תהמולת בחירות
– ב-ynet מופיע טקסט לא חתום, שמטרתו להציג את מרב מיכאלי באור הכי רע שאפשר, עם הכותרת על האמהות שנקראו לא לשלוח את ילדיהן לצבא, ועם חשיפת החזייה.
– למעריב יש שיחוק: ראיון עדכני איתה מלפני שבועיים בדיוק.
– אני בהחלט מקווה שזה הטור האחרון שלה (לפני שאצטרך לצעוק). דין אחד לכל.
– אופס, צץ בגיגול, טקסט מלפני עשור ויומיים: לא נפרדתי מאשתי בגלל מרב מיכאלי.
למה אחרי כל נאום של שלי יחימוביץ', שלבשה אמש אדום באולפן שישי, מגיעה תגובה ארסית מהליכוד? בשביל מה?
דני קושמרו מתלוצץ איתה ואומר "אני מבין שנגמר המשבר בשוק העיתונות, יש לך שבעה עיתונאים", והיא, במקום לצחוק איתו מתעצבנת: "מתי כבר תמחלו לי על זה שישבתי באולפן הזה". מה קשור?
(בגלל תקלה אמבודית ברשת אני לא יכולה להעלות את הסרטון עצמו. תאלצו להיכנס ללינק כדי לצפות).
תקרית לא נעימה לנועם שליט.
נבחרי העבודה, כל המספרים. ידידותינו נבחרו בזכות הבטחות ייצוג לנשים.
כות' בישר"ה: "רשימת העבודה: שמאלנית קיצונית".
מתי טוכפלד מראיין את השר גדעון סער. אי אפשר היה לשאול אותו ישירות על השמועות המסתובבות ברחבי העולם, כולל ישראל? או על תקרית הארץ והפסקה שנעלמה?
7 ימים
כך קונים כיסא בכנסת. שלושה מאנשי מח' התחקירים של העיתון, גיא ליברמן, יאנה פבזנר-בשן ושחר גינוסר המציאו שני מועמדים, דני סומך ושי סופר, אותם הריצו לפריימריז של הליכוד והעבודה בהתאמה. מסע מפרך בנבכי הדילים והקומבינות. מגעיל ברמות קשות. ומה ייצא מזה? משהו ישתנה? סיפור מאלף.
אבל למה בשער המוסף מוזכר רק המועמד המורץ לפריימריז של הליכוד, ולא זה שהורץ לעבודה?
ציפי שמילוביץ' ראיינה את חיים סבן, שמתכנן לחיות עד גיל 117, וחולם על שלום ("כן, שלום עושים עם אויבים. מה עדיף? הם יירו עלינו, אנחנו נירה בחזרה, ונשים וילדים ימשיכו למות בשני הצדדים. עד מתי?") במארקר (פה, תכף) יש כתבה עליו. איך אפשר לכתוב מילה רעה על מישהו שמכבד אותך בקפוצ'ינו ובבישקוטי שרעייתו רקחה? לא, סתם. איך אפשר לומר מילה רעה על מי שתרם יותר מ-225 מ' ד' לצדקה, בינהיתר לשני בתי"ח בב"ש?
ועל פרטנר, טרום העסקה:
זה לא סוד שאנחנו נשמח לעשות השקעות חדשות בישראל, כבר אמרתי בעבר כשנכנסנו להשקעות בישראל שאנחנו מתרשמים מאוד מאיכות הניהול, מרוח היזמות ומיציבות הכלכלה בישראל.
יסמין לוי מראיינת את נטליה ויזלטיר, הבת של. מה זה אומר? שחזרה לידיעות או שזו כתבה שהמתינה על המדף כמה חודשים? והתשובה: ישירות מהמדף.
Markerweek
ובהמשך לכתבה בימים, שוקי שדה על מנגנון השינוע של חיים כץ לפריימריז. איך אפשר לחשוב שזו התנהלות תקינה?
בעמוד העיתון בפייסבוק אומנם העלו את שער היום, כפי שאתם רואים, אלא שמדובר בשער דמי. בסקיצה לא גמורה של המעצבים.
למשל, התאריך שגוי, למשל, המספרים הללו לא מופיעים בשער האמיתי, וגם הטקסט, לכאורה כתבה על חיים סבן אינו הטקסט הנכון אלא טקסט בכאילו, לפיו מודדים הגרפיקאים כמה מקום יש.
שלוש פעמים הבטיחו שבשעות הקרובות תיחתם עסקה, והנה גם אתמול בצהריים, עדיין אותה הבטחה (אופס שינו כות'). והנה נחתמה. סבן ישלם 80 מ' ד' במזומן. פששש.
נוחי דנקנר
כזכור, נאסר עליו לצאת מהארץ אלא באישור מיוחד. ובכן קיבל והוא ייצא לארגנטינה בשבוע הקרוב, כדי לקדם עניינים עם אדוארדו אלשטיין.
חגי עמית במארקרוויק בעוד ניסיון לתהות על קנקנו, כולל תזכורת לספר שהשפיע על חייו, האלכימאי.
כבר סיפרתי לפני שלושה ימים מה כתב סבר פלוצקר, המאוהב הנכזב, על נוחי דנקנר, אבל זה כנראה לא הספיק לו, והוא חוזר על הדברים גם היום. למה לכתוב את אותו מדור פעמיים תוך יומיים?
"עדת הפרשנים הרוקדת בפרץ של שמחה לאיד על דמו של החשוד ועל שמו הטוב, והוא עוד לא הואשם במשהו…. האם דנקנר גם פושע וגם אידיוט? הרי רק פושע אידיוט יכול ליזום ולממן הרצת מניות של חברה בורסאית שבשליטתו ערב הנפקה, כשרשות ניירות ערך עוקבת באמצעות תוכנות מחשב רבות עוצמה ותחכום אחר כל תנודה…
[…]
איני מכיר את דנקנר הרבה מעבר לעבודתי העיתונאית… מעולם לא ביקרתי בביתו ולא הייתי אורחו בחו"ל או בארץ, מלבד במשרדו ובארוחת ערב אחת משותפת במסעדה מזרחית גלילית… קצת הופתעתי כשהזמין אותי לחתונת בנו. החלטתי ללכת אליה דווקא בגלל השנאה העזה כלפיו…
[…]
מתישהו בשנתיים שחלפו חצה דנקנר את קו הגבול הבלתי נראה בין להיות אדון למעשיו ובין להיות עבד להם. הוא איבד את הראש… אני מאמין… שדנקנר לא הסתבך עם החוק. אפשר שכן הסתבך עם פרשנות לחוק…
ולסיכום הוא כותב שדנקנר צריך לזוז הצדה ולפנות את מקומו בצמרת הקבוצה לאישיות בולטת מקהיליית העסקים הישראלית, לשנים. אתנחם במשפט סיכום זה.
גם כתבת השער של מעריב עסקים מספרת על דנקנר. ערן בר-טל נפגש איתו בתחילת דרכו, ב-1997, "על מרפסת בית ישן מאוד בעתלית, בית ספוג אווירה ביתית צנועה" (מה זה אווירה ביתית צנועה?), כשנוחי ובנדודו דני רכשו את בנק הפועלים. בשאר הטור הוא מפרט את עסקיו, חומל ומנחם.
גם חזי שטרנליכט בישר"ה תורם את חלקו עם "מיסטר קלין בחדר החקירות".
ההתייחסות: מאופקת מאוד, רחוקה מאישית.
האם יוכל נוחי דנקנר להיחלץ גם מהפרשה החדשה הזאת? ימים יגידו. מה שברור הוא שהלחץ עליו עלה השבוע מדרגה. זו מדרגה חדשה של חשדות המועלים כלפיו.
אין מדובר בעוד הסתבכות עסקית, בעוד השקעה כושלת או בעוד מריבה עם פעילי שוק ההון (בנוגע ליכולתו להפוך את המצב הקשה של עסקיו, ולחזור ולשלם את חובות החברות).
מה שברור הוא שקו ההכרעה הכלכלי והמשפטי הולך ומתקרב, וההתפתחויות יגיעו בשני המישורים בשבועות הקרובים או לכל יותר בחודשים הקרובים.
7 לילות
כמו שכבר אמרתי, רוני דניאל התראיין בשבוע שעבר, אבל זה לא מפריע לראיין אותו שוב, כדי לשמוע גם פה ממה הוא בוכה. סושי, סהרה, מרוקו, פה ושם. מה האתגר בלעשות מה שעשו בדיוק שבוע לפניך?
אבל אין רע בלי טוב, ויש משפט משמעותי בראיון, שהוא דווקא בסוגריים:
דניאל אומר אוף רקורד דבר שהצנזורה בחיים לא הייתה מאשרת ולגמרי הי(ית)ה משנה את כל התמונה לגבי סיום המבצע ר.ש
שישבת/ ישר"ה
זה מעניין: נעמה לנסקי, שחשפה את פרשת חנן גולדבלט כשכתבה בידיעות (וזו הכתבה מ-2005), חוזרת למתלוננות ששוברות שתיקה. המילים "ידיעות" או "7 לילות" לא מוזכרות בכתבה.
המוסף לשבת
אם הסטייליסט של ג'ודי שלום ניר מוזס הוא החבר הטוב ד"ר זקי רכיב, הרי שהסטייליסט של ציפי לבני יושב בבניין ידיעות, ודואג לכך שתיראה מדהים בכל תמונה ותמונה. ואכן, גם היום תמונתה זו בשמלה התכולה, הנראית כאילו נתפרה עליה, פשוט מושלמת. אישה יפהפייה, מידותיה נטולות פגם קטון, ובקיצור, דמי מור יכולה לבכות מקנאה.
לא מגיעים קרדיטים לשמלה, למאפר, לספר? לא יפה.
את הגבירה מראיין נחום ברנע, שכותב: "את הביביתון היא מסרבת להכניס הביתה". אני צופה הסלמה בגזרת ישראל היום/לבני.
מה עוד היא אומרת בראיון האכזרי?
– לאף אחד מהם אין את התנאים המינימליים שנדרשים ממועמד לראש ממשלה (מתכוונת ללפיד וליחימוביץ')
גרפית, קשה מאוד להבין מתי מסתיים הראיון איתה וממשיך המדור של האיש. חבל מאוד. צריך ממש להתאמץ כדי להבין שכשמתחיל הקטע על אהוד ברק, הוא כבר לא שייך לראיון.
אם שאלתם את עצמכם, אגב, מי אחראי לתורים השונים לישראלים ולזרים בדלפקי הדרכונים בנתב"ג, דעו שהפובליציסט הוא אחראי לכך. בחיי.
מוסף הארץ
למה עדיין מדברים על טיפולי המרה להומוסקסואלים?
הכתבה של דורון חלוץ חושפת תופעה שחשבתי שעברה מהעולם, ומכאן חשיבותה והעניין בה.
אווה אילוז ניסתה להסביר למבקריה שיהודים ביקורתיים אינם אנטישמים. לא עזר לה בקרב מול הטוקבקים.
יהודים המכנים אנטישמי כל אדם המותח ביקורת על ישראל, נוהגים בחוסר אחריות: הם הופכים את המאבק באנטישמיות האמיתית לפחות אפקטיבי ונראים די מטופשים, כאילו שהטחת הקללה “אנטישמי” היא טריק זול להשתקת הביקורת האוניברסלית על ישראל. האם אין הבדל בין ביקורת מוסרית לשנאה גזענית? האם אין הבדל בין הנכונות לדכא קבוצה והשאיפה לצדק לכולם? …
דורון רוזנבלום מציע את הדרך אל האושר.
מוספשבת
בניגוד לטענה של קלמן ליבסקינד שרק ערוץ 7 וגלי ישראל כתבו על הבדווים מביר הדאג' ומלחמתם בקיבוץ רביבים ובנציגי החוק בדרום, אתר מידה כתב על כך, ואני הבאתי את דברי עקיבא ביגמן שהתלונן על הזנחת התקשורת בזמן אמת, ב-15 בנובמבר. נכון שהייתה לנו אז מלחמה על הראש, ברם אולם הדברים נכתבו והובאו. תוס': הנה עלה המדור לאוויר.
כותב לי עקיבא ביגמן ממידה:
בתגובה לפעילות המשטרה בכפר ביר הדאג' ביום שני האחרון שרפו צעירים בדווים שלשה מתבני ענק של קיבוץ רביבים ורגמו לנזק משוער של כמיליון ש'. לאחר מכן נתגלתה חבלה בצינורות השקייה לשדות הסמוכים לקיבוץ, ובשעות הערב הוצתו חמישה גלילי צנרת לטפטפות. כל האירועים דווחו באופן בלעדי באתר מידה באותו היום. ולמחרת.
למרות ניסיונות רבים שלי ושל אחרים להביא את סיפור לידיעתם של כלי התקשורת הגדולים הסיפור לא קיבל חשיפה באף כלי תקשורת חשוב.
כלומר, גם אתר ימני וגם בלוג שמאלני משוקץ כתבו על כך. לא שזה מספיק, ולא שאחרים לא צריכים היו לכתוב, אבל אנחנו התייצבנו.
תוס', 16:09: נגד הסיקורים של הארץ (2) (סיפור רביבים לא מוזכר) ו-ynet (מבזק) הוא יוצא.
ודאי היה מתרעם נגד יובל בן-עמי.
סגנון
מיכל זוארץ מתחתנת. שוב. הפסדתם. מה שכן, הכתבת שכחה לכתוב שהרומן עם יוסי משולם, מנהל התוכניות של הערוץ הראשון, הוכחש על ידי השניים שובשוב בשעתו.
לחם עבודה
הקטע עם השבועון הממשמש של אלי עזור מטריד מאוד מבחינתי. אני ממש ממש ממש לא ערוכה משום בחינה שהיא לקרוא ולהתייחס לעוד משהו בסוף השבוע. גם ככה את רוב הדברים אני לא קוראת, וממילא עשרות אנשים מרגישים שאני מקפחת אותם מסיבות שונות, אז מה אני צריכה עכשיו עוד רגשי אשמה על מצפוני. לא ייתכן.
דורית לנדס, מומחית הקוסמטיקה של הארץ עוזבת אחרי שנות דור. בסוף מדורה, שכותרתו "הבטחה עם שחר" (גלריה, ע' 46-47) היא נפרדת מקוראיה. כלומר קוראותיה, כנראה:
זהו המדור האחרון וברצוני להודות לקהל הקוראים על האמון והעניין. תודה מיוחדת לסגל הנסייניות, הנכונות לבחון על פניהן כל חידוש.
משתכשכים בביצה
דרור אידר נגד ברנע ושיבוטיו. גם אראל סג"ל ירד על רזי ברקאי לפני יומיים.
בצד ימין, התכול, אביעד פוהורילס בביקורת טלוויזיה על אראל סג"ל ושות'. בצד שמאל, בלבן, קלמן ליבסקינד יוצא נגד פוהורילס ומגן על חברו סג"ל. והכל באותו עיתון, מעריב, בהפרש של ימים ספורים. קטעים.
אוי, זו הייתה עבודת הדבקה קשה שחבל.
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
עומר כביר (פרק ב') מספר איך תעודת עיתונאי גמלה אותו מעיקולים. אח, השחיתות.
ריצ'רד סילברסטיין מודה שטעה בפוסט שלו: המוסד והגרף האיראני שלא היה.
לידיעת כתבי הרכילות הכללית, או הכלכלה הרכילותית, עדה הוז-פלס מדווחת מניו יורק על חגיגות השקת הספר על שיפוץ מלון פלאזה ניו יורק, שקנה ומכר יצחק תשובה. את השיפוץ, שהסתיים לפני כמה שנים ערכה בתו, גל נאור-תשובה. היעד הבא שלה הוא הפלאזה המשפחתי בלונדון.
ראיון עבר עם אדריכל הפנים גיל דביר.
זו ידיעה שברגיל אורן היה מדווח עליה, אבל הנה הביא אותה רם אזרח: תמורות מזעזעות במסטיק שקיפח חלק ניכר מהשיניים שלי: בזוקה. הקומיקס, העטיפה, אלוהים ישמור.
חומוסייה חדשה ביפו.
יש עורכים בבית?
לפעמים השימושים של כותבים ועורכים במילים ובמושגים בעברית מפעימים אותי ואני תוהה: הם באמת מבינים את המילים? קחו למשל את השימוש במילים "אקט פולשני" פה. על מה ולמה?
רק בזכות אירועי האו"ם האחרונים הבנתי איך הוגים את שם שגרירנו שם, רון פרושֹאור, כלומר בשֹין, יענו, לפרוש את האור.
"בחורה שומרת שבת נעדרת" (מעריב). בחיי.
תודה לשועלן
תוס': יש תמורה לאגרה:
לפני פיזור
תודה רבה רבה לתומכי הבלוג היקרים!
והיום יצוינו: א, א, א, ת, א, ת, ת, ג, ג, ג, ג, ג, מ, י, י, י, ל, מ, ע, ע.
היום מתחיל החודש האחרון של שנת 2012, ובו תסתיים השנה השביעית לחיי הבלוג. הדבר הקודם שעשיתי במשך שבע שנים היה ביקורת קולנוע ברייטינג זצ"ל. כך שאני תוהה איך ואם אצלח את מחסום השבע.
(ר"ל: זה פרק הזמן המקסימלי בחיי שעשיתי אותו דבר באותו מקום)
דו"ח חודשי נובמבר.
אם לא תבקשו ממני דוקים אאלץ להחזיר מכולה שלמה לסינים. לא נעים.
ולווט אנדרגראונד 
"ידידותינו נבחרו בזכות הבטחות ייצוג לנשים"
למעשה, גם ללא השריון מירב מיכאלי, סתיו שפיר ומיכל בירן היו מדורגות במקומות ה12-15 פחות או יותר, שהם ריאליים לחלוטין. נדיה חילו היתה צונחת בערך 6 מקומות אחורה. נינו אבסדזה זכתה במקום העשרים לא בגלל היותה אישה, אלא בגלל שהיתה המועמדת היחידה שהתחרתה על הבטחת הייצוג לעולה (וכך ביטלה הבטחת ייצוג לאשה במקום ה 24). יונה פריטל במקום ה 25 כחברת קיבוץ ולא כאשה. אסתי קירמאייר במקום ה 29 גם לפי ספירת הקולות הכללית, ללא הבטחת ייצוג. למעשה הבטחת הייצוג לנשים בעיקר העלתה בכמה מקומות למעלה את מירב מיכאלי וסתיו שפיר, והכניסה את נדיה חילו למקום ריאלי. כנראה שההשפעה המשמעותית יותר היתה התחרות הפנימית שהיא יצרה בין הנשים.
אהבתיאהבתי
כל הכבוד לרונית אלוני. גישה מעשית ומאוזנת בתחום שמושך כל כך הרבה שרלטנים.
אהבתיאהבתי
לגלריה הארץ יש איזה פטיש ללהקת אלקטרה ולאמן הסיני אוי-וויי-ווי. כותבים עליהם ללא הפסקה שם, לא ברור למה
אהבתיאהבתי
אקט פולשני
אין לבוא בטענות כלשהן לכותב הידיעה, הוא בסך הכל, באקט פולשני, חדר לידיעה בווינט משנת 2007 (לינק במקום) וציטט אותה כלשונה.
מונח מעצבן נוסף שיש לחדד את השימוש בו הוא: חשודים.
שני חשודים נתפסו – בסדר.
המשטרה מחפשת את החשודים – טעות. המשטרה מחפשת את הרוצחים. כשיתפסו מישהו, הוא יהפוך לחשוד עד שתוכח אשמתו.
ושיא השיאים: הפצוע העיד כי לחשוד שירה בו היה זקן.
הלו! מי שירה, זה העבריין עצמו. אנחנו מחפשים אותו. כרגע מצאנו מישהו שחשוד כי הוא העבריין. פאשטייסט?
אהבתיאהבתי
et tu Yemini?
אהבתיאהבתי
מתוך הידיעה שהפנית אליה:
בוודאי. מי שתומך ב"שתי מדינות לשני עמים" ומוכן לשלם "את מחיר השלום" נחשב בעל דעה נצית. מתי בהארץ יצאו מהדוגמטיות – התכחשות לעובדות ולמציאות אינה תנאי הכרחי להגדרת אדם כשמאלן. תנאי אפשרי – בהחלט. אבל לא הכרחי.
אהבתיאהבתי
זה בפירוש טוויסט בעלילה. אם אכן יצטרף ללבני יחול פיחות אדיר במעמדו בבלוג. אנונימי כבר מגגל בבלוג של סילבי קשת בעצבנות.
אהבתיאהבתי
המבט "המפוכח", על אף שיש בו בהחלט לקחים ליישום, נודף ריח אנטי-ישראלי חריף, למביני הקודים הלשוניים. אלו כוללים ביטויים כמו "Tel-Aviv hardliners", "Israel's fanboys ",וכמובן הקבלה כמעט-אגבית למשטר האפרטהייד בדרא"פ. כדאי לקרוא, ולהעביר דרך פילטר מתאים.
אהבתיאהבתי
לכל המאוכזבים מתוצאות מבצע עמוד ענן, מבט מפוכח מאוד ומורכב מניופורט, רוד איילנד על תוצאות מבצע עמוד ענן ומגבלות הכוח במבט צבאי השוואתי.
אהבתיאהבתי
סתם חירטוט פובליציסטי. מבט השוואתי בלי מספרים הוא חסר ערך. המספר היחידי שהביאו שגוי:
אהבתיאהבתי
שכל אחד יקרא את זה באמת דרך איזה פילטר שהוא רוצה אבל קצת ענווה לא הייתה מזיקה לך, באמת. האיש שכותב את הבלוג הזה הוא פרופסור לביטחון פנים שמלמד בקולג' המלחמה של הצי , מוסד אקדמאי צבאי שולי של הצי האמריקאי, כתב כמה ספרים זניחים, ועבד כאנליסט באן.אס.איי עוד מוסד בטחוני שולי אבל אין ספק שיש לו עוד הרבה מה ללמוד…לגבי המספרים שאתה מצטט כשגויים, הם אולי לא הכי רלוונטיים אבל אני מציע לך בכל זאת לעשות ספירה חוזרת.
אהבתיאהבתי
חסר לו רק תואר של אלוף בצה"ל.
אהבתיאהבתי
ה"שגיאה" שלו מינורית.
אלו מספרי הלמ"ס.תיקון: 13:40, ציטוט מהארץ:אהבתיאהבתי
זו אינה שגיאה מינורית אלא שגיאה חלטוריסטית. יש מקור מוסמך ומדויק למספר היהודים. לגבי מספר הערבים אין מקור כזה והנתון המדויק ביותר שפורסם לאחרונה הוא מספר בעלי זכות הבחירה לרשויות הערהיות ביו"ש. תופתעי כמה הוא רחוק מהמספר שהבאת (בלי לציין את המקור)
אהבתיאהבתי
למה אתה מחרטט?
המקור הוא הלמ"ס, וזה מה שכתבתי.מעתיקה מאתר הלמ"ס:
אהבתיאהבתי
משום מה חסר בציטוט החדש שלך המספר 12,000,000. נראה שעשו עוול ללפיד כשסרבו לתת לו דוקטורט
אהבתיאהבתי
אני מנחי שציטטת ממאמר עיתונאי שדומה באיכותו (ובאוריינטציה שלו) למאמר שאליו הפנה אבי. קבלי את המקור המדויק
ערב ראש השנה תשע"ג
מונה האוכלוסייה בישראל כ-7,933,200 נפש 1 ,ערבים 1,636,600-כ יהודים , 5,978,600 כ – – וכ-318,000 "אחרים 2" (אומדנים ארעיים לממוצע חודש ספטמבר 2012).
אהבתיאהבתי
כבר היה על כך דיון ממושך, ואתה מתעלם מ"בין הירדן לים". יאללה, תהיה בריא.
אהבתיאהבתי
נושא הדיון אינו מספרי היהודים והערבים אלא שימוש במספרים כדי לקדם תזה. גם הפרופסור וגם את אימצתם את דוקטרינת שוקן (החדשה) בכל הנוגע לעובדות
אהבתיאהבתי
בבת שבע זקוקים לבצען פירואטים כמוך.
זה הרי לא ייאמן, הזיגזוגים והמעברים החדים בטענות שלך.
מה לך ולעובדות?
מתי הבאת עובדה אחת בין שלל טיעוניך הנחרצים-לכאורה?
אהבתיאהבתי
כרגיל, כשאין תשובה לטיעון תוקפים את הטוען. אני משתדל להפריד בין דעות לעובדות. אני לא ממציא מספרים ואיני קורא לתחזיות בשם עובדה גמורה. ה12,000,000 שלך עדיין ממתין למקור שייחסת לו – בלמ"ס.
אהבתיאהבתי
אם זה כבר נכתב בפוסט היומי, מהן השמועות שמסתובבות אודת סער בארץ ובעולם?
אהבתיאהבתי
*אודות כמובן.
אהבתיאהבתי
״על אודות״, כמובן
אהבתיאהבתי
טרם למדתם שבבלוג הזה תמיד מדברים על "שמועות" ומצקצקים בפולניות? אנחנו נשארים עם חצי תאווה ביד ושתיים על העץ
אהבתיאהבתי
שומרת השבת נמצאה בריאה ושלימה
לדעתי זה יותר גרוע מלעלות על טרמפים.
אהבתיאהבתי
המוח שלה עדיין נעדר… אני לא בטוח שכדאי לחפש אותו
אהבתיאהבתי
מתי טוכפלד מראיין את השר גדעון סער. אי אפשר היה לשאול אותו ישירות על השמועות המסתובבות ברחבי העולם, כולל ישראל? או על תקרית הארץ והפסקה שנעלמה?
הציטוט והתגובה היו צריכים להיות מודגשים בצורה הפוכה כמובן.
אהבתיאהבתי
אני לא עיתונאית לא עלינו, אני לא מראיינת פוליטיקאים לא עלינו, אבל אם הייתי חלילה מראיינת אותו הייתי שואלת.
אהבתיאהבתי
גם אני הייתי שואל אבל כמו שאת יודעת לא כל דבר שיודע עיתונאי או שואל בהכרח נכנס לעיתון. זה נכון לכתבים צבאיים וזה אפילו נכון לפעמים גם לרכלניות.
סער מין הסתם לא היה מתייחס לשום דבר לציטוט ואז היית נשארת עם הברירה לפרסם את השאלות שלך ללא תגובה של המרואיין כסוג של האשמה תלויה באוויר או נניח לקבל תגובה בהתניה שהנושא לא יתפרסם וכל הנושא הוא לא לפרסום, מה אז היית עושה? בהנחה כנראה שאין לך שום הוכחה לשום דבר פלילי, מפרסמת רק את השאלות וזהו?
אהבתיאהבתי
מאד לא אהבתי את השיחה של ברנע עם חוטובלי 'מאושרת כמו בוגרת בני עקיבא ביום שקבלה סרט הדרכה'. מתנשא ופטרוני וגם לא מדוייק. המדריכים בבני עקיבא לא לובשים סרט הדרכה
אהבתיאהבתי
ואני התעצבנתי מהרעיון עם פיאד, ראש הממשלה ששודר בתכנית של אושרת קוטלר. המטרה היתה ליברמן והסירוב הישראלי לשלום. המטרה הושגה, התרנגולת מקפיצה כרבולת והלאה. לעומת התיעוב לימין, האייטם על חוקי השריעה במצרים קיבל חצי דקה יבשושית. ססומו, אף עורך לא מוכן להביא את עקרונות האסלאם לצופה הישראלי הנאור. רק סוסיאדד וולנסיה מספקים את הסחורה.
אהבתיאהבתי
דווקא בכתבה על הפרימריז היה קטע נכון מאוד לגבי המצב במפלגת העבודה: נאמר בו שלשלי יחימוביץ יש סיעה לעומתית הכוללת את פרץ, כבל, מירב מיכאלי ועוד כמה אנשים נחמדים. הצפי של אותט אדם היה שאם שלי לא תביא 20 מנדטים היא תודח מראשות העבודה.
גם אם היא תביא יותר סביר להניח שהקבוצה של אמיר פרץ תפלג את המפלגה או לפחות תביא לכך ששלי יחימוביץ לא תוכל להתחייב בשם כל חברי הסיעה. אני לא יודע מה איתכם אבל אני לא מבזבז את הקול שלי על אמיר פרץ וחבורתו.
אהבתיאהבתי
את יכולה להיות רגועה דבורית. זה כנראה לא יימשך הרבה זמן. יש לי תחושה שעזור בונה על זה שימיו של מעריב ספורים כך שתוספת השבועון החדש תתקזז בקרוב. גם כך אגב, ואפשר להרחיב על זה, הנוכחות בשבועות האחרונים של מעריב בדוכנים היא בגדר שמועה בלבד למי שעדיין שם לב לדברים האלו אז כך שעוד עשוי להתברר שיש היגיון רב במהלך של עזור.
אהבתיאהבתי
דני קושמרו וניסים משעל (חם כמו סבתא שלי עליה השלום) מוסיפים להוריד את הטלוויזיה – ובעיקר את התחום המתקרא אקטואליה – לרמת הרדידות העלובה שלהם. ראיתי את משעל (שנראה כמו משהו שהוציאו כרגע מהאדמה) מנסה להוציא "כותרות" משאול מופז בשאלות ילדותיות וקנטרניות, ואת קושמרו מנסה לשלוף השמצות משלי יחימוביץ'.
כל מה שמשעל את קושמרו מסוגלים לעשות כאנשי חדשות "מובילים" זה להמשיך ולטחון את המי-נגד-מי המאוס שלהם. אף שאלה על אידאולוגיה, על תפיסה כלכלית חברתית, על שאלות רווחה, ביטחון ופרנסה וכל היתר, כל מה שצריך לשאול פוליטיקאים לפני הבחירות. קושמרו ומשעל הצהובים והטרחנים, אתם קוראים לעצמכם עיתונאים? ככה אתם משרתים את הציבור? תחתית החבית 😦
אהבתיאהבתי
ואף אחד כמובן לא שואל את שאלת מיליון הפזוס: האם אורן זריף וח"כ נינו אבסדזה הופרדו בלידתם?
אהבתיאהבתי
אני מסכים עם כל מירה רעה שאי פעם נאמרה על מירב מיכאלי , גם עם כל אלו שעדיין לא נאמרו. מדובר בגונבת הדעת מהגדולות שאי פעם היו בכנסת. כאילו מיכאל בן ארי יעטה על עצמו מסכה של ממשיך דרכו של ז'בוטינסקי וינסה לרוץ מטעם הליכוד. הייתי נותן לה אולי מינימום של קרדיט אם הייתה רצה מטעם חד"ש, מקסימום מרץ, אבל לא היה גבול למניפולציה שלה כשניסתה לרוץ מטעם העבודה מפלגה שאין לה שום קשר אליה. ספק רב אם מישהו שהצביע לה בעבודה טרח לקרוא את מאמריה, שלא לדבר על הזיוף שעטתה בו את עצמה במהלך הבחירות הפנימיות בעבודה כשכולה מפזרת אור דבש וסוכריות, מקפידה לדבר בלשון זכר רבים כשהיא ליד גברים או קהל מעורב שלא אוהב את החוכמות שלה ומדברת בלשון נקבה בכל הזדמנות אחרת. דואגת לרטש את דמותה ולעבד אותה בפרסומים שלה בצורה כה משמעותית עד שנשאלת השאלה האם לפנינו ניצבת המתחרה החדשה לבר רפאלי . מתפקדי העבודה מעולם לא זכו לראות את מיכאלי האמיתית, מקסימום הולוגרמה מאוד משופצת שלה. גם ynet אגב עושה מעשה שעדיף שלא היה עושה כשמשום מה הוא לא מפרסם את שם כותב המאמר. מי שכותב את מה שכותב צריך גם לעמוד מאחורי זה ולא להתחבא.
אהבתיאהבתי
צ.ל כמובן מרב . אפילו אני לא מצליל להפנים לפעמים :)…
אהבתיאהבתי
ואף אחד בתשקורת לא אומר מילה על **&* מיכאלי? ממתי היא בכלל עיתונאית? איך בדרנית*** כשלון בכל מה שעשתה, גלצניקית מפונקת שמטיפה לסירוב שירות, שידעה לינוק מעטינים של בכירים במדיה, מייצגת את התקשורת הישראלית? מה בדיוק עשתה שמזכה אותה במעמד של נבחרת ציבור? במחנה שלי חוככים ידיים בהנאה, ואתם לא קולטים איזה נזק היא עושה לכם? היא והחברים שלה שפרשו לה שטיח אדום, הם ההוכחה שהתקשורת סמולנית בטירוף, וגם טיפשה במיוחד. מיכאלי הקומבינטורית לבדה שווה 5 מנדטים לפחות שיברחו מהשמאל. לפחות.
אהבתיאהבתי
בעוונותי שוטטתי אתמול בעמוד של סילבי קשת בפייסבוק. הנה תגובה על מיכאלי ״טוב גם ליודנראט צריך נציגות בכנסת״. נשמע אכזרי אבל כל מי שראה את הסרט הדוקומנטרי ״להרוג את קסטנר״ חייב להודות שהנושא על הפרק לפחות מבחינתה. העיתונות תמעל בתפקידה אם לא תתייחס לזה לפחות בראיונות איתה.
מתוך הסרט הרושם הוא שהפרק הזה בחיי משפחתה הוא המקור לכל עמדותיה הפוליטיות והדרך שהיא מספרת לעצמה את הסיפור הוא מהותי להבנתה כאדם פוליטי.
היא טוענת ששפכו את דמו של קסטנר בגלל שישראל (הימנית? הציונית? השוביניסטית?) לא הייתה מוכנה לקבל את האפשרות של לדבר עם האויב כמו שהיא עושה כיום. בכך היא פתרה את בעיותיה בנושא וגם גדעון לוי בביקורת על הסרט לפני מספר שנים קונה את הפירוש שלה ומחבק את קסטנר ופועלו.
ההיסטוריה היא אחרת. קסטנר הואשם שמכר את נפשו לשטן לא בגלל ״שדיבר עם האויב״, אלא בגלל שרימה את היהודים (כמיליון וחצי שהלכו למותם בתמימות). קסטנר ״דיבר״ עם אייכמן זה נכון. אבל על מה דיבר? הוא הציל קומץ של מקורבים בתמורה שירדים את כל השאר כי אחרת אי אפשר יהיה להציל את אותו אלף מיוחסים. זאת כל הנקודה.
קסטנר לא אשמה. היא רק נכדה. אבל ברגע שהפרשה היא הסיפור המכונן לכל תודעתה כאדם פוליטי, חשוב שהעיתונות תעלה את זה. ההכחשה שלה יכולה לעורר שדים ולגרר החלטות ועמדות שהיא עצמה לא מודעת למקורם.
אהבתיאהבתי
אל תשכח שקסטנר היה יקיר מפא"י ולא הוא היה הנאשם במשפט
אהבתיאהבתי
אנונימי (אלא מי?) הרים את הכפפה.
אהבתיאהבתי
אף פעם לא הבנתי את ההתלהבות מדברים שעשתה המירב מיכאלי-גם לא מהמראה או הפיגורה (זה כן קשור) ואני מעריך שמספר המצביעים שרוצים לראות אותה בבית הנבחרים היהודי לא ממלא חתונה של אלמן פולני. בעיני תרומתה העתידית לבית הנבחרים מוטלת בספק גדול. ובכל זאת, להגיש לאדם חשבון שסבא שלו לא שילם נראה לי כעוול אווילי. פשוט לא רלוונטי, צריך לעזוב את זה.
אהבתיאהבתי
״לעזוב את זה״, כמה נאור מצדך. אי אפשר לעזוב את זה כי זה המנוע מאחורי כל התופעה הזאת. הדעת נותנת שהשבירה שלה שמאלה למחוזות האוטופיים הפוסט מודרניים נובעת כדי לתת משמעות ומסגרת לפירוש שלה את פרשת קסטנר. היא ניתפסה לעמדה המוטעת שהוא נרדף בגלל ש״דיבר עם האויב״. זה פשוט לא נכון. יש מצב שההכחשה שלה תגרור עמדה משיחית של לדבר עם האויב בכל מצב ובכל מחיר. הבעיה היא רק ההכחשה. גם את פרס היה צריך לחקור מה היה המנוע שנץ כמוהו שלחץ על רבין להקים את ההתנחלויות פתאום הביא עלינו את אסון אוסלו. אצלו זה נובע מהרצון לפייס ולהתחנף לקבוצת התייחסות מסוימת באירופה (מיטראן וכו׳׳). לא צריך להיות פרויד בשביל זה. כולנו נשלם על המשיחיות והפאנטיות של פוליטקאים הוזים.
יון, אף אחד לא מאשים אותה במעשי סבה. רק להעלות את המקור הפוליטי שלה. הבעיה היא שזה בלתי נפרד.
אהבתיאהבתי
יש הרבה נאציפיקציה הזויה בפוליטיקה ובתקשורת הישראלית וזה עדיין לא סותר את העקרון שלי- אין לשפוט אדם לפי אבות אבותיו. איך נדע מתי צריך לעצור. שלושה או עשרה דורות לאחור ואולי יותר? האג'נדה של קסטנר או מעשיו אינם עומדים להצבעה בבחירות ועל אמירותיה ומעשיה של המרב אפשר למחול או לא להסכים.
אהבתיאהבתי
נראה שאתה מאמין למה שאתה אומר. הנה עוד אחד ששוכנע להונאה העצמית שלה.
http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1355632
אהבתיאהבתי
אתה צודק בהחלט, כאשר אותו בעל בימה תקשורתית, לא מזכיר את בן משפחתו או לא עושה בו שימוש לצורך קידום אג'נדה שלו.
אך מהרגע שהוא ובמקרה זה מיכאלי עשתה במעשי הסבא שלה שימוש לצורך קידום האג'נדה שהיא מאמינה בה וניכר שמדבריה עולה שהיא רואה בעצמה המשך מסוים לשרשרת הבחירה שלו, בהחלט מתבקש לבחון את הדמות ההיסטורית וגם את מי שאימץ את מעשיו המפוקפקים.
אהבתיאהבתי
בדיוק כך. בסרט יש שיחה שלה עם סטודנטים. בדרך שהיא הציגה את ההיסטוריה הסטודנטים התמימים שוכנעו שדרך היודנראט היא דרך השלום. את המחיר כולנו עלולים לשלם בהזיות מסוג אוסלו. השאלה היא לא עם מי מדברים אלא על מה.
אהבתיאהבתי
איבדתם את הקשר למציאות עם ההבלים על קסטנר. זה לא המקום המתאים לתיאוריות הקונספירציה ההלוצינטיביות שלכם. צאו לדרך.
אהבתיאהבתי
רגע, כשאת אומרת אתם ולא "אתן" (שזו שגיאה סגנונית קשה במילון מיכאלי, מהרגע שיש גם אישה מעורבת) את מנסה להפוך את סילבי קשת
שמש העמים מאור הבלוג- שבוחרת להשתמש במילים : ״ טוב גם ליודנראט צריך נציגות בכנסת" – האם היא שייכת לתיאוריות הקונספירציה של ההלוצינטיביות של החבר'ה הציונים האלה?
אהבתיאהבתי
אגב, אנונימי : תוכל לקשר לפייסבוק של הסילבי קשת, משום מה ד"ר גוגל לא מסייע למצוא יוזר פעיל שלה.
אהבתיאהבתי
את התגובה הזאת צריך לשלשל לבולען באזור ים המלח.
אהבתיאהבתי
הנתגובה של טי ג'יי.
אהבתיאהבתי
תורים נפרדים לזרים ולמקומיים נהוגים ברוב נמלי התעופה בעולם.
מצד שני, אני לא אמנע מברנע את הקרדיט שלדעתו מגיע לו בביסוס שלטון האפרטהייד הישראלי.
אהבתיאהבתי
מכיר מקרוב חלק מהמשונעים. כולם אכן הצביעו לכץ עצמו (מטעמים מובנים) וכולם, ללא יוצא מהכלל, השליכו לפח את רשימת מומלציו. הדיל המהולל הוא אגדה אורבנית שמשרתת את כץ ומספר פרשנים פוליטיים מוטים.
אהבתיאהבתי
פיזור מוזר של אותיות.
צריך לבדוק את הקורלציה בין שמאלנים שמשלמים לבלוגים של שמאלנים לבין האות הראשונה בשמם.
אהבתיאהבתי
מה התעריף דבורית לפרסום שם מלא?
אהבתיאהבתי
אנשים לא רוצים לפרסם את שמם! הצעתי מיליון הצעות, אף אחד לא רצה.
גם מתודה במייל אנשים נלחצים, ולכן עברתי לשיטת התודה הפומבית
אהבתיאהבתי
האם האותיות מיצגות את הניקים או האמיתיים?
אהבתיאהבתי
בתשעים וחמישה אחוז מהמקרים אני לא יודעת את הקורלציה בין השם לניק.
זאת ועוד: לעניות דעתי רוב המטקבקים לא משלמים, או שמא להפך: רוב המשלמים לא מטקבקים.
אהבתיאהבתי
זה מעניין, כי הסקתי שהצועקים הבולטים חושבים שבידם שטר קושאן על חלקה בבלוג במחיר שהקצו לתמיכה בו.
אהבתיאהבתי