מצפה לא מתרגשת


אחרי סופשבוע כזה אני מצפה מתושבי מצפה רמון לדווח מה קרה שם, עם הגראד, שהרי אין מצב שבדל עיתונאי יבצבץ בעיירת השאנטי.
לכן אני מחפשת בבלוג של אליען לזובסקי, בביתי במדבר, ובעמוד פייסבוק של שאול חנוכה, וגם בעמוד החסום של מרב גרובר, כולם מצפאים בעלי כושר ביטוי. אבל כלום. כנראה שוב עבדו עלינו בתקשורת ושום גראד לא צנח פה.
אופס, רגע, אליען פייסבקה את הטרגדיה:

לזכות מעריב יש לזקוף את המשפט הבא: "בעוד התושבים כלל לא הרגישו בנחיתות וייחסו אותם (כך במקור, v) לרעשים אחרים, במערכת הביטחון הביעו דאגה"

ובאותו עניין, נא הבהירו את המשפט הבא: "…נחתו אתמול ביממה אחת רקטות גראד בקוטר 122 מ"מ בערבה וליד מצפה רמון".
הדיווח ב-nrg.
ישר"ה מצאתי הסבר: נורו שתי רקטות).

תוס': הטעות הכי דרמטית ששכחתי לכתוב:
כות' המש' בראש השער: "הייתה בהלה בעיירה".
לא נכון, הבהלה הייתה בשנות השישים.

בישראל היום מתעקשים על כותרות ראשיות שמתאימות לתשבץ ההיגיון של הארץ. לא מצליחה להבין את זה:

"ביטחון: מבחן במצרים;
כלכלה: הכרעה ביוון"

כמה פעמים כתבתי שריבוי סימני פיסוק בכותרת הוא סימן לכשלונה?

יש שם לנרצחת בתחנה המרכזית (משבוע שעבר): ילנה פלוטניקוב, 44, תושבת נתניה. עלתה לישראל מרוסיה לפני 11 שנים (ישר"ה).

למה גלעד שליט עבר לגור בביתה של הבמאית המתעדת אותו, טל גורן? אין לי מושג.

ז'ורנל

בשבוע שעבר התבשרנו שז'ורנל, מוסף התרבות קצר הימים של מעריב ייסגר ותכניו ישולבו בהמגזין, כפי שהצעתי בעבר.
היום מופיע על שער המגזין הכיתוב הזה:

למי שינערו את המוסף חזור ונער ויחפשו את ז'ורנל צפויה אכזבה: זהו, אין יותר, נבלע בתוכו.
אבל, כפי שאפשר ללמוד מהשער, התכנים צנחו כזלזלים רכים לחיק המגזין. בשער חבר היי פייב לשעבר, מייקל הרפז, הוא זוכה לראיון בכפ' האמצע (המוסף המורחב מתנאה ב-20 עמודים). בכפולה שלאחר מכן מנתח מאיר שניצר את שמי זרחין, הכפולה הבאה כוללת מיני שמונצעס, מטוויטים יומיים ועד ראיונצ'יק עם אלינור אהרון, דיווח מהוליווד ועוד כמה.
אחר כך חוזרים לתכני המגזין: עמוד חדשות מהעולם, תשבצים ולוח שידורים. זהו.
"כולל מוסף התרבות ז'ורנל", כמו שנכתב מתחת ללוגו.

בתחילת המוסף, אגב, מופיע עמוד על הרב ישעיהו רוטר. עמוד שנעשה בחמש דקות כנראה, ובו תזכורות לראיון מלפני חמש שנים עם הרב, כמה מילים מבתו, ועוד כמה מילים שנכתבו כבר בכל מקום.

פוסט מורטם אצבעות שחורות

סבר פלוצקר מידיעות מספר בפייסבוק על אירוע פלאי שאירע לפובליציסט ישראל היום, דרור אידר:

פרופ' רוברט קונקווסט הוא אחד ההיסטוריונים החיים הגדולים. את תהילתו בת האלמוות רכש עם פרסום ספרו על הטיהורים של סטאלין "הטרור הגדול". בשבוע שעבר, באיחור מביש, קיבל מישראל סוג של אות הוכרה: את פרס דן דוד.

ביקשתי לראיינו. המארגנים שמחו והבטיחו בלעדיות. שאלתי מה מצבו הבריאותי ואמרו לי שהוא "לא משהו" אבל אין בעיה לראיין אותו. אחרי טקס חלוקת הפרס פקפקתי בכך ושוב שאלתי, האומנם. ביררו וחזרו עם תשובה חיובית. אחרכך שאלו, האם אכעס אם פרופ' קונקווסט ייפגש עם עיתונאי מישראל היום המעוניין לכתוב על פעלו הספרותי של ההיסטוריון. לא מדובר בראיון, ציינו המארגנים. אינני רגיש לנושא הבלעדיות והסכמתי.

ביום הראיון שמעתי שפרופ' קונקווסט ביטל הרצאה באוניברסיטה משום ש"החליק באמבטיה". אך הרגיעו אותי שוב המארגנים, הראיון יתקיים. באתי לחדרו במלון ופגשתי אדם בן 95 שהוא שבר כלי. לא ארחיב את הדיבור: ישבתי מולו קרוב לשעה עם פנקס פתוח, שאלתי שאלות ולא הצלחתי להוציא מפיו משפט אחד מובן. הפרופסור ניסה לדבר בשקט-בשקט ומיד שקע בעולמו הסבוך והייחודי, מחפש ניסוחים, שמות ואירועים. אודה ולא אבוש: דמעות עלו בעיניי. נפרדתי בידיעה שאין לי ראיון אבל עשיתי סוג של מצווה לאיש רוח ענק.

להפתעתי קראתי בגיליון יום שישי של ישראל היום ראיון ארוך ומפורט עם פרופ' קונקווסט. ולא סתם ראיון: הפרופסור הקשיש אמר לישראל היום בדיוק את מה שישראל היום רצה לשמוע. שישראל צודקת בכל, שטוב שסיפחה את רמת הגולן , שחששה מפני איראן מוצדק ועוד כהנה וכהנה. ראיון ארוך, שני עמודים מלאים.

קראתי והתביישתי מעצמי. למרות כמה עשרות שנים של קריירה בעיתונות נכשלתי בלראיין את פרופ' קונקווסט – וישראל היום הצליח. הפרופסור המאוד-מאוד חולה שבפגישה איתי לא הצליח לסיים משפט, בשיחה עם ישראל היום התגלה כדובר רהוט המפליג בתשובות ואף מתמצה (צ"ל א', v) היטב במצבה המדיני של ישראל. ומובן מאליו שלפי ישראל היום פרופ' רוברט קונקווסט מצביע ליכוד.

בסופשבוע של מעריב מוצג "ראיון אינטימי במיוחד" עם אפרת גוש שערך פרופ' יורם יובל לרגל יציאת ספרו שיחות נפש.
האם זה ראיון אינטימי במיוחד שנכתב לעיתון או שמא זהו פרק מהספר? אם התשובה האחרונה היא הנכונה, למה לא כתבתם זאת, כמקובל?

בעמוד הפותח של 7 לילות, תחת המדור "מה לוהט?" מובאים כמה מאירועי השעה. האם פרק הסיום של האוס, המובא בראש המדור, לא צריך היה להופיע בשבוע שעבר? שהרי הפרק שודר ברביעי האחרון.

מח' הגהה

חזרתי על המשפט הזה כמה עשרות פעמים בשש השנים האחרונות וחצי: עמודי החדשות של מעריב סובלים מהגהה (ומעריכה) מבישה. והנה, זה לא תלוי בשום עורך ובשום מערכת חדשות שהתחלפו במהלך השנים האלו. מן הסתם התחלפו לא רק עשרות עורכים אלא גם עשרות מגיהים, וכלום לא השתנה. לכך אני מתכוונת בדברי על ד.נ.א של עיתון. משהו משובש לגמרי במערכת.
לקרוא את כפ' 2-3 היום זה עינוי מתמשך. ואני חוסכת את הפירוט מהקוראים. עורכי העיתון יוכלו לקבל ממני כפולה מסומנת לתפארת אם רק יבקשו.

פייסבוק/ בלוגלנד/ רשת/ טיוי

מישהי כותבת שאיש לא הזכיר את המאמר של הדס שטייף על הטרדות מיניות בתקשורת. אני מראה שזה לא נכון. הזכרתי וגם הדגשתי. מיד מגיעים המככבים האדומים.WTF? הרי לא מדובר בדעה או בפרשנות. יש עובדות. היא טוענת כך, אני מוכיחה שטעתה.
אני חוזרת ואומרת: כל מי שסובל פה, שדרכי לא נראית לו, מוזמן לקצר את הסבל שלו. החיים קצרים והחוק מרשה זאת.

לצופה מהצד שנורא מוטרד מזה שהמדור השבועי של ליבסקינד לא עולה ל-nrg, הנה המייל שלו.
שאל אותו במקום לחזור על עצמך כל יומיים פה כתוכי.
kalman@maariv.co.il

מבקרי הטלוויזיה ממש (שיר זיו, ישר"ה) לא מרוצים מתוכנית הראיונות החדשה של טל ברמן בערוץ הראשון.
כנ"ל אורי שאלתיאל במעריב ואיתי סגל בידיעות עם "ניסיון טלוויזיוני ראוי. היא אינה מביכה ממש או מביישת, אבל אם לשפוט על פי תוכנית הבכורה שלה, היא משעממת ומיושנת מאוד, והאלטרנטיבה שהיא מספקת כרגע היא בגדר פוטנציאל בלבד".

כמי שלא מתכוונת להחליף את הבלקברי 9300 בשום דבר בקרוב, אני עוקבת בדאגה אחר מצב החברה.
הנה החדשות. בלקברי 10.

לפני פיזור

פוסטי הסו"ש:
משחק מקדים, שישי
אצבעות שחורות, שבת

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה שערים, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

93 תגובות על מצפה לא מתרגשת

  1. הפורטלים מכתרים את האירועים בדרום.

    וואלה: חשש לחדירת מחבלים אזרח נהרג בחילופי אש בגבול מצרים
    טמקא: אש וטיל בגבול מצרים: אזרח, עובד בגדר, נהרג
    אל ארד: אזרח נהרג בחדירת מחבלים בגבול עם מצרים

    בוואלה מגדירים את האירוע כחילופי אש. ממש כמו בהדלקת סיגריה מסיגריה…הם נתנו אנחנו החזרנו, מחליפים. שיוויון ואחווה. יש לך מצית?
    בטמקא שיאים של נייטרליות יצירתית. האש התלקחה מעצמה, אין כאן בני אדם ואין כוונה. איך הגיע הטיל ?
    אל ארד משחזר את הקו של וואלה. אזרחים לא נהרגים כי מישהו עבר גדר. ירו עליהם.

    אני מקווה שצה"ל לא ישלח שוב סיור ממונע ויקים 4 מחסומים אלא ירים מסוקים באוויר. פעם אחת שיעשו הכל כדי שחיות האדם לא יגיעו לאף אזרח.

    אהבתי

  2. חושד בכשרים הגיב:

    בחמישי האחרון כתבתי מספר מילים על הסיבה לצרמוניה המיותרת סביב פרס אצל אובמה.

    היום בידיעות איתן הבר מביע מחשבה דומה. טוב, הוא נתלה בטובים.

    אהבתי

  3. יוני הגיב:

    תחקיר: מדוע פרקליטות המדינה מסרבת לחשוף בפני הציבור את כתב האישום של האנס מגן העיר?

    פוסט מזעזע של יהודה בלו. חובה לקרוא. עבודה עיתונאית מהמדרגה הראשונה.

    אהבתי

  4. צופה מהצד הגיב:

    יש תופעה יחודית למדינת ישראל
    בכל כתבה חצי מהטוקבק עוסק בספין או באמינות הכתבה
    http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1733345
    למשל בכתבה הזו בעיתון הארץ
    פשוט שום יחסי אמון בסיסי בין העיתונאים לקוראים

    אהבתי

  5. דרור הגיב:

    הנה משהו שלא תמצאו בשומקום בתקשורת
    http://www.bhol.co.il/Article.aspx?id=41824

    אהבתי

    • אלי הגיב:

      "באורח נס הוא לא נזקק לטיפול רפואי"…

      אהבתי

      • יון משבח הגיב:

        חלק מתופעה מאוד נרחבת שמתרחשת מתחת לפני השטח. הפחד של הערבים הישראלים מהיהודים התחלף בבוז עמוק לממשלה, לחוק ולכוחות הביטחון. אין שום רתיעה מחייל או שוטר שלובש מדים.

        אני לא רוצה ערבים מבועתים אבל המטוטלת התרחקה מדי לצד השני. אסור לקבל בריונות אנטישמית במדינה שלנו, זאת הסיבה שהוקמה כאן מדינה ליהודים.

        אהבתי

  6. שאול הגיב:

    מתי נפל הראש ליד מצפה רמון ?
    כל יום יש רעשים של פיצוצ׳ים של ניסויים במחנה שדמה ובומים על קוליים של מטוסים אז ברור שלא שמו לב.
    אני הבוקר הייתי בפתח תקווה. רכשתי אריחי בטון אצל רוחמה שרון לטובת שיפוץ חדר האמבטיה במצפה רמון.

    אהבתי

    • שאול הגיב:

      סליחה סליחה.
      ביום שישי בערב בעת נפילת הרקטה לא אמורים להיות במים על קוליים או הדי פיצוצים משדמה.
      אני הייתי בקריית אונו אחרי ההפגנה השבועית בבילעין, נגד החומה, הכיבוש והאפרטהייד הציוני.

      אהבתי

  7. אנונימי הגיב:

    מניסיוני כמחליף מגיה בדסק מעריב בעבר, המצב היה קקה, יש מגיהים רק על המחשב ואין מגיהים לפרינט, לכותרות. כך שאם כתבה מתחלפת או משתנה כותרת לא היה מה לעשות, ובתקופתי רוב המגיהים נלקחו ממחלקות אחרות. לא יודע אם זה המצב היום, אבל אני חושב שהכסף של דנקנר היה יכול לשפר מעט את המצב.

    אהבתי

  8. דרור הגיב:

    בתכנית של ברמן לא טרחתי אפילו לצפות אבל זה התמליל שיחה הכי בדוי בעולם

    אהבתי

  9. צופה מהצד הגיב:

    איך מדווחים על פיגוע נגד בסיס צה"ל?
    NRG מגדיר את זה משחק של נערים וחוסם את הטוקבק
    ב Y NET זה גם משחק של נערים,הם איפשרו 14 טוקבק
    בוואלה השריפה פרצה מעצמה והטוקבק חסום
    אחרי זה הם לא מבינים למה עם ישראל שונא אותם

    אהבתי

  10. חייל זקן הגיב:

    הגזענות הציונית מכה שוב בנגב

    חל איסור על מכירת אדמות למי שאינו מוסלמי וקיום מקח וממכר בעניין, ועל כך אין מחלוקת בין חכמי הדת, וחובה שתפיסה אמונית זו תהיה נחלת הכלל, שכן אדמת פלשתין היא אדמת הקדש ואין לאיש זכות לספסר בה או לוותר עליה.

    אהבתי

  11. חייל זקן הגיב:

    "המלחמה היא ממלכת אי-הוודאות." – קרל פון קלאוזביץ
    בסוף השבוע האחרון זכינו שוב לעיסוק עיתונאי בעלילת סולטאן יעקוב. כרגיל במקומותינו בורות ואינדוקטרינציה פוליטית חברו להן כדי לעוות ולסלף את ההיסטוריה הצבאית של צה"ל. הפעם, בניגוד למסורת הישראלית של הסתרת כשלונות, מדובר באחד הקרבות המוצלחים בהיסטוריה של צה"ל שהפך בליווי פסטיבל בכיינות לאב טיפוס של כשלון. להלן סיפור המעשה כפי שראוי לספרו:
    הגיס המזרחי במלחמת לבנון I, הפועל תחת אילוצי זמן מדיניים, מחליט על קו טופוגרפי חדש שבו ייערך. הערכות זו כוללת השתלטות על צומת דרכים חשובה. תצפיות מודיעין מזהות כוחות סוריים נסוגות ובגיס מניחים, הנחה סבירה אך שגויה, שהצומת המדוברת והציר המוליך אליה אינם נשלטים על ידי האויב.
    גדוד שריון מילואים 362, קיבל את משימת השליטה בצומת ובעקבותיו נעו שאר יחידות חטיבת השריון 399. בדרכו זיהה הגדוד כוחות סוריים אך נאמר לו להניח להם ולהמשיך בתנועה. בהמשך הדרך נתקל באש כבדה והבין כי הוא נמצא בשטח נחות בתוככי מתחם חטיבתי סורי. הגדוד לחם היטב במשך הלילה נגד כח עדיף והצליח להחלץ לאחור לקראת בוקר בחיפוי של מספר גדודי ארטילריה. מפקד חטיבת האם, 399 לא תפקד ולמעשה לא היה משמעותי בלחימה. חטיבת שריון 277, שהיתה כבר בחניון לילה קיבלה את המשימה של חטיבה 399 ולאחר נוהל קרב קצר מאד וקרב קשה כבשה את הרכס השולט על הצומת והשמידה את עיקר כוחה של החטיבה הסורית.
    סיכום הקרב: שתי חטיבות של צה"ל ניהלו קרב לא מתוכנן עם חטיבה סורית. לצה"ל היו 20 הרוגים ו3 נעדרים, שכנראה נהרגו גם הם, רובם בחטיבה שניהלה התקפה יזומה. לסורים היו מאות הרוגים והם איבדו את שליטתם על הצומת אבל הצליחו לגרום לצה"ל עיכוב של יממה.
    לפי כל קנה מידה צבאי מספרים כאלו הם עדות להצלחה ולא לכישלון.

    אהבתי

    • captain beefheart הגיב:

      אתה בנדוד של משה זונדר או סיבלינגו של אורי מילשטיין?

      מאיפה התאווה הזו לעסוק באיידיאף?

      אהבתי

    • אורי הגיב:

      כוחות סוריים נסוגות – צ"ל כוחות סוריים נסוגים.

      אהבתי

    • אלי הגיב:

      מפקד הגיס, יאנוש בן גל, לא מסכים איתך.
      "הקרב בסולטן יעקוב הוא בסך הכל עוד קרב של גדוד טנקים שנקלע למארב (…) בלבנון היו קרבות נוספים שלא היו הצלחה, כמו הקרב על הבופור והקרב בעין זחלתא, שאותו משום מה לא מציינים, כנראה בגלל שלא היו שם נעדרים (…) בכל מערכה עושים גם שגיאות ומנצח מי שעושה פחות. אין מלחמה שהכול הולך בה חלק". (אביגדור 'יאנוש' בן גל, מפקד הגיס בפיקוד צפון דאז, מתוך ריאיון לעיתונות, 2001)

      אהבתי

      • חייל זקן הגיב:

        אין לקבל את עדותו של בן-גל משתי סיבות. א. הוא בעל עניין. ב. הוא אלוף בצה"ל (כשיר להכשיל כל מכונת אמת).
        לעצם העניין מדובר בשטות מוחלטת שכן הגדוד המדובר לא עלה על מארב. מדובר בקריאת קרב לקויה של בן-גל שלא הבין את ההערכות החדשה של הצבא הסורי בגזרתו ותיכנן תוכנית שאינה ברת ביצוע. בהמשך עקף את דרגי הפיקוד, אוגדה וחטיבה, ודחף את הגדוד לחיכוך עם יחידה ישראלית אחרת שעלתה לגדוד ב5 הרוגים. במקביל החליף את האוגדה האחראית באמצע הקרב. לזה ניתן לצרף את מאפייני החובבנות הנפוצים בצה"ל. חטיבת שריון יוצאת להתקפה ללא חי"ר, ללא הנדסה וללא תוכנית אש. ועדיין למרות כל המחדלים האלה שניתן למצוא במותם כמעט בכל קרב גדול של צה"ל הקרב על משולש טובלנו, כולל לחימתה של חטיבה 277 הוא מוצלח במדדים אובייקטיביים של עמידה ביעדי זמן ומרחב וביחסי שחיקה. לא תמצא בהיסטוריה של צה"ל קרב מול חטיסת אויב, שאינה במנוסה, עם יחסי שחיקה טובים יותר

        אהבתי

  12. אסף הגיב:

    מה שסבר פלוצקר מתאר, מזכיר את הסיפור שהיה במעריב לפני כמעט שלוש שנים – הראיון-לכאורה עם אייל פלד, מגיש "מסע עולמי" שלקה בשבץ ומשתקם לו לאיטו כיום. אביו, איש טלעד לשעבר עוזי פלד, התראיין מיד ל"תיק תקשורת" ולעיתונים אחרים בטענה שהראיון מפוברק כיוון שאייל לא מסוגל לדבר או לומר יותר מ"כןלא", ובטח שלא להרכיב משפטים מורכבים ומנוסחים בבהירות כפי שהופיעו בראיון. עורך מעריב דאז, יואב צור, עמד מאחורי הראיון.

    מעניין, באמת מעניין.

    אהבתי

  13. דרור הגיב:

    אם אידר פיברק ראיון עם קונקווסט אז השני , או אחד מקרוביו, היה תובע אותו על וואחד הוצאת הוצאת דיבה . קשה לי להאמין שאף לא אחד מהם יודע מהראיון הזה, אז למה הם לא תבעו?

    אהבתי

  14. מיילדת וטרינרית הגיב:

    לידה מרגשת בספארי כולל סרטון הלידה.

    אהבתי

  15. גל"יצת גלים הגיב:

    חזי:אז אתם עוזבים אותנו?
    כהה: כן כן מה לעשות..
    חזי:כמה ילדים יש לך?
    כהה: שלושה, שיהיו בריאים אחד בגן אחד בבי"ס אחד בחטיבה.
    חזי: נורא נורא איך הם יסתדרו?
    כהה: קשה מאוד להפרד מהחברים , הם לא מכירים שם אף אחד.
    חזי: איך תתרגלו לחום הזה? למדבר? לניתוק מכל תרבות,ציביליזציה,קניונים…
    כהה: אין ברירה, זה המחיר שצריך לשלם.
    חזי: גם אני שומע שהמצב הבטחוני שם לא מי יודע מה…
    כהה:שמע, נולדנו שם, זאת הארץ שלנו, אנחנו סה"כ חוזרים הביתה…
    חזי: שתגיעו לשם, יש לכם קרובים? מישהו? מישהו ידאג לכם?
    כהה: לא, אבל שוב נולדנו שם, אנחנו מכירים את החיים…
    חזי:נורא נורא…יש ארגוני סיוע שעוזרים לכם?
    הראיון המלא עם זוג שעובר מתל אביב למצפה רמון

    אהבתי

  16. עצמוני הגיב:

    אורי אורבך חולה מאד (?) אבל מתלוצץ עם רופאיו. מן הראוי לאחל לו רפואה שלימה.

    אהבתי

  17. הינשוף של מינרווה הגיב:

    היה פה אחד, אבנר (ז"ל?), שמדי פעם הגיח עם תובנות בענייני דיומא, עליהן הוסיף משאלות בתחום הרומנטי. אשתדל להימנע מהחלק האחרון.

    ראשית, בנוגע לגלעד שליט: הלה היה שבוי מפורסם. מסיבה זו בלבד קיבל הצעת עבודה. האינטרס הכלכלי, של שני הצדדים, שקוף. אולם הנסיבות בהן מצא עצמו בשבי, והתפרסם, אינן מביאות לו כבוד. בכך אכן הפך ל'סלב' מן המניין: מפורסם שזוכה בצ'ופרים, בהתעלם מהנסיבות הספציפיות שהובילו לפרסומו. ובדומה ל'סלב' ממוצע, הוא כמובן יודע זאת. אולם, בדיוק כמוהם, הצ'ופרים קורצים לו יותר. בכך איבד את יתרת הכבוד.

    שנית, "הראיונות האינטימיים" האלה אף פעם אינם חודרים את פני השטח. שכן, הנקודה המרכזית לעולם לא עולה בהם: ההפרעה הנרקסיסטית של יורם יובל ובני-שיחו.

    שלישית, קצת על זהר וגנר. ורק קצת, למרות שהכתבה להלן מלאה בעיות כרימון ומחייבת תגובה ארוכה-ארוכה (כמו שמיקי אוהב). השתמשתי בציטוטים.

    א. הפניה לתקשורת.

    אני מבקשת מרוזין להיפגש בבהילות. היא מפנה אותי לדוברת, שנותנת לי את הטלפון של היועצת המשפטית, ושל רכזת הליווי. אני מנסה להיפגש עם מישהי מהן, וכולן מאוד רוצות להיפגש אבל גם מאוד עסוקות, וגם אני עסוקה. אני מוצאת את עצמי מנופפת בזה שהוא רופא בכיר, ושגם אני סלב למחצה. ואם האנס היה אנונימי? לפי מידת המעורבות התקשורתית במקרי אונס שונים, נראה כאילו יש היררכיה של מעשי אונס: בראש ניצבים אנשי ציבור, אחריהם ערבים, פליטים ועובדים זרים. אף על פי שאני ממוקמת יפה בהיררכיה, אני מרגישה שקשה לי להשיג את תשומת הלב הנדרשת. בסופו של דבר לא הצלחתי לקבוע פגישה. כשהדברים מתעכבים, אני פונה לתקשורת.

    היא פנתה לתקשורת, באיחור של עשרים שנה, משום שהדברים מתעכבים (וזאת לאחר שבחלוף עשרים שנה היא מבקשת להיפגש בבהילות עם המנכ"לית). יפה. אין קשר לסרט שלה שמוקרן עכשיו. מה שמוביל לנקודה הבאה.

    ב. טפח מהנעשה מאחרי תכנית תחקירים. להלן דיאלוג, וכל מילה נוספת מיותרת.

    שרית [עובדת עם אילנה דיין] מתקשרת שעות ספורות מאוחר יותר. “מי הגינקולוג?”, היא שואלת. אני מסרבת לחשוף בפניה את שמו. לא ייתכן שסוד כזה, שאני נושאת איתי 20 שנה, ייחשף באגביות כזו, בשיחת טלפון קצרה. “הוא עדיין פעיל?”, היא ממשיכה.

    כן.

    “אז על פניו, בוודאי שיש לנו עניין. תוכלי להסביר לי איך הוא מצליח לייצר התמסרות כזאת?”.
    יש לו קסם אישי רב ומעמד בכיר. הוא מטפל בנשים חולות, והן אסירות תודה.
    “יש לך שמות של נשים שעברו דברים דומים?”.
    יש לי שם של אשה אחת, ולבקשתה אני לא יכולה למסור אותו. אתם יכולים לעזור לי?

    “צריך עוד עדויות, אם כי גם במקרה שמשיגים אותן זה לא פשוט. היה לנו מקרה של חיילת שהתלוננה על בכיר בצבא. הגענו לעוד עדויות ועמדנו לפרסם את שמו המלא, ואז הגיעה בקשה אישית עם חשש שיתאבד, והחלטנו לפרסם רק ראשי תיבות ופנים מטושטשות. בכל מקרה נפתח בחקירה יסודית שתימשך כמה חודשים, נאזין לשיחות שלו, נתקין מצלמות, נאתר מזכירות שעבדו איתו לאורך השנים, נמצא נפגעות נוספות. אבל תדעי דבר אחד: העונה שלנו נגמרה, והאייטם עליו יעלה רק אחרי החגים. עד אז אני מבקשת ממך להוריד פרופיל ולא לדבר על זה עם אף אחד. כי אם הוא יהיה מוכן ודרוך, הפעולה שלנו תסוכל, ועיתונאים אחרים יכולים לגנוב לנו את הסיפור. אם את בקשר עם העמותה הייתי מציעה להיות מאוד זהירה גם איתן, להן יש אינטרס לקדם את עצמן וסיפור כזה יכול להישרף מהר מאוד”.

    אני לא יכולה להוריד פרופיל. הסרט שלי מוקרן עכשיו בסינמטקים והאירוע מסופר בו בהרחבה, בלי לחשוף את השם כמובן.

    “זו בעיה”.

    אהבתי

  18. אדומת החזה מבית אל הגיב:

    תקשיב, אין לי מושג מי אתה וזה גם לא מעניין אותי מי אתה. כל שאני מבקשת זה שתחדל להציק לי בתגובות מעליבות לגופי כפי שאתה נוהג לעשות מדי יום במטרה להעליבני. משיחות עם נשים במערכת בה אתה עובד עולה תמונה מטרידה של אדם שאינו בוחל מהטרדות מיניות כלפי הסובבות אותו. הגיעו הדברים לתלונה לראש המערכת שבה אתה עובד, שמשום מה טאטא אותה, וגם הוא ישלם על כך בבוא היום. אני קרובה מאוד לעשות לזה סוף. נקעה נפשי מהעובדה שלמרות אזהרותיי המפורשות כאן ובאמצעות בלדריות מיוחדות שהעבירו לך רמזים ומסרים שתחדל מהצקותיך, אתה ממשיך בשלך. אני קרובה ליצור קשר עם הרשויות כדי ש-א') יעצרו אותך בחשד להטרדות, ו-ב') ישלחו אותך להסתכלות פסיכיאטרית במוסד לחולי רוח במזרע. זוהי אזהרה אחרונה בהחלט. שמור ממני מרחק וצפה להתפתחויות דרמטיות בכל רגע. המקרה שלך עומד להתפוצץ בתקשורת בגדול!

    אהבתי

    • ל"אדומת החזה" הגיב:

      האם את קשורה איכשהוא לנושא ההטרדות המיניות במערכת תקשורת שעליה דיוחה הדס שטיף בגל"צ?
      אם כן כיצד ניתן ליצור עמך קשר בנוגע לתחקיר על הנושא?

      אהבתי

      • קורא כאן הגיב:

        הבחורה המתלוננת מופיעה בבלוג כמה חודשים עם אותה הודעה…
        יכול להיות שהיא מנסה לאותת על משהו חריג אך היא נמחקת בקביעות ונחסמת כל פעם ע"י בעלת הבלוג.
        זה מוזר, אם המתלוננת יודעת דברים מוטב לבדוק ולחקור מאשר לטאטא מתחת לפני השטח ולעשות יד אחת עם בעלי שררה שמטרידים מינית נשים במקום עבודתם .

        אהבתי

        • מאוד מתוחכם. אבל ההודעה היתה כל כך מוזרה שזה נשמע בדיחה או בחורה מעורערת. עדיין יכול להיות גם וגם.

          אהבתי

        • velvet הגיב:

          כן, בעלת הבלוג עושה יד אחת עם המטרידים מינית.
          לא זו אף זו, לא מן הנמנע שבעלת הבלוג עצמה עוסקת בהטרדות מיניות של עוברות ושבים, וייתכן שהיא גם מסרסרת בין נשים לאחרים. כן כן. הכל יכולהיות בסדום ועמורה שפה.

          ובמילים אחרות: מדובר בחרטא, בקשקוש מקושקש של מישהו/מישהי, ניסוח חוזר על עצמו חסר כל היגיון ואו קשר למציאות.
          איש לא רודף פה אחר אף אחד/ת (חוץ מנציגי הימין המקפצים בעקבות כל ציוץ "שמאלני" ודואגים להראות לי מה הם חושבים עלי).
          לא היו דברים מעולם. נקודה.

          אהבתי

    • הקיד הגיב:

      או! חשבתי כבר שאת שמאלנית רח"ל. בכל אופן, התקופה האחרונה היא לא זמן טוב להזדהות אצל דבורית כימין. צפי פגיעה.

      אהבתי

    • CARPENTER BEE הגיב:

      תבקשי מביבי לנסר אותו בהזדמנות.

      אהבתי

    • שולהלה הגיב:

      יש מוסד לחולי רוח במזרע? לא ידעתי.

      אהבתי

  19. תסמונת מצפה הילה הגיב:

    אם עד כה הכיר המדע את תסמונת שטוקהולם, באה משפחת שליט והרחיבה את גבולות הסינדרום.
    "הילד" רצוע היום באוזן לכל מיני "חברים חדשים", שלעומתם מחווירים כל גוזרי הקופונים שזכו לתהילת עולם במהלך שנות שביו.
    שאלוהים ישמור – הטיפוס המשונה הזה חתם על קביעות במשרת ה"שבוי לשעבר".
    יש להניח שהוא גם מרחיב את ספקטרום תסמונות ה- PTSD המוכרות לעוסקים בבריאות הנפש. נו, אם הוא לא תרם הרבה למדינה והוא לא, לפחות תרומתו למדע תחפה על כך.

    אהבתי

    • ר.בקצה הגיב:

      זה לא הוא, זה האבא שלו שבונה על כיסא בכנסת.
      הוא היה בכנס ירושלים האחרון בפאנל על שחרור מחבלים, שאלו אותו למה הוא רץ לכנסת, לא הייתה לו תשובה

      אהבתי

      • תסמונת מצפה הילה הגיב:

        בשיא הרצינות עכשיו – אם הוא רק נגרר בעל כורחו אחרי "אבא טליבן" שמשתמש בבחור שעבר סבל בל ישוער כמריונטה לצרכיו הפוליטיים, אנשי מקצוע חייבים להתערב בפרשה המשונה הזו ולעזור לבחור להשתקם על פי הנסיון המקצועי הרב שנרכש במשך עשרות שנים.
        אם אמנם רק עושים בו שמוש – מדוע האמא שחזרה בהצלחה לאלמוניותה לא מרימה קול זעקה? האם הפרטיות שלה חשובה לה יותר משפיותו של בנה?
        לי דווקא נראה יותר שהבחור מצא ענף פרנסה מניב – "שבוי בקבע". בקרוב על מסכינו, סרט ההמשך של טל גורן.

        אהבתי

        • כשהתקשורת מתנקמת הגיב:

          גלעד נמצא בתקופת מעבר ויצא סוף סוף מקונכיתו. הניחו לו הוא לא תינוק.

          אהבתי

          • איתן הגיב:

            קל מאוד להיות ציני בקשר לסיפור של גלעד שליט. הרי כל חשיפה תקשורתית תיראה לנו נצלנית (מצד התקשורת רעבת הרייטינג, ויאמרו אחדים, גם מצד האב המחפש קולות להיבחר).
            אבל
            לפני כמה שבועות נכחתי באירוע פיצ'ינג בינלאומי של סרטים דוקומנטרים שהתקיים בתל אביב (למתעניינים: פוסט בעניין בבלוג הקולנוע המשובח שלי). גם פרויקט הסרט על משפחת שליט הוצג שם. על הפרויקט כתבתי:

            פרויקט פרופיל נוסף הוא "אסירי תקווה" של טל גורן. הבמאית תביא פורטרט של אביבה ונועם שליט לאורך שנים של מאבק להחזרת בנם גלעד משבי החמאס, וכן את המצב עכשיו, לאחר שהוא חזר. כשהפיץ' עלה על הבמה הייתי סקפטי למדי, מכיוון שבסופו של דבר היינו רוצים לראות את גלעד שליט חוזר לחיים נורמליים (כלומר: להחזיר לו את אנונימיותו, ולעזוב אותו לנפשו), אבל מהפיץ' זה ברור שטל גורן הצליחה להשיג גישה מאוד אינטימית אל משפחת שליט (גם אל גלעד, לאחר חזרתו), והסרט לא יהיה סנסציוני-חדשותי, אלא אישי ופרטי בצל הלאומי-פוליטי.

            ר"ל: הלאה הציניות. תנו לטל גורן צ'אנס. ממעט החומר שראיתי, זה יהיה מרגש ומעניין מאוד.

            אהבתי

            • תסמונת מצפה הילה הגיב:

              זו בדיוק הטעות שלך איתן. לא היינו רוצים לראות את שליט חוזר לחיים נורמליים, אלא היינו מאד שמחים לדעת שכך הוא המצב.
              מאד מיותר לראות אותו, מיותר לשמוע ולקרוא עליו, קל וחומר משעה שכל איזכור של שמו מלווה היום בחרפות וגידופים של טוקבקיסטים ובעלי טורים.
              בלי להידרש לפסיכולוגיה בגרוש, סביר להניח שאדם שעבר טראומה כל כך קשה, הדבר האחרון שהוא מסוגל לעשות כרגע, זה לעטות על עצמו עור של פיל ולהתעלם מההכפשות והביקורות.
              לא על ציניות ונצלנות מדובר פה, אלא על התעללות מצד כל "החברים החדשים" שלו. כולל גורן.

              אהבתי

              • איתן הגיב:

                לגבי התיקון הסמנטי שלך: או. קיי. יש בזה משהו. ועדיין, צריך לומר: גלעד שליט שהה 5 שנים בשבי. טל גורן שהתה בחברת משפחת שליט במשך ארבע מתוך השנים האלו, תיעדה את המאבק של המשפחה להחזרתו, והיתה שם גם ברגעים שהמקרופונים הלכו, והמצלמות של ערוצי החדשות כבו. היא פיתחה יחסים חמים ואינטמיים עם משפחת שליט במשך 4 שנים, והיא היתה שם כמעט כבת בית כששליט ג'וניור חזר הביתה.
                ר"ל: זה לא שהיא הגיעה אל גלעד כצמאת דם רייטיניגי עם חזרתו. היא כבר היתה שם. ובאירוע בו נכחתי אמרה גורן שגלעד עצמו לא נפתח מיד, אבל עם הזמן גם הוא התרגל אל המצלמה.
                ראיתי כ-3 דקות של חומר מצולם מתוך הפרויקט המדובר. זה המיס לי את ההגנות האוטומטיות של "לא רוצה לראות". נחכה שהפרויקט יהיה גמור, ונשפוט אז.

                אהבתי

                • קצת מבין בנושא הגיב:

                  שבויים לשעבר התעוררו רק כעשרים-שלושים שנה אחרי חזרתם והבינו ששהותם בבית ההבראה בזכרון יעקב, גרמה להם נזק נפשי גדול יותר מהשבי.
                  עם כל הכבוד לסרט המרגש של טל גורן וליחסים החמים שהיא פיתחה עם החבר החדש שלה, בא רק נקווה שעוד עשרים שנה גלעד לא יגלה שמצפה הילה, היתה הזכרון יעקב שלו.
                  במצב פוסט טראומטי כך כך מורכב כמו של שבוי לשעבר, קשה לי להאמין שאנשי מקצוע מברכים על האקספרימנטים הטראפואיתיים החדשניים שמעבירים אותו היום בשרות הפוליטיקה, הספורט או האמנות.

                  אהבתי

            • הינשוף של מינרווה הגיב:

              1. הבנאדם הציני פה זה, בראש ובראשונה, טל גורן. כל מה שמעניין אותה זה ה"פיצ'". אל תנסה למכור לנו סיפורים שאהבת אדם טהורה הניעה אותה לעסוק בסיפור משפחת שליט. שאם כן, שתפרסם בחינם את ה"פיצ'", כדי שיגיע לכל אחד; לכל היותר, שתסתפק בהחזרת עלויות האירוח של גלעד שליט.
              כשם שתוכניות תחקיר, כך מתברר, לא באמת מתעניינות בעברה או בקורבן, אלא רק בסיפור (ובראשוניות עליו).
              אם אתה באמת לא רואה את זה, הרי שזה בגלל שסונוורת על-ידי כל הגלאם שכרוך ב"בפיצ'".

              2. האם אתה מבין איך אתה מצטייר כשאתה מדרג את הבלוג שלך עצמך כ"משובח". לדעת מי? אתה ואמא שלך? אתה עושה לעצמך רק נזק: החשד להטיה הוא כה ברור עד כי איש לא ייקח אותך ברצינות; בנוסף, זה משדר חוסר מודעות ויהירות לא מבוססת. אחת הסיבות שאני מאוד מעריך את כותבת הבלוג הזה, היא, שבנבדל ממך, היא לא מרעיפה על עצמה סופרלטיבים.
              ואם לא די בכך הרי שאתה עוד מצטט את עצמך…

              קל מאוד להיות ציני בקשר לסיפור של גלעד שליט. הרי כל חשיפה תקשורתית תיראה לנו נצלנית (מצד התקשורת רעבת הרייטינג, ויאמרו אחדים, גם מצד האב המחפש קולות להיבחר).
              אבל
              לפני כמה שבועות נכחתי באירוע פיצ'ינג בינלאומי של סרטים דוקומנטרים שהתקיים בתל אביב (למתעניינים: פוסט בעניין בבלוג הקולנוע המשובח שלי). גם פרויקט הסרט על משפחת שליט הוצג שם. על הפרויקט כתבתי:

              פרויקט פרופיל נוסף הוא "אסירי תקווה" של טל גורן. הבמאית תביא פורטרט של אביבה ונועם שליט לאורך שנים של מאבק להחזרת בנם גלעד משבי החמאס, וכן את המצב עכשיו, לאחר שהוא חזר. כשהפיץ' עלה על הבמה הייתי סקפטי למדי, מכיוון שבסופו של דבר היינו רוצים לראות את גלעד שליט חוזר לחיים נורמליים (כלומר: להחזיר לו את אנונימיותו, ולעזוב אותו לנפשו), אבל מהפיץ' זה ברור שטל גורן הצליחה להשיג גישה מאוד אינטימית אל משפחת שליט (גם אל גלעד, לאחר חזרתו), והסרט לא יהיה סנסציוני-חדשותי, אלא אישי ופרטי בצל הלאומי-פוליטי.

              ר"ל: הלאה הציניות. תנו לטל גורן צ'אנס. ממעט החומר שראיתי, זה יהיה מרגש ומעניין מאוד.

              אהבתי

              • הינשוף של מינרווה הגיב:

                בתגובה המעולה שהכנסתי לעיל, שהיא, כאמור, אחת התגובות המצוינות שנכתבו, שולבה במלואה התגובה שאליה התייחסתי באופן משובח.
                זו, כמובן, טעות.
                הדבר היחידי שמקל מעט זו העובדה שאיתן אינו צריך לצטט את עצמו שוב.

                אהבתי

            • בשם כמה חוקרי צ'אנסים הגיב:

              מומלץ לחקור את רמת האומנות בסירטה הקרוב של גורן, למשל בהשוואה לרמת האומנות בתערוכת הגופות.
              ואפרופו פרומו-פורנו ישר מהתנור – למי מאיתנו שממש אוהב את סוגת האומנות הגבוהה הזו, כדאי לצפות לכתבה שבה יפגשו כמה שבויים מסוריה עם אחד מחוקריהם.

              האח הגדול+ריאליטי הישרדות+רוקדים עם מענים, הכל בכרטיס אחד!

              אהבתי

          • דרור הגיב:

            את זה אתה צריך להפנות לנועם שליט ולעדת היחצנים שלצידו , שרוצים לגזור קופון על חשבון מצבו הנפשי של גלעד.

            אהבתי

        • ר.בקצה הגיב:

          לדעתי הוא בכלל לא מבין מה קורה סביבו,
          מדובר בבן-אדם שלמעשה טיפס בחזרה מן הקבר.
          נדמה לי שבאותו כנס אדון שליט (האב) אמר שהליכתו לפוליטיקה הוסכמה בשתיקה על ידי הגברת שליט

          אהבתי

          • לר. בקצה הגיב:

            יש להניח שהתאור שלך לא רחוק מהמציאות. לפחות על פי תאורו של עמוס לויטוב:

            "אלא שחזרתי מן השבי לא טייס ולא נווט. חזרתי אסטרונאוט. פשוט ריחפתי לי שניים-שלושה מטרים מעל הקרקע, מנסה לבלוע את החיים החדשים ומיד מקיא את הכל, מנסה להפנים והכל חולף ליד אוזני. חיצונית נראיתי יפה ובוטח, אך בפנים הייתי מלא חשש, הלב היה אטום והנשמה בוכה".

            אהבתי

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

        נראה לי שהיתה לו תשובה, אבל הוא לא הספיק לענות כי הוא מדבר נורא לאט

        אהבתי

  20. מיקי הגיב:

    טל ברמן חייב לחשוב על הסבה מקצועית. הוא יכול, למשל, להיות בארמן.
    אף פעם לא הבנתי מה מוצאים בבחור האנמי והלא מצחיק הזה. אפילו כשהסתבך בקיסוס זה לא היה זה, אבל כנראה שקשה מאוד להיפטר מגל"צניקים מזדקנים

    אהבתי

  21. משה הגיב:

    פניה ששלחתי לכתבי YNET:

    הכתבה האינפורמטיבית שלכם על תולדות הפטור הנה במקומה, אך חסרים בה כמה עניינים עיקריים ויש בה אי דיוקים רבים שאזכיר בהמשך רק אחד מהם.

    ניכר שבאופן כללי מסגרת המידע שלכם התבססה על ראש פסק הדין של בג"צ ב-98 שקבע כי אין בסמכותו של שר הבטחון לפטור את החרדים ללא הסדר ראשוני בחקיקה ראשית. היה מן הראוי שתשוו את מה שנכתב שם למה שנכתב בדו"ח המבקר שסקר באופן נרחב יותר את ההיסטוריה וכן במקורות מידע גלויים הניתנים לגיגול בקלות.

    למשל המשפט "ב-1975, על-פי פסק דין בבג"ץ, נקבעה מכסה של 800 תלמידי ישיבות בשנה שיזכו בדחיית השירות" הוא במחילה קשקוש ללא יסוד – לא היה פסק דין כזה ולא שום דבר הדומה לו, מה גם שכבר בשנת 67 נזכר בבקר נ' שר הבטחון (בג"צ 40/70) שיש 5,000 דחויי שירות. היתה החלטה של ועדה ממשלתית באשר למספר המצטרפים החדשים שבפועל לא שינתה כלום והחרדים עשו מה שבא להם.

    עשו שיעורי בית, הביאו כתבות וחומר איכותי.

    אהבתי

  22. דליה ו"ר הגיב:

    "עמודי החדשות של מעריב סובלים מהגהה (ומעריכה) מבישה".

    הגהה מבישה – שבוע אחר שבוע – גרמה לי להציע את שירותיי כמגיהה לעיתון תל אביב ב-92' (אלוהים, כבר חלפו 20 שנה).

    אהבתי

  23. בונד ג בונד הגיב:

    "בעוד התושבים כלל לא הרגישו בנחיתות וייחסו אותם לרעשים אחרים…"

    לתומי חשבתי ששקט ושלו שם.

    אהבתי

    • מיקי הגיב:

      גם אצלנו בפריפריה שקט ושלו, אך יש לפעמים בומים של אימוני הצבא (מלא שטחי אש בטווח קצר מכאן).
      מכל מקום, לפחות אנו כאן בצפון לא ממש מתרשמים מאזעקות, פיצוצים ושאר פרפרנאליה.
      לגבי אנשי הדרום, ייתכן וגם הם כבר מורגלים בכגון דא

      אהבתי

  24. בונד ג בונד הגיב:

    תגובה לפלוצקר, המיוחסת לדרור אידר, שהועלתה לתגובות במספר מקומות:

    " שמעתי שסבר פלוצקר מ"ידיעות" ניסה לראיין את רוברט קונקווסט ולא הצליח משום שהאיש היה "שבר כלי" כהגדרתו. מן השורות עולה התמיהה, כיצד אנחנו ב'ישראל היום' הצלחנו. עוד טען שמסתבר שהאיש "מצביע ליכוד" לפי הראיון.
    זה יפה שפלוצקר קורא 'ישראל היום'. מומלץ מאוד. אני מבין שפלוצקר רצה לרמוז משהו ביחס לאמינות הראיון. המממ… מצחיק, משום שהכול מתועד. נכון הוא שקונקווסט היה סחוט. האיש, בן 95, הגיע ביום ראשון בבוקר מסן פרנסיסקו – מרחק לא קטן – ובאותו ערב קיבל את פרס דן דויד. למחרת בבוקר אמרו שהוא לא מרגיש טוב, אבל יסכים לראיון. ישבתי אתו כשעה וחצי. אכן, היה עייף מאוד, אבל עיניו חדות ובורקות. הוא דיבר קרוב מאוד אליי. הכנתי את הראיון במשך שבוע וחצי והייתי ממוקד בשאלותיי ובפינג פונג המילולי והרעיוני בינינו. הראיון כנראה התיש אותו לא מעט והפסקתי כשרק חצי תאוותי בידי.
    פלוצקר הגיע לאחר מכן. נו, אז הוא לא היה במיטבו עם פלוצקר. זה די מובן, לא?
    באשר לטענה שקונקווסט הוא "מצביע ליכוד" – ובכן, קונקווסט הוא אינטלקטואל בעל עמדות שמרניות, וטבעי שדבריו יילכו בכיוונה של הממשלה הנוכחית שגם היא – כמה מפתיע – שמרנית. ככלל, קונקווסט לא אמר שום דבר יוצא דופן שלא אמר ב-70 השנים האחרונות. אפשר להתרשם מדבריו בספרו היחיד שתורגם לעברית "הרהורים על מאה רבת מכאוב" (דביר, 2005), ספר מדהים שאני ממליץ לכולנו לקרוא ולהתעמק בו."

    אהבתי

    • אלון הגיב:

      בלי להתייחס לאמין או לא אמין, השימוש בביטוי "הפסקתי כשרק חצי תאוותי בידי" הוא מטריד לכל הפחות בהקשר הזה.

      אהבתי

    • ל-007 הגיב:

      לא יפה להרוס לפלוצקר תיהוריה שלמה.

      אהבתי

    • דמיון פרוע=לא היה ולא נברא הגיב:

      קונקווסט סיכם עם ישר"ה על בלעדיות אבל לא ביטל את הראיון עם פלוצקר.בתושיתו כי רבה העמיד פני ישיש תשוש וכך יצא פלוצקר כשחצי תאוותו בידו. מי שיש לו הסבר הגיוני יותר -יבוא ויוכיח.

      אהבתי

    • שועלן הגיב:

      מעניין למה בהארץ לא הביאו את הפרטים היותר חשובים מתגובתו של אידר.

      אהבתי

      • ר"ג הגיב:

        מן הסתם ב"הארץ" פנו אליו לתגובה וכתבו מה שהוא אמר להם, ולא הלכו לאינטרנט ומצאו "תגובה שמיוחסת לו והועלתה במספר מקומות". רואים בקלות שב"הארץ" מדובר בתגובה נפרדת ולא בגרסה מקוצרת של התגובה הזו.

        אהבתי

  25. אלון הגיב:

    סבר פלוצקר באמת כתב ״מתמצה היטב״?

    אהבתי

כתוב תגובה לדרור לבטל