אצבעות שחורות 24.8.12

חדשות הסו"ש

איראן מסתירה ראיות. מצחיק שאתם לא יודעים מה יש מתחת לכיסוי הוורוד בבסיס. פשוט לא קראתם את כתבת השער בכלכליסט.

ישראלית נהרגה בתאונה במהלך מסע "מלכת המדבר".

רוצים את מתכון הבירה ממבשלתו של אובמה? חתמו על העצומה.

מיהו לוחם? מתלבטים בצה"ל.

חדשות הטרום סו"ש

מה אמר גבי אשכנזי? תלוי מה תרצו לשמוע. נניח, בשער ישראל היום מובא הציטוט הבא שלו "למי שחושב שמחר תהיה לאיראן פצצה, אנחנו עדיין לא שם" ואילו בשער מעריב: "עוד לא הגיע הזמן לתקוף". בשער הארץ לא מצאו לנכון להזכיר את ענייני איראן היום. רק בע' 5 יש כותרת: "אשכנזי: לא צריך עדיין לתקוף באיראן".
בשער ידיעות: "אשכנזי נגד תקיפה ישראלית עכשיו: לאיראן עוד אין פצצה".

שישבת/ ישראל היום


מטבע הדברים קראתי בעניין רב את הכתבה על ילדים מוכשרים ובלוגיהם המפותחים (סיגל ארביטמן).
שם אתר הבלוגים מוגובי (ממשפחת וואלה, עמו יש לישראל היום שת"פ) מופיע חמש פעמים בכתבה, ממנה עולה שזהו אתר בטיחותי וראוי לילדים.
נכון, גם הבלוג של אופיר הלל בן ה-13, הכותב כבן 33, מופיע בכתבה, והוא בכלל בתפוז.

איזו השקעה: יעל בר זוהר, היא יב"ז, הצטלמה לפרסומת לסבון ללין בהודו. משרד הפרסום: גיתם. בעלי ללין: הראל ויזל, הבעלים של פוקס (עד 2005 הייתה יב"ז הפרזנטורית של פוקס ואז הוחלפה באסתי גינזבורג, ולכן יפה שויזל לא שוכח אותה). הבמאי: שחר סגל.
לרגל המאורע המרגש נשלחו חגית רון-רבינוביץ' + הצלם אייל נבו להודו, לתעד את הסנסציה (בלונדינית בלבן אל מול הודים חומים ומלוכלכים. אחח, מדינת כל גזעניה גם כאן).
הטיסה להודו לא עברה סתם כך מעל ראשה של הכתבת, וגם לא מעל ראשה של יב"ז. פתאום שתיהן הבינו מה זה עוני אמיתי, ושאין צורך לקנות עוד זוג נעליים לילד מתבגר רק כי בא לו. רק בשביל זה היה שווה כל המסע להודו האומללה למען הסבון הישראלי, ללין.
אגב, תיעוד האירוע הפנומנלי היה גם בתוכניתו רבת התובנות (במקרה לא צינית. אין לכם מושג כמה אני לומדת ממנה) של גיא פינס (שלא שוכחת גם לתעד בקפדנות את הפגנת עובדי ערוץ 10 נגד סגירתו. גם שאר הפגנות עובדים מסכנים תועדו בתוכנית?).

ישראל השבוע/ ישראל היום

דן מרגלית מגן על אמנון דנקנר.

בימים אלה הופיע סרטו של זיני לוי – דן בן אמוץ. הוא מבוסס על מסיבת המוות המרטיטה שערך לעצמו בחמאם כמה חודשים לפני מותו ב-1989. לאחר מכן פורסמה הביוגרפיה שכתב חברו לשעבר אמנון דנקנר. הספר קומם את הבוהמה התל-אביבית בשני עניינים: בן אמוץ הפעיל רשת שסיפקה לו קטינות, ולמרות זעקות השבר ניתן כבר אז לקבוע כי דנקנר דייק; ובעיקר זעמו על דנקנר שכתב כי דן ואמו נפרדו – הוא לארץ ישראל והיא לשואה – בלילה של גילוי עריות.
הידוענים טענו כי דנקנר בדה את הסיפור מליבו. אך בסרטו של לוי יש קטע אותנטי של בן אמוץ מדבר בלילה שבו ספד לעצמו, והוא אכן תיאר את הפרידה מאמו כמשהו הקרוב מאוד לאונס ולגילוי עריות. הוא סיפר למאות שנדחסו עם אלכוהול וסיגריות על רגעיו האחרונים עם אמו ולמיטב זיכרוני ברגע זה זלגו דמעות מעיניו.
דנקנר טען להגנתו כי לאחר המסיבה סיפר לו בן אמוץ את קורות הפרידה מאמו במיטתה במלון בפירוט נוסף. רק הוא יודע מה דובר ביניהם, אבל אין ספק כי המסד לנכונות סיפור האירוע הקשה מצוי כבר בעדות של בן אמוץ.
בימים אלה איני שש כלל ועיקר לגונן על דנקנר, אבל מה שנכון – נכון. רק מדוע דנקנר מצדיק בסרט את הפניית העורף לחברו בן אמוץ שסרח – ושולל זכות זו מאחרים שמאסו בידידים שחטאו?

ההדגשה שלי.

למי יש חפרפרת במערכת?

מתי לנדשטיין, החמארה בשוק לוינסקי, בלייזר.
מתי לנדשטיין
, החמארה בשוק לוינסקי, ישראל היום.

אריק סיני מתוודה ל-7 לילות. סיפור מרהיב על עבודת העריכה והבימוי במעושרות, כולל איך דילגו שם במחי יד על עשרים שנות נישואיו של סיני לרעייתו הנוכחית ("התביישתי שהסכמתי להראות את הפרצוף שלי שם". זו ההזדמנות להמליץ שוב: וידויו של עורך תוכניות ריאליטי).
תגובת אורנה בן דור ניב (לזכור ולשמור ולצטט בעתיד):


מעושרות היא סדרה דוקומנטרית לעילא. עשייה דוקומנטרית אינה צילום של מצלמת אבטחה אלא שימוש בטכניקות טלוויזיוניות וקולנועיות הבאות לשקף את פני המציאות, ואכן השתמשנו בשחזור סצינות מעטות. בכל מקרה נשמרה רוח הדברים ביחסים שבין טלי, אריק, משולם ריקליס והבנות באופן מדויק ואתנטי. אני מבינה את כאבו של אריק לנוכח היחסים המורכבים במשפחתו ואני מחבקת אותו.


אריק סיני
, עמוד סוגר, מוסף הארץ.

גלריה

עורך גרפי אחד ועוד שלוש מעצבות יש למוסף רב המוניטין שלא מזמן השיל את פורמט הסדין שלו, ועדיין לא הצליחה החבורה הזו, המן הסתם רבת-מקצועיזם, להתגבר על המפגע. אמרתי בעבר ואומר זאת שוב, אי אפשר לקרוא את גלריה על שלל המשכיה, בוקסותיה ועוד. זהו משחק סולמות וחבלים לא מהנה כלל. כבר מעמוד השער, שמורכב מתמונת ענק של איזבלה רוסליני ומשני כותבים, מתחיל הבלבול. דומה שאלו טעויות של מעצבים מתחילים.
חד משמעית, גלריה הוא המוצר הכי רע עיצובית של קבוצת הארץ. אולי ערן וולקובסקי (העורך הגרפי/ מעצב העל של כל הקבוצה) עוד לא נכנס בעובי הקורה כי יש לו מלא עבודה חוץ מזה, אבל אני מתחננת. חבל חבל חבל. אי אפשר לקרוא את גלריה בגלל העיצוב שלה. פשוט אי אפשר.
אם צריך להשיא עצה תפעולית לבעלי הבית: אולי צריך להיפטר מגלריה המודפס ולהשאיר אותו כערוץ באתר. פה הוא נראה נפלא כתמיד.

ז'ורנל

מעריב ממש משקיע במחוברים. במהלך השבוע היה הראיון עם אביב דאום, בתו של חנוך.
היום ראיון עם נשותיהם.
ולפני כן הייתה דרמת הבמאים.

מוסף הארץ

איילת שני בשיחה עם פרופ' עילם גרוס.
כידוע אני חברה, לפחות על הנייר, של גרוס. כידוע, אני חושבת שאיילת שני כותבת מוכשרת. כידוע יש לי מדי פעם השגות על הטור הזה.
מה שאני לא מבינה זה למה גרוס, שהתראיין כאלף פעם היה צריך עוד ראיון, ולמה שני לא בוחרת מרואיינים קצת פחות מובנים מאליהם. והשאלה מופנית גם לעורכים שלה.

הארץ השבוע

ספי הנדלר ביקר במערכת עיתון איטלקי ונפרד מהמערכת.
גם לבני ציפר יש טור פרידה.

תמר רותם מבקרת במדינת כל גזעניה שבירושלים.

המוסף לשבת

הדבר היחיד ששבה את לבי פה זו הכתבה של עינת פישביין על תנועת עורו. לא הייתי קוראת את הכתבה או מגלה עניין, כנראה, אלמלא הייתה לי פגישת היכרות איתה (עם התנועה, לא עם פישביין). לא שברור כעת, אחרי שלל המחאות האינסופיות מה יעלה בגורלה, ומה ייצא לנו ממנה, אבל בבקשה, תתרשמו, תצביעו, ותחליטו מה הכי חשוב לכם בחיים.


וגם חלקיק מאפעס.

יש עורכים בבית?

יונתן יבין מתעצבן על ליאורה מסופשבוע שפרסמה שחתונתו נדחתה למרות שהוא הכחיש.

גם בגלל זה "עיתונאי" הפכה למילת גנאי: בגלל החפיפניקיות, החובבנות והשקרנות הקטנטנה. הסיפור: לפני יומיים מתקשרת אלי "ליאורה מסופשבוע של מעריב", ובקול מפוהק שואלת אם נכונה השמועה והתבטלה או נדחתה חתונתי עב"ל המתוקה.
רגע של בלבול, ואז הבנתי שזו "ליאורה" מהרכילות.
תגובתי: "איני מגיב למדורי רכילות מתוך עקרון".
– אבל אנשים רוצים לדעת.
– שיישארו ברצון (או משהו בדומה).
– רגע, זה נכון?
– אני אגיד שוב: איני מגיב למדורי רכילות. אני יכול להגיד לך שהמידע שקיבלת לא נכון, אבל זהו.
ניתקה הגברת והלכה ופרסמה ביודעין מידע שקרי, חלף הכחשתי הברורה. נכון שזה אייטמון קטן ברכילות וכו', וכמי שמככב בו זה לא באמת מזיז לי, אבל כעיתונאי מעצבנת אותי כל הונאה כזו, שרק מדרדרת את התחום ומורידה את אמון הקוראים במערכות. כן, אפילו ברמה מולקולרית כזו. אמרו לך לא נכון, מה את מפרסמת שנכון?
למסתקרנים בכ"ז: החתונה לא "נדחתה" כי לא נקבע עדיין תאריך (כנראה שבשבוע הבא נסגור), מה שקצת מקשה על "דחייתה" 🙂

צחוקים ב-nrg.

מח' תיקונים

ביום ראשון האחרון הייתה הכות' הראשית של הארץ "לראשונה ארה"ב מגדירה אלימות מתנחלים כטרור".

אלא שבשישי מתפרסמת בע' 3 הבהרה מפדחת. אם זו לא הפעם הראשונה, הרי שהכות' הראשית שגויה ומיותרת גם יחד:

"בניגוד לפרסום בעמוד הראשון (הארץ, 19.8), אין זו הפעם הראשונה שמשרד החוץ של ארה"ב מגדיר אלימות מתנחלים 'טרור'".

בידיעה באתר פשוט לא מופיעה המילה "לראשונה".

בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק

מי צריך גברים?
(תודה לנורית)

לפני פיזור

איזה באסה. מנגנון הטירוף המקומי מפתיע אותי בכל פעם מחדש.
הנה מישהי (השם שמור במערכת) חירבה עד היסוד את משאל הטוראים. סתם מתוך רוע, רשעות, שעמום וטרלול.
אשכרה בילתה שעות ארוכות, בזבזה כמה ימים מחייה ולילה שלם כדי להרוס. למה? ועכשיו היא מרוצה?
אחר כך תשאלו למה אני מיזנתרופית.
ולכל התוהים, למה לא לסנן את המשאלים ולהפיק תשובות אמת?
כי הכל הרקיב, כי זה ים עבודה וכי החיים קצרים מדי.

[poll id="52"]

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה אצבעות שחורות, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

53 תגובות על אצבעות שחורות 24.8.12

  1. אחד אחר הגיב:

    ההגדרה שלי ל'לוחם' הוא אחד שסביר שירו עליו במהלך השירות הצבאי וסביר שהוא ירה בחזרה -או בנשק אישי או במשהו אחר-הכוונה בבט"ש
    ולא במלחמה כוללת.

    אהבתי

    • עובר אורח הגיב:

      רגע ! אתה מדבר על גבעת שמואל או נתניה
      ואולי לפעמים גם לוד.

      אהבתי

    • חייל זקן הגיב:

      רק הגנרלים המטומטמים של צה"ל יכולים להעסיק את עצמם באיוולת הזו. בצבא המתנהל כראוי כל חייל הוא לוחם. כל החיילים, ללא קשר למקצועם הצבאי, נשבעים אותה שבועה בטירונות.

      אהבתי

      • מה שכמובן נעלם מהידיעה על הלוחמים, מה היה המניע לדיון. ובכן סקופ – זה התחיל כאן.
        V – נא לדרוש קרדיט.

        אהבתי

      • שועלן הגיב:

        אורן שמח שיש לו שותפים לחליטה.

        אהבתי

      • אורן שמח בטבעו, על אף שבטווח הארוך כולם מתים. בטווח הקצר כולם נחשבים לוחמים.

        אהבתי

      • חייל זקן הגיב:

        סיפורי התיוג בצבא החלו לאחר שאימץ את התופעה המוזרה הקרויה ניהול "משאבי אנוש". נתקלתי מספר פעמים (מועט מאד למזלי) במנהלות משאבי אנוש (תפקיד השמור לנשים כפי שתפקיד מוהל שמור לגברים) ועדיין לא הצלחתי להבין מדוע אירגונים משלמים משכורת לנשים שוטות ששואלות שאלות על נושאים שבהם הן חסרות כל ידע.

        אהבתי

      • נורית הגיב:

        אתה נשמע קצת כמו אקין.

        אהבתי

      • חייל זקן הגיב:

        אני דווקא סבור שמנהלת משאבי אנוש לגיטימית יכולה בהחלט להיכנס להריון.

        אהבתי

      • מסכל ממוקד הגיב:

        ובכל זאת, קיים הבדל בין מי שמחרף נפשו בתוך שטח אש פעיל, לבין
        מי שהיומית שלו עוברת בין הפסקות האוכל בקניון עזריאלי ואפילו במתחמי 8200.

        למרות שאפשר בהחלט להעריך גם את האחרונים.

        אהבתי

      • חייל זקן הגיב:

        בוודאי שיש הבדל אבל לוחמים אינם בוחרים להסתכן עבור תוספת של 300 שקלים. לפני 25 שנים, בארוע שלימים כונה "ליל הגילשונים", פרץ מחבל חמוש למחנה של הנח"ל. הלוחמים ברחו והמחבל חוסל על ידי האפסנאי. בצה"ל של היום האפסנאי אינו נחשב לוחם ואינו חותם על נשק אישי.

        אהבתי

      • אלעד הגיב:

        1. אין שום סיבה להשקיע את המשאבים הנדרשים כדי שכל חייל, לרבות האפסנאי, ידע להפעיל נשק כמו לוחם שזה מקצועו. שידע להפעיל מערכת SAP , עדיף.

        2.אני אף פעם לא מצליח להבין את התסכול הזה מכך שאחרים נהנים מאותו מעמד כשלך. אתה לוחם חי"ר גבר גבר, יוצא עם מקוצרר הביתה ונעליך מאובקות – אתה מוגדר לוחם ונהנה מההטבות הכרוכות בזה. מה אכפת לך את מי עוד מגדירים כך? מה זה חשוב אם עושים בתואר הזה שימוש כדי למשוך אנשים איכותיים גם ליחידת החילוץ בפיקוד העורף או לקורס מפעילי כיפת ברזל? נראה לי די ילדותי כל העסק.

        3. הקו גם כל כך דק שעבודת המטה הזו היא מתכון בדוק לקלקול. תצפיתנית בגבול הצפון היא לא לוחמת, אלא תומכת לחימה, כיוון שהיא לא משתתפת בקרב. תצפיתנית בגבול הרצועה היא כן לוחמת כי היא יכולה לשלוט שליטה מרחוק במקלע שיכול לחסל מחבלים. שתיהן הלכו לאותו הקורס. שתיהן יושבות במוצב שיחטוף את הקטיושות והפצמ"רים ראשון.

        4. מה בדיוק יעשה נהג הרס"ר שידע לתפעל נשק נגד טילים שיעופו על הקריה?

        5. לסיכום, הצבא צריך לוודא שעמדות המפתח שלו, אלו שמעמידות את התרומה המשמעותית לחוסנו בזמן לחימה, יאויישו על ידי ציבור איכותי ובעל מוטיבציה. אם צריך לקרוא לעמדה "לוחמ/ת" כדי שיבואו האנשים הנכונים – זה ממש בסדר מבחינתי.

        גילוי נאות – שירתתי כלוחם, אפילו בקבע. מעולם לא הטרידה אותי השאלה מי חולק איתי את אותן הגדרות ואותו הכבוד. הסתפקתי בכך שאצלי בסדר.

        אהבתי

      • חייל זקן הגיב:

        1. אין צורך להכשיר אותו לרמה של רובאי בגולני. תפעול נשק להגנה עצמית ושמירת מחנה יספיקו. אחר כך ילמד SAP.
        4. אחת המטרות של אימון בנשק היא ליצור תודעה של חייל. התוצאה תהיה שכאשר ייפלו טילים על הקריה ימשיך לבצע שליחויות עבור הרס"ר ולא ייברח לביתו.

        אהבתי

      • מסכל ממוקד הגיב:

        רק לשם הדיוק, ליל הגילשונים: "הלוחמים" היו חבר עולים חדשים שלא ממש ידעה לתפעל נשק.
        המחסנאי היה למיטב זכרוני, ממה שקראתי על הפרשה דווקא לוחם מאומן שהפרופיל שלו ירד.

        צריך להיות הגונים, חיילים בקריה גם אקדח סיכות לא יודעים לתפעל.

        אהבתי

      • חייל זקן הגיב:

        מי שמגיע לתעסוקה באותה גיזרה עבר טירונות חי"ר. עולים חדשים לוחמים כמו ותיקים.
        עברו של האפסנאי אינו ממן העניין. בצבא של גנץ האפסנאים לא חותמים על נשק. בצבא של רפול לכולם היה נשק אישי.

        אהבתי

      • גיל קול הגיב:

        מה הקשר?

        זה שאני אשבע את שבועת הנורדים הנפילים יהפוך אותי לנפיל נורדי?

        הנהג של רס"ר הקרייה הוא לוחם כי בסיום טירונות רובאי 0.489509 שלו על ב' באוהל הוא נשבע את שבועת הלוחם?

        אהבתי

      • חייל זקן הגיב:

        במלחמה הקרובה, כשהקריה תחטוף מטר טילים והמטכ"ל יפסיק לתפקד כי החיילים שם אינם לוחמים, אפילו אלופי צה"ל יבינו את האיוולת שבהגדרת חיילים כלא לוחמים. הנהג של הרס"ר לא צריך לכבוש את החרמון אבל ראוי שידע לתפעל נשק ולמלא פקודות תחת לחץ.

        אהבתי

      • גיל קול הגיב:

        אז גם למוכר של השייקים בעזריאלי צריך להצמיד את התואר לוחם.

        אני מבין את ההגדרה הכוללנית שלך לפיה פקיד בקרייה ונהג בוס הם לוחמים, אבל ממש לא מקבל אותה.

        לראייתי, לחימה היא פעולה אקטיבית והיא טומנת בחובה סכנת פגיעה מהאובייקט בו אתה נלחם.

        אבל אולי זו פרספקטיבה של גיל, ואני לא חייל זקן מספיק.

        אהבתי

      • חייל זקן הגיב:

        לפני עופרת יצוקה פגעה רקטת קסאם בבסיס זיקים. זמן קצר לאחר מכן הגיעו לשם חלק מהורי החיילים והביאו לפינוי הבסיס בטענה שילדיהם אינם לוחמים. יחידה צבאית, גם אם היא עורפית, אמורה להמשיך לתפקד גם כאשר היא מותקפת וסופגת אבידות. כאשר הפיקוד הבכיר מחליט מראש לבונת יחידות שאינן עומדות בדרישה כזאת הוא זורע את זרעי תבוסתו.

        אהבתי

      • גיל קול הגיב:

        זה שיחידה אמורה להיות מסוגלת לספוג אבידות לא הופך אותה ללוחמת. היא אמורה לבצע את תפקידה, שזה סיוע לדרג הלוחם או לדרג אחר שאינו לוחם לבצע את מטרתו בתוכנית הכללית; גם כשמסביב נופלים טילים, וגם כשמפקד הבסיס שבר את הראש כי הוא החליק בגלל הספונג'ה של המנקה בבסיס.

        השאלה היא מהו תפקידו המרכזי של החייל. בחלוקה לתפקידים, התפקיד של אותו חייל, בשגרה ואף בחירום, אינו בראש ובראשונה לא להילחם בעצמו, ואף לא להתגונן באופן ישיר, אלא לסייע ללחימה.

        אני פשוט חושב שלראייתך הדרישות מאדם שאינו מוגדר כלוחם במערכת צבאית הן מאוד מינימליות. ולא כך הוא. זה שסמב"ץ בקריה אינו לוחם, עדיין לא אומר שהוא לא צריך להיות מוכשר להתגוננות עצמית ויכולת ספיגה כלשהי כחלק מהכשרתו לביצוע תפקידו.
        _
        ודן – לשאלתך, הוא מספק לחיילי הקריה שתייה מרווה והם בתורם מספקים כל מיני דברים לדרגים השונים בצה"ל, החל באספקה, הכוללת פירות וסירופ פטל מדליק, דרך שירותי מודיעין ועד אמצעי לחימה.

        אהבתי

      • דן הגיב:

        מה בעבודה של מוכר השייקים בעזריאלי תורם למשימה הצבאית?

        אהבתי

    • שועלן הגיב:

      למה אתה מגביל לבט"ש?

      אהבתי

  2. שרוט הגיב:

    עכשיו מתברר שמלכת המדבר זה יותר מסוכן מפרסומת ל"ללין", נשים אשכנזיות עשירות עלולות ממש למות שם – אללי

    אהבתי

  3. שרוט הגיב:

    אריק סיני טיפה פתטי, אבל גם מעורר הערכה בכנות שלו.
    מדהים איך מוזיקאי עבר מצליח כמוהו לא מסוגל להתפרנס יותר. אני חושב שהוא אולי מגזים קצת, כי התרגל לדולצ'ה ויטה – אבל יש עוד הרבה מוזיקאים בגילו ובמצבו.
    קיצר – מוזיקה צריכה להיות תחביב, לא מקצוע

    אהבתי

  4. תולי הגיב:

    היות ו ynet הוא אחד הספונסרים של "מלכת המדבר" יהיה מעניין לעקוב כיצד הוא מסקר את התאונה ואיך מסקרים אותה המתחרים שלו.

    אהבתי

  5. שועלן הגיב:

    האיראנים עושים פינק-ווש לגרעין שלהם.

    אהבתי

  6. עובר אורח הגיב:

    למי שיש רצון וכוח להתבונן בדייסה של רבנים עושי קסמים מישראל עוזריהם מכל הסוגים. כסף כזה ואחר. חברי העילית האמריקאית בקונגרס וכנראה גם בסנט. תרומות בחירות שבאות והולכות, נסיעות לישראל לכלוך אין סופי
    שבסוף משליך גם על מי שלא מלוכלך ובס"ה בושה וחרפה. אז הנה הקטע

    http://www.al-monitor.com/pulse/originals/2012/al-monitor/cantor-and-pinto.html

    אהבתי

  7. זוהר הגיב:

    לגבי פינס והפגנת עובדי ערוץ 10: אני מניח שלא התכוונת לרמוז שהתוכנית לא מסקרת הפגנות עובדים מסכנים באשר הם, משום שזה כמובן לא המנדט שלה, אבל היא סיקרה בצורה די נרחבת בין היתר את המאבק נגד "איזון" קרן נויבך בסדר יום. כך ש

    אהבתי

  8. מסכל ממוקד הגיב:

    זוהר, אם הזכרת את נויבך והחברים, מעניין שזה היה טבעי לגמרי
    שלחגי סגל הצמידו ב"איזון" את זהבה גל-און, עד ששוב חדרה בחזרה לכנסת.

    או שפשוט נפטרו ממגיש ימני בודד שיש לו אג'נדה בגלי צה"ל.

    חוט השני, שעובר בין היחס ל אנשי האינדוקציה אדר-כהן או נויבך וכו' שמזוכים ע"י הערוצים במעמד קדוש מעולה, מגלים עוורון מדהים במשעולי אסתר ברנד ואפילו גם לא בפריי-ווי של פרופ' אברהם דיסקין.

    אבל אנחנו נמשיך להיות עדים לנהי והבכי של אנשי הערוץ הכושל

    אהבתי

    • סולימאן חירבאווי הגיב:

      חגי סגל הוא האיש שבגללו אינני רואה. אני, חבלן צה"ל, שבאתי לפרק מטען חבלה שהוא וחבריו הטמינו, ולא הודיעו לי.
      חגי סגל הוא טרוריסט מורשע.
      האיש לא צריך איזון אלא אות קין על המצח, ולהיות מסולק מכל עמדה בתקשורת או בציבור הישראלי.
      חצוף.

      אהבתי

      • מסכל ממוקד הגיב:

        ובכן דני-דין, לא שזה רלוונטי בצורה כלשהי לנקודה המהותית עליה מדובר של "איזון"/עריפת ראש כל עוד זה ימינה.

        אבל תגיד לנו אם אתה רואה את המחרוזת הבאה:
        נתן זהבי הוא שודד מורשע, עמוס קינן התנקש בשר הפנים מהמפד"ל וגרם למותו (ע"ע עדות אשת הסופרת נורית גרץ), יונתן גפן שהצדיק בדיעבד את ההתנקשות הזו בטור רווי אלכוהול.

        איפה מגיע האיזון?
        ואם הדברים אינם ברורים, אפשר למנות בקלות את היחס בין שעות השידור בערוצים ציבוריים וסמי ציבוריים(את ערוץ 10 כולנו ממשיכים לממן כבר שנים) בין אלה לבין אלה.

        אהבתי

  9. מסכל ממוקד הגיב:

    וניתוח עדכני

    הן לא "מעד באופן חד פעמי", אלא פעם אחר פעם, באישור ספרים רוויי טעויות מהותיות, בפרסום הודעות כסת"ח לא נכונות, בשכתוב פרוטוקולים של ישיבות ועדת המקצוע ועוד.

    מנכ"לית משרד החינוך, דלית שטאובר, הגדירה זאת כ"דפוס התנהלות בעייתי". עוד אמרה על כהן: "הוא אמר שגיתי, אבל ניסה להטיל זאת על אחרים". גם נציבות שירות המדינה קבעה שמדובר ב"ליקויים מקצועיים משמעותיים", וכי "יש לשקול את התאמתו המקצועית של העובד להמשיך ולהחזיק בתפקידו הנוכחי".

    עם גיליון הערות כזה, מי היה נשאר בתפקידו? אבל לכהן יש גדודי תומכים בתקשורת: החל מ"הארץ" ו"ידיעות", דרך גל"צ ורשת ב' ועד לערוצי הטלוויזיה. החבורה הזאת לא ממש קוראת את הטיעונים כבדי המשקל נגד כהן (אגב, לא התרשמתי שהם קוראים לעומק טיעונים הפוכים לדעתם בשום נושא). אכן, ראוי למחנה השמרני ללמוד מהדרך שבה מתגייס השמאל להגן על אנשיו.

    אהבתי

  10. מסכל ממוקד הגיב:

    קישור:

    אהבתי

  11. רטקסס הגיב:

    קצת על הראיון של ירון טן-ברינק עם דומיניק ווסט ב7 לילות:
    קודם כל, סחטיין על כך שהראיון אמיתי, כי בהתאם לשיטה הקבועה הוא חייב לשאול/להעיר משהו על ישראל. אני מצטט:

    טן-ברינק: בבריטניה יש הרבה ביקורת על הבי-בי-סי, אבל בישראל השידור הציבורי הבריטי הוא מה שכולנו מפנטזים עליו.
    ווסט: הביקורת על הבי-בי-סי נובעת מהחשיבות שלו. בלעדיו המוח של הצופים בבריטניה שייך לטייקונים שמתעניינים בעיקר ברווחים ופחות בתרבות, חדשות אמיתיות וטלוויזיה אחראית. אני חושב שהוא בהחלט דוגמה ששאר העולם יכול ואולי צריץ לאמץ.
    יש בישראל שידור ציבורי?
    טן-ברינק: אמור להיות, אבל לשכת ראש הממשלה שולטת בו באופן מוחלט.
    ווסט: כשהפוליטיקה מנהלת את השידור הציבורי זה בדרך כלל הסוף שלו. אני מקווה שזה לא מה שקורה אצלכם.
    טן-ברינק: זה בדיוק מה שקורה אצלנו.

    אז מה היה לנו? התבטלות בפני הכוכב הבינלאומי (שהוא ענק בלי קשר, כמובן, מקנולטי תעשה לי ילד! ועדיף שיראה כמו הגנרל מ'סנטוריון') שמבקר את הבי-בי-סי (כי הרי פה בארץ אף אחד לא מבקר את השידור הציבורי), קביעת עובדה הזויה ושיקוף מצב פאשיסטי לכאורה, התעלמות לחלוטין מההבדל בין שידור ציבורי (=חשיבות) לבין שידור מסחרי (=טייקונים וכיו"ב, ווסט מוביל את טן-ברינק לשם, אבל כמובן, למה שירצה ללכת לשם?).
    למה לפספס הזדמנות להעביר ביקורת?

    אבל הבדיחה האמיתית הן לא השאלות המאוסות בראיון.
    באמצע הראיון ווסט נשאל לגבי הקשרים שלו עם השחקנים ששיחקו איתו בסמויה. להלן תשובתו כפי שמופיעה בעיתון:


    אני מדבר עם מייקל וויליאמס (עומאר ליטל) באופן די קבוע, וגם עם סוניה סוהן (דיטקטיב גרגס), ועם ונדל פירס (דיטקטיב באנק). עם קלארק פיטרס (דיטקטיב פרימון) שיחקתי בתיאטרון לא מזמן.

    איזה צירוף מקרים! באותה סדרה, שלושה שחקנים (אישה ושני גברים!) עם אותו שם פרטי! 😳

    אהבתי

    • דן הגיב:

      מזכיר את הראיון של הג'ונתן הסמרטוט הזה עם פיטר ברג
      Join the army, motherfucker!

      יש מקרים שמגלמים כמעט את כל המאפיינים הבולטים של העיתונות הישראלית:
      חוסר מקצועיות, העדר עריכה ו/או תחקיר, בורות, החדרת מסרים פוליטיים בלי בושה, סינוור זרקורים וחוסר כבוד עצמי למול החו"ליות הנכספת.

      אהבתי

  12. אמנון דנקנר הגיב:

    תודה על הקטע של דן מרגלית על אודותי שהואלת לצטט . על כך יש לי לומר כי :
    1. זו באמת גדלות נפש מצדו של מרגלית לצדד בי , על רקע היריבות ביננו ואני מאד מעריך זאת.
    2. לגוף טענתו בסיפא : לא שללתי כלל את זכותו של מרגלית להפוך ליבו כלפי חברו הטוב אולמרט ולצאת נגדו בחרי אף. המחלוקת ביני לבינו אינה על העיקרון אלא על הפרטים : אני טענתי נגדו שאינו צודק עניינית ועד כה , הבה נודה, יצאתי צודק כי רוב התיקים נגד אולמרט נסגרו ( הבית בכ"ט בנובמבר, הבית בכרמיה , מכירת בנק לאומי, המינויים הפוליטיים ), במשפטו הוא זוכה משלושה אישומים מתוך ארבעה ההרשעה שלו היא בסעיף מינורי ועניין הולילנד עדיין מתנהל ונראה מה יעלה ממנו .

    אהבתי

    • גיל קול הגיב:

      מה שעוזר לך ולו לישון בלילה.

      אהבתי

    • אנונימי הגיב:

      למה המקרה הפתולוגי של דב״א עם אימו נרשמת לחובתו ולא לחובת אימו? מה הוא אשם? הרי הוא הקורבן.

      אהבתי

    • חייל זקן הגיב:

      דנקנר,
      תן איזה פוסט אורח על נימרודי או ניר חפץ או מיברג שיציל אותנו מהגיגי הפייסבוק של טוקבקיסטית בפנסיה.

      אהבתי

    • יואבי הגיב:

      אפשר גם לנמק אחרת: בחבר לא בוגדים – כל עוד הוא בחיים…
      אבל ברצינות, לי נראה שמתחת לתשובה שנתת, ישנה תשובה בסיסית יותר שיכולת להפנות למרגלית:
      "אתה הרי מכיר את אהוד – נראה לך הגיוני מה שמייחסים לו?! נכון שסביר להניח שהתגלגלו אליו כספים לא מדווחים, אבל אין מה לעשות, כך הפוליטיקה שלנו עובדת וזה לא עסק פשוט לממן קמפיין בחירות, אבל הרי ברור לך ששקל אחד מהכספים הללו לא נכנס לכיסו הפרטי".
      אז אתה, כחבר-אמת בחרת לתת לאולמרט את הקרדיט, ובינתיים יצאת צודק; מרגלית, כחבר של האמת (אלוהים, שמור אותי מהם) בחר שלא לתת את הקרדיט, ויצא צדיק (גם מהם).

      אהבתי

  13. קורא הגיב:

    התחרות על המוסף המעוצב גרוע ביותר בהארץ היא מאוד קשה. אני לא בטוח שגלריה זוכה במקום הראשון, גם דה מרקר מזעזע, דה מרקר וויק מזעזע והמוסף עצמו גם גרוע למדי. בקיצור, תחרות קשה.

    אהבתי

  14. captain beefheart הגיב:

    בדרך כלל אינני הולך שולל אחרי מפיקים, אמנים וסוחרים שמספרים כמה הם תורמים למדינה ולחברה. לרוב אין בסיפור אלטרואיזם אלא cherchez la cash פשוט.

    אבל במקרה של גיל ראסטה בונשטיין יש הרבה מן האמת. האיש כבר שלושים שנה בשליחות. נהניתי מהראיון בעכבר.

    אהבתי

  15. בזינגה הגיב:

    V את לא היחידה שמחזיקה ממר גיא פינס.
    בתור מי שצופה בו מאז ימיו הראשונים בערוץ 3 בכבלים
    ועם ה"בידוריזציה" של מהדורות החדשות עקב התארכותן
    והפיכתן ליותר ויותר מיותרות עם התפתחות הנגישות והעדכניות של אתרי החדשות, אני מוצא שמהדורת "חדשות הבידור" של מר פינס היא המהדורה היחידה שאני צופה בה ובאמת לומד משהו חדש
    על ענף תעשייה שאומנם איני חבר בו אך הוא משפיע עליי בצורה מאוד ניכרת מבחינה כלכלית ותרבותית(לעומת חדשות ספורט לדוגמא).
    הרי עד 8 בערב רוב הנושאים החשובים של היום כבר נטחנו עד דק באתרי החדשות וברדיו ולמהדורות המרכזיות בטלוויזיה כמעט אין מה לחדש למעט כתבות תחקיר נדירות אבל אלה לרוב בודדים ואז מגיעה סוף המהדורה, שם הם שמים כתבות בנושא בידור בתור "מילוי"(כולל כתבות על סדרות טלוויזיה/"ראלטי" חדשות בניגוד לתקנון הרשות השנייה) ואלה לרוב רדודות וחסרות כל ערך.
    מכיוון שמר פינס מתמקד בנישה מאוד ספציפיט הוא מגיע לרמות מקצועיות שכבר ממזמן נשכחו בעיתונות – תגובת נושא הכתבה בסוף? יש. תיקון עצמי ברגע שמבהירים לו טעות? יש. טשטוש סמלים מסחריים בכתבות? יש. ביקורת עצמית על עצמו ועל הענף בו הוא פועל? יש. מודעות עצמית לכתבות "פרומו" לתוכניות בערוץ בו הוא פועל? גם יש.
    הוא אפילו סיקר בצורה מאוד מקצועית את ההפגנה על סגירת ערוץ 10 כולל הפעמים הקודמות בהן הערוץ היה בסכנת סגירה.
    והוא שימושי עבורי ועבור אנשים כמוני אשר "חיים בבועה" תרבותית(לא בהכרח מכיוון שאני גר בפריפריה) וזקוקים למהדורה שלו על מנת לדעת מה קורה בתרבות במקומית. לכי תדעי כמה הורים צופים במהדורות שלו בתור כלי עזר על מנת להיות מעודכנים במה שקורה עם התרבות של הנוער.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s