מגזין סופ"ש של ולווט מגיש:
חנוך מרמרי בראיון לקראת כניסתו לתפקיד עורך העין השביעית.
בלעדי, נו.
מתוך תמונות הפרופיל של מרמרי בפייסבוק.
אנחנו מדברים ביום הרה גורל: מעריב נמכר. מה תחושתך?
אם באמת מעריב יימכר, ייכווץ לעשירית מגודלו ויהפוך אינטרנטי, יש פה אבן דרך. הייתי נוכח ברגע כזה בעיתונות הבריטית. ביקרתי בתחילת שנות השמונים במפעלי מרדוק, שנים מעטות אחרי שקנה את הטיימס של לונדון, את הסנדיי טיימס וגם את הצהובונים. אפשר היה לראות בעין איך מערכות היסטוריות שהתנוונו מתפרקות ומתפוררות. הוא בחור אוסטרלי שבא לעשות עסקים טובים מעיתונות, שזיהה שבאנגליה העיתונות הולכת ומתנוונת, ולא מצליחה להפיץ ולנהל את מערכות העיתונים, בין השאר בגלל שביתות, איגודים, הובלה ברכבות. והוא, באופן ברוטלי, יצר דבר חדש. אלא שהמו"לות האגרסיבית שניהל חצתה את הקווים, וראינו את זה בזמן האחרון, כשאחד מעיתוניו, ניוז אוף דה וורלד, הוביל את שערוריית האזנות הסתר.
מעריב עבר יותר מדי ידיים בשנים האחרונות. הוא איבד את הדרך ואת הקוראים. מעריב, שניסה בשלב מסוים להיות רפליקה של ידיעות, לא הצליח. אין לו מספיק קוראים, ודאי לא קוראים נאמנים. בתוך כל שקיעת העיתונות מעריב הוא סיפור ייחודי.
זה טרגי ודרמטי, ועיתונאים פוטרו בטפטוף של חמישיות ועשרות במשך השנים. כל עיתונאי שמפוטר זה סיפור טרגי, כי יש סיכויים רבים שהוא לא חוזר למקצוע. זה לא אתא, שגם את סגירתו כיסיתי בשנים ההן, וכל עובדיו נזרקו לחלל הריק. אני מניח שמפוטרי מעריב ימצאו את דרכם. המדאיג הוא שהם לא ימצאו דרכם בעיתונות.
אולי יש יותר מדי עיתונאים.
אני לא חושב שיש יותר מדי עיתונאים. בעיני המפסיד הגדול הוא הציבור, כי יהיה עיתון יומי אחד פחות, אבל הציבור אכל שיט מהעיתונות, הוא לא סולידרי כלפיה, הוא לא מרגיש הזדהות או הכרת טובה, והוא לא מבין אולי את גודל הנזק.
למה הציבור מנוכר לעיתונות? זה עניין של שמאל ימין?
לא. אני חושב שהעיתונות מפעילה על הקוראים שהם מעל רמת אינטליגנציה מסוימת אביוז של עיתונות מנוונת וחסרת ערך. העיתון של היום מוכר ריגושים זולים. הוא ממש ספק סמים.
אתה מתכוון להזרקה מסיבית של דוגמניות, סלבז וזה?
לא רק. הפלילי השתלט על סדר היום, ואנחנו כל יום מזועזעים מהאב שרצח את אשתו והאם שחנקה את ילדיה כאילו על זה עומד העולם, אבל הכל עניין של פרופורציה. צריך לספר על זה. אני לא בטוח שלמקרה ברהט יש ערך ציבורי, אין בזה לקח, אין כל תובנה, וזו הייתה הכותרת הראשית של רוב המהדורות ברביעי האחרון (19 בספטמבר).
אבל אם לא היה בראש המהדורות היינו אומרים: כי זה קרה ברהט.
אז טוב שיש צדק. לפי דיווח על תאונת דרכים רבת נפגעים אני יכול להגיד לך אם היא קרתה ליהודים או לערבים.
העיתונות המשודרת והכתובה הפכה לספקית סמים. העיתונות הוותיקה, שאני האחרון מלהיות ממעריציה ומכיר את קלקוליה, אבדו שני דברים: היכולת לדיבור ישיר עם מקבלי ההחלטות ברמה של מערכת יחסים מורכבת והדוקה, והכוח שהיה לה למול מקבלי ההחלטות הנוגעות לחיינו. כשיואל מרקוס או זאב שיף היו כותבים, זה היה מתוך ידע עצום והיכרות אינטימית של המערכות. הם ידעו לקטול ולבקר, אבל היה אז דיאלוג שלא קיים יותר.
העיתונות של היום צועדת בחלל הריק, ומופעלת על ידי יועצי תקשורת ויחצ"נים. העיתונות היא לא מקור סמכות, אין בה ידע וזיכרון, וזה הכרחי לעיתון. עיתונות שכל הצוות בה מתחלף כל שנתיים-שלוש נשארת בתחום טכנאות מילים וטכנאות עריכה.
אתה שוכח את כל ההתפתחויות הטכנולוגיות והמבניות, כל אחד הוא עיתונאי, כל אחד מדווח, כל אחד יכול להביא את הניוז שלו לתפוצה המונית.
אנחנו נמצאים בתוך איזשהו תהליך, היום אדם יכול להיות העורך הראשי של עצמו. העיתונות חייבת להכיר בזה שהעולם משתנה, אבל עדיין אין תחליף ראוי לעיתונות האיכותית המוסדית, של עשרות ומאות אנשי מקצוע, ולמוצר האיכותי שלה.
כשהעיתונות מתחילה לרדוף אחרי סיפורי פייסבוק, להתחרות בבלוגר, זה פתטי. צריך לדווח על הסיפור מפייסבוק בפרופורציות ולזכור את השליחות הציבורית. אני חושב שהיום יש בלוגרים שמרכיב השליחות בכתיבה שלהם, שהרבה פעמים היא ללא תמורה, הוא הרבה יותר גבוה מאשר אצל העיתונאי המקביל, הטכנאי.
עד שידיעות יעשה שיפט לרשת
התקשורת מחפשת את הפיתרון הכלכלי. איך מאמצים את כל השינויים שלתוכם חלקנו נגרר בציצית ראשו, וגם מרוויחים, או לפחות לא מפסידים.
כל חברה או תרבות או מדינה מתמודדים עם הסביבה החדשה בדרכם. בישראל שוק העיתונות העברית פועל על אוכלוסיה של חמישה מיליון דוברי עברית. אני לא יודע כמה מהם קוראים עיתונים. העיתונות המודפסת ניסתה לדחוק את הקץ ולהדחיק. מחסום השפה שמשמר אותנו כקהילה סגורה ייתן לנו עוד כמה שנים, אני מכיר את זה מזמני, כשבעיתונות היו שקועים בפס הייצור היומיומי או קצת בפוסט מורטם ופחות עסקו במה שיקרה הלאה.
הייתי יושב בפורומים שעסקו בבסט פרקטיסס, גורמים שעסקו בבעיות בלתי אפשריות, ושמתי לב שלא היה ייצוג ישראלי. אין עיסוק ברמת העיתונות במה שיהיה הלאה. משמרים את מה שיש. עד שידיעות לא יעשה שיפט לרשת עם כל ענף הפרסום איתו, עיתונים אחרים עלולים לטבוע סביבו. אנחנו מעוכבי הכנה, אבל גם אם היינו מתכוננים, לא בטוח שהיינו מוצאים פיתרון.
אני רואה גוף כמו העין השביעית, עם התשתית החזקה של המכון לדמוקרטיה מחפש דרכי מילוט וכיוונים חדשים. אני לא יודע בדיוק איך, אבל אני חושב שזה מה שצריך לעשות היום, עיתון ביקורת מדיה שפועל בתמיכת גורם ציבורי מחקרי, חייב לחפש כיוונים ולהתוות דרכים.
אחת השאלות החריפות זו שאלת הבעלות. יש כשל מהותי בהגדרת המו"ל. מיהו, מה סמכויותיו, מעמדו החוקי. בהקשר זה יש פסיקה של ביה"ד הארצי לעבודה, ג'ואנה יחיאל נגד ג'רוזלם פוסט, שעל פיה זכות הקניין של המו"ל עדיפה על חופש הביטוי של העורך שלו. העורך נתפס כמנהל תוכן, הפסיקה הגדירה מהו מנהל תוכן. אני חושב שזה דבר שצריך לבחון שוב. צריך לפתוח את השאלה הזו, עד כמה יכול מו"ל, שהוא איש עסקים תאב השפעה לגעת באצבעותיו בתוכן.
יש לנו דגנרציה של מו"לות, המו"לים סרחו והשירות הציבורי התנוון והושחת. אז מה יותר טוב מלהיאחז בעיתונות הציבורית, גלצ ורשות השידור, אבל זו שרויה בתוך קרקס פתטי, שבו עשרות ומאות מיליוני שקלים מבוזבזים. יכולנו אולי להיאחז בעוגן של העיתונות הציבורית, אבל מאז קום המדינה היא עוברת התעללות של משרדי ממשלה הממונים על הרשות לדורותיהם.
אבל העיתונאים במעריב רוצים שהמדינה תתערב.
תפיסה של עיתונאי ושל עיתון זה שכשיש משבר צריך לטפל בו. כפי שאני רואה זאת, את המאבק, הטיפול המונע, צריך היה להתחיל לנהל מזמן.
אחריות המדינה היא בזה שהממשלה תסלק ידיה מהעיתונות הציבורית. שלא יהיו שם ידיו השמנוניות של רה"מ המכהן, מי שזה לא יהיה, ויועצי התקשורת שלו, משהב"ט וגלצ, משרד רה"מ ורשות השידור. יש לנו כשלים מבניים המוזנחים באופן מוחלט על ידי התקשורת. הכשל של משרד רה"מ זו מכה אנושה לכל דבר ציבורי. גלצ צריך לקבל מעמד של גוף שידור ציבורי.
אני חושב שעורך קלאסי ולא מנהל תוכן צריך להיות אדם שהמרחב שלו גדול, ושהוא לא מושפל על ידי הבעלים. צריך להפוך נורמות שהיו קיימות כאן שבעים שנה. צריך לחשוב מחדש על האקסיומות הבסיסיות, ושמו"ל שמחזיק עיתון ורוצה לעמוד בקריטריונים של עיתון לא יוכל לגעת בעורך שלו חוץ מאשר לבחור אותו ובבוא הרגע לפטר אותו, ואני לא יודע איך בדיוק עושים את זה, אבל צריך לשאוף לזה. היום, ביקום העסקי, כשחברות ציבוריות חייבות בדיווח, עורך כמעט בהגדרה הוא מוציא לפועל, טכנוקרט.
ואיך משתחל ישראל היום לכל הבלגאן הזה?
קשה לי להסכין עם אופי המו"לות שהקימה את ישראל היום. הקמת עיתון ארצי ראוי שתיעשה לתכלית עצמה ולא לקידום בוטה של אינטרס של הבעלים. עם זאת, כמעט כל עיתון שנוסד כאן, בא לקדם את ענייני מוציאו לאור, בין אם זו משפחה נוקמת או ההסתדרות בשיא כוחה, או כל עיתון מפלגתי שצץ כאן במאה האחרונה. בשום אופן לא הייתי מונע את הקמתו או קורא לחיסולו. הרי לעיתון יש חיים משל עצמו וישראל היום יצטרך להשתנות כדי לזכות בלגיטימיות ציבורית, כך שאנשים יהיו מוכנים לשלם כדי לקרוא אותו. במיוחד היום כדאי לזכור שישראל היום לא רק מגדיל את המספר המתכווץ של קוראי העיתונים (ומוסיף קוראים שזה להם העיתון הראשון), אלא מעסיק עשרות ואולי מאות עיתונאים ועובדי עיתונות.
יחסים קורקטיים עם רולניק
זה נכון שהציעו לך לערוך את מעריב?
לא הציעו לי לערוך את מעריב. צריך לצרף את השמועה הזאת לרשימות האגדות האורבניות. פעם אחת היה מי שבירר אם אני אוכל לערוך את העיתון אחרי דורון גלעזר ורותי יובל, אבל כבר בטלפון השבתי בשלילה.
למה?
הספיק לי לערוך עיתון יומי. הסביבה השתנתה בצורה דרמטית. בהארץ היה לנו רנסנס של כמה שנים. 13 שנים ערכתי ושלוש שנים הייתי עורך משנה, חשבתי שאלו שנים רנסנסיות שלא יוכלו לחזור.
כמי שייסד את העיר, מעייך לא מתהפכים כשאתה רואה אותו היום?
מהעיר נפרדתי לפני הרבה שנים. העיתון שהוקם ב-1980 מת מזמן ורק הלוגו שלו משוטט בינינו כמו זומבי ומודבק על פרסומים שנוצרו במגדלי הזכוכית של פרסומאים יועצי תקשורת. אני לא פלמ"חניק ואינני מתגעגע למה שהיה.
מה היחסים שלך עם גיא רולניק היום?
קורקטיים. אין טינת עבר. לא הייתה לי טינה כלפיו. הייתי מודאג ממקומו בפירמידה של הארץ, וכשהבנתי שהוא יקום מקביל ואוטונומי ומערכת עיתון הארץ פועלת סביבו, או לצדו, אמרתי שאת זה יעשה מישהו אחר. הביקורת שלי לא הופנתה כלפיו, הביקורת שלי הופנתה כלפי מי שחשב שזו הדרך הנכונה לנהל את העיתון.
אני מעריך את מסע הצלב שהמארקר מוביל היום נגד הריכוזיות במשק ונגד טייקוני הפירמידות. אלא שהמארקר כל כך מגויס, עד כדי אובדן אמינות. אסור לעיתון לאבד את העשתונות ולהיגרר אחרי הקמפיין שהוא מנהל. ואני מזכיר לעצמי שרק לפני עשור אותו המארקר התרפס בפני טייקונים, מוורן באפט ועד יצחק תשובה, ונופף בלי כל עכבה בססמה הקלוקלת "הכל זה כסף והגיע הזמן שתבין את זה". נוחי דנקנר בהחלט הבין את זה. לא, לא הכל זה כסף. אמרתי זאת אז ואני אומר זאת היום.
לא חוכמה. לא רבים הם בני ה-64 שזוכים במשרה חדשה ומבטיחה.
אני שמח וגאה, ויכול להגיד שכשאגיש חשבון לקרן הפנסיה אדווח שלא היה יום אחד בחיי שלא עבדתי, שלא השתכרתי. תמיד מצאתי עבודה, ובסופו של דבר חשבתי שאלו עבודות שמתאימות לי ושאני רוצה לעשות.
סכם את הפלירט עם זב"מ.
לא התאמתי לזב"מ ודי מהר הבנתי שזב"מ לא התאימו לי. ייתכן שלא היו צריכים בכלל עורך ראשי, הייתה שם חבורה מאוד מגובשת של עורכי מדורים, ובעלים שהם hands on על התוכן, ולא מצאתי את מקומי שם וזה התברר די מהר. במשבר הכלכלי הראשון בדצמבר 2008 הם הגיעו למסקנה שלא רק שאני מיותר אלא שגם הפונקציה של עורך ראשי מיותרת, ונדמה לי שהם מאז לא לקחו כזה.
יש קווים מקבילים בין עורך עיתון לעורך הוצאת ספרים?
יש קצת, אבל באתי עם קצת יותר מדי ביטחון עצמי, ודי מהר הבנתי שזה עיסוק אחר, הבנתי שזה משהו אחר. מי שצמח מתוך ההוויה הזו היה לו יתרון עלי. כשמסתכלים על זה בגובה העיניים עיתונות זה דבר שונה לגמרי, ואני מזכיר שלא עבדתי באמנות לעם אלא בהוצאה מסחרית אגרסיבית.
לא מזמן הייתה לך הרפתקה נוספת. כמעט היית נשיא בצלאל.
סיפור בצלאל היה מסעיר ומאכזב. בתחילה התייחסתי לפנייה אלי להצגת מועמדות בהפתעה ובספקנות. הרי היו בבצלאל לפחות שלושה פרופסורים מבפנים שנתפסו בעיני כראויים לנשיאות. עצם העובדה שלא הצליחו לבחור לנשיא את אחד מאלה הייתה איתות לעומק הקרעים הפנימיים שהתפתחו במישור הפרסונלי והמהותי. כאשר הן ועדת החיפוש והן הוועד המנהל הצביעו בעדי פה אחד, הבנתי שזו הצעה רצינית והתחלתי להתכונן לכניסה לתפקיד, שהוא אחד המאתגרים שיש. את בעיית הפרופסורה שלי ניתן היה לפתור בכמה דרכים, שמרניות או אגרסיביות, שכן בצלאל הוא אקדמיה ייחודית ולא מכללה, אבל אותו ועד מנהל שבחר בי קיבל רגליים קרות. כשהבנתי שלא אקבל תמיכה במאבק מול המל"ג הודעתי על הסרת המועמדות. אילו היה לי גיבוי בתוך בצלאל הייתי הולך על התפקיד מכל מקום ומכל עמדה בה הייתי נמצא.
העין הוא מגדלור יחיד באפלה
נחזור לקריירה העתידית. יש תוחלת בביקורת יומיומית על עיתונות מודפסת?
כשיש כלי חזק ודורסני צריך לעמוד מולו בכל הכוח. ההוויה הפוליטית שלי עוצבה מול שלטון גולדה שלפני יום כיפור. זה היה כמו מבצר, מבצר שכמה אבנים שלא ניידה בו הוא לא ייסדק, ובסוף הוא קרס, אבל ההרגשה הייתה שצריך לעשות את זה בכל הכוח ובכל האמצעים, וכשאני מגן היום על כל מיני תנועות חלשות ושבירות, אני חושב שיש טעם בביקורת חריפה וחדה, בראש ובראשונה נגד אימפריות תקשורת, ובשנית, ביקורת שתתריע בפני אובדן הידע, אובדן הזיכרון ואובדן כללי המקצוע, ועיתון העין השביעית צריך לעשות זאת.
העין השביעית הוא עיתון?
אני חושב שזה עיתון, מתנהג כעיתון, דורש כללים אתיים ממוסדות עיתונאיים ומחויב לכאלו בעצמו. הוא עיתון, כי הוא צריך לפעול תחת הסממה כל מה שראוי, אני חושב שהוא צריך לשמר את המקצוע. הבעיה הכי גדולה בעיני היא של זליגת אנשי מקצוע בעיתונות למקומות אחרים והיעדר חניכה.
לצד הביקורת צריך לנסות להפעיל גורמי שימור ושיקום של האתוס העיתונאי ושיקומו. העין הוא גוף קטן, הוא לא יכול להפוך עולמות, אבל בהיעדר אחר הוא המגדלור היחיד באפלה, הוא חייב להזהיר ולסמן דרך. יחד עם המכון העין יכול להיות גוף תלת ממדי שפועל בעולם האמיתי, בכינוס סיעורי מוחות, צוותי חשיבה ודיווח על התפתחויות וחידושים, לא רק לעסוק באות הכתובה של הבוקר. אני אעשה כל מאמץ שהעין יהיה כזה.
העין, בגלל אמצעיו המוגבלים עושה מה שהוא יכול, וגם בגלל שהוא עצמו תוצר של העיתונות הכתובה המודפסת, הוא עושה את הביקורת עליה ביסודיות, ואת הדברים האחרים בגיחות. לא מטפלים מספיק בצד הטלוויזיוני ובצד האינטרנטי. היום העיתונות הכתובה משפיעה פחות מהטלוויזיה, הרבה פחות.
יש לך כבר תוכנית מה לעשות עם העין השביעית, חוץ מהאתר החדש שיעלה בשנה הבאה (תוס': שיהיו בו, כמובטח, טוקבקים)?
האינפוט שלי יתחיל מתחילת 2013, נובמבר-דצמבר יהיו כניסה לתפקיד.
האתר כולו הוא עבודה של עוזי בנזימן והצוות שלו. אקבל את זה כנתון. זה יהיה צעד גדול קדימה.
יש לי כוונות, ואת חלקן אני מנסה לעבד לתוכנית, יש לי עוד חודש וחצי גם לזה, ואני עם הפנים, מבחינה תקציבית, ל-2013. אני אהיה חייב בגיוס משאבים לכל דבר שארצה לפתח, כי תקציב המכון הוא די נתון. הצוות הוא מהטובים שיש ואני מתכוון לשמור אותו ולטפח ולחפש ביחד. אני מאוד חרד שלא להצליח, מעבר לעניין האישי זה דבר חשוב מאין כמוהו שבימים האפלים האלו העין תהבהב.
—
תוקן ועודכן: 22:23.
ולווט אנדרגראונד 
אפרופו "התשתית החזקה" של העין השביעית, התשתית שלהם קרסה. האתר למטה ואגב כך מתברר שהאתר רץ על share point. זוועה. מסביר למה קישורים פנימיים אוטומטים אצלם לעמודים אחרים באתר פשוט מחזירים שגיאה גם ביום יום, כשהאתר לא למטה באופן מוחלט.
אהבתיאהבתי
עוד אחד מסוג, אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי.
אהבתיאהבתי
איזה חומרים אנחנו צפויים לקראו ב"עין השביעית"? שהרי ממה שידוע זוהי ביקורת ברנז'אית על העיתונות/תקשורת, ולכולנו ברור וגם בראיון הובהר שמדובר ביצור גוסס, אז מה יש לבקר ולכתוב על יצור גוסס? לא חבל על הכסף והזמן?
אהבתיאהבתי
ד"ר דרור אידר על "העין השביעית"
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-54751-00.html
אהבתיאהבתי
שוקרנים על הראיון, היתי מוסיף כן ירבו, אך תקדים סילבי קשת קצת מצנן את ההתלהבות (לגברים יותר קל, כנראה).
טוקבקים באתר, אכן מיותר ועדיף להסתפק במיילבק.
האמירה אין תחליף לעיתונות ממוסדת אחראית היא אופטימית, בפועל אין יד נעלמה שתמנע את הריק.
אהבתיאהבתי
אחלה ראיון, באמת. כן ירבו.
אהבתיאהבתי
תודה על הראיון. "העיתונות של היום צועדת בחלל הריק, ומופעלת על ידי יועצי תקשורת ויחצ"נים." מדויק.
בחירה מצוינת של מרמרי ושל העין. שיהיה בהצלחה!
אהבתיאהבתי
בשביל חייל זקן, כל מי שלא חי על לחם צר ומים לחץ – מושחת
אהבתיאהבתי
שאפו למרמרי שמצא לעצמו קערת דבש. V, כדאי שתדעי שברנרד מרכוס משלם בעין יפה למי שמפיץ את דעותיו. האדון כרמון למשל מרוויח 1.5 מיליון לשנה וגם חבורה לא קטנה של פרופסורים לא צריכה לדאוג בגין ארוחה מפסקת.
מן הראוי היה לשאול את מי שיוצא נגד העיתון של אדלסון במה נבדל אתר ביקורת התקשורת שממומן על ידי מרכוס. הגישה של לא מסתפחת לכלום מייצרת אתר שעולה לאין שיעור על זה של המתחרה עם האבא העשיר.
אהבתיאהבתי
בוא נקרא ביחד מהתחלה. פעם היה עיתון שנקרא "שער למתחיל". חבל שהוא נסגר.
מרמרי, להבדיל מעיתונאים ופרשני צמרת אחרים, שמוכנים לסגור כרגע את ישראל היום, ממש לא חושב כך.
אבל למה שתראה את זה?
—
וחוץ מזה, כן, קיבלתי משכורת שנתית מלאה על הראיון הזה. לא תצטרך לפרנס אותי יותר, חייל.
אהבתיאהבתי
על פי עצתך קראתי שוב (לבד) וזה מה שהעליתי.
פרנסה לעיתונאים זה טוב. האג'נדה של אדלסון זה רע. על העיתון של אדלסון להשתנות כדי להתאים לאג'נדה של מרכוס.
פרק א בעיתונאות חוקרת מלמד: פולו דה מאני. נמנעת מכך בראיון אז קיראי שוב תוך שימוש בדמיון מודרך ועני לעצמך על השאלה: במה נבדל העין השביעית מ"דבר" ז"ל?
אהבתיאהבתי
ישראל היום יעלם כשביבי יחליט שהוא זז הצידה.
כל התכלית של ביזבוז הכסף הזה מצד האדון אדלסון זה תרומה לביבי בלי להיות חייב בדיווח על תרומה לפי חוק מימון המפלגות.
לשלדון אין עניין עמיתי בשוק התקשורת בישראל. אילו היה לו כזה עניין הוא לא היה מריץ ביביתון, הוא היה עושה משהו יותר רציני. אבל שלדון מבין שבעיתונות נייר אין ביזנס בשלב הזה של המאה ה-21. לכן הוא מראש ויתר על כל הכאב ראש שכרוך בניהול חשבונות של רווח והפסד. כל המודל הוא תרומה. זה ייגמר כשיגמר הצורך לתת את התרומה הזו (במהרה בימיכם).
אהבתיאהבתי
ברשימת הדברים שאני מתעב, גבוה ברשימה, עומדת התגובית המכונה טוקבק. אני לא מתכוון לברור במילים כאן; זה מוסד מיותר, מטורף, גזעני, מסוכן לדמוקרטיה, חסר תועלת, מכפיש ומסוכן. אני לא מתכוון לנמק – מי שלא מסכים שלא יסכים, זו דעתי. אבל אני כן מבקש להוסיף: אני יודע על חירות הביטוי לא פחות מכל אדם אחר, אבל אין שום קשר בין הדברים. עובדה: נוצרה הפרדה ברורה בין המציאות לבין האינטרנט, שהרי אם לחם פותח עלי פה במציאות כמו שעשה על העיתונאית ברשת, מובטח לו שתוך 24 שעות הוא ישמע דפיקה על הדלת ושליח יגיש לו מעטפה. משום מה במציאות אנשים הרבה יותר זהירים מהרשת. אז תאמרו לסנן. בסדר, זה פתרון אבל איכשהו לא ישים, אולי בגלל העלות ואולי מסיבות נוספת. הלאה. אתם מכירים מישהו ששינה עמדותיו הפוליטיות בגלל תגובה באינטרנט? אני לא. אני אומר כך: בתחומים שאינם פוליטיים, נאמר בתחום הצרכנות, אפשר ללמוד משהו מהתגובות. בעניינים הפוליטיים, בצורה שמתנהלים הדברים בישראל, מדובר בזבל במשמעותו המצחינה ביותר. אז הפייסבוק כבר מזוהם בהרבה מהקישון, העסק שם אבוד, אבל בעיתונות האינטרנטית? לשם מה? בבלוגים, שיהיה – שם קל הרבה יותר לנטר את הדברים, בעיתונות ברשת אם קיים ניטור אוי לו לניטור הזה. מעניין שאני לא מרגיש כל תחושה של החמצה שאני קורא מה שיצחק לאור כותב, להפך – הדף הנקי למטה מתאים לי כמו פנג שווי או פנג שואי לבית. אני גם לא מרגיש בקריז כשאני קורא את המאמרים בעין השביעית, להפך – לפעמים נדמה לי שאני בשבדיה. אל תקרא? למה שלא תאמרו לי ברחוב שאני גם לא אשמע? אבל רגע, לא הכול שלילי אצלי, הנה לדברים האלה אני דווקא מסכים, כלומר יש דברים שאני מסכים להם זה לא שקמתי על צד שמאל היום.
http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1639341
אהבתיאהבתי
מדליית זהב בטבילה עם שרצים.
אהבתיאהבתי
אני מייד מתקשר לחמיצר כדי שיסביר למה התכוונת בדיוק.
אהבתיאהבתי
אתה כותב טוקבק על הסכנה שבטוקבקים?
יכולתי גם ללכת על פרדוקס השקרן, אבל בחרתי בזה.
אהבתיאהבתי
מה רע בטובל ושרץ בידו?
צודק, אין שום הבדל בין התגובה שלי לתגובות לכתבות הפוליטיות בווינט והארץ, וזה כמובן מסתדר עם הסיפא שכתבתי. בקיצור, למה לקשקש?
אהבתיאהבתי
אה, אז משלילה מוחלטת של מוסד הטוקבקים כסכנה לדמוקרטיה ועוד, ירדת לעמדה אחורית שתלויה במיקום הטוקבק ובתוכנו.
עכשיו נשאר רק לגייס את הוועדה העליונה לברירת טוקבקים באינטרנט לפי קריטריונים שיקבע עו"ד.
אהבתיאהבתי
זה משעמם אותי. קרא שוב את כל התגובה שלי, לא רק את שתי השורות הראשונות ותבין למה התכוונתי. אחרי שתקרא תאמר: אני, השועלן, אין לי דרך אחרת להתבטא בפומבי, לכן אני חושב שכל התגובות (כמו אלה שעכשיו הייתי אני, לא אתה, יכול לפרוש כאן, אלמלא השתעממתי מהויכוח הזה) הם חשובות לדמוקרטיה, נעימות, מחכימות נימוחות בפה ושנונות להפליא, כי חו"ח אם דעתך תתקבל מי ידע שאני – השועלן – שנון כלענה? וברצינות, אתה מבין היטב למה התכוונתי, אז חליק.
אהבתיאהבתי
נעשה את זה פשוט כי שנינו עייפים.
אני לא מדבר מפוזיציה, אני באמת מאמין בעיקרון.
אני מסכים בגדול עם דעתך על טיב ואיכות מרבית הטוקבקים.
אני לא מסכים עם הסכנה לדמוקרטיה וכו'. אני חושב שבדיוק להיפך.
כמו שמותר לאנשים לדבר על פוליטיקה בבתי קפה, במונית ואצל הספר, מותר גם בטוקבקים.
הגזענים המטורפים והמסוכנים האלה גם שמים פתק בקלפי.
אהבתיאהבתי
הערה למען הסדר הטוב: לגמרי לא עייף, ולא רק זאת אלא שאני יוצא בקרוב. אני אומר כך: ניתן לנטר – בסדר. לא ניתן? מוטב שלא יהיה בכלל. אם העין השביעית תמצא מנגנון ניטור טוב, ברוח הכתבה של שאול אריאלי – אין התנגדות, אם לא – אישית אין לי עניין לראות "איך הם יתמודדו עם הטוקבקים אצלם. מאוד מעניין", כי חלפה במוחי המחשבה שה"מאוד מעניין" הזה מכוון להשתוללות שכבר קיימת כיום באתרים השונים כאשר נכתב משהו שלא מוצא חן בעיני ההמון. זאת ועוד: לא הרגשתי שום חיסרון במצב הקיים, כיום, שם.
אהבתיאהבתי
יצחק לאור.
ראי יונית, אומר זאת כך: כשמעריץ יצחק לאור מנסה להגיד שהוא לא רוצה לשמוע ולראות קולות את קול הציבור בהם עובד ניקיון קשיי יום עד מדעני גרעין, הוא מתכוון לכך שהוא לא רוצה לקבל כל פעם מחדש תזכורת מחדש לקטנות עמדתו בתוך הספקטרום הרחב.
כשמעריצו של לאור, מנסה לבדל עצמו מקול ההמון הנבער, הוא מנסה להסביר לנו שאם מרפדים את "הזבל בצורתו המצחינה ביותר" כלשונו במספר שכבות של שיח חלקלק עוכר דיני, אפשר להעביר מסרים מסוכנים ואנטי דמוקרטיים פי כמה.
אהבתיאהבתי
לזכותך ייאמר שאתה עקבי במסרים המורכבים שאתה מפיץ. אומנם ההנחות הבסיסיות שלך תלושות מהמציאות, כגון שאם אני קורא משמע אני מעריץ, אבל מאידך ייתכן שאתה מורכב הרבה יותר מהעליבות הנגלית לעין מההודעות העילגות שלך, כי ייתכן שכיוונת לכך שהנה אני מעריץ שלך, ועובדה שקראתי את הפמפלט שלך מתחילתו ועד סופו.
אהבתיאהבתי
יש להמשיך בסינגור הקהילתי על תלמידו השקדן של יצחק לאור. לא רק שהוא עקבי במסריו, אלא שקשה להחמיץ זהות לשונית מרשימה שבה התלמיד החרוץ לבין המאור הגדול לאור, אלא מוסיף בכשרון טוויסט של חלקלקות הבא לכסות על שלל כשלי חשיבה.
כפי שנאמר, מי שנתקל פעם בשיח פומבי של לאור יודע לזהות את הזהות הלשונית המרשימה.
גם מתנגדיו של לאור מוצגים בפיו בשיח כ"מטורפים, חסרי תועלת, אנטי דמוקרטים, מכפישינים, מסוכנים" ודבריהם הם לא פעם "זבל במשמעותו המצחינה ביותר" תוך שלאור כזכור טובל בהם עד צווארו.
אהבתיאהבתי
באיזה מובן קל יותר? הרי מדובר בפול טיים ג'וב, בקריעת תחת שלא מהעולם הזה, בריב אינסופי עם מגיבים מקופחים, בקביעת קודים, בפעולות שיטור משתנות, במבט נדהם המגלה שקיצונים מעורערים השתלטו לך על התגובות (לא בכל יום, לא בכל פוסט), ומגיע עד למעשים פליליים, שחלקם נחשפו פה וחלקם עוד ייחשפו.
ניטור טוקבקים בבלוגים כמו זה הוא מתכון בטוח לאיבוד השפיות, ההיגיון, שיקול הדעת והתבונה.
אהבתיאהבתי
מעניין בעיני שהטוקבקים לאט לאט גולשים גם למרחב הפרטי, בערך.
טוקבק בעיתון ובלוג הוא לרוב טוקבק אנונימי, נראה לי שאף אחד פה לא יודע מי אני לדוגמה, אין לי מושג מי אתה (חוץ מאיש שטוען שהוא עו"ד ועושה רושם שיש לו מושג בתחום). בחסות האנונימיות הזו אנשים מרשים לעצמם להתבטא בצורה בהמית להחריד, כל הדברים האלה שהזכרת שבגללם אני נוטה להסכים איתך שאין בהכרח צורך בטוקבקים באתרי חדשות (מה רע במכתבים למערכת כמו פעם?)
אני מסתכלת בפייסבוק על תמונות והודעות בהפצה המונית. מודעות נעדרים, פרסומות, איש שהתעלל בחתול, ילד שרוצה החזר על נעלי ספורט.. הבהמיות של התגובות נמצאת גם שם. אנשים רבים איבדו את התחושה שבפייסבוק הם לא כותבים כ-אג מחדרה, אלא כאבי גרוסמן עם פרטי התקשרות מלאים ומפה שמפרטת לא רק את מקום מגוריו אלא כל מקום בילוי ששהה בו בחמש השנים האחרונות ורשימה מפורטת של חברים, מכרים וקרובי משפחה. אני תוהה למה זה קורה, אולי זה הדור שגדל ישר לתוך תרבות הבהמיות והשיתופיות ברשת, אולי חוסר המודעות שלהם להבדל בין הפרטי לציבורי גורם להם לדבר ככה בגילוי פנים.
כך או כך אני חושבת שאתה יכול להחרד קצת, הגועל של הטוקבקים הולך ומחלחל גם לרחוב.
אהבתיאהבתי
לדעתי הפכת את היוצרות.
הגועל היה כל הזמן. פשוט לא בבועה שלך.
ואז הגיעו הטוקבקים, שם נחשפת אליו לראשונה.
אח"כ הגיע הפייסבוק, ואז גילית שהגועל אפילו לא מנסה להתחבא.
אהבתיאהבתי
את צודקת
טעיתי בקשר לזה שחשבתי שהוא מנהל את האתר כרגע
ולפי הראיון איתו זה לא הופך אותו לפחות דינוזוואר
למשל אם הוא היה אומר שהוא יוסיף עיתונאים שמזוהים עם הימין לאתר והעדיפות הראשונה שלו היא להוסיף טוקבקים לאתר כדי לנהל דיאלוג עם הקורא היתי אומר אולי,אבל הוא לא
בקיצור הוא לא סופר את הקורא,וזה מה שיש
אהבתיאהבתי
חבר, אתה לא קורא. בפעם האחרונה: האתר החדש בעבודה. יהיו בו טוקבקים. האתר החדש יעלה בתחילת 2013. הוא מקבל אותו כמוצר גמור. הכל כתוב בראיון. אל תגרום לי לחתוך ורידים שוב.
אהבתיאהבתי
ברכת הצלחה לחנוך! האיש הנכון במקום הנכון.
הצעה ראשונה: ספח את בלוג ביקורת התקשורת 'וולווט אנדרגראונד' – על שלל מטקבקיו – למוצרי תשלובת 'העין השביעית'.
אהבתיאהבתי
תודה, לא מסתפחת לכלום יותר.
אהבתיאהבתי
שאפו על הראיון.
האם למר מרמרי כבר יש מינוי לוולווט?
אהבתיאהבתי
"מעייך לא מתהפכים כשאתה רואה אותו היום?" איך הוא יראה אותו (את "העיר") היום, אם הוא מת כבר שנתיים ונשאר ממנו רק ה"עכבר"?
אהבתיאהבתי
אם יורשה לי להביע פה את דעתי הצנועה
האיש הוא דינוזוואר הוא שייך לעידן שלעיתונאי היה בלעדיות על המידע והיתה לו את המילה האחרונה בטור בלי שום טוקבקים,ולכן גם האתר שם הוא ללא אפשרות לטוקבק
לא השכלתי בדבר מהראיון איתו כי הוא פשוט לא מבין עידן שבו יש דיאלוג בין העיתונאי לקורא
אהבתיאהבתי
אבל אתה טועה. אין באתר טוקבקים כעת מסיבות טכנולוגיות. יהיו באתר החדש, כמו שכתבתי.
אין למרמרי שום קשר לאתר כעת. הוא לא התחיל לערוך אותו עדיין. דבריך שגויים מראש לזנב.
אהבתיאהבתי
בלי השאלה המתבקשת על טוקבקים?
אהבתיאהבתי
אבל יהיו טוקבקים באתר החדש, כתבתי על כך בזמן אמת.
הסיבה היא טכנולוגית (שאין עכשיו).
אהבתיאהבתי
אוקיי. מצטער שלא זכרתי.
הסיבה הטכנולוגית נשמעת לי קשקוש בלבוש.
הם אומרים את זה שנים. התחמקות שכזו.
יהיה מעניין לראות איך הם יתמודדו עם הטוקבקים אצלם. מאוד מעניין.
אהבתיאהבתי
דוגמא מוחשית להרסניותם של טוקבקים: טוקבק אחד שלי על טוקבקים (נושא שכלל לא הופיע במקור בראיון) סחף את רוב הדיון פה לנושא הטוקבקים.
בא בנאדם, משקיע, עושה ראיון רציני, עורך, מעלה לאתר, ואיזה מגיע איזה פישר ובשניה חוטף את הדיון.
אהבתיאהבתי
לפחות מגיב אחד בעל מודעות.
כל שאר העיטים מנצלים וינצלו את ההזדמנות להעניק לי עוד כמה נקודות אדומות, תוך שהם מתכחשים לעובדות מתוך עיוורון חמור.
אהבתיאהבתי