אצבעות חג 7.10.12

מהנעשה בראשית החג

מבזק מקוראינו בעוטף עזה, שני, 8:50:
– מטח פצמ"רים וקסאמים על תושבי עוטף עזה הבוקר, בתגובה לחיסול אתמול.
ב-ynet כותבים על 20 פצמ"רים, בתיק דבקה – 40.
בפועל, החל משש בבוקר נשמעים פיצוצים אחת לכמה דקות, עד עכשיו.

– צה"ל תקף אתמול בעזה:
וואלה, 17:46.
nrg, 18:20
(כותרות ראשיות בשני האתרים).
ynet: לא הוחלפה כותרת על הצעת הפשרה של איראן מ-17:18. מבזק עלה ב-17:46 והורחב מאוחר יותר לידיעה.
[הידיעה הראשית התחלפה ב-18:37, לידיעה על אודות הילד האבוד בהר אדר. סליחה, איך מאבדים ילד?]

אבל מה זה לעומת הארץ, שם הכותרת הראשית על העברת נשק לסוריה הועלתה ב-14:26 ולא התחלפה למרות שמבזק בנושא המתקפה עלה ב-18:03. הידיעה הראשית באתר התחלפה ב-21:45, וגם היא, לכתבה מעיתון יום ראשון, בלי שום קשר לחדשות. האם זה החיסכון של הארץ? כשדיברנו על כך שעיתון מודפס לא צריך לדבוק בחדשות של אתמול לא התכוונו לאתר האינטרנט, שצריך להיות חדשותי ולספק מידע על המתרחש בו ברגע. אתר הארץ הפך לאתר הכי לא מעודכן שיש, לפחות בסופ"שים וחגיםגים.

– העיקר ש(כמעט) כולנו נהנינו מהקלאסיקו אמש, למרות ה-2:2. עוזי דן. מערכת וואלה מתמוגגת. ב-nrg  – מרתק. ב-ynet הדעות חלוקות: גורסים שהיה "חלש" וגם "קלאסה, סופר קלאסיקו מהסרטים!!!" אולי בגלל התמונה של גלעד שליט צופה.

– האיראנים חוגגים על המזל"ט שלא נקלט.

– נשיא ונצואלה, הוגו צ'אבס, נבחר מחדש.

– כמה השקיעה ישראל עד כה בתקיפה העתידית באיראן ועד כמה זה חשוב?
בהארץ של ראשון כותב עמוס הראל "כעשרה מיליארד". הדברים מובאים בכות' מש' ובכות' גג אדמונית בע' 5.
ברנע כתב בקטע הראשון במדור שלו ביום שישי: כ-11 מיליארד. לא משונה שהמספרים האלו עברו בקול דממה דקה?
האם זו האמת? מי עשה את החישוב?
מי המקור של השניים? יוסי גורביץ' כותב: בטח אהוד ברק.
ואם הוא המקור המשותף, הוא לא יכול לדייק במספרים, או שאלו העיתונאים הלא קשובים?

– יותר ממיליון ישראלים בילו את החגים בחו"ל (לטענת ערוץ 10). לא מדהים? כלומר אבטלה, מצוקה, עליית מחירים, צנע, מסים.
(אולי עברו בנתב"ג? כלומר צריך לחלק לשניים: יצאו/נכנסו?)

ובינתיים במעריב

הודעה לעיתונות

חברות וחברים יקרים,
מאבק עובדי מעריב עומד בימים אלה ממש בפני תפנית אדירה. בשבועות האחרונים ניהלנו מאבק איתנים למען קבלת כל הזכויות שלנו בעיקר מנוחי דנקנר, וגם מעופר נמרודי. הפגנו, צעקנו, חסמנו כבישים ופרצנו למשרדים, התמודדנו עם מאבטחים והקמנו סוכות, עלינו לכנסת ודיברנו עם שרים, נפתחה חקירה של התמ"ת ונשקלת הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבחינת המחדלים שנעשו כלפינו. כמו כן נתנו ביטוי לקולות המחאה שלנו ולדרישותינו גם מעל דפי העיתון והאתר.
בזכות המחאה שלנו קיבלנו הבטחה מדנקנר שישלם את חלקו בחוב לעובדים לפי חלקו היחסי בבעלות על מעריב – הבטחה שאנחנו שואפים לעגן מולו בכתב בימים אלה, וביום רביעי נפגוש את נמרודי, בתקווה שייעתר לדרישתנו לשלם את חלקו. כל זה לא היה יכול לקרות אילולא המאבק, וההתגייסות של כולנו.
המאבק שלנו על חובות העבר נמשך במלוא המרץ, וחשוב שלא נוריד את הרגל מהגז. לצד זאת, עלינו עכשיו גם להפנות את מבטנו לעבר העתיד. בימים האחרונים החלטנו בוועד הפעולה של העיתונאים לנסות ולהתארגן להגשת הצעה שבה לעובדים יהיה חלק בבעלות ובניהול של מעריב כחלק מגרעין שליטה עתידי. לצורך זה הוקם צוות היגוי שהחל בבירורים ראשוניים אך רציניים ואינטנסיביים, שבתקווה יניבו פירות ראשונים בימים הקרובים.
מכיוון שמדובר בהחלטה דרמטית, ומכיוון שבגלל החגים לא התראינו זמן רב ויש לנו עדכונים רבים להעביר, החלטנו לכנס את העובדים לאסיפת הסברה גדולה ביום שלישי בשעה 16:00. שם נעדכן על כל ההתפתחויות ונענה על כל השאלות. מיקום האסיפה ופרטים נוספים יופצו ביום שלישי. כמו כן ידבר באסיפה נציג הנאמנים, שלמה נס.
במסגרת האסיפה יוצג גם ועד הפעולה החדש שקם לעובדי המנהלה, ושכולל כרגע את רוני פוקס ממחלקת המחשבים ואת יוסי הרשקוביץ מההפצה הקמעונאית. החברים בוועד המנהלה החדש קוראים למחלקות השונות במנהלה (כספים, משאבי אנוש, מנויים, סחר ועוד) לשלוח נציגים לוועד. אפשר לפנות אליהם במיילים שלהלן, ולדבר איתם באסיפה ביום שלישי.
ונושא אחרון: ביום שישי פורסם במעריב טקסט בחתימת "כתב מעריב", שעסק בצורה חד צדדית במאבק העובדים. הטקסט פורסם ביוזמת העורך הראשי, ניר חפץ, מבלי שניתנה זכות תגובה לעובדים. ועד העיתונאים הוציא גינוי לטקסט הזה, שבעקבותיו התקיימו שיחות עם חפץ, והוסכם להקים מוסד בוררות מקצועי שמעתה והלאה יכריע בין העורך הראשי לבין הוועד במקרים של מחלוקת לגבי הסיקור על מעריב מעל דפי העיתון והאתר. אנחנו מקווים ששיתוף פעולה זה יישא פרי.
מצפים לראותכם באסיפה ביום שלישי, ובינתיים – חג שמח!
בסולידריות ובמאבק,
ועד הפעולה של עיתונאי מעריב

רגע, האם כל ההצעות לרכישת העיתון לא היו צריכות להתקבל עד יום שלישי, 9 באוקטובר? אז מה שווה האסיפה ב-16:00 באותו יום?
תוס': מתברר שהתקבלה הארכה בערב החג: אפשר להגיש הצעות עד 11 באוק', 17:00.

מוסף חג/ ידיעות

(עורכת: עדי פולק)
במוסף הסיפורים הטובים שכותרתו "מילה טובה", בו מככב, כאמור, שלוימה ארצי, וגם שגרירים שעשו מעשים טובים, סלבז שעשו מעשים טובים ומסע הצ'אלנג' של קרנית גולדווסר, שכנראה לא נמצא גיליון אחר לספח אותו אליו. מה הקשר? בדיוק כמו הקשר של "סופרים ממליצים על ספרים". ברור שגם זה יכול להיות תחת הקטגוריה "מילה טובה". ומה קשור נגמ"ש המרכבה הישראלי?

 שמחת תורה/ ידיעות

(עורך: איתי סגל)

מפתיע, אבל דוגמה לגיליון קצפת שאפשר לקרוא. עינת פישביין מראיינת את רון עומר, הבן של דבורה ושמואל, פעם נער פלא והיום בנאדם שנשמע סבבה (בן 39!).
רענן שקד מראיין את יעל פוליאקוב שמנערת הכל דבש הפכה לפרזנטורית של קניון רמת אביב וגם מצאה אהבה. עידו רוזנבלום, בנזוגה להגשת סינגלס, שבשלה נתכנסנו, מתראיין בגלריה.
דניאלה לונדון דקל מראיינת בקומיקס את החברות הכי טובות עדנה מזי"א וענת גוב. מה שאותי הקסים זה שמזי"א עושה יוגה תוך כדי הראיון, והתנוחות כל כך מדויקות ונכונות, שגם המחמירים שבמורים לא היו מתקנים כלום.

אפילו מהראיון עם דודי בלסר (אלון הדר) אפשר להפיק כמה תובנות למרות שהמטרה שלו, כמו זו של בר רפאלי בראיון בישראל היום היא לשווק את חברת הלבנים שלהם, under.me [הקשיבו חבובים, אני לא אשלם 39 ש' לזוג תחתונים 47% כותנה (רוצה 100%), ועוד עם תפרי צד, פלאס משלוח. מה הרעיון למכור מוצרים סטנדרטיים באינטרנט באותו מחיר, שלא לומר גבוה יותר מזה הנמכר בחנויות וברשתות? הרי כל פער התיווך ועלות החנות נמחקים. אז מה ההצעה שלכם בדיוק?]

TheMarker

מרדוק נכנע לגוגל. מאמרי טיימס יופיעו במנוע החיפוש. זאת ועוד: הוא החליט לפרוש מיו"רות הטיימס.

הגארדיאן ממשיך להפסיד. טוב שיש לו קרן השומרת עליו. כל בעלי הרעיונות ורוכשי העיתונים בפוטנציה מוזמנים לקרוא. כולל עובדי מעריב.

מצאו את ההבדלים

בפעם הבאה שתסעו ליפו ותעברו ברחוב הקצר שבין סלמה לכיכר השעון, זכרו שזהו רח' מרזוק ועזר (על שער שער מעריב).
ואנקדוטה של גוסטה הקטנה:

לילך פאר, המעצבת הגרפית של מעריב עיצבה בעבר את 7 ימים, ומי שמככב על השער הזה, בצבעי ספיה כמוכר עיתונים קטון מתחילת המאה שעברה הוא בנה הבכור.

ממון/ ידיעות

גיליון המבוקשים בעולם הכלכלה או העסקים או משהו כזה.
יש שם למשל בחור בן 31, גלעד קינן, שהוא בנו של מנכ"ל בנק הפועלים, אנימטור בחב' גראביטי שהמודל שלו הוא חתונה כמו של אחיו הגדול בחוות רונית, 1,200 איש עם אייל גולן. או למשל מישהו בשם דן נפתלי שהוא הבן של מישהו ממי עדן, שחולם על חתונה רחוק מתל אביב שתימשך סופשבוע שלם. דווקא הנשים בחבורה לא מתעניינות באירוע.
מי קהל היעד של הגיליון הזה? מה הוא משרת ואת מי ובמה הוא תורם לרווחת קוראי ידיעות?

ד"ר הצילו

– ד"ר ירדן לוינסקי על הגרסה המקוונת של "אני רק שאלה". פעם, גם היום למען האמת, אנשים היו הולכים למסיבה או לאירוע חברתי כלשהו, ופוגשים במר כך וכך או בגברת זה וזה. משהיה מתברר להם שהוא או היא הם עורכת דין ורופא, או להפך. חיש קל היו דולים מירכתי מוחם שלל שאלות רפואיות ואו משפטיות. ולמי אין כאלו? מר וגברת היו מתעצבנים רצח, מעקמים את פרצופם וזה. ויש גם את הבדיחה על כך ששלחו חשבונית לאחר אותה שיחה על כוסית וויסקי.
לוינסקי מנסה להתמודד עם השאלה מה עושים עם מיילים שכאלו, או שאלות בפייסבוק או בכל מקום אחר שאפשר לשלוח שאלות. אכן דילמקה. ויהודים, קל וחומר ישראלים, הם כידוע (אופס, ישר למדינת כל גזעניה אשלח את עצמי) קרציות שחבל.

– זהירות עם המלפפונים. מי מכניס לפה מלפפון שלם?

טיפלתי כבר במקרים של בליעת גוף זר, סיכם הפראמדיק, אבל מדובר במקרה חריג גם בשל גודלו של הגוף הזר וגם בשל גילו של המטופל (31). אני מאוד מקווה שהוא יתאושש מהמקרה ויוכל לחזור לחייו הרגילים

– ועם הטרמפולינה.

לפני פיזור

זהו חבר'ס. היום נגמרים החגים תודה לכל האלים שבעולם.
מתכבדים אתם להתחיל לקרוא לאחור את כל הפוסטים האחרונים שפספסתם בגלל טיסות משונות לכל מיני אתרי נופש ונוי.
אחרי התמוטטות עצבים קלה אוכל הלילה בעשר לנשום לרווחה. יפו תתרוקן בעזרת השם ותורתו וחגיו, ולא אצטרך להיתקע בפקקים בדרך ל- ומ-.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה אצבעות חג, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

49 תגובות על אצבעות חג 7.10.12

  1. ז'ורז' סאנד הגיב:

    טרמפולינה- מקרה ידוע.

    אהבתי

  2. חייל זקן הגיב:

    כמה השקיעה ישראל עד כה בתקיפה העתידית באיראן ועד כמה זה חשוב?

    מדובר בספין הקבוע לפני דיוני התקציב. אמנם אין כעת דיונים כאלה, אבל למה לבזבז קמפיין מושקע?

    אהבתי

    • אורן הגיב:

      מה יהיה עם היומרנות שלך, אתמול מזל"ט מצרי היום ספין. אולי יש אפשרות שיחדור למוחך, הושקעו הכספים כדי לאפשר יכולת תקיפה באיראן. אך האיש שלקח על עצמו את התפקיד לערום דעות דווקאיות שגויות בבלוג, לעולם לא נח. כל הכתבים והפרשנים טועים, מאחר ואין להם את מקורות הדמיון של חז"ן. די לקישקוש.

      אהבתי

      • חייל זקן הגיב:

        הושקעו כספים כדי לאפשר תקיפה בטווח רחוק. האם השקעה בצוללות, לווינים ומטוסי תדלוק אינה שימושית לצורך מלחמה במצריים?

        אהבתי

      • אורן הגיב:

        עכשיו אתה דוחף למלחמה במצריים (האמת יכול להיות תרוץ מצוין של ברק לשטייניץ). המשאבים שהושקעו ביכולות לטווח רחוק, אני מניח שמפקדים אחרים היה להם רעיונות טובים יותר לשימוש בכסף.
        יש הרבה משימות בטווח בינוני, למשל אירופה העומדת להכבש.
        אני הבנתי שהסכומים שהועלו (שכמובן חלק מהרכש מתאים גם למשימות רגילות), נמסרו כדי להבהיר, שלא היה מדובר בתרגיל לשם לחץ, ואכן הדיבורים על תקיפה היו רצינים.

        אהבתי

      • חייל זקן הגיב:

        מתי תבין? תקיפה היא עניין רציני, דיבורים על תקיפה הם רק דיבורים. כאשר הם באים לפני דיון תקציבי הם נועדו להסחת דעת. הרי אי אפשר לבטל משלחות רכש מיותרות, לקצץ מפקדות מנופחות, לסגור מפעלים מפסידים, לבנות גדרות בגבול ולהעלות את שכר חיילי הסדיר כאשר אנו ערב תקיפה. ללמדך ש"ערב תקיפה" היא תקופת זמן זהה לקדנציה של שר ביטחון.

        אהבתי

      • אורן הגיב:

        מתי תבין. אני פשוט לא מקבל את הפרשנות הטרחנית שלך. אתה לא עוסק בנושא, אלא חוזר על הפזמון המוכר שלך. מדובר בסכום שהוצא לאורך שנים. חלקו מעבר לתכנית היעדים וחלקו ע"ח הצטידות בחילות השדה.

        אהבתי

      • חייל זקן הגיב:

        עלי להודות לוולווט שבזכות הבלוג שלה זכיתי לשתי תגליות מסעירות. הראשונה, גיליתי מישהי שקוראת את סימה קדמון, השניה, גיליתי חסיד שני של אהוד ברק, ששותף להערצה של ארי שביט.

        אהבתי

      • אורן הגיב:

        עוד אחת מהפרשניות התמוהות שלך. בעטו לך יותר מדי בראש.

        אהבתי

      • סימון הגיב:

        תעשו לי טובה (ואני בטוח שאני מדבר בשם רבים), את הריבים של "למי יש יותר גדול" תעשו במקום אחר.
        נמאס וטרחני.
        ואל תגידו לי להתעלם, כי אי אפשר. אני נדרש לגלול את הדף יותר רק כדי לדלג מעל הריב הטפשי שלכם (ואני חייב לציין שכל ריב שאורן שותף לו הופך לכזה).

        אהבתי

  3. yigal1957 הגיב:

    אז ככה נסתימו החגים כעת יחלו החגיגות כלומר הבחירות, עליות המחירים הגזירות של התקציב שאיננו עדיין ועוד מרעים בישים רציחות ימשכו ותאונות גם כן ואיבודי-ילדים ושיכחה של ילדים ברכב טוב שסופסוף מגיע החורף?! נקווה שבמהרה בימינו הלא הזיזו לי את השעון לשעון חורף כעת בשעה הנוראה 17:00 אין שאון יותר שקט של בית קברות. אז זהו לבינתיים מיגאל שתיים. המשך יום נפלא לכם בלוגרים צעירים זקנים וחיילים ואנינימיים וכיוצ"ב

    אהבתי

  4. yaniv of tel-aviv הגיב:

    להיתקע בפקקים? V, בשביל מה יש לך קטנוע?

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      אם היית מגיע לאזור אתמול היית מבין שרק קטנוע דו ממדי יכול היה לעזור

      אהבתי

      • yaniv of tel-aviv הגיב:

        אופניים?

        אהבתי

      • yigal1957 הגיב:

        היי דבורית, מה קורה? ומה עניינים? הבנתי מתוך וולווט, שאת משרכת את דרכך ביפו ,-עיר הולדתי-אני חי ונושם יפו ,כמעט כל יום ,-אז אולי נשתמע שם מתי שהוא. אני יליד יפו ,ומסתובב שם באיזור המוסכים כזה ,עציון גבר ,ושדרות ירושלים, והמיתחם די- הרבה .אז להשתמע-יגאל אחד.

        אהבתי

      • ron הגיב:

        משרכת את דרכייך… הפעם התעלית על עצמך… 🙂

        אהבתי

      • ז'ורז' סאנד הגיב:

        הוא התכוון שהיא מוכרת שרוכי נעליים ומעריב ביפו.

        אהבתי

      • yigal1957 הגיב:

        ז'ורז' סאנד ,מי שלא תהיה ,אני מציע לך ,אל תפרש אותי ברבים, תאמר פשוט, שאינך מבין את המילים הגבוהות שכתבתי, ממרום גילי וניסיוני ,ואנו או אני, אסביר לך אותן .לא בושה לומר אינני מבין ,את הכתוב!. כך זה נראה על פי -הדברים שאתה כותב, בבלוג המכובד! 👿 👿 👿 👿 👿 👿 👿 👿 👿

        אהבתי

      • ז'ורז' סאנד הגיב:

        כאשר האשה "עוברת על דת משה ויהודית", שפירושו :משרכת דרכיה ונוהגת בדרכים לא צנועות. מעשים אלו מכונים גם "מעשי כיעור". * לדוגמא, מתרועעת עם גברים בבתי קפה. * למשל, מתלבשת באופן פרובוקטיבי במיוחד. * או מקללת, ופוגעת בו ובמשפחתו ללא הרף. * או מכשילה את בעלה באיסורי דת , לדוגמא :מאכילה את בעלה באוכל לא כשר, ללא הסכמ

        אהבתי

      • yigal1957 הגיב:

        היי ,הלכת רחוק מידיי, עם הפרשנות של "משרכת דרכיה"! אני לא כתבתי דברי-תורה, אלא דברים של חול,- כלומר, בטח כל הדיוט ,היה מבין אותי, כאומר "משרכת דרכיה"- בבחינת, נמצאת באיזשהו עומס דרכים ביפו המפוקקת ,ולא חס ושלום, המילים הקשות אליהן פירשנת, כפרשנות מרחיבה, ומרחיקת לכת, ביותר!

        אהבתי

      • ז'ורז' סאנד הגיב:

        נסכם ונאמר שבאת לברך ויצאת מקלל.

        אהבתי

      • yigal1957 הגיב:

        אהלן דבורית. מה רק הפעם… ואני חשבתי לתומי שאת אוהבת את כתיבתי הצנועה והמתחכמת,שלא לומר מתוחכמת??? 🙄 😛 😀 8) 😕 🙂 😆 😮

        אהבתי

  5. חייל זקן הגיב:

    הארץ מפרסם סאטירה אנטי ערבית חריפה. האם ימצא המאמר את דרכו גם לאתר באנגלית?

    אהבתי

  6. האמיר הגיב:

    ואולם הענף כולו סובל מבעיות בתקופה זו. בחודש שעבר דיווחה החברה על הפסד שנתי של כ-76 מיליון ליש"ט (121 מיליון דולר). חטיבת העיתון הפסידה 54 מיליון ליש"ט – כ-70%.
    […]
    רוב העיתונים הבריטיים סובלים מירידה בתפוצה ומפרסום חלש.

    האדלסון הזה עם ה- UK Today שלו הורס את העיתונות!

    אהבתי

  7. daniel הגיב:

    רק שאבין, לאור הקרן השמנה שמגבה את פעילותו, הגארדיאן הוא בעצם הגרסה האנגלית (והגדולה) של ישראל היום?

    אהבתי

  8. avi הגיב:

    אולי מישהו יסביר לי בבקשה מה רוצים עובדי מעריב.
    הם צודקים לגמרי בכל מה שקשור לזכויות העבר המגיעות להם, אבל מה זה כל הסיפור ההזוי לגבי בעלות על העיתון.
    הם לא סיימו כיתה א' החברה שם או שהם לא מחוברים לקרקע.
    מעריב הוא בור ללא תחתית. הגודל שלו רלוונטי לעולם התקשורת שהיה לפני 25 שנה במקרה הטוב. מאיפה יביאו העובדים כסף מידי חודש כדי להחזיק את המפעל הזה. להזכירכם עיתון זה לא רק עיתונאים אלא עובדי מנהלה, נהגים, מפיצים וכו . האם הם יודעים משהו שאף אחד אחר לא יודע? או שכל אחד מתכוון למשכן את ביתו למען העיתון?
    אגב שיעשו גם בדיקה אמיתית כמה מעריב מוכר באמת. לדעתי גם המספרים שהם מכירים מוגזמים ומוטים.
    בעבודתי הקבועה אני עובד עם מישהו שהיה מחלק של מעריב שנים רבות ועבד ממש במרכז ת"א את מעריב. שווה לעשות איתו סיבוב כדי להבין בצורה אמיתית איך תוך 25 שנה מפת העיתונות התהפכה על ראשה. "אתה רואה כאן "הוא אומר לי "כאן הייתי מחלק 100 עיתון,
    ההיא הייתה לוקחת 200 עיתונים,הפינה הזו ב12 בצהריים הייתה מקבלת תוספת של עיתונים בגלל שהיה נגמר.בחגים היינו יוצאים לחלוקה שנייה. רכב אחד עמוס פשוט לא היה מספיק" והיום אני שואל אותו? " היום? דיברתי לאחרונה הוא אומר לי עם חבר שעשיין עובד שם, היום הם שמים את כל הקו של החלוקה במושב על ידם. זה מספיק לא צריך יותר"
    עצוב, אבל זו המציאות. מעריב עם כל חשיבותו חשוב בעיקר לעובדיו ולעוד כמה אנשים מהתקשורת הוא מוצר לא רלוונטי בציבור הרחב. קשה לאורך זמן למכור מוצר ולהנשים מפעל שאף אחד לא רוצה לקנות את מוצריו. מעריב של היום אפילו לא מצדיק את מערכת ההפצה שלו שלא לדבר על המערכת, המנהלה והדפוס הכרוכים בהפעלת עיתון.
    ממש לא ברור לי מה העובדים מחפשים שם. קחו את מה שמגיע לכם ודי ואם בן צבי ירצה לשפוך עוד כסף לבור הזה אז תגידו תודה, אבל להיות חלק מהבעלות על העיתון, השתגעתם?

    אהבתי

      • avi הגיב:

        הרעיון של יואב יצחק כשלעצמו סביר וייתכן, אלא ששוב במציאות הנוכחית הוא לא מעשי.
        למעשה במצב הענינים הנוכחי של מעריב והארץ אם הם היו נניח עסקים רציוניליים, מנוהלים יחסית בצורה סבירה, כי אואז הדבר הסביר ביותר היה למזג את מעריב לתוך הארץ, לאחד מערכות מנהלה והפצה ואז "להרוויח" גם את רשימת המנויים של מעריב. מעבר לכך ההפסדים הצבורים של מעריב יכולים להתקזז כנגד רווחים עתידיים של הארץ הממוזג. זה רעיון מצויין אולי אם נוני מוזס למשל היה מיישם אותו, אבל לא שוקן. רעינות שכאלו מצריכים הנהלה גמישה ויצירתית ולא מקובעת.

        מעבר לכך יש סיכוי שעובדי מעריב יהיו הראשונים להכשיל מהלך שכזה, מכיוון שרוב המפוטרים יהיו משורותיהם . בנוסף הארץ של היום רחוק מאוד מאופיו של מעריב. מיזוד בין שני העיתונים הוא כמו לעשות הכלאה בין חתול לכלב. שניהם הולכים על ארבע אבל זה בערך כל המשותף להם. גם הארץ וגם מעריב אומנם מודפסים על נייר, אך מדובר בשני מוצרים עיתונאיים שונים בתכלית. הבעיה הגדולה באמת, לא פחות מסימן השאלה לגבי הקוראים היא אגב מו"ל הארץ. כדי שמהלך כזה יצליח שוקן יהיה צריך להסכים לשנות את אופיו של הארץ להעמיד בראש הפירמידה עורך אחר (אולי כזה שפעם היה מועמד לערוך את מעריב למשל….) ולהפוך אותו למשהו אחר ממה שהוא היום- זאת אומרת לשמור על האיכות אבל לעשות את העיתון הרבה יותר קומוניקטיבי ומתקשר עם הקהל הרחב. ספק אם שוקן בגילו יעשה את זה.

        הפואנטה העקרונית בכל הסיפור הזה של קניית חברה עם הפסדים צבורים, היא האמונה והיכולת לעשות ארגון מחדש עמוק שיביא בסופו של דבר לרווחים שמהם יהיה ניתן לקזז את אותם הפסדים, אחרת לא עשית כלום מעבר לזה ששילמת בכסף טוב על הפסדים.

        זה יצריך כמובן שינוי ענק בתפיסה העיתונאית והעסקית שמנחה את שוקן:
        עיתון אחר עם שיווק אחר. ממש להמציא את הארץ מחדש ולעשות את זה במהירות, אחרת גם המנויים שיגיעו ממעריב יברחו מהר מאוד ואז רק הגדלת לך את הבור.
        מהלך שכזה עבור שוקן יכול להיות הזדמנות גדולה אבל גם למוטט אותו סופית. ספק רב אם הוא מסוגל לכך או ירצה בכך.
        אישית אני חושב שהוא כבר יותר מידי מיואש ומותש מכדי לנקוט במהלכים גדולים שכאלו. הלוואי שאני טועה.

        אהבתי

      • שועלן הגיב:

        איזה רווחים יש לשוקן שמבחינתו לקנות עסק עם הפסדים צבורים זה משתלם מבחינת תכנון מס?

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        כן. זה מה שטוען יצחק בלינק הרצ"ב:

        …מי שירכוש את חברת מעריב החזקות בע"מ, יוכל לקזז רווחים מהפסדים אלה וליהנות מחבות מס נמוכה יחסית. קיים סיכוי שתאושר עסקה שכזו מצד הממונה על ההגבלים העסקיים…

        אהבתי

      • שועלן הגיב:

        נו, אבל הארץ רווחי?

        אהבתי

      • avi הגיב:

        זה מצחיק שאתה שואל שועלן.
        במצב הכספי הנוכחי של הארץ וכמובן מעריב נדמה לי שכבר אפשר להגיד דיי בביטחון שהעתיד של העיתונות הכתובה בישראל הוא ידיעות אחרונות ונוני מוזס. מי היה מאמין….

        אהבתי

      • Law הגיב:

        זו תמצית הצעתו של יואב יצחק – חברה בעלת עיתון תרכוש את מעריב בגלל הפסדיו.

        מעניין אותי למה כל חברה שיש לה רווח לא רוכשת חברה מפסידה כדי לא לשלם מס מקסימאלי? אז זהו, שזה לא כל כך פשוט.

        נכון, אפשר לרכוש חברה מפסידה ולקזז את ההפסדים מרווחים שיש לחברה הרוכשת. אין מחלוקת שזה אפשרי, אבל לגמרי לא פשוט.

        מצד אחד, יואב יצחק כותב:

        "על-פי דיני המס, רק גורם הפועל בתחום העיתונות המודפסת רשאי לקזז רווחים (שלו) מהפסדים צבורים (של מעריב). וגם זאת אם יעמוד בשורה של תנאים."

        אבל הוא אינו מפרט מהם אותם שורה של תנאים, ועד כמה זה מסובך או פשוט לעמוד באותם תנאים. הקורא שאינו יודע לאיזה תנאים מתכוון יצחק, מבין מהכתבה (לפחות אני הבנתי) שהפתרון שמציע יצחק – די פשוט ודי ישים, שהרי הוא כותב:

        "מי שירכוש את חברת מעריב החזקות בע"מ, יוכל לקזז רווחים מהפסדים אלה וליהנות מחבות מס נמוכה יחסית".

        מי שירכוש = כל אחד שיש לו כסף =יוכל לקזז את ההפסדים.

        אני, הקורא, איני יודע לאיזה תנאים התכוון יצחק במונח "שורה של תנאים", כי הוא לא פרט אותם. אבל אחד המכשולים הקשים בדרך לתכנון המס הזה שנראה על פניו פשוט, הוא פונקציונר שנקרא "פקיד שומה". אם החברה רוצה לרכוש את העיתון כדי לקזז את ההפסדים שלו מרווחיה, פקיד שומה רשאי לחשוב שמאחורי הרכישה אין שום כוונה עסקית אמיתית, אלא המטרה הבלעדית ולמצער העיקרית, היא רק לקזז הפסדים, ואז הוא רשאי לשלוף כרטיס אדום על פי סעיף 86 לפקודת מ"ה, והכרטיס האדום הזה נקרא בדיני המס "עסקה מלאכותית". אם הוא סובר שזו עסקה מלאכותית, המשמעות היא שהחברה שקנתה את העיתון לא תוכל לקזז את ההפסדים שלו. גם שלמה וגם לא נהנתה מהפחתת מס, ואוצר המדינה היחיד שמרוויח. זה לדוגמה מכשול לא פשוט בדרך למימוש הרעיון.

        אם החברה תראה, למשל, כוונה ממשית לשקם את העיתון, זה כבר סיפור אחר מבחינת פקיד שומה, אבל אז העסקה כבר אינה כדאית מהבחינה הכלכלית גרידא.

        גם יואב יצחק עצמו מזכיר מכשול נוסף שנקרא הממונה על ההגבלים שם הוא (כנראה) אינו צופה קושי רב. ייתכן שהממונה באמת לא יהווה מכשול רציני, איני יודע, אבל מבחינת דיני המס לא מדובר בפתרון פלא, שלא לומר שאנשי המס לא מתכוונים לוותר על חלקם כל כך מהר.

        אהבתי

  9. ראש המדור הגיב:

    בהמשך לדברים של avi, הנתונים המספריים שנותנים פרופורציה למשל בהשוואה לגלובס, אצל איתמר לוין:

    "..ניפח את מעריב למימדים בלתי-נתפסים של 2,000 עובדים, מהם למעלה מ-300 עיתונאים ו-900 עובדי הפצה. לא היה זה אדלסון שהביא את מעריב למצב בו הוא מוציא פחות עמודים מגלובס ומעסיק פי שלושה עיתונאים. לא היה זה אדלסון שהביא את מעריב למצב בו יש עובד הפצה אחד על כל 100 עותקים של עיתון. היו אלו בעליו של העיתון, עובדיו והוועד שלהם."

    בינתיים דב חנין מחד"ש, באמצעות פעילו בעבר-הווה-עתיד מתמשך אלון לי גרין, מנסה לקדם בחוק את הכוונה כשמחר יתכנסו החבר'ה בניסיון לכאורה "לקנות" את החברה בעצמם.

    כמו כן, יהיה מעניין אם שוקן, שבאותה נשימה מכריז כי "הארץ" על סף פשיטת רגל מבחינתו, מנסה לקנות חלקים מעריב ו NRG.
    למרות שזה בדיוק החלום הרטוב של חגי מטר, הדסקאים ואולי גם העו"ד ירון ארבל, כשלפתע כך ניתן לשער הטון "המחאתי" יצומצם פלאים, נראה שהתשואות ממהלך כזה למעורבים בדבר יהיו קצרות מועד עד מאוד.

    אהבתי

  10. סימון הגיב:

    סליחה, איך מאבדים ילד?

    בגלל החוצפה וההתנשאות הגלומה בשאלתך אני חייב להשיב לך בחריפות:
    כשיהיה לך תדעי!
    אין כאן הורה אחד שהילד שלו לא הלך לאיבוד לכמה דקות. גם עם ההורה הנ"ל זה היה נגמר כך (לפי התיאור בכתבה) אם הוא לא היה מפספס אותו בחיפושים אחריו בדקות הראשונות להיעלמותו.

    שונא את התגובות האלה שכל מיני חכמים בדיעבד, או בדלא-עבד, אומרים "איך אפשר לאבד ילד? איך אפשר לשכוח ילד באוטו?". אפשר! זה עלול לקרות לכל אדם לא משנה עד כמה הוא אחראי ואוהב את הילד שלו 24/7. כי כולנו בני אדם ולא מכונות. גם אלה שנראים כמכונות הם עדיין בני אדם ועושים שטויות ושוכחים, ומסיטים מבט, וחולמים בהקיץ וכו' וכו'.

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      על אפך וחמתך לא יהיה לי, ואני דווקא כן יודעת. אני לא מכירה הורה שהילד שלו הלך לו לאיבוד כך שכוחות משטרה הוזעקו לחפש אותו.
      וכן, בגלל החוצפה וההתנשאות שלי

      האב הגיע אתמול לתחנת הראל של מרחב ציון ונחקר תחת אזהרה בחשד להזנחת קטין

      מה ההבדל בין זה לבין לשכוח ילד במכונית סגורה? גם זה יכול לקרות, לא? כולנו בני אדם, אז שוכחים, נו מה לעשות?

      אהבתי

      • סימון הגיב:

        על אפך וחמתך לא יהיה לי

        מה איכפת לי אם יהיה לך או לא? מה אני דודה שלך? ולא היה לי מושג שיש לך אידיאולוגיה בעניין, פשוט מקריאת הביקורת שלך ("איך מאבדים ילד?!") הבנתי שאין לך שום ניסיון בתחום. ולא, בייביסיטינג או להיות דודה נחמדה לא נחשב.

        ולגבי ה"חקירה תחת אזהרה" – נו, באמת. זה הטיעון שלך?
        אשר לשכיחת ילד במכונית, כפי שכתבתי, אכן גם זה יכול לקרות. דברים איומים יכולים לקרות לבני אדם באשר הם בני אדם לא מושלמים.

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        בדיוק בגלל אנשים כמוך צריך רשיון להורות

        אהבתי

      • סימון הגיב:

        בגלל אנשים כמוני ש…מה? מה את יודעת עלי?

        אבל אני אזרום איתך. לא רק שנצטרך רישיון כדי להיות הורים, אלא שאת תהיי זאת שתעמוד בראש הוועדה שמנפיקה את הרישיון. בעולם כזה עפ"י ולווט, לא תוכלי להיות אמא אלא אם כן עברת את גיל 30, כי לפני כן את ממש ילדה ומה את יודעת על העולם; ולא תוכלו להיות הורים ליותר משני ילדים, כי איך אפשר לתת תשומת לב לכל כך הרבה ילדים במקביל, וכו' וכו'. וכמובן לא יינתן רישיון לבעלי הפרעת קשב וריכוז או סתם שכחנים לא אחראיים, כי ילדים זה לא מפתחות, ארנק או סלולרי שאנחנו יכולים להרשות שיישכחו אותם.
        עולם מושלם.
        את רואה את עצמך משתייכת לזרם הליברלי, נכון?

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        אנשים כמוך שחושבים שזה קורה, נו, לשכוח ילד ביער, במכונית, ווטאבר.
        אני לא שייכת לשום זרם, רשיון הורות הוא מאסט, ולי עצמי לא הייתי מעניקה רישיון.
        וכן, הבעיה בהענקת רשיונות היא בדיוק השאלה הזו: מי יהיו המעניקים.
        אבל זהו ויכוח המתנהל פה כבר שבע שנים בפומבי (וכל חיי מהיום שעמדתי על דעתי) ואני לא מתכוונת לחדש/להמשיך אותו.
        כל טוב ובהצלחה עם הילדים.

        אהבתי

      • סימון הגיב:

        אנשים כמוני הם מספיק כנים להודות שזה יכול לקרות לכל אחד, גם להם. אין בהם את הרהב הזה לחשוב ש"לי זה לא יקרה כי אני קורצתי מחומר יותר טוב".
        אנשים כמוני גם לא נרתעים מלומר זאת בלי לחשוש מזה שיתפסו אותנו במילה ויגידו "אה אז אתה מאלה שחושבים שזה קורה, נו, לשכוח ילד ביער, במכונית וכו'".
        אני מקווה שאנשים כמוני, בעלי מודעות כזו שגם להם זה יכול לקרות, בסופו של דבר זהירים יותר בכל הקשור לשמירה על הילדים.

        אהבתי

  11. שלמה הגיב:

    ממש ציטטת מדבקה.
    אני נדהם

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s