מהנעשה בסו"ש
עד כמה ראוי להאזין לכל דברי הבדימוסים המנתחים, כמונו, כל משפט עילג יותר או פחות שיוצא מפיו של מנהיג בכיר פחות או יותר?
מילא להאזין, אבל להביא דקה אחר כך את הדברים ככותרות ראשיות, לפמפם אותן חצי יום-יום ואז לשמוע את הפרשנויות וההתנצלויות של הבדימוס למה שאמר, למה שהתכוון, למה שהבינו ממנו ולמה שצריך היה להיות באמת? בשביל מה כל זה? איזה שיט.
רוכב אופניים נהרג בהרצליה.
הלך לעולמו עמוס חכם, הזוכה הראשון של חידון התנ"ך.
הצילומים בנוטרדם
בעקבות הכתבה (ניר חסון) בהארץ (הפרויקט באתר יד בן צבי) נפתרה תעלומת תמונות הזכוכית במנזר נוטרדם.
השאלות נפתרו בזכות תושב ירושלים, בן 90, בשם אליהו רומנוב. בשנות ה-40 הוא היה מראשי מחלקת הצילום של ההגנה באזור ירושלים. הוא עסק אז בתיעוד של הכפרים הערביים כדי להכין תיקי מודיעין לקראת כיבושם… תחום ההתמחות שלו הוא פוטוגרמט[ר]יה – שיטת מיפוי על פי צילומי אוויר. באותן שנים עבד במכון לפוטוגרמטריה בירושלים. שם גם פגש אשה בשם אליזבת ורקוני, ניצולת שואה מהונגריה שהגיעה לארץ עם אמה ב-1949. ורקוני … צילמה את תמונות נוטרדם והכינה את לוחות הזכוכית. בשנים הבאות הפכו השניים לקולגות ולימים גם היו נשואים לתקופה קצרה. ב-1984 מתה ורקוני… [ש]היתה מהבודדים שיצאו בחיים מתא הגזים באושוויץ… אחרי המלחמה למדה צילום ובעלי המכון לפוטוגרמטריה… שכר את שירותיה כעוזרת במעבדה. היא התגוררה עם אמה בממילא, לא הרחק מנוטרדם. סיפור אוסף התמונות מתחיל מרעיון שהגתה ורקוני להגדלת הכנסתה… "היא צילמה מחדש תצלום שמצבו היה קשה מאוד, נתנה למרטשת… פיתחה והכניסה לתוך מסגרת", הוא מספר. "…היא לקחה את התמונה הישנה והחדשה והראתה לאנשים במעברות מה היא יכולה לעשות… אנשים באו מהגולה… ומה שנשאר להם לפעמים זה תצלום אחד. זה היה מצרך מאוד מאוד חשוב".
איזה סיפור מדהים (גם ביומן הערוץ הראשון הייתה כתבה של איתי ורד). חובה חובה חובה. במקום להתפתל בכן תקיפה באיראן/ לא תקיפה באיראן.
החלק הראשון של הסיפור.
מדקה 54 ביומן, המשך עד 1:02.
למה הסיפור הזה כל כך חשוב, עיתונאית? כי הרוב המוחלט של ה"תחקירים" שאתם קוראים בעיתונות העברית מתייחסים לשחיתויות מכל הסוגים. מעשי מעילה ואונס, גניבה ומרמה. כמה תחקירים ראיתם שמתייחסים לסיפורים כאלו? יש אולי אחד כזה בשנה, וגם פה אני מגזימה לטובה. ברוב הפעמים בהם המילה "תחקיר"/ "חשיפה"/ וכו' תככב איפשהו, בין אם אצל האמנונלוים ובין אם אצל הוייצים, היא תהיה כרוכה בעוד מעידה מבאסת של איש שררה שמעל במשהו, או ניצל את סמכותו. לכן אני כל כך מתרגשת מסיפור התמונות בנוטרדם, או מהכתבה של רונן ברגמן על כתר ארם צובא (שלא התפרסמה בעברית כמובן וזו כבר הפעם השנייה שאני מזכירה אותה בבלוג).
תיקון, 9 באוגוסט: הכתבה התפרסמה ב-7 ימים בתחילת מאי השנה. ותגובתו של רונן ברגמן.
7 ימים
והנה שני תחקירים חשובים מאוד: רונן ברגמן על הארסנל הכימי הסורי, והשני, על מחדלי הביטוח הלאומי של שחר גינוסר. זוהי כתבה ראשונה בסדרה, כך שאני לא יודעת מה עוד צפוי, אבל על אף התחקיר ועובדי בטל"א אנונימיים (כולם עובדים לשעבר) המספרים על המנגנון המייגע והשוחק, לא קראתי שום דבר מזעזע, כלומר, מעבר לתיאורי מקרים עליהם אפשר לקרוא בפייסבוק. ולא שאני חלילה מזלזלת בחשיבות בטל"א או בהמתנה הממושכת או בבירוקרטיה שם או מפקפקת בעובדה המרה שעוולות נגרמות מדי יום ביומו.
נכון לעכשיו איור השער של שחר לוי מאנדרומדיה מרשים מאוד ומבטיח גדולות ונצורות. אשמח לשנות את דעתי בהמשך הסדרה, אם כי, ככל שאני מבינה, הכתבה הפותחת צריכה להיות השוס, לא?
קודם קתרין מיי, 34, נשואה מגיל 18, כתבה בלוג על חיי המין שלה (נו, על מה שקורה אחרי שמתחתנים וזה), ואז הוציאה ספר מצליח, 52 פיתויים, ואז הוא יצא בעברית בהוצאת ידיעות ואז רענן שקד ראיין אותה.
ויש גם כתבה של מנחם גנץ מרומא על אחייניותיו המאומצות של אלברט איינשטיין שהנאצים לא הצליחו לחסל, אבל זהו, נגמר אסימון הקריאה שלי להיום.
אגב, במוסף היום 128 עמודים, מוסף שמן להפליא המקובל בעיקר בימות החגים. אז על מה התלונן ה"בכיר מידיעות"?
מוספשבת/ מעריב
אני מבקשת עכשיו ריכוז מלא. בנפש חפצה ובתום לב קראתי את הטור של קלמן ליבסקינד בו הוא יורד רצח על הראיון של יונית לוי ואודי סגל את בנימין נתניהו. הנה, בבקשה, שלא תגידו שאני ממציאה.
[אפשר להגדיל]
רק לאחר מכן צפיתי בראיון, עדיין בתום לב, מוכנה לזוועות שליבסקינד כותב עליהן. והנה הראיון לפניכם. 15 דקות בהן רה"מ שוטח את משנתו ועונה לשאלות של השניים שמקשיבים רוב קשב. שאלותיהם לא קלות אך מתבקשות. וקצרות. רה"מ מדבר באריכות וללא הפרעה. אין שום קשר, גבירותיי, בין ההתלהמות הקוצפת של ליבסקינד לבין הראיון. וזה, אני מזכירה, אחרי שהמבקרים והפובליציסטים חדי המקלדת תיארו איך רה"מ הכריח את כל כלי התקשורת להקשיב לו. מצד אחד קוצף נציג השמאל על המיצג של נתניהו, מצד ימין שוצף המטיף בשער נגד המראיינים. כבר סימן טוב.
ובכן, עם כל הכבוד, ואני אומרת זאת באיפוק רב: ליבסקינד מסכסך ומתכך פה בלי שום סיבה. שום סיבה! המראיינים ראיינו, המרואיין ענה. כל השאר זו פרשנות המותאמת לאג'נדה שלו. אין לי מושג מה האיש הזה רוצה. ייתכן שבכל שאר המדורים שלו הוא באמת מתאר אמת כהווייתה על שערוריית התקשורת הישראלית החד צדדית. מי יודע, לא בדקתי. הנה מקרה אחד שבדקתי היום מראשית לאחרית, וסלחו לי, אין שחר, אין שחר לדבריו. וזהו אביר הימין והמתנחלים, חביב הטוקבקיסטים המשתחווים למוצא פיו.
בילי מוסקונה לרמן מנסה לפענח את פרשת ניסו שחם ושות'.
פרופיל של שחם מתוך זמן ירושלים (גוני נוי).
המוסף לשבת/ ידיעות
מתוך אפעס.
למה נחום ברנע צריך היה לנסוע לבריכה האולימפית בלונדון? מה לו ולספורט? אין מספיק כתבי ספורט בעיתון? אין מספיק אירועים דרמטיים לסקר פה בימים האחרונים?
ישראל השבוע
דרור אידר, כותב הנאומים לשעבר, שכבר לא כותב יותר, בעוד מאמר פובליציסטי בו הוא מבקר את התקשורת על שהיא מבקרת את רה"מ. והשאלה היא האם רה"מ, כל רה"מ, ולא משנה מאיזה מפלגה הוא, כן, כולל ממרצ, לא ראוי שהתקשורת תבקר אותו? ואני מתה שזה יקרה, ולו רק כדי שאפשר יהיה לבקר את השמאל ללא מורא. מעיניו של אידר נראה העולם כך:
מדובר בקצה קרחון של מסע הסתה אדיר המתחולל נוכח עינינו המשתאות נגד הממשלה הנוכחית ובעיקר נגד העומד בראשה, מסע לערעור הדמוקרטיה הישראלית. מי שגולש באתרים השונים ברשת, או נקלע לסיטואציות שונות בשמאל הישראלי (פאנלים, ערבי תרבות, התכנסויות ועוד) נתקל בכמויות שנאה איכותיות. אלו אינן סיסמאות "בגין רוצח" או "שרון רוצח" רגילות; מדובר בשנאה עמוקה ומזוקקת, כזאת המגיעה מבית מדרשם של מהנדסי ההרס החברתי שהכרנו במאה ה-20 ברחבי הגלובוס.
מעניין, אני רואה עולם הפוך: גדודי ימין המסתערים על הרשת, וכן, וגם לבלוג הזה, הפעוט, הגיעו זרזיפים שרוצים – לא יודעת מה. ברגעים כאלו אני מצטערת שוב על שלישראל היום אין אתר אינטרנט ממשי, ולא ניוזלטר, בו יכול היה אידר להיווכח שרוב הטוקבקיסטים תומכים בו.
מצד שני, אידר, המשוכנע שרוב העם תומך בנתניהו מתעלם לחלוטין מסקר שביעות הרצון שערך הארץ השבוע, לפיו 60% לא מרוצים מרה"מ. משאלון דומה שערכתי אני הביא תוצאה קיצונית אף יותר: 63% לא מרוצים, 19% מרוצים חלקית.
גונן גינת במאמר תומך-אידר, המסביר שמצבנו מעולם לא היה טוב יותר.
השבוע /הארץ
יוסי ורטר מרחיב על השבוע הקשה שעבר על נתניהו ועל משמעות הסקר המפורט.
הסקר הכלל מדינתי הזה נעשה בקרב 513 נשאלים. לשאלונצ'יק שלי ענו 240 פלוס. כך שאני מרגישה איתו ממש מצוין. עם המשאלון שלי, הכוונה.
סופשבוע
סיפורי זוועות על ישראלים המתחתנים עם נשים זרות ומתעללים בהן עת מגיע זמן קבלת האזרחות.
יצא לאור ספרו של שמואל שגב על פרשת אלי כהן, בודד בדמשק. הספר נכתב כבר לפני 26 שנים, אך חלקים גדולים ממנו צונזרו.
מוסף הארץ
לרגל הסדרה הראשונה והחדשה שלה, יום האם, מראיינת איילת שני את דניאלה לונדון דקל, שתמיד כיף לקרוא בגלל הכנות והיעדר הפוזה.
אני צמחונית מגיל 18 ולא צריכה לצפות בהרצאה של גארי יורופסקי כדי להשתכנע שבשר זה רצח. אבל אם עוד לא צפיתם בהרצאה ואו עוד לא השתכנעתם, הוא מגיע לישראל כדי לשכנע אתכם (נעמי דרום).
וההרצאה המדוברת.
גלובס/ G
שום דבר לא תפקד כשורה במקרה של אלי הורביץ, קובע דו"ח משרד הבריאות.
גלובס טיוי: בן כספית מתראיין. את הדברים אמר כבר בראיון לשי גולדן בעיתון שלו עצמו, אבל למה לא, נמחזר.
ישראל שישבת
קווים לדמות היורש של הרב אלישיב, הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן, 98.
גלריה
תוס': ואפרופו תחקירים מפעימים, שאומנם נוגע בפלילים אך יש בו מימד מעניין של מסתורין: העיתונאי הוותיק מרק סיל מתחקה אחר עקבותיו של מישהו שכינה עצמו רוקפלר (אריאלה בנקיר).
על המתנשקים בע"מ (ניו יורק טיימס).
פספסתי את הראיון עם האחיות הגרמניות נויבאואר שהשתתפו בכנס הבלוגים של סלונה, המספרות איך הקימו ביומיים (בערך) מגזין אינטרנטי היסטרי. לא ייאמן.
נשים נשים
A series of studies released this week found that even at the Olympics – where for the first time ever, every country has a female representative, and the U.S. has actually sent more women than men to compete – the coverage of male athletes continues to outnumber that of females. (Despite the fact that more women are watching the events than men.) And, when women are being covered at the games this year, they are often sexualized or reduced to observations on their appearance.
The coverage at the Olympics is, of course, no worse than the sexism women and girls face everyday. It seems every week brings new examples of the media objectifying, diminishing or completely ignoring women and girls in our society.
When this kind of demeaning media influence is so prevalent, it feels daunting to challenge. But we believe we can change the representation of women and girls in our society – one step at a time. And we believe it starts with you, on the ground, at the local level
Miss Representation
לחם עבודה
פרדי גרובר נפרד אמש מצופי הערוץ הראשון אחרי 31 שנה ביומן שישי בכתבה על סיומן של שבע שנות בצורת. איילה חסון נפרדה בדמעות כמעט.
לצלמי העיתונות שבכם: איך השיג צלם AP את התמונה של גבי דאגלס המעופפת?
זוכת פוליצר שרה גאנים מייעצת איך לעודד מקורות למשת"פ.
אסף גפן, שתרם עד כה להמוסף לשבת של ידיעות כותב בהארץ (מאמרים ודעות, עמודי החדשות).
לצדו כותב באותו עמוד בעז גאון. ומה הקשר? שניהם החלו את הקריירה המפוארת שלהם בזמן תל אביב בתחילת הניינטיז.
לאן נעלמה הידיעה הזו של nrg על כך שיעקב אילון לא ימנכ"ל את ערוץ 10?
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק/ טיוי
טלי עוז אלבו, גיבורת פייסבוק של השבוע האחרון כתבה מאמר הסבר ב-nrg. עכשיו אני עוד פחות מבינה מה היא רוצה. בסרטון הבא היא מסבירה את המשמעות העמוקה שיש ללייק בפייסבוק. בחיי אלוהים שאני לא ממציאה.
הערב ב-19:00 אפרים הלוי יתראיין בפגוש את העיתונות ויסביר: הצעקתה?
הפרק השני של קומיקאים במכוניות שותים קפה. והפעם: סיינפלד וריקי ג'רבייס.
פחות טוב מהפרק עם לארי דייוויד. אני כבר מחכה לאיזה פרק עם קומיקאית אישה כמו שרה סילברמן, ג'ואן ריברס. אלן דג'נרס. טינה פיי.
מה שיפה זה שברור מי מממן את האירוע האינטרנטי הזה. איש לא מעמיד פנים.
שנתיים וחצי אחרי שספרה האוטוביוגרפי של פטי סמית, רק ילדים, יצא באנגלית, הוא תורגם, בשעה טובה.
לפני פיזור
בימים האחרונים מתגברת מתקפת הספאם על הבלוג והמסנן עובד שעות נוספות. מאות תגובות ספאם ביום. חלק ניכר מהן מציעות ויאגרה וצ'יפ ויאגרה ותחליפי ויאגרה. מה יודעים המשגרים על קוראי הבלוג שאני לא יודעת?
ולווט אנדרגראונד 
יש לשים דברים על דיוקם: הכתבה על כתר ארם צובא פורסמה ב-4 במאי 2012 במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות, בהבלטה רבה ועם הפנייה בעמוד השער של המוסף, זאת בעקבות פרסום ספרו המעולה של מתי פרידמן "תעלומת הכתר" (הוצאת כנרת זב"מ). הביקורת המובלעת על המוסף כי אינו מדפיס סיפורים כאלה, כמו גם טענות הקוראים כאילו הכותבים במוסף נמנים על יקירי המדור, כמו גם האמירות כאילו הפרטים המופיעים בתחקיר על הכתר או בתחקיר על הארסנל הכימי הסורי פורסמו כבר בעבר- הן על אחריות הטוענים אותן בלבד.
אהבתיאהבתי
לא בהכרח.
אהבתיאהבתי
"בסרטון הבא היא מסבירה את המשמעות העמוקה שיש ללייק בפייסבוק. בחיי אלוהים שאני לא ממציאה" התיגעתי וצפיתי בראיון כדי להבין מה באמירתה על לייקים עורר בך גיחוך ובחיי שלא הצלחתי להבין. נדמה לי שהיא תארה מצב נכון, לפחות בחלק מהמקרים. אני מציעה שלא נזלזל באנשים המביעים אהדה.
אהבתיאהבתי
הנה קבלי הסבר נוסף: אנשים נותנים לייק סתם, אגב אורחא, בהינף אצבע. הם לא חושבים, הם לא קוראים, הם לא מבינים. גם לאפקט העדר יש משמעות גדולה.
ומזווית אחרת הם נותנים לייק כדי לקבל בחזרה.
אהבתיאהבתי
שלח לייקך על פני הפייסבוק
אהבתיאהבתי
עם זה אני מסכים.
אבל יש הבדל בין מסכים לבין לשנות אורח חיים באופן קיצוני. ואני לא אחד שמשנה אורח חיים באופן קיצוני, ובפרט כשיש בדבר לעטות על עצמי איצטלה של אדם מוסרי יותר מחבריי.
זה כמו עניין לחזור בתשובה או בשאלה. אינני מסמפט לא את אלה ולא את אלה. מדובר, לרוב, באנשים קיצוניים שרואים את העולם בשחור ולבן. שיום אחד הם מבינים ש"עבדו" עליהם. אבל אף אחד לא עבד עליהם, הם פשוט האמינו יותר מדי, קנו את הסיפורים ללא שום ניואנסים.
שורה תחתונה – דבר איתי כשתהיו קבוצה גדולה, ואז יש על מה לדבר.
אהבתיאהבתי
עזוב טענות בריאותיות. מה לגבי טענות של צער בעלי חיים + זיהום סביבה?
אהבתיאהבתי
ימני הייתי וגם השמאלתי, אך עמדה אחת לא שיניתי: תקשורת חד צדדית אינה דבר הגון, גם אם מבחינת מפעיליה הם חושבים שהמטרה היא הגונה (למשל דבריו של העורך לשעבר של הארץ, דיוויד לנדאו, בדבר התמיכה שסיפקו לאריאל שרון עקב תוכנית ההתנתקות).
כפעיל בתנועת שמאל בעבר, אני יודע עד כמה קל לקבל כתבה אוהדת בעיתון של המדינה ובטלוויזיה של המדינה. נהניתי מזה וניצלתי את זה, אבל האמת ניתנה להיאמר – זה לא צריך להיות כך.
גם צריך להבין שאחד המנגנונים של דיווח מוטה, הוא העברת המסר "בין המילים". אם זה בשידור ריאיון, אז בהעברת התחושה כי המרואיין הוא אישיות רעה, שמסתיר דברים ומתחמק משאלות. זה נוסח השאלות, הקטיעות, אי-חברותיות (לעומת חברותיות מופגנת כשהמראיין מהצד שלך – ראו למשל כל ריאיון של רזי ברקאי עם מישהו מהצד השמאלי או דמויות תקשורתיות פלסטיניות).
מהבחינה הזו קדימה היתה שינוי מרענן – התקשורת לא ידעה איך לאכול אותה. "הלנו היא או לצרינו". בסופו של דבר, קדימה ספגה את חיצי הביקורת משני הצדדים – ימין ושמאל, וסיימה את חייה.
לגבי צמחונות/טבעונות וההרצאה של גארי יורפסקי, אני מודה שגם אני כמעט השתכנעתי, בעיקר בגלל הטענות המדעיות-לכאורה, אבל אז נפגשתי בסרטון הזה שמפריך הרבה מהם, אם כי הסרטון מתייחס לסרטוני יוטיוב אחרים המדברים בגנות תעשיית החלב.
אהבתיאהבתי
תודה רבה!
אהבתיאהבתי
למה נחום ברנע בלונדון? כי שם מתרחש עכשיו הארוע המרכזי בעולם, והוא נותן ערך מוסף שאחרים לא. מעניין אם תגידי שגם לגביו את אובייקטיבית.
אהבתיאהבתי
אני לא אובקיטיבית לגבי איש, אוקיי? נרגענו?
עכשיו תגיד ל מה הערך המוסף של כתב פוליטי באולימפיאדת לונדון.
בבקשה, מנה יתרון אחד. ספר לי מה למדת מהטור שלו על האולימפיאדה. אני מתה לדעת.
אהבתיאהבתי
בעיני ידיעות ברנע הוא לא כתב פוליטי בלבד. הוא העיתונאי מספר 1 שלהם. מספר הסיפורים שלהם. התומס פרידמן שלהם, אם תרצי. חלק מחוויית הקריאה, לדעתם, היא לחוות את האולימפיאדה דרך עיניו של ברנע. זה הקטע, נראה לי.
אישית, אני לא אוהב את ברנע ומצחיק אותי שהוא זכה בפרס ישראל ונחשב לאחד מהעיתונאים החושבים והחשובים פה. אבל חייבים להודות שהוא כותב מעניין…
אהבתיאהבתי
ריבוי תגובות על הבלוג אומר שכל אחד רוצה להוכיח שה*** שלו יותר גדול. מה שמצריך את מרכולתם, מן הסתם.
אהבתיאהבתי
בן כספית במוספשבת של מעריב על מיט רומני: "הוא מפגר פיגור משמעותי בשלוש מדינות קריטיות, פילדלפיה, אוהיו ופנסילבניה".
פשוט אין מילים.
אהבתיאהבתי
אמיתי? זה ענק!
אהבתיאהבתי
אני חושב שזה קשור למשבר באירופה ובספרד
אהבתיאהבתי
שאלה בחשבון: איך "מוסף הארץ" עם 84 עמודים מצליח להתפרנס משמונה עמודי מודעות בלבד?
אהבתיאהבתי
משלמים לכותבים בבוטנים במקום כסף
אהבתיאהבתי
ב"ה
צר לי לאכזב את הכותב בישראל היום, אבל הרב שטיינמן הוא המנהיג של הציבור הליטאי הבני ברקי.
בציבור הליטאי הירושלמי המנהיג הוא הרב שמואל אויערבאך, וחסידיו אף ייסדו עיתון בשם "הפלס" שישמש כשופרו של הרב.
אהבתיאהבתי
צודקת לגמרי לגבי סיפורים כגון תעלומת התמונות במנזר. העיתונים ויתרו על סיפורים מפותלי עלילה. רעים ורעים פחות, זה מה שיש בכל מקום פנוי.
אפילו לדגים זה כואב.
אהבתיאהבתי
הפוך!
אהבתיאהבתי
מענין איך תקשורת הסמול תסביר את הכישלון הקולוסאלי של ההפנות הסמול הערב?
יש למישהו פה ניחוש?
אהבתיאהבתי
סבירות גבוהה לתחרויות האתלטיקה אחר כך השרב ואחרון חביב- חוץ לארץ. דיברתי היום במפגש (זוגות + ילדים + מחצלות+ איפה הקרח לבירות?) לגבי המחאה והבאתי דוגמאות לניצול ורמאות שכל אחד חווה מהתאגידים הישראליים שלא היו יכולים להתרחש בשוק האמריקאי ושנגדם כדאי וראוי היה להתאגד.
אחרי רגע של נפילת אסימונים והסכמה גורפת מישהי (חמודה דווקא) הפטירה: " כן- אבל זה הכל בגלל ביבי והחברים שלו." לך תבנה מחאה עם עדר סומים מסמולנים. מאותגרי מציאות.
אהבתיאהבתי
אין קייטנות באוגוסט
אהבתיאהבתי
אחד מחשובי ההיסטוריונים הצבאיים של הדור האחרון, ג'ון קיגן, נפטר שלשום. קיגן היה משך שנים רבות פרשנו הצבאי של עיתון הטלגרף הבריטי ולימד במכללה של הצבא הבריטי. בשנות השמונים ערך סידרת טלויזיה בבי.בי.סי. שעסקה במלחמה מנקודת מבטם של לוחמים. (למעוניינים, ניתן למצוא אפיזודות בטיובית חפשו את
Soldiers – A History of Men in Battle)
היסטוריה צבאית הוא מקצוע שהאקדמיה הישראלית הצליחה להמית בשיתוף צבאנו המהולל שמתאמץ להסתיר את ההיסטוריה שלו, למרות שאנו נמצאים במלחמה מזה 64 שנים. למה ללמד היסטוריה צבאית כשאפשר לפתוח חוגים של פוליטיקה וממשל?
אהבתיאהבתי
גם כתב ספרים, ביניהם 'תולדות הלחימה' המרתק
אהבתיאהבתי
הכתבה על המוסד לביטוח לאומי חידשה בהראותה עד כמה הכישלונות שלו נובעים ממדיניות אנטי-שירותית מודעת. דמיינו למשל מה היה קורה אם אחות הטריאז' בחדר המיון לא היתה אחות מקצועית אלא סטודנטית לתקשורת, שהיתה מקבלת את הפציינטים ושולחת אותם לבדיקות וטיפולי המשך על פי מיטב חוסר-הבנתה.
אהבתיאהבתי
זה בדיוק העניין, ולווט. הכתבה מראה שמדיניות הממשלה השיטתית שמטרתה לרושש את הרוב ולהעשיר את המיעוט עובדת מצוין גם בביטוח הלאומי. לא צריכים פה סנסציה מטורפת, האמת עגומה מספיק. אנשים צריכים להבין איך נתניהו ושתניץ דופקים אותם מכל כיוון אפשרי.
ייתכן שאם יבינו זאת לא יבחרו בהם שוב
אהבתיאהבתי
נכון, עד עידן נתניהו ושטייניץ הביטוח הלאומי היה מופת לשירות מעולה. משלחות מסקנדינביה נהגו לבוא וללמוד ממנו. יותר נכון, לנסות וללמוד. אני זוכר שהשבדים והדנים חזרו מתוסכלים עד דמעות, כשהבינו שלעולם לא יגיעו לרמת המקצועיות של שמואל מגבייה-שכירים-חוליה-ב' ולרמת השירות שהעניקה שרית ממדור-משק בית-מעסיקים. רק הנורווגים קרי המזג לא הצהיבו מקנאה, וסיננו "חכו חכו, יום יבוא ושטייניץ יהיה באוצר. נראה את תפקוד הביטוח הלאומי תחת הנהגתו של נתניהו".
אהבתיאהבתי
אני חושב שאלה שבאו ללמוד היו דווקא מיוון וספרד. אבל זה היה לפני האיום האיראני
אהבתיאהבתי
וחי עד גיל 91 בלי לעשות יוגה,חדר כושר,ספינינג…
תנ"ך זה כנראה הספורט האמיתי…
אהבתיאהבתי
היה נכה
ובחידון התנ"ך היה קשה להבין את דיבורו בגלל הליקוי.
אהבתיאהבתי
זה בסדר, גם משה היה כבר פה וכבד לשון
אהבתיאהבתי
הביס את יצחק שלו -אבא של מאיר – שהגיע למקום השני.
אהבתיאהבתי
לפי הרשת, בריונים מתחילים לאיים גם על סתיו שפיר. סתם מעניין מי שלח אותם, יש לי כמה ניחושים
אהבתיאהבתי
הימור שלי- ספין.
ציון: כושל.
נימוק: ימניים לא יודעים מי זאת סתיו שפיר.
אהבתיאהבתי
כלומר, לימניים אין מושג מה קורה במדינה. הפתעת אותי
אהבתיאהבתי
טיטפלע
אהבתיאהבתי
את זה אתה אמרת, יקירי
אהבתיאהבתי
קלי קלות פותרת לך את תעלומת הספאמים רוחשי הזימה:
יש לך בלוג סקסי
🙂
אהבתיאהבתי
שמושך אימפוטנטים.
אהבתיאהבתי
אפשר את זה עכשיו בעברית?
אהבתיאהבתי
"האם רה"מ, כל רה"מ, ולא משנה מאיזה מפלגה הוא, כן, כולל ממרצ, לא ראוי שהתקשורת תבקר אותו?" כן, ראוי מאוד שזה יקרה. במציאות, זה מאוד משנה איזו מפלגה הוא משרת ואיזו מדיניות הוא מיישם. ואם מדובר במדיניות של מפלגת מר"צ, אז הביקורת נעלמת וגם פעילות עבריינית תזכה להיות מוכשרת.
אם למישהו זה חדש, משום מה, ועבור מי שלא נכח בארץ בעשור האחרון – זאת התשובה של דיוויד לנדאו, עורך 'הארץ' בזמן תקופת ההתנתקות, לשאלת הביקורת או אי הביקורת שהטיח עיתונו ברה"מ דאז: "אני כעורך עיתון 'הארץ', אומר כן. עיתון 'הארץ' תמך בהתנתקות, ואנחנו סברנו שכדי להפסיק את השחיתות הגדולה של המשך הכיבוש בעזה, אפשר להעלים עין משחיתות קטנה" (http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/485/365.html).
שאר אמצעי התקשורת פעלו באופן דומה. כפי שתיאר מרדכי קרמניצר ב'עין השביעית': http://www.the7eye.org.il/DailyColumn/Pages/article5712.aspx
אני מסכים איתך. נראה שבמקרה הזה באמת ליבסקניד הגיע עם קונספציה מוכנה מהבית ולא נתן לעובדות לבלבל אותו. אבל אני יכול להבין מה בנה לו את אותה קונספציה.
אהבתיאהבתי
מצטער*, הם התחילו זה תרוץ קלוש לדיווח לא אמין.
*אני מצטער כי מנהגי היללנות, שמפתחים כותבי הימין, מסכנים את המשך קיומנו. אם גם בימין יצמח לנו דור של תינוקות בכיינים, מי ישאר להגן על מולדתנו.
אהבתיאהבתי
לא מוכן לשמוע שום מילה על הינוקא שטיינמן עד שיגלו לי כמה אלישיב היה חכם וגאון. שבעתי הבטחות ולא קיבלתי אפילו מילה. על הדרך הזקתי לבלוג הזה בכך שגרמתי למרטין להתבצר בבונקר ולשמור על דממת אלחוט. מקווה שמישהו אחר יעשה זאת (הלל?) כי אני חפץ בדיון ולא בהתנצחויות סתם.
עד להודעה חדשה, אלישיב מוחזק אצלי כצ'ונסי גרדינר עם זקן.
אהבתיאהבתי
מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? שבכל הלילות אין את מזכירה את הכתבה של רונן ברגמן על כתר ארם צובא שהתפרסמה במלואה בהבלטה בשבעה ימים לפני חודשים אחדים, אפילו פעם אחת.
הלילה הזה, כשהיא מתפרסמת בשנית בניו יורק טיימס, שתי פעמים.
כנראה שבאנגלית זה נשמע לך טוב יותר.
אהבתיאהבתי
לא, התבלבלת! זה בגלל שאני שונאת את 7 ימים ואת עורכו, אותו אני מכירה מהגן כמובן.
[אם תגידי לי את התאריך המדויק בו התפרסמה הכתבה אוכל לדעת אם הייתי בטווח עיתוני הסו"ש באותו שבוע].
אהבתיאהבתי
כמה חולים צריכים להיות האנשים פה שברגע שאני מגיבה מיד קופצים ומאדימים. יאללה לכו לים. כבר לא חם.
אהבתיאהבתי
לפי הספרייה של ישיבת נווה שמואל, הכתבה פורסמה בחצי הראשון של חודש מאי.
אהבתיאהבתי
עוד גיגול קצר מעלה את השער של ה4 במאי.
אהבתיאהבתי
כן, בדיוק הגעתי לזה.
אהבתיאהבתי
חבל שלא שמת את הכתבה המצוינת בגלריה על סיפורו המדהים של מתחזה. אפשר ללמוד ממנו המון. http://www.haaretz.co.il/gallery/1.1792408
אהבתיאהבתי
נכון, אתקן
אהבתיאהבתי
לאור הצלחתה של קורזיץ הסיכוי הממשי למדליה והדיבורים על הזהב שמבצבץ, הנה הימור, בגזרת התקשורת:
אם קורזיץ לוקחת את הזהב, תהיה כותרת (אולי רק כותרת משנה, אולי בכתבה צדדית, אולי כיתוב לתמונה, אבל תהיה):
אהבתיאהבתי
לדעתי, הכותרת תהיה "דרדסית, גרגמל מאחורייך". לי קורזיץ נראית בדיוק כמו דרדס, בעיקר כשהיא צובעת את הלחיים בכחול
אהבתיאהבתי
מה שמפריע לי זה שאודי הירש עורך NRG ניצל את האירגון מחדש של דף האתר כדי לא לפרסם השבוע את הבלוג של קלמן ליבסקינד העיתונאי הכי פופלארי בישראל
זה תמיד בעיה כאשר אתה איש שמאל קיצוני והעיתונאי הכי פופלארי שלח הוא איש ימין
אהבתיאהבתי
מתי כבר תבינו? קלמן ליבסקינד ועוד כמה, לפחות במה שקשור להתנחלויות, הם לא עיתונאים.
לחדד: הם אנטי-עיתונאים. הם אנשים שהגיעו לתקשורת כדי להרוס אותה. ליבסקינד אפילו אמר בראיון (בגולבס כמדומה), שהתקשורת היא האויב הגרוע ביותר שיש.
המטרה שלהם אחת, אחת ויחידה: לשמור על השטחים בכל מחיר.
ב-כ-ל מ-ח-י-ר.
ולשם כך, הכל, *הכל* כשר כדי לשמור על השלטון, השומר על המשך השליטה בשטחים. והיפוכם של דברים: *הכל* כשר כדי לבקר, להשמיץ ולבטל, כל מה שעלול לפגוע בשלטון בשטחים. אפילו אם זו המחאה החברתית. אם זה מאיים – ליבסקינד ושותפ]יו יגיבו מייד, טוטאלית, כנגד.
ליבסקינד, דאום, אידר, עמרוסי, סגל וכו'. אם מדובר במשהו שמאיים על המשך השלטון בשטחים – הם יקומו נגדו. זה הכל.
לטעמי, ובהתאם לכלל של דמוקרטיה מתגוננת (=עליה שלא לאפשר כלים דמוקרטיים למי שבא להשמידה, כמו לא לתת זכות להיבחר לכנסת למי שחותר תחת אושיות המדינה), האנטי-עיתונאים האלה גם ראויים להוקעה מצד העיתונות והתקשורת החופשית בארץ. את מה שישראל היום מנסה לעשות באופן כלכלי, קרי למחוק עיתונים אחרים ע"י היצף וחיסול תחרות, הם באים להשלים בהטלת טרור והכפשה של עיתונאים אחרים.
אהבתיאהבתי
היום נגזר עלינו לעמוד במתקפה של תום לב
אהבתיאהבתי
אולי תפסיקו להתעסק עם קלמן ליבסקינד ותראו מה קורה במוסף סופשבוע. לא מעצבן שהחצופים האלה מפרסמים ביום חמישי כאילו יש להם פרטים חדשים של אלי כהן, עלאק תחקיר, ובסוף מסתבר שהכתב/ת בסך הכל ראיין אדם שכתב ספר על אלי כהן. לרגע חשבתי שמישהו שם באמת התאמץ…
יפה לך v שאת ממשיכה להתעלם ממי שלא ראוי ליחס
אהבתיאהבתי
סטודנט אתה צודק. לא שמתי לב עד עכשיו, באמת המוסף התדרדר והוא די שטחי ומשעמם. כל העיתון ככה. אם כי 7 ימים של ידיעות כבד מדי עם עודף התחקירים האלה שלהם באמצע הקיץ למרות שהכתבה על הביטוח הלאומי היתה חשובה והכרחית
אהבתיאהבתי
שנים שהיתה פה תקשורת חד צדדית בצורה מביכה.
הנה השוואה פשוטה – איך סיקרה התקשורת את קנייתם של גולדפרב ושות' בתקופת הסכם אוסלו? כזכור הם היו חברי כנסת של צומת, תנועה ימנית. המעבר שלהם לעבודה היה בהחלט גניבת קולות.
ועכשיו תשווה לסיקור של הח"כים של קדימה שעזבו לאויב האידאולוגי שלהם – הליכוד. עם העקרונות ההפוכים לגמרי.
בא לך להשוות כמה פעמים הביאו בתקשורת גנרלים שיתריעו על אוסלו? אני לא צריך לבדוק בארכיונים כדי להיות בטוח במאה אחוז שקמפיין שלם כמו שמנהל הארץ לא היה אז.
היתה לליבסקין הגזמה? יופי. יש איזה בלוג ביקורת תקשורת שנקרא וולוט שקוראים על הגזמות כאלה כל הזמן. אף אחד לא אומר שעיתונאים "ימנים" הם טובים יותר. אבל טוב מאוד שהם פה. אולי יום אחד יהיה במדינה הזו דיון רציני על מה אנחנו רוצים מעצמנו במקום מלחמת ספינים נתמכת עיתונאים שמסתירים עובדות ומאתרגים. ועיתונאות מגוונת כמו גם כבוד הדדי הוא המפתח לשם.
שיהיה יום טוב
אהבתיאהבתי
לא היתה פה שום תקשורת חד צדדית. לפחות מאז 1977 נהוג כאן שוק חופשי, עם תחרות חופשית ועם רייטינג שקובע מי יהיה חזק בתקשורת ומי חלש. כל מה שקורה כאן, הכל, נגזר מהרייטינג שהציבור עצמו קובע. אם נוני מוזס היה מגלה שקוראיו מתמעטים בגלל שהם רוצים עיתון "ימני" והמערכת הנוכחית לא מספקת את זה, כבר מזמן איתמר בן גביר היה עורך את מדור הדעות ודניאלה וייס היתה כותבת טור במקום קרן פלס.
אהבתיאהבתי
ולהיפך, למיטב זכרוני, באחד מגלגוליו של מעריב ומאמציו לשדל קוראים הוא ניסה ליישר קו עם כל מי שלא מרוצה מהקו של ידיעות, ולקרוץ ימינה עד שהעפעפיים התהפכו לו. בהצלחה הסנסציונית של המהלך הזה חזינו כולנו.
אהבתיאהבתי
זכרונך בגד בך, ידיעות היה עיתון ימני שחתך שמאלה.
אהבתיאהבתי
הייתי מאד מודאג מעניין אבדן הזכרון בגילי הצעיר יחסית, אז טרחתי וגיגלתי אסמכתאות לטענה. היה בהחלט נסיון כזה, למרות שכמו יתר הדברים שעשה מעריב בעשור האחרון, גם הוא סבל מחוסר עקביות ובסופו של דבר כנראה לא עלה יפה. הזכרון שלי בסדר, תודה.
http://www.the7eye.org.il/articles/Pages/article3910.aspx
אהבתיאהבתי
עיתון ימני שכותביו המרכזיים הם דנקנר, מרגלית ורוזן? אולי ביחס ל"פסל אל-מקאל", בטאון בל"ד. אם הזכרון שלך תקין אתה כנראה מחסידי בשארה.
אהבתיאהבתי
ברור, גם ישראל היום הוא מרכז ליד מקור ראשון וגם מקור ראשון ליד בשבע וכן הלאה. הכל יחסי. בכל זאת, הזכרון שלי בסדר, לדנקנר יקיר הבלוג היו בהחלט כוונות קריצה, והיתה תקופה שזה ניכר בעיתון. זה לא הביא את עדרי הקוראים למעריב.
למעשה, רק מתן עיתון בחינם ודחיפתו לידיים ממש הביא אותם לעזוב את ידיעות, כך שהתיזה שהקו הפוליטי של ישראל יום הוא שמביא להצלחתו, והקו הפוליטי של ידיעות לנסיגתו, די רופפת. אם זה היה עולה כסף, ידיעות הסמולני היה ממשיך ליהנות מתפוצה נרחבת, ואנשים מסוגך היו מוסיפים לקטר.
אגב, מדור הספורט בפסל אל מקאל אדיר, מביא את הסיפורים הקטנים שלא תופסים כותרות בעיתונים הגדולים…
אהבתיאהבתי
העמדה הפוליטית שאותה מקדם העיתון היא רק אחת הסיבות לתפוצתו ואפילו לא העיקרית. אני למשל אוהב עיתונות צהובה וממעט לקרוא פובליציסטיקה. מכאן שמי שמכונים בפיך עיתוני הימין אינם כוס התה שלי. דרך אגב,העיתון הכי ימני הוא הארץ (כשהוא לא נלחם בכיבוש).
אהבתיאהבתי
לא יודע מה היה ב-77. מאז רבין בערך ועד לישראל היום זה היה פשוט מגוחך לקרוא עיתונים.
אני לעולם לא אשכח את השער של מוסף סוף השבוע של ידיעות בבחירות של פרס נגד ביבי אחרי רצח רבין. היו שם שאלות מראיון עם שניהם.
שאלו שם את פרס – "האם אתה חושב שאתה אדם מושלם?"
את ביבי שאלו – "איך אתה יודע להתמודד עם כישלון?"
i shit you not
אהבתיאהבתי
מה התגובה הזאת אמורה להיות – קריקטורה של שמאלן אנטי-דמוקרטי, תלוש, אגוצנטרי, אוטיסט וחסר כל מודעות עצמית? בתור שכזו, יש לציין, היא יותר מדי מוקצנת ולא אמינה.
אהבתיאהבתי
כל הכבוד לליבסקינד שהצליח לגרום לך לגילוי מופלא של תום לב. מעניין איזה פרץ אלטרואיזם יוציא ממך דנקנר.
אהבתיאהבתי
***
אהבתיאהבתי
הוא היחיד פה שקונה מהספאם.
אהבתיאהבתי
To call a spade a spade
אהבתיאהבתי
נסיון
אהבתיאהבתי
אז עכשיו אתה עיתונאי כושל עם ניסיון? עבדת במעריב?
אהבתיאהבתי
עם כל הכבוד (ויש הרבה) – ליבסקינד כמובן צודק מאתיים אחוז.
התקשורת היא כמו איש שחי כבר שנים בתוך רפת – הוא עצמו לא מריח את הסירחון אבל כל מי שנכנס אפילו לדקה מזדעזע מהצחנה.
יונית היא מקרה אבוד, ובעידן זה של צדק חברתי (שבו יונית כה תומכת) – מן הראוי שמשכורת חודשית של 100-120 אלף שקל תהפוך ל-20,000 (דוריה למפל היפה?) ומליון שקל שנתיים יחולקו למאפרות, מפיקות, תחקירנים/יות, ושאר עבדים, סריסים ושפחות בחברת החדשות.
כפי שהבדיחה הזו (מגישים-כוכבים) התבטלה בלית ברירה בערוץ 10 ועזיבתו של יעקב אילון לא לוותה אפילו באובדן של שבריר צפייה – לא יקרה שום אסון אם גם בערוץ 2 יבוטלו חוזי הטאלנט המגוחכים ל"כוכבי" החדשות.
ושוב – קלמן צודק. הראיונות של יונית בלתי נסבלים ונעים בין חנופה מוחלטת וליקוק (אובמה ו/או שונאי ישראל אחרים), שחצנות (מרואיינים באיטלקית, אגב מעפאנה) וכמובן – עוינות ויוהרה ללא כיסוי (ביבי או כל מרואיין אחר שאינו חפץ למסור את המדינה בשניה זו לאל קעידה).
אהבתיאהבתי
מצטערת, אבל אף מילה שלך לא עולה בקנה אחד עם הראיון הזה של נתניהו. אתה משרבט אמירות בעלמה.
אובמה שונא ישראל? מה עוד?
אהבתיאהבתי
הימין סבור שאובמה שונא ישראל ושאסור להקשות על ביבי הרגיש, הרחום והחנון – הוא לא יעמוד בזה
אהבתיאהבתי
הצעה פשוטה:
אנא צפי בראיון של יונית עם מר ברק אובאמה ולאחריו בראיון עם מר ביבי נתניהו. אם למישהו יש כוח פשוט לערוך סיכום קצר של השאלות בשני הראיונות – הנקודה תובהר בפשטות.
אהבתיאהבתי
את שיעורי הבית בעניין ליבסקינד גמרתי, תודה.
למדתי כל מה שהייתי צריכה לדעת.
אהבתיאהבתי
לא ראיתי את יונית ולא קראתי את ליבסקינד. ראיתי את גיא זוהר מראיין את ביבי וכן- התעצבנתי.
שוב, אני לא גאה או מרוצה מהעובדה שביבי ראש הממשלה בדמוקרטיה היחידה במרזח הים תיכוני, אבל ראוי שגיא זוהר שהמומחיות שלו מתבטאת בעיקר בשינוי אינטונציות קוליות והרמת גבות כשהוא מקריין בשורטס יפנה אליו בכבוד מינימלי.
גיא זוהר הגדול מכולם- על מי הוא פיקד, מה הוא ניהל, איזה החלטות ברמת מדינה הוא קיבל, כמה אנשים הוא הביא לקלפי שהוא לא יכול להתייחס למרואיין בנימוס בסיסי?
אהבתיאהבתי
למה להתייחס בכבוד אל מישהו שלא מתייחס אליך בכבוד?
אהבתיאהבתי
אולי שלומי מתכוון לשיעורי בית בעניין יונית?
אהבתיאהבתי
מדהים איך אתם יכולים להביע דעה בלי שקראתם או צפיתם.
כבר הסברתי: קראתי את מה שההוא כתב על הראיון בערוץ 2. לאחר מכן, רק לאחר מכן, צפיתי בראיון.
נוכחתי שהוא הוזה. זהו. כל השאר פטפוטי סרק.
אהבתיאהבתי
גם אני חשבתי על הראיון עם אובמה למקרא דבריה של דבורית.
בלי קשר לקלמן וסגנונו ולשאלה אם הפריז או לא, אני קורא את דבורית כבר שנים ומעריך אותה יותר מדי כדי להאמין, אפילו לשניה, שהיא לא תראה את ההבדלים העצומים – בסגנון, בטרמינולוגיה, בתוכן, במימיקה… – בין הראיון המתבטל/מעריץ עם אובמה לבין זה עם נתניהו (ואני מסכים עמה שהשאלות עצמן, טוב שנשאלו).
אהבתיאהבתי
לא מדובר בסגנון. הבנאדם לא דובר אמת. נקודה.
אתם יכולים להמשיך ולהתבשם מניחוחו ולהגיד אמן.
(צר לי שאני מספקת עבודה למי שאורבים לי פה. יאללה קדימה, לא תוכלו ללכת לישון היום).
אהבתיאהבתי
מה בין מה שכתבתי לתגובתך?
אהבתיאהבתי
כתבת? כתבת.
כל השאר מתייחס לבנאדם/שניים/שלושה שישובים פה יממות שלמות ואורבים לכל תגובה שלי כדי להאדימה.
אהבתיאהבתי
אז ממה שכתבתי בחרת להתייחס רק לטפל – משפט שמתחיל במילים "בלי קשר ל".
וגם החלטת שאני מתבשם ואומר אמן… (מאיפה הבאת את זה?).
אהבתיאהבתי
לא, זה לא הטפל. זה העיקר.
הנושא שאליו התייחסתי בפוסט הוא שקלמן כתב הבלים על הראיון של יונית לוי ואודי סגל עם רה"מ. הוא כתב דברים שלא מחוברים למציאות.
ולא, אני לא אצפה עכשיו בראיון עם אובמה.
בזבזתי מספיק זמן כדי להוכיח שהוא כתב הבלים. אף דקה נוספת לא אקדיש לכך. מבחינתי, הוכחתי את מה שמצאתי אחרי צפייה וקריאה ב ועל שתי ההתייחסויות לאותו נושא. הנושא סגור.
אהבתיאהבתי
בהודעה *שלי* זה היה הטפל.
כתבת: "המראיינים ראיינו, המרואיין ענה."
אני בשלי. עזבי את קלמן: אני מעריך אותך יותר מדי מכדי להאמין, ולו לשניה, שאם תראי את הראיונות, לא תבחיני בהבדלים העצומים.
יצא לי לראות לא מעט ראיונות של ראשי מדינה. בארה"ב, קנדה, צרפת, בריטניה, גרמניה… גם כשהשאלות היו נוקבות וקשות, גם כשכלי התקשורת תמך ביריבים פוליטיים, היחס היה מכובד ואף פעם לא מזלזל, בוטה ומתנשא.
לכן, כשאת כותבת "המראיינים ראיינו, המרואיין ענה." זו היתממות. אבל חליק, הנושא סגור.
אהבתיאהבתי
אגב, קלמן גם נתן דוגמאות להתבטאויות בלתי מכובדות בעליל של לוי וסגל כלפי ביבי. כל הדוגמאות שלו מדויקות.
הראיון היה מזלזל.
לדידך, דבורית, הכל היה בסדר כי נתנו לראש הממשלה לדבר ארוכות! שמחת זקנתי! באמת תודה שלא קטעו אותו בכל שניה.
כמובן שסגנון הראיון הוא תמיד עניין יחסי. ולכן, הטיעון הכי טוב בנושא הוא כזה שמבקש לערוך השוואה בין ראיונות שונים של אותו מראיין. לכן הדוגמא של הראיון עם ברק אובאמה (שעליה דיבר גם קלמן) היא רלוונטית. דוגמא נוספת רלוונטית היא הדרך שבה רואיין גולדסטון על ידי יונית לוי (את הראיון הזה דווקא לא ראיתי).
קלמן גם צודק בעניין הראיונות עם מנהיגים ערבים שנערכים תמיד תוך מתן כבוד עילאי למרואיין, עם אפס שאלות קשות (בזכרוני צפים ועולים הראיונות של עודד גרנות עם מובארק ואנריקה צימרמן החברהמן עם אבו-מאזן).
אגב, לזכותה של לוי ייאמר שהיא ראיינה באופן תוקפני ביותר גם את יאיר לפיד. מצד שני, זה כנראה היה כדי שלא יגידו שהיא מפרגנת לעמיתה לשעבר.
אהבתיאהבתי
לדידי קלמן משקר. כן, משקר.
אין שום דרך אחרת לפרש את מסכת המילים ההיסטרית שלו.
אהבתיאהבתי
כתבתי כאן משהו אך הוא התפוגג.
אהבתיאהבתי
ליבסקינד מקשקש בקומקום וכמוהו גם אידר. בעליבותם הם ממשיכים לדבר ולכתוב מעמדת האנדרדוג, ולעזאזל העובדה שהימין שולט בארץ בגאון כבר שנים הרבה. זה מרגיז כי אנחנו (אסמול) כבר מזמן קטנים ובלתי משפיעים, והם ממשיכים לבצע בנו מעשה מגונה בכפיה ואח"כ מתלוננים שהטרדנו אותם מינית. חלאס – תאנסו אותנו בשקט בבקשה וללא דמעות תנין. אתם וה"אליטה הישנה" המדומיינת שלכם. כבר ירשתם את הארץ. מה עוד אתם רוצים מאיתנו?
אהבתיאהבתי
ליבסקינד הוא סיבה מספיק טובה לסגור את מעריב
אהבתיאהבתי
לידיעתך הוא ובן דרור הם הסיבה היחידה שיש עוד קוראים או מנויים למעריב.
אהבתיאהבתי
בדרך כלל אתה צודק בנוגע ללוי. עם זאת, הראיון הזה היה סביר למעט רדידוּת שכולנו התרגלנו לה (מתנחלים לא משלמים מע"מ ומס הכנסה בעולם של המראיינים וגם לא מגיעים להם כבישים ומים זורמים כמו למראיינים, והם בטח גם ששו להתפנות מהאולפנה תמורת ניסור).
נראה לי שקלמן פשוט רגיל היה לסחורה האוטומטית שלוי מנפקת ולא הצליח להתנתק ממנה. שזה חבל, לשם שינוי אפילו הרמות גבה ועיוותי פנים נעדרו מפניה.
מצד שני, אין שום דבר אלים בטור שלו. אלא פשוט מוּטה. אבל בהקשר זה ייתכן כי הוא פשוט אלים כי הוא ימני, והרבה יותר קל לכתוב עליו שהוא אלים מאשר נניח, מוּטה, לא מסוגל לראות את החטוטרת שלו, וכיוב'. וכן, זו בהחלט ביקורת על בחירת המילים, וחבל שחטאת בזה וולווט.
גם ההשתלחות במגיבים, לעתים בצדק ולעתים לא, אך תמיד תוך האשמה בימניות אינה נעימה ל'סתם' ימניים יותר משנעימים לך אי אלו אמירות של אי אלו טוקבקיסטים. בוודאי אם מדובר ב2.5 טוקבקיסטים שממציאים את עצמם מחדש. אני מניח שיש לך מעט יותר קוראים ומגיבים ימניים ממספר עצום זה.
קלמן, אגב, כותב טור דעה, ואינו מראיין או מפרשן במקרה זה. אני לא מצפה מכותב טור דעה לאובייקטיביות.
אהבתיאהבתי
בימים האחרונים דווקא ערכתי עם עצמי פה דיון בעניין "דעה" ו"ידיעה", ומסקנתי, בקצרה, שאתה לא יכול להסתתר מאחורי "דעה" כדי לכתוב עובדות לא נכונות.
האם מילותיו של קלמן אלימות? באבוה. לכתוב "מוטות" זה לכבס אותן.
והמגיבים? לא, לא כל מגיב ימני נהג פה בפראות והתעלל בי בכוונה תחילה, אבל כל מי שעשה זאת היה ימני (לפחות בתגובותיו), מה לעשות. וכן, בגלל אותו קומץ נאלצתי לשנות את כל השיטה, כי נמאס לי לסבול, בכל זאת, אתה יודע, כמה אפשר.
עד כאן להלילה.
אהבתיאהבתי
אני מתנצל רטרואקטיבית דבורית. כתבת התלהמות, קראתי אלימות. משהו לא הסתדר לי ושבתי לבדוק זאת רק אחרי שכתבתי את התגובה (כן, אני יודע, סדר פעולות הפוך, אבל הגלילה כאן זה ביטצ') זה קורה לי לא פעם אחרי יותר מדי שעות ערות. אבל אוסיף שגם כך יש אובר דרמה מטורף בניתוח שלך את הטור שלו.
לגבי ביקורת על ההשתלחות שלך במגיבים ימניים שמעצבנים אותך, ותיוג הימין כמי שקם עליך בזדון כלשהו, כשלעתים קרובות מדובר פשוט באי הסכמה מובנת (רוצה לומר יש אמת רבה בדבריהם), אינה הוגנת. זה שאת לא מסכימה עם ביקורת, או האופן בו היא מועברת, אינה הופעת אותה בהכרח ללא נאותה או לא נכונה. נכון, זה בלוגך וזכותך, אבל זה לא הופך את זה למשהו קל לעיכול לקוראייך שלא תמיד מסכימים עמך.
אהבתיאהבתי
תן לי את הקרדיט שאני עדיין יודעת להבדיל בין "אי הסכמה" לבין מה שאנשים מעזים לכתוב, שהמרחק בינו לבין "אי הסכמה" גדול מהמרחק שבין הארץ למאדים. תודה.
אהבתיאהבתי
עם כל הכבוד לרונן ברגמן, ויש המון המון כבוד, גם ה"תחקיר" על כתר ארם צובא וגם ה"תחקיר" על הנשק הכימי בסוריה לא רק שאינם חשובים אלא גם ממש ממש לא חובה. ארם צובא זה סיפור ישן שסופר שמונים מיליון פעמים. האמריקאים אולי לא שמעו על זה, אבל הסיפור משומש כמו אמנון שמוש, למי שמבין את משחק המלים. הארסנל הכימי ממוחזר לפחות כמו אלי כהן, אם לא יותר. רק בחודש האחרון היו בעיתונות לפחות חמישה תחקירים הרבה הרבה יותר חשובים, מקוריים ומעניינים, רק שהם לא נכתבו על ידי יקירי הבלוג
אהבתיאהבתי
אחת ולתמיד: מיהם יקירי הבלוג?
כדאי שאדע כדי להתנהג בהתאם
אהבתיאהבתי
48 עולי רגל אירניים נחטפו בדמשק, אי אפשר לנסוע לסיני, בבולגריה כבר לא כל כך בטוח. המחירים בשוויץ מוגזמים. בסעודיה ובחריין לא אוהבים שיעים
אם כבר בדמשק לא בטוח, מה נשאר? אולי אפשר פתח-תקווה?
http://dailystar.com.lb/News/Middle-East/2012/Aug-04/183414-48-iran-pilgrims-abducted-in-damascus-iran-state-tv.ashx#axzz22Uefsle6
אהבתיאהבתי
כמו שכל סוכן CIA הוא תייר תמים, וכל שליח MI6 הוא מתנדב הומניטרי, כך כל שכיר חרב מהבסיג' הוא עולה רגל. הסעודים יכולים לכתוב על זה ספר.
אהבתיאהבתי
בדמיוני אני רואה תקשורת שמבקרת כשצריך ומפרגנת כשצריך.
תקשורת המתארת את המציאות בצורה נאמנה.
תקשורת עקבית, שכשהיא מטיפה למשהו ביום אחד, לא באה בטענות על השלכות הטפותיה ביום למחרת.
אבל כל זה בדמיוני כאמור.
אהבתיאהבתי
הבעיה שהתקשורת לא קיימת בדמיונך, היא מורכבת מפרטים, שלכל אחד מהם עולם דמיוני שלו. עם כל הכבוד, אינך השופט הבלעדי למה היא המציאות הנאמנה.
יש אנשים, מסתבר, שרואים עולם מושלם של אנשים משכילים וצימחונים.
המלצתי לך, עזוב את הדמיון המודרך, ונסה סמים, נמסר לי שמסוגלים לחולל נפלאות בשיפור המציאות.
אהבתיאהבתי
הוכחה לכך שישראליות זו תכונה נרכשת, לא תורשתית.
אהבתיאהבתי
אבל הרי אז תחזרי אלינו כעגבניית שרי ביישנית מהערבה שמאיימת על ההוא שמטריד אותה.
אהבתיאהבתי
חייל או מיקי? למי לתת את הלייק? אהבתי!
אהבתיאהבתי
***
אהבתיאהבתי
חריצון,תצטרך לסבול אותי עד שביבי יעוף. אז אוכל לפרוש ולגדל עגבניות שרי בערבה.
אהבתיאהבתי
***
אהבתיאהבתי
יש לך החוצפה לחזור לפה שוב בעוד מיליון טוקבקים ומיליון שמות ביום ולהתלונן על אחרים. עכשיו רק תכתבי שוב איך אני, השמאלנית הקיצונית, מדירה את הימין הענוג ושוחר השלום (את).
אהבתיאהבתי
מה לי ולימין הענוג?
אהבתיאהבתי
במרכז המסחרי בישוב "קדימה" מחולק ישראל היום.
ביום שישי יש התנפלות עליו.
לקהל הקוראים אין 17.5 שקלים לקנות "הארץ"
ובנוסף נמאס להם לשמוע השמצות על ראש הממשלה שהם בחרו.
זרזיף בתשקורת ורוב בקלפי…
אהבתיאהבתי
עמוד השער בטמקא נפתח כעת בביבי ירק עלינו ואיחד אותנו (בעטת, התנתקת, חתכת ונטשת את המשרתים ומשלמי המסים. במוצ"ש כבר נפגין כולנו יחד (עידן מילר, דעות))
ממשיך בהפוך ביבי, הפוך (הנובליסט פול קרוגמן: הפתרון הנכון למשבר – במקום לקצץ – לבזבז)
עובר לדעה: ביבי דופק אותך, אז למה אתה מצביע לו? (ישי מישור)
ואם נמאס לכם מהמן, אפשר להתרענן בכתבת הטראש אלכסון זה אסון: מתלבשים על רווקים עם תת הכותרת: "יאיר נתניהו: תשתה, תעשן, תתלבש כאילו אין מחר".
אחרי זה הם מתרעמים איך יתכן שבזמן שאדלסון שובר את השוק עם מודל מובנה של הפסד, אף אחד לא קם לגונן עליהם.
אהבתיאהבתי
מה שמזכיר לי את עמוד השער הזה של ynet.
אין לי מושג מי אחראי לזה.
אהבתיאהבתי
כל הבדימוסים מדברים בכל הטלוויזיות וגם באמצעי התקשורת האחרים – זה נראה כאילו לשכה מסויימת הפעילה מסע יחסי ציבור (ספין) אדיר. לאדם מן הצד, שאיננו חוקר תקשורת, זה לא נראה מקרי וסתמי.
אם לשכה/לשכות מסויימות מפעילות לחצים או פיתויים לתקשורת לפמפם את סיפור התקיפה הישראלית, כנראה שיש לכך סיבה. אפשר לומר, כפי שכבר פירשו, שבימים של מחאה חברתית צריך להחזיר את העדר לנושאים בטחוניים. זה טוב לרה"מ וגם לשר הבטחון.
ואולי הרעש, הישראלי כל כך, יכול להשפיע גם על העולם המתנמנם נוכח הסכנה האירנית?
נראה לי שאת מתייחסת בטעות בביטול למסע יחסי ציבור מוצלח כל כך.
אהבתיאהבתי
להפך. מתעצבנת על הבולעים אותו.
אהבתיאהבתי