1. אין פוסטים אורחים החודש. זה די לא ייאמן, ולא שמתי לב כלל, אבל ביולי, החודש שתם בעוד כמה שעות לא היה אפילו פוסט אורח אחד. נכון שהכרזתי על מדיניות אנטי אנונימיות, אבל לא תיארתי לעצמי שזו תהיה התוצאה. אף פוסט אורח?
במסגרת דיונים על הבלוג עם החכם מכל אדם הוא גורס שפוסטים אורחים זה הכרחי. יופי באמת, אבל אני, שהחיבה לעריכה ממני והלאה זה זמן רב, לא עושה שום מאמצים לקדם את העניין, בטח ובטח שלא פניתי לאיש או לאישה בבקשת יאללה נו, תכתבו.
אבל אם כבר, אני מנצלת את ההזדמנות: פוסטים אורחים בשם מלא הקשורים לתקשורת, מישהו? מישהי? איפה אתם.
2. מדי פעם אני מקבלת טיפים, כלומר טפטופים, מעיתונאים. אותם עיתונאים מסווים את עצמם באלף דרכים שונות, אשכרה פותחים תיבת מייל לרגל המאורע ועדיין חושדים שאתחקה על עקבותיהם. אחרי שהם מעבירים לי משהו (בטלפון או במייל) מגיעים עוד שלושים מיילים/ שיחות טלפון בהם אני מוזהרת לבל אחשוף אותם כמקור.
אז ראשית, מעולם לא עשיתי זאת וגם לא אעשה, ושנית, כמה פחדנים אפשר להיות? כה חוששים אתם למשרתכם? בכזו מהירות מועפים אצלכם ראשים? הרי אתם הם אלו שניזונים בוקר וערב ממקורות כאלו ואחרים. מה, אתם לא שומרים על חשאיותם? ובקיצור, תרגיעו. ועל פאן נוסף כתבתי הבוקר.
3. התארחתי אתמול בכנס הבלוגרים של סלונה, בפאנל שהנחתה שירה מרגלית. יחד איתי היו טל שניידר, איילה צורף, אלוף בן ורונן ברגמן.
את טל אני מכירה ויש לנו קשר אישי ונל"ני, אבל את ארבע הנפשות האחרות ממש לא. כלומר כן, כולנו מכירים מ"התקשורת", אבל זה הכל. מרחוק. מה שהיה מדהים בפאנל, להבדיל מעשרות פאנלים אחרים בהם השתתפתי, זה שלא החלפתי מילה עם איש מהמשתתפים, לא לפני, לא אחרי. תאמרו, מה את מתפלאת, מדובר באישיותך המסוגרת והמרוחקת, והרי פרשת דקה אחרי שקמתם מהכורסאות הנוחות? זה נכון, and yet.
4. אחד הדברים המצחיקים שקרו החודש (מיטיבי הלכת זוכרים) היה כשבמקביל קיבלתי מייל ממישהו המודיע לי נחרצות שהוא איתי (ועם הבלוג) גמר, הוא לא ישלם לי יותר, כי אני מדבררת את לשכתו של ביבי, בזמן שמישהו בטוקבקים צווח, כרגיל, שאני לא נותנת פתחון פה לימין, ושרק השמאל הקיצוני משמיע בתגובות את קולו. למרות ההפסד הדרמטי בהכנסותיי התגלגלתי מצחוק.
כמו שאמרתי, אנשים שמוחם מתובנת לשמאל/ ימין בלבד לא מסוגלים להפנים מסרים מורכבים מעט יותר. אני חוזרת ומבקשת לפיכך, מכל מי שהדעות שלי לא נראות לו, מכל מי שלא מבין, שימצא מקום אחר. נמאס לי לשמוע את קריאות "אנטי ציונים", "תל אביבים", "שונאים את המדינה". מה יש לכם לחפש פה? למה לענות אותי ואת עצמכם? סעו לשלום.
5. ולפני פיזור, ולשם כך למעשה התכנסנו הלילה: הבלוג הזה מתנהל בזכות מי שמשלמים עבור הקריאה ונותנים לי את האופציה להתפרנס ממנו. לכל האנשים החביבים מאוד מאוד הללו אני מודה יום יום ושעה שעה. ובעוד שעתיים חודש חדש מתחיל.
ולווט אנדרגראונד 
אני מוסיף במקום האידיוט שהפסיק
אהבתיאהבתי
רק חמור אינו משנה את דעתו, אמר משה דיין ז"ל. התקשורת המודפסת קיבלה את ההערה כלשונה.
רוב התקשורת המודפסת יצא בשצף קצף נגד העלאת המע"מ. עברו יומיים ומשרד האוצר התקפל בבושת פנים ודחה את ההעלאה ביומיים. מיד פרצו הכותרות בזעם אמיתי: המדינה הפסידה 370 מיליון ש"ח בחודש.
לא ראיתי כותרת "האזרחים הרוויחו 370 מיליון ש"ח"…
אהבתיאהבתי
תיקון: דחה את ההעלאה בחודש.
אהבתיאהבתי
ביבי לוקה בתסמונת החמור שמשנה את דעתו.
אהבתיאהבתי
V, ראי מה את מפסידה:
בית המשפט העליון מורכב מאנשים ובכמה מקרים מדובר באנשים שהם הרבה פחות מבני אדם. הרבה, הרבה פחות
אהבתיאהבתי
שום דבר שקשור בהתעלמות ממנו אינו הפסד. אין שום סיבה לצטט כל דבר איוולת בעולם. בטח ובטח לא מפיו.
אהבתיאהבתי
לדברי איוולת יש קונים רבים. תיקון עולם זה סילברסטיין.
אם יניב יארגן עצומה יש סיכוי שתשני את דעתך?
אהבתיאהבתי
לא
אהבתיאהבתי
אכן, הלשכה של ביבי משתלטת…
אהבתיאהבתי
חזור והזהר.(פסקה 2)
אהבתיאהבתי
אכן התרשמתי שאינך מעוניינת בפוסטרים אורחים שאינם קשורים בתקשורת. מאחר והניסוח הזה אמורפי מדי לטעמי, החלטתי כפי שכתוב אי שם במקורותינו: לכן המשכיל בעת ההיא יידום וגו׳
אהבתיאהבתי
תיקון טעות פוסטים ולא פוסטרים
אהבתיאהבתי
לא הבנתי מה אמורפי.
אהבתיאהבתי
האם היתה אינטראקציה בין הנ"לים לבין עצמם, והאם יכול להיות שספגו ממך אי פעם ביקורת .
אהבתיאהבתי
1. נראה לי שכן
2. ייתכן, אך גם מחמאות
אהבתיאהבתי
מהניסיון למדתי שאם העברת פעם אחת ביקורת, ולו מרומזת, על אושיה כלשהי – לא משנה כמה פעמים תפארי ותקלסי אותה, היא לא תדבר איתך יותר. אנשים פשוט לא מסוגלים לקבל ביקורת
אהבתיאהבתי
הית נהדרת בפאנל, ואת היחידה שבאמת ענין אותי לשמוע את דעתה. כל היתר נראו קצת מאוהבים במה שהם עושים (חוץ מטל מהפלוג) בצורה עיוורת למהפכה שהאינטרנט עושה. במיוחד התאכזבתי מרונן שאמר כי אין תחקירים אמיתיים באינטרנט. רק לפני כמה חודשים קראתי תחקיר מעלף באישתון. אולי הוא התבלבל כי אין תחקירים אמיתיים בעיתון, כי העיתונים ממלאים את הפורמט המוכר והמוכר (בדיוק כמו ריאליטי מצחין) כתבה בעיתון סופ"ש שכוללת משהו שקשור לצה"ל (חייל בודד גיבור או אמא שכולה שבהריון לאחר מות בנה או תחקיר על סקביאס במחנה 80) + כתבה על סלבס דמיקולו.
אולי השאלות שנשאלו לא נשאלו בצורה הכי טובה, ובגלל זה הדיון היה עקר מתובנות , ואולי אני שומעת את רק מה שאני רוצה לשמע.
אולי.
בכל מקרה, סליחה ששאלתי את השאלה "מתי יגמר לך" לא התכוונתי לזה, התכוונתי ל"מתי יגלו אותך!!!" תודה
אהבתיאהבתי
תודה!
אהבתיאהבתי
מעניין מה רונן יודע על אינטרנט ועל תחקירים אמיתיים. לפי הניסיון האישי שלי אתו, אצלו או שמישהו מטפטף לו משהו או שהוא אפילו גוזל/מתבסס על תחקירים של אחרים ולא תמיד (אם אומר זאת בעדינות) נותן קרדיט כמו שצריך.
זו לא הוצאת דיבה, אלא כל מילה אני מוכן לגבות.
אהבתיאהבתי
מי החכם מכל אדם?
הוא צודק, אגב.
אהבתיאהבתי
אתה לא מכיר אותו (כנראה) והוא ביישן.
אהבתיאהבתי
מהתאור המחבק נשמע לי כבן משפחה מקירבה ראשונה.
אהבתיאהבתי
גברים מעל גיל ארבעים נוטים לשתוק
+
חם מדי לסמול טוק
+
ירח מלא של אוגוסט
+
אנשים שמנוהלים ע"י אגו
=
טוב שנגמר בלי מכות.
קצת סקרנות. מה גוזל ממך יותר זמן- לכתוב פוסט חדש או לערוך פוסט אורח?
אהבתיאהבתי
כמובן שלכתוב פוסט. סיפרתי כמה פעמים ואספר שוב:
פוסט יומי לוקח לי 4-6 שעות.
פוסט סופשבוע (אצבעות) – כפול.
עריכת פוסט אורח – כשעתיים.
—
ונשים מעל גיל ארבעים? גם נוטות לשתוק?
אהבתיאהבתי