תשגיחו עליהם


בזמן שהדפסתם:
שמונה בני משפחה נהרגו בתאונה בטבריה בגלל בלמים שחוקים.
אלי לנקרי, שחילץ את הניצולה היחידה, מספר.

האונס והפדופיל

יום חג לנו היום, אונס ילדה מחד ופדופיליה מאידך. במעריב שתי הכפולות הפותחות הראשונות חוגגות.

ובידיעות, למרות הכותרת האימתנית בשער, הפדופיל מופיע רק בכפ' האמצע, 20-21, עם הכות' "בבוקר סמנכ"ל הייטק בלילה פדופיל". למה הוא לא יכול להיות פדופיל גם ביום? אני משערת שהילדות ישנות בלילה. מה גם שכבר בפתיחת הידיעה יש אישוש מה להשערתי: "על צג המחשב שלו התנהלו רבים מענייניה של חברת הייטק מקומית, אבל כשאף אחד לא שם לב התחלפו הדו"חות והתרשימים לשיחות צ'אט מיניות עם צעירות בנות 10-18, שכללו עירום ומעשים מגונים".
אונס הילדה בבאר שבע זוכה בידיעות לידיעה קצרה בקצה כפולת הפדופיל.

מהידיעה עצמה עולה שהוא איים להתאבד. יש תקדימים: ירון סגל מ-MIT.

אין כמו יומן אונס של ילדה בת 11 כדי להשביח את המכירות/רייטינג. בידיעה שבדפוס נכתב שהאם היא שיזמה את פרסום היומן. בשביל מה בדיוק, אמא יקרה? ובהמשך: הסיבה שהילדה מאושפזת כעת בבית חולים פסיכיאטרי היא זאת:

"היו לה מחשבות אובדניות וחששנו לחייה. חשבנו שרק מקום מוגן מפני העולם החיצוני יעזור לה בימים הקשים האלה. היא עברה טראומה שההורים שלה אינם יכולים להתמודד לבדה עמה. זה קורע לנו את הלב כל יום לראות אותה שם, אבל זה הפתרון הטוב ביותר בשבילה".

הנה מחשבת כפירה: אני לא יודעת איזו טראומה תשפיע על הילדה יותר. האונס או השהות בבי"ח פסיכיאטרי. ולמה בכלל צריך לכתוב זאת? מה עם סודיות רפואית? מי מגן על הילדה, שבטח כל סביבתה כבר יודעת על האסון? כי ההורים שלה בטוח שלא.
הדיווח על האונס במעריב הוא הנרחב ביותר. בשום עיתון אחר לא מדווח על האשפוז הפסיכיאטרי, למשל.

ידיעות ותאומו ישראל היום מדווחים על הפדופיל בשער. ידיעות בכותרת שחורה-לבנה המתאימה לנפילת טיל גרעיני ביפו לפחות. אני לא מבינה מה עובר לעורכי הלילה בראש.
מה רבותא בכך שהפדופיל הוא סמנכ"ל הייטק? אם היה פועל ניקיון מטייבה או סודני מגינת לוינסקי (אופס, להם אין מחשבים) זה היה פחות מפתיע ולא מצריך כות' בפונט רעידת אדמה כמו בידיעות? או הכותרת בישראל היום: פדופיל בלב ההייטק, כשהידיעה נפתחת ב"קשה להאמין…"
לא קשה להאמין. אין שום אלמנט חסין בנורמטיביות עלק. אני לא אתפלא אם סטטיסטית האחים קורידו הם היוצאים מהכלל בקהילת הפדופילים. העובדה שאנשים מתחתנים ויולדים ועובדים לא עושה אותם לבעלי אישיות בריאה יותר, סוציופתית פחות, או לגורמים חיוביים בחברה. ולכן אני מתקוממת נגד ה"קשה להאמין".

במעריב הפדופיל מופיע רק בחלק השני של כות' המש' בשער. הכות' בכפ' 2-3 "בן 40 חשוד שתקף מאות ילדות באינטרנט". אם כבר, כותרת עדיפה הרבה יותר מאשר ההתייחסות המזועזעת מכך שהאיש הייטקיסט בכיר.

במקור ראשון: "חשד: תושב השרון בן 40 הטריד ילדות באינטרנט". ההייטקיזם לא מוזכר פה כלל, וגם לא נורמטיביותו. הדבר היחיד המוזכר הוא שאין לאיש עבר פלילי. יאה ונאה.

טקסט נורא במיוחד של חן קוטס-בר.
כשאני אומרת שצריך רשיון להורות אני מתכוונת לדברים כאלו בדיוק.
כמה חסרי אחריות יכולים להיות הורים, ועוד מהדרג הקשוב, המכיל, המשקיע?
טקסט באותו עניין בדיוק, אבל מקומם הרבה פחות, של חגית רון-רבינוביץ' בישר"ה.
אני מבינה מכך שהאבות לא מוטרדים ממה שקורה לילדים שלהם ליד המחשב.

בהארץ הטייקופיל בע' 10. אונס הילדה מב"ש איננו.

איראן ואנחנו

כל הכותרות העליונות בשערים בעסקי איראן:
במעריב מרגיעים בכות' הגג: "בכיר ישראלי: המו"מ עם איראן לא יעכב תקיפה". איזה מזל.
בידיעות ממש להפך: "בדרך להסכם עם איראן". רק בכות' המשנה מזהירים בירושלים שהאיראנים לא מתכוונים להפסיק את המירוץ לפצצה.
ישראל היום והארץ די דומים: "נתניהו למערב: 'אל תגלו חולשה, אל תוותרו לאיראן'"
ו"נתניהו: למעצמות אסור לוותר לאיראן"
מקור ראשון: "ישראל למערב: הפסקה מוחלטת של העשרת האורניום באיראן".
ואופס, הושג הסכם עם איראן.

זרים בתוכנו

כפולת 2-3 בידיעות ראויה לשבח. היא מנסה לפרק את ה"מסתננים", "זרים", "פליטים", לכל המרכיבים של הישות הזו (תלם יהב) מבלי להיות שיפוטית. כן, גם נתונים מוגשים קר ככל האפשר זה עניין ראוי בהחלט.

כל מיני

כתבה שלישית בחודשים האחרונים, אם לא רביעית, על מיץ גת. הבעיה: איך אוסרים את הוויאגרה והממריצה הצמחית הזו לשימוש.

בן שלו נפרד ממלכי הדיסקו.

לא יכולהיות שח"כ זאב נסים אוסר לקיים יחסי מין מחוץ לנישואין, נכון? בטח שיבשו את דבריו.

לחם עבודה

פארסת ארגון העיתונאים ו-ynet מתעצמת. שני דברים עגומים קרו אתמול. הראשון, ynet דרש מהארגון את רשימת המצטרפים לוועד העובדים כדי לוודא שאכן מדובר בשליש מהעובדים. הארגון עדיין לא העביר את הרשימה. רמז אפשרי להתמהמהות עולה מתגובת הארגון לוואלה!: בביה"ד לעבודה אמר יון פדר שבאתר 170 עיתונאים, ואילו עתה הוא אומר שבאתר 270 עובדים (כולל המח' המסחרית ו-win-win). בארגון רוצים להעביר את הרשימה לצד שלישי, נייטרלי.
האירוע הדרמטי השני הוא עזיבת כתב הכלכלה תני גולדשטיין. לא מבינה את הפכפכות האיש: בראשית, לפני כמה חודשים, הודיע ב-ynet על התפטרותו. אחרי סבב חיפושים חזר בו וביקש להישאר. פה היו חלוקות הדעות (בין ארגון העיתונאים לביה"ד), האם התקבל בברכה ומיד לאחר מכן התהפכו מעסיקיו ואמרו לו יאללה ביי, או שמלכתחילה לא התקבל שובו. או-אז היה גולדשטיין בין שלושת מקימי ועד העובדים, ופוטר. ארגון העיתונאים נאבק למען החזרתו בביה"ד לעבודה. משזכו וגולדשטיין חזר לעבודה חשבתי שהכל סבבה, אבל לא. כמה שבועות לאחר הכרעת הדין החליט גולדשטיין, לדבריו לאייס מיוזמתו המלאה, לעזוב את ynet. הוא לא מתפדח מכל העבודה שהושקעה למען השבתו ומזגזוגיו? עזיבתו מצטרפת לפרישתה בעקבות הסכם דשן של אראלה גניסלב, משלושת יוזמי הוועד. השלישי מחבורת המחתימים, יהונתן (ג'וני) זילבר פוטר בשבוע שעבר, אך היום מתברר שנחתם עמו הסכם, ולכן לא יתבע את ynet. שורה תחתונה: כסף יענה את הכל. איזה אידיאולוגיה בראשלכם.
איך מרגישים בארגון העיתונאים, מששלושת הקלפים החזקים שלהם פרחו? האם זו לא הייתה השקעת כסף רב לריק (הכוונה לעורכי הדין שעמלו למענם ולמשרד היח"צ)? גם אם בארגון לא מוטרדים מכך כמלוא הנימה, תדמיתית, שלושת האירועים מזיקים להם בעליל ובפירוש.

הצעת חוק: גם לאחר שבע שנים תוכל אישה לתבוע השוואת שכר.

מיקי רוזנטל במארקר על מעריב, נוחי דנקנר, אליעד שרגא והסלולר. כל מה שנכתב פה בשבועות האחרונים, למעשה.
כולל העיתונאים הקוברים עצמם מבושה.

שופו על לחם עבודה וחייכם ישתנו.

בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק/ טיוי

כתבה מצוינת שבמצוינות של יאיר אטינגר על כנס האינטרנט החרדי בניו יורק. כלומר כנס הנגד-אינטרנט.
בידיעות יש כיתובון תמונה על הכנס.

30 שקל לשעה שודרה אמש בערוץ הראשון. מי צפה? מה נראה היום בטבלאות הרייטינג? האם קוראי ולווט וגלריה שינו את אחוזי הצפייה?
שיר זיו בישר"ה מרוצה ומחכה שהדיון בסדרה יגיע לאחת מוועדות הכנסת.
בהארץ לא חשבו שזה ראוי ביקורת, בכ"ז, הערוץ הראשון, נו. זה לא הפספוס הראשון של המבקר בבחירותיו. מעניין אם יש אג'נדה.
במעריב יש לאלקנה שור תהייה משונה: "איזו זכיינית תיקח סיפור חצי אילם, אטי וכבד, כזה שבשום אופן לא משתלב עם פרסומות למסיר שיער עם הנעה קדמית? אף לא אחת. כך נקברה הסדרה בערוץ 1, שלאחרונה מחדש פנים ומשתבח"
אני לא מבינה. אם כולנו רוצים שערוץ 1 יתעורר לחיים, למה להגיד "כך נקברה"? תרתי דסתרי.
איתי סגל בידיעות מרוצה מ"דרמה אמיתית, נטולת פילטר או פוטושופ", אך "המחשבה שמעט מדי אנשים ייחשפו אליה מותירה תחושה קלה של החמצה. יש תמורה לאגרה, עכשיו תשכנעו את הקהל להגיע", שזו דרך פוזיטיבית לומר את מה ששור ניסה, כך אני מקווה, להגיד ללא הצלחה.
לילך וולך בוואלה מצטרפת לשבחים. ואיתה אריאנה מלמד ב-ynet.
[חןחן למבקרי הטלוויזיה שקראו את טרונייתי אתמול ונתנו קרדיטים ליוצרים היום].

מניית פייסבוק מתרסקת (כותרת נחמדה, על אף צ'חצ'חיותה, בידיעות: "און דה פייס").

קראתי את הראיון של אורי קלין עם איתן פוקס, ואלו המודעונות שהמתינו לי בסופו. ניסיתי להבין מה מחבר אותן אלי ואין לי תשובה. כל החיתוכים שנעשו בהן כדי לקטלגני נכשלו.

רק באמריקה: אם אנצח, אעשן ג'וינט למרגלות גבעת הקפיטול.

דרושה אינטליגנציה רגשית

שרשור נוראי ומחריד התפתח בעקבות הצהרתו המקאברית, האטומה והאייג'יסטית של דרור:

אין שום דבר טרגי בבן אדם בן 62 שמת ממחלה

בהמשך התפתל והסתבך הכותב וטען שבכלל לא התכוון לגיל, שאפילו הוריו בני 60 לא עלינו, ושאם מתים ממחלה ממושכת זו לא טרגדיה (טרגדיה בעיניו משולה למוות בהפתעה) ועוד מופרכויות שלא עומדות במבחן ההיגיון, כמו למשל על הקרובים הערוכים נפשית למוות של אדם חולה (מן הסתם עוד לא ידע דרור הצעיר מוות בסביבתו. ובכן דרור, לא נערכים נפשית למוות של אדם, הנפש קצת יותר מורכבת מזה). הייתם חושבים שמדובר באדם אחד מבולבל רגשית, אבל לא, מתברר שהתגובות שלי אליו זכו לעוינות אף הן. האירוע מוביל למחשבות עגומות: באמת יש לי כאלו קוראים? מה עושים אלו שחיי אדם לא ממש נחשבים בעיניהם במקום הזה? למה הם מתבוססים בזה הבלוג, שהערכים שלו שונים לגמרי?

נעמי קמפבל בישראל

לכבוד יומולדתה ה-42 או כסיור לוקיישן לתוכנית הריאליטי שלה, או כחלק מפמליית מדונה הגיעה לאדמתנו הקדושה וסיירה אתמול במנהרות הכותל (מעריב).

מח' הגהה

לרוב אני מתעלמת מכל מה שאני רואה (אלא אם מדובר בכותרות ראשיות או בטעויות מצחיקות), אבל הבוקר שלח קורא כמה דברים.
ידיעות (תודה ליקי):
ע' 2, טור 2, כות' מש': "איזו זכויות יש למבקשי המקלט בישראל?"
ע' 20, ב"חרדים מהאינטרנט": "…למחות על הסכנות התמונות בגלישה באינטרנט…"
שער אחורי, ב"חפשו אותו ב-Google": "…לקחת שתי תופעות שהקשר ביניהם לא ידוע…"

"שלושת השחקניות" (ביקורת טיוי)
"אנה פנרק" (מעריב, 23)

לפני פיזור

למומחי וורדפרס: הטראקבקים והפינגים בבלוג לא פועלים כבר המון זמן. אין שום סיבה נראית לעין לכך. לכאורה הכל מופעל ומותקן. למישהו יש רעיון למה?

ותודה למתחזקי (נקדו כרצונכם) הבלוג.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה שערים, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

126 תגובות על תשגיחו עליהם

  1. זאתי הגיב:

    לא קראתי את כל הדיון הכן/לא אייג'יסטי בנוגע לטרגיות של מוות בגיל 62, אני אפילו לא יודעת על מי מדובר, אבל בעקבות האזכור שלך כאן עלתה לי תהייה קטנה אם אנחנו לא מגזימים בשימוש שלנו במילה טרגדיה. האם כל מוות הוא טרגי? ואם לא, מה הקריטריונים? כשעוד עבדתי במקומות שמקפידים בהם על דברים שכאלה (או "במקום", למעשה, כי יש רק אחד פה), היו מזכירים לנו שלכתוב "מוות טרגי" זו הצטעצעות.

    אהבתי

    • רקמילה הגיב:

      מוות בנסיבות טרגיות = התאבדות.

      אהבתי

      • אתון הגיב:

        אייג'יזם = גִּילָנוּת.
        כדאי לאמץ. זו אינה המצאה שלי.
        ובכלל, מילים לועזיות הן לעתים רע הכרחי, אך מילים באנגלית טהורה הן כבר פרובינציאליות סרת טעם ולא הכרחית בכלל.

        אהבתי

    • מיקי הגיב:

      המילה טרגדיה עלתה בעקבות אזכור שיר הבי-ג'יז "טרג'די", שהעליתי כאילוסטרציה למות הזמר. משם והלאה העניין הידרדר לאייג'יזם נוסח המגיב דרור, או וואטאבר

      אהבתי

    • velvet הגיב:

      כן, כל מוות הוא טרגי, גם במובן האקזיסטנציאלי.
      הוא טרגי מעצם המהות שלו.

      אהבתי

      • מיקי הגיב:

        מילא התגובות של דרור, למה לקחת אותו בכזו רצינות? צוחקים ועוברים הלאה

        אהבתי

      • captain beefheart הגיב:

        במשפחתו של ד"ר מלכיאל זוארץ ז"ל מוות היה מקוטלג במחלקת הקומדיות.

        וברצינות: ברור שדרור טעה בניסוח בגייסו את המילה "טראגי" למשפט "אין שום דבר טראגי בבן אדם בן 62 שמת ממחלה". בניסוח "אין שום סנסציה במוות של בן 62 ממחלה" הכל פתאום מסתדר. סתם נפלתם עליו.

        וסתם הערה שלא קשורה לכלום: אמש ראיתי (במקרה למשך כמה דקות ובפעם הראשונה שלי מזה חמש שנים לפחות) קטע מתוכנית שנקראת "ארץ נהדרת". זה היה אחרי מעט לתת+כשות מצונן ולכן מצברוחי היה טוב ופתוח לצחוקים. אך אויה – הבדיחות שרצו שם היו שנונות כמו אלו של מרציפר. מעדיף כבר לצפות בשידורים חוזרים בש"ל של המורה לחשבון שלומית. אשכרה – מזה כולם מתמוגגים?

        אהבתי

      • מיקי הגיב:

        זה מה יש, ידידי. לפעמים מצחיק, לרוב לא. סאטירה בשקל, אבל זה המיטב שהטלוויזיה יכולה להציע כרגע

        אהבתי

      • מיקי הגיב:

        אגב אורחא, ראיתי את התוכנית של רוגל אלפר על תולדות הטלוויזיה הישראלית.
        הפרק על הריאליטי היה רדוד, משעמם לא פחות מתוכנית ריאליטי ומלא בתובנות נוסח גילוי אמריקה

        אהבתי

      • זאתי הגיב:

        אבל זאת דרכו של העולם. זה מה שצפוי לכולנו.
        טרגדיה, להבנתי, היא משהו שחורג מסדר הדברים הרגיל.

        אהבתי

      • חייל זקן הגיב:

        סטאלין:
        מוות של אחד = טרגדיה
        מוות של מיליון = סטטיסטיקה

        אהבתי

      • רקמילה הגיב:

        ע"פ הטרמינולוגיה בתקשורת-
        מוות של מאן דהוא ממחלה אינו מוגדר טרגדיה.
        מותו של אותו מאן דהוא ואחיו ממחלה באותו זמן- טרגדיה.
        שלושה- אסון.

        אהבתי

      • הינשוף של מינרווה הגיב:

        1. מסכים עם הביקורת על דבריו של דרור.
        2. עם זאת: טרגדיה הוא מונח עתיק, שמשמש במשמעות אחרת לגמרי (מה שקרה לאנטיגונה הוא טרגדיה, משום שנקרע בין שני חוקים, לשניהם היה עליה לציית – חוק המלך וחוק האלים. הטרגדיה נעוצה בכך שלא משנה מה תבחר, בבחירתה זו תפר אחד החוקים. טרגדיה מפורסמת אחרת – אדיפוס). לא חסרים מונחים שיכולים לתאר מוות, אולם טרגדיה אינו הולם את המקרה הנוכחי.

        אהבתי

      • הינשוף של מינרווה הגיב:

        רק לחדד: בטרגדיה האסון הוא בלתי-נמנע.

        אהבתי

      • מיקי הגיב:

        נו, וכשמישהו חולה בסרטן או טרשת או ניוון שרירים אז…

        אהבתי

      • הינשוף של מינרווה הגיב:

        בחיי שאין לי כוח או חשק להסביר לך, ולו כי אתה בוחר להתחכם. כדי לעמוד על ההבדל בין מושג הטרגדיה, ששימש לפני אלפי שנים לדבר מסוים, לבין מהשימוש השגוי שעושים בו היום, אתה מוזמן לעשות מה שאני עשיתי: לך תשאל מומחה. יש כאלה. והם לא כותבים בויקיפדיה.
        השימוש במושג טרגדיה בהקשר הנוכחי, על שהוא מובן וברור לכולנו, הוא בכל זאת שגוי. כדי לחדד על דרך ההקצנה: זה כמו לקרוא לחתול 'כלב' רק משום שיש לו ארבע רגליים וזנב.

        אהבתי

      • הינשוף של מינרווה הגיב:

        יום קשה, סליחה.
        ובכן, במקרים שציינת, למעט סרטן שמקורו בעישון או כדומה, לא מדובר בפעולות או מעשים של הגיבור.

        אהבתי

      • מיקי הגיב:

        אתה סתם מתעצבן. נראה לי שנשגב מהבנתך, שמילים מקבלות משמעויות שונות עם התפתחות השפה. זה לא עניין של מה בכך

        אהבתי

      • הינשוף של מינרווה הגיב:

        נשגב מבינתי?!
        ברור שמילים מקבלות משמעות שונה מהשימוש המקורי שלהם, אולם קוראים לזה שימוש שגוי.
        העובדה שהשימוש השגוי הוא פופולרי לא הופכת את השימוש הזה לתקין.
        המילה 'טרגדיה', אם תרצה ואם לאו, הוגדרה אחרת. זה שהיום הרבה אנשים בורים, שלא מכירים את המונח הזה, עושים בו שימוש אחר לא הופך את הטעות שלהם ללא-טעות.

        אהבתי

      • טרגדיה במשמעותה (הנפוצה) – תחושת עצב מפתיעה בעומקה. יש שמבינים את המונח במובן העתיק מימי יוון הקדומה, או בהיבט הבלתי צפוי. בדרך לאי ההבנה שניכם צודקים.
        שניכם יודעים מה הכוונה בכאב בלתי צפוי ושניכם מבינים מהו כאב עמוק.

        טרגדיה בהתגלמותה.

        אהבתי

      • הינשוף של מינרווה הגיב:

        😆

        אהבתי

  2. מיקי הגיב:

    ההפתעה לנוכח ההייטקיסט הפדופיל מזכירה לי את התגובה הנדהמת לפשעים של חובשי כיפה. אמא שלי למשל אומרת דברים בסגנון "והוא עוד דתי! מילא, אם היה חילוני"… כאילו הדת,או ההי טק, עושים אנשים טובים יותר, מוסריים יותר וכו'.
    וכשאני אומר לה שזה וזה הוא הומו, היא אומרת: "אבל הוא דווקא נחמד"…

    אהבתי

    • אחד הגיב:

      אני חושב שהנרטיב הוא שלאנשים עם מעמד חברתי בקהילה יש יותר מה להפסיד בהתנהגות לא נורמטיבית. זה במיוחד נכון כשמצפים ממישהו במעמד רם לשמש דוגמא להתנהגות מוסרית. לכן אנחנו נזעקים כששומעים שפוליטיקאים בכירים חשודים בפשעים. כנ"ל לגבי סלבים, מנהלים בכירים, אנשי אקדמיה וכד'. לדתיים יש קשר מאוד חזק לקהילה ולכן הפרת נורמות היא בגדר הפתעה.

      הניסוח "קשה להאמין" סנסציוני (כרגיל), אבל הנרטיב במקום.

      אהבתי

      • מיקי הגיב:

        מה שאתה אומר בהחלט מעורר מחשבה.
        עם זאת, נראה לי מסוכן לחשוב שהמוסר נמצא אצל אלה שיש להם מה להפסיד

        אהבתי

  3. אחת שיודעת הגיב:

    את עושה עוול מסוים לשלושת המפוטרים מווינט.
    הם אומנם נאבקו על חזרתם לעבודה, אבל כשחזרו לא נתנו להם לעבוד.
    אראלה בוודאי לא יכלה לחזור לתפקידה תחת העורך וסגנו, ג'וני חזר ופשוט התעללו בו ולתני עיקרו את התפקיד ואסרו עליו לסקר חדשות.
    בדיוק בשביל זה צריך ועד עובדים.

    אהבתי

  4. אני הגיב:

    ראית את הכתבה הזו?

    http://www.the7eye.org.il/library/Pages/020512_the_crisis_caravan.aspx

    היום קיבלתי מדודה של אבא שלי מצגת שעוסקת בנזקי המסתננים. על הדודה הזו אפשר לומר הרבה דברים, בעיקר שהיא נשמה טובה, לא אישיות פוליטית, אישה נחמדה שעסוקה בלטפל בנכדים הרבים שלה. המייל ממנה, מראה שמישהו תפס אותה כאחת שיכולה להעביר מסרים חברתיים שאינם עוסקים רק בזכויות האדם הבוגר/קשיש, יכולה להעיד על מגמה חיובית-שימוש בבעלי הניסיון והזמן הפנוי לשינוי פני החברה.

    אהבתי

    • ר.בקצה הגיב:

      בשולי ההפגנה האחרונה נגד המסתננים, הסתודדנו כמה חברה עם אחד מפעילי תנועת "גדר לחיים"- תנועה שדחפה בזמנו להקמת גדר הביטחון.
      הוא סיפר לנו שהשיטה הטובה ביותר לדחיפת נושא למרכז הדיון הציבורי הינה הפצצה מסיבית של מעצבי דעת קהל במידע.
      זאת ועוד, הוא טען שבכל רגע נתון לא היו בתנועה שלו (שכותרתה הייתה "התנועה הציבורית להקמת גדר הפרדה") יותר מ-300 חברים ולעיתים אף פחות.

      אהבתי

    • באבא הגיב:

      הספר של לינדה פולמן מהפך קרביים, ומתסכל מאד לקריאה, במיוחד כי הוא לא מציע פתרון יעיל. קשה מאד לקרוא על המנגנונים שמובילים לזוועות בלי לספק אופק של תקווה.

      פתאום המזרח התיכון נראה כמעט אידילי.

      אהבתי

  5. מיצבשת הגיב:

    ככה זה שאין חדשות, כל חלאה פדופילית מקבלת את העמוד הראשון.
    יש רק בעיה קטנה – הכותבים המזועזעים שכחו שהמצב היום השתפר מאוד לעומת העבר.
    הפיסבוק "הרג" את כל הצ'טים והפורומים ההורים לא צריכים לעקוב אחרי מליון אתרים מספיק לעקוב רק על הפעילות בפיסבוק.
    במידה והילד "מסתובב" בהרבה אתרים, אפשר להפעיל שרות סינון אתרים (עולה עוד 10 ש"ח לחודש) כך שהצאצא יוכל רק לגלוש לאתרים מרכזיים בארץ ובעולם.
    לגבי פיסבוק אצלנו ההורים הם "חברים" של הילד בפיסבוק וכך אנו רואים את הפעילות של הילד.

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      למה? יש אתרים לילדים, והבחורצ'יק התחזה בהם. בעניין פייסבוק, אתה לא יכול לדעת (אלא אם אתה נכנס לחשבון שלהם) עם מי הם מתכתבים שלא בפומבי.

      אהבתי

    • רטקסס הגיב:

      האינטרנט הוא רחב הרבה יותר ממה שאת יכולה לדמיין. ילדים ובני נוער בגילאי העשרה שטופים הורמונים וההשפעות של תוכניות כמו 24/7 והישרדות בפריים טיים לא עוזרות. הם יחפשו אלפי דרכים לצ'וטט עם מבוגרים מהם, לשלוח תמונות, להיכנס לאתרי פורנו, לצאת למועדונים ולשקר בקשר לגילם וכו'.
      שירותי סינון האתרים טובים במקסימום לילדים עד גיל 8 שלא מכירים הרבה אתרים חוץ מ"וואלה כיף".
      ברגע שפייסבוק (ממש לא עוזר שאתם חברים שלו שם, מצטער) והאימייל נכנסים לעניין, ובעצם כל דרך יצירת קשר חיצונית, יש בעיה.
      הדרכים לפתרון פשוטות מאוד ושלובות אחת בשניה:
      א. פטרנליזם בגיל צעיר – שעות גלישה מוגבלות ובשעות ספציפיות, בדיוק כפי שהיינו ילדים מנעו מאיתנו לשחק בחוץ עד שעה מסוימת. למה? כי כנראה שאחרי החשיכה הסכנות גוברות. בדיוק כמו באינטרנט..
      ב. חינוך לאחריות והבנה – בדיוק כפי שלא הלכתי לקחת סוכריה מאיש זר בפארק כשהייתי ילד, אחנך את ילדיי לא להתפתות למסור פרטים דרך המחשב. אני מקווה מזה שהם יבינו לא להצטלם בעירום..
      ג. מזעור נזק – יש הרבה צרות בעולם. אי אפשר למנוע מילדים את הדברים הרעים, אבל עם החינוך הנכון, הנזק לא יהיה נוראי. זה לא סוף העולם למסור פרטי כרטיס אשראי באינטרנט לאיזה מייל שרשרת בדוי. מתאוששים מזה. אבל תמונות עירום שלך שמופצות ברשת – יכול למוטט חיים. לדעת לאיזה כיוון ללכת..

      אהבתי

      • יש הורים שחוששים להצטייר כדיקטטורים, היסטריים או לעשות לילד שלהם פאדיחות -וכנראה שיש בינינו כאלה שלא ממש אכפת להם. עניין של מודעות וסדרי עדיפות כמו כל דבר. אצלנו יש חוקי שימוש לכל מכשיר עם מסך. לגבי שימושי אינטרנט- לוק אנד ליסטן:

        1- עד גיל מסויים אין לילדים פרטיות, נקודה. המסך ממוקם באופן שבו קל לראות מה קורה. פעם היה ממוקם בגלל אילוצים במסדרון. אז לא הכי אסטטי…אף אחד לא נפגע מהעניין.

        2- כשמגיע הגיל לעצמאות (מכשיר אישי או מיקום עם יותר פרטיות) מקיימים מספר שיחות ומסבירים מה לא עושים, ממה יש להזהר ועל מה חייבים לדווח. בודקים את הבנת הנקודות מספר פעמים בהמשך. בלי דרמה ובלי סיפורי זוועה. פשוט מסבירים.

        3- חייבים להכיר את השימוש בכל פלטפורמה שהילד משתמש כולל מערכת הרשאות הצפיה והשיתוף כדי להדריך את הילד ולציין קווים אדומים. אפשר לבקש ממישהו שמכיר טוב יותר שיסביר לך. אחרי שהבנת, התפקיד שלך כהורה הוא להדריך את הילד.

        4- המחשב תמיד נשאר פתוח וללא ססמאות- גם של פייסבוק גם בגיל שכבר 'יוצאים'. הילד יודע שלעולם לא נציץ בלי לבקש רשות ואני יודע שהוא לא מסתיר דברים איומים וסודות נפיצים.

        5- לא הגענו מעולם למקום הזה אבל במקרה שיש ספק או חשד שמשהו רע קורה שם – אין ספק. שואלים את הילד. אם התשובות בעייתיות, אפשר להתקין תוכנות כמו logmein על המחשב שלו כדי לראות מרחוק מה קורה. הפרטיות חשובה להתפחות תקינה- ויש דברים חשובים יותר.

        6- הגבלת זמן שימוש, יומית. אצלנו רלוונטי לגבי TV, שימושי מחשב (שיעורי בית כולל פאן) ושאר מקריני מציאות. אצלנו זה נע בין שעתיים וחצי עד ארבע שעות בסופי שבוע. כן, בהתחלה סופרים לו עד שהוא מקבל אחריות על הנושא. לא סופר- אין שימוש.

        7- מהצד של ההורים- לעולם לא מעלה תמונות עם הילדים (שלי או של אחרים) לשום אתר שיתופי. המיילים סוחבים היום 10 מגה ואפשר לשתף עם מי שרוצים בצורה שיותר בטוחה.

        סייגים וחרמות נוספים מבית הדיקטטור
        *משחקי מחשב אלימים מרושעים מטרידים – אין על מה לדבר.
        *סלולרים עם חיבור לאינטרנט- מוקצה. ברוב המקרים, הצורך נובע מהורים של ילדים אחרים שאוכלים את הלוקש הוותיק 'אבל לכולם יש'. אני לא מוצא סיבה לספק לילד מכשיר שמעביר אותו לעוד כמה שעות של עולם ממוסך בעלות של חצי משכורת מינימום.
        * כחלק מההסבר (למעלה) הילד מבין בדיוק ממה פייסבוק והרשתות החברתיות מתפרנסות כדי לזהות את החתירה לדליית מידע איכותי על המשתמשים. אין בפרופילים טלפונים ולא כתובת. הניק המקורי (יצירתיות היא חלק מהורות) הועבר לשם פרטי ממש לאחרונה, ובאישור.

        כלל אצבע: אין שום בושה לשאול ולבדוק מה קורה עם הילד שלך כשהמניע הוא אכפתיות ויש מודעות לסכנות.

        כלל גרון: עדיף ילד צוחק ובריא עם הורים מרובעים ומפדחים מילד מגניב שנעלם יום אחד ביער.

        מוגש בעדיפות וועדות ההתמצאות של מועצת העופות

        אהבתי

  6. מאי הגיב:

    לא מבינה, פשוט לא מבינה את ההורים שנותנים לילדים שלהם לגלוש בלי השגחה.

    אני, בתור בנאדם בוגר, לא סומכת על עצמי שלא אגיע באינטרנט למקומות שאני לא רוצה להכיר, ולכן נעזרת בשירותי סינון. הם סומכים על הילדים וסקרנותם הבלתי נדלית? זו לא תמימות, זו הזנחה פושעת.

    קוטס-בר כותבת שלבנה בן התשע יש חשבון בפייסבוק. אבל פייסבוק לא מאשרת חשבונות לילדים מתחת לגיל 13! אז אחת מן השתיים: או שהאם לא ידעה את זה (וזה בדיוק המקרה של 'ידיעת החוק איננה פותרת מעונש') או שהיא יודעת, ובמודע מאפשרת לבנה לשקר לגבי גילו. (מישהו מתנדב לדווח על הפרופיל של הילד שלה? כי פייסבוק מבטיחה למחוק כל חשבון של פספוס מתחת לגיל 13. ) ולשקר בשביל מה? כדי לאפשר לו לכלות את זמנו במקרה הטוב או לחסל את תמימותו במקרה הרע במשאבת-הזמן האידיוטית ביותר בהיסטוריה. מדהים. ואחרי זה מתלוננים על מערכת החינוך. קשה להאמין שאיזשהו נזק שגורמים לילדים שם מתקרב למה שמעוללים להם בבית.

    אהבתי

  7. אורן הגיב:

    כללית, לצערנו, יש במדינה מספיק מקרים, בכדי להמשיך לדחוף סיפורים על עבירות מין לעמוד הראשון. זו ההחלטה של העורכים אם הם מעוניינים לקחת את התחרות שלהם לשם. באשר לקוטס- בר, מסוג הטורים המיותרים וחסרי הערך, שנכתבים במהירות ע"י עיתונאי הורה (לרוב אם) ומוצמדים לידיעות.
    אפשר להתפלץ, אך זה המצב, רוב ההורים מודעים לסכנות, ולא מסוגלים לנטר באופן מלא את פעילות הילדים. במחשב וגם ברחוב.

    אהבתי

  8. רטקסס הגיב:

    בקשר לעניין הפדופיל, יש לי שאלה, אשמח אם מישהו שבקיא בעולם הדיווח על פלילים יוכל לענות.
    אסור לפרסם שם של חשוד ב-48 השעות הראשונות לאחר חקירתו.
    בנוסף, אני מפנה אותכם לסעיף 12 לתקנון האתיקה המקצועית של העיתונות, שם כמובן יש התניות ומגבלות אחרות.

    מהם אותם "פרטים מזהים" האסורים בפרסום? אם מצויין תפקידו, איזור מגוריו, גילו, מצבו המשפחתי.. זה נראה לי די מזהה, לא? נראה לי שפרסום שכזה (ורבים דומים לו) מנסים לתפוס את החבל בשתי קצותיו – מצד אחד לעמוד בתקנות ובחוק, ומצד שני לרמוז כמידת האפשר על מהות האיש.
    אז מה מפרסמים? ומתי? ואם בכלל?
    (אגב, אני מניח שהכותרות עשו התקף לב היום לאיזה סמנכ"ל היי-טק פלוני באיזור גיל ה-40 שיושב חולה בבית או טס לחו"ל. מסכן.)

    והמלצה לכולם – המחשב הביתי (ועדיף אחד בבית בלבד, ללא קשר לכמות הילדים, ואולי מקסימום עוד אחד לעבודה בחדר ההורים) ימוקם בסלון המשפחתי. כך תימנעו גלישה עד השעות הקטנות של הלילה, צילומי עירום שישלחו לחברים, פדופילים ועוד שאר מרעין בישין. לא חייבים לעקוב גם אחרי ההתכתבות של הילדה עם החבר שלה, אבל זה כבר תלוי בכם..

    אהבתי

    • רקמילה הגיב:

      חלק משיעורי הבית ניתנים דרך אתר הכיתה של בית הספר. כמו כן מטילים על הילדים עבודות שמתבססות על חומר מהאינטרנט. ילד -החל מכיתה ג' צריך מחשב על שולחן הכתיבה שלו.

      אהבתי

      • רטקסס הגיב:

        בחיים שלי לא שמעתי על בית ספר יסודי שנותן ש"ב דרך אתר האינטרנט, ובמקרה אני בתחום החינוך (המוסיקלי) כבר לא מעט שנים.
        מילא חט"ב או תיכון, אבל שם גם האחריות והמודעות של הילדים עולה.
        בנוגע לעבודות שמתבססות על חומר מהאינטרנט – אני ממש לא רואה את הבעיה בלהכין את העבודה בסלון. לא מדובר על עבודה ביום ולא מדובר על כמויות חומר עצומות.
        אני יכול לספק לך עוד שלל פתרונות טכניים כמו ספריה, פרוייקטים שקיימים בבי"ס שבהם ילדים יכולים להישאר עד השעה 16:00 בחדרי עיון, מחשב בלי חיבור לרשת חיצונית בחדר של הילד (וחיבור רק למחשב בסלון – משמע, הוא יכול להוריד חומרים מהאינטרנט וש"ב, ואז להעביר אותו אליו למחשב ומשם לעבוד עליהם לבי"ס. כי הרי ברור שזה מה שילדים עושים כשהם בחדר עם המחשב. שיעורי בית).
        זה עוד בלי שהזכרנו אפילו את הבעיות הכלכליות שבלקנות מחשב לכל ילד, ואת הבעיות החברתיות בכך שאת מחלקת את ביתך לתאים-תאים.
        החלטה שלך. אני רק המלצתי.

        אהבתי

      • captain beefheart הגיב:

        כידוע, גם אם תושיב את האישה לצדך במכונית פאר עם 350 תאי איחסון מהודרים, תמיד כשהיא תיסע לצדך יהיה איזה תיק או חבילה על ברכיה. את העיקרון הזה למדו גם הילדים: כמה שתרהט את חדרם, תאבזרו במכתבות ארגונומיות של קסטיאל ובשירותי תאורה של גיל טייכמן – את השיעורים הם תמיד יעשו על שולחן האוכל המשפחתי, או על הרצפה באמצע הסלון. מה עושים נגד הרעה החולה הזו? איפה יצחק קדמן כשצריך אותו? האם יעזור להתקשר 106 ולהזמין לוכד?

        אהבתי

      • סיר לא יכול לחיות בתא המטען.
        במו אזני שמעתי.
        אכן, עולם מופלא.

        אהבתי

      • captain beefheart הגיב:

        איזה חינוך מוזיקלי אם מותר לשאול?

        אהבתי

      • רטקסס הגיב:

        בעוונותי, אני גם מורה למוסיקה במוסדות ציבוריים ופרטיים. עוסק גם בסדנאות מוסיקליות לילדים ובחניכה, לרוב לגילאי 8-13.

        למזלי, כשאני מורה לילדים לכתוב תווים או להיעזר ביצירות של מלחינים מפורסמים – הם לא צריכים את האינטרנט. הבעיה מתחילה כשהם רוצים לשמוע את היצירה ביוטיוב. או ביופורן. אין גבול לסקרנות..

        אהבתי

      • captain beefheart הגיב:

        דפקא גיליתי שיוטיוב מפוצץ בקלוזאפים על ידיים של פסנתרנים. לא חושבת שזה יכול לעזור לנגן?

        אהבתי

      • captain beefheart הגיב:

        כלומר יותר בכיוון של הארטיקולציה

        אהבתי

      • רטקסס הגיב:

        אני יותר בכיוון של כלי נשיפה 🙂
        סרטונים בהחלט יכולים לעזור להם, ומדי פעם אני מקרין להם סרטון מעניין, אבל מעולם לא הטלתי מטלת ש"ב ואמרתי – "לכו תחפשו ביוטיוב ובגוגל". כשאני רוצה לפתח את יצר הסקרנות והיצירתיות שלהם, יש לי דרכים אחרות.

        אהבתי

      • captain beefheart הגיב:

        אין, אין על בראס!

        חולה על אבי ליבוביץ' וכנופייתו, שמח גם בהופעות של מארש דונדרמה, מבסוט מהאפלס, חולם על איחוד של BS&T עם שיקגו

        אהבתי

      • מיקי הגיב:

        אני בהחלט אומר לתלמידים לראות שיר ביוטיוב, או אפילו לסון (שיעור) שבו, נניח, לומדים את הסולו של פארמוויל. הרשת מצוינת ללימודי מוזיקה, ולכולם יש אייפונים – זה זמין בכל חור על הפלנטה

        אהבתי

      • רקמילה הגיב:

        בחיים שלי לא שמעתי על בית ספר יסודי שנותן ש"ב דרך אתר האינטרנט, ובמקרה אני בתחום החינוך (המוסיקלי) כבר לא מעט שנים

        ובכן, הנה שמעת.
        הפתרונות הטכניים עליהם הצבעת לא ישימים בכל מקום. אין מדובר כאשר יש מחשב אחד בבית מאילוצים כלכליים. בעקרון ילד זקוק לפינה משלו – כדי שיוכל לחשוב ולהתרכז-בנפרד מההמולה המשפחתית , והסחות דעת כמו טלפונים וטלביזיה בהם משתמשים בני הבית.
        באשר לפיקוח על התכנים בגלישה באינטרנט- הסכנות לכאורה נמצאות גם בחוץ ,וכפי משננים לילדים לא לדבר עם זרים וללכת רק בחבורה, ולא עוקבים אחריהם. כך צריך לנהוג גם לגבי האינטרנט. לא בהטלת חוקים , הטפות ומעקבים אלא בנתינת אמון מלא ופתיחות, וזה לדעתי חינוך נכון לעצמאות ויושר.

        אהבתי

  9. תייר הגיב:

    דבורית, כל הכבוד על הביקורת החשובה בנוגע לֹכותרת הבומבסטיות והאינפנטיליות של היומונים השונים. סמנכ"ל הייטק? מה קשור מחט לתחת? על זה העיתונאים צריכים לקבור עצמם מבושה. אגב, גם הכותרות על ביבי ואיראן מעט מביכות.

    לגבי מיקי רוזנטל על מעריב, הדברים לא רציניים. מה אמורים עובדי מעריב לעשות, למרוד במי שמאכיל אותם ואת ילדיהם? בחייאת רעאבק. זה משהו שרק עיתונאי שבע או מנותק יכול לכתוב.
    לגבי התגובה של גולדן? הוא סתם מוקיון. עדיף שידבר כמה שפחות. מאוס ולעוס כמעט כמו בר רפאלי.

    אהבתי

  10. דוד אסף הגיב:

    הכתבה של יאיר אטינגר על הכנס הפתטי של החרדים בניו-יורק אכן מצוינת, אבל כדאי לחדד היבט אחד.
    המילה פורנו לא נזכרה בכנס החרדים – כתב אטינגר – ואכן אין טעם להזכירה, כי הבעייה האמיתית של האינטערנעט עבור הקהילה החרדית איננה הפורנו. פורנו אפשר היה להשיג בקלות לפני האינטרנט ואפשר להשיג גם היום בלי אינטרנט.
    הבעיה האמיתית היא – כפי שדווקא הרב שטיינמן הישיש הבין – שהאינטרנט הוא 'תנועת ההשכלה' החדשה והאינטרנט עשוי בטווח הארוך לפרק את המבנה המפואר של חברת הלומדים.
    החברה החרדית בנויה באופן מסורתי על שתי כרעיים: ציות ופיקוח. הכרע של 'פיקוח' החלה להתנדנד קשות מאז פרוץ האינטרנט. זקנים שבנו עוד זוכרים ימים שבהם קיוסקים בבני ברק או במאה שערים, שהעזו למכור עיתון מעריב או ידיעות, עלו באש. חרדים היו מסתננים בהיחבא לספרייה הלאומית כדי לעיין שם בעיתונים או בספרי חול. והיום, כל העולמות הנפלאים והמופלאים של ההשכלה והעולם המודרני נמצאים לפניך בלחיצת כפתור, ואף חומת גטו איננה גבוהה מספיק כדי לבלום אותו.
    דרכם של חובשי בית המדרש במאה ה-19 אל ההשכלה ואל הקרע שבלב עברה דרך ספרים. קשה להאמין מה היו הספרים שחוללו בהם את המהפך ושינו את אמונתם. אברהם דוב גוטלובר, למשל, מספר בזיכרונותיו על ההתרגשות העצומה שנגרמה לו כאשר קרא – לא יאומן כי יסופר! – ספר דקדוק. אחרים קראו ספרי היסטוריה כמו 'יוסיפון' או 'שבט יהודה' וגילו פתאום שארון הספרים היהודי מכיל קצת יותר מאשר מה שהכירו בבית המדרש או בבית, והגילוי הזה פקח את עיניהם ושינה את חייהם.
    האינטרנט הוא אכן תנועת ההשכלה החדשה, וגם אם הוא (האינטרנט) בכלל לא ידע שהוא כזה – הרבנים ומנהיגי הציבור החרדי יודעים זאת היטב. לאינטרנט יש כוח הרס עצום – לא בגלל פייסבוק והשטויות הילדותיות האלה – אלא בגלל מאגרי הידע האינסופיים, כולל במדעי היהדות עצמם, שזמינים לכל מי שמעוניין בהם ואין מי שיוכל לפקח עליו ולאסור עליו את זה. בטווח הארוך, אם יש כוח שעשוי לפרק את 'חברת הלומדים' החרדית – זהו האינטרנט והחשיפה העצומה שהוא נותן לעולם המודרני על שלל גילוייו ופיתוייו.

    אהבתי

    • שוקי הגיב:

      אכן הרשת היא תענוג למי שרוצה להשכיל. הכל במרחק לחיצת עכבר, צריך קצת ללמוד לסנן מידע ולמצוא את החומרים המקצועיים.
      ברשת יש גם הרבה אתרים של אתיאיסטים, ייתכן וגם זה מציק לחרדים.
      המון חומר שמראה שהאמונה באל מיותרת ומטופשת, אלוהים הוא המצאה לא מוצלחת של אנושות פרימיטיבית.
      אני בטוח שגם זה מערער אותם במידה זו או אחרת

      אהבתי

      • אתה אולי מבין ברמת האינסטינקט בהתמצאות סוציוגרפית אבל לא מבין הרבה על טיבן של המצאות. אין שום המצאה שמלווה את האנושות כל כך הרבה שנים כמו המושג אלוהים.

        מותר לך לזלזל בהמצאה הזאת ואפילו להתכחש לקיומה. נכון שהיא גאונית ?

        אהבתי

      • אורן הגיב:

        הרבה שנים, בהחלט לא חיובי, מעדיף המצאות שימושיות. האל הוא ה"המצאה" הגרועה ביותר. יצירת בדיון, שמתיחסים אליה כמציאות, ועוד מפתחים יחסי פאסיבאגרסיב אליה. גאונות מפוקפקת ביותר.

        אהבתי

      • דעתך ברת החלוף לא משנה את התפוצה ומושרשות ההמצאה בתרבות האנושית. שימוש נרחב בכל היבשות ובכל התקופות הידועות. תמציא משהו שמתקרב לפרומיל לפי הפרמטרים האלה ונדבר.

        אהבתי

      • תומר הגיב:

        או! עכשיו הבנתי, ערך האלוהים ומושג האלוהות הוא במקוריות, באמצאתיות וביצירתיות שהוא משקף, האם אנו עדים לבצבוצה של תיאולוגיה חדשה מעל לקו האופק?

        אהבתי

      • מיקי הגיב:

        זו אחת התובנות הכי לא תבוניות שהנפקת לאחרונה (ויש הרבה).
        יש עוד כל מיני המצאות מופלאות שגורמות יותר נזק מתועלת.
        מגיע לך פרס נובל 😆

        אהבתי

      • יונת הקש הגיב:

        אולי אתה עד לביוץ אונת ימין שלך שהבינה מיד על מה אני מדבר.

        טענתי שהמצאה חסרת תועלת לא היתה שורדת תקופה כה ארוכה ולא זוכה לפופולריות בכל היבשות.
        אתה מכיר המצאות שזכו לתפוצה כזאת – יודע לתת דוגמאות אחרות ? – תפדל…רק אל תעשה אורן.

        המצאה כן <? -בלי קשר לדיעות לגבי אמונה, אורתודוקסיה ודברים שאתה ורבים אחרים זורקים לאותה מגירה בחיפזון בהול.

        אהבתי

      • אדג הגיב:

        האש, הגלגל, הציפה, הזכוכית, הכתב, הברזל.

        (כמעט) כולם נפוצים על פני כל כדור הארץ, והם "מותר האדם מן הבהמה". האמונה באל (עוד לפני המונותאיזם) הביאה רוע לעולם, לא טוב וחסד. אלמלא האמונה, ייתכן שאת המהפכה התעשייתית היינו מתארכים למאה ה-14.

        אהבתי

    • captain beefheart הגיב:

      הכל נכון, אבל למה לכתוב "מדעי היהדות"? (אלא אם כן התכוונת באיפכא מסתברא)

      אהבתי

      • captain beefheart הגיב:

        נובמת.

        למה לענות לי ברצינות עם נימוקים כשאפשר פשוט ללחוץ על כפתור בוהן למטה…?

        (עדיין לא מאוחר להסביר מדוע הביטוי "מדעי היהדות" אינו אורווליאני צרוף)

        אהבתי

      • הינשוף של מינרווה הגיב:

        אמנם אני לא מהתחום זה, אבל לא היה אכפת לי להרים את הכפפה.
        הבעיה היא שמאחר שצירוף זה כבר קיים, הרי שעול ההוכחה הוא עליך: ראשית עליך להסביר מדוע הוא מופרך.

        אהבתי

      • captain beefheart הגיב:

        נובמת (2)

        נטל ההוכחה יתחלק ביני לבין הטוענים שקומקום התה של ברטראנד ראסל אינו קיים.

        ולסיכום: חזור על השקר מספיק פעמים והוא יתחיל להריח כמו אמת.

        "מדעי היהדות!!!" אימפרסיב. אנחנו לא מדברים על אמונות טפלות כאן, חביבי. אנחנו מדברים על "מדעים". ויש גם "מכון לחקר…". ואו, היהודים באמת עם חכם כמו ש(הם) אומרים (על עצמם). עובדה – מי שמע על מדעי הנצרות או מדעי האיסלאם?

        השם ברא את היהודים נבונים ואת הגויים ימ"ש איגנורנטים. ואידך זיל גמור.

        אהבתי

      • הינשוף של מינרווה הגיב:

        לא ביקשת שיענו לך ברצינות? מדוע אפוא אתה עושה קטעים?
        ניסיתי לכוון, על-ידי שיח חביב, לכך שאתה רואה סתירה בין מושג המדע לבין מושג היהדות. אמנם איני בקיא ביהדות, אך אני כן בקיא במדע של המדע.

        ועכשיו באשר לנובמת השני. אני מניח שהכוונה הייתה לבטא לגלוג. קיבלתי. אולם עדיין עול ההוכחה עליך. אתה רוצה שמישהו יסביר לך מדוע צירוף זה אינו בגדר סתירה? כלומר, ישנו צירוף כזה? שבו אתה מוצא סתירה? יופי. אז תחילה הסבר מדוע אתה מוצא בכך סתירה, ואז ניתן יהיה לענות לך. שהרי, אלו שעוסקים במדעי היהדות לא הניחו שתחום זה מכיל בלבו סתירה; ולפיכך עליהם לענות לטענתך. כלומר, עליך לטעון אותה. כלומר, להסביר מדוע אתה מוצא כאן סתירה, ולא סתם לטעון שיש כאן סתירה ולבקש שיסבירו לך מדוע אין.
        אגב, את הדברים לעיל ראסל עצמו היה מקבל. חסר לי כרגע המראה מקום.

        כאמור, אני מניח שהבעיה שאתה מוצא כאן היא בין האופן שאתה מבין מדע מהו לבין האופן שאתה מבין יהדות מהי. כאמור, באשר ליהדות אין לי מושג ירקרק; באשר למדע דווקא כן.

        אהבתי

      • captain beefheart הגיב:

        עובר אורח סיפק הסבר היסטורי/סמנטי.

        אבל כבר הגענו לראסל אז נתעכב איקסת. אני ממש חושב שהוא לא היה מקבל את הניסוח שהצעת, ממש לא. ראסל היה מטובי הטוענים לנימוקים פילוסופים שהם ברי תקפות משל עצמם ואינם טעונים הוכחה, ודי רחוק מהגישה הקונטר-דטרמניסטית. גם לי אין כוח לחפש כעת מראי מקום אבל אני משוכנע שזו היתה גישתו.

        כל הולדת הקומקום נובעת מהגישה הזו. אם תרצה – ראסל היה לעניין זה ממשיכו של אוקהאם.

        גם אני וגם ראסל לא ממש מעניין אותנו מה חושבים "אלה שעוסקים במדעי היהדות", שכן על המוקד עצם תקפות המושג ולא השאלה האם יש מי שמקבלים את תקפותו ומתוך זה מעניקים לו תוקף.

        אהבתי

      • הינשוף של מינרווה הגיב:

        את עניין ראסל נלבן בקרוב, אני מבטיח. כנ"ל את אוקהאם.

        אני עדיין לא מבין את ההתעקשות שלך:
        אתה טוען שמושג 'מדעי היהדות' הוא פרכה. אין בעיה. רק נמק. מה הבעיה? אתה לא יכול סתם להגיד על משהו שהוא סתירה, ואז לבקש שיוכיחו אחרת. שאם לא יוכיחו אחרת אז מה? זה יוכרע כסתירה אלא אם כן יפריכו זאת? אתה מעוניין להציב אתגר? סבבה. רק נמק.

        אהבתי

      • אורן הגיב:

        זכור לי, שהקפטן כבר התבטא כנגד מדעיות הרוח והחברה. אפשר להשתמש במושג מדע אמפירי, אפשר להשתמש במושגים של פופר על טענה שניתנת להפרכה. את עיקרי האמונה היהודית לא ניתן להוכיח. השימוש במושג מדע בתרבות דתות וכו' הוא הצגת הנתונים באופן שיטתי, לעתים בטענות הניתנות במידה רבה להוכחה או הפרכה, נאמר התלמוד הירושלמי נכתב במאות כך וכך. לעתים בטענות המסדרות שיטתית אך אינן ניתנות להוכחה מלאה, כמו העיקרון המסדר של חוקי הכשרות הוא כזה.

        אהבתי

      • הינשוף של מינרווה הגיב:

        יפה. אם נקבל את הגדרתך, הרי שמדע פירושו עריכה שיטתית של טענות, יהא נושא המחקר אשר יהא (מדעי האדם, מדעי החברה, מדעי המחשב, מדעי היהדות).
        על פי הגדרה זו אין במושג מדע היהדות כל סתירה.
        הסתירה חייבת לבוא רק כאשר שני מושגים לפי טבעם מנוגדים זה לזה (הניגוד היסודי: הוויה ואין). וזה בהחלט לא המקרה. כדי להפוך זאת לסתירה צריך להוסיף מספר דעות קדומות ושגויות, כגון שאלוהים זה סבא זקן שיושב מעל העננים.

        אהבתי

      • אורן הגיב:

        ובקריאה נוספת אוסיף, המדע העוסק בחקר היהדות, ולא הידע המדעי, שמקורו באמונה ובכתבים היהודים. בניגוד ליוונים או חכמים בארצות האיסלם, שהפרידו בין מגעים לדת, היהדות והנצרות העדיפו בטעות לשלבם.

        אהבתי

      • הינשוף של מינרווה הגיב:

        לאורן.
        היוונים לא הפרידו בין מדעים לדת. אדרבא, המדע העליון ביותר, לפי אריסטו, נקרא (בין היתר) תיאולוגיה. העניין הוא שלא מדובר בדת, ובטח לא בדת התגלות, ובמרכזה אין אחד שמחולל ניסים.

        אהבתי

      • אורן הגיב:

        לינשוף, אתה מתיחס למטאפיזי ולא לאמונה דתית, שמחויבים להתאים לה, ולגזור ממנה את המחקר המדעי.

        אהבתי

      • captain beefheart הגיב:

        למען הסדר הטוב אזכיר כי למדתי הערב שהביטוי "מדעי היהדות" מגיע אלינו בכלל מהגויים ימ"ש. כדי להשיב על שאלתך עלי למחוק את המידע הזה ולענות כאילו אני חושב שיהודים המציאו את זה לצורך האדרה ואוטוסוגסטיה.

        ננסה:

        המתודולוגיה המדעית פותחה (בעמל רב) כדי לחקור את הנעשה בטבע. החלתה על מעשי ידי האדם גרמה, בתהליכים היסטוריים וחברתיים, לכך שגם תחומים אלה מכונים כיום בשם "מדעי ה…". אז אנחנו יכולים "לחקור" התנהגות של בני אדם באמצעות מתודולוגיה מדעית, אבל אובייקט המחקר עדיין יישאר סובייקטיבי מטבעו ולכן – יחסית לחקר המדעי של הטבע – עדיין נקבל תמיד תשובות שהן בתחום האפור (ולכן חסרות תוקף אמיתי, לפי כל מתודולוגיית מחקר שהיא).

        ירדנו מרמת מדעי הטבע לרמת "מחקרים בשיטות מדעיות" על התנהגות בני אדם.

        אבל "מדעי היהדות" אף אינם חקירת התנהגות ה"יהודים" אלא משהו נחות מזה. זוהי "חקירה" של הטקסטים המרכיבים את האתוס הדתי שלהם. האם יש באמת מה "לחקור" בדברים האלה? הרי מדובר בשילוב של פולקלור ואמונות שרבים מחשיבים כטפלות. מה מותר הטקסטים האלה על כתביה של תמר בורנשטיין לזר, למשל? כיצד הגענו למצב שבו מי שטוען כי אין "מדעי יהדות" כשם שאין "מדעי קופיקו", הוא זה שצריך להוכיח שבאמת אין מדעים כאלה, רק בגלל שהביטוי כבר קיים?

        אך כאמור, ידוע לי שהביטוי מקורו במקום אחר ולכן תסלח לי איניד בלייטון מעין גנים על שהטרדתי את מנוחתה בשעות כאלו וליהקתי אותה להצגת החצות הזו.

        ליל מנוחה לכל.

        אהבתי

      • הינשוף של מינרווה הגיב:

        המתודולוגיה המדעית לא הומצא לחקר הטבע!
        כאן נעוצה כל הטעות שלך!!!
        זה עניין עובדתי היסטורי.

        אהבתי

      • מיקי הגיב:

        אוקי, בואו נשאל האם רב ("מומחה ליהדות")
        הוא מדען?

        אהבתי

      • הינשוף של מינרווה הגיב:

        בזה אתה צודק. אולם, אני חושב שהרב עצמו יגיד לנו שהוא עוסק ביהדות, לא במדעי היהדות.

        אהבתי

      • דב הגיב:

        זה עניין של הגדרה לשונית. רוב הציבור מבין "מדע" כעיסוק שבמסגרתו מעמתים תיאוריות עם ממצאים ובוחרים את התיאוריה שיש לה התאמה מיטבית (לא תמיד באמת טובה…) עם הממצאים.

        עיסוקים אינטלקטואליים אחרים פועלים לגמרי אחרת.

        אהבתי

      • עובר אורח הגיב:

        המונח הנו תרגום ישן לעברית של מונח גרמני לתאר שטח לימוד אוניברסיטאי מוכר ומקובל באירופה
        ביותר מ 100 השנים האחרונות.
        judische-wissenschaft
        German: “Science of Judaism” Term applied to the scientific study of
        Jewish history, literature, and religion. הכנס לגוגל בערכו ותראה מספר פירושים
        ותרגומים.כך גם בגרמנית אומרים וכותבים מדעי הספרות, מדעי יפן, מדעי סין, מדעי אפריקה לפקולטה, או סדרת קורסים, או קורס בודד בנושא מסויים. באוניברסיטה אמריקאית מתורגם
        לעברית, מאוד בערך, זה "תרבות יהודית 101 " או תואר שני בתרבות יהודית או דבר מה דומה.

        אהבתי

      • captain beefheart הגיב:

        קיבלתי, השכלתי

        אהבתי

      • הינשוף של מינרווה הגיב:

        יפה! עובר אורח עלה על זה:
        wissenschaft!
        קאנט-פיכטה-שלינג-הגל עושים מזה מטעמים! מהו מדע ומהי שיטתיות! הם ממשיכים את תפישת המדע, שתחילתה באלו שדנו לראשונה מדע מהו (במה הוא נבדל מהסבר מיתולוגי, מהי ידיעה למול סברה וכו'; בראשם אריסטו – אם כבר הלכת לאוקהאם, לך עוד אחורה, למקור).
        רוב האנשים נוטים לחשוב שמדע זה מה שהם רואים בפרסומת לאבקת כביסה: כדוריות כחולות שתוקפות את הכתמים השחורים. תחת גישה כזו אכן יש סתירה בין מדע לבין יהדות.

        אהבתי

      • מיקי הגיב:

        רוב האנשים גם מגחכים לנוכח ההתנשאות האימננטית שלך. זה מידבק?

        אהבתי

      • הינשוף של מינרווה הגיב:

        אתה מרגיש נחיתות?
        (בגלל שאינך יודע מהי 'טרגדיה'?)
        בו-הו-הו.
        דמעה.

        אהבתי

  11. אורן הגיב:

    ההסכם המתגבש בין סבא"א לאירן הוא רק חלק מהדרישות של המעצמות. באשר לנאומיו של נתניהו למערב, אין ברירה אלא לשים בכותרת. הכלום המקובל אצל נתניהו, נאומים. ראוי שיקבל את המלצת מרטין, יפתח בלוג, ויניח לנו (לי). בסך הכל מקביל לפעולתו בנושא הפליטים, נואם את נאומיו המיותרים.

    אהבתי

  12. נקניק הגיב:

    שאלה למיקי רוזנטל: לא הפריע לך שהערוץ שבו אתה עובד התרפס בפני שלדון אדלסון? מה אתה רוצה מעובדי מעריב? למה שלא תשאל את עצמך למה נשארת בערוץ 10 אחרי החנופה המביכה לאדלסון? אתה לא מבין שאנשים שמתפרנסים מעבודתם לא יכולים להשליך את ילדיהם לקו העוני רק כי שי גולדן כתב מאמר הזוי? אני לא מצליח להבין את המתחסדים הטהרנים ויותר מכך, הם גורמים לי לבחילה עזה

    אהבתי

    • מיקי הגיב:

      הפעם הצדק עמך, נקניק. אני חושב שלכל העיתונאים יש פנטזיה להיות בלתי תלויים, אך במוקדם או במאוחר הם מגלים שזה לא שחור-לבן. פעם למטה, פעם למעלה, כמאמר השיר

      אהבתי

  13. קורא הגיב:

    בעיניי יש יותר מקום לעיסוק במיקי רוזנטל היום, וגם בתגובות של שי גולדן אליו. בעיקר בטוויטר, מומלץ בחום.

    אגב, שני הצדדים עם דבשת בנושא הזה. דה מרקר ביחס מוגזם לרעה לאיידיבי ולמעריב, מעריב ביחס מוגזם לטובה לאיידיבי ולרעה להארץ ולדה מרקר.

    אהבתי

  14. הלל הגיב:

    מה שניסים זאב אמר הוא בסך הכול דמגוגיה-בשקל כדי ליצור קונטרה להצעה להעלאת גיל הנישואין, שהוא תופס אותה כאנטי-חרדית. זה הכול. לא הצעת חוק ולא כלום.

    אהבתי

  15. הכתבה בארץ על משקה הגת, משו משו:

    עורך דין רזה ורציני מספר בהתלהבות כיצד ישב באחת מהמסעדות המדוברות במרכז תל אביב, וקיבל מהצוות מיץ גת בסוף הארוחה

    כל כך תל אביבי
    ממש נהירה
    זה מסוכן
    משתמשים בזה מאג-ניבים
    חלק מהבילוי

    גברת דפנה ארד חתומה על המופת.
    קצת PR למסעדות, לעיתון ולעיר של קוראי הארץ.

    -תודה ושלום.

    אהבתי

    • אורן + סיפור אמיתי הגיב:

      עכשיו הכנסת גם את הגת לקבוצת השנאה שלך. תן לחיות בארץ הזאת, גם לתלאביבין עם דעות שונות משלך. שמור את הדיקטטורה לתחומי ביתך(הלוואי שילדיך יצאו חשישניקים ,שמאלנים, לועסי גת במסיבות של הקרן עם בני זוגם האריתראים).
      ובאותו נושא, היום לראשונה בחיי ספגתי מתוצרת היונה, חוויה נעימה פחות מהטרדותיך הנעבכיות, אך הבנתי את מקור ההשראה שלך. סיפור אמיתי, באמשלי.

      אהבתי

  16. . הגיב:

    ספי רכלבסקי בהארץ היום:

    בארצות סקנדינוויה.. האלימות שם נמוכה יותר מפי 10 מזו הפושה במקומותינו. המתאם העולמי בין אלימות שלטונית לזו שברחוב מוחלט.

    מאיפה הוא מביא את זה? מה זה "האלימות נמוכה יותר"? יש כל כך הרבה סוגי אלימות ומדינות שונות גבוהות בסוגים מסוימים ונמוכות באחרים. אין דבר כזה אלימות נמוכה (או גבוהה) יותר. למשל שיעור רציחות. לפי הטבלה הזו ישראל נמצאת יחד עם מדינות סקנדינביה בתחתית הטבלה כשההבדל ביניהן כל כך קטן שקרוב לודאי אינו משמעותי סטאטיסטית ודאי לא פי 10. הלאה, מה זה מתאם מוחלט בין אלימות שלטונית לאלימות ברחוב? מתאם מוחלט (1.0)מוצאים רק ולעיתים נדירות מאוד במדעי הטבע. רכלבסקי או לא מדייק או ממציא נתונים, או מסתמך על איזה מקור מפוקפק וזו לא פעם ראשונה שהוא עושה את זה.

    אהבתי

    • בוודאי שמופרך. הרי יש כאלה שסובלים מאלימות שלטונית והבעות "חכה חכה" כבר 20 שנה ואף אחד מהממשלה או העולם האקדמי לא יודע על זה.

      אהבתי

    • אזרח במיל' הגיב:

      אבל לפחות הוא כתב טור שלם בלי לדחוף את ביבי והמשיח.

      אהבתי

    • שועלן הגיב:

      יש מתאם מוחלט בין דמגוגים לבין אנשים שאומרים מתאם מוחלט.

      אהבתי

      • אורן הגיב:

        הנתונים שהבאת עסקו ברצח, לא הבאת נתונים על כל עברות אלימות, אז תמצא כאלה ואז תתחיל לסתור את רכלבסקי, נאה דורש ונאה מקיים. לי אין כוח, אך הנה נתונים עדכניים לגבי פשיעה בישראל. באם דורשים לדייק, אבקש כעת לציין תמיד "שיש לטפל בבעית המסתננים, על אף שלא גרמו לעליה בפשיעה בארץ", כל טיעון אחר הוא דמגוגי.
        בעיקרון לא כל מאמר דעה צריך להיות שעור בסטיטסטיקה של מדעי הטבע, אפשר להשתמש במתאם מוחלט באופן תקשורתי.

        אהבתי

      • אורן ה**** הגיב:

        הנה הקישור שה**** שכח.

        אהבתי

      • דב הגיב:

        השאלה (ב"מדעים" הסוציולוגיים) היא איך סופרים: רציחה מכוונת של המון סמולנים נורבגים, למשל, תצורף לממוצע השנתי? העשורי? הנורבגי? הסקנדינבי?

        אהבתי

  17. צופה מהצד הגיב:

    יתכן שבY NET ובוואלה לא שמעו על ההפגנה הזו שמדווחת ב NRG
    http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/370/623.html?hp=1&cat=404&loc=3
    איזה דבר נהדר זה דת הפוליטקלי קורקט שגורמת לעיתונאי הסמול לשקר ולהעלים מידע מהקוראים

    אהבתי

    • ראיתי את של זה שהתחתן עם היונית אכן תמונות קשות.
      הפאנל האשכנזי צפונבוני שכנראה לא גר בשכונת התקווה מסתלבט על "ימניים פאשיסטים" ועל אלי ישי בדחקות על נושא המסתננים.

      בכתובית לאורך כל האייטם ה ק ו ר ע הופיעה המילה פליטים.
      יש מי ששומר עלינו שנחשוב ולא נתבלבל.

      עורכים חסרי גבולות.

      אהבתי

  18. מרטין הגיב:

    בשעה טובה אני יכול להניח את המעדר, חצי יום לקח לי לחפור את הקבר שבו, לפי מיקי רוזנטל, אני אמור לקבור בו את עצמי מרוב בושה.

    מצוקה קשה יש בבתי הקברות בגוש דן, ובימים אלה זו ממש משימה בלתי אפשרית למצוא חלקה, כאשר עשרות עיתונאים ב"מעריב" לא יודעים היכן לקבור את עצמם מרוב בושה.

    אכן מצוקה קשה. אני מודה ומתוודה שגם אני נכנסתי למצוקה קשה כשגיליתי שאני גר במדינה בודיהיסטית שבה שורפים את המתים ושאת הקבר שלי אני אצטרך לחפור בעצמי.

    הבעיה היא לא עיתונאים עם אג'נדה, אלא עיתונאים רופסים, שמבטלים דעתם מפני זו של הבוס ורואים את העולם דרך עיניו של מי שמשלם להם משכורת – ועל הדרך קונה גם את נשמותיהם

    רוזנטל צודק, ואני אגלה לו סוד: כשדנקנר קנה אותי, לא הוצאתי חשבונית או קבלה וזה גם לא דווח לרשויות המס. הנה לך התחקיר האמיץ הבא. "שערוריות מכירת הנשמות במעריב" נשמע לי טוב. לך על זה.

    (לוקח נשימה עמוקה)

    אני יושב לי בתאילנד הרחוקה והיום העורך שלי בדסק החוץ ביקש ממני להפסיק להיות הבודהא המסופק בעצמו ולשלוח עוד סיפורים, עם עדיפות כמובן לסיפור שמראה שבודהא הוא בצד של דנקנר בהתאם לחוזר היומי שמופץ במעריב שמורה על מציאת סיפורים חיוביים על בעל ההון הנערץ שקנה את נשמותינו.

    תרשו לי לשתף אתכם במשהו אישי. כשהתקבלתי למעריב, בלי קשר לניסיון הקודם שלי ברדיו ירושלים ובידיעות ירושלים (בריאות ומשטרה), נתבקשתי לעבור קורס כתבים/עורכים של מעריב שהועבר בזמנו על ידי רפי מן (ממליץ על הפייסבוק שלו בחום). אחרי הקורס הייתי מסתובב לי בין החדרים במעריב ומגלגל שיחות פה ושם בחדשות ובגרפיקה ואפילו הרגשתי חופשי לעלות לקומה של נמרודי כדי להגיד לו שלום (והוא לא היה, אבל פגשתי אותו בהרמת כוסית במערכת בירושלים). זאת הייתה האווירה במעריב במהלך ההתקפות בלתי-נגמרות על נמרודי, אווירה נינוחה, קצת הסתדרותית כזאת, שבה מותר להביע כל דעה. זוכרים את משה נגבי כותב במעריב טורים נלהבים נגד נמרודי?

    כשנמרודי בא למערכת בירושלים, הייתה את התחושה הזאת של בעל המפעל מבקר בקו הייצור. הוא מודה לנו על העבודה הקשה, אנחנו מודים לו ובלב מקווים שהעיתון ירוויח יותר כדי לבקש העלאה במשכורת. או אז הולך לדרכו בעל המפעל ואנחנו חוזרים לפס הייצור של החדשות. אגב, נמרודי ממש בחור נחמד. באמת. (את נמרודי אני מכיר אישית מהימים שלפני היותי עיתונאי, עת עבדתי על ניידת לטיפול נמרץ של נטל"י שהייתה שייכת לנמורדי. הוא בעל הון מאוד נגיש ומאוד מאוד חברותי. את דנקנר לא יצא לי לפגוש).

    אז אחרי "הטירונות" שעברנו במעריב עם נמרודי, ההתקפות על מעריב בגלל דנקנר יצרו במעריב תחושת אחווה של קו חפירות במלחמת העולם הראשונה. קוברים את עצמם מבושה…Yeah right. בחיית רוזנטל, מאיפה המצאת את זה?

    אז נכון, בעסקים וברכילות הדיווח מוטה קשות, אבל הם למדו לעשות את זה עוד מהימים של נמרודי ובשאר העיתון יש עדיין את אותה תחושת חופש של היכולת להביע כל דעה. איך אני יודע את זה? אני מתקשר לחברים שלי במעריב, במערכת ובמהלך העבודה, והם מדברים איתי חופשי על הכל, בלי לחשוש שמישהו מסביב ישמע משהו וידווח הלאה… אין צנזורה עצמית ואין אווירת חשש, חלק מצדיקים את דנקנר וחלק רואים בו אוייב לשיוויון החברתי במלחמה שלו בריכוזיות, יש במעריב קפיטליסטים וסוציאליסטים, מגוון של דעות מימין ומשמאל ובסה"כ רובם אנשים נחמדים ומקצועיים. ככה זה מעריב. קצת הסתדרותי, כבד ולא מעודכן, אבל עם רוח הכותבים שעזבו את ידיעות ב-1948 פתחו להם עיתון משל עצמם כדי לכתוב את האמת שלהם. נכון. עד כדי כך עתיקה המלחמה הזאת בין העיתונים… 🙂

    וזה כל הסיפור. מאבק בין קבוצות כוח. הצד של מעריב קורא להם "כנופיית שלטון החוק" והם קוראים לעצמם "בני האור". זה מאבק מרתק שעוד ייכתבו עליו עבודות דוקטורט כי המאבק הזה מעצב את פניה של החברה הישראלית העתידית. כל אחד מוזמן לקחת צד ואני לקחתי את הצד שנהנה לעשות בלגן במילים לשני הצדדים.

    מה שכן מדאיג אותי הוא שהמאבק הזה בין קבוצות כוח שונות (שהוא לגיטימי) גורם לסכסוכים שקשים בין האוהדים של קבוצות הכוח השונות. ולווט משייכת את עצמה לכנופיית שלטון החוק? שיהיה לה לבריאות. למה זה צריך להפריע לי? הרי הביטוי המעשי של המאבק בשוק הדעות והרעיונות הוא בקלפי. יש היום לימין בראשות נתניהו קואליציה של 94 חכ"ים. מה הימין רוצה מהשמאל בדיוק? להיעלם? ומה רוצה רוזנטל ממעריב ודנקנר בדיוק? שייעלמו? מעניין מתי תימאס על הישראלים גישת ה-"ניצחון פירושו רמיסת היריב לחלוטין ומחיקתו מהתודעה" ונחזור לעבוד יחד בשיתוף פעולה, תוך ויכוחים לוהטים ואינסופיים, ברוח אותה אחווה שהקימה את הנס הזה שנקרא מדינת ישראל. עברנו ממריבות בונות למריבות הורסות. עכשיו נהיה לי עצוב.

    אהבתי

  19. אני הגיב:

    אחת הכותרות בוואי נט כרגע היא: "מחר הבגרות המאיימת מכולן"-אין כמו מערכת שחושבת שהיא צריכה לפרסם את התסביכים הנפשיים שלה. מחר הבגרות המאיימת מכולן עבור אנשי תקשורת שכנראה לא כיכבו במגמות המדעיות, זו האמת ורק האמת. עבור שאר התלמידים מחר זו לא הבגרות המאיימת מכולן, מחר זו עוד בגרות, שיש לה מועד ב' ומועד חורף וניתן לשפר אותה לפני הגיוס, תוך כדי שירות ואחרי השירות, אחרי הטיול ואחרי מיליון ואחד דברים.

    אהבתי

    • מיקי הגיב:

      למה בגרות בכלל צריכה להיות מאיימת? מה הלחץ?
      היום ניב "המרסק" רסקין העלה לשידור בגל"צ תלמידת י"א והתאכזב מאוד מהעובדה שהיא לא ממש לחוצה ומתכוונת להתאבד אם לא תוציא 100 במבחן המטופש.
      קיצר, האימה היא כנראה בעיקר בתקשורת 👿

      אהבתי

  20. באבא הגיב:

    מה יותר גרוע מבורות? בורות מתיימרת.

    היום התפרסם בטמקא-ידיעות-השרון טור שבו זיוה ניסים מבקרת מסעדה בקיסריה. היא כנראה לא רצתה לקפוץ ישר למנה העיקרית ולתאר את חוויותיה, אז בתור מתאבן היא כתבה:

    "את ל"ג בעומר, ככה סיפרה לנו הגננת כשעוד היינו תמימים מדי, אנחנו נוהגים לחגוג בגלל שבר כוכבא ניצח את הרומאים בעת המרד הגדול בקיסריה. לא ניכנס עכשיו לשאר הדקויות של אותו מרד, שבין היתר השאיר כאן ארץ הרוסה וחרבה, גם בגלל קוצר היריעה וגם כי אין טעם לקלקל את האווירה החגיגית בזוטות סטייל הטבח שערכו הרומאים במתנגדיהם מאוחר יותר.

    רק נגיד שהשנה בחרנו לחגוג בדיוק שם, במקום בו התחולל לפני 2,000 שנה הקרב ההירואי ההוא שבגללו אנחנו שורפים שוב את מדינת ישראל במפגן פירומניה מרהיב"

    מזל שהיא לא נכנסה לדקויות. חבל שהיא לא נכנסה לויקיפדיה. בר כוכבא היה גיבור והוא קרא לדרור, אבל לא בגזרת קיסריה. אפילו לא קרוב.

    (אני רק מקווה שהלל לא יגיח עכשיו ובאמתחתו מקור תנאי עלום, על פיו בר כוכבא היה חבר במועדון הגולף של קיסריה. או אז אצא חומוס, בדיוק כמו זה שהוגש במסעדת "ארסטו").

    אהבתי

  21. ללא שם הפעם הגיב:

    "אני לא יודעת איזו טראומה תשפיע על הילדה יותר. האונס או השהות בבי"ח פסיכיאטרי".

    כמי שחוותה את שניהם, אני יכולה להעיד שההתלבטות שלך בהחלט במקומה.

    אהבתי

  22. גלן-קיל הגיב:

    שלום וולווט,

    מהם ערכיך? כך אדע האם אני מתאים לבלוג

    אהבתי

  23. רק רציתי לומר שיפה בעיני שנעלם כך.
    על החסד והאמת

    אהבתי

  24. דרור הגיב:

    כתב מעריב הואיל בטובות לרדת אל העם ועבר לשכונת התקווה (ואני הבנתי מהמחאה של הקיץ שבלתי אפשרי לקנות שם דירה). מן הסתם הוא לא עבר לשם לצמיתות , אלא רק "לכבוד כתיבת היומן" , כמו תייר ששגר לתקופה באפריקה ומתעד את השבטים והחיות. מה גם ששכונת התקווה דלילה יחסית בסודנים , רובם הגדול נמצא בנווה שאנן , אבל זה כבר מעבר לגבולות של הכתב , זה כבר יותר מדי סודנים בשבילו , מספיק לו כל התימנים של התקווה על הראש .

    אהבתי

  25. אלעד הגיב:

    אל יהא ליבך גס במתאגדים. הסיטואציה קשה מאד גם למי שרוח הצדק החברתי ורצון אלטרואיסטי לתרום לאחיו העובדים מפעמים בקרבו. למעסיק יש מספיק כח ומספיק דרכים לאמלל את מי שיצא נגדו בשם העובדים. לאחר שאתה מאמלל עובד, ומצד שני מציע לו פיצויים מוגדלים או סתם הרבה כסף כדי שיעזוב, הוא נוטה לראות קודם כל את טובת משפחתו ומצבו הנפשי והבריאותי ורק אחר כך את טובת חבריו העובדים. אין בעניין הזה שום פאדיחה ואין שום ארגון עובדים שיכריח מי שאינו מעוניין בכך להשאר במקום עבודה לעומתי.

    גם בטריק של הגדלה מלאכותית של יחידת המיקוח אין שום דבר חדש. יחידת המיקוח היא מקום העבודה שמתוך עובדיו נספר שליש, ההופך את ארגון העובדים ליציג. דוגמא: נאמר שאני רוצה להקים ועד עובדים באינטל: האם עלי לאסוף חתימות של שליש מעובדי המפעל בקריית גת? שליש מעובדי אינטל בכל הארץ? שליש מעובדיה באירופה? בעולם? ברור שככל שיחידת המיקוח גדולה יותר, הקושי המוטל על המתאגדים גדול יותר.

    למעסיקים יש הרבה יותר מידע לגבי יחידת המיקוח שהם אינם חולקים עם העובדים. יש להם גם יכולת במקרים מסוימים לשנות את גבולות יחידת המיקוח כרצונם. הכל ידוע, מוכר ומקובל במאבקים מעין אלה.

    הבעיה המרכזית במאבקים מהסוג הזה היא שבית הדין לעבודה אינו פוסק למעסיקים פיצויים על הפגיעה בהתארגנות. לכן שווה להם לנקוט בכל הצעדים הללו כדי למנוע אותה, כי אין למעשה סנקציה, חוץ מהקמת ועד במקרה והצעדים נכשלים.

    אהבתי

  26. אלעד הגיב:

    ועוד משהו קטן: ארגוני עובדים נרתעים מלמסור את רשימת העובדים המתאגדים למעסיק מחשש שהעובדים החתומים שם "יסומנו" על ידי ההנהלה.

    הקשר להגדלת יחידת המיקוח הוא עקיף: ארגון העובדים מוסר את מספר העובדים שחתמו על הצטרפות אליו. אם המספר הזה "שווה" יציגות – קרי שליש מיחידת המיקוח, הרי שלכאורה יש פחות בעיה לחשוף אותו כי הועד הוא עניין שריר וקיים שימנע התנכלות לחותמים; מאידך, אם גבולות יחידת המיקוח אינם ברורים, הרי שקיים סיכוי שעמדתו של המעסיק תתקבל ושתיקבע יחידת מיקוח גדולה יותר, באופן שבו מספר החותמים לא יקים ארגון יציג; או אז, נהוג לחשוב קיים חשש לחותמים אם יוודע שמם למעסיק.

    אהבתי

    • שועלן הגיב:

      התפקיד של מי לקבוע אם הארגון הוא אכן ייצוגי (כלומר מאגד למעלה משליש)?
      בית הדין לעבודה?

      אהבתי

      • אלעד הגיב:

        הכי טוב זה כמובן מצב שבו המעסיק מכיר ביציגות ואז לא צריך אף אחד. כשזה לא קורה, כי המעסיק מסתיר מידע או שמוסר מידע שלפיו הארגון לא יציג, אפשר לפנות לבית הדין לעבודה ולקבל סעד של הכרה ביציגות. שם, בבית הדין, המעסיק יהיה חייב לחשוף את כל הנתונים והמספרים ובית הדין יחליט.

        דרך אחרת, "נועזת" יותר, היא פשוט להכריז על סכסוך עבודה ולשבות ברגע שלדעת ארגון העובדים הוא יציג. או אז, המעסיק יפנה לבית הדין לעבודה, והשאלה הזו תתברר שם ממילא.

        כך או כך, התשובה לשאלתך היא כן.

        אהבתי

      • שועלן הגיב:

        תודה.
        היה צריך לעשות איזה נוהל רישום מסודר, בו פעם בשנה על הגוף המייצג להגיש חתימות ועל מקום העבודה להגיש מסמכים המעידים על כמות העובדים.
        האם יש תקדימים להתאגדות של בעלי מקצוע ספציפיים בתוך מקום העבודה (ואז צריך לכאורה רק שליש מהעיתונאים, לא משנה כמה עובדים יש ב-win-win ובמחלקה המסחרית)?
        ברור לי שזה גם בעייתי, כי איך מגדירים בדיוק עיתונאי (ומה עם מקצועות "תומכי עיתונות" כמו גרפיקאים ועורכים לשוניים).

        אהבתי

      • אלעד הגיב:

        יש כזה דבר. דיני המס מחייבים כל מעסיק למסור דין וחשבון על מספר העובדים המועסקים אצלו אחת לתקופה. הבעיה היא שהדיווח הזה לא חופף בהכרח את ההגדרה המשפטית הנזילה מאד של יחידת מיקוח.

        הכלל שנקבע בפסיקה, אם לפשט אותו, הוא של מפעל (מעסיק) אחד – יחידת מיקוח אחת, כאשר חריגות מהכלל ייתכנו (למרות שהנושא עוד קצת בפיתוח פסיקתי) במקרים שאם נפשט אותם, נגדיר אותם כשונות אינטרסים ואופן העסקה מובהקת.

        יצא לי לטפל בתיק שהיה אחד הראשונים בתחום הזה בארץ (בניגוד למה שניתן לחשוב, הנושא של יחידת מיקוח ראשונית במקום עבודה מתארגן הוא חדש בפסיקה יחסית) שבו בחברה היו כ 100 מחסנאים ופועלי ייצור, ועוד כ- 80 סדרנים של התוצרת שהיו פזורים ברחבי הארץ. ההסתדרות השיגה כ40 חתימות של מחסנאים (מתוך 45 כאלה). נשאלה השאלה האם המחסנאים הם יחידת מיקוח ואז ההסתדרות יציגה? האם המחסנאים ופועלי הייצור ואז עדיין יציגה? או כולם ביחד, ואז אין יציגות?

        בית הדין לשמחתי קבע שהמחסנאים ופועלי הייצור הם יחידת מיקוח אחת והכיר ביציגות (תוך שדחה את הטענה שרק המחסנאים, אבל גם את הטענה של ההנהלה שכל עובדי החברה ביחד הם יחידת המיקוח). הוא ביסס את ההחלטה על נושא השונות.

        אני לא יודע מה המצב בYNET, אבל תהיה בטוח שהשאלות האלה (מהו עיתונאי, והאם ההבדלה בכלל חשובה לצורך הסדרת תנאי ההעסקה והאינטרסים המשותפים – כי יכול להיות שגרפיקאי עובד אותן שעות מול מחשב ובאותם תנאים פחות או יותר כמו עיתונאי, ואז זה לא בהכרח ממש משנה שהעבודה שונה, לעניין קביעת יחידת המיקוח) יעלו אם יהיה הליך כזה.

        אהבתי

  27. אלעד הגיב:

    ואני אוסיף עוד כדי לשמור על איזון, שמנגד לזכות העובדים להתאגד ביחידת מיקוח יש זכויות לגיטימיות של המעסיק:

    בתחילת שנות השמונים פעלו באל-על 4 ועדי עובדים שונים ונפרדים (או יותר). כל אחד ניהל עם ההנהלה מו"מ כרצונו, ושבת כרצונו. התוצאה היתה בזבוז משאבי ניהול והכבדה על פעילות התקינה של החברה שהביאו כמעט לסגירתה. המשך הפעלתה התאפשרה עם איגוד העובדים לועד אחד שבו פעילים כמה סקטורים, אבל לא כל אחד מנהל מו"מ עצמאי ומחליט מתי לשבות כרצונו.

    אהבתי

  28. מרטין הגיב:

    איך ניתן ליצור איתך קשר ישיר? דרך המייל בצור קשר ב-shilony-law נקודה co.il?

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s