מטקבקי ולווט ממליצים על ספרים

נכון שהכרזתי על פוסטים העוסקים בביקורת תקשורת בלבד, אך בגלל שזה שבוע חריג, ולרגל שבוע הספר, כמובן, הנה ולווט ברטרו. מטקבקי-העל ממליצים:

– קראתי באנגלית לפני מספר שנים ושבתי לקראו בעברית השנה – חלון פנורמי/ ריצ'ארד ייטס. ספר אמריקאי על זוג אמריקאי בשנות החמישים של המאה הקודמת. מיוחד ויוצא דופן. לא ספר נשים בהגדרתו (רקמילה).

חומריו האפלים של פיליפ פולמן (מיקי).

סופם של היהודים, שפיגל וגראו אדם מנסבך (אורן).

– האוטוביוגרפיה של אלי ויזל, כל הנחלים הולכים אל הים (תום).

– הארכיטקטורה בחבל האוזרק בארקנסו של דונלד הרינגטון. לא צחקתי ככה (בקול רם) מאז שלושה בסירה אחת (עדי עליה).

– ג'ינג'יס חאן/ ג'ק ותרפורד. שובר סטיגמות ומרתק. נכתב בנדיבות ומכיל שלל היבטים. נוצר לאחר עבודת מחקר מרשימה והוקרה לאיש ופועלו.
אוטוביוגרפיה או סיפור ניסויי עם האמת/ גנדהי. יבשושי למדי אבל מספק תובנות מעניינות על התקופה, המנהיג והאדם הפרטי.
רומל, עלייתו ונפילתו של טקטיקן מבריק/ צ'רלס מסנג'ר. מתרכז בקרבות ללא שום ערך מוסף. התקופה והאדם נשארים מעומעמים (יון).

– אחרי כמה חודשים של התענגות על כל ספר אלקטרוני של פ.ג' וודהאוס, פניתי לבדוק אלו מיצירותי תורגמו לעברית. מצד אחד, איך יכול להיות שרק שלוש מיצירותיו של אחד מההומוריסטים הגדולים זמינות בעברית? ומצד שני, אני מורידה את הכובע בפני המתרגמים (ג'וד שבא ודן דאור) כי לך תתרגם את כל נפתולי הסלנג האנגלי בתקופה שבין מלחמות העולם. ואיך לכל הרוחות מתרגמים לעברית את השם הנפלא Psmith?
אז למי שיכול – לכו על שפת המקור. ולמי שלא – נסו את התרגומים. לפחות תטעמו משהו מהמזנון המופלא של וודהאוס.

– נונה קוראת מחשבות מאת אורית גידלי. ספר מקסים, באמת, על מה שילדים (ואנשים) אומרים ומה שהם באמת מתכוונים. בכריכה האחורית של הספר כתוב ככה:

הסיפור על נונה ומכשיר הקסמים,
הכלב של השכנים,
הדג המדבר,
ולא מגלים יותר.

אז גם אני לא אגלה יותר, פרט לזה שהספר מומלץ בחום, אם יש לכם ילדים בני 3-6 או משהו כזה (הלל).

– ביקור התליין של לילי פרי. נוגע ללב, מקסים ומיוחד (שולהלה).

פונדקו של ירמיהו של בנימין תמוז, אחד הסופרים הכי אנדררייטד לדעתי. תמוז לא היה שייך לחבר׳ה, יפי הבלורית והתואר. ברוב חנויות הספרים כיום לא יודעים מי זה. פונדקו של ירמיהו, שהתפרסם ב-1984, מתאר עתיד דיסטופי בישראל, שב-2012 נשמע כמו תיאור המציאות המתרחשת לעינינו (קרן אור).

– ספר הילדים מי שתה לי? שכתבה שהם סמיט ואיירה רותו מודן יצא בספריית הפועלים ב-2004. מצחיק, לא דידקטי, מאפשר קריאה פשוטה או מורכבת (סיפור מסגרת המומחש באמצעות האיורים הנפלאים של רותו) לפי גיל הילד, פמיניסטי ומאוד מקורי. תענוג (אורית עריף).

– חזרו לקרוא את ספרה בן ה-26 של יעל דיין אבי, בתו, למרות הדעות הקדומות שיש לכם עליו. אבי, בתו היה שלאגר בזמנו ובצדק גמור. לבד מהיותו ביוגרפיה/אוטוביוגרפיה מרתקת, מרחיבה דעת, מעלה נשכחות ומעוררת הרהורים על יחסי אבות ובנות, אמהות ומאהבות וחיים תחת הנטל של הסלבריטות – שאז נקראה בפשטות: תהילה ופרסום – הספר של דיין הוא שיעור בהיר ותמציתי בהיסטוריה של ההתיישבות והתקומה, כפי שתועדה על ידי כותבת מוכשרת ודעתנית (מבלי להתנצל על כך לרגע), המהלכת קסם בזכות יכולת האנליזה שלה ובזכות העובדה שהיא היתה שם, כדי לחזות במו עיניה איך נבנה המיתוס ואיך קרס (נילי ל.).
(זו ההמלצה שהביאה לי את הרעיון לחזור שוב לרעיון החביב לפוסט נושא, V).

– אה, ומה איתי? ובכן: היינו העתיד והביתה, שני ספרי הקיבוצים של יעל נאמן ואסף ענברי בהתאמה. לכל מי שיש לו פטיש לקיבוץ מכל סיבה שהיא.
– וגם: חשד לשיטיון של מאיה ארד, גם היא קיבוצניקית (תוס': למחצה או לשליש או משהו), סוגר מעגל עם הספר הראשון המומלץ. חיי זוג ישראלים לשעבר בני שבעים לערך, בקליפורניה, מנקודת המבט של האישה, החרדה לגורלו של בעלה. קרעי קרעים של החיים המצטמקים.

[poll id="37"]

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה דו"ח מיוחד. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

25 תגובות על מטקבקי ולווט ממליצים על ספרים

  1. מיקי הגיב:

    אני קורא כ-3 ספרים בחודש, לפעמים יותר אם יש לי זמן.
    בחודש שעבר קראתי את המצפן הזהוב, הספר הראשון בטרילוגיה חומריו האפלים של פיליפ פולמן (לא פעם ראשונה), את לא רציונלי ולא במקרה של דן אריאלי ואני ממשיך לקרוא באיטיות את ההיסטוריה האלטרנטיבית של ארצות הברית… זה ספר קשה

    אהבתי

  2. אורן הגיב:

    טעות קלה. הסופר הוא אדם מנסבך, שפיגל גראו ההוצאה כמובן.

    אהבתי

  3. דוד אסף הגיב:

    להגדיר את מאיה ערד כקיבוצניקית זה נדיב במיוחד.
    לפי ויקיפדיה היא נולדה בראשון לציון, ובהיותה בת שנתיים עברה משפחתה לקיבוץ נחל עוז, שאותו עזבה לאחר כשמונה שנים בחזרה לראשל"ץ.
    נדמה לי שהיא גרה בקליפורניה הרבה יותר שנים ממה שהיא גרה בקיבוץ, ולאנשים כאלה יש תארים אחרים.

    אהבתי

  4. שרי הגיב:

    תודה רבה! אפשר פוסט חוזר פעם בחודש?

    אהבתי

  5. אסתי סגל הגיב:

    אכן, פונדקו של ירמיהו מצמרר מתמיד
    ובמסגרת האפוקליפסה היומיומית כדאי לזכור גם את "הדרך לעין חרוד" של עמוס קינן.

    ואם בספרים ישנים העוסקים במצבנו המשתפר והולך אז "סיפור של גרמני (1914-1933)"/סבסטיאן הפנר (הוצאת חרגול) – הוא ממש חובת קריאה.

    ואני רוצה להמליץ על "איוולת" / הורסיו קסטיינוס מויא (הוצאת בבל) – אולי הטוב ביותר שקראתי השנה. קשה לי לשים את האצבע על הז'אנר כי הוא מעורב בין סוג של סיפור היסטורי, למתח, לרומן פיקרסקי. מטורף. מזעזע. מצחיק. מפתיע. מעולה.

    אהבתי

  6. עטרה הגיב:

    ו"שיכון צדיקים" של נילי אושרוב, למי שרוצה להתגלגל מצחוק ולהתפקע מעונג:
    http://www.modan.co.il/prodtxt.asp?id=43592&perur=2&t=311&c=683

    אהבתי

  7. תומר הגיב:

    הם יורים גם בסוסים של הוראס מקוי הוא בעצם שני סיפורים קצרים יחסית המתארים את המתרחש בשולי השולים של תעשית החלומות של הוליווד בתקופת השפל הגדול.

    ספר נוקב ממש, סגנונית וגם עלילתית.

    אהבתי

  8. תומר הגיב:

    ואם עברי (בכל זאת שבוע הספר העברי) ואם בנימין תמוז והטרילוגיה הכוללת את פונדקו של ירמיהו (החלש מבין השלושה לדעתי), משלי בקבוקים והפרדס (הטוב שבהם), ממליץ מאוד על טרילוגיה אחרת שלו, חיי אליקום שכוללת שלושה סיפורים הקשורים זה בזה קשר רופף מאוד דרך סיפור חייו של אליקום אך בעצם נבדלים מאוד, הן בסגנון והן בנושאים.

    בכלל, תמוז הוא סופר מעולה שאיכשהו נזנח מעט ונשכח מעט, אולי בעוון כנעניות בוטה. ממליץ מאוד!

    אהבתי

    • אסתי סגל הגיב:

      סופר ענק תמוז (בעיני) והטרילוגיה חיי אליקום אכן מעולה (הרבה יותר מפונדקו שהוא פלקטי במהותו, ולטעמי למרות חשיבותו אינו ספרות אלא סוג של פמפלט)
      ובהזדמנות זו כדאי להזכיר עוד סופר שלא רק שנשכח אלא שמעולם לא זכה כאן למקום הראוי לו (יען כי דעותיו הימניות לא מצאו חן בעיני המימסד הספרותי והתרבותי דאז), ואני מתכוונת לדוד שחר והיכל הכלים השבורים שלו (אפרופו טרילוגיות)

      אהבתי

  9. הקיד הגיב:

    ממליץ על התרגום החדש לאחים קראמזוב. לא הייתי אומר שהקריאה זורמת אבלבהחלט ניתן להנות מגדולתו של הפר הזה. בין חלקו הראשון לשני עצרתי לנפוש עם תרגומו המצלח של ערן צור לשני סיפורי מתח של סימנון הנהדר. בטי והחדר הכחול. הילדים אהבו את מי רוצה שק קמח המוצלח כרגיל של,גרוסמן

    אהבתי

  10. סיימון הגיב:

    רעש לבן, דון דלילו. לא קראתי אף ספר כמוהו.

    אהבתי

  11. שבוע הפרס הגיב:

    כמה ספרים קורא שמעון בחודש?

    אהבתי

  12. מיקי הגיב:

    חלון פנורמי באמת ספר מצוין.
    הסרט שעשו לפי הספר היה, לדעתי, משובח גם הוא

    אהבתי

  13. אור הגיב:

    החודש רק התחיל!!! 🙂

    אהבתי

  14. עובר אורח הגיב:

    בכל זאת תקשורת. ברברה וולטרס סידרה עינים ( עינינים הכוונה אבל גם עיניים הולך)
    למישהו בצמרת הסורית תמורת ראיון עם אסאד
    ועכשיו מתנצלת.http://dailystar.com.lb/News/Middle-East/2012/Jun-06/175938-barbara-walters-apologizes-for-helping-assad-aide.ashx#axzz1x1bZSmGu

    אם כבר נכנסתי. בגבול הצפוני של לבנון היה ירי ממושך בין צבא סוריה ולבנונים חמושים
    כולל נפגעים בצד הלבנוני.
    http://dailystar.com.lb/News/Local-News/2012/Jun-06/175895-four-wounded-in-lebanon-syria-border-clashes.ashx#axzz1x1bZSmGu

    אהבתי

  15. יהודה הגיב:

    אני משתדל לקרוא באזור השלשה ספרים לשבוע, בדרך כלל יותר, כשבשבת אני משתדל לקרוא לפחות שניים. זה יוצא סה"כ כ10 ספרים בחודש, כולל ספרי עיון.
    והפוסט הזה הוא רעיון נהדר, אולי יבוא שבוע הספר פעמיים בשבוע?

    אהבתי

  16. יועד הגיב:

    הספר שהכי נהניתי ממנו השנה היה "אדום" של אווה טים (Uwe Timm זה שם גברי, לא לקרוא כמו Eva). התרגום של גדי גולדברג מאוד קולח, והספר נוגע כמעט בכל דבר שמעניין בגרמניה היום, איחוד הגרמניות, קבוצות הטרור, הרקע של השואה ומלחמת העולם השנייה וגם מעביר יפה סיפור אהבה ואת האווירה של החיים בברלין אחרי האיחוד.

    אהבתי

  17. אחינח הגיב:

    v, אין פוסטי אורח יותר?
    חשבתי שהבלוג הזה יצמח למין עיתון קהילתי כזה שכל אחד יכתוב בו משהו מעניין פעם ב..

    אהבתי

  18. באבא הגיב:

    הואיל ומדובר בבלוג תקשורת, אציין את ספרה של העיתונאית ההולנדית לינדה פולמן, "תעשיית החמלה". הספר עוקב אחרי התנהלותם של הגורמים השונים באיזורי אסון – התקשורת, גופי סיוע, השלטונות/מורדים וכמובן המקומיים הנתמכים. הספר הרבה סימני שאלה אבל מעט פתרונות.

    הנה קטע קטן קטן שהובא בעין השביעית.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s