושה רושם שאיראן נחושה להשיג פצצה גרעינית, האם המערב יוכל למנוע זאת ממנה, ימים יגידו.
הקיץ בפתח והמחאה החברתית קורמת עור וגידים, יתכן וההמונים ישובו להפגין נגד הממשלה בכל רחבי הארץ.
יאיר לפיד מאבד גובה אלקטורלי, האם בבחירות הקרובות הוא ישיג מספר דו ספרתי של מנדטים? רבים סבורים שכן.
שקיעת הפרינט – לא מעט אנשים ובהם אני חרדים לגורלם של העיתונים המודפסים נוכח התעצמות כוחו של האינטרנט ואתרי המידע השונים.
תודה והמשך יום נעים
אבנר
אהבתיאהבתי
אתה מבקש את הבלתי אפשרי.
פוליטיקה עולמית זה פאסה. ספר לנו על הסיבות האישיות ועל האירועים הכאלה והאחרים!
אהבתיאהבתי
וולווט, סתכלי על מודעות הגוגל הקטנות שיש לך למטה וצחקקי קלות… (למקרה שהרפרוש לא עושה את העבודה זו קטנה של סופרם סי או איי אל…)
אהבתיאהבתי
אני אנטומולוג, אז בואי נבדוק את מוסף הביטלס.
ירון טן ברינק פותח את המוסף בכתבת עמוד דחוסה של "מה היה קורה אילו". הכל בהפוך על הפוך: – אם לנון לא היה פוגש את מקרטני, אם אלביס היה עושה ככה ומיק ג'אגר ככה. אחרי שתי פסקאות זה מתחיל להיות טרחני, וכלל לא מצחיק, כך שאחסוך מכם את הצורך לקרוא את זה – מיותר לגמרי.
נקודה מעניינת – אף מילה על רינגו סטאר. טן ברינק החריף והשנון – לפחות לדעת עצמו – שותף כנראה לדעה הרווחת שרינגו סטאר היה מתופף גרוע. זה כמובן שקר גס למדי, שמי שמבין טיפה במוזיקה ובנגינה בלהקה היה עולה עליו מהר מאוד. לא טן ברינק.
הראיון הטחון של עקיבא נוף, עיתונאי, עם ג'ון ויוקו במיטה – דילגתי.
עיקר המוסף הוא ניתוח כמו מלומד (אך טריוויאלי לגמרי) של יהודה נוריאל את השירים הבלתי נשכחים של הלהקה, כמו אלינור ריגבי וסטרוברי פילדס – כל פרטי הטריוויה שייתכן שיצוצו אי פעם כשתתחרו באחד מול מיליון או וואטאבר.
יש גם בחירת הקהל (הסטנדרט של יסטרדיי, היי ג'וד וכו'), והחלק המעניין יותר, אולי – צילומים נדירים של הלהקה מהתקופה בגרמניה, עם סטיוארט סאטקליף. הצלמת עצמה מופיעה באחת התמונות והיא חמה כמו השמש.
מה שחסר לי הוא ניתוח תיאורטי פרופר של המוזיקה של הביטלס. אפשר לבקש פעם (ביובל המאה? על מי אני עובד) ממוזיקאי אמיתי להסביר על שני עמודים במה ניכרת הגאונות המוזיקלית של הלהקה. קצת תיאוריה בסיסית, שימוש באקורדים, שינויי סאונד, עבודת אולפן, כתיבה, עיבודים, מעבר מפופ לרוק וכו'.
אבל זה באמת לא מתאים ל-7 לילות
😆 😆
אהבתיאהבתי
התמונות עם סטיוארט הן ממש לא נדירות , אפילו לי יש כמה כאלה בבית , וזה כולה מאיזה ספר על הביטלס שקניתי בסטימצקי .
אהבתיאהבתי
כן, שיערתי כך – זה שאני טרם ראיתי אותם לא אומר שהם נדירים, הייתי צריך לשים את המילה הזו במרכאות…
אהבתיאהבתי
רינגו לא היה מתופף גרוע. הוא בהחלט היה מקישן סתמי למדי. למען ההגינות והנימוס החמיאו לו פה ושם על ברייק, אבל כשרונו התמצה בלהחזיק קצב. כלום לא מעבר לזה. ניסוי: תן לבן 12 עם שנתיים נסיון לתופף ביטלס והוא יוציא את כל הרפרטואר פיקס.
על סוד הקסם הביטלסי מבחינה מוזיקלית נכתבו לא הרים של מילים אלא רכסים. לדעתי ניתן לסכם הכל בשתי מילים: "פול" ו"מקרטני".
אהבתיאהבתי
אתה טועה כמובן. רינגו כתב את הבלו-פרינט לאיך מתופף צריך לנגן ולתפקד בלהקת רוק. מבחינה טכנית, יש עוד הרבה מתופפים כמוהו בהרבה להקות, אבל הוא הציב את הסטנדרט. אני חושב שאין זה מקרה שהם פרצו את כל הגבולות מיד לאחר הצטרפותו – להזכירך, הם כבר היו קיימים כ-4 שנים לפני תקופתו.
לגבי ההעדפה לשירים של מקרטני, אני חושב שזה עניין של טעם
אהבתיאהבתי
העניין עם מקרטני הוא מעבר לטעם אישי. אמנם מקובל להגיד "לנון ומקרטני" בנשימה אחת, אבל מבחינת הלחנה ועיבוד, תרומתו של פול גדולה יותר משל ג'ון. ולאין שיעור כאשר בודקים רק את איזור המאסטרפיסס.
אבל נשאיר את הדיון הזה בכולזות בתחום הבחירה האישית, כיוון שטיעונך בסוגיה האחרת תמוה ממש.
ציינת ש"רינגו כתב את הבלו-פרינט לאיך מתופף צריך לנגן ולתפקד בלהקת רוק" אך המציאות הפוכה. נציין בזריזות שמיניית מתופפים חשובים/מובילים שבאו אחרי רינגו: ג'ון בונהם, ביל ברופורד, איאן פייס, קית' מון, ניל פירט, רוג'ר טיילור, סטיוארט קופלנד ומייק פורטנוי. זו רשימה של מתופפי רוק בלבד (בחוץ מאורות כגון סטיב גאד, בילי קובהם ולני וייט) וכולם נחשבים לפורצי דרך, ענקי מקל ומצילה, שהניחו יסודות למה שבא אחריהם. אף אחד מהם לא מנגן לפי "הבלו פרינט שכתב רינגו" כיוון שאם היה כזה – הריהו משול לחוברת לימוד בסיסית של תופים. לא גרם מעבר לזה.
לכאורה, זהו אחד הסודות הכי שמורים של הרוקנרול. אבל רק לכאורה. כל האנשים בסצינה – כולל רינגו עצמו – ידעו בדיוק כמה פעוטה יכולתו כמתופף. בחסות ההיסטוריה וההיסטריה, כולם נהגו ברינגו בכבוד עצום, ולכן אתה יכול למצוא בראיונות עם מתופפים גדולים דברי הוקרה לביטל הגדול. אבל הכל דיפלומטיה. אף אחד לא אמר לעצמו "אני אתופף כמו רינגו".
אל תיתן גם לפילמוגרפיה להטעות אותך. נגיד ב"ואלס האחרון", שבו רינגו מוזמן לבמה ללוות את i shall be released. כבוד גדול לאיש גדול, אבל לא ברצינות. גם את השיר האולטרא פשוט לתיפוף הזה רינגו לא עושה שם לבד אלא כתוספת לליבן הלם מהבנד (שתכלס מחזיק את השיר).
שלא יובן לא נכון: גם אני חולה על רינגו. מהשירים המגניבים שקיבל (במשורה) לשיר בביטלס, דרך הופעותיו הנחמדות בסרטים (עם אשתו הבימבו ברברה בך ב'איש המערות', או בתפקיד פרנק זאפה ב'מאתיים מוטלים'). אבל כמתופף, המקסימום שאפשר לומר עליו זה "מדוייק". שזה נחמד, אבל אפריורי לכל מתופף.
בנו זאק, לעומת זאת, הוא מתופף על אמת. לא מת עליו, אבל לפחות יש לו טכניקה.
אהבתיאהבתי
1+.
אשמח לשמוע את דעתך המלומדת על מיץ' מיצ'ל.
אהבתיאהבתי
הבעיה שאין ממש מה לכתוב. כשאני חושב עליו ועל נואל רדינג זה נראה כאילו קברו את שניהם יחד עם הקיסר, כמנהג הפרעונים. כפיצוי אציע לך להתעניין במתופף אחר מאותה תקופה, אבל פורה הרבה יותר – אנסלי דאנבר.
אהבתיאהבתי
לאאאאאאאאאא… לא הבנת אותי. הידע שלך במתופפים מרשים, אבל אני אפילו לא התחלתי…
אנסה שוב בזהירות: רינגו הוא הראשון שעשה את הדברים האלה. לא משנה כמה טוב או לא טוב הוא היה – הוא כתב את הבלופרינט.
ייתכן ש"ראוי" היה שהבלופרינט ייכתב ע"י ניל פירת, קית מון או אלכס ואן הלן, אבל הוא נכתב על ידי רינגו… כמו שאדיסון וסוואן המציאו את הנורה החשמלית
אהבתיאהבתי
9 ביוני, סטייפלס סנטר (מקומות על הפרקט) אלכס ואחיו הדגול אדי עושים לקפטן טוב באוזן 😛
מה שמגניב במיוחד הוא שואן היילן שום עם דיוויד לירות כדי להרוג
אהבתיאהבתי
שוב כמובן. שום זה יצחק וסוג של בצל
אהבתיאהבתי
אכן, בלי דיאמונד דייב זה פשוט לא זה. 6 דיסקים ראשונים ואחרי זה סאמי האגר ושאר מרעין בישין (גארי שרון)? לא בשבילי
אהבתיאהבתי
סמי הייגר לגמרי בלאי. וכך גם האלבומים שלהם איתו. אחרי שדיוויד הלך הם חשבו שחייבים לשים במקומו בלונד על הבמה וזה מה שיצא.
אני אמור לקבל דיווח הופעה שלהם באטלנטה השבוע או שבוע הבא. מעניין מה מצב הגרון של לי רות היום.
כמו כן אם אתה מתעניין במתופפים חפש את צ'סטר תומפסון העילוי. ובזירה הישראלית את שלמה דשת (שקצת נעלם) ואת עודד כפרי.
אהבתיאהבתי
מיקי, אתה כושל בביטלס כבר בסוגיית רינגו, ועוד על הפנים. חתכתי.
ולווט, מישהו מוכן לעבור על יתר התגובה של מיקי ולהגיד אם היא ראויה?
אהבתיאהבתי
נתתי לך לייק… 😆
אהבתיאהבתי
אומר זאת שוב. גראס מנוע כניסה לישראל על פי חוק שחוקק ב1952. משהוסכם עם גרמניה על ביטול הצורך באשרת כניסה הוצאו מכלל זה גרמנים שנולדו לפני 1928. התנאי למתן אשרה לאנשים אלו הוא חתימה על תצהיר שלא היה להם קשר לנאציזם על גילוייו השונים. מי ששרת בSS הוא נאצי מבחירה. כישוריו האומנותיים אינם משנים כהוא זה. ההתגייסות של להקת הצבועים הקבועה להגנה על נאצי היא תופעה חולנית, אבל הכל כשר אם אפשר להכניס למרוקאי הדתי וכשנופלת הזדמנות כזו מותר לאבירי שילטון החוק לתמוך בפומבי בהפרתו.
ולנוצרים שבין הקוראים – אין דבר כזה "נאצי לשעבר".
אהבתיאהבתי
יפה דרשת. בלי קשר לגראס, אפשר לציין בהערת אגב שישראל דווקא לא בחלה בשימוש בנאצי "לשעבר" כאשר הדבר עלה בקנה אחד עם האינטרסים הביטחוניים הדוחקים שלה. כמי שבקיא בהיסטוריה הביטחונית של המדינה, אתה מכיר בוודאי את הסיפור על שיתוף הפעולה בין "המוסד" ובין אוברשטרומבאנפיהרר אוטו סקורציני, לשעבר מפקד הקומנדו האגדי של הוואפן אס.אס, לצורך סיכול עבודת המדענים הגרמנים במסגרת תכנית הטילים המצרית. סקורציני היה מנוול אמיתי, שידו בכל ויד כל בו; קשה אפילו להעריך את היקף עסקיו האפלוליים אחרי מלחמת העולם השנייה. העובדה שנפטר מגידול סרטני ב-1975, שלושים שנים מאוחר מדיי, היא חרפה ובושה.
אהבתיאהבתי
זה סיפור מרתק. הגרסה שאני שמעתי בילדותי מאחד מממורי שהיה איש מוסד בתקופה המדוברת היא שסקורציני שימש כל השנים מודיע של המודיעין האמריקאי שהזהיר את ישראל שלא תעז לפגוע בו (הוא לא היה היחיד. היו לא מעט נאצים, חלקם מדענים שסייעו לתעשית הנשק האמריקאית אחרי המלחמה).האמריקאים הם שהציעו את שירותיו לישראל בנושא המדענים הגרמנים במצריים. ישראל שלא יכלה לגעת בו ממילא הסכימה לעסקה בלב כבד.אבל, אולי הכל עורבא פרח. מצד שני, זה היתרון בכתיבה (עיתונאית) על מודיעין, אף אחד לא יכול להוכיח שאתה מבלבל את המח.
אהבתיאהבתי
למה לא? הרי הדברים שאתה מפרסם עברו צנזורה , ככה שכן אפשר לנהל עליהם דיון , כולל משפטי אם צריך .
אהבתיאהבתי
ובכן יסביר לי חייל זקן, למה לא קוראים במשרד הפנים את חוקי המדינה. היו יכולים להשפיל את גראס כמנוע כניסה בשל עברו, ובמקום זה נתנו לו מתנה, היכולת להשוות את ישי לראש השטאזי.
אמנון לורד הקים מפלגה, בחר לה יסוד, שרטט את קוויה, ומינה נציגים בולטים, והכל בכדי להשתמש בדברים של איש א' בכדי לתקוף את ב' ו ג'. מה יהיה עם האיש המיוחד הזה. הוא מחזיק את ה"פרוטוקולים של זקני ציון" כמדריך מתודי.
אהבתיאהבתי
כשתוקנה התקנה הנוגעת למאצים שנולדו לפני 1928 לא היתה כוונה לשלוח חוקרים לבדוק כל תצהיר. המטרה של התקנה היתה לשים גבול לנאצים שטוענים כי אחדים מידידיהם הטובים הם יהודים. גראס הוא מקרה מובהק. אלי ישי ניסה לעשות הון פוליטי מהסיפור וזה כמובן הופך אותו לתאומו של ראש השטאזי. התקנה המדוברת מוכרת לנפגעי הנאצים ולצאצאיהם שיזמו אותה. מימוש התקנה הוא באחריות משרד החוץ ולא משרד הפנים וסביר להניח שלא שמעו עליה שם.
אהבתיאהבתי
ובכן יסביר לי חייל זקן, למה לא קוראים במשרד הפנים את חוקי המדינה. היו יכולים להשפיל את גראס כמנוע כניסה בשל עברו, ובמקום זה נתנו לו מתנה, היכולת להשוות את ישי לראש השטאזי.
לורד הקים מפלגה, בחר לה יסוד, שרטט את קוויה, ומינה נציגים בולטים, והכל בכדי להשתמש בדברים של איש א' בכדי לתקוף את ב' ו ג'. מה יהיה עם האיש המיוחד הזה. הוא מחזיק את ה"פרוטוקולים של זקני ציון" כמדריך מתודי.
אהבתיאהבתי
ולווט, עכשיו כל אמNון הוא מילה גסה.
אהבתיאהבתי
טופלת.
אהבתיאהבתי
תודה על המאמץ, שהשקעת.
אהבתיאהבתי
אני משערת שיש טעות בתמחור במודעה באול-ג׳ובס, והכוונה היא לחמש אגורות למילה. כלומר, 0.05 ש-ק-ל, ולא כפי שכתוב שם…. הלא כן?
אהבתיאהבתי
כי המשמעות של מה שכתוב שם כרגע היא = אגורה אחת ל-20 מילים.
כלומר – שקל אחד ל-2,000 מילים.
אהבתיאהבתי
לגמרי… זה הצחיק אותי בהתחלה.
צריך לכתוב 5 אג' למילה או 0.05 שקל למילה, לא?
אם הם לא מסוגלים אפילו לכתוב את הסכומים שהם משלמים כמו שצריך, מה זה מעיד עליהם?
אהבתיאהבתי
את השאלה הזו אתה צריך להפנות לבעלת הבלוג שקיבלה את המייל מנ'. אבל היא לא תתבלבל ותענה לך שהביאה דברים בשם אומרם.
אהבתיאהבתי
לשון המודעה הובאה כאן בדיוק כמו שנשלחה אלי. לא שיניתי דבר.
לכן הזעזוע שלי ופנייתי לוולווט. כי אפילו אם זו לא כתיבה עיתונאית הרי שגם עבודה אי אפשר לקרוא לזה. אולי סוג של עבדות או דרך מוזרה להעביר זמן למי שממש אין לו שום דבר אחר לעשות.
כי הרי במחיר הזה כמו שנאמר כאן על 2,000 מילה התשלום הוא שקל. לכן אפילו אם הרמה המצופה היא לא רמה כלל אלא גיבוב, זה עדיין לא משהו שאפשר לקרוא לו מחיר.
אהבתיאהבתי
תירגעי, זו טעות.
הם לא באמת מתכוונים לשלם 15 אגורות למאמר של 300 מילים, אלא 15 ש"ח.
איך אמר פרס, מאצ' בטר.
אהבתיאהבתי
על שוק העבודה הישראלי אני נוטה להאמין הכול. ואם זו טעות מדוע הציגו את זה כך?
אהבתיאהבתי
בטעות
אהבתיאהבתי
נ', שועלן מתלוצץ עם רופאיו: 15 ש' ל-300 מ' זה כן בסדר?
אהבתיאהבתי
לונדון שואל "מה תשלח 1,000 איש הביתה?" אם אותם אלף איש , ברובם הגדול, אחראים על תכנים גרועים ולא ראויים אז כן . אני לא חושב שמישהו יזיל דמעה אם הבמאי של "זמן מיסטיקה" ישאר חסר עבודה, אולי זה אפילו צריך להיות העונש שלו על זה שהוא הביא עלינו את "זמן מיסטיקה".
אהבתיאהבתי