נפלאות הצנזורה
באולפן שישי אמש תוארו התלאות שעוברות על מפעל ישרלייזר, אי שם באזור הרקטות בדרום. כמו כן ביקרנו בביתה של זילפה יוז, מהקיבוץ ההוא, נו, שגם הוא נפגע השבוע. לא מבינה. או שאתם מגלים, או שאתם לא מגלים. כידוע לכם, למצוא את מיקומו של ישרלייזר ושל יוז כל אחד יכול בפחות משנייה.
מתי הוחלט על האיחוד?
על פי אביגדור ליברמן כבר שנה מדברים על זה. הסיבה להחלטה עכשיו: "תהליכים פנימיים במפלגות". לא שלי ולא שמלי. הבטיח שלא יהיה ראש ממשלה, ורוצה להישאר במשרד החוץ.
על פי יובל שטייניץ בערוץ 2, "כמה חודשים".
http://f.nanafiles.co.il/Common/Flash/Nana10Preloader.swf
תאומים: גידי וייץ שואל בטורו האם נתניהו חמד את ליברמן משנודע לו שהיועמ"ש עומד לסגור את התיק נגדו.
מרדכי גילת מתחבט באותה שאלה בדיוק.
מוספשבת/ מעריב
בן-דרור ימיני יוצא בכל הכוח נגד גדעון לוי, כותרת ה"אפרטהייד" והסקר שהביא הארץ השבוע. הוא מתקומם גם נגד העובדה שלוי חתום על הידיעה הראשית וגם על הפרשנות שלה.
ולפני שאתייחס לדבריו: הכותרת הראשית בעיתון היא "רוב הישראלים תומכים במשטר אפרטהייד בארץ".
רק בסוף המש' יש הבהרה:"אם הגדה תסופח".
באתר הכות' היא:
"רוב הציבור היהודי תומך באפרטהייד אם ישראל תספח את השטחים"
וזו כותרת מדויקת הרבה יותר מזו המופיעה בשער העיתון. נכון.
ימיני יוצא בעיקר נגד הטעויות של לוי בפרשנות (ונכון, הוא טועה), מרחיב בהן ומרחיב:
"…הרוב לא רוצה בוחרים ערבים לכנסת, לא שכנים ערבים בבית ולא תלמידים ערבים ליד ארון הספרים היהודי…" (כותב לוי).
צודק בכך ימיני, אבל זה כל מה שלא בסדר בסקר? המשפט המעוות הזה של לוי הפרשן? על כך לטחון 2,200 מילה?
הוא טוען, למשל, שהארץ עושה מניפולציה בענייני סיפוח וזכויות, ולא כך היא, מאחר שכל העובדות מובאות גלגל צמוד לגלגל. קשה לטעות.
בסעיף 3 מביא ימיני נימוקים המוכרים עד מאוד: "אבל ככה זה בעולם".
בסעיף 4 הוא נדרש לעניין הטרנספר, וטוען שהמפלגה היחידה בישראל שתמכה בטרנספר בהסכמה זכתה בשלושה מנדטים בלבד. זו סיבה, לדעת ימיני, לא להתייחס ברצינות לנתון מהסקר, ש-47% מהישראלים תומכים בטרנספר.
נימוק רע במיוחד: אם כך (ולא שאני נגד), בואו נוותר על סקרים בכלל, שהרי יש לנו נתוני בחירות, ואלו נתוני אמת. אז למה לשאול שאלות? איך מבצע ימיני את הקפיצה הלוגית הזאת? איך?
ואז הוא מביא כל מיני סקרים אחרים, המראים שהסקר הזה מקשקש בקומקום. נו, באמת חוכמה גדולה.
ים של מלל מנופח ומוגזם על משפט אחד שגוי, ועל סקר אחד מתוך מיליון שנערכים פה.
אבל הציבור מריע בהיסטריה: יותר מ-900 תגובות, 1,200 לייקים, תרגום לאנגלית של המאסטרפיס.
ובעבודה חושבים שהבחירות לא הוכרעו. ממש.
תוס', 15:21:
נעמה כרמי מביאה את כל האחרים שביקרו את הסקר: פרספקטיבה, דיילי ביסט.
אציין שנימוקיהם משכנעים יותר מאלו של ימיני.
מוסף הארץ
המשורר שי אריה מזרחי התאבד. דיוקן.
הבלוג שלו בקפה. העמוד שלו בפייסבוק.
ראיון מעניין עם רמה בורשטיין, הבמאית של למלא את החלל. גם אם אתם חילונים גמורים. אולי בעיקר.
סופשבוע
בדיוק בשבוע בו חנוך דאום מספר איך נגמל מציפרלקס מתפרסמת פה כתבה של טל לאור על נפיצותה של התרופה, במדינה בה 350 אלף איש סובלים מדיכאון מתמשך. כמדי שנה לקראת החורף, עם נדידת הציפורים וקפצוצי הנחליאלי מגיעה כתבת הדיכאון. שיהיה.
(אגב, 5% מאוכלוסיית ישראל זה לא 350 אלף, ככתוב במש').
רגב קונטס: "ציפרלקס זה בעיני הפניצילין של המאה ה-21".
7 ימים
ידיעות תרגם כתבה של ליסה מילר מניו יורק מגזין על מריסה מאייר, מנכ"ל יאהו. הכתבה היא מיולי האחרון.
לא קראנו את סיפורה כבר כמה פעמים בחמשת החודשים האחרונים?
שוב משפחה וקריירה? אולי דיייייי?
אלמלא הוויכוח המוזר בין הינשוף לאורן לא הייתי קוראת שוב על פרשת השיר המצונזר של יזהר אשדות (אלון הדר).
שורה תחתונה: כן, בקטע הראשון אשדות מתייחס להודעה לעיתונות שהוציא ירון דקל בזמן שאשדות היה באולפן, בשידור. וכן, הוא ידע על החלטתו של דקל שעה לפני שהגיע לאולפן, והסיכום העקרוני ביניהם היה שהשידור ישודר בתוכניות אחרות, בלווית דיון.
אשדות אמר לו "ירון, אני אלך איתך באופן חד פעמי. אם אתה מתחייב שתהיה תוכניות עם דיון (כך במקור, V), לא אנגן היום את השיר".
ינשוף טועה. אורן צודק.
בתחילת החודש התפרסם בז'ורנל של מעריב סיקור של המפץ הגדול של יונה וולך בתרבות. בין היתר מסופר על ספר שיריה העתידי:
בתאריך 11.10 יקיים קדר אירוע נוסף במסגרת "פסטיבל וולך" הספונטני. סרטו יוקרן בבית ביאליק בתל אביב, ובמעמד זה ייחשפו שירים של וולך שטרם ראו אור. האוצר הבלום נערך על ידי הלית ישורון וכונס בספר חדש, שיכלול גם מבחר ממיטב שיריה של וולך. באירוע יקריאו את השירים בין השאר ליסה פרץ, שלומציון קינן, יעל אבקסיס ופנינה רוזנבלום, שראיינה את וולך לעיתון "לאשה" בשנת 1984.
אלעד זרט מביא במוסף את שירי המחברות הגנוזות. למעריצים.
Markerweek
אלדד יניב מתראיין ומספר על יצירת הסרטונים.
אשר שכטר מנסה למפות שוב את מצב העיתונות: אוקיי, לא דפוס, רשת, אבל מאיפה הכסף? כן חומת תשלום, לא חומת תשלום?
בראיון ל-TheMarker ב-2009 ביקרה [אריאנה האפינגטון] בחריפות את העיתונים שהחליטו להקים חומות תשלום באתריהם (אגב, גם פרשת נחום ברנע מוזכרת פה, למי שלא זוכרים/ יודעים/ תוהים, V). בזמן שכל שאר העיתונים קורסים או מתפוררים לאט, ההאפינגטון פוסט, שנרכש על ידי AOL ב-2011 תמורת 315 מיליון דולר, פורח. בחודשים האחרונים פתח האתר, שהוקם ב-2005 … מהדורה איטלקית ומהדורה צרפתית. מספר הגולשים בו זינק ב-47% בשנה האחרונה ל-36.2 מיליון גולשים ייחודיים בחודש, והוא נהפך לאחד משני אתרי החדשות הפופולריים בעולם לצד ה"ניו יורק טיימס", עד שהודח למקום השלישי ב-2011 על ידי האתר של ה"דיילי מייל". בשנה האחרונה הוא גייס 170 עורכים חדשים, בנוסף ל-9,984 בלוגרים. לצד התשתית של אלפי בלוגרים שתורמים לו חומרים בחינם, האפינגטון פוסט עבר בשנים האחרונות לאסטרטגיה של גיוס עיתונאים מוכרים תמורת שכר גבוה בהרבה מזה שקיבלו בעיתונים כמו "ניו יורק טיימס". מכל הסיבות האלה, נושאים עיתונאים ועיתונים רבים את עיניהם להאפינגטון פוסט ורואים בו חלוץ ומבשר לעתיד העיתונות.
נו, אז מאיפה הכסף, בכ"ז? ב-2010 היא טענה שאנשים ישלמו ברשת רק על מידע פיננסי ועל פורנו (טועה גבירתי). התשובה בעניין האפינגטון: שת"פים על שת"פים (מסחריים).
אגב, במרץ האחרון נדחתה תביעת המיליונים של ג'ונתן טסיני ושאר הבלוגרים את האפינגטון.
[(מתוך פוסט מיוני 2011): זוכרים את התביעה של ג'ונתן טסיני את האפינגטון פוסט? ואת הראיון שלי איתו:
הנה מצטרפים חדשים לתביעה.]
ז'ורנל
אין לי מושג מי עורך את ז'ורנל, אבל כנראה שלא רק לי אין מושג. מאז עזב עמית שהם אין למוסף עורך (כלומר, אין קרדיט בעמודיו). מישהו עושה את עבודת הליקוט, שכתוב, עיצוב, עימוד, עריכה, הגהה, כנראה, אבל אולי מתוך שינה.
וכך אפשר לראות את שער המוסף מתייחס ליהדותה של וינונה ריידר.
"יהודייה כשרה | זו רק אחת מאינספור המעלות של וינונה ריידר, הג'ואיש אמריקן פרינסס הגדולה מכולן".
הרי זוהי הכותרת וכות' המשנה המופרכת ביותר שאפשר לדמיין. JAP? על מה אתם מדברים? אין מצב בשום אופן.
ע"פ מקורות המידע אביה, מיכאל (מייקל) הורוביץ הוא יהודי, והיא מתארת עצמה כיהודייה, אבל כמובן שהיא לא על פי ההלכה. כך שיהודייה כשרה? WTF. אחת הסברות שהעליתי שלשום היא שזו קריצה/ חנופה/ בדיחה לשב"צ, הבעלים המו"ל והעורך החדש של מעריב. אם כן, הרי זה עובר מעל הראש לקורא התמים שמחפש בכתבה אזכור ליהדותה הממשית/מזויפת של ריידר.
אם לא, זו סתם בורות, או מעילה בעבודת העריכה.
זאת ועוד, וחשוב לא פחות: בכתבת איסוף החומרים מפה ומשם, אין אזכור, ולו באות, ליהודתה הלכאורית של ריידר.
משתכשכים בביצה
אביב הורביץ חזר לכתוב בתחילת אוקטובר זה את מי נגד מי (מנ"מ), אֵם כל הולווט, המדור שהתפרסם בשעתו בהעיר.
מה מזכיר לכם הלוגו שלו?
נכון!
אבל בלי קשר לעיצוב הגרפי המשתקף, הורביץ מסכם שבוע שלם, כך שיש לכם זווית אחרת ממעוף מל"ט.
—
רק אני, כמדומתני, לא כתבתי מילה על פרשת אריאנה מלמד וחטופים. מילי אביטל (הדמות) אמרה עליה כך:
והכל בגלל ביקורת שכתבה לפני שנתיים וחצי על הסדרה.
עכשיו מה, כולם אכן ניאצו את גידי רף, היוצר, על שלא יכול היה להתאפק. בסדר, זה המובן מאליו. יותר חשוב זה הלקח העולה ממעשהו: לבנאדם יש סדרה בערוץ 2. עכשיו יש לה כבר עונה שנייה. היא זכתה בפרסים. הוא זכה בפרסים. עליה התבססה הומלנד המוערכת. אבל רף לא יכול לשכוח ביקורת אחת שהתפרסמה עליו. אחת. זה כל כך קשה לו, שהוא חייב היה להגיד, בתוך הסדרה, מה הוא חושב על המבקרת. לא על המבקרת כמבקרת, אלא על הגוף שלה, על האישיות שלה. ובפעם הבאה שמישהו יגיד לכם שהוא לא קורא ביקורות/ טוקבקים/ לא אכפת לו מה כותבים עליו, אל תאמינו לו בשיט. כולם קוראים, כולם נעלבים, כולם מחכים לרגע הנקמה, לא משנה אם הביקורת (עניינית, שמיניינית, לא מעניין איש) היא טיפה בים של הערכה ושבחים. גם לי זה קורה: מיליון פעם אני כותבת על מישהו או על משהו מחמאות כאלו ואחרות, ואז בום, שלוש מילים של ביקורת עניינית, ומיד יוצא הרשף מהמבוקר/ת, כאילו באותו רגע רצחתי תינוק בן יומו. רק לא כולם נוצרים עמם את הזעם הזה כל כך הרבה זמן, ודוחפים את טיפת הרעל לתוך היצירה שלהם. כן, יש מי שעושים זאת (עיינו שוב במנ"מ), אבל השאלה איך וכמה. ועל כך חבל. וחבל גם שהעורכים של רף לא דיברו על לבו, הם או נציגי קשת המשדרת. זה לא היה פוגע בחופש היצירה אם היו מנסים להסביר לו שמי שיוצא רע מהסיפור זה הוא ורק הוא.
במוצש של מקור ראשון יש ראיון עם מלמד (שירה קדרי). הכותבת טועה בכותבה "יש כאן הוכחה ברורה לכוחה של מלמד ולמעמדה בתרבות הישראלית. נסו לחשוב על מבקרים אחרים שיזכו למחווה שכזו, וכנראה לא תמצאו". ככתוב לעיל, תמצאו גם תמצאו.
מלמד על טוקבקים:
טוקבקיסטים הם סביבת העבודה שלי, וחשוב לי לדעת מה קורה שם. לקרוא טוקבקים זה כמו להניף את האצבע באוויר כדי לדעת לאן הרוח נושבת. אבל זה לא אומר שאני כותבת לפי כיוון הרוח. כותב שינסה לעשות את זה לא יחזיק מעמד.
בשישבת של ישראל היום יש ראיון עם גידי רף, שבו הוא מספר בין היתר על כל ההצעות בהוליווד, וההצלחה ובלה בלה.
אני לא יודעת מתי המוסף יורד לדפוס, בואו נאמר שלישי. זה סביר. הפרק האמור מחטופים שודר בשני בלילה. יש מצב שיובל אברמוביץ, המראיין, אפילו צפה בו קודם לקראת הראיון, אלא שאין אף מילה על כך. הסערה פרצה ביום שלישי, והגיוני היה שהכתבה הייתה כמובן מוכנה, אבל מן הראוי היה להוסיף ולו בוקסית המתייחסת לנושא. ככה, לקרוא ראיון עם רף היום, בלי מילה על הצ'ילבה, זה פארש לגמרי.
ואגב, נניח שאי אפשר היה טכנית לעשות זאת כי רף היה בטיסה 48 שעות רצופות. מאחר שישראל היום מעדכן ומרענן את הניוזלטרים שלו, אפשר היה לעשות זאת אפילו פה בלבד.
לחם עבודה
שגיא גרין, עורך מוסף ספרים של הארץ פוטר (דווח גם במנ"מ).
שי גולדן ומיכל גולדן הודיעו בשבוע שעבר בסגנון שהם מפסיקים לכתוב את מדורם המשותף. ואכן, הפסיקו.
גם רביב דרוקר חושב, כמוני, שצריכה להיות תקופת צינון לעיתונאים שהולכים לפוליטיקה, אבל התנדבותית.
תזכורת: במהלך הקיץ צריך היה לעלות לאוויר אתר מושקע במיוחד של מקור ראשון. הוא כבר בנוי. הוא מוכן, או כמעט מוכן. אבל רכישת מעריב ע"י שב"צ טרפה את הקלפים, וכרגע לא ברור מה יעלה בגורל האתר, שהרי כבר יש לו את nrg בידיים.
מצד אחד, אומר שב"צ שלא יהיה ערבוב בין שני העיתונים. זה בשר וזה חלב. מצד שני, הוא שם בהולד את האתר שלו. אז מה זה אומר?
מצד שלישי, כרגע אנחנו ניזונים משמועות ומספינים ומערבולי אוויר ורוח. מאחר שרכישת העיתון היא עניין תמוה כשלעצמו, שלא עולה בקנה אחד עם ההיגיון הסביר, כנראה שגם שאר המהלכים של שב"צ יהיו משונים לא פחות, בלתי ניתנים לחזייה.
ליהיא לפיד פרשה אף היא ממדורה המסונדקץ בידיעות תקשורת.
הלכה לעולמה
בפתאומיות, בשישי האחרון, נפטרה ליקי אגינסקי, עורכת ותיקה. אני מכירה אותה מחדשות.
רעייתו של מאיר גולדברג.
הגופה נותחה כדי למצוא את סיבת המוות.
בשנים האחרונות עבדה על כתיבת ספר לאחוזת בית.
הלווייתה תיערך מחר, ראשון.
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
[gview file="https://velvetunderground.co.il/wp-content/uploads/2012/10/קול-קורא-הצעות-להרצאות-1.pdf"%5D
גלגולו של ציטוט
ברשת מסתובב כבר שנים הציטוט הזה, לכאורה, מפי חנוך מרמרי על הארץ:
הארץ הגיע לשלב בו האנטי ציונות שלו הופכת לעיתונות מרושעת (מקור ראשון 6.5.05)
במהלך שנות קיום הבלוג קיבלתי אותו במייל (בלוויית עוד מיני תרגימה דומים) עשרות פעמים, וגם אתמול בתגובות בבלוג. זהו הציטוט היחיד מפי מרמרי שנוהגים אנשים בעלי אמונה והשקפת עולם מסוימת להביא מפיו, בבואם להסביר שהארץ הוא אנטי ציוני. ככה מתגלגל הציטוט כה וכה, ודומה שזכה לחיי נצח. מעולם לא נראתה פיסת העיתון שבה הוא הופיע, כלום. אבל הוא מתגלגל.
אשר על כן, לכבוד הראיון שערכתי עם מרמרי בספטמבר האחרון שאלתי אותו על אודות ציטוט זה, מה רוצה הוא לומר?
וזו תשובתו החד משמעית:
משפט כזה שמכיל את המלים אנטי-ציוני, מעולם לא יצא ולא יכול לצאת אי פעם מפי. מישהו תרגם ברשלנות את דברי הביקורת הידועים שהיו לי על הארץ בהקשר מסוים וערבב אותם עם הרבה מונוסודיום.
עכשיו מה? האם נראה לכם שהתגובה הזו תמנע מהציטוט להמשיך ולחיות לנצח, להיטלטל מפה לשם בין מאות מיילים, טוקבקים, רוטרים וכאלה? היו בטוחים שלא. שום הכחשה של מרמרי לא תעזור. כלום. ככה הוא אמר וזהו.
האם המין האנושי הרוויח או הפסיד מהיעלמות התוכן המודפס?
ב-G של גלובס יש כתבה מתורגמת מפאסט קומפני על מאייל גאבה, שיזמה את אמזון של רוסיה. מאחר שאין אותה באתר, אני מביאה את המקור שלה.
לפני פיזור
פאקינג 2,000 מילה. נהייתי בן-דרור ימיני.
ולווט אנדרגראונד 
אולי פספסתי פוסט אחר, אבל גם לי מוזר מאוד שאת מקדישה יותר זמן לביקורת של בן דרור ימיני על הכתבה המזעזעת של 'הארץ' מאשר לכתבה עצמה. בקישורים שאת מביאה יש טיעונים נוספים ואולי גם טובים יותר נגד אופן עריכת הכתבה, אבל את בכל זאת מעדיפה להתייחס לבן דרור ימיני במקום לעיתון?
אהבתיאהבתי
אם היית מכיר את V לא היית מופתע. יש לה קטע של התנצחות דווקא עם כותבים חזקים שמתבססים על עובדות ולא על הגיגים כאלה ואחרים, כמו ימיני וליבסקינד. כמנסה לומר, אפילו לכם אני יכולה; אתם לא תבלבלו אותי עם העובדות שלכם.
אהבתיאהבתי
גם ככה העובדות הן אובר-רייטד
אהבתיאהבתי
לדעתי ביבי היה מת שהיועמ"ש יפנה לו את ליברמן מהשטח אחרי הבחירות ויאפשר לו למסמס בנחת את ישראל ביתנו לתוך הליכוד (ע"ע המפלגה הליברלית זצ"ל). גם בלי זה לדעתי זה מה שיקרה ואלו שחושבים שאיווט ראש הממשלה הבא חיים בסרט משום שהדנ"א שלו רחוק מאד מזה של הליכוד והגרעין הקשה של מצביעי הימין. חוץ מזה משעשע לראות איך איווט שהיה אמור להיגרר ע"י התקווה השחורה דרעי לממשלת אולמרט/לבני/שלי כדי לשבור את הגוש החוסם של הימין ותמיד היה "פרגמטי", "מפתיע" "שונא ביבי" הפך פתאום לכזה דמון. אני באמת חושב שהוא איש מסוכן וגם כימני לעולם לא אצביע לו. ראיתי מקרוב מאד ודי הרבה את ההתנהלות של המפלגה שלו וההתרשמות שלי היא שרק לסטאלין היתה שליטה טובה יותר במפלגה שלו.
חוץ מזה V, מתי תצאי מהארון ותודי שאת תומכת באלדד יניב? כל סרטון מוטמע, כל ראיון מלונקק. כל זה רק מסקרנות? מה עם קצת סרטונים של עוד מפלגות שעשויות להצליח בענק? למשל- מפלגת כלכלה?
אהבתיאהבתי
אני תוהה האם ניתן לתבוע עיתון על מאמר במסווה של כתבה עיתונאית שלמעשה מכילה מסכת שקרים מלוכלכים במטרה לשכנע אנשים להפסיד את כספם.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4297052,00.html
אהבתיאהבתי
לגבי הביקורת שלך על בד"י:
1. עד שיש מישהו שמנמק בפירוט את ביקורתו על הפן העיתונאי הבעייתי שיש בפרסום הכתבה והכותרת הזו, את מבקרת אותו על כמות המילים כמו גם על חלק מהתוכן? עלייך לשבח עוד ועוד מאמרים מן הסוג הזה.
הבלוג הזה הוא ביקורת התקשורת או ביקורת ביקורת התקשורת?
2. את כעורכת הארץ היית מאשרת פרסום כזה?
וזה בלי קשר ל"האם זה פוגע בישראל" אלא משיקולים עיתונאיים גרידא.
עכשיו בואו נקרא מה כתבת ביום הפרסום, כמבקרת תקשורת.
תחילה קפצת כמוצאת שלל רב על הכותרת שניתנה בהארץ, ונתת לפוסט את הכותרת "מה רע בקצת אפרטהייד". למה לא, אם אפשר להמשיך בהשמצה, מה רע…
בהמשך לא ניתנה מצידך שום ביקורת וכל מה שכתבת הוא ציטוט של הכותרת שנתן עורך הארץ "רוב הישראלים תומכים במשטר אפרטהייד בארץ" (ואף לא סייגת אותה ב"אם הגדה תסופח", כמו שעשית היום הודות לבד"י) ואת התוצאות האלה של הסקר:
תגידי, את מזדהה כל כך עם הקו האנטי-ציוני של הארץ שטחו עינייך מלראות את הפגמים העיתונאיים בפרסום של הדברים כך?
ושוב, ללא קשר לטובת המדינה, ישראל, היהודים וכל הבלה בלה הזה שהוא לזרה לך.
אהבתיאהבתי
מי הביא את הציטוט של מרמרי במקור ראשון? האם הוא עומד מאחורי הדברים?
האם מרמרי פנה למקור ראשון בבקשה לפרסום התנצלות/הבהרה?
מדוע לקח למרמרי שנים להכחיש – ורק לאחר שנשאל על כך ישירות?
אהבתיאהבתי
דבורית התייחסה לזה כבר אין ספור פעמים. הוא הכחיש שאמר ואין סיבה לא להאמין לו. בכל מקרה מה זה משנה כל החיטוט ההיסטורי בעצם אם הוא חוזר וטוען כיום שמשפט זה לא מתאר את עמדתו. לא עדיף להקשיב לו ולקבל את דבריו כפשוטם?
אהבתיאהבתי
שמע, אני לא זוכר כל מה שאמרתי לפני 7 שנים… יכול להיות שנפלט לו – בכל זאת, לבו היה מלא על אנשי העיתון. יכול להיות שלא אמר והציטוט אינו נכון.
אני מאמין לו שהמשפט לא מייצג את עמדותיו, אבל זה משהו שבעיני, כמי שמאד מעריך את מרמרי, שווה לבדוק.
בכל מקרה, לא הוגן לבקר את אלה שמביאים את הציטוט שמקורו, עפ"י הכתוב כאן, במקור ראשון.
אהבתיאהבתי
גורם ב-ynet צוטט בוואלה כך: "לקרוא למבקרת בהמה שמנה וממורמרת זה לא ייאמן, ובלתי נסבל".
ואני שואל, התוספת שלו או של וואלה?
אהבתיאהבתי
עיתונות במיטבה.
טמקא מוכרת את עצמה למרבה במחיר?
אהבתיאהבתי
לאחר קריאה של תוצאות הסקר שפורסם בהארץ (שמראש יש עמו בעיות), של מה שכתב לוי, בשני כובעיו (כולל הסתירות) ושל מאמרי הביקורת של ימיני, פרספקטיבה ושלף, אין מנוס מלקבוע שהארץ הגיע לשפל הגדול ביותר מאז אני קורא אותו בקביעות (כשני עשורים) וכנראה שאי פעם.
על (חוסר) אמינותו של לוי אין צורך להרחיב. הדברים ידועים ומתועדים היטב.
הבעיה הפעם היא העורך שאישר את החרפה, ועוד ככותרת ראשית.
אם כותרת מוטה ושקרית דומה היתה מגיעה לעמוד 15 למטה (והיא לא! ממש לא) בלה מונד, למשל, על גזענותם של הצרפתים כלפי מיעוטים (או ב-NYT על גזענות האמריקאים), עפ"י סקרים דומים (ואמינים יותר, דוגמת זה של אמנסטי), העורך והעיתונאי היו נשלחים אחר כבוד ללשכת העבודה עוד באותו היום, למרות כל התנאים הסוציאלים שמגינים באופן גורף על העובד בצרפת. הייתי מנוי במשך שנים של שני העיתונים הנ"ל. למרות שיש להם אג'נדה, משפל כזה הם רחוקים מאד. לעומתם, ולמרבה הצער, הארץ בנפילה חופשית מזה זמן רב.
מה שצריך להדאיג יותר מכל את אנשי הארץ ולוי זוהי ההתעלמות הכמעט גורפת בתקשורת הישראלית מהכישלון הזה. כבר לא מצפים מהם לטיפת אמינות. כלום. מובן מאליו שהם מוטים שמפרסמים שקרים… אז עיתונאי ישראלי אחד התייחס, אתר ביקורת תקשורת ואתר אמריקאי שמשוייך למגזין (שם אולי עוד רואים את הארץ כעיתון חשוב).
אפילו החרפה של ישראל היום (שההטיה והאג'נדה שלו ידועות לכל), כש"צינזר" את מכתבו של משה סילמן, הפכה לנושא מדובר. וכאן הדברים והשלכותיהם חמורים עשרות מונים. שקרים והטיה בהארץ? זה מובן מאליו… לא שווה אייטם. כלב נשך אדם. גם ככה אף אחד בארץ לא קורא אותם… נורא.
אני כותב את הדברים בעצב, כמנוי שאוהב את העיתון, זוכר את ימיו הגדולים כעיתון חשוב ואמין ועדיין מוצא בו הרבה דברים טובים. אני מאד מקווה שבהארץ יתייחסו ברצינות הראויה לקוראיהם ויפרסמו הבהרה ותיקון. זה המינימום.
אהבתיאהבתי
על איזה הבהרה ותיקון אתה מדבר?
הבהרה ותיקון מפרסמים כשכותבים משהו בשגגה, מבלי לשים לב, מתוך חוסר תשומת לב ומתוך הבעת צער על פירסום ואף תוכן הפירסום. כאן הדברים נעשו מתוך כוונת מכוון, בידיעה מוחלטת ודווקא מתוך תשומת לב והקפדה על פרטים. ממש בית ספר לפיברוק חדשות.
על הדבר הזה ודברים אחרים אלוף בן חייב ללכת ללכת הביתה לדעתי. לא פחות מזה. את הנזק למוניטין ולאיכות העיתון שהוא עושה להארץ בשנה אחת לקח שנים לבנות ואלי גם שנים לתקן, אלא שזה לא יקרה כי מבחינת המו"ל הארץ עושה את מלאכתו נאמנה. כותרת אותה ידיעה וגם אוופן בנייתם והצגתם של השאלות ב"סקר החדש שחושף…." מקפלים בתוכם לא רק הנחות פוסט ציוניות אלא אנטי ציוניות במובהק. הארץ כביטאון התנועה הבלתי רשמית למען ישראל דו לאומית עושה את מלאכתו היטב. מבחינתו של שוקן יש להניח הוא סוף סוף מצא באלוף בן עורך כלבבו.
אהבתיאהבתי
שלמה מעוז :
בא להיות המזרחי של הליכוד במקום כחלון.
אהבתיאהבתי
זה מסביר את מעשיו ואמירותיו בשנה האחרונה.
אהבתיאהבתי
שלמה מעוז מוותר על כל הדירקטוריונים כדי להכנס למשבצת השחור (הטרמינולוגיה שלו)במפלגה הלבנה . כנראה יוצנח להיות שר אוצר שחור.
אהבתיאהבתי
בדיוק שכל מתמודדת ב"עבודה" מוותרת על האמונה שציבור מתפקדי מפלגת העבודה יעריך אותה כלא פחות ראויה ואף יותר מגברים, בלי לקבל שיריון וגינה ומקבלת עליה את הדין העליון.
יאמר להגנתו של מעוז, שהוא לא רץ למשבצת משוריינת כלשהי.
נ.ב. כותב שורות אלה איננו מזרחי.
אהבתיאהבתי
לא עדיף שיריוני הנשים בעבודה ?
ומנכ"לי סלקום וגדעון לוי /עפר שלח אצל ד"ר לפיד?
אהבתיאהבתי
ציפי לבני, זוכה פרס נובל לכימיה: דן שכטמן ונפתלי בנט התראיינו חודש ל BBC
בנט מתאר את השידור:
על "הבידוד הבינלאומי של ישראל", ציפי לבני, ואיך אנחנו מכניסים את עצמנו לסרטים
**
לפני מספר ימים הופעתי בפאנל ברשת בי.בי.סי. הבריטית, יחד עם שרת החוץ לשעבר, ציפי לבני, ועם חתן פרס הנובל דן שכטמן. הדיון נסב על הסכסוך הישראלי-ערבי, והשפעתו על ישראל.
באיזשהו שלב ציפי לבני אמרה שללא הסכם עם הפלסטינים מדינת ישראל הופכת מבודדת יותר ויותר.
**
חלקתי עליה. סיפרתי לה שאני לא מכיר אף מנכ"ל חברה שנפגע מחרמות, וגם אני אישית בכל שנותיי כמנכ"ל חברה (הייטק- סאיוטה) לא נתקלתי בשמץ של בעיה.
**
המראיינת פנתה לפרופסור שכטמן ושאלה לדעתו. הוא סיפר שמאז שזכה בפרס נובל הוא קיים למעלה ממאה הרצאות ברחבי העולם, ומעולם לא הוחרם, ולמעשה רק פעם אחת שאלו אותו בכלל על הסכסוך.
לבני המשיכה להסביר: "לא, אתם לא מבינים. יש המון בידוד נגד ישראל.."
**
ציפי לבני היא אישה ישרה.פיה וליבה שווים. אבל לדעתי תפיסתה מנותקת לחלוטין מן המציאות.
**
העולם לא מבודד אותנו. להיפך. היצוא שלנו גדל. המעמד הכלכלי שלנו מתחזק. הסכסוך הישראלי-פלסטיני כבר לא מעניין אף אחד, חוץ מכמה אנשי "תעשיית השלום" (אנשי ביילין ויוזמת ג'נבה שמתפרנסים מעריכת כנסים בעניין).
**
מדהים אותי שאנשים כמו ציפי לבני מתראיינים ברשת זרה ומסבירים כמה ישראל מבודדת, ללא שום קשר למציאות.
**
צריך לצאת מהסרטים האלו, ולעשות מה שטוב לישראל.
אהבתיאהבתי
אתה מצויד בדף מסרים של הימין. מה הקשר בין מחט לצלחת.
אהבתיאהבתי
חבל שפיספסת את השידור ב BBC שבעצמם היו בעיקר בהלם, המראיינים ציפו לשמוע רק בכי על המצב הנואש והמבודד של ישראל. אם היו יודעים שהמסר יהיה קצת שונה, הם היו מזעיקים את גדעון לוי לעשות להם שפאגט באולפן.
מרענן לשמוע לא רק את דף המסרים המופרך של המובסים והמפוחדים בדרך כלל, אלא גם את העובדות.
שאלי את זוכה פרס נובל שכטמן.
אהבתיאהבתי
סיירת הלייקים שלך(כם) שלא נמה ולא נחה עושה גועל נפש. תתפלשו בהם ותתווכחו ביניכם לבין עצמכם.
לתשומת לבך V. זה דוחה ומרחיק.
אהבתיאהבתי
אהבתיאהבתי
נדמה לי שכבר צפיתי בזה היום.
אהבתיאהבתי
לנה דאנהם המסופרת מספרת על הפעם הראשונה ש
http://c.brightcove.com/services/viewer/federated_f8/271557391
אהבתיאהבתי
זה ממש לא נכון שהעיתונות הכתובה במצב רע.
מה שנכון זה שהעיתונות השמאלנית והליברלית במצב רע.
העיתונים הרפובליקאים/ימניים במצב טוב הרבה יותר.
לציבור (לא רק בארץ) נמאס שמלעיטים אותו בקשקושים שמאלניים ומסבירים לו, בהתנשאות אין קץ, מה ראוי לו לחשוב.
מי שמתנכר לציבור קוראיו שלא יתפלא שהוא נותר עם סחורה ללא רוכש.
אהבתיאהבתי
גברת, סחה על הפוסט המושקע ושאפו על החליפה והמשרוקית.
אהבתיאהבתי
שאלת תם:
מה לא בסדר/גזעני בכך שבמסגרת חילופי שטחים, יוחלפו ערים של ערביי ישראל בהתנחלויות? מטעמים לאומיים זה הגיוני, הם הלוא רואים עצמם חלק מהלאום הפלסטיני אינם מגורשים בתיהם וכו', זה גם שולל טענות לגביי אוטונומיה תרבותית. במסגרת אותם חילופים לא תישלל אזרחות של אלא שיבחרו להגר פנימה לתוך גבולות ישראל החדשה.
(השאלה במסגרת סקר גדעון לוי)
אהבתיאהבתי
כן, הם ישמחו לסייע בהכשרת התנחליות. ותמיד יפה שמדינה מציאה לנשל תושבים מאזדחותם על בסיס אתני.
אהבתיאהבתי
אני מבין שלא קראת את המשפט האחרון בפסקה.
אהבתיאהבתי
הא, מחווה יפה גירוש.
אהבתיאהבתי
זה יותר טוב ממה שאפשרתי בגוש קטיף.
אהבתיאהבתי
במסגרת ההסכם, יצורף ליברמן לנתניהו בתמונה של קבלת שליט לאחר מבצע החילוץ המוצלח.
אהבתיאהבתי
ואל תשכח להוסיף את שלי ליד נועם.
אהבתיאהבתי
מספר תובנות פוליטיות, על פוליטיקה ועל מפלגות, כאלו ואחרות ,ברשותכם ,בלוגרים נכבדים.ובכן כך:- "יש עתיד"- ליאיר לפיד-הפרצוף היפה בכנסת. ה"ליכוד"-מפלג את העם. "ישראל ביתנו"-לא בטוח כלל ועיקר. ה"עבודה"- מפלגה אבודה. חד"ש-מפלגה ישנה נושנה.
רע"מ-תע"ל-אף אחד לא בא. ש"ס-שירותי -ספסרות ומרעין בישין.
"המפד"ל"-פוזלת לכל הכיוונים. ה"איחוד הלאומי"-הפלגנות הלאומנית.
מהו פוליטיקאי? פוליטיקאי הינו אדם המבטיח, לוקח שוחד ,ואינו מקיים את אשר הבטיח.עד כאן בינתיים אם יהיו עוד תובנות אזי בהחלט אשתף אתכם.
אהבתיאהבתי
לא יכולים לחכות…
אהבתיאהבתי
חבל על שגיא גרין. מההתרשמות שלי, במסגרת האמצעים שעמדו לרשותו הוא הוציא תחת ידיו מוסף מעניין וראוי.
כמו שאני מבין זה צעד מקדים לפני שהגרזן של שוקן נוחת גם על מוסף הספרים. גרזנאי לא קטן הפך שוקן לאחרונה, הספורט אוחד עם החדשות ( במקרה הזה ברזי העורך ניצל למזלו) מוסף השבת אוחד עם (גם כאן העורך לא שרד) עמודי החדשות של יום שישי והמגזין התאחד באופן בלתי רשמי עם רייטינג ז"ל.
בקרוב ייגמרו הדברים שאפשר לאחד והגרזן יישאר מיותם, (אולי גלריה תתאחד יום אחד עם ווג אם יתגשמו חלומות העורכת שלו…)
רק את הדבר הכי מובן מאליו משום מה שומר שוקן לסוף, איחוד של המרקר עם בוראו הארץ.
זה מין הסתם גם יקרה בסופו של דבר שנייה אחת מאוחר מידי, וזה כבר בטח יהיה צעד הייאוש האחרון המבשר על הסוף הבלתי נמנע . דומני שרולניק יפטר אז את שוקן מיידית אם הוא יעז לעשות לו כזה דבר…
אהבתיאהבתי
קרן פלס חזרה לכתוב את הטור שלה (לשון נופל על לשון) בידיעות.
מספר הפעמים שמופיעה בו המילה אני הוא….
רגע…
עדיין סופר…
טוב, אחרי 17 התייאשתי – וזה לא כולל את העשיתי, לי אותי, לבשתי, שלי וכו'.
הטור הכי מיותר אי פעם בעיתונות העברית, כנראה
אהבתיאהבתי
רק תיקון-
לא נראה שמישהו ניסה "להשחיר את דמותו". יש ראיון מתועד שקיימו עימו מחודש מאי 2005 שקיים כמובן בארכיוני עיתונות, על מה שנעשה במסדרונות הארץ.
אני קראתי את הכתבה בזמנו.
בראיון כשהדברים היו טריים ולפני אולי אוטו-סוגוסטיה הוא אמר דברים הרבה יותר ברורים לא רק על חילוקי הדעות בנוגע לדה-מרקר אלא על סביבת העבודה הלא נוחה לו כעורך, כשהמו"ל שוק ןהחל לפרסם בעמוד הראשון ובאופן בולט מאמרי תמיכה בתנועות סרבנות.
אהבתיאהבתי
ואפרופו אמירות של מרמרי, יש אמירה מעניינת אחרת שהוא השמיע בחודש האחרון. במקרה הזה, הציטוט קצת יותר מתועד וקצת פחות נועד להשחיר את דמותו. ב-4.10 מרמרי התארח אצל לונדון וקירש. בין היתר, הוא אמר שם: "הארץ צריך לעשות את מה שהארץ יודע לעשות הכי טוב: להיות זה שנותן למידע משמעות וזה שמדרג לנו – מה חשוב בחיים ומה פחות חשוב" (דקה 38 פה).
זאת התפיסה המובלעת שעומדת מאחורי כל עיתון. בקרב אלו שמפיקים אותו ובעיקר בקרב אלו שצורכים אותו – "זה כתוב בעיתון, אז זה בטח חשוב וזה בטח נכון". לכן אני חושב שירידת קרנם של העיתונים הגדולים היא מהלך חיובי, שיוביל לשיח ציבורי עצמאי, פתוח ומושכל יותר. אולי, לשם שינוי, במקום לקרוא בעיתון לאנשים חושבים מה הם צריכים לחשוב על מה שקורה, אנשים יתחילו לשם שינוי באמת לחשוב ולהחליט לעצמם – מה המשמעות של המידע שהם נתקלים בו, ואילו חלקים ממנו חשובים להם יותר ואילו חשובים להם פחות.
אהבתיאהבתי
הכותרת של הארץ מאתמול היא פשוט עלבון למקצוע העיתונות.
פשוט לא להאמין. קודם כל בונים תזה עם קשר קלוש למציאות (ככה זה עם תזות שקריות תמצא גרעין קלוש ביותר של אמת ואז תפיח בה רוח חיים ותגידשזו האמת) , לאחר מכן מחברים לאותה תזה את השאלות שיוכיחו את אמיתותה ובסוף גם מגיעים למסקנה הבלתי נמנעת אבל משוללת כל יסוד.
זה דייי מדהים מה שקורה בהארץ ומדהים אותי כל פעם מחדש. הם פשוט הפסיקו לעשות שם עיתונות. הבעיה העיקרת ממש היא לא גדעון לוי, דעותיו של לוי ידועות וזה בסדר גמור נניח לכתוב מאמר פובליציסטי שיגיד שלדעתו זה המצב. זכותו.
אלא שהעורכים ובמיוחד כנראה עורכו הראשי של הארץ פשוט משמשים כתועמלנים ולא עיתונאים ומציגים שקר בכלים אובייקטיבים לכאורה של סקר.
לא ברור לי כלל מה הוא עושה שם אבל במזרח התיכון הלבנטיני בשם האג'נדה "הצודקת" כנראה הכל הולך. בכל מוסד עיתונאי מכובד בעולם היו משליכים ידיעה כזו לפח יחד עם העורך שלה עם עצה להחליף מקצוע דחוף.
בואי נגיד שאני אשאל אותך דבורית אם את תומכת בחיסולו הפיזי של המתחרה שלך ממאקו? אני מניח שתגיד לי ממש לא (גם אם ואין לי בכלל מושג את ממש ממש לא סובלת אותו).
ואז בשאלה השנייה אני אשאל אותך, תשמעי ובכל זאת מה את רוצה שיקרה אם הוא יבצע שוד מזויין בביתך, יאיים לסלק אותך ותחושי סכנה לחייך. מן הסתם את תגידי שבתנאים האלו ומתוך חשש לחייך היית תומכת בחיסולו.
אם עורך בהארץ היה עורך את הידיעה הזו הוא בטח היה כותב משהו בנוסח "דבורית שרגל תומכת ברצח מתחרה".
זבל כזה אפילו בנשיונל אינקוויירר לא עשו אף פעם.
אהבתיאהבתי
על מה אתה מדבר?
הכותרת אתמול היא "איחוד בימין: נתניהו חבר לליברמן"
אהבתיאהבתי
אז הבנאדם טעה ביום.
זה מה שיש לך להגיד לו?
אהבתיאהבתי
אני לא יודעת על מה הוא מדבר, מזתומרת זה מה שיש לי לומר?
שלשום הייתה הכותרת על הדרום ועל סודן.
אולי כדאי שהבנאדם יכתוב את הכותרת שאליה הוא מתייחס? לא נשמע לך סביר?
אהבתיאהבתי
נתתי לך יותר קרדיט מזה.
אהבתיאהבתי
כמו ששועלן הסיק ברוב חכמתו לא התייחסתי לכותרת מאתמול, אפשר למחוק את המילה אתמול. ראו זאת כהבהרה, תיקון טעות והתנצלות רשמית מבחינתי….
צריך היה להיות כתוב הכותרת מיום שלישי (כמדומני).
טוב שיש עורכת מנוסה בסביבה
😮
אהבתיאהבתי
יו סאק, מאן. לפחות תציין את היום בצורה מדויקת… 😆
אהבתיאהבתי
האמת זה קצת מצחיק אותי ומזכיר לי נשכחות כל הסיפור הזה.
חטפתי פעם מדבורית על הראש (אולי קצת בצדק מבחינה מסוימת) על זה שפעם כתבתי בטעות באיזה ביקורת אל על במקום טאוור אייר והעיתון היה צריך לפרסם התנצלות. עד היום לא שכחתי את זה….
דבורית לא סובלת אי דיוקים מה לעשות :lol:…
אהבתיאהבתי
ושוב סערה בכוס מים.
השיח הטחון של איש השמאל הרך בן דרור- ימיני לבין השמאל הקשה, שוקן את גדעון לוי כבר נעשה פחות מעניין ולעוס. את מי זה באמת מעניין מה גדעון את ציפר עמירה הס מנסים לצייר בה הם עומדים בשוקנתון?
ובכל זאת לא מדובר לא על ענף של דיון דמוקרטי פנימי, אלא בעיקר יצואני.
כפי ש"שוברים שתיקה" מרכזים את מרצם בהרצאות לעיני קהל אנטישמי בברלין, עם ניצוץ נפלא בעיניים: "ישראל היא מדינת אפרטהייד" , כך גדעון לוי שבארץ ניסה השנה להקטין את האנטיגוניזם של האזרח מהשורה, ע"י מניפולציות מפוקפקות על רקע משפחתו, מנסה לעשות דה-לגיטמציה למדינת ישראל וקורא למאזיניו להתייחס לישראל כ"יישות מטורפת" בלתי שפויה. ומה צריך לעשות ליישות בלתי שפויה?
גדעון לוי, הפקות טירוף בע"מ.
אהבתיאהבתי
ישראל היא רכוש פרטי שלך, של אבא שלך, סבתך?
ישראל היא גם שלי נולדתי בה וגדלתי בה- בישראל האחרת. ואני קובעת כן,ישראל מטורפת. תפסיק לדבר בשם "ישראל". אתה והחבורה אליה התקבלת כחבר של כבוד .
אהבתיאהבתי
כלומר מאחר שאת ובנו של היינץ מחבל הסודטים וכבודה הוכשרתם לרפואה בהתמחות בפסיכיאטריה הרי שמניסיונכם הרב אתם קובעים מתוך אנליזה עמוקה את מצבו של הפציינטים וקובעים דיאגונזה של הציבור בישראל.
זה לא שמישהו שחושב חלילה שרמת הקשר למציאות והבריאות הנפשית של המלהגים היא יציבה במיוחד.
אהבתיאהבתי
רעיון לא רע לשלוח את הדרג המחליט של ישראל לבדיקת שפיות, ואת ההבוחרים שם גנרי"רצון העם" לקב"ן מטעם ארגון האומות המאוחדות.
אהבתיאהבתי
להחליף את העם, כבר אמר בן אהרון ב-77'.
בן גוריון בעצמו מתגלגל בקברו מצחוק.
אהבתיאהבתי
בן גוריון מתהפך בקברו מסיבות אחרות.
אהבתיאהבתי
תגיד לחבריך ששכחו לסמן פה לייק.
אהבתיאהבתי
למרות שאין לי הכשרה כפסיכיאטר – הייתי מגדיר את גדעון לוי (וחבורתו) כסוג של BDSM עם נטיות לקמיקאזי בסגנון יפני מסורתי.
אהבתיאהבתי
נראה לי שגדעון לוי מייחל שיגיע ביריון ימני (מהסוג שמככב במאמריו) יתפוס אותו בפינה חשוכה -ויעטר את הפרצוץ הקדוש בנוגרות עתירות תנופה. עד עכשיו, הימניים לא מוכנים לגעת בו במקל.
אהבתיאהבתי
הנה יצא מיון – הבריון.
אהבתיאהבתי
יונה תזהר ממני. אני מקרקף את המשתמשים במילה נוגרה, לא סובל אותה.
אהבתיאהבתי
מצטרף. הפוריזים, כלומר הטהרנים היו משתמשים במונח "נוקרה".
אהבתיאהבתי
לקוראי הבלוג, הכוססים את ציפורניהם בציפיה לשובה של הליבני. כך תתנהל המפלגה שלכם – יש רמון, אין ממון.
אהבתיאהבתי
קוראי הבלוג מתעניינים בהופועל תל אביב (אך לא בשאר הכדורגל המקומי), יותר מכרכורי מפלגות בילברמניות או ליבמרטיות. הפוך חז"ן.
אהבתיאהבתי
הפוך במשמע יש ממון אין רמון?
אהבתיאהבתי
הפוך במשמע הסקה מהמשמים (פולטיקה מקומית) לנשגב (הפועל תל אביב הנצחית).
אהבתיאהבתי
אתם עומדים להחליף את טביב הנשגב באוהד בית"ר, מני וייצמן, הנשגב לא פחות. לרוע המזל מספר רב של אוהדים שמים/ישימו בקרוב פעמיהם ללשכה.
אהבתיאהבתי
העניין הוא שהביקורת של אריאנה על הפרק הראשון של חטופים הייתה די מדוייקת, ובכלל, במהלך העונה הראשונה הסדרה סבלה בעיקר מהעדר עלילה. שום דבר כמעט לא קרה, והדרמה בין האנשים לא ממש עבדה. זה היה קשה לצפיה בהמון מובנים, לא בגלל התוכן המטלטל אלא בגלל ביצוע בעייתי…ובעיקר כתיבה לא כל כך טובה, וקו עלילה לא מספיק מעניין. עם זאת, צפיתי בכל העונה, וכל פעם קיוויתי שמשהו יקרה, ואכן, בשניה האחרונה בפרק האחרון קרה משהו. (שבזמנו עצבן אותי והרגיש לא אמין, עם כל הבדיקות שנעשות על שרידים שמוחזרים עד שמוכחת אמיתותם וכו').
אני זוכרת שאורנה בנאי עשתה איזה קמפיין להחזרת העלילה לסדרה חטופים, בתוך מצב האומה, שהיה מאוד משעשע כי אכן לא היתה ממש עלילה.
עוד לא התחלתי לצפות בעונה השניה, מקווה שהמצב השתפר.
עם זאת, בזמנו חשבתי למרות דעתי השלילית על הביצוע, שהיה לסדרה הזו חלק בהחזרתו של גלעד שליט לארץ ולו רק בזכות הכנסת השיח לפריים טיים טלביזיוני, או בזכות העובדה שהיוצרים ביצעו סימולציה על רעיון ההחזרה, שבאיזה שהוא מקום איפשר אותה.
אהבתיאהבתי
זה היה בהחלט משעשע.
גילגול עיניים לשמיים בטמקא על זה שבתוך סדרה טלוויזיונית סבונית, שולחת דמות איזה חץ קטן ומינורי על המבקרת מטעם עצמה.
האם הנ"ל פולטת שטוויות או לא?
בוא נראה:
בטמקא, שקט. אף מילה למשל שאותן טיפוס המתכנה אריאנה, רק לפני חודש מכנה את חיילי צה"ל שעוד מסכנים את חייהם ומביאים מזון במסורה למסתנני מדינה עוינת מזון "יודו-נאצים".
כנראה שאצל האריאנה באמת, מי שלא מאביס מזון הוא נאצי.
משקל הגוף שלה פחות מעניין, מה שחסר לה הוא מזון למח.
אהבתיאהבתי
לא הבנתי את מי מרמרי מאשים.
האם הוא צוטט לא נכונה בעיתון, או שהטענה היא שאנשים עיוותו את דבריו כפי שהופיעו בעיתון.
אם האשם בעיתון, אין להאשים את החוזרים על הדברים.
באמת יהיה מעניין אם מישהו ינסה לשלוף את הראיון המדובר.
אהבתיאהבתי
עצבנית במיוחד, בגלל ראש המדור החצוף, ש"משוכנע" ו"יודע" ו"קרא, ו"ראה" "בזמן אמת" נסעתי לבית אריאלה, וקראתי את הראיון (לירון מרוז, היום בוואלה).
המשפט לא מופיע שם. לא במובלע ולא במשתמע, ולא בערך. כלום. המצאה מופרכת שאלפי "ימנים" מעבירים מאחד לשני במיילים ובאתרים הרלוונטיים (אלי זה הגיע, כאמור, רק עשרות פעמים).
לא בכדי לא ראית את זה מעולם גזור, חתוך, מצולם מתוך הראיון, כי זה לא קיים.
ההקשר היחיד בראיון בו מופיע הצירוף "אנטי ציוני/ות" הוא ציטוט מתוך המכתב המפורסם של עירית לינור.
אהבתיאהבתי
אני רק שאלה.
האם היית טורחת לנסוע במיוחד לבית אריאלה, או למקום רלוונטי אחר, כדי להוכיח שגיאה/טעות/כזב/המצאה כנגד טענה הפוכה?
אהבתיאהבתי
לא מתאים לך.
אהבתיאהבתי
כל הכבוד על המאמץ.
באמת.
עכשיו אני מבין שהציטוט לכאורה של מרמרי:
הוא למעשה ציטוט ממכתבה של עירית לינור:
עכשיו נשאלת השאלה באיזה הקשר מופיע ציטוט זה בראיון עם מרמרי. האם מרמרי מתייחס אליו בחיוב ומאמץ אותו? האם המראיין הכניס את הציטוט לכתבה ללא קשר ישיר למרמרי עצמו? חבל שלא צילמת כשהיית שם.
אהבתיאהבתי
אורן תמיד צודק. זה בילט אין.
אהבתיאהבתי
גם אם מדובר במשפט מעוות אחד (ולפי מה שמנתחים ימיני ופרספקטיבה, מדובר בהרבה יותר), המשפט הזה הוא הכותרת של המאמר. הוא מסכם את כל הסיפור וגוזר לקוראים את המסקנה אותה הם צריכים לקחת: "מרבית הישראלים תומכים במשטר אפרטהייד". וזה מה שקוראי העולם ("הארץ", כידוע, הוא העיתון הישראלי הנקרא ביותר בחו"ל) ייקחו. מרביתם הגורף לא יאריך מעבר לזה. כך שכן, למאמר של לוי תהיה השפעה מאוד שלילית על מצבנו. השפעה שבהחלט מצדיקה, בעיניי, מאמר תגובה שלם שיפריך אותה.
אהבתיאהבתי
כולם קוראים ונעלבים?
קוראים? כן. נעלבים? תלוי.
תנאי בסיסי להיעלבות מביקורת היא הערכה למבקר – ככל שהערכה גדולה יותר, כך העלבון. אני מתקשה להאמין שאדם אינטליגנטי נעלב ממבקר שאין לו כלפיו הערכה כלל. בדוגמה אקטואלית הסיכוי שאני איעלב מאנשים כמו ראש המדור לטירוף הנפש הימנית בבלוג משול לזכייה בלוטו ללא רכישת כרטיס. אם אתה לא רואה את המבקר ממ"מ, איך תיעלב ממנו? אריאנה מלמד יכולה להתנחם בכך שגידי רף מעריך את דעתה כל כך, שאפילו חלפו שנים ואש ההיעלבות לא דעכה אצלו. היא גם יכולה להתנחם שהתגובה האינפנטילית – בהמה שמנה ומרירה – זה כל מה שהיה לו לומר עניינית.
אהבתיאהבתי
חבל שכיוונת כל כך נמוך. מצד שני, תמיד אפשר להתנצל.
אהבתיאהבתי
התנצלות תנינית נחשבת?
אהבתיאהבתי
גידי רף על גג העולם, ומה שמעניין אותו זה להכניס למבקרת של אתר(!).
מזכיר קצת את מקרה סידר VS קליין.
כנראה שחוסר החמצן בפסגה גורם לאגו-טריפ בלתי נשלט.
אהבתיאהבתי
למה, אתר פחות נחשב מנייר?
(שלא לומר ה-אתר הכי גדול בישראל)
זאת ועוד: על נייר הביקורת הייתה מדוגגת למחרת.
פה יש לה חיי נצח.
אהבתיאהבתי
את לא צריכה לשכנע אותי, אבל עדיין, במיוחד בברנז'ה (אבל לא רק), אין דין אתר כדין עיתון.
צפיתי עכשיו בראיון עם דרוקר – והוא גם מתייחס לאריאנה (קצת בגיחוך וקצת לא). הוא גם עונה לתהייתי מדוע לא פרסם בזמן אמת את דבריו של רמון – טענתו היא שהוא התחייב לדרעי שחומרים מצולמים לא ישודרו שלא במסגרת הסרט, ואם היה עושה זאת, לא היה יוצא סרט.
א. אני לא בטוח שההסכם הזה תופס לגבי חומרים שלא קשורים ישירות לדרעי עצמו. אם במסגרת צילומי הסרט הוא היה קולט איכשהו במצלמתו את ביבי מוציא דולרים מהגרביים, גם את זה הוא לא היה משדר?
ב. אני חושב שבנקודת הזמן ההיא, היה צריך להיות ברור לעיתונאי ממולח כמו דרוקר שדבריו של רמון חשובים יותר מסרט עתידני על דרעי, שלא ברור מה יהיה איתו בכלל (ולראייה, גם לאחר שחזר להנהגת ש"ס, הסרט זכה ל-10% רייטינג בלבד). דרעי מעניין את התקשורת הרבה יותר משהוא מעניין את הציבור. גם רמון, אגב.
אהבתיאהבתי
מצד אחד אנשים לא קוראים יותר עיתוני נייר (או קוראים פחות ופחות) ומצד שני הם מעריכים אותם יותר מאשר את הרשת?
הרי ללא בדל של ספק אם הביקורת של א"מ הייתה נכתבת בידיעות היו קוראים אותה הרבה הרבה פחות מאשר קראו אותה ברשת, במצטבר.
אהבתיאהבתי
אין קשר בין רייטינג לאיכות ומעמד.
כמה אנשים קוראים את קליין?
אהבתיאהבתי
לגביי דרעי אתה ממש טועה.
הוא מעניין ציבור מאוד גדול, שאולי לא מעניין אותו לצפות בתחקיר, אבל 4 מנדטים חזויים שעל פי הסקרים התעופפו להם מהליכוד לש"ס, הובילו לפאניקה שבסופה ביבי בטעות הפוליטית הגדולה בתולדות המדינה איבד את השלטון. (דיסקליימר: הנבואה ניתנה לשוטים)
אהבתיאהבתי
שימי לב שבשער ז'ורנל נמצא גם "שידוך זו מצווה ביהדות", מכאן שאכן יתכן וזו בדיחה פנימית (בהמשך לשני עיתונאי מעריב שהצטלמו עם כיפות כהכנה לרכישה).
אהבתיאהבתי
ממש אווירת סוף קורס שבסופו הבוגרים יקבלו כנפיים.
אהבתיאהבתי
😀
אהבתיאהבתי
רוב התגובות של האצבעות הותזו כבר על עמודי הפוסט הקודם, כך נראה. מכל מקום, אלון עידן מפרק את אלדד יניב במוסף הארץ. יואב ליפשיץ מזבל באותו מוסף את המוח על סתיו שפיר – מופרך לחלוטין ולא מעניין.
עוד משורר התאבד. השאלה היא לא למה הוא התאבד, אלא מה זה משורר? זה מקצוע? משלח יד? השכלה מסוימת? מה צריך על מנת להתכנות משורר?
אהבתיאהבתי
אוי, אז סתם התאמצתי?
אהבתיאהבתי
לא, יש קטעים ראיים בפוסט. בעיקר הביקורת על ימיני, שהתעלם מהתשובות על אפליה רצויה בשרות הציבורי. יפה גם האזכור של מנ"מ. גירדתי בראשי למצוא תשובה בנושא הלוגו, ובסוף מצאתי, מזכיר כותרת של ישראל היום.
אהבתיאהבתי
היה גם את הלוגו של המגרסה.
זה כנראה פשוט מתבקש מעצמו.
מצחיק להיזכר שרוזנטל עסק בביקורת תקשורת.
אהבתיאהבתי
ושאר הודעות סחיטה.
אהבתיאהבתי
מניין לי לדעת עד כמה התאמצת? ❓
אהבתיאהבתי
למשל הקטע של אשדות, נדמה לי שטחנו את זה בפוסט הקודם.
אשדות הזה היה עד היום אתרוג אמיתי בגל"צ. כל מה שהוא עשה, הלחין, שר, או אפילו רק הפיק או ניגן, זכה בגל"צ לחשיפה אדירה
אהבתיאהבתי
הקטע על אשדות הוא באשמתי. התקשרתי אליה בחמש בבוקר, בכדי שתכריז על צדקתי. להקשיב לי זה מאמץ. אתרוג זה דימוי לתופעה שונה. לדעתי הוינונה כבר הוזכרה, יהודיה או לא, בשנות התשעים היה לה מעמד כמעט כמו של זואי כיום.
אהבתיאהבתי
אין ספק משמיעים אותו בתחנה הספציפית הזו הרב יותר מאחרות
עניין של בחירת עורכים.
ואחרי זה עוד אומרים ש"ההחרמה" שלו היתה יותר תרגיל יחסי ציבור.
לא תחנת אורי אבנרי
ולא איזה שופר חאמס.
כן, גם ליבסקינד מופיע.
אהבתיאהבתי
לא סתם. יופי של פוסט.
אהבתיאהבתי
איך התגובה שלי הגיעה לכאן? 🙄 הלא הגבתי לשאלתה של דבורית בהמשך פה למטה?
אהבתיאהבתי
להירצח ע"י טוקבקיסטים ימנים.
אהבתיאהבתי
אינך יודע?
כל אריאנה מלמד, סליחה מושך עט המכנה קצין לוחם-צה"ל נאצי ומייחל למותו, באופן אוטומטי שמו יחוקק כמשורר מעונה ונרדף שלא עמדו מספיק על עומק גאונותו.
כל עוד הוא כמובן מהצד "הנכון" בהארץ/טמקא. כמובן.
אהבתיאהבתי
אזהרת בונד, ג'יימס בונד.
דניאל קרייג משחק את אושרי כהן משחק את בונד. אין גאדג'טים, אין הומור, ארוך בשעה, חרטאבונד. ישובט שון קונרי.
אהבתיאהבתי
חשיפה: מסתבר שבצעירותו קרייג השתמט משירות ב-MI6.
אהבתיאהבתי
נקווה שבבונד הבא קרייג לא יקרא לM בהמה שמנה
אהבתיאהבתי
אך נראה M, אשר שהושמצה לכאורה, כבהמה ממורמרת תמשיך לכנות כל חייל שלא מאביס מעבר לפקודה שומנים ופחמימות, יהודו נאצי.
(כל הצילומי מסך בפנים.)
סביר שגם הדיאטנית של M זכתה לאותה חיבה.
אהבתיאהבתי
אותה- אותו.
אהבתיאהבתי
הוא כבר מזמן גמר את הסוס. סליחה, את הפרארי.
אני אהבתי את רוג'ר מור כבונד – היום זה נראה מיושן ושוביניסטי, ובכל זאת
אהבתיאהבתי
פרארי לא כיכבה (אולי פעם אחת): הכוכבת היא ללא ספק אסטון מרטין. (ע"ע) 😉
אהבתיאהבתי
באמת שלא זכרתי, מכוניות לא מעניינות אותי… 🙄
אהבתיאהבתי
לא מסתדר לי בעין הקרייג הזה, הוא ניראה לי כמו מישהו מהצד השני של מסך הברזל ז"ל. סוג של בונדסקי, בוריס בונדסקי.
אהבתיאהבתי