עד הטרול הבא

אני לא יודעת אם מישהו כתב על כך פעם, אם נעשתה עבודת מחקר כלשהי, אם זו תופעה מוכרת בעולם המתגבבים או שהיא ייחודית לבלוג הזה, אבל אני יכולה להכריז בוודאות: יש דרך חד סטרית שמוליכה מגיבים מסוימים בבלוג לטרוליזם.

המוטציה, המהפך, לא קורה לכולם. כשלעצמי אני לא יודעת לצערי לזהות בימי העוּבּרות את המבנה הגנטי של המגיב שיהפוך אותו לטרול בסופו של דבר.
אני אף פעם לא יודעת מתי זה יקרה, מתי אתעורר יום אחד ואראה שעוד טרול נעץ את טלפיו בבלוג, אבל אני רואה את התהליך. לעתים בתדהמה, לא מאמינה שזה קורה גם לו או לה.

כי מה העניין? שהטרולים מתחילים את דרכם בבלוג בנעימים. יום אחד הם מתחילים להגיב. תגובות נעימות, ראויות, ואני נשבעת באלוהים, לא משנה אם משמאל או מימין. הם קוראים כל פוסט, מגיבים עניינית, פחות או יותר, יוצרים דיאלוג עם המגיבים האחרים, ממש סבבה בבסיס. הם אפילו מחבבים אותי לרוב. מרחוק, כן?

לאט לאט, זה תהליך של חודשים, הם מתחילים להגיב יותר יותר. לא פעם הם יוצרים לעצמם קהל מעריצים, קוראים בבלוג שמגיעים לקרוא אותם, אולי רק אותם, ומחמיאים להם בהתאמה. אהדת הקהל גורמת להם לכתוב יותר ולהגיע לבלוג יותר.

בהמשך הם מתחילים להרגיש כבר בעלי בית. הבלוג הוא שלהם. הם יודעים יותר טוב ממני מה אני צריכה לכתוב וכמה, הם מנהלים את הטוקבקים ביד רמה, הם מקללים את מי שצריך, הם קובעים לעצמם אמות מידה שמתאימות להם. פתאום מגיעה נקודת האל חזור: הם-הם הכותבים את הבלוג למעשה, או לפחות מכתיבים אותו, כך לתפיסתם.

בנקודה הזו בזמן הם כבר אלימים לגמרי, בתהליך המסלים והולך. כלפי, כלפי כותבים אחרים, כלפי כל מה שזז כמעט. יש להם דעות על כל דבר, והם לא משנים אותן. אי אפשר להוכיחם על טעותם (טוב, זה אופייני ל-99.9% מהכותבים, שלא מודים לעולם שטעו) אני מתחילה להתחנן. אחר כך לענות בתקיפות. אחר כך לאיים. ואז למחוק תגובות. ככל שאני נוקטת בזרוע חזקה יותר, מד האלימות של הטוקבקיסטים החביבים, הרהוטים, המעורבים, עולה. יכולתי לתת כמה וכמה וכמה דוגמאות, אבל אני מעדיפה שלא. המבין יבין.

ואז מגיעה נקודת ההכרעה, היא נקודת הרתיחה: או שהם פורשים, לא לפני שהם מטיחים בי שלל האשמות, הזויות ברובן, אבל זו הדרך העדיפה, או שאני חוסמת אותם ואז מתחולל מאבק קצר. הם רוצים לחזור לכתוב, לפעמים אני נענית לדקה וחצי, וכמובן מתחרטת, כי הטרוליזם לא נפסק, ואז סופית, חוסמת ונאנחת לרווחה, עד המוטציה הבאה.

אין לתאר את הסחיטה הנפשית ואת עוגמות הנפש הכרוכות מבחינתי בכל הגלגולים והתהפוכות האלו, אך זה מחיר התהילה והעושר, כנראה.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה דו"ח מיוחד, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

58 תגובות על עד הטרול הבא

  1. עובר אורח הגיב:

    אני מקווה שאת שומרת על חומר. כי לאט אבל מהר מהר
    מצטבר כאן חומר לספר מעולה. דבר ראשון, אני רציני
    לאללה, האם יש אפשרות לקופירייט ( שלך !) של כל מה
    שיצא על המסך בבלוג שלך בשנים האחרונות? יהיה חבל,
    מאוד, אם יגנבו לך גם את זה.

    אהבתי

  2. עדי הגיב:

    תהיי חזקה ואל תתייאשי!
    לא כל קוראי הבלוג מטקבקים, ולא כל המטקבקים מטרלים.

    אהבתי

  3. הצופה הגיב:

    הקדמה: לא בי (בינתיים …) מדובר.
    א.. אני מניח שלפתוח בלוג שכזה, ולתפקד בו לאורך זמן עלול כפי שאת רומזת עלול לייצר בסיס מערער שלא לומר תחושת רדיפות יתר. אין ספק, יש "טרולים"(על פי הספר לכל דבר) ויש גם מי שמרגיז אותך כי הוא מזכיר איפה באמת נמצא הקונצנזוס ואז צריך למצוא דרך להזיז אותו. הוא מוצלח מדי.
    ב. מי שמביע תמיכה בעמדה המנוגדת (כלומר כל אותו קומץ זניח מחוץ לקונצנזוס הציבורי של בל"ד עד למרצ) שהם רק 80-90 אחוזים מהסימונים החיוביים.

    ג. ואולי זה לא שהוא כל כך טרול, אלא שאת מרגישה שאת מאבדת שליטה על הקונצנזוס המדומיין, במדד החיוביים-שליליים ובכלל הוא פשוט קצת יותר מושחז ובמבריק.

    ד. תארי לך סתם לצורך ההנחה, שלא כל הממנים של הבלוג שלך הם אנשי שמאל קיצוני. רחנמא ליצלן גם כאלה שחשבו בזמנו שמגיע לך באמת ובתמים פרס "ביקורת התקשורת" למרות שדעותיהם הרבה יותר קרובות .

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      צר לי, אך הניתוח הפסיכולוגי שלך לא תואם למציאות.
      1. אני לא חשה רדופה.
      2. אני לא "מאבדת שליטה", לא מרגישה כך ולא מוטרדת מכך.
      3. להערכתי האולי שגויה, איש מהתומכים הוא לא "שמאל קיצוני".
      4. ניטור הטוקבקים ושמירה עליהם זה עול כבד ומיותר שגוזל ממני זמן חיים. בשמחה הייתי מוותרת על התענוג. המעבר לתגובות פייסבוק בלבד קורץ מתמיד.
      5. לא מזיז לי הקונצנזוס, העדרו, או כל רעיון שכזה. מה אכפת לי? חיה את חיי וכותבת מה שמתחשק לי ועושה מה שאני רוצה.
      6. הניסיון שלך ושל אחרים לתעל אותי לחפירות השמאל, או השמאל הקיצוני, ולתאר כל "מאבק" בהגדרות האלו מופרך ומיותר.
      7. כן כן, "הוא" או "הם" יותר מושחזים ומבריקים ממני. נו אז? מה הבעיה?
      8. אין לי ספק שלא שכנעתי אותך. לא נורא.

      אהבתי

      • הצופה הגיב:

        1. הטריק, להציג את עצמך כמותקף מימין ומשמאל, הוא הכי ותיק בספרים במיוחד בספרי הרשת- נכון עושה אותו כמעט כל בעל טור ופוליטיקאי, אבל דחילאק, זה שקוף.

        2. נתייחס לעובדות הכי פשוטות: אפשר לראות שכשאת מחקת תגובות (לא שלי) של משתתף ותיק ומוערך בטענה שרק "קומץ " תומך בו (20 ירוקים 3 אדומים).
        שזה בערך כמו להגיד שזהבה גל און, לא תתן ל"קומץ" מימין ומשמאל לה להוביל את מרכז השיח.
        כלומר מה שבפועל קורה הוא שאת מוחקת תגובות שהקומץ בן 80-90 אחוזים מהקוראים האקטיביים חושבים כי "זה טרוליזם", אז אולי את לכאורה לא מעוניינת בקונצנזוס. אבל כנראה שמי שבאמת מוערך ע"י רוב קוראי הפורום האקטיביים, נמצא מהצד הרחוק של העמדות שלך. כנראה שהחלטת להרים ידיים ולהתמודד איתו ע"י הכנסתו לחליפת "טרול".

        3. היו בבלוג ימים טובים יותר, סתימת פיות, במיוחד שמניחים לאורן לקפוץ עליה – זה לא סקסי, לא תקשורתי, לא דמוקרטי.
        ואני חושב שאם תעצרי קצת לחשוב, תדעי לחשוב איפה עובר בין מאמץ נוסף לבידול מטרוליזם.

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        צחוקים איתך.
        אני כתבתי "שרק קומץ תומך בו"? זה אתה כתבת (21:52)! מאיפה המצאת את זה?
        אני כתבתי את ההפך הגמור:

        לאט לאט, זה תהליך של חודשים, הם מתחילים להגיב יותר יותר. לא פעם הם יוצרים לעצמם קהל מעריצים, קוראים בבלוג שמגיעים לקרוא אותם, אולי רק אותם, ומחמיאים להם בהתאמה. אהדת הקהל גורמת להם לכתוב יותר ולהגיע לבלוג יותר.

        לא ייאמן. אבל ממש.

        אהבתי

      • הצופה הגיב:

        התייחסתי ספציפית למחיקת תגובה שלך מהימים האחרונים(בה 20 תמכו 3 התנגדו), כדוגמה.
        תירצת באותו זמן את המחיקה בהסבר הפנימי (לא כרגע) תוך כדי נימוק ש"רק קומץ תומך בו".
        שזה מתמטית, די מצחיק…

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        תגיד, למה אתה ממציא יש מאין?
        אני תירצתי את זה בקומץ?
        מה אכפת לי כמה אהבו וכמה לא? אין לי סרגל ערכים משלי? ובכן יש לי. והייתי נוהגת לפיו גם אם היו פוגעים בו באותו אופן.
        הבנאדם לגלג על אישה בגלל גילה וזה מה שכתבתי:
        **

        V: הגדשת את הסאה. מילא פעם אחת הבלגתי בטיפשותי.
        רשעותך לא תיאמן. לא מתאים לי.
        אני מקווה שבגילה תיתמך בפיליפיני.
        Well-loved. Like or Dislike: חזק! 16 חלש.. 4

        אהבתי

      • קשמיר הגיב:

        להבנתי לא לגלג בגלל גילה, אלא בגלל גסות רוחה.
        מי שכותב ככה –

        Tel Aviv, Israel
        תודה, דבורית, מאד נהניתי. חבל רק שלא ציינת את הפוסט שלי ממזמן: כ"שמלו את ביביהו, זרקו את החתיכה הלא נכונה."
        הגב · 115 · · יום 25 אוגוסט‏ בשעה 11:04‏

        ומופתע כשמגיעה תגובה, הוא צדקן. לא מישהו שזקוק במיוחד להגנה.
        ולא משנה (בעיני כמובן, רק בעיני) כמה שנים הוא בסביבה.

        אהבתי

      • חמיס הגיב:

        צופה, אתה חי בעולם מדומיין.

        אני קורא את הבלוג כבר די הרבה זמן. לא ממש מגיב, אבל קורא בעניין רב, וה"ירוקים" וה"אדומים" האלה שבעיניך מגדירים את הקונצנזוס – לא עניינו, ולא יעניינו. אני בטוח שרוב קוראי הבלוג הם כמוני.

        הקונצנזוס שלך, אם כן, הוא של תת קבוצה מצומצמת שחושבת, בילדותיות מסוימת, שלמישהו איכפת מאדומים וירוקים כאלה. אני מדמיין נערים מחוצ'קנים מול מסך מחשב באישון לילה.

        אהבתי

  4. יואבי הגיב:

    מכיר מקרוב. היטב ניסחת.

    אהבתי

  5. שועלן הגיב:

    לפי זה אני פצצת זמן מתקתקת.
    במקומך הייתי שוקל סיכול ממוקד.

    אהבתי

  6. שועלן הגיב:

    השאלה העיקרית היא מה זה בדיוק טרול.
    אני לא סוג של טרול? אורן? יון?
    כנראה שהתשובה שלך היא לא, כי את לא פועלת נגדנו.
    אז מתי מישהו הופך לטרול?
    כשהוא מדבר לא יפה?
    כשהוא מלכלך על אנשים? כולם, או רק כאלה שיותר קרובים לליבך?

    נראה לי שאחד הדברים העיקריים שהופכים מישהו לטרול זה שאת מתחילה לצנזר אותו. עד אז, הוא כותב את דעתו, גם אם את לא מסכימה איתה, וגם אם היא קצת בוטה. ברגע שאת מצנזרת אותו, זה אקט אלים, והדרך היחידה שלו להחזיר לך זה בהפעלת אלימות מצידו (קללות, דיבור לא יפה, תקיפה אישית, לעצבן בכוונה וכו'). אנשים באים לפה בשביל להתבטא, כך שצנזורה זה האקט הכי קיצוני שאפשר לעשות נגדם (מה גם שמדובר בשלטון טוטאליטרי – את לא משאירה את הסימון כ"ספאם" בידי הקוראים/מגיבים).

    המסקנה צריכה להיות שמאלנית. תלמדי להכיל קונפליקטים, ולא ישר להפעיל את תותחי הצנזורה. תתחילי בלבקש יפה לא לכתוב דברים כאלה, מבלי לצנזר. רוב המגיבים שתיארת בתחילת הפוסט יגיבו בחיוב לצעד שכזה, וימתנו קצת את דרכם (גם אם פעם ב- תצטרכי להעיר להם שוב). מי שמרגיש שהוא חי במדינת אפרטהייד, סופו להפוך למחבל מתאבד.

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      נו באמת.

      98% מהתגובות בבלוג ביוםיום רחוקות מדעותיי בכל תחום שהוא. אז מה?

      – "תתחילי בלבקש יפה"? אתה עושה צחוק? ומה אני עושה כל יום? כמה פעמים ביקשתי להפסיק לקלל או להשמיץ אנשים על בסיס מראה, גיל, דעות, ווטאבר?
      כמה פעמים התחננתי בפוסטים עצמם? מה קורה לך?
      הרי כתבתי גם בפוסט הזה שזה מתחיל ב"לבקש יפה".

      אהבתי

      • שועלן הגיב:

        לא טענתי שאת מצנזרת דיעות מנוגדות לדיעותיך, אבל את כן יותר רגישה לגבי אנשים מסויימים, למרות שאת באמת משתדלת למחוק דיבות ללא הבדל דת גזע ומין.
        אני יודע שאת מנסה לפעול בטוב. רציתי לחדד לך שלדעתי הפעלת צנזורה על מגיבים שמרגישים תחושת כח כפי שאת מתארת, היא מתכון בדוק להטרלה. זה בד"כ מתחיל מסתם איזה משהו קטן ולא חשוב. ואז זה מתדרדר והופך לקרב התשה. כמובן שיש כאלה שבאו לפה מראש להטריל, והם לא רלוונטיים לפוסט הזה.
        מה קרה לי? לא יודע. כואב לי בצד שמאל והתחלתי פתאום לדבר גרמנית. אולי ככה זה מתחיל.

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        :))

        אהבתי

    • יואבי הגיב:

      ניתן להעמיד את הטרוליזם על דבר אחד: הפרעה להתנהלות התקינה של הבלוג/פורום.
      כי מי שעושה זאת, ראוי ליד קשה ממנהל הבלוג/פורום.
      אבל על מנהל הבלוג/פורום להיות מודע היטב למגבלות הכוח שבידיו, שכן באינטרנט הן מוגבלות וקצת אשלייתיות.
      לכן על מנהל הבלוג/פורום להשתמש באמצעי ההרחקה העומדים לרשותו (מחיקה, חסימה) בצמצום ובלית ברירה בלבד.

      שמתי לב שיש לV נטיה להידלק מהר מדי, כנראה בשל מחושים רגישים מדי, והסכנה היא שדברים שהיו יכולים לעבור בשקט מציתים פתאום מלחמת עולם מיותרת לחלוטין.

      לטעמי, מנהל בלוג/פורום נבחן במספר הפעמים בהן הוא נאלץ להרחיק כותבים מהבלוג/פורום שלו. נכון, בהרבה מהפעמים זו אשמת הכותבים עצמם, אבל מנהל חכם יודע להשרות את האוירה הנכונה, כזו שמצד אחד הכותבים מרגישים שהם יכולים לכתוב בחופשיות כל דבר (כולל ביקורות על הבלוג ומנהלו) וגם לנהל ביניהם התכתשויות ומלחמות אגו, ומצד שני לדעת שהגבול הוא ברור – שהכתיבה לא תפגע בהתנהלות התקינה של הפורום: לא תימנע מהכותבים לנהל ביניהם את אותם דיונים והתכתשויות, ככל שיש כאלו.

      אני מנהל פורום בנושא מאוד קונטרוברסלי, כזה המזמין כותבים בעלי דעות ימניות ולאומניות לתקוע בו את חיציהם המושחזים במטרה להשביתו ולהעלימו, אך חרף זאת אני גאה בכך שעד היום הרחקתי רק כותב אחד או שניים.

      אהבתי

  7. גיל קול הגיב:

    פייסבוק נראה לי פתרון לא אופטימלי, אבל פתרון.

    אהבתי

  8. אורן הגיב:

    יש זעקה נושנה, "לא להאכיל את הטרול". פוסט מיוחד משול להזנתו בקוויאר. מנסיון עם החתול שלי, לא מומלץ לפסוע במדרון החלקלק הזה.
    מי שהנאתו להתעלל באחרים, יש להגביל את זכותו לשאוף לאושר.

    אהבתי

    • שועלן הגיב:

      פסעת עם חתול במדרון חלקלק?
      בגלל זה הפנים המושחתות?

      אהבתי

      • אורן הגיב:

        הא, המדרון החלקלק הוא הדימוי. העניין היה שהחתול סחט ממני שדרוג באיכות המזון, באמצעים מתוחכמים (המשטרה יכלה להעזר בו). הפנים מושחתות רק בתמונה (אלוזיה).

        אהבתי

  9. מיא עשת הגיב:

    אחזור על דעתי הטרחנית, שמי שלא חותם בשמו הוא בבחינת פצצת זמן מתקתקת. ואני יודעת שהניקים החמדמדים טוענים שרק בעילום שם בנאדם יכול להרשות לעצמו לכתוב את 'האמת', אבל אנחנו עוד לא בסין או באיראן (או שהם סוברים שכן?), ומה שיוצא תחת המקלדת הוא לא האמת אלא שלל הטחות פוגעניות/מופרכות. יתכבדו נא החבר'ה ויזדהו דבורית, ותיווכחי איך רמת ההתלהמות יורדת פה פלאים.

    אהבתי

  10. הצופה הגיב:

    מה קורה כשמובן לאחוז גבוה מקוראי הבלוג, כמה לא נעים שאורן עונה להגדרות שצוינו ביג-טיים:

    הם מקללים את מי שצריך, הם קובעים לעצמם אמות מידה שמתאימות להם

    .. ושאר הגדרות של טרול על פי הספר.
    אולי נתחיל בניקיון של הטרול מבפנים?

    אהבתי

  11. עו"ד הגיב:

    נניח שאת מכוונת אלי ולא, בין היתר, לחייל הזקן או לאח של סגן העורך. אני רוצה להעיר לך משהו קצר, אם יורשה לי.

    …סוף 1994 או שמא היה זה בסוף 1995, לא זוכר במדויק, התחלתי לגלוש באינטרנט. רוב רובם של האנשים בארץ לא ידעו איך לאיית אינטרנט אז, מלך האתרים היה הגיאוסיטיז, ומנוע החיפוש החדש והנוצץ שפתאום הפציע היה אלטה ויסטה הי"ד. מאז ראיתי הכל ועשיתי הכל, האמיני לי, ושום דבר כבר לא מצליח להפתיע אותי או לרגש אותי. אחד הדברים שלמדתי ברשת זה שרגישות ופגיעות לא מתקבלים טוב ברשת, בניגוד לעולם הממשי. מה פירוש? פירוש שאת טועה לחשוב שהווירטואלי והממשי חד הם. הגולשים ברשת הם כמו עיטים המשחרים לטרף; כשהם מזהים חולשה, הם חגים סביבך ממתינים לרגע הנכון ואז הם תוקפים, הם יכו בך ללא רחם אם הם יזהו שמץ של פגיעות ורגישות וינקרו בך עד שתדממי. כך זה.

    מה עושים? עושים שניים: 1. התכונה המוערכת ביותר ברשת היא ההומור. תוקפים אותך? תגיבי בהומור, מעצבנים אותך? תחייכי בביטול, מאדימים לך? למי אכפת, הורסים לך – אל תראי לעולם עד כמה זה מפריע לך.

    2. מה היהודים מבינים טוב מהכל? את שפת הכוח. מישהו מפריע לך – תמחקי; בלי להרהר, בלי להתנצל, בלי להתפתל ובלי להסביר. ההתלבטויות של מנהלי הפורומים (שראיתי כמותן עשרות פעמים) אם למחוק ואיך למחוק ואם זה מוסרי למחוק, מיותרות לחלוטין באינטרנט. זה הפרויקט שלך, תתייחסי אליו כאילו זו הבת שלך. בואי נאמר כך – אם הילדה הקטנה, בת משפחת תמימי, זו עם הזרוע המעוקמת לאחור והבעת הכאב המצמיתה על פניה היתה הבת שלי, אני יכול להבטיח לך שמישהו היה צריך להיות מודאג. בעברית: זה הבייבי שלך, ואף קשקשן וירטואלי לא יעקם לבייבי שלך את היד לאחור. אני מבין שניטור זה עול, אבל לא כל כך נורא לטעמי. חלק מהעבודה.

    אה, ונקודה אחרונה – פרופורציות. אז כתב, אז אמר, אז שרבט. כוסית קברנה סובניון תל ארזה 2010 (בסביבות 70 שקל), delete, וזה נעלם מהמסך.
    (אני כותב כל זאת ללא שום התנשאות. אני יודע שאת וותיקה ברשת, ובכל זאת).

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      שכחת:

      תוקפים אותך? תגיבי בהומור, מעצבנים אותך? תחייכי בביטול, מאדימים לך? למי אכפת, הורסים לך – אל תראי לעולם עד כמה זה מפריע לך.

      יש עוד אנשים שצריך להגן עליהם פה, שהם לא אני.

      אהבתי

    • יואבי הגיב:

      גאוסיטיז! הרגת אותי. ונטקינג גם.

      אהבתי

    • אלעד הגיב:

      אני בגדול די מסכים לתגובה הזו, אולי זה עניין מקצועי 🙂

      אהבתי

    • velvet הגיב:

      יין ב-70 ש'? מה אני, עורכת דין?
      UGAV ב-24.99 ש' ביפו.

      אהבתי

    • בונד ג בונד הגיב:

      אחד הדברים שלמדתי ברשת זה שרגישות ופגיעות לא מתקבלים טוב ברשת, בניגוד לעולם הממשי. מה פירוש? פירוש שאת טועה לחשוב שהווירטואלי והממשי חד הם. הגולשים ברשת הם כמו עיטים המשחרים לטרף; כשהם מזהים חולשה, הם חגים סביבך ממתינים לרגע הנכון ואז הם תוקפים, הם יכו בך ללא רחם אם הם יזהו שמץ של פגיעות ורגישות וינקרו בך עד שתדממי. כך זה.

      הקדמה לא חשובה: אני באינטרנט מ-1992. דרך מוסד אקדמי, כולל מהבית בעזרת מודם חיוג ששילמתי הון עבורו. טקסט לבן או ירוק על רקע שחור (ובמק קלאסיק, הזכור לטוב, שהיה לי אז, שחור על לבן) אבל איזה ימים… שיחות וויכוחים ב-irc המקורי מול כל העולם, חברויות וירטואליות, כולל שיחות נפש עם אנשים מכווית על החיים והסיכוי שיום אחד יהיה שלום… על חוויות הסקאדים וסאדם המנוול, שם שנאו אותו יותר מאשר בישראל (זו היתה הפעם הראשונה בה יכולנו לקיים דיאלוג עם אנשים ממדינות ערב וזה היה גדול ומרגש. לדאבון הלב, דווקא המצרים (בהכללה), עמם יש לנו שלום, התעקשו להלל את היטלר ולקרוא לרצח יהודים), אימיילים שיכולים להגיע ברגע לכל מקום, דיונים/התפלמסויות ב-usenet על מאמרים ב-gopher (עוד מישהו זוכר?) הרגשה של עולם נפלא מצטמצם. התחדשות. אופטימיות שכנראה לא תחזור.

      אבל למרות האכזבה (לעומת הציפיות) אינני יכול להסכים. לאורך השנים מצאתי הרבה שיתוף של רגשות ושיחות נפש בין אנשים, קשרים אמיתיים, אמפתיה, מכל הלב, כלפי רגישות ופגיעות באינטרנט. בין הגולשים ברשת יש מהכל, ממש כמו בחיים. לכתוב ש"הם כמו עיטים המשחרים לטרף" זה רחוק מלהיות מדויק.

      אהבתי

      • ז'ורז' סאנד הגיב:

        ההבדל הוא שאז- בימים ההם בשחר ימי האינטרנט , יכולת לשוחח עם אנשים ברמתך , כיוון שהרשת לא היתה זמינה לכל בעל מקלדת עילג.

        אהבתי

      • בונד ג בונד הגיב:

        "רמה" אינה ערובה לדבר. יש אנשים "על רמה" שהם בני אדם נוראיים ויש עילגים שכוונותיהם טהורות והם שוחרי טוב.

        אנשים. לא מה שחשבת.

        גם היום אני מוצא הרבה טוב באינטרנט.

        אהבתי

      • ז'ורז' סאנד הגיב:

        ללא ספק.

        אהבתי

      • עו"ד הגיב:

        טוב, עוד תגובה אחת וזהו. שלחתי תגובה והיא הועלמה כנראה ע"י הפילטר, אז אקח ניסיון נוסף עם שינויים מעטים.

        ידידי, במטותא ממך, הרי לא ייתכן שאתה חושב שאני חושב שכל הגולשים כולם, מהראשון ועד האחרון, הם כאלה. טקסט אינטרנטי אינו עבודה אקדמית. נכון, לפני המילה "הגולשים" היה אמור להופיע "חלק מ". אבל, לגופו של עניין, יודע מה? גם אני זקפתי גבה למקרא התגובות של האדון ההוא.

        בנוגע לסלבי קשת: מופיעה אישה בגיל של אימי, אישה שמופיעה בשמה האמיתי, ללא מסכה, אישה שלא עשתה שום רע לאדון ההוא, כל חטאה שאינה מחזיקה בדעות הפוליטיות הנכונות לטעמו, והיא אפילו, כיום, אינה מחזיקה בשום משרה משפיעה. היא רק מאושרת שצלחה את המשוכה הטכנולוגית הנמוכה ופתחה חשבון בפייסבוק, וזה משתלח בה עוד ועוד, ומציג אותה באור נלעג, ראבאק, מה זה צריך להיות?

        אתה יודע למה אני אנונימי? בין היתר, כי אין לי שום חשק לראות תחת שמי האמיתי, איזו תגובה אנונימית בסגנון איזה עו"ד מעאפן זה. איכשהו, מסיבות שלא הצלחתי להבין עד היום, אלה דברים שמשפיעים על אנשים אחרים שקוראים את זה. נכון, אני יכול לתבוע, אבל אתה יודע מי נמנע עד כמה שאפשר מתביעות אישיות? דווקא עורכי דין, הם מכולם, מכל מיני סיבות שחורגות מהעניין שלשמו התכנסנו.

        וולווט? היא מאושרת מהעובדה שהצליחה לשכנע את סלבי קשת להתראיין, וזה בא ומציג גם אותה, בעקיפין וישירות, באור מגוחך. מה יש לך, תן לה להיות מבסוטית, מה קרה?

        ורייצ'ל קורי? הבחורה הזו מתה לעזאזל, ולא מזקנה, היא מתה מוות אכזרי במיוחד. אתה יודע איך היא מתה? מפסה"ד, מחו"ד של פרופ' היס מתברר שהיא נחנקה למוות, צלעותיה נשברו, עמוד השדרה נשבר והריאה חוררה. היית רוצה להתפגר כך? אז עזוב אותי לרגע מהשאלה מי אשם ומה אשם ולמה אשם, עזוב אותי מהפוליטיקה של ימין ושמאל, עזוב אותי גם מהעניין המשפטי, בנסיבות האלה למה מכל המילים כולם לכנות אותה אנטישמית? זה שמקשקש לנו על "תורתנו הקדושה" יש לך מושג כמה מובאות אני יכול להביא מהמקורות לגבי התנהגות כזו, וכבוד המת? מה קורה כאן, אין שום פילטר בין המוח לבין היד? סתום את הפה, תהיה קצת אנושי, מה יש, עולה לך כסף?

        בקיצור, לא כולם, בוודאי, אבל יש כאלה שבא לך (טוב, לי) להוריד להם איזו בעיטה לפנים, כך להחזיר אותם לאיזון, וסליחה שחרגתי מכלל היסודי של הומור, אני מבטיח שזה לא ישנה שוב.

        אהבתי

      • עו"ד הגיב:

        אוקיי, במחשבה נוספת, נדמה לי שהתגובה הזו שלי מהיום, מיותרת מכל מיני סיבות. בהחלט אפשר למחוק אותה על פי תקדים הלל (מי שהספיק אז, מבין למה הכוונה).

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        למה מיותרת? חידדת היטב, וגם הזכרת לי את מה שכבר שכחתי (הכעס מוחק לי את הזיכרון, כמו גם קריאת מאות תגובות ביומיים).
        והנה, גם ציבור כלשהו מבין.

        אהבתי

  12. הצופה הגיב:

    הכל טוב ויפה עם הפיסקה העו"ד ו

    ה הפרויקט שלך, תתייחסי אליו כאילו זו הבת שלך. בואי נאמר כך – אם הילדה הקטנה, בת משפחת תמימי, זו עם הזרוע המעוקמת לאחור והבעת הכאב המצמיתה על פניה היתה הבת שלי, אני יכול להבטיח לך שמישהו היה צריך להיות מודאג. בעברית: זה הבייבי שלך, ואף קשקשן וירטואלי לא יעקם לבייבי שלך את היד לאחור. אני מבין שניטור זה עול, אבל לא כל כך נורא לטעמי. חלק מהעבודה

    הבעיה הקטנה עם זה שמסתתרת כאן אלגוריה כי הרי הבלוג לא פועל בחלל ריק, זה לא עוד בלוג רשתי מעניין.
    שרגל כמו למשל (להבדיל) שידור הציבורי נויבך או רזי ברקאי, בסופו של יום דבר קובעות, את המינון , את הניהול ומינון התגובות.

    בסופו של דבר, נצטרך לחלק את המשאבים והניהול.
    יהיו שעות ויהיו ערוצים ציבוריים ופרטיים של כאלה וגם כאלה.

    אהבתי

  13. עטל הגיב:

    בחייאת: עזבי:
    1. קטן עלייך…
    2. חלק מהעבודה
    3. תהניי… 🙂

    אהבתי

  14. אורן הגיב:

    המסקנה, רוב המגיבים בטוחים שהיו מנהלים את הבלוג טוב ממך, והבעיה בכלל אצלך. לא נורא, תתנחמי בכך שיש לך מגיבים מומחים, מה שמעיד על איכות הבלוג.

    אהבתי

  15. פגשתי מספר גדול מהממוצע של קהילות אינטרנטיות עם פוסט פתיל המכיל בלה בלה מפורט לגבי מה מותר ומה אסור ולמי…לא תמיד זה עובד. מה כן עבד?
    שלט גבוה ברור ותמציתי שמסביר מה העניין ומה קורה להודעה, או למגיב שעובר על החוק. פיסקה של עשרים מילים ארוזות בתמונה בבר הימני יעשו את ההבדל ויוסיפו בהירות ופלפל. נסי ותהני.

    לגבי טרוליזם…אני לא יודע להגדיר את התופעה אבל יודע לזהות את זה. חוץ מהמתלוננת הסדרתית מגבעת צוף שחי ועוד אחד או שניים אני לא יודע לכווץ מגיב ספיציפי להגדרה הזאת. טרול הוא מישהו שמטרתו להפריע ואצלך בכיתה יש יותר דיון סוער מאשר מישהו שמפעיל זמבורה.

    יעני…במקום לסתום אזניים ולהגיד לא רוצה-פשוט תרקדי עם זה.

    אהבתי

  16. ז'ורז' סאנד הגיב:

    זה הזמן לשקול שוב את ביטול האדומים בעיקר משום ש בכך יפורק נשקם האחרון של המורחקים. השיקול צריך להעשות ע"פ החלטה שלך בלבד, V, ללא משאל.

    אהבתי

    • באבא הגיב:

      אדרבה. האדומים הם יופי של מפלט ופתרון שחוסף לנו הרבה תגובות מוחות ומייגעות. זוכרת איך הגיבו הטוקבקיסטים בטמקא כנדרש רישום עבור הזכות לתת בלייק? מתחת לתגובות אהודות הופיעו ערימת תגובות בנוסח "לא נרשם, אבל ממליץ".

      האם היית רוצה שמתחת לתגובות מעוררות יתחיל להופיע שובל תגובות סתמיות של "מסכים/לא מסכים"?

      אהבתי

      • תומר הגיב:

        אישית לחלוטין אני מבכר ערימת תגובות מייגעות ככל שיהיו כל עוד הן חתומות, על פני אדומימירוקים אנונימיים.

        אהבתי

  17. מ' הגיב:

    דבורית היקרה,
    אין ברירה, מוכרחים לגדל עור עבה במקצת, לבטח כשעוסקים בתחומים שבהם את מתמחה (ומתמחה כל כך טוב, בלי שמץ של ציניות).
    אנא, מחקי ללא הנד עפעף תגובות בלתי הולמות במיוחד, מתלהמות, שוביניסטיות, גזעניות או סתם אידיוטיות. מותר לך. זה הבלוג שלך. יש לך תומכים רבים (לפחות עקרונית, גם אם לא כלכלית…) ורובנו לא נזיל דמעה אם קומץ מהטוקבקיסטים המרושעים והקבועים כל כך ייעלם לבלי שוב, גם אם הם שנונים. כותבים רהוטים הרי לא חסר פה.
    הישעני לאחור, ותיהני. כן, ככה.
    שנה טובה!

    V: תודה רבה!

    אהבתי

  18. ז'ורז' סאנד הגיב:

    דף הבית הבא של הטרולים.

    אהבתי

  19. יניב מתל אביב הגיב:

    יש כנראה אנשים שהפורמט האינטרנטי מעביר אותם על דעתם.
    תמשיכי להיות חזקה.

    V: תודה רבה

    אהבתי

  20. אזרח במיל' הגיב:

    בסוף הכל מתמצא בחמש אותיות: DNFTT.

    וכאן לצערי בעלת הבית שוב ושוב פותחת שולחן עבור טרול כזה או אחר.

    אהבתי

  21. אודי הגיב:

    בפסקה החמישית, אמור להיות "ביד רמה" ולא "ביחד רמה"

    אהבתי

  22. אודי הגיב:

    בכיף

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s