צרות בכותרות
"נתניהו לוחץ: אשרו את המפץ". לא, באמת, האין זו הכותרת ה- אם לא ה-? אני כבר לא יודעת מה לומר עליה. דומה שאין מילים שלא השתמשתי בהן לתיאור הכותרות המרחפות של ישראל היום. אני חייבת לדעת מי עומד מאחוריהן ולמה, או איזה אדים היו בחדרו באותה עת. או מי כישף אותו.
אין שום קשר, אגב, בין הכותרת לבין התוכן, וברור שנתניהו לא אמר דבר כזה או דומה לו.
בכל העיתונים די מתרגשים מהסופה סנדי המאיימת על אמריקה, אבל רק בידיעות זו הכותרת המרכזית בשער, "בהלת סנדי", שהרי זה תפקידו של ידיעות: להפחיד, לרגש, להעצים.
הגארדיאן מנסה להכניס לפרופורציות. ההוריקן עלול לפגוע ב-60 מיליון איש החל מהיום. נעקוב.
חם בדרום
התחדש הירי. בהארץ הספיקו לעדכן. במעריב הבטיחו שהתלמידים יחזרו ללימודים היום.
תהמולת בחירות
הרב שי פירון יהיה סגנו של יאיר לפיד. נקווה שזה האחרון יכניס אותו לכושר וגם יסביר לו שלא אומרים "נורא ואיום, זה מגעיל אותי" על אוכל. כלומר על פוטואופ. לפיד מתלונן שדבריו נגד המתנחלים הוצאו מהקשרם.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ' הצטרפה לליכוד. ראיון איתה בישר"ה מ-2011, לפני שנה בדיוק. לא חביבת החד הוריות.
שלושה סקרים הבוקר:
הארץ מביא את סקרי ערוץ 10 וערוץ 2: "סותרים ומבלבלים".
גם למעריב סקר משלו. תיהנו בניתוחים.
גוועלד. יוצאי תנועת כ"ך מקימים מפלגה. "היחידים שמבינים ערבית".
נפתלי בנט התראיין בסו"ש.
אמיר אורן נפל אתמול במלכודת מדינת כל גזעניה:
הנתון המצמרר מכל גלוי לעין. ליברמן יהיה שר הביטחון, חשוף לכל סודות הגרעין והמודיעין, יכתיב את מינויי הרמטכ”ל וראש אמ”ן הבאים, יאשר מבצעים וגיחות, ויהיה איש מפתח בכל מלחמה נחוצה או מיותרת. מתווה עלילת הסרט מתבקש מאליו: נער מהגר מברית המועצות, ממלכת המפלגה הקומוניסטית והק־ג־ב, מטפס בשקדנות במעלות הפוליטיקה, ומתיישב לבסוף בלשכת ראש הממשלה, עם תחנת ביניים במשרד הביטחון. את השאר ישלים הדמיון.
היועצת הקרובה של נתניהו, ד"ר אורית גלילי-צוקר, מתראיינת למעריב (בן כספית) "בנפש חפצה" (כפ' 2-3) יוצאת נגד הדמוניזציה של ליברמן. לצד הראיון מופיע טור של כספית ובו הוא מסביר שגלילי טועה, שהנחות העבודה שלה מוטעות. לא מובן: למה לא אמרת לה את כל הדברים האלו? מה החוכמה לראיין מישהו בסבבה שלכם, לא לעמת אותו עם מה שאתה חושב ואז להביא את הדברים בצד? זה לא קצת פחדני?
הראיון הקודם שלה, לפני שנה וחצי, היה שערורייתי בהרבה.
כות' ראשית מקור ראשון: סילבן שלום נגד הליכוד ביתנו. הדברים נאמרו בכנס פעילים סגור והגיעו לידי העיתון, כה כותב זאב קם.
הארץ והאפרטהייד
היי היי, ראו ראו. מה כתבתי אתמול בסעיף 4 בדיווח על השתלשלות פרשת האפרטהייד?
4. אני חושבת שגם לוי צריך לכתוב מאמר תיקון טעויות, ושהוא (יחד עם העורכים שלו) צריכים לעבור הליך משמעתי חמור בעיתון.
והנה בשתיים בלילה שבין ראשון לשני עלה המאמר שלו: "טעיתי, אבל" (בעיתון המודפס: קטע תחתון בע' 2 עם הכותרת "ט.ל.ח" (ובאנגלית).
הוא פותח באותו משפט שכתבתי אני שעורר עלי את זעמכם:
…הן לא נפלו בכוונת זדון, אלא עקב רשלנות שנבעה מלחץ זמן: זה זמן תיקונן.
ובהמשך:
בעווני כתבתי: "הרוב לא רוצה בוחרים ערבים לכנסת, לא שכנים ערבים בבית ולא תלמידים ערבים". האמת, כפי שכתבתיה בידיעה, שונה: "רק" 33% מהנשאלים לא רוצים בוחרים ערבים לכנסת, "רק" 42% לא היו רוצים בשכן ערבי וכשיעור הזה אמרו שהיה מפריע להם אם היה תלמיד ערבי בכיתת ילדיהם. לא רוב – רק חלק (גדול) מהישראלים דוגלים בעמדות המפחידות הללו. נחמה פורתא. דמו לעצמכם סקר דומה בצרפת: שליש מהצרפתים לא רוצים שליהודים תהיה זכות בחירה, וכמעט מחציתם לא רוצים לא בשכן יהודי ולא בתלמיד יהודי? דווקא תועמלני הימין, שצווחים עכשיו כנגד הטעות, היו ראשוני הזועקים: אנטישמיות. אבל לנו היהודים מותר.
אין לי צל של ספק שדבריו לא ישכנעו איש: מבן-דרור ימיני ועד אחרון המגיבים בבלוג שהעמיד אותי לבית דין שדה כי לא עמדתי בציפיותיו.
ועדיין נותרו כמה שאלות:
1. האם עבר לוי הליך משמעתי כלשהו? ועורכיו?
2. מאחר, שכפי שהוזכר בפרספקטיבה*, זו הטעות השנייה בכותרת ראשית במהלך חודשיים, והכותרות הראשיות הן באחריות העורך הראשי של העיתון (אלוף בן במקרה זה), מישהו צריך לעשות בדק בית רציני ולהגיע להחלטות משמעותיות.
אני אומנם מתייחסת לכותרות הראשיות כספורט, הן מצחיקות אותי, או מעצבנות, תלוי בטיבן, אבל מה לעשות, הן גם משפיעות מאוד, והעבודה והמחשבה המושקעת בהן צריכה להיות בכל מישור ומישור. מהיבט זה, אולי כבר עדיפות כותרות תמהוניות וביזאריות, שרק אני ועוד שלושה אנשים יכולה לעשות מהן חוכא ואטלולא, מאשר כותרת נוסח זו של הארץ, שלא עוסק לרוב בכותרות גימיקיות וצהבהבות, שנפוצה בעולם.
[* לידיעה, מתוך האתר: פרספקטיבה, אשר החלה לפעול בקיץ 2010, ממומנת על ידי ארגון CAMERA ("המכון לדיוק בסיקור המזרח התיכון באמריקה") אשר הוקם בוושינגטון ב-1982, ומוקדש אף הוא לקידום דיווחים מדויקים ומאוזנים על ישראל בכלי תקשורת בין-לאומיים].
עוד על הארגון, ופה נכתב במפורש שהארץ הוא בעיקר על הכוונת שלהם.
בבואכם לזעוק חמס נגד מימון של אתר זה או אחר, על ידי קרן זו או אחרת, זכרו: אין אתר שאינו ממומן (למעט כמה בלוגים עצמאיים). אי אפשר לעשות את העבודה הזו (ולא מדובר באדם אחד) בלי שמישהו יממן אותה.
[poll id="55"]
ועדת אגרנט
מספקת עוד ועוד כותרות לשערים, והבוקר זוכה דוד אלעזר (דדו) לשערים.
הארץ, מעריב, ידיעות ומקור ראשון.
ישר"ה ע' 15 + תוספת מעניינת:
עיתונות מגויסת
העיתונים התבקשו לא להגזים בדיווחים על הכוננות
לילך שובל
"האם הטלת על אמ"ן לדאוג שלא ימרטו את העצבים של היישוב בכל מיני ידיעות של פאניקה,"? שאל חבר הוועדה והרמטכ"ל לשעבר, חיים לסקוב. "לא," השיב אלעזר, "אבל היתה הוראה לדובר צה"ל, שבאותו הזמן היה כפוף לראש אמ"ן, לבקש מהעיתונים לא להגזים בענייני הכוננות. היו עיתונים שרצו לצאת עם כותרות גדולות. אנו רצינו להמעיט באותם ימים"….
בידיעות הסיקור הנרחב ביותר: כפ' 8-9, וכן כתבת השער של 24 שעות.
דיווחו של רונן ברגמן פה מלא אמפתיה, על שדדו למשל לא הגיע עם סוללת עורכי דין שמלווה קצינים ופוליטיקאים לוועדות חקירה. אבל רגע, סוללות כאלו היו מקובלות בשנות השבעים? לא נראה לי.
עדותו של דדו עדיין לא הועלתה לדפי העדויות בארכיון צה"ל.
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
רביב דרוקר: למה הודח נחום לוי, היועץ המיוחד למלחמה בשחיתות (שאחראי על דו"ח ביביטורס) מתפקידו במשרד מבקר המדינה?
כי נתניהו ביקש?
דרוקר תוהה למה העיתונים לא כותבים על כך מאומה, ובעיקר מי שמנהלים מלחמות יומיומיות נגד רה"מ.
מח' הגהה
(ישר"ה, ע' 15)
לפני פיזור
ובכן, אין לי טענות היום.
ולווט אנדרגראונד 
באלו הידיים.
אהבתיאהבתי
הסופה סנדי כבר מפילה חללים – מאות אלפים נפלו בפח של פוטושופ חובבני המראה כביכול ענן סערה אימתני מעל פסל החירות. מצחיק
אהבתיאהבתי
זה עתה יצא לי לקרוא קטעים נבחרים מהמאסטרפיס השבועי של מירב מיכאלי. המסכנה עברה שטיפת מוח על ידי כת מסוכנת והיא מפיצה את המשנה ברבים בחסות מה שקרוי עמוד הדיעות בהארץ.
לדעתי זה דוגמא לניצול ציני של אדם במצוקה. מישהו צריך לשים לב לזה סוף.
"עוד משהו שחינכו אותנו לחשוב שהוא פשוט ככה, טבעי וברור, הוא בעצם ממש לא. גם שינה משותפת נולדה מאינטרס, לטובת שליטה וכוח"
"המוסד ההטרוסקסואלי, בדיוק כמו השינה המשותפת, אינו טבעי; הוא מוסד פוליטי שבאמצעותו גברים שולטים בנשים ומנצלים אותן, את המיניות שלהן, את העבודה שלהן ואת היצירתיות שלהן. "
והיא מסכמת
"הרעיון הוא להבין ששוויון וחופש עוברים דרך ויתור על הזוגיות הכפויה."
שמישהו ישלח לרחוב שוקן אמבולנס דחוף…
אהבתיאהבתי
הא, היא חצתה את גבול יכולת הקבלה שלך. בררר, בהארץ שוב הפחידו את אבי, והוא התעלף. שמישהו ישפוך עליך מים, חבל לבזבז על זה מד"א.
אהבתיאהבתי
היא צודקת וחבל שהעניין נחשף. אנחנו מפתים את הנשים שלנו להכין קפה בבוקר, לדאוג לבירה צוננת בערב, לנקות את הבית, לטפל בילדים, לשטוף את האוטו, להיות נון סטופ חרמניות ולהכין פיצוחים לחבר'ה שבאים לראות כדורגל – הכל כדי לספק את התאווה הסודית שלנו – לישון איתן "כפיות".
אהבתיאהבתי
אני מאמץ לצורך העניין את התגובה של ברק להפצצה בסודאן.
אהבתיאהבתי
שוביניסט ופחדן, שילוב קטלני
אהבתיאהבתי
כמובן ששוב ביטלתי את המנוי להארץ. המספר של מחלקת הביטולים כבר בחיוג המהיר. מאז הצהרת לינור אני מבטל פעמיים בשבוע, כך הכרתי את "טלי" ממחלקת המנויים. יצאנו זמן מה, עד שהגיעו מים עד נפש, וביטלתי גם אותה.
מאז אני נכנס לאתר, רק לבדוק מה חדש בנפשו של אלון עידן, להתעדכן באופנה ולהשאיר תגובה למזג האוויר. בעקבות האפרטהיידגייט אני מוסיף יריקה לריצפה.
באשר לחדלונה של מבקרת התקשורת. שקלתי לבטל גם אותה, אך לא הסתייע, מאחר שהיא לקוחה נאמנה שלי.
אהבתיאהבתי
מי חולק עלי שהתנהלותה של V בכל סוגיית גדעון לוי-הארץ האחרונה תמוהה ומוזרה (גם בלי להיגרר למסקנות מופרכות אודות מידת ציונותה וכו')?
נכון V: את לא בעמדה שמצריכה אותך להתנצל, את כן בעמדה שלגיטימי בה לחסום כל מי שאת מדמה שמשפיל את כבודך בביקורת שלטעמך מוגזמת/מתנשאת וכדו'.
אלא שאני הייתי לוקח את הסערה כאן בבלוג כמחמאה כנה, על שהורגלנו ממך לניתוח קר של המתרחש בברנז'ה התקשורתית עם מינימום אמוציות, וכן מקסימום יושר פנימי-מקצועי. זה הכל.
אהבתיאהבתי
מי שמבקש להתעלל ב"גוויה" הציונית (כמו "הארץ" ודומיו) כדאי שיוודא מבעוד מועד שאכן מדובר בגוויה,
כי אחרת היא נושכת, וחזק…
אהבתיאהבתי
רוצה להבין משהו: אם מר לוי היה יוצא מגדרו להכות על החטא הנורא וגם היה קד אפיים ארצה בכל שורה שנייה, האם כל אלה ששוקלים לא להיות מנויים בהארץ, וכל אלה שמעולם לא היו מנויים, וכל אלה שבכלל מתעבים את הארץ, האם כל אלה היו מסתערים על שירות הלקוחות והמרכזייה היתה נופלת? ובהיפוך – אם ישראל היום היה מפרסם מחר בבוקר מאמר שקובע שרוב רובו של הציבור הישראלי הוא בבחינת מלאכי שרת שמתחרים ברפאל ומטטרון, האם הייתי רץ לשלם 50 שקלים בחודש (או כמה שהם דורשים שם עבור החלוקה)? אה, לא בלמ"ד הידיעה לשתי השאלות. חלאס עם הצדקנות הזו, היא מריחה ריח כבד של גיחוך.
אהבתיאהבתי
לוגיקה עו"דינית פתלתלה שלא תופסת באמת.
זה לא מצב בינארי של 0 או 1.
מי שמנוי על הארץ כי הוא חושב שזה עיתון רציני ואמין, קיבל מכה אנושה גם מעצם הפרסום הראשון וגם מהאיתנצלויות.
אין קשר בין מצב זה למצבים האחרים שאתה מתאר (הגעת מנויים חדשים להארץ, או לישר"ה במצב היפותטי אחר).
אהבתיאהבתי
ולווט, תזכרי שאיתנצלות זה פטנט שלי.
אני מרשה לך להשתמש בזה לשימושים לא מסחריים.
אהבתיאהבתי
שועלן, בתת ההכרה הושפעת מזה ולכן נתחלק 60:40 לזכותי.
אהבתיאהבתי
לא ראיתי זאת.
ההשראה באה מפה.
אהבתיאהבתי
שיהיה.
אהבתיאהבתי
רשמתי
אהבתיאהבתי
שאני אבין. גידעון לוי עולה על עיתון, נותן פול גז ודורס מדינה שלמה. ממשיך לנסוע (אה, הומלנד) מתכנן פגע וברח. שוקל שוב, נותן רברס ודורס שוב. אחרי פשע בלתי נתפס שכזה, עולה עניין הקרדיט.
מדינה מונחת מדממת על הכביש, ואנחנו נתעסק ברישום זכויותיו של שועלן.
מישהו בטוח שהמפץ הגדול התחיל אצלו בפופיק.
אהבתיאהבתי
זה בדיחה על דיון דומה שהיה פה לפני ימים ספורים.
זה בסדר, ממך אני לא מצפה לאיתנצלות.
אהבתיאהבתי
הרי
אהבתיאהבתי
בסדר, הרי זה דבר קבוע. אתה וזאת שיש לפחד ממנה שותפים במשיכתכם לקרדיטים. החסך הנרקיסיסטי האובססיבי שלכם מהלך אימים על הציבור הרחב. מוקדש ביראה.
אהבתיאהבתי
נו, בכל זאת זכיתי לאיתנצלות גדעונלוית.
אני חושב שאתה מספס את מגמת ההתמתנות שלי.
בעיקר בגללך אגב.
אהבתיאהבתי
מה שכתב שועלן.
אהבתיאהבתי
יפה שאתה גם שואל וגם עונה…העניין כמובן הוא לא התנצלות ספציפית כזו או אחרת למרות שזו הייתה עוזרת. זה לא עניין נקודתי בלבד הבעיה היא מערכתית.
בקצרה אגב התשובה לשאלה הראשונה תפתיע אותך והיא דווקא חיובית.
מו"ל של עיתון אמור לדעת אותה ולהבין אותה. לאורך זמן הנכס החשוב ביותר של עיתון היא אמינותו ועל זה הוא ייפול או יקום. זה הבסיס והיסודות של כל עיתון שמכבד את עצמו ובמיוחד עיתון מסוגו של הארץ יכול להיות שלגבי טבלואידים אחרים העניין פחות חשוב.
הארץ כמו קוראים רבים של העיתון בחו"ל משווה את עצמו רבות לניו יורק טיימס ולגארדיין למשל אלא שבניו-יורק למשל מי שמכיר את המדיה שם, הניו יורקטיימס הוא כמעט התנ"ך של מקצוע העיתונות והוא מתייחס אל עצמו בהתאם. ההצלחה שלו לדוגמא משמעותית דווקא בגלל שאת אמינותו מעריכים הרבה הרבה מעבר לאלו שיסכימו עם מאמרי המערכת שלו למשל. אחרת גם הוא היה נמחק מזמן.
לניו-יורק טיימס אין תחליף כמעט עבור קוראיו, דווקא בגלל שלא משנה מה דעתך הפוליטית אתה יודע שאתה קורא עיתון שהוא האיכותי הביותר והאמין ביותר. שם יודעים למשל שמאמרי מערכת לחוד וחדשות לחוד. מעבר לכך גם לא יייתכן לדוגמא שפובליציסט יכתוב את הכתבות הראשיות של העתון או להיפך. הפובליציסט מחויב לדעתו והכתב מחויב לאמת ולכן המערכת עובדת בהתאם. ככה זה אמור להיות בעיתון רציני ולא כמו שקרה בהארץ. מה לעשות.
אהבתיאהבתי
אין כאן צדקנות כי לא מדובר בצדקנים או מקופחים כרוניים. מדובר בקוראי הארץ לשעבר. חלק גדול מהישראלים לא תופס את התהודה שהנאציפיקציה מקבלת ואיך אתה כישראלי נתפס בעולם העסקי, האקדמי ובזירה האינטרנטית- גם על ידי כאלה שיודעים שהפלסטינים אינם מצדיקי הדור.
אנשים פשוט לא תופסים מה קרה בעשור האחרון. יש עשרות מקומות באירופה שלא תצא מהם בשלום לבוש בחולצה עם דגל ישראל. יפוצצו אותך במכות במקרה הטוב. יאנסו אותה במקרה הפחות טוב. הנאציפיקציה של עיתון הארץ מייצרת שנאה אלימות ודם. זה לא עתידי, זה קורה עכשיו. -תמשיך לגחך.
אהבתיאהבתי
מה יש לך היום? בדרך כלל אתה יותר עליז. זה לגופו. לא לגופו – אם היית יודע כמה אנשים שתיעבו את ישראלים בחו"ל כבר הוסטו על ידי להבין שהשלטון הימני בישראל הוא הוא הצרה האמיתית, ולא מרבית הישראלים שלא מתעניינים ורק רוצים שקט בחיים – היית מכריז עלי כעוכר ישראל אמיתי ומזמין גם אותי לדו קרב באבן גבירול.
אהבתיאהבתי
אתה מבין, יון מה מנסה להסביר לך העוד.
אחרי "עופרת יצוקה" בהיותי בלונדון שבו ב נעמי חזן ושותפיה הסבירו ב"הארץ" (באנגלית) שישראל יצאה למבצע טבח הילדי פלשתינים, הסברתי להם שזה השלטון הימני של לבני ואולמרט מקדימה והעבודה הוא הוא הצרה האמיתית לא אנחנו הגברים הנקיים, עם הלק על הציפורניים ומגלחי הרגליים.
הסתברתי להם שצריך להלחם בשלטון מבחוץ ומבפנים כמו בשנות ה-30' בשחורי המדים שגם הם יצאו לטבוח ילדים.
אתה מבין, הסברתי להם שרוב הציבור איננו חלק מהשלטון הימני הזה ולא נותן לו גיבוי.
אני והישראלים הבאמת נקיים, שחושבים ש 3000 רקטות ואלפי פצצות מצרר מכוון עזה, משך 5 שנים על תושבי הדרום הם רק עוד נרטיב דאגנו לבדל את עצמנו משאר הציבור.
אהבתיאהבתי
לי עוד לא יצא להכיר גברים מגולחי רגליים. מצד שני, אני לא מכיר אותך. נכון, התגובה כמעט האוטומטית שאני מקבל היא הרי הם בחרו אותם. כאן אני מגייס את הלוגיקה העו"דית הפתלתלה ויוצא מזה בחיבוב, האמן לי.
אהבתיאהבתי
הנה, יצאת גם מזה בחיבוב 8)
אהבתיאהבתי
העוד מוסיף עוד כפי שרשם "מרבית הישראלים שלא מתעניינים ורק רוצים שקט בחיים".
אנחנו מאמינים לך שאתה רואה עצמך חלק מקבוצה מסוימת שלא מתעניינת לא באתיקה לא בעובדות ולא בזהות קיומית, אלא מטפחת נרקסיזם קיצוני המשווק בחלקלקות, כולל עוות העובדות.
רק שהטעות הקטנה שלך או היא שאתה לא כמו מרבית הישראלים.
לא כמו רוב מצביעי הימין וגם גם לא כמו רוב בולט של מצביעי העבודה מהשורה.
אתה אולי במקרה הטוב, כמו שציין הקפטן(הוא אומר 300, אני אומר אלפים לא רבים) ששיש להם מרכיבי אישיות דומים לאלה של גדעון לוי ודומיו.
אהבתיאהבתי
גם אני שייך למיעוט הקטן שמעדיף לכתוב על לרשום. באשר לגילוח הרגליים והלק בציפרניים, פרטים אינטמים שאינם קשורים לאתיקה, זהות או עובדות קיומיות (בהזדמנות אולי ב.ג.ב יסביר לי את פשר השילוש העלום הזה).
אהבתיאהבתי
ובכן לשאלת האורן, זה דימוי. העדפת אסתטיקה על חשבון האתיקה.
למען הסר ספק, אין קשר לעניין מיני.
אסתטיקה מצועצעת במובן הפומפוזי נרקסיסטי, כמו גם עצם פיתוח החלקלקות כמעלה להתפאר בה. זה לא רק שלא משקף את רוב הציבור כפי שמדמה לו עצמו פלוני, אלא למעשה תכונות אלה די נלעגות בעיני רוב הציבור בדיוק כמו הגדעון לוי ודומיו על פרוטוקוליהם.
אהבתיאהבתי
לא יודע, המשתמשים בלרשום במקום לכתוב, נלעגים יותר. אינך נרקיסיסט או פומפוזי, סתם עילג ממוצע.
אהבתיאהבתי
דימוי קולע יותר לישראלים שעושים שם רע לביתם- מפלצות התהילה. נפוצים בערבות העוז ובשערי הגבורה שבדיעבד.
אהבתיאהבתי
מסביר את בחירתו של האביר. תקפיד יותר בבליסותיך.
אהבתיאהבתי
יצא לך אורן. תחזיר את העו"ד שמגיב לטיעונים.
אהבתיאהבתי
בסדר.
תובענה ייצוגית או פרטית כנגד עיתון הארץ בגין "הוצאת לשון הרע" לגבי הציבור בכלל והציבור המכנה עצמו "ימני" גם, אינה אפשרית עפ"י המשפט הישראלי. לא צריך אפילו לעיין בפסיקה, די בסעיף 4 לחוק.
קובלנה פרטית פלילית? אותה תשובה בדיוק.
מה אפשר לעשות אתה שואל? יש רק דרך משפטית אחת: שכנע את ויינשטיין, היועמ"ש, שהמדינה תגיש כתב אישום פלילי.
תמתין לדואר, החשבון שלי בדרך.
אהבתיאהבתי
השמט את היו"ד אם אתה פונה אליו אישית.
אהבתיאהבתי
לכל אלו שמודאגים מכך שהארץ ממשיך להפיץ את שקריו ברחבי העולם נדמה לי שאפשר להיות דיי רגועים. חשבתי לא מעט על מה שקורה בהארץ לאחרונה והמסקנה היא דיי ברורה. הארץ חולה, המחלה סופנית ומתוך לחץ אנשים וארגונים נוטים לעשות שטויות, הרבה שטויות. הארץ הוא עיתון שמשדר סימני מצוקה וראוי לשים לכך לב.
אני לא כותב את זה בלב קל. הארץ היה העיתון הכי איכותי שאיי פעם היה פה. אני זוכר את עצמי בגיל 16 שומר לעצמי את אחרוני השקלים שאספתי בשביל לקנות את הארץ. הוא היה אז שווה כל שקל גם אם אלו היו אחרוני השקלים שהיו לי בכיס. כמה מצער שהיום זה לא המצב. מהארץ נשאר רק הלוגו. כל השאר זה נשיונל אינקווירר של השמאל, "שלחנו כתב חוקר על מנת למצוא אפרטהייד בישראל ותארו לכם מה מצאנו? אנחנו בשוק! מצאנו אפרטהייד". האמת שגם אני בשוק הארץ יכל לחסוך את הסקר ואת כל העמדת הפנים ולכתוב ישר בכותרת, ישראל היא מדינת אפרטהייד, שר הביטחון הבא הוא בכלל מרגל רוסי מושתל בהצאם ליכולת הפרוזה של הכותבים והעורכים . ג'ורג סאנד מתנחם פה באחד תגובות למעלה על ההתייחסות הרבה להארץ ועל גילויי האמוציות בתגובות כאן וקובע כי מי שלא קורא את הארץ מצא מחוץ לעיניינים. אלא שכל זה אם לא שמתם לב הוא נחלת העבר. הסיבה הגדולה לכל התגובות כאן ולכל המהומה היא עדות למקומו ולמוניטין המצויין שנצבר במשך השנים של הארץ בתרבות ובשיח הפוליטי בישראל. גם מקום הזה והמוניטין המשובח הוא תוצאה של עבודה מאומצת בעבר מצד עיתונאים ועורכים כמו גדעון סאמט, מתי גולן וחנוך מרמרי והרבה אחרים שיצרו את המוניטין האיכותי של העיתון.
כל זה כיום הוא רק היסטוריה וזכרונות. מעמדו של העיתון כיום הוא פונקציה של הישגיו בעבר וכלל לא של העבודה הנעשית בו כיום ולכן הכעס עליו כה רב.
הארץ היה ספינת הדגל של העיתונות בישראל והוא באמת ותמים היה מוצר עיתונאי מהמשובחים שבעיתונות העולם. הוא כבר לא כזה היום למעשה הוא רחוק מכך שנות אור. אלוהים נמצא בפרטים הקטנים וכך הייתה גם האיכות של הארץ. הוא היה טוב גם בגלל שעוד הרבה לפני הויכוחים של היום על הכותרות הראשיות שלו, גם עמוד 12 למטה בצד היה כתוב וערוך ברמת שיקול דעת שהיום אפילו הכותרת הראשית של העיתון לא זוכה לה. הבעיה של הארץ היום היא לא עניין משמעתי כזה או אחר. הבעיה היא מערכתית והחידלון הוא עמוק. עיתון כמו שכולנו יודעים הוא תוצר של עבודת צוות. בעיתון טוב בעיות נפתרות הרבה הרבה לפני שהעורך הראשי נאלץ לטפל בהם. במצבו העיתונאי של הארץ מהיום נדרש כמעט להחליף את כל שדרת העריכה שלו במיוחד את עורכו אלוף בן, את ראש מערכת החדשות שלו קשתי ואת עורך הדעות. דוגמאות לעבודה הרעה שהם עושים יש למכביר ואלו רק הולכות ונערמות ללא הפסקה מידי יום. יתייגו אותי מי שייתייגו כעוד ימני הזוי, מהסוג שפוקד את הבלוג הזה יותר מדי לאחרונה רחמנא לצלן, אלא כמי שהצביע דווקא לעבודה בבחירות האחרונות נדמה שעבור הארץ של היום כל דבר שהוא פחות משמאל רדיקלי הוא כנראה ימין משוקץ . מה שהיה פעם עיתון לאנשים חושבים הפך לעיתון לעיתונאים שלא חושבים ומכון תעמולה למען מדינה דו לאומית שיש לו עיתון. זה קצת מוזר לי להתחיל ללמד עיתונות, לא עסקתי בכך אף פעם וגם אין לי את היומרה אבל נניח שהיה אפשר לזמן לכיתה את בן , קשתי וגדעון לוי. ישנם לא מעט דברים שהם צריכים לדעת על תקשורת וההבדלים ביו גופי תקשורת ומדיומים: ראשית יש הבדל בין עיתון וטלוויזיה, אם גדעון לוי אומר משהו בטלויזיה בשידור חי אז אין מכך חזרה. אם ישנו חס וחלילה פיגוע או ארוע פוליטי המתרחש בזמן אמת בצמוד לשידור טלוויזיוני, מרווח הטעות הוא קטן, אמרת שידרת, אחר כך לך תתנצל אם טעית. זו באמת בעיה.
לעומת זאת לעיתון יש פריבלגיה. עיתון לעולם לא משודר בשידור חי.
הכתב יכול לקרוא פעמיים את הכתבה, העורך עוד פעם ולפעמים עוד עורך שוב. זה לא אותו מדיום.יש להשתמש ביתרונות.
בנוסף יש להבדיל ביו ידיעה חדשותית דחופה שארעה נניח שעה לפני סגירת העיתון כגון פיגוע ,מבצע, מלחמה, הודעה פוליטית חשובה או סתם ניצחון של מכבי באירופה שאינך יכול להתעלם ממנו וחייב להופיע בעיתון של מחר ללא דיחוי. שוב ,אם כתבת – פרסמת. אם טעית תתנצל אין מה לעשות. אלו הקשיים בטבעיים הכרוכים בפרסום עיתון יומי.
לעומת זאת שום דבר מהתנאים האלו לא התקיים בכותרת האפרטהייד.
לא היה מדובר בחדשות דחופות שחייבות להתפרסם למחרת ולא במידע שהמתחרים עמדו לפרסם וגם לא משהו שהציבור היה חייב לדעת באותו יום. התלמיד היקר גדעון, קשתי ובן תקשיבו לי טוב: לא הכל חייב בפרסום מיידי, מותר לכם וחובתכם לחכות עם ידיעות מסויימות. אם אתה לא בטוח לגבי טיבה של ידיעה או שהיא דורשת עריכה נוספת אז חכה. זה מותר. עורך טוב נמדד לפעמים יותר במה הוא לא מפרסם מאשר במה שהוא מפרסם. התלונות על לחץ זמן הם דמיונות שווא!
אתם שם בהארץ טוענים שהיה בעצם היה לחץ זמן לפרסם שישראל היא מדינת אפרטהייד???
איזה לחץ בדיוק, ממי ? לחץ מהמו"ל? לחץ בראש? העולם חיכה בנשימה עצורה לחדשה הזו?
היום יותר מאי פעם מצבו של הארץ סופני כך נראה. אם המספרים שפרסם אביב הורביץ לאחרונה נכונים, הרי מדובר בקטסטרפה מבחינת העיתון, לא פחות. הארץ צנח במספר המנויים שלו ב25 אחוז בשנה האחרונה. בנוסף לכך הערכות מעודכנות מדברות על הפסד שנתי של 50 מיליון שקל.
אם לקחת בחשבון את שוקן עצמו שהעיד כי נציג העובדים שראה את הספרים של העיתון שאל אותו ממה תשלם משכורות בחודש הבא? אזי אפשר להבין שהארץ לא בירידה כי אם בצניחה חופשית.
מדובר למעשה בקריסת המודל העסקי של הארץ שעל פיו הוא מתקיים עוד לפני קום המדינה. שום קיצוץ עמוק ככל שיהיה לא יעזור כאן.
או ששוקן מוכר את חלקו בעיתון למשקיע חיצוני שיעשה בהארץ מהפכה ומחפש משקיע רציני עוד היום ועדיף אתמול או שאין תקומה לעיתון. ברגע שגם כמות המינויים לא מצטמצמת בהדרגה טיפין טיפין אלא פשוט קורסת וגם שוק הפרסום לא רק שמפנה לך גב אלא מפסיק להכיר בקיומך ככלי תקשורת רלוונטי עבורו ההתרסקות היא מוחלטת. מהמקום שלי נדמה לי שהעובדים חשים היטב בכל זה. זו כנראה הולכת להיות מערכת הבחירות האחרונה של הארץ ובמצב שכזה תמות נפשי עם פלישתים הופך להיות גם הדגל העיתונאי והערכי של הארץ. לנו הקוראים לפחות יישארו הזכרונות.
אהבתיאהבתי
תכתוב יותר ארוך. זה קצר מדי. חשבת לפתוח בלוג?
אהבתיאהבתי
סקר קמיל פוקס הראה תוצאה נמוכה יותר לליכוד ביתנו מאשר הסקרים האחרים שפורסמו אמש והבוקר. (35 מנדטים לעומת 42-44) האזנתי לו כיצד ניתח את הסקרים בדרך מדעית ואמינה. – מדקה 42:40 אצל רזי.
אהבתיאהבתי
איפה כל המגיבים השמאלנים שהגיבו פעם לבלוגים שלך. נראה לי שעיקר המגיבים הם מהימין. האם אני טועה?
אהבתיאהבתי
בוקר טוב.
אהבתיאהבתי
מעניין מדוע השמאלנים לא מגיבים כאן?
אהבתיאהבתי
כי משעמם להגיב לימין. יש לנו דברים מעניינים יותר לעשות
אהבתיאהבתי
אין צורך להגיב לימין או להתווכח אלא להציג דעות של השמאל כדי שבזירה הפוליטית תהיה נוכחות של עמדות שמאליות
אהבתיאהבתי
את מצטרפת לחרפת "הארץ", הם אינם ימנים. הם מעולם לא הצביעו ימינה מהעבודה (מלבד התמהוני שבחר בעוזי דיין). לחשוב אחרת מהקרן החד"שה/ גידון לוי/ בר רפאלי לא הופך אותם לימנים. למרות התנגדותם לביקורת האוטומטית על ביבי/ מתנחלים/ סמג"דים לירים, הם מעולם לא היו או הצביעו ימין. הם מוכנים להשבע באמם החסידה.
אהבתיאהבתי
הארץ ימשיך בשלו עד אחרון הנאורים. עניין של שנה וחצי גג.
אהבתיאהבתי
נרגעתי 😯
אהבתיאהבתי
ההתנצלות של גדעון לוי זהה מתודולוגית למכתב העזיבה של טל רז.
הרבה מילים, אבל בלי מה שבאמת צריך להגיד.
אהבתיאהבתי
ולי חסרה עוד אפשרות בסקר על הארץ: ביטלתי את המנוי בפעם השביעית השנה.
ודבורית, לפי תוצאות הסקר (מעל 80% אומרים שהיחס לא השתנה) גם מצב הבלוג שלך בסדר. ימשיכו לקרוא אותך למרות פרשת האפרטהייד והעקשנות שלך, בדומה לזו של הארץ, שלא להודות בטעותך.
אז זה בסדר. תמשיכי כאילו לא קרה כלום.
אהבתיאהבתי
היחס שלי לעיתון לא השתנה, כי מלכתחילה לא סבלתי אותו. המקרה האחרון הוא רק דוגמה בעלמא. למה שהיחס ישתנה?
אהבתיאהבתי
חוב לאורן: סליחה.
אהבתיאהבתי
מתקבלת בהכנעה ובתודה. (בניגוד לחובות הממוניים של המגיב היונתי, אותם עלי לגבות באמצעים פיזים).
אהבתיאהבתי
הקפצת לי טיקים בעין.
פנקס פינת אבן גבירול ב 00:15- תגיע בזמן.
אהבתיאהבתי
שתי אפשריות:
א. ליונה קשרים במגדלי אקירוב, מה שבהחלט יקפיץ את התעריף.
ב. הנ"ל ממעריציו של "הסובל", מה שמסביר את חוש ההומור הדלוח, הסלנג המוגלתי והנטיות הקולינריות הפלורליסטיות (כלבויניק בלשון קיבוצית).
אהבתיאהבתי
אין ספק שמדובר בנאור טיפוסי. אלה תמיד נעלמים כשממש צריך אותם.
אהבתיאהבתי
כאשר דוחקים אותי לפינה, גם נעים הלכות כמוני עובר לפסים אלימים. נכון, מושג הפינה שלי רחב מהמקובל, אך מוסר התשלומים שלך הדרדר. מקווה שנלמד הלקח.
אהבתיאהבתי
באיזה שלב "טעיתי, אבל" הפך ל"טעינו, אבל"?
(אגב, הם שכחו לעדכן את כותרת תגית ה-title, ולכן בראש הטאב רואים את הכותרת הישנה).
גדעון התקשר לבכות?
אהבתיאהבתי
הנה
אהבתיאהבתי
כהוקרה על הרגלי הנבירה חשבנו להעניק לך שי צנוע.
תכיר-גרטרוד.
אהבתיאהבתי
שועלן תגיד. בסוף, זה לא הסתדר ביניכם?
אהבתיאהבתי
בהמשך לדיונון בין ראש המדור לביני, בתגובות כאן וגם כאן, על איילת ש-ק-ד ובכלל הרצון של הבית היהודי לקרב חילונים למפלגה, הביא ראש המדור את דבריו האחרונים של הרב אבינר, שתומך בש-ק-ד, כמענה לאזכור ציטוט אחר שלו, שהבאתי אני, בו אמר שנשים מקומן אינו בכנסת. בכל מקרה, כך אליבא דר"מ, לרב אין השפעה גדולה על ציבור המצביעים והיא דומה לזאת של יצחק לאור ובני ציפר (כך לדבריו של ר"מ) על מצביעי מרצ. אינני בקיא, אך אני משער, בניגוד לר"מ, שבציבור הדתי, בכל זאת, מתייחסים ביותר כבוד ויראה למנהיגים רוחניים, מאשר מצביעי מרצ לאנשי רוח. יתכן שאני טועה.
והנה היום מתווכחים מנהיגי "הבית היהודי" עצמם (כפי שנשמעו בגל"צ) על השאלה אם ש-ק-ד, כאישה חילונית, מקומה במפלגה. ככה מקרבים ציבור חילוני?
אהבתיאהבתי
הרב אבינר כבודו במקומו מונח, אבל הוא די זניח בהשפעה על ציבור מצביעי הבית היהודי. אומר זאת כך: מי שישמע לו בציבור הדתי בעניינים האלו, בדרך כלל לא יצביע הבית היהודי.
אהבתיאהבתי
תודה. היה לי הרושם שהדברים שונים.
אהבתיאהבתי
נקווה שהתשובה שהלל מספקת את ידידי בונד(שאגב אם אינני טועה חילוני כמוני).
למען נאותו של הגילוי ובצורה כנה, טרם החלטתי לאיזו מפלגה אצביע בבחירות הקרובות.
כאמור נראה שלאבינר היה חשוב להוריד את הכובע שמישהו הדביק לו ולכן צירף פירסום ברור ומפורש בתמיכה במעומדות איילת שקד.
העובדה שמתרחש ממש בימים אלה מפץ שהוא לא פשט של יציאה מסקטוריאליות מסוימת אל מפלגה-כלל ישראלית ציונית צריכה להפתיע מישהו אחרי 60 שנים?
אז אורלב שואב את כוחו מסקטוריאליות, ובנט, שקד ורוב הצעירים במפלגה נישאים על משהו אחר. בשביל זה יש פריימריס פתוחים ומשם אפשר לראות לאיזה כוון המפלגה הזו הולכת.
אהבתיאהבתי
ההתייחסות הרבה לה זוכה הארץ בבלוג מוכיחה עד כמה חשוב העתון לקוראיו, כמה אמוציות הם משקיעים בכל מלה כתובה, וכמה האיום המשומש לבטל את המנוי מגוחך.האמת היא שמי שלא קורא הארץ נמצא מחוץ לעניינים.
אהבתיאהבתי
האמת היא שמי שלא קורא הארץ, לא יודע מה נכתב בהארץ.
אהבתיאהבתי
שקרנים
אהבתיאהבתי
שרקנית.
אהבתיאהבתי
בואש
אהבתיאהבתי
האיום ממש לא מגוחך. יש לי כמה חברים שביטלו את המנוי לפני שנים ועדיין מקבלים טלפונים והצעות לחידושו.
אין לי נתונים ומספרים (מניח שלחלק מהקוראים כאן יש), אך לתחושתי מס' המנויים של "הארץ" בירידה מתמדת. אי אפשר לזלזל בקוראים במשך קבוע ולצפות שימשיכו לשלם על כך.
למזלם הגדול, ולמזלנו הקטן, מדובר, עדיין, בעיתון האיכותי בישראל. כמו בבחירות, הרע במיעוטו.
אהבתיאהבתי
לטובת אנונימי שלא קורא הארץ.
אהבתיאהבתי
בינינו, מיותר היום לשלם על מנוי בשעה שהחומר מוגש בחינם ברשת. מנויים כמוני מביעים בתשלום השנתי את תמיכתם ואת החשיבות שהם רואים בקיום העיתון. מי שמתרגז לנוכח מאמר כזה או אחר ומחזיק את דמי המנוי כנשק מול מחלקת המנויים הוא ראשית כל מופלץ ונפוח מחשיבות עצמית ויש המון כאלה, ושנית- שילך לישר"ה שם כולם עומדים דום מול המרשרשין של אדלסון.
אהבתיאהבתי
לרוב האנשים יש נטייה לפתח תפישות עולם על מנת לתת סדר והיגיון בעולם. אחת לכמה זמן באה המציאות ונותנת פידבק. יש כאלו שעושים את ההתאמות, ויש כאלה שתקועים בדוגמות שלהם וגם ל-3 ברקים על ראשם יהיה להם הסבר בהתאם לתפישה.
לצד אחד, יש רבנים.
לצד שני, יש הארץ.
אהבתיאהבתי
זה כמו לקבל מנה מקולקלת במסעדה הקבועה שהחליפה בעלות. המלצר יכול לנסות להסביר את הריח בפעם הראשונה אבל כשזה חוזר על עצמו הלקוחות קמים ולא חוזרים. הארץ הפך ממסעדת הבית שלי למפגע תברואתי. לאחר שביטלתי את המנוי וגיליתי שעוד עשו זאת -ללא תיאום, בלי איומים ובלי מכתבים למערכת. הריח עשה את שלו.
אהבתיאהבתי
אל תצפה למשלחת שיכנוע.תתבשם בריחך.
אהבתיאהבתי
יונה, עיתון הוא לא מסעדה. למה יש לך שדה סמנטי בודד לקושש בו מטאפורות. בשל הרגלי המגונים אינני ניחן בעודף משקל, הפוך ובריבוע. כל קלוריה חשובה. ההתנכליות החוזרות של תגובותיך לתאבוני, מאיימות על שאריות הבמר שלי. הפסק וחדל (זו גם המלצה סגנונית), די עם הסביחיזציה של השיח.
אהבתיאהבתי
שוב בירוק קנאה? אם עדיין לא הפנמת, שועלן קיבל את הפרס בזכות ולא בחסד. הוועדה תתכנס שוב בחצות. תשאיר ציפורניים למחר.
אהבתיאהבתי
להשוות רבנים להארץ זה די עלוב…
אהבתיאהבתי
מאיזו בחינה?
אהבתיאהבתי
באמת קשה לנחש 😆
אהבתיאהבתי
אני לא רוצה להשמע פטרוני ולא מטיפני, אבל גם מזמן נטשתי את המנוי הארץ…
יש כאן סינדרום של אישה מוכה שחוטפת שוב ושוב את הזבנגים שלה כועסת וזועפת, אבל למחרת מפייסת את עצמה "הוא בכל זאת הבחירה שלי, המתוק שלי..לא יכולה להתנתק מהשוקי שוקן-טון שלי" כי המכות באות מאהבה בסוף הוא יתרצה, כלומר רציונליזציה למכות או יותר נכון למה שמתחזה לעיתונות.
הנה והשוקנטון שלי אפילו התנצל הבוקר. איזה חמוד הוא, לא?
ואיך משכנעים את עצמנו?
הם כלומר רוב הציבור החילוני (כולל למשלעולי רוסיה ועוד כמיליון חילונים אחרי יליד הארץ , המסורתי והדתי-לאומי מהשורה הם הם.. יש להם רבנים, זה מה שיש להם!
תנו לי גדעון ואלוף בן שישפעו את דמי אחת לכמה ימים אחרת את מי אחרת, בטח תבוא המכשפה עם הרבנים ותבלע אותי.
אהבתיאהבתי
אני לא בטוח שהבנתי, התגובה לא יצאה טוב אני חושב.
אני טוען שבשני הצדדים מה שאנחנו רואים זו אמונה דתית.
בציבור הדתי זה נכון בהגדרה.
בשמאל הרדיקלי שהארץ מייצג יש גם אמונה דתית, המציאות לא משנה, התפישה מכתיבה את הפירוש למה שקרה, לא משנה כמה לא סביר זה.
לשני הצדדים יש תכונה משותפת של תחושת צדקת הדרך, אבל חמור מכך תחושה של עליונות מוסרית.
אין דבר שיותר מפחיד אותי מאנשים שחושבים שיש להם עליונות מוסרית, זה מצדיק כל פעולה שלהם.
תפישה של עליונות מוסרית גורמת לפעולות קיצוניות ופעולות קיצוניות מובילות לריאקציות שהן בדרך כלל לא פחות קיצוניות, תראה את זה בקרב על שלטון החוק, ותמצא את זה היום אצל שלושת המו"לים הגדולים בישראל.
אהבתיאהבתי
לא כל כך ברור מה ניסית להבהיר כאן.
תזכור פעמון גאוס, שבו פחות או יותר קיים רדיקליזם בשני הצדדים הוא בסדר גמור.
אבל מתברר שרוב הציבור בישראל כלומר מדובר על מיליונים בין אם הוא חילוני, מסורתי או דתי- לאומי לא נמצא באותם איזורים.
כשאתה כותב "בציבור הדתי, זה נכון בהגדרה" – זה פשוט לא מדויק, כפי שזו תהיה שגיאה לא פחות גדולה לקטלג את הציבור החילוני .
האם זו סיבה להאחז בקוטב של עיתונות ברמת אמינות נמוכה שהיא למעשה שופר תעמולה של הסתה פרועה שמגיעה לרמות אנטישמיות בלא גוזמא נגד כל אחת ואחד מאתנו?
הזכרת את המו"לים בקרב על שלטון החוק", ולמען האמת לא ברור לגמרי במה מדובר.
למשל אפשר לראות שישר"ה היום למשל מישר קו עם הארץ. כל ביקורת על מערכת המשפט היא "מלחמת בני החושך בבני ההאור".
אהבתיאהבתי
אתה כנראה לא מבין מה זו אמונה דתית וגם לא את ההיפך מזה
אהבתיאהבתי
להלן הניסוח מתוך ויקיפדיה לערך אמונה:
"אמונה היא המצב הפסיכולוגי בו אדם חש כי טענה או הנחה כלשהי הינה נכונה. במקרים רבים חווית האמונה מעורבת בשכנוע פנימי הקשור באופן עמוק לתפיסת המציאות של המאמין, ולכן פעמים רבות לא די בהוכחה סותרת כדי להניא אדם מלהאמין בדבר מה. כל אדם ממציא מספר אמונות מדי-יום ביומו, בהקשרים שונים, בין אם אלו נכונות או שגויות."
כמדומני שזה מה שאמרתי מילה במילה.
לגביי הארץ אני אסכם מבחינתי את הדיון כך: השמאל הרדיקלי מנסה לתייג את העם היהודי כגזע ,בעוד שאני רואה בנו עם וקהילייה, ולכן באופן כללי אני מתנגד לכך שבאופן אוטומטי כל רצון של היהודים להיטיב עם עצמם הוא בהכרח גזעני.
בכל מקרה, אם לזרום עם התיוג הנ"ל, בתוך גזע היהודים יש תת גזע קטן המכונה גזעון לוי שיורק על הגזע שבקרבו הוא יושב.
אהבתיאהבתי
עבורי זה לא מיותר. אני אוהב גם נייר. המנוי שלי אינו לצרכי תמיכה בעיתון או פילנתרופיה.
אבל גם אם המנוי שלי היה עבור תמיכה בעיתון ובחשיבות קיומו, כמו אצלך, הייתי מקבל את אי האמינות והזלזול בי בצורה דומה.
אהבתיאהבתי
גם אני מחבבת נייר. בניגוד לאחרים לדעתי לא היתה כוונה זדונית אלא טעות שמקורה ברשלנות, היתה התנצלות, גדעון התנצל בחצי פה אולי בשל מחלוקת עם העורך והבעלים על נטילת האחריות , ט.ל.ח.(הכותרת במודפס). אישית , יש לי השגות לגבי אמינותו של ארי שביט, ובזבוז השטח בעתון ע"י קרני אלדד. גם עם ישראל הראל וארנס לא הייתי שותה כוס קפה. הסך הכל פלורליסטי ואמין.
אהבתיאהבתי
לגבי הסקר.
לכאורה ההצבעה שלי צריכה להיות: "יחסי להארץ לא השתנה" שהרי זו האמת.
אבל, אבל איני קוראת את הארץ ולאתר שלו אני נכנסת פעם בהמון זמן, אם יש הפנייה משכנעת או כדי לראות טעויות גסות של העתון.
חסרה לי האופציה "מה זה הארץ".
אז, האם להצביע?
אהבתיאהבתי
כרגיל בסקרים בוולוטיה. מה כבר אפשר ללמוד מסקר שכורכים בו יחדיו את מי שהערצתו לעיתון נשארה ללא שינוי עם זה ששנאתו לעיתון נשארה ללא שינוי?
לפני האגודלים יש לותר על הסקרים חסרי הערך, או לפחות להוסיף אופצית זאב רווח הומוריסטית. שיהיה ברור שהסקר רק נועד להתניע דיון באזור התגובות.
אהבתיאהבתי
בפעם הראשונה אני שוקל לבטל את המנוי ל"הארץ", לאחר כ-20 שנה.
אינני מאלה המאיימים מדי מאמר שאינו לרוחם. גם שקרים והטיות סבלתי. התעצבנתי, חרקתי שיניים והתמקדתי בדברים הטובים בעיתון.
הפעם הדברים חמורים הרבה יותר. הפעם (וזוהי מגמה שלא החלה רק לפני שבוע) מדובר בקו עריכתי מובהק ולא בעיתונאי כזה או אחר. הפעם עברו את הגבול, שעד לאחרונה רק זגזגו עליו.
ההבהרה הרפה והחלקית, שטוב שהגיעה, בעייתית לא פחות מהכותרת הראשית. נראה כאילו עושים "טובה"… יוצאים ידי חובה. אין בדק בית, אין חרטה אמיתית על הטעיית קוראים שמשלמים על מנת לקבל דיוק ואמינות. זהו זלזול בקוראים.
אבל הגרוע מכל הוא מאמרו של גדעון לוי מהבוקר, שמוסיף חטא על פשע. במאמר ממשיך גדעון לוי בשקריו ובסילופיו – "טעינו, אבל". הוא לא מתייחס לכל הנתונים והתיקונים שהביאו ימיני, אתר פרספקטיבה ובן-מאיר אתמול ב"הארץ", ובוחר מה שמתאים לו. אם מישהו היה צריך הוכחה נוספת שהיה גם היה זדון בדברים שכתב לוי לפני שבוע (ובכלל), המאמר הזה מגיע ומבטל כל ספק. הפעם התירוץ של לחץ זמן ורשלנות אינו יכול להתקבל.
במיוחד מגוחך המשפט "דמו לעצמכם סקר דומה בצרפת: שליש מהצרפתים לא רוצים שליהודים תהיה זכות בחירה, וכמעט מחציתם לא רוצים לא בשכן יהודי ולא בתלמיד יהודי?" – אז סקר דמה לגבי יהודים לא היה, אך סקרים דומים, עם תוצאות חמורות יותר, על היחס למוסלמים, היו גם היו.
רק לפני 4 ימים התפרסם סקר נוסף בצרפת (לה פיגארו):
43% מהצרפתים רואים באיסלם איום לזהות הלאומית. כאן אין עימות צבאי. כאן אין ירי של אלפי טילים על ערי צרפת. כאן אין נבחרי ציבור מוסלמים שתומכים באלה היורים על צרפת.
60% מהצרפתים סבורים שההשפעה של האיסלם בצרפת היא גדולה מדי.
למעלה מ-60% תומכים ב"חוק הרעלות".
ועוד ועוד…
זוהי רק דוגמה אחת, מהשבוע, לסקרים דומים (גם כאלו שכוללים חוסר רצון לגור בקרבת מוסלמים ולהעסיק אותם.)
הכותרת בלה פיגארו: "תדמית האיסלם בירידה בצרפת".
אם היה להם "הארץ" וגדעון לוי משלהם, זה היה הופך ל"הצרפתים גזענים"… באותיות ענק, ככותרת ראשית.
* * *
בעניין לאלו שהעמידו אותך ל"בית דין שדה", מצער אותי לומר שהפעם הדבר נעשה די בצדק. נראה שאינני היחיד שחושב כך. בייחוד חרה לי (אז, בזמן אמת) הששון בו נפלת על הכותרת הראשית השקרית והמגמתית ההיא ב"הארץ" ואף אימצת אותה לכותרת לפוסט שלך.
כבר כתבתי בעבר על ,הכתם העיוור" שלך ובאותה מידה על הגינותך. השבוע האחרון חיזק את מחשבותיי, לשני הכיוונים: גם אם לא הבעת חרטה מסויימת על הפוסט ההוא שלך, הבאת את דברי הביקורת על "הארץ" ולוי. נאלץ להסתפק בכך.
ואם כבר הזכרנו את הסקרים בצרפת (יש דומים גם במדינות אחרות באירופה, כולל של אמנסטי), אם היה להם V שם, הכותרת "צרפת מדינת כל גזעניה" היה מופיעה מדי יום בבלוגה.
אהבתיאהבתי
בסקר של דבורית בחרתי באפשרות הראשונה, אך רק בגלל שהיתה היחידה הקרובה להשקפתי, שעה שהאחרות היו בלתי רלבנטיות בעליל. התשובה הנכונה בשבילי היא "זה מעצבן אותי מאוד, אך לא עד כדי נקיטת צעד כלשהו בשלב זה".
הארץ באמת מעצבן מאוד. למעשה, אני זועף על השוקניה היום יותר מאשר בכל שלושת העשורים הקודמים, מאז החלו יחסינו. היו לי ציפיות גבוהות מאלוף בן ותחת זאת קיבלנו גם מוצר מוקטן, זול למראה ובעייתי בתכנים.
בחלון הראווה של הארץ עומדים היום שני סטארים, שמזינים את הכותרות הראשיות בחומר בעייתי. ארי שביט מכאן וגדעון לוי מכאן. לוי הוא "שמאל קיצוני" בהגדרה ושביט לכאורה "מאזן" אותו. את שניהם היה גרשום שוקן מגלגל לתוך שקית נייר (חומה) אחת ושומט בסל בהזדמנות הראשונה. שביט עם המאניירות המזויפות והסברה (השגויה) שיש לו השפעה על קברניטי ושועי המדינה. לוי עם כל החבילה הגרועה שהוא מייצג. לבדיחה שנקראת "שמאל קיצוני" שותפים כיום רק כמה מאות ישראלים. דווקא אחד מהם צריך לקבל מקום בצמרת "הארץ"? לפח!
ועם זאת, המצב רחוק מלנטוש את הספינה ולהכריז עליה מלחמה. הארץ הוא – היום יותר מתמיד – כלי התקשורת העצמאי האמין בישראל. מעבר להטייתו הפוליטית (שהיא לגיטימית לטעמי אך מיושמת בצורה גרועה) הוא עדיין עולה על כלי התקשורת האחרים.
אהבתיאהבתי
סקר מוזמן מראש, ממצאים מסולפים, כותרת שקרית ומאמר התנצלות שממשיך לסלף את המסקנות. אני לא בטוח שהוא אמין מכלי תקשורת אחרים.
אהבתיאהבתי
זו בדיוק הטייתו הפוליטית שהופכת אותו ללא אמין, במקרה זה ובמקרים רבים אחרים. האם אינך רואה זאת?
אהבתיאהבתי
וזה מה שכותב עכשיו שוקי טאוסיג בעין:
(ההדגשה שלי)
אהבתיאהבתי
לא מבין מה ההתנצלות במאמר החדש.
-די, מישהו חייב לתבוע את העיתון על הוצאת דיבה. חופש הביטוי הפך בהארץ לחופש הביזוי.
אהבתיאהבתי
הוצאת דיבתו של מי בדיוק?
אהבתיאהבתי
של אזרחי המדינה. תביעה ייצוגית בשם הציבור -בדיוק כמו תביעה ציבורית בתחום המסחרי או הרפואי. נניח שאתה אוהד הפועל עין אל אסד ואני מפרסם מחקר שקובע שרוב אוהדי הקבוצה הם למעשה נשים שמחופשות לגברים. לא תתבע?
אהבתיאהבתי
אבל, אבל, אם המדינה תתבע את הארץ, זה ישכנע את העולם?
אנחנו דמוקרטיה למופת, ואנחנו תובעים את מי שטוען אחרת.
אהבתיאהבתי
גם את המושגים הבסיסיים בדמוקרטיה אתה לא מבין.
אהבתיאהבתי
יש פגם בהפיכת סקר לכותרת, יש פגם בהדגשת תשובה לשאלה היפותטית ותמיד רצוי לא לטעות בהצגת הנתונים. הכל טוב ויפה, אך אין כאן כשלון עיתונאי. לא מדובר בראיון עם אדם לא נכון, הגשת עובדה שקרית, או חשיפת אקדח מעשן בדוי.
עיקר הטענות נובעות מדעה פוליטית. הנה גם בונד לא מבדיל בין עמדות גזעניות, לנכונות במודע למנוע זכויות דמוקרטיות (מה שמתרחש בפועל בזמניות הנמשכת 45 שנים).
אני מניח שלאותם המגיבים צרי האופקים, שהכל וויכוח פוליטי בחייהם, אין צורך בהארץ, מלבד תחביבם המזוכיסטי להתעצבן.
אני מבין לליבם של חובבי תרבות, המתקשים לקבל חלק מהעמדות המובאות בו, אך אין להם תחליף לאיכותו.
אהבתיאהבתי
לא הבנת כלום.
אהבתיאהבתי
הבנתי, אך דעותי שונות. אני חובב עיתונים ביקורתיים, ומגיב בנחרת בוז למתעלפים בזעם מביקורת על מולדתם.
אהבתיאהבתי
כאמור, לא הבנת כלום.
אהבתיאהבתי
קודם לא הבנתי כלום, עכשיו עוד פחות.
אהבתיאהבתי
אותי סנדי הנכבדה כבר שלחה לגלות, נראה מה היא תעשה לבית שלא יכל לבוא איתנו.
אהבתיאהבתי