הביזיון של מעריב

"גילינו שבמרוצת השנים לא הופרשו כל הפיצויים של עובדי 'מעריב'", נכתב בעדכון שהעביר ועד העיתונאים ב"מעריב" לעובדים. "ברגע זה לא ברור לנו מהו עומק הבור, ואנו פועלים מול נציגי ההסתדרות כדי למנות ממונה מטעמנו שיבחן את ספרי החשבונות. מובן שהמחדל הזה לא יעבור בשתיקה, ואנחנו מתכוונים בהחלט להילחם על הזכויות המגיעות לנו".

תדהמת העובדים (והעיתונאים המסקרים) מכך שאין מספיק פיצויים לכל עובדי מעריב מפתיעה. הדברים היו ידועים. כל מי (או רוב) מי שצריך היה לקבל פיצויים ממעריב מתישהו לאורך השנים (בואו נדבר על העשור האחרון, אני לא יודעת עד מתי הזוועה מעמיקה אחורה) ידע שעליו לנהל מאבק אדירים עם מח' השכר של העיתון. למעשה, גם כל תלוש משכורת צריך היה לבדוק מדי חודש בשבע עיניים פן נעלמו ממנו (בטעות כמובן) מרכיבי שכר.

אף אני ניהלתי מאבק על סכום הפיצויים המגיע לי בעזרת עורך דין, הגעתי להסכם פשרה (פברואר 2009) וקיבלתי חלק ממה שהגיע לי, כמקובל בהסכם פשרה. אבל עשרות עיתונאים אחרים לא רצו להיכנס לתעלות הביוב הנקראות מח' השכר של מעריב מאחר שהם רצו לעבוד במקצוע בעתיד ולא רצו שייצא שמעם כטרבל מייקרס, ולכן פשוט המשיכו הלאה תוך שהם מפקירים חלק לא מבוטל מכספי הפיצויים שלהם במערכת הבולענית ההיא (חזרו לסיפור התביעה של רון פלדהיים מלפני שנה בדיוק).

אבל כל זה לא החל אתמול, כאמור. תוס': כבר ב-2010 נכתב על כספי הפנסיה בהארץ. ביולי 2011 נפתחה חקירה על חשדות לזיופים בטפסי הרשמה לקרנות הפנסיה, קופות הגמל וקרנות ההשתלמות של רבים מעובדי מעריב. מעריב התלונן במשטרה. המשך לפרשה? לא קראתי.

אי הסדרים החמורים לא החלו בימי נוחי דנקנר וטל רז או בימי זקי רכיב. הבעיה היה ששניהם כנראה לא היו מודעים לכך. בבדיקות המעמיקות במרכאות של שני הרוכשים האחרונים, בדוחות החקירה של העסק אותם קיבלו, הם כנראה לא ידעו שאין מספיק כסף בקופה לצרכים אלו, או ידעו והתעלמו. כמו שניתן להיווכח בימים האחרונים, הם לא ידעו הרבה דברים.

אין לדעת מתי ואם בכלל יקבלו עובדי מעריב את הפיצויים המגיעים להם. מדליקה אש ססמתו של עופר עיני, אם זכויות העובדים לא יובטחו לא תהיה עסקה. כמה קל להפריחה. תוס' 14:06: עובדי מעריב מספרים על סאגת הפיצויים שלהם.

לא יפה מצדי להגיד שוב "אמרתי לכם". רבים האשימו אותי ב"שנאת מעריב" לאורך שנות הכתיבה. כמו שהסברתי פעמים רבות, לא שונאת את מעריב. נקודה. אני הצלחתי (בעזרת עו"ד) לצאת משם בעור שיניי עם חלק נכבד מהכסף המגיע לי. לא ברור כלל ש-2,000 עובדי מעריב יהיו בני מזל כמוני.

ובאותו עניין:

המגעים למכירת "מעריב" למוציא לאור של העיתון "מקור ראשון", שלמה בן צבי, נקלעו היום לקשיים. בבדיקת הנאותות שערכו אנשי בן צבי התברר כי מצבו של העיתון גרוע מכפי שסברו, וכי ההכנסות החזויות נמוכות מכפי שקיוו.

ושוב, זה כל כך מובן מאליו, כל כך ברור, הרי על כך התלוננתי מהרגע שדנקנר קנה את העיתון (וגם קודם לכן). הוא לא בדק ולא ידע. ואם אנשים שיקרו אותו, או אם מעריב מִנפּל אותו, זה כבר לא משנה. דנקנר, וזה נראה לי הכי הגיוני, נכנס להרפתקה הזו מתוך תחושת הסמוך הישראלית המוכרת. גם אם המטרה שלו הייתה לחסל את הארץ, גם אם היה שמץ פטריוטיזם במהלך, הרי לא ייתכן שהוא אוויל גמור. אין אדם, ולו בעל מנת משכל גבולית, שהיה יודע את כל הנתונים על מצבו של מעריב ובכ"ז קונה אותו.

ומה שעוד יותר מתסכל זה שאין שום סיכוי שדנקנר ישמיע אי פעם ציוץ על מעריב, על השנה וחצי שלו שם, על מה שידע ולא ידע, על הקפיצה מהאונייה כשהוא מותיר את כל האחרים לטבוע, ועוד ועוד. מעניין איך הוא ישן בלילות אלו. ואולי הוא לא, אלא רק מסתכל על גגות גורדי השחקים בניו יורק ושוקל את צעדיו.

הפגנת עובדי מעריב היום ב-12:00, בצומת קרליבך.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה דו"ח מיוחד, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

31 תגובות על הביזיון של מעריב

  1. חנן כהן הגיב:

    "מִנפּל" ???

    אהבתי

  2. לחם הגיב:

    ואלה שמות: נוחי דנקנר, רז טל, ניר חפץ, עופר נמרודי, זקי רכיב, אמנון דנקנר, יואב צור, דורון גלעזר, רותי יובל, אבי משולם. אלה האחראים העיקריים לאלפיים משפחות שנותרות בימים אלה בלי פרנסה. אלה האנשים שבחוסר כשרון, חוסר אכפתיות, זלזול ורשלנות הביאו עיתון מפואר לעברי פי הפח. ראש וראשון הוא נוחי דנקנר שעל ראשו המפלה הגדולה ביותר בתולדות העיתונות. זה לא נכון שהוא לא ידע, הוא ידע הכל, הבין הכל, ובסך הכול רצה צעצוע חמוד למלחמה בהארץ. אלא שהצעצוע מורכב מאלפיים משפחות שיזכרו אותו לדראון עולם

    אהבתי

    • טרול מודע הגיב:

      כל השמות הנ"ל הם רק שליחים, מוציאים לפועל של גזירה, שהביאה על עצמה קהילה ("הבראנג'ה") אגואיסטית שחבריה נטשו את תפקידם ושליחותם החברתית ושעבדו את נשמותיהם לטייקונים – אגואיסטים לא פחות. על הריסות העולם הישן יבנה חדש, נקווה שטוב יותר.

      אהבתי

      • משה הגיב:

        ויסלחו לי העיתונאים הבודדים האיכפתיים – כשאתה מדבר עם עיתונאי בהכללה גורפת, הדבר האחרון שאיכפת לו זה ערכים.

        חבורת ציניקנים חסרי מוסר ומלאי חשבונות קטנוניים.

        אהבתי

  3. bigunia הגיב:

    פיצויים דווקא קיבלתי אחרי בסה"כ שנתיים עבודה בנרג'. אבל, אי שם בפסח 2008, כשקיבלנו מכתב שאין כסף למתנות לחג היה ברור שמתחיל הסוף. היה כיף בנרג'. אחד המקומות שהכי נהנתי לעבוד בהם

    אהבתי

    • שרוט הגיב:

      נהניתי לעבוד במעריב, אבל כאשר ראיתי שאין בזה "ביטחון תעסוקתי" אילצתי אותם לפטר אותי וקיבלתי פיצויים נחמדים למדי, כך שבקטע הזה אין לי ממש תלונות. השנים שם היו טובות למרות המשכורת הנמוכה ולמרות שבתאי שחתם או לא חתם

      אהבתי

  4. מה היא הגיב:

    והנה עוד סיבה לחשיבות ארגוני עובדים.
    גם במגזרים אחרים במשק מעסיקים לא מפרישים את מלוא ההפרשות, לא משלמים את הפיצויים ולא מקפידים על כל הפרטים בתלושי השכר. גם במגזרים אחרים במשק עובדים מעדיפים לשתוק ולא להתעמת עם מחלקות השכר של ארגונים גדולים ומסועפים. גם במגזרים אחרים במשק עובדים חוששים להילחם על זכויותיהם כדי שלא "יישרפו בשוק".

    בהצלחה לועד ולעובדים.

    אהבתי

  5. בת עמי הגיב:

    יש לי סימפטיה לאקספדיציה בקרליבך
    מעריב פרנס את המשפחה שלי במשך יותר משלושים שנה, מעריב הכיר בין ההורים שלי (שאינם עיתונאים) כך שמדובר על היכרות של יותר מ-43 שנים. כל השנים האלו העיתון דפק את עצמו, כל פעם קצת, כל מה שהם עשו היה מעט מדי ומאוחר מדי. לכל מקבלי ההחלטות בארבעים שנים האחרונות חלק במצבו של העיתון היום. רוב (ואולי כל) השנים שבהן אבא שלי עבד בשביל מעריב הוא לא היה שכיר שלהם ככה שהפנסיה שלו לא היתה תלויה באף מנוול שם.

    כשדנקנר קנה את העיתון היה ברור שהוא קונה עסק מפסיד ושהוא יודע שזה עסק מפסיד ושאין לו עניין להפוך את זה לעסק ריווחי. תאגיד איי.די.בי. קנה את ההפסדים מתוך ידיעה/הנחה שבמקום אחר העיסקה הזו תכניס לתאגיד יותר כסף ממה שהעיתון מפסיד. כנראה שזה לא קרה.

    אהבתי

  6. מסכל ממוקד הגיב:

    מנפל = ביצע מניפולציה בשיחדש ולווט.

    היי, זו גניבה ספרותית ממני.
    אחלה. 😉

    ——————————-
    לא ידוע אם שמת לב- אך V, כאן נתת קפיצה מדהימה שלא היתה מביישת כך נראה את צוקהרה ומופז גם יחד.

    תראי את ההתייחסות שלך לפני שנודע שדנקנר מכר את העיתון למי שמכרץ

    בפוסט של ה-31 באוגוסט, עיתון ובטחון אוקסימורון, כתבת כך:

    https://velvetunderground.co.il/?p=26750 "יסלח לי מטר, ויסלחו לי עובדי מעריב, ואני חוזרת: אני האחרונה בעולם שרוצה שהעיתון הזה ייסגר. אבל מאיפה החוצפה לדרוש? בא בנאדם, טייקון לצורך העניין, ועשה החלטה עסקית שגויה בעליל. קנה עסק מפסיד ורב חוליים לפני כשנה וחצי. אני לא יודעת מי ייעץ לו לעשות כך, אבל כנראה שלא הדירקטורים הללו. אומרים לנו: הוא לא קנה את העיתון כדי להרוויח אלא כדי להשפיע. מתברר שזה לא ממש עובד, ושהצרות וההפסדים רבים משחשב. אז מה דורשים עכשיו העיתונאים, שקיבלו עוד שנה וחצי של חסד, מבנאדם שעשה טעות כלכלית חמורה? שיתנו להם להוכיח שמעריב יכול להיות עסק מצליח ומרוויח? לא התחרפנו? מתי היה מעריב עסק מצליח ומרוויח? ציינו בפני את השנה האחרונה שבה זה קרה?"

    עברו חלפו 11 ימים על קרן הצבי, ונודע למי מוכר דנקנר את העיתון ועכשיו מה שנותר זה רק זפת ונוצות בשיח V

    "גם אם המטרה שלו הייתה לחסל את הארץ,

    "ומה שעוד יותר מתסכל זה שאין שום סיכוי שדנקנר ישמיע אי פעם ציוץ על מעריב, על השנה וחצי שלו שם, על מה שידע ולא ידע, על הקפיצה מהאונייה כשהוא מותיר את כל האחרים לטבוע, ועוד ועוד. מעניין איך הוא ישן בלילות אלו. ואולי הוא לא, אלא רק מסתכל על גגות גורדי השחקים בניו יורק ושוקל את צעדיו."

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      כרגיל, אין לי מושג מה אתה רוצה, על מה אתה מדבר ואיפה הסתירות.

      גניבה ספרותית ממך (או ממישהו אחר)? בחלומות.

      אהבתי

      • מסכל ממוקד הגיב:

        נלך רק לצילום קטן מהקפיצה.

        היום ה 11 לספטמבר הוא מואשם בלא פחות מתיאור פומפוזי של קברניט הקופץ מהספינה שמותיר את כל מלחיו הנאמנים לטבוע.
        (האם המלודרמטיות קשורה למעוד :ספטמבר 11 התאומים וכאלה.. )

        ב 31 לחודש הוא בכלל איש יקר, שאולי טעה ברכישה, אבל בכלל איש של חסד ורחמים, שנתן שנה וחצי של חסד עם מקור פרנסה.

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        או שאתה עושה את עצמך, או שאתה באמת לא מבין.

        ב-31 באוגוסט מטר תבע מדנקנר (שמעולם לא היה איש יקר), להמשיך ולהפעיל את העיתון. את הציטוט שכחת להביא. זו בקשה אידיוטית, שהרי לדנקנר אין גרוש על התחת ומעריב לא יכול להיות עסק מצליח כמו שפנטז מטר, שהרי הוא בשקיעה מתמדת:

        370 עיתונאים ו-2,000 משפחות שמתפרנסות ממעריב מזדעזעים מהמחשבה שמספר קטן של דירקטורים בדסק"ש שוקלים לגדוע את חבל ההצלה של העיתון ולקטוע את מטה לחמם. אנו דורשים מהדירקטוריון לנצל את חבל ההצלה שלפניו ולתת למעריב להוכיח שוב את הרלוונטיות שלו לדמוקרטיה הישראלית ואת יכולתו לפעול כעסק מצליח ומרוויח.

        במהלך הזמן שעבר מתברר עומק המחדל: כולם יפוטרו, אין כספי פיצויים ופנסיה. אין משכורות אוגוסט ספטמבר.
        ואם לא הבנת את ההבדל, תהיה בריא.

        אהבתי

      • מסכל ממוקד הגיב:

        אני חושב שהמלודרמטיות של היום מיותרת. את מכירה היטב את שוק העיתונות, מוזס את שוקן לפחות בשנים עברו (מידע אישי) לא במצב הרבה יותר טוב בבחינת הסכמים על הנייר בהקשר לזכויות סוציאליות.
        דנקנר, טייקון או לא טייקון יצטרך לשלם את מה שה שקובע החוק, כפי שמוזס ושוקן היו צריכים לשלם אם העובדים תחתם יתארגנו.

        אהבתי

      • שרוט הגיב:

        התמימות שלך מעוררת גיחוך, במקרה הטוב. ממוקד? אני לא חושב כך

        אהבתי

      • מסכל ממוקד הגיב:

        וכדי להדגים עד כמה ההצגה של מעריב כמקרה יוצא דופן "איך אתה ישן בלילה", היא מוטה, כאילו שזה המצב איננו חופף להחזקות מוזס ושוקן בוא נציץ לרגע למה שקורה כשכמה עובדי YNET ניסו לעמוד על זכויותיהם בואכה ידיעות אחרונות.

        אהבתי

      • מסכל ממוקד הגיב:

        גניבה ספרותית ממך (או ממישהו אחר)? בחלומות.

        פיספסת את החיוך? :-
        לא להיות רצינית מדי בקשר למה שנתפס כקניין רוחני, זו עצה טובה לחיים.
        ב"מנפל", אני משתמש מזה שנים. מצד שני, אישית לא גאה מדי בעצמי עקב אינגלוז היתר בהקשר.

        אהבתי

  7. חנוך הגיב:

    יש להפריד בין נושא הפיצויים לבין נושא קרנות הפנסיה וההשתלמות.
    אין חובה על המעביד לצבור כספי פיצויים מדי חודש בחודשו. יש עליו חובה לשלם אותם לעובד שמפוטר (בכפוף לחוק).
    יש חובה להעביר הפרשות פנסיה והשתלמות לקרנות הרלבנטיות מדי חודש בחודשו. הפרשות אלה כוללות את חלקו של העובד אשר מנוכה ממשכורתו.
    מי שמנכה כספים ממשכורת העובד ולא מעביר אותם באופן מסודר ליעדם נקרא גנב.
    על הגנבים לשאת באחריות פלילית ולשלם מחירים אישיים (בעברית צחה – בית סוהר) בנוסף לקנסות כספיים כבדים.

    אהבתי

    • שי ש הגיב:

      גם אם פיצויי הפיטורים לא ניתנים במעריב דרך גורם חיצוני (ביטוח מנהלים וכו'), עדיין הייתה חובה לבצע הפרשה חשבונאית בספרים עבור פיצויי הפיטורים. המטרה של ההפרשה הזו היא למנוע את מה שקורה היום במעריב, כלומר לוודא שגם אחרי כל החובות לחברה יהיה די משאבים כדי לשלם פיצויי פיטורים לעובדים.

      בכלל, בתור מה שעוסק בתחום ויודע כמה גדודי עורכי דין מעורבים בעסקת רכישה כזו, בין היתר בבדיקת כל האספקטים האפשריים של החברה הנרכשת, אני אף פעם לא מצליח להבין איך טייקון כמו דנקנר מגלה כל מיני פרטים קריטיים כאלו רק אחרי הרכישה. הרי יחסית קל לחשב לפי מצבת העובדים מה הסכומים שהיה צריך להפריש לפיצויי פיטורים ולבדוק בספרי החשבונות כמה באמת הופרש.

      אהבתי

      • לי לא ידוע כמה שולם עבור בדיקת הנאותות (או היקף העבודה) מה נמסר מרצון, מה גילו המראיינים, מה דווח למעלה ומה זכה להתייחסות.

        חישוב פרטני עבור כל העובדים -כל אחד לפי החוזה החתום מולו, הוותק והסכום לפיצוי שנצבר עבורו מעיד על תוצר ברזולוציה גבוהה, מחלקת כספים מתוקתקת, מערכת מחשוב יעילה, רצון טוב והרבה זמן פנוי. התמונה שמצטיירת עד עכשיו מספרת משהו אחר.

        אהבתי

  8. אריאל הגיב:

    בכל העולם המערבי(ובטח בישראל) יש בעיה קשה עם צבירות הפנסיה וכד' – לדוגמאות לוקליות אפשר להיזכר במשבר קרנות הפנסיה הגרעוניות של ההסתדרות(מגנת העובדים ובלה בלה) וכמובן הפנסיה התקציבית המכושפת.

    ככה זה שחושבים שיש כסף יש מאין.

    אהבתי

    • שיפ הגיב:

      אם כסף הופרש משכר העובדים בכל חודש למטרת צבירת כספי פרישה ופיצויים אבל לא באמת נצבר
      זו אכן גנבה פשוטה.

      אהבתי

      • מיכה הגיב:

        כסף לפיצויים לא מופרש משכר העובדים. המעביד אמור לשלם פיצויי פיטורים, לא העובד לעצמו. לפרישה מופרש כסף הן על ידי העובד והן על ידי המעביד, ואכן אם כסף כזה נוכה ולא הועבר זו גניבה. קשה להאמין שגניבה כזו היתה יכולה להתרחש לאורך שנים, שהרי כל קרן פנסיה וביטוח מנהלים בישראל שולחים למבוטחיהם מדי רבעון דיווח ובו פירוט הכספים שהועברו אליהם בפועל. אם קיבלתם כזה לאחרונה כדאי להציץ בו – תוכלו לראות מיד אם הכסף המנכה אכן הועבר.

        אהבתי

  9. חמש שאלות הגיב:

    "אי הסדרים החמורים לא החלו בימי נוחי דנקנר וטל רז או בימי זקי רכיב. הבעיה היה ששניהם כנראה לא היו מודעים לכך".
    שאלה – אם הם לא היו מודעים לזה ולא ידעו לנתח את מצבו הכספי של העיתון לפני הקנייה, למה שוב ושוב ושוב הם הוצגו לאורך השנים כאנשי עסקים מוצלחים.
    מאחר וברור כעת שהם אנשי עסקים כושלים בני כושלים, למה הגופים המוסדיים לא דורשים בזה הרגע לפרק את הפירמידות, למכור לאלתר את כל החברות הללו, ולאפשר לבעלי המניות, קרי הציבור והגופים המוסדיים, לשלוט בחברות שרבות מהן רווחיות מאוד (ולא, למרבה הצער אין הכוונה למעריב).

    אהבתי

  10. האמיר הגיב:

    שיקרו לו ולא שיקרו אותו. אחד מהשיבושים שיותר מטרידים אותי.

    אהבתי

  11. מיקי הגיב:

    והיה גם איש אחד, שכיר אמנם, אבל נורא נחמד ואחראי על הקופה שקראו לו רוני קליינפלד. הוא דאג שעובדים לא יקבלו את מה שמגיע להם, ומה שצריך, ומה שהגון אחרי שעזבו ובמהלך עבודתם במעריב. כך לי זכור לפחות מניסיון אישי לגמרי

    אהבתי

  12. קורא הגיב:

    זה דווקא מאוד משמעותי אם שיקרו לנוחי דנקנר או לא. אם שיקרו לו אז הוא יכול לתבוע על מידע עסקי כוזב. מדובר פה על בישול של ספרי החשבונות שבהחלט אפשר לתבוע את מי שהחזיק בעיתון לפניו עליו.

    אהבתי

להגיב על שי ש לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s