פוסט אורח/ מה יוצא לבועז כהן מהמחמאות של סמי פרץ?

מאת עמי ברנד
כותב ועורך בגלובס

לפעמים המחמאות הגדולות והכנות ביותר הן גם המכעיסות ביותר. הכי מרגיזים הם אלה שלעולם לא יחסכו במילים טובות, שיפרגנו לך עד השמיים, אבל ברגע שתצטרך שיפרעו את השטר יביטו בך בחיוך נבוך. הם הרי בצד שלך. מה עוד אתה רוצה מהחיים שלהם?

בגיליון ערב יום העצמאות של The Marker פורסם פרויקט בשם "חבר שלי מפייסבוק". סמי פרץ, עורך העיתון, מספר שם איך נכנס לחיי הרשת שלו הבלוג של בועז כהן, שדרן 88 אף.אם, עורך ומגיש תוכנית הבוקר של התחנה (ועיתונאי לשעבר במעריב, בידיעות אחרונות ובגלובס).

פרץ משבח את הבלוג של כהן, לונדון קולינג (אגב, מה עם קישור בכתבה?), את נוכחותו בפייסבוק ובטוויטר, שכן גם שם פרץ עוקב אחריו ונהנה מתוצרתו. אלמלא היה מציין המפרגן את הפוסט לא עני הוא האיש שפרסם כהן בקיץ האחרון, אולי היה טעם לשמוח על המחמאות (שכהן ללא ספק ראוי להן) ולהבליג על המסר המובלע בתוך הטקסט של פרץ. בפוסט ההוא, שזכה לחשיפה חסרת תקדים עבור פוסט יחיד בבלוג פרטי בעברית, סיפר כהן על קשיי הפרנסה שלו.

כהן שבר טאבו ידוע, וכתב כמה בדיוק שלמים לו בקול ישראל. הוא הסביר איך הסכום הזה מחייב אותו לזנק על כל עבודת כתיבה, כפרילנסר כמובן, כי ככה מעדיפים אצלנו את "ספקי התוכן", כשהם חיים על פירורים, וגם זה בשוטף פלוס 60 ויותר. כהן לא התבכיין. הוא רק דיבר על חוסר הנכונות של המעסיקים במקצוע שלנו להעסיק אותו באופן שיאפשר לו ביטחון תעסוקתי. שהוא יוכל לסגור את המינוס ולדאוג פחות מה יהיה מחר.

מאז שקרא את הפוסט ההוא, מספר פרץ, "כהן הוא כבר לא שדרן הרדיו בועז כהן, אלא בועז כהן העיתונאי לשעבר, האיש שנלחם יום יום כדי להמשיך לעשות את מה שהוא אוהב ויודע". מוסיף פרץ ומסביר שכהן לא עזב את העיתונות "כדי להיות יועץ תקשורת בשכר מכובד, אבל הוא בוחר לעשות את מה שהוא אוהב".

הרבה פעמים אנחנו אוהבים את היוצרים שלנו עניים מרודים. זה הופך את היצירה שלהם להירואית יותר. לפעמים אנחנו כל כך מתאהבים בדימוי הזה, שפשוט נדמה לנו שהאמן עני וטוב לו.

בהמשך הטקסט כותב פרץ: "אני צורך את המוצר שקוראים לו 'בועז כהן'…". שהרי בשוק החופשי כולנו "מוצרים" וכל אחד מאיתנו תמיד ״צורך״ משהו. כשהמוצר טוב והוא עולה מעט, אוהב חסיד השוק החופשי לספר על כך לחבריו. אז פרץ מספר לקוראיו שיש בחור אחד מוכשר וידען, כותב להפליא, בעל טעם משובח, והנה, לכו קחו את התוכן שהוא מייצר חינם. פעם הייתם צריכים לקנות עיתון בשביל זה, היום הכל חופשי.

אז רשמו לפניכם, המוצר "בועז כהן" ראוי לצריכה ואפילו משובח. התמורה – אפס. אבל לא נורא, הרי כותרת המשנה אומרת לכם ש"יש אנשים אומללים מבועז כהן", לאמור, אל תדאגו שהאיש לא זוכה ליהנות מפרנסה קבועה והוגנת בזכות כל מעלותיו, שהרי כלל אין פה בעיה, זה מה שממילא יהיה בעתיד.

יש לא מעט כותבים מוכשרים כמו כהן. חלקם בעלי רזומה מפואר והווה מייאש, חלקם בגרו לתוך העידן הזה, שבו יצרן התוכן, איכותי ככל שיהיה, לא ראוי בעיני השוק החופשי אלא לעבוד חינם ולהסתפק בפירורים. פרץ, כמו כהן, מייצגים מצב כללי בתחום התקשורת. יש עוד אנשים בתפקידים דומים לשל פרץ, ויש עוד כותבים טובים כמו כהן.

לא צריך להסביר לי שהתקשורת בדיגיטל מכרסמת בעיתונות הדפוס ושיש לעיתונים קושי גדול להתאים את עצמם לעולם שבו הרבה תוכן זמין חופשי ובחינם, אבל זה לא תירוץ. בעידן שלנו הופכים בקלות ל"מוצר", ואם המוצר שלך הוא כתיבה, סליחה, "יצירת תוכן", כמעט ברור שאתה אמור לספק אותו בכל פלטפורמה, וחינם.

בעלי התפקידים בצמרת העיתונות העברית יחד עם המו״לים עבדו קשה כדי למוטט את הביטחון התעסוקתי של טובי כותבינו, אבל אין להם בעיה מוסרית ללטף את אותם אנשים מדי פעם ולשבח אותם על ״אומץ הלב״ בבחירה שלהם, עלק, ללכת עם הלב שלהם. הבלוג של כהן, הנוכחות ברשתות החברתיות – כל אלה נועדו להיות "תיק העבודות" של כותב מוכשר, איש תרבות שכותב על מוזיקה וספרות. תיק עבודות מפואר כשל כהן אמור היה להיות מזמן רק ארכיון לכתבות שלו שיופיעו בעיתון בתפוצה ארצית ובשכר חודשי קבוע.

העובדה שעורך עיתון ארצי מציע לכולנו לקרוא את הבלוג מסתירה את האמת הכואבת, שאפילו אדם עם רזומה עשיר ופרגון עולה על גדותיו לא יכול לקוות לאורך זמן לפרנסה מהכשרונות ומהניסיון שלו. הפרינט עוד לא מת, ויש לקוות שאולי כשנראה את סופו כבר יבינו המעסיקים בענף התקשורת שעל כתיבה משלמים, ושעל כתיבה איכותית ראוי לשלם היטב. אגב, גם כאדם פרטי, לא כמעסיק, פרץ יכול לשלם עבור הנאתו ממוצריו של כהן – יש את האופציה הזו בבלוג שלו. אבל פרץ כלל לא מזכיר אותה. והרי גם זו דרך של בלוגרים להתפרנס (כמו הבלוג המארח אותי).

מי שנאה דורש בשבחו של אדם כותב, ראוי היה שנאה יקיים, וידאג שהאדם הזה ודומים לו יוכלו להתפרנס בכבוד מאומנותם. לא כגמילות חסדים, לא כנדבה, אלא למען התרבות שלנו.

עמי ברנד

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה פוסט אורח, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

43 תגובות על פוסט אורח/ מה יוצא לבועז כהן מהמחמאות של סמי פרץ?

  1. חייל זקן הגיב:

    מר ברנד היקר,
    מפתיע לקרוא התבטאות שמתאימה לחניך תנועת נוער מעיתונאי שכותב בעיתון כלכלי. כל יזם ו/או פרילנס יודע שכאשר הוא מקבל מחמאות כסף הוא לא יזכה לראות. מתן מחמאה היא החלופה המנומסת של המשפט האכזר "לא בבית ספרנו".

    אהבתי

  2. יצחק טסלר הגיב:

    הכל נכון (וח"כ על האומץ לכתוב ולחתום בשם המפורש). אפשר אולי לנסות ולהתנחם בעובדה שדה מרקר ועורכיו לפחות מנסים בשנים האחרונות להילחם בקפיטליזם החזירי שגרם בין היתר לפגיעה חמורה בעיתונות ובעיתונאים.

    אהבתי

    • חייל זקן הגיב:

      מי שמשלם משכורות לעיתונאים הם הקפיטליסטים החזיריים שוקן, מוזס, פישמן, אדלסון ודנקנר.
      מה מונע ממך ומחבריך לדעה להתאגד ולחדש את על המשמר ודבר. הרי מובטחים לכם 400,000 לקוחות …

      אהבתי

      • יניב הגיב:

        חייל זקן וריאקציונר.
        מוזס, שוקן, דנקנר ושות' – משלמים, אבל די מעט. לרוב העתונאים. למיעוט קטן ונבחר של "טאלנטים" הם משלמים הרבה (מאוד). כך הם יכולים לנפנף כל העת בגזר מול אפיהם של המוני החמורים ולהגיד להם: "אתם רואים, אם תהיו טובים, גם אתם תצליחו". בדרך הם נלחמים בכל דרך בהתאגדות עובדים ובעבודה מאורגנת בעתוניהם. כך הגענו עד הלום. כך נוצר מעמד הפרי-לנסרים בעתונות וכך דורדר המקצוע לעברי פי פחת. ואגב התאגדות, עמוס שוקן בנה את תהילתו על שבירת התאגדות העתונאים ב"חדשות" זצ"ל.
        היום, אחרי שני עשורים של עתונאים מוחלשים, קם ארגון עתונאים חדש. תוך 5 חדשים בלבד הוא הצליח להכריז על ועדים יציגים בכמה וכמה עתונים וגופי תקשורת. נאחל לו הצלחה רבה.

        אהבתי

      • חייל זקן הגיב:

        תמו צרותיו של בועז כהן. הוועד של עמי ברנד וחבריו בגלובס יכריח את פישמן להעסיק את כהן ולשלם לו שכר ראוי. שמש העמים תזרח שוב…

        אהבתי

      • יניב הגיב:

        למרות הציניות שלך, יש סיכוי לא רע שזה יקרה.
        אבל בחיים, כמו בחיים, הכל שאלה של אפשרויות. האופציה החלופית של כהן וחבריו היא לא להתאגד, לא להקים ועד ולהמשיך לשתוק ולעבוד בתנאי עבדות.

        אהבתי

      • מיקי הגיב:

        מחרתיים האחד במאי, לא?
        זה הזמן לעלות על בריקדות ולחדש את המחאה החברתית

        אהבתי

      • יניב הגיב:

        מיקי, 1 במאי זה מחר.
        אתה (וכולם) מוזמן לצעוד עם הדגל האדום מהבימה לככר רבין.
        https://www.facebook.com/events/285344774876642/

        אהבתי

      • מיקי הגיב:

        אכן, מחר.
        אני אצעד עם הדגל האדום כאן בפריפריה, גם כאן המצב התעסוקתי ממש אינו מזהיר.
        העיקר שהכלכלה שלנו חזקה ושאין אבטלה וכולם מאושרים 🙄

        אהבתי

      • חייל זקן הגיב:

        יש עוד אופציה. אפשר להקים עיתון שישלם לעיתונאים משכורות ראויות וייתחרה בשוקן ובמוזס. אשמח להשכיל ממך מדוע האופציה הזו לעולם אינה מתממשת.

        אהבתי

      • יניב הגיב:

        האופציה הזו לא מתממשת, כי מי שבדרך כלל מקים עיתון הם בעלי הון, שיש להם אינטרס מובהק לשלם כמה שפחות לעתונאים. בדיוק כמו שלבעלי מפעלים וחברות, שהם תמיד בעלי הון, יש אינטרס לשלם כמה שפחות. עובדים מקבלים משכורות סבירות ותנאים סוציאליים רק בזכות ההתאגדות, ולא בזכות טוב לבו של אף אחד.
        אפשר רק לראות מה היה מצבם של עובדים במפעלי התעשיה במאה ה- 19 לפני שהם התחילו להתאגד. כל החקיקה הסוציאלית בענייני עבודה בעולם היא תוצאה של פעילות איגודי עובדים, ושל חברי פרלמנט שנתמכים בידי אותם איגודים.
        בשנה האחרונה יש יוצא מן הכלל: קואופרטיב עתונאי שמוציא את עתון האינטרנט מגפון. נראה אם הוא יצליח לשלם משכורות, ואם כן, אז כמה.

        אהבתי

      • ג'ורג' הגיב:

        "ריאקציונר". שכחת אנטי-חברתי, קולאק מכוחות השחור, מחסום הקדמה ועוד.
        קומוניסט *** שכמוך.

        אהבתי

      • מיקי הגיב:

        זקנצ'יק, ממך ציפיתי ליותר.
        המצב בתקשורת הישראלית הוא מראה למה שקורה בעולם כולו.
        הבייבי בומרס מכרו את כולנו בנזיד עדשים.
        חלק מהם מכירים בזה ומכים על חטא.
        חלק מהם פשוט נותנים לצאצאים שלהם כסף, או לחזור הביתה ולגור אצלם.
        על בועז כהן גופא אין לי מה לומר

        אהבתי

      • ניר הגיב:

        מה הקשר לבייבי בומרס? המצב בעתוני העולם גרוע כי האינטרנט פירק את מודל ההכנסות שלהם. העתונאים יכולים להקים ועדים כאוות נפשם – באותה מדה העגלונים יכלו להקים ועד עם המצאת המכונית. הרי זה לא ששוקן או מוזס מביאים את המליונים ולא מוכנים להתחלק. הם מאבדים את מקורות ההכנסה שלהם, וזה רק ילך ויהיה גרוע יותר.

        על מישהו כמו בועז כהן, שכותב נהדר, באמת חבל לי. הלוואי שתמצא לו דרך להתפרנס מהכשרון שלו. על העתונות הישראלית ככלל, שהיום הדגימה שוב את הסטנדרטים שלה עם פרסום ספור הילדה בדיסני, קשה להתאבל.

        אהבתי

      • אהד בר גיל הגיב:

        קראתי בענין את כל הדיון.

        וזה בדיוק ככה. כמו שהעגלונים היו מקימים ועד.
        כמו שמתקני מכונות הכתיבה או הסנדלרים או יצרני מצלמות הפולארואיד
        יקימו ועדים. מה זה יעזור ולמי זה ישנה. העולם מתקדם. יש מקצועות
        שחולפים מן העולם ויש דברים שעוברים. עיתוני הנייר יהיו חלק
        מההסטוריה כמו הספר המודפס. זה כבר קורה.

        בכנות – אתם מכירים מישהו בן 20 שקורא עיתון מודפס?

        אהבתי

      • ליאור הגיב:

        אהד היקר, הבעיה היא לא בעיית עיתונאי הדפוס אלא בעיית העובדים בענף כולו. את התכנים שאתה צורך, בין אם על גבי נייר או על גבי צג המחשב, מישהו יוצר ומישהו מעבד. כמו עמי כתב, כדי לקבל תוכן איכותי מישהו צריך לשלם, בין אם באמצעות צריכת פרסומות או תשלום עבור צריכת תוכן. אתה יכול אולי לבוז לעיתונאי הפרינט, אבל כמי שיצא לו לעבוד גם בפרינט וגם באינטרנט אני יכול להגיד לך שמצבם של עיתונאי האינטרנט, העתיד לכאורה, גרוע עוד יותר.

        אהבתי

  3. אורן קשה תפיסה הגיב:

    אקבל את המלצת חייל זקן, אשנה את מנהגי השפל, מעתה בעלת הבית תזכה ממני לעלבונת בלבד.

    אהבתי

  4. דרור הגיב:

    לא קראתי את המאמר . לא מעניין אותי ריבים קטנונים בין גלובס לדה מרקר .

    אהבתי

  5. שולמית הגיב:

    האין אנשי דה מרקר ממקדמי הקפיטליזם החזירי. אני שואלת זאת כי דה מרקר הוא שלוח השל הארץ ( או להיפך). נדמה לי שהארץ היה הראשון ששבר את התאגדות העיתונאים

    אהבתי

  6. דרור הגיב:

    קראתי את הכותרת והבנתי שזה מאמר כנגד עורך דה מרקר , ירדתי למטה וראיתי שמי שכתב את זה כותב ועורך בגלוס , לא צריך אפילו לעשות פה 1+1 .

    אהבתי

  7. מ הגיב:

    בפעם המיליון – בעיתונאים מובטלים אין שום דבר יותר מעניין/ פואטי/ מרגש/ חשוב מאינסטלטורים מובטלים, זונות מובטלות, פקידים מובטלים או מאבטחים מובטלים.

    מספיק כבר עם התחושה הזאת שהשמש זורחת לכם מהתחת, המקצוע שלכם בעידן הזה לא מיוחד, לא חשוב, לא סקסי, לא מכניס, ממש קשה להבין למה אדם בוחר בו. ובכל זאת – מרגע שבחר בו ואיבד את פרנסתו – הוא מובטל ככל המובטלים ויואיל, בכל הכבוד, לחפש לעצמו עבודה בתחומו או בתחומים אחרים.

    אהבתי

    • מיקי הגיב:

      בפעם המיליון – זה בלוג שעוסק בתקשורת, לא באינסטלטורים, נהגי מוניות או מדעני טילים.
      אם קשה לך להבין את הנקרא, אז…
      טוב, מה אכפת לי בעצם 😆

      אהבתי

    • אורי הגיב:

      בניגוד לבעלי מקצוע אחרים, עיתונאים, סופרים וכותבי תוכן מוכשרים שגם זוכים להערכה ולקהל גדול של קוראים (כמעט אף פעם ) לא מצליחים לתרגם את הצלחתם וכשרונם לכסף. מדוע?
      אשמח אם מישהו יסביר לי את הזילות הזאת.

      אהבתי

      • חייל זקן הגיב:

        אין שום ניגוד לבעלי מקצוע אחרים. ערך כספי של עבודה ו/או כל דבר אחר נקבע על פי מה שמוכנים לשלם עבורה. זו הסיבה שאריק זאבי מרוויח פחות משחקן ספסל בכדורגל וזו הסיבה שאריאנה הפינגטון היא מיליונרית ועמיתיה הרבים בבלוג המשותף לא קיבלו אגורה על התוכן המעולה שהם יצרו. רבים מקרב קוראי הבלוג מייחלים ליום שבו ערך של עבודה יקבע על ידי המדינה. למרבה הצער במדינות כאלה לעיתונאים שאינם כותבים על פי הנחיות השילטון יש תוחלת חיים קצרה.

        אהבתי

  8. ח.ק הגיב:

    לפעמים אני אומר: פאק it, נהיה חקלאים… אבל גם הם מקבלים מיני-מיני-מינימום.

    ישראל צריכה אייפדים. בואו כולנו נייצר אייפד ;(

    אהבתי

    • מיקי הגיב:

      יש חקלאים שמרוויחים מצוין פה בפריפריה.
      החקלאות כבר אינה מה שהיתה פעם.
      הם עושים זאת על חשבון אנשים שמרוויחים הרבה פחות – כמו למשל, התאילנדים.
      אבל בשביל התאילנדים המעט שהם מרוויחים גם הוא הרבה, חלק גדול מהם מצליח לשלוח כסף למשפחתם בתאילנד

      אהבתי

      • יון עם זית הגיב:

        מיקי- אולי יש כמה שמרוויחים כרגע טוב. זה לא משקף את מצב החקלאים בארץ. כמה חקלאים בארץ אתה מכיר שהאישה נשארת בבית להכין ריבות תות ולגדל ילדים ?….חקלאות יותר מסוכנת ממזון.

        ולגבי "על חשבון" תאילנדים- לרובם מתייחסים בהגינות ולכן חלק גדול חוזר. תבדוק כמה הם מקבלים כאן יחסית למשכורת ממוצעת במשק או כל פרמטר אחר.


        שיט, אין חמוצים

        אהבתי

      • מיקי הגיב:

        אני רואה פה אנשים שחיים מצוין מחקלאות. מה שכן – אוהבים מאוד להתלונן, כמנהג הישראלים

        אהבתי

  9. ג'ורג' הגיב:

    נצל"ש
    גיא בכור בגילוי מרעיש (שכמובן לא יעשה שום רעש כרגיל)

    אהבתי

  10. יוסי הגיב:

    מר ברנד – אתה שמאלני שכותב בעיתון ימני וסוציאליסט שכתב בעיתון קפיטליסטי, אין לך שום משנה סדורה חוץ מליקוק לאנשים הנכונים, וגם בטור הזוי זה לא ברור מה אתה רוצה. לפחות הפעם זכית לאכסניה מכובדת.

    אהבתי

  11. עמי הגיב:

    לבי לבי לוולוט שאלה הטוקבקיסטים שאיתם היא צריכה להתמודד.
    הייתי ערוך להשיב על טענות שזה עוד מענייני גלובס-דה מרקר, רק לא תיארתי שהטיעון הזה יהיה כל כך עלוב. אם הייתי רוצה לנגח את דה מרקר, יכולתי לפרסם את המאמר הזה באתר גלובס. בחרתי בבימה הזו בגלל שמדובר בבלוג שעיסוקו בתקשורת ולא בחרתי להתחבא מאחורי כינוי פחדני.
    אז בתמורה הסבירו לי שהשמש זורחת לנו, העיתונאים, מהתחת, האשימו אותי בליקוק תחת ושלחו אותי להקים את על המשמר מחדש.
    דיון פורה, כבר אמרנו?

    לא השתמשתי במילים ״טייקונים״ או ״קפיטליסטים״, ולא במקרה. אלה תארים שאינם רלוונטיים לנושא. הדגשתי שהבעיה קיימת בכל כלי התקשורת. מה שלא גרם למגיבים להפנים את החלק הזה של הדברים.

    אז מה, יש סיכוי לפתח דיון אמיתי?

    ותודה לוולוט על הנכונות לפרסם את הפוסט ועל האירוח.

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      בבקשה!

      אהבתי

    • תמי הגיב:

      התואר "קפיטלסטי" באמת לא רלוונטי לנושא? העיתונים הגדולים, כך זה נראה לי, שואפים למכנה הנמוך ביותר, כי מה שחשוב אלו המכירות, הרייטינג. הידיעה רגשנית יותר, לאומנית יותר, דרמטית (ראה החטיפה שלא היתה)? היא תפורסם. אני רואה קשר ישיר בין זה לבין סירוב של עיתון לשלם משכורת ראויה לכותב טוב. עוד נושא רלוונטי בעיני: הציבור רואה ב"ישראל היום" תחליף ראוי לגמרי לעיתון שמשלמים עליו (ומקבל פרופוגנדה של השלטון בתמורה, אבל מה אכפת לו). הציבור לא מעוניין לשלם על עיתונים, והוא לא מבין מה ההבדל.

      אהבתי

  12. פיקוד העורף הגיב:

    להבא תדע, לכאן מגיעים עם שכפ"ץ.

    אהבתי

  13. אהד בר גיל הגיב:

    מאמר חשוב מאוד, לדעתי – מצד אחד.

    לא מפני שהוא ישנה משהו בתקשורת וביחסה הציני לעיתונאים. זה לא ישנה כלום. התקשורת זזה לכיוון מאוד מסוים. הפרינט יוכחד, והרבה יותר מהר ממה שחושבים.

    במובן הזה סמי פרץ ובועז כהן ועמי ברנד כותב המאמר נמצאים באותו צד של המתרס. של השכירים. זו התקוטטות של אנשים בעלי אינטרס זהה. הישרדות.

    מהצד השני של המתרס נמצאים המו"לים שאפשר להבין אותם – מקור פרנסתם הולך ונכחד והם נלחמים כדי לא למות מהר מדי.

    רק שהמו"לים היו חזיריים וקמצנים הרבה לפני המשבר הנוכחי בשוק התקשורת ובשוק בכלל. אנשים פוטרו בשרירותיות ו/או לא זכו בביטחון תעסוקתי בעיתונות המודפסת גם קודם. זה לא ענין חדש. רק שאז כן היה כסף בעיתונות המודפסת, ועכשיו אין, כי אין מי שיקרא את העיתונים האיומים שהם עושים.

    שלא לדבר על זה שיותר עיתונים וכתבי עת נסגרו מאשר נפתחו בעשרים השנים האחרונות. היום לפתוח עיתון מודפס זה חכם כמו לפתוח חנות דיסקים או די וי די

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s