סיכום ביניים לנעשה במעריב ערב ראש השנה.
1. מעריב לא הפך לעיתון כושל בעשור האחרון בגלל העיתונאים שלו. ולא בגלל שום אג'נדה שהיא, לטוב ולרע (גם אם כל אוגדות הימין המתלוננות על היעדר ייצוג יצרחו עד מחרתיים). הוא הפך לעיתון כושל בגלל הניהול הקלוקל. לא משום סיבה אחרת. אפילו לא בגלל סיקור פרשת האזנות הסתר.
2. העובדה שבימי שפוט הנוחי דנקנר נכתב בעיתונו מעט מאוד מאוד מאוד על התדרדרות אי.די.בי וגרורותיה (בניגוד לחזונו המוצהר) לא גרמה לאנשים לא לקנות את העיתון. העובדה הזו מטרידה רק מבקרי תקשורת נרגנים. הציבור שם זין.
3. אנשים קונים פחות עיתונים מכל הסיבות הידועות. בין היתר קונים פחות מעריב.
ובהתאמה: אנשים חשופים יותר לישראל היום, שהפך לעיתון החשיף בישראל כי הוא בחינם.
לא כי הוא עיתון טוב יותר, ולא כי הוא מדברר את נתניהו ולא כי הוא "מייצג את דעת הרוב".
4. עופר נמרודי סובל מאמנזיה קשה. ונראה לי שעדיף לו להסכים עם האבחון הזה. המכתב שלו לעובדים לא פחות ממדהים.
[gview file="https://velvetunderground.co.il/wp-content/uploads/2012/09/עופר-נמרודי-לעובדי-מעריב.pdf"%5D
5. הודעה לעיתונות ולעובדי מעריב
חברות וחברים,
היום היה עוד יום גדוש בפעילות ובתהפוכות במאבקנו להבטחת זכויות עובדי מעריב.
לקראת ההפגנה מול ביתו של עופר נמרודי קיבלנו טלפון בהול מנמרודי עצמו, שביקש לחסוך לעצמו את המבוכה הציבורית שבקיום ההפגנה. בשיחה משותפת שקיימנו עם מנכ"ל מעריב, טל רז, ועם נמרודי הסכים רז לאחת מדרישות הבסיס שלנו – להכניס רואה חשבון מטעמנו (באמצעות ארגון העיתונאים וההסתדרות) לבית מעריב כדי שיתחיל לבדוק בצורה מסודרת מה בדיוק היקף החובות של מעריב לעובדים, ואיזה אמצעים עומדים לעיתון כדי לשלם אותם.
רז התחייב שהסכם עם שלמה בן צבי לא ייחתם מבלי שיוצג בפני נציגי העובדים. זוהי אמנם בשורה חיובית, אך לא מספקת. אנחנו דורשים להיות צד להסכם באופן שיבטיח שכספי העסקה יוזרמו קודם כל לכיסוי החובות לעובדים, ורק אחר כך לבעלי חוב אחרים.
מכיוון שלא כל דרישותינו נענו קיימנו ביחד עם המפיצים והמובילים משמרת מחאה מול שער ביתו של נמרודי בסביון. לקראת קיום ההפגנה שלח נמרודי מכתב לעובדים (מצורף), והתחייב בפנינו שינחה את נציגיו בדירקטוריון מעריב לתמוך בהצעה המונחת על שולחנם שתחייב את העברת כספי העסקה לעובדים.
המאבק לא פשוט, ומתקרב במהרה לרגעי ההכרעה שלו. לצד שורה של צעדים נוספים שאנו נוקטים בהם ושעליהם נעדכן בקרוב, מחר (חמישי) כזכור נכנס אסיפת עובדים מיוחדת עם יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, בקומה הראשונה של בית מעריב (האופן-ספייס של עסקים וספורט), בשעה 11:00. הפיצו את הבשורה ובואו!
בסולידריות ובמאבק,
ועד הפעולה של עיתונאי מעריב
6. להערכתי לא ייחתם הסכם עם שב"צ. ואם אני טועה? אז יופי, אושר גדול לכולם. כלומר ל-250 (אלו ש"התחייב להעסיק", בניגוד ל-1,750 שילכו לקבל דמי אבטלה) איש שגורלם לוט בערפל; נניח שאתם עיתונאים במעריב והוא אפילו מסכים לקחת אתכם איתו (בחצי משכורת כמובן), אבל הקו המערכתי ששב"צ עתיד להנחיל לא לטעמכם. מה תעשו?
7. בתגובה לסיקור הנרחב של המארקר את המהלכים האחרונים בגזרת מעריב, כתבת השער של המגזין של מעריב הבוקר, כולל הפניה בשער העיתון היא "הברית הלא הקדושה וההתדרדרות של הארץ" מאת שרה ליבוביץ-דר, כתבת מעריב שעברה לשם מהארץ לפני כמה שנים ומתעבת את השוקניזמים.
הכתבה שלה מביכה מכמה סיבות: ראשית עניין סגירת החשבונות, עוד סיבוב בדו קרב בין שני העיתונים, שנית, כי חלק גדול מהחומר נכתב כבר, והוא נלעס עכשיו שוב כדי להזכיר לציבור מיהו ומה מקורותיו של השותף האוחז ב-20% ממניות הארץ, אלפרד נבן דומונט. של"ד מצטטת חופשי גם מהראיון של ארי שביט את דומונט ב-2006.
שלישית, חלק גדול מהטענות המושמעות נגדו אפשר היה לכתוב על רוכשי מעריב לדורותיהם, כמו למשל המשפט "את הארץ, בכל מקרה, הם רכשו לא מסיבות כלכליות אלא מסיבות אחרות לגמרי", אומר אבי פרימור, שתיווך בין שוקן לדומונט. יו קיד מי נוט!
בנוסף מרחיבה של"ד על המשבר העובר על הארץ, ועל מעורבות דומונט במשבר.
ולבסוף מופיעה תגובת שוקן (אין לי ספק שבקרוב תעלה הכתבה ל-nrg. לא אשכח ללנקק).
8. ומה עוד בעיתונים היום בנושא?
מעריב עסקים, ע' 8, שוק ההון, "זינוקים במניות קבוצת אי.די.בי". nrg, סיקורון של ההפגנה. מנחם בן מבקש סליחה מדנקנר. לא ייאמן. כל מי שעובד יומיים במעריב כאילו היה על האלטלנה שלו. ולילך סיגן קוראת לסולידריות.
בידיעות אין אף מילה. גם לא בכלכליסט. או בישראל היום.
בהארץ ליווה רועי צ'יקי ארד (ע' 8) את המפגינים ליד ביתו של נמרודי, הוא הבית הלבן בסביון (תמונות פה). ניר חפץ, מדווח ארד, בדרך לחו"ל. זה לא כמו למכור מניות לפני המלחמה?
להפגנה בסביון הגיע גם העיתנאי קלמן ליבסקינד, שביקר קשות את המאבק החברתי של הקיץ שעבר וטען שהוא קונספירציה מבית היוצר של יועצים אמריקאים. והנה הוא פה בפנים חוששות, מול האחוזה של הבוס לשעבר.
בעמוד הדעות, 15, יוסי קליין בקטע משעשע, "לו הייתי בן צבי" הנפתח ומסתיים כך:
לו הייתי שלמה בן צבי, הייתי קודם כל מודיע לעובדים שאין להם מה לדאוג. הייתי אומר להם שהעיתון שלי יהיה ציוני, פטריוטי ומחויב לערכי הדמוקרטיה. מה אכפת לי? כולם אומרים. ב"מעריב" יגידו: זה נשמע מוכר. נכון מאוד. אלה בדיוק היו דבריו של נוחי דנקנר, לפני שידע שהוא עומד להפסיד שם 300 מיליון שקל. לו אני בן צבי, הייתי ממש נזהר, לא הייתי אומר אפילו מלה אחת על משכורות בזמן ופרנסה מובטחת.
[…]
לו אני בן צבי הייתי עושה הכל, אבל באמת הכל, כדי שטיפוסים כמוני לא יתקרבו לעיתון שלו.
במארקר בע' 39, בהכל אישי, דיווח על ההפגנה בסביון ועל המכתב של נמרודי.
בפירמה החדש שייצא הערב מתראיין ניר חפץ האומר "חשבתי שבאתי לשנים ארוכות". כעת הוא מבין שלא.
נמרוד ניר, הבן של, שהגיע לקמפיין את מעריב בימי זקי רכיב בזכות החברות בין אמא לרכיב, ואחראי לקמפיין המונומנטלי הזה:
כותב בלי להתבלבל עצות לרוכש הבא.
ניר הצעיר, שכלל לא מבין שנבחר לקמפיין בזכות אמא ומשוכנע שזה בזכות השיחות הארוכות שלו עם רכיב, מתרהב ומתרברב ומדבר על היבריס:
אבל כששמים יין פטישים מבושל בבקבוק של רוזה צעיר וממנים אנשי פרינט שהובילו את התעשייה בשנות השמונים ועורכים ששימשו יועצים של ראש הממשלה במשך עשרות שנים ושעיקר המטרה היא להלחם בגופי תוכן אחרים – ניכר שלא מקרליבך החדש תצמח הישועה. הגוורדיה החדשה – ישנה הביטה בזלזול על התוכניות המהפכניות שהוצגו ואפילו לא טרחה להפגש עם הצוותים ששקדו שנים על הפתרון. הם באו עם תוכניות מהבית. לא בהכרח כלכליות ולא בהכרח קשורות לתמונת המציאות.
"העורכים ששימשו יועצים של רה"מ במשך עשרות שנים" הם כמובן חפץ, שהיה יועץ של רה"מ שנה וחצי. מוטב לג'וניור להיצמד לעובדות.
9. ולסיכום, חברים, קוראז'. מי ייתן ומשכורות אוגוסט אכן ייכנסו לחשבונותיכם לפני פרוץ החג. הודיעו לי כשזה יקרה.
ולווט אנדרגראונד 
בהעדרו של חייל הבלוג, אשאל אם הטרמינולוגיה בסעיף 2 לעיל:
נכללת ברשימה הלבנה של ביטויים מותרים.
אהבתיאהבתי
לא, כי דבורית היא אישה וזה לא מקובל. בירושלים היו מסירים אותה ממודעת הסוכר.
אהבתיאהבתי
סליחה שאני חורג מקו האש היומי, אבל: ממש התרגשתי מהסרט של מרוז ווילנאי, מהם אני סולד ברגיל.
אהבתיאהבתי
" בסולידריות ובמאבק" – זה כמו "אל האין סוף ומעבר לו"? כי אני מעדיף את השני
אהבתיאהבתי
זה מין קוד כזה, זה אומר שאנחנו משחקים את המשחק כי הכסף שלנו בסכנה, אבל עדיין לא התייאשנו מ"עולם ישן עד יסוד נחריבה".
אהבתיאהבתי
היית חייבת להכניס קטנה לליבסקינד, אה?
מה הקשר בין הדעה שאלמלא מדובר היה בשלטון ימין לא היתה קמה כל מחאה חברתית ובטח לא כזו המפומפמת על ידי כל התקשורת המובילים, לבין מה שעובר על מעריב (ולא באופן ייחודי) בימים אלה?
נניח שליבסקינד היה תומך במחאה ונניח שהיא היתה משיגה תוצאות אמיתיות – מעריב היה במצב שונה היום?
את חושבת שליבסקינד נקט בעמדה בה נקט בגלל שהוא חש את עצמו בטוח במשרה עם משכורת יפה מדנקנר?
מה השטויות האלה.
צר לי לומר, השנאה העבירה אותך על דעתך.
אני לא אומר, מותר להכניס קטנה לאויבים אידיאולוגיים מדי פעם, אבל איפה ההומניות שלך? מה זה השמחה לאיד הזו?
אם את לא מצליחה להתמודד עם העובדות שליבסקינד (כמו גם בד"י) מציג במאמריו אז את תוקפת אותו במישור אחר?
שיהיה לך לבריאות.
אהבתיאהבתי
כאמור, תלמד לקרוא למרות שאתה מתקשה, כפי שכבר ראינו.
זה ציטוט מהכתבה של רועי ארד.
אהבתיאהבתי
עוד פעם התירוצים המיתממים שלך.
תעשי טובה, אל תתייחסי אלי(נו) כמו אל ילד מפגר שלא יודע לקרוא.
ברור שזה ציטוט. השאלה היא מה הניע אותך לבחור להביא אותו לכאן.
בבקשה – אפשר נימוק אינטליגנטי? לא בשבילי(נו), בשביל עצמך.
אהבתיאהבתי
עכשיו, אחרי שהודית בפוסט אחר שיש לך ונדטה אישית נגדו, זה מעמיד באור מאוד לא מחמיא את ניסיונך לענות לשאלתי באופו בו ענית (שניתן לסכמו באמירה המיתממת "רק ציטטתי").
לשון אחר – ההערה והביקורת שלי היתה במקומה.
אהבתיאהבתי
זאת ועוד, מישהו פה באמת חושב שקלמן יישאר מובטל? כך שהעקיצה לגביו היא סרק סרק.
אהבתיאהבתי
עלתה בי תובנה: אנשים קוראים את "ישראל היום" לא בגלל שהוא חינמי או עממי, אלא מפני שהוא אופטימי. ישר"ה מתווך לקוראיו את המציאות דרך פריזמה ורודה, כי הרי שום דבר לא רע תחת מטרייתו של נתניהו, וכך קוראי העיתון מקבלים את אותה ידיעה שהיו קוראים ב"הארץ", עם התבוננות בחצי כוס העובדות המלאה ולא הריקה. זה מזכיר את הניסיונות הכושלים שהיו בעבר לכתוב עיתון רק עם ידיעות משמחות. אז הנה, הפעם זה עובד.
אהבתיאהבתי
אם הנסיונות הקודמים לעיתונות אופטימית(TM) היו כושלים, לה דווקא זה של אדלסון וביבי מצליח. נראה לי שאתה צריך לחפש סיבות אחרות…
Back to the drawing board Pinky.
אהבתיאהבתי
כמה התרגשות היתה מהכתבה שהיתה בגלובס…
"משתינים עלינו", "לא סופרים אותנו".
"העסקה הזאת לא מקובלת ללא נציגות שלנו".
ספין / טעות עדינה של גלובס…
הנה היא כאן אגב,
http://postimage.org/image/61h7yow3r/
אהבתיאהבתי
כותרת שעלתה בגלובס:
נחתמה העסקה: נוחי דנקנר מוכר את עיתון "מעריב" לשלמה בן צבי ב-85 מיליון שקל.
ונעלמה.
אהבתיאהבתי
ובינתיים בניו-יורקר.
אהבתיאהבתי
בוואלה, מתחילים נכון לרגע זה לשדר מאתר הבית : אל ז'ירה.
אהבתיאהבתי
קלמן ביסקינד ושי גולדן – איך שגלגל מסתובב לו. השניים האלה, רק לפני שנה, מרופדים במשכורת שמנה ובטוחים תחת כנפיו של אבא עשיר וחדש בשם דנקנר, הרשו לעצמם לזלזל, להכפיש ולתקןף את המחאה החברתית. קצת מצחיק לראות אותם מפגינים כעת תחת השמש הקופחת בצעקות והנפת שלטים, דורשים צדק חברתי. איך שגלגל מסתובב לו…(: 🙂
אהבתיאהבתי
אבל מה תגיד על ערוץ 10 ושאר הכתבלבים שדחפו את המחאה הזו בלי-בושה, עד שנשארו בלי כסף מפרסומות?
אהבתיאהבתי
נגיד שהם עשו מה שנכון למרות שהם אלה שנפגעו מכך.
אהבתיאהבתי
נכון? אולי, לדעתך.
אבל השאלה היא האם זה מקצועי?
אהבתיאהבתי
אין ספק שמחאת הצדק החברתי, שהביאה על מעמד הביניים עול מיסים גדול יותר היא הייתה התשובה למצוקתם של כלי התקשורת.
אהבתיאהבתי
מצטרף להערכתה של בעלת הבית: מעריב לא יקבל שב"צ.
מקורותיי מוסרים שלפני כמה ימים נדרש לנושא המוציא ומביא, נתן אשל, שהיה גם מנכ"ל הצופה זצ"ל ומכיר את הנפשות הפועלת. כשנשאל אם בן צבי יקנה ב-85 מיליון את מעריב, גיחך: לבן אדם אין אפילו מיליון אחד.
אהבתיאהבתי
נראה ש"מסכל ממוקד" הוא סוג של טוקבקיסט בתשלום, אשר חייב לחזור על אותן המנטרות תוך כדי אזכור לינקים המתאימים לגרסאותיו השונות.
אין מה להתרגש ממנו, הוא כמו אדם עם מגאפון שמסתובב ביום ראשון ב"הייד פארק" וצועק על כולנו שסוף העולם הגיע, כי זה נגלה לו בחלום. לך תקיים דיאלוג עם אחד כזה…
אהבתיאהבתי
צודק שמען.
לא ניתן לדבר זניח כמו עובדות לבלבל אותנו.
הכל בגלל המנהלים הרעים-רעים, המוצר עצמו פשוט מושלם.
ולגבי סוף העולם.. לא יודע.
אבל מוסכם ע"י כולם שזה הסוף של מעריב במתכונת הישנה שלו והרוב ילכו הביתה.
גם אם קשה לך לקבל את זה..אתה בדרך לביטוח לאומי.
כאמור ליבי ליבי, על עובדי הסיוע- דפוס, מכירות הפצה וכו'.
לגבי עובדי המערכת, הטובים ימצאו מקומם היכן שצריך האחרים יצטרכו לשנות תחום עבודה.
זה השוק.
אהבתיאהבתי
מי משלם לך? אני אשלם כפול אם תפסיק.
חוץ מזה עברת את המכסה היומית (10 תגובות מתוך 38).
אהבתיאהבתי
נסי בפנקס המהנדסים.
אבל לשלם? מה זה זה?- אין לך עוד עו"ד פיסח, שיציע לבעוט בשמך בפרצוף כפי שהצעת לחייל זקן?
כאמור, המשיכי בעבודה הטובה.
אהבתיאהבתי
צריך **** כשהם קטנים.
אהבתיאהבתי
חבוב, הצעתי לך כבר כמה פעמים ללמוד לקרוא, אבל אתה מסרב.
ולכן, חדל וחזור לפנקס המהנדסים. ביי.
אהבתיאהבתי
בהזדמנות נעבור על כשלי היכולת שלך לקבל נוכחות עמדות מנוגדות לשלך והשלכה מעצמך הלאה.
אל תשכחי לפזם לעצמך את המנטרה – "הכל בגלל המנהלים-המנהלים-המנהלים, המוצר עצמו פשוט מושלם."
צ'או להיום, קידו.
אהבתיאהבתי
מה עם כספי הפיצויים? מישהו גילה מי לקח? איפה העיתונאי החוקר קלמן ליבסקינד כשצריך אותו או שזה לא מידע שהופיע בגוגל?
הנה דוגמה לעבודה עיתונאית רצינית על "יוצר הסרטים הישראלי":
http://hosted.ap.org/dynamic/stories/U/US_EGYPT_FILMMAKER?SITE=AP&SECTION=HOME&TEMPLATE=DEFAULT
אהבתיאהבתי
אין ממש קשר לעניין.
המו"ל שוקן טען לאחרונה "הוא היה קרוב מאוד לסגירה".
איך התאגיד שורד?: למשל הזרמת כספים מצד אוליגרך שחודש לפני שצורף כבעלים לעיתון תואר בעיתון עצמו: כ"סוחר נשק המקורב לפוטין" אחוז ניכר מהכנסותיו מגיע מהדפסת "ישראל היום".
אחוז לא מבוטל של מנויי הארץ הם באנגלית, לא בעברית. מן הסתם רובם ככולם אינם אזרחי ישראל.
אהבתיאהבתי
כלומר הארץ הגיע עכשיו למקום שבו היה מעריב לפני כמה שנים, אולי איחור זניח אך עדיין מעריב קרס לפניו.
ואגב, מה אחוז המנויים של הארץ באנגלית? (ועוד אגב, האם הוצאת עיתון באנגלית לא עולה משהו גם כן?)
אהבתיאהבתי
וזהו? הרי יש עוד עיתונים בחינם שהחשיפה שלהם נמוכה בהרבה. דוגמה: במקום העבודה הקודם שלי, אליו אני מגיע עדיין לעתים לא רחוקות, משאירים כל בוקר בלובי ערימה גדולה של "ישראל היום" וערימה קטנה יותר של "פוסט". בשעות הצהריים לא נשאר אף עותק של ישר"ה, אבל "פוסט"ים אפשר למצוא שם גם בערב.
ישראל היום נפוץ גם בגלל המחיר, גם בגלל הפצה נרחבת וגם כי הוא עיתון (מספיק) טוב, לפחות עבור קוראי "ידיעות אחרונות".
משהו במספרים האלו לא מסתדר לי. ראשית, שב"צ התחייב להעסיק 250 מעובדי "מעריב", אבל שום דבר לא מונע ממנו להעסיק 251 מהם. את האחד (או עשרה, או חמישים) הנוספים הוא פשוט לא חייב להעסיק. אם העסקה תצא לפועל ואם הוא יחשוב שזה כדאי, סביר שלא יעצור ב- 250. הרי אין שום קסם במספר הזה.
שנית, הבנתי ש- IDB הולכת להישאר עם בית הדפוס. חלק מאותם 2,000 איש עובדים שם, לא? אם הכוונה אינה להישאר רק עם הקרקע אלא להפעיל את הדפוס, הרי שחלק גדול מהם יישארו. כלומר מדובר ביותר מאלו ששב"צ יעסיק.
ובכל מקרה, מה הבעיה? צריך להשוות את המצב לאלטרנטיבה ריאלית, לא לאלטרנטיבה אוטופית. IDB לא יכולה להמשיך לממן את מעריב ואף אחד אחר לא מעונין לקנות את העיתון, כלומר אין אלטרנטיבה ריאלית בה כל עובדי מעריב ימשיכו לעבוד בעיתון. האפשרויות הריאליות הן או למכור את העיתון לשב"צ ולהמשיך להעסיק חלק מהעובדים או לסגור אותו ולפטר את כל העובדים. מהי האפשרות העדיפה מבין השתיים?
אהבתיאהבתי
כן, זהו לגמרי. החשיפה של אחרים נמוכה בהרבה כי הם מופצים במעט עותקים. כי ישר"ה חזק מאוד מאוד בהפצה ובדחיפה. לא מסובך.
אהבתיאהבתי
אז למה, למרות שמשאירים במקום העבודה הקודם שלי גם עותקים של ישר"ה וגם של "פוסט", דווקא השני נקרא פחות?
זו לא אשמת ההפצה, הרי שניהם מונחים על אותו שולחן בדיוק. זו ההפצה, זה המחיר וזו גם האיכות. אני יכול לחלק צואה מהבילה חינם אין כסף במיקום מרכזי אבל אף אחד לא ייקח, כי זה חרא של מוצר, תרתי משמע. גם למוצר חינמי צריכה להיות רמה מינימלית של איכות כדי שישיג נתח שוק משמעותי.
אהבתיאהבתי
מספיק לגעת בנייר שעליו מודפס הפוסט בשביל להבין איזה סוג עיתון אתה מקבל. אין מה להשוות מבחינת התכנים המקוריים (ולא חדשות ממוחזרות), מבחינת הכותבים האיכותיים (עזוב רגע את החדשות ותראה מי כותב: קוטנר במוסיקה, דורפן בספורט) וכמות העמודים.
בלי שום קשר גם אני חושב שההצלחה של ישר"ה קשורה בהיותו מופץ חינם ותו לא.
אהבתיאהבתי
כשאתה חינמי, אתה יכול להגיע להצלחה גם אם האיכות שלך נמוכה יותר מזו של מוצר שעולה כסף. אבל ככל שהאיכות שלך גבוהה יותר, כך ההצלחה תהיה גדולה יותר. לכן "פוסט" מצליח פחות מישר"ה גם במקומות בהם לשניהם יש את אותה זמינות: מהשניים, הוא האיכותי יותר.
אגב, "אמיר" אינו "האמיר". אל תקבלו תחליפים נחותים! אין תחליף לאיכות. 😆
אהבתיאהבתי
בזמן האחרון אני נוסע לא מעט ברכבת, ואני יכול לומר שלא מעט אנשים מעדיפים לקחת את ישראל היום ולא את ידיעות אחרונות. את שני העיתונים דוחפים בדיוק באותה הצורה ועדיין יש העדפה די ברורה…
זה כנראה לא רק כמות העיתונים.
אהבתיאהבתי
בוא באמת נראה מה ניתן לעשות.
אל תאמינו לגדודי הציונים והמוטים, שמהווים את המיעוט הזניח של 4 מכל 5 יהודי/ת-ישראלי/ת.
אל תאמינו..עיתונאית לשעבר די מוכרת, העונה לשם: שלי יחימוביץ' ושהודתה בעבר שהיתה מצביעת חד"ש,
"נהיה גלויי לב לרגע ונודה בעובדה … עיתונאי בא לסקר משהו, הוא בא עם העולם הפנימי שלו, וכנראה זה מה שמשפיע על הדיווח שלו… …מרבית אנשי התקשורת בארץ הם אנשי שמאל. מה זה שמאל? … מצביעי מרצ" "."
http://www.the7eye.org.il/articles/Pages/article0503.aspx
"ע"פ המחקר: עיתון "הארץ" וחדשות ערוץ 2 נתפסים בעיני הציבור ככלי התקשורת השמאלנים ביותר בישראל. על פי הסקר, שנערך "הארץ" נתפס כשמאלני ביותר עם 84% , אחריו חדשות 2 עם 65%, ידיעות אחרונות עם 63% , מעריב וחדשות 10 עם 58% ".
ובכן, אם קוראים לך חגי מטר אפשר לחזור למקור.
אם קוראים לך ענת סרגווסטי, הולכים על שם קליט כמו אג'נדה דילישס, וממשיכים להציג עצמך כ"אובייקטיבי".
נמשיך לספר לעצמנו שהכל כן הכל בגלל הניהול, הריצפה העקומה, הכיבוש, שכבת האוזון והסבתא של עוזי לנדאו.
רק לא להודות בעובדות הפשוטות שהעמדות שלנו כבר נמכרות גם כך בהיצף והציבור שאלרגי לחלב לא רוצה שידחפו לו בכח גבינה חמוצה לכריך..
אהבתיאהבתי
לדעתי, למרות הסקר, הציג מעריב קו ימני למדי, ודאי שבטורי הדעות.
מה שלא הפריע לו לנפוח את נשמתו
אהבתיאהבתי
נכון מאוד. עיין גם בסעיף 1.
אהבתיאהבתי
בעמודי הדעות של מעריב היתה הטיה קלה לימין, הרבה פחות מההטיה לשמאל שקיימת בידיעות. בעמודי החדשות היתה שם הטיה קלה לשמאל.
אהבתיאהבתי
נכון, אבל זו לא תחרות או דיון על הקו הממוצע בעיתונות העברית.
בגדול אלו העובדות – עיתון ימני (קלות כדבריך) שקרס כלכלית.
וודאי שאין פה סיוע לתיאוריית "העיתון מת כי הקורא הממוצע לא קונה את הקו השמאלני שמבקשים למכור לו"
אהבתיאהבתי
אתה עדיין לא מדייק. עיתון ימני בעמודי הדעות ושמאלני בעמודי החדשות קרס. אלו העובדות.
אבל בהחלט אין כאן תימוכין לתאוריה הנ"ל. "ידיעות אחרונות" פונה פחות או יותר לאותו קהל, העמדה שלו, הן בעמודי הדעה והן בעמודי החדשות שמאלית בהרבה מאשר "מעריב", ועדיין מצליח הרבה יותר.
המסקנה שלי? אנשים קונים את מה שהם רגילים לו, גם אם הם בכלל לא מכירים את האלטרנטיבה. איך תדע ש"מעריב" השתנה (בהנחה שזה באמת קרה), אם אתה לא מוכן לקנות אותו?
לדעתי, לעמדות העוסקים בתחום יש חלק קטן מאוד, אם בכלל, בשקיעה הכלכלית של העיתונות בארץ.
אהבתיאהבתי
מסכים
אהבתיאהבתי
זו היתה מסקנה נכונה, אם לא היינו בוחנים את העובדות הקשיחות.
נכון שקיים שאפקט ההרגל בבחינת "צרכן שבוי" הוא קריטי. כמו שאנשים מעשנים רגילים לסיגריית "רעל" שלהם מזה שנים הם ממשיכים לצרוך אותה "כי התרגלנו".
ציטוט של שכן שליי: "נכון ידיעות זה צהוב ושטחי..אבל כבר רגילים".
אבל אובייקטיבית ידיעות אחרונות עדיין מצוי בירידה גדולה, לעומת מצב עבר. הוא מקצץ ויקצץ עוד.
הציבור ע"פ המחקר הרבה יותר מאשר בעבר מגלה חוסר סיפוק מהחומר שהוא מקבל בעבר, הוא מחפש אלטרנטיבות, הוא מזהה הטיה תקשורתית מובהקת בכל שלושת העיתונים הותיקים, ולכן צורך אותם הרבה פחות מבעבר.
אין ספק שמעריב ציוני יתחרה גם בידיעות, גם בישראל היום ויקח את הקוראים של המוצר הישן בחלק ניכר מהם.
אהבתיאהבתי
בגלל ש"ישראל היום" מחולק חינם ובכל חור. כשאתה הולך לסופר לקנות קוטג', אתה תקנה את מה שאתה מכיר ואוהב (ולכן אפשר להעלות לך את המחיר, אתה לקוח שבוי). יתכן שישנו קוטג' של חברה אחרת שהוא זול יותר וטעים יותר, אבל אתה לא תדע עליו. אם היצרן השני יקים דוכן טעימות ליד מקרר מוצרי החלב ובו דיילת חיננית שתציע לך לטעום ב-ח-י-נ-ם כפית מהקוטג' החדש ותראה לך שהוא זול יותר, סביר שתחליף.
"מעריב" נתפס בקרב הטווח המאוד מצומצם של האוכלוסיה שאני מכיר כחיקוי של ידיעות. למה לקחת את החיקוי כשהמקור זמין יותר ובאותו מחיר בדיוק?
זו בדיוק בעיית הקוטג'. יש כבר עיתון ימני, קוראים לו "מקור ראשון" המצב שלו די בקאנטים. למה? כי הימני הממוצע קונה ידיעות, אולי מזהה הטיה תקשורתית מובהקת (ועדיין מושפע ממנה), אולי מקלל את האמ-אמ-אמא של מוזס – ולמחרת קונה שוב ידיעות. כי הוא רגיל.
יצרני הקוטג' ניצחו את המצב הזה כדי להעלות מחירים, מו"לי העיתונים מנצלים את המצב כדי לפרסם את דעתם לציבור שחושב אחרת. לו הציבור היה קונה עיתון בהתאם לעמדתו הפוליטית, "מקור ראשון" היה הגדול שבעיתוני ישראל". אבל אנחנו לא, אז הוא לא.
אהבתיאהבתי
לא יודעת מה הניסיון שלך בקניות בסופר. אני מזדמנת לשם לעתים נדירות ומה שאני רואה תמיד, אבל תמיד הוא:
הקופאית מעבירה את העיתון דרך העין האלקטרונית – או איך שקוראים לקורא המחירים, אף כי העתון חינם. מעבירה ומניחה בצד, כי אף אחד/אחת לא רוצה לקחת.
בסוף היום זורקים את ערימות העודפים במחסן האשפה הנעול של הסופר – נעול כדי שאף אחד לא יקח את שאריות הירקות והפירות שהסופר בשום אופן לא יתרום לעמותות. יותר הגייני לזרוק, מה שנכון כנראה לגבי העיתון החינמי.
אגב, זה גם גורל השבועון המכונה 'צפון תל אביב' או משהו כזה.
וזה גם גורל כל דפי הנייר והחוברות הפרסומיים המועמסים כל יום בתיבות הדואר הפרטיות.
מתי, מתי יהיה כאן החוק שראיתי מופעל בניו יורק לפני עשרים שנה -לפיו אין להכניס פרסומות נייר לתיבות הדואר שיש בהן סימן המורה איסור.
כבר כמה זמן שאני רוצה לכתוב על כך לעיריית תל אביב/המשרד לאיכות הסביבה – אלא שטרם פתרתי את כל בעיות העולם. מי מתנדב/ת?
אהבתיאהבתי
בעולם העיתונאי העולמי ידוע לומר שמשקלו של עורך חדשות, עולה במדדים של פי 8 מכל פובלציסט.
רוב הקוראים הם אנשים עובדים ועסוקים, שאין להם זמן לקרוא את כלל העיתון, הם קוראים כותרות ואולי עוד מאמר במקרה הטוב שיש זמן.
בדיוק התחום האפור שאמור להיות כמה שיותר מנוטרל, מעמדות אישיות.
וכאן זה הנקודה.
מה שרוב הקוראים רואים זה את הכותרות, כותרות המשנה.
עורכי החדשות, סגני העורך, עורכי הניו-מדיה, הם הם שקובעים את אופיו של הכלי.
אהבתיאהבתי
אני מניח שאתה מבין גדול ממני במה שנאמר בעולם העיתונאי.
רק את עצמי אני מכיר, את החדשות אני צורך מהאינטרנט ומהמדיה המשודרת, הערך המוסף של העיתון שבו אני גם מתעכב הוא מאמרים, טורי דעה (וכמובן ספורט, אלא מה).
אהבתיאהבתי
תומר, ידידי במדדים של עיתונות עולמית ולא רק בישראל, לא בוחנים את עמוד הדעות כמדד לאופיו של העיתון.
גם אם יש 3 כותבים ציוניים.
ע"פ זה ישראל היום בכלל מוטה שמאלה, כשיוסי ביילין ומוריה שלומות שמככבים בו כל שני וחמישי אמורים היו לצייר אותו בכלל כבטאון של מרצ ובל"ד.
הציבור הרחב ולא רק הציבור גם מומחים בתחום מודדים את העיתון ע"פ העריכה העיתונאית של הכותרות, המשנה שלו, הנפח של סיקור ידיעות ומיקומן ופרמטרים אובייקטיבים כאלה.
אהבתיאהבתי
מדדים של עיתונות עולמית? אילו מדדים? (אני פשוט לא מכיר)
אוסיף רק שאם אכן מעריב היה נסגר בגלל דעות שאינן עולות בקנה אחד עם מה שהציבור מבקש ורוצה, הייתי מצפה שהארץ או לפחות ידיעות ייפול הרבה לפניו.
יכול להיות (רק יכול להיות) שהעיתון קרס בגלל סיבות אחרות?
אהבתיאהבתי
"הארץ" לא מתחרה על הקהל שעליו "מעריב" התחרה.
אהבתיאהבתי
התגובה הספציפית שלך, ותגובות דומות, הן אלו הגורמות לי לרצות להפסיק לכתוב.
קראת את הפוסט? את הקישורים? התייחסת לאיזושהי מילה שכתבתי? לא. אתה מגיע עם אג'נדת השמאל ימין הילדותית, השטחית והמוגבלת שלך מהבית ושוטח אותה פוסט אחרי פוסט, תגובה אחרי תגובה, באופן אטום לחלוטין.
מה הקשר שלה למציאות? מה אתה, עיוור?
אהבתיאהבתי
תגובה קצת פרוידאנית, הלא כן?
הקשר שלה למציאות היא השכל הישר, שאת לעיתים(לא תמיד) טורחת לברוח ממנו כמו ממראה.
כן V, יש שילוב. גם ניהול כושל , וגם מוצר שהוא תחליפי לחלוטין.
גם דסק שברובו (לא נכליל את כולם) שאין לו שום דבר מיוחד להציע ולבדל את עצמו לציבור העצום שמחפש אלטרנטיבה ולצערו תקוע עם ידיעות-ישר"ה-הארץ-מעריב הנוכחי .
גם וגם.
לא כזה מסובך, וגם לך מותר לצרוח אפילו עד 2013.
———-
V: שלה=של התגובה. פרויד לא פה היום.
אהבתיאהבתי
ובינתיים כל מי שיכול מתחיל לגזור קופון מהמאבק של מעריב. ליאת שלזינגר, חברת ועד במעריב, מתראיינת לעין השביעית ומציגה את עצמה ככוכבת העיתונות, לפחות. הכתבות שלה בדרך כלל ממחוזרות ולא מאוד מעניינות אבל שלזינגר כבר חושבת הלאה ומתחילה במסע של יחסי ציבור. זה חכם אבל חושף את הבעייתיות של העסקנים באשר הם: אינטרסים אישיים עומדים לא אחת מאחורי המאבקים הכי צודקים. יש בזה המון טעם רע, אבל יאללה, למה לא, בתוך כל הכאוס של התקשורת למה לא להתחיל למנף את עצמך על הגופה המדממת של מעריב.
אהבתיאהבתי
מה אתה מקשקש. שלזינגר היא עיתונאית איכותית וטובה, בחורה צעירה שאוהבת את המקצוע, אכפתית, מסורה לעיתון ומסורה גם לנושאים שהיא מסקרת (מהגרי עבודה, פליטים, מפוטרים, ענייני רווחה). הכתבות שלה לא ממוחזרות ולא נעליים, לכל מקום היא נוסעת ומדווחת. אם אתה לא מבין את הערך של מה שהעין השביעית עושים, בלהביא את הסיפורים האישיים של אנשים שעובדים שם, אז מה לך, למילה "לחם" ולבלוג תקשורת.
אהבתיאהבתי
אנשים רוצים לקרוא את ישראל היום ולא לפרנס אנרכיסטים כמו חגי מטר.מקוה שבן צבי יקנה את העיתון ויהפוך אותו לציוני.שהשמאלנים ילכו לקבל שכר מהקרן החדשה.
אהבתיאהבתי
שמע נא, הלכתי לקרן החדשה, אמרתי להם, אני שמאלני, אפשר משכורת? אני צריך בערך 10 נטו (גן לילד וזה). אמרו לי שהם לא עושים דברים כאלה.
אולי התבלבלת עם איזו קרן חדשה אחרת? תוכל לבדוק בשבילי? אני צריך את הכסף. תודה!
אהבתיאהבתי
תגיד שחגי מטר "עיתונאי מעריב", ישראלי מהשורה שלח אותך, יהיה בסדר.
הכל עניין של גישה.
או תגיד שאין לך.. זאת אומרת יש לך ענת סרגוסטי עם "אג'נדה" .
ואם המחקר האובייקטיבי מראה שהסיקור העיתונאי נע חדות שמאלה עוד יותר מאשר בשנות ה-90', תגיד שזה סתם כי ממילא רוב הציבור בשמאל. אפילו כתבו כך בגדה השמאלית.
אהבתיאהבתי
*הכל עניין של גישה.
אהבתיאהבתי
הקרן החדשה שהלכת אליה כבר ישנה, משנות השמונים.
בעל העצה מדבר על קרן חדשה באמת, זו שקונה עיתונ(א)ים ומוכרת אותם חינם לכל הממעט לחשוב.
לא, אין לי את הכתובת. אם היית לי הייתי כותבת כאן ולא בישראל הווה, הווה ונתאווה?
אהבתיאהבתי
הנה כבר שמו מס על האות ה' – אלוהים ישמור – במלה שגלוייה כאן יותר מקרני הבעל.
אהבתיאהבתי
עוד תזכורת לכך שאדלסון ונתניהו מפעילים גדודי מגיבים. וזה מצליח להם.
אהבתיאהבתי
יכול להיות שזה נכון אבל זה לא הוא, הוא לכל היותר קריקטורה על המגיבים שלהם (ותיכף יבוא מישהו שיטען שהוא בסה"כ פרובוקטור מושתל של השמאל)
אהבתיאהבתי
אדון תייר,
את התגובות והטוקבקים הפחות אותנטיים קל לזהות, גם בפורטלים. השמאל משקיע הרבה יותר מהימין באינטרנט וזה כולל פייסבוק, טוקבקים ובלוגים -הרבה יותר. יש גופים בארץ שמציעים שירותים בתחום, כדאי שתברר.
אהבתיאהבתי
אני מחכה לכתבה הסנסציונית "הייתי מגיב בשכר של שרה נתניהו". לא ראיתי עדיין אחת כזו, ואתם יודעים מה? אני מוכן להתערב שלא תהיה. כי מגיבים בשכר קיימים בראש שלכם. זה ממש ממש ממש כיף להרגיש ש"העם איתנו וכל הטוקבקיסטים ההזויים האלה הם לא האנשים שהולכים ברחוב ונראים כמונו לגמרי", ואם אילוזיית המגיבים של ביבי מסייעת לתחושה הזו – אבל כנראה שזו רק אילוזיה.
{אני יודע, אני מהמר פה. לפעמים יש הפתעות בחיים. אני מקווה שלא תהיה לי אחת לא נעימה כזו, אבל אני אחד ששמח לתקן. החיים יותר יפים כשיש הפתעות. יאללה, הפתיעוני.}
אהבתיאהבתי