סופהשבוע לח (או: מי החברה של גדעון סער?)

כפי שאפשר לראות, נבחרת כותבי מעריב לדורותיהם מצאה מרגוע בסופהשבוע, עיתונו של המו"ל אלי עזור. עשרה ש' שלשלתי לקופת אמפם שם מצאתי את העיתון בערמונת. אני תמהה, באמת, אם ישראל מחכה לעיתון חדש לסו"ש, עיתון שממילא יהיה עיתון שני. אבל לא אני ערכתי סקר שווקים מקדים. ודאי כלכלנים בכירים ממני עשו זאת. טוב, הנה סיבוב דפדופי ראשוני.

לא כל כך יודעת איך משווקים אותו, אבל עדיין לא פתחו לו עמוד פייסבוק למשל. לא סיפרו לכם בסדנת השיווק שזה מאסט? לא עולה כסף, בחיי.
אבל בן כספית עושה את העבודה בעמוד שלו:

חברים, זה קורה. מחר. אני מתרגש. אנחנו בעידן בו כל יום נסגרים עיתונים מודפסים בעולם. התעשיה מפרפרת. ופתאום, כאן בישראל, קם מו"ל אמיץ ופותח עיתון. מודפס. בעברית. חברות וחברים, זה הזמן, אין זמן אחר: לחייג כוכבית 2423, ולעשות מנוי על "סופהשבוע". העיתון החדש, הבית החדש שלי, ושל עוד רבים. חייבים את התמיכה שלכם. מוכרחים להוכיח שיש עוד תקשורת חופשית בארץ הזאת. אנחנו יוצאים לדרך ארוכה (אני מקווה), קשה מאוד (אני מקווה שלא), אנחנו מקווים לזכות באמון שלכם. אז הנה, לכל המאות ששואלים אותי כבר שבועות איפה אני אכתוב, מה אכתוב, מתי אכתוב, זוהי התשובה: מחר. סופהשבוע. בדוכנים. ומנוי (חודש ראשון חינם), כוכבית 2423.

החברים שלו באקסטזה, אבל מעניין כמה מהם קנו את העיתון. ובכלל מעניין כמה עותקים נמכרו היום.

העיתון כולל קונטרס חדשות בן 64 עמודים. גודל הדף כגודל דפדפי ישראל היום, כלומר קטן מזה של מעריב וידיעות.

קרדיטים:
עורכים ראשיים: דורון כהן, גולן בר יוסף
עורכי משנה: מאור זכריה (המוסף) | גיא צדיק (פוליטי)
ראש מערכת החדשות: ליאור נוביק
עורכים: דרור קדם, יובל פיס, משה כהן, אבי ליטל, שחר קשלש, אדם בן אליעזר, אורית זימר
מעצבת גרפית: חנה ברסטיז'בסקי
מעצב גרפי (חדשות): זוהר רייכר
כפי שאפשר לראות, המון נשים בתפקידים בכירים. גם מתמונות הכוכבים מתחת ללוגו אפשר לראות כמה הרבה נשים.
מייל מערכת: hafaka@sofhashavua.co.il
מו"ל: הג'רוזלם פוסט בע"מ | דפוס: הדפוס החדש, ראשל"צ

מדורו של כספית המשתרע ע"פ ארבעה עמודים מופיע בעמודי החדשות והוא מוקדש לאביגדור ליברמן. כספית די מקווה שליברמן ילווה אותנו גם בממשלה הבאה, מתברר שליברמן רוצה לפתור את משבר הדיור בישראל תוך שנתיים. "ליברמן יודע שהוא יכול לעשות את זה".

אחרי המדור של כספית מופיע (בעמודי החדשות, כאמור) המדור של אמנון דנקנר, המציע לסגור חשבון עם האירופאים.

לאחר מכן יש עוד כתבה של כספית ששוב מתייחס לליברמן, והפעם לכתב האישום ולטחינה נוספת של השתלשלות האירועים. עוד שלושה עמודים.

בהמשך: עמוד מהג'רוזלם פוסט, עיתונו של עזור. גיל הופמן מראיין את ציפי לבני. תאלצו לקרוא את המקור.

חיפשתם נציג למגזר? למנחם גשייד יש עמוד משלו. וגם ליאסר עוקבי.
עמוד של רונן שובל יוצא נגד השמאל הקיצוני ונגד קמפיין "שטני במיוחד": מי רצח את מוסטפה תמימי.

המדור הבא שייך לאבי בניהו, דו"צ לשעבר ובעל חברה לייעוץ ואסטרטגיה. טורו מסתיים כך:

הנה, כתבתי טור בטחוני-פוליטי ראשון מאז שהשתחררתי מצה"ל ואין בו אף מילה רעה על אהוד ברק. מי אמר שאני איש קטן ו'סוגר חשבונות'?! אני?!

חוץ מאנשי מעריב אותם רואים בהפניית השער, יש אנשים נוספים מהעיתון ההוא: דורון ברוש וטל אריאל אמיר וגם רותי סיני שכותבת על עוני השבוע, ויעקב זיו איש הספורט.

הכפולה הבאה היא מדורו של הכלכלניסט יהודה שרוני, שמראיין, התאמינו, את נוחי דנקנר. מי אמר שלא היה שווה להשקיע בו שנה בפעילות חומלת במעריב עסקים? כה כותב שרוני:

דנקנר היה בעל השליטה באכסנייתי העיתונאית הקודמת. הוא עשה הכל כדי להציל את העיתון, אבל לא הצליח. הכישלון במעריב היה רק חלק משורה של בעיות וכשלונות עסקיים שזעזעו בשנה האחרונה את הקונצרן שבראשו הוא עומד, כולל השקעות בינלאומיות כושלות.

אם תרצו לדעת מה מצב הדנקנר (הראיון המלא מופיע בפורבס, גם הוא של צ'ארלס פוסט קיין עזור) אז הכל מצוין:

אני מאמין שאנו מתקרבים למצב שבו ערך הנכסים יאפשר לנו גמישות רבה יותר לבצע עסקאות במחירים אטרקטיביים. במקביל אני ממשיך בפעילות לגיוס משקיעים. זהו עיקרון ברזל אצלי, ללא יוצא מן הכלל. כך היה גם בהנפקה בפברואר השנה.
[…]
דנקנר דוחה את האפשרות שהוא ייאלץ לפנות את כיסא יו"ר הדירקטוריון כתוצאה מהחקירה… על השאלה מה יעלה בגורל חקירת רשות ני"ע המתנהלת נגדו קשה מאוד להמר. נזכיר רק … שלא כל חקירה מבשילה… לכדי כתב אישום – ולא כל כתב אישום מסתיים בהרשעה.

הבנתם?

בהמשך: פרויקט אנשי השנה מפורבס. אני לא רואה אותו באתר העיתון.

החלק השני של העיתון הוא מגזין המוסף, בו כותבים בין היתר הרב-תחקירן והסופר עמרי אסנהיים, הפליליסט אמיר זוהר (זו הכתבה שלו במוסף), וכן ידידינו הוותיקים דנקנר, מאיר שניצר (ההוביט: 169 דקות מסטיקיות), נתן זהבי (שלמדור שלו קוראים ממש "זהבי עצבני", בדיוק כבזמן תל אביב), ליאורה גולדנברג שטרן (המופיעה ללא שם משפחה), רונן טל (ארבעתם ממעריב), ניר קיפניס מגלובס ודרור רפאל, וכן שי להב ובועז כהן (שכותב על לד זפלין, ואולי יעלה את הכתבה גם לבלוג שלו).
גם במוסף 64 עמודים, ובו שמונה עמודי מודעות.

גולת הכותרת של מוסף זה הוא הדיווח של ליאורה על רומן אמיתי בין גאולה אבן לשר החינוך גדעון סער. אתמול, כך לדברי ליאורה, הייתה צריכה אבן להגיע למדרגות הרבנות כדי להיפרד מבן זוגה הוותיק עמית אוברקוביץ'.
מתברר ששלושה דיווחים על כך נרשמו אתמול. ynet, mako, וואלה. שלושת הדיווחים הועלו לאוויר בהפרש של דקה עד שלוש אחד מהשני. פאקינג לא ייאמן.
כן כן.

סיכום: חברים. זה עוד מאותו דבר. לא יותר טוב, לא יותר רע. אותם אנשים, כלום לא השתנה. אין טיפת דם חדש. טיפה. אפשר אולי לקרוא לזה מעריב2. כשלעצמי, לא אוכל לסקור עבורכם עוד עיתון בסו"ש. פשוט לא. גם כך ישר"ה סופשבוע גמז אותי לגמרי. ברור שכל מי שירצה לעשות זאת כל שבוע או פעם ב- מוזמן.
ועכשיו לסופשבוע באמת פרוע. אני לא סתם מאיימת.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה דו"ח מיוחד, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

9 תגובות על סופהשבוע לח (או: מי החברה של גדעון סער?)

  1. avi הגיב:

    תודה!

    אהבתי

  2. rni22 הגיב:

    האמת רשימת כותבים מרשימה. האם השמועות שגם רון מיברג יצטרף לעיתון נכונות? כי אם כן, זה ממש מעריב של שנות התשעים העליזות.

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      כבר כתבתי שלא. לפני כשבועיים.

      אהבתי

    • avi הגיב:

      באופן אישי קיוויתי שמיברג יכתוב בעיתון, אני מניח שהציעו לו ועוד אני מניח שהוא סירב בנימוס. לפני שנתיים בערך כשעוד כתב במגזין אחר שהקים הוא פרסם שם מאמר על העיתונות בישראל בשם "תודה גוססים". זה סופו של המאמר ההוא אני מניח שהיום הוא לא פחות רלוונטי מאז: "לא האינטרנט הרג את העיתונות הישראלית. העיתונות הישראלית הרגה את העיתונות הישראלית. ג'ונסטאון תקשורתי. ומעל גיא ההריגה הפתוח הזה, ניצבים המו"לים ועושי דברם. יורים לעיתונאים צרורות אזהרה מעל לראש. מצמצמים את תחום הדיון העיתונאי לתחום מושב שיהודים רגילים לחיות בו. ואף אחד לא קם משום שממילא חצי מפוטרים, חצי מקוצצים והשאר הלכו לעבוד בטלוויזיה. עבור אותה השפלה, אבל עבור יותר כסף.

      עד כדי כך אינני מתגעגע לעיתונות הישראלית. והיא אינה מתגעגעת אלי."
      ועל זה נאמר נאה דורש, נאה מקיים.

      אהבתי

  3. limor הגיב:

    לגבי "המון נשים בתפקידים בכירים": אני ספרתי רק שתי נשים בבוקסת הקרדיטים, אורית זימר וחנה ברסטיז'בסקי.

    ליאור נוביק הוא כתב גם בישראל פוסט, היומון של אלי עזור, וזוהר רייכר הוא הגרפיקאי הראשי של אותו יומן. שניהם, כאמור, גברים.

    אהבתי

  4. Toferet Ani Vetoferet הגיב:

    סופשבוע באמת פרוע

    בתקווה שאכן התלבשת חם חם לפני היציאה על הדו"ג.

    אהבתי

  5. Shay הגיב:

    בראיון אי שם בניינטיז, ילדת הפלא גאולה אבן התוודתה על הערצת הנעורים שלה לשגריר באום בנימין נתניהו. האם תוכל להתקרב אל מושא הערצתה?

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s