פוסט אורח/ מה ההבדל בין גרוסמן לגראס?

מאת אמנון לורד
פורסם ב-12 באפריל, בגיליון החג השני של מוסף יומן, מקור ראשון

לפעמים נראה שסופרי המפלגה ואנשי הרוח שלה מופעלים כמו השרים בממשלה. מישהו מוציא דף מסרים, ופתאום איל מגד, רונית מטלון ויאיר גרבוז וייתכן שעוד כמה שלא עלו על הרדאר הציבורי מגיבים באותו קו. כל אחד בגוון היצירתי שלו. זה קרה בעקבות פעולת ההצלה של הישרא-קומוניסטים על ידי אלי ישי, שהחליט למנוע את כניסתו של הסופר גינטר גראס לישראל, כאילו שהגרמני תכנן לערוך כאן ביקור.

אבל מבחינת סופרי המפלגה זה אפשר להם חילוץ מהיר לפנים. השר המזרחי הוא הגזען, הש"סניקים הם החשוכים, הנבערים, שאינם יודעים להעריך מה זו שירה, מהי רוח, ולעזאזל החמישי הם לא יודעים מי זה הסופר הגרמני הזה שאת שמו קצת קשה להם לבטא. סודאנים שכמותם! שחורים! שווארצע חייעס, שאינם יודעים להעריך ויכוח פוליטי אנין. בשורה התחתונה, הבעיה היא לא שגראס אנטישמי, אלא שאלי ישי גזען נבער.

אני מקבל את עדותו האמינה ביותר של הסופר יורם קניוק, שמעיד חד משמעית כי גראס הוא אנטישמי. גם ניתוחו של הסופר שמאי גולן אמינה עלי, שבתוף הפח חבויה מנה לא קטנה של אנטישמיות. זה רק מחזק את התחושה, שהשיר של גראס המאשים את ישראל כאיום על שלום העולם הוא אנטישמי; האשמה כזאת של היהודים הובעה בעדינות דומה גם על ידי אדולף היטלר בנאומו הידוע בינואר 1939.

אם כך, מדוע בעצם קפצו סופרי המפלגה להגן על גראס? כפי שהם מתקיפים את ישי כך הם מגינים על גראס. הסיבה היא, שגראס באיוולתו חשף את היסוד האנטישמי בקו המפלגתי שלהם, של השמאל הישראלי, בכל הנושא האיראני. בכל זאת, עדיין לסופרים כמו דויד גרוסמן או עמוס עוז מותר להגיד דברים שלגראס אסור. עם כל הביקורת על טפשותם ונזקם, להם מותר. להם עדיין מותר לחטט באף באור אדום ולטוס על כביש מספר 1 ב-130 קמ"ש. אבל כשגראס לוחץ יותר מדי על הגז ריח הדליפה משפיע רע על העצבים של היהודים.

גראס לא המציא שום דבר. אני די בטוח, ש"הדברים שחייבים להיאמר" שלו חיכו לעיתוי מתאים ולא פרצו כמו בועת גז בוראטית בלתי נשלטת. הם פורסמו שבועות אחדים, פחות מחודש למעשה, אחרי שגרוסמן כתב את הניתוח האסטרטגי שלו בהארץ שבו האשים את נתניהו כי סיוטי השואה שלו עלולים לגרום ל… עוד אחת, וכשבועיים לאחר שעוז חזר על דברים דומים, גם הם בראיון להארץ, ואף הזכיר שכתב ב-1982 היטלר כבר מת, אדוני ראש הממשלה.

לסופרי המפלגה יש אפוא תפקיד בלוחמה הפוליטית נגד ישראל. לא קשה להגדיר אותו. זה מתחיל כאשר נושא מסוים הוא כמעט קונצנזוס, ומי בכלל זוכר כי עד לפני שנה טיפול הממשלה בגרעין האיראני היה בהסכמה לאומית מאוד רחבה. תחילה שבר את ההסכמה מאיר דגן, שניסה להפוך את ההסכמה למנהיגות של נתניהו וברק בנושא האיראני ואת תפיסתם בנושא לשנויה במחלוקת. מכאן הפך הנושא הכי פחות פוליטי לפוליטי. עד לאותה נקודה המחלוקות לא היו על פי קו שבר פוליטי, אלא על פי קו ההוכחה של היתכנות השמדת היכולת הגרעינית האיראנית.

דגן נתן לגיטימציה לגורמים אמריקנים לערער על מדיניות ישראל בנושא. אך אפשר לומר שנושא קיומי אסטרטגי הפך "רק" לשנוי במחלוקת פוליטית, כנהוג בעידן אובמה.

כאשר סופרי המפלגה, או ידידיה או אוהדיה או איך שתקראו להם מצטרפים למערכה זוהי קפיצת מדרגה. עד החודש שעבר גרוסמן הסתפק בדה-לגיטימציה של המנהיגות הישראלית על בסיס ההתנחלויות, פגיעות בנפש או פגיעות בזכויות האדם בשטחים וכו'. ברגע שצירף את קולו למקהלת מתנגדי האסטרטגיה של ממשלת ישראל במניעת הגרעין האיראני הוא הפך נושא שנוי במחלוקת למסע של דה-לגיטימציה. זה לפחות מה שהסופר הזקן מגרמניה הבין. אולי הבין זאת מתגובת שר ההגנה הגרמני למה ששמע בשיחה עם שר הביטחון אהוד ברק. בכל מקרה, סופרי המפלגה בשילוב גראס העלו את האסטרטגיה הישראלית לדרגה אפוקליפטית: ישראל סכנה לשלום העולם.

לפני שפרסם את השיר שלו, גראס הפנים עוד הרבה דברים לגבי ישראל, בלי קשר לנושא הגרעין האיראני. מה שמע ממקורות הדה-לגיטימציה בישראל? אם בעבר – מי זוכר היום – "ההתנחלויות" היו נושא שאין עליו הסכמה בין ישראל לארצות הברית ובין ישראל לקהילה הבינלאומית, הרי מזה קרוב לעשר שנים גורמי השמאל הישראלי מטפחים בעולם את האגדה הנאצית סביב "מדיניות ההתנחלות" הישראלית. השמאל הישראלי הוא זה שקידם את הרעיון, שמאז מלחמת העולם השנייה הפשע הגדול נגד האנושות אלה ההתנחלויות של ישראל בשטחים הכבושים. יוזמות החרם למיניהן שיצאו מהשמאל הישראלי הדגישו את המסר. גראס הבין שיש עוד פשע נגד האנושות והוא ניתן להגדרה כיהודי יורה בערבי מתוך הגנה עצמית.

ההתנחלויות והלחימה נגד הטרור הפכו לשערורייה משפטית שלא הייתה כמוה מאז משפטי נירנברג. גראס רק הוסיף את חתימתו לספר העלילות הזה. מה שלא מקובל עליו וגם על השמאל הישראלי זה התפקיד המרגיז של ישראל בהיסטוריה המודרנית. ישראל ניצבת כסימן חי להמשכיות ההיסטורית. לכך שאין חיתוכים ואין קפיצות דרך, אלא יש המשכיות. זו הסיבה האמיתית לכך שראש הממשלה נתניהו הדגיש בנאומו בארצות הברית את השואה.

אך גראס וחבריו בשמאל הישראלי סבורים שהייתה שנת אפס. היא שנת 1945. ממנה והלאה הישויות והזהויות השתנו. ולא היא. ההמשכיות מתגלמת בדמותו של גראס עצמו, הווטראן הדוחה של הוואפן-אס-אס. לפי התפיסה של עיתון המפלגה הארץ, גראס לא היה חייל בוואפן אס-אס הגרמני או לכל הפחות "הנאצי"; במאמר מערכת הם מכנים אותו "לוחם של הרייך השלישי". זה לא גרמניה, זה לא אס-אס. זו הרחקה סמנטית מושלמת. והסיבה היא, שמבחינת הארץ גרמניה נמצאת היום על מישור מוסרי גבוה יותר ממדינת ישראל. מדינת ישראל היא המדינה הפרוטו-נאצית, כפי שנכתב בכמה מאמרים בעיתון המפלגה, כולל זה של פרופ' דניאל בלטמן מהאוניברסיטה העברית; ואילו גרמניה מוצגת באמצעות מאמרים מלומדים על גרשם שלום תחת כותרת בנוסח "ברלין ניצחה וירושלים הפסידה"; או פרויקט נרחב על חנה ארנדט "החוזרת כמנצחת" וישראל נכנעת לקבל אותה.

גרמניה היא זו שמשקיעה סכומים גדולים בקרנות ובמכוני מחקר ומענקי מחקר, שנועדו לחנך את היהודים מה זו דמוקרטיה, ולעסוק באופן אובססיבי ביחסי גרמנים-יהודים. גרמניה היא זו שמשקיעה באמצעות המו"ל (השותף) דומונט בעיתון המפלגה. אכן, זה לא שהישראלים מעניקים הכשר לגרמנים בתמורה לשילומים; זה יותר מכך: אם הישראלים לומדים "ערכים" מהגרמנים, שהפגינו יכולת מרשימה בלימוד "לקחי העבר", זה אומר שכבר אין המשכיות ושגרמניה ניצבת על המישור המוסרי הגבוה. "ברלין ניצחה".

גראס לא היה עיוור לכל זה. שירו נכתב מתוך עמדת העליונות המוסרית. עוד הוכחה לכך, שהנס הכלכלי הגרמני המדובר לאחר מלחמת העולם השנייה מתגמד לנוכח "הנס המוסרי". גם לסייע ברצח עם של התורכים נגד הארמנים, גם לרצוח שישה מיליון יהודים כעבור דור אחד בלבד, וגם להטיף להם מגבוה ולזכות בגיבוי ממיטב סופרי המפלגה.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה פוסט אורח, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

122 תגובות על פוסט אורח/ מה ההבדל בין גרוסמן לגראס?

  1. ר.בקצה הגיב:

    מדוע פובליציסט כאמנון לורד לא כותב גם בעיתונים נוספים?

    אהבתי

  2. . הגיב:

    איזו כתיבה מעולה.

    אהבתי

    • בסייעתא דשמייא הגיב:

      מעולה, מעולה, מעולה. כתיבה תמה, מסודרת, הגיונית ודידקטית ברמה שלא היתה כאן
      מעמיד באור נלעג את גראס, עוז וגרוסמן ואת המגיבות פה שאומרות אמן בשיטה עיוורת

      אהבתי

  3. נורית הגיב:

    אודה ולא אבוש, לא ידעתי מי הוא אמנון לורד. למקרא הדברים המתלהמים – פשוט אין לי מילה אחרת לתאר את דבריו, הלכתי לקרוא אודותיו. נאמר ש"המומרים" הם הכי גרועים. הכוונה שלי היא לאנשי שמאל שהופכים לימנים בלב ובנפש. כאילו הם חייבים להוכיח את צדקת דרכם הנוכחית מול השקפת עולם שהוכיחה עצמה -לדעתם- ככוזבת. אין כל רע לשנות דעה, אידאולוגיה, השקפת עולם אבל לשם מה ללכלך על אנשים שאינם מחזיקים באותה השקפת עולם כמוך? אחד המשפטים של לורד שמוכיחים את טענותי הוא: "עם כל הביקורת על טפשותם ונזקם, להם מותר. להם עדיין מותר לחטט באף באור אדום ולטוס על כביש מספר 1 ב-130 קמ"ש. אבל כשגראס לוחץ יותר מדי על הגז ריח הדליפה משפיע רע על העצבים של היהודים."

    כאשר מישהו מנסה לטעון טענותיו על ידי כינוי טיפש את הצד השני, ותאור החיטוט באף נוסח דה שטירמר (טוב שלא כתב אפם הארוך), כלומר נראה לו שדבריו אינם מספיקים כדי לשכנע אלא יש לגמד את הצד השני, אין לי כל רצון להמשיך ולקרוא. פשוט נגעלתי.

    אהבתי

    • daniel הגיב:

      ואני חושב שהתגובה הזו היא דוגמא קלאסית לביטוי "הפוסל במומו פוסל".

      אהבתי

    • ג'ורג' הגיב:

      מגניב!
      מאיפה הורדת את תוכנת השמאלומט? זה סטארט אפ ישראלי ייחודי, במקום להשתמש בשכל פשוט לוחצים על כפתור השמאלומט שפולט מלל באורף רצוי ומכניס את מילות המפתח "דר שטרימר", "מתלהם", "מלכלך", וכמובן "נגעלתי" על שלל הטיותיו.
      הרי למה להתווכח על עובדות כשאפשר ללחוץ על כפתור?

      אהבתי

  4. כתיבה טובה, כנהוג אצל לורד.
    גראס הוא סופר די גרוע, אמת. "תוף הפח" היה בינוני עובר עם מספר מינוסים, ומאז נראה שהוא עוסק בגרפומניה. אלא שבגרמניה היו פנויים עדיין כמה תקנים ל"מצפון אומה" אז הוא קיבל אחד. אבל הוא בכלל יפוס די נקלה – הסיפור עם ביקורו של קול בבית הקברות הציג זאת היטב – אז אמנם יפי הנפש שלנו מתייחסים אליו כתור המיטב שיש לגרמניה להציע, חבל ללכת בעקבותיהם ולהציג אותו כפני הממסד התרבותי שם.

    אהבתי

    • אסתי סגל הגיב:

      נהדר. פשוט נהדר.
      "גראס הוא סופר די גרוע" – אחלה ניתוח ספרותי. מעיד על הרבה ידע, תובנות. מביא הרבה נימוקים והוכחות.
      פשוט תענוג.

      שיהיה לכולכם יום כתום. גם ככה כתום כאן מאוד.
      ותיכף גם התגובה שלי הרי תרגם במיטב האדומים שלכם. אופסססססס כתומים.

      ולגבי הטקסט המופלא של לורד – צפוי. אפילו לא מרגיז.

      אהבתי

      • ר.בקצה הגיב:

        התגובה שלך אמנם צפויה, אך בכל זאת מרגיזה.

        אהבתי

      • הקיד הגיב:

        הצילו את אסתי! ההמון הנבער מדעת העז להשמיע את דעתו (אם אפשר כמובן לקרוא לזה דעה. טרם התקלה הכרעה ומחכים לפסיקתו של גרוסמן). רוצו למקלטים הממוקמים על שרתי האתר שלה, שם נשמר טוהר הדעה והמחשבה ושם לא תיאלצו להיתקל בתתי האדם "הכתומים".

        אהבתי

      • אסתי סגל הגיב:

        מתוק.
        אני מבינה שאתה חוזר על הקונספט של מורך ורבך הלורד – שניכם יודעים היטב מה השני חושב ומרגיש, ולא רק יודעים – שמים מילים בפיו.
        אז כטוקבק זה מאוס עלוב ופתאטי, כמאמר של עיתונאי… שויין חבל לבזבז על כך מילים.

        ואגב, שמחתי לגלות שלא איכזבתם, אם כי די מביך – רק 14 כוכבים אדומים יש לכם לתת?

        אהבתי

  5. ריק הגיב:

    מוזר. אנשי שמאל לא קופצים בצורה אוטומטית ועיוורת וצועקים "פשיסט! פשיסט!".
    יכול להיות שהם אשכרה קראו הכל בעיון והתמודדו עם עובדות?

    נאאאא. הם לא יוותרו על התחמושת הקולנית ביותר והחסרת כל אחיזה במציאות שיש להם.

    אהבתי

  6. חייל זקן הגיב:

    לורד רואה צל הרים כהרים. ההתקפות על נתניהו רק שיפרו את עמדת המיקוח שלו, וזאת על ידי ייחוס אמינות לאיומיו. לסחורה של "סופרי המפלגה" לא נותרו הרבה קונים באירופה כפי שלמדנו היום מפעולת המשטרות בצרפת, שוויץ ובלגיה ומחוסר העניין של המדיה האירופית. אירופה שקועה בצרותיה מבית, בראשם המצב הכלכלי ובמקום השני האיום האיסלמי. מנהיגי שלושת המדינות הגדולות, גרמניה, צרפת ובריטניה יצאו בצורה נחרצת נגד הרב תרבותיות שזה שם התואר התקין פוליטית של האיסלם. סמח"ט הביקעה יכול היה להמשיך לכסח אנטישמים אירופים ללא סיכון משרתו אם היה אלוף פיקוד אחר.

    אהבתי

    • בסייעתא דשמייא הגיב:

      חייל פשוט רואה צל אלופים, רמטכ"לים ושרי בטחון אבל במציאות אלוף פיקוד המרכז אמץ את החלטת מפקד עוצבת הפלדה, תא"ל אגאי יחזקאל, להשעות את הקצין עד לסיום התחקיר. הרמטכ"ל, רב-אלוף בני גנץ, רואה את האירוע בחומרה רבה ואומר "האירוע אינו משקף את ערכי צה״ל והוא יתוחקר באופן יסודי ויטופל בערוץ הפיקודי בחומרה הנדרשת" וגם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, גינה את האירוע: "התנהגות כזאת לא מאפיינת את חיילי ומפקדי צה"ל, ואין מקומה בצה"ל ובמדינת ישראל". הפרקליט הצבאי הראשי, תא"ל דני עפרוני הורה על פתיחת חקירת מצ"ח, בסופה יועברו הממצאים לפרקליטות הצבאית ויוחלט האם להגיש נגדו כתב אישום. אבל מי כל האפסים האלה לעומת ח"כ בן ארי

      אהבתי

      • חייל זקן הגיב:

        סייעתא,
        קבל תובנה של חייל זקן (ופשוט)
        כשאלוף מאמץ המלצה של פקוד זה נעשה רק לאחר שהוברר לפקוד מה עליו להמליץ.
        ועכשיו אולי תוכל להעזר בחסדי שמיים ולגלות לקוראים מי הורה לחיילי צה"ל "לשבור להם רגליים וידיים". רמז "בלי בג"ץ ובצלם".

        אהבתי

    • פה אתה צודק. לורד, באופן סדרתי, רואה צל הרים כהרים, או מראה. וכן, הדבר מטיל צל על כתיבתו שלו וגם צל מסוים על "מקור ראשון" – וחבל שכך, זה ודאי המקצועי בין עיתוני הדפוס בסריקתו את העולם הערבי. השאלה היא אם תפיסתו אכן הושפעה עד כדי כך על ידי הקיבוץ שלו או שהוא סתם שש להתנקם בו.

      אהבתי

  7. נריה הגיב:

    נאצים זקנים אכן חשודים באנטישמיות. קיבוצניקים דחויים מזדקנים נוטים יותר לאוטו-אנטישמיות. הצמד גראס ולורד מדגימים זאת היטב

    אהבתי

  8. אורן הגיב:

    לורד הקים מפלגה, בחר לה יסוד, שרטט את קוויה, ומינה נציגים בולטים, והכל בכדי להשתמש בדברים של איש א' בכדי לתקוף את ב' ו ג'. מה יהיה עם האיש המיוחד הזה. הוא מחזיק את ה"פרוטוקולים של זקני ציון" כמדריך מתודי.

    את זה כתבתי כבר בשבת, בתגובה לקטע מהמאמר, שהובא באצבעות. עכשיו אפשר להוסיף, לורד הוא דמגוג עלוב, הבונה טיעון באמצעות שקרים.
    כל הזבל הגזעני כלפי אלי ישי, למשל. אלה מילים של לורד, דעות שלו, כי חשוב לו להיות דוחה. אלה אינם דברי האנשים, שכתב עליהם.
    כמו עניין החיטוט באף, חיקוי של אראל סג"ל, הצורך ליצור דחיה גופנית. כמו להגיד ש"הרייך השלישי" הוא הרחקה סמנטית לגרמניה. אני מניח שלורד אינו בור, פשוט התרגל להמנע מהאמת.
    אני לא אוהב שקוראים לי אנטישמי, גם בעטו של מי, שברור שהאוטמטיות הרטורית שלו, גרמה לו לאבד קשר מפרוש המושג.

    אהבתי

  9. סיימון הגיב:

    וולווט: שאפו על הפתיחות. הדברים של לורד לא קלים לעיכול, בטח לא למי שמצביעים מרצ )אחוז ניכר מקוראייך, אם אני זוכר נכון את הסקר?(
    אסתי: זו שיטה נפלאה: אתה נותן ליריבך צבע )במקרה הזה כתום( ואז אין לך שום צורך להתמודד עם טיעוניו. מספיק שתכתוב מספיק פעמים את הכינוי, הטיות שלו או ריבוי אותיות ממנו. זה עבד נהדר בקרב השבט הימני נגד הסססססמולנים, ויפה לראות שגם בצד השני אימצו את השיטה האינטיליגנטית.

    אהבתי

    • אסתי סגל הגיב:

      סיימון, על טקסט כזה פשוט אין מה להגיב.
      אין אפילו במה להתחיל. הוא כל כך בזוי, הוא כל כך צפוי, הוא כל כך בנוי על הנחות שקריות שעליהן הוא מתייחס כאמיתות שמה באמת אפשר להגיד?

      מבחינת סופרי המפלגה זה אפשר להם חילוץ מהיר לפנים. השר המזרחי הוא הגזען, הש"סניקים הם החשוכים, הנבערים, שאינם יודעים להעריך מה זו שירה, מהי רוח, ולעזאזל החמישי הם לא יודעים מי זה הסופר הגרמני הזה שאת שמו קצת קשה להם לבטא. סודאנים שכמותם! שחורים! שווארצע חייעס, שאינם יודעים להעריך ויכוח פוליטי אנין. בשורה התחתונה, הבעיה היא לא שגראס אנטישמי, אלא שאלי ישי גזען נבער.

      מה אפשר להגיד על הדבר המביך הזה?
      וההמשך בהתאם.

      אבל אפשר בהחלט להתפעל מקריאות החדווה של מעריציו. וזה אכן מה שעשיתי.

      אהבתי

      • רטקסס הגיב:

        אפשר להגיב על ה"דבר המביך הזה" בקצרה, בשתי פסקאות ממוקדות ומנומקות שיסבירו למה את חושבת שהוא טועה, או לפחות למה את חושבת שהוא מביך.

        אהבתי

  10. נריה הגיב:

    אין מצב שלורד מחב את אלי ישי או כל מזרחי אחר יותר משחיבב מזרחים_ בצעירותו האומללה בקיבוץ. ישי שימושי מבחינתו כרגע, כמו הפועלים מעיירת הפיתוח בקיבוץ אז

    אהבתי

  11. רטקסס הגיב:

    קראתי בשקיקה. העלית מספר נקודות מצוינות, נהניתי להשכיל.

    אהבתי

    • אורן הגיב:

      ובכן תסביר למה התכוון, כשכינה את משפטי נירנברג, שערוריה משפטית.

      אהבתי

      • רטקסס הגיב:

        לדעתי, טעית בפרשנות שלך.
        המשפט המקורי כפי שמופיע ברשומה הינו: "ההתנחלויות והלחימה נגד הטרור הפכו לשערורייה משפטית שלא הייתה כמוה מאז משפטי נירנברג". הטענה של לורד היא שהשמאל הישראלי (בצירוף גורמים אחרים, כמובן) הפך את נושא ההתנחלויות לפשע מלחמה יוצא דופן בחומרתו. תשומת הלב העולמית שמקבלת כל פרשיה משפטית בנושאי ההתנחלויות והלחימה בטרור חורגת מכל פרופורציה וכהקבלה לנושא משפטי מדובר, משמעותי וסוער הוא השתמש במשפטי נירנברג.
        לדעתי, לורד ניסה להגחיך במשפט זה את העניין והעיסוק המשפטי בסוגיה לא משפטית (או לחילופין, לא משמעותית מספיק מבחינה משפטית) כהדגמה של הליך הדה-לגיטימציה של ישראל, הליך שגראס מצטרף אליו בחדווה.
        מספר הערות משפטיות נוספות:
        1. יש להבדיל בין עיסוק בסוגיות משפטיות שונות. סוגיות סבוכות כמו גדר הבטחון או היציאה מרצועת עזה מחייבות עיסוק ותשומת לב רחבה, ובכלל זה כתבות בעיתונים, פניות של אזרחים לעמותות שונות, התייחסויות של פוליטיקאים ושל "אנשי רוח" וכדומה. פסיקות משפטיות של בג"ץ ודיונים משפטיים בתחומי המשפט הבינלאומי הפומבי משפיעים על כל העולם בהקשר הזה, וידוע כי המשפט הישראלי תורם רבות להתייחסות של מדינות אחרות בעולם לנושאי טרור ולחימה בארגוני טרור.
        2. מנגד, פינוי מאחז או משפט צבאי לחייל שהתעמר באוכלוסיה אזרחית במחסום לא מחייב עיסוק ותשומת לב רחבה כפי שהוא מקבל. כחלק מהליך הדה-לגיטימציה כל סוגיה משפטית כזו יוצאת מכל פרופורציה וברי לכל שישנם גורמים נוספים שבוחשים בקלחת בכדי שנושאים אלו יקבלו הדים כה משמעותיים.
        3. באופן כללי, שווה להתעכב מדי פעם על כל הסוגיה המשפטית בסכסוך הנוכחי. המשפט הכה-שגור "הכיבוש הוא הפרה של הדין הבינלאומי" הוא דוגמה מצוינת לדרך שבה הציבור הרחב (בארץ ובעולם) לא מצליח לעכל את הסכסוך וסומך ידיו על גורמים בעלי עניין. רק אתמול קראתי את המשפט המדובר (על נוסחיו השונים) פעמיים – פעם אחת במכתב ששלחה אותה "פעילה" ב"מטס השלום" ופעם בעדותו של אותו "פעיל שלום דני" שספג מהלומה מהסמח"ט. האם אותם אנשים הם משפטנים? האם יודעים מה הוא הדין הבינלאומי? (מערכת של אמנות, פסיקות וחוקים פנים מדיניתים, בחלקה לא מוסדרת, ברובה נתונה בסכסוך משפטי במקומות שונים בעולם) האם יש להניח בצורה חד משמעית שאותו כיבוש הוא הפרה? מה בנוגע לדעות אשר תומכות? מה בנוגע לדעות אשר מציגות פנים נוספים של הסוגיה המשפטית?
        4. העברת ביקורת מוסרית/פוליטית היא דבר אחד, והעברת ביקורת משפטית היא דבר אחר. אם השמאל הישראלי ו"פעילי השלום" רוצים למחות על מצב (בשטחי יהודה ושומרון) שלפי דעתם פסול מוסרית זוהי אינה רק זכותם אלא חובתם. חובתם לעורר דיון ולמחות על דברים שהם רואים כעוולות וכמעשים פסולים. מנגד, ביקורת משפטית, כך לדעתי, קיימת כבר בשדה המקצועי. חלק ניכר מאותן "סוגיות מוסריות" נפתר בסופו של דבר ע"י עיסוק בעניינים משפטיים-אזרחיים גרידא: דיני קרקעות, ירושה וכדומה. ברגע שמישהו מגייס לטובתו גם את הטיעון המשפטי (ועוד בצורה כה מוחלטת) זוהי דה-לגיטימציה פשוטה ביותר: שימוש מסולף בנתונים עובדתיים (כביכול מתחום מקצועי, ולא "בר ויכוח" כמו מוסר או פוליטיקה) על מנת להחליש את עמדת הצד השני.
        5. ברור לי שברוב המקרים הכלים (משפט ומוסר/ערכים) שלובים ולכן במציאות לא ניתן להפריד ביניהם.
        6. ההערות ברובן אינן קשורות ישירות אליך או בכלל, הן פשוט עלו בראשי עם כתיבת התגובה. הנקודה העיקרית שלי היא שהעיסוק המשפטי מהווה חלק ניכר מפעילות הדה-לגיטימציה של אותם מבקשי רעות ואיני חושב שהוא מקבל מספיק מיקוד. אם נצא מאותו משפט ראשוני של לורד (בנוגע להתנחלויות, השערוריה [שאולי זו לא המילה הטובה ביותר] ומשפטי נירנברג), כל הנושא המשפטי בהקשר הסכסוך מאבד פרופורציה ומדרדר בצורה מסוכנת. דוגמאות יש אינספור ומתחילות מהמשפט המפורסם שציטטתי קודם, ומגיעות עד לצווי מעצר נגד ישראלים בחו"ל, חרמות שונות ומשונות של מדינות בעולם ומשפטים צבאיים פה בישראל שמאבדים כל קשר למציאות.
        7. וכמובן, אי אפשר לשכוח, שבמהלך ואחרי מבצע "עופרת יצוקה" – כולם נהיו מומחים לפצצות זרחן. סחטיין.
        8. התגובה אינה קוהרנטית בעליל ואני מצטער מראש על הניסוחים הקלוקלים. ניתן לראות אותה יותר כבליל לא מאורגן של מחשבות שמעלה כמה נקודות.

        אהבתי

  12. נעץ כחול הגיב:

    תענוג לקרוא מישהו שלא מחבורת התוכים מהברנז"ה

    אהבתי

  13. עובר אורח הגיב:

    לא פשוט. למרות השבח ליורם קניוק הוא, קניוק, יותר בצד של גרוסמן ועוז
    מבצידו של אלי ישי וכך הוא כנראה יעשה בקלפי. עדיין תרומת גרוסמן ועוז
    לישראל שרצוי לחיות בה, כלומר שעדיין לא רוכשים בה כרטיס למעבר לים,
    לא פחותה מתרומת אלי ישי. הם אינם אחמד טיבי גם לא גב' הס. חבל
    שלקראת בחירות, שזה מה שקובע בסוף היום יותר מכל התוק בקים,
    הישראלי צריך לבחור בין מה שכנראה יונח לפניו. פעם השמאל אופיין
    במחשבה מסודרת והכרת העובדות. האנגלית העילגת הבלתי מובנת
    ובלתי נחוצה בפוסט קודם, שננזפתי בגינה, מסמנת-מסמלת היטב את
    מה שמתחזה להיות שמאל בישראל, פעם השמאל כתב טוב על טוב
    בעברית טובה. גם דבריו הנכונים של חייל על אירופה אינם צריכים
    להרגיע, אלו ימכרונו בפחות משווה פרוטה ולזכור את מהפך דהגול.
    ואני? גאה אני על שסביב ישראל נשחטים בני אדם על שפצו פה, על
    שאמרו רק מילה אחת. כאן לא ייפגע איש גם משונאי ישראל שבאו
    לכאן להרע ולהשחית ומיחלים לקץ רע לכולנו ראה את הבלוג" ארץ
    האמורי", בין היתר.

    אהבתי

    • רקמילה הגיב:

      כאן- אדם שפצה פה ואמר מילה בבלוג , נאלץ להרחיק עד מעבר לסמבטיון בגלל החוק החדש של הימין שנועד לסתום את פיות השמאל.

      אהבתי

  14. דוד אסף הגיב:

    כמה שאלות של אחד שלא יודע:

    1. מי היא 'המפלגה' שיש לה נציגות בכנסת וסופרים ואנשי רוח שמתגייסים למענה על פי הוראה מגבוה? כיוון שאין מפלגה כזו – אלא אם כן ה'שמאל' (סמול) הוא מפלגה – מותר לנחש שאמנון לורד מרמז למפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, וליתר דיוק לבולשביקיות.

    2. האם איל מגד, שבעבר תמך בנתניהו אך שינה את טעמו, פסול מכאן ואילך לחוות את דעתו אלא אם יחזור בתשובה שלמה ויתגלגל בשלג?

    3. האם ידוע משהו על זיקתם המפלגתית של רונית מטלון או שמאי גולן, והאם זה בכלל רלוונטי?

    4. ממתי יורם קניוק – איש 'סמול' מוצהר – הפך כשר לפסח, והאם כאשר הוא מחווה דעתו נגד הכיבוש או הכפייה הדתית הוא חוזר למצבו הקבוע כ'סופר מפלגה'?

    5. ילמדנו רבנו (1): האם מותר להיות שמאלני שמתנגד לכיבוש אך בו בזמן תומך בהפצצה באיראן, וההיפך: האם מותר להיות ימני המתגורר בהתנחלות אך מתנגד להפצצה?

    6. ילמדנו רבנו (2): האם מותר לחשוב שגינתר גראס הוא אנטישמי (אישית אני מעדיף 'סתם טמבל') ובו בזמן לחשוב שאלי ישי יצא גם הוא טמבל?

    אהבתי

    • עובר אורח הגיב:

      האם ניתן להתפשר על סתם טמבל אנטישמי?

      אהבתי

    • אתון הגיב:

      ילמדנו רבנו איזה כיבוש לעזאזל. ממי נכבשו השטחים? התשובה "מהפלשתינים" חסרת בסיס היסטורי ומשפטי. התשובה "מירדן", שהייתה כובשת לא-מוכרת בעצמה, שגויה אפוא אף היא.

      אהבתי

    • מעלי הגיב:

      "האם ידוע משהו על זיקתם המפלגתית של רונית מטלון או שמאי גולן,"
      כן, אנשי סמול קיצוני.שמאי גולן היה מפ"מניק שזאת מפלגה שמולנית ציונית, היום חלק מיוצאיה נמצאים בסמול האנטי ציוני-להקים פה מדינה ל"כל העמים".
      רונית מטלון :אחת המזרחיות היחידות ששיכת לגופי האיבה האלה, שמכונים משומה שמול.

      אהבתי

  15. אחינח הגיב:

    אני יותר נוטה להאמין שהאנטישמיות הגבולית עליה מטיילים עוז וגרוסמן היא יותר טיפשות האינטלקטואלים מאשר תוכנית גרנדיוזית של "המפלגה". גרוסמן הוא אדם מדהים בעיניי באנושיות שלו ואני לא רואה אותו כחלק משום דבר חשוך.

    אני חושב שעוז וגרוסמן באמת מתכוונים לטוב אבל לדעתי הם לא מסוגלים לנחש איזה סחף של דה לגיטימציה הפעולות שלהן יביאו, סחף שיהיה חמור בהרבה מאשר הפשעים שהם יוצאים נגדם. או אולי הם יודעים וחושבים שאסור לשתוק לא משנה מה התוצאות. שגם זה לגיטימי אני מניח.

    לגבי ההתייחסות לגרמניה בעיתון הארץ – אם תשים לב העיתון הזה יתאר בחיוב כל דבר שאינו ישראל. ראה טורקיה של ציפר. לדעתי זה סוג של אסקפיזם – המדינה במצב נורא, איזה יופי בחוץ, בלונדון אנשים יותר אדיבים וכו'.

    יותר קל לי להאמין בטפשות מאשר בקונספירציה של "מפלגה". למעשה השימוש בקונספירציה די הופך את כל המאמר הזה לבדיחה. ועדיף שלא היה נכתב.

    אהבתי

  16. גיל הגיב:

    גרשם שלום אמנם חי על קו התפר שבין ברלין לירושלים. כלומר, בין הכיסופים לירושלים ובין ירושלים של מטה. גם עבודתו האקדמית- חקר תורת הסוד- נעה באלימות, כמטוטלת, בין גאולה לחורבן.

    הכותרת ברלין ניצחה וירושלים הפסידה שאולה מהטקסט של ברונובסקי. אולי בצדק ואולי שלא. השימוש בכותרת הזו, בהקשר הזה, מתועב, מכוער ובעיקר מחמיץ את הנקודה. שלום כמו וולטר בנימין ציוו לנו בעיקר סימני שאלה.
    וזה כבר קונספט שלורד לא יכול או רוצה, להתמודד איתו. כי קל יותר לזעוק "אנטישמי!" או להדר ב"נאצי!" ולהיעלם מתחת לשולחן.

    צדקה נורית. יש להישמר מהמומרים.

    באשר להבדל בין גרוסמן לגראס. נו, אם הייתי דמגוג קטן כמו לורד הייתי לוהב רק על זה איזה שתיים או חמש עשרה פסקאות.

    אהבתי

    • עובר אורח הגיב:

      לא פשוט הופכת להיות סיסמה. אנחנו יודעים מה אמר שלום על חנה ארנט
      שכתבה על משפט איכמן. ניתן לשער מה היה כותב על גראס. מעניין גם
      מה היה ליבוביץ כותב על גראס, אבל אצלו קשה היה לדעת. להכניס את
      המתאבד, האומלל, המיואש, האבוד, וולטר בנימין המת לדיון על גראס החי
      וחי טוב זה חילול קודש אמיתי. אבל באמת באמת באמת גראס התנדב
      לארגון שאחת ממטרותיו הראשיות היתה להרוג יהודים מכל מין מכל גיל
      בכל דרך משום שהם יהודים. התירוץ האומלל שהיה רק בן 17 באמת
      רע. כל ילד באפריקה יגיד לכם שבני 17 הם הרוצחים הכי יעילים, בני
      22 ומעלה כבר מתחילים לחשוב. רק תחשבו מה היה בן ה 17 הזה
      עושה לכם. והם עשו, הם רצחו יהודים עד לכניעה וגם קצת אחריה.
      יש בישראל אנשים יהודים שבביתם בכו על ההרג בכפר קאסם כי היה
      על מה לבכות אבל להצדיק ולו בכפל לשון מסתובבת את גראס ? זו
      כבר תופעה חדשה.

      אהבתי

      • גיל הגיב:

        אנחנו יודעים מה אמר שלום על חנה ארנט

        שלום לא אמר על ארנדט הוא כתב לה את הדברים, חריפים ככל שהיו, במכתב אישי.

        בנימין – המתאבד, האבוד, האומלל, הסחוף וכן הלאה, היה נים מנימי נפשו של שלום. נדמה לי שהיה לועג לגראס. אבל אנחנו לא באמת מדברים פה על גראס, נכון?

        הבלוק על בני ה17, סלח לי ע"א, פשוט מתחסד.

        אהבתי

      • עובר אורח הגיב:

        כאן אני עוסק רק בגראס. אכן שלום כתב לא אמר. ובמכתב פרטי
        שכבר אינו פרטי מזמן ומה בכך? מה זה באמת משנה? את
        בנימין ושלום לא אני הבאתי לעדות. משהועלו לדוכן אמרתי
        את שלי. מה שכתבתי על בני 17 נכון עובדתית, טכנית ו
        פסיכולוגית. ב"הארץ" ובמקומות נוספים שימש תירוץ רע זה
        לניקוי גראס. גם היום ממשיך שם יצחק לאור להשטין את ישראל
        לזייף היסטוריה ולטהר את גראס. מה האובססיה הזו לטיהור
        השרץ?

        אהבתי

  17. אור הגיב:

    הפסקתי לקרוא כשהשוות את דעות השמאל ל"אגדה נאצית".

    אני מבין שביקורת על מדיניות הממשלה וחוסר באחדות דעים הוא לא לגיטימי. חבל.

    אהבתי

    • עובר אורח הגיב:

      נו באמת. וכשליבוביץ קרא "יהודונאצים" וכאשר בעיתונות
      בחו"ל ובארץ משווים את ישראל לגרמניה הנאצית ואת
      צה"ל לצבא נאצי. ראה עצמון ראה אחרים כמותו מה
      אתה מפסיק אז?

      אהבתי

  18. פפפפפ הגיב:

    למה זה חשוב מה גרוסמן ועוז כותבים על איראן? כי הם יודעים לכתוב יפה?
    זה שהם כתבו ספרים, חשובים ככל שיהיו, לא מקנה להם מומחיות או סמכות בנושא. זה אפילו לא מעניין, כי הם כולם חושבים אותו דבר.
    ממילא תגובתם צפויה מראש.

    אהבתי

    • ר.בקצה הגיב:

      את זה אנחנו יודעים, כאן בארצנו.
      בעולם הגדול השניים האלה משמשים כחלון-הצצה לישראל.
      הם מרבים להתראיין לכלי תקשורת עולמיים והמאמרים שלהם מתורגמים לשפות שונות. ולכן, כשהקדוש המעונה גרוסמן אמר בזמנו לעיתון זר שהוא יעזוב את ישראל כשתפסיק להיות דמוקרטיה, הוא למעשה הסביר לאזרחי העולם שישראל נמצאת בדרכה לחדול מלהיות כזו, כשכמובן הוא עצמו וכנופייתו הניזונים ממדינות זרות ניצבים במחנה הדמוקרטי , בעוד המחנה שמתנגד להתערבות מדינות זרות הוא אנטי-דמוקרטי

      אהבתי

      • רקמילה מהקצה השני. הגיב:

        גרוסמן צודק.

        אהבתי

      • עובר אורח הגיב:

        עזוב "כנופיתו",ו"ניזונים" הם נאמנים
        ונבונים לא פחות מישי. אתה באמת מרוצה
        מהכיוון שישראל נוסעת אליו? נראה לך
        שלרעשנים משמאל וגם ימין יש כיוון אחר
        מלבד נחול, בעול, שגול וזלול כי מחר
        יבול ?

        אהבתי

      • ר.בקצה הגיב:

        שנאתם של שני אלה לימין גדולה מנאמנותם לישראל.
        עמוס עוז שלח ספר בחתימתו למרצח באראגותי,זהו מעשה שפירושו יריקה בפרצופם של אזרחי ישראל,לא פחות ולא יותר.

        אהבתי

      • רקמילה הגיב:

        הבאת דוגמא של הבדל בין ימין ושמאל. סופר ששולח את ספרו לאויב לעומת משיגי גבול שעוקרים עצי זית לפלחים .

        אהבתי

      • רקמילה הגיב:

        * מסיגי.

        אהבתי

      • אתון הגיב:

        הנה לנו שקר שחזרו עליו מספיק פעמים עד שנהיה אמת. מתנחלים לא עוקרים עצי זית לפלשתינים. ייתכן שהיו מקרים בודדים של התנכלויות נקודתיות בעקבות פיגועים, שגרמו נזק שולי ושלא הוכח מי ביצע אותן. מי שטוען אחרת מתבקש לגבות בהוכחות. כזכור, היחיד שנתפס עם מסור היה קמב"ץ התנועה הקיבוצית. לעומת זאת, פלשתינים ותומכיהם האנרכיסטים מחו"ל מחבלים במטעים ובכרמים של מתיישבים השכם והערב, ועוקרים מטעים שלמים – אלא שהדבר כמעט שאינו מתועד בכלי התקשורת. הלילה היה כנראה עורך סורר בווי-נט, כי במפתיע פורסמה ידיעה על עקירת אלף גפנים בידי ערבים ליד דולב, ולא נחסמה לפרסום כרגיל.

        אהבתי

  19. מורה לאי-לשון הגיב:

    מ'כפת לי גראס שמגראס, תסכימו שישי לא ממש חכם, מה?

    אהבתי

  20. אורן עושה לורד הגיב:

    לורד טוען שיש לשמור על המשכיות ביחס ישראל לגרמניה, כותב על ההשקעות השונות. ניתן להניח שמתקשה לקבל עסקאות נשק בין גרמניה לישראל, לכן מתנגד למכירת הצוללת. מה ההבדל בין לורד לגראס?
    תגידו, השוואה לא ראויה, גראס כתב מאמר בשיר, בעוד לורד כמו גרוסמן הסתפק בפרוזה. אך אני, נשארה בי מעט הגינות, והשוואות כאלה לא אעשה.

    אהבתי

  21. captain beefheart הגיב:

    קצת סוציולוגיה לפני המתודולוגיה:

    המראה של טוקבקיסטים המריעים לכותב "ימני" מעוררים בי השתאות בכל פעם מחדש. לכל מקום הקהל שלו: ברוטריה אלה הם דגי הרקק. אצל סג"ל וליבסקינד – אלה שחושבים שהם אינטלגנטים. אצל ולווט אנדרגראונד – אשכרה אינטלגנטים. ולכולם משותפת הכרת התודה לכותב, על שכה "העז", ואף "כתב בצורה מעולה"… ובהתפעלות אין קץ כולם שמחים שסוף סוף מישהו הראה לסמולנים האלה שגם לימין יש מתנצחים טובי סגנון.

    די, שחררו. קחו את רגשי הנחיתות האלה למקום אחר (רבים מחבריכם היאפים עושים זאת באמצעות אימוץ זהות של אוהד הפועל ת"א בכדורגל, אבל לא שמעתם את זה ממני).

    וכעת ללוז הטיעונים (הכתובים היטב) של אמנון לורד.

    בכל הקשור לגינתר גראס אינני חולק על שכנראה מדובר בבן בליעל. הגנתם של סופרים מסויימים עליו אינה מקבלת את הגנתי. אדרבא – אפשר ואולי גם ראוי לנקנק אותו בדרך זו או אחרת. בחירתו של שר הפנים לעשות זאת בדרך כה תיאטרלית, לרבות ההכרזה הדרמטית "פרסונה נון גראטה!!!" מזמינה תגובות מהסוג שקיבל. אבל כל אלה פרפראות. הבעיה היא עם הטענה העיקרית של לורד, המופנית כלפי דוד גרוסמן ועמוס עוז. לפי לורד, אל להם לעסוק ב"סוגיה האיראנית" ובעיקר לא להביע עמדות בלתי פטריוטיות כמו התנגדות לתקיפה ישראלית.

    האם טענתו זו של לורד לגיטימית? בחלקה. עוז וגרוסמן הם אולי סופרים פוריים ומצליחים, עטורי פרסים ובעלי הכרה בינ"ל, אבל שניהם (כמו רובנו חוץ מ"חייל פשוט") חיילים פשוטים. בסוגיה שחלקה טקטית וחלקה אסטרטגית אך כמעט כולה צבאית, אין יותר מדי מה להקשיב להם. צודק.

    עוז וגרוסמן משתמשים במוניטין הספרותי שלהם כדי להביע עמדה מדינית, בלי להכיר את השיקולים הטקטים והאסטרטגים של קובעי המדיניות. הם משתמשים בבמה שניתנת להם כדי להביע ספק, כדי להציע קו חשיבה מתון, כדי להעניק לקובעי המדיניות עוד צורת השקפה על הדברים. אבל מכיוון שאינם מתייצבים לימין רה"מ וסנשו פאנשו הששים לקרב – לורד לא רק מתנגד לדעתם אלא אף מכנה אותה 'אנטישמית', לא פחות.

    מה לורד רוצה? הנה רמז: "מי בכלל זוכר כי עד לפני שנה טיפול הממשלה בגרעין האיראני היה בהסכמה לאומית מאוד רחבה". מהי הדרך הטובה ביותר לטפל בסוגיה כבדת משקל מבחינה טקטית ואסטרטגית? מבחינת לורד "בהסכמה לאומית רחבה". אל תגעו לנו ב"שבת אחים גם יחד". ואם סמכות מקצועית כמו מאיר דגן או איש רוח כמו עמוס עוז מערערים על ה"הסכמה הלאומית הרחבה" – הם פשוט אנטישמים. כמה פשוט.

    טוב, זה מה שמקבלים מאיש רוח שכמדומני השכלתו בתחום הקולנוע. גם היום, ידיעותיו אינן חורגות מהמקובל באיזור גילמן ומכסיקו. הוא כותב: "גרמניה היא זו שמשקיעה סכומים גדולים בקרנות ובמכוני מחקר ומענקי מחקר, שנועדו לחנך את היהודים מה זו דמוקרטיה, ולעסוק באופן אובססיבי ביחסי גרמנים-יהודים". בור שכמותו. הכסף הגרמני שהגיע ליעדים כאלה הוא כלום לעומת מיליוני המארקים והיורו ששפכה בון (ואחריה ברלין) על הפקולטות למדעים מדוייקים ומדעי החיים ועל חברות עצמאיות בתעשיה. חלק עצום מהמחקר בארץ נזקף לזכות היחסים המיוחדים של גרמניה עם ישראל.

    ואם זה מה שיודע לורד על גרמניה, אני בספק אם הוא מבין בכלל את המושג "אנטישמיות".

    אהבתי

    • חייל זקן הגיב:

      מסתבר שהגרמנים הם חסידי אומות העולם שהעתירו רק טוב על ישראל ואני לא ידעתי. לתומי חשבתי שהכספים שהעבירו לישראל הם רק חלק קטן מהרכוש שהם גזלו. כנראה שרק אינטליגנטים לא ימניים זוכים להארה הזו.

      אהבתי

    • רקמילה הגיב:

      שאפו לקפטן מ25% משמאלני ולווט.

      אהבתי

    • daniel הגיב:

      לנורית, אסתי ושאר מחרפים ונגעלים: בבקשה, ככה כותבים ביקורת.
      מי שלא רוצה או לא יכול – אפשר לשתוק ולתת למי שיודע.

      אהבתי

    • דב הגיב:

      באמת לא ברור מי זו "המפלגה" שאמנון לורד מדבר עליה. פעם המושג הזה שימש את מעריצי, שפוטי, מדוכאי ושונאי מפא"י. להזכיר: זאת היתה המפלגה שבנתה בריכות שחייה על חשבון הפרולטריון המזרחי עד שבא המרוקאי בגין והציל אותנו ממלתעותיה. יכול להיות שבמהלך הזדקנותו חוזר אמנון לורד לשורשיו הקיבוצניקיים. קשים גרים כספחת.

      אהבתי

    • רטקסס הגיב:

      מעניין לדעת מדוע אתה רואה בקריאות הערכה ועידוד כרגשי נחיתות. האם כאשר טוקבקיסטים שמאלנים (בהקבלה – בטוקבקים של הגירסא האינטרנטית של "הארץ" ובאתרי שוליים כמו "פרופיל חדש" – דגי הרקק, בטורים של פובליציסטים בעיתונות – אלה שחושבים שהם אינטיליגנטים, ובהפגנות התמיכה שנערכות חדשות לבקרים במרכז ת"א – ה"אשכרה אינטיליגנטים") מגיבים בהשתאות ובשמחה לחיזוק דעתם אתה רואה ביטוי של רגשי נחיתות? מה בנוגע למנגנונים פנימיים של הזדהות ואשרור?
      קיום רגשי נחיתות בתגובות אלה, כך לדעתך, מצביע על כך שבתת-מודע (או אף במודע, וזה חמור יותר!) הימין חש נחות אל מול השמאל.
      מאחר ואני מניח שאינך "איש ימין" אשאל בצורה כזו: האם אתה חש עליון על בעלי דעות "ימניות"? עזוב, נעשה את זה קל יותר. האם כטוקביקסט "שמאלני" אתה חש עליון על טוקבקיסטים "ימניים"? אם כן, למה?

      בקשר לשאר התגובה שלך – יש לי מה להרחיב אך כפי שמשתמע מהתגובה הקודמת שלי בעמוד איני במצב שפיר כרגע לנסח תגובה מנומקת. מבטיח שתהיה כזו במהלך היום, ואף אחפש התייחסות קודמת שלי (כאן בבלוג) לדעתנות היתר שמפגינים אותם "אנשי רוח" בישראל.

      אהבתי

      • captain beefheart הגיב:

        היטבת להבחין. לימין בישראל יש רגשי נחיתות קשים. מהקודקוד בכיכר צרפת ומלחמתו ב"אליטות הישנות" ועד לאחרון אוהדי בית"ר בצומת פת. בדרך כלל, כשנקרים על דרכי אנשים עם רגשי נחיתות, אני מפנה להם את הדרך ושימשיכו להתבכיין על חשבון זמנם הפרטי. אבל מרגשי הנחיתות שבאים מהימין אי אפשר לחמוק, והם מעצבנים במיוחד מכיוון שהנסיבות הן הפוכות. מאז מהפך 1977 המדינה הולכת ימינה. החשיבה הימנית היא השלטת היום בישראל ואם יש בכלל דבר שנקרא "שמאל" הרי מדובר בכיסי התנגדות אחרונים וכמעט קקיונים.

        אבל דוברי הרוב העצום הזה ממאנים לוותר על דמות האנדרדוג שטווה עבורם מנחם בגין וליבה אותה בכיכרות. רבים מאותם דוברים אפילו לא שמעו את בגין מדבר בלייב. הם ינקו מהוריהם את תחושת ה"קיפוח" (באדיבות ביבי שמתדלק את הנושא הזה 24/7) והם לא יוותרו. רבים באמת מאמינים שיש בארץ "אליטות ישנות", שיש קונספירציה סודית של ה"שמאל", שמנהרות סודיות מחברות את בית חומה ובית ברנד ברמת אפעל לבריכות השחיה בקיבוצים.

        זה מטריף אותי. אתם הרוב – נהגו כרוב. די לנהי ולהאשמות השווא. די גם לתרועות כאשר מישהו מדובריכם מצליח לחבר 400 מילה בלי שגיאות. הבת שלי עושה את זה כל יום.

        אהבתי

      • חייל זקן הגיב:

        כל מה שבחוץ נראה לך מוזר ואתה חש רגשי עליונות כלפיו. זה סוג של אגוצנטריות מדהימה. מחנכים אותך שאתה בתנועה הקיבוצית הכי טובה והתנועה הקיבוצית זה הדבר הכי טוב בעם ישראל וישראל זה הדבר הכי טוב בין האומות. התמונה הזו של 'אתה בחרתנו', שהיה כאילו נחלת בית"ר, היה מופנם עמוק אצלנו. אני זוכר עד היום שנסענו לטיול לאילת. חנינו בבאר שבע וראינו ליד האכסניה איזה מסדר של בית"ר. זה נראה לנו כל כך מוזר. מה זה? איך אפשר להיות בבית"ר. ידענו שיש בית"ר, אבל זה דבר שלא מתייחסים אליו.

        קפיטן,
        האם תהיה זו טעות להניח שחונכת בקיבוץ?

        אהבתי

      • captain beefheart הגיב:

        לא חונכתי בשום קיבוץ (אם כי חייתי בכזה פרק זמן מסויים).

        ולהבהיר: מדובר פה בקרב בלתי סימטרי לגמרי. אני שומע את רגשי הנחיתות מהימין בלי שיהיה לי גרם אחד של תחושת עליונות. השמש לא זורחת לי מה-XXX ואני לא צודק יותר ממישהו אחר. מספרית אני בכלל שייך לקבוצת האנדרדוגס. כלום לא מותר לי להתעצבן כשאוגדת קוזקים נגזלים באה לעשות אצלי פוגרום?

        אהבתי

      • captain beefheart הגיב:

        לקח לי זמן לגלות מאיפה המובאה "כל מה שבחוץ נראה לך…" זה בהחלט מסביר מה אירע לאמנון לורד. ואם כך חינכו אותם בעין דור, אני רואה בזה נסיבות מקלות.

        רק שאני לא סגור על שזו היתה הכוונה, ואף שכל בני מחזורו של לורד יצאו כאלה סנובים. להיות אליטיסט זו בחירה. אולי זה שם המשפחה שלקח אותו למקום הזה.

        אהבתי

    • יונת הרש הגיב:

      קפטן, אולי כדאי שתקרא את התשובה הזאת לגראס :

      זכות הקיום : איגרת-שיר לסופר הגרמני איתמר יעוֹז-קֶסְט

      סַכָּנָה,
      אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת סַכָּנָה,
      אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת סַכָּנָה לָעוֹלָם,

      כְּדֵי שֶׁלְּאַחַר הִשָּׁמְדִי לא תִּוָּתֵר עוֹד פִּסַּת עָלֵה-עֵשֶׂב עַל-פְּנֵי כַּדּוּר-הָאָרֶץ,
      אוֹ פִּסַּת עָלֶה 'גְּרַאס' – לְמִקְטַרְתּוֹ שֶׁל מַר גִּינְטֶר גְּרַאס
      עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה שֶׁבָּהּ, מֵאָז יוֹם הִוָּלְדִי, מְהַוֶּה אֲנִי סַכָּנָה לָעוֹלָם.
      כִּי זְכוּתִי הִיא זאת!

      זְכוּתִי הִיא לִחְיוֹת אוֹ לָמוּת תּוֹךְ כְּדֵי הַשְׁמָדַת מַשְׁמִידַי, מִבְּלִי לִנְסועַ עוֹד כְּיֶלֶד-בֶּכִי בְּרַכֶּבֶת-מַשָּׂא
      אֶל וָקוּם-הָעוֹלָם, בְּעוֹדִי מֵנִיחַ אֶת ראשִׁי בְּחֵיק אֵם הַנְּמוֹגָה בָּאֲוִיר הַצַּח שֶׁל אֶרֶץ ווֹטָאן,
      וּפַח-הַשֶּׁתֶן מַתִּיז נִיצוֹצוֹת צְהֻבִּים-אֲפֵלִים אֶל קִירוֹת הַקָּרוֹן – כְּמוֹ יְרִיּוֹת-רוֹבֶה הַמַּתִּיזוֹת
      נוֹזֵל צְהַבְהַב-אֲדַמְדַּם מִצַּד שׁוֹמְרֵי הָרַכֶּבֶת וּבֵינֵיהֶם – אוּלַי – גַּם הַחַיָּל ג.ג., כְּשֶׁהוּא חֲבוּשׁ קַסְדַּת-פְּלָדָה.

      וְעַכְשָׁו לִבִּי מִתְפַּתֶּה לְהַקְשׁוֹת וְלִשְׁאול: לְאָן זֶה נָסַע הַחַיָּל גִּינְטֶר גְּרַאס בְּאוֹתָהּ הָעֵת?
      בְּעֶצֶם, כְּבָר הַיְנוּ-הַךְ!
      וּמַה עוֹד יִכָּתֵב בְּנוֹשֵׂא זֶה? אוּלַי כְּבָר הַיְנוּ-הַךְ!
      הֲגַם כִּי נוֹשֵׁם אַתָּה יוֹם-יוֹם אֶל רֵאוֹתֶיךָ, סוֹפֵר מְכֻבָּד עַד-מְאד, אֶת הָאֲוִיר הַצַּח וְהַנָּקִי, אַךְ הַמָּהוּל
      בְּרֵיחוֹ שֶׁל אֵפֶר, בְּגֶרְמַנְיָה הַיְּשָׁנָה-חֲדָשָׁה.

      אָכֵן, אֲנִי נָשַׁמְתִּי אוֹתוֹ רַק פַּעַם אַחַת וִיחִידָה, בְּעֵת נוֹסְעִי אֶל אַרְצְךָ יְפַת-הַנְּהָרוֹת ,(לְאַחַר הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה- הָרִאשׁוֹנָה וְהַקַּדְמוֹנִית)! וְהִנֵּה אָסַרְתִּי עַל שְׁתֵּי כַּפּוֹת רַגְלֵי לִדְרךְ עַל אַדְמַת אֲבוֹתֶיךָ.
      וְאוּלָם, עוֹדִי מִתְעוֹרֵר מֵעֵת לְעֵת, גַּם בֶּעָשׂוֹר הַשְּׁבִיעִי שֶׁל שְׁנוֹת חַיַּי, וְשׁוֹלֵחַ יָדִי אֶל הַמִּטָּה הַסְּמוּכָה לִי,אֶל מְקוֹם מִשְׁכָּבָהּ שֶׁל הָרַעְיָה, כְּדֵי לְהִוָּדַע כִּי הָעוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג עַכְשָׁו.

      וְכָךְ, בְּהָגִיחַ אוֹר הַיּוֹם הָעַז שֶׁל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל אֶל בֵּיתִי, אֲנִי פּוֹתֵחַ טֶלֶוִיזְיָה וַאֲנִי פּוֹתֵחַ רַדְיוֹ וּמַאֲזִין כִּכְפוּא-שֵׁד לִדְרָשַׁת האֲיָטוּלוֹת שֶׁל אִירָן וּלְדִבְרֵי הַשַּׂר נְשׂוּא-הַפָּנִים שֶׁל אִירָן, הַמַּרְאֶה בִּשְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדָיו אֶת מַפַּת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל לֵאמוֹר: "הִיא קְטַנָּה כָּל-כָּךְ…תּוֹךְ שִׁשָּׁה-שִׁבְעָה יָמִים אֶפְשָׁר לִמְחק אוֹתָהּ מֵעַל הַמַּפָּה",אוֹ בִּלְשׁוֹנְךָ: "אַוּסרַדִירֶן".

      וְהִנֵּה אֲנִי מַאֲזִין גַּם לִדְרָשׁוֹת מַטִּיפֵי הַמִּסְגָּדִים בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וּבְאַרְצוֹת-עֲרָב בְּהַכְרִיזָם "אַוּסרַדִירֶן!", אַךְ כַּוָּנָתָם תָּמִיד אֵלַי וּלְעוֹלָם לא אֵלֶיךָ, גִּינְטֶר גְּרַאס.
      וּבְכָל זאת, יֵשׁ זְכוּת הַשְּׁמוּרָה רַק לָנוּ הַיְּהוּדִים (אִם אָכֵן יֵשׁ זְכוּת כְּעֵין זוֹ לְבֶן-אֱנוֹשׁ עֲלֵי-אֲדָמוֹת): לְהִשָּׁמֵד וְלִטול עִמָּנוּ אֶל הָאֵין-יֵשׁ אֶת הָעוֹלָם שְׂבַע-הַיָּמִים, עַל סִפְרִיּוֹתָיו הַמֻּפְלָאוֹת וְעַל מַנְגִּינוֹתָיו מַכְמִירוֹת-הַלֵּב – כָּךְ-כָּךְ, לְאַחַר רִדְתֵּנוּ אֶל הַקֶּבֶר, בְּעוֹד הָאֲדָמָה פּוֹלֶטֶת קַרְנַיִם רַדְיוֹאַקְטִיבִיּוֹת
      לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם.

      אָכֵן – לָנוּ הַזְּכוּת! וּזְכוּת זוֹ – גַּם שֶׁלִּי הִיא!
      כִּי זְכוּתוֹ שֶׁל עַם-יִשְׂרָאֵל לְהָגִיף סוֹפִית אֶת שַׁעֲרֵי הָעוֹלָם לְאַחַר לֶכְתּוֹ מִכָּאן (שֶׁלּא מֵרְצוֹנוֹ הַחָפְשִׁי!),
      וְלָנוּ הַזְּכוּת לְהַגִּיד, בִּמְחִיר הַחֲרָדָה בַּת שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים הַשָּׁנָה: " אִם תְּאַלְּצוּ אוֹתָנוּ בַּשֵּׁנִית לָרֶדֶת מֵעַל פְּנֵי כַּדּוּר-הָאָרֶץ אֶל מַעֲמַקֵּי כַּדּוּר-הָאָרֶץ – יִתְגַּלְגֵּל-נָא כַּדּוּר-הָאָרֶץ לְעֵבֶר הָאַיִן".
      הֲלא זְכוּת-הַחַיִּים הִיא זְכוּת דּוּ-כִּוּוּנִית: גַּם לְךָ וְגַם לִי, אוֹ/לא לִי וְלא לְךָ.

      גִּינְטֶר גְּרַאס, סוֹפֵר נַעֲלֶה! תֻּופֵּי-הַפַּח שׁוּב רוֹעֲמִים בְּתֵבֵל!
      הוֹ, כַּמָּה שִׂחַקְתִּי בְּתֻופֵּי-פַּח בְּעוֹדִי יֶלֶד רַךְ בְּבֵית אַבָּא-אִמָּא, אַךְ נוֹתַר הַתוף בִּידֵי הַדַּיָּרִים
      אֲשֶׁר בָּאוּ תַּחְתֵּינוּ, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן קוֹלוֹ עוֹד הוֹלֵם בְּאָזְנַי בַּיָּמִים וּבַלֵּילוֹת.
      וְזוֹ סִבָּה-מִן-הַסִּבּוֹת לְכָךְ, שֶׁבִּקֵּשׁ גּוּפֵי בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי עֲשָׂרוֹת בַּשָּׁנִים,
      אַחַר מְחוֹז-חֵפֶץ שֶׁהוּא חֶמְדַּת אָבוֹת וְגַם חֶרְדָתָם.

      וְאוּלָם, לא הַשֶּׁקֶט קָרָא לָנוּ לָבוֹא, בְּקוֹלוֹ הַתַּת-עוֹרִי, כִּי אִם הָרָצוֹן לִחְיוֹת אֶת עַצְמֵנוּ עַד תום,
      כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה חַי אֶת עַצְמְךָ עַד תום – סוֹפֵר וּמְשׁוֹרֵר נִכְבָּד.
      כֵּן, אֲנִי מְקַנֵּא בְּךָ: מַדּוּעַ זְכוּתְךָ לִחְיוֹת, הִיא – כֵּן!
      וּמַדּוּעַ זְכוּתִי לִחְיוֹת, הִיא – קוֹל הַדּוּמִיָּה? וַאֲנִי הַמְהַוֶּה סַכָּנָה לָעוֹלָם?!

      אוּלָם אֲנִי – אִישׁ-הַסַּכָּנוֹת, הֲגם כִּי בֵּן-הַנֶּצַח – שׁוֹאֵל אוֹתְךָ:
      אִם נִגְזַר עָלַי לְהִכָּחֵד מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וְלִצְמוחַ מִמֶּנָּה מֵחָדָשׁ בִּדְמוּת גִּבְעוֹלֵי הָעֵשֶׂב,
      מַה טַעַם וּמַה מִדַּת הַצֶּדֶק, כִּי אַתָּה וְצֶאֱצָאֶיךָ תּוֹסִיפִו לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בֵּין גִּבְעוֹלֵי הָעֵשֶׂב הַנִּיחוֹחִיִּים
      וּלְהַבִּיט בְּשֶׁמֶשׁ-הַמַּרְפֵּא שֶׁבְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ,
      בְּעוֹד אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ – חַיֵּינוּ בְּסָפֵק-הַתָּמִיד?

      אהבתי

      • captain beefheart הגיב:

        כְבָר הִסְבָּרתי שְאַין לִי דַבָר
        וַחָצִי דַבָר עם גִינתַר גְראָס
        אַך עוֹמַד אָנִי כאָן
        נִכְלַם ומְבוּיָיש
        מול דִבְרי שִירָה
        וּשְלִיטַה פְנוֹמֵנָלִית בְּסִימָני נִיקוּד
        עִם המשְפַּטִים הַאֵלֶה שֵנקְטָעִים בַּאֵמְצָע
        אֵין לִי מוּשָג מַה רַצָה לוֹמַר אִיתַמָר
        אבל המַצָבְרוּח הַלִירִי כְבַר תפָסַנִי
        וְאזְקָנִי
        שוּכְנֳעַתִי!

        אהבתי

      • יונת הרש הגיב:

        יפה, נראה שהצלחת לגעת בשורש הבעיה.

        אֵין לִי מוּשָג מַה רַצָה לוֹמַר אִיתַמָר

        ועכשיו לאט וברור: מדינה ליהודים.

        אהבתי

  22. מה ההבדל בין לורד הגיב:

    ******

    אהבתי

  23. מה ההבדל בין לורד *** הגיב:

    תודה על הצינזור,***
    —-
    V: אל תתחכם איתי.

    אהבתי

  24. מה ההבדל בין לורד ל*** הגיב:

    כנראה שכל אחד ומה שמגיע לו.

    אהבתי

  25. זקן ואפילו לא חייל הגיב:

    הנה טוקבק שלי למאמר המערכת בהארץ, ב-9 באפריל, שהארץ לא העלה לאוויר:

    אז זהו, הארץ, שוב בחרתם. וכצפוי, אלי ישי – "הרעים"; גינטר גראס – "הטובים". אני לא חושב שלא הבחנתם בכך אבל כדאי בכל זאת להבהיר: גינטר גראס לא "בסך הכל כתב שיר" – גינטר גראס כתב עלילת דם! גראס, אפילו לפי "הארץ" (אדרת, 7.4.12) "…מזהיר מפני "מחיקת העם האיראני בידי ישראל." בעלילות הדם הקלאסיות – לקראות פסח רק חיפשנו דם של ילדים, עכשיו זה "מחיקת [כל] העם האיראני…" ואתם, הארץ, רואים בזה "רק שיר". מביש, ולמרבה הצער לא מפתיע.

    אהבתי

  26. תמי הגיב:

    אז אתה בעצם טוען שמאיר דגן הוא סופר? מאיר דגן, ההגדרה המילונית לבטחוניסט, אדם שבא מתוך המערכת, אמר משהו שלא מצא חן בעיני הימין, שלא התאים לנרטיב ההפחדה של הימין, ומיד הוא הפך ל"סופר של המפלגה". אז אני פונה למי שכינה כאן מגיבות מהשמאל "שמאלומטיות": מי כאן לא מוכן לשמוע דעות אחרות? מי מתייג באופן אוטומטי אנשים כהוא שומע דברים שלא נעימים לא?

    אהבתי

    • תמי הגיב:

      *שלא נעימים לו

      אהבתי

      • יונת הרש הגיב:

        כשאני פוגש פעילות אנטישמית כשקוראים לה נאורות אני נוהג לתייג אותה.

        "מהו הבסיס החילוני של היהדות? סחר מכר. ואלוהיה החילוני – הממון. האמנסיפציה מהסחר מכר ומהממון, דהיינו מהיהדות, היא השחרור של דורנו"

        קרל מרקס

        אהבתי

      • תמי הגיב:

        אנחנו עדיין מדברים על מאיר דגן?

        אהבתי

      • יונת הרש הגיב:

        לא, אנחנו מדברים על תיוגים ו"נעימים".
        אם את רוצה לדבר על חייו המקצועיים של דגן- קדימה.

        אהבתי

      • תמי הגיב:

        האם הלינק מוכיח שהוא סופר של השמאל? הלינק מוכיח בדיוק מה שאמרתי. מדובר בבטחוניסט, וברגע שהוא אמר דבר שהימין לא אהב הוא הפך בעיני כותב הפוסט לסופר, לא פחות ולא יותר, של המפלגה.

        אהבתי

      • יונת הרש הגיב:

        אולי אמנון לורד טועה כי דגן שוב מטעה. יכול להיות שהאמירות שלו לגבי איראן עדיין משרתות את בטחון המדינה. בכל מקרה, דגן הוא לא הפוקוס של המאמר.
        היסוד האנטישמי בעדר הנאורות הוא לב העניין.

        שאלת את עצמך למה אין ארגוני טרור או פעילי "זכויות אדם" מאירופה הפועלים בסכסוכים השונים באפריקה ?
        הרי היקף הפרת זכויות האדם וההרג לא מתקרב לסכסוך הערבי יהודי.

        אהבתי

      • ארנון הגיב:

        אם אני זוכר נכון, אף אחד באפריקה לא הכריז על עצמו כדמוקרטיה היחידה באזור. וכשהיתה אחת כזאת, דרום אפריקה, טיפלו בה כמו שצריך. ובאמת, למה הם נטפלו לדרום אפריקה האנטישמים האלה?

        אהבתי

      • ר.בקצה הגיב:

        אם ישראל תתנער מהדמוקרטיה יעזבו אותה בשקט?
        מה בדיוק הטיעון שלך?

        אהבתי

      • ארנון הגיב:

        לפני שאתה מציע להחריב את הדמוקרטיה, הרי למשנתך קודמת יהדות לדמוקרטיה, אולי ננסה להיות דמוקרטיה א-מ-י-ת-י-ת, שבתחום השליטה שלה התושבים שווי זכויות? ואתה מוכן להסביר לי למה האנטישמים האלה הטילו סנקציות חמורות על דרום אפריקה?

        אהבתי

    • ג'ורג' הגיב:

      חובת ההוכחה עליך תמי. אנא עיברי על תגובותיי בהיסטוריית הבלוג וצטטי מהיכן משתמע שאני לא מוכן לשמוע דעות אחרות.
      והתלהמות שמאלומטית בסגנון "מגעיל מביש וכו'" אינה דעה, אלא מה שנקרא ברוסית שלשול מילולי.

      אהבתי

      • תמי הגיב:

        אני אמרתי על כותב הפוסט שהוא מתייג את מאיר דגן כ"סופר מפלגה", כי הוא אמר דברים שלא מתאימים לו. מגיבים שהיללו את קוהרנטיות נימוקיו של הכותב האשימו את המגיבים משמאל בשמאלומטיות, בעוד הכותב לוקה בימינומטיות באותה מידה. אם הייתי אומרת לך עכשיו לחפש איפה כתבתי "מגעיל" ו"מביש" זה היה רלוונטי באותה מידה שהתגובה שלך רלוונטית.

        אהבתי

      • ג'ורג' הגיב:

        רחל המורה מכיתה י' התקשרה, קיבלת נכשל בכתיבה בהירה עם נושא ונשוא והקשרים לוגיים.
        בהצלחה בהמשך.

        אהבתי

      • תמי הגיב:

        מתנצלת על הניסוח הלא מהוקצע והלא מושקע. אני בטוחה שאתה מסוגל להבין בכל זאת.

        אהבתי

      • ג'ורג' הגיב:

        אני מבין בהחלט, לצערי הרב ההבנה אינה מטיבה איתך. 😀

        אהבתי

  27. יונת הרש הגיב:

    אמנון לורד סדק את סכר הזכוכית שאפשר לכוהני הנאורות לשייט להנאתם באגם התקשורת הפרטי והמורם מהעם. המילה שאף איש תקשורת בעל שיעור קומה לא העז לכתוב באופן מפורש עומדת לצוף לעיני כל. זה עניין של זמן. סימן לרוח חדשה, כמו אלבום שהקדים את זמנו.

    שנים שאנחנו מקבלים ומכילים אנטישמיות מבית עטופה בשמות וכינויים עם ריח דגים. המאמר הזה הוא אבן דרך בקריסתו של הנראטיב הנאור. גל המציאות בדרך.

    אהבתי

    • דב הגיב:

      עירבוב מטאפורות אינו סימן למחשבה מסודרת וגם לא לטעם ספרותי טוב.

      אהבתי

      • יונת הרש הגיב:

        מצטער, בפעם הבאה אשתמש בערימת נעליים ענקית וברקע ארובה מעשנת.
        סדר וניקיון לפני הכל.

        אהבתי

      • דב הגיב:

        גם דמגוגיה אינה תחליף לניסוח סביר של מחשבה.

        אהבתי

      • יונת הרש הגיב:

        הבנו. אין אנטישמיות, זה רק הדימיון של ימנים נמוכי מצח ונטולי יכולת התבטאות.
        בניגוד אליך.
        ועכשיו יועיל כבודו…

        אהבתי

      • דב הגיב:

        בודאי שיש אנטישמיות והידע הזה איננו נחלת מצביעי ימין בלבד. יש גם אחרים ששמו לב לכך. שימוש בפראזות מנופחות ונדושות בניסיון להצדיק עמדות פוליטיות איננו אפייני לסמולנים דווקא. לימין למיניהו (גויי ויהודי גם יחד) יש היסטוריה ארוכה ולא נחמדה של שימוש חוזר בסיסמאות מרשימות לכאורה אבל חסרות כל תוכן.

        אהבתי

      • רקמילה הגיב:

        ראה ארתור פינקלשטיין.

        אהבתי

  28. בנימין הגיב:

    שבחים וברכות על מאמר מאיר עיניים.
    אכן עמוס עוז ודוד גרוסמן אינם שונים מאותו סופר – כביכול אנטישמי, איש האס אס (ימ"ש).
    די אם נסיר את שכבת האבק הדקה מעל כתביהם כך שיתגלה שהם כמו שאר אנשי השמאל, הינם בני דמותו של גראס אשר בעברו שירת באס.אס.

    אשרי הכותב התומך במנהיג ביבי, שכך מגן על מולדתנו ארץ האבות אשר עומל ללא מנוח למען בני עמו.

    אשריו של בלוג אשר אינו משפיל את עיניו למול "סוכני הנאורות" השמאלנים ומאפשר להביא את האמת הנכוכה לכל עם ישראל.

    וכפי שכתב גדול ממני- "בדם וביזע יוקם לנו גזע…".

    בברכת- ארץ ישראל לעם ישראל, אסיים.

    אהבתי

    • רקמילה הגיב:

      מזל שהרצל לא קורא את הבלוג, אחרת היה מת שוב.

      אהבתי

      • דב הגיב:

        בעצם גם הרצל היה סמולן כי הוא רצה להקים את מדינת היהודים באוגנדה. גם ז'בוטינסקי! שכל כך העריץ את האנגלים ותירגם לעברית שירים של כל מיני מופרעים ומסוממים.

        אהבתי

      • דב הגיב:

        שכחתי, בעצם גם בגין היה סמולן: עשה שלום עם בוגדנים ועוד אפילו החזיר להם את סיני (איפה שקיבלו אבותינו את התורה).

        אהבתי

    • יונת הרש הגיב:

      בנימין,

      נמתח כאן קו ברור בין איראן, תעשיות פאליווד, נאורים מקומיים עם דיפלומה בינלאומית, ארגוני הטרור המוסלמים וארגוני זכויות האדם (כל עוד אינו יהודי) מבית הקרן לישראל חדשה. התחכמויות בלירה וציניות לא יטשטשו אותו יותר – לעולם. לקו הזה קוראים אנטישמיות.

      נסה שנית.

      אהבתי

      • בנימין הגיב:

        יונתי מארץ הצבי. בכל בוקר כשאני מברך בתחנוני ברוך שלא עשני אשה, אני חושב על אותן נשים דגולות שהנהיגו את עם ישראל- שרה, רחל, דבורה חולדה חנה סנש ושרה נתניהו. הכל כדי חלילה למנוע לזות שפתיים, והינה עתה הוסיף גם אותך שפננייך קרובים למכורתייך. אכן, אנו ננצח את כל אותם הבאים להשמידנו, אותו גיטנר וגם אותם "סופרים" שאינם שונים מאותו עוכר ישראל.
        תבורכי בבניין ציון וירושלים.

        אהבתי

      • ריק הגיב:

        …קטילה מחוכמת ושנונה, אין ספק.

        אבל תשובות לעניין, אין. מפתיע, אין ספק.

        אהבתי

  29. עברי הגיב:

    חברים יקרים,
    דיון כל כך שוצף וקוצף זה תמיד מצוין. אבל לכולם קל ונעים לעשות את ההסטה הכמעט לא מודעת הזאת ולקבל אותה כמובנת מאליה –
    הגיע הזמן כנראה להזכיר זאת שוב ושוב כל יום, ממש כמחווה לקאטו (הזקן) –
    מדינת ישראל לא שווה העם היהודי.
    התנגדות למדיניות של ישראל לא שווה אנטישמיות
    הדעה שמדינת ישראל היא סכנה לשלום העולם (וגם לשלום העם היהודי למרבית הבושה) לא שווה עלילת דם

    שננו שלוש פעמים ביום, ויוקל לכם

    אהבתי

  30. לא זקן ולא חייל הגיב:

    על מה עברו פה אלף מילה? לא יותר פשוט היה לכתוב מלמעלה עד למטה באותיות גדולות ס מ ו ל נ א צ י או משהו כזה? זה היה ראוי להתייחסות באותה המידה.

    אהבתי

  31. בנימין הגיב:

    אחד מגדולי עמנו, אחד ממנסחי האידיאולוגיה של נאמני העם והארץ אמר כך לא מזמן בכנס סגור:

    "בשם אהבת ישראל אני חייב להגיד עוד כמה מילים. יתכן שמישהו ישאל את השאלה באשר לאחריות לסכסוך המתמשך עם שונאינו, שאני מקווה שיהפוך בקרוב למלחמה. על מי מוטלת האחריות למלחמה? אין ספק שיש לנו חובה לדבר על כך! שכן הפוגעים במולדת שכל השנים בגדו ומכרו את ישראל, הם אלו אותם אנשים, פושעי אוסלו, שגרמו לכל צרותינו. יש לנו חובה לדבר על כך, שכן בעתיד הקרוב כאשר אנחנו נצבור כוח, יהיה עלינו לטפל באותם אנשים…אל תחשבו שהם שינו את דרכיהם. להיפך, פושעי אוסלו אשר חופשיים להלך ביננו, עדיין פועלים נגדנו…"

    אשרינו שמר לורד מייצג דברים אלו נאמנה, זהו הלך הרוח בציבור הישראלי ומן הראוי לציין את אותם "אנשי רוח" שפועלים נגד עמנו כשם שאותו גראסס פועל.

    אהבתי

    • דב הגיב:

      כנראה שהכנס הזה היה לא כל כך סגור אם מותר לכ לצטט מן הנאמר בו!

      אהבתי

    • אורן הגיב:

      בנימין, תרגיל נלוז, בכל מקרה, אנשים ממהרים להשוות אחרים, ולא מסוגלים קוגנטיבית לראות בזה מהלך דו כיווני.

      אהבתי

      • בנימין הגיב:

        רק באהבת ישראל ובבניית העם והארץ ננצח.
        דב הסר דאגה מלבך מי שצריך לדעת יודע.

        אהבתי

      • בנימין הגיב:

        אורן אתה בעד הנגד או נגד הבעד, או שמא דעתך כה עמוקה עד שאינני אינטיליגנט או בעל יכול קוגניטיביות מספקות כדי להבינה.
        צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים.

        כי שקט הוא רפש!

        אהבתי

      • דב הגיב:

        אם, לצערי, לא נשכח עדיין "שקט הוא רפש…" כי אז אולי כדאי לזכור קצת היסטוריה שלא מלמדים בבית ספר:

        זה, למשל, שצעדו בחוצות תל אביב עם תופים, חצוצרות, כובעי קצינים עם מצחיה וחולצות חומות. השמאל, לפחות, לבש חולצות כחולות (לא אדומות) ושר עליהן שירים והאמצע העדיף חולצןת חאקי בלתי-מחייבות…

        נביא הימין (לא רוה"מ) היה איש מוכשר ומורכב שבילה זמן באיטליה והוקסם שם מהפשיזם של מוסוליני. הוא לא ניחש לאן זה מוביל ואיזה תלמיד מוצלח יקום למוסוליני בגרמניה. כך נכשלו גם מנהיגי השמאל בעניין סטאלין.

        מעניין גם לזכור שהימין (שתמיד היה חלש בעשיה) נזקק לקיבוץ המאוחד וליגאל אלון על מנת להתניע את ההתנחלות ולמשיחיים ולכדאיניקים על מנת לממש ולהמשיך אותן.

        אהבתי

  32. עובר אורח הגיב:

    פעם היה לצרפת מנהיג, דה-גול, שאומרים שאמר שקשה לנהל מדינה שיש בה מאות
    סוגי גבינה. בישראל מדובר בדעות לא בגבינות הנה תגובות בפוסט הנוכחי.

    1. תגובה על מרחץ הדמים בסוריה, בחריין, אפגניסטאן ומעט פחות מכך בעירק,
    אירן, מצרים, לוב וכ"ו וככ"ו :
    "כאן- אדם שפצה פה ואמר מילה בבלוג , נאלץ להרחיק עד מעבר לסמבטיון בגלל החוק
    החדש של הימין שנועד לסתום את פיות השמאל"
    אבל הרג וצנזורה זה באמת לא אותו דבר, חוץ מכך באיזה חוק מדובר בכלל? מי מרחיק
    לסמבטיון ולמי סותמים את הפה, טיול בנדפס ובבלוגים בעברית לא מראה שום דבר שסותם
    פיות ימין או שמאל.

    2. אמירה על עמוס עוז וגרוסמן:
    "שנאתם של שני אלה לימין גדולה מנאמנותם לישראל. עמוס עוז שלח ספר בחתימתו למרצח באראגותי,זהו מעשה שפירושו יריקה בפרצופם של אזרחי ישראל,לא פחות ולא יותר"
    איך נמדדת גדולת השנאה, כולו ספר וחתימה. עוז וגרוסמן אינם יורקים בפרצוף של ישראל גם
    לא מקביליהם מימין.

    קשה לנהל חברה אנושית כה מוקצנת ועם כל הקושי, כל ישראלי, שמאל או ימין, ראוי שיתגאה
    בכך שבכל הבלגן השבוע נמצא רק קצין אחד שהכה מפגין, בעוד שסביב ישראל (אתמול בסיני)
    בעצם מפקיסטאן עד מרוקו הרג ומוות בלי סוף. בבלוג "תיקון עולם" ובגארדיאן גם לא ב NYT
    או בעיתוני הימין באירופה לא תערך השוואה זו גם לא ב"הארץ" ולו רק בתרגום לאנגלית וחבל.

    אהבתי

    • אורן הגיב:

      בכל שנות הכיבוש לא נפלה שערה מראשו של פלסטיני בגדה. תוריד את המשקפיים הגזעניות, הסתכל פנימה ולא החוצה. אמירות ה "שמה שמה" מתורגמות בעולם כדמגוגיה של הודאה באשמה.

      אהבתי

    • ארנון הגיב:

      צודק, עובר אורח, אנחנו צריכים להשוות את עצמנו ל"פקיסטן עד מרוקו". ואנחנו מתקדמים יפה בכיוון, קצת סבלנות.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s